בשבת קראנו פרשת כי תישא ומאוד מאוד בולט בפרשת כי תישא זה המנהיגות של משה רבנו
לנוכח המשבר הגדול של חטא העגל משה רבנו מה שנקרא תופס פיקוד יורד מטפל בבעיה תודה רבה יצחק מטפל בעניינים
שים סיפור.
תודה.
מטפל בבעיה, מטפל בעניינים, גם מול עם ישראל,
אבל בעיקר מול הקדוש ברוך הוא. כלומר, הקדוש ברוך הוא מעלה כל מיני אפשרויות, חלילה,
להשמיד את עם ישראל. משה רבנו, אין משחקים.
מכן חטאתה ואימיין, וכן אין להם ספרך אשר כתבת, וכן על זה הדרך. באמת, מנהיגותו של משה רבנו
מאוד מאוד מתגברת כאן. השם ישמואל אומר דבר נפלא מאוד.
אומר השם ישמואל שהמדרגה שמשה רבנו זכה לה,
קרן אור פניו,
אתם מבינים שקרן אור פניו אחרי לוחות שניים ולא אחרי לוחות ראשונים? לכאורה הצליחות הפוך.
אחרי לוחות ראשונים היה צריך להיות קורן אור פניו, לוחות ראשונים,
מדרגה הרבה יותר גבוהה מלוחות שניים.
לא.
אור פני משה קורן לא בגלל הלוחות, אלא בגלל עם ישראל.
בגלל שהוא מסר את הנפש על עם ישראל,
אז הוא זכה למדרגת קירון פנים, לאור פנים מיוחד מאוד.
ולמציאת חן, והקדוש ברוך הוא נגלה אליו, הכל מכוח
המסירות שלו לעם ישראל והרבי יש לו שיחה ידועה ומפורסמת מדוע בעצם התורה כשהיא מסיימת, תתאר את פועלו של משה רבנו, הפסוק האחרון, אז היא אומרת לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול
לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול והאותות והמופתים אשר עשה משה
לעיני כל ישראל. ורשי שם אומר את כל הדברים, לעיני כל ישראל,
ליביא את התורה, קריאת ים סוף, לעיני כל ישראל,
מה אומר רשי?
שנשאו ליבו לשבור את הלוחות.
נשאו ליבו, התרוממות כזאת, היא מיוחדת,
והרבי אומר שזה בעצם נשאו ליבו, כי בעצם הוא בירר במעשה הזה שעם ישראל
קודמים לתורה.
והיחיד שיכול לברר את זה, מי שלא מכיר בערכה של תורה, זה לא חוכמה אם הוא יברר את זה.
אבל היחיד שיכול לברר את זה, זה משה רבינו.
טוב,
זו התפיסה, או זו התמונה הבולטת שאנחנו רואים, והיא אמת כמובן.
אבל בזוהר,
ובעקבות זה אנחנו נלמד היום את הגמרא במסכת ראש השנה, בדף יז עמוד בית גמרא חשובה מאוד,
מתוארת תמונה הפוכה כמעט, אפשר להגיד.
אני אגיד לכם את הזוהר בעל פה,
ואז ניכנס אל הגמרא.
האמת שהזוהר הזה הוא ממש פשט הפסוקים,
כי כתוב
ככה
ויאמר ה' אל משה
לך רד,
כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים,
שרו מהר מן הדרך אשר צוויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים
ממשיכה התורה ואומרת ואומר אדוני אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם כשור אפור
ועתה אניכה לי ויכר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך על אגוי גדול
מה קשה בפסוקים האלה? בושון?
מה קשה? יש פה קושי עצום
מה?
קושי של מוזיא אניכה לי ואכלם
אתה רץ, רצת כבר קדימה
גם אתה רץ קדימה
אתה רץ קדימה, שניכם רצים קדימה. יש קושי לפניכם.
שימו לב, וידבר אדוני אל משה, לך רד טטטם. ואז, ויאמר אדוני אל משה, ראיתי את העם הזה ואינם קשרופו.
למה צריך להגיד
עוד פעם, ויאמר השם אל משה? זה אותו דיבור, לא?
וידבר השם אל משה,
אין שם איזה תשובה של משה רבנו באמצע, שאתה צריך להגיד, אוקיי,
זה אותו דיבור.
אז אומר הזוהר את הדבר הבא.
אומר הזוהר את הדבר הבא.
אומר הזוהר,
זה זוהר נפלא וכי טיסה. אומרים, תראה כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל.
אף פעם הוא לא רוצה
לפגוע בהם. אז הוא מביא משל. מה המשל? משל לבן שעושה ככה קונצים.
אז האבא אומר לאימא, תקשיב, אני אבוא הביתה, אני אפחיד אותו, אני אגזים, ככה אומר הזוהר, אגזים,
ואני ארים את הרצועה.
ואט, הוא אומר, תבואי ותתפסי אותי ביד, שאני לא אוריד את הרצועה הזאת, שלא יקבל איזה מכה. וככה הוא ייבהל ויחזור בתשובה.
מסכימה, האמא רבה, כן, אז האבא מגיע,
אגזין והערים רצועה, ואז האימא, שזה שכינתי,
כן, האימא מגיעה, תופסת את היד של האבא, והבן נבן, וככה הוא חוזר בתשובה.
כך אומר הזוהר, התכוון, הקב'ה הוא לעשות לבני ישראל.
לא, לא, לא, לא, הוא הרים את היד,
אבל אז הוא רואה שכך אומר הזוהר, ומשה לא ידע עובדא דאימא איך היא.
משה לא הבין את התפקיד שלו כאימא. ואם אתם זוכרים, בזמנו דיברנו על כך שמשה רבנו כרב,
הוא רבנו, כי גואל הוא אימנו,
כי הוא מוקף בנשים,
וכשהצילו אותו והחיו אותו, וגם כשהוא נותן משל, אז הוא אומר, מעין לי לבשר התד, כי תאמר עליי,
שאו בחקיך כאשר יישא אמן את היונק.
אז זוהר, קדוש ברוך הוא,
כי אומר הזוהר,
נשאר את היד, והוא,
מה קורה למשה, או למה הוא לא זה, ואז אומר הזוהר,
בת השבי.
הקדוש ברוך הוא בעט במשה, נו, נו, נו, ואז משה הבין, איפה הוא בת השבי?
ויאמר ה' אל משה, ראיתי את העם הזה, וילאיום כשעורף ומתני חליבה יכר עפי מים ואכליה.
ואז משה רבי אומר, למה הוא אומר אני חליבה? אני מחזיק אותו. אה, הבנתי, הוא רוצה שאני אחזיק אותו, הוא תופס אותו.
אבל מראש, מראש,
מעולם הקדוש ברוך הוא לא התכוון חלילה
לפגוע בעם ישראל, הוא רק מתכוון לאיים עליהם. אגזים וארים רצועה, לשון הזוהר הקדוש.
בסדר?
זוהר חשוב מאוד.
ואז ויאכל משה את פני ה' אלוהיו, ויאמר ויאמר ויאמר. טוב.
הוא שם את משה רבנו בנקרת הצור.
ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים וישקיע משה לבוקר ויהיה אל הר סיני כאשר ציווה אדוני איתו ויקח לו את שני לוחות אבנים.
ואז
תעזרו לי, תעזרו לי, מושעון.
וירד אדוני בענן ויתתב מושם ויקרא בשם אדוני.
אתם מכירים? אומרים את הפסוקים האלה כל יום. אני כמעט בטוח שאנחנו אומרים אותם, ואנחנו לא יודעים מה אנחנו אומרים.
ויעבור אדוני על פניו ויקרא,
אדוני אדוני אל רחום וחנון אל רחפיים ורב חסד באמת, נוצר חסד לאלפים,
נושא עוון בפשע וחטאיו, ינקה לא ינקה,
פוקד עוון אבות על בנים, על בני בנים, על שישים ועריבים.
ויאמר משה ויקוד ארצה וישתחו. שאלת פשט.
אני חוזר על הפסוק.
וירד אדוני בענן ויתייצב במשה ויקרא בשם אדוני. מי קרא?
משה. לכאורה משה. יפה.
אחר כך, ויעבור הגנה על פניו ויקרא.
מי קורא?
מה?
משה.
ואז השם השמן רחום וחנון.
כלומר, בזה הרגע, שתי תשובות ששתיהן טעות.
מה שמעלה תמיהות קשות, האם אתם לומדים רשי על הפרשה?
מה?
כי רשי בשני המקומות, בגלל שאפשר לטעות, לא רק רשי, כל הפרשנים, רשב״ם, רמב״ן, כולם,
אומרים, לא, זה לא משה.
זה הקדוש ברוך הוא.
וסגי כבר ציטט לנו כאן את הגמרא בראשונה יז עמוד ב', אני בדרך אליה.
אנחנו נגיע אליה לפני שיש בעזרת השם, אל תדאג.
אני לא מסכים לך לצאת עכשיו, ואני אעשה לך על זה.
אז כתוב ככה,
בירד אדוני בענן, ויתייצב עימו שם, ויקרא מי הקדוש ברוך הוא
בשם השם.
כלומר, הקדוש ברוך הוא מגלה למשה רבנו איזה שם סודי שלו.
בסדר?
אני אגיד לך עכשיו, אני אקרא,
הקדוש ברוך הוא אומר, אני קורא עכשיו באיזשהו שם, תקשיב. ואז, ויעבור אדוני על פניו, הקדוש ברוך הוא עובר,
כן, מעביר את מידותיו וכולי.
ויקרא, בזמן שהקדוש ברוך הוא עובר, הוא קורא
ויקרא, ואז הוא אומר את מה, את המידות האלו, י״ג מידות של רחמים.
אדוני, אדוני אל רחום וחנון, ארח אפיים ורב חסד באמת.
מישהו התעטף שם בפריצות, אמר לו, יפה, יפה, יפה. אז גם מושון וגם, זה הפשט.
רגע, רגע, רגע, גם מושון וגם סגי. למה? זה הפשט, בדיוק.
אומרים את הגמרא בראש השנה י״ז עמוד ב׳.
ואני רוצה רגע ברשותכם לעיין בגמרא הזאתי,
שזה יהיה הכועסו חכמינו של היום,
ולנסות להבין את המשמעות שלה.
את המשמעות שלה, בסדר?
וזו משמעות דרמטית ביותר מאוד.
מה אומרת הגמרא?
אומרת הגמרא,
הגמרא כאן דורשת את הפסוקים,
אילפא רמי, הקשה.
כתיב ורב חסד
וכתיב ואמת.
אז איך זה יכול להיות?
שני דברים סותרים.
תרצת הגמרא בתחילה
אמת
ולבסוף רב חסד.
טוב, ממשיכה הגמרא ואומרת
אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. עכשיו נראה לי שרבי יוחנן הזה
היה לו בית מדרש לפסוקים שאי אפשר להגיד אותם
כי הוא גם אומר על כתוב והיה מגיע לפסוק והיה מגיע לפסוק והיה בוכה כביכול מעציבים אותו והוא בוכה
וכשהיה מגיע לפסוק באיוב, שהקדוש ברוך הוא, השטן הסיט את הקדוש ברוך הוא, אז גם כן היה בוכה, כביכול מסיטין אותו וניסט, כאילו, הוא היה לו במדרש כזה לפסוקים בעייתיים.
אז גם פה,
אמר רבי יוחנן, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לא אומר. אתם מבינים מה המשמעות של הדבר הזה?
שאם זה לא היה כתוב במפורש בתורה,
ואנחנו היינו אומרים את זה, זה היה נחשב ככפירה.
הוא היה נחשב כדבר חמור מאוד, שאסור להגיד אותו.
אבל מה לעשות, שזה כתוב.
רגע, עוד לא אמרתי איזה, אני עושה בילדאפ, אני בונה את המתח, שר ישאלה, ואני פה מדגדג את העצבים.
בסדר?
המטרה היא להגיע לשיא המתח בשעה שש.
זו המטרה.
אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לומרו. כלומר, אסור היה להגיד את זה אם התורה בעצמה לא הייתה אומרת את זה. מה אסור היה להגיד?
מה כזה חמור? מה כתוב כאן?
אז כשכתוב והתעצב בליבו, אני מבין. אם התורה לא הייתה כותבת והתעצב בליבו,
אז אסור לנו לכתוב להתעצב בליבו, כי זו הגשמה, הקדוש ברוך הוא יש לו לב, הקדוש ברוך הוא מתעצם, מה,
כן?
אם לא היה כתוב,
ויסת השם את השטן,
ויסת השטן, נכון? איך כתוב שם?
הקדוש ברוך הוא אומר לשטן, ותסיתני,
נכון?
לבלעו חיניו, כך כתוב, נכון?
שמאל, שמאל, לא, איפה זה שמאל, ימי, לא זוכר, איוב, איוב,
זה מי שרוצה לדקות, יחפש אותי באיוב.
כן, הכתוב אומר,
כן,
ויהי איוב ואבוא בני האלוהים להתעצב על ה' ויאמר אדוני השטן, אם זה תבוא, אה,
ויאמר אדוני השטן, שמת לבך על עבדי איוב, כי אין כמה בארץ, יש תמר אלוהים,
ותסיתני בו לבלעו חינם.
אה, זה יכול להיות, אם הקב' ברוך הוא, אם לא היה כתוב בתנ״ך במפורש, מי שהיה אומר שהקב' ברוך הוא מסיתים אותו וניסת, היינו מענישים אותו, מלכים אותו. טוב, זה מובן.
כאן, מה כתוב בסך הכול?
י״ג מידות של רחמים.
אומרת הגמרא אברהם
אומרת הגמרא
אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב יהיה אפשר לאומרו
מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור
והראה לו למשה סדר תפילה.
אמר לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפניי כהסדר הזה ואני מוחה להם.
ממשיכה הגמרא ואומרת, השם, השם, אני הוא קודם שהחטא האדם, אני הוא לאחר שהחטא האדם,
ויעשה תשובה אל רחום וחנון, אמר רב יהודה, ברית כרותה,
ליוד גימל, מידות
שאינן חוזרות ריקם,
שנאמר, הנה אנכי קורת ברית.
אז מה בדיוק, ומיד אחר כך אמר רב יוחנן, גדולה תשובה שמקרה על גזר דינו של אדם.
זה אני מבין, שתשובה מקרה על גזר דינו של אדם, אבל מה הבעיה ב...
בואו ננסה להבין את זה טיפה לעומק.
בעצם, מה נאמר כאן?
מה נאמר כאן?
נאמר כאן,
שתראו, אם אדם חוטא ועושה תשובה, אז אני מבין.
אני מבין שהוא באמת
לא יעלה. כי הקדוש ברוך הוא נותן לי הזדמנות שנייה וכל זה. בסדר גמור, זה אני מבין.
גם זה פלא, גם זה...
אבל מה כתוב כאן בי״ג מידות של רחמים?
לא כתוב שעושים תשובה.
לא כתוב את זה. אלא מה כתוב?
כל זמן שמזכירים לפניי את הסדר הזה,
אני מוחה להם.
איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות?
איפה התשובה? איפה התיקון?
חסר!
זה גם נכון בפסוקים עצמם, כן?
כשהם עדיין לא עושים תשובה.
ומשה רבנו אומר,
זה מאוד מאוד מוזר הדבר הזה.
אני רק רוצה לציין עוד איזה משהו קטן.
אתם יודעים, יהודי, נותנים לו אצבע, הוא לוקח כבר את כל היד.
נכון? גבאי עולה להודיע הודעות, הוא כבר אומר גם איזה שיעור דבר תורה.
אז מכיוון שאנחנו שמענו את השמועה הזאתי, הנחמדה,
שאמירת יג מודות של רחמים פועלת ישועות,
אז מה עושים היהודים?
מה עושים היהודים?
כבר מנצלים את זה עד הסוף, כי כמה שאני יודע, אצלי בחומש כתוב ככה,
השם השם,
השם השם, אל,
כל אחד זה מידה, השם השם אל, רחום וחנון, ערך אפיים,
ורב חסד ואמת,
נוצר חסד לאלפים, נושא עוון,
עובר על פשע וחטאה, ונקה.
בתורה כתוב נקה לא ינקה,
נכון?
אומרים את זה כל יום במלחמה, זה?
אה רחום וחנון, אה רחפה, אה רחס זה זמא, נוצר, נוצר, נוצר, נוצר, אבון הפשע וחטא, וינקה.
מה זה וינקה?
כתוב נקה לא ינקה.
נקה לא ינקה זה כאילו,
מה שנקרא בעבוע, נראה לך שינקה? תשכח מזה, לא ינקה. אנחנו חותכים את הפסוק לשתיים, נקה, זהו.
זה טריק מאוד מעניין.
אחלה, אפשר לחתוך הרבה דברים ככה.
ולהיות מרוצים.
איזה מין דבר זה? איך אנחנו עושים את הדברים האלו?
הגמרא כמובן מקשה, כתוב נקה, כתוב לא יהיה נקה.
אז הגמרא אומרת מנקה לשווים, לא מנקה לשאלה שווים. הגמרא מתרצת, אבל עצם החוצפה
לקחת פסוק ולחתוך אותו ולהגיד רק מה שבא לך,
מלמדת שבאמת, אלמלא מקרא כתוב אם אפשר לומרו, כלומר, לא עושים דברים כאלה.
נכון? לא עושים דברים כאלה, לא חותכים פסוקים, ואתה גוזר פה דברים איך שבא לך.
אז מה כתוב כאן בעצם?
רבותיי, תשימו לב, זה עמוק מכל עמוק ופנימי מכל פנימי,
וזה בסופו של דבר גם נוגע לא רק להנהגה האלוקית, אלא נוגע להנהגת כל אחד ואחד מאיתנו,
כי אנחנו תכף נזכיר פה עוד גמרא.
באופן עקרוני,
בעולם תיאורטי,
נקי, מה שנקרא סטרילי,
אדם שעושה עבירה
צריך להיענש במקום,
לפי סוג העבירה שהוא עשה, בסדר?
לדוגמה אם הוא עשה עבירת כרת,
הוא במקום צריך להיכרת.
כלומר, החלק הרוחני שבו, במקום צריך להיחתך.
מאיפה אנחנו יודעים?
מהעולם החומרי, הפיזיקה.
בסדר?
לא משנה כמה אתה נחמד,
לא משנה כמה יש לך כוונות טובות,
לא משנה כמה אתה בחור מתור.
נפלת מהגג.
זהו, עכשיו אתה יכול להגיד, אבל לא התכוונתי,
אבל אני זה... אדוני, מי שנופל מגג, מגובה מסוים,
זה התוצאה, אין מה לעשות.
זהו.
אתה יכול ללבד זכויות, ככה העולם עובד, יש חוקים,
והם לא רחמנים ולא סלחנים, הם עובדים.
תעבוד לפיהם, תעבוד לפיהם, תלך כמו שצריך, לא יקרה לך כלום.
או תתברך, אני יודע מה, אל תלך על קצה גג, תלך עם העקה, אל תקפץ עם כמו שאתה לא צריך לקפוץ, הכל יהיה בסדר.
תעשה שטויות, מה לעשות, תכיס את היד לתוך האש,
רגע, אבל לא ידעתי שזה אש.
מצטערים אדוני, האש שורפת.
כל הכבוד.
תיזהר, ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
בחומר וגם ברוח.
שאלו לחוכמה,
חוטא, מה עונשו?
מה אמרה?
הנפש החוטאתי תמות. שאלו לו תורה,
החוכמה אמרה, נדמה לי, חטאים תרדף רע, התורה אמרה, הנפש החוטאתי תמות.
זה לא נקמה, זה לא עונש, זה לא שונאים אותך.
זה ככה, זה פשוט ככה.
אנחנו פשוט לא רואים את זה, אבל תנסו רגע להמשיל
את העולם החומרי ולהבין שכמו שיש חוקים בחומר, והם
עובדים, ואין מהם סטייה.
עוד אחת למיליון מקרים מישהו נופל מהגג ומצליח איכשהו לשרוד, אבל אין סטייה מהחוקים הללו.
אותו דבר ויותר מזה, בחוקי הרוח.
יש לנו נשמה, היא ניזונת,
הזנה רוחנית מתמדת מבורא עולמים. יש את החוקי חיים שכתובים בתורה, כשאדם עובר על החוקים האלה, באופן עקרוני הוא אמור,
צינור החיים שלו אמור להיפסק, זהו.
במקום,
נכון?
אז מה אומרים?
טוב,
יעשה תשובה.
אם הוא עושה תשובה,
אז אתה יכול להגיד, אוקיי, הוא עושה תשובה,
זה איזושהי, אני יודע מה,
פגשת ביטחון, קשור בסנפלינג, אני יודע מה.
אבל כאן לא כתוב שהוא עושה תשובה.
מה כתוב כאן?
ולכן, אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אם תזכירו לי
את מידות הרחמים שלי,
שסליחה, כן, אבל כל המידות שכתובות כאן זה מידות אנושיות.
רחום, חנון, ערך אפיים, רב חסד, זה בני אדם.
כלומר, אתה יודע,
בדיוק, הבן שלי עבד באיזה מקום, חייבים לו כסף ולא משלמים, וזה, הוא אומר, תשמע, עזוב, אין לי כוח,
כאילו, אני רואה ששם המצב הזה, אני מוותר,
כאילו, אני מרחם עליו.
זה בני אדם, בני אדם.
אם זה היה רשות כלשהי שאתה חייב לה 100 שקל חנייה,
ירדפו אותך עד סוף כל הדורות, ועורכי דין, והוצאה לפועל, ולא, כאילו, זו מערכת, היא לא מכירה,
ראובן שמעוני, אז זה מתגלגל, עד שלא תשלם יעזבו אותך.
אבל אחד ואחד הוא אמר, תשמע, מה אני צריך, יאללה, אני מוותר לו. יאללה, ככה. נכון? כאילו, מידה אנושית.
הרחמנות היא מידה אנושית.
היא חולשה בעצם, במובן מסוים.
מה זה חנון? מה זה מידת חנון?
כן, מה זה מידת חנון?
חנון,
למדנו את זה בעבר, אנחנו זוכרים.
מה זה מידת חנון?
איפה זה מופיע בתורה?
זה מופיע כשלקחתי משכון מאיש עני,
לקחתי לו את השמיכה שלו,
כי הוא הלווה ממני כסף
ואני לקחתי משכון.
אז זה צודק או לא צודק?
צודק.
עכשיו בלילה האני אז זה קר לו.
אז הוא צועק לקדוש ברוך הוא. מה אתה צועק? מה אתה רוצה? לקחת הלוואה, משכון, הכל צודק.
אומר הקדוש ברוך הוא ושמעתי כי חנון אני.
למרות שאתה צודק
ולמרות שזה...
אז כביכול הקדוש ברוך הוא אומר למרות שאני צודק
כי חטאתם, יש בי צעד
של חנון,
של רחמן,
ששומע את הכאב ומתחשב בו.
עכשיו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לומרו, כי זה כביכול לייחס לקדוש ברוך הוא מה?
מידות אנושיות. הקדוש ברוך הוא האמת,
הוא החותמו של הקדוש ברוך הוא האמת, זה כאילו ככה זה עובד.
פתאום אתה אומר שהוא רחמן, שהוא חנון, זה כל מיני דברים כאלה.
זה נכון, זה נכון שתכליתן של י' מידות של רחמים זה לתת לאדם עוד מרחב של זמן כדי שאחריו הוא יחזור בתשובה.
זאת אומרת, אומרים לקדוש ברוך הוא, אם תיתן לי עוד זמן, אני אתקן אחר כך.
אבל המקסימום שהצלחנו להגיע אליו, בלי היו דגים עמדות האלו, זה שאם אדם עושה תשובה לפני,
זאת אומרת, נגיד,
הבן ישחם מביא משל על שלושה אנשים שנכנסו לאוצר המלך. אחד נכנס ופחד לגנוב. אחד נכנס, פחד ויצא.
שני נכנס,
גנב וברח.
שלישי נכנס, גנב והחזיר.
ואז המלך מגיע למחרת, הוא רואה פרצה באוצר, הוא רואה עקבות, הוא מביא את המשטרה,
תבררו לי מה היה כאן, תפסו את שלושתם.
טוב, אחד שנכנס וברח, אמרו לו, מה נכנסת? אמרו לו, שמע, נכנסתי וזה,
והתפניתי פחד, שיתפסו אותי, ברחתי.
אבל אנחנו אמרו, טוב, שימו אותו בכלא, איך הוצפה נכנסת לפחוץ, אבל כמה חודשים בכלא.
טוב, ההוא שגנב וזה,
גולרדין מאבד, ההוא שגנב והחזיר, אומר לך, אני לא מבין אותך, מה הסיפור שלך, אני גנבתי, אני באתי וגנבתי, אחרי שלקחתי את האוצר, באתי הביתה, אמרתי לעצמי, איך אני לא מתבייש
לגנוב ממלך כזה רב חסד, כזה גדול, כזה נסגר, מה קרה לי?
הלכתי להחזיר.
אז מה המלך אומר? טוב, עשית תשובה לפני שתפסתי אותך גם,
אז מה?
פותר אותו לשלום.
זה אפשר להבין,
זה אפשר להבין, תשובה לפני.
זה בא לידי ביטוי ביסוד של מודה בקנס פטור.
אם אדם גנב ותפסו אותו,
לפני שתפסו אותו הוא מודה, הוא פטור מכפל.
אבל פה זה לא מדובר, פה מדובר על זה שתפסו אותו, ואז
המלך אומר לו,
חוצפה, אתה נוציא אותך להורג.
אז הוא התחיל להגיד למלך, אדוני המלך,
אני אשתי, אני אשאיר אותה אלמנה, ילדים מתומים, תרחם וכל זה.
כאילו לכאורה, מלך מסך ודם לא עובד על הדברים האלה,
ולא על מלך מלכי המלכים.
אומר הקדוש ברוך הוא, אלמלא מקרא כתוב אפשר לאומו, גם אצלי, כביכול,
לא כביכול, יש את הצדדים הללו,
של רחום, של חנון, ערך אפיים, רב חסד, שהם לא נוגעים לאמת.
לא נוגעים לאמת.
למרות שכתוב שם אמת, אחת המידות זה אמת, נכון?
אבל,
זה נושא לשיעור נפרד, אבל אני רק מזכיר לכם, נגיד, שיונה הנביא,
כשהוא,
כשהקדוש ברוך הוא שומע בקולם של אנשי נווה,
אז מה יונה אומר לקדוש ברוך הוא?
זוכרים?
ימין באמצע.
ואיחר ליונה ואומר ה' הנה ידעתי כי אתה אל רחום וחנון ערך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה.
ויונה משמיט את המילה אמת. איפה האמת שלך?
הקדוש ברוך הוא לא נכון.
נכון. אתה יודע מה? אנשי ננווה זה קיקיון.
הם רק קיקיון. מה זה קיקיון? כלום.
בכל אופן, לך היה אכפת מהקיקיון. למרות שלא עמלת ולא עבדת בן לילה היה... אין לך אכפת.
אז לי לא היה אכפת מאנשי נניבי, אכפת לי מהבריות שלי, אומר הקדוש ברוך הוא.
אם קורה להם משהו,
אם קורה להם משהו לא טוב,
אז יש לי כאב,
אומר הקדוש ברוך הוא. עכשיו, אלה מידות אנושיות.
אם זה לא היה כתוב, אסור היה לנו להגיד את זה, כי זה לייחס לקדוש ברוך הוא דברים אנושיים, אבל התורה כותבת את זה.
כל המהות של י״ג מידות, י״ג וגימטרי אהבה,
זה הצדדים שבהם הקדוש ברוך הוא מעוניין בנו וקרוב אלינו,
ושומע את תפילתנו, ואכפת לו מהכאבים ומהצעקות שלנו, אפילו אם אנחנו קיקיון.
והוא ייתן לנו עוד הזדמנות לחזור בתשובה. אין ויתור, לא יוותרו על התיקון.
אבל ייתנו לך עוד זמן. למה? כי הכאב הוא פונקציה.
כי הכאב, הקדוש ברוך הוא שומע.
שומע.
עכשיו, אתם מבינים את החידוש פה?
זה חידוש בשבילך, עידו.
אתה יודע שהוא שומע?
לא.
שיוד גימל מידות זה בעצם תכונות אנושיות שמייחסים לקדוש ברוך הוא.
כשאומרים השם השם בהתחלה, אז תשאל איפה המידות כאן? איפה המידות כאן? טוב, זה כאן, יש כאן הגג, יש תוספות.
זאת אומרת, השם לפני החטא, אני השם לפני החטא, אני השם אחר החטא. אני השם לפני החטא, הכוונה, מזכירים פה,
אפשר לעבור על כל ה... אבל מכיוון ששאלת, אז אני אזכיר.
תוספות כאן, אני מסביר את זה.
אני השם לפני החטא, הכוונה, מזכירים את האהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם. השם לפני החטא, הכוונה,
זה כמו הורים שיולדים ילד, מחליטים שהם רוצים ללדת ילד, כן?
ונגיד שכבר יש להם עשרה ילדים, בסדר? שכאילו זה לא שיהיה רק רצון לפרוט ולרבות, שזה... כבר יש, הכל, הבית מלא, רוצים עוד ילד.
אז עכשיו יש פה החלטה לתת הכל לכלום.
יש משהו שהוא לא היה,
אתה רוצה לתת לו, זה כאילו אהבה אינסופית, מזכירים את האהבה הזאת, טוב.
אבל מה לעשות שהאהבה הזאת, לכאורה יכולנו לחשוב שהקדוש ברוך הוא התכוון לברוא אדם שלא חוטא.
השם, השם, אני השם, לפני שייך את האדם, אני השם גם לאחר שייך את האדם.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר, אני, יש לי צד שאני מקבל את האדם גם אחרי שהוא חוטא.
אני לא מבקש פה יצורים מושלמים.
אז אנחנו מזכירים בי״ג מידות הללו את צדדי הרחמים של הקדוש ברוך הוא.
ועכשיו אני אגיד לכם למה זה נפקא מינה. זה נפקא מינה לשני דברים.
בסדר?
זה קודם כל נפקא מינה לתפילה.
איך אנחנו מתפללים?
נפקא מינה שלושה דברים בעצם.
לאין סוף דברים. אני אזכיר פה שלושה דברים.
הראשון זה התפילה. איך אנחנו מתפללים? אז אתם מכירים, יש שיטה שהיא בעצם נשענת על דברי הרמב״ם.
הרמב״ם
שמאוד מאוד עסוק בלשלול מהקדוש ברוך הוא כל תארים אנושיים,
מפני שהרמב״ם היה בעולם שהיה בו המון המון הגשמה. אז הוא שולל. אנשים האמינו שהקדוש ברוך הוא יש לו ידיים ויש לו רגליים ויש לו עיניים וכל...
אז הרמב״ם שולל, שולל, שולל, שולל.
וכתוצאה מהדבר הזה יש תפיסה בעקבות הרמב״ם שכשאנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא אין שינוי ברצון.
אין שינוי ברצון.
הקדוש ברוך הוא לא משתנה.
אנחנו משתנים.
אנחנו משתנים.
אם אדם מתפלל אז הוא מתקן את עצמו אז הוא מתעלה אבל הקדוש ברוך הוא לא זז.
כביכול.
כן?
נותנים לזה משל, אתם מכירים משל הצוק.
כמו אדם שהוא
בים סוער
ויש לו איזה רב סודה.
בשלב מסוים מישהו זורק לו חבל מהחוף,
חבל שקשור לאיזה צוקו, אז הוא מתחיל למשוך את עצמו לעבר היבשה.
הוא חושב שכאילו היבשה מתקרבת אליו, אבל באמת היבשה לא זזה והוא מתקרב ליבשה. זה כאילו משל כזה של...
המשל הזה נשען, כמו שאמרתי, על דברי הרמב״ם וכל זה, אבל הרמב״ם זה צד אחד.
יש עוד צדדים, בעיקר רבי חסידאי קרשקרש מבטא אותם,
שבהחלט ניתן לייחס לקדוש ברוך הוא תכונות חיוביות. האמת, כל התורה מלאה מזה, כל הנביא מלא מזה.
אבל אתה לא יכול לעשות את זה אלא רק אחרי שדאגת לשלול מהקדוש ברוך הוא
תארים נמוכים. ואחרי ששללנו, אנחנו מבינים שרחמי הקדוש ברוך הוא זה לא כמו הרחמים שלנו. בסדר, זה רחמים אחריים, אבל זה רחמים.
זה אותו שם, שיתוף השם.
אז כן נכון לייחס לקדוש ברוך הוא תכונות חיוביות.
ואז זה ממש לא איזה צוק שלא זז.
איך היית מרגיש
אם היית מדבר עם מישהו
הוא אומר לך, תשמע, אני, אתה פשוט לא מעניין אותי, אני לא זז מטר מהמקום, אם תתאמץ,
תראה, זה כאילו,
אני מסתכל רק ככה, זהו.
אם אתה נמצא למטה, אני בכלל לא רואה אותך.
אם תתאמץ, תעלה, תעלה, אה, כשהגעת לגובה הזו, עכשיו אני רואה אותך.
מה הייתם אומרים לכזה מערכות יחסים, אה?
אומר לך, שעלה, ויהודי מפוקח, הגיע מנתניה, טרי.
עזוב, לא מתאים.
זה הדימוי שלנו לקדוש ברוך הוא בתפילה?
אולי הדימוי הוא אחר,
אבא.
זוהר מלא מזה, זוהר מלא משלים מאבא ובן.
אבא, כולל בפרשה שלנו, מה שהזכרתי לכם.
אבא שהבן שלו עשה קונצים וברח, הלך.
ואבא מתגעגע לבן ורוצה שיחזור, והוא רואה את הבן שלו מסתבך,
הזוהר מדבר שהבן הזה עם זונות הולך, ואבא מצטער, והאימא בוכה וכולם זה.
בסוף הבן חוזר.
אז מה עושה אבא?
חוזר, אבא מחבק אותו.
בצאתי לקראתך, אומר רבי יהודה הלוי,
בצאתי לקראתך,
מצאתיך עצוק, לא זז,
כן?
או מה אומר למשל?
לקראתי מצאתיך, בצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך, אני מוצא אותך בלקראתי.
או לשון אחרת של נדמה לי רבי שלמה אביב גבירון, ממך אליך אברח.
אני בורח ממך, אני בורח אליך.
אז האבא פותח את הידיים, מחבק את הילד, יוצא לקראתו.
עכשיו אפשר ליישב את זה,
מה הכוונה?
אבא תמיד אהב את הבן, תמיד.
באמת, לא היה שינוי ברצון.
תמיד אבא אהב את הבן, תמיד אבא רצה לחבק אותו, אבל זה לא בא לידי ביטוי.
עכשיו זה בא לידי ביטוי. אז מעומק, מעומק, מעומק, מעומק, לא היה כאן שינוי. באמת הוא זה. אבל בכל אופן, יש כאן, זה בא לידי ביטוי.
אתם מבינים?
זה דימוי אחר לחלוטין של עולם התפילה. מול מי אנחנו עומדים כשאנחנו מתפללים?
אז אלמלא מקרא כתוב, אסור היה להגיד לנו את זה, כי היינו אומרים, כמו חוקי הפיזיקה והכימיה, כך חוקי הרוח, זהו, מה לעשות?
אבל הקדוש ברוך הוא החופש הגמור והמוחלט, הוא חופשי מלהיות מוגבל,
אבל הוא גם חופשי מלהיות
לא מוגבל. כלומר, מה אתה אומר לקדוש ברוך הוא אסור לך להיות מוגבל? אתה לא יכול להיות מוגבל, זה חסרונות, זה...
אה, אז עכשיו הגבלת אותו.
הוא כל כך חופשי,
שהוא יכול גם להגיד שיש לו תכונות שמיוחסות לבני אדם, כי הוא חופשי.
הוא גם רחמן, הוא גם חנון, ערך אפיים, הוא רב חסד,
כן? הוא גם,
זו חסד לאלפים, נושא עוון, אתה יודע מה זה נושא עוון?
כן, הוא אומר, אתה יודע מה,
גם אני לא בסדר,
גם אני הייתי לא בסדר, גם אני קצת אולי הכשלתי אותך, אני גם צריך לקחת אחריות,
בסדר?
הוא לא טועה,
אני גם לא הייתי בסדר, אגב משה רבנו אומר את זה לקבוש ברוך הוא בפרשה,
מה?
מה זה?
לא לא לא, איך הולך הפסוק?
אנה חטא העם זה חטאה גדולה ויעשו להם
איך זה הולך הפסוק? כן, כן, אבל יש שם...
לא,
זהו.
ויאמר, אנה חטא העם זה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב.
מה אומר רשי?
מה אומר... אתם לא לומדים רשי, זה הבעיה. אני כבר מזהה את הבעיה הזאתי כבר לאורך... הבעיה מעמיקה אני רואה.
רבותיי, יהודי, אחת ההגדרות של יהודי,
הגדרה אחת זה מי שנולד לאימא יהודייה, הגדרה שנייה מי שיודע רשי על התורה בעל פה.
שאיפה שאתה שואל אותו הוא שורק את הרשי.
לא יכול לדעת שאנחנו נדע רשי.
עד לאן נגיע?
מה יהיה הדבר הבא?
רשי אומר ויעשו להם אלוהי זהב
אתה אשם?
אתה אשם?
הם לפני דקה יצאו ממצרים, הפצצת אותם בזהב
אז רשי אומר משל לבן מלך ששמו אותו עם כיס זהובים על פתח של בית זונות ואמרו תגיד תהילים. אז הוא יגיד תהילים?
אז הוא יכתב בפסוק בהושע כסף הרבית להם
וזהב עשו לבעל, הם לא היו צריכים כל הזמן כל כך הרבה כסף.
תיקח ילד בן 13,
תן לו 100,000 שקל ותגיד לו, ותשמור על הכסף ואל תאבד את זה. עכשיו ידע להסתדר עם 100,000 שקל? הוא יאבד את זה תוך שנייה, הוא הולך לקנה שטויות,
יקנה חמצוצים ב-100,000 שקל, גם יכול להיות.
נכון?
אז זה נקרא נושא עוון.
אתה יודע מה, אתה צודק, אני גם לא בסדר,
קח אחריות.
אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומור, הקדוש ברוך הוא חפץ בטובתנו, אוהב אותנו,
אכפת לו, אנחנו, כואב לו בכל צרתם, לא צר,
כשצר לנו, צר גם לא, כואב לו, ושמעתי כי חנון אני,
שומע אותנו, שומע את הכאב, י״ג, מידות של רחמים, המכנה המשותף של כולם,
זה שזה מידות אנושיות, שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר היה להגיד, ולכן ברית כרותה שלא חוזרות ריקם, כי בעצם מה אתה אומר, עוד שנייה, מה אתה אומר,
תעשו תשובות, התשובה כאן לא רלוונטית,
רק מספרים לך שנורא כואב לנו, זה הכול.
התשובה, אבל רק מספרים לך שזה נורא נורא כואב לנו, גם זה שחטאנו וגם העונש שאתה הולך לתת לנו, זה נורא נורא כואב לנו.
מה אומר הקדוש ברוך הוא?
הכאב שלכם רלוונטי.
תראו,
שתמיד תהיו בריאים ותמיד נהיה בריאים, בעזרת השם תתחתנו,
יהיה לכם, יש פה כבר נשואים, כן? אלא לא מדובר, ברוך השם, מסודר כבר, וגם אברהם נשוי, ופסגי, כל מי שנשוי, שישאר נשוי, כן?
אפשר לעשות שינויים בעקבות השיעור,
אבל לפעמים קורה שאתה הולך,
כן, אם הילד נפצע או משהו, צריך לתפור.
לתפור.
אין בית שאין בו סיטואציה כזאת. נכון, בית חולים, תפור.
אני לפני חודש הייתי עם הבת שלי,
סגירה עליה דלת,
על הדלת על האצבע.
יום חמישי, 11 בלילה, אני כבר בגלישה למיטה וזה, במקום לגלוש למיטה גלשתי למיון.
עד ארבע בבוקר, זהו, בשלב מסוים, תופרים.
אז עכשיו אתה רואה את הילד שלך, כואב, זה כואב.
כן, זה כואב וזה, אז אתה רואה את הילד שלך עכשיו,
זה כואב, אבל זה מוצדק,
נכון?
צריך לתפור, מה לעשות?
זה היה פה, היא אמרה לרופא, תתפור את זה יפה, זה האצבע של הטבעת של החתומה.
אז מה תגיד לילד שלך? מה אתה בוחר? מה אתה צועק? זה צועק, זה צודק.
אין דבר יותר כואב לבן אדם מאשר שכואב לילד שלו.
מה אתה כאילו ממך וזה, אפילו שזה צודק.
אז
המידות האלו בעצם מדברות על
בורא אמפתי,
בורא שאכפת לו, לא איזה מישהו שיושב למעלה ומסמן וי או איקס,
עשה מעשה טוב, לא עשה מעשה טוב, שים לו איקס, שים לו וי, לא מעניין, אכפת לו, כאילו הוא כואב איתנו.
ולכן כשאומר הקדוש, הקדוש ברוך הוא מגלה למשה רבנו סוד, תקשיב,
תקשיב, יש בי צד כזה,
שאם תגידו לי כמה כואב לכם,
גם אם עוד לא עשיתם תשובה, אני... זה ישפיע עליי, אני אתן לכם.
ולכן, אוי ואבוי, אם לא היה כתוב, אסור לנו להגיד, כי זה ממש לייחס מידות חלילה אנושיות לקדוש ברוך הוא, אבל הקדוש ברוך הוא לימד את משה רבנו.
התעטף כשליח ציבור, ואומר לו, ככה תעשו, ואני מוחה לכם.
מוחה לכוונה, נותן לכם זמן לתקן.
ומה הנפקא מינא השנייה?
זאת ממש נפקא מינא מעשית לגמרי.
כשהגמרא רוצה לתת דוגמא
לכך שאדם צריך ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, הרי אפשר לתת הרבה מאוד דוגמאות, נכון?
הגמרא בוחרת לתת את הדוגמא מכאן. הכתוב, והלכת בדרכיו, שואלת הגמרא, איפה הגמרא הזאתי? מסכת שבת נמלף,
או במסכת ברכות.
וכי אפשר ללכת
בדרכו של הקדוש ברוך הוא? ולא נאמר,
השם אלוהיך, כי השם אלוהיך אש אוכל אהו.
אז איך נלך בדרכיו?
אומרת הגמרא, אלא מה הוא רחום?
אף אתה יהיה רחום.
מהו חנון?
אף אתה יהיה חנון.
הגמרא ממצאת עוד כל מיני דוגמאות.
מעניין, הגמרא מתחילה מרחום וחנון. מה הכוונה, מהו רחום אף אתה יהיה רחום?
מהו חנון אף אתה יהיה חנון? מה הכוונה? שכשאני הולך ברחוב
ואני רואה איזה חתול, אז אני אתן לו לאכול גבינה וזה,
או כשאני רואה נמלים ואני אדלג מעליהם? גם, גם זה.
כתוב ורחמיו על כל מעשיו כתיב, צריך לרחם על כל... אבל מה הכוונה?
למה הגמרא מזכירה חום וחנון?
זה ברור למה.
מתי המבחן?
המבחן הוא כשאתה צודק.
האם כשאתה צודק
אתה רואה עוד משהו חוץ מהצדק? כי הרי כאן הקדוש ברוך הוא צודק, נכון? הם חטאו,
שאו עגל מסכה, והוא צודק.
בכל אופן הוא מלמד את משה רבנו להגיד, גם כשאני צודק יש צד שאני שומע את הכאב.
ויש אנשים כאלו שברגע שהם צודקים הם מכניסים את ההילוך ל-120 קמ״ש,
ונכנסים בכל הכוח, כי הוא צודק.
מה, אני צודק? מה אתה רוצה?
וכאילו הכאב לא רלוונטי, והצער לא רלוונטי, כי אני צודק.
ובדיוק זה הדבר שהתורה מלמדת אותנו. הקב' מלמדת משה רבנו, שגם כשאתה צודק,
יש מקום למה?
לשמוע את הכאב,
לשמוע את המצוקה,
לשמוע את הצער,
לשמוע את הבכי.
יש שם מקום, הקב' שומע את זה.
מה, אתה יותר
יותר צדיק מהקדוש ברוך הוא, גם הוא יש לו
צד כזה,
כן?
לא ממה שאני אוהב את הצדק, אלא מעט הרחמים, אישור לי להם לפרוש.
נגמר השיעור, כן, אבל זה ככה,
זה ככה, והיינו יכולים לחשוב,
אתה יודע, אצל המוסלמים, רק שתבינו,
אצל המוסלמים,
הרי מה הקריאה המוסלמית הכי, הכי זה, מה?
לא,
לא, הוא אכבר.
עכשיו, מתי הם אומרים את זה?
מתי הם אומרים את זה?
לא רק בתפילה.
לוויות וזה. לדוגמה, היה גם...
מה, מה?
בכל סיטואציה... לא, אבל גם כש... בכל פעם שחווים איזה...
לדוגמה, היה ב...
לפני כמה זמן התפוצץ בבהירות,
איזה פיצוץ ענק שם בנמל ביירות. הם כנראה חומרי נפץ שהיו מיועדים בשבילנו.
שהקדוש ברוך הוא פיצץ את זה לחיזבאללה.
אז ראיתי איזה סרטון שרואים כזה דייגים לבנונים כזה שתים ביה, פתאום הכול מתפוצץ להם על העיניים.
אללה וכבל, אללה וכבל.
אתה חווה את העוצמה האלוהית שמועכת אותך, אללה וכבל, כי אלוהים גדול.
אנחנו אומרים, הקב' ברוך הוא גם גדול,
האלה גדול, הגיבור והנורא.
הוא רחום,
הוא חנון,
הוא ערך אפיים,
הוא מקשיב אל הכאב שאנחנו מתפללים, הוא יוצא לקראתנו כמו אבא שהתגעגע לבנים ומחבק אותם, ואנחנו מרגישים את החיבוק הזה. זה לא קיר, שאתה כאילו לא זז, לא, קיר בא, הולך, ואנחנו כאילו, לא.
זה אבא, המשל הכי מדויק, זה אבא ובנים.
האבא קשור לבנים שלו.
בעומק, בעומק, האבא תמיד רצה את זה, אבל עכשיו זה בא לידי ביטוי.
וזה מאוד מאוד מתאים לשיטה של רבי חיסדייקר, שכאלה, כמו שאמרנו, אור השם, ספר אור השם,
שהוא אומר שחייב לייחס לקדוש ברוך הוא תכונות חיוביות.
אחרי שהרמב״ם ניקה אותנו מלייחס לו תכונות חיוביות נמוכות, והוא אמר, קודם כל שלילה,
עכשיו, על גבי הדבר הזה, בוא נאחס לזה תכונות חיוביות של רחמים וחנינה, התנ״ך מלא מהדבר הזה.
נכון? ושמעתי כי חנונה אני, נכון? וברחמים יחנה על זה הדרך.
זה דבר מאוד מאוד משמעותי לכל עבודת השם, לכל התפילה. כשאדם עוצם עיניים ומתפלל, מול מי הוא מתפלל? מול קיר?
או שהוא רואה מולו אבא שרוצה לדבר איתו ולתקשר איתו ושמח שהוא פונה אליו ומצטער שהוא מתרחק ממנו.
זה הסוד של הגמרא הזאת, הנפלאה, כן?
של...
נקרא אותה עוד פעם.
אמר רבי יוחנן, ממלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו,
מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור. כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר, ככה תעשו!
ככה תעשו, זה התפילה, כשליח ציבור, זה גם מבטא תפילה.
כלומר, תפילה שמזכירה רחמים.
עוד לא תיקנתי,
אולי אפילו עוד אין לי כוח לתקן. אני זה, אבל כואב לי, אבא, אז תעזור לי! והקדוש ברוך הוא אומר, כואב לך?
אני שומע את הכאב הזה.
הוא לא אומר, כואב לך? מה רלוונטי כואב? מה לעשות, אדוני?
אדם מכניס את התורה שכואב לי, כואב לך? אתה עשית עד מאי? לא, שומע.
והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו, כל זמן שישראל חוטאין,
יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוכר להם. איפה התשובה?
בלי תשובה.
כאב.
צער.
ואחרי זה,
אדם מקבל מהקדוש בחור הזדמנות, הוא עושה תשובה.
אומרת הגמרא, אמר רב יהודה, ברית כרותה לי' ג' מידות
אינן חוזרות רקם, שנאמר הנה אנכי קורא ברית. זה ברית,
כן? זה לא יחזור רקם.
אדם מביא את הכאב שלו לקדוש ברוך הוא, וקדוש ברוך הוא שומע,
כן?
איך אנחנו אומרים?
נסיים בזה בראש השנה. כי שומע,
כי אל שומע תפילות אתה ומאזין תרועה ואין דום אליך. ברוך אתה ה' שומע כל תרועת עמו ישראל היום ברחמים.
מה קשור ברחמים? שומע ברחמים.
שנזכה ללכת בדרכים האלו. גם כשאנחנו צודקים,
להיות
רחמנים אמן ואמן.
מה?
