טוב, רבותיי, צהריים טובים, מה שלומכם?
יופי, אנחנו לומדים מגילת אסתר,
מתקדמים, ברוך השם,
והיום אנחנו בפרק ט', נכון?
תראו, בעצם למעשה מגילת אסתר מסתיימת,
האירועים מסתיימים בפרק ט',
פסוק ט', ז', בוא נקרא,
פרק ט' מההתחלה, לא מההתחלה, בקיצור,
נגיד נקרא מפסוק יא,
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה, הרגו היהודים ועבד חמש מאות איש, ואת עשרת בני אמן בשאר מדינות המלך מעשו, מה שירתך וינתן לך
ומה בקשתך עוד ותעש.
ואת אומר אסתר, אם המלך טוב, יינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני אמן יתלו על העץ. ויאמר המלך להעשות כן,
ותינתן דת בשושן,
ואת עשרת בני אמן תלו.
ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבע עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם.
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם, תודה רבה,
והרוג בשונאיהם חמישה ושבעים אלף
ובביזה לא שלחו את ידם. עכשיו, כאן בעצם נגמר סיפור המעשה.
כלומר, הייתה גזרה, הגזרה לא בוטלה,
אבל ניתן למרדכי היתר להכין כוח צבאי
שיוכל להתגונן
ואף לנקום.
מרדכי מכין גם כוחות הגנה, אבל גם כוחות פלמ״ח.
גם כוחות הגנה שהתגוננו, אבל הוא גם מכין כוחות שיידעו לתקוף ולנקום באותם 75,800 קציני אס.אס שתכננו להשמיד את היהודים.
זה,
ובאמת הגיע יום הקרב וי״ג באדר,
בכל מדינות המלך.
בשושן הבירה הוסיפו עוד יום, י״ד,
וזהו.
כן, פה נגמר סיפור המעשה.
לא, וטוו זה המסיבה, אני מדבר על המלחמות.
לא.
לא.
בכל מדינות המלך נלחמו בי״ג ועשו מסיבה בי״ד.
בשושן נלחמו בי״ג ובי״ד ועשו מסיבה בטוו.
עשו חג בטוו, נכון? אני צודק?
כן או לא?
לא, גם לא תענית, לא למדת מה קשור.
עכשיו, מכאן ועד סוף המגילה
לא ברור מה קורה.
זאת שאלה אחת, כבודו שואל שאלה, אנחנו תכף נשאל עוד שאלה על גבי השאלה הזאתי.
מכאן עד סוף המגילה מנסים להגיד משהו שהוא סך הכל די פשוט,
שקבעו חג,
ולא מצליחים להגיד את זה בעצם,
וזה הולך ומסתבך. אני רוצה שממש נלמד את הפרק הזה, פרק ט',
נלמד אותו בהעמקה יתרה, כדי שנבין היטב, נבין אל נכון מה בעצם קורה כאן.
השאלה שכבודו שאל,
למה קבעו את החג יומיים היא שאלה כבדת משקל ביותר,
ואני אתייחס אליה כשנגיע לפסוק הרלוונטי, בסדר? אבל זה שאין עוד חג, לא רק שאין עוד חג כזה,
זה הפוך מכל מה שההלכה מלמדת אותנו בדרך כלל.
ההלכה מאוד מאוד אוהבת אחידות,
והפיצול של החג ליומיים יוצר בעיות הלכתיות כבדות משקל.
איסלאם אהדק, שוק רנקטיב.
מישהו כאן גר בשכונת רמות? רב ארן, אתה גר בשכונת רמות, לא?
כבודו חוגג את פורים באיזה יום?
ט״ו.
אבל אם תלך לבית הספרדים מולך, איזה חג, מתי חוגגים שם?
הם התיישרו עם ט״ו. אבל היו שנים שהיה אלה ככה ואלה ככה, זה לא תתגודדו,
ממש ככה.
מחלוקת בתוך הספרדים,
בדעת הרב עובדיה.
בואו נראה.
עכשיו, אני עוד פעם, אני מבקש שאנחנו,
אל תגידו לי עכשיו, בואו נקרא את הפסוקים עצמם ונראה מה כתוב.
אתה יודע, שלב, זה ממש היה במקום.
פתאום נחת הקור בירושלים, שמתם לב?
כן, זה לא יאומן. תחשבו כמה גדולים חכמים.
הלל הנסיעה שתיקן את העיבור לפני אלף שנים כמעט,
עכשיו היינו צריכים להיות בפסח.
אני בסדר? נאור? כן, כן. אין לוח, בסדר.
אז עכשיו היינו צריכים להיות בפסח, שלג בפסח.
הוא?
טוב.
יאללה, בואו נראה.
אז אני חוזר למגילה.
פסוק יז,
ביום שלושה עשר לחודש אדר, ונוח בארבעה עשר בו, ועשה אותו יום משתה בשמחה.
והיהודים אשר בשושן
נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר בו, ונוח בחמישה עשר בו,
ועשה אותו יום משתה בשמחה.
מה כתוב?
מה כתוב?
מה שכתוב זה הדבר הבא,
בצורה טבעית,
בצורה פשוטה, בלי שאף אחד יגיד כלום למישהו,
מעצמם היהודים בערי הפרזיים שנלחמו בי״ג עשו ביום י״ד מה הם עשו?
מסיבה עוד היה.
ואילו היהודים שבשושן שנלחמו בי״ד וט״ו בי״ג וי״ד מה הם עשו?
מסיבה מעצמם. למשל למה הדבר דומה?
ליום שבו הוכרזה, התקבלה החלטה באו״ם על הקמת מדינה יהודית. מתי זה היה? מה התאריך?
כ״ט במה?
אני לא מכיר תאריך כזה, אני מכיר י״ז בכסלו. זה התאריך.
מה קרה? בצורה טבעית,
כן? אנשים יצאו לרחובות ורקדו.
טוב, בצורה טבעית.
בה' באייר, לדוגמה, רצו למקלטים.
ביוז' בזה, בכ' בנובמבר, יוז' זה, רקדו. האם נשאר מהדבר הזה משהו?
מישהו היום יוצא ביוז' בכסלי וירקות ברחובות? לא, זה היה, אותה שנה, אולי שנה אחר כך, אולי בשנים הסמוכות, אבל לא נשאר מזה דבר.
נכון?
ואז המגילה אומרת כאן דבר מאוד מעניין בפסוק יט. אני מבקש ממש ריכוז הכי מלא בעולם,
ואני מבקש לקרוא קריאה מאוד מדויקת.
פרק ט' על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח אחרונות יש לרעהו.
מה כתוב?
רב ארן, מה כתוב?
מה כתוב?
וגם מה לא כתוב?
אתם איתי? אני מדבר אל עצמי, מה קורה? תענו לי, זה לא שאלה רטורית, זו שאלה פתוחה.
מי?
מה עם השושן?
אולי.
כנראה הם עושים. יש לך אמון.
אתה יהודי זה?
לא כתוב בהמשך.
רבותיי, זה מה שכתוב.
המגילה פשוט מדווחת לנו מה היה לפני התקנות, לפני מרדכי, לפני אסתר, פשוט מדווחת מה היה.
מה שהיה זה כך, היהודים שגרו בכפרים, בקהילות היותר מבודדות,
המשיכו לחגוג מעצמם. נזכרו, עשו מסיבה, ובדרך כלל איך הרב אליש הזכר צדיק לברכה היה קורא למה שקוראים עיירות הפיתוח? העיירות הטבעיות.
אנשים מרגישים בצורה טבעית, פשוטה וזורמת את ההודעה, והיו חוגגים.
אבל היהודים בשושן,
שזה מרכז העצבים וכל החשובים וכל זה,
הם מיהרו מאוד מאוד, מה?
לחזור לשגרה.
היה, באותה שנה עשו מסיבה, שנה אחר כך,
תשמע, לא נעים, אני עובד עם הגוי הזה, אנחנו עובדים ביחד בבורסה, בוול סטריט, מה, אני אתחיל להזכיר לו שסבא שלו רצה לרצוח אותי ואני הרגתי את סבא שלו? עזוב, מהר, מהר, חוזרים לשגרה. עכשיו, אני אשכנע אתכם
ביכולת לראות את הדברים בצורה הזאת, בסדר? אני אשכנע אתכם.
מה אומרים היהודים בשושן?
לעצמם וגם לנו.
אנחנו חיים במדינה מאוד מאוד פלורליסטית, מאוד נותנת לנו זכויות,
מאוד מתחשבת, מאוד נעימה, מאוד מאוד... הכל.
והסיפור של אמן רק מוכיח איזה מדינה אנחנו חיים. כי רבותיי, תשימו לב, חשוב מאוד להחזיק את סדרי הזמנים.
המגילה, אנחנו קוראים אותה, היא נמשכת לפני 12 שנים,
עם המגילה. מאפס עד שנות שתים עשרה למולכו.
כמה זמן נמשך הסיפור של המן, לפי חז״ל?
שלושה ימים.
המן מפיל את הגורל וכותב את הגזירות ביום י״ג בניסן,
הולך למשתה ביום י״ד בניסן הראשון,
במשתה הראשון,
בלילה ההון עד לילה שנת המלך זה היה ליל הסדר, וביום ט״ו בניסן המן הולך למשתה השני ונתלה.
אז מה אומרים לך יהודי שושן? הפוך.
תראה באיזה ממלכה אנחנו נמצאים,
שעלה איזה מג'נון לתפקיד בכיר, בתוך שלושה ימים עלו עליו, טיפלו בו והרגו אותו. יש לך מקום יותר בטוח מן המקום הזה?
אז לא צריך עכשיו, בגלל איזה אפיזודה היסטורית, שמיד גם, זה לא שאמן, היה פה איזה משהו. שלושה ימים אחרי שהוא התחיל את הבלאגן שלו, כבר הוא היה תלוי על העץ.
אז לכן היהודים בשושן, שנמצאים במרכז העצבים,
לא רוצים לחגוג. היו יום אחד, לפני שנה, בואו נחזור לשגרה, אנחנו עושים פה עסקים עם הגויים,
אנחנו כאן חלק מהמרקם החברתי, לא רוצים פה לעשות כאן בלאגן וכל זה. חזרה לשגרה.
אלה שבפרזים,
בעיירות, מקומות שזה רק קהילות יהודיות, גטאות כאלה, מלאכים כאלה, שיש סורג גאות כמה שהם רוצים.
אנחנו לא מעוניינים בחג הזה,
כי אנחנו רוצים להמשיך להשתלב בחברה הפרסית,
לשמור על עצמאות דתית, כמובן, לא להתבולל, אבל אנחנו רוצים להמשיך להשתלב. זה בעצם האמירה.
היהודים הפרזים עשו את יום 14 להדר שמחה,
וגם יום טוב. יום טוב הכוונה כולל איסורי מלאכה.
במשלוח מנות ישלי רעהו. זה המצב.
זה צילום תמונת המצב שנה
אחרי פורים.
שנה אחרי פורים בשושן אין כלום,
אין שום זכר לדבר, חזרה לשגרה,
ואם היית הולך לאיזה עיר צדדית היית רואה יותר חגיגות, יותר נסיבות.
ואז מוטלת פצצה.
שעליהם.
מוטלת פצצה.
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש הקרובים והרחוקים אל קריב ואל בעיד בערבית אומרים רחוק בעיד
לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה.
קטר להיזהר, קטר להיזהר. אתה שואל את השאלה, זו השאלה הכי חשובה בעולם, אני אגיע אליה, אני מבטיח. בלי נדר ירדת השם, ירצה השם.
הגיע אליה.
כתוב, אני יודע.
למה?
בסדר, עכשיו עשינו פעם את החשבון של הזמנים, והתווכחתי עם כל העולם על זה, בסדר.
עכשיו אני פה בפסוקים האלה. אל תבלבלו את עצמכם עכשיו עם פסוקים אחרים, גם ככה פה צריך להחזיק ראש.
מה מרדכי כותב?
מה מרדכי כותב?
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה. מהם הדברים האלה? הדברים האלה זה הדברים שקראנו.
כלומר, מרדכי מסתכל ורואה מה עושים. הוא אומר, אני רואה שאנשים עושים חגיגה. הוא כותב,
והוא אומר, אני מבקש שמעכשיו תמשיכו לעשות את מה שעשיתם,
אבל הפעם בתור תקנה מחייבת.
זה מה שהוא עושה.
כלומר, עדיין בלי מגילת אסתר.
אין פה מגילת אסתר.
אין.
רק מה?
אז משתה, שמחה, יום טוב,
משלוח מנות ישלרעהו.
בדומה למה?
נגיד, בדומה לפסח.
בפסח,
כשבית המגידה שהיה קיים, היה איזה טקסט כתוב?
לא.
ישבו ואכלו, וסיפרו בעל פה מה היה.
אה, אבא סיפר מה שסבא סיפר לו, והוא סיפר... המסורת עוברת. זה הרי אנחנו עדיין נמצאים בתקופת התנ״ך, אז זו תורה שבעל פה, אתה לא יכול לכתוב.
אז מרדכי אומר, אנחנו נעשה יום טוב, ואני חייב להגיד שזה פצצה פעמיים. זה גם פצצה כי בעצם זה חג,
החג דה רבנן הראשון. מי אמר שיש לנו בכלל סמכות לקבוע חג? אז זה כבר הפתעה. אבל בנוסף,
בעצם מרדכי מנסה לקבע את מה שקורה בפרזים גם בשושן,
ולעשות חג קבוע שיזכיר לנו כל הזמן את הסכנה והאיום שהיו.
עכשיו, כשכתוב כאן לקיים עליהם,
יש כאן כל הזמן ביטויים שחוזרים. הביטוי האחד זה קיימו, הביטוי השני זה קיבלו. מה ההבדל בין קיימו לקיבלו?
לקיים עליהם זה במה?
בכפייה.
זה בכפייה. אני, כמו שהוא, נפל עליי, בום. קיבלו זה בהסכמה.
מרדכי מבין שהם לא מסכימים.
אז הוא אומר, אני מכריח אתכם לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבע עשר, להיות עושים, כן, לא לעשות, אלא להיות עושים, זה כאילו הכי חיצוני שיכול להיות
את יום ארבע עשר ואת יום חמישה עשר בכל יום שנה ושנה. איך? איך? מה לעשות?
כימים אשר נחו היהודים מאויביהם, כאילו כמו שעשיתם
בשושן בשנת המלחמה ובפרזים גם אפילו שנה אחרונה, תמשיכו לעשות.
כימים אשר נחו היהודים מאויביהם
ואחוד אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, וכאן
יש שינוי מסוים.
מרדכי מבין שכנראה זה קצת
יהיה מוגזם לחדש יום טוב.
יום טוב הכוונה היא מסורי מלאכה והכול,
ולכן הוא עושה שינוי.
מה השינוי?
והחודש אשר נהפך להם מיאגון ושמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. כלומר, במקום יום טוב הוא מוריד. זה לא יהיה יום טוב, זה יהיה רק משתה ושמחה, אבל מותר לעשות מלאכה.
אגב,
או כל מי שעובד ב... כל מי שעושה מילואים, או בצבא,
או כל מי שעובד באיזה חברה שהיא לא... בקיצור, פורים לא נמצא בגאנטים של החופשים של הילדים.
החופש לילדים ב... פורים בעולם זה מתי שהילדים מתחפשים בבית הספר.
וככה אתה יכול לקבל מילואים בפורים.
נכון. אימון בפורים. מתחילים, כל מיני דברים.
אז למה? כי אין בזה ביטול מלאכה.
ובמקום משתה... במקום יום טוב, מרדכי מכניס מה?
מוסיף מה?
מתנות לאביונים, מקודם היה רק משלוח מנות יש לרעהו, שזה, זהו,
מרדכי אומר בוא נעשה גם יום סוציאלי כזה,
מתנות לאביונים.
אתם יודעים שמתנות לאביונים זה מצווה שהיא לפי חלק מהדעות ת״פ של משתה ושמחה.
כלומר,
מכיוון שלאביונים אין כסף לעשות משתה ושמחה, אז תן להם מתנות לאביונים שיוכל לעשות משתה ושמחה. אבל תחליט שיהיה משתה ושמחה והודיה על הנס שהיה שניצולנו מידי המן הרשע.
האם
החג הזה התקבל.
אומרת לנו המגילה,
וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות.
למה כתוב קיבל ולא קיבלו?
זה אומר שקצת חלק, מיעוט קיבלו, קיבל.
מי המיעוט?
זה המיעוט שכבר החלו לעשות. אלה שכבר עשו, ממשיכים לעשות. אלה, כמו שאמרנו, הפרזים, הרחוקים, הם ממשיכים לעשות.
מה זה?
כי כתוב את אשר החלו לעשות.
מי החל לעשות? מי הם אלו שהחלו לעשות את המסיבה הזאת? הפרזים, כי הרי ראינו מקודם ששושן לא כתובה, נכון? שם לא עושים.
מי שעשה המשיך לעשות,
אבל יהודי שושן,
המרכז העצבים של העם היהודי, זה לא נראה להם הדבר הזה.
וכמו שאמרתי לכם, לא נראה להם שבגלל איזה אפיזודה של איזה משוגע,
שעדה לשלטון לשלושה ימים, והורידו אותו, יכול להיות שהיה לפני כן, אבל הסכנה הייתה שלושה ימים.
צריך לעשות חג.
לא חג, משוגע, תפסו אותו בזמן, לפני הזמן, הרבה הרבה הרבה לפני הזמן, ונגמר.
מה עכשיו אתה רוצה לעשות לנו חג, וכל פעם להזכיר, אתה שומע?
סבא שלך תכנן להרוג את סבא שלי ולכן אני הרגתי אותו. לא, רוצים עכשיו לדחוף אצלו בעין לאף אחד.
ולכן מרדכי רואה שזה לא מועיל.
אז מה מרדכי עושה?
הוא אומר ככה,
אני מבין מה הבעיה.
הבעיה היא שאתם חושבים שזו הייתה איזושהי אפיזודה,
משהו כזה לא רציני.
בואו אני אחשוף בפניכם את המסמכים, את הדוקומנטים,
ותבינו שזה היה רציני,
שהמן כבר היה, אמנם הוא הפיל גורל, ושלושה ימים הבאים, כבר התכנון היה מתוכנן,
העסק היה מתוקצב,
הרכבות כבר היו ממוספרות, הקצינים כבר היו, הכל היה מתוכנן.
כלומר, זה כמו שמישהו יבוא ויחשוף לנו את הפרוטוקולים של ועידת ואנזה להשמדת היהודים,
אז זה מה שכתוב.
ואז,
את אשר כתב מרדכי עליהם, מה מרדכי כתב? את זה.
כי המן בן עמדתה אגגי צורר כל היהודים.
מה אתה חושב, שאליך או לא היה מגיע? הוא היה מגיע גם אליך, הנה, אני אראה לך במסמכים, בבקשה. יהודי מדגסקר, 1500, הנה זה מופיע בוועידת ואנזה, גם אליכם הוא תכנן להגיע.
כי אמן בן עמדת האגגית צורר כל היהודים,
חשב על היהודים לעבדם, אבל הוא לא רק חשב,
זה לא רק מחשובס.
הוא הפיל פור, הוא הגורל לאומם ולעבדם. כבר היה פור, כבר היה תאריך, כבר הייתה תוכנית מבצעית, כבר היה הכול.
ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, כלומר זה כבר היה כתוב.
יש הבדל בין הצהרת כוונות, יש הבדל, בוא נאמר ככה.
יש הבדל בין הנאומים של היטלר בכיכר המדינה, שהוא אמר, אם תהיה מלחמה עולמית,
אם העולם יידרדר למלחמה העולמית, הפעם היהודים ישלמו מחיר. זה דבר אחד.
לבין אם אתה כותב את זה בספר מיינקאמפף,
זה דבר שני,
לבין אם אתה בסוף יש לך תוכניות מבצעיות מסודרות בוועידת ואנזה,
שכל התוכניות הן כבר אומרות לך מי לוקח מה, מי מתקצב, מי מוביל, מי אחראי פה, מי אחראי שם.
זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אז מרדכי שולח את הדוקומנטים,
את המסמכים של ההשמדה, ומראה לכולם, תקשיבו, זה היה עסק רציני, זה לא היה כזה משוגע אחד שדיבר בכיכרות.
זה היה עסק רציני מאוד, הוא תכנן להשמיד את כולם.
ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו בדמניו על העץ.
על כן קראו לימים האלה פורים,
על שם הפור, על כן, על כל דברי האיגרת הזאת,
ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. כלומר, זוהי האיגרת הראשונה.
שוב אני אומר, עדיין
אין כאן מגילת אסתר. לא נכתבה מגילת אסתר כי בתקופת התנ״ך לא ניתן לכתוב שום דבר חוץ מהתורה.
יש רק התורה כתובה, כל השאר הכל בעל פה.
אז מרדכי רק מסביר להם למה הוא רוצה. הוא אומר, אתם כנראה לא הבנתם, יש לנו קצר בתקשורת, אתם לא מבינים מה הייתה המשמעות.
בואו, אני הייתי בפנים.
אני יכול להראות לכם, היה פה סכנת השמדה ממשית.
נכון שהיא הייתה קצרת טווח, אבל היא הייתה ממשית לגמרי.
תיכנסו לעניינים.
האם זה מועיל?
קצת יותר.
וכאן אני רגע עוצר ומתייחס לשאלה של כבודו מקודם לגבי התקנה של מרדכי לעשות חג יומיים.
תקנה מוזרה מאוד.
למה?
קודם כל, כמו שאמרת מקודם, אין לדבר הזה אח ורע. מה זה יומיים?
מה אתה יודע יומיים? מועד זה מועד. הכי קל לקחת היום, י״ג באדר זה יום קהילה לכול. שם ביום הזה כולם נלחמו.
תעשה י״ג באדר, כולם יהיו מרוצים.
חלק ככה, חלק ככה, זה יוצר בלבול, זה יוצר לא תתגודדו, ומתי עושים דברים כאלה?
זה נראה דבר מאוד מאוד מוזר.
שיהיה לך חמורה מאוד.
נמשיך.
האם זה הועיל?
אומרת המגילה,
זה הועיל,
אבל רק כלפי חוץ,
ולא בפנים.
קיימו, קיימו, זהו.
אבל קיבלו, כתוב במה?
באיזה כתיב?
כתיב חסר.
כלומר, מה הם אומרים ככה היהודים?
הם אומרים, טוב, מה, מה הוא רוצה מאיתנו, מרדכי? מה הוא רוצה? מסיבה? נעשה מסיבה, יאללה, בסדר, יהיה מסיבה, אין בעיה, בסדר, נעשה מסיבה, בסדר.
והם אומרים גם, טוב, כמה זמן הוא? הוא כבר בין 120, מרדכי, עוד חמש, עשר שנים הוא כבר זה, ואז נחזור לשגרה, הוא מכריח אותנו, אין לנו ברירה.
כן? כי אם הוא וקבלו היהודים עליהם ועל זרם, על כל הנביאים עליהם ולא יעבור,
להיות עושים את שני הימים האלה ככתבה וכזמנם בכל שנה ושנה.
לכאורה, מה יש להוסיף אחרי הפסוק הזה?
אין מה להוסיף.
רק אני רוצה להוסיף כאן משהו, שהם אומרים,
טוב, אנחנו נעשה כל עוד מרדכי בחיים, אבל אחרי שמרדכי ימות, אנחנו נרד מהחג הזה.
ועל זה מרדכי מגיב ואומר להם, תשכחו מזה.
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור,
משפחה ומשפחה,
מדינה ומדינה ועיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעבו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזרם. זו אמירה של מרדכי לכולם. אני לא מתכוון לוותר.
מרדכי בוער על הלקח ההיסטורי. הוא אומר, אני חייב להנכיח להם את התחושה שהם גרים על הפתח של הר געש, שכל רגע יכול לפתוח את הלא רשלו ולבלוע אותו בפנים.
וכאן אני רוצה לומר בעצם מה הייתה התוכנית
של מרדכי, בסדר?
כן, אבל בוא ננסה טיפה לבנות את זה.
מרדכי אומר ככה, נוצרה כאן עת רצון בלתי רגילה.
אם אני אצליח להעביר להם את האימה ואת הפחד האמיתי מסכנת השמדה בגלות,
מצד אחד, כמו שקורה עכשיו באוקראינה שאנחנו עכשיו זוכרים בעזרת השם שיעלו לכאן עשרות אלפי יהודים
אמן זכאי חוק רשות יהודים יעלו לכאן
זה מתנה עצומה למדינת ישראל וכו' בתהליך הגאולה
אז מרדכי אומר כדי שדבר כזה יקרה הם צריכים שהאדמה תרעד להם מתחת לרגליים
המן לא הספיק אבל אני צריך להעביר להם את זה
ואז זה דבר אחד, אז נגיד שיעלו עם מרדכי, נגיד שמרדכי יעמוד בראש 500 אלף עולים, זה מספר ריאלי לחלוטין
אבל הוא לא יגיע רק עם 500 אלף עולים,
אלא הוא יגיע גם ממה?
הוא יגיע עם כוח צבאי.
הרי כדי לנקום בעמלקים הללו,
ב-75 אלף מרדכי הקימה
כוח צבאי שבזה הרגע הוכיח את יעילותו המבצעית. הוא עבד וניהל מלחמה 24 שעות או 48 שעות ונחל ניצחונות כבירים.
תדמיינו לנפשכם את מרדכי מגיע לארץ ישראל בראש 500 אלף עולים,
יחד עם כוח צבאי.
מי יעמוד לפניהם?
הדרך להקמת המדינה סלולה, פתוחה. עוד שנייה, הדרך להקמת המדינה סלולה ופתוחה.
זו המטרה.
אבל העם
לא כל כך קונה את הסיפור הזה.
אומרים, היה כאן איזה אפיזודה, נלחמנו, נגמר.
אתה רוצה שנעשה מסיבה? נעשה מסיבה, אבל אנחנו לא כל כך קונים את ה...
אנחנו לא מקבלים את הלקח ההיסטורי.
ולכן, מרדכי, אין לו ברירה
אלא לערב את אסתר
ולעשות דבר שלא היה לו אח ורע בהיסטוריה,
לכתוב מגילה
ולהכניס אותה כאילו יש לך חמישה חומשי תורה ומגילה.
אל תגידו לי דברי נביאים וכל זה, אנחנו עדיין התנ״ך לא נסגר.
עדיין לא צירפו את התנ״ך. אז דברי הנביאים זה כל מיני מגילות כאלה סמויות. מרדכי כותב מגילה כדי שתיקרא, איך אומרת הגמרא המסכת מגילה?
מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה. הוא כאילו מוסיף עוד ספר לחמישה חומשי תורה.
עכשיו זה כבר נהיה חתיכת אירוע.
למה?
ותכתוב אסתר המלכה בת אביך אלו מרדכי היהודי את כל תוקף
לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית. המילה ותכתוב כתובה בתנ״ך וגם במגילה בתף גדולה.
כי זה אירוע עצום!
זה אירוע גדול! זה אירוע זה! כותבים פה עוד משהו שמעולם לא נכתב!
עכשיו אני רוצה רגע...
עוד שניה נותנת לך לשאול אביאל, סליחה.
רק רוצה להזכיר לכם את ההלכות של המגילה. אתם זוכרים את ההלכות של מגילת אסתר?
וואלה, מי השבת שמע קראתי פרשת השבוע?
הייתם בבית כנסת, שמעתם פרשת שבוע?
הייתם או לא?
דניאל, היית בבית כנסת, הלכת? יפה.
פרשת שבוע בשבת זה תקנת משה רבנו, שני חמישי בשבת לקרוא בתורה.
תקנת משה רבנו, אביהם של ישראל. טוב, אם אדם מגיע לפרשה ולא שמע איזה מילה, פספס,
אז מה עכשיו הוא צריך...
שמע.
מגילה,
חייב אדם לקרוא אותה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. נשים חייבות במקרא מגילה. אסור לפספס מילה. אם פספסת, לא יצאת ידי חובה. צריך לקרוא מהכתוב, צריך לקרוא ממגילה, אסור לקרוא אותה בעל פה. קראה על פה לא יצאה. אלף ואחת הלכות שכאילו התכלית שלהן, שלא תוכל לפספס מילה.
כלומר, מרדכי אומר, אני מבין שאתם לא רוצים לקבל את זה, אני אכתוב לכם את זה, אתם תקראו את זה כל שנה, בעל כורחכם כביכול, תקראו מה היה יכול לקרות,
מה היה מתוכנן, כדי שתלמדו את הלקח, כדי שתזוזו מכאן.
איגרת הפורים הזאת השנית, זוהי מגילת אסתר.
ומי כותב אותה? אסתר, בכל תוקף, מה הכוונת תוקף? פשוט אסתר מאיימת,
מפעילה סנקציות. מי שלא יקרא את המגילה הזאת, בזמן שאמרנו לכם,
מקבל אנשים, ישללו לו את זכות העבודה, היא מפעילה את הכוח שלה, זה מה שהיא עושה.
ותכתוב, אסתר,
את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית. מה רצית לשאול?
כן,
כן, נכון, נכון.
וישלח ספרים אל כל היהודים,
אל שבע ועשרים מהמדינה, מלכות אחשורוש, דברי שלום ואמת. דברי שלום,
זה מה שמרדכי אמר.
הוא הסביר, הוא ניסה ככה ללכת בטוב.
דברי אמת, תקיפות, זה הדברים של אסתר,
שאומרת, אין לכם ברירה, אתם חייבים לקרוא את המגילה הזאת.
כי זה הסיכוי היחיד שלנו, תבינו, שאתם גרים על פתח של הר געש. אתה יודע, אדם גר על הר געש,
הוא מרגיש הכל סבבה, הכל רגוע, וזה לא יתפרץ.
ביום שזה יתפרץ זה כבר יהיה מאוחר מדי.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם,
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה,
וכאשר קיימו על נפשם ועל זרם דברי עצומות וזעקתם. פסוק שלם שמוזכרות בו ארבע או חמש פעמים המילה לקיים ולקיים עליהם, ואפילו לא פעם אחת המילה
איזה לקבל.
כאילו כל החג הזה כפייה.
לקיים עליהם, לקיים עליהם, כאשר קיימו עליהם מרדכי והיהודים. הם מתים להיפטר מהחג הזה, מי רוצה להזכיר אותו בכלל?
מה, אני רוצה ללכת לעבודה עם השותף שלי משושן ביחד בוולסטריט,
אנחנו משקיעים עכשיו במניות של חברות דלק, הנפט בשמיים, 130 דולר.
מי ששם את המניות שלו באיזה חברת דלק, אז הוא עכשיו מליין.
עכשיו אני כל אחד צריך להכניס את האצבע בעין?
אבל מרדכי זועק את הזעקה.
הוא אומר, יש כאן הזדמנות פז להקים מדינה יהודית אמיתית,
שתחזיק מעמד הרבה מאוד זמן.
ספוילר קטן, אני קופץ רגע לסוף הסיפור.
כמעט,
מה זה, 300-400 שנה אחר כך,
גמרא במסכת יומא בדף ט',
אומרת הגמרא,
רש לקיש שוחה בירדן.
רש לקיש שוחה בירדן.
בא מולו רבא ברברכנה,
מגדולי אמוראי בבל,
מגדולי אמוראי בבל, הכי גדול אולי,
עולה לארץ ישראל.
רש לקיש רוצה לצאת מהירדן, רבא ברברכנה בא להושיט לו יד,
לתת לו יד, לעזור לו. רש לקיש לא נותן לו יד, הוא אומר לו, אני שונא אותך.
שנין הליכוד.
למה אתה שונא אותי? אני עולה חדש, אתה שונא אותי?
הוא אומר לו, כן.
למה?
הוא אומר, כי יש פסוק.
אם חומה היא,
נבנה עליה עתירת כסף,
ואם דלת היא,
נצור עליה לוח ארז.
וזה קשור למה שנדבר תכף על היומיים האלו.
אומר יש לקיש לרב אבו בר חנא,
אם הייתם עולים בימי עזרה כחומה,
בבת אחת,
בעוצמה,
היינו ככסף שאין הרקב שולט בו. היה מדינה שמחזיקה מעמד,
אבל מכיוון שעליתם כדלת,
כל פעם הדלת נפתחת ונכנס מישהו אחד, לא כחומה, כל פעם אחד עוד אחד
ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, הארז הוא מתפורר ורכב ולא הצלחנו להקים מדינה.
ככה כל פעם יש להגיש.
אז מרדכי מנסה ברגעים האלו לצרוב את התודעה של הסכנה.
או, וכאן כתוב הדבר הבא,
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם.
טוב, אתם ודאי למדתם
מסכת מגילה, משנה הראשונה, מה אומרת על המילה הזאת, מה לומדת?
זמנים הרבה תקנו להם.
המגילה נקראת בי' א', בי' ב', בי' ג', בי' ד', בט' ו', לא פחות ולא יותר.
עוד לא גמרנו להבין את י' וט' ו', שכבודו מקודם שאל.
באה המגילה ואומרת לנו לא רק זה, אלא גם י' א', גם י' ב', גם י' ג'.
איזה מין דבר זה? הפקרות נהיה פה לגמרי.
שמעתם על חג שקשור למועד שלא קורה במועד שלו?
איזה מין דבר?
תשעה באב דוחים את הפורענות, ותמיד י' וט' זה התלבטו.
מועד זה מועד.
זה ברור, זה פשוט,
שמה שקרה זה שהיהודים ניסו להתחמק.
אמרו, ודאי, ודאי. מגילה, זה יש כאן עכשיו, לא משתה בשמחה, מקרא מגילה. ודאי, מקרא מגילה, זה חשוב. מתי אמרת מקרא מגילה ביהודה?
בדיוק ביהודה, אני לא בעיר. אני בדיוק צריך לצאת.
התחמקו.
ההוא נוסע לפה, ההוא נוסע לשם.
אז מרדכי אמר, הבנתי את הרעיון, הבנתי.
אני אסגור לכם את כל הפינות.
אתה תקרא מגילה. אם תהיה בכפר, אתה תקרא, אנחנו נעשה לך קריאה לפני שתצא מהבית, אין בעיה. אתה רוצה לחופש? יש לך עכשיו פה מגילה.
יא, יב, יג, יא, יש לך חמישה ימים, תבחר את המקום שאתה קורא בו. אתה תקרא מגילה.
זה קריטי שתבינו את הלקח ההיסטורי הזה.
מה מבין כל הדברים שנעשו על דברי שלום של מרדכי הנחמדים,
לעומת
דברי האמת והתוקף של אסתר,
מה יותר השפיע, מה בסוף קבע את החג.
ומאמר אסתר
קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. בסוף,
בסוף, זה בגלל מאמר אסתר.
קיים.
בלי קיבל רק קיים.
לא רוצים את החג הזה.
לא רוצים.
לא רוצים לשאת את הלקח ההיסטורי שאומר שכל גלות ולו הבטוחה ביותר,
הבטוחה ביותר היא משולל האדם שהקים את ביתו על ראש על הר געש,
שעוד רגע פותח את אש להשמדה,
ומה שצריך לעשות זה לעלות לארץ ישראל.
מרדכי בעצם מנסה בכל כוחו להקים את המדינה היהודית ולא מצליח.
תראו את הדברים שאמר ז'בוטינסקי.
זאב ז'בוטינסקי
היה כמובן מנהיג התנועה הציונית הרוויזיוניסטית,
מייסד ביתר ועוד דברים חשובים,
והוא מגיע לסיור בפולין בשנת תרצ״ח,
שזה בדיוק שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
והוא נואם בבית הכנסת בוורשה ביום תשעה באב תרצ״ח.
בסדר? זה כאילו ממש שנה בדיוק לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
וככה הוא אמר להם,
כבר שלוש שנים
שאני קורא לכם פאר כתר יהדות פולין,
ומתריע כי מתקרבת הקטסטרופה הגדולה.
בשנים האלה זקנתי ושערות שיבה על ראשי.
ליבי שותת דם,
היות שאתם, אחיותיי ואחיי היקרים, אינכם רואים את הוולקן שיציף באש ההשמדה אתכם.
אני רואה מראה היום.
הזמן קצר בו עוד אפשר להינצל. אני יודע אינכם רואים כי אתם טרודים ובהולים בדאגת היום-יום.
האזינו לדבריי בשעה ה-12, השעה ה-12 זה כמו הדקה ה-90 שלנו, כן?
למען השם,
יציל נא כל אחד את נפשו,
וכל עוד יש זמן לכך,
והזמן קצר.
אני רואה תמונה זוועתית,
ונשאר עוד זמן קצר כדי להינצל.
ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה.
אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה,
אגב, המילה רוסית לשואה זה קטסטרופה.
באנגלית זה הולוקוסט, בעברית זה שואה,
ברוסית קטסטרופה.
אלה שיצליחו למלט נפשם מהקטסטרופה,
יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה.
לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית.
איני יודע אם אזכה לזאת,
הוא באמת לא זכה, או נפטר נדמה לי ב-42 בארצות הברית,
בני כן.
אני מאמין בזאת,
כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש,
אני מאמין בזאת באמונה שלמה.
ככה הוא אמר.
הוא זועק, אתם חושבים שאיזשהו יהודי פולני בעקבות הדברים האלה עזב את פולין?
אני רחוק מכל רחוק מכל זה.
זה מה שמרדכי מנסה לעשות.
ועכשיו אני רוצה לענות על השאלה של כבודו.
מה שאני כרגע אומר, זה לא אני, זה הבית יוסף מאוד מעריך בדבר הזה בספר שלו,
בבית יוסף על הלכות פורים.
הרי ככה, מה?
הבית יוסף, רבנו הבית יוסף,
בתפלית צדיקי, בתור תפלית צדיקי אומר ככה, מה זה הסיפור הזה של 14-15?
אומרים ככה, ערים מוקפות חומה ב-15, למה? כי בשושן היום טוב היה ב-15,
אבל אז מה אומרים בגמרא?
מוסיפים, ערים מוקפות חומה ממה?
ממות יהושע בן נון, מה זה קשור יהושע בן נון?
כן, אז מסביר שם
רבית יוסף בצורה נפלאה אומר ככה.
כל המטרה,
אז יפה, אז אמרת שהגמרא אומרת כי אם היינו עושים ערים מוקפות חומה מימות שושן, באותה הזמן ארץ ישראל הייתה חרבה לחלוטין.
אבל אומר רבית יוסף, לא, לא, זה הפוך.
זה כמו שאתה רוצה לתלות תמונה, אז אתה דופק מסמר על הקיר, ואז אתה תולה את התמונה. המסמר הוא לא עיקרי.
שושן זה המסמר עליו תולים את התמונה.
מה שמעניין את מרדכי זה בניינה של ארץ ישראל.
מקום שאתה בונה אותו, והוא מקום יציב וקבוע, הוא בדרך כלל מקום מוקף חומה. כמו בתקופה שלנו, שהיה חומה ומגדל, נכון?
אז היה.
אז מרדכי אומר, ארץ ישראל חרבה,
צריך לבנות אותה.
בואו, כמו שיגיד נחמיה,
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה.
העיר המוקפת חומה זה ירושלים,
אבל בארץ ישראל כמעט כל עיר יש לה חומה.
יריחו, בית שאן, טבריה, לוד, בית שמש,
יש קריית גת, כל עיר רצינית היא עם חומה.
אז אומרת לנו הגמרא,
מה שאומר מרדכי, אנחנו צריכים לשוב לארץ ישראל
ולבנות את הערים הממוקפות חומה, כי זאת תכלית פורים. תכלית פורים זה מה?
שנשוב לארץ ונבנה אותה.
אז לכן מרדכי משתמש במה שקרה בשושן,
מכיוון שבשושן זה קרה ב-15,
והיא מוקפת חומה, אז הוא אומר מרדכי, מצוין, זה המסמר שלי. דופק את שושן על הקיר, ואז תולט, מה?
את התמונה של ירושלים.
ירושלים בלי חומה,
למה אנחנו לא שווים לבנות אותה כמו שבנינו אותה בימי יהושע בן נון?
שכמובן יהושע קשור להחלטת עמלק, נכון? הוא זה שנלחם בעמלק.
ואז קורה הפוך על הפוך, מה קורה?
שושן עכשיו היא הבעיה, כי הרי שושן
הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון?
לא הייתה בכלל קיימת מימות יהושע בן נון. אז עכשיו הגברה הופכת, אומרת, רגע, אז אם זה ככה,
מה פתאום בשושן קוראים ב-15?
הגמרא אומרת, שן היא שושן, הואיל ויתרחש בניסא.
כלומר, שושן היא באמת מקרה יוצא דופן. בגלל שקרה בה הנס, אנחנו מאפשרים לה להידמות לירושלים, אבל התכלית היא ירושלים. כלומר, המטרה האמיתית של מרדכי זה באמת שלא יהיה בכלל פורים י״ד.
אם כולם עולים לארץ ישראל,
אם כולם עולים לארץ ישראל, רוב ככל הערים בארץ ישראל מוקפות חומה.
בראשן ירושלים,
אבל כל הערים,
תנסה, כל שנה הארכיאולוגים מוצאים עוד עיר שיש בה חומה ואומרים דלאה, גם פה י״ד ו׳ת ו׳.
תסתכלו בספר של הרב הררי, יש שם איזה שלושים ערים שצריכים לעשות י״ד ו׳ת ו׳ כי הם מצאו חומה.
בכלל, כשהארכיאולוגים מחפשים עיר, מה הם מחפשים?
חומה, כי זה הדבר הנציב. אז יש לך את יריחו ועיר דוד ובית שמש ובית שאן ולוד ואונו וחדיד.
תל ירמות, וגזר, וטבריה, ומגידו, הכל היא רצינית בארץ ישראל, יש לה חומה.
אז בעצם התכלית היא כזאת,
אלו שבארץ ישראל יעשו פורים בט״ו, כמעט כולם, אם אתה מחוץ לארץ, ואתה עדיין בדרך, ואתה פרזי,
וגם פרזי זה כאילו פרסי,
אתה תעשה ביהודה אסתדל לארץ ישראל, אבל התכלית היה שיהיה רק ט״ו,
רק ט״ו, הכל נתלה בירושלים, ולכן אני ממש מבקש בקשה אישית.
על גבול ההוראה, קיימו וקיבלו עליהם פה, כל היושבים פה,
שלא יצא לאף אחד מהפה שלכם הביטוי המעוות,
שאין לו שום קשר, שושן פורים.
לא.
הביטוי האמיתי, הנכון, המיוסד, זה פורים ירושלים. זה הביטוי.
וממנו יונקות כל ערי ארץ ישראל.
שושן זה איזה מוטציה כזאת, מכיוון שבניו יורק התקבלה החלטה על עצרת אומות המאוחדות, אפשר גם שם להרים דגל ישראל.
אבל מה, אתה רוצה לבוא לגור בניו יורק?
אתם מבינים?
הביטוי הוא פורים ירושלים.
מי שאומר ששם פורים זה בדרך כלל מסיבה מאוד פשוטה שאין לו תכלת בתיצית.
זה הולך ביחד, שני השיבושים האלה.
אדם צריך לשים תכלת בתיצית,
ואז הוא מחובר לגאולה,
ואז הוא גם יגיד פורים ירושלים.
כי ירושלים היא הוודאות.
אנחנו כאן בירושלים.
אז עניתי לכבודו, הבנת?
באמת התכלית הייתה שלא תהיה את האנומליה המוזרה הזאת.
ארץ ישראל, רוב ככל הערים, מוקפות חומה.
ואגב,
אתם יודעים שגם התורה,
בסוף פרשת סוף חומש ביקרא, בפרשת בהר,
מייחסת לערים מוקפות חומה קדושה יתרה.
אז כל אחד גם שואף לגור בעיר מוקפת חומה.
נכון.
כבודו שואל שאלות נפלאות. אני אחזור לשאלה שלך, ברשותך, שישמעו גם בבית.
שאלת למה לא קבעו בט״ו בניסן.
כל מה שאנחנו לומדים כאן בתנ״ך זה הכל ניסיון לראות את התנ״ך כספר ריאלי.
הרי התנ״ך מתאר התנהגות ריאלית.
בט״ו בניסן היה איזה משהו.
הדבר הריאלי הייתה המלחמה.
היהודים החזיקו נשק.
הפעם...
זה היה בדיוק.
לא,
לא.
היהודים נלחמו בי״ג באדר. בט״ו בניסן תלו את המן.
שנה אחרי. שנה אחרי. בט״ו בניסן תלו את המן. בי״ג באדר. שנה אחרי נלחמו.
יהודים שהפעם האחרונה שהם ראו חייל יהודי היה לפני 80 שנה אולי.
סוף סוף אוחזים נשק, בקומה זקופה. יודעים לכוון בין כוונות ולא להחזיק את הקנה אחורה ואת הזה קדימה.
בסדר, אז על זה אתה עושה חג,
על חזרת כוח המגן העברי.
וכאן אנחנו מגיעים לפרק י',
ופרק י', מוריי ורבותיי, כל כולו
פרק מראה.
הוא כתוב באופן שבו אנחנו נבין דבר מתוך דבר,
בעיקר ממה לא כתוב.
וזה פרק מתסכל ביותר,
אבל הפרק הזה מסיים את המגילה.
מה שנראה לנו כאיזה מין נספח לחוזה, מיסים, עניינים, סיפורים,
הוא פרק דרמטי ביותר. בואו נלמד גם אותו.
וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ויהיה הים. המלך אחשורוש כתוב כאן בכתיב חסר.
נדמה לי, זו הפעם היחידה במגילה. נדמה לי.
וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך.
הלוא הם כתובים על ספר דברי העמים ומלאכי מדי הוא פרס. כי מרדכי היהודי משתן המלך אחשורוש
וגדול היהודים ורצוי לרוב אחאב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.
מה כתוב כאן בעצם?
תראו,
הקמת מדינה, יש לה שלוש רגליים.
רגל אחת,
זה היכולת שלך לגבות מיסים.
מדינה צריכה כסף, אתה גובה מיסים. זה רגל אחת.
רגל שנייה, זה רגל המשפט וההיסטוריה.
יש לך מערכת משפטית משל עצמך, ואתה גם כותב את ההיסטוריה של עצמך.
כרוניקה של עצמך.
והרגל השלישית היא כוח צבאי.
כששלושת הדברים האלה מתקיימים, זה בדרך כלל מדינה.
אנחנו רוצים לבדוק מה היה מצבם של עם ישראל בסוף,
אחרי כל הדברים האלה וכל המגילה, האם קרתה מדינה או לא?
המגילה צועקת, לא.
פספסו את ההזדמנות.
וישם המלך אחשוורוש, אז כאילו בכתיב חסר, אנחנו במציאות חסרה,
מס על הארץ ואיי הים.
במקום לשלם מס למדינה יהודית שתקום,
אנחנו עדיין משלמים מס לאחשוורוש.
וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכה מדי ופרס.
אז במקום שמגילת אסתר תהיה פרק א' בתולדותיה של המדינה היהודית,
היא פרק 258 בתולדות האימפריה הפרסית.
בסדר?
כי מרדכי היהודי משנה למלך וכולי. במקום שמרדכי יהיה הנציב העברי הראשון לארץ ישראל, פכה בלשון התנ״ך,
ויוביל את כל ה... מרדכי מהו?
משנה למלך אשוור. הוא סגן נשיא ארצות הברית כזה.
גדול ליהודים ולא גדול לעם היהודי, גדול ליהודים כפרטים. אם היהודי זה הסתבך,
הוא צריך איזו עזרה,
הוא צריך איזו פרוטקציה,
הוא צריך להתקבל לאוניברסיטה,
אז הוא עוזר לו.
רצוי לרוב אחד, דורש טוב לעמוד, דובר שם לכל זרוע, זה כאילו מין שתדלנות כזאת, עוזר ליהודים.
הפרק הזה בעצם מתאר את כישלון
הקמת המדינה היהודית שמרדכי כל כך רצה להקים ביחד עם אסתר.
אחר כך נחמיה?
אבל זה אחר כך, אנחנו נראה שאסתר הייתה מעורבת גם שם, אבל כאן המגילה,
אז לפחות המגילה מנסה לזרוק את זעקת הסכנה.
כי מכיוון שלא קמה כאן מדינה יהודית, אז רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.
ואנחנו נדמה לזה בעזרת השם בפרקים בספר עזרא,
שניתן היה להקים את מדינת ישראל בעשור של 1920 עד 1930 בכלום.
וזה לא קרה.
זה הסיפור של המגילה, זה הסיפור של הפרק האחרון. הם לא רוצים את החג הזה, וגם אחרי שקיבלו אותו, עוד שנייה,
נתנו לו איזה מין אופי כזה ליצני וכל זה, אבל התוכן של החג הזה הוא תוכן היסטורי, זה המגילה.
תוכן שרוצים לקבע בנו את התחושה הקיומית,
התחושה הקיומית של הסכנה בגלות כדי שתעלה לארץ ישראל,
ובסופו של דבר זוהי המסקנה, ולכן לדבר הזה ודאי
יהיה המשך. כן, מה רצית לשאול?
רבי חי לא הצליח שהחג התקבל, אבל אסתר הצליחה. נכון, כי כתוב, הוא מאמר, אסתר קיים דברי הפורים האלה.
רק העובדה שאסתר הפעילה סנקציות,
גרמה ליהודים לקבל את החג הזה.
בסדר? אז זה, כן, כן.
וכל השאר כיהן, נכון, אבל הקושייה היא לא עליי, הקושייה עכשיו זה על הדרשיה, נכון?
אנחנו כאן לומדים תנ״ך, בסדר, אבל אני יכול כן לענות ולהגיד, הדור קיבלוה בימי אחשוורוש,
אתה מוכן לקבל לימוד תורה בכל מקום,
אבל לעלות להקים מדינה, זהו...
בדיוק, בדיוק, יש ללמוד תורה ויש לקיים את התורה, הדור קיבלוה,
מה אתה רוצה להגיד? לעלות לארץ ישראל? אני מוכן ללמוד תורה ולרוץ לבית המדרש בשמחה ותורה, כי אל תבקש ממני להכניס את העדיים לתוך הביצה ולייבש אותה.
זה הסיפור של החג הזה. רבותיי, היינו במסע ארוך של מגילת אסתר. אנחנו נמשיך בשבוע הבא בספר עזרא, שזה בדיוק המקום שמנו יצאנו.
חזקו וימצו. ברוכים תהיו.
