טוב,
צהריים טובים, מה שלומכם?
טוב,
אז אנחנו עסוקים בנפש הפרשה,
שזה עבודת הנפש בעקבות הפרשה,
כפי שלמדנו מאדמו״ר הזקן, לחיות עם הזמן,
והזמן זה זמן פרשת השבוע שנקרא בעזרת השם בשבת תזריע וגם החודש וגם יהיה ראש חודש,
בעזרת השם, והפרשה שלנו בדרך כלל היא נקראת מחובר,
תזריע מצורע, אנחנו השבת רק עם תזריע בניה פסוקים.
יש בתזריה, ועידו פסוקים יש במצורע.
החלוקה בין הפרשות שבתזריה עוסקים במחלה ובמצורע עוסקים ברפואה.
אז היום אנחנו צריכים לעסוק במחלה.
מה המחלה, ובעזרת השם בשבוע הבא בין הזמנים.
אז בשבוע הבא נראה מה נעשה.
בסדר?
אז זה ה...
טוב, אז אנחנו קוראים באמת על הפרשה, על הנגע של המצורע.
אם לא הייתה שבת החודש,
אז היינו קוראים בהפטרה את הסיפור של נעמן,
שר צבא ארם,
יש לי, יש לי, תודה,
שגם כן היה מצורע וגם טבל בירדן וכל הדברים האלו. כן, זו הסוגיה. בכל פנים זה ודאי אחד מהפלאות.
קודם כל, מבחינת הכמות התורה מקדישה לדבר הזה. תחשבו ששתי פרשות
שלמות בתורה עוסקות באיזה משהו שהוא ככה נראה,
זה לא הדבר הכי מרכזי בתורה, זה לא איזה,
נכון, זה לא הקורבנות,
זה לא השרעת שכינה, זה לא... זה בצורה, אדם שיש לו איזו תקלה כביכול. בכל אופן, התורה מקדישה לזה לא מעט פסוקים.
כנראה בין השאר בגלל שזה פלא.
זה פלא שמעיד יותר מכל על עם ישראל ועל החיבור בין רוחני לבין גשמי.
ויש מחלה גופנית
שהשורש שלה הוא רוחני.
ולכן לא מביאים אותו לרופא, אלא מביאים אותו לכהן.
ורק הכהן קובע, וראה הכהן את הנגע, נכון? רק הכהן יכול לקבוע אם הנגע הזה הוא מטמא או לא מטמא.
ורק, זה באמת לדבר פלא.
כלומר, כל כך גדולה הקדושה של עם ישראל,
כל כך גדולה הארת הנשמה אצל כל אחד ואחד מאיתנו, אצל עם ישראל.
אז,
שזה חודר את כל השכבות ומגיע ממש עד לגוף.
עד לגוף, כן?
טוב, עכשיו כולנו מכירים את האמירה הידועה שצרת מגיעה ללשון הרע. מצורעת, צרת, מוציא רע, אז לשון הרע זה ככה.
אנחנו ננסה ללמוד היום שלשון הרע זה יישום,
זו אפליקציה של משהו יותר עמוק.
יותר עמוק מזה, משהו שורשי שנמצא אצל המצורע והוא צריך בעצם לתקן אותו,
וכשהוא מתקן אותו אז גם מתקנים שאר הדברים. זה מה שננסה לגעת.
והשורש,
כמו שאמר הבעל שם טוב,
שגם אם הדבר בעצמו לא מתקיים, כבר אין לנו צרעת היום ואין לנו כהן ואין לנו את כל ה...
סבירי הטהרה מן הצרעת אבל השורש הרוחני קיים
השורש הרוחני קיים ולכן כדאי מאוד להכיר אותו. אז בואו נתחיל.
אחת ההלכות או אחד הפסוקים המעניינים בצרעת
אצלנו בפרשה כתוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים
וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא
כל ימי
אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב
מחוץ למחנה מושלם. כמו שאמרתי לכם, פרשת הזריע עוסקת במחלה, במצורע נתחיל לקרוא על הרפואה שלו, והוא צריך לקחת, יצרת ושנית הולד, אבל כאן זה.
אז מה הוא צריך לעשות?
הוא צריך לפרום את בגדיו, לקרוע את הבגדים, הבגדים יהיו פרומים,
ראשו פרוע, מגדל זקן,
וטמא טמא יקרא.
מי?
מי?
מה הוא עצמו? הוא עצמו.
רשי אומר, טמא טמא יקרא, משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו. כלומר, לא מספיק.
כשהוא יושב בדעת,
ולא מספיק שהוא זה, הוא גם צריך להגיד לכל דעת, תיזהרו, אני טמא, אל תתקרבו אליי.
למה? מה הסיבה? באופן פשוט, זה סנקציה.
זה סנקציה, כאילו, אדוני, אתה...
קודם כל, אל תכשיל את הרבים.
כי אתם יודעים, הצהרת יכולה להיות גם לא במקום גלוי.
יכול להיות שיש לו צהרת בגב,
יכול להיות שיש לו צהרת במרפק,
הוא הולך עם שרוולים ארוכים, יכול להיות שיש לו צהרת בבטן,
אז אף אחד לא רואה עליו.
זה לא... אז הוא יכול להתהלך רגיל, הוא צריך לשים על עצמו שלט, אני טמא.
תתרחקו ממני, כדי לא להכשיל את הרבים.
ככה רשי אומר, טמא תמה יקרה, והמדרה.
מה זה?
לא,
לא.
הצהרת שאתה מדבר עליה זה כאילו הצהרה עד של היום.
היה פעם בירושלים בית חולי למצורעים, שרד אריה לוין היה מבקר שם. זה כאילו היה מאוד מאוד מודבק. זו לא מחלה מודבקת.
ממש לא.
זה מחלה רוחנית.
כאילו בגלל סיבות רוחניות, הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי שהיה מבקר מצורעים ולא היה מפחד כי
המדרש אומר, אמר רבי לוי,
מצינו בתורה,
בנביאים ובכתובים,
שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בקילוסו של אדם רשע.
אדם רשע צריך להתבזות
ולא מתאים שעכשיו התחילו וגם לא מתאים שהוא יספר גם שבחים לא על עצמו ולא על אחרים.
שמעתם? אם הוא רשע, אתה רשע, רשע עד הסוף.
שום שום הרב, לא הבנתי.
המדרש, אמר רבי לוי, מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בכילוסו של אדם רשע,
כן?
כלומר, הקדוש ברוך הוא לא חפץ שאדם רשע יגיד שבחים,
על שבחים אליו, בסדר?
אז לדוגמה מן התורה, ואל שפם יעטה
וטמא טמא יקרא. כאילו על שפה מידי הכוונה סותמים לו, כאילו השפה גודל לו על הפה והוא כאילו סותם לו את הפה. אל תתפלל,
אל תברך,
שום דבר. תשום את הפה ותגיד שאתה טמא.
לא רוצה לשמוע אותך, הקדוש ברוך הוא אומר. זה כאילו ממש סנקציה.
מן הנביאים כתוב, זה הפסוק על גחזי.
ויהיו מספר למלך את אשר יחיהי טמא.
גחזי מספר למלך, נדמה לי זה המלך יהואש,
את כל הנפלאות שעשה אלישע.
אבל גחזי הוא אדם טמא, אז לא רוצים שהוא יספר, איך שהוא מספר
והנה האישה מגיעה, זו האישה וזה בנה שירחיה אלישע, ואז היא כבר מספרת את הסיפור בעצמה,
כי זה היה איתה.
אז אומרת הגמרא, המדרש, ודימה לאחור את הר האבקיים,
אולי הייתה מאחורי הדלת, אבל בנאדם ראה אפילו בסוף העולם מסיתה הקדוש ברוך הוא ויביאה,
כדי שלא יספר אותו רשע, הגחזי,
בשבחו של הקדוש ברוך הוא.
בכתובים מנין, פסוק בכתובים, בתהילים, ולרשע אמר אלוהים,
אז לא רוצים, אז לכן כשאומרים פה, בטמא טמא יקרא על המצורע הזה,
זה כאילו, תקשיב, סתום את הפה.
אתה לא ראוי,
אתה לא ראוי בפה שלך הזה הטמא להגיד שבחים לקדוש ברוך הוא.
שתהיה בעמדת בושה.
זה כבר המדרש, נקרא אותו עד הסוף.
הרב בלזר בשם רבי יוסי בן זמרה אמר, רמח איברים יש בו באדם,
מעין רבוצין,
מעין זקופין, כן, יש לנו, הראש הוא זקוף,
אני יודע מה,
הכתף היא רבוצה,
ולשון, הלשון נתון בין שתי לחיים,
כאילו מחסום, ואמת המים עוברת תחתיו, כאן הלסת,
הוא מכופל כמה כפולות, יש שפתיים ויש חיקה, כאילו הלשון,
שמו אותה בתוך איזה מבצר ובואו נראה כמה שרפות הוא שורף.
עם זה שהלשון היא כל כך מוסתרת, תראה כמה נזק היא עושה.
על אחת כמה וכמה, אילו היה זקוף ועומד על אחת כמה וכמה.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שמרה.
אדם ישמור על הפה שלו, שומר פיו ולשונו וכן זה הלאה. טוב,
זה לכאורה הפשט.
אבל הגמרא בשתי מקומות, גם במסכת שבת וגם במסכת מועד קטן,
לומדת מהדבר הזה משהו אחר לחלוטין.
אחר לחלוטין.
כלומר, אנחנו עד עכשיו פירשנו שטמא טמא יקרא זה חלק מהבידוד של המצורע.
אתה גם בחוץ,
אתה גם בצד,
אתה גם בגדים פרומיים וגם תגיד לכולם, חבר'ה תתרחקו ממני, אל תקרבו אליי, אני טמא.
אני טמא, וזה חלק מהבידוד, חלק מה... הייתי כמעט אומר מההשפלה.
אתה רוצה את השם רע? נשפיל אותך.
אנחנו מיד נראה שיש כיוון אחר לחלוטין,
שהוא בעצם בנוי על זוהר.
מה אומר הזוהר?
אתה לומד זוהר.
אומר הזוהר ככה, יש לנו שלושה כינויים בתורה לאדם. יש איש, גבר ואדם,
נכון?
ושאלה איש,
ושאלו איש מאמראהו ואישה מאתרעותה, נכון?
יש לנו גבר, מי גבר לא ירא מוות, ויש אדם.
ואומר הזוהר, אדם זה הכינוי הכי גבוה. למה אדם אדמה לעליון? הוא דומה לקדוש ברוך הוא.
ולכן זה מאוד מאוד תמוה שהפרשה עצמו מתחילה בפסוק, אדם
כי יהיה באור בשרו, שאת או ספחת או בערת.
אדם, דווקא אדם. למה לא כתבת איש? איש, נכון?
זה יותר מתאים.
נכון, איך קין אומר, כי איש,
למיך,
כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי.
זה מתאים.
איש, מדברים על רצח הזה, איש, זה אנוש, זה נמוך,
כן, אנוש.
אדם, אדם אל העליון.
למה?
אדם כי... זה אומר שיש פה איזה צד מאוד מאוד עליון בסיפור הזה. אז צד אחד עליון, אמרנו, זה הרגישות. באמת, שאם אדם מקלקל רוחנית,
זה משפיע לו על הגוף.
זה, אתם יודעים, זה...
פה לומדי הרפואה הטבעית יכולים להגיד לכם את הדבר הזה, אבל אני מכיר את זה גם
קצת מעצמי, בלי לפרט יותר מדי,
רק בגוף, כן, לא?
כולנו מכירים שכשאדם אוכל דברים לא בריאים והם גורמים לו איזשהו נזק לגוף, הרי איך הולכת הרפואה המודרנית?
אדם אוכל איזה משהו לא בריא.
לא בריא לו. לפעמים זה גם סובייקטיבי.
יש לו רגישות לזה משהו מסוים.
אז הגוף מתחיל להגיב. איך הגוף מגיב?
הוא מנסה לפלוט את זה.
אז איך פולטים?
פולטים את זה בזיעה,
פולטים את זה בזה, ואז הוא פולט את זה בזהה, מבחינת הגוף זה רעל, ואז מתחיל לו גירוי בעור.
אז מה הוא עושה?
מה? לוקח משחה.
מה עשית עכשיו?
מה עושה המשחה? כאילו מטשטשת את בלוטות הגירוי של העור, שלא יגרד.
אבל הרעל נשאר בתוך הגוף.
אז זה מתפרץ במקום אחר.
פתאום מגרד לו במקומות לא הגיוניים. בדרך כלל יש מקומות הגיוניים שמגרד לאדם.
פתאום מתחיל לגרד לו במקומות לא הגיוניים, מה זה?
אז מה עכשיו הוא הולך לרופא, מה רופא נותן לו? כדור, עכשיו זה לא, כדור נותן לו, זה להשתיק את הנוירונים עצמם, את העצבים עצמם.
במקום שתעשה בדיקה, יא חביבי, אתה אוכל משהו לא בריא לך.
לך, יכול להיות שלמישהו אחר זה בסדר, אתה אוכל משהו, תבדוק, תעשה, אפשר לגלות את זה.
תבדוק, תבדוק, ואז תסיר את הסיבה,
וגם פתאום הכול יתחיל לזרום.
אחת מהאינדיקציות לבריאות של האדם זה מצב הציפורניים שלו ומצב העור.
טוב, אז זה לא שיעור ברפואה טבעית עכשיו.
כל פנים, אז לא.
אז זה אנחנו מבינים בחומר.
אז בתורה זה גם היה ברוח. אם אדם היה לו איזה
משבר רוחני, היה לו איזה ליקוי רוחני, זה בא לידי ביטוי בגוף.
טוב מאוד, בסדר גמור. אז לכן אדם, אנחנו מיד נראה סיבה נוספת.
תראו, יש כאן את הגמרא,
גמרא מדהימה.
זה גם במועד קטן בדף ה', אבל הבאתי גם את הגמרא במסכת שבת.
אומרת הגמרא,
הגמרא דנה בסוגיה ידועה, לומדים אותה הרבה גם בדברים של הרב קוק,
לגבי דרכי האמורי. דרכי האמורי זה כל מיני דברים שאנשים עושים, נגד העין הרע וזה, האם יש בזה דרכי האמורי? לא.
אחד מהדברים שאין בהם שם דרכי האמורי
זה לגבי אילן.
אילן שמשיר פירותיו,
סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים.
צובע אותו בצבע אדום את הגזע ושם עליו גל אבנים.
בישלמה טוענו אבנים, כי איך כדי לקחוש חיילי?
שמים עליו את זה כדי שקצת ייחלש האילן. לסמוך אותו. לסמוך אותו
אני חושב שזה לא לצמוך אותו, אלא כדי שהוא לא ייתן פירות עונה אחת,
ואז בעונה הבאה הוא יצליח לצבור כוח ולתת פירות כמו שצריך.
ליקחו שחילי, כאילו להכחיש את החיל שלו.
אבל סוקרו בסקרא, מהי רפואה כאביד?
אתה צובע את זה בצבע אדום, מה זה מועיל?
זה לכאורה נראה דרכי האמורי, נכון?
אומרת הגמרא,
כי היכי דליך זיה אינשי וליבאי עלי רחמי,
כדי תניא ותמא תמי יקרא,
צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים.
זה לימוד אחר לחלוטין.
למה המצורע קורא טמא-טמא?
כדי שיתפללו עליו.
כדי שיתפללו עליו.
עכשיו,
זה אם אני כאן מנסה רגע להעמיק במובן הזה.
תעפו רגע את הדף,
תכף ניתן את הדוגמא, תעפו רגע את הדף לפסוקים.
אני חוזר לפסוקים שדיברתי עליהם מקודם.
אדם כיהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בארת
והיה בעור בשרו לנגע צרעת ובאה לאהרון הכהן או לאחד מבעליו הכהנים. איך מתרגם האונקלוס את הסיפור הזה של צרעת?
אז אונקלוס אומר איניש הרי יהיה במשך בשרי בתוך בשרו
עמקה או עדיה או בהרה כן שאת או ספחת או בארת
ויהיה במשך בשרי ויהיה בתוך בעור בשרו
למכתש ונגע סגירו.
שמעתם?
אונקלוס מתרגם צרעת סגירו.
כלומר, מה השורש של הצהרה? מה שורש הבעיה?
שהאדם סגור.
סגור בינו לבין עצמו. מה הכוונה סגור בינו לבין עצמו? הוא אומר, אני לא צריך אף אחד.
אדם,
אדם נברא יחידי,
נכון? לפיכך נברא אדם יחידי.
הוא אומר, האדם, אני לא צריך אף אחד.
אני לא צריך אף אחד. אני, כן, ואז
זה הולך ככה. אני לא צריך אף אחד,
אני מסתדר לבד,
אני, הכל, זה, אני לא צריך, אני מסודר לבד.
ואז, אם אדם, הוא מתנהג בצורה כזאת,
אדם כי יהיה באור בשרו נגע צרעת,
כן, הוא מסתכל על הזולת בעין לא טובה.
מכיוון שהוא מעולם לא חווה את חוויית הנזקקות.
הוא מסתדר לבד.
הוא לא צריך את אף אחד. הוא עם עצמו.
אז על כולם הוא מסתכל מלמעלה למטה.
וכשאתה מסתכל מלמעלה למטה,
אתה מסתכל בצורה של נגע. כלומר, ההוא, ההוא יש לו אינטרס, ההוא יש לו נגיעות.
ההוא, אתה כאילו, את כולם אתה מפעיל כלפי כולם שיפוט,
ובסוף אתה גם מדבר על לשון הרע, אבל לשון הרע זה הקצה של הבעיה, זה לא מתחיל מלשון הרע.
זה לא שהוא קם בבוקר ואמר, אוקיי, בוא נדבר על לשון הרע.
הוא קם בבוקר ואמר,
אני מסתדר עם עצמי.
אני בתוך עצמי, אני סגור.
סגור.
אומרים לו, תקשיב, זה לא עובד ככה.
הקב' ברוך הוא ברא אותנו חסרים כדי שנהיה זקוקים אחד לשני ונבקש אחד מן השני ונעזור אחד לשני וככה האדם נמנע מגאווה
וככה אדם נמנע מגבות לבב, וככה בעיקר אדם נמנע מלשפוט את חברו בעין רעה.
כי אם פעם אחת תהיה במקום של חברך,
אתה תבין דברים בצורה אחרת לחלוטין, ואיך שהבנת את זה לפני כן.
הבעיה כאן היא יסגירו, שאתה סגור.
ולכן, מה אומרים לו עכשיו? עכשיו אתה טמא, תודיע צערך לרבים.
שיתפללו עליך,
שיבקשו עליך, אבל זה בושה להודיע צער. אני רוצה להראות לכולם שאני יכול להסתדר לבד,
אני מסוגל לבד, אני יכול,
נכון, אני לא צריך טובות של אף אחד, נכון? זה מין תחושה כזאתי, זה.
אומרת לנו, התורה לא ככה.
אומרת לנו, זה לא ככה.
אם הגעת למצב שאתה חולה, אתה צריך להיות גם זקוק לזולת ושיתפללו עליך.
ואז מה?
אז אני ארגיש איך זה, שאני זקוק לאחרים.
אז אני אהיה הרבה יותר רגיש.
ואז אני תמיד אלמד זכות.
ואז אני אסתכל בעין טובה.
ולא יהיה לי מבט של נגע על הזולת. נגע הכוונה, אני חושב שמבט של נגע הכוונה היא
שאני מסתכל על כל אחד ואני אומר, יש לו נגיעות.
אתה יודע למה הוא נחמד אליי? הוא רוצה את הכסף שלי. אתה יודע למה הוא מתפלל חזק? כי הוא רוצה שכולם יראו, יגידו, זה צדיק הוא.
אתה יודע, כל אחד, אני מדביק לו איזה אינטרס, זה נקרא נגע. אדם יש לו, מסתכל והכל נגיעות מסביבו.
למה? כי הוא סגור בתוך עצמו.
אבל אם פעם אחת היית מבין,
פעם אחת היית במקום שלו, זה היה נראה אחרת.
עכשיו, מזה לומדים הלכות.
מזה לומדים הלכות. תראו, לדוגמה, הרמב״ן אומר ככה.
הרמב״ן בספר תורת האדם, ספר שעוסק
בעניינים של רפואה, ביקור חולים וכולי.
אז מהפסוק הזה הוא אומר, שמינון מאחה,
לביקור חולים
הוא כדי שיכבדו לפניו
ויעשו לו הצרכים הצריכים לחוליו,
ונמצא נחת רוח עם חבריו. זה דבר ראשון. למה הולכים לביקור חולים?
אם החולה צריך, זקוק לאיזה משהו.
ועוד,
כדי שיכוון דעתו לרחמים.
ויבקש עליו כדתניא ותמת עמי יקרא צריך להודיע צערו לרבים ומבקשים עליו רחמים טוב נחמד
לא אומר לנו הרמב״ן זה לא נחמד
אם ככה המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים מצעד ויקור חולים אדם מגיע לחולה
והיה איזה שהעביר איתו דחקו שיחק איתו הביא לו בונבוניירה לא יודע מה היה איתו שעה ורק להתפלל ולא קיים מצעד ויקור חולים
הוא לא
אתה רואה אפשר להתאים לו לדעת מה הוא חולה
רפואה שלמה על זה, לא... רפואה שלמה על מה?
מה יש לו?
מה הוא חולה?
ביקרת אותו במחלקה פנימית, מה יש לו? הוא צריך להודיע לך, ואתה צריך
להתפלל על זה.
אתה מבין? עכשיו אני אגיד לכם עוד משהו, בסדר?
אם אנחנו מדברים, אם אנחנו כבר פה, מה שנקרא, רק אנחנו,
אותו דבר גם לגבי ברכת הגומל.
מהדין, ברכת הגומל צריכה להיאמר
בפני עשרה, שנאמר, אודה אדוני
בכל לבב, בסוד ישרים ועדה, ואין עדה פחותה מעשרה.
ואתה מברך הגומל,
והעדה עונה לך, מי שיגמלך כל טוב,
הוא יגמלך כל טוב סלע, עולם ועד.
אתם עונים לו, על מה?
הוא מברך הגומל כי הוא חזר מחו״ל?
כי הוא ניצול מאיזו תאונה?
כי הוא עושה ניתוח בעברי? מה, על מה הוא מברך הגומל? לא יודעים, הוא מברך הגומל, אנחנו אומרים.
צריכים לדעת.
באופן בסיסי, צריכים לדעת, ואז אתה, אה, ברוך תהיה, אז אתה גם הוסיף לו איזה כמה מילות חיזוק, ואתה...
יודיע צערו לרבים,
יודיע שמחתו לרבים,
יודיע ישועתו לרבים. לא להיות קמצניים.
רק אנחנו התרגלנו לחיות אדם כאילו חי בינו לבין עצמו.
או שהוא מודיע את צערו בפייסבוק, אני לא יודע איפה.
אבל, מה?
מעולה. בדיוק על זה אנחנו מדברים.
כלומר, המצורע, הסגירו שדיברנו עליו בהתחלה, הוא מתהלך באיזה תחושה שכולם מסתכלים עליו והוא מסתכל על כולם, אז הוא כאילו נסגר.
תפתח,
אנשים הם אנשים טובים,
ואתה אדם טוב,
ותודיע צעריך לרבים, כדי שיתפללו עליך.
התפללו עליך. כמה הדבר הזה, אני זוכר שהרב חנן פורט היה חולה, והוא מהר מאוד, הוא פרסם, אני מבקש להתפאר.
חנן בן רחל, מה?
אז אנחנו לומדים... שמעת? מה הוא ניסה לפה? ראית? אז אנחנו לומדים פה כדי שזה כן יהיה ככה.
לא, אנחנו יכולים... גם כל עם ישראל הם יכולים מהיר, אני אומר לך את זה, אני בדקתי את זה. הוא בצלמה, לא, הוא אמר... שבע מיליון, שבע מיליון. שבע מיליון, בסדר, מה זה? כמה זה שבע מיליון? שבע הם? בשיעור? בצפיות?
יאללה, אני עובד על זה עכשיו.
בואו נראה, תראה את המדרש, יאלקו צ'ימוני,
אי דעתה אי לקמד אמר שמואל, אישה.
כל אימת דאווסל קא מטבילת מצווה אביחז אדם.
בסדר?
מסכנה האישה הזאתי,
כל פעם שהייתה טובלת במקווה, מגיעה הביתה רועה דם.
אה, אתם יכולים לתאר את האכזבה,
את התסכון שלה, את התסכון של בעלה, הם היו בריחוק שבועיים כמו ההלכה, התגעגעו,
רוצים ליל טבילה, איזה חגיגה של, כן, לא נפרט כאן שמורה בקיר וזה, אבל אתם מבינים את העניין שזה קרבה וכל זה, וכל פעם
אכזבה כזאת,
מה לעשות.
אמר לה בתי, שמא דימת ערך על טבח?
לכי ויבליאו על גב הנהר. כלומר, שמא, היה לך איזו חמדה מסוימת
למקום שאתה בודדת, הייתה תבודדת בנהר?
טוב, זה רגע שימו בצד.
והיא דאמרה אמר לה תגלי לחברותייך
כי היכי דתאבון הלך לאח גיסא ותאבון הלך לאידך גיסא. הוא אומר כנראה יש לך איזה עין הרע, כמו שאמרת, תלכי לטבול עם החברות שילכו איתך מפה ומפה.
טוב, בסדר?
והיא בהתאמה אמר לה גלי לחברותייך כי היכי דליבאו עלייך רחמי.
כדתניא וטמא טמא יקרה צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רכבים. עכשיו אני רק רוצה שתבינו כמה המדרש הזה הוא מהפכני.
כתוב בהלכה שהאישה צריכה להצניע ליל טבילתה.
ליל טבילה זה דבר צנוע. להצניע ממי? להצניע מחברותיה.
זה לא איזה עניין, את שומעת? אני הולכת למקווה היום, אז נקבע אחרי. אין דבר כזה, זה דבר צנוע.
להצניע מחברותיה, להצניע מאימה, אפילו להצניע מהבת שלה.
טוב, אבל פה זאת אישה, יש לה בעיה.
זה לא הולך, זה כבר בעיה של שלום בעי.
אז מה אומר לה שמואל?
תספרי את זה לחברות שלך.
למה?
למה שלא תספר לאימא שלה? למה שלא תספר לאיזה? למה ששמואל בעצמו לא יתפלל אליה? הוא רב.
כי שמואל אומר, אני לא אישה.
אני לעולם לא אבין את האכזבה הזאת.
תספרי לחברות שלך שהן נמצאות באותו מצב,
שהן מבינות את הכאב, את הצער ואת התסכול, והן יתפללו עלייך.
יודיע צערו לרבים.
תזדקקי למישהו אחר. ואז כשאדם נפתח
והוא מודיע את הצער שלו לרבים,
כשלומדים את זה מכאן, מהמצורה,
יש על הדגישות מיד, אומר המדרש, אמר הרב יוסף, הווה עובדא בפומידיתא ויציאת. היה כזה מקרה בפומידיתא והבריאה.
תכף נראה איך הרב קוק מסביר את הכוח תפילת רבים הזאת. זה דבר חזק מאוד.
ואז המדרש כאן מביא את האילן הזה שמשאיר פירותיו וסוקרים וצומעים אותו וכולי.
כן,
שראינו את זה כבר.
אז כשאתה מודיע את צערך לרבים,
יש מעלה מיוחדת אם אתה מודיע את הצער שלך על הרבים למישהו שהיה לו את אותו צער. הוא אומר, יואו, זה מה שיש לך, מה אתה אומר? אני אתפלל עליך.
אני אתפלל עליך.
כן, איזה מין אחוות נשים פה כזאת בסיפור הזה.
אתם מבינים, המצורע הוא סגור בתוך עצמו.
הוא בטוח שהוא לא זקוק לאף אחד.
הוא לקח את ה... לפי כך נברא אדם יחידי אקסטרים יותר מדי. בסדר, אדם נברא יחידי כדי שידע שהוא חביב בפני הקדוש ברוך הוא גדולה, אבל לא כדי שיחשבו שהוא אלוהים והוא לא צריך את העזרה של הזולת. וכשאדם, תראו, שבוע שעבר,
שבוע שעבר,
הייתי, ידעתי מהמכון, אני ככה התגיירתי להגיע הביתה,
קיצור, קחתי אותו קצת יותר מאוחר, הבעיה שהייתה צריכה
שאני אקח אותו לשדה תעופה, היא טסה, סיפרתי לכם, היא טסה למחנה קיץ,
בדרך היא אומרת לי,
אתה שומע, אבא, כן, גם פתאום הצמיג התפוצץ,
עשתה איזה פאנצ'ר, הצמיג התפוצץ,
טוב, אז צריך לרוץ עכשיו להחליף פאנצ'ר.
זה רק טלפון הבן שלי, תבוא תעזור לי.
קיצור, הוא בא עם איזה חבר שלנו,
אדם בגילי,
שהוא כזה מעמותת ידידים.
ותיק-תק, תיק-תיק החליפו וזה, ואז באמת הוצאנו את הגלגל הרזרבי מהאוטו, התברר שלא היה בו אוויר,
היה צריך לנפח אותו, ולי לא היה קומפרסור,
ולו היה לו קומפרסור, בקיצור, מאוד מאוד עזרו.
אז פתאום כשאתה נעזר, בדרך כלל אני רגיל לעזור לאחרים, כן, בדרך כלל, פתאום כשאתה צריך עזרה, אתה פשוט צריך עזרה, אתה צריך שמישהו יעזור לך, אתה לא עכשיו מתחיל, קיצור זה, כי מיהרתי, ויכולתי לזה לבד, אבל זה היה לוקח זמן,
אתה נמצא במקום אחר.
אז יש כאן מלחמה בין הגאווה של האדם,
אני אסתדר לבד,
אני יכול את הכל לבד,
לבין להגיד, אני מדי פעם זקוק לעזרה,
ואני מודיע את צערי לרבים.
ולומדים את זה מכאן, ואז כשאדם נמצא בעמדה הנזקקת הזאת,
הוא נהיה יותר רך,
הוא נהיה יותר רגיש, הוא מבין את המציאות
בצורה יותר מתוקנת, הוא לא מסתכל על הזולת באיזה עין שלילית.
יש לזה כוח.
תראו מה אומר
מה אומר הבעל שם טוב?
יש לך שאלה כבר? כן.
לכל אדם מול הקדוש ברוך הוא יכול להיות במצח כזה?
כל התמורה הזאת, אתה אמור צריך אנשים כדי להסתובב. נכון, זאת שאלה טובה.
כנראה הנחת העבודה אומרת שאם אדם ומספר שהוא רק נזקק מול הקדוש ברוך הוא הוא לא צריך אף אחד משום בשר וגם אדם אז הוא גם כלפי הקדוש ברוך הוא לא נזקק.
הדרך של הקדוש ברוך הוא... השפת אמת אומרת זה,
אזן את העולם כולו בטובו זה שפת אמת על פרשת עקב.
אולי כדאי להביא אותו.
האזן את העולם כולו, בטובו, בחן, בחסד וברחמים רבים.
בטובו, אני מבין. הקב' הוא מקור הטוב.
האזן את העולם כולו, בטובו, בסדר.
חסד, אני מבין, הקב' הוא נותן לנו חסדים וזה.
ברחמים, גם,
מזון, בדיוק זה. מה זה בחן?
מה החן פה? מה, אוכל הוא יפה? אוכל הוא...
השפת אמת אומר שהחן הוא שלאף אחד אין את כל מה שהוא צריך בעצמו.
יש לי, אני צריך ממך, יש לך, אתה צריך לי,
וכשכל אחד נותן לכל אחד,
זה יפה.
יש בזה חן, זו נשיאת חן.
שאני נותן לך, ואתה נותן לי, והוא נותן לו, ומה שאתה צריך, כמו...
אני אגיד לכם עוד וורט קטן מהגרע. זה לא וורט, זה עומק הפשט.
ממש, לדעתי זה עומק הפשט. תראו כמה... זה ממש הפשט.
אפשר רק לתנ״ך פה ב...
הנה, אתה יכול להגיד לי?
אני מטריח אותך, שאתה לא רוצה לזוז מהמצלמה, כי אז כל השבע M ילך.
תודה.
שומע, אריאל.
אריאל, נכון?
זה ממש פשט.
הגרע אומר ככה.
אנחנו נקרא בפרשת,
קראנו בפרשת בו,
שהקב' ברוך הוא אומר לבני ישראל.
ויאמר אדוני אל משה, עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים,
אחרי כן אשלח אתכם מזה כשלחו,
כלה, גרש אגרש אתכם מזה. טוב, בסדר.
דבר נא באוזני העם,
וישאלו איש מעת רעהו ואישה מעת רעותה, כלי כסף וכלי זהב,
ומייד אחר כך,
ויתן אדוני את חן העם בעיני מצרים,
גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
אז הגרש שואל, רגע, אני רוצה להבין, מה בדיוק היה?
דווקא איזו עברייה בדלת של מצרית אומרת לה, אפשר את העגילים?
כאילו, לא משנה לך, מה, קרה פה איזה קסם, איזה נס, מה?
אבל הגרש שואל עוד שאלה.
המילה רעהו ורעותה
דברנה באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה.
ממתי המצרים זה חברים שלנו?
ממתי קוראים למצרים? דבר אליו, וישאלו מן המצרים! מה זה וישאלו איש מאת רעיה ואיש המת רעותה?
נכון, זה כמו הבדיחה של הרב הרוש עם העכבר והאריה.
מכירים?
זו בדיחה עם זקן ארוך, אבל אני אספר אותה.
האריה עשה חתונה.
אז הזמין את כל החיות. הגיע גם העכבר.
אז העכבר לוחץ את היד לאריה, שם את הצ'ק, אומר לו, מזל טוב, אחי.
אומר לו, ממתי אנחנו אחים? אומר לו, גם אני פעם, לפני שהתחתנתי, הייתי אריה.
בסדר. אז ממתי הם חברים? מתי ראו אותה?
אומר הגראה,
הציווי פה זה על עם ישראל. דבר נא באוזני העם, עם ישראל.
וישאלו איש מאמריהו ואישה מאת ראותה, שישאילו אחד לשני.
יעשו גמר, יעשו יד שתיים.
איזה יופי זה יד שתיים.
שאתה אומר, שמע, יש לי כאן איזה ספאפה שעומד לתקועה, ואני לא יודע מה לעשות את הקוואה וזה. ואני מפרסם ביד שתיים, ובא מישהו, או, אני בדיוק צריך את זה, זה מתאים לי וזה.
והוא לוקח את זה, וזה גם לא עלה לי, וגם הוא פינה לי את זה, וגם אני שימחתי אותו, וגם הוא שימח אותי. יש דבר יותר מוצא חן מהדבר הזה, יותר יפה מהדבר הזה.
אבל יכול להיות שאותו בן אדם שלקח ממני את הספאפה, למחרת הוא ייתן לי איזה פטיש שאני צריך.
זה כל כך יפה. אז מכיוון שעם ישראל עושים את הדבר הזה,
לקראת יציאה, אז כל אחד אומר, מי יש לו פנס רעוש קריא, אני לא צריך, יש לי שתיים.
מי יש לנעליים?
זה, ויתן אדוני את חן העם בעיני מצרים, זה מוצא חן בעיני המצרים, ואז גם המצרים רוצים לתת להם, כי זה נורא נורא יפה,
הסיפור הזה של גמ״ח.
אז זה מה שקורה כאן,
זה אכן,
ההזדקקות הזאת. אז אם אתה אומר שאתה רק זקוק לקדוש ברוך הוא, אתה רק נזקק לפיו ולא, אתה לא צריך שום דבר מאף אחד,
חשוד על הדבר.
ואדרבא, זה כנראה המצורע, כי הרי מה זה מצורע?
מצורע זה שיש לו איזה רע כמוס
ומוציאים את זה ממנו.
אף מצורע לא אומר,
אני לא צריך כלום אף אחד, אני מסתדר, אני מול הקב' הוא נזקק. עזוב, עזוב, יש לך בפנים גאווה כבושה, בוא נוציא אותה החוצה.
תראו מה אומר הבעל שם טוב. תמת תמא יקרא, דרשו רבותינו זל, צריך להודיע צערו לרבים,
ורבים יבקשו עליו רחמים.
בשם הבעל שם טוב,
זכרו לברכה לחיי העולם הבא,
מה שאומרים העולם שאחר שריפה רחמנה ליצלן ורטמן רייך.
מה זה רייך ביידיש?
רייך זה עשיר, כן.
כן? אז יש ביטוי, אחרי שרפה מתעשרים.
כך הוא האמת, באמת רייך. באמת זה ככה, אחרי שרפה יש.
זה נכון גם בטבע, אחרי שרפה ביער, היער מקבל איזה בוסט של צמיחה,
וכל ככה מתחדש, אבל גם אפילו, אבל הבעל של הטוב הסביר את זה.
והוא, עונת רחמנה ופרקה, הסברה קצת.
דעיתא בגמרא, יודיע צערו לרבים,
ורבים מבקשים עליו רחמים.
והרב זל אמר שגעגועים של ישראל הם תפילות.
געגועים, הכוונה, רחמים.
כשאתה רואה מישהו,
קודם כל זה ממש הוראה למעשה של הבעל שם טוב.
כאילו עוברים ליד איזה בית או איזה מפעל נשרף,
יואו, איזה מסכן, וואו, מה יהיה איתו עכשיו רחמנות.
הדבר הזה הוא בעצם תפילה.
כאילו, מיד אומרים לקדוש ברוך הוא, תרחם עליו, תן לו. עכשיו, באמת מן הראוי לתרגם רחמים לתפילות.
רבי נחמן אומר שצריך להפוך תורות לתפילות, הבעל של תורות אומר שצריך לתרגם רכאים לתפילות.
לדוגמה,
נוסעים בכביש,
אתה רואה תאונה בצד השני, לא בצד שלך שאתה עצבני מהפקקים וכבר איבדת את הסבלנות.
אתה רואה תאונה בצד השני.
אז מסתכלים, זה כתוב, יש כתוב,
אומרים פקק בגלל סקרנים.
אתה מסתכל, אתה רואה שם איזה אוטו והאמבולנס ליד.
אז מה, מה עכשיו קרה?
עברת ליד זה,
ומה?
ואמרת לעצמך, וואי, איזה מסכן, איזה באסה הלך לו הבוקר.
אם יש שם איזה מישהו, אפילו שהוא מצטער רק בגלל ממון,
סתם מבאס שהאוטו שלך עכשיו יתקלקל.
ודאי אם יש שם עניין של צער גוף,
תגיד תפילה.
הקדוש ברוך הוא, יש שם איזה יהודי, מצטער,
שלח לו רחמים, שלח לו, תתרגם את ה...
אוקיי, אז נגיד שאתה מתפלל, אבל נגיד שזה בכביש 6,
ועכשיו עוברים שם איזה תוך חצי שעה, איזה אלפיים מכוניות,
וכולם מתפללים על הבן אדם.
תפילות עובדות, חבר'ה, תפילות זה...
מתי יצא לך בפעם האחרונה שאלפיים השתפללו עליך?
פתאום הבן אדם מקבל כסף מהביטוח!
מקבל זה, הביטוח שלם להוצאה זה,
שאולי מאיפה הגיע לרשפע, אדוני, אתה היית שם במוקד של תפילה,
אלפיים איש התפללו עליך. הוא אומר, אללה, אני רוצה עוד פעם, כי אני מצא דרך להיות איזה...
תחשבו על זה, זו עוצמה של תפילה.
אומר הבעל שם תאבדית הבגמורי יודיע צערו לרבים
ורבים מבקשים עליו רחמים והרב זל אמר שגעגועים של ישראל הם תפילות
ודרך העולם שיש להם געגועים ורחמנות גדולה על מי שנשרף או לא רחמנא ליצלן, זה דרך העולם שמי שנשרף מרחמים עליו
אז כל כך הרבה אנשים וגם רואים את זה יש לזה נראות רוב הצרות רוב הקשיים אדם סובל
בינו לבין עצמו
לדוגמה נגיד זוג
מתקשים להיכנס להיריון, בסדר? אתה לא רואה את זה, אתה רואה זוג,
נגיד שגם יש להם ילדים אפילו, בסדר?
אבל הם רוצים מאוד, אתה לא רואה את זה, לא, אישה לא הולכת עם זה, אני,
בבעיה,
זה גם הדבר הכי אישי, אבל בסדר. נכון,
דבר מאוד אישי.
אז כאילו, אז לכן לא מתפללים, אז לכן אין רבים שהתפללו, אבל למדנו,
בגלל שאמרת דבר אישי, למדנו מהמדרש הקודם.
אבל נכון שהגברת הזאת תודיע צערה לרבים, לא בפייסבוק, אלא תיקח כמה חברות, תגיד, תקשיבו,
חברות שקרובות אליה, תקשיבו, אני צריכה שתתפללו עליי.
תעודת המנים. תעודת המנים, או אני צריכה שתתפללו עליי לקראת הזה, לקראת טיפול. תתפללו עליי.
תתפללו, תתפללו שאני אזכה להיפקד, שאני אזכה לזרע של קיימא. תודיע צערה לרבים.
את כדאי להגיד גם לרבים שעדיין יצאו להתפלל עליה?
לא.
להגיד עכשיו לרבים שהיא רוצה להודות.
ובואו נתפלל עכשיו על מישהו אחר.
עכשיו בואו נעביר את כוח התפילה למישהו אחר.
דרך העולם שיש להם דאגומים ורחמנות גדולה על מי שנשרף או נו רחמנא ליצלן וחפצים שיתרומם קרנו.
למה לא?
מי אמר? איפה אמרו? אני לא מכיר את האמרו הזה. אני מכיר מה שאנחנו לומדים פה. הנה, כאן כתוב הפוך.
תמצא, אדרבה.
אדרבה. אדרבה. לכאורה, אדרבה. צריך להגיד שזכות תפילת רבים.
מה יש להסתיר?
יש מה להסתיר. אדם כאילו אומר, אני רוצה להחזיק...
ברגע שהוא אמר את מאפיין, כולם אומרים את זה,
זה לא שמחה עליו ממש, כל רגע שאין סיכוי לא להגיד את זה.
כל רגע זה ספק. אם אדם יש ספק אם הוא חולה או לא חולה, אז שלא יגיד.
ברגע שהוא חולה, אז מה, אז בגלל זה לא יהיה את כוח התפילה?
תראה מה אומר כאן הרב קוק, מרן הרב.
על אותה פסקה במסכת שבת,
שדיברנו עליה עם העץ,
אז הרב אומר ככה.
זה הכל,
לדעתי פונה אל המצורע הסגור הזה
וגילוי רצון להטבת איזה פרט
כשהוא פונה דרך תפילה
לאדון קול ומתנסה
ליסוד חפץ חסד עליון
הוא עושה את רישומו להיטיב לאותו הדבר הפרטי שאליו הדבר נוגע בהזרמת שפע חפץ הרבים.
כלומר כשאני מתפלל על מישהו להיטיב לו
ואני קשור אליו
אז זה פועל
וכשרבים עושים את זה ומתפללים
יש זרימה תת-קרקעית בין הקשרים, וזה פועל.
עד שעל כל עניין, סגי,
ראוי להודיע צערו לרבים,
על כל עניין.
הרב קור, כן?
זה כאן מכון מאיר, אני מזכיר לך.
ראוי להודיע צערו לרבים,
ורבים יבקשו עליו רחמים,
והתעוררות חפץ הרבים להיטיב,
היא ממלאת את אורח החיים המאושרים לטובה בחפץ ההטבה,
הוא מילוי כל המחסורים.
עכשיו, אתה יודע, אני חושב,
נגיד לפעמים,
סתם מחשבה כזאת, אני לא אומר שזה, אבל נגיד, לפעמים אומרים, וואי, יש פה רבים שלא נוכל לעמוד מולם,
אז הקדוש ברוך הוא לא מאפשר, לדוגמה, רבי חיים קנייבסקי.
אז זה ברור שאם רבי חיים היה חולק,
עם ישראל פה היה מרעיש שמיים,
וראו את זה לרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, שהרב עובדיה,
מה שהחזיק אותו בשנתיים האחרונות זה התפילות של עם ישראל. היה ברור, כבר היה זה, התפילות, לא נתנו, לא נתנו, בסוף, טוב, ניצחו ערנית מצוקים.
כמו עם רבי. כמו עם רבי, בדיוק, בדיוק, כמו עם רבי, שהיה מלחמה, וזה וזה, ורבנן לא נתנו, לא נתנו, בסוף היה שם. או כמו עם דוד המלך, שהשטן עשה איזה ככה,
רבי חיים קניאבסקי, לא היה זמן להתפלל עליו אפילו, לא היה זמן להתפלל, כלום, הפסיק,
בשנייה אחת נפטר, לא נותן לנו זמן להתפלל. זהו, כי כנראה,
כי יש עוצמה לתפילת ערבים, צריך להקים בדבר הזה.
לא יודע, אני לא שאלתי אותו, אבל הוא, כנראה לא. כתוב שהגמרא אומרת שאדם,
אדם רגש המים, לא, הגמרא אומרת שאף אדם, כולל דוד המלך, לא יודע את הרגע שהוא ימות.
זה מהדברים שנסתרים מן האדם.
ולכן בכל רגע, אם אתה שואל, רבי חיים קניאבסקי חי בכל רגע, כאילו עכשיו הוא הולך למות. ולכן צריך לנצל כל זמן, וכל דקה, וכל רגע, והוא היה מוכן.
כתוב הגמרא במסכת שבת אומרת, בכל עת יהיו בגדיך לבנים,
ושמן על ראשך לא יחסר.
אל, שלא יתפסו אותך לא מוכן.
הוא,
כל רגע הוא היה על משמרתו.
צריך ללמוד ממנו.
אומר הרב קוק,
והתעוררות חפץ הרבים לאיטיבי ממלאת את אור החיים המאושרים לטובה בחפץ ההטבה ומילוי כל המחסורים. והקישור הנפשי שבין איש לאיש הוא נכבד מאוד.
יש לך חברים, למה יש לנו חברים, רבאק? למה יש לנו חברים?
בשביל להעביר את המדחקו? בשביל להרים את המדיים? בשביל מה?
לזה יש חברים, שיש לך איזה קושי. אתה מרים לו טלפון ואומר לו, אחי, תקשיב, אני צריך את התפילות שלך.
מה קרה? יש לי איזה צרה, יש לי איזה קושי, יש לי זה. תתפלל עליי.
טוב, אחי, בטח, אני מתפלא עליך, מה השאלה? תודה שאמרת לי. אני...
ודאי, מה השאלה?
כן?
והקישור הנפשי שבין איש לאיש הוא נכבד מאוד,
עד שתנועה נפשית של אחד מפעלת שינויים על חברו המתגברים לפי מידת הכוונה לזה גם בכלל המציאות.
כן? עכשיו, זה בין בני אדם.
הגמרא דיברה אפילו על מה?
על אדם שעובר ליד עץ.
אפילו על דזם מועיל.
זה כוח כל כך עצום, כוח התפילה, שאפילו אם אתה פתוח,
אמרנו, המצורע הוא סגור,
אז תהיה פתוח קודם כל לזולת, תודיע הצערך על הרבים.
אם אדם הוא פתוח יותר, אז גם כשאתה עובר ליד איזה עץ, והעץ הזה חולה, תתפלל עליו.
כל הבריאה כולה, ככה כתוב בפרק שירה,
כל הבריאה כולה בעצם היא אילמת.
למה נקרא דומם דומם?
מה זה דומם?
כי הוא רוצה לדבר והוא לא יכול.
נכון?
הוא דומם, הוא היה רוצה לדבר, אבל הוא לא יכול.
וגם הצומח לא אוכל. מי יכול לדבר?
האדם.
אז כל הבריאה כולה מתחננת שהאדם ידבר בשבילה.
אז אם אתה רואה איזה בעל חיים שיש לו צער, תתפלל. קודם כל אסור לצער בעלי חיים, אבל תתפלל עליו.
אם אתה רואה איזה צמח שהוא זה, תתפלל עליו.
נכון, עכשיו אנחנו נגיד בעזרת השם בשבת הקרובה,
בברכת האילנות.
הולכים לברך.
בברכת האילנות. לברך על האילנות. לא לפי הבן איש חי. תסתכל עליי של הבן איש חי.
אה, נכון, נכון, נכון, בדיוק, בדיוק, נכון, נכון, ילדים עוד.
נכון.
הפעולה הרושמת את חותם חפץ האדם,
מקשרת היא גם כן את הצומח
לכל ההוויה לפרטיה, עד אשר גם תיקון קלקול של תוספת טובה לא ייבצר לבוא על ידי הכרעת חפץ הרבים.
רבים שעוברים ומתפללים על איזה אילן מסוים,
גם כן ישפיעו עליו, עד כדי כך.
העוצמה הזאת.
בסלום עובד. בדיוק. ורבים המבקשים רחמים על העץ,
אשר קרוב ושפע ברכתו ישיר פריו,
יוכן כוח צמיחתו לפי מידת יכולתו, ממש כאותה המידה שהרפואה הקרובה לבוא על ידי השתתפות של יחידי הכלל בעד הכלל כולו.
ותמת תמא יקרא,
בהודיעות צערו לרבים שיבקשו עליו רחמים. כלומר, הגמרא, זה באמת גמרא וחלט.
במסכת מאוד קטן, ומדבר על האדם. אדם חולה, תודיע צער אחד על רבים, אבל רגע, צריך להגזים, העץ.
כן, אפילו העץ מודיע צערו לאדם,
והאדם מתפלל,
ואז זה יוצא שבכלל אנחנו,
עיקר התפקיד שלנו בעולם זה להתפלל.
זה עיקר התפקיד שלנו. היום זכיתי,
באמת, אני זכיתי, גם בן שלי זכה להיות עם הבן שלי בלשכת גיוס, הוא התגייס היום.
כן, החזירו כולם בשלום בעזרת השם, הקדשו שם שמיים.
אז
אז למה רציתי להגיד את זה?
אז כמובן זה זמן של תפילה וזמן של ברכה ושל כוח הרבים, כוח הכלל. אז אמרתי שם תפילה, גם התפללתי עליו, וגם אמרתי, אם אני כבר פה, אז בוא נגיד
מי שברך לך לצה״ל, צבא ההגנה לישראל ועוד.
כן, אתה משתף את הכלל. יש כוח הכלל.
כפי אותה מידה של השתתפות. אה, התחלתי להגיד לכם שהתפקיד המרכזי שלנו זה להתפלל.
כן?
באיזה מקום?
אני בהתחלה פעם חשבתי שזה רבי נחמן, אחרת אמרו לי שזה לא רבי נחמן.
מופיע שהמילוי של האותיות אדם,
המילוי,
זה מתפלל.
כן? א' זה ל'פ',
ד' זה ל'ת',
ומ' זה מ', נכון?
אז המילוי, רק המילוי זה מתפלל. כלומר, מה המהות של האדם?
המהות של האדם זה שהוא מתפלל.
אתה הולך, הולך, הולך, ומה עושה? מתפלל. מתפלל על החולים,
מתפלל על ה... מתפלל על החברים, ואפילו מתפלל על העצים. גם זה.
גם על הדומם וגם על ה... אתה רואה מישהו סובל, מישהו בבריאה לא מתוקן, תתפלל עליו, תן לו.
אז אם כך, אם אני חוזר חזרה,
שאלנו את עצמנו מהו התיקון העמוק של המצורע.
להגיד לשון הרע זה אפליקציה כבר, זה כבר גס, זה כבר...
זה נשען על משהו יותר עמוק, על מה זה נשען? על אדם סגור.
אדם בתוך עצמו הוא גר,
והוא סגור, הוא לא צריך לטובת מאף אחד,
והוא מסתדר, והוא עם עצמו, והוא עם עצמו,
והוא זה, תעזור לי, ולא, אני לא רוצה...
וגם תנועה של גברים, אולי בזה כתוב אדם,
כן, ורוב המצורעים שמתוארים בתורה היו גברים באמת, ולא נשים.
כן, הוא, לא, לא צריך לזה, תעזור לי, אני לא אסתדר לבד, הכל בסדר, אני גבר-גבר, כזה קשוח.
אבל כשאדם סגור בתוך עצמו, אז הוא מסתכל על הזולת בעין קפדנית,
בעין, כאילו, בעין של נגע, וכל דבר הוא מייחס כל מיני נגיעות כאלה ואחרות,
בסוף הוא גם מגיע מזה ללשון הרע. אז מה אומרים לו?
אומרים לו, תמת המקרא. בוא תכיר את הרכות שבהזדקקות. אתה צריך שיעזרו לך עכשיו.
וכשאדם זקוק לעזרה, הוא נהיה אדם רך יותר,
נקי יותר,
עדין יותר,
מתחשב יותר, מסתכל על המציאות בעין טובה יותר.
הוא היה נהיה אדם מתוקן, הרבה יותר, בסדר? אולי גם בשביל זה יש לנו את הזקנה,
איזה מין פרק גיל כזה, שבו אנחנו זקוקים לעזרה. מה לעשות, זקנים זקוקים לעזרה, יותר נכון?
אז כאילו החותם האחרון של החיים שלנו,
גם אם היית איזה אבו עלי כל חייך, בסוף,
בפרק האחרון של החיים, אנחנו נזדקק לעזרה.
בסדר, בעזרת השם, שאתה תמיד נהיה עד מאה ועשרים עד הרגליים, אבל אפילו בשביל להיכנס לאוטו ולצאת מהאוטו,
צריך רגע לעזור, וזה נכון.
ואז אדם, לפחות את
הפרק האחרון של חייו, הוא עושה מתוך הנקודת מבט המתוקה הזאת.
זה נקרא אדם, לכן גם השתמשו במילה אדם.
אדם נברא יחידי, אבל האדם הזה נהיה יותר מדי יחידי,
אז מתקנים אותו.
ואז יש פה משהו שהוא הפוך על הפוך. הוא מצד אחד יושב בדד מחוץ למחנה,
כאילו זה כאילו שיקוף של המצב שלו,
אתה היית בודד ולכן תשב בדד, אבל מצד שני הוא קורא לעזרה,
תעזרו לי, אני צריך את התפילות שלכם,
אני צריך את העזרה שלכם.
ואז כשמתפללים עליו, הוא חווה את העוצמה של תפילת רבים.
מה זה שרבים מתפללים עליך ומתחננים עליך?
הוא חוזר חזרה לחברה, אדם מחובר יותר, פתוח יותר, נקי יותר,
הוא יוצא מהסגירו הזה, ועל זה אמר דוד המלך,
הוציאה ממסגר נפשי.
למה? בי, יכתירו צדיקים, יכתירו הכוונה, יקיפו אותי צדיקים, עמך כולם צדיקים, כמו כתר, יתפללו עליי,
כי תגמול עליי בעקבות התפילות שלהם. כן.
סתם נגיד למה הוא לא פונה לרב,
כי רב הוא באופן טבעי אמור להיות איש רגיש יותר לשאר האנשים.
כשהוא הולך לסתם אנשים,
הוא מפעיל את עצמם בנקודה שעצמו היא לא בסדר,
כן. ופתאום אתה יכול הרבה יותר להזדהות איתם, מאשר... כן, חד משמעית.
אתה מחזיר אותנו לשמואל, שאמר לאישה, לא אני אתפלל עלייך, החברות שלך יתפללו עלייך.
רבותיי, תפילת חברים היא משמעותית, תדעו לכם.
הולכים לצדיקים, זה מצוין, אבל תפילת חברים על החבר שלהם, זו עוצמה אדירה.
כאילו, זה נקרא קבוצת השווים.
כשאני באותה קבוצה, ואני מכיר את הצער, לא יודע,
החברים הנישואים מתפללים על החבר הרווק שלהם.
זה פועל, זה פורץ מסגרים.
שנזכה בעזרת השם.
ברוכים תהיו!
חודש טוב שיהיה.
