טוב רבותיי אנחנו לומדים כאן סיפורים היום לכבוד פורים סיפור של רבי נחמן מי רוצה ללמוד סיפור של רבי נחמן?
אלדד רוצה
אמר משל
שפעם אחת נסע סוחר גדול עם יין טוב אונגרישר יין אונגרישר זה יין אונגרי
פעם אחת אמר המשרת והבעל עגלה לבעל הבית
הלא אנו נוסעים בדרך הזה עם היין הזה
ואנו סובלים מצער כל כך תן לנו לטעום מעט
ונתן להם לטעום מזה היין הטוב
לאחר ימים נתגלגל שזה המשרת מתוועד יחד עם שותי יין בעיר קטנה.
ושתו יין ושיבחו אותו מאוד,
ואמרו שיין הוא מגרישר.
אמר המשרת הנ״ל תנו לי לטעום,
ונתנו לו.
ואמר אני יודע שאין זה יין טוב ומגרישר כלל.
וגערו בו ודחפו אותו.
והוא אמר הלוא אני יודע שאין זה יין ומגרישר כלל, כי הלוא אני הייתי אצל יותר גדול כזה.
והם לא השגיחו עליו.
אמר
לעתיד לבוא כשיבוא משיח
אז ידעו כשייתנו יין משומר.
אזי אלה האחרים יוכלו להטות וייתנו להם יין ווליכשן סטרוויץ טיר
ויאמרו להם שהוא יין הטוב והמשומר.
אבל לאנש, אנשי שלומנו, לא יוכלו להטות כי אנחנו טעמנו היין הטוב.
סיפור קצר, נכון?
אבל יש בו הרבה מאוד תוכן
ואני רוצה שנעיין בו מיוחד לקראת פורים.
מתאים לכם?
יאללה.
סטרוויצטיר. סטרוויצטיר, סטרוויצטיר, כן, טוב.
למה הסיפור הזה, אני מביא אותו לפני פורים? כי בעצם פורים זה אולי אחת החוויות החזקות של הסיפור הזה.
תראו,
זה משל,
אז צריך לעצור להבין מהו הנמשל, כן?
הנמשל, סוחר גדול, וכנראה דמותו של... כאן, הדפים, נראה לי כאן, לא? זה הדפים?
אה, עברת אחורה, סבבה.
זה כנראה היה הצדיק,
זה הסוחר הגדול, אולי זה דמי לקדוש ברוך הוא.
ויש לו יין הונגרי טוב,
ואיתו זה אנשים רגילים, בעל עגלה, משרת.
וזה נראה מהסיפור שבאמת
לא מגיע להם לשתות מן היין הטוב.
הם לא שייכים לזה, זה יין איכותי מאוד, זה מיועד למסעדות גורמה וכל זה, נכון?
זה לא שלהם.
אבל אז הם מבקשים בקשה מהבעל הבעלים, הוא תקשיב, אנחנו כבר איתך, אנחנו פה מטלטלים פה וסובלים את כל הצער,
תן קצת לטום.
אנחנו יודעים שזו לא המדרגה שלנו, אנחנו לא חושבים שאנחנו עכשיו איזה
אניני טעם כאלו, אבל אנחנו איתך, אנחנו פה ואנחנו סובלים, אז תן קצת לטום.
והוא מסכים לתת להם לטום, נכון?
ואז הטעימה הזאת בעצם משנה להם את החיים.
יש מקום לעיין, האם זה משנה להם את החיים לטובה או לרעה, למה?
לכאורה זה נראה שזה משנה להם את החיים לרעה.
כי בכל מקום שמגיעים
ואנשים מתלהבים ממה שיש להם, הם אומרים, לא, זה לא זה, אנחנו יודעים איך זה נראה באמת, זה לא,
ולכן לא מאמינים להם, ולכן לועגים להם, ולכן לא משגיחים עליהם,
וכן על זה הדרך, וזה גם נראה מסוף הדברים,
שגם אומרים, אתם לא מבינים כלום, זוזו מפה, אתם, אתם סתם, ככה זה נראה.
ורק לעתיד לבוא, כשיבוא משיח,
אז תתברר מעלתם, שאותם,
את האנשים הללו אי אפשר יהיה לרמות.
אז בואו ניכנס טיפה יותר לעומק של הנמשל.
הנמשל הוא העולם הזה שאנחנו חיים בו,
והעולם הזה נקרא אלמא דה שיקרא.
אחד הטעמים לכך שמתחפשים בפורים,
זה כדי להגיד, לשים את זה על השולחן,
להגיד חבר'ה, העולם הזה הוא אלמא דה שיקרא,
ומה שאתה רואה זה לא מה שבאמת.
תחפש
מאחורי המסכה.
תחפש.
מה שאתה רואה זה לא מה שבאמת.
שם הדף, חי יעלה.
דף מאחוריך, לא, לא, מאחוריך, מאחוריך עברת.
בסדר?
מה שאתה רואה זה לא מה שבאמת. תחפש, תתאמץ.
ולעתיד לבוא, אחרי 120 של האדם,
שאדם חי, ואחרי שאדם נפטר,
אז יש איזה רגע של התבהרות מאוד מאוד ברור,
ואז באמת תואמים מה אמת, מה שקר, מה נצחי, מה חולף, מה הווה, כל הדברים האלה.
זה כאילו היחס בין העולם הזה לעולם הבא.
העולם הזה הוא אלמא דשיקרא, הוא עולם מטעה,
הוא גונב את האדם, עלול לגנוב את האדם,
והתכלית והזה היא בעצם אחרי העולם הזה.
העולם הזה הוא דרך,
ויש בו סבל וצער, לא בגלל שצריך יהיה סבל וצער, אלא כי העולם הזה הוא מסתיר.
תראו את התעשיות שמגלגלות הכי הרבה כסף.
הכי הרבה כסף בעולם מגלגלות.
מגלגלות שלושת התעשיות הבאות.
במקום הראשון,
פורנוגרפיה,
במקום השני,
הימורים,
במקום השלישי,
מה?
ספורט.
זה התעשיות עם הכי הרבה, יותר מצבאי, יותר מרפואי, יותר מהפילוסופיה, יותר מהמדע, יותר מהכל.
זה הכי הרבה כסף מגלגל.
זה אולי איפה הוא מונח.
ואנחנו...
אבל אז יש כאן איזו תעוזה מסוימת מאיתנו.
המשרתים, משרת, מבקש מבעל הבית, תקשיב, תן לי תום.
תן לי רגע לתום.
והוא מסכים.
בנמשל זה אומר,
סגי,
שגם בעולם הזה,
מלא הסיבוכים והמבוכים,
ישנם רגעים כאלו, רגעים,
רגע,
רגע, יכול להיות רגע, יכול להיות יום, שעה,
שבהם הכול ברור לך.
אתה מבין בדיוק מה התפקיד שלך, מה השליחות שלך, למה באת, לאן אתה הולך,
הכל ברור, זה חזק מאוד.
לרגע אחד, וזה נעלם.
ברק כזה,
יכול להיות.
אולי זה קורה לנו כל שבת, יכול לקרות כל שבת.
כל שבת שאדם, אני ממש בשבתות,
בליל שבת, וגם יש לי כאלה מחשבות של תשובה, כאילו שבאללה, הכל ברור, אתה מבין את הכל, הכל פתאום, ואז נגיע מאותה שבת, ופתאום אתה מתחיל,
מה רוצים מאיתנו, מה התכלית שלנו, מה הייעוד שלנו,
ועל מה כל העולם מתנהל, וכל העולם כמה כסף וכמה...
אז...
אבל תשימו לב, זה תלוי בבקשה של... אם הם לא היו מבקשים, אז זה... מכיוון שהם ביקשו,
הם רוצים לטעום, אז אפשרו להם לטעום את טעם האמת.
ישנם רגעים שבהם האדם זוכה לטעום את טעם האמת.
אחד הרגעים האלו זה פורים.
ותדעו לכם שזה לא דבר פשוט.
למה?
אני זוכר כשהייתי בישיבה והגענו לפורים,
שיעור א', הייתי בהלם, כאילו, איזה חג. מה זה הדבר הזה?
איזה דבקות, איזה ריקוד, איזה שמחה, וליל פורים, ואז ביום פורים, ואז סעודות אצל הרבנים, ואז מלאה ופורים, ויש איזה דיבורים כאלה, כאילו, אתה...
נפשי יצאה ממש פורים כפורים, ממש.
ואנשים, גם אם הם בוכים, זה בכי של אמת, וזה לא שום דבר, והכול נקי.
ממש.
אז אתה כל שנה רק מחכה לפורים,
ולדבקות, ולמה שיהיה, ו...
טוב, אבל בשלב מסוים
נגמרת הישיבה, נכון? צריך להגיד מיקי אברך, וזהו, אז עכשיו, מה עושים עכשיו?
זהו, כי
אינך מוזמן למסיבת פורים.
זה משתה, שמחה, מערכונים,
נצחק ביחד.
זה, יכולת לערבב אותי לפני שטעמתי
מה זה פורים באמת,
מה זה קדושת פורים, אבל אחרי שאתה תואם פעם אחת מה זה קדושת פורים באמת, זהו, הלך, אבוד, כבר אי אפשר להציע לך יין מזויף, אתה כבר יודע איך זה נראה באמת, אתה לא יכול.
אני זוכר את זה כי יצא לי להיות,
כשהייתי בצבא,
אז הייתי בפורים באיזשהו מקום, אני לא אגיד את המקום, הייתי במקום מסוים.
והיינו בפורים, אז אמרו לנו, תקשיבו, יש כאן בית כנסת, לא זה, במקום, ואחרי זה מסיבת פורים של
האישור הזה שהיינו לידו.
תישארו, ראו חיילים, השאירו אותנו, הזמינו אותנו להישאר. עכשיו, אני הייתי, כולי באור, אני זכרתי פורים מהישיבה,
ואז כאילו ראיתי, בטח גם פה, יהיה ריקודים,
אז הגעתי, חטפתי את הבומבה של החיים שלי, מה זה.
קיצור, נשף תחפושות מהסוג הזה, גברים שגם התחפשו לנשים, דברים, כאילו, וצחוקים, ומערכונים, כאילו, משהו כזה, הלווין כזה, אני יודע מה.
תפסתי את הרגליים וברחתי לעמדה על הבסיס שם, לזה.
קצת תמהר לאיזה סיור, להתאוורר, כן?
אי אפשר לעבוד עליך.
פורים זה חג שברגע שאתה טועם פה אותו פעם אחת, אתה נכנס למצוקה.
אם אין לך את האמת הזאת, כי זה,
כי יש רוב החגים, אתה אומר, תשמע, חג זה חג, יש תפילות,
זה בית כנסת,
ויש סעודה, זה משפחה, ובסדר,
תמיד אפשר שהתפילות תהיינה תפילות מאוד מאוד משמעותיות,
בסדר, אבל אחרי הכל המסגרת היא דומה.
בפורים זה הולך לקצוות.
או שזה שיאה למעלה,
או שזה מתגלגל למקומות לא טובים.
אז אם אתה טעמת פעם אחת מן הדבר הזה,
אנחנו המשכנו לנסוע לישיבה, שנים. כאילו, אשתי ואני, פורים עושים לישיבה.
עד שכבר, ברוך השם, נולדו הילדים וזה, וכנראה אירוע, איך ניסע לזה.
אז, כן. עכשיו, תבינו שנגיד בעיר, זה ממש מצוקה.
כי אנשים מגיעים, בוגרי ישיבות מגיעים לעיר, ואוקיי, פורים, מה עושים? אז קוראים מגילה.
וזה נהיה חג ההצגות לילדים, ועם הצגה,
אוקיי, אבל מה הלאה, מה...
אז עוד פעם, עד שהם מצליחים להבין שאנחנו חייבים לגעת בנקודת האמת הזאת.
אז הם אומרים, המשרתים,
תן לנו לטעום, ויש אפשרות,
אני כרגע בנמשל,
יש אפשרות בעולם הזה, עולם הדרך,
ישנם רגעים, ימים, זמנים, שבהם אדם
טועם מהאמת, הוא רואה, הוא טועם,
ואז החיים נהיים מורכבים.
למה?
כי כמו שהסיפור ממשיך,
לאחר ימים
נתגלגל שהמשרת נתוועד עם שותי יין בעיר קטנה.
עכשיו אתה יודע, אדם בעיר קטנה, הוא גר בעיר, זה העיר שלו.
זה עולם המושגים שלו.
זה מה שהוא יודע, הוא לא יודע כלום.
ושתו ושיבחו ואמרו שיין הונגרי, עכשיו אתה נמצא בפוזיציה
שהיא מאוד בעייתית, כי כל העולם אומר לך, תשמע, מה שאתה מדבר זה לא, אין דבר כזה, זה לא קיים, אתה הוזה.
ואתה אומר לעצמך, אבל אני יודע שיש ערים גדולות,
ושיש יין איכותי,
מהרמות מעל מה שאנשים בכלל מכירים פה.
להגיד להם, לא להגיד להם, אם אני אגיד להם אני אתפס כמתנשא,
אם אני לא אגיד להם, אז מה עדיף?
אז עדיף אולי לשתות איתם ולהגיד,
עדיף לפחות להיות ביחד עם כולם מאשר להיות לבד,
נכון?
אמר, תנו לי לטעון, ונתנו לו, ואמר, אני יודע שאין זה יין טוב ומגרי כלל,
וגערו בו ודחפו אותו.
יש לזה מחיר, אתם מבינים? זה מחיר כבד. ברגע שאדם טעם מטעם האמת,
אז הוא מתקשה מאוד לחזור אחורה,
ואז הוא צועק על כולם, תקשיבו, אמרנו שאתם הולכים בשדה האחרונה, ואומרים לו, מה אתה רוצה? באת לחפור לנו את החיים? זה ככה זה, כולם עושים ככה, רק אתה משונה,
גערו בו ודחפו אותו.
אבל הוא לא מוותר.
הוא אומר, אני יודע שאין זה יין עם גרי כלל, כי אני הייתי אצל יותר גדול והם לא השגיחו עליו. העולם לא משגיח, אבל לפחות האדם בעצמו,
לא מאבד את התחושה הזאת.
אתם מבינים?
אם אני מנסה רגע לתרגם את שפת הזמנים של עם ישראל,
זה בעצם מעבר מתחנת אמת אחת למשנה.
אתה כל פעם נוגע באמת, מעיר לך איזה אור גדול,
אתה נוגע בו, ואז הוא מסתלק, ומכוח האור הזה אתה מצלם את הדרך והולך מכוחו עד התחנה הבאה.
מגיעים החגים, מגיע ראש השנה.
אז הכל ברור בראש השנה,
כשבאנו לעולם הזה כדי למלא שליחות, וכדי להיות עבדים של המלך, וכדי להמליך אותו בעולם הזה, זה הכל תכלית ברורה, עשרת ימית תשובה ביום כיפור,
אחרי זה סוכות, מין אור גדול, ואז אתה הולך כזה, מתחיל את השגרה,
מתחיל להישחק, בום, מגיעה חנוכה.
מגיעה חנוכה, אתה מעיר, גם כנקודה של אמת,
שמן, זית, שהוא נקודה מהותית, עצמית וכל זה, שמונה ימים, ואז אתה הולך עוד פעם, מגיע פורים.
מגיע פורים, שוב פעם, היכולת הזאת היא לשתות במידה, כפי שדיברנו היום,
לשתות במידה, ולהגיע לנקודה פנימית, ולבקש באמת בקשות, וברצינות, ובקדושה, ואתה אומר, תשמע, נגעתי בנקודת האמת, הייתה פה נקודת אמת,
ועוד נושא, ואז אתה מגיע, עד שאתה מגיע לליל הסדר, לליל הסדר.
אולי נגיד על זה משהו, על ליל הסדר, כבר מעכשיו, אפשר כבר להתחיל להכין.
30 יום. 30 יום קודם.
הגמרא אומרת, במסכת פסחים,
אני שמעתי את זה לפני הרבה שנים, לא זוכר ממי זה היה.
אני כמו, אתה יודע, גדלתי, היינו שותים מיץ ענבים.
בידי לסדר.
ארבע כוסות מיץ ענבים, ילדים וכל זה.
עכשיו, מיץ ענבים, הגמרא אומרת במסכת פסחים, אמר רבא, מי ששותה מיץ ענבים, יין מגיתו, לשון הגמרא,
ידי יין יצא,
ידי חירות לא יצא.
כשמדברים על ארבע כוסות, מדברים על דרך חירות.
בין חורין זה מי ששותה יין שיש בו יסוד של
התבשמות
ולא במיץ ענבים. אם אתה שותה במיץ ענבים, נהיה לך בתוך הבטן איזה מין בריכה של מיץ ענבים בתוך הסוחים,
בתוכה שוחים מצות.
ככה, הכל כזה.
צריך לשתות יין, יין.
מצווה מן המובחר. יוצאים ידי חובה במיץ ענבים, אבל מה שקורה כשאתה שותה יין, יין, לא להתפרע, לא לדפוק את הראש.
חמישה אחוז אלכוהול, שישה אחוז אלכוהול, קצת זה.
אתה מגיע להלל שאומרים אחרי הסעודה.
יש שם הלל.
אז הרי חוצים אותו לשתיים,
חצי לפני הסעודה וחצי אחרי הסעודה. אתה מגיע מבסוט, מבושם,
ואז ההלל, אתה אומר אותו בשמחה.
זה רגע שאני מרגיש שאני נוגע בהם, נוגע בנצח ישראל, מיציאת מצרים עד היום.
ואז אתה עוד יותר מבסוט, ועוד יותר זה, ועוד כוס אחרי ההלל, אתה מגיע שיא השיאים,
ואלה לסדר אצלנו בבית, אחד מי יודע.
להגיד, אחד מי יודע, אחד אני יודע. אתם יודעים מה זה להגיד אחד אני יודע?
מישהו יכול להגיד, אחד אני יודע?
משה רבנו אמר,
הקב' אמר לו, לא יראני אדם וחודיעני נא דרכיך, אמר לו אי אפשר. ואנחנו בליל הסדר אומרים, אחד אני יודע.
איזה אור כזה שמאיר עליך, אחרי שהתבשמת נקודת אמת כזאת.
יש לנו בליל הסדר משפחה לא דתית,
שאוכלים איתנו, שועדים איתנו, המשפחה של אשתי,
בני דודים שלה וכל זה.
הם לא קמים מהשולחן עד אחד מי יודע.
לא משנה כמה זמן לקח וזה, יהיה גם אחת בלילה.
לפני שאומרים פה אחד מי יודע, הם לא זזים.
זו נקודה מאוד חזקה, ואז עוד פעם, נגמר פסח,
מגיע יום העצמאות,
יום העצמאות, מגיע שבועות, לומדים תורה כל הלילה, ואז עומדים ביחד, עשרת הליבות.
רגעים כאלו שבהם הברק מבריק,
ומכוח הרגע הזה אתה רואה קדימה קילומטרים, חיים שלמים אתה רואה קדימה.
עכשיו,
כאן בסיפור הזה, רבותיי, מתגלה הסוד הגדול
של פורים ביום הכיפורים.
וזה גם השקר הכי גדול שבעולם.
יש סיפור, אני אספר שני סיפורים.
יש סיפור חבדניקים וסיפור רבי נחמן. אני רוצה להגיע לסיפור, כי אנחנו לומדים רבי נחמן. הסיפור החבדניקי אומר שפעם הקדוש ברוך הוא ברא את יצר הרע.
הוא ברא את היצר הרע.
אז הוא לא רצה בהתחלה, הוא אמר, אל תשאל,
אני בורא אותך, אל תתווכח.
טוב, הלך, התחיל לעשות עבודה, עד שהגיע לעולם, אברהם אבינו,
ולימד את כל העולם חסד.
בא יצר הרע לקדוש ברוך הוא מתפטר מתפקידי.
אני לא יכול עם אברהם אבינו, כולם זה, אני לא מעוניין.
אני אחליף לך שם.
אני אקרא לך מעכשיו במהלך המוות, לא יצא הרע, ואז
טוב, יוצא לעבוד, אחרי כמה זמן חוזר, מתפטר. מה קרה? הגיע משה רבנו, הוא מנצח אותי, אני לא יכול עליו.
אני אחליף לך את השם, אני אקרא לך שטן.
טוב, שטן זה שטן,
אחרי כמה חוזר, אני רוצה להתפטר די, נמאס לי. מה קרה? יש פה דוד המלך, אני לא יכול לטור תהילים וזה, אף אחד לא שומע בקול יותר.
אמר לקדוש ברוך הוא, אני אחליף לך את השם, אני אקרא לך גאווה.
הוא ככה הולך וזה,
ואז אחרי זה הוא חוזר, לא יכול, מה קרה? יש פה את רבי עקיבא, אי אפשר, הכל ענווה, הכל צניעות.
אני אחליף לך את השם, אני אקרא לך ישות.
ישות.
ואז הוא עוד פעם הלך וחזר, אחרי כמה חזר, אי אפשר, מה קרה? הגיע לאחד הבעל שם טוב, אומר שאסור לו בישות, כולם הולכים אחריו.
אז הקודם כל אמר, אני אחליף לך את השם שזה יהיה רושם ישות.
אבל אמר, אמר את זה המשגיח החבאדי,
הרב קסלמן, זאת אומרת, תשתה של ברכה.
הוא אומר, הוא רושם ישות,
הוא ישות, הוא גאווה, הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך, זה אותו עניין.
אותו עניין. טוב, זה סיפור חבאדי.
בברסלב
מספרים סיפור אחר.
כל היצר הרע מי יודע?
איך?
עצבו את זה, יישום שלו.
כוח המדמה.
ככה הוא קורא לו.
כוח המדמה זה יצר הרע. למה?
כי מה הכוח של היצר הרע, של הרע בעולם בכלל?
מה הכוח המרכזי?
הוא נראה לך אבו עלי כזה. נראה לך שהוא תמיד מנצח.
הוא תמיד צודק. הוא תמיד הכוח איתו וכל זה.
ככה זה נראה.
ככה זה נראה. כוח המדמה.
בעוד שאמיתו של דבר זה הפוך.
זה הפוך על הפוך.
נקודה אחת של האמת מנצחת אין סוף רוע. למה? כי זה אמת וזה רוע, כי זה יש וזה כלום.
אז ברור שהיש ינצח את הכלום.
הכלום עסוק בלנפח לך את זה ולהגיד לך לא, אין מצב, אתה לא תצליח וכל זה, אבל האמת היא הפוכה לחלוטין.
מספיקה טעימה אחת של לגימה מיין הונגרי כדי שאדם ידע כל החיים מתי משקרים אותו, מתי מזייפים אותו. פעם אחת שתרמת.
יכולנו להגיד תשכח את זה, לא,
תשכח, תתעלם. לא, לא שוכח, לא מתעלם. אני זוכר.
האמת הרבה יותר חזקה מהשקר.
האמת הרבה יותר חזקה מן השקר.
רק כמו שאתה שקר, יש לו כוח מדמה, הוא מצייר ציור שהוא השולט בעולם והוא ה...
בסדר?
תראו כוח המדמה.
אימא שלך הלכה את הילדה להביא ביצים מהמקרר לחינוכה. הילדה הלכה והתבנית נפלה ונשברה.
אז האימא אומרת לה, איך לא שמת לב? תמיד אני מבקש את נחמת לזן.
עכשיו, נבדוק,
נראה שהילדות היא עשתה אלף פעמים, הביאה דברים מהמקרר וכלום לא נפל. פעם אחת זה נפל. מה עושה היצא הרע כוח המדמה?
תמיד זה קורה לה.
תמיד.
אז מיד אז... אבל זה כוח מדמה.
תמיד, אימא ליקרה או אבא, לא משנה.
תמיד. בוא נספור כמה פעמים היא הביאה דברים מהמקרר ולא נשבר כלום,
ועכשיו פעם אחת נשבר.
נכון?
זהו.
הלאה, כוח המדמה הבא. אני מוכיח לכם כמה זה כוח המדמה.
ילד, עוד פעם, לא משנה, ילד או זה עשה משהו לא בסדר.
ילד או זה, אז אפילו בן זוג או אפילו זה. אז
מצוי דבר כזה שמרימים את הקול?
מצוי?
אסור, כן, אבל מצוי שמרימים את הקול.
למה תמיד החדר לא מסודר? כמה פעמים אמרתי עליו? צועקים.
מי אמר?
מי אמר?
למה יצר הרב אומר לנו לצעוק כשיש דברים לא טובים?
ואילו כשיש דברים טובים, אז מה?
סידרת החדר, כל הכבוד.
איזה יופי, יישר כוח סידר את החדר, מעולה,
ממשיכים הלאה.
למה?
מה יותר מאמץ, לסדר את החדר או לבלגן אותו?
מה יותר מאמץ?
לסדר, כן, לבלגן זה קורה אם אתה לא עושה כלום, אתה מתבלגן.
אז לכאורה, אם ילד סידר את החדר,
האבא והאימא צריכים לבוא להגיד, חזק וברוך, יישר כוח עצום!
מה יכול לצעוק? כל הבית צריך לעוף!
כי זה חידוש!
ואם החדר מעוגן, טוב, אני באמת רואה שחדר לא בסדר, זה מה שצריך להיות.
אבל העץ הערה אומן, סגי, הוא אומן בן אומן עם אימא של האומנים. אומן בלעשות מדמה.
להגיד זה ככה וזה ככה, בעוד שהאמת היא הפוכה לחלוטין.
הפוכה לחלוטין.
והכי העץ הערה מדמה על הבן אדם, על עצמו.
הולך אדם,
הולך אדם ביום, והתגבר מאה פעמים לדבר לשון הרע.
וגם התגבר מאה פעמים על שמירת העיניים ולא הסתכל, ופעם אחת הוא דובר לשון הרע ופעם אחת הוא יסתכל איפה שלא צריך.
מה אומר לו העץ הערה בסוף היום?
יאללה, אתה חתיכת מזייפן,
אתה חתיכת רמאי, אתה שקדל, אתה מפח לו את זה.
ממש כוח המדמה, ממש דמיון.
דמיון, פשוט דמיון.
כל כך זה, אין אפשרות, נכון.
חתונה, איך להתחתה, איך אני אכיר מישהי,
צריך להצליח רק פעם אחת,
נכון? זה הכול. כאילו, רק עם בחורה, לא צריך להתחיל להצליח עם כל הבחור שתבוא, רק עם בחורה אחת לא צריך להצליח, זה הכול.
כוח המדמה.
אז האמת היא הפוכה.
האמת היא שטעימה אחת מן האמת
יש בה כוח,
מה שהבעל שם טוב אמר, נכון? מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.
פי 500. מידה טובה מרובה
ממידת פורענות פי 500. אז מעט מהאור מגרש הרבה מן החושך. על אחת כמה וכמה הרבה מן האור שמגרש הרבה מן החושך. מעט מן האור.
אז האדם טועם. אבל מה, יש לזה מחיר.
הרבה אנשים מעדיפים לא לטעום טעם טוב,
כדי שאחרי זה לא יצטרכו להתמודד עם הסביבה. הוא אמר, עזוב, תקשיב, אני לא רוצה לדעת ככה, אני לא יודע, לא כואב לי, אני יכול להמשיך להיות כמו שאני. אל תספר לי שיש דברים כאלה בעולם, אני רוצה להמשיך להיות רגיל.
המשרת פה, היה לו אומץ, הוא ביקש מבעל הבית, תן לי לטעום.
תן לי לטעום.
יש כאלה, אני לא רוצה לטעום. אם אני אטען, אז אני עלול להשתנות.
אם אני אשתנה, אז מה זה אומר על כל הנאות החיים שלי, שאני רגיל
לזה, אני יותר לא יכול, לא יוכל ללכת לפה ולשם וזה, אז אני לא רוצה, אדם מעדיף להישאר בעיר הקטנה.
כן, אבי מורי,
שיחיה, אומר, אמר לי כשהייתי קטן משל,
לפעמים הייתי אומר לו, תשמע, טוב לי פה, הוא אומר לי, תראה, התולעת,
שהיא גרה בתוך הסלק, היא בטוחה שזה המקום הכי טוב בעולם.
והיא שמה בסלק, ויש לה סלק כל היום, והיא בטוחה שהיא נמצאת בגן עדן. היא לא יודעת שיש עולם מחוץ לסלק, והיא בטוחה שהיא... אדם נמצא בתוך איזה מקום,
והסיפור הזה הוא גם משל לנסות.
תנסה,
תנסה, אתם יודעים, זה נכון אפילו גם בתוך לימוד תורה. אדם רגיל ללמוד משהו, אומרים לו בוא תלמד תנאיות התורה,
בוא תלמד חסידות, בוא תלמד הרב קוק. לא, עזוב, אני רגיל, משנה וזה, גמרא. תלמד, בוא תטעם, בוא תראה משהו. לא, אני...
פעם אחת אדם טועה, מנסה, ואז הוא אורו עיניו. אתה גר בתוך עיר קטנה, תצא מהעיר.
יש לזה מחיר.
לפורים יש מחיר.
ליום כיפורים יש מחיר.
לחיים בעלי משמעות יש מחיר, כי כל פעם שאתה פוגש את החוסר משמעות בחוץ,
אז אומרים לך, שמע, אתה משוגע, ואין דברים כאלה, יבצא לנו מהעיניים.
אבל תראו כמה גדול כוח של יין הונגרי.
יש לנו בתוך העולם הזה,
נתן לנו הקדוש ברוך הוא אפשרויות,
אחת לכמה זמן, לחוש
לחוש את המשמעות ואת הדיוק של המקום שבו אנחנו נמצאים.
מישהו אמר לי את זה על, אני באמת מרגיש את זה, הרגשתי את זה גם כן.
מישהו אמר לי את זה על שהוא נסע לציון של הרבי,
אבל מרגישים את זה בעוד מקומות, גם בבעל שם טוב הרגשתי את זה שהייתי שם, וגם בעוד מקומות. אתה מגיע למקום, נגיד, אתה מגיע לבעל שם טוב, משהו כזה.
הכל ברור לך.
אתה מבין בדיוק, או לא משנה לרב קובה, לא משנה לרבי שמעון.
אתה נמצא באיזה מקום, באיזה סיטואציה,
הכל ברור,
אין ספקות, אין שאלות, ברור לך.
אתה יוצא משם, עוד פעם מתחילים השאלות, מי אמר, אבל יש איזה רגע כזה,
שאתה נכון לחזור אליו ולהיזכר בו.
פורים, במובן הזה, הוא חתיכת אמת.
ועל זה אומר רבי נחמן.
אמר, אבל לעתיד,
כשיבוא משיח,
אז ידעו כשייתנו יין המשומר.
אזי לאחרים יוכלו להטעות.
ייתנו להם יין, בולשים וכולי,
אבל האנשים לא יוכלו לעטות כי אנחנו תרמנו העין הטוב. עכשיו, זה דבר חידוש עצום. למה?
אנחנו חשבנו שכשיגיע המשיח אז הכל יהיה סבבה.
זהו, כבר זה. מה מתברר?
שגם כשיגיע המשיח, אנחנו הרי בימות המשיח.
גם כשיגיע המשיח תהיה עבודה.
גם בימות המשיח
יהיה עבודה להבחין באמת.
נכון?
זה הרי ממש מדרש מפורש. מה כתוב במדרש? יש לי מה.
בשעה ש...
זה שיר, עשו מזה שיר.
בשעה שמלך המשיח בא, נכון?
עומד על דרך בית המקדש,
משמיע לישראל ואומר,
ענבים, ענבים,
הגיע זמן גאולתכם.
ואם אינכם מאמינים,
ראו באורי שזורח עליכם.
אז אם המדרש הזה, אנחנו לוקחים אותו ברצינות,
אנחנו לוקחים אותו ברצינות,
אז זה דבר מדהים.
משיח מגיע,
בונה, הוא כבר בנה את בית המקדש,
והם עדיין לא מאמינים שזהו. לא, לא, זה לא, זה לא המשיח. לא יכול להיות. המשיח צריך לראות אחר... הזקן שלו לא מספיק ארוך.
הוא לא מדבר...
הוא לא... אז הוא צריך לעמוד על הגג בית המקדש ולהגיד להם,
הגיע הזמן גאולתכם. אתם לא מאמינים? ראו באורי שזורח. תסתכלו בעור, תסתכלו באמת.
כלומר, גם בזמן המשיח... יש בשם הרבי מאוסיית, נדמה לי, הוא אומר,
שלצערנו אנחנו רואים את זה,
שבעקביתא דמשיחא, בימות המשיח, היא עוד פעם עימות בין אליהו לנביאי הבעל,
אבל הפעם האש תרד לנביאי הבעל.
הבנתם?
היא עוד פעם עימות בין אליהו לנביאי הבעל, אבל הפעם נביאי הבעל יצטרכו להוריד אש מהשמיים.
וזה ניסיון האמונה, כל כך חזק.
שאתה כבר לא תדע מי נגד מי, מה נגד מה. ואז מי שטעם יין הונגרי,
יין הונגרי זה יין חזק וגם פשוט.
הוא לא מורכב בטעם שלו.
מי שטעם טעמה של פשטות ואמת,
אותו לא יוכלו לבלבל.
הוא לא יטעה.
תראו עד היכן יכול להגיע כוח הבלבול.
כוח הבלבול. אין לכם דבר יותר דרמטי, יותר בולט ויותר גדול מאשר גאולת עם ישראל.
שהעם ישראל,
העם ישראל חוזר לארצו ובונה בה את מדינתו,
כאילו זו התופעה האלוקית הכי גדולה.
מיליון אנשים בחרו לעזוב את ארץ ישראל ולרדת.
היו כאן כבר וירדו.
כבר היית כאן.
האמת,
נסתרה מעיניהם.
אז יהיה ניסיון לבוא את המשיח על האמת.
איפה היא נמצאת?
ובהקשר הזה צריך לטעום יין הונגרי.
אדם שפעם אחת טעם,
טעם את חוויית המשמעות באמת, דרך תורה, דרך קודש,
זהו.
יש לזה המון המון כוח כדי להחזיק
גם אחר כך.
ואמר, אבל לעתיד שיבוא המשיח אז ידעו כשייתנו יין למשומר,
אזי לאחרים יוכלו לעטות וייתנו להם יין,
יראו לו שהוא יין טוב משומר, יגידו להם כל מיני תחליפים
כאלה ואחרים, תחליף כזה, כל הזמן מנסים להציע תחליפים. היום, מה התחליף היום החדש?
מה התחליף היום של המשמעות?
קניות.
זה התחליף.
קניות.
פשוט,
פעם אדם היה לו איזה חוסר, ואז הוא היה קונה.
הוא ממלא את החוסר.
היום הם רוצים להגיע לכזה מצב שאתה לא תפסיק לקנות.
לעולם, פשוט כל הזמן תהיה במצב צבירה של קניות.
נכון? אז מה צריך לעשות?
נספק לך אמצעי תשלום הכי,
הכי,
זה עם הפלאפון, אתה עובר עם הפלאפון, אתה לא צריך להוציא כלום מהכיס, כבר הפלאפון ביד,
אתה רק, זה הגוגל פיי והאפל פיי וכל החבר'ה האלה,
נכון? אתה רק עושה ככה,
אתה יושב בבית, אמזון מגיע אליך עם רחפן לתוך הפה בערך,
ומקפיץ לך כל הזמן, אתה כל הזמן בעמדה שאתה קונה, קונה, קונה, קונה, קונה, קונה, קונה, קונה, קונה, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, לרגע אחד לא. זה המשמעות, זה הדבר. אני צריך...
לא סתם, אמזון זו החברה הכי גדולה בעולם.
נדמה לי לא?
ג'פסון? כאילו, מה הם עושים עם אמזון?
שיפינג.
שילוחים. מפה לשם, מכל מקום בעולם. מחסן בניו יורק,
מדף 4A, 8, מעיל קולומביה,
תוך ארבעה ימים אצלך בבית.
זהו.
כל הזמן, יום הרווקים הסיני, יום הרווקים התימני, יום הרווקים האיראני, יום המשועממים, יום הג... כל הזמן עובר מדבר לדבר לדבר לדבר. חג כזה, חג כזה. במצב צבירה מתמיד.
זה התכלית, כשבאנו לעולם.
אני ראיתי את זה פעם, סתם, מישהו הראה לי איזה שידוך,
מישהו חיפש שידוך.
אז היה כתוב, פעם היו כותבים בתחביבים, כדורסל, שחמט,
אוהב טייל בארץ, בולים, לא יודע מה.
תחביב, מה?
קניות.
קניות, זה התחביב.
הוא מפתח את התחביב, הוא הולך ל...
מציעים כל מיני משמעויות כאלה ואחרות.
כן?
סדמעות כאלה, כל מיני דברים ריקים.
מי שטעם פעם אחת שבת אמיתית,
מי שטעם תפילה, תפילה, תפילה אמיתית.
תפילה זה אחד מהדברים שעושים להם הכי הרבה עוול בעולם.
בגלל שיש כפייה כביכול.
תפילה זה מתנה, אדם עומד לפני השם יתברך, מי שחווה את החוויה המתוקה, שאתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא, אתה מדבר איתו
בהתבודדות ובקודם, מדבר עם השם יתברך, הלב פתוח.
אז זהו,
נגמר הסיפור כבר, עליך לא יוכלו לעבוד, אתה יודע איך זה נראה באמת, אתה יודע מה זה שבת,
או זה תפילה, ובעיקר מה זה פורים.
כי כמו שאמרנו, פורים יכול להיות הכי בחוץ
שיהיה והכי זול והכי כזה מורבא, ויכול להיות הכי פנימה והכי בקדושה והכי בעוצמה.
וזהו, וברגע שיש לך פעם אחת פורים כזה, יין הונגרי,
אותך כבר לא יוכלו לבלבל.
זה תפקיד שלנו, השליחות שלנו זה לדאוג,
או, אתם יודעים, לפעמים אתה הולך ל...
לא צריך ללכת רחוק, יש לנו כאן את הרב אביגון ומכון מאיר.
אנחנו יודעים איך נראה,
אנחנו יודעים איך זה נראה.
איך נראה אדם שהוא כאילו יותר אדם, או, זהו.
ועכשיו כל פעם אם נראה איזה רב שמדבר בכעס ומשהו, אז אנחנו נראה.
אני יודע איך זה נראה,
אתה לא תספר לי, אנחנו פה רואים כל יום איך זה נראה.
נכון? אתה לא תעשה עלי ראשיים, כולם...
יש חיוך, יש שערת פנים.
אתה תואם נקודות של אמת, ומכוח הטעימה הזאת
הולכים אחרי זה הרבה מאוד שנים.
זה מאוד מעניין שהמילה הזאת, אמת, מופיעה במגילה, ולא רק שהיא מופיעה במגילה,
אלא שכל המגילה נקראת אמת.
על הפסוק הזה כתוב, וישלח ספרים אל כל היהודים, אל שבע ועשרים מהמדינה, מלכות אחשוורוש, דברי שלום ואמת,
מזה לומדת הגמרא במסכת מגילה, שהמגילה נקראת אמת.
מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ונדרשת כאמיתה של תורה. כמו שהתורה אפשר לדרוש אותה,
גם את המגילה אפשר לדרוש. כלומר, המגילה זה דברי אמת. מה זה דברי אמת?
בתוך כל הזכונה הזאת של המשתאות ומאה שמונים יום ועם ישראל שכבר נוהה אחר הדבר החדש,
יש אדם אחד,
קוראים לו מרדכי היהודי,
והוא אחד.
וכתוב עליו,
לא כתוב עליו שהוא לא קרע ולא השתחווה,
לא כתוב עליו שהוא לא קורע ולא משתחווה, כתוב עליו לא יכרע ולא ישתחווה.
לעתיד, לדורות.
הוא אומר לך, אני נקודת האמת, מור דרור, אני חופש, אני נקודת האמת.
לא תערבבו אותי.
לא בסעודה כזאת ולא בסעודה אחרת.
ולכן, כל עם ישראל, אומר השפת אמת, נקרא מה?
כי הגידו לו את
עם מרדכי.
אנחנו נקראים עם מרדכי. לכל אחד מאיתנו יש נקודת אמת
של עם מרדכי, שאנחנו יכולים לעמוד עליה.
זה האמת הזאתי, זה היין הטוב.
מי שתואם יין הטוב, אותו כבר אי אפשר יהיה לבלבל. ופורים, זאת אחת ההזדמנויות החזקות בשנה, כמו יום כיפור,
לטעום טעימה אמיתית של יין הונגרי,
כדי שאותנו לא יוכלו לזייף.
אנחנו יודעים מה אמת ומה שקר,
מה נכון ומה לא נכון, מה נצח ומה חולף.
בסדר? אנחנו הרי נתבייש בסוף.
אנחנו נתבייש. אתם יודעים, יש משל על איזה עשיר אחד שנתן עבודה לעני,
לעבוד יום שלם.
אני, אבל...
והעני הזה היה כזה עני אלבל, אומרים בערבית.
והעשיר ככה ראה שהוא כזה... אז הוא אומר, מה אני אעשה? נגיד, העשיר היה חייב לשלם לו 100 שקל.
אז, לא 100 שקל, אלף שקל.
אז הוא אמר לה, עני, תקשיב.
אני חייב לשלם לך 1,000 שקל על השעה...
לא, סליחה. הוא אומר לו, אני אשלם לך 100 שקל לשעה.
אז בוא נראה כמה שעות עבדת.
בוא תגיד לי. ואני אומר, על כל שעה שעבדת,
אני אשים פה מטבע נחושת,
שתגיד,
ואחרי זה נספור את המטבעות נחושת,
ולפי זה אני אדע כמה אני צריך לשלם לך.
מקובל? מקובל.
אומר לו, ביום הזה עבדתי ארבע שעות, עושה ארבע מטבעות,
ביום עבדתי ארבעה, זהו, קרה, ערמדנו, ואז העשיר אומר לו, סליחה רגע, אני צריך רגע, יש לי רגע טלפון.
והעשיר יודע מה הוא עושה.
הוא הולך,
ואז אני אסתכל העינה, אסתכל שמאלה,
גונב כמה מטבעות נחושת לכיס.
בסדר?
והעשיר ידע שזה מה שהוא יעשה.
ואז העשיר הגיע, אה, יש פה רק עשרים מטבעות נחושת, טוב, הנה, קח אלפיים שקל.
אנחנו נתבייש יום אחד שנגלה ששמנו בכיס מטבעות נחושת במקום לקבל מטבעות זהב.
נתבייש, שכאילו עבדו עלינו.
שיחקנו בגוגו עם במקום לשחק בדבר האמיתי.
שיחקנו פליימוביל, כאילו, כל החיים היה פליימוביל.
שיחקנו בזה.
יש לנו אפשרות לטעום מהדבר האמיתי, זה פורים.
מהנצח, מהאמת, דברי שלום ואמת.
כדי שאחר כך כל החיים לא נתבלבל.
נדע מה נכון, מה לא נכון,
מה חשוב, מה לא חשוב.
כשיזמינו אותנו לחופה, נגיע לחופה ולא לקינוח.
בסדר, לא נגיד, טוב, מה חשוב, חופה, נגיע לקינוח, ישבח לקינוחים.
שומעת? נצא מהבן הזה, נגיע לדבר האמיתי,
שנזכה בעזרת השם.
ברוכים תהיו. אח, היה לימוד טוב, אהבתי אותו.
