טוב, אנחנו נפגשים פה כל שבוע לאבוי דס הנפש
בעקבות הפרשה.
כמו שאמר האדמוור הזקן,
מה הוא אמר?
צריך לחיות עם הזמן.
מה הזמן? הזמן זה פרשת השבוע.
צובעתם את כל השבוע ומנסים לעבוד בעקבות הדברים.
אז טוב, השבת זה פרשת כי תישא.
אנחנו גם ב-40 שנה לפטירת הרב צבי יהודה,
אז אתם יודעים שהרציון היה לו שיטה מאוד מיוחדת בפרשות השבוע, שהפרשות בנויות לפי זוגות.
שמות ואירע זה זוג,
בוא בשלח זה זוג, יתרום משפטים זה זוג, תרומת הצווי זה זוג, ועקל פקודי זה זוג,
וכי תישא זה שובר את הזוגיות, כי זה חטא, זה שבירה,
זה לא רק שבירה של הלוחות,
זה שבירה של הסדר של הפרשות.
אני רוצה לדבר היום,
שנלמד ביחד,
נושא שהוא מוכר לכולם, זה חטא העגל,
מדברים עליו הרבה,
אבל מזווית אולי טיפה שונה.
והזווית היא הזווית הגיאומטרית.
בסדר?
הזווית הגיאומטרית.
להתבונן טיפה בצורות.
הרבה פעמים כשרוצים להבין משהו, אז הכי קל לתרגם אותו לצורות או למספרים, כן? אם רוצים, הדבר הכי הכי, ההפשטה הכי, סליחה, ההמחשה הכי מיידית זה של מספרים.
כשאתה אומר כמה היו, אתה עוקב מספר, אז זה מיד מבהיר את הדברים, נכון?
וגם צורות.
כשאתה אומר על מישהו, תשמע, הוא כזה, הוא קו, אה, אז אתה מבין, כשאתה אומר, תשמע, הוא עגול כזה, אתה גם מבין.
זה מאוד מאוד עוזר.
ובחטא העגל יש בעצם התנגשות של צורות.
העיגולים והריבועים מתנגשים אחד עם השני.
בואו נראה את הפסוקים.
וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל, עמל אהרון, ואמרו אליו, קום, עשה לנו אלוהים
אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מי היה לו.
הוא אומר עליהם, אהרון פרקו נזמי הזהב אשר באוזנין נשיכם בניכם בבנתיכם ויביאו אליי
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם ויביאו לאהרון
ויקח מידם ויצר אותו בחרת ויעשהו עגל מסכה
ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.
אז העגל, אנחנו נדבר על שני הביטויים, גם על עגל וגם על מסכה, אבל כרגע עגל זה מאוד מאוד מזכיר את המילה עגול.
גם אפשר להבין שהפסל היה בצורה מעוגלת כזאת, כן?
עגל הוא יש לו צורה כזאת, הראש מעוגל והעיניים עגולות והבטן עגולה והרגליים עגול.
בסדר?
אז יש כאן עגל
ולעומתו יש לוחות.
עכשיו, הלוחות,
הציור הרווח
בעולם
של הלוחות
זה שהם בצורה כזאת, נכון?
אבל כבר העירו על זה הרבה מאוד, מי שהעיר על זה ביותר זה היה הרבי,
הוא כתב על זה בהרבה מאוד מקומות וביקש שישנו,
ואפילו הרבנות הראשית לישראל שינתה את הסמל שלה.
הסמל של הרבנות הראשית פעם היה לוחות כאלה מעוגלים,
ולכן זה שינו את זה ללוחות מרובעים. למה?
כי בגמרא,
ובאינסוף מקומות, הלוחות מתוארים כריבוע,
או כריבוע או אפילו כקובייה. תראו מה אומר המדרש.
כיצד היו הלוחות כתובות.
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר,
חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה, שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים.
ורבי נמרי עשרה הלוח זה,
ורבי שמעון אומר עשרים הלוח זה,
שנאמר ויכתבם על שני לוחות,
ורבי סימא אומר ארבעים הלוח זה, וארבעים הלוח זה,
שנאמר מזה ומזה הם כתובים. אז לפי רבי סימא הלוחות זה בכלל קובייה, איך אפשר לכתוב ארבעים?
זאת אומרת שאתה כותב על כל צלע, ככה, ככה, ככה וככה,
בסדר? אז זה ודאי לא יכול להיות עם איזה מין כיפה, זה מין...
והגמרא, מסכת דואבטר אומרת את הדברים בצורה מפורשת,
אהרון שעשה משה המתיים וחצי אורכו,
באמה וחצי רוחבו,
באמה וחצי קומתו, באמה ותשעה טפחים, והלוחות אורכן שישה ורוחבן שישה ועוביין שלושה מונחות כנגד אורכו של אהרון. אז זה מקור מפורש שהלוחות היו
מרובעות שש
טפחים על שש טפחים על עובי
שלושה טפחים. שישים סנטימטר על שישים סנטימטר על שלושים סנטימטר.
אז אין שום מקור ללוחות בצורה הזאת, יש מקור.
המקור הוא מיקלאנג'לו הצייר האיטלקי שצייר את הציור של משה עם הלוחות ואז משם כולם העתיקו אבל המקור האמיתי של חז״ל וכולי מדבר על לוחות מרובעות אז זה ברור שיש כאן
שמשה רבנו יורד עם הלוחות המרובעות ומולו הוא רואה עגל אז יש כאן איזה מין כאילו מלחמה בין ריבוע לבין עיגול
מי מנצח
אני רק אגיד הערה אחת בעקבות הדבר הזה למה זה היה חשוב מאוד לרבי
לציין את החז״ל אומרים זה מספיק חשוב אבל הוא הדגיש את זה מאוד
אז הוא מסביר,
כל דבר שהיה בבית המקדש היה מלא באופן שלו נשאר מקום ריק בכלי.
תראו, אפשר לצייר את החיים שלנו בתור ציר של מלחמה בין הברוטו לנטו.
לא רק במשכורת,
כן, שזה תמיד,
אתה מסתכל בחשבון בבית, אתה רואה, נכנס,
כבר תלוש משכורת, נכנס לך איזה זכור כזה ברוטו, ואז מגיעים כל החוגגים, ביטוח לאומי לוקח קצת,
ההכנסה לוקח קצת, ההסתגמות לוקח קצת, ההוא לוקח, בסוף יש לך איזה...
כן? טוב, בסדר. אבל בגדול, אפשר ממש לתאר את החיים בתור התמודדות בין הברוטו לבין הנטו, קודם כל, של החיים.
ויש לנו חיים ברוטו, זה הימים שאדם חי, ויש נטו, כמה מתוך זה הוא ניצל, כמה מתוך זה הוא עבד.
יש לנו כסף שכבר הגיע, יש לנו כסף שהוא ברוטו,
אבל כסף שהגיע ליעד שלו,
אז הוא נטו,
אז הוא נוצל, נכון?
זה נכון בזמן, בניצול הזמן, זה נכון בניצול הכסף, זה נכון בהרבה מאוד דברים.
סתם, שלא יתבזבזו לנו כל מיני...
כל מיני אנרגיות.
המקדש הוא איזה מין ציור של חיים מושלמים,
חיים מדויקים, ולכן לא ייתכן שבמקדש יהיה בזבוז מקום.
גם סתם בזבוז מקום זה גם יחס בין ברוטו לבין נטו. אתם יודעים, לפני כמה זמן,
כאילו, יש לנו מרפסת בבית, ואיך שלא סידרנו, לא הסתדר טוב.
דיברנו את זה לפה, את זה לשם, לא היה מנוצל.
עד שיום אחד אשתי הביאה את החברה שלה, ככה הסתכלו,
ופתאום הבינו מה צריך לעשות.
אז באמת היה לנו איזה ארון כזה במרפסת שירות, שהוא היה גדול על המרפסת ואי אפשר להשתמש בו כי לא יודע מה חשבנו שהדכרנו אותו שם, הוצאנו אותו משם, הרכבנו אותו במרפסת
ואז הכל הסתדר, ופתאום לכל דבר יש מקום, וכל דבר הזה, ופתאום מקום שהיה לא מנוצל, היה בו הרבה ברוטו ומעט נטו, נהיה ככה כמעט כל פינה מנוצלת, ובמרפסת במקום בחדר שירות הזה, במקום שימארון כזה גדול, שמנו מדפים.
אז הכל דבר הרבה יותר קל היה להוציא ולהכניס,
אז יש גם ברוטו ונטו במקום.
לא ייתכן,
אומר הרבי,
שבמשכן יהיה איזה מקום לא מנוצל.
כל דבר שהיה במקדש, היה מלא באופן שלו, נשאר מקום ריק בכלי.
ידוע הכלל שלא ברא הקדוש ברוך הוא בעולם דבר אחד לבטלה,
בפרט כאשר מדובר אודות ענייני הקדושה.
ועל דרך מה שמצאינו בשקלי שרת מקדשים שהם מלאים דווקא.
מכך מובן שהלוחות מילאו את כל חלל הארון. הארון היה מלא כולו. עכשיו אם הלוחות עשויים עם חצי עיגון מלמעלה,
אז על כוחך יש לך חלקים סתם ולא מנוצלים, פנויים, נכון?
באופן
שלא נשאר בארון מקום ריק,
שאם לא כן נמצא מקום זהו לבטלה חלילה.
ארון שעשה משה, המאתיים וחצי אורכו,
בארבע וחצי רוחבו,
בארבע וחצי קומתו, בארבע ותשעה טפחים,
ולוחות אורכן שישה ורוחבן שישה ואוביין שלושה,
מונחות כנגד אורכו של ארון.
כמה לוחות אוכלות בארון?
שישה טפחים. הארון הוא המאתיים וחצי.
המאתיים וחצי, כמה זה?
כמה זה המה?
המה זה שישה טפחים, כן. אז הארון אוכל, אבל הארון נמצא בדיוק.
זאת אומרת שעל פי חשבון הגמרא, הארון היה מלא באופן שלו נותר בו מקום פנוי.
כן?
ארבע וחצי רוחבו.
אז זה בדיוק זה.
מה?
יש בו שני לוקות.
כן.
כל אחד שישה על שישה. כן. לא בשלושה. נכון, ואז זה ממלא את הכול.
כל השטח, אבל הגובה. נכון.
או שתגיד שהגובה, או שתגיד שהגובה זה כאילו החידושה שעולה ומדברת עם משה בין הקרובים.
על פי זה הרי בהכרח לומר שכל אחד מהלוחות היה בצורת ריבוע של ו' טפחים על ו' טפחים,
ואי אפשר לומר שהקצה של הלוחות היה בצורת חצי עיגול,
כי אז יוצא שאומנם שמלמטה היה ארון מלא לגמרי,
אבל מלמטה נשאר במקום פנוי בגלל חצי העיגול, וזה מין איזה עיקרון כזה של... כן, שמואל, טעות.
צריך לשנות את זה.
אמרתי, פתחתי, אל תעיר,
הקשו לך להעיר, אתה אל תעיר, אבל הם בטח ישמעו את השיעור הזה והם יעשו תיקון.
אני אומר, הרבנות הראשית שינתה את הסמל שלה.
הסמל של הרבנות הראשית היה בהתחלה עם דוחות כאלה מעוגלים, והם שינו את זה ללוחות מרובעים.
זה לא איזה המצאה, זה הגמרא אומרת, כן?
טוב,
אז בסדר, הבנו, אבל מה עומד בבסיס?
למה זה כזה חשוב? מה זה משנה באמת? זה הרובע הגול, מה זה משנה?
מה החטא?
רבותיי, שימו לב.
החטא הזה, אני אגיד לכם גם למה זה חשוב, זה תורת, יש פה תורות נפלאות
שמייד נראה.
אתה אומר, חטא העגל,
טוב, אף אחד מאיתנו היום, אני מקווה, לא חושב שמישהו פה ילך ויעשה עגל וירקוד לסביבו, נכון? אנחנו כבר, האנושות התקדמה מהדבר הזה.
אבל אתם יודעים שכל חטא, יש לו איזשהו שורש, וברגע שעולים עליו, אז אתה מגלה שהחטא הזה הוא רלוונטי גם היום.
הוא מסוכן גם היום, אז צריך להכיר מה הוא החטא.
שימו לב.
למה הם עושים עגל?
משה לא הגיע, בסדר. ואגב, אני מעיר כאן הערה שהזכרנו בשיעורים קודמים.
יש עליהם גם קצת לימוד זכות, כי כשמשה רבנו עולה להר סיני,
בפרשת משפטים,
הוא לא אומר להם לכמה זמן הוא עולה.
הוא לא אומר להם, אני עולה 40 יום ואז אני חוזר, הוא אומר להם, אני עולה.
אז הם אמרו, אוקיי, כמה זמן הוא עולה? שבוע, שבועיים, שלושה, חודש?
40 יום הוא לא הגיע.
טוב, זה לימוד זכות על עם ישראל.
אבל למה הם עושים עגל למטה?
יש הרבה אפשרויות, למה לא נשר, למה לא אריה,
למה לא... אפשר, כל מיני דברים, יצא להם עגל פתאום.
תראו מה אומר הירושלמי.
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר,
אין מרובה מששת ימי בראשית.
בסדר?
מה הכוונה?
כשמסתכלים על הבריאה של הקדוש ברוך הוא,
הכל עגול.
בבריאה, בטבע, אין מרובה.
הגלים, הפרחים, העיניים של בעלי החיים, הציפורניים, העצים, העלים,
העננים,
הכל בקווים עגולים או מעוגלים, כן?
ככה הטבע בנוי.
אין מרובה מששת ימי בראשית.
איפה שאתה רואה מרובה, מה זה?
בני אדם.
בני אדם.
באים בני אדם, עשו מרובה.
הטבע הוא זורם,
הטבע הוא גם סגור, זה נקרא
the circle of life, מעגל החיים, נכון? הוא כזה מעגלי.
סגורו בתוך עצמו,
נכון? אפשר לראות את זה בכל מיני סרטי טבע,
הגשם, העונה, נולדים, נודדים, תורסים, ככה, ככה זה הולך, ככה,
אין חריגות.
וזה עגול, אבל זה לא רק זרימה עגולה,
זה גם עגול עגול, במציאות.
זה פשוט נראה עגול,
נכון?
הכל בקווים עגולים. איפה שאתה רואה מרובע,
זה בני אדם.
היה פעם איזה קבלן
שהתחכם ובנה בתים עם חדרים עגולים.
כאילו קונספטואלית וכל זה, כישרון טוטאלי.
זה נראה נורא נורא יפה.
וואי, איזה יופי, זה נושא אווירה, ריגוע וכל זה, עכשיו אתה מתחיל לנסות לארגן את הדבר הזה, איפה, טוב, אני אשים את הארון, לא, הארון, אי אפשר, זה עגול, אני אשים פה מיטה, כלום לא מסתדר.
הכל, אין, אתה לא יכול לשים כלום, כי הכל כזה, איגלו כזה, אז,
הכל מרובך, הכל מאורגן, הכל מסודר, הכל,
זה חלק מצורת התכנון של האדם,
שהוא מסוגל לרבה הדברים,
למקומות ולקטגוריות ולתקן אותם.
עשיתי כאן רשימה
של דברים בקודש שהם מרובעים דווקא.
תפילין, הריבוע של התפילין זה הלכה למשה מסיני,
סוכה מרובה, תאבון הברית מרובה,
שולחן,
מזבח,
החושן, המשכן עצמו מרובע, מרובע הכוונה הוא מרובע או מלבני,
מחנה ישראל לארבעת גלים, עמותות הספר תורה הן מלבניות ועוד ועוד, יש הרבה דוגמאות.
ובשני מקומות התורה גם מצווה בצורה מפורשת
שחייב להיות מרובע, ואם זה לא מרובע זה פסול.
בחושן המשפט, שלמדנו עליו
בפרשה הקודמת,
ועשית חושן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשינו,
תכלת וארגמן ותולעת, שני ושש מוזר תעשה אותו, רבוע יהיה, כפול,
זר את אורכו וזר את רוחבו,
בחושן, הוא חייב להיות מרובע,
וגם במזבח הקטורת,
שקראנו בפרשה הקודמת,
כתוב ועשית מזבח מקטר קטורת, עצשיתים תעשה אותו,
אמר כה אמר רחבו רבוע יהיה בהמתה במקומתו ממנו קרנותיו
אז מה זה הדבר הזה? למה מצווים ממש להיות מרובע?
ולמה הלוחות הן מרובעים? וכל הרשימה שהבאתי
ומה בעצם מרמז העגל העגול?
אז קודם כל בואו נגיד את זה בעל פה ואחרי זה נקרא פה
גם את הרשע הר הירש וגם את ליקוטי ההלכות תראו
בעצם כשהתורה ניתנת לנו הלוחות
בצורת ריבוע
זה קודם כל יוצר מסגרת
שבה אני יכול לבדוק את עצמי, האם אני בתוך המסגרת או חורג ממנה,
כן?
זה בעצם אומר שהאדם יכול לכוון את הטבע שלו,
לעדן את הטבע שלו, לתקן את הטבע שלו.
לעומת זאת,
כשאני הולך על העגל העגול,
אז בעצם מה אני אומר?
אני אומר, מה אתה רוצה ממני?
ככה אני.
אני כזה.
זה הטבע שלי.
האם אנחנו נכנעים לטבע? זה שיש טבע לאדם, זה ברור.
יש טבע מסוים.
וזה שבעלי חיים לעולם לא יכולים לחרוג מהטבע שלהם,
זה גם מובן.
אבל האם בני אדם שיש להם טבע מסוים מסוגלים למסגר אותו, לשפוט אותו,
לדייק אותו, לעדן אותו ולהתרומם מעליו?
זה הדיון.
כשהתורה ניתנת לנו בצורה מרובעת, היא בעצם אומרת לנו,
אנחנו מסוגלים.
אנחנו מסוגלים לקחת נטיות טבעיות שיש לנו ולמסגר אותן למערכת משפטית שאומרת כאן זה מותר וכאן זה אסור ולשים לה גבולות מאוד מאוד ברורים.
אני אתן לכם דוגמה הכי פשוטה, בסדר?
האם אתם יודעים שלדבר לשון הרע זה דבר טבעי?
שים שלושה אנשים בחדר, תצא,
תחזור בעוד עשר דקות, הם ידברו לשון הרע.
מטבע הדברים,
אתה מתחיל לדבר,
וזה לא משנה בכלל מה המקצוע שלהם, זה יכול להיות שופטים
שופטים,
ויכול להיות פרופסורים באוניברסיטה, או סוחרים בשוק, זה לא משנה.
אתה אומר, סתם אנשים, הולכים לדבר, אז מה קורה?
אז מה עם ראובן?
ראובן, טוב ששאלת,
טוב ששאלת, תשמע, לא יודע, לא שמעתי כמובן.
מה עם פלוני? הגעת ללשון הרע.
זה דבר טבעי.
שם זה זורם בצורה טבעית, השיחה.
באה התורה ואומרת, אל תדבר לשון הרע.
תתחיל לעבוד על עצמך.
תלמד את ההלכות, תכיר את הדברים,
תייצר נושא שיחה, תעשה ריבוע מהעיגול.
יצר אמין הוא דבר טבעי.
משיכה בין גבר לאישה זה דבר טבעי, אפשר ל... זה נכון?
אז מה, עכשיו אדם הוא...
תכוון אותו, תעדן אותו,
תקדש אותו, תכוון אותו לקשר נישואין,
תמסגר אותו.
גם בתוך... אני זוכר שפעם הייתי במילואים,
השיחות הכי מעניינות זה במילואים.
יש לך זמן, שעות, שמירה וכל זה.
אז הייתה לי שיחה עם מישהו.
איך שגרנו לדבר על ענייני טהרת המשפחה ודברים מהסוג הזה.
אז הוא לא האמין לי.
כאילו, סיפרתי לו איך זה עובד, שיש זמנים שאיש או אישה מוטרי. קודם כל, הוא לא האמין לי מראש שבכלל לא נמצאים ביחד לפני החתונה. אמרתי מלאכים.
ואחרי זה הוא גם לא האמין לי. הוא לא, זאת אומרת, אתם גרים באותו בית, ואתם זה, ואתם... לא יכול להיות דבר כזה. אין דבר כזה.
מה אתם?
טוב, יש דבר כזה, אנחנו יודעים שיש דבר כזה, נכון.
אפשרי.
זה באמת דבר מופלא, זה באמת דבר מדהים.
כן, האם אנחנו מסוגלים, האם אדם אומר, תשמע, זה הטבע שלי, ככה אני, אני עגל, אני עגול, מה אתה רוצה, ככה ברו אותי.
וזהו, אין מה לעשות, אני זורם עם זה.
או שאומרים, נכון, ככה ברו את כל אחד מאיתנו, ככה ברו. אחד יש לו גם נטייה לכעס, זה הטבע שלו, ואחד יש לו נטיות, יש לו כל מיני נטיות.
אבל ליד הנטיות יש לנו גם עולם הערכים.
ועולם הערכים הוא מרובע, אותיות התורה למעשה הן מרובעות, כל האותיות הן משחקים ריבועים בעצם.
ואני מנסה לקחת את העיגול ולהכניס אותו, לתחום אותו בתוך הריבוע.
לתחום אותו בתוך הריבוע.
זה כל העניין של התורה.
זה הניסרן הגדול, ולכן הלוחות הן מרובעות בדווקא.
מרובעות בדווקא.
והתפילין הן מרובעות, והכול מרובע, כי אנחנו בעצם מצריכים אותנו כאן להתמודד עם טבע,
ובעיקר מצריכים אותנו להגיד שלא נשמיע את הטענה הזאת.
טוב, ככה אני, מה אני יכול לעשות? אני כזה, מה אתה רוצה? אני כזה? כן.
נכון, נכון, נכון. כלומר, מה שמושר אומר זה שיש דברים שבהם אתה אומר, הדבר הטבעי הוא יפה וכל זה, נכון? אנחנו לא...
אבל בלבד שהוא מכוון על ידי השכל.
אז לכן, טבעת נישואין, הוא רמז כאן שלפי חכמי הקבלה,
יש לה לפעמים שילוב גם של ריבוע וגם של עיגול, אבל הסוד הוא ריבוע, זה בעצם הסוד.
ולכן התורה מצווה במיוחד, התכשיט המרכזי שצריך להיות מרובה,
זה חושן המשפט.
מה זה חושן המשפט?
שאדם כל הזמן שופט את עצמו,
בודק את עצמו לאור הערכים.
יש לי נטייה מסוימת, אבל אם היא עומדת... יש לי נטיות, כל מיני נטיות, אבל יש לי גם סט של עולם הערכים.
אדם נולד עם נטייה לכעס. הוא אומר, תשמע, אני כזה, אני מגיל קטן, אני כועס.
אבל אם ככה אני, אצלנו תמיד כועסים.
זהו.
אז מה?
תבדוק.
התורה נתנה לנו סט ערכים.
הזוהר
על פרשת תצווה מעריך מאוד בעניין הכעס.
דברים נוראים על הכעס.
תבדוק.
כאילו, זה מתאים לך לעולם הערכים שלך? לא מתאים לעולם הערכים. אם זה לא מתאים לעולם הערכים, תתחיל לעבוד.
זה הסוד. כשמשה רבנו יורד
מהר סיני עם הלוחות המרובעות, הוא רואה שהעם ישראל בוחר את החיים העגולים.
כלומר,
אנחנו בעצם מבינים לאן הוא רוצה לקחת אותנו, משה רבנו. הוא רוצה לקחת אותנו להתנתן... אה, אני אתן לכם עוד דוגמא טובה.
הכי טבעי והגיוני זה להתחתן בתוך המשפחה.
הכי טבעי.
אך התחתן עם אחותו.
זה הכי הגיוני, לא? הכי טבעי.
אתה לא צריך להכיר משפחה אחרת.
לא יהיה חמות, זה לא מיותר, כן, כל הדבר הזה. אתה עם ההורים, וזהו.
וגם ככה התחתנו עד מתן תורה.
עם מי כאן להתחתן?
עם אחותו. לא היה מישהי אחרת, נכון?
ויש גם דעה שהשבטים התחתנו, ששמעון התחתן עם מדינה ודברים מהסוג הזה.
טבעי.
באה התורה ואומרת, אני רוצה לשבור את הטבעיות הזאת. אסור להתחתן בתוך המשפחה.
אפשר לנסות להבין מה הטעם של התורה בדבר הזה,
כי זה היה יוצר לאט לאט משפחות על כאלה, משפחות חזקות,
הן מתחתן בתוך עצמן ורק בתוך עצמן,
משפחות כאלה חזקות מאוד מאוד ומשפחות כאלה חלשות.
לא, בואו נפזר את הטוב.
בואו נפזר. כל משפחה המוצלח הזה מתחתן עם המוצלחת ההיא,
משפחה אחרת, וככה הטוב מתרחב
על פני כל עם ישראל, ואף משפחה לא יכולה להגיד, אנחנו הכי חשובים, אנחנו הכי נחמדים, אנחנו הכי מתוקים. זה ככה, הכל מתפתח.
אז התורה אסרה משהו טבעי בגלל ערך, הערך הוא מרובע.
אתם מבינים?
וכשמשה רבנו יורד עם הלוחות,
הוא יורד עם הלוחות המרובעות,
בדווקא,
והוא רואה את העם ליד העגל
עושים צחוק
ועושים מחולות, שזה גם כן עגול, ובעצם אומרים,
האמת,
מתאים לנו לזרום עם החיים.
מה הוא מפיל עלינו עכשיו כל מיני דברים וכל מיני ערכים, נגיד שזה הערב רב וכו', אבל
אנחנו רוצים לזרום עם החיים העגולים,
אז בואו נעשה איזה עגל, איזה אלוהים עגול, בואו נסגוד לעגול, נסגוד לטבע.
אין מרובה מששת ימי בראשית, מה שיש זה רק טבע, בואו נהיה, מה שאתה מרגיש,
מה שאתה זה, תזרום איתו, זה מי שאתה.
בסדר?
אני רוצה להגיד כאן משהו,
ממש בשיא העדינות וגם הכבוד, אני לא רוצה שחלילה ישתמע,
דברים שצריכים להיאמר. תראו,
יש אנשים שיש להם גם משיכה לאותו מין, לבן מינם.
אז עושים מצעדי גאווה, עושים כל מיני מסיבות ודברים מהסוג הזה.
עכשיו,
אני באמת חושב שיש אנשים כאלו.
יש אנשים כאלו.
וזה משהו טבעי אצלם.
אבל השאלה, האם יש לך גם, האם יש גם בצד השני ערכים,
ערך?
האם יש ערך בלהתחתן איש ואישה?
האם יש ערך כזה?
האם יש ערך שהתחתנו השונים זה עם זה ולא הדומים?
אם יש ערך, אז ראוי להתאמץ.
כי כרגע בעצם מה שאומרים, אין בכלל שום דבר. הערך היחיד זה להיות מי שאתה.
זה הטבע שלך תזרום.
אבל אם אנחנו טוענים שישנם ערכים שהם לא רק בדבר הזה, בכל תחום,
גם לא רק בזה, גם גבר שנמשך לאישה,
הוא צריך להגביל את המשיכה הזאת רק לאשתו ולא לאישה אחרת, ונכון, ההגבלות קיימות, בשווה על כולם, ההגבלות הערכיות המרובעות קיימות על כל העיגולים.
אבל משום מה בעיגול הזה, שם אסור להגיד את זה, שם זה.
אם יש לאדם משיכה בדבר הזה, או אפילו אם יש לו ספק משיכה, הוא מיד צריך לרוץ ולממש אותה.
למה?
יש עולם ערכים.
אם אנחנו מכירים את העולם הערכי, אז שווה לנו להתאמץ כדי לממש את הערך הזה.
אבל ברגע שכל המסיבות וכל הוואו וכל המצעדים נמצא שם,
אז אדם אומרים, למה שאני אתאמץ?
כאילו, יותר כאפשר, כן?
אז זאת בעיה. אז אני אומר,
עם כל הכאב, עם כל הצער ועם מתן העובדה שיש אנשים שיש להם באמת
כזאת נטייה עגולה,
אבל למדנו שגם כשיש נטייה עגולה צריך להתאמץ ברמה מסוימת, כל אחד לפי מה שהוא יכול.
אני נכנס כרגע למינונים כדי לממש את עולם הערכים על עולם הנטיות.
תראו מה אומר הרשע הריירש.
רבוע יהיה המזבח,
וריבוע זה מעכב.
כל דבר שנוצר על ידי כוחות החיים שבטבע, הווי אומר,
שנוצר על ידי השעבוד לכוחות האורגניים הטבעיים,
ללא תודעה עצמית,
ומכל מקום ללא פעילות תבונתית,
דבר זה מעוצב על פי רוב,
ואולי ללא יוצא מן הכלל בצורת עיגול.
זה הטבע, אתה משועבד לטבע, אתה משועבד לכוחות האורגניים, אתה לא מפעיל ביקורת של תבונה,
אתה לא מפעיל ביקורת ערכית. זהו, אני ככה, אני זורם. אפילו הביטוי הזה, יאללה, זרום, זרום, יאללה, תתגלגל.
שמע, התגלגלתי איתו, זרמתי איתו, נכון? זה כאילו הביטוי.
רק כוחו של אדם
בעל חירות ובעל מחשבה.
כוח המגביל את עצמו מתוך חירות. עומק החירות שלנו זה לא לעשות מה שבא לי,
אלא עומק החירות זה לא לעשות מה שבא לי. לעשות מה שבא לי זה חירות?
זה כלום, זה שיעבוד.
בא לך איזה משהו,
לא מה, עכשיו בא לי להיכנס, אני יש לי לשון מהירה, לשון חדה, מישהו נכנס לי לפה, אני נכנס, טפפ, ישר, בא לי להיכנס בו. זה חירות? זה עבדות.
אתה משועבד לצדדים הנמוכים שלך.
החירות זה לסתום את הפה.
הבולם פיו בעת מריבה, זה החירות, זה הגבורה, זה החוכמה.
להפעיל את הביקורת האם הדברים שאני כרגע אגיד הם יתרמו הם יוסיפו הם יקדמו הם יהיו מועילים או שהם רק יפגעו וכולי זה חירות
אז אומר השאר הירש כל כך יפה
רק כוחו של אדם בעל חירות הוא בעל מחשבה
כוח המגביל את עצמו מתוך חירות מבצע את יצירותיו ואת בנייניו לפי אמת המידה של קווים וזוויות עד כאן זה מגיע מכאן זה כבר לא טוב
העיגול שייך לתחום הכפייה,
השעבוד והטומאה.
והריבוע הוא סימן ההיכר של חירות האדם השולטת בעולם החומר של הטהרה. מעניין שכשהגמרה רוצה לתאר מקווה,
מה היא אומרת?
פתאום אני חושב על זה בזכותכם.
איך הגמרה מתארת מקווה?
מה הגודל של מקווה?
איך איך?
לא, יפה, יפה, שמואל, בול.
ארבעים שיאה מעולה אמרת, והגמרא לא אומרת את זה.
ארבעים שיאה אנחנו מחשבים.
אני יכול להגיד ארבעים שיאה, כמה זה ארבעים שיאה, אגב, אתם יודעים?
ארבעים שיאה זה משהו כמו 390 ליטר.
אין היום, לא תמצאו היום מקווה אחד בארץ שאין בו קרוב ל-900 ליטר,
אבל זה מחמירים, מחמירים, מחמירים, אבל עם. ארבעים שיאה זה.
אבל כשהגמרא מתארת, המשנה, הגמרא
מתארת את המקווה, היא אומרת אמה על אמה ברום,
מה?
ברום שלוש אמות.
עמל אמר חצי על חצי על מטר וחצי כלומר היא בעצם מתארת איזה מין קובייה כזאת למה?
אכפת לי איך זה נמצא אם זה ככה או ככה ואם זה ארבעים שיאה ואני שוכב גם טוב נכון?
אם אדם נכנס לארבעים שיאה שהם ככה
לא אבל הגמרא רוצה לתאר תיאור של טהרה אז היא מתארת מרובע
היא מתארת את המים המכונסים בתוך מרובע
ולכן רק כוחו של אדם בעל חירות ובעל מחשבה
כוח המגביל את עצמו מתוך החירות מבצע את יצירותיו ואת בנייניו לפי אמת המידה של קווים וזוויות. העיגול שייך לתחום הכפייה,
השעבוד והטומאה.
הריבוע הוא סימן ההיכר של חירות האדם השולטת בעולם החומר של הטהרה.
די בה בנקודת מבט כללית זו להבין מדוע צורת המרובה מונחת ביסוד מבנה המשכן וכן ביסוד מבנה הכלים,
ארון העדות,
השולחן והמזבח.
כל המשכן זה ריבוע אחד גדול.
כל התורה זה לתת לנו ריבוע של הגדרות וכללים שאיתם אנחנו ניגשים אל הטבע ומסדרים אותו,
מארגנים אותו, מעדנים אותו, מתקנים אותו, מתגברים עליו, תוחמים אותו.
נכון? לא כל דבר אתה יכול לעשות, לא כל דבר אתה יכול לדבר,
לא עם כל אחד אתה יכול להיות במערכות יחסים,
לא כל כסף שייך אליך, הכל מאוד מאוד מוגבל, מאוד מסודר.
כי כל המבנה הזה עומד בניגור גמור אל כל פולחן טבע,
בהיותו מוקדש באורח בלעדי לבניין חיי אדם חופשיים במוסריותם.
והרי תעודתו המיוחדת של המזבח היא להביא לידי חיים כאלה. אז זה באמת מדבר על המזבח, נכון?
על מזבח הקטורת.
מזבח הקטורת הוא בעצם,
אפשר לקרוא לזה מזבח הקשר.
קטורת
ט' וש' מתחלפות, נכון?
אצל ילדים לפחות, במקום שלום, הם אומרים תלום.
אז ט' וש' הן אותיות דתלנש,
יכולות להתחלף ביניהן.
אז במקום להגיד קטורת, אתה אומר קשורת.
הקטורת קושרת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.
אז אתה רוצה לדעת מה קושר אומר הקדוש ברוך הוא? אתה רוצה לדעת מה יקשור אותך אליי?
אל תהיה עיגול.
ותזרום עם הטבע,
ותעשה לך גם איזה עגל ותהפוך את זה לאידיאל.
כלומר, לפעמים אדם אומר, תשמע, נכשלתי.
דיברתי לשון הרע. מה, לא יכולתי להתאפק, זה היה כל כך...
לא הצלחתי להתאפק. בסדר?
נכון?
זה כמו
אדם שהוא יודע שזה לא בריא לאכול איזה דברים מתוקים, הוא אומר, תשמע,
לא יכולתי להתאפק.
הוא לפחות מודה, הוא מודה שהוא לא יכול להתאפק.
אבל כשעושים מזה עגל,
עושים מזה עבודה זרה, בעצם מה אומרים?
גם לא צריך להתאפק.
למה להתאפק?
מה פתאום? אתה חוסן את הטבע, תזרום,
תלך עם זה עד הסוף, זה העיגול שלך, ככה.
תעשה מה שבא לך.
יחילה מכבודכם, כן, אבל אפילו אדם שיש לו,
כי הוא צריך שירותים, כן,
כן, אז הוא מגביל את עצמו עד שהוא יגיע למקום שהוא צנוע,
ואז הוא הולך ויכול. למה? מה הבעיה? תעשה איפה שאתה רוצה. נכון? לא, יש איזשהו...
אני אומר את זה כי הייתה עבודה זרה כזאת.
בעל פעור,
כלומר, בקצה, בקצה, העגל זה רק התחלת העניין. בעל פעור זה בדיוק העבודה זרה הזאת.
למה להגביל את עצמך?
אם אתה צריך, יש לך איזו תחושה טבעית כזאת, היא מאוד חזקה,
תעשה את זה על העבודה זרה, כי זה המטרה, זה הכיוון, לסגוד לטבע.
הלוחות מרובעים,
וזה מזבח הקטורת. אומר הקדוש ברוך הוא, תרצה להיות בקשר איתי,
תתחיל לרבה את המציאות שלך.
איך?
על ידי הדבר השני,
שהוא הריבוע, וזה חושן המשפט. תראו מה אומר רבי נתן.
צריך האדם לשפוט את עצמו על כל דבר.
זה בעצם תורה של רבי נתן שנשענת על תורה של רבי נחמן.
לרבי נחמן יש תורה נפלאה מאוד,
שאולי היה צריך גם להביא גם אותה, אני אגיד אותה בעל פה.
רבי נחמן מדבר על יראות נפולות.
והוא אומר ככה, אם אדם שופט את עצמו כל הזמן,
הוא בודק את עצמו,
הוא עושה חשבון נפש, פעם ביום,
פעם בשבוע, פעם בחודש, לפני שבת,
אז הוא לא מפחד מ...
יש לו, אז יש לו יראה אמיתית מהקדוש ברוך הוא, שופט את עצמו כל הזמן,
אז אומר רבי נחמן, קוראים לו שני דברים.
א', לא שופטים אותו מהשמיים,
לא שופטים אותו, אומרים מה אתה רוצה, הוא עובד,
הוא בודק את עצמו,
אז אין לו, הוא מסלק מעצמודים מהשמיים, ודבר שני, שהוא דבר טבעי,
אין לו פחד מיראות נפולות.
אז הוא לא יפחד לא ממס הכנסה ולא משוטר ולא מאף אחד ולא משום דבר, הוא לא יפחד כי הוא אומר, אין לי מה לפחד,
אני בודק את עצמי כל הזמן, אני מפעיל כל הזמן שיקול דעת,
אני לא זורם רק.
כן?
עכשיו, איך מפעילים שיקול דעת? זה גם, לפעמים מתלבטים עם חבר.
מתלבטים עם רב,
מתלבטים עם חבר, תגיד מה אתה אומר?
לפעמים זה סתם, נגיד דיני הממונות, אדם נוגע,
אדם קרוב אצל עצמו, יש לו איזושהי עסקה, הוא לא יודע. ילך שאל רב, יש לו ישאל פוסק, ישאל דיין.
או יש לו איזו התלבטות רוחנית,
תתייעץ עם חבר, תתייעץ עם אשתו, תתייעץ עם מישהו, ישפוט את עצמו.
תגיד, לא תמיד אני רואה את הכול, אני צריך איזו עזרה, אני צריך איזו עצה.
שצריך האדם לשפוט את עצמו על כל דבר,
אם כך, ראוי לו לבלות את ימיו.
ומבואר בהתורה בהיכל הקודש בסימן נט בחלק א' שבחינת משפט הוא בחינת רבוע.
בבחינת חושן משפט שנאמר בו רבוע יהיה כפול.
חלק גדול מהשפיטה שאנחנו צריכים לעשות זה האם עברתי את הגבול.
כלומר, האם דיברתי יותר מדי? האם הייתי נוכח יותר מדי? האם לקחתי דבר שהוא לא שלי?
האם זה... יש לך איזושהי מסגרת,
איך אומרים? שההלכה,
העולם ההלכתי, הוא כמו מסגרת של תמונה.
זה לא מספיק המסגרת, צריך גם למלא את התמונה.
אבל בלי המסגרת הכל נופל.
בלי המסגרת הכל נוזל, הכל זה. אז ההלכה
היא מסגרת שמחזיקה את הכל, ועכשיו בתוך זה אתה מלא צבעים.
תפילה, תורה, התבודדות, חסד, גמר, כל מה שאתה רוצה.
אבל אם ההלכה
ממוסגרת כמו שצריך, אז אתה לא יודע איפה אתה, אתה צודק, אתה לא צודק, זה נכון, זה לא נכון.
האדם שופט את עצמו, חושן על המשפט.
נמצא שהמשפט שהאדם צריך לחשוב עם עצמו ולשפוט את עצמו,
שזהו בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו,
כן, זו אחת האפשרויות לשפיטה,
ובחינת רבוע,
ועל שם זה בעצמו נקרא רבוע,
כי עיקר ההתבודדות והשיחה צריך להיות בהתחזקות רצונות טובות להשם יתברך,
עד שיוכלל באחדותו יתברך מבחינת השם,
סליחה, מבחינת ד' ד' אחד,
מכל מקום שהוא בבחינת מארבע ארוחות בואי הרוח,
שמכל ארבע ארוחות העולם של התפזר דעתו לשם ישוב לכולם להשם דאחד להיכדל ברוח השם שהוא רצונו יתברך כרוח לשון רצון.
כן, אז אדם כל הזמן בודק את עצמו ושופט את עצמו ולא נותן,
אנחנו לא נותנים לעצמנו להימשך אחר העיגול.
ככה זה היום, יש לכם כל מיני משפטים שאני שומע אותם, איך שאני שומע אותם, אני נדרך ושם איקס.
משפט מספר אחד, כולם עושים את זה. ברגע שאתה שומע את זה, אתה יודע, זה משפט של עיגול, תלך מפה.
משפט שני, ככה זה היום, עוד משפט של עיגול, כן?
משפט שלישי,
זה היום באופנה, זה היום במודה.
כל מיני דברים כאלה שאתה שומע, כולם, ככה זה היום וכל זה, זה בעצם מה אומר?
יש איזה עיגול, יש איזה נטייה נמוכה, וזורמים איתה.
זה שככה זה, זה אומר שזה נכון.
זה שזה מרגש, זה אומר שזה אמיתי.
זה שזה וואו, זה אומר שזה, זה שכולם עושים את זה, כולם רואים את זה,
זה אומר שזה נכון, זה אמיתי וזה בעל ערך.
קודם כל אנחנו צריכים להפעיל את השיקול הדעת הביקורתי, האם הדבר הזה הוא אמיתי,
האם הדבר הזה הוא ערכי, האם הדבר הזה הוא נכון,
האם הדבר הזה הוא חשוב,
ואז אפשר גם להתרגש ממנו ולהתלהב ממנו והרבה מאוד דברים.
אבל אם
זה לא, אז אני גם לא רוצה להתרגש מזה.
קודם כל ריבוע.
והיום התפתחה איזו דת חדשה,
שמספיק שאני מתרגש,
כן, איזה מין, אפשר לעשות איזה מין סקר כזה ולראות
שהמילה רגש מופיעה בדברים שבכלל לא קשורים,
כן, כי זה נהיה היום הדבר החדש.
בואו אלינו לתואר שלישי באוניברסיטה העברית,
להתרגש ביחד.
מה קשור להתרגש? תואר שלישי במיקרואורגניזמים?
כל מקום נכנס איזה,
ריגשת אותי, זה היה מאוד מרגל.
רגש הוא דבר חשוב מאוד, אני מאוד אוהב רגש וזה, אבל הוא חוכמה,
בינה דעת,
ספירת הדעת קשורה לרגש, היא נהייה רק אחרי חוכמה ורק אחרי בינה.
אם זה משמעותי ואם זה חשוב,
לפני שבוע,
ביום ראשון בשבוע נפטר חמי
ברוח השם תניחנו בגן עדן. אז הגמרא אומרת,
הגמרא אומרת, עסתכלתי עכשיו למדתי כל השבוע הלכות אבלות ועוד,
הגמרא במועד קטן אומרת שכל מי שלא מוריד דמעות על אדם כשר,
הרמב״ם אומר הרי זה אכזרי ורע לב,
והפוך הגמרא אומרת, מי שמוריד דמעות על אדם כשר,
אז הקב' הוא סופרן מוניחה לבית גנזיו.
זה ראוי להתרגש?
אתה נפרד מאדם קרוב או מאדם כשר?
לא תבכה, לא תוריד דמעות, תוריד דמעות, תבכה, טוב מאוד.
אם יש לך דברים שהם אמיתיים והם ערכיים,
אז בואו נפעיל כלפיהם גם את הרגש. אבל היום נהיה הערכיות היא בצד, הריבוע בצד, יש רק עיגולים.
רק עיגולים, רק... זה מרגש או לא?
מרגש, חבל, הזמן, טוב, אז אני בא.
אני בא. נכון, לא נכון, אמיתי, שייך.
עגל, חטא העגל.
בואו נרקוד ביחד מסביב למדורה, אתה ריגשת אותי.
מרגש אותי, מרגש מאוד.
כל דבר צריך להיות מרגש.
כל דבר צריך להיות קודם כל אמיתי.
קודם כל ריבוע. קודם כל להפעיל עליו חושם נשפט. אחרי זה יכול להיות לא מרגש.
לא רק איזה.
זה העגל והמכונות.
רלוונטי להיום או לא?
סופר רלוונטי.
חטא העגל חזר בגדול. יכול לחזור בגדול.
וזה נכנס לכולם. אגב, גם לדתיים.
גם לכולם. גם למתכננים בר מצווה לילד.
בר מצווה, בת מצווה.
מה צריך שיקרה ביום הזה?
מה תכלית היום הזה של בר מצווה? תכלית היום הזה זה להעביר לילד את המסורת של הדורות,
את תחושת האחריות,
תחושת המשקל אולי שקצת, כאילו שירגיש שהוא עכשיו מצטרף, זה מה שצריך.
טוב מאוד.
ואם זה גם נעשה בצורה נחמדה ומרגשת, אז מעולה. אבל אם זה רק איך אנחנו מרגשים את הקהל, מה נעשה שירגש את כולם נורא נורא וכל זה?
אז מביימים איזה סרט, לוקחים איזה במאי שיביים איזה סרט עם הבר מצווה,
שלא היה ולא נברא הסרט הזה,
אבל הכל מין ביון כזה,
כדי שזה יירגש אחורה.
אז כאילו זה עומד על הראש, במקום לעמוד על הרגליים.
יפה.
טוב.
בואו נמשיך.
אתם איתי?
אז אמרנו שעגל זה בעצם עגול.
אה.
כן, אבל זה פשוט לשון נופל על לשון.
מכיוון שהתפיסה הרוחנית שלהם זה בוא נזרום עם העיגולים,
איזה בהמה, השם שלה
מדבר על עגל. אז בואו ניקח את העגל.
גם האריה הוא עגול, גם הזה הוא עגול,
אבל העגל, עשו להם עגל מסכה.
עד עכשיו דיברנו על העגל, בואו נדבר על המסכה.
מה זה מסכה?
עגל מסכה, הכוונה זה מין, נכון,
איזה מין דמות כזאת.
אבל זה מאוד מאוד מוזר שהתורה מצווה אותנו בפרשת כי תישא.
מההתחלה כתוב,
סרו מהר מן הדרך אשר ציוותים עשו להם עגל מסכה,
וישתחוו לו,
ויזבחו לו,
ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלו לך מארץ מצרים.
ובהמשך הפרשה התורה מצווה אותנו, אלוהים מסכה לא תעשה לך
את חג המצות תשמור.
כן?
לכאורה זה מסה עגולה.
למרות שאתה צודק שכאילו זה יפה, כן? אם זה המצה המרובעת אז זה עוד יותר טוב.
אני רוצה לשאול שאלה, רגע, מה זה אלוהים מסכה לא תעשה לך? התורה כבר אסרה עבודה זרה, נכון?
עכשיו צריכים לפרט עבודה זרה כזאת, עבודה זרה אחרת, עבודה זרה אסור.
מה זה אלוהים מסכה?
הזוהר אגב
מפרש את הפסוק הזה בצורה נפלאה מאוד.
חייב להגיד את הזוהר, זה גם קשור לפרשה שלנו.
הזוהר אומר, אלוהי מסכה לא תעשה לך איתך גם אתה תשמור. מה זה אלוהי מסכה?
אלוהי מסכה זה כשהאדם כועס.
והפנים שלו משתנות כמו מסכה. הפנים שלו, נכון, מקבלות על זה פנים אחרות.
וזה גם עובד, כי כשמישהו כועס, אז כולם נורא נורא, מה קרה, רגע, רגע, וזה, ונורא נורא נבהלים והולכים אחורה, אז הוא מרגיש שיש לו...
זה עבודה זרה,
אומרת התורה.
אם אתה מגיע למצב שכעסת והפנים שלך השתנו כמסכה, עבדת עבודה זרה.
מי העבודה זרה?
אתה בעצמך.
הפכת את עצמך לעבודה זרה.
מה צריך להיות?
חג המצות תשמור, תישאר כל החיים כמו מצה,
לא מנופחת, לא מתנפחת, תהיה בענווה, תהיה בצניעות, תהיה בפשטות.
טוב, זה פירוש אחד של הזוהר.
אנחנו רוצים רגע לראות את פירוש מאי השילוח.
הוא אומר כאן פירוש נפלא, מה זה אלוהי מסכה.
כן?
אמרנו, העגל הוא עגל מסכה,
ויש עבודה זרה שנקראת אלוהי מסכה. מאי, אומר מהשילוח קצר ביותר,
אלוהי מסכה לא תעשה לך.
מסכה
היא דבר הניתח ממתכות
שלא יוכל לזוז ולהתנענע.
איך עושים מסכה?
לוקחים איזה תבנית כזאת, יוצקים לתוכה
ברזל נוזלי, כן, מתכת, ואז היא מתקררת והיא מתגבשת וזהו, נתקעת, לא זזה.
אז אלוהי מסכה
זה אלוהי ההיתקעות והקיבעון.
זה כשבן אדם אומר,
ככה אני.
זהו.
זה מי שאני.
טוב לך טוב, לא טוב,
שלום שלום ואל תבוא לי בחלום.
כן, בני זוג מתחתנים,
והבעל הזה אומר לי, אשתו אמרת לו, איך אתה עושה את זה? הוא אומר לו, תקשיבי, ככה אני.
ככה גדלתי, כן, אתם יודעים שאני גדלתי,
אמרתי את זה לאשתי כשהיא קמה, אמרתי לה, תקשיבי, אני כשהייתי קטן והייתי בבית, הייתי מוריד את החולצה,
נגיד המלוכלכת, בחדר,
ותוך 24 שעות זה היה בארון.
אני לא יודע איך זה כזה, זה היה נס, כזה...
אז אשתי אומרת לי, הניסים האלה לא קורים אצלנו בבית,
צריך לשים את זה במקום,
כדי שזה אימא שלי, ברוך השם, ולכן משנה יותר מייד טיק טיק כזה, זה היה מייד מכובד.
בסדר? אז מה אני אגיד אשתי? תשמעי, ככה אני, אני רגיל, אני מוריד את הבגד פה, אני מתחיל, לוקח זמנים,
24 שעות, צריך להיות מקופל,
ככה אני.
ככה אתה.
זה אלוהים עשיך.
אין דבר כזה ככה אני.
וגם באדם,
ימצא שירגיל את עצמו בהנאת העולם הזה אף בהנאה קטנה,
עד שלא יוכל לפרוש ממנה וזה ייקרא מסכה.
היה בחיפה
אחד מגדולי ישראל, קראו לו הרב יעקב ניסן רוזנטל.
הוא רבו של הרב עמר.
הרב עמר למד אצלו.
הרב עמר היה רב במושב מגדים ולמד במקביל דיינות בחיפה,
כודל הגרע.
והרב רוזנטל, אשתו נפטרה,
גם הוא נפטר, אבל אשתו נפטרה לפניו,
ובשבעה על אשתו,
אחד הרבנים שלמדתי אצלם הלך לנחם, והוא חזר עם סיפור.
הרב רוזנטל היה גאון עצום, וחיבר ספר שנקרא משנת יעקב על הרמב״ם.
והוא גם היה מעשן.
אבל אשתו הייתה עושה את כל הקניות וכל זה. יום אחד הוא למד, למד, למד, רצה באמצע לעשן,
ולא היה סיגריות.
אז הוא שקר את הספר, ירד למכולת, קנה סיגריות, וחזר ללימוד.
אשתו חזרה.
היא הייתה אחראית על הקניות, אז היא ידעה בדיוק מה.
היא אומרת לו, מאיפה יש לך סיגריות?
אז הוא אומר לו, מאיפה? אני למדתי, וזה, ולא היה, אז ירדתי לקנות.
היא אומרת לו, ככה גדול כוח התאווה של הסיגריות,
שביטלת תורה בשביל זה? נגמר.
זהו, אין יותר סיגריות.
מהרגע הזה הוא הפסיק לעשן.
כי לא הסכימה לו.
כלומר, אדם לפעמים דבוק באיזה תאוות עולם הזו, הוא אמר, לא יכול לפרוש ממנה.
גם אלוהים, זה גם סוג של אלוהים מסכה.
לא יכול לפרוש.
לא יכול להתנועע.
וגם באדם הממצא שירגיל את עצמו בהנאת העולם הזה, אף בהנאה קטנה שלא יוכל לפרוש ממנה, וזה יקרה מסכה.
ועל זה ציווה השם יתברך לנו שלא נאמר שאנו מורגלים בדברים שלא נוכל לפרוש,
רק בכל דבר הנאה שיגיע לאדם צריך לסלק את עצמו מכל נגיעותה.
אין דבר שאדם,
תיאורטית, כן? אין דבר הנאה שאדם
לא יוכל לסלק את עצמו ממנו.
אה, תקשיב, אל תדבר איתי, אני חייב קפה בבוקר, לא חייב, יכול גם בלי קפה.
אני יכול להסתדר, יכול להסתדר.
פעם עלה בדעתי שזו הסיבה
למה ילדים קטנים, מאוד בלונה פארק, מאוד אוהבים את כל המתקנים,
כל הבלק ממבה וכל הקללות האלה
שהופכים את הבן אדם,
ומבוגרים, אתה יודע, אתה מגיע, אבא, בוא איתי, קדימה, אני הולך פה אל הפלפילונים האלה, הרגועים, מה קרה? גם אני הייתי פעם, אני הולך איתם, בסדר, אבל גם המבוגרים היו פעם ילדים.
כי ילדים הם לא מפחדים לנסות, והם לא מפחדים להשתחרר, וגם ככה זה העולם שלהם.
אז זה כאילו מתחבר להם לעולם, גם ככה הם כל הזמן משתנים וזה, ובודקים. אז הם מעצים להם את החוויה. והמבוגר אומר, תשמע, אל תתחיל להזיז אותי, כבר התרגלתי, כבר טוב לי, כבר אני רגוע, כבר זה. עכשיו פתאום תתחיל להפוך אותי על הראש, אני הולך כאן למשהו רגוע.
לא ככה.
לא ככה.
כשמשה רבנו יורד עם הלוחות, הוא יורד עם הריבוע.
הוא יורד עם התקווה הגדולה שלנו כבני אדם לייצר מערכת ערכית שיש לה מסגרת,
יש לה בפנים ויש לה בחוץ, יש לה מותר ויש לה אסור,
יש לה יום ויש לה לילה וכו',
והמסגרת הזאת היא פונה אל הטבע העגול ומתחילה לטפל בו ולסדר אותו. אין ריבוע בטבע, ובני אדם יוצרים ריבועים כדי לסדר את העולם ולארגן אותו בצורה מוסרית.
מה הוא רואה מולו? הוא רואה את חטא העגל.
הוא רואה שהעם בוחר ללכת, העם הוא הערב רב,
ומי שחטא שם בוחר ללכת ולהתמכר אל העיגולים, אלא ככה אני, כזה אני,
זה הנטייה שלי, לשם אני זורם, אל תתחיל להציק לי, אני לא, מהזרימה הזאת עם חטא העגל. וסביב העגל יש מכולות, וסביב העגל ויקומו לצחק.
ובמקום שיחכו למשה רבנו, יתמכרו, ואז בעצם לפי הדבר הזה יש מקום לראות את כל עשיית המשכן כתיקון לחטא העגל, כי בעצם
אומר להם משה רבנו, אתם התמכרתם אל העיגול, בואו נתחיל לתקן.
בואו נתחיל לבנות ריבועים.
המשכן יהיה ריבוע,
והארון יהיה ריבוע,
והמזבח יהיה ריבוע,
ובכל שנה משפט יהיה ריבוע,
והקרשים יהיו מרובעים, והכול יהיה ריבוע. כל דבר ניתן להבין מהו העולם הערכי שלו, ולשים אותו במקום.
וכששורה שכינה על ישראל,
והקב' ברוך הוא מוריד את שכינתו לתוך המשכן,
אנחנו יודעים בסופו של דבר שהריבוע,
אולי זה לא נכון להגיד ניצח את העיגול, כי אין מטרה לבטל את הטבע,
אבל הריבוע כלל את העיגול בתוכו.
מי שמכיר במסכת סוכה, בדף ח' נדמה לי,
הגמרא שם עושה חשבון מה קורה אם עושים סוכה עגולה.
איך אתה יודע אם הסוכה עגולה היא כשרה או לא?
אז הגמרא אומרת, אתה עושה עיגול, ואז אתה
מקיף אותו בריבוע, ואתה רואה, אם הריבוע שהקפת את העיגול הוא שבעה שבעה על טפחים, אז הסוכה בפנים כשרה.
אם הטבע נמצא בתוך מסגרת מעוגנת, אז הוא טוב,
הוא מצוין,
אבל אם הוא עיגול לבד,
אז הוא פראי,
אז הוא אכזרי לפעמים, אז הוא שונה. ובאמת, אני חושב שדרך הזווית הזאת של ריבועים ועיגולים אפשר להבין הרבה יותר את ה... מה, היה שם את חטא העגל? אפשר להבין את חטא העגל הוא נוכח, נוכח, עלול להיות נוכח גם אצלנו.
אז זו פעם ראשונה שאני מרגיש שהמילה מרובה נהיית מחמאה, כאילו תהיה מרובה זה נהיה תואר כבוד ולא אמנה.
מה השאלה?
לא יודע, הנה, בשיעור הזה באנו כדי ליומנו של חנון.
כן, תהיו מרובעים.
ברוך ה' לעולם, ואם חזקו ואמצו רבותיי.
תגובה אחת
הרב אומר אין מרובע בטבע. באנטארקטיקה נפוצים הרים בצורת פירמידה בעלי בסיס מרובע