ואמרו עבדי המלך אשר בשאר המלך למרדכי
מדוע אתה עובר את מצוות המלך? ויהי כי עומרם אליו יום ביום ולא שמע עליהם
ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי יגיד להם אשר הוא יהודי
וירא המן כי אין מרדכי קורה אם ישתחבא לו וימלא המן חמא ויבז בעיניו
לשלוח יד במרדכי לבדו כי יגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן
להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי
בחודש הראשון הוא חודש ניסן
בשנת 12 למלך אחשוורוש,
הפיל פורו הגורה לפני המן מיום ליום, מחודש לחודש 12 וחודש אדר.
כן.
אחר הדברים האלה זה אחרי ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש באחשוורוש.
אחשוורוש מבין שהשיטה לא, יש בה באגים, יש בה חסרונות, כן? השיטה שלו השלטונית לתת חופש לכל אחד ואחד, מתברר שהיא לא מספיקה, כי הנה עובדה כמעט הרגו אותו
מהמעגל הכי קרוב אליו.
ולכן הוא מחליט לבנות בעצם ראש משטרה חשאית, חזק,
אדם שמכיר את המלאכה,
אדם שיודע איך עובדים,
וזה אמן בלמדת ההגגי.
כן.
עכשיו, כשכתוב שכיסאו מעל כל השרים, הכוונה שלאמן יש סמכויות
על השרים. הוא רשאי לחקור אותם, הוא רשאי לעצור אותם, הוא רשאי להאזין להם, הוא רשאי...
זה הכוונה.
וכאן באמת אנחנו נתקלים בהתנהגות מאוד מאוד מוזרה של מרדכי,
משונה.
למה הוא לא קורא ולא משתחווה?
נכון, זו
התנהלות מאוד מאוד מוזרה.
לכאורה אסורה הלכתית גם
להתגרות בגוי. אתה גם לא חייב, אתה יכול פשוט ללכת הצידה.
אז זה ברור שמרדכי
שוקל את השיקולים שלו ממקום של מנהיגות
ציבורית, כללית,
ששם הכללים ההלכתיים הם שונים.
אתם מבינים שהכללים ההלכתיים הם שונים כשאתה עסוק בציבור ובכלל מאשר כשאתה עסוק ביחיד, נכון? נגיד פיקוח נפש ביחיד זה רק אם יש סכנה לפנינו.
סכנה זה מותר לחלל שבת.
בציבור,
אם לא תוציא צילומים,
צילומי אוויר בשבת,
למרות שכרגע אין שום סכנה, זה לא שעכשיו הולכים לעשות איזשהו חלילה פיגוע או משהו כזה, אבל אם לא תוציא, אז במצטבר
זה יגרום סכנה, אז כל השיקולים בציבור הם שיקולים אחרים.
אז זה ברור שמרדכי, הבא שבגללו הוא עשה מה שהוא עשה, היא לא הייתה סיבה הלכתית פרטית, כי אז זה לא עומד,
אלא הסיבה הייתה סיבה מנהיגותית.
מהי הסיבה המנהיגותית?
מרדכי מזהה פה סכנה גדולה שרק במידה והיא תיחשף
בשלב מוקדם,
יהיה ניתן להתמודד איתה.
אם לא יחשפו אותה בשלב מוקדם, זה יהיה כבר מאוחר מדי.
האמת זה כתוב במפורש במגילה בסוף.
שהמן חשב על היהודים לאומם ולעבדם. אז לעבדם אנחנו מבינים מה זה, אבל מה זה לאומם?
לאומם הכוונה לבלבל אותם,
לטשטש אותם,
לגרום להם להירדם,
ואז להכות בהם.
ומרדכי רוצה את הדבר הזה
לטשטש, אז הוא בעצם עושה כאן איזשהו מבחן.
מהו המבחן?
המבחן זה בעצם כמו שאתה רוצה לחשוף כוונות של היריב, אז אתה שולח איזה פיתיון.
אתה רוצה לראות אם הוא יגיב או לא.
אם הוא לא יגיב, אז הכול. אבל אם הוא יגיב, אז הוא אומר שיש לו כוונות
הטענה של מרדכי היא כזאת, היא טענה כפולה.
עם ישראל נמצא במצב
שבו
הוא
התאהב בגלות
פעם ראשונה.
לא רוצים לעלות לארץ ישראל
בגלל האופי של הממלכה הפרסית שהזכרנו אותו ודיברנו עליו.
ומצד שני עלה לשלטון,
לעמדת כוח, אדם שהמוטיבציה שלו להרוג את עם ישראל לא נובעת משום אינטרס,
אלא רק מכאילו לשם שמיים.
יש כאלה אנשים,
אבל מעולם לא הייתה להם יכולת.
כאן זו הפעם הראשונה שהתחברה
כוונה עם יכולת.
מי אמר?
מאיפה אנחנו יודעים?
אולי מרדכי טועה.
אולי אמן אין לו יכולת.
אולי אמן אין לו כוונה.
מרדכי אומר נעשה ניסוי.
נעשה ניסוי.
הוא אומר לעצמו, הוא אומר גם אולי לסנהדרין שאיתו.
אני אעצבן את המן.
גם כן העיצבון זה לא שמרדכי...
הוא לא, כאילו,
לא משתחווה לך. כאילו אני לא מקבל את הסמכות שלו.
מה יכולה להיות תגובה הגיונית
למעשה כזה?
תגובה הגיונית זה שהמן יהרוג את מרדכי.
יהרוג את מרדכי ואת משפחתו.
יהרוג את מרדכי ואת משפחתו ואת כל החמולה מסביב ויגלה את כל הרחוב שמרדכי גר בו.
בסדר? נגיד אם התפרענו מאוד מאוד,
הלכנו עד הקצה האחרון.
אדם אחד לא משתחווה לך.
ואתה מגיב להשמיד את כל היהודים.
סליחה.
כל היהודים.
בכל העולם,
איך כתוב כאן,
כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש,
אחרי זה יהיה כתוב תף
מנער והזקן תף אנשים ביום אחד,
זה אומר שמרדכי הוא לא הסיבה אלא הוא התירוץ.
המן חיפש תירוץ.
מה מניע את המן באמת?
הייעוד שלו.
הגורל.
הוא מרגיש שהוא נשלח על ידי ההנהגה הגורלית העליונה העיוורת
להשמיט את היהודים.
ולכן אתם מבינים שאדם כמו אמן,
אין שום אפשרות לשחד אותו,
אין שום אפשרות לפתות אותו, דיפלומטיה לא תעזור מולו, כסף לא יעזור מולו, כלום. למה?
כי המוטיבציה שלו היא מוטיבציה מיסטית כמעט.
ולכן הוא מפיל גורל.
הגורל שמתואר כאן שהוא מפיל,
זה גורל,
כן,
שנת 12 למלך זמן הפיל פור, הוא הגורל לפני המן, כן, הוא הגורל.
מיום ליום ומחודש לחודש 12 הוא חודש אדר.
אז מה זה מיום ליום ומחודש לחודש?
תסתכלו גם בפרשנים שהוא בעצם
נמצא כרגע בי״ג ניסן.
אז הוא מפיל גורלות על הימים קדימה
בכל חודש. אז הוא מתחיל י״ד, ט״ו, י״ד ניסן, ט״ו, ט״ז,
טז,
ל', א', ב', ג', ד',
עד י', ג' יוצא לו לא.
ואז הוא עובר לאייר, לסיוון, לתמוז, לאב, לאלול, עד שהוא מגיע לאדר,
שנה הבאה.
ואז הוא מפיל גורל על י', ד', אדר, ט', ו', ט', ז', יוצא לו לא, א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', הכול יוצא לו לא, לא, לא, לא, לא, לא.
עד שההטלה האחרונה בגורל, מתוך 354 אפשרויות,
יצא לו כבר 350, שלוש פעמים לא,
והפעם האחרונה יוצאת לו כן.
מה הסיכוי הסטטיסטי שייצא כל כך הרבה פעמים לא, ופעם אחת כן. אז אמן מרגיש שהוא באמת מונע מאיזה כוח
שטני שמניע אותו וייתן לו כוח.
טוב.
אז אם כך, בעצם מרדכי הצליח במזימה שלו, ברעיון שלו, לחשוף
את הכוונות השליליות של אמן. אתם יודעים, זה עדיין לא אומר הרבה.
גם אחרי שחשפו את הכוונות של הנאצים,
עדיין יהודים לא האמינו.
גם אחרי שברחו אנשים,
קפצו מהרכבת לטרבילינקה וחזרו לגטו וראשון, אמרו רוצחים שם את היהודים,
גם אז היה קשה להאמין שדבר כזה אפשרי.
כן, נכון.
עכשיו צריך להבין שני דברים. דבר ראשון זה איך המן
משווק את האירוע הזה לאחשוורוש,
למה שאחשוורוש יסכים שיהיה לו פה מלחמת אזרחים?
ודבר שני, מהי התכלית המבצעית עצמה?
בסדר? בסוף זה צריך לקרות, אז למה שזה? אתה רוצה ל...
כמו עכשיו האוקראינים נלחמים, כן?
היהודים היו נלחמים, היו בורחים לערים, היו נמלטים, היו, איך אמן התלכנו לעשות את הדבר הזה? זה מה שכתוב
בהמשך הפרק.
הוא אומר, אמן המלך אשוורוש,
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך, ודתיהם שונות מכל עם,
ודתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם.
אם על המלך טוב,
ייכתב לעבדם,
בעשרת אלפים כיכר כסף
אשכול על ידי עושי המלאכה להביא על גנזי המלך.
עשרת אלפים ככה כסף זה מיליארד וחצי שקלים של ימינו.
ואז הרמלך התבעתו מילדו ויתניה לאמן בנת אגגית, צורר היהודים.
אומר הרמלך לאמן, הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך.
והעיקר הוא סופרי המלך, אז רגע, בואו ננסה להבין מה אמן אומר לאחשוורון.
הוא אומר לו ככה, תראה, אתה מינית אותי לראש השב״כ, לראש המשטרה החשאית.
אני יש לי מסקנות, עשיתי עבודה,
חקרתי את הנושא, ויש לי מסקנות להגיד לך.
אני גיליתי שיש גורם קונטרה-רבולוציוני,
גורם שלילי בממלכה,
שמסכן אותך כל רגע. מי הוא הגורם? הוא לא אומר לו, רק הוא אומר לו ככה.
הוא מפוזר ומפורד בין העמים, כלומר,
זו סכנה מאוד מאוד גדולה, כי הם יכולים לעשות לך מרד בכל מקום, הם נמצאים בכל מקום, זה מין סרטן מפושט כזה,
מצד אחד. מצד שני,
אם תטפל בהם, זה לא שפתאום יהיה לך איזה מדינה שאתה תמחק אותה.
זה לא יורגש.
אז זה כאילו שני צדדים, ודתיהם שונות מכל עם.
הם רק נראים כלפי חוץ נחמדים,
אבל באמת הם פנאטים.
הם פנאטים.
ואם תנסה להגיד, לדוגמה, כמו שהיה ניסו בחלק מהמקומות,
נכון?
נגיד במהפכה הצרפתית,
אז הם רצו להפוך את השבוע לעשרה ימים.
וכבר הוציאו לוחות שנה, והוציאו שעונים,
שבאמת זה הדבר הרבה יותר הגיוני לעבוד בעשיריות. כל דבר עובד בעשיריות, רק השבוע עובד בשביעיות.
וכבר איזנו את השנה, והחודש היה צריך עוד חודש, בין שלושה שבועות, וגם סידרו שזה יסתדר עם השנה, וכבר הכינו את הכול, וזה לא עבד.
אבל הוא אומר, נגיד שתנסה להזיז את השבוע לשבוע בעשרה ימים, הם לא ישתפו עם זה פעולה.
שום פנים ואופן. יש להם את השבת שלהם, הם לא יזוזו.
תנסה להזיז את יום השבתון משבת לראשון, הממלכתי, לא יעזור להם.
אז הם לא יעבדו לא בשבת ולא בראשון.
אומרת הגמרא במגילה,
דמאפקה כולה שטה בשהי פהי.
כל הזמן יש להם שבת, יש להם פסח, יש להם חגים, הם לא גמישים בכלל.
זבוב נופל לכוסו של אחד מהם, מוציא את הזבוב ושותה.
אבל אם אתה תיגע בכוס שלהם, לא ייגעו בזה. כלומר, הם,
יש להם דת פנאטית.
ואחשוורוש בונה כאן ממלכה שבנויה על הסבלנות.
ודעתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שובל לאני חם.
כלומר, לא יהיה לך כאן איזה נזק כלכלי גדול מאוד.
ואז הוא אומר לו ככה, אם על המלך טוב ייכתב לעבדם.
המילה ייכתב היא בניין יתפעל, כאילו מאליו. לא לכתוב, אלא היא כתוב, אם על המלך טוב אז תיתן לי לדאוג שהם לא יפריעו לך. זה בעצם מה שהאמן אומר.
הוא לא אומר איך להרוג אותם.
כמו שבפרוטוקולים של ועידת ואנזה לא כתוב שהולכים לרצוח את היהודים.
כתוב שהולכים ליצור פתרון סופי לבעיה היהודית במזרח.
אתה לא יודע מה יהיה הפתרון הסופי, האם זה יהיה מחנות עבודה,
האם זה יישוב מחדש, האם כל מיני דברים.
כן, אף אחד לא עולה על דעתו שזה יהיה מחנות השמדה.
אז זה מה שהוא אומר, יכתב לעבדם.
גם המילה לעבדם
היא מילה שסובלת
כמה משמעויות.
לעבדם יכול להיות הגליה.
כן, לעבדם, כמו מהירת תאבדון מעל האדמה,
שכתוב עלינו.
אז מה זה, תאבדון זה השמדה?
תאבדין שלנו, הכוונה, מה?
גלות.
גלות.
אז גם כאן ייכתב לעבדם ונגלה אותם לסיביר, נגלה אותם למזרח, נגלה אותם.
ייכתב לעבדם, אולי בעין, לעשות המבדים.
המילה הזאתי סובלת
כמה וכמה פירושים ומאפשרת לאחשוורוש את המרחב שהוא כל כך רוצה, איך זה נקרא? נקרא מרחב ההכחשה.
כלומר, הוא תמיד יוכל להגיד לא ידעתי.
האמן, ובאמת זה נכון, הוא באמת לא ידע.
אם הוא היה רוצה להתעניין אז הוא היה יודע, אבל נוח לו לא להתעניין.
ובנוסף, אמ״ן אומר, אני גם מוכן לשים מיליארד וחצי שקל לאוצר הממלכה כדי לממן את ההוצאות של הטיפול בבעיה הביטחונית.
יש לאמ״ן כסף פרטי. טוב, פה אחשוורוש אמר, פתאום,
זה עניין ממלכתי, אני רוצה לשלם את זה מתקציב המדינה.
ויאמר המלך לאמ״ן,
הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. טוב,
אז אם כך, את אחשוורוש
זה עבר.
הוא נתן את הטבעת מעל ידו ונותן אותה לאמ״ן,
כלומר, הוא נותן לו אישור לעשות כל מה שהוא צריך על מנת לטפל בבעיה. בסדר.
עכשיו עדיין צריך לשאול, מהי התוכנית המבצעית? כלומר, למה שהיהודים יחכו שישחטו אותם?
כאן מתגלה המן במלוא השטניות והתחכום שלו. שימו לב מה כתוב כאן.
וייקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו,
יג' בניסן.
וייכתב, ככל אשר ציווה המן אל החשדרפני המלך ואל הפחות, אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם והעם, מדינה ומדינה ככתבה,
ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשוורוש
נכתב ונחתם בטבעת המלך.
ונשלוח ספרים ביד ארצים אל כל מדינות המלך להשמיד,
להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד,
בשלושה עשר לחודש, שנים עשר הוא חודש אדר,
ושללם לבוז.
בתשגן הכתב לינת עין דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים, האביב,
להיות עתידים ליום הזה.
ארצים יצאו דחופים בדבר המלך,
והדת ניתנה בשושן הבירה,
והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה.
פה פה פם.
מה קורה כאן?
יש פה שני סוגי כתבים.
שימו לב.
יש את פצ'גן הכתב גלוי לכל העמים,
שם כתוב רק להיות עתידים ליום הזה.
כלומר,
בשושן ובכל מדינות המלך הוציאו פשקווילים,
פשקווילים.
בי״ג באדר כולם יהיו בבתים.
בי״ג באדר זה יקרה. אני אהיה שם בי״ג באדר. האם גם אתה תהיה בי״ג באדר? ככה, יוצרים איזה
הוראה מהמלך שבי״ג באדר לא נוסעים לנופש ולא זה. כולם צריכים להיות בבתים. למה? אתה לא יודע למה.
אולי יפתחו יוחננו,
אולי מבצע של רמי לוי, אולי מפקד אוכלוסין. לא יודעים, לא כתוב למה. אבל אומרים לך, י״ג באדר
צריך להיות בבתים.
חוץ מזה נשלחות איגרות סודיות,
טופ סיקרט סגול,
סודי ביותר,
שנקראות כאן
איגרות
שנשלחות
אל החשדרפני המלך ואל הפחות
אשר אל מדינה ומדינה וכולי,
והן נכתב ונחתם בטבעת המלך, כלומר הן טופ סיקרט חתומות,
שם כתוב להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.
למי זה נשלח?
אמרנו לחשד רפנים. כמה אמונים, כל החבר'ה האלה?
אנחנו יודעים כמה.
70... לא.
עשינו שם את זה המדינות.
אנחנו יודעים שהאמונים הם 75,000.
אלה מספר ההרוגים שנהרגו בסוף המגילה.
אז בעצם יש לאמון
75,000 קציני אס אס
שמקבלים ליד איגרת סודית שאומרת להם ככה, אתם צריכים להתארגן
בעוד 11 חודש ביום ספציפי
להשמיט את היהודים.
אני הכנתי לכם את התשתית. מה?
היהודים ביום הזה יהיו בבית.
מה שיש לכם ב-11 חודש זה למפות,
בלי שישימו לב כמובן, למפות את הבתים,
את הכתובות, ולחלק.
נגיד שבעיר מסוימת יש אלף יהודים שנמצאים ב-120 בתי אב,
מעולה.
120 בתי אב,
כל קצין אס אס מקבל שניים-שלושה בתי אב,
ביום הזה הם יהיו בבית,
אל תדאג,
רצית לחפש אותם בערים ולא ביערות,
מגיעים, דופקים בדלת,
כדור בראש לכל אחד, ממשיכים הלאה.
זו העבודה. 11 חודש, אתה יכול למפות
בדיוק איכן גרים היהודים,
לחלק ל-75 אלף
קציני אס-אס, שיש להם גם עוזרים, כן? זה הקצינים, יש להם גם עוזרים, כמו הגרמנים והאוקראינים, כן?
אז יש להם גם עוזרים.
אתה מחלק להם כתובות, ועשו את החשבון,
אם 75 אלף כל קצין
מקבל על עצמו לחסל 100 יהודים,
יחד עם העוזרים שלו,
שזה בהחלט אפשרי ב-24 שעות אם הם נמצאים בבתים,
הגעתם ל-7.5 מיליון יהודים שמחוסנים ב-24 שעות.
זו התוכנית.
כלומר, אף אחד לא יודע שמדובר בהשמדה, ביום ספציפי, בזמן ספציפי, במקום מסוים.
אמ״ן מכין פשוט את התשתית. היהודים יהיו בבתים,
לא תצטרכו לעבוד קשה, יש לכם 11 חודש למפות,
וביום נתון בזריחה אתם יוצאים בבת אחת ומתנפלים מכל הכיוונים.
לא יהיה להם בריכה, לא יהיה להם מנוס.
זו התוכנית.
גאונית.
שטנית.
זה מה שיצא לו בגורל.
זה גם מתאים לו, 11 חודש יש לו זמן להתכונן.
ואז כתוב, והמלך והמן ישבו לשתות,
שזה מזכיר לי שאני רוצה כוס מים.
איתן, איתן, איתן, איתן.
תודה. אביב.
זכר במצווה.
והמלך והמן ישבו לשתות,
והעיר שושן נבוכה, למה היא נבוכה?
לא.
או,
בדיוק, אומר לך חכם בני שהוא יהודי מפוכח מנתניה.
יש פה איזה שלט, להיות בעוד אחת עשרה חודש להיות בבית. מה, מה, כאילו, מוזר.
אז נבוכה, נבוכה זה לא אמבירסט, כאילו מבויש. נבוכה, הכוונה,
נבוכים מהמדבר, לא יודעים.
יש פה איזה, אתה יודע, הוראה מוזרה כזאת. בסדר, רגילים שכבר המלך הזה מג'נון.
אז זה, זה הכול.
מבוכה לא מצילה חיים.
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.
כל אשר נעשה, הכוונה מה?
גם את האיגרות הגלויות וגם את האיגרות...
איך הוא ידע?
אומר שמואל, אליהו הנביא גילה לו.
אומרים, הוא ידע איך שהוא ידע. הוא היה ממו... מה?
איך?
הוא אחד השרים. אז אולי הגיע אליו. אסתר בעצמה לא ידעה. אנחנו יודעים שהיא לא ידעה בעצמה. היא הייתה ממודרת מכל הדברים הללו.
הוא ידע.
אתם יודעים, מספרים בדיחה
שפעם נשיא ארצות הברית שאל את השרים שלו, תגידו, איך היהודים יודעים כל דבר?
איך הם יודעים כל דבר?
איסלאם אוהדכ, איסלאם אוהדכ, איסלאם אוהדכ, אללה יעתיק, עפייה, אישה אללה.
ברוך אתה, אדוני היום, עכשיו קונים דוחים.
אז אמרו לו, יש להם מקווה.
שם יש מקווה, לפני, זה, מדברים, מקווה נאייס, יודעים הכול.
הוא אמר, אני חייב לנסות את זה.
הלך למד כמה מילים ביידיש,
הלך שם לברוקלין,
נכנס למקווה, שם מגבת, ישב בחדר המתנה.
התיישב לידו יהודי.
אז הנשיא האמריקאי אומר לו, ווסהרץ,
למד מילים.
אז היהודי הזה אומר לו, אל תגלה לאף אחד,
אבל שמעתי שנשיא ארצות הברית צריך לבוא לפה.
יהודי, מרדכי ידע, על כל פנים.
טוב.
כלומר, זה הצליח יותר מדי,
כביכול.
מרדכי חשף את הכוונות, אבל הוא לא האמין
שהאמן כל כך הזדרז בביצוע.
טוב, ויבוא עד לפני שער המלך, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק
ובכל מדינה, מדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע הבל גדול ליהודים בצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצא לרבים,
נקודה.
גרשון, תקשיב, אתה שואל פה,
כל כך אני שמח על השאלה שלך, אין לך מושג כמה.
עוד שנייה אחת אני מגיע אליך.
אני רק גומר לקרוא את הפסוקים.
ותמונו הנערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחה למלכה מאוד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו
ולא קיבל.
אומרים זה פסוק דואר ישראל מהמגילה מיניים מפה.
ותשלח ולא קיבל.
ותקרא אסתר לאטח מסריסי המלך אשר העמיד לפניו בצבא על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה
ויצא אטח אל מרדכי אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך
ויגד לו מרדכי את כל אשר קראו ואת פרשת הכסף
אשר אמר אמר נשקול על גנזי המלך והיהודים לעבדם.
ואת פת שגן, כתב הדת, אשר ניתן בשנה להשמידם, נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לו על צוות עליה לבוא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמתו".
בואו רגע ננסה להבין מה קורה כאן.
אז קודם כל אני רוצה להתייחס לשאלה של גרשון. תראו, יש כאן פער בלתי ניתן לגישור לחלוטין
בין
מדרש חזל לבין פשט המגילה.
בסדר?
בסדר? מה אומרים חזל?
שחז״ל זה קודש קודשים, כן, ברור לכם.
חז״ל אומרים שכל המגילה קורה בשלושה ימים.
המן מפיל את הגורל בי״ג בניסן,
בי״ד בניסן
זה המשתה הראשון,
בלילה ההוא, ליל ט״ו,
זה ליל הסדר, נדדה שנת המלך,
ובט״ו בניסן
זה המשתה השני,
ומה קורה במשתה השני מיד אחריו?
המן נתלה. כלומר, כל המגילה
מרוכזת בשלושה ימים.
ככה אומרים חז״ל, נכון? ככה אומרים חז״ל, נכון? שלושה ימים, בלילה ההוא, זה ליל הסדר. עכשיו, הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
אי אפשר להגיד אותו בפשט.
למה?
לא.
אומר לחם גרשון שהוא גם כן עוד יהודי מפוכח.
איך יכול להיות?
סופרי המלך נקראים בשלושה עשר יום בו,
וצריך להפיץ את ה...
במאה ה-27 במדינה, כמה זה לוקח? לוקח לפחות שבועיים, בסדר? זה לוקח שבועיים לפחות, עד שמגיע לכל מקום.
נכון, זה לא יכול להיות זה.
אז זה דבר אחד.
דבר שני,
כתוב שאחרי שהגזרה הגיעה לכל מקום, מרדכי חשף את הכוונות ומצליח להודיע ליהודים בכל מקום.
אז כתוב, וכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים,
וצום ובכי ומספד, צג ואפל יוצא לרבים. זה הכל קורה בתוך כמה השעות האלו, זה ברור שזה קרה.
כלומר, לקח, אני עכשיו אומר את הפשט, לקח איזה שבועיים לפחות עד שהגזרות הגיעו לכל מקום,
לכל מקום,
ואחרי שהגזירות הגיעו לכל מקום, מרדכי חשף את הכוונות והודיע לכל היהודים בכל מקום, מה שראיתם, את הפתקים האלה תלויים על הקיר,
זה הולכים להרוג אתכם, ואז היהודים בוכים ונורא נורא נבהלים,
בסדר?
זה ברור?
ועכשיו עוד הוכחה, אסתר אומרת,
אסתר אומרת, עוד שנייה עזרא, אסתר אומרת,
ואת אומר אסתר להשיב על מרדכי, אלך נוס כל היהודים הנמצאים שם, וצומו עליי, ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים, לילה ויום.
עכשיו, זה לא מסתדר, כאילו,
אם זה הכל בתוך השלושה ימים האלו, נכון, אז אמר, כתבת אגרות בי' ג', אסתר יודעת מזה מתי, בי' ד' נגיד, אז היא שמה י' ד' ט' ו' ט' ז',
ואז כתוב, ויהי ביום השלישי,
ותלבש אסתר מלכות.
אז זה לא מסתדר,
כי יוצא במגילה שהכל קרה לי.
בקיצור זה לא מסתדר.
אתה מסכים, גרשון?
זה לא מסתדר. אי אפשר להגיד.
אז מה נעשה?
מה?
אז קודם כל בוא ננסה להבין מתי קרתם, אז מתי זה כן קרה. יש לנו עוד, יש לנו תאריך,
יש לנו עוד שני תאריכים כתובים.
אחד זה,
אנחנו יודעים שהמלחמה הייתה בי״ג באדר שנה אחר כך,
ואנחנו יודעים שמה?
מתי?
כ״ג סיוון.
אז אנחנו מבינים שכל האירוע של המגילה קורה מי״ג ניסן עד כ״ג סיוון.
כלומר,
בחודש וחצי. בחודש, שבוע חודש וחצי זה סביר.
שבועיים הלוך, שבועיים חזור, פה ושם וכל זה. אם אנחנו רוצים מאוד מאוד להתעקש,
אז אולי זה קרה באמת בכ״ח באייר, מפני שלפי סדר עולם רבה,
עמלק
שבא להילחם בישראל, הוא הגיע בכ״ח באייר.
זה יוצא לפי החשבון.
ויבוא עמלק וילך עם ישראל ברפידים,
ואחרי זה, מעיר פידים הם הולכים למדבר סיני, ולהר סיני הם באים באחד לחודש השלישי הם באים.
וזה מסתדר שמעיר פידים להר סיני
זה שלושה ימים, אז בסדר, עולם רבא כתוב שמלחמת ישראל ועמלק הייתה בכף ח באייר. אז נכון להניח שאולי
תלייתו של המן גם הייתה בכף ח באייר. כלומר, זה ברור שלפי הפשט זה לא קרה.
אי אפשר להגיד שזה קרה בדרס, לפי הפשט של המגילה.
וזה גם מאוד מאוד בולט, כי בדרך כלל המגילה מציינת תאריכים מדויקים, ופתאום פה היא מפסיקה לציין תאריכים. תגיד, מתי?
היא יודעת להגיד כג בסיבה, יג באדר, פה פתאום היא נעלמת דום.
אז שואל עזרא את שאלת השאלות, קודם כל, שכנעתי אתכם?
עזרא, אתה משוכנע?
לפי הפשט אתה משוכנע, נכון?
לא ייכנס, לא נכנס זה בתוך זה.
יפה. אז מה נעשה עם חזל?
אז עוד אחת ההוכחות החזקות,
שכשחזל אומרים מדרש,
הם לא באים לספר מה היה.
מה היה? תראה את הפשט.
זה לא תפקיד המדרש.
הם באים לספר לך מה אתה אמור להרגיש או איך אתה אמור לחוש
מול מה שהיה.
אז הם רוצים להגיד לך, רמת ההצלה והמעורבות האלוקית בסיפור של המן וכו', היא מקבילה לרמת המעורבות שהייתה ביציאת מצרים.
אלא מה? שם זה בגלוי וכאן זה בנסתר, אבל זה אותו דבר.
אותה עוצמה שהקדוש ברוך הוא מתערב ביציאת מצרים,
כחצות הלילה וכולי, הוא מתערב גם פה.
זה קרה בזמן אחר, בתאריך אחר, אבל איך זה קוד גנטי רוחני זהה.
זהה.
בסדר?
זה כאילו, זו המשמעות. כשחז״ל באים להגיד מדרש,
בלילה ההוא היה ליל הסדר, אז מה, הם באים לספר לנו עכשיו את הלוח שנה?
לא, הם באים להגיד לך, לא משנה מתי זה היה.
לא משנה.
זה היה כמו ליל הסדר.
מבחינת הנוכחות האלוקית והמעורבות.
בסדר?
והם סומכים עלינו,
שנלמד ונראה שזה לא,
מסתדר בפשט שזה היה בלילה ההוא, כשלא מסתדר, כתוב שאסתר צמה שלושה ימים, אז זה לא יכול להיות שזה יהיה, נכון? לא מתכנס, לא הולך, לא מסתדר ביחד.
וזו עוד אחת ההוכחות שאני חוזר עליה הרבה מאוד פעמים, שתפקיד המדרש זה לא לספר מה היה.
לפעמים המדרש זה לספר מה היה, אבל זה לא התפקיד שלא לספר על תפקיד המדרש, כי מה היה זה תפקיד הפשט.
תפקיד המדרש זה לספר מה המשמעות של מה שהיה.
וניתן את אחת הדוגמאות הבולטות שקשורה לפרשה שלנו,
שקראנו בשבת, כתוב בשבת שעשו את הכיור מהמראות הצובעות
אשר צבאו פתח אוהל מועד, נכון?
מה זה מזכיר לכם המילים צובעות פתח אוהל מועד? איזה פסוק?
איזה פסוק?
נו,
רוצים רמז?
מי רוצה רמז?
כתוב
אשר את הנשים הצובעות פתח אוהל מועד.
איך? איך?
בני אלי, הצלת את הכבוד של הכיתה.
כתוב, ואלי זקן וישמע אשר את השמועה אשר אומרים על בניו, אשר ישכבון את הנשים הצובעות פתח אוהל מועד.
אחי, תעלו על דעתכם
שבני אלי חופני ופנחס היו שוכבים עם הנשים פתח אוהל מועד, ואלי שומע ורק אומר להם נו נו נו.
אז מה אומרת הגמרא?
לא אשם, חלילה, שכבו.
אלא מה הם עשו?
היו מגיעות יולדות להקריב קורבן יולדת,
והם היו מעכבים אותם. למה היו מעכבים אותם? כי יולדת מביאה קורבן כזה מצ'וקמק. מביאה קורבן, לא, קורבן קודש קודשים, אבל הוא... שני תורים. שני תורים, כן.
והם בני אלי, חופני ופנחס, הם רוצים בשר.
אז אם מגיע איזה מישהו עם איזה חטאת שמנה,
עם איזה קורבן שלמים כזה, ככה טוב, ככה איזה כבש, ככה סלעות כבש טעים, אז הם קודם כל היו מקדמים אותו. מסכנה היא יולדת, היא מניקה.
התינוק בוכה, השאירה הבעל בבית וילדים.
אמרו לגברת, תבואי מחר, תבואי מחר, תבואי מחר, תבואי מחר, ארבעה-חמישה ימים, מעכבים אותה.
חוזרת הביתה, בעלה צועק עליה, איפה היית? אמרת, תודה לכת, תראי וזה וזה וזה.
מפירים את שלום הבית.
מבחינת התורה זה כאילו שכבו עם אנשים ופתחו עין מועד.
המדרש לא בא לספר מה היה, אלא בא לספר את המשמעות של מה שהיה.
אז למרות שכמפי חוץ זה נראה בסך הכול חיכית בתור עוד יום יומיים, מה קרה? מבחינת המשמעות
זה כאילו נעשה המעשה החמור ביותר שמפר את שלום בית.
זה ברור?
קחו לכם את הכלל הזה תמיד כשאתם לומדים מדרש. תמיד תחפשו את המשמעות ולא תשאבו למה היה. כי מה היה זה הפשט, זה לא היה.
טוב,
בסדר, אז עד כאן הבנו. טוב, כמובן השאלה כאן היא
מה מרדכי רוצה לעשות?
כלומר זה נראה שהוא שובר את הכלים, כן?
הוא כוער את הבגדים, זועק זעקה. עכשיו, אתם יודעים, הוא מתנהג בצורה מסוכנת.
לא מתנהגים כך בשער המלך,
ואז מה הסכנה שיהרגו אותו.
ולכן אסתר,
אסתר מבינה שקרה משהו.
היא מבינה, אוקיי,
והיא לא מבינה את ההתנהגות של מרדכי.
למה אתה מתנהג בצורה כזאת שאולי יכולים להרוג אותך ואז אני לא יודע מה קרה?
נכון?
התחלחל מאוד מאוד נבהלה.
אני לא חושב כאילו שהוא לא יודע.
כן.
בסדר.
אז הוא אומר לה,
מה הוא אומר לה?
והגן לו מרדכי את כל אשר קרעו
קרעו זה, כן, אשר קרחה בדרך, עמלק
ואת פרשת הכסף
אשר אמר המה נשקול על גמזי המלך ביהודים לעבדם
ואת פתשגן כתב הדעת אשר ניתן משם להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לו על צוות הלילה לבוא למלך להתחנן לו
ולבקש מלפניו על עמק. כלומר, קודם כל מרדכי יש לו את ראיית הזהב ביד, יש לו את הכתב הסודי ששם כתוב את המילה השמדה.
הוא אומר, את רואה את כל הפתקים, זה הכל שטויות, הולכים להשמיד.
אז הוא נותן לה את רעיית הזהב.
טוב,
אם הוא נותן את רעיית הזהב, אז לא צריך לספר את הסיפור של הכסף.
הרי הסיפור של הכסף זה אפיזודה. אמן יציאה כסף, אחשוורוש ויתר, מה זה משנה? כסף כן, כסף לא. אמן רוצה להשמיד.
אומר מרדכי לאסתר,
בן בנו של קרהו בא עלינו.
קרהו זה אשר קרחה בדרך.
כשעמלק באים להילחם, באנו בדרך.
למה הם באים?
שמא תגידו טריטוריה,
עדיין לא הייתה לנו ארץ,
עוד לא נכנסנו לארץ ישראל.
שמא תגידו מלחמת דת,
עדיין לא קיבלנו תורה.
אז למה הם באו אליהם?
למה ככה?
עמלק, יש לו שנאה עצמית לעם ישראל.
אנחנו בדור שלנו לא צריכים ללכת הרחוק, זו השנאה הגרמנית ליהודים.
היהודים לא רודפים אחר כך, הם לא זה.
והגרמנים מתאמצים לאסוף את היהודים ולהשמיד אותם. צריך להספיק להשמיד את היהודים, זה אחד מההישגים
של מלחמת העולם השנייה שהגרמנים רוצים להשיג.
אז אומר מרדכי לאסתר, תראי, אני יודע לאן תלכי.
את תנסי להגיד, אוקיי, בוא נראה דיפלומטיה,
בוא נפעיל פה, בוא נשחד אותו.
זה לא יעבוד.
זה לא יעבוד.
הוא מוכן לשלם כדי להשמיד את היהודים.
אי אפשר לשחד אותו.
הוא הולך על זה במסירות נפש.
וכשיש כוח של מסירות נפש,
הדבר היחיד שיכול לעצור אותו זאת מסירות נפש נגדית.
אם תלכי בפוליטיקה,
אם תלכי בדיפלומטיה, הוא ייקח אותן.
הוא ינצח, כי הוא מגיע ממקום מוכן למסור את הנפש של הדבר הזה.
ולכן מרדכי בעצמו שובר את הכלים, קודם כל, קורע את הבגדים וכל זה, ומצפה גם מאסתר לשבור את הכלים.
ולהגיד שתלך לאחשוורוש אשר לא כדת ותשבור את הכלים.
אסתר לא מבינה.
ותאמר אסתר להטח.
אה, תראו, אני חייב להגיד פה עוד משהו קטן,
חייב להגיד את זה.
תראו רבותיי, הרגע הזה, במגילה,
בשביל אסתר,
כמה שזה נשמע לכם מוזר,
זה רגע משמח.
למה?
חמש שנים
היא לא מבינה בשביל מה היא פה.
היא לא מבינה.
נערה יהודייה צנועה וחסודה,
היא הגיעה למצב שהיא המלכה של אחד האנשים הכי מושחתים בעולם,
הכי פרוצים, הכי... איך?
היא לא מבינה.
ואחד הדברים הכי קשים לאדם, ואולי הקשה שבכולם,
זה לחיות מתוך
חוסר הבנה מוחלטת מה קורה איתו.
למה אתה עושה לי את זה הקדוש ברוך הוא? מה הסיבה?
האמונה אומרת, תקשיב,
יום יבוא ותבין.
שמעון הקבלות בין מרדכי ואסתר ליוסף, גם עם יוסף,
לא מבין איך מהבן האהוב של האבא שלו,
הוא מוצא את עצמו תוך זמן קצר מאוד,
עבד, נמכר, מתגלגל, מגיע לפוטיפר, מגיע לכלא מצרים, עשר שנים, שתיים עשר שנים הוא בכלא,
הוא לא מבין מה רוצים ממני, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני, איך גלגלת אותי לפה?
עד שהוא מתפנה למשנה למלך מצרים, גם אז הוא לא מבין.
רק כשהאחים שלו באים מולו, רק אז הוא מבין
למחיה
שלחני אלוהים, רטרואקטיבית.
אז גם אסתר לא מבינה, הרגע שאסתר מתחילה להבין זה הרגע הזה.
או,
או,
עכשיו אני מבינה.
שלחו אותי כסוכנת סמויה,
סוכנת מוסד סמויה,
בנו לי סיפור כיסוי,
שלקח לבנות אותו חמש שנים,
מי זה קאמאן אמין טאבת?
קאמאל אמין טאבת?
אה?
אלי כהן. וואי, היום אתה מפציץ. מי זה?
איך קוראים לך?
יואב.
אלי כהן.
אז למה קוראים לו קאמאל אמין טאבת?
כי כדי לבנות לו סיפור כיסוי,
לפני שהוא בכלל הגיע לרוסיה, לסוריה, לדמסק, שלחו אותו לארגנטינה.
שם הייתה קהילת סורים גולה,
והוא שם התערבב איתם,
והציג את עצמו כקמאל אמינטאבס, גם כן כסורי גולה, כסוחר, כפה, כשם.
ואז משם הוא הגיע לסוריה.
משם.
ואז שאלו, איפה אתה? כן, הייתי בארגנטינה, אני פה, אני שם, וזה, ואז כאילו, אבל הסיפור כיסוי לקח עצמו כמעט שנה לבנות לו אוטו.
ואז קרה נס גדול, וזה, ומה קרה?
וחבורת הגולים בסוריה, החברים שלהם, בארגנטינה, החברים שלהם בסוריה תפסו את השלטון.
ואז אלי כהן יהיה החבר של כל הקודקודים שם, כן?
אוחד על זה הדרך.
אז אתה בונה סיפור, אז אומרת אותו, אסתר, עכשיו אני מבינה,
בניתם לי סיפור, הקדוש ברוך הוא בנה לי סיפור כיסוי לאורך חמש שנים,
בשביל הרגע הזה, להציל את העם היהודי משמעותי, מבחינתה זה רגע של גילוי.
אבל אז היא לא מבינה למה מרדכי
שורף אותה.
היא לא מבינה את זה.
היא אומרת לו, תקשיב,
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים
שכל איש ואישה אשר יבוא אל המלך ולחצר הפנימית אשר לא ייקרא,
אחרד דתו להמית.
לבד מאשר יושיט לו המלך
את שרביט הזהב וחיה.
כן, זה היחיד.
ואני לא נקראתי לבוא אל המלך
זה שלושים יום.
היא לא מנסה להתחמק.
היא אומרת, תראה, יש כללים.
גם לפי דבריך ולפי המסמך שהבאת לי, הדוקומנט,
הגזרה היא לעוד אחת עשרה חודש.
יש לנו זמן.
המלך לא קרא לי שלושים יום, אז מה זה אומר?
עוד רגע הוא יקרא לי, היום, מחר, שבוע הבא, לא דוחה אותך לעוד חודשיים.
אתם מכירים את הבדיחה?
צריך לספר בדיחות.
איזה אדם אחד גזר דין, היה לו גזר דין מוות.
אז הכומר קושר לו את החבל, הצבא, אומר לו יש לך משאלה אחרונה.
הוא אומר לו, תבקש.
אומר לו, אני רוצה תות שדה.
תות שדה עכשיו זה לא ה... הוא אומר לו, אז נחכה.
נחכה.
אז היא לא אומרת לו, אני אתחכה עכשיו עד שיהיה תות שדה.
ועוד לא, 30 יום,
מלך כזה תאוותן,
הוא יקרא לי מחר או מוחרתיים, אני אצלו.
ועל זה אומר לה מרדכי, את לא מבינה.
את מנסה ללכת בדרכים הרגילות.
את מנסה ללכת בדרכים הדיפלומטיות. זה לא יעזור.
זה לא יעזור. כאן צריך איכות אחרת.
אש מכבה אש.
אתם מכירים את זה.
אש מכבה אש.
אש אוכלה אש.
וכשיש אש גדולה, מים לא מכבים אותה.
האש פשוט מעדה את המים.
אפילו מי שמכיר,
צריך לדעת להכיר, להיזהר מהדבר הזה.
כשמדליקים מדורה עם שמן
ובאים לכבות את זה עם מים, מה קורה?
זה להבה מטורפת.
הוא קופץ.
המים מיד, לפני שהם מגיעים, השמן תופס אותם ונתפס עליהם והופך את זה להבה עצומה.
אז הוא אומר, אתה מנסה לכבות מדורת שמן עם מים, זה יהיה עוד יותר גדול.
הדבר היחיד זה מסירות נפש שכנגד.
אש שלך, תכבה את האש שלו.
ויאמר מרדכי
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים
כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים במקום אחר
ואת ובית אביך תאבדו
ומי יודע אם לעת כזאת יגעת למלכות
מה אומר לו מרדכי בעצם?
תקשיבי
יש לנו הבטחה אלוקית
כמו שהוא הבטיח
גם כן בספר שמואל
וגם
נכון, שמואל אומר לשאול,
מה עשית וכולי, הלוא אם קטון ואתה בעיניך, רוב שבטי ישראל עטה,
כי חטאת קסם ואהב ונפצר,
נכון?
ואז הוא אומר, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם,
כי לא אדם הוא להנחם.
ומכאן יש לנו הבטחה אלוקית שעם ישראל לעולם לא,
חלילה, כן,
לעולם לא ייפסק קיומו.
אבל,
אבל,
זה יכול להיות ממקום אחר.
תתרגמו ממקום אחר לארמית,
סיטרא אחרא.
כלומר, תהיה גאולה.
אבל
היא יכולה להיות דרכך,
ואז היא תהיה גאולה ברחמים,
ויכולה להיות לא דרכך.
ואז את תאבדי, בית אביך יאבד, עוד כמה וכמה וכמה יאבדו בדרך. בסוף תהיה גאולה. למה? כי בסוף
הרע ייפול. בסוף גרמניה תיפול.
בסוף בעלות הברית ינצחו אותה.
ואז זה יהיה מאוחר מדי לשישה מיליון יהודים.
תלוי אם תלכי על זה או לא תלכי על זה.
אז בעצם מרדכי מבקש מהאסתר למסור את נפשה.
כרגע אנחנו מבינים שזו מסירות נפש בזה שהיא תגיע אל המלך אשר לא כדת.
אגב,
לא הזכרנו את זה, למה כל כך מסובך להגיע לאחשוורוש?
כאילו מי שמגיע אל המלך אשר לא כדת,
אחת דתו להמית,
אלא אם כן המלך הושיב לו את שרמית הזהב. יש יסוד סביר להניח שהאמן עשה את זה.
כלומר, המן, כחלק מההפקות הלקחים שלו,
מהניסיון רצח של אחשורוש, אומר לאחשורוש, תראה, הכל פה מופקר,
כל האבטחה כאן לא רצינית, מעכשיו,
סטרילי.
אף אחד לא יכול להגיע אליך בלי אישור שלי.
בידוק ביטחוני, זה כמו שהיום, כמו ההבדל בין לפני רצח רבין לאחרי רצח רבין. אתם יודעים, אני הייתי בתור ילד,
בטח גם אתם זוכרים את זה, הלכתי כמה פעמים ליד ראש ממשלה.
בתור ילד.
וואלה, ככה, בבחירות, היה בבחירות של 81, 84,
היינו הולכים עם כל מיני עשיונות, היית רואה, לוחץ לו ידיים וכל זה, יצחק שמיר,
זכרו לברכה, הלכתי לידו.
לא היה לנו באיזה לוויה, היה בפתח תקווה אסון כבד לפני הרבה שנים,
נהרגו 21 ילדים, 22 ילדים באסון הבונים.
הילדים האלה זה שכבת הגיל שלמדו איתי.
חלק מהם למדו איתי בכיתה ו', זה היה כיתה ז', אז זה היה בבית הספר ברנר.
הלכתי ללוויה,
יצחק שמיר הלך לידי, היה ראש ממשלה הזאת,
בדיוק אחרי שבגין פרש.
ככה.
אחרי רצח רבין, נגמר הסיפור. ראש ממשלה, אתה לא יכול לגבוש אותו ככה. כל מקום שהוא מגיע, שטח סטרילי.
אז אמן מידר את אחשוורוש.
אחשוורוש,
אתה לא יכול לגשת אליו חופשי, כי עכשיו אמן שולט לו על הלוז,
את מי הוא יראה, את מי הוא לא יראה. אז עכשיו באמת אמון מנהל את הממלכה. החשבור ראש תקוע באיזה מקום, לא יכול לצאת, והאמון שואל את מי יראה אותו ומי לא יראה אותו.
זה דרמה.
גרשון.
טוב,
ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי,
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן,
וצומו עליי,
ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום,
גם אני ונערותיי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת,
וכאשר עבדתי עבדתי. מה פירוש הביטוי?
כאשר עבדתי עבדתי, למה התכוונה אסתר? מהי התוכנית המבצעית של אסתר?
לסכל את מזימת המן על כך ועל עוד בשבוע הבא,
בשיעורנו הנפלא.
תגובה אחת
תודה. קישור לאודיו תקול