שלומכם אנחנו לומדים אגדות חז״ל ואנחנו בספירת העומר
ותלמידי רבי עקיבא אני רוצה ללמוד איתכם את הסיפור
על תחילתו של רבי עקיבא
בסדר?
זה תמיד מעניין
אנחנו חושבים שהרבנים נולדו רבנים כבר בחדר תינוקות נולדו עם זקן
הרב היה פעם ילד וזה, רבי עקיבא הוא גם חוזר בתשובה, היה לו שלב שהוא לא היה דתי,
לא היה דוס.
והייתה שהוא הגיע למכון מאיר, אז זה מעניין ללדת מה היה איתו בהתחלה, נכון?
אז בואו ננסה להבין מה היה. יש כאן את הסיפור המוכר ואחר כך אנחנו ננסה לראות את ההמשך.
אומרת הגמרא, רבי עקיבא רע היה דבן קלבא סבוע הווה, היה רועה של בן קלבא סבוע.
חזיתי בארטי, ראתה אותו בתו, דהבה, צנוע ומעולה. ראתה אותו שהוא היה,
הבת שלו, רחל קרוב לה, ראתה את רבי עקיבא שהוא מעולה וצנוע.
מה הכוונה מעולה וצנוע? תגידו אתם,
מידות טובות, מדבר בנחת עם הבריות,
בסבלנות, בדרך ארץ. כאילו, נכון, זה מעולה וצנוע.
למרות שהיה עם הארץ.
אמרה לו, אם הכה שנה לך, אז אל תלבי רב, אם אני אתחתן איתך תלך ללמוד תורה.
טוב, זה כבר קצת מסקרה.
כן, או מוזר.
רחל, בתו של קאבלה סבוע, ודאי היה חשוב לה שבעלה יהיה תלמיד חכם. אז היא לוקחת פה קצת סיכון, פטריזיקה.
כרגע הוא לא יודע כלום.
טוב,
למה היא עושה את זה?
אמר לה אם, כן, אני מסכים.
היא התקדשה לו בצנעה.
היא התקדשה לו בצנעה. כלומר, היא עשתה את זה נגד רצון אביה, וגם זה מעורר תמיהה.
בסופו של דבר,
התחתן נגד רצון ההורים זה דבר שהוא אפשרי, אבל הוא לא רצוי.
אנחנו כן רוצים שיהיה שיתוף פעולה ושמחה, נכון?
ועמי עשתה את זה.
שמע אבו, אבא שלה שמע, אפקא מבית,
הוציאו אותה מן הבית, ואדרה הנאה מנכסי,
והדיר אותה הנאה מנכסים. באמת הוא כעס עליה, וכנראה הוא כעס עליה בצדק, כי אנחנו
יכולים להעריך, כאן לא כתוב את הגיל שלו, במקום אחר כתוב שהיה כבר בן 40, והוא לא ידע כלום, הוא לא ידע לקרוא ולכתוב אפילו.
איפה?
שלחה אותו ללמוד, כן.
שלחה אותו ללמוד.
טוב, הלך וישב 13 שנים בבי רעב, הלך ולמד 12 שנים בבית המדרש.
כשהוא הגיע הביאו איתו עד הבעדי 13 אלפי תלמידים, באו איתו
12 אלף תלמידים.
שם אליהו סבא דקאמר לה, שמע לאותו סבא,
אולי זה אפילו קל וסבוע בעצמו, דאמר לרחל,
עד כמה קמת בית אלמנות חיים? עד מתי תהיי כמו אלמנה חיה? כאילו בעלך לא פה.
אז היא אמרה,
אלא דידי ציית אם בעלי ישמע בקולי יתיב תרי שרי שני אחרי שילך ילמד עוד 12 שנים.
אז הוא אמר אה ברשות כעבידנא היא מסכימה לי הדר עזיל ויתיב תרי שרי שני אחרי
בבירה וישב ולמד עוד 12 שנים
בבית המדרש.
כי עתה כשהוא הגיע הייתי בעדי הביא איתו 24 אלף תלמידים כלומר
זה בעצם אומר שכל שנה נוספו לו אלף תלמידים.
שם עד ויתו שמע אשתו
אבא כנף כתלה פה, יצא לקראתו כשהוא חזר.
אמרו לה שטיבי ותאמרו לה השכנות
שאילי מנהי לבוש ואיכסי, תתלבשי יפה, תעשי ככה בגדים מכובדים.
אמרה לו, הוא יודע, תדיק נפש בימתו, הוא לא צריך שנתלבש בגדים זה, הוא יודע מי אני.
כמעט יא לגבי, היא נפלה על אפה וכמנה שכתה לקרעי,
נפלה על הפה והיא נשקה את רגליו.
היו אבו כמה דחפי לשם, היו דוחפים אותם,
משרתים שלו, משמשים.
של ההוא.
נו, יפה מאוד.
למרות שזה, גם פה יש לנו מקום לעיין. שלי ושלכם, של ההוא,
היא באמת אפשרה לו ללמוד.
אבל הוא למד 24 שנים, נכון?
למה הוא מייחס את הכל אליה?
פרגון סתם?
אז בגלל שהיא הסכימה להתחתן איתו.
בעצם. שלחה אותו.
כן, אבל היא שלחה אותו, אבל...
סיכמו. לא סיכמו.
סיכמו אותך 12 שנים.
אני עדיין שואל, היא שלחה אותו, בסדר, אז בוודאי, בוודאי הקרה טובה, אבל
שלי ושלכם, של ההוא,
כאילו זו אמירה מאוד מאוד טוב.
שמע אבוה,
האבא שמע,
דעתא גברא רבא למטה, שהגיע אדם גדול לעיר,
אמר
איזי לגבי
אפשר דמפר נדרי, כן, אולי הוא יפר לי את הנדר.
בא אליו, עתא לגבי,
אמר לו,
סיפר לו את המורכבות, הבת שלי התחתנה עם העם הארץ,
כבר עברו המון שנים, אני רוצה להפר את הנדר.
אמר לו, הדעתא דגברא רבא מין נדר, אתם יודעים שאדם נדר נדר,
אז אם הוא נדר נדר אבל הוא לא לקח בחשבון את כל המציאויות,
אז הנדר לא חל.
בסדר? אדם נדר נדר, הוא אומר, אני לא אכנס לתל אביב. פתאום הבת שלו חזרה מחוץ לארץ, היא עברה לגור בתל אביב.
אז הוא בא להפר את הנדר. אמרו לו, תגיד, אם היית יודע שהבת שלך תגור בתל אביב, היית נדר? מה פתאום, בחיים לא. טוב, אז הנדר לא חל.
אז גם כאן, אומרים לו, אם היית יודע שהחתן הזה שלך, מהארץ, הוא יהיה
תלמיד חכם, היית נודר, מה פתאום?
אמר לה, אפילו פרק אחד, אפילו הלכה אחת. אם הייתי יודע שהוא יצליח ללמוד פרק אחד או הלכה, לא הייתי נודר. אבל לא היה נראה לי עם הארץ גמור שלא יצליח ללמוד כלום.
אמר לו, אני הוא!
זה אני!
וואו!
נפל על הפה ונשקה על קרב ואהב לפלג אבו נרב.
והרגע בסבוע, נפל על הפעם, חיבק אותו, אתה לוחץ עם הממון והפי אנד. זה לא סיפור,
סיפור מתוק, סיפור של הפי אנד.
סיפור גם, יש בו קצת ממד רומנטי, התאהבות,
רחל איטבה ורבי עקיבא, היא ממש כאילו סיפור קלאסי, נכון?
התחלה אין צווי סוף.
כן?
חוץ מהנקודה הראשונה שאתה רוצה בראשות הערב שלך,
שאיך הרבה אפילו להגיע עד אליה ב-12 שנה שלא ראה אותה ואתה לא יכול לצפות לתת פסיקה בדלת ולהגיד לה שלום אשתי הפרשה לי לחזור ולחזור, הוא לא נכנס בדלת, הוא נוסע אחורה פני מליאה וחוזר ראש שלו לאושנה.
כן, אתה מקשיב פה קושייה, כן קושייה.
נו אז מה?
הוא אומר שאינו דומה טובה שאתה לומד ברצף לדומה שאתה רוצה בערב. עכשיו אתה מאמין למה שאתה אומר?
לא, אני שואל ברצינות.
אני לא מקבל את הוורט הזה, אני לא מקבל את הוורט הזה.
למה לא? ככה, אני לא מאמין בזה.
לא מאמין בזה. מה? ברור.
אנחנו נצטרך להסביר למה הוא לא נכנס, אבל אני לא מקבל את הוורט הזה. אני פשוט לא מקבל אותו עקרונית.
אני פשוט לא מאמין שאם אדם היה נכנס הביתה ליום,
זה היה פוגע לו בכל הרצף של התלמוד תורה.
כמו שאני לא מאמין, דיברנו על זה שאם אדם הולך לצבא לשנה וחצי,
זה יפגע לו בכל היכולת שלו להיות תלמיד חכם כאמת. למה אדם לא הולך לצבא? צריך רצף.
אדם יושב ולומד 20 שנה,
שנה וחצי הולך לצבא, זה מה שיפגע לו בתלמידות חכמות.
האוורטים האלה הם יפים, לא יודע למה, הם לא מחזיקים.
מה?
אני אומר לך את זה, לא נווכח עם זה. בוודאי שצריך ללמוד הרבה וכו' וכו'. ויש גם אדם שאתה אומר, שמע,
עובדתית התרומה שלו בצבא,
כן, יש לו פרופיל נמוך וכל זה, אז במקום ש... אם אין ניירות בצבא, ברור שעדיף שישב וילמד תורה, בהחלט על זה הדרך, כן? אבל
לא צריך לקבל את הדבר הזה, שכאילו הרצף, הרצף, הרצף הוא...
אדם ישב, למד שש שנים, שבע שנים ברציפות, אז אני חושב שזה צבא.
אני לא מקבל את הדבר הזה, הוא מעצבן אותי גם, כאילו, אני חייב להגיד. כאילו, אנחנו נצטרך להסביר למה הוא, באמת למה הוא לא נכנס.
מה? קודם כל לא כתוב שלא נכנס, מי אמר?
אבל יכול להיות שהסיפור מדלג על זה.
אבל אנחנו נראה בהמשך שהסיפור גם מקבל תפנית בעלילה.
מה רצית לשאול? סליחה.
כן. אז אולי זה מישהו אחר, כן, אולי זה מישהו אחר.
טוב,
מה קשה על הסיפור הזה?
הרבי עקיבא הוא מתואר כאן בתור רועה, בתור עם הארץ, שלא יודע אפילו לשנות לו פרק אחד ולא הלכה אחת, אבל מעלה אחת יש לו, שתי מעלות, שהוא מעולה וצנוע.
כלומר, ושאלתי אתכם לכן בהתחלה מה זה מעולה בצורה, אמרתי, אמרתם, יש לו מידות טובות,
הוא
אדם נחמד, אדם נעים, וזה כאילו מה שבעצם
גרם לרחל לרצות להתחתן איתו.
מה?
איפה הוא מתמיד?
לא, לפני, לפני ה...
אבל בגמרא, מסכת פסחים מתוארת סיטואציה מאוד מעניינת. רבי עקיבא יושב עם התלמידים, ואתם יודעים, כמו שאמרתי לכם, לפעמים הנחה על הרב הרוח,
והוא מספר לתלמידים סיפורים מהימים לפני שהוא היה רב,
כן, לפני שהוא חזר בתשובה.
לפעמים הוא מראה להם איזה תמונה, ככה תסרוקת מהטיול בהודו, הנה פה הוא מתאפס גלים בתאילנד, כל מיני דברים ככה, נכון.
הילדים שלי מאוד מחפשים חומרים עליי מלפני שמהעבר אני מסתיר את הכל, לא רוצה ש... בסדר, כאילו, אבל אחרי זה הם עושים בזה שימוש לרעה, זה מה שאני רואה בכל זה. אז רבי עקיבא נחה עליו הרוח והוא סיפר לתלמידים שלו
כל מיני דברים עליו שהוא היה עם הארץ.
טניה אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ אמרתי,
מי ייתן לי תלמיד חכם ואין שכן וכחמור?
שנאתי את החכמים.
מה הכוונה שכן וכחמור? אז תלמידיו קצת נבהלו, אמרו לו, תלמידיו, רבי יבור ככלב.
לא, מה חמור? הוא ימשך ככלב. אמר לו, לא, לא.
זה נושך ושובר עצם, וזה נושך ואינו שובר עצם.
כלב נושך, הוא עושה קצת שריצות בבשר.
חמור נושך, שובר את העצמות.
אז בעצם ביקים אומר, כשהייתי עם הארץ,
הייתי אומר, מי יתן לי, יפול לי איזה תלמיד חכם לידיים, שנפרק לו את הצורה.
נשבור לו את העצמות. זה מה שהגמרא אומרת.
על זה אפשר להגיד מעולב וצנוע?
שונא את החכמים, רוצה לשבור להם את הצורה.
רק יפול לי איזה אחד ליד, איזה אברך,
מעך כל אברך.
מחכה שיפול לו איזו הזדמנות להתנפה על איזה אחד.
זה מעולב וצנוע? איך זה יכול להיות?
קושייה, לא?
לא רק אנחנו מגשים את זה, גם הריתווה הקשה את זה.
הריתווה אומר, רבי עקיבא, הריתווה על מסכת כתובות,
רועה של בן כלבא סבוע היה,
חזיתה ברת ידעה ומאהל לבית צנוע.
ואם תאמר, והיה אומרים על זה בפסח ראשון,
זה מסכת פסחים,
אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ, הייתי אומר, מי ייתן לי תלמוד לך בן שכן וכחמור.
אז איך זה מסתדר?
אז הריתווה אומר, ויש לומר שזהו קודם לכן.
אבל אחרי כן חזר למותג, כשהיה צנוע ומעולה,
ואחר כך קבע עצמו לתורה כדי איתה אחת.
כלומר הריצפה ממציא כאן המצאה בעצם,
והוא אומר, היה שלושה שלבים לרבי עקיבא.
שלב א',
הוא היה מהארץ, שנאת החכמים.
ואז קרה איזה משהו שלא ברור מה קרה,
לא כתוב מה קרה, אבל הוא חזר בתשובה ונהיה מעולה וצנוע,
מידות טובות,
ואחרי שהוא נהיה מעולה וצנוע היה שלב שלישי שהוא החליט ללמוד תורה.
הרי דווה לא מסביר לנו איך קרה המעבר משלב א' לשלב ב',
פעם אחת, וגם פעם שנייה זה תירוץ קצת קשה, כי לא כתוב.
רבי עקיבא בגמרא בפסחים אמר, כשהייתי עם הארץ, עם הארץ, עם הארץ, הוא לא עשה חילוקים, זה קצת מוזר.
כן.
זה ברשת, כשהייתי עם הארץ,
רציתי מאוד סוג של,
אתה יודע, לתפוס בו,
לתפוס בו איך לתפוס בו,
שובר עצם את האחוז על הצד השני.
שהוא, כשהחמור הזה, הוא לא יודע מה,
שובר, אני לא יודע, את השיניים שלו, זה כאילו להתאבק בו ממש, וזה...
בדרך, אתה אומר את זה, בדרך...
אפילו לא, הייתי כזה אמר את
שנסיתי להתאבק בו את המבחן.
זה עושה ככה,
עושה את אפכה לעניין.
אבל אני רואה מהצחוק שלך, אתה מבין שזה לא פשט הגמרא.
זה לא פשט הגמרא, הוא מספר מה הוא היה. הוא אומר, אני שנאתי את החכמים.
זה היה.
אבל איך אפשר לקרוא לזה מעולה וצנוע, לזה?
אדם שהוא רוצה להתנהג ב...
אין בעיה, בסדר גמור. אני לא אומר, אני מסביר, יש בוודאי סיבות כאלה ואחרות, אבל למה קוראים לזה מעולה וצנוע?
בואו נראה.
אני רוצה להציע הסבר מחודש,
אפשר להתווכח, מצווה להתווכח עם ההסבר הזה, לא רק אפשר,
ונראה לאן זה הולך, וזה על פי מקור אחר.
אחרי זה אנחנו נצטרך לנסות לחבר בין המקורות, אבות דרבי נתן.
בואו נראה מה כתוב שם
על רבי עקיבא.
דבר אחר, רבי מתאבק באפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמאי דבריהם זה רבי עקיבא.
מה היה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו,
בין ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
לא שנה כלום הכוונה, לא ידע לקרוא ולכתוב.
חותם עם האצבע.
בסדר?
בין ארבעים.
וגם הוא היה רווק.
רווק, בין ארבעים, שלא ידע לקרוא ולכתוב.
מישהו מכם היה מוכן שאבא שלו יתחתן עם אדם כזה?
אף אחד.
זה כאילו, חסר הצעות, חסר שידורים.
פעם אחת
היה עומד על פי הבאר,
אמר,
מי חקק אבן זו?
אמרו, לא המים, שעות הדיר נופלים עליה בכל יום.
הסבירו לו, המים נופלים והם עושים את ה...
אמרו לו, עקיבא, אי אתה קורא אבנים שחקו מים? פסוק במשלי, אבנים שחקו מים. לא, עקיבא, לא קורא, הוא לא ידע לקרוא.
אמרו לו, מה אתה יודע לקרוא? כי הם קצת לועגים עליו.
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו.
מה רך פסל את הקשה?
המים, שהם רכים, פסלו את הסלע שהוא קשה.
דברי תורה שקשים כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה.
מה זה תורה חזר ללמוד תורה?
הלך ללמוד תורה.
הוא לא למד מעולם.
מה זה חזר ללמוד תורה?
משמע שהוא למד פעם תורה,
ככה המשמעות,
והוא עזב,
עכשיו הוא חוזר.
עכשיו הוא אומר כאן אישה עם אשרקי,
הלך הוא, בנו, וישבו אצלו ולמדו תינוקות.
אה, אז הוא כבר נשוי וכבר יש לו ילד.
כלומר, עברו פה לפחות שש שנים מהחתונה,
אם הוא חוזר ללמוד תורה, אז מה קורה כאן?
שנייה, רגע, שנייה. אז בואו ננסה רגע לחבר את הפאזל.
רחל
מכירה היטב את עולם התורה של סוף ימי בית שני.
גם אנחנו מכירים את העולם הזה, קלבא סבוע ועוד, הכל מופיע בהגנות החורבן.
מי שזוכר את קמצא עובר קמצא, אחרי ירושלים, קמצים קמצים,
כל קבוצה לא מדברת עם הקבוצה השנייה,
כל קומץ לא מדבר עם הקומץ האחר.
ורחל, שהיא צדיקה והיא הבת של האדם הכי עשיר שתומך בכל הישיבות, היא נפגשת עם מיטב הבחורים מירושלים,
מירושלים, ובכל דייט, כל בחור מדבר איתה על הבחור מהישיבה השנייה שהם אפסים ולא יודעים ללמוד, הם גרועים,
כל אחד מדבר על השני והיא לא מסוגלת להתחתן עם אף אחד מהעולם הזה.
כי עולם התורה אז,
של סוף ימי בית שני, כמו שאומר רבנו הנציב,
כמו שאנחנו עכשיו מתאבלים, שלא נהגו כבוד זה בדרך, על מזה רבי עקיבא, הוא מלא קנאה ושנאה ותחרות.
כשרחל רואה את רבי עקיבא שהוא מעולה וצנוע, והוא היה מעולה וצנוע,
כן?
היא אומרת לעצמה, אם אני אצליח לחבר את המידות של האיש הזה,
הגדול הזה,
עקיבא שהוא עניו כמו עקב,
אל התורה,
מה שיכול לצאת מהחיבור הזה זה בית מדרש שיכול לשקם את כל עולם התורה.
בית מדרש שיקראו לו בית מדרש באהבה ובאמונה, בית מדרש שיחזיר את האמון, בית מדרש שיהיה בו כבוד אחד לשני, בית מדרש שיהיה בו עין טובה.
אם אני אקח את ה... אתם יודעים, אני זוכר את זה בצבא,
בצבא,
כשבאמת אתה פוגש אנשים מדהימים בצבא, חברים, מדהימים, מידות,
פשוט אתה יושב להתפעל.
אתה אומר לך, אם הבחור הזה ייכנס לבית המדרש,
תוך דקה וחצי הוא נהיה אדמו״ר.
זה כאילו,
אם התורה תתלבש על המידות שלו, זה פיצוץ שלו,
משהו, תענוג, כן?
יש כאלה שאתה אומר, תשמע, איזה כאלה מידות. פגשתי לאורך השנים בשירות הצבאי אנשים שכשהם נולדו,
המלאך נתן להם
סתירה פה, אבל על האגו,
לא על התורה, אלא על האגו. השכיח מהם את האגו. אין להם אגו, אנשים בלי אגו. אה, כולם אידיאליסטים כאלה. אדם כזה, אם הוא יתחבר לתורה, לאן זה יכול להגיע?
לאן זה, נכון? יש כאלה בעלי תשובה, כאלה חכמים, גאונים, כמו הרב שטיינזלץ הזה, שזה יתחבר לתורה, נהיה פיצוץ.
כל עולם התורה השתנה בעצם,
בגללה.
זה מה שרחל אומרת.
והיא משכנעת את רבי עקיבא, אמרת לו, תקשיב,
אתה אדם מדהים וזה,
בוא תתחבר לתורה,
למה הוא לא מצליח? קודם כל יש מקום לשאול, למה הוא לא למד תורה עד עכשיו? למה בתור ילד הוא לא למד תורה? לא יודע, אולי לאבא שלו לא היה כסף לשלוח אותו, אולי זה.
ואולי היה לו קושי אובייקטיבי,
לרבי עקיבא,
שהוא לא הצליח בתור ילד לרכוש את הדבר הבסיסי שבלעדיו אתה לא יכול להתקדם, וזה קריאה.
יכול להיות, נכון?
אז בתור ילד, אז טוב, הוא כבר רואה צאן. עכשיו בן 40 הוא נכנס לבית המדרש, הוא כבר בן 40, הוא כבר התחתן, הוא כבר מחויב,
הוא כבר רוצה,
הוא נכנס לבית המדרש
והוא צריך
שמישהו יהיה מוכן להתעכב בשבילו,
לשבת איתו, חברו אותה, וללמוד איתו מההתחלה.
קודם כל את האלף-בית, כי הוא לא יודע לקרוא,
ואחר כך
יש לו איזה מחסום.
עכשיו, היום,
אני לא אומר שרבי עקיבא היה כזה, אני רק אומר, היום יש לזה שם, קוראים לזה דיסלקטיה.
מה זה דיסלקטיה?
דיסלקטיה זה שלאדם יש לו קושי איבייקטיבי ברכישת הקריאה.
האנשים האלה הדיסלקטיים,
יש כל מיני סוגים של דיסלקציות,
אבל יש להם יכולות מאוד מאוד גבוהות
בתחומים אחרים. לדוגמה,
תראו, בשביל דיסלקט לקרוא דף כזה, זה יכול להיות נסימה של שעתיים.
האותיות מתבלבלות, הדברים, כמו שלפעמים קורה לילדים בין ג' לז',
לדיסלקטים זה קורה בין כל האותיות.
זה כאילו, הכל כזה בלאדן.
מצד שני זה קשור לאונות במוח. אצל דיסלקטים האונה הימנית במוח היא יותר דומיננטית מן האונה השמאלית. מצד שני יש להם יכולת חזותית ושמיעתית מאוד מאוד גבוהה.
כלומר אם אני אקח את הדף הזה ואני
יקליט אותו
ואני אשמיע את זה לאדם שיש לו את הלקות הזאת, הוא יקלוט את זה תוך שנייה ויזכור את זה. ואם המבחן לא יהיה בכתיבה אלא המבחן יהיה
בדיבור אז הוא יקבל 100. בסדר? כאילו יש להם יכולת.
אבל רק צריך לעקוף את ה... יש פה איזה לקונה כזאת,
כמו אדם שהוא עיוור צבעים. אז אתה צריך לעקוף את זה, לאדם יש לו איזה לקות כזאת שהיא לקות טכנית לגמרי.
פעם אנשים כאלה אומרים שהם לא מספיק חכמים,
הם לא מספיק זה, בסדר. היו מבינים שיש פה איזה לקות טכני שפה אתה צריך לעקוף אותה, עוד דרך השמעה, עוד דרך הקראה,
עוד דרך ויזואליות,
עוד כל מיני דברים כאלה, ואז אתה עוקף את זה והם מגיעים להישגים בלתי רגילים.
לפני הרבה שנים היינו בבית חולים, הבת שלי,
אז הרופא שכתב נכתב שחרור, השגיאות כתיב מפחידות, משהו, שגיאות כתיב נוח בשבע שגיאות.
קנה נשימה, הוא כתב קנה נשימה עם כ', נ', א',
נשימה, נ', ש', י', מ', א', משהו כאילו.
אז לא התאפקתי, אמרתי לו, שמע, דוקטור,
מה זה השגיאות כתיב האלה?
אתה דוקטור, הילדים שלך הוא,
הילדים מטופלים אצלך.
הוא אומר, כן, כן, אני דיסלקט,
אבל אני דיסלקט מהזמן שקראו לנו מפגרים בבית ספר, אבל אימא שלי האמינה בי,
והיא לא ויתרה לי, ואמרתי לו, והנה, היום אני רופא.
והיא דאגה שכל המבחנים יהיה לי,
יקליטו לי, ואז היה עם כל, עם קלטות, עם זה,
ויהיה לי אשמה, אז השיגה את הכל אישורים חריגים, לא היה אז כל הוועדות במשרד החינוך,
והיא אומרת, הנה, היום אני רופא.
אז רבי עקיבא מגיע לבית המדרש,
ובן הסתם היו כאלה שהסכימו להתנדב ללמוד תורה, הוא חמש דקות, אבל אף אחד לא מסכים לעצור ולקלוט את הבעל תשובה הזה ולתת לו מה שהוא צריך.
כלומר, לא היה לו מכון מאיר בעצם,
שמוכן,
או מיועד, לא מוכן,
שמגיעים לכאן תלמידים, לא משנה באיזה שלב, גם בשלב הכי הכי התחלתי, ויישב איתו רב, ילמד איתו מה שהוא רוצה, מה שהוא צריך.
אם זה א'-ב',
אם זה קריאה, אם זה טעמי המקרא, נתחיל מההתחלה.
אין זמן להתעכב על רבי עקיבא.
אף אחד לא מתעכב בשבילו.
אז הוא עוזב את בית המדרש,
מאוכזב, מתוסכל,
פגוע,
ואחרי זה הוא אומר,
כשהייתי עם הארץ וניסיתי לצאת מהרמרצות ולא היה אף אחד שהושיט לי יד,
יצאתי מבית המדרש בתחושה כל כך פגועה,
שאף אחד לא הסתכל עליי.
אז אמרתי,
מה הם שווים?
מי ייתר לי תלמיד חכם ואני אשכן לו כחמור.
הוא התחיל מעולה וצנוע, זה היה המידות שלו,
אבל הכניסה שלו לבית המדרש
הייתה חוויה כל כך גרועה
שהוא יצא משם בכעס ותסכול על תלמידי החכמים.
ועכשיו תבינו את הגדולה של רחל.
רחל התחתנה עם רבי עקיבא על דעתו שהוא הולך ללמוד. הוא הלך ללמוד!
וחזר ואומר לה, אני מצטער,
ניסיתי ולא הצלחתי.
עכשיו היא תקועה עם אמא הארץ.
מי עושה קידוש בשבת?
רחל. מי יברך ברכת המזון?
רחל. מי אומר קריאת שמיים עם הילדים על המיטה?
רחל. מי חותם עליו צ'קים? רחל. הוא לא יודע.
הוא יתקוע איתו, הוא מעולה וצנוע, וגם זה הוא לא כל כך, כי הוא מלא תסכול.
ואז עוברות כמה שנים טובות, לכאורה, לפי הסיפור הזה,
והוא מגיע לבאר, והוא רואה את המים מטפטפים,
והוא אומר, רגע,
אולי אני צריך לתת עוד הזדמנות.
אבל הפעם, מה הוא עושה?
מיד חזר ללמוד תורה,
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות.
אמר לו, רבי, למדני תורה.
מי אמר?
הילד של רבי עקיבא אומר לרב, תלמדני תורה.
אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח.
כתב לו א' ב' ולמדה,
א' ת' ולמדה, היה לומד והולך
עד שלמוד כל התורה כולה.
רבי עקיבא עכשיו הולך לכיתה א',
בסיבוב הקודם בן 40 הוא לא הולך לכיתה א', פתאום נכנס לכיתה א', אדם בן 40 ויושב, זה לא עושים דברים כאלה, כן? זה לא מתאים, לא מותאם.
עכשיו יש לו ילד
והוא די פנוי, הוא רואה צאן, אז הוא יכול לזה. אז הוא מגיע עם הילד שלו לכיתה א', והוא אומר לו, תשמע, אני יש לי כאן את הבן שלי, אני משגיח עליו, אני העוזר שלך, אני אחזיק לך את הלוח.
יכול להיות דבר כזה.
והוא מגיע לכיתה א',
ובכיתה א' מלמדים בלחת.
היום, שבוע שלם נלמד על האות א', לומדים כמה א' א', כמה א',
כ' א', א', א', נכון? לומדים כאן.
ורבי עקיבא, כשלומדים איתו לאט,
בקצב, הוא מצליח לרכוש את הקריאה.
כלומר, מראש הוא היה צריך ללכת לכיתה א', אבל הוא לא יכול היה, כי היה לו תירוץ. עכשיו כשיש לו בן, יש לו תירוץ.
לשבת ב... נכון?
לשבת בכיתה א', כאילו ב...
והוא רוכש את הקריאה.
הוא היה צריך שיתעכבו איתו,
כמו התלמיד של רבי פרידה, שהיה צריך שיסבירו לו 400 פעם.
אז רבי עקיבא צריך שילמדו אותו כמו כיתה א', אבל אז בסיבוב הקודם אף אחד לא היה מוכן להתעכב בשבילו, בגלל
הגאווה שהייתה בתוך בית המדרש ובגלל שלא נהגו כבוד זה וזה, מה שדיברנו בצהריים ובגלל עוד כל מיני סיבות. אבל עכשיו היה לו תירוץ והוא הולך עם הבן שלו
והוא מצליח ללמוד את הקריאה.
ואז מה קורה כשהוא רוכש את הקריאה?
הוא מתחיל להתקדם בטיל, והוא מתברר שמדובר בכישרון על.
כי יש לו גם את ההתמדה,
גם את העקביות,
יש לו גם כישרון עצום ויש לו גם עוד מעלה אחת.
מהי המעלה?
כשאתה לומד משהו לאט וקשה, אתה שם לב לכל פרט.
הרי אנחנו קוראים, איך הוא קוראים? אנחנו קוראים בצורה תבניתית, נכון? אתם מכירים שיש כזה דבר שאתה מקבל טקסט,
אתה קורא אותו ללא קושי, למרות שאחת לשתי אותיות שמים לך איזה כוכבית או איזה z כזה או משהו כזה,
נכון? אבל אנחנו מיד קולטים את המילה, כי אנחנו קוראים בצורה תבניתית, אתה מכיר את זה?
אביאל, כן.
יש לו מה שבשקט האות הראשונה באחרונה, זה מה שבשקט האות הראשונה, ואתה גם תופס את זה. בדיוק, כי אנחנו, הקריאה היא תבניתית.
אבל רבי עקיבא קורא אות-אות,
אז הוא שם לב,
הוא שם לב לכל אות.
הוא,
שום דבר לא מובן מאליו, אז הוא יכול גם לשאול שאלות חדשות.
אני אתן לכם דוגמה הכי קלאסית שבעולם. תראו שאנחנו לא שמים לב.
מכירים את המדרש?
כתוב במכתב, מכתב אלוהים חרוט על הלוחות. מה דורשים חזל? אל תקראי חרוט
אלא חירות. אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
איזה מדרש.
תענו.
אם זה ככה, אני חוסן מלא מדרשים.
כתוב, שמע ישראל, השם אלוהינו כן, השם אחד,
אל תקריא שמה,
אלא
שמוע, לא יודע מה.
אתה יכול לשחק עם המילים איך שאתה רוצה. אל תקריא חרות. כתוב חרות. מה זה? אתה עושה לי איזה חירות?
כאילו שינוי קטן? אפשר לשחק עכשיו עם הרבה מאוד אותיות.
למה חזר לא זורשים את המדרש הזה?
מי יודע?
מי יודע?
לא?
הנה, אתם לא יודעים.
כי אנחנו לא לומדים כמו רבי עקיבא.
אתם מבינים את הקושייה?
הלכות והליכות, כן.
כתוב
אלה הדברים שזה בהרסין, אל תקראי בהר אלא בהיר,
שהתורה היא בהירה.
אני יכול לעשות אינסוף מדרשים כאלה, להמציא המצאות.
למה זה כתוב?
תראו שאתם, תראו שאתם, זה בולט מאוד ולא שמתם לב.
גם אני לא שמתי לב עד שמישהו אמר לי את זה, זה לא שאני...
המילה חרוט,
המכתב יכתב אלוהים חרוט על הלוחות נאמר על לוחות הברית.
המילה חרוט כתובה שם חר,
ות,
ואיך זה אמור להיות כתוב?
בעברית, בט.
לחרוט,
to skirt, משהו באנגלית, כאילו, לחרוט משהו כותבים בט,
נכון?
וייצר אותו בחרת,
כתוב אצל אהרון, בט,
ושם כתוב חרוט בט.
זה שגיאת כתיב כאילו,
לא שגיאת כתיב. יש פה מדרש תמוה, אל תקריא חרוט,
אלא בכוונה התורה שינתה כדי להכניס את המשמעות גם של בן חורין.
זה יכול לשים לב מי שעובר על האותיות
וקורא אותן אחת-אחת.
אז רבי עקיבא היה צריך לדלג על הקושי הזה, וזה מתאפשר לו בזכות הבן שלו של כיתה א',
כתב לו א', ב' ולמדע, היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
ואז מה? הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע,
אמר להם רבותיי, פיתחו לי טעם משנה.
כיוון שאמר לו הלכה, אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, הלכה אחת, כי רבי עקיבא הוא עקבי והוא איטי,
הוא לומד לאט,
אבל הוא לומד מאוד מאוד יסודי.
אז דווקא האיטיות שלו מאפשרת לו רגע להתבונן לדברים ולהגיד, רגע, מי אמר, מה הסיבה? אתם יודעים, השאלות הכי טובות, הכי טובות שאתה שואל, שאתה מקבל,
זה שאלות לאנשים שלא למדו את הדבר הזה אף פעם.
אף פעם, לא למדו, כאילו,
ואז הם שואלים כאלה שאלות שאתה, וואו.
אז הוא שואל,
דבר זה למה נאמר?
חזר ושאלן והעמידן בדברים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, אם שואלו לך משל, למה הדבר דומה?
לסטט שהיה מסטט בהרים, פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר
והיה מכה ממנו צרורות דקות.
ובאו בני אדם ואמרו לו, מה אתה עושה?
אמר להם, הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן.
אמרו לו, אי אתה יכול לעקור את כל ההר.
היה מסטט והולך עד שהגיע אצל סלע גדול,
נכנס תחתיו סתערוביה הקרובי הטילו לירדן.
כלומר, דווקא בגלל שרבי עקיבא מתקשה,
אז הוא בתחילת לימודו, אז הוא יודע להבחין רגע, רגע, שנייה, אני לא יכול לתת את כל הפרטים.
מה הדבר העיקרי כאן?
הוא יודע לאחוז את הדבר העיקרי ולהגיד,
זה העיקר וכל השאר זה הפרטים.
כשאדם הוא לומד מהר מהר אז הוא לא שם לב, כן, יכולת אותי לעצור דווקא בגלל... אני אתן לכם דוגמה ממש טובה לזה.
יש לי בבית ספר שנותנת את הדוגמה הזאת.
יש כל מיני יחידות מתמטיות טריקיות כאלה. טריקי,
אני אתן לכם דוגמה.
יחידה טריקית.
כדור פינג פונג ומחבט פינג פונג עולים ביחד 1.1 דולר ו-30 סנט.
המחבט עולה 1.1 דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכדור?
איך?
יפה.
הנה, כולכם טעיתם.
הכדור עולה 15. בסדר?
כי אמרנו, המחבט והכדור עולים ביחד 1.1 דולר ו-30.
המחבט עולה 1.1 דולר יותר מהכדור. אם הכדור עולה 30,
והמחבט עולה דולר יותר מהכדור, אז כמה המחבט צריך לעלות?
דולר שלושים, ביחד זה דולר שישים.
אמרנו שהסכום הכול לדולר שלושים, אז צריך שהכדור עולה חמש עשרה,
והמחבט עולה דולר וחמש עשרה, ואז בסדר.
נכון, שאלה טריקית,
כי שלושים וזה, אז מיד נפלתם בפח, יפה. לקחו שתי קבוצות סטודנטים, קבוצה אחת נתנו לה את השאלות הטריקיות האלה בכתב רגיל,
וכולם טעו, או הרבה מאוד טעו. זה היה סטודנטים למתמטיקה, אגב, כי זה גם היה שאלות על זמן.
קבוצה שנייה, נתנו להם את אותן שאלות, אבל את הכתב עשו יותר בהיר, שקשה לקרוא אותו.
צריך כאילו להתאמץ.
כאילו לקרוא פעם ועוד פעם, וכמות הטעויות ירדה בערך ב-50%.
כשאתה צריך להתעכב על משהו,
אתה שם לב יותר לדברים.
אז דווקא רבי עקיבא, שהוא מתעכב בגלל הקושי שלו,
הוא שם לב לפרטים, הוא שם לדוגמה.
מיד אתם תראו, יש מדרש שנקרא אותיות דרבי עקיבא.
אנחנו קוראים את האותיות, מבחינתנו האות זה שם קוד להגייה.
הדבר הזה הוא א', ואני רץ כבר למילה.
אבל רבי עקיבא אומר, רגע, א', קודם כל,
זה מאוד מאוד מעניין הצורה של האות, של הצורה,
וא' זה א', ל', פ'.
יש פה שלוש אותיות, יש פה מילוי.
יש פה גם צורה, יש פה גם א',
וגם ל' וגם פ'.
הוא כאילו מנתח את הדבר הזה, והוא עשה מזה מדרש שלם.
לא סתם הגמרא אומרת שרבי עקיבא יושב ודורש על כל אות ואות
תילי-תילים של הלכות.
הוא שם לב לאותיות, וזו תוצאת ההתקשרות.
כלומר, בלגע שהוא עקף את הקושי הראשוני,
אז הקושי נהיה אצלו מקור לברכה.
עצום.
אז פתאום אנחנו מבינים.
הוא ניסה ללמוד,
אבל לא היה ללמוד מדרש שמתאים לבעלי תשובה,
ואף אחד לא היה מוכן להתעכב איתו כדי שהוא יעבור את המחסום הזה.
זה ברור שהוא לא הצליח לקרוא בין ה-40 ולא הצליח לקרוא בחברה אוריינית החברה היהודית תמיד חברה אוריינית אין אדם שלא יודע לקרוא
יהושע בן גמלה כבר תיקן בתי ספר אין אדם שלא יודע לקרוא הוא לא הצליח לקרוא ניתן להניח שכמו שיש היום כאלה שמתקשים בקריאה
אז גם היו גם אז ואף אחד לא תיווך לו את זה וכולי ואז הוא הגיע ל... בגיל 40 כי הוא ניסה ללמוד אף אחד לא עצר בשבילו כדי להסביר לו
את המושגים, ניסו, זרקו לו כל מיני פינאס כאלה, והוא חווה את הגאווה וחווה את ההתנשאות,
ולכן הוא יצא משם ואומר, נשבור להם את העצמות.
אבל אחרי זה הוא נתן לעצמו הזדמנות שנייה, אחרי שכבר היה לו בן, ורחל נשאה את הכל בגבורה, היא איתו,
היא איתו, למרות שהיא כאילו הפסידה בעסקה, כי הוא חזר הביתה עם הארץ.
והוא חוזר חזרה לכיתה א', ושם הוא לומד, ואחרי המעקף הזה של כיתה א', פתאום
יפתח לו, והוא דוהר קדימה עד שלמוד כל התורה כולה.
כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון, עקיבא, עליך הכתוב אומר, מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור.
דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.
זה דברים שהם לא מסותרים באופן כללי, הם מסותרים מבני אדם, כי בני אדם רצים מהר ולא שמים לב. רבי עקיבא מתעכב ומוציא אותם. בין 40 שנה ללמוד תורה,
סוף שלוש עשרה שנה לימד תורה ברבים, פה לא כתוב שהוא לא חזר ולא כתוב, הוא לימד, לומד תורה שלוש עשרה שנה, חזר כל יום הביתה.
אמרו לו, נפטר מן העולם עד שעלו שולחנות של כסף וזהב ועד שעלו מצאתו תולדתיו,
והייתה אשתו יוצאת בקרדמין ובעיר של זהב.
אמרו לו, רבי, תלמידיו,
אמרו לו, תלמידיו, רבי,
בישתנו מה שעשית לה, כאן לא מתואר פה שהוא נעלם מהבית בעבוד רבי נתן,
אלא שהוא דווקא כיבד מאוד את רחל,
אמר להם, הרבה צער נצטערה אימי בתורה. ויש הבדל בין שלי ושלכם של ההוא,
שכאילו הכול לי, לבין נצטערנו ביחד.
אני גם יודע כמה צער גרמתי לה כשחזרתי בפעם הראשונה
מבית המדרש ואמרתי לה, לא הצלחתי, והיא נשארה איתי,
והיא המשיכה להאמין בי,
גם בשנים שהייתי עם הארץ,
גם בשנים שנולד לנו ילד ולא ידעתי ללמוד את המשנה,
והיא למדה איתו, היא הייתה איתי,
והיא נתנה לי את האמון בפעם השנייה.
אז זה כאילו אחר לגמרי.
תראו את הדוגמה, נתתי כאן דוגמה שנייה.
דרשת אותיות לרבי עקיבא זה על כל האותיות.
יש שם עשרות דרשת על האותיות, נתתי כאן את הדוגמה להגיד על האות א', אמר רבי עקיבא, א', מהו א'?
זו שאלה.
מישהו כאן שואל מהו א'?
לא יודעים, א', קוראים, זהו, עוברים מהר. לא, רבי עקיבא, רגע, רגע, אני רוצה להתעכב שנייה, למה א' היא א'?
מלמד שאמרה תורה אמת
למד פיך.
א', זה ראשי תיבות אמת למד פיך. עכשיו זה ברור שהוא יונק את זה מהצורה.
כי האלף היא אות מאוד יציבה.
יש לה רגל ועוד משהו שמוטה ועומד ליפול אבל תומך אותה ויש לה גם שאיפה למעלה זה הביטוי של האמת.
זה הזה.
למד זה הביטוי של הלימוד כי זה משהו שמתחיל מלמעלה ומצליח להשתלשל עד למטה.
זה האופן של הלימוד שלומדים מלמעלה למטה.
ופיך זה פה, הפה עצמה היא בצורה של פה.
אז רבי עקיבא מסתכל על הצורה הגרפית של האותיות,
ממש על הקליגרפיה שלהם,
ואומר, מפה אני לומד מה תכונת האלף.
אלף זה אמת למד פיך.
צריך המון המון התעכבות כדי ללמוד איזה מדרש שלם אותיות לרבי עקיבא על כל אותיות האלף-בית.
על האלף יש שם איזה עשר דרשות.
כדי שתזכה לחיי העולם הזה,
פיך למד אמת, כדי שתזכה לחיי העולם הבא.
כלומר, זה גם א' ל' פ' וגם פ' ל' א'.
מפני מה? מפני שהקדוש ברוך הוא נקרא אמת,
וכיסאו מאז יושב עליו באמת.
אז יש פער גדול מאוד בין הסיפור בבבלי לסיפור באבות דרבי נתן, נכון?
יש פער גדול מאוד בין שני הסיפורים.
הסיפור של אבות דרבי נתן מספר סיפור אחר לגמרי.
הוא מספר סיפור אחר לגמרי,
מספר על תחילתו של רבי עקיבא.
איך ניישב בין הסיפורים אני לא יודע בדיוק. על כל פנים,
יכול מאוד להיות שבבבלי זה סיפור שהוא,
לדעתי,
אם אני מפרש את זה נכון, הסיפור בבבלי בעצם בא לתאר לא את רבי עקיבא, לא הוא הנושא שם, וגם לא רחל,
אלא הנושא הוא התלמידים.
רואים כאן שהתלמידים דוחפים,
וזה, וכאילו,
הוא בא לתאר פה את ה...
כן, פחות מקדישים פה את הפירוט רבי עקיבא, ויותר את העניין של התלמידים שמאוד מאוד גדלו, ואת ה-24,000 שהיו כאן, ושהם דחפו אותה, וכל זה.
כן,
זה כאילו סיפור שיותר היקפי, אבל כשרוצה לדעת מה קרה עם רבי עקיבא בעצמו צריך ללכת לעבוד על רבי נתן
וכאן עולה סיפור אחר לגמרי, בן 40 לא למד תורה, לא יודע למה,
כנראה בגלל שהוא ניסה גם בגיל 6 ולא הצליח,
המורה שלו בכיתה ה', ואז הוא נפלט מהמערכת והיה רועה צאן, אבל הוא היה מעולה וצנוע, אדם טוב, ערכי, מוסרי ורחל ראתה את זה והתאהבה בו בגלל הדבר הזה ובגלל שהיא רצתה לחבר את המידות לתורה כי היא מבינה היטב
הריקל בסבוע מופיע בהגלות החורבן במסכת גיטין ושם הגמרא מתארת את עולם התורה שהוא מלא שנאה בתוכו אחד לשני זה קמצא בר קמצא והיא אומרת אני יכולה להציל את עם ישראל אם אני יחבר את רבי עקיבא לתורה והוא יקים את מחון מאיר ויהיה מקום לבעלי תשובה באמונה ובאהבה זה יכול לשלם את כל העם ישראל מהקצה לקצה אז על זה היא הולכת במשימה כלל ישראלית והוא מסכים והולך דופק את הראש על גבות הלבב והוא יוצא והוא מצטרף לשונאי החכמים אבל אז הוא מחליט לתת את עצמו הזדמנות שנייה יחד עם ה
וכשהוא מגיע ומצליח להתגבר על קושי הקריאה שתקע אותו כל הזמן
נפתח פה בית מדרש עצום של עקביות ושל לימוד ושל אהבה ושל זה והוא מחדש דברים ומלמד דברים
והוא מקבץ אליו תלמידים והוא מלמד אותם ואהבת לרעך כמוך זה קל גדול בתורה וגם אז הוא לא מצליח הוא שוב פעם עקבי והולך ומלמד תלמידים חדשים בדרום לא מוותר
כן העקשנות הזאת של רבי עקיבא
אבל כל זה בעצם נופק מאבו דה רבי נתן,
והמילים האלה מיד חזר ללמוד תורה.
שנזכה ללכת בדרכו, אמן ואמן.
