טוב, שלום, ברכה, צהריים טובים.
אנחנו לודדים טניה קדישא, אנחנו כבר קרובים לסיום החלק הראשון, ואנחנו עכשיו
מתחילים את קבוצת שלושת הפרקים האחרונים בניקודי האמרים, שזה נא, נב, נג, הם כולם עוסקים בנושא אחד.
אני מזכיר לכם באופן כללי, אנחנו עסוקים בגיבור, הגיבור זה הבינוני,
ודיברנו בעבר על איך הבינוני יגיע לאהבת השם,
נכון?
זוכרים?
אהבה, ליראה, בזה עסקנו,
דיברנו על היראה,
יראה מיראת ה...
מי זה דניאל שם מתחבא, מאחוריו, וואלה, מה העניינים, איזה כיף.
מסתתר לנחבי אל הכלים.
אז דיברנו על כך שהאדמור הזקן מציע לנו כל מיני סוגים, כל מיני עצות לאהבה, אהבת השם, נכון?
זוכרים דיוק, אני עושה את זה בחזרה קצרה.
אהבה אחת, שאדם יתבונן, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו, נכון?
זו אהבה אחת.
אהבה שנייה, שאדם ידמיין שמישהו מאוד מאוד מאוד גדול, נורא נורא נורא עסוק, פינה את עצמו לגמרי והוא מתייחס רק אליך ודואג לך. זה גם כן, אתה מתמלא באהבה כלפי הבורא יתברך.
כן, כל דבר שגורם לאדם להזדהות זה אהבה. ויראה,
הסברנו כמה פעמים שהיראה,
היראה הנמוכה היא היראה מעונש, היראה מזה, אבל כבר אמרו גדולי ישראל, ראיתי לא מזמן,
הרב שטיינגרץ דיבר על זה, קראתי משהו שהוא אומר על זה, שאנחנו היום חיים בעולם באופן כללי בלי יראה.
כללית, אין יראה.
אפילו אשתי הסבה את תשומת ליבי,
דבר מעניין, עכשיו,
לפני שבועיים נפטר חמי, אז היינו איתו באשפוז, הייתה תקופה סוערת, אשפוזים ועניינים,
אז היא אומרת לי, שמת לב
שבאשפוז האחרון, באשפוז הזה,
בעבר, כאילו הרופאים היו באים ואומרים לך, שלום, נעים מאוד, דוקטור פלוני, זה...
לא,
שלום, קוראים לי מתן, אני הרופא.
הורידו אפילו את התואר, אולי נתנו להם איזו הוראה, עוד יותר להרגיש כאילו בגובה העיניים, משהו כזה. פעם זה דוקטור.
לא יודע אם זה טוב או לא, אבל ככה זה היה.
מה, איך זה אצלכם, דוד? איך זה?
הרופאים עוד מציגים את עצמם?
אז בכל אופן, איך משיגים יראה בעולם בלי יראה? איך משיגים יראה בעולם בלי יראה? והתשובה היא,
היראה יראה לאבד משהו.
כמו אדם שמחזיק ביד משהו מאוד מאוד יקר,
והוא לא רוצה לאבד אותו, לא בגלל הפחד, לא בגלל שיענישו אותי, סתם בגלל הפיספוס.
כן, זה כמו שאדם, לא יודע מה, מתעורר והוא צריך לעשות על איזה מקום נורא חשוב, ופתאום מתעורר והוא מרגיש שעוד רגע הוא הפסיד את האוטובוס. יואו, הייתי יכול להפסיד את האוטובוס, איך לא שמתי לב.
הוא לא עונש, אבל הוא לא רוצה לאבד דבר יקר. זו היראה של הבינוני שמתאימה לבינוני,
שהיא מתחילה מאהבה.
כלומר, אין יראה בלי אהבה, זה החידוש.
הזוהר אומר שהיראה ואהבה זה שתי כנפיים.
אבל מי הכנף הראשונה? הכנף הראשונה היא הכנף של, לפחות לפי אדמו״ר הזקן,
היא הכנף של אהבה דווקא.
אתם זוכרים, ועשינו אז את המרובה הזה, של מרובה הקסם.
אהבה היא רעה.
אז אה...
או יראה אהבה, כן, אבל...
לכאורה האדם מכיר את הערך,
לומד את זה, ובמקום הזה הוא אומר, וואה, עכשיו שזה דבר כזה יקר,
אני ממש מפחד לאבד אותו.
אני לא רוצה לאבד אותו.
יש יירה בסיסית של יירת העונש, היא בסדר, גם היא נצרכת במידה מסוימת.
אבל יירה אמיתית, יירה עמוקה,
זו יירה שאדם מפחד לאבד את מה שיש לו. נכון?
נכון זו יירה?
טוב, אז זה פחות או יותר מה שדיברנו עד עכשיו, חזרה קצרה.
הוא נכנס כאן לפרקים מאוד מאוד מעניינים,
שקשורים,
יצא לנו בהשגחה הכי פרטית שבעולם,
גם לפרשות שאנחנו עסוקים בהן, פרשות המשכן
ולהשראת שכינה.
האם הבינוני
הוא יכול להיות מדור להשראת שכינה?
כן, האם יש אפשרות כזאת שהקדוש ברוך הוא, אז כדי להבין את זה, צריך שנבין בכלל מה זה השראת שכינה, מה פירוש הביטוי הזה,
השראת שכינה?
מפני שלכאורה הביטוי הזה הוא ביטוי בעייתי.
למה הוא ביטוי בעייתי?
כי הקדוש ברוך הוא, הוא מרא את הכל, והוא ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין, והכל מלא ממנו. אז מה זה חלק מהמקומות הוא נמצא, חלק מהמקומות הוא לא נמצא? לכאורה זה
עלול להיות כפירה, נכון?
אז מה פירוש הביטוי השראה מתחילה? עכשיו,
אני רק אגיד לפני כן שבחסידות ועוד מדברים על כך שכל המשכן,
כל המשכן הוא באמת,
אם מתבוננים בו טיפה, אז הוא סוג של,
מכיוון שכתוב, ועשוי לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא בתוכו,
אז ממש יש קווי דמיון מובהקים בין המשקל לבין גוף האדם,
נכון?
מה עם קווי הדמיון?
אז הארון,
נעשה את זה, זה נושא לשיעור בפני עצמו, אבל נעשה את זה מהר,
הארון מידותיו חצויות, המאתיים וחצי רבועים, המאתיים וחצי רבועים וחצי קומתו,
חצוי רומז לענווה,
והארון, הכלי עצמו רומז לקופסת הגולגולת,
שבתוכה נמצאת הדעת, המוח, כן, כמו שהלוחות והתורה נמצא בתוך הארון,
ועמיתות החציות רומזות לכך שלא מי זוכה לכתר של תורה,
רק מי שיש לו ענווה, שהוא חצוי, שהוא מרגיש חצי.
אז זה הארון.
ואחרי זה המנורה. מהי המנורה?
סליחה, מזבח הקטורת זה רומז לאריח ולאף. המנורה זה שבעה קנים,
שבעת פתחי הגולגולת, שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי נחיים ופה,
שמחוברים לעמוד שיש לו בסיס, לב.
וזה בעצם,
איך אני מחבר את כל כוחות הנפש שלי, הראייה, השמיעה, האכילה, הערכה,
לעמוד הלב, לרצון.
כן, אז זה ממש,
לכן המנורה היא מקשה זהב.
בסדר? זה כאילו המנורה בגוף זה כאן.
ואז יורדים עוד למטה, מגיעים לאזורים האלו. מה יהיה כאן?
מזבח, סליחה, שולחן הפנים.
כל מה שקשור לאכילה.
ולכן בשולחן הפנים יש לו זר, מסגרת זר זהב סביב.
כל הסיפור של האכילה צריך להיות ממוסגר.
היא מסגרת, גם דברים שמותר לאכול ודברים שאסור לאכול, אוכל כשר ואוכל לא כשר,
אבל גם בדברים שמותר לאכול, לא לאכול יותר מדי ולא לאכול בצורה מוגזמת ומופרזת, לעשות איזושהי מסגרת, אז זה כאן.
יורדים עוד למטה, זה היסוד,
זה כל איברי ההולדה, זה מקביל למה?
זה מקביל למז...
יש לנו איבר אחד בגוף שהוא נבוב. נבוב הכוונה שיש בתוכו,
כמו, נכון?
הוא כאילו חלול בתוכו, זה איבר ההולדה,
ונבוב נאמר על המזבח, נבוב לוחו תעשה אותו.
אומרים שנבוב זה ראשי תיבות נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.
אז ממש המזבח רומז לכוחות ההולדה, וגם שם במזבח.
המזבח עשוי מנחושת,
במשכן, היה צריך למלא אותו באדמה.
היה צריך למלא אותו באדמה.
כלומר, יש בו יסוד,
אדם צריך לראות יסוד עפר, יסוד מאוד מאוד של שפלות,
שזה לא ישתלט עליו.
נחושת, נחישות.
כי כל האירוע הזה צריך להחזיק אש, בסוף על המזבח יש אש, אש בוערת.
אז איך האש היא בוערת ומקרבת ולא שורפת ומכלה,
שזה בדיוק יצר אמין, איך יצר אמין משמש אותנו
להתקרב
בין איש ואשתו ובערה חיובית ולא חלילה שורפת ומכלה את האדם בתאווה בלתי פוסקת?
אז זה המזבח, גם המזבח הוא עשוי בנחושת, יש כאן נחישות וגם המזבח יש לו מסגרת ויש לו סובב
בסדר? אז זה המזבח.
אחר כך יש לנו מה? את הקרשים. מה הם הקרשים?
הקרשים זה הרגליים, כן, שאדם יש לו על מה לעמוד. עצי שיטים עומדים, שזה,
יש איזה מבחינה רוחנית משהו שהוא שיטתי, שהוא לא יום ככה ויום ככה.
ההלכה בעיקר יוצרת שיטה מסודרת, וכן זה הדרך.
עצי שיטים, הזר עומד על הרגליים. עצי שיטים עומדים על האדנים, האדנים זה עקב, הוא ידבר עליהם פה בפרק, שמיד נראה.
זה העקב, על זה הכל עומד.
העדן זה הנקודה העצמית, ולכן המשכן, דיברנו על זה היום בחבורה,
את המשכן הביאו,
את הכלים הביאו מתרומות, כל אחד כמה שהוא איש אשר התבאנו ליבו, את האדנים הביאו ממחסית השקל,
שזו תרומה קבועה, עשיר לא ירבה ועדה לא יעמית, כי זה מרמז את הנקודה השווה אצל כל ישראל.
הערת הנשמה, הוא ידבר על זה כאן, תכף נראה,
הערת הנשמה השווה אצל כל ישראל, ללא יוצא מן הכלל.
איפה אני יותר יהודי, כן? כאילו, המקום שהכי מביא לידי ביטוי, את הנקודה העצמית שלי, יותר יהודי, זה העקב.
בפנים, כל אחד שונה, או עם זקן, או בלי זקן,
זה עם כיפה, זה בלי כיפה.
בעקב, אם נספור עקבים,
אז מה?
אז בעקב, אז זה... מה זה מניין? מניין זה, כן, עשרה יהודים עומדים, נמצאים, עקבים.
אז זה העדן.
ומעל כל זה יש לנו גם את הבריח התיכון,
שהוא לפי רש״י הוא היה, לפי הרמב״ן, הוא היה בנס ועוד, גם איש כזה, אז זה עמוד השדרה.
יש יכולת, צריך גם יכולת גמישות
בעבודת השם.
בהלכה לפעמים צריך איזו גמישות,
להקל בעת הצורך, בעת הדחק, וכן על זה הדרך.
זה הגמישות, מה שהגמרא אומרת,
שלא חרבה ירושלים,
אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה. לא היה להם שום גמישות, הכל היה מאוד מאוד קשוח, אז על זה ירושלים חרבה.
בסדר? אז ממש רואים שהמשכן בנוי בצורה כזאת,
הוא בנוי בצורה כזאת שהוא מקביל לגוף האדם,
אז זה כבר מרמז שעיקר השראת שכינה יצא לאדם בעצמו.
האדם צריך לעשות את עצמו מדור לשכינה.
זה נשמע קצת מפחיד, אולי גדול עלינו,
אבל אני אתן איזה כיוון,
ואז קצת ניכנס לאותיות בפנים.
היה עליו השלום הרב בנטוב, זכר צדיק לברכה,
היה כאן בירושלים,
והוא היה, מה שאני זוכר, כן,
כן, לא הייתי אצלו הרבה, או הכרתי, אבל גם מתלמידים שלו, היה כאן הרמב״ם טבי היה מספר הרבה סיפורים.
הוא היה מאוד מאוד מקפיד שהבית של האדם
יהיה כמו משכן.
הבית.
בית של יהודי. הוא בעצם, זה בית מקדש.
מגדלים פה נשמות, ולכן בית צריך להיות קדוש.
איך הבית הוא קדוש?
אז קודם כל,
שלושת הדברים, שבת,
כשרות, טהרת המשפחה.
בית שומר שבת, מצוין,
בית שומר כשרות, מעולה, המטבח קשה, בית טהרת המשפחה, מצוין.
יפה, לא מספיק, צריך מזוזות, נכון?
מזוזה בפתח
לא מספיק.
ספרים,
ספרי קודש, בתוך הבית שיהיו.
אתה מכניס ספרים,
אתה לא מכניס ספרים, הכרסת את החכמים.
הרי החכם זה הספר, כשעברנו דירה לבית הנוכחי,
אז הספרייה הגיעה, נדמה יותר מאוחר, אז בינתיים המובילים שמו את הארגזי ספרים במרפסת,
והיו ככה חבר'ה רוסים, ככה נראים אותם, זה עברנים,
מה יש לך פה, אבנים? זה קרווירד? מה?
בואו נותן ספרים, הכל בסדר.
ואז הגיעה הספרייה,
אז קראתי לילדים, אמרתי להם, בואו בואו, יש לנו אורחים חשובים היום. האורחים, כן, אבל זה אורחים שנשארים תמיד. מי האורחים? בואו נראה, לא יודע. פותח ספר, או, כאן זה הרמב״ם.
הרמב״ם, רדימה, מכניסים את הרמב״ם הביתה, הכנסנו ריקודים, הכנסנו את הרמב״ם, שמתי אותו. ואז פותח עוד ספר, ארגז, זה, פה, זוהר, זוהר, רבי שמעון נכנס אלינו הביתה, קדימה. פותח עוד ספר, גמרא, רבי נא רבאשי אביי רבא, ברוכים אביי.
ככה עשינו מסיבה, חגיגה, הכנסנו את כולם הביתה, בכבוד. זה לא ספרים, זה החכמים.
הרב בנטוב היה גם
מאוד מאוד מקפיד
שלאנשים לא יהיו דברים טמאים בבית,
אפילו בלי שהם שמים לב.
שלא יהיו דברים, לא דברים של פריצות, חלילה,
כמובן. אפילו לפעמים אדם לא שם לב, נכנס לזה עיתון, נכנס לזה משהו, לא יודע,
נתגנב אליו הביתה.
או אפילו אני זוכר שהיה לנו בבית איזה ספר כזה, הריון ולידה.
הספר של הריון ולידה למי שזה.
ובספר הזה באמצע יש שם תמונות לא צנועות.
אז אשתי גזרה את זה וזרקה את זה, כאילו שהבית יהיה.
או מישהו פעם סיפר לי שהוא היה אצל הרבנטו ואמר לו, תשמע, יש לך בבית עבודה זרה. עבודה זרה?
אצלי!
ואז מתברר שהיה לו איזה פסלון, הוא היה בעודו פעם, איזה פסלון קנה של בודה וזה היה לו בבית.
מישהו אחר היה לו ספר כנסיות בירושלים.
ספר, כולו עבודה זרה, כאילו, על כנסיות.
אז הבית צריך להיות,
לדאוג שהבית תהיה כמה שידו של אדם מגעת, כמובן.
כמו שמנקים את הבית מחמץ לקראת פסח,
צריך לנקות את הבית מחמץ רוחני, כי בית זה מקדש.
ואז הבית, ברוך השם, הכל זורם, הכל טוב.
הרבי גם היה אומר שכל אחד צריך שיהיה לו בחדר של הילדים קופת צדקה וחומש,
וכאילו, בית, בית זה, בית של יהודי, זה מקום, לא מקום רגיל, לא מקום פשוט, בסדר?
גם האדם עצמו הוא כזה.
וזה מה שהוא אומר כאן, בואו נראה.
והנה לתוספת ביאור לשון הינוקה דלעיל,
הוא הזכיר אותה כבר, ינוקה זה חלק בזוהר שנאמר בפרשת בלק.
יש שם סיפור ששני רבנים, אני לא זוכר את השם אותנו עכשיו,
הולכים לטייל באיזה מקום, מגיעים לאיזה בית, יש שם תינוק, ינוקה,
והוא נכנס בהם, חבל על הזמן.
איזה מישהו שם אמר איזה משהו, הוא אומר לו, איך אתה אומר את זה,
לא עשתה קידור, בקיצור, יודע עליהם הכל, התברר שזה הבן של רב אמנונה, סבא,
והוא ידע את הכל,
וגם הוא נפטר, הינוק הזה, זה כאילו היה, זה משהו מאוד, נשמה מאוד מיוחדת.
אז זה זוהר בפרשת בלק.
והנה, לתוספת ברור לשון הינוקא דליל, צריך לבאר תחילה, להבין קצת עניין השראת שכינה שהייתה שורה בבית קודש הקודשים,
וכן כל מקום השראת שכינה, מה עניינו?
הלום מלוא כל הארץ כבודו ולוית אתר פנוי מיני כלל.
כן, יש לנו, השראת שכינה זה בית כנסת היום, בית מדרש, השראת שכינה, אז מה,
למה כאן הוא נמצא, הקדוש ברוך הוא, וברחוב הוא לא נמצא?
אך העניין כדכתיב
הוא מבשרי יחזי אלוה, והוא עושה כאן, אתם רואים מה שעשיתי איתכם מקודם,
שהשוויתי בין המשכן לבין גוף האדם, זה בעצם פסוק באיוב.
מבשרי יחזי אלוה, כאן האדם צריך להסתכל על עצמו וממנו ללמוד על ההנהגה האלוקית.
ברור?
אז כשמחפשים את המשכן, צריכים להבין שהמשכן גם נמצא בתוכנו.
מבשרי יחזי אלוה,
שכמו שנשמת האדם, היא ממלא את כל רמח אברי הגוף מראשו ועד רגלו. שזה מוכח, נכון?
יש כל מיני דברים,
יש כל מיני עניינים רפואיים,
שאתה אומר לעצמך, בוא'נה, מה זה העניין הרפואי המוזר הזה?
אחד מהם זה ציפורן חודרנית. אתם מכירים את זה?
הציפורן, במקום לגדול ישר, ככה היא מתחילה לגדול לתוך הבשר. זה כואב, אשר לעזור, זה ניתוחים, וכל מיני... יש גם שערה הפוכה, אתם מכירים את זה?
גם הסערה גדלה הפוך, וזה גם כן כואב, זה ניתוחים, דברים,
כל מיני...
עכשיו אתה אומר, יגיד האדם לעצמם, זה שטויה, צערה הפוכה, ציפורן חדרנית. מה, זה רק באצבע של הרגל, ברוך השם, הרגליים פנויות, הלב עובד, הריאות, הראש, זהו, אני יכול ללמוד תורה.
אתה לא יכול כלום.
כלום. כל היום הראש שלך בציפורן.
נכון? תעסקי בציפורן, עד שאתה לא פותר את זה. למה?
כי האדם הוא נשמה אחת,
ומה שאתה מרגיש בציפורן משפיע על כל הגוף, כל האדם.
אז מסביר.
אחריה אני כדכתיב ומסריח איזה אלוה שכמו שנשמט האדם היא ממלאת כל רמח איברי הגוף,
מראשו ועד רגלו.
אף על פי כן,
אף על פי כן,
עיקר משכנה והשראתה
היא במוחו,
ומהמוח מתפשטת לכל האיברים,
וכל איבר מקבל ממנה חיות
וכוח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו.
העין לראות, האוזן לשמוע, הפה לדבר, הרגליים להלוך
כנראה בחוש
שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמח איברים וכל הקורות אותם.
אז בסדר, הנשמה היא בכל מקום, אבל
המקום שהכי מרגישים אותה,
איך הוא קורא לזה?
עיקר משכנה והשראתה היא במוח.
משם היא מתפשטת.
אגב, כן, דוד. לא שם וגם בן אדם. בלב נמצא הרצון.
זה כבר
קצת נמוך מהנשמה.
אגב, זאת אחת הסיבות, לפי פנימיות התורה, שמגדלים זקן.
מישהו מגדל. אין זקן הלכתי.
זקן הלכתי זה מה שקורה כאן בערך לכולכם.
זאת אומרת, שמע, להתגלח, בכרונה, לא בכרונה, מחלוקת בהלכה, יאללה, נגדל זקן.
כזה צמוד.
זקן צ'קנוריש כזה. אין.
אבל זקן ארוך.
כמו שזה, אז יש לזה כל מיני סיבות.
וגם כן בזוהר מופיע.
אחת הסיבות הפשוטות
זה שאדם רוצה להמשיך את אור הפנים כלפי מטה. הרי הזקן,
אם אדם הוא נורמלי, אז הזקן שלו גודל למטה. אם הוא גודל למעלה הוא ראש דשא, הוא לא בן אדם, כן?
הזקן גודל למטה.
אז בעצם אנחנו לוקחים את אור הפנים, את הפנים, מגדילים את שטח הפנים, כי זה הראש, זה העיקר. אתה מגדיל, ואתה אומר, אני רוצה שהמוחין של הנשמה יתפשט לי,
ולכן בזוהר הוא מתאר שם, בי״ג לתיקוני דיקנה קדישה,
הוא מתאר את הזקן, יש שם תיאור,
הספרדים אומרים את זה בתשליך, זה לא איזה משהו שלא מוכר. אומרים את זה בתשליך,
והתיקון שם זה שהזקן יוצא מכאן והוא מגיע עד טבורי, עד חוט טבורי, ככה קורא לזה.
כלומר, יש כאן איזה קומה שלמה,
נמשכות הפנים מתארכות עד לפה,
עד לחלקים הנמוכים, ואז בעצם האור של הפנים מאיר את הצדדים הנמוכים שבאדם,
נכון?
יפה. אז למה? כי עיקר המשקן.
ובכלל, הראש זוכה ליותר תשומת לב, יש לנו גם כיפה על הראש,
שאנחנו מכסים אותו, נכון?
ונשים מסבות כיסוי ראש, ויש לנו גם זה, אז אנחנו, הראש זוכה
ליתר תשומת לב ההקשר הזה, כי עיקר משכן
הנשמה הוא במוח, ומשם הכל מתפשט.
סיפרתי כאן השבוע לכמה חברים דבר נפלא ביותר.
כל דבר צריך ללמוד לעבודת השם.
כל דבר.
בוודאי מדבר גדול, כמו שאנחנו נספר לכם עכשיו.
יש בבית החולים איכילוב, פרופסור רם, הוא נקרא, הוא מנתח מוח.
והוא, אני לא יודע אם הוא המציא את השיטה או שהוא רק,
שהמציאו את האחרים, אבל הוא עושה אותה בארץ, הוא ודאי עושה אותה בארץ,
שיטת מתוחי ראש
מיוחדת מאוד,
ויש איזה מישהו שאני מכיר, שעבר את הניתוח
בצורה הזאת,
ניתוח ראש בערות,
בן אדם ער.
כלומר, עושים לו ארדמה מקומית כדי לפתוח את הגולגולת, אבל במוח אין עצבים של כאב,
ולמה להשאיר את הבן אדם ער?
כי נגיד לא עלינו מגיע בן אדם עם גידול בראש.
אז צריך להסיר את הגידול.
להסיר את הגידול, אתה מסיר חלקים מהמוח.
אז מה עושים לו?
עושים לו לפני הניתוח ראיון מקיף, פסיכולוגי,
כדי לבדוק איזה חלקים באישיות שלו הם חלקים מרכזיים. נגיד שהבן אדם הוא מנגן, בסדר? הוא נגן.
אז ודאי שמוזיקה זה דבר מרכזי.
אבל אם נגיד יפגעו לו ביכולת המתמטית,
אז הוא בסדר, הוא לא מתמטיקאי,
אז הוא יוכל להסתדר.
בלי מוזיקה זה פגיעה משמעותית, בלי מתמטיקה זה פגיעה שהוא יכול להסתדר, או יכול להיות גם הפוך,
נגיד שהוא מתמטיקאי, אז אם תפגע לו ביכולת המספרים זה פגיעה ממשית, אבל אם תפגע לו ביכולת לנגן, הוא גם ככה לא ניגן לפניכם.
אז עושים איזה מיפוי כזה, ואז עושים לו ניתוח,
ממש רואים את זה, הוא שוכב כאילו בטח על הצד,
ויש איזה אחות או מישהי שהיא זה,
היא כל הניתוח שואלת אותו שאלות מהתחומים שחשובים לו,
והוא עונה.
ברגע שמתחיל, שואלת אותו, נגיד שהוא מתמטיקאי,
שואלת אותו כל מיני שאלות, ואומרת אותו, כמה זה אחד עוד אחד,
היא עומדת לו, אופן, תעצור, תעצור.
אז הוא אומר, אוקיי, אני עוצר, אני הולך אחורה, אני מנסה מכאן.
ככה הם פשוט אונליין כדי לבדוק שהם לא פוגעים באזורים חיוניים, והם מורידים כמה שאפשר בלי לפגוע ב... מדהים.
רואים את זה, תוך כדי הוא מדבר, פה הראש שלו עובדים לו על הראש, הוא מדבר, זה משהו הזוי לגמרי.
זה, תראו כמה גדול צלם מלוקים שבאדם עושים.
אתה יכול להשאיר את הבן אדם בריא, אבל לקחת לו את כל היכולות, אז מה עשינו?
אז למה אמרתי את הדבר הזה? כי המוח,
הכל שם, כל היכולות, הכל מאורגן שם, הכל... ומשם זה יוצא ל...
אפשר להביא לזה המון המון דוגמאות.
יש, היום גם פיתחו פרוטזות
שעובדות על מוח, כאילו, הם הצליחו לחבר אותן למערך החשמלי של הגוף, והאדם חושב שהוא רוצה להזיז את היד, הוא עושה את הפעולה, והיא זזה.
כלומר, באמת הכל מרוכז,
אפילו הפיזיות מרוכזת במוח, ומשם היא מתפשטת.
אז זה ברור שהמוח יותר רגיש.
והנה אין שינוי קבלת הכוחות, הכל, כל החלק הראשון, הפסקה הראשונה, זה הכל משל על גוף האדם. תראו כמה הוא מעריך במשל, אם מבינים טוב את המשל, אחרי זה הנמשל הולך חלק.
והנה אין שינוי קבלת הכוחות והאחריות שבאברי הגוף מן הנשמה מצד עצמה ומהותה,
שיהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמה חלקים שונים מתלבשים ברמח מקומות
כפי ציור חלקי מקומות איברי הגוף.
שלפי זה נמצא, עצמותה ומהותה מצויר בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף חלילה.
אלא כולה עצם רוחני, אחד רוחני פשוט ומופשט מכל ציור גשמי.
אתם מבינים? זה לא שיש לנו נשמה יד ונשמה רגל, לא. הנשמה היא נשמה עיקולית והיא באה לידי ביטוי בצורות שונות, בסדר?
היא לא מחולקת לאיברים או לכל מיני דברים, היא שלמה והיא יודעת להתפשט.
שלפי זה נמצא, עצמותה ומהותה מצוייר בציור גשמי,
וכמה צריך להתרומם מן הציורים הגשמיים,
כן, שאנחנו מציירים את הדברים,
אלא כולה עצם אחד רוחני פשוט ומופשט מכל ציור גשמי, ומבחינה וגדר ומקום ומידה וגבול גשמי מצד מהותה בעצמותה,
ולא שייך במהותה בעצמותה לומר שהיא במוחין שבראש יותר מברגליים,
שמאחר שבמהותה בעצמותה אינו בגדר ובחינת מקום וגבול גשמי".
אי אפשר להגיד שהנשמה נמצאת בראש
יותר מברגליים, אבל נשמה נמצאת בכל.
היא באה לידי ביטוי יותר בראש מאשר ברגליים. אתם מבינים את ההבדל?
אי אפשר להגיד, אולי הדוגמה, ניתן איזה דוגמה מסוימת.
השמש מאירה, השמש מאירה אותו דבר.
נכון?
שמש היא לא אותו דבר.
כדור הארץ מסתובב, יש עננים, אז במקום אחד יש
חם במקום שניכר, במקום שלישי מעונן, זה לא קשור לשמש.
אם היא נראה אותו דבר,
קשור לתנאי הסביבה שמשתנים.
אז גם כאן הנשמה היא חלק אלוק הממעל ממש,
והיא נמצאת באדם בצורה שלמה ומופשטת.
אנחנו חווים אותה במקומות מסוימים יותר ובמקומות מסוימים פחות.
פחות. עכשיו, האמת שהיום אפילו עוד יותר קל להסביר את זה. מדוע?
כי כשהדמר זקן כתב את זה, זה לא היה ידוע.
אנחנו היום יודעים שבכל תא בגוף
יש את ה-DNA, נכון?
את הקוד, את החותמת של הקדוש ברוך הוא, בכל תא בגוף.
כלומר, בכל תא אתה רואה את הכל.
הכל קשור להכל.
אז יפה.
הכל במשל עדיין.
והנה על המשכת כל התרי הגמיני כוחות וחיות מעולם הנשמה אל הגוף, מעלם הנשמה אל הגוף לאחיותו,
עליה אמרו שעיקר המשכנה בהשרתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש.
איפה אתה יותר רואה את זה? יותר רואים את זה בראש.
יותר רואים את זה בראש.
אבל היא נמצאת באמת בהכול, בשווה.
אנחנו יותר רואים, אנחנו יותר חווים, אנחנו יותר פוגשים את זה במוחין.
שם אנחנו יותר פוגשים את זה.
בעניין כל המשכת כל התרג מיני כוחות וחיות מיילם הנשמה אל הגוף
להחלטתו עליהן אמרו שעיקר המשכנה וההשרתה של המשכה זו וגילו את זה הוא כולו במוחין שבראש.
ולכן הם מקבלים תחילה הכוח והאחריות הראוי להם.
המוח צורך הרבה מאודם.
לפי מזגם ותכונתם שהם חוכמה, בינה ודעת
וכוח המחשבה וכל השייך למוחין.
ולא זו בלבד, אלא גם כללות כל ההמשכות החיות לשאר האיברים,
גם כן כלולה מול ברשת במוחין שבראש,
ושם הוא עיקרה בשוטוש של ההמשכה הזו,
מבחינת גילוי האור והחיות של כל הנשמה כולה, ומשם מתפשטת הארה לשאר כל האיברים הגשמיים,
ונראים מתים, אך בתוכם יש אור וחיות המהווה אותם מעין לאש תמיד,
שלא יחזרו להיות עין ואפס כשהיו.
ואור זה הוא מאין סוף ברוכו, רק שנתלבש בלבושים רבים,
כמו שכתוב בעץ חיים,
שאור בחירות כדור הארץ, החומרי הנראה לי נדבשר, הוא ממלכות דו מלכות דעשייה. טוב, זה כבר מושגים בקבלה,
אז נעצור רגע כאן. כן, אז זה, ככה זה עובד. תראו, זה.
בואו נדבר רגע אולי על הצד השני, כשאדם מת.
כן, אחרי מאה ועשרים, בעזרת השם, אצל כולם, אדם מת. אז מה, מה,
זה פלא הרי, זה עין, זה סוד.
מה היה פה?
אם אדם, אני לא יודע, הוא מת בטראומה,
חלילה, איזה תאונה, אז אתה אומר, אוקיי, אני רואה הגוף רסק.
אבל אדם לא, הוא שחק במיטה.
כמו שאמרתי, בן 120,
כן?
זקן ושבע, הכל טוב.
כמו שנפטר בי עושה, הרביש שלום השעש.
אתם יודעים איך נפטר בי שלום השעש?
אתם יודעים מי היה הרביש שלום השעש בכלל?
הרב של ירושלים והרב הראשי למרוקו,
איש אלוקים כדורס, סבא דה משפטים.
הוא נפטר,
ביום שישי הוא עשה ברכת אילנות.
יש תמונה שלו,
שלו
עושה ברכת תל-אנון ביום שישי, העץ ליד הבית.
בליל שבת, אמר את כל הפיוטים של המרוקאים שאומרים בליל שבת הגדול,
והייתה אצלו תפילה ב-8 בבוקר, היה בבית אצלו תפילה.
ב-7 הוא קורא לבן שלו שגר איתו, יואל קראו לו,
ואמר לו, אני מרגיש לא טוב, אני הולך למות.
הכניס את הרגליים למיטה, עצם עיניים ונפטר.
ככה, כמו משה רבנו
באהרון הכהן.
קראו למגן דוד, שלם, נקי, טבילה, לבוש בגדי שבת, ככה.
פטר ראשון הייתה לוויה.
זה הסיפור.
יש לי בבית בחרת החוברת.
אז אחרי זה, טוב, אז מה היה? בן אדם חי, פתאום נשכב.
מי הסתלק? מה הסתלק?
מה, הסתלק הלב?
הסתלק המוח?
הוא, יש כאלה שאתה אומר, הסתלק המוח. הם דמנטים וזה. לא, הוא אדם במיטבו.
פלא, הדבר הזה מסתלק.
החיבור הזה מסתלק.
הוא מסתלק מהכל בבת אחת.
זה לא שאדם, קודם כל המוח שלו מת, ואז הלב שלו מת, הוא מת, הוא מת, זהו, אז גם העקב מת.
נכון?
יפה.
עכשיו הגענו לנמשל, זה העיקר.
וככה ממש על דרך משל.
אין סוף ברוך הוא
ממלא כל עלמין
להחיותם
ובכל עולם יש בוראים לאין קץ ותכלית, ריבו רבבות, מיני מדרגות, מלאכים ונשמות
וכן ריבוי העולמות אין לו קץ וגבול גבוה על גבוה.
זה נקרא ממלא כל עלמין.
כשאתה ממלא קערה במים,
אז איזה מים למעלה ואיזה מים למטה?
אפשר להגדיר?
זה מים, זה הכל אותו דבר, זה מים למטה, אי אפשר להגיד, זה מתחיל לצבוע, יש שמן, אז אני אעזור, אבל מים זה מים, זהו, נכון?
תמיד כשאני נמצא בים, אז אני שואל את עצמי, הגלים שהגיעו עכשיו,
הם כאילו,
מתי הם יצאו מאמריקה כשהם הגיעו, כאילו,
אה, נכון, זה גל, הוא נראה שהוא הגיע, בסוף אתה יודע, זה לא גל, זה הכל כזה, הם נשארים במקום באמת, נכון? אי אפשר להבדיל.
לכן אומרים שקשה זיווגו של אדם כקירת ים סוף.
למה?
כי כל חומר בטבע,
אין בעיה לחלק אותו. יש לו בתכונה
את היכולת להתחלק. אם תיקח מסור, העץ ייחתך. אם תיקח דיסק, הברזל. אם תיקח פטיש ויזמל, האבן תיבקע. כל חומר בטבע, אתה יכול לחלק אותו, חוץ ממים.
תיקח סכין, המים, לא מוכנים להתחלק.
המים הם אחד במהות, אי אפשר לחלק אותם.
ואז אומרים לאדם, אתה שהיית אחד
בתור רווק והסתדרת לבד, פתאום אומרים לך, תקשיב,
תקרע את עצמך, שתיים. זה כמו ים סוף, כמו שהמים לא רוצים להתחלק, גם האדם אומר, לא, אני אדם הסתדרתי לבד, מה? לא, לא, עכשיו צריך להיות,
להרגיש שאתה לא מסתדר לבד, בסדר?
זה נקרא ממלא כל עלמין.
באמת הקב' הוא ממלא את הכל,
אי אפשר להגיד שהוא נמצא יותר פה מאשר שם, הוא נמצא בכל מקום.
אבל סובב כל עלמין, כשאתה מסובב משהו, אז אתה יכול להגיד, זה יותר קרוב, זה יותר, זה ההתחלה, זה האמצע, זה הסוף.
אז מבחינת סובב כל עלמין יש מדרגות. כלומר,
ננסח את זה בצורה מאוד פשוטה.
הקב' הוא ממלא את כל הבריאה כולה בשווה.
אין שום, הכל אלוקות.
בחלק מהמקומות זה יותר נרגש,
אנחנו יכולים יותר לחוש את זה,
ובחלק מהמקומות זה פחות נרגש.
בסדר?
דוגמא לדבר,
אתם רואים, כשאתם לומדים בפנימיות התורה צריך לצאת הרבה הרבה משלים, הרבה דוגמאות כדי שזה יובן.
כן, כדור הארץ בעומק 50 קילומטר נדמה לי, יש בתוכו כבר מתחיל,
קרום כדור הארץ הוא עומק 50 קילומטר, מתחת יש כבר לבה.
הלבה נמצאת, בכל מקום נמצאת הלבה הזה.
ישנם מקומות שקרום כדור הארץ הוא דק יותר,
ואז הלבה פורצת ואתה רואה אותה.
אבל זה, בסדר, למה נמצאת בכל מקום? פה היא, כנראה גם בשמיים כביכול, כן?
יש חציצה בינינו לבין האלוקות, כן?
יש איזה מין שכבה כזאת.
יש מקומות שהשכבה הזאת היא מאוד מאוד עקה,
מאוד מאוד זכה,
ואז יותר קל, וזה, לדוגמה, ארץ ישראל או ירושלים. אבל הקב' הוא מצד עצמו,
כביכול, משפיע על הכל בשווה.
עכשיו אני רק רוצה להגיד עוד שנייה אחת, אני אתן לך לשאול, למה זה נפקא מינה?
מה עכשיו אכפת לנו כל הדיון הזה?
תשובה, למה?
כי איפה נמצא הבינוני רוב היום?
בבית המדרש או ברחוב?
ברחוב.
אז אם אומרים לבן-הנין, חבוב!
הקדוש ברוך הוא נמצא גם ברחוב! נכון שיותר קל לפגוש אותו בבית המדרש, בתפילה, במשניות, בלימוד תורה, במצוות, נכון.
אבל שלא תחשוב שהוא לא נמצא ברחוב, הוא נמצא שם.
ואתה יכול לגלות אותו גם שם, יותר קשה, יותר מאמץ, יותר עבודה,
פחות זורע, אבל נמצא.
אז בעצם אמרנו לבנוני, תקשיב, כי עד אותו רגע הבנוני חשב שכל היום הוא בעצם נמצא באיזה עולם של חטואו ורק כשהוא מגיע לבית המדרש ולומד, זה העולם שהוא אמיתי. לא!
הקדוש ברוך הוא נמצא גם שם
אצל הסוסים והפרות והעגלות והסוחרים והעסקים והרמאים והגנבים וכל הזה, הוא נמצא שם.
יותר קשה לגלות אותו, אולי בגלל זה זה יותר נחשב אפילו. סליחה, מה רוצה לשאול?
כן, איך גבולות שלא בכל מקום זה וכאילו יש הרבה?
כי כשאתה מסובב איזה משהו, אז
ממלא כל העלמין הוא ממלא את הכל, והכל עטוף ממנו, והכל מלא, אז אם הכל מלא אני לא יכול לראות שום מציאות אחרת. אם זה סובב, אז אני פה, וזה סובב אותי.
אני יכול להגיד, אה הנה, עכשיו הוא כאן, עכשיו הוא עכשיו, עכשיו הוא מאחורה,
אבל יש איזו הפרדה מסוימת.
אז אתה יכול ליצור איזו הדרגה, איזו היררכיה.
כמו הירח מקיף את כדור הארץ, בסדר?
אז אתה יכול להגיד, בשלב מסוים הוא נגלה, בשלב מסוים הוא נסתר, בשלב מסוים הוא קרוב יותר, ואז יש גאות.
נכון?
כשהוא קרוב אז הוא עושה גאות.
נכון?
אתם יודעים את זה, שהגאות זה השפל בגלל הירח.
וכשהוא מתרחק אז יש שפל.
אז אתה יכול, יש כאן איזו אינדיקציה.
אז המהלך פה העמוק שהסברנו וזהו, הוא לא רק עכשיו מהלך פילוסופי כדי להבין את זה פה בראש.
זה נפקא מינה עצומה. אתה יוצא לרחוב, הקב' הוא נמצא שם.
מוסתר הרבה יותר,
נעול בהרבה יותר מנעולים, אבל נמצא.
ואני יכול לגלות אותו.
אולי אני לא אברך על זה, בסדר?
האם אני מברך ברכה בשם ומלכות כשעצרתי ונתתי למישהו להיכנס לדרך להשתלב?
עצרתי.
ראיתי מישהו רוצה להיכנס,
נתתי לו להשתלב.
עשיתי משהו שהוא קשור לקדוש ברוך הוא?
עשיתי.
עשיתי, צמצמתי את עצמי כדי לתת לנזולת מקום.
גיליתי את הרצון האלוקי, הקדוש ברוך הוא אומר, אל תתפוס מקום, תן לאחרים.
קידשנו את המצוונות, לתת מקום למישהו בפקק. אין ברכה כזאת.
הברכה היא נאמרת על משהו מובהק
של קודש, של מצווה, תפילין, לולף, ברכה, תפילה.
כלומר, השאלה היא כזאת, רבי משה, טוב שהגעת.
האם אני מקיים דבר השם רק על דברים שאני יכול לברך עליהם?
כל מה שלא בירכתי, לא קיים.
הוא לא מעניין את הקדוש ברוך הוא.
תשובה אומר הדמור הזקן, לא,
ממש לא.
הקדוש ברוך הוא נמצא על דברים מסוימים שהם מאוד מובהקים,
מאוד ברורים, מאוד גלויים, אתה גם תברך.
אבל הקדוש ברוך הוא נמצא גם באזורים שאין עליהם ברכות.
כן?
ערך?
למה דווקא על זה מברכים?
כי...
נכון, אתה מברך על משהו שהוא,
שהוא אה... כמו שאמרנו, כמו שהוא אמר, שזה יותר בא לידי ביטוי, זה יותר ברור, יותר גלוי, אתה... יש עליו שמה ש...
אגב, אני אגיד לכם מה שאמר רב שלמה זלמן, אחרי זה גם מישהו אמר את זה, כשאשתי ישבה שבעה, מישהו אמר לה,
מישהי אמרה לה.
אבל רב שלמה זלמן אומר,
שאדם צריך לברך פעם ביום לפחות, כן? פעם אחת ביום.
לברך שהכל נהיה בדברו.
בכל מקרה, מברכים, כן, אבל... ולכוון על כל ההנאות שיש לנו היום,
שאין עליהן ברכה.
הנאות, הנאות. לדוגמה,
אחת ההנאות הכי גדולות שיש היום,
שאין עליהן ברכה, זה מזגן.
חד משמעית.
מי המציא את המזגן? אחד, וויליס קראו לו, וויליס משהו,
אמריקאי, הנדסאי אמריקאי.
הוא המציא את המזגן,
אתה שומע את זה.
אנשים נכנסים, אה, ברוך השם, מזגן,
השתבח שמו מי שהמציא את המזגן.
אז כאילו צריך לברך, בקלט אתה נהנה, אתה נהנה, אתה אומר, בחוץ, חם, וזה, מזיע, נכנס פנימה.
כשאני הייתי ילד לא היה מזגנים בבתים, היינו הולכים לסופרים,
לבנקים,
מתקרר קצת,
עושים סיור מזגנים, היית מת מחום,
יושב מתחת, יורדים למקלט כדי שיהיה קצת קר, היה חם.
אז באילת היה מצננים, אני זוכר, בדירות היו מצננים, היינו אצל חברים באילת, היה מצנן, לא היה מזגן.
אז תברך פעם אחת ביום שהכל נהיה בדברו,
על ההנאות שאין עליהם, בסדר? על וייז, לא, אתה צריך לברך על ה...
על וייז.
מי שאין לו חוש כיוון, או גם מי שיש לו,
חוסך לך המון זמן.
כל פנים,
זה נפקא מינה, וזו נפקא מינה עצומה.
איך אנחנו יוצאים אל החוץ, אל הרחוב? בן אדוני נמצא ברחוב רב היום, הוא לא נמצא בבית המדרש.
האם כשאני עושה משהו שלא בירכתי עליו,
האם הוא מצטרף לעשיית רצון השם יתברך ולגילוי שכינה תשובה? כן.
מישהו הבטיח לנו חיים קלים?
נכון, זה קשה.
אבל למה זה קשה? זה גם משמח, אני חושב.
זה לא רק קשה, זה גם משמח, לא?
שאתה אומר, אני יכול לעבוד, איך רבי נחמן אומר, אפשר לעבוד השם יתברך בכל דבר, אני יוצא לכביש, אני יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא,
אני עומד במכולת, אני יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא, בכל דבר, אני יכול לעשות רצון השם, לא על כל דבר אני אברך,
לא על כל דבר אני אברך, אבל אני פוגש את הקדוש ברוך הוא בכל מקום,
בתור בינוני זה מרתק אותי, אם הייתי צדיק ויושב כל היום ולומד תורה עם תפילין ולא זז מהזה, בסדר, אז אשרי, רבי יוחנן לא הלך ד' אמות,
רבי יוחנן בן זכאלו הלך דלת עמוד בתורה ולא תפילי, לא סך שיחה בתלעמי עמיו,
דיבר שיחת עופות קלים וכל זה, וכל אוף שהיה עובר מעליו היה,
לא, זה לא, זה יונתן בן עוזיאל, סליחה, תלמידו, הוא היה גדול ממנו אפילו.
אנחנו לא כאלה.
טוב, אז מה נעשה?
בסדר, תדע לך שגם כשאנחנו רוצים לפרנסה ולעבודה, יש אפשרות.
אדם יש לו דיני ממונות.
קחו,
הוא מברר את ההלכה, הולך לדין תורה,
שואל מה רצון השם יתברך.
אין על זה ברכה.
לכאורה צריך לתקן ברכה. כשאדם הולך לדיני באמונות, תתקן ברכה. כשקיצרנו אותה וציוונו,
לשמוע בקול השם יתברך.
לא, אין ברכה.
אבל זה שיא רצון השם שיש,
אני חושב.
איך אפשר לראות את זה בחיים אסמוט? זאת אומרת, אפשר לקודח איך עכשיו קודח,
הוא מרגיש ויכול לדבר את השם?
אז באמת לא.
לכאורה בכל דבר, בסופו של דבר.
אבל אתה צודק שיש מקומות שבאמת אולי קשה להרגיש בהם.
קודם כל, ודאי אם אדם עושה עבירה, אז הוא לא יכול להרגיש.
אבל אם אדם...
סתם אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
שאני זוכר.
בערב פסח לפני שלוש שנים,
ערב פסח הכוונה היה לנו ליל הסדר עוד לילה.
ממש בערב בדיקת חמץ
התקלקל לנו התנור.
ניכו אותו, לא להגיד מי ניכא, כאילו ניכו,
והרימו שם,
החיבור של הגז זז, ואין גז, לא עובד הגז.
וזה אומר שגמרנו לנקות את הבית לפסח, הכשרנו את כל הכלים, מעכשיו מה עושים?
מבשלים ואין גז.
טוב, קראתי למאהבה ימרי מוני, מה שנקרא.
קראנו לטכנאי.
הגיע הטכנאי, מסתכל, ואז הוא אומר לאשתי, גברת,
הגז שלך,
משהו כאן לא זה, אני צריך,
כאילו, לחסום לך את הגז,
כי זה מסוכן.
יש להם כאילו אחריות.
אז היא אמרה לו, מה זאת אומרת לחסום לי את הגז?
אנחנו נראה לך נאכל שימורים בפסח?
מה זה, אנחנו צריכים לבשל על זה, תציל אותי.
הוא אומר, טוב, טוב, רגע, בואו נראה מה אני אעשה.
הוא היה אצלנו בבית שעתיים.
ואני זוכר נכון? שעתיים בבית.
ירד לאוטו, עלה לאוטו, הביא דיזה, זה היה דיזה, דיזה, לא כזאת, לא כזאת, יש לי אחרת, הלך, חיפש,
עד שהוא תיקן את הגז.
כלומר, זה לא התפקיד שלו, הוא אומר, אני רק טכנאי גז, אני זה, אתם צריכים להזמין מתקן וזה.
הוא תיקן את הגז, אמרנו לו, נשלם לך, לא יסכים לקחת כסף.
לא יסכים לקחת כסף. חג שמח, הלך. אפילו לא אמר איך קוראים לו, לא יודע איך קוראים לו.
נתתי דוגמה קיצונית, אבל אין דבר שאתה לא יכול,
בוא, כשאדם עושה את מלאכתו נאמנה.
עושה מלאכתו נאמנה. סתם אתה מוכר בחנות, בא מישהו לקנות משהו,
והוא צריך ואתה מוצא לו את זה, אז עזרת, עשיתה לו חסד.
או הוא לא צריך ואתה אומר לו, שמע, אדוני, אתה לא צריך את זה, סתם מיותר, חבל, תיקח, תתקן בבית, זה עולה שתי דקות, חבל שאתה...
כל הדברים האלו, אלו דברים שבהם האדם מגלה את רצון הבורא יתברך.
אדם מאיר פנים לזולת,
מלבין לו שיניים, מחייך אליו.
אדם מסייע למישהו, נותן לו עצה.
הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.
וזה דבר משמעותי לבנוני לדעת את זה.
שגם כשהייתי בחוץ, וגם כשהייתי לא בתפילה בבית המדרש או משהו כזה, פגשתי את הקדוש ברוך הוא. נכון, זה יותר מוסתר, זה יותר מלובש, אבל באמת הוא נמצא. ולכן חשוב לדעת שהוא נמצא. מה אתה אומר?
רשמי, נו, מה כאילו אמרתי? רשמי, אני נותן לך אישור רשמי, מה אתה צריך יותר מזה? יש לך אישור מירב? הנה. נו, בינתיים נראה שלהיות טוב זה להיות בתוך הבית המדרש. נו, זה לוואי.
זה אומר לכך להאיר פנים בתוך העבודה, בתוך ה...
כן, לא יודע, המילה דוס אני לא כל כך אוהב אותה, דוס זה משהו במחשב פעם היה לא, זה כזה.
אנחנו ניסינו את בינוני, זה הנושא כאן. מה זה בינוני, הזכרנו כמה פעמים, זה מי שנמצא בן לדן.
יש את השיר הזה שאני מאוד אוהב אותו, בן קודש לחול, אני חי בין ה... איך זה הולך?
בין הנהליך הרגלי מכל הפחד שמעליי, אני צריך, נכון?
ובמציאות הכל חוזר עליי.
אני צריך לגדול מזה מדי.
בין לבין, אנחנו רובנו חיים בין לבין, בין עולמות, בין זה, לחיים פה, לחיים שם, נמצאים, עוברים מעולם לעולם. אתה עובר, אדם עובר מעולם לעולם לעולם.
בסדר?
אז זה נורא חשוב לדעת את זה,
מאוד חשוב לדעת את זה.
שאדם נמצא ב...
אתם יודעים,
כשאנשים היו בחוץ לארץ
והיה מגיע איזה שדר מארץ ישראל, שדר זה שלוח אדרבנן,
לא היו מתלהבים רק ממנו,
היו אומרים, אתה רואה את הנעליים האלה?
הם היו בירושלים.
הנעליים האלה דרכו בירושלים, הם רוצים להשקיל לו את הנעליים,
כי הנעליים האלה היו בירושלים.
טוב, זה רק... כן, כן, הם היו בירושלים.
אז זה לא הבן אדם, זה הנעליים שלו, בכל אופן הם היו.
אז גם כאן,
אז בוא נקרא את זה עוד פעם,
וככה ממש על דרך משל, אה,
אין סוף ברוך הוא ממלא כל העלמין להחיותם,
ובכל עולם יש בורים להם קץ ותכלית, ריבו רבבות, מיני מדרגות, מלאכים ונשמות,
וכן ריבוי העולמות, אין לו קץ וגבול גבוה על גבוה.
והנה, מהותו ועצמותו של אינסוף ברוך הוא שווה בעליונים ותחתונים כמשל על נשמה הנעל.
כל אותו דבר. כמו שכתוב בתיקונים,
דיוס סטימו דקול סטימין,
דאפילו בעלמין סטימין דלעילה הוא סתום ונעלם בתוכם,
כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים,
קילט מחשבה תפיסה בכלל.
אפילו בעולמות העליונים, ונמצא כמו שמצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש.
אז מהו ההבדל?
ההבדל שבין עולמות העליונים והתחתונים הוא מצד המשכת החיות אשר אין-סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר בבחינת
גילוי מהיעלם.
והחיות העולמות והברואים שבהם העולמות העליונים מקבלים מבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים,
וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד כפי כוחו ותכונתו שהיא תכונה ובחינת המשכה פרטית
אשר אין-סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר לו.
התחתונים, אפילו הרוחניים, מקבלים גילוי רק בלבושים רבים.
אז ניתן פה עוד איזה משל אחד ובזה נעצור,
או שני משלים.
אדם פותח את הברז בבית,
פותח את הברז, נגיד
אנחנו זכינו לגור תקופה בגולן, כן?
פותח את הברז בבית בגולן, יוצא לך מים.
מאיפה המים האלה יגיעו?
מאיפה המים האלה?
בגולן זה מיידן, בברז יש לך מיידן.
לא משנה, אבל גם פתח תקווה זה הגיע מאיפה שהגיע, הכנרת, הגיע מה...
מה, זה מגיע ככה בעוצמה של ברז? ככה רגוע? בדיוק כמו שאתה צריך?
הבאני אז אתם רואים איך הוא זורם, עוצמה אדירה.
זה אותם מים, בדיוק אותם מים שהגיעו מהכינרת אליך לברז, אבל הם עברו, עברו, עברו, עברו, הרבה מפלים, הרבה שינויים, הרבה עידונים, עד שזה מגיע אליך לברז, וזה מגיע בעוצמה שאתה יכול,
לא תפתח, קרה לכם פעם שפתחתם איזה ברז והוא היה עם איזה לחץ גדול,
עף לך על הפנים, ואתה לא מצליח לסגור את זה.
כדאי לגבי חשמל, זה אותו חשמל שמגיע
שמייצרים בתחנה,
אבל זה עובר מפלי מתח בדרך שנאים, כדי שתוכל לפתוח את זה ולדמוקס כולך להתחשמל, תראה כמו בוריס ג'ונסון עם השיער שלו, תמיד הוא נראה שהוא מתחשמל,
נכון?
וכל זה. אז זה אותו דבר,
אבל זה שונה ברמת הביטוי והגילוי.
וכמו שאמרנו, עיקר ענף קמינה זה לדעת שהבן יוני יוצא החוצה לעולם המעשה,
הוא לא יוצא לעולם שאין בו אלוקות, הוא יוצא לעולם שיש בו אלוקות,
היא רק יותר נסתרת,
ואז אם גילינו את האלוקות הנסתרת בחוץ, מי שזוכר, אחת הפעמים דיברנו על למשל המחבואים במערכות יחסים, מה שמתברך,
בבית המדרש הקדוש ברוך הוא לא משחק איתנו מחבואים, שם זה משחק אחר.
בחוץ זה מחבואים, וכשמגלים מאחורי המחבואים את הקדוש ברוך הוא שמסתתר, אין שמחה יותר גדולה מן השמחה הזו.
שבת שלום.
