טוב, רבותיי, שלום וברכה.
צהריים טובים.
הדברים שנאמר, יהי רצון שיקשרו אותנו לנשמתו הגדולה של נועם רז, לוחם הימ״ם, שעכשיו מובא למנוחות,
לזכות של המסירות שלו ושל כל הלוחמים
לתגן בעדינו ובעד כל ישראל עמנו.
חשבתי לעשות סדרה מזורזת על מגילת רות.
יש לנו שני שיעורים, בטוח ואולי אישי,
תלוי מה יהיה כאן ביום ירושלים,
אז מתאים לכם?
אחרי שבועות נחזור לספר עזרא.
טוב,
אז מגילת רות.
פרק א', ויהי במשפות השופטים ויהי ראה בארץ וילך איש מבית לחם יהודה
לגור בשדה מואב ואשתו ושני בניה. ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בנה מחלון וחיון נפרדתיים
מבית לחם יהודה ויבואו שדה מואב היו שם.
ויאמרת אלימלך איש נעמי ותישאר היא ושני בניה.
וישאו להם נשים מואביות, שם האחת עורפה ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים.
וימותו גם שניהם מחלון וחיליון,
ותישאר האישה משני ילדיה ומאישה.
בתק ומי בכלותיה ובתש ומשדה מואב, כי שמע בשדה מואב, כי פקד אדוני את עמו לתת להם לחם. בואו נעצור כאן, זו תמונת הפתיחה של המגילה.
מגילת רות פוגשת אותנו, היא סיפור סגור בפני עצמה בתוך המגילה, אבל אנחנו חייבים לשים אותה על הרצף. איפה אנחנו נמצאים? בספר שופטים.
לקראת סופו.
אנחנו נמצאים בין יפתח לשמשון,
יפתח זה השופט הלפני האחרון, שמשון זה השופט האחרון בספר שופטים,
ובין יפתח לשמשון יש שם רצף שופטים שכל אחד תקופה קצרה, ושם קוראת
מגילת רות, שם היא קוראת,
שם היא קורת, ואנחנו פוגשים רעב.
עכשיו, אתם יודעים, רעב של התנ״ך זה לא רעב של ימינו, שיש 80 טון חיטה באוקראינה תקועים, אז יביאו חיטה ממקום אחר.
רעב זה רעב, בעצם רעב אומר שזה בצורת, זו המשמעות של רעב.
והתגובה כאן המעניינת לרעב היא התגובה של אלימלך.
התנ״ך מלא במדרש שמות.
אברהם אב המון גויים.
יעקב אוחז בהכה וסב.
דוד, דוד, אהבה.
כן, התנ״ך בעצם, חלק גדול מן השמות
הוא בעצם מדרש שמות.
אז גם כאן,
דרך המדרש שמות אנחנו בעצם נוכל להבין מה היה כאן העניין. אז קודם כל,
אלימלך,
מה זה אומר?
אליי מלך, שהוא המנהיג. אליי תבוא המלוכה, המנהיגות. אנחנו בספר שופטים, אז אין עדיין מלך, אבל הוא המנהיג של התקופה.
כן, הוא המלך.
יש לו שני בנים,
יש לו אישה שקוראים לה נעמי,
אנחנו מבינים שיש כאן איזה נעימות.
יש לו שני בנים, מחלון וחיליון, שזה שמות מוזרים קצת.
מחלון וחיליון. אפשר לפרש אותם בדרך ישרה,
כי יש לנו לפחות אישה שקוראים לה מחלה.
מי זאת מחלה?
אחת מבנות צלופחד, מחלה, נועה, חוגלה, מילכה ותרצה.
כולם קשורות לתנועה. מחלה היא במחול,
נועה היא נעה, חוגלה חגה, מילכה הולכת ותרצה רצה.
תנועה, בנות.
אז מחלון
בחטא לשון מחילה, כליון לשון כלות הנפש.
אבל הגמרא דורשת
שזה לא יהיו השמות שלהם האמיתיים,
גמרא במסכת בבא בתרא,
אלא
השמות שלהם האמיתיים היה יואש ושרף, כך מופיע בדברי הימים.
יואש ושרף.
ואז זה כבר שמות הרבה יותר מובנים, יואש, השם אש.
שרף, לשון כמו שנקרא היום לילד ברק, בסדר? ברק בן אבינוע זה שרף.
ומחלול וחיליון זה כינוי לתגובה שלהם,
לרעב.
ומה הייתה התגובה לרעב? התגובה לרעב הייתה
ייאוש
מן הגאולה.
מה הכוונה ייאוש מן הגאולה? תראו, זה לא משהו שהוא רחוק להבין אותו.
אלימלך כאילו מסתכל ככה על המדרש, מסתכל על הדור ואומר,
איתם אי אפשר לעבוד, מהם לא תצא הישועה. אז הוא, אני לוקח את החפצים ועוזב כאן.
זה סיפור שיכול לקרות.
היה אדם שקראו לו מנחם,
אלקין.
שמעתם פעם את השם הזה?
מנחם אלקין היה ממנהיגי גדוד העבודה
של העלייה השלישית.
אלקין, אלקין.
מנחם אלקין.
ממנהיגי גדוד העבודה.
בגדוד העבודה היה פלג ימוני ופלג שמאלי.
דוד הורוביץ היה הפלג הימני, והיו מתווכחים ביניהם, פיתוחים אידיאולוגיים. הוא היה מנהיג הפלג השמאלי,
שהתזה שלו התאבצ בה אמרה שכל מדינה, כל מה שקורה כאן בארץ ישראל יכול להיות רק קיבוץ, לא יכול להיות פה שיהיו כאן מושבים, זה הכל מיותר, רק אידיאולוגיה.
והיה מחלוקת, מכיוון שלא התקבלה דעתו,
כי אמרו, אנחנו בוודאי ראש החץ, אנחנו זה, אבל לגיטימי שיהיו מושבים,
הרי מדגניה פרשו והקימו את נהלל,
שזה היה מושב עובדים, והוא נגד זה.
הוא קם עם חבורת אנשים,
עזב את הארץ לרוסיה, לחצי האי קריב,
והקים שם מושבה שנקראת,
ויה נובה, משהו כזה, דרך חדשה.
בעברית, למדו שם בעברית והכול, כאילו, שם העברית אמרה, אתה תוכל לממש את האידיאל השיתופי עד הסוף.
את כולם סטלין רצח,
בלי יוצא מן הכלל.
הוא נרצח,
אבל הוא נרצח כנראה כשהומל את הבן שלו ב-1938 במוסקבה.
אחרי שהומל את הבן שלו,
שבועיים אחר כך הוא נעלם ואז הוא נורה בירייה.
אז אתה יכול לראות אנשים שמגיעים כאן לארץ ישראל,
והם אומרים, כאן מסיבות של עודף אידיאולוגיה, או מסיבות של קשה פה וכולי, והם עוזבים ויורדים לחוץ לארץ.
הבעיה עם אלי מלך שזה לא עשה על ידי אדם פרטי, שגם זה דבר גרוע, עשה את זה מנהיג.
אז תנסו רגע להבין את העדהוד שהדבר הזה ידיעד
אצל האנשים. זה כמו שדוד בן-גוריון יומיים לפני הכרזת המדינה, הוא פתאום יתפוס את הרגליים ויברח ויגיד, תקשיבו, בעצם נראה לי קצת מסוכן פה, אז אני הולך ושיהיה לכם בהצלחה.
מה?
לא, אני רק נותן דוגמא, לא אותו דבר.
אז לכן,
בעצם, יפה, עכשיו, מה שמתואר כאן זה גם כן עוד דבר מאוד מאוד מעניין. הרי מה התכוון אלימלך לעשות?
הוא בסך הכל התכוון לרדת מהארץ, זה הכל.
אנחנו לומדים מגילת רות, יאקיר,
לכבודך מגילת רות.
הוא בסך הכל התכוון לרדת מהארץ,
נכון? כאילו הוא אומר, אני רוצה רגע לקחת איזה פאוזה מה... אולי אני אפילו אחזור.
בפועל, מה קרה?
הוא יורד מהארץ
מהר מאוד.
הבנים שלו מתחתנים עם גויות,
ועל פניו,
לפי הפשט, הם לא אהבו גיור, רות ואירופה לא אהבו גיור,
ובעצם כל המשפחה שלו קורסת. כלומר, המגילה משמיעה כאן איזה עקרון מאוד מאוד חזק,
שאם אתה חושב שאתה יכול לרדת מהארץ,
כאילו לוותר על הציר הלאומי של שותפות עם עם ישראל ולהישאר דתי בחוץ לארץ,
זה לא יקרה.
תהיה התבוללות, מהר מאוד תהיה התבוללות, בתוך דור אחד.
פה זה קורה בתוך דור אחד,
יכול לקרות בתוך שתי דורות, שלושה דורות, אבל זה יקרה.
ולכן,
זה מה שקורה כאן.
תראו את נעמי, פסוק ו', ותקומי וכלותיה ותשב משדה מואב,
כי יישמע בשדה מואב, כי פקד אדוני את עמו לתת להם לחם.
היא לא שומעת שיש לחם
בעם ישראל, היא שומעת שמה?
שפקד השם את המואב. עכשיו,
פקד השם את המואב, כלומר, נעמי כל הזמן מקשיבה מה קורה ב...
היא לא בתוך הסיפור הזה, היא רוצה להיות חלק מן ה...
היא מבינה שהגאולה היא עולה ויורדת, ויש
זמנים של ריחוק, ויש זמנים של קרבה, ויש זמנים של פקידה, והיא כל הזמן מאזינה.
הטרמינולוגיה מאוד מאוד חשובה. כאן המילה פקד היא מילה מאוד משמעותית, כי זו מילה של גאולה עוד מיציאת מצרים.
אמרנו שהמגילה נפתחת ברעב.
איך מגיבים לרעב?
איך מגיבים לרעב?
אברהם ירד מהארץ, הוא היה אדם פרטי, אבל הוא לא היה עדיין מנהיג, הוא היה רק בעל משפחה.
כשיש רעב בארץ ישראל,
כמו שאמרנו, המשמעות היא שלא יורד גשם.
התורה אומרת, אם לא יורד גשם, ישנן סיבות.
הגמרא במסכת ברכות אומרת סיבה מאוד מדויקת על רעב,
על בצורת, גזל.
בעוון גזל מגיע רעב. למה?
כי הקב'-הוא אומר, ארץ ישראל זאת ארץ מאוד מאוד רגישה.
ואם אתה לוקח שפע שהוא לא שלך ולוקח אותו אליך,
אז אומר הקב'-הוא מידה כנגד מידה, אני אעצור את השפע שמגיע לך. אתה לקחת משהו שלא מגיע לך, אני אעצור.
העניין כאן, המנהיג אמור לקחת אחריות לתיקון חברתי.
ואם נתקן את התיקון החברתי, ונתקן את המעשים, ויפסיקו את הגזלה,
ואנחנו מיד נראה שהתיקון הזה נעשה במגילת רות על ידי מישהו אחר,
שהחליף את אלימלך על ידי בועז,
אם הדבר הזה ייעשה, אז יחזור הגשם.
במקום זה אלימלך בורח. לדוגמה, דוד,
כשיש רעב שלוש שנים בימי דוד,
אז הוא בודק ובסוף הוא מגלה שזה
חרון אף על שאול
ועל ביתו אשר העמיד את הגבעונים.
והוא צריך לתקן את העוולה הזאת שנעשתה כלפי הגבעונים. זו סוגיה מרתקת, אבל לא ניכנס אליה כרגע.
זה מה שקורה כאן.
כלומר, המגילה מתחילה באמירה מאוד מאוד משמעותית. מי שחושב שירידה מן הארץ היא פתרון,
יגלה מאוד מאוד שהוא נהיה בעצמו הבעיה.
טוב,
נעמי חוזר, רוצה לחזור אחרי עשר שנים,
בתצא מן המקום אשר הייתה שם.
מה?
נעמי.
מה?
לאשה. מה זאת אומרת למה לא מן אין שעה?
כן. אם אפשר להתפרד נגד פעם, להגיד לו לא, תלך. קודם כל המשנה אומרת שכן.
המשנה בכתובות אומרת שאישה רשאית להעכב על בעלה.
אם הבעל אומר לאשה, אם הבעל אומר לאשה, יורדים מהארץ, אני לא רוצה לרדת.
יוציא וייתן כתובה.
הילה לגירושין היא כתובה.
ודבר שני, אתה יודע, העולם הוא לא טבלת צדק.
העולם הוא לא טבלת צדק.
אנשים משלמים מחירים גם על דברים שאחרים עושים,
לא רק על דברים שהם עשו.
העולם הוא לא טוב לצדק. אז נעמי, זה בעלה, אלה הילדים שלה,
אפילו נגיד שלה הייתה לה ברירה,
אבל זה רק,
רק שנבין שזה מגדיל את האחריות שלנו. מכיוון שאני יודע שאם אני עושה מעשה לא טוב, אז גם כאלה שלא מגיע להם עלולים להיפגע,
בסדר?
אז אני צריך עוד יותר להיזהר בדברים שלי.
אז גם פה, נעמי, לא מגיע לה, אבל היא נשואה, מה לעשות?
כל אישה שבעלה נפטר, למה מגיע לה הסבל? היא לא...
טוב, ותצביע למקום אשר הייתה שם בשתי כלותיה אמה, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. ותאמר נעמי לשתי כלותיה, הלכנה שובנה אישה לבית אימה,
יעש אדוני עמכם חסד,
כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.
ייתן אדוני לכם ומציינת מנוחה אישה בית אישה,
ותישק להן ותישנה כולן ותבקנה. כלומר, אנחנו באמת רואים שהיה כאן קשר מאוד מאוד קרוב
בין רות לבין, בין נעמי לבין שתי כלותיה.
זה פסוקים, הייתי אומר, פסוקים רגשיים.
קשר קרוב, זה באמת דבר
אפילו קצת נדיר בין חמות לכלותיה,
קשר כזה קרוב. הגמרא אומרת שיש מתיחות לפעמים.
תחילה טובה. אנשים דרו ביחד.
גם הקלון דרוץ בארצות המה. כן, אז מה שאתה אומר עכשיו זה סיבה בדרך כלל למתח, לא לאהבה.
לא, אבל זה מצב מובנה, זה מצב מובנה שאין ביחד.
בסדר.
נכון, ולכן היא אומרת להם, תחזרו.
בקיצור, רות, נעמי מנסה לעשות מוח שליט על הלב.
נכון שברמת הלב, אתן קשורות אליי,
ואתן מאוד זה, אבל עובדתית,
אם אנחנו מסתכלים עכשיו על ההיררכיה החברתית,
רות ועורפה, הם נמצאים בתחתית של התחתית של החבית.
הם א', גויות,
הם גויות כרגע, בשלב הזה של המגילה, ללא שום עתיד להתגייר, כי כרגע במגילה לא ניתן לגייר מואבי ולא מואביה.
זה גורף.
הם גם היו נשואות לבוגדים האלה שעזבו מחלון וחיליון, שהגמרא אומרת, לא ציינו, הגמרא אומרת יואש ושרף שמם. ולמה נקרא שמם מחלון וחיליון?
כי הייתה להם כאילו מחלת ייאוש ונתחייבו כליה למקום.
כן?
נתחייבו כליה למקום, על זה שהם עזבו את ארץ ישראל. אז אלי מלך משלם את המחיר של הבריחה מהמנהיגות.
עכשיו נעמי רוצה לחזור, אבל היא מבינה שאין לה מה להציע לשתי הקלות שלה.
אבל לטובתי, אני אומרת להם, תישארו כאן.
עוד רגשי ותאמר לה כי ייתכנה שוב לעמך.
ותאמר נעמי שבנה בנותי למה תלכנה עםיה עוד לבנים במאי והיו לכם לאנשים שבנה בנותי לך נא כי זקנתי מיהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקווה
גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים עליהן תשברנה עד אשר יגדלו
עליהן תעגנה לבלתי יאיות לאיש על בנותי כימר לי מאוד מכם כי יצא בידו זה באמת מחזק מה שאמר רבי אל.
מכיוון שהם היו מאוד מאוד ביחד, היא צריכה לשכנע אותם היטב היטב שאין להם סיכוי, ויחזרו חזרה למקום שלהם,
וזה בסדר גמור.
אין להם סיכוי בכלל, לא לאיבוי, לא לכלום. הם יהיו פשוט הומלסיות.
לא איבוי, הם גויות. איזה איבום אתה מדבר איתי עכשיו?
אף אחד לא יתחתן, אף אחד לא יסתכל עליהם.
טוב,
מתישק עורפה לחמותה
ורות דבקה בה.
יפה. עורפה.
עפנה עורף והולכת,
ורות נשארת.
למה היא נשארת?
היא מסבירה.
ותאמר רות אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרייך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין,
עמך עמי ואלוהיך אלוהי,
באשר תמות יעמוד ושם יקבר, כה יעשה אדוניי לי וכה יוסיף,
כי המוות יפריד ביני ובינך.
למה היא מדברת ככה? מה הקשר כאן מוות?
תראו רבותיי, זה אחד המקומות הדרמטיים ביותר
שאנחנו נתקלים, נגיד, במה שדומה לבעל תשובה היום,
בסדר? או גר, גר כמובן.
מה קרה לרות?
רות
פגשה בפעם הראשונה בחיים שלה
אישה שדרכה היא נגעה בנקודת האמת.
וכשאדם זוכה לגעת בנקודת האמת,
המחיר של לעזוב את הנקודה הזאת גדול מן המחיר
של להידבק בה ולשלם את המחירים שלה.
היא אומרת לה, תשמעי, אני לא יכול לשאול, לאן אתה צריך להחזיר אותי?
מה, לחזור חזרה למואב? אנחנו הרי יודעים מי זה מואב, מואב זה גם אומה פרוצה.
תחשבו שרות פגשה פעם ראשונה בחיים שלה את המושג צניעות אצל נעמי.
צניעות.
צניעות הכוונה שיש עולם פנימי, שהוא מוסתר,
שהוא עטוף, לא הכל פרוץ, לא הכל בחוץ.
הדבר הזה, כשמבינים אותו לעומקו, אי אפשר להיפרד ממנו, הוא פלא עצום.
אז רות אומרת לה,
תקשיבי, מה את בעצם מציעה לי? להיפרד ממך?
המוות יפריד.
הפרידה ממך היא עבורי המוות. אני יודעת שהגוף שלי יהיה קיים, אבל אני לא יכול לחזור לאחור.
ברגע שאדם נגע, נכנסה בו נקודת האמת בליבו,
כבר אי אפשר ללכת אחורה. זהו, זה כבר, אני... מה את רוצה שאני עכשיו אחסוך עזר לחיים הקודמים שלי?
יבלה בפאבים במואב כל היום ובשיטים וכל זה, אני ראיתי איך נראית צניעות, ראיתי איך נראית שבת, ראיתי איך נראית טהרת המשפטה, ראיתי את כל הדברים האלה, אני דבוקה בה, כן.
כן.
כן.
כן
כן
יפה, אז אתה מחזק אותם, יפה מה? לא ידעתי את זה, אבל
האבא המציף עד כתוב מפה למסק ולפרנס
והוא מעל אותם מחוץ לתלורות ולמול אותם. יפה. הכל מסובבן. יפה.
מה קרה לעורפה?
עורפאה זו ג'ודי שחזרה למואב? כן.
אז ה...
ההיגיון אומר ש... אוקיי, הרי עורפאה ורות הולכות ביחד, נכון? הן הולכות ביחד, והן... זה נראה שהן באותו זה.
עורפאה אומרת, טוב, באמת,
שכנעת אותי, הגיונית, זה באמת, אין לי מה לחפש לנו, אז אני אחזור חזרה למואב. אבל הציפייה שלנו, יא קיר, זה שעורפאה, אחרי הכל היא הייתה עם נעמי עשר שנים, היא תהיה, כאילו, היא תחזור למואב, אבל היא עדיין תהיה באיזה רמה יותר גבוהה.
לא כך קרה לאורפה. תפתחו רגע בסוף ספר שמואל ב',
פרק כא נראה לי.
כא, כן.
פרק כא, פסוק טו.
ותהי עוד מלחמה על הפלישתים את ישראל,
וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלישתים ויעף דוד.
והשבי,
פרק כא, פסוק טו,
זין.
והשבי בנו באשר בילידי הרפא. אה, בטוח שזה בית דיראי?
כן. פרק כא, פסוק טו.
וישביא בנו, מצאת?
לא מצאת? בספר שמואל, אתה בספר שמואל?
אה, שמואל, עכשיו אמרת מלכים. לא, שמואל.
ותהיה עוד מלחמה על פלישתים את ישראל וירא את דוד אדם וירא וירא וירא וירא וירא.
וישביא בנו אשר בידיה ערפה ומשקל כנו שלוש מאות משקל נחושת
והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד. זה נשמע לנו מוכר, משקל נחושת וזה. לא, זה לא גוליית, עוד שנייה.
ויעזור לו אבישי בן צרויה ויחת פלישתי ואמיתהו.
עוד איתנו למלחמה ולהתחבא את נר ישראל. אז זה אחד.
קראו לו איש בי.
ויהי אחרי כן ותהיה עוד מלחמה בגובים פלישתים, אז היכה סיבך יחושתי את סף
אשר בילידי ערפא. אז יש לו אח לישבי, אז זה קוראים לו סף.
כולם ילדים של ערפא.
ותהיה עוד המלחמה בגובים פלישתים, ויך אלחנן בן יערי הורגים בית הלחמי
את גוליית הגיתי ועץ חניתו כמנו הורגים. זה תיאור של גוליית.
בית הלחמי זה מתאים לדוד, מי זה אלחנן בן יערי?
כן, זה כנראה, זה אחד הכינויים לדוד המלך.
זה הכינוי לדוד המלך. אז כאן מתואר איך דוד הרג את גוליית.
ותהיה עוד מלחמה בגת,
והיא איש מדון באצבעות ידיו,
באצבעות רגליו, שש ושש, עשרים וארבע במספר,
וגם הוא יולד לערפה, זה מה שנקרא מז'יניק, הילד הקטן.
הוא הכי, הכי זה, שש אצבעות.
בכל יד, ויחרף את ישראל ויקה יהונתן בן שימעה,
אחי דוד את ארבעת אלה יולדו לערפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו.
בערפה חזרנו מזו עורפה.
ומתארים שבלילה הזה שעורפה חזרה למואב היא לא נשארה באותה רמה אלא היא חוותה התמוטטות מוסרית טוטלית והיא התמכרה בעצם לפריצות ולזנות ולעומה ומהדבר הזה מההתמכרות שלה לרוע נולדו ארבעת הגונזינים האלו שאחרי זה דוד צריך לסגור איתם חשבון כמה דורות אחר כך שני דורות אחר כך כן.
ובעלה הוא פלישתים.
כן, יש קשר. מהו הקשר?
פלישתים
זה פולשים,
נווייד, נכון?
פולשים.
מה? יורדי הים, פולשים וכל זה.
עכשיו,
ברגע שאתה פולש אתה מחפש את החוליה החלשה.
מי החוליה החלשה?
מואב, כי מואב הם פרוצים.
פולש הולך עם פורץ.
עכשיו אומרים לו, אתם יותר... אז לכן בעצם זה מסתדר.
אז אם כך, זו עורפה.
וזה גם כן אמירה מוסרית מאוד מאוד משמעותית,
שאם אדם יש לו הזדמנות לעלות והוא לא עולה,
אז זה לא שהוא יחזור חזרה למקום הקודם שלו,
אלא תהיה כאן הידרדרות עצומה.
טוב.
כן.
כן. ופה זה כבר שהיא שקולה, ברות? פה, איפה? בשמואל.
ברות. נו.
מה זה שקולה?
השאלה היא נפטר בעלה. נפטר בעלה, ואז היא מגיעה,
מתחתנת עם איזה פלישתים, ונועדים לה ארבעת הפלישתים עליה.
כן. השבי, וסף, וגוליית, וההוא עם השש אצבעות.
זה כאילו הגבול של מה שהיא עשתה. למרות שהיא עשתה, הרי היה סופר לגיטימי, לא?
מה הייתה אמורה לעשות? אני לא, זה, אתה צודק, הציר כאן הוא לא לגיטימי,
לא לגיטימי.
מספרים לך כאן את הזה. אדם שהיה לו איזו אפשרות להגיע והוא בסוף ויתר והפנה עורף,
הוא עלול להיות בהתמוטטות מוסרית.
בואו נחזור חזרה לנעמי ולרות.
אז קראנו, נכון? ותאמר, הנה שבה יבימתך
אל עמה ואל אלוהיה, שובי אחרי יבימתך.
ותאמרות אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרייך.
אל תבקשי מני את זה.
קראנו את הפסוק. כי אל אשר תלכי אלך ואשר תליני אלים.
עמך עמי באלוהייך אלוהי באשר תמות יעמוד ושם יקבר.
כי יעשה אדוניי לי וכי יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך.
כן. אל תבקשיוני להיפלט כי מפחתי זה מוות.
כי אני אחרי שדבקתי באמת אני לא מסוגלת כבר.
כן היה לא מזמן איזה
ארצות הברית איזה בחור ישיבה שגילו שהוא גוי.
גוי גוי, מה שנגרע מכל הכיוונים.
אז מה עכשיו?
יש, אני גוי, איזה יופי.
שרת לאיזה משחק של...
פרש. כן, הוא עושה לגוי, טעות. אני לא, אני עכשיו אפרוש מהחיים, אחרי ש...
נכון, כמו רבי עקיבא, אני אפרוש מהחיים? אז צריך להתגייר מההתחלה, אני מתגייר, אבל...
כן, נו, מה?
מה?
בסדר, אבל...
ותר כי מתאמצתי ללכת איתה ותחדל לדבר אליה. טוב, מכאן למדו... שנייה,
אנחנו קצת צריכים להספיק את הכל בשני שיעורים, אז
ותחדל לדבר אליה.
מכאן למדו אגב הלכות גרים שצריך לראות שהוא מתאמן, שהגר רוצה.
ואז סוף פרק א', רבותיי, הוא דרמה עצומה.
אתם יודעים שיש כזה, זה בחז״ל, בזוהר ועוד,
שמתארים את הגיהנום בתור מקום של אש ושריפה.
נכון? אפשר גם לשמוע לפעמים כל מיני אש ושריפה.
אפשר גם לשמוע כל מיני דרשנויות מסוג מסוים,
והגיהנום, ויש הגיהנום,
תנורים וכל זה.
בכל אופן, חז״ל משתמשים בדבר הזה.
ההבנה העמוקה של זה היא כזאת.
התחושה הכי קרובה לשרפה בעולם הזה זה בושה.
כשאדם מתבייש הוא מרגיש ממש כאילו מזיע, חום מבפנים, מבחוץ, כאילו ככה, נכון? עדים.
בסדר, אבל מה בעולם הזה? ומי שקרה לו פעם שהוא התבייש, לא תמיד בושה, אפילו לא בושה מוסרית. לפעמים סתם פדיחה.
אדם הלך מאיזה מקום ולא יודע מה, סתם החליק,
נפל ברצפה, החליק על קליפת בננה או משהו כזה,
או התבייש באיזושהי צורה, או אפילו שצעקו עליך,
לפעמים אפילו בלי, ללא אבל בקו... בושה.
בושה. בושה. טוב, בסדר גמור.
אבל בעולם הזה הבושות הן זמניות.
למחר כבר כולם ישכחו מזה.
אף אחד לא ידע.
בעולם הבא, הבושה היא נצחית. מראים לאדם מה הוא היה, מראים לו מה הוא יכול היה להיות.
והפער ביניהם זה הבושה, והיא לא נגמרת, היא נצחית. וזה, כאילו, מה שחז״ל מתארים, את
תוכנת הבעירה הזאת.
בכל פנים, בושה
זה הרגש הקשה ביותר. הגמרא אומרת נוח לאדם
שיעפיל עצמו לכבשן האש, עוד פעם, אש ולא ילבין פני חברו ברבים.
נכון. אנשים שבוישו ממש,
המהרן אומר בנתים ואהבת הריה, שלבייש מישהו זה לרצוח לו את צלם אלוקים.
יש?
כן.
אבל שאדם עושה את זה לעצמו.
ויהי ותלך נשתיהם עד בואנה בית לחם.
ואפשר לנסות לדמיין איך נעמי תחזור לבית לחם.
אז בטח יש לה שם משפחה, נכון?
אז היא תתגנב בלילה, תיכנס לדפוק בדלת של איזה משפחה,
חזרתי, בואו תעזרו לי,
תיכנס לזה מקרות,
לאט לאט איזה, ובהתחלה ידברו, ואחרי יומיים שלושה,
וניכנס לשגרה.
לא!
היא עושה כניסה ברחוב הראשי.
ויהי כבואנה בית לחם, ותהום כל העיר עליהן, ותאמרנה, זאת נעמית?
תנסו לדמיין את זה, היא עוברת ברחוב הראשי, וכולם מצביעים! זאת אומרת, לא, לא יכול להיות.
מה, רגע, תן לי להתקרב, תן לי לילד, תסתכל, תסתכל, כן, כן, מה אתה אומר? ככה, תראי, תראי, כולם ככה,
עליה, זה מה שקוראים היום שיימינג בריבוע.
אבל אז מה השיימינג?
ואורך רגע יקר, אתה מרים פה להנחתה.
והיא משתפת עם זה פעולה.
היא עוד אומרת להם, לא.
ואתה אומר, אל תקראנה לי נעמי, יקראנה לי למראה, כי אמר שדאי לי מאוד,
אני מלאה הלכתי וריקה משווה אני אדוני, למה תקראנה לי נעמי, ואדוני ענה בי ושדאי הראה לי, כי עוד, עוד ביזיונות, היא אומרת, לא מספיק, תצביעו עליי עוד,
לא מספיק, תקראו גם לעוד אנשים מהחלונות, תקראו לכולם.
מה זה המסע האיסורים הזה שהיא מעבירה את עצמה?
רבותיי, זו תשובה.
לזה קוראים תשובה.
נעמי יודעת
שאם היא תחזור,
אבל היא זוכרת היטב את הנזק העצום שנעשה כשבעלה ירד מהארץ עם שתי הבנים שלו.
הרי אז היה,
השיחות ככה, סלון וזה, כל אחד היו אומרים,
וואנה, אם אני, היה לי כסף כמוהו, אני הייתי מזמן, אם אתה לוקח כרטיסה ועף מפה.
רק אין לי כסף, אז אני תקוע פה, אבל הנה, תראו, אפילו הוא עשה את זה.
מי שיש לו כסף, תופס את הרגליים, הולך לאמריקה.
כלומר, הנזק שנעשה,
הרפיון הרוח,
המחשבות על עזיבת ארץ ישראל היו עצומים
אומרת נעמי כולם צריכים לראות בעיניים שלא יצא מזה כלום
הלכתי מלאה חזרתי ריקה, הלכתי נעמי חזרתי מרה, הלכתי כמו שהעזיבה עשתה רושם גדול
גם החזרה צריכה לעשות את אותו רושם ולכן היא עובדת ברחוב הראשי ומביישים אותה עד
קצה שערות ראשה היא מתביישת
והכל כדי שהיא רוצה שכולם יראו תראו מה קורה
למי שעוזב את ארץ החיים.
תראו מה קורה למי שמועל בתפקידו,
תראו מה קורה למי שזה, אני הלכתי בלאה,
חזרתי ריקה, הלכתי פה, חזרתי שם,
זה תשובה.
זה היה בגלל בעלה, בסדר, אבל... היא עכשיו משלמת על הפנים. נכון, היא עכשיו משלמת, אבל... היא יכולה להתנגד. יכולה גם להתנגד, נכון.
אני מלא הלכתי וריקה משווה אני אדוני, למה תקרן להם אדוני ואומר, ותשהו נעמיר אותם ואומרי הקלטה אמה, אשר הם משדה מואב, והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים. עכשיו תראו, מגילת רות מתרחשת
בחודשים ניסן, אייר וסיון.
בסדר? זה קציר שעורים וחיתים, קודם כל השעורים ואז החיתים, זה המשך הזמן. על כל פנים, ברור לנו אחרי הפסוקים הללו
שאין אף אדם בבית לחם שלא יודע שנעמי לא הגיע, נכון? זה נטמנדפליג, זה סגרנו את הפינה, נכון?
זה ברור ופשוט
שכולם ידעו שהיא מגיעה.
ולכן הפסוק בתחילת הפרק הבא הוא פסוק דרמטי,
מאוד.
ואני אגיד כאן עוד איזה מילה אחת,
במגילת רות יש הרבה קריווקטיב.
במגילת רות יש בה כמה וכמה דברים יוצאי דופן. קודם כל יש בה ריבוי גדול של קריווקטיב,
וקריו וקטיב זה אומר שיש פער גדול בין מה שאתה רואה לבין מה שקורה בפועל. זה קריו וקטיב.
אתה קורא משהו אחד, אבל בפועל היה משהו אחר. זה הפער בין קריו וקטיב.
מגילת רות גם מיוחדת בזה שזו מגילה
שכל הפסוקים בה מתחילים באות ו',
חוץ משישה פסוקים.
והאות ו' היא ו' החיבור, כי מגילת רות עסוקה כל הזמן בלחבר.
משהו שהתחיל מפורק לגמרי.
משפחה שהתפרקה לגמרי, האבא מת, הילדים מתו, הכל התפרק, הכל התפזר,
למשהו שבסוף מתחבר,
ממנו יוצא מלך המשיח.
הפוך ממגילת שיר השירים,
שבה אף פסוק לא מתחיל בעוד ו' חוץ מפסוק אחד, וחיכך כי אינה טוב,
כי מגילת שיר השירים בעצם מספרת סיפור של ריחוק,
כלומר געגוע, אבל אין נפגש. בסוף היא אומרת לו, ברך דודי, יודמי לך לצביה ולעופר האיילים.
אז אנחנו ננסה להבין דרך הקריא והכתיב, מה המגילה רוצה לספר לנו.
איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז.
כלומר, אחרי שאלימלך נטש את הארץ,
לקח את הפיקוד על המצב, בועז.
ואתם יכולים להבין מהשם שלו,
שהוא אדם עם עוז,
שהוא אדם עם תוקף,
ושהוא הצליח להנהיג, ואם פקד השם את עמו, זה אומר שבועז העביר איזשהו תהליך חברתי שמיד ננסה להבין מהו
של תיקון שבעקבותיו חזר הגשם.
אבל זה בועז.
בועז
חזר אומרים שבועז
ואלימלך וטוב,
פלוני-אלמוני,
הם אחים.
הם אחים.
אז יפה.
נקרא שני פסוקים.
ולנעמי מודה לאישה איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז.
ותאמר רות המואביה אל נעמי,
אליך נא השדה ועל הקטה בשיבולים,
אחר אשר אמצא חן בעיניו, ותאמר לה,
לכי ביתי.
האם אנחנו מבינים מה שקראנו כאן?
מה?
לא, לא, לא, אתה מקדים את המאוחר.
האם אנחנו מבינים מה קראנו כאן? מה?
מה זה ענייה? באיזה רמה של עוני?
עוני, אין לה מה לאכול.
אין להם מה לאכול. עכשיו, איך אין להם מה לאכול? כולם ידעו? מילא, אם הם לא ידעו שהגיעו, אז אתה יודע, לא שמו לב. כולם ראו שהם הגיעו.
לדאוג להם לכלום, לקילו קמח, כמה זה עולה.
למה לא דואגים להם?
כעס.
כאילו,
גם חזרת, גם החזרת איתך את הגויה הזאתי.
עזבת אותנו?
תסתדרי לבד.
תשימו לב להקריא ולכתיב.
לנועמים, מודה לאיש... אנחנו קוראים מודה, אבל כתוב מידע.
מה ההבדל בין מידע למודה? מידע זה information.
מודע זה מודעות, זה
conscience אולי, הכרה, מודעות.
יש לי הרבה מידע שאני יודע.
חלק מהמידע, גם נכנס לי למודעות ואני עושה איתו משהו.
חלק מהמידע, אני יודע, נו, אז מה אם אני יודע? אני יודע הרבה דברים.
לא כל מה שאנחנו יודעים משפיע לנו על החיים ועל ה...
בועז הוא, אנחנו קוראים מודה,
אבל מתחת לפני השטח זה בעיה עבורו מידע.
הוא ידע שהיא הגיעה, אבל לא התכנסתי לשום דבר. הגיע, הגיע, תסתדר.
זאת נקודת המוצא של המגילה.
ואז המגילה, תחשבו שעד עכשיו המצלמה הייתה על האומי, רות ועל חוץ לארץ.
שימו רגע את הפרימו הזה בצד.
כרגע עוברים לבועז.
בואו ננסה רגע להבין מה עשה בועז.
הרי אמרנו שרעב
לא מגיע סתם.
רעב מגיע כתוצאה מבצורת.
בצורת מגיעה כתוצאה מקלקול חברתי.
אמרנו שאלימלך עזב את הארץ כי הוא התייאש מהדור. אמרו, אין סיכוי איתם לעבוד.
בועז,
שנקרא בתנ״ך אבצן,
לקח את המושכות לידיו והצליח ליצור תיקון. איך? בואו נראה.
ותלך ותבוא את הקטע שדה אחרי הקוצרים, ואיכר מקריא אחרי קטע אחרי השדה לבועז אשר במשפחת אלימלך.
והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים אדוני עמכם,
ויאמרו לו, יברכך אדוני.
זו אחת ההוכחות שבועז היה
מדני עקיבא.
מדני עקיבא. עכשיו חז״ל אומרים,
זו בדיחה דתית, כן, כן.
כמו חיזקו חברים של עזרא, כמו, איך, מה הצופים? מה הצופים?
יהיה נכון. יהיה נכון, כן, יהיה נכון.
חז״ל אומרים שזה לא סתם איזה תפארת המליצה, אלא בועז תיקן שיהיו שואלים בשם.
כלומר, כשאתה פוגש מישהו, אתה לא אומר לו, אהלן, אחי, מה העניינים? אתה אומר לו, השם יימרך? הוא אומר לך, למה זה חשוב?
כי בעצם בועז מבין שמתפתחת בתוך החברה בעם ישראל איזו מין תפיסה מוטעית
שבה אנשים משייכים את הקדושה ואת עבודת השם לבין אדם למקום,
ואילו בין אדם לחברו ניתן לזלזל.
למרות שכולנו יודעים שהפרשה שנקראת בפרשה פרשת קדושים,
שנאמרת בהקהל לכל עם ישראל,
היא הפרשה שעוסקת הכי הרבה במציאות בין אדם לחברו. אבל בכל אופן,
אתה יודע, הדינמיקה שוחקת.
אז לכן בעוד, אתה מתקן תקנה, כשאתה פוגש את החבר שלך,
תגיד לו, השם עמך. תבינו את המשמעות.
השם נמצא איפה?
אצל החבר שלך.
כלומר, ביחס שלך אליו, בהערת הפנים, בזהירות מגזל, בזהירות מממון. זה התיקון שהוא בועז עושה. כלומר, הוא מנכיח מאוד מאוד את עבודת השם בתוך השדה של בין אדם לחברו. זה דבר אחד.
דבר שני, זה מה שמופיע עליו כאן, במגילת רות.
בספר שופטים מופיע עליו עוד נתון מאוד מעניין. בואו נראה, תדלגו לספר שופטים בבקשה מכם.
פרק
מאוד מאוד זריז, תרוצו ממש בטיל.
פרק יב',
פסוק ח'.
וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם.
אבצן זה בועז.
ויהי לו שלושים בנים ושלושים בנות שלח החוצה ושלושים בנות תביא לבנה מן החוץ,
ואשפוט ישראל שבע שנים ויאמר תבצם ויקבר בבית לחם".
אז בלי הנהרה, הרבה ילדים, לא מאישה אחת כמובן.
אבל מה כתוב כאן? 30 בנים ו-30 בנות שילך החוצה ו-30 בנות תביא לבניו מן החוץ.
מה הוא עשה?
אתה יודע, אתה נמצא באיזה מקום כזה,
הכול דיכאון,
המורל ירוד,
אנשים ככה איבדו את התקווה.
אחד הדברים שהכי נותנים תקווה ושמחה באופטימיות זה חתונה.
כשהנביא עמוס מתנבא והנביא ירמיהו,
ושניהם מתנבדים, מתנבאים על מה?
על נטיעת כרמים בהרי שומרון?
או תטי כרמים בהרי שומרון, כי יש יום קרו נוצרים בהר אפרים, קום ונראה וכולי.
או תטי כרמים בהרי שומרון, נכון,
הנה הימים באים לאום השם,
ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות די השבו, ונטעו גפנים ושתו את פריים.
ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם, זה הפסוקים בעמוס.
כשאדם נוטע כרם,
למה הוא נוטה קרם?
למה? כי מה הוא חושב שיהיה?
שיהיה שמחות.
לא נוטים קרם בשביל גפנים, בשביל הענבים. ענבים זה כלום, זה חמש שקל קילו.
מקילו ענבים אתה יכול להפיק בקבוק יין של שלוש מאות שקל.
אז אם אדם נוטה הגפן, הוא אומר, במקום הזה יהיה שמחות,
במקום הזה יהיה חתונות, יהיה בריתות, יהיה שמח.
אז חתונה זה אחד מהדברים שהכי נותנים אופטימיות, החיים ממשיכים, החיים מתקדמים וכל זה.
לבועז יש 60 ילדים.
כמובן, נשים שונות.
כל חתונה הוא דואג לקחת לבן שלו כלה משבט אחר.
ולבת שלו חתן משבט אחר,
ויש פה 60 חתונות של גדול הדור, הוא עושה אותן באזורים שונים של הארץ, ומזמין את כולם לחתונה.
60 חתונות, כל חתונה, אלפי משתתפים, שמחה, אופטימיות.
זה הופך את הכול. הוא נוטע עוז ושמחה בלב אב דרך הסיפור של החתונות.
וממילא הוא גם מבקש לכולם, ותזמינו אותי גם על השמחה שלכם.
אז מתחתנים, מזמינים.
תנסו לחשוב על אנשים ניצולי שואה שמתחתנים ויש כאילו עשרה אנשים בחופה, כל המשפחה, אין דודים, אין סבא, אין סבתא, אין כלום.
אבל יש חתונה בכל אופן, ומי שמגיעים לחתונה
מקבלים תקווה, הנה הוא הקים את הבית, הנה הוא הקיר מישהי, הנה הם מתחילים.
זה בועז.
זה בועז.
זה הייתה הדרך שלו.
איך הוא הצליח?
הוא הנכיח מאוד מאוד את שם השם במערכת החברתית דרך התקנה שהוא תיקן,
והוא הציף את העם באופטימיות ושמחה.
חתונות, יש לידות, אנשים לאט-לאט
משתקמים, כן?
יש על זה סיפורים באמת מאוד מאוד מרגשים, על כל מיני חתונות,
מאוד מיוחד, כל מיני חתונות,
אנשים שהתחתנו במחנה העקורים בגרמניה אחרי השואה, התחתנו שם, ו...
כן.
בכלל גם הספיקו להוריד.
כן, נכון.
נכון.
טוב.
אה, אבל איך יודעים שניצם זה בועז?
חזר, אומרים.
אבל זה גם מתאים. אבצן בית לחם לפי התקופה זה מתאים.
מה?
הגמרא אומרת את זה במסכת בבא בתרא.
הגמרא אומרת. מה?
לא שומע? לא. בפרק,
לא זוכר, פרק חמישי נראה לי. אני אראה לך אחר כך.
למה חמוץ אחד ואחרי שישור מנאומי נכנס ללכת לך? היא אומרת לה, תקשיבי, תני לי אישור. אני לא, מה את אומרת? אני אלך ל... היא אומרת לה, לכי.
היא מודיעה לה.
עכשיו תראו, כאן, בפרק ב', אני רוצה לעשות הקדמה,
ובשבוע הבא לראות את ה... לבדוק אותה.
פרק ב',
בואו נקרא עוד כמה פסוקים.
ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, והיה הנער הניצב על הקוצרים, ויאמר נערה מואביהי,
השב עם נעמי משדה מואב,
ותאמר על הקטנה ואספתי בעומרים, אחרי הקוצרים,
ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה,
זה שיבטה הבית מאז.
עכשיו חז״ל שואלים איך שבועז מגיע לשדה,
הוא שם לב לרות, דווקא אליה הוא שם לב. אז מה עונים?
לארצי דופן, פעם בני חריץ. אתה רוצה לדופן. בצניעות שלה, כן, כל מי שיש לו בת או נכדה בגן הילדים, ועכשיו בשבועות,
אז הבנות חוזרות, ואומרות שכולן היו מתכופפות ככה, והיו היו מתכופפות בצורה עדינה. בקיצור,
וחזל מתארים כאן את הצניעות היתרה והמפלגת של רות,
שבשבילה בעצם בועז
שם לב לדבר הזה.
פשט הפסוקים הוא הפוך לגמרי.
זה אחד המקומות המדהימים
שחז״ל דורשים מדרש,
והוא הפוך לגמרי מן הפסוקים.
אני צריך כמובן להבין למה, תראו למה הוא הפוך.
ויאמר בועז הנערה הניצב על הקוצרים, למי הנערה הזאת?
ויער הנער הניצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא. כשאתה אומר על מישהי נערה מואביה, זה בעצם להגיד נערה פרוצה.
השבה עם נעמי משדה מואב.
ותאמר על הקטנה ואספתי באומרים.
אוספים באומרים?
איפה אוספים?
אוספים בשיבולים, האומרים זה כבר, כלומר היא גנבת
זה מה שהוא אומר לו, היא גנבת, היא גונבת אומרים
למה, האומר אבל זה האומר שנשכחת. האומר לא, אם שכחת זה שכחה, אבל האומר זה כבר משהו שהוא קשרת אותו.
הם קוצרים את, הקוצרים קוצרים את הזה, אוספים באומרים.
תוך כדי שאתה קוצר, נופל לך, אל תתכופף להרים, זה הלקט והזה, תתן לה איזה.
היא אוספת באומרים, הולכת ולוקחת אומרים,
שמה אצלה בזה, אז היא גם גנבת,
אחרי מי?
אחרי הקוצרים, ולא אחרי הקוצרות, היא מסתובבת עם הבדל, הייתה שם חלוקה, קוצרים פה, קוצרות, היא הולכת אחרי הקוצרים
ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד האתר, כלומר היא גם לא עוצרת
זה שיפטה הבית, עכשיו היא רק קצת התיישבה
בועז קורא לה
ויאמר בועז אל רות,
הלא שמעת ביתי אל תלכי ללכות בשדה אחר
וגם לא תעבורי מזה ויכול תדבקי עם נערותיי, הוא אומר לה, תקשיבי, אל תלכי עם הנערים, תלכי עם הנערות, מה את לא יודע?
עינייך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן, הוא גם מלמד אותה,
אל תיקחי מהעומרים, תיקחי ממה שנופל,
הלא ציוויתי את הנערים בבלתי נוגח, אז מה אנחנו למדים מהדבר הזה,
שלפני כן? נגעו בה, תחשבו אישה אחת נמצאת בין הקוצרים, לא כל הקוצרים למדו במכון מאיר,
אז ההוא צוחק עליה, וההוא מספר עליה בדיחה, וההוא דוחף אותה, וההוא מעליב אותה וכל זה, סוג של הטרדה כזאת,
וצמית והלכת לכלים ושתית מאשר היא שבונה,
רק כשאת צמאה תלכי לשתות מהר, אבל כל השעה תתרחקי מהנערים.
אז אנחנו למדים מהפסוקים עצמם שהמציאות היא אחרת לחלוטין.
מי איך שהמדרש מתאר? המדרש מתאר את רות ששמו לה בגלל שהיא צנועה וכל זה, והמדרש מתואר בדיוק הפוך,
מתנהגת התנהגות שהיא לא צנועה,
התנהגות שהיא פרוצה בעצם, נכון, עם הנערים וכל זה.
מדוע חז״ל אמרו מדרש,
הם חשבו שלא נתפוס אותם,
הם חשבו שלא נבדוק את הפסוקים,
אנחנו בורקים את הפסוקים.
אז אולי נגיד כאן את הלב של העניינים, ואז בעזרת השם בשבוע הבא נמשיך.
חז'ל מדברים פה על
המהות של הצניעות,
בסדר?
אם רות הייתה צנועה, צנועה כאילו בגדים וכל זה, אז לא צריך להגיד את זה.
החידוש של חז'ל זה להגיד שלמרות שכלפי חוץ היא התנהגה בצורה שנראית כלפי חוץ לא צנועה,
באמת היא צנועה.
אז איך נסביר את ההתנהגות שלה?
זאת התנהגות של מי שלא מכירה את הקודים פשוט.
היא לא מכירה את הקודים, היא לא יודעת קוצרים, קוצרים, היא לא מכירה, היא לא גדלה פה.
יש לה מטרה אחת, מה המטרה? היא יודעת. אוכל, נעמי.
לא אוכל, נעמי. היא צריכה להביא אוכל לחמותה, שהיא מבחינתה הדבר הכי גדול שקרה בעולם, והיא צריכה לקיים אותה,
ולכן היא מאוד מאוד מרוכזת במטרה הפנימית שלה,
למרות המחיר החיצוני שהיא משלמת. לזה קוראים צניעות.
בסדר? כלומר, למרות שכלפי חוץ זה נראה הפוך,
שההתנהגות שלה היא לא צנועה, אבל באמת חזון רוץ, אתה יודע, את רוצה לדעת מה זה צניעות?
זה צניעות. אישה שיש לה עולם פנימי, רות, העולם הפנימי שלה
מרוכז במילה אחת, שקוראים לו נעמי,
והיא, כדי לקיים את העולם הפנימי הזה, משלמת מחירים בחוץ, כאילו שמה פס עליה בחוץ.
כן, הרי הצנוע יש לו עולם פנימי, ולכן הוא פחות מתחשב במה שאומרים עליו, ומה שרוצים, יש לו את העולם הפנימי שלו.
והפרוץ הוא כל הזמן מהאומרים עליו, הוא מנסה למשוך תשומת לב וכן על זה הדרך. זה לא מעניין אותו בכלל.
מכירה את הכלל, לא מכירה את הכלל, מביישים אותה, לא מביישים אותה, יש לה רק תכלית אחת. לזה חזל קוראים צניעות, ובועז
שם לב לזה.
ואומר לה...
איזה פסוק? העינייך. נכון, נכון, נכון.
זה אומר שזה מתאר שעשו לה דברים לא נעימים, לכן זה בלי וב, בלי חיבור.
ותיפול על פניה ותשטחו ארצה בתאמר אליו,
מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנוכי נוכרייה?
איך שמת אלי לב?
אז הוא אומר לה, בועז, תראי,
הרי כל מה שאני מנסה לעשות זה תיקון חברתי.
כל מה שאני מנסה לעשות זה שאנשים במקום לקחת יגמלו חסד, נכון? זו המגמה שלו.
כששמעתי על המעשה שאת עשית אמרתי,
וואו, זה מופת.
ויאמר, ויען בועז ויאמר לה,
עוגד עוגד לי כל אשר עשית את חמותך
אחרי מות אישך,
ותעזבי אביך ואימך וארץ מולדתך,
ותלכי אל עם אשר לילד כמו שלשום,
ישלם אדוני פעולך,
ותהי משכורתך שלמה מעם אדוני אלוהי ישראל אשר באת לך עשות תחת כנפיו.
הוא אומר לה, את בדיוק מסתדרת לי עם כל מה שאני רוצה לעשות.
אני רוצה לחנך את כולם, שגם חתונה זה חסד,
מתחתנים גולמים חסד אחד עם השני, נכון?
המקורת המוצא היא של גזל, של לקיחה, ולכן יש בצורת. אני רוצה לחנך את האנשים לחסד.
עשית מעשה שהוא מעשה של השראה.
עזבת עולם.
חזרה גם אומרים שרות הייתה בתו של עגלון מלך מואב או נכדתו.
כל פנים בת מלאכים היה לה לאן לחזור, היה לה זה.
עזבת את כל הטוב הזה כי גמלת חסד, חסד של אמת, שלא יצא ממך כלום.
וואו, אני מאוד מאוד מתפעל, ולכן
אני עוזר לך.
ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי ניחמתני וכי דיברת על לב שפחתיך ואנוכי לא יהיה כאחת שפחותיך. איך התפתחה העלילה ולאן היא הגיעה? נראה בעזרת השם בשבוע הבא.
