אז חשבתי לעשות איזה שיעור קצת כללי בעניין שלנו, שאנחנו לומדים טניה,
ולנצל את ההזדמנות שפורי מתקרב כדי לדבר על
דבר שמופיע בלא מעט דרשות בחב״ד.
גם לאדמו״ר זה כן יש פירוש נפלא מאוד על מגילת אסתר,
נמצא בתורה אור, על מגילת אסתר,
ובעקבותיו הדבור האמצעי, יש באור התורה, זה נראה לי נקרא,
גם כן דרשת לפורים,
מופיע בהרבה מקומות.
והסוגיה היא היחס לאמן
וחסידות. זאת אומרת, איזה טיפוס אמן מייצג עבורנו. זה דבר מאוד מאוד מעניין. קודם כל, זו ממש תפיסה חסידית.
סגור את הדלת מפורש,
היקפי.
דניאל, סגור את הדלת מפדלק.
ראיתי מאות אנשים, לא הבנתי מה מדובר עכשיו.
טוב,
אז זו קודם כל גישה מאוד מאוד חסידית, להגיד אין דבר ואין אדם שאני לא יכול ללמוד ממנו בעבודת השם,
והמן הוא אחד הטיפוסים המרכזיים דווקא,
מתברר. אז קודם כל בואו נעשה כאן איזה
מיפוי של הדמויות החסידיות,
בסדר?
ובחסידות
מדברים על... יש שניים, שניים שהם שלושה,
וזה נקרא חיצוני, פנימי ועצמי.
חיצוני או חיצון, נכון?
פנימי ועצמי. תשים לב שלא מדברים עכשיו על עניינים של מצוות ועבירות,
זה לא הסוגיה.
יכול להיות אדם שהוא עושה מלא מצוות והוא עדיין חיצוני.
ובחסידות להגיד על מישהו חיצוני זה כאילו החירוף והגידוף הכי גדול.
שיכול להיות.
ולחילופין, יכול להיות גם מישהו שהוא רשם וירושע, אבל הוא עצמי.
אתה לומד ממנו מה זה להיות עצמי. אז רק בואו טיפה נמפה את הטיפוסים, ננסה לתת דוגמאות
מי אנחנו מוצאים שהוא כזה, מי אנחנו מוצאים שהוא כזה,
ואחר כך ננסה לראות על המן, איפה אנחנו שמים את המן,
איפה הוא נמצא על הסקאלה, ומה אפשר להפוך,
ללמוד, כי הרי כל הסוד של פורים זה לנהפוכו.
ודיברנו כבר כמה פעמים שנהפוכו זה להפוך את הדבר בעצמו, זה לא להפך,
זה הדבר בעצמו, אתה רק סובב אותו, שייצא נכון.
אז חיצוני. מה זה חיצוני?
חיצוני זה מה שקורה היום, פחות או יותר.
אדם שמושפע לחלוטין ממה שקורה בחוץ.
העולם הפנימי שלו שדוף,
רדוד,
והדבר שמשפיע עליו זה מה אומרים על העם, איך הוא נראה, איך הוא נתפס.
זה חיצוני.
זה חיצוני.
כל מושב רוח קלה משנה את דעתו בעקבות מה שאומרים.
חיצוני חשוף להמון המון פגעים.
זה דוגמא חיצוני חשוף לעין הרעה.
למה?
כי מה זה עין הרעה?
לכל אחד מאיתנו יש צדדים חיוביים וצדדים שליליים. כל אחד. יש לנו דברים שאנחנו יותר מוצלחים מאשר שאנחנו פחות מוצלחים. בסדר, זה לגיטימי, נכון?
עכשיו מישהו מבחוץ מסתכל עליי. אם הוא מסתכל על הצדדים השליליים שלי,
זה כאילו הוא מדגיש את הדברים הלא-טובים. בסדר, אבל זה שניים שעשו.
כדי שדבר כזה יקבל משמעות, אני צריך לשתף עם זה פעולה.
אם אני משתף עם זה פעולה, אז באמת הוא הצליח.
הרמתי אנטנה וקלטתי את הגלים שמשדרים דברים לא טובים, ואז זה באמת משפיע.
אם אני, אני לא אכפת לי מה הוא אומר. אני עסוק בשליחות, אני עסוק בהשם יתברך, אני עסוק, זה לא משפיע, אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אני לא,
הרב קוק כותב על עצמו בארחת האיגרות,
שאיזה תלמיד חכם זקן נכנס בו ככה, וזה אומר לו,
אני ברוך השם רחוק מלהיות נהנה הרבה כשמשבחים אותי או מלהיות מצטער כשמגנים אותי ברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת. ככה הרב קוק אומר. אז מכיוון שהחיצוני מאוד מאוד מושפע ממה אומרים עליו
מאוד משפיע עליו, מאוד...
הוא קם עלייקים הוא קיבל, אז אם אומרים עליו דברים רעים זה גם כן משפיע עליו, זה חשוף לזה. חיצוני זה ממש דמות
שעל זה אנחנו אומרים תנצל נפשי מן החיצוני, בסדר?
דוגמה מופלאה לחיצוני זה בלעם.
בלעם. למה?
אתה רואה אותו, אין לו עמדה, כאילו,
לא רוצה ללכת לקלל, תקלל, מה אתה מחכה שהקדוש ברוך הוא יגיד לך שאפשר ללכת? כאילו, מה, יגיד, בכסף וזהב, ייתן לי, לא ייתן לי, הוא
כולו חיצוני, כן? זו דוגמה כזאת למישהו שאתה...
טוב, זה חיצוני.
פנימי,
זה באמת,
במקום להגיד פנימי, אפשר להגיד בינוני.
פנימי זה, אה, הדוגמה לחיצוני, הזכרנו את זה כאן היום,
בחבורה.
הזכרתי את ה...
קראתי את זה, באיזה מקום, לא זוכר איפה קראתי את זה, קראתי את זה איפשהו,
שיש היום חברה שאתה קונה,
אתה קונה בגדים, כאילו, קנייה אינטרנטית.
אתה קונה.
ואתה לא מקבל בגד.
אחרי שאתה רוכש את הרכישה, אתה שולח תמונה שלך, והם שולחים אותך
עם התמונה חזרה שאתה לבוס בבגד הזה.
לפרסום.
לא צריך, הרי אף אחד לא יוצא מהבית, הם ככה כל היום עם פיג'מה ולא...
מה ערעור? מה נחשב בחוץ? אולי גם כל המלחמה של רוסיה ואוקראינה, זה יכול להיות שזה הכל בכלל תמונות רק, ולא...
מה יכול להיות? אין אפשר לדעת.
אז זה כאילו חיצוני לגמרי.
טוב,
זה חיצוני.
פנימי זה באמת התפקיד של יהודי, להיות פנימי.
כלומר, להשתדל לעשות את הדברים. בינוני, הבינוני נמצא בין לבין,
בין הצד החיצוני שמושך אותנו לבין הצד הפנימי.
הצד הפנימי, הכוונה,
המשמעות, עולם הכוונה, עולם התוכן,
שהדברים יהיו מלאים בכוונה, מלאים במשמעות. זו העבודה של הבינוני, כן?
שימו לב, זה שדה אחר לגמרי מעבירות ומצוות,
כן? זה לא, כמו שאמרנו, אדם יכול לעשות,
אולי ניתן לזה דוגמא, אדם יכול להתעסק במצוות וחיצוני לגמרי. לדוגמא,
ביקשו ממישהו להיות חזן, בעל תפילה, שליח ציבור בימים נוראים,
בתפילת מוסף של ראש השנה של זה, אז ודאי שהוא עושה מצווה, נכון? לא מדובר על אדם שעושה עבירה. ובכל אופן,
אל המצווה הזאת הוא יכול לגשת בצורה חיצוני לחלוטין.
שייראו אותי וישמעו אותי וכל זה.
והוא ככה בוחר, יש רושם ככה בסידור איזה מנגינות יעשה באיזה מקום שירגש את הקהל והכל הכל ממקום שהוא רוצה לרגש.
יגידו בסוף התפילה, יבואו ויגשו לו, יגידו לו, איזה תפילה מרגשת הייתה.
והוא יכול לעשות את זה במקום פנימי.
מה המקום הפנימי?
שאני אשלח ציבור, והלוואי ואני אצא ידו חובת הרבים, ואני עומד לפני השם יתברך.
והוא יכול להיות מטלטל גם וגם, ואז הוא צריך להכריע את הכף לכיוון הפנימי ולא לכיוון החיצוני, כדי ש...
יש לזה הרבה סיפורים על המתח הזה.
בסדר? אבל זה ממש יכול להיות,
בתוך גבול הקדושה,
אדם יכול עדיין לעבוד לא את עצמו, לא את הקב' אלא את עצמו.
זה פנימי.
פנימי.
דוגמה לפנימי.
מי יש לנו דוגמה לפנימי? מה אתם מכירים?
דוד המלך הוא דוגמה לפנימי.
ממש.
כן, כי הוא... מה?
מה?
כן, הוא כותב עושה משהו עפר ואפר, אבל הוא מלא בענק. אבל אתה רואה,
לפחות מתהילים זה נראה שדוד כל הזמן באיזה מין מאבק שלא התגבר עליו.
הצד הלא טוב, הצד הרע, שהוא תמיד יהיה בפנים, שהוא תמיד זוכר את החטא שלו, הוא תמיד כל הזמן שם נגדו, נגד עיניו, את השליחות.
אבל הוא מתמודד כל הזמן, זה ברור שהוא מתמודד.
אז זו דוגמה לפנימי, כן.
עצמי,
זה חתיכת אירוע.
עצמי זה אדם שהוא כל העוצמה שלו מבפנים,
לא אכפת לו שאף אחד לא יבין אותו,
הוא לא מתפעל מכלום,
יש לו איזה מין עוצמה פנימית,
הוא משלם עליהם מחירים מטורפים על העוצמה הפנימית הזאת,
אבל הוא מבפנים, הוא ניזון מבפנים.
וזה,
בטרמינולוגיה של ספר התניא, זה מדבר על הצדיק,
צדיק וטוב,
שזה נשמות מיוחדות.
בתנ״ך הדוגמה המופלאה מכולם לעצמי זה יוסף הצדיק, נכון?
הוא עצמי.
למה הוא עצמי?
הוא לא משנה איפה אתה שם אותו, לא משנה מה הסיטואציה שעוברת על יוסף, לא משנה כמה הוא מתהפך.
הוא הרי מתהפך מקצה לקצה מלא פעמים.
האפיון של העצמי זה המעבר מקצה לקצה.
הוא בן אהוב לאביו, אחרי זה הוא בבור, אחרי זה הוא אצל פוטיפר,
אחרי זה הוא זה. יש דברים שהוא מהם לא זז.
הוא,
השם שמיים שגור על פיו,
הוא אולי הדוגמה הכי מופלאה אצל יוסף זה שהוא נמצא מול פרעה,
הרי זה תוך שנייה,
רגע אחד הוא בכלא, כבר 12 שנים הוא בכלא,
ושנייה אחר כך הוא עומד מול פרעה,
ופרעה אומר לו, שמע, שמעתי עליך, תשמע לך לא נפתור אותו.
אז מה אתם הייתם עושים?
היינו רועדים וכזה, ויוסף לא, זהו, הוא אומר לפרעה,
בלעדיי, לא אני, אלוהים יענה את שלום פרעה.
מה אתה כאילו, מחוצפה קצת להגיד לפרעה, בלעדיי אלוהים,
אני לא, אתה רוצה, זה מה שיש לי להציע.
יש לי להציע לך פתרון חלום מאלוהים, שפרעה בכלל לא מאמין באלוהים.
וגם אחר כך, אחרי שהוא עודד לגדולה, וכשהאחים מגיעים,
יוסף הוא עצמי, אחרי זה לא מבינים אותו בהתחלה.
זה נקרא צדיק, צדיק יסוד עולם.
אבל מתברר שיש עוד עצמי.
גם על פרעה קצת מרכלים שהוא עצמי,
כן, אבל לא לגמרי. פרעה זה עוד כי הוא מקשה עורף, הוא מקשה עורף, זה כאילו אחד שלא...
אם היה איזה מלך חלש,
אשר חוטף כפה מהקדוש ברוך הוא מתקפל, פרעה כאילו יש לו איזה עמדה.
אבל הטיפוס הכי עצמי בעולם זה אמן.
אמן הוא
אמן עצמי ומרדכי עצמי. זה כאילו מלחמת עולם כזאת.
מי הוא להאבק?
מה?
אני אומר, לא, זה, הקדמנו בהתחלת השיעור, לפני שנכנסו כאן הקהל הגדול.
אדמור הזקן מדבר על זה וגם אדמור האמצעי באור תורה. בואו נסביר למה אמן הוא עצמי, בסדר?
מה עם התכונות
שהופכו את המן לעצמי, ואז צריך להפוך את זה חזרה אלינו.
זה התיקון, זה הניצחון של המן, עמלק.
אז קודם כל, המן מתחיל בכלל מעמלק.
בואו ננסה להבין למה עמלק הוא עצמי.
כשעמלק תופס את עם ישראל
ונלחם בנו.
הנה, עכשיו יש מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, נכון? למה יש מלחמה ברוסיה לאוקראינה?
מה הסיבה?
טריטוריה.
הרוסים מעולם לא ויתרו על אוקראינה בתור חבל ארץ שלהם.
אוקראינה זה גם חבל ארץ מאוד עשיר,
גם במשאבים וגם בחיטה ובתירס, ועוד ועוד ועוד. כאילו, בשעה באוקראינה זה כוונה, שעות, שעות רק רואה סטוד של תירס או חיטה.
אז הם עדיין ויתרו,
היה קצת לא נעים, אבל נגמר הלא נעים.
אז הוא רוצה טריטוריה. איזה סיבה? איזה סיבה?
אולי היא סיבה לא מוצדקת, אבל יש סיבה.
אז יכולות להיות מלחמות בין עמים או על טריטוריה,
או על מלחמות דת, גם זה יכול להיות,
או על... כן, זה בדרך כלל שתי הסיבות.
כלכלה,
דת,
שליטה צבאית.
כשעמלק בא לפגוש אותנו,
נלחם בנו,
אין לנו אף אחת מן הסיבות הללו.
עמלק תוקף את עם ישראל במדבר, עדיין אין לנו ארץ,
אין לנו, אנחנו עדיין לא קשורים לשום טריטוריה.
זה עוד לפני מתן תורה, פרשת בשלח היא לפני פרשת יתרו, אז אי אפשר לקרוא לזה מלחמה דתית.
אז למה באת?
למה? ככה.
אני שונא אתכם? ככה.
זהו, בלי סיבה, אני רוצה אתכם. זו נקודה עצמית.
ולכן יש שם מלחמה מאוד מאוד מיוחדת.
משה רבנו עולה לגבעה, וידיו אמונה עד בוא השמש.
הפסוקים עצמם מדברים על איזו מלחמה מיסטית.
לא צריך להגיע לפרשנים, הפסוקים עצמם מדברים.
ויהי כאשר הרים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר ידו וגבר עמלק.
יש פה איזה, כשיש לך סיבה, אז אתה יכול להגיד, טוב, אני אתגבר. אבל כשאין סיבה, יש איזו נקודה מהותית.
ואותו דבר קורה במגילה, כלומר הסיבה שאמן רוצה להשמיד את היהודים היא מה הסיבה?
מה הסיבה?
איך?
אומר יצחק כי מרדכי לא קרא ולא השתחווה. מעולה, נפלת בפח שהאמן טמן לך.
כי אוקיי, נגיד שמרדכי לא קרא ולא השתחווה לאמן, זה מוסכם על כולם.
מה העונש ההגיוני שמגיע על דבר כזה?
נגיד שאתה יודע, לא יודע, נגיד אמן הוא הרשע הכי גדול מכולם.
אז לא נגיד, הוא באמת ככה, אבל מה העונש הגיוני הזו? כי מרדכי לא קרא ולא השתחווה.
אז הגיוני שאני אהרוג אותו ואת כל משפחתו ואני אטלה את כל הרחוב שלו ואת כל החמולה שלו אני אגרש.
זה כאילו, הגזמתי מאוד.
אדם אחד לא קורא ולא משתחווה,
ואתה רוצה להרוג את כל היהודים בכל העולם.
אז זה ברור שמרדכי הוא לא סיבה, אלא תירוץ.
אוקיי, אז זה התירוץ, אבל אז מה הסיבה?
הסיבה לא כתובה במגילה.
אין סיבה.
למה?
ככה.
עכשיו, איך תתמודד עם ככה?
מה תציע להמן? שוחד?
נציע לו שוחד. הרבה פעמים, אם רוצים להרוג את היהודים, משלמים להם שוחד.
המן מוכן לשים בעצמו,
משלו,
עשרת אלפים כיכר כסף, שעשינו בחבורה חשבון, שזה מיליארד וחצי שקל של היום,
הוא מוכן לשלם כדי להשמיד את היהודים.
אז זה ברור שאין מה, אי אפשר פה לשחרד אף אחד. הוא, מבחינתו זה,
הוא מאמין בהשמדת היהודים כערך עליון.
והוא אדם רציני, הוא לא מוכן לוותר על הערכים.
מה, אתה תקנה אותי בכסף בשביל ערכים?
עלילה, זה דבר ערכי אצלי.
מה?
לא, יפה, הבאת עוד דוגמה.
היטלר הוא עוד, נכון, זה עצמי, זה עצמי מהטומאה, אבל זה עצמי.
לא, אבל זה עצמיות, זה עצמיות. הזכרת את הדוגמה, הקדמת אותי,
כן, יש כל מיני רשימות של היהודים שהיטלר רוצה לחסל, אז יש בברית המועצות שלושה מיליון יהודים, בפולין שלושה מיליון, יש מקומות של חמש עשרה ועשרה וזהו,
רשומים אצלו גם.
אז קודם כל, מה זה?
מי?
מי?
אוי, עכשיו חז״ל אורי, רודף כבודו. אני כרגע נדבר איתך על המגילה עצמה, אתה רואה שיש כאן סיבה עצמית.
עכשיו בואו נראה עוד,
עוד, עוד תכונות שמאפיינות את המן כעצמי.
אז אמרנו, זו תכונה אחת.
למה הוא מפיל גורל?
מה הוא צריך להפיל? שונא את היהודים אין בעיה. שונא את היהודים, תשמיט את היהודים. בסדר, תכין תוכנית, תשמיט את היהודים.
האדם העצמי נשען על נקודה שהיא מחוץ למציאות,
שהיא לא הגיונית.
הגורל מבטא מה?
איזשהו משהו שהוא גדול, חזק,
עוצמתי מההיגיון של בני האדם.
גם אנחנו מפילים גורלות.
גם דוד אמנון מדבר על גורלות, נכון?
חבלים נפלו לי בנעימי, אף לרעי, אדוני מנת חלקי וכוסי אתה תמיך גורלי.
והכהן הגדול עושה גורל ביום הכיפורים, וחלוקת הארץ לנחלות היא לפי גורל. גורל זה בעצם להגיד,
יש פסוק במשלי,
בחיק יוטל גורל ומשפט מאת השם יצא, משהו כזה. כלומר, יש דברים, יש קצת של משפט ויש גורל. גורל זה להגיד, אוקיי,
אני מבין שאני עכשיו משהו רק מהקדוש ברוך הוא, או רק מלמעלה. אין לי יכולת השפעה על זה. המילה טרגדיה ביוונית משמעה גזירת גורל,
כן?
אבל גם בקודש יש מקום שאתה אומר, שמע, זה גורל. ככה זה. ככה זה. זה גורל.
אפילו ברמה הפרטית שכל אחד מאחד מאיתנו, לפעמים אדם נתקל בזה דברים בחיים שלו, לטובה, לא רק לטובה, או שאתה אומר, שמע, אני נורא רציתי שזה יהיה אחרת, אבל אין, הקדוש ברוך הוא חסם אותי. זה כאילו כמו גורל כזה.
גורל.
מה?
מה?
אומר, שואל לירון של המקסימה, והתשובה בצידה.
מאיפה נובעת העוצמה של העצמי?
מזה שהוא מתחבר לאיזה משהו שהוא,
זה לא משהו הגיוני, זה לא משהו שהחלטתי.
זה הגורל.
אני מבטא אותו.
הזכרת מקודם את היטלר.
אתה יודע כמה פעמים ניסו להתנקש בהיטלר?
ניסו להתנקש בהיטלר עשר פעמים. מתוכם, פעם אחת, הגדולה מכולם,
כבר הם היו בטוחים שהוא מת.
זה היה אסון בינלאומי,
מפני שאני כרגע לא זוכר את כל השמות,
אז קצין גרמני קראו לו פון משהו, הוא היה נחמת מלחמת העולם הראשונה,
הצליחו לצרף אותו לקושרים.
הוא היה עם היטלר בישיבות הכי פנימיות, הוא בא עם מזוודת נפץ,
שם את המזוודה ליד הרגליים של היטלר.
ואז ביקש סליחה שצריך לעשות את השירותים, יצא,
שמע פיצוץ,
אחד ועוד אחד שווה שתיים,
התקשר מהמרכזייה לברלין, הוא אומר, הוא נהרג, קדימה, תתחילו.
ואז כל הקושרים יצאו מאחורי, וזה גם רומל היה בקושרים וכולי,
אבל מה שקרה, שמהרגע שהוא שם את המזוודה, עד שהוא יצא,
איזה קצין עלה להסביר משהו על המפה,
והמזוודה הזאת הפריעה לו,
אז הוא הזיז אותה,
הוא פשוט הזיז אותה מאחורי זה, היה שם שולחן מעץ אלון עבה,
והוא שם את המזוודה מאחורי הרגל של השולחן, העץ אלון, המזוודה התפוצצה,
שלושה קצינים נהרגו, היטלר חטף קרע באור התופת קצת עם היד,
ובעוד שעתיים אחר כך הוא כבר היה ברדיו, מדבר.
ומה הוא אומר, וכמובן בגלל שכבר היו בטוחים שהוא נהרג וכל הקושרים חשפו את עצמם,
אז הוא גם תפס את כל מי שקשר בו.
קשר אותו, קשר נגדו, ורצח את עולם בצורה אכזרית.
מה הוא אמר באותו נאום?
הנה עוד פעם ניסו לרצוח אותי, הוא משתמש במילים האלו, וההשגחה העליונה,
הגורל העליון שהועיד אותי לנצח, להוביל את האומה הגרמנית שמר עליי עוד פעם.
זה הביטויים שהוא משתמש.
דמון כזה.
אז מאיפה?
מאיפה אדם שואף כוחות? אם אדם עובד בצורה הגיונית, אז הוא...
כשאתה מתחיל לחשוב בצורה הגיונית, לא, אמן לא חושב בצורה הזאת, יש לו, הוא נשען על
איזושהי שליחות שהוא מרגיש בתוכו.
ומשם הכוח.
אני עושה כאן מעברים חדים מדי, כן, אולי זה, אבל...
הרב קוק,
לך צדיק לברכה,
כותב
דברים באמונה שאף אחד לא מבין,
בדור שלו. הוא אומר, רק הרב צבי לא מבין אותי.
והוא חוטף התנגדויות.
ואבא שלו כותב לו באיגרת,
למה אתה לא כותב מקורות למה שאתה אומר? תציין. הוא אומר לו, זה לא יעזור שאני אכתוב מקורות, הם לא מבינים מה שאני מבין שם.
הוא אומר, יש לי שליחות.
אני לא יכול...
הוא כותב את זה בהקדמה למדבר שור,
הספר הראשון שהוא הוציא.
הוא אומר,
בדרך כלל אדם מוציא ספר ראשון, מוציא אותו בהלכה.
למה אני מוציא ספר באגדה, הדבר הראשון? אז הוא כותב שם, על עצמו, בגיל צעיר.
הוא אומר, בהלכה אני לא...
דרכי לא שונה מאלה שקדמו לי, אני דרך ההלכה הסלולה.
באגדה אני חידוש, לא היה כמוני.
אז אני מתחיל באגדה.
ככה הוא כותב, חידוש.
כן, בוודאי, אתם צדיקים עם עצמי.
אז זה דבר אחד
של אמן.
הטלת הגורל.
הדבר השני,
אנחנו בסוף נצטרך להפוך את הכל, כן, לקדושה.
אבל קודם כל בואו נבין למה חז״ל אומרים על אמן שהוא היה...
למה בחסילות, סליחה,
מדברים על אמן בתור עצמי. הדבר השני זה פסוק במגילה
שאולי כבר נצטרך להפוך אותו מיד כי הוא פסוק זועק.
פסוק
שאומר
רגע, אני רק רוצה לעשות לפי הסדר.
כן, כן.
פסוק שאמן עובר רואה את מרדכי לא קורא ולא משתחווה,
אז הוא כתוב בימלא אמן חמאה ויבוא אמן אל ביתו ויקרא לזרם
ויאמר ויספר להם את רוב אושרו ורוב בניו וכו' נכון ותשע גידלו המלך ואשר נישאו ואז הם יתפסו מעל כל השרים אשר איתו
ויאמר המן בכל זה איננו שווה לי בכל עת שאני רואה את מרדכי היהודי
יושב בשער העיר ולא קם ולא זעם ממני
נכון ואז ויאמרו לו זה רשיתו בכל אהבה ויעשו עץ גבוה חמישים אמה
ויתלו את מרדכי ויאמר למלך ויתלו וכו' וכו' צריך לדון מה בדיוק העצה שמציעים לו אבל
אני רוצה לחזור על הפסוק הזה.
מה אומר המן?
הוא מספר להם, כלומר זה לא שהוא,
לפעמים אתה תופס בן אדם,
הרי מה שעושה הכעס הוא מצמצם את שדה הראייה.
אז לפעמים גם אדם שהוא מיליונר ויש לו מלא כסף,
ופתאום איזה מכונה בלה לו חמש שקל,
אז הוא יכול לתת לה איזה מכה כזאת, אה, אתה יש לך מלא כסף.
אבל המן, הוא מספר להם, ויספר להם המן את רוב ראשו, את רוב בניו, את כל אשר גידלו המלך, ואת ואת ואת ואת ואת,
ואז הוא אומר, וכל זה איננו שובר לי. אתם מבינים? כאילו, על כף המאזניים נמצא בן אדם שכל העולם משתחווה לו, שיש לו הכי הרבה עוצמה, כלכלית, צבאית, המלך נתן לו את הטבעת.
הוא יותר גדול מאחשוורוש, כי אחשוורוש כזה נראה כזה דמיקולו, חצי מסטוד, לא עושה כל היום עם סיבות, ועמד מנהל את העניינים.
והוא אומר, כל זה לא שווה לי,
בגלל שמרדכי לא כואב לעם משתחווה.
זה רציני.
עכשיו, הפסוק, וכל זה איננו שווה לי, יש לו סופי תיבות,
שם הוויה.
וכל
זה ה איננו ו שווה ה לי י. זה י, כ, ו, כ, מהסוף להתחלה.
מביאים את זה.
זה פסוק שכאילו רמוזה בו מידה אלוקית.
איזה עוד דבר אתם מכירים, שאם חסר משהו אחד, כלום לא שווה?
איך? ספר תורה.
עוד אחת מה זה חסרה, הכל מובן,
גם אפילו הוראות שלא מבטלת את המשמעות, לא מבטלת את הזה.
מה זה?
חסר, חסר חציות.
כל הספר פסוק, אני לא יכול לברך עליו.
קנאות,
פנאטיות, כל זה איננו שווה לי, כל הספר.
כן, עכשיו ראיתי כאן איזה פרסום על מכון שבודק, ספרים,
ספרים בני 20 שנה, 50% פסולים. ספרים מפחידים את הציבור קצת.
אבל כן, זו ההלכה.
זו ההלכה.
וכל זה איננו שווה לי.
ויש שם השם הוויה.
כלומר, זה רומז בעצמו
לכך שהמידה הזאת היא מידה נכונה בקדושה, פה זה בטומאה.
אבל תראו מה זה,
איזה עצמיות, האדם יש לו את הכול, חסר משהו אחד? לא, אני לא מוכן לוותר. אם אתה אדם שעובד בצורה הגיונית, זאת אומרת, יש לי 99 אחוז, חסר אחוז אחד, יאללה.
אבל אם זה עצמי,
שנובע מאיזה נקודה עליונה, אז אתה לא מוכן להתפשר.
לא, גם זה לא.
עכשיו, הפסוק הזה, וכל זה איננו שווה לי,
תזכרו, אנחנו נגיע לזה כשנתחיל לחזור,
ולעשות את הסיבוב,
הפסוק הזה הוא הפסוק שמאיר בחודש תמוז. הרי לכל חודש יש פסוק, נכון?
עכשיו חודש אדר,
מה?
לא זוכר, ולסוריקה בני עתונו נדמה לי, כל חודש יש פסוק. נישא נסמכו השמיים ותגל הארץ.
הפסוק של תמוז
זה הפסוק הזה.
בכל זה איננו שובר לי. מעניין למה דווקא הפסוק הזה הגיע לתמוז. למה אמן הגיע לתמוז?
תזכרו את זה.
זאת נקודה שנייה
שממנה מוכח שהמן הוא עצמי. מהי נקודה שלישית
של עצמי?
זה קצת מקביל על משה רבנו.
יש הרבה הקשרים בין משה לבין המן.
מה הקשר הכי מובהק בין משה לבין המן?
משה מוריד את המן. משה מוריד את המן, כן. כלומר האפשרות של משה בעולם יוצרת אפשרות של המן בעולם. אם לא היה משה גם לא היה המן.
האפשרות שיש דמות בדמותו של משה בקדושה
היא מאפשרת בלעומת זה גם את דמותו של אמן.
למה אני אומר את זה? כי הרבה פעמים העצמי
סובל במרכאות מחוסר מודעות.
כלומר, הסביבה מאשימה אותו באיזה חוסר מודעות. כי מרוב שהוא מחובר לנקודה העצמית שלו, אז הוא בכלל לא מבין מה הבעיה. לדוגמה,
משה רבנו, התורה מתארת את משה רבנו בתור תכלית הענווה. אין אדם יותר ענוותה ממשה רבנו.
אין אדם יותר ענוותה ממשה רבנו. הגמרא אומרת, גימל מוכה שחין ונפשו של משה שפלה מכולם.
הוא הכי, הכי... ובכל אופן, במה האשימו אותו קורח?
בגאווה. עכשיו, איך אתה יכול להאשים את משה בגאווה?
תאשימו אותו דברים אחרים. קורח אומר, יש לי ראייה. מה הראייה?
אתם שמעתם מה משה רבנו אמר לפני כן בפרשת משפטים וכל זה?
את הדבר הקטון, את הדבר הקשה,
תקריבון אליי. זה גאווה?
זה גאווה. כאילו, איך אדם יכול לדבר ככה? אתה יכול להגיד, חבר'ה, הדבר הזה,
זה מה שאתם לא מבינים,
אז תביאו אליי ואני אעביר לקדוש,
ברוך הוא נלבן ביחד אבל ככה בפנים הדבר הקשה תקריבון אליי כאילו זה
אז קורח אומר משה רבנו הוא גאוותן
והוא לא יודע קורח שמה
שמכיוון שלמשה רבנו אין בכלל את האיבר של הגאווה אז הוא גם לא מבין
הוא גם לא מבין שיש בכלל אתם מבינים כלומר מי שיש לו גאווה בתוכו אז הוא מבין אוקיי אם אני אגיד את המשפט הזה זה ייתפס בתור גאווה
אני לא אגיד את זה ככה אבל משה רבנו אין לו את זה בכלל אז לכן הוא גם יכול להגיד משפטים שנתפסים כגאווה מרוב שהוא עצמי
אז אין לו את זה כן?
כן? ואז אתה יכול לראות אנשים שהם עצמיים, גדולי ישראל, שכותבים על סתם דברים
מופלאים מאוד. רבי נחמן אומר, חידוש כמוני לא היה.
איך אתה כותב דבר כזה?
אני נהר המתאר מכל הכתמים. תגיד, מה הדבר הזה? איך אתה מדבר? לא מדברים ככה, תגיד.
זה כאילו מרוב ש...
איפה זה מופיע אצל המן?
המלך קורא לאמן, הוא אומר לו, מה לעשות לאיש המלך חפץ בעיקרו.
אחד המקורות של מגילת אסתר ורוח הקודש נאמרה.
ויאמר המן בליבו,
למי יחפוץ המלך לעשות, יקר יותר ממני.
יקר או גדולה יותר ממני.
המן בטוח שמדובר עליו.
אין לו ספק.
גדולה, כבוד, רק לי.
ברור לו שהעולם נברא בשבילו.
ברור לו.
ברור לו. העולם, לכאורה זה פסוק. אדם צריך שיהיה לו בכיס פסוק,
בשבילי נברא העולם.
זה עצמי. כל מה שאתה רואה, כל הזה,
לא נבראו אלא לשמשייני.
ברור, אני לא מתכוון שאף אחד פה יתחפש לאמן בפורים, בסדר, אבל אנחנו... אז אני אומר, תכף תראה, כשאנחנו נהפוך את זה,
אז זה מיד יבורר, כן, תכף, אבל קודם כל אתה מבין למה זה דוגמא של העצמי?
העצמי בטוח שהעולם נברא בשבילו. עכשיו, אם זה העצמי בטומאה, אז זה באמת גאווה מאוד גדולה וזה נורא, אבל יש דבר כזה גם בקדושה.
יש דבר כזה גם בקדושה.
כמו שציטטתי לכם קודם את רבי נחמן שאומר,
חידוש כמוני לא היה,
או שרבנו כמובן בקודש, עוד למעלה וכל זה, הדבר הקשה את הקריבון אליי, כאילו אין, זה ברור שכל מה שאתם רואים זה הכל התכלית בשביל ש...
כן?
הבעל שם טוב יכול להגיד שהסיבה שהוא התגלגל ולקח אותו ולהגיע לאיזה מקום זה כדי שהוא יעבור באיזה מקום ויברך שהכל נהיה בדברו על איזה מעיין שמחכה מששת ימי בראשית.
קצת הגזמה, לא?
או אולי פשוט קרתה פה איזה טעות. לא, לא קרתה פה טעות. העולם נסוב סביבי.
כן, הלל אומר, אם אני כאן, הכל כאן. הלל היה רוקד את זה בשמחת את השואבה.
בהתחלה הוא היה דואג שנבין
שלא מדובר כאן בגאווה,
אם אני לעצמי מני, נכון, כי אני לעצמי מני וכו', אז זה לא אומר לי עם כל גאווה.
ועכשיו, אחרי שסילחנו את הגאווה,
אז אומר הלל, מה, אם אני כאן, הכל כאן.
אז זה כבר
אפיון שלישי של המן,
של עצמי.
עכשיו, למה זה חשוב?
כי מה זה ונהפוך הוא?
מה זה ונהפוך הוא? זה מאוד מאוד חשוב, כי זה ממש עוזר לנו למפות הדמויות, אמרנו. אם אנחנו,
בואו נגיד נחזור רגע לתחילת השיעור.
אז אמרנו שהבינוני הוא כל הזמן נאבק לא להיות חיצוני.
המגרש המרכזי שלו זה להיות פנימי,
אבל הבינוני מדי פעם יכול לנצנץ לו,
עצמי הוא לא, כי הצדיקים הם עצמים. אמרנו כמה פעמים שבמיוחד בדור שלנו אומרים שהבינוני כבר יכול גם
מדי פעם להשתעשע במידותיו של העצמי. הוא רשאי,
בלי לשגות באשליות שאתה איזה עצמי, אבל להכיר את זה, ומדי פעם ל...
בסדר? אז יכולים מדי פעם לנצנץ לך איזה משהו כזה.
אז לכאורה,
בעולם רגיל של תורת המוסר, היינו צריכים להגיד,
מה שאתם רואים אצל המן,
תעשו להפך.
אם המן הוא כזה מיסטיקן וגורל,
אנחנו נעבוד רק לפי שכל טוב ולפי ההלכה וכולי.
אסור.
ואם המן, וכל זה איננו שווה לי,
אז לא מי שעובד לפי שכל, זה הכל גאווה, זה הכל זה, גם אם לא הכל בסדר, אבל הרוב בסדר, אז מצוין.
ואם המן, הוא אומר, למי אכפת המלך לעשות יקר יותר ממני, אז אנחנו נגיד, מה פתאום, אדם צריך שיהיה לו ענווה,
ודווקא לחשוב שהוא לא ראוי, וכן, על זה הדרך. זה לעשות להפך.
אבל בפורים מה עושים?
נהפוך הוא. תיקח את הדבר עצמו הזה, ותהפוך אותו באופן שהדבר בעצמו יהיה בקדושה.
אז זה אומר שכל המידות הללו של המן
הן מידות
שניתן להפוך אותן לקדושה.
גם הבינוני.
ואז,
ותראו שזה הכל כתוב בתניא בעצם, מה שאנחנו לומדים.
בואו נראה מהי המידה הראשונה.
אתם זוכרים כמה האדמו״ר הזקן מדבר על כך שהבינוני,
מה שנותן כוח לבינוני להתמודד זה התחושה
הממשית של הנוכחות של השם איתו.
זוכרים? הוא ממש נותן שם כל מיני תרגילים במחשבה כזאת.
הקדוש ברוך הוא מלוא כל העולם כבודו והוא גדול והוא ענק והוא פינה את עצמו מכל העסקים כדי להתייחס אליך וכדי לברוא לא רק את העולם אלא גם כדי לברוא אותך
כדי להתייחס אליך ונתן לך תורה ומצוות אבל גם ברמה האישית מפרנס את האדם וזן את האדם ואתם זוכרים באחד הפרקים שדיברנו על מצוות אהבת השם שאלנו מהי הדרך
לאהבת השם אמרנו שאחת הדרכים שאדמו״ר הזקן נותן זה שאדם ישים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו ואז ממילא הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא כלומר
התחושה המרכזית שהחיים שלנו מושגחים
ומונעים על ידי גורל במקום החיובי.
גורל במקום החיובי.
זה נותן המון המון עוצמה.
המון עוצמה.
וכל אחד, בדיוק השבוע בחבורה, בקהילה אצלנו עשינו איזו עבודה על השגחה,
מקרה וגורל.
שלושה
מושגים שקיימים בחיים של האדם.
למדנו איזשהו מקור, איזה מאמר על הנושא הזה, ואז פשוט שאלנו שאלה,
הכל מהקדוש ברוך הוא, הכל,
הכל, גם המקרה, הכל, אבל ההבדל הוא בחוויה הנפשית.
בחוויה הנפשית של המקרה,
אני אומר לעצמי, יו וואלה, יכול להיות אחרת.
מה זה קרה במקרה?
ואז אני בחוויה הנפשית הרבה יותר מודה,
נמצא במקום של הודעה לקדוש ברוך הוא, שזימן אותי בדיוק לדבר הזה, כי בחוויה יכול היה לקרות אחרת, נכון?
זה לא שאני אגיד,
לא יודע מה, איזה מישהו נמצא על הכביש, פתאום מישהו צועק לו, תיזהר, תיזהר, אדוני,
אז מה התגובה הטבעית? וואי, תודה רבה, איך הצלת אותי במקרה עברת כאן.
ולא להגיד לו, תשמע, הכל מאשם. אם אתה לא היית צועק, מישהו אחר היה צועק. מה אתה, זה, לא נגיד כדבר כזה, נכון? אז החוויה הנפשית שלה במקרה היא חוויה של הודעה.
חוויה של השגחה זה מקום שבו האדם הרגיש שהקדוש ברוך הוא כיוון אותו לאיזה מקום, הוא עדיין היה יכול לבחור.
ויש חוויות של גורל, קרה לכם דבר כזה?
חוויה של גורל, חזקה מאוד, שאתה אומר, תשמע, אני לא רציתי את זה.
והלכתי בכלל לכיוון אחר, אבל זה היה חזק ממני, כאילו,
נפל כאילו איזה משהו.
לפעמים לוקח שנים כדי להבין למה זה היה ככה, אבל עיקר החוויה היא שזהו, זה לא הולך.
זה אורך, זה כיוון, מין משהו כזה.
וזה לבטל את עצמך על הרצון האלוקי.
אז כשאדם...
יכול להיות שזה מסתכל, אז לקחת את זה לכיוון של שלילי.
לא, לא שלילי, זה לא שלילי.
זה לא חיובי או שלילי, זה מפגש
כן, בדיוק, בדיוק, זה המילה. זה גדול עליי, ואז אני, אוקיי, אני פוגש אותה. זה נותן המון המון עוצמה לאדם, שאתה מרגיש שהקדוש ברוך הוא איתך. אתה לא איזה זרוק בשטח, בא בשטח ומנווט והולך להתב...
הקדוש ברוך הוא איתך, ולפעמים הוא איתך, ובדרך כלל זה השגחה,
לפעמים זה מקרה, ולפעמים הקדוש ברוך הוא אומר, פה לא,
אל תתווכח איתי.
אתה לא תבין את זה, גם אולי לא בגלגול הזה, רק בגלגול הבא, אבל אל תבין. זה לא.
זהו.
לא מבין, משהו כזה חזק.
אז זה נותן המון, זה נקודת משען פנימית לאדם, אני לא עזוב.
וזה מה שדוד המלך אומר, אתה תומך גורלי.
חבלים, תקשיבו את הפסוק.
איך הפסוק הולך?
חבלים נפלו לי בנעימים,
אף נחלה שעפרה עליי.
נכון?
אברך את ה' אשר יצא מפעילות יסרו לי כליותיי,
חבלים נפלו לי בני ימים, הפרעת שברי, אדוני מלא את חלקי וכוסי אתה תומך גורלי.
זה הפסוק הזה. כלומר, כשאדם מודע לזה שהקדוש ברוך הוא
נוכח יש לו כוח לשאת
חבלים.
חבלים נפלו לי בני ימים, זה נותן לאדם המון המון עוצמה.
זה דבר אחד.
דבר שני, נקודה שנייה של המן, למי, לא, וכל זה איננו שווה לי.
אז קודם כל בואו נסביר למה הפסוק הזה מופיע בחודש תמוז.
בחודש תמוז זה החודש שאנחנו מתחילים להתמודד איתו עם החורבן.
חורבן של עם ישראל.
והשבוע יצאה כזה הקרנה חופשית של אגלת חורבן, כן?
אז הסרט הזה יש עליו כמובן כדרכם של יהודים מחלוקות כאלה ואחרות כי הוא מתואר
מתוך מוקרט המבט של יוסף בן מתתיהו שבעצם היה סוג של בוגד אבל אין לנו תיאור אחר.
שורה תחתונה על מה קרה בתוך היהודים ודאי אפשר לחלוק אבל מה קרה עם הרומאים זה מתאר נאמנה את העוצמה הרומאית.
אז תנסו רגע להבין מה חשבו יהודים
כשירושלים נחרבה ביד האימפריה הרומאית. מה הסיכוי שאנחנו נקום מדבר כזה?
זה נראה, זה חורבן טוטאלי, רומא החרימה פה את הארץ.
זה מתחיל בי״ז תמוז, חורבנו בבית ראשון וגם בבית שני.
פתאום בא הפסוק הזה ואומר,
וכל זה איננו שובה לי.
הפסוק וכל זה איננו שובה לי הוא הפסוק הכי חזק בכל התנ״ך,
שמלמד מה המשמעות של יהודי אחד.
כלומר, כל עוד יש יהודי אחד בעולם,
תיתכן גאולה.
אז זה פסוק של נחמה.
זה נותן המון המון עוצמה.
זה פסוק של עצמי, יהודי אחד עדיין קיים, יש... עכשיו,
התנועה הציונית
העריכה את הדבר הזה וקבעה את התקווה בתור המנון.
האמת, התקווה מעולם לא נקבע בתור המנון,
עד שחוקק חוק הלאום, אבל זה כאילו היה המנון הזה.
ואתם יודעים מה הבית האחרון של התקווה?
אנחנו מכירים את שני הבתים הראשונים, כל, בלב הפנים, בלב של יהודים. יש איזה עשרה בתים,
והבית האחרון הוא שימור חי
בכל ארצות נדודי,
כי אם אחרון היהודים גם תיגמר תקוותי.
משהו כזה. כלומר, כל עוד יש,
לא רק כל עוד בלב הפנימה, נפש יהודי הומיה, אלא כל עוד יש יהודי אחד,
יש תקווה.
אחד יש תקווה. ממי למדנו את זה? אחד.
משמעותו של יהודי אחד. ממי?
מהאמן.
אני רוצה להזכיר גם משהו בשם ריובי זקס,
שאמר את זה ב...
אתם איתי? זה מעניין אתכם?
השיעור הזה בכלל?
לא יודע.
קורס מים לא קיבלתי בשיעור הזה, לא יודע, כנראה אסור לי לבטא את ה... זה לא היה...
אני צריך קורס מים.
אביב, כפרה, תביא לי מים, נשמה, לא מבינים מה אני מבקש.
אהה, כאן, כאן, וזה.
אז רבי זאקס, מה הוא אומר?
היה לו נאום בטריוויט של...
בדינר של כל חב״ד, לפני כמה שנים.
אז הוא סיפר על הרבי,
ואז הוא נתן הגדרה,
קראתי את זה, אחרי זה ראיתי את זה,
הגדרה מדהימה.
הוא אומר ככה, הרבי התחיל להיות אדמו״ר
ממש אחרי השואה.
תש״א, 1951. פחות מהשואה הסתיימה ב-45,
שש שנים אחרי.
אז הוא אומר שלדעתו הרבי החליט להגיב להיטלר.
להגיב. הוא אמר, היטלר רדף אחרי כל יהודי בשנאה.
היה לו מספיק אנרגיה כדי לרדוף גם אחרי יהודי אחד ולהגיע אליו.
אני ארדוף אחרי כל יהודי באהבה.
יהודי אחד, אבל מה זה שם יהודי אחד?
תודה.
מה שווה יהודי אחד?
מה שווה יהודי אחד?
אני אחפש קבוצות, תנועות. לא.
יהודי אחד שווה, הוא משמעותי. יש המון המון סיפורים של הרבי
הנוגעים ליהודי אחד.
לדוגמה, סיפור שאני מאוד אוהב,
איזה שליח עשה מסיבה בוושינגטון נדמה לי,
וחנוכה.
התכונן וזה, עשה את כל הפרסום, ואז זה היה סופת שלגים, בוושינגטון יש איזה גביר כזה קפוא, וזה, ואף אחד לא הגיע.
אז הוא חיכה, חיכה, חיכה, אף אחד לא הגיע, קיפל את הבסטה, ואז הגיע, פתאום הגיע איזה מישהו כזה נכנס עם שלג, זה סטודנט, הוא אמר, כאן זו המסיבה של חנוכה.
אמר לו, היה צריך להיות מסיבה, אבל אף אחד לא הגיע, אז אין.
אז הוא קח את הפרטים,
עכשיו,
השלוחים צריכים לכתוב למזכירות של הרבי דוח על הפעילות שלהם, אז הוא כותב לרבי דוח,
ואז הרבי עונה לו, הוא אומר לו, בדרך כלל עושים פעולה לכמה אלפי נפשות בשביל לעורר נפש אחת,
ולך שלחו אותה ככה, as is, והחזרת אותה הביתה.
אני לא יודע מה זה הדבר הזה.
0-1. בסדר?
סיפר איזה שליח שהיה באלסקה.
נכנסתי לבית ספר באלסקה, והוא שאל באיזה כיתה, מישהי כאן יהודייה? אז ילדה אחת מרימת יד אומרת,
אני לא יהודייה, אבל אימא שלי כן.
אז תבינו איפה היא.
אז אמרתי, מה אני אגיד לה?
מה אני אגיד לה?
עכשיו אתה אומר, יהודייה ואלסקה רחוקה, עולם ומלואו.
כן?
וכל זה איננו שווה לי, ואת שם מרדכי.
אז הוא לימד אותה שבעצם השבת נכנסת מהמזרח,
ובעצם אלסקה זה המקום האחרון שהשבת נכנסת בו.
אז הוא אומר, אז כולם מחכים לנרות שבת של אמא שלך.
תגידי לה את זה, תדליק נרות שבת. כאילו אתה נותן למישהו איזה...
זו עוצמה אדירה.
מה המשמעות של יהודי אחד? ולכן באמת ההקבלה, מקודם הוזכר כאן ספר תורה,
אז אחד הנוטריקונים של ספר תורה זה ישראל יש שישים ריבו אותיות לתורה.
יש, כן, יש.
ואם חסרה אות
ספר פסול, אם חסרה נפש אחת,
די, מי החלק הזה בעם ישראל?
כאילו, העם פסול.
האם יש 64 אותיות לתורה, אברהם?
יש 600,000 אותיות?
לא.
יש דשטתא, 304,805 אותיות.
אז למה אומרים 600,000?
יש שיטה לספור שיצא 600,000. אם סופרים את כל המנצפחים,
מ', נ', צ', פ' וכ',
סופרים אותם פעמיים?
כי זה מ', מ', אז זה יוצא 600,000.
אז זה הדבר השני. מהו הדבר השלישי?
למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?
אז שומר את זה אמן, זה מקום של גאווה.
אבל אומרים בספרי חסינות שכל יהודי חייב לחשוב את זה על עצמו.
יש מישהו שהקדוש ברוך הוא ירצה יותר לפנק אותו מאשר את בניו היקרים, אהוביו? זה בעצם, למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני? זה ערב לוי יצחק עם ברדיצ'ב.
שכל הזמן רב עם הקדוש ברוך הוא ואומר לו, תגיד אני לא מבין אותך, איך אתה יכול להיות שאתה לא מפענק את עם ישראל? יש לך בנים יותר אהובים, יותר מסורים, אני תובע אותך לדין תורה.
יש כל מיני דברים שעדיין ישחק.
ונרדיג'ר תובע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה ומוציא אותו חייב. הוא חייב לגאול את ישראל, וגם מזמן הגיע הזמן, והוא פוסק את זה לפי כל הכללים.
תובע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה על ההתנהגות הבלתי מוסרית הזאת, מה זה הדבר הזה?
למי יחפוץ המלך לעשות עיקר יותר ממני?
כלומר, כשאדם מכיר בערך של עצמו,
בצד של הקדושה,
אז המן,
הרבה פעמים הרשעה, באינטואיציה שלה, מלמדת אותנו את התבניות,
הכלים, את המסגרת. עכשיו תיקח את זה ותהפוך את זה לקדושה.
תעשה את זה ונהפוך, אל תגיד לא.
ההפך מלמי יחפוץ המלך לעשות עיקר יותר ממני זה להגיד לא מגיע לי שום דבר. לא.
זה להפך, הנהפוך הוא שלמי יחפוץ המלך לעשות עיקר יותר ממני זה לדעת
את שומע, זה מדרש מפורש.
רשת לקיש אומר, כל הזהב בעולם,
כל הזהב בעולם זה רק בגלל עם ישראל והמשכן.
לא, אם לא היה עם ישראל, אז העולם לא היה מגנית את הזהב בכלל.
אז בשביל מי הזהב?
בגללנו, בזכותנו, בזכות עם ישראל.
בזכות היותנו בנים של הקדוש ברוך הוא.
אז אני חוזר רגע, ומסיים, אני חוזר רגע לבינוני.
הבינוני הוא בינוני.
והוא, כמו שאמרנו, משחק במגרש של הפנימי.
הלוואי בינוני, הלוואי פנימי.
הלוואי שאת המעשים שלנו נעשה בצורה פנימית
ולא בצורה חיצונית,
ולא ננסה להרשים, ונעשה דברים כמו שצריך,
ומתוך כוונה וכל זה. אבל הבינוני, כמו שראינו בספר התניא,
גם הזוהר מדבר על זה,
מדי פעם הוא מקבל איזה,
הוא אומר את זה שם ממש, לפעמים הבינוני מקבל איזה מתנה
והוא מקבל איזה דילוג, מתעברת בו נשמת צדיק, הוא מקבל איזה ככה, איזה דחיפה קטנה, הוא מקבל איזה דילוג כזה.
והדילוג זה שפתאום נכנסים בו כל מיני נקודות עצמיות.
אם המן הוא דמות מפורסמת,
כן?
ויש לו שורשים גם בתורה, אמין העץ, זה אומר שהדברים שמתוארים אצל המן הם דברים שיכולים להיות שייכים לכל אחד ואחד מאיתנו,
בנקודה עצמית. כל אחד מאיתנו יכול לרכוש את הנקודה העצמית הזאת, להרגיש שאנחנו מלווים על ידי הקדוש ברוך הוא בצורה עמוקה בגורל,
להרגיש שאנחנו לא מוותרים על שום שאיפה.
לא מוותרים על אף יהודי, לא מוותרים על אף גרגיר בארץ, לא מוותרים על אף אות בתורה, לא מוותרים על כלום, רוצים הכל.
ולהרגיש שמי יותר ראוי
מבניו של השם יתברך לכל השפע בעולם, לכל הדברים הטובים בעולם, לאושר, לכבוד, לכסף, להכל.
אין יותר ראוי מזה, כאילו ברור מה.
וזאת נקודה עצמית. אז המן,
או אחת הדמויות המרכזיות שמדברים עליה בחסידות כעצמי, עצמי דה טומאה,
אנחנו צריכים לדעת להפוך את זה, נהפוך הוא לעצמי לקדושה.
חזקו ואמצו!
