צהריים טובים רבות, אנחנו בנפש הפרשה, היום כב בשבט,
כמדומני, וזה גם יום פטירתו של הרבה מקוצק,
שרף מקוצק, שמידתו מידת האמת, וגם יום פטירתה של הרבנית חיה מושקה,
אשתו של הרבי, וגם להבדיל, היום נישואים של הבת שלנו שהתחתנה ביום הזה, תודה רבה.
אז אנחנו נמשיך לצעוד,
בעזרת השם, בדרך של לחיות עם הזמן, מה שאמר אדמור הזקן, והזמן זה הזמן של פרשת השבוע.
אנחנו רוצים, בעזרת השם,
לראות מה אפשר לקחת השבוע, איזה עבודה. אחרי ששבוע שעבר היינו שרי חמישים כולנו,
נראה לאן זה הולך.
טוב,
הפרשה עמוסה במצוות,
פרשת משפטים, המון המון מצוות, המון המון פרטים.
בעצם בתוך הפרשה הזאת יש את רוב מסכת בבא קמא ובבא מציע,
ועוד כמה דברים.
אבל לקראת סוף הפרשה,
משה רבנו בעצם,
סליחה,
הקדוש ברוך הוא, כן?
הרי כל פרשת משפטים נאמרת על ידי הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, נכון? דיברנו בחבורה, זה נאמר כחלק ממעמד הר סיני.
הם עדיין בתוך המעמד הר סיני, ואז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם, והכל זה בעצם נאום ארוך של מי?
של הקדוש ברוך הוא. אני רק רוצה שנשים לב
שזה דבר משונה.
זה דבר משונה, כי בדרך כלל בתורה,
מי מדבר?
לא, לא.
יפה אמרת. אז מי כותב את התורה? באיזה גוף זה נכתב?
אם כתוב וידבר השם על משה לאמור, אז מי כתב את זה? משה?
אם זה היה משה, מה היה צריך להיות כתוב?
אליי. וידבר השם אליי לאמור. אז זה לא משה.
אז הקדוש ברוך הוא? מה היה צריך להיות כתוב?
אני. ואדבר אל משה לאמור.
אם כתוב וידבר השם אל משה לאמור, מי כתב את זה?
לא משה ולא הקב' הוא. אז מי?
בדיוק, זה נקרא שלישי המדבר.
כאילו,
מישהו מתאר את הסיטואציה. הקב' הוא מדבר עם משה, יש איזה עורך,
כן, שלישי המדבר זה נקרא בשפת הפנימיות והוא כאילו אומרים שזה משהו אפילו יותר גבוה, התגלות יותר גבוהה מאלוקים, כביכול, משם הבעיה. שלישי המדבר.
כאן הפרשה אצלנו היא לא שלישי המדבר אלא היא גוף ראשון, הקב' הוא מדבר הנה אנוכי, נכון?
תשימו לב כי זה יהיה משמעותי מאוד בהמשך.
בואו נראה את הפסוקים.
אז הקדוש ברוך הוא מדבר ואומר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך ולאביאך אל המקום אשר הכינותי.
יישמר מפניו וישמע בקולו אל תמר בו
כי לא יישא לפי שכם כשמי וקיר בו.
בקיצור, אל תשחקו את המשחקים.
כי אם שמורה תשמע בקולו ועשית כל אשר ידבר ויעבטי את אויביך ויצרתי את צורך, זה הכל מדבר הקדוש ברוך הוא.
כי אלך מלאכי לפניך ואביאך אל האמורי והחיטיב והפריזי והכנעני החיביב והימוסי והכחדתיו
ולאלוהיהם ולא את עובדיהם ולא תעשה כמעשיהם כי ארץ תארסם ושבר תשבר מצבותיהם
עד כאן כמו שאמרנו מה זה
עד כאן מי מדבר
ואז תראו את פסוק כה
ועבדתם את אדוני אלוהיכם
וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך המלא
מה קורה כאן בפסוק הזה?
בדיוק הוא הגדרת את ההגדרה הכי טובה
יש פה קצת בלאגן, בואו נראה
ואהבתם את השם אלוהיכם וברך את לחמך ואת מימיך מי אומר את זה?
זה משה אומר, כי פתאום הקדוש ברוך הוא מפסיק לדבר ומשה נכנס,
מתערב, כן?
ואז,
והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך המלא, מי מדבר?
הקדוש ברוך הוא.
כלומר יש כאן איזה כאילו,
איזה מין משה מדבר ופתאום הקדוש ברוך הוא נזוז, רגע,
אני, אני, אני, כן, משה נכנס,
זה דבר מעניין.
בהמשך נעמוד על המשמעות של הדבר הזה.
זה דבר אחד. דבר שני שמעניין כאן זה שפסוק כה מתחיל בלשון רבים,
ועבדתם את השם אלוהיכם.
היה צריך להיות כתוב, וברך את לחמיכם ואת מימיכם,
והסירותי מחלה מקרבכם, כן?
לא תהיה משקלה בהכרה בארציכם את מספר ימיכם המלא.
לא.
זה מתחיל בלשון רבים,
בציפייה ומסיים בלשון יחיד.
אלה שתי השאלות שאנחנו רוצים לעסוק בהן היום,
ואנחנו כמובן נראה איך הדבר הזה,
מה הדבר הזה מוליד בתוכנו בעבודת הנפש, איך אנחנו הולכים עם הדבר הזה. אז נתחיל מהכלי יקר, ואחרי זה נעבור לדברים בחסידות.
ואהבתם את השם אלוהיכם ובירכ את לחמך, התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד. למה?
לפי שכל ישראל ערבים זה בעד זה.
ולא יברך השם לחם של כל יחיד ויחיד,
עד אשר יהיו עובדי השם רבים ויעבדו כל זרע יעקב כאחד.
אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד.
אה,
ואהבתם את השם אלוהיכם, ורק אז כל יחד מתברך. למה? כי אנחנו ערבים זה לזה, וזה מאוד מאוד חשוב.
מאוד מאוד חשוב.
אחד הדברים, אנחנו נגיע לזה בהמשך, אחד הדברים הכי הכי מסוכנים לעובד השם,
זה שביעות רצון עצמית.
הוא אומר, אני בסדר, אני בצד המואר של הירח.
אני לומד במכון מאיר,
אני לומד תורה, אני, ברוך השם, מתחתן, וזה, נכון?
הופך לעצמו על השכם, או על הבטן, או איפה שאתם לא רוצים.
מסוכן מאוד, למה?
כי מבחינת הקדוש ברוך הוא,
אז כל ישראל הם, מה זאת אומרת, מה אתה ולא הוא?
הפוך!
אם אתה, זה בשביל מה?
כדי שתעזור למי שעוד לא, גם כן להתקרב. אז אין לך מה להיות מבסוט מעצמך.
אין לך,
אין לך מה להיות יותר מדי מרוצה,
כי אתה צריך להיות אכפת לך מהחבר שלך.
אם לפני כן לא ידעת, זה היה תירוץ, אני לא יודע והוא לא יודע, שנינו לא יודעים, אבל עכשיו שאתה יודע,
אז מה אתה עושה עם זה כדי להעביר את זה הלאה?
אז זה אפשרות אחת.
אפשרות שנייה, ויש אומרים שעבודת השם טוב יותר כשרבים מתקבצים להתפלל,
כי הן אל כביר לא ימאס, אבל בענייני אכילה, כן, הוא עושה כאן איזה דרוש מוסרי כזה,
טוב יותר שכל אחד אוכל פיתו לבדו,
לפי שרוב החולמים באים על ידי המאכלים שמבחוץ.
ועל כן אמר, הוא בירך את לחמך ואת מימך, ועשירותים החיים מקרבך. בתפילה, טוב מאוד שיהיה ברבים.
מדעני העולם, נאות העולם הזה, כל אחד בעצמו, ואז האדם אוכל גם כמה שהוא צריך.
כשאתה מגיע לאיזה נסיבה או משהו כזה, נו, יאללה, תאכלת. אם אדם אוכל כמו שהוא,
כמה שהוא, אז הוא לוקח מה שהוא צריך.
טוב,
זה איזה הערה כזאתי
של הכלי יקר,
אבל מהשילוח,
שקשור כמובן לרבא מקוץ, כי הוא התלמיד הנאמן של הרבא מקוץ, עד שהוא פרש ממנו קצת.
היה תלמיד נאמן עשרות שנים עד שהוא פרש.
אומר דבר בעיניי
ממש נפלא, ממש דבר...
תראו מה הוא אומר.
כמה הדבר הזה הוא יקר.
ואהבתם את השם אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך.
הנה הכתוב מתחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד.
יבואר על פי מה שביארנו בפרשת וירא על הפסוק עתה ידעתי כי הרי
כי ירא אלוקים אתה,
החילוק שבין יראת אלוקים ליראת השם.
כי יראת אלוקים היינו צריכים לצמצם את הסופו של דיבור מחמת חסרונו שיש לו,
שליבו לא נזדכך עדיין, נקודה.
כלומר, כל אחד מאיתנו צריך
שיהיה לו גם איזה מידת הענווה המסוימת.
לדעת, שמע, לא בכל מקום אני חייב לקפוץ ראשון ולהגיד את עמדתי. למה?
כי אני לא הכי חכם, ויש פה אנשים יותר חכמים ממני,
ותמיד כדאי גם להקשיב וללמוד מהזולת,
ולא כל דבר אתה ישר צריך להיות חמור קופץ בראש,
נכון?
זה נקרא יראת אלוקים. צמצם את עצמך כי יש לך חיסרון.
ויראת ה' נורא שצריך לצמצם את עצמו מחמת כלל ישראל, אף שאין לו חיסרון בדבר הזה.
כלומר, למרות שאני, אולי בדבר הזה אני מושלם, אני טוב, לא יודע, אני מושלם.
בכל אופן אתה חלק מכלל.
אז אם אתה חלק מכלל,
למרות שאתה, יש לך מה להגיד וכל זה, תצמצם את עצמך ותיתן גם לאחרים להופיע.
תיתן גם לאחרים.
לאחרים מקום, וזה נקרא יראת השם.
על כן נאמר כאן, ועבדתם לשון רבים,
היינו שתסבלו צמצום מחמת כלל ישראל.
אני חלק מכלל. אם אני חלק מכלל,
אז יש לדבר הזה גם מחירים.
מה זה לדוגמה לסבול צמצום מחמת כלל ישראל? אתם מכירים, יש כזה משפט שאני אוהב אותו.
אפשר לרוץ מהר ולבד,
אפשר לרוץ לאט, אבל ביחד.
תחליט מה אתה רוצה. אתה יכול לרוץ מהר ולהשיג את כולם, אל תהיה לבד.
אתה יכול להגיד, אוקיי,
אני חלק מכלל, אני אמאט טיפה את הקצב, כדי שכולנו נגיע ביחד,
לא נוותר על אף אחד.
אז אומרת כאן התורה, ואהבתם את השם אלוהיכם.
תעבדו אותו,
תעבדו אותו ביחד.
זה לא גם תחרות מי מגיע הראשון. זה כמו בקאדרים בטירונות, בסוף מודדים איך מגיעים לפי האחרון, לא לפי הראשון.
אז תעבדו את הקדוש ברוך הוא ביחד,
בשמחה, בטוב לבב, מתוך מוכנות גם טיפה להצטמצם למען הזולת, ואז
אם אדם מוסר את עצמו אל הכלל,
ומתברך בצורה הפרטית.
מה סוד הברכה הפרטית?
מה הסוד, אם אדם מבטל את עצמו אל הכלל.
על כן נאמר כאן, באבטים לשון רבים, היינו שתסבלו צמצום מחמת כלל ישראל,
ועל ידי זה הוא בירך את לחמך ואת מיימך. יברך לכל אחד בפרט.
וזה מה שאנחנו אומרים, ברוך מרחם על הארץ.
מילת ארץ מרמדת על כלל ישראל,
שמתחילה השם יתברך מרחם על הכלל,
ואחר כך מרחם על הבריות. היינו על כל אחד מישראל בפרט.
אז זה נוגע לכל כך הרבה דברים, בסדר?
זה נוגע להתנהגות שלנו בכביש. יש פה עוד אנשים, עוד יהודים רוצים להגיע. רק אתה בכביש, רק אתה קיים.
רק אתה צריך להגיע, רק לך מפריעים כל הזמן.
אתה עם עוד אנשים פה, תן גם להם, הם גם רוצים.
אז תעכב את עצמך קצת. מותר לך לעכב כדי, נכון?
אתה רואה איזה רמזור וזה, תעצור רגע, שלא תחסום את הצומת, שגם ההוא יוכל להגיע.
זה ממש כל הזמן לחשוב כלל.
לחשוב כלל ואז להיות מה?
ואז להתברך בפרט.
אז אם כך, זה רק לגבי המשחק הזה של יחיד ורבים. בקיצור, זה משפט,
זה כלל מאוד מאוד מעניין. אם אתה רוצה להתברך ברמה הפרטית, תהיה אדם כללי.
תחשוב על האחרים, תחשוב על הזולת,
תצמצם את עצמך קצת. לא בגלל שחסר לך, אתה יכול, אבל תצמצם את עצמך קצת.
תן גם לאחרים, תשתף גם אחרים.
אתם יודעים
שבהרבה פעמים,
נגיד, קהילות שרוצות לבחור רב, אז הן אומרות,
טוב, עכשיו מה, יגיע הרב והוא יעביר את כל השיעורים?
אז לא כדאי אולי, אנחנו רוצים שגם עוד אנשים יעבירו שיעורים. והם צודקים, זה באמת נכון.
התפקיד של רב זה לא רק להעביר את כל השיעורים בעצמו, אלא מה?
למרות שהוא יכול להעביר את כל השיעורים בעצמו. תתנתן את עצמך קצת
ותתן לו אחרים להעביר,
שיהיה פה רבים העושים את התורה, ואז כולם מתברכים מהדבר הזה.
זה הסוד.
טוב, אז זה רק דיברנו על המעבר הזה מיחיד לרבים. אני רוצה רגע לחזור לפסוקים.
יש כאן,
בעצם נכון, התניות,
תתנהגו יפה, תשמעו בקול המלאך וכולי,
ואז יהיה לכם ברכה. מה הברכה?
בירך את לחמך ואת מימיך, בסדר גמור, יהיה לנו פרנסה,
הסירותי מחלה מקרבך, נהיה בריאים,
ולא תהיה משקלה ועקרה בארצך את מספר ימיך המלא. זה פסוק.
מופלא מאוד.
לא תהיה משקלה ועקרה בארצך. הפשט לא יהיה חלילה שכול ולא יהיה הפלות ולא יהיה עקרות
ואת מספר ימיך המלא.
אז מה זה מספר ימיך המלא?
זה קצת הברכה הזאתי, אנחנו רוצים בעצם לנסות להבין מה זה לא תהיה משקלה ועקרה בארצך ומה זה את מספר ימיך המלא. אז כבר אני אומר לכם שבחסידות
כשמגיעים למילה ארץ
אז האפליקציה שנקראת אדמה
שמושון עוסק בה כל השנים כולם, חוץ מבשמיטה,
היא האפליקציה האחרונה בשלשלת שנקראת ארץ.
ארץ זה בעצם רצון.
למה נקרא שמה ארץ?
שעושה רצון קונה. האדמה, אין לה משחקים. אתה שם שם זרע של פלפל, יהיה פלפל.
מה שהקדוש ברוך הוא אומר היא עושה, היא לא מתערבת לו.
היא עושה רצון קונה. אתה שם פלפל, יצא פלפל, שם עגבניה, יצא עגבניה.
אבל לא רק האדמה נקראת ארץ, גם האדם נקרא ארץ.
ואתם תהיו לי ארץ חפץ.
הנקודה המרכזית אצל האדם זה שיש לו רצון, האדם הוא יצור רוצה.
יש לו רצון, הוא יודע להטות את הרצון,
הוא יודע לרומם את הרצון, להעלות את הרצון.
מה?
כן, בדיוק, ארץ לשון רצון.
הוא לשון ארצה, ארץ. זה ממש מילה, ארץ זה כאילו ארצה.
אז ברצון, אז כאילו קוראים את הפסוק ככה.
לא תהיה משקלה והכרה בארצך.
הרצון שלנו
לא יהיה רצון נפול.
משכלה, רצון כזה של כל מיני נפילות,
או עקרה, רצון עקר,
רצון עקר זה שאנחנו בכלל לא רוצים.
זה רצון של משכלה זה שאנחנו רוצים ולא מצליחים.
התורה מברכת אותנו שמה שאני ארצה נצליח.
עכשיו, זו חתיכת אירוע?
באמת זה אירוע? זה כולם שואלים, מה זה כוח הרצון? איך מעודדים את הרצון? הנה כאן הסוד נמצא בפנינו, רק צריך לפענח אותו.
איך גורמים לרצון להבשיל בכלל מעשה ולהצליח?
במציאות.
כאן זה כתוב, ואנחנו מיד נראה לאן לוקחים את זה. אז יש כאן בעצם שתי ברכות.
מצד אחד, לא תהיה משקלה והכרה בארצך. הרצון שלנו לא יהיה רצון שקול ולא יהיה רצון עקור ונפול.
ומצד שני, את מספר ימיך עמלה. אז בואו נתחיל עם מספר ימיך עמלה,
כי הביטוי הזה בעצמו הוא ביטוי מאוד מאוד מוזר. מה זה מספר ימיך עמלה?
הכי פשוט זה להגיד שלכל אדם יש לו מספר ימים שהוא קיבל לחיים.
אתם יודעים שהנה עכשיו היום נפטרה מרים נאור.
הייתה נשיאת בית המשפט העליון.
כן, אחלה לישון, לא קמה.
בת 74, היא באמצע ה-CIA, היא עכשיו ראש הוועדה של בדיקת אירועי מירון.
היא הנשיאה הנוכחית? לא, היא הקודמת.
היא הקודמת, נראה לי.
כן, היא פרשה לפני ארבע שנים.
היא נשואה, בעלה זה אפרים נאור,
שהוא הבן של... אחותו של דוד רזיאל.
דוד רזיאל, מפקד האצל, אז אחותו.
זה היה עם הקיצור,
אז אנחנו לא יודעים, אדם בריא, הולך לישון, לא קם.
יש מספר ימים, אז כמה ימים יש לבן אדם, לא יודע, נקצבו לו, נגיד אם אדם חי 100 שנה,
אז זה 36,000 ימים, זה המספר שלו.
והכתוברוך אומר, שמע, נקצב לך מספר,
אני באמת, אני אברך אותך שתגיע למספר הזה.
אז זה קצת מוזר, אם נקצב מספר,
אז זה מה שנקצב, מה זה למלא את המספר?
מספר זה מספר, זהו,
אם אדם נגזר עליו לחיות 36,000 ימים, זה מה שהוא יחיה,
לכאורה.
ולכן צריך להגיד שזה אחרת.
את מספר ימיך המלא,
את הימים הספורים שלך, אני אגרום שהם יהיו מה?
ימים מלאים.
תקראו לזה ברוטו ונטו, בסדר? נגיד שאדם, נגזרו עליו 36,000 ימים לחיות,
שזה 100 שנה, פחות או יותר.
סבבה, אנחנו הולכים על זה, לא?
מתאים?
אני לא חותם על זה.
לא חותם. אני לא יודע, רפואה מתקדמת וזה.
יכול להיות שעד שאני אגיע לגיל 80,
כבר 100 זה יהיה נחשב צעיר.
לפחות מ-20 כתוב בתורה. טוב.
איך שלא יהיה,
אבל הימים ודאי הם ברוטו ונטו, נכון?
האדם לא חי 100% מהיום את 100% מהזמן שלו.
חלק מהאדם אנחנו ישנים,
שנים ישנים, שנה זה חלק מהחיים, אין מה לעשות. כאילו, ברוך השם, צריך לישון הרמב״ם עובר 8 שעות. יש כאלה מהדרים, יותר.
יש כאלה צוברים,
ספיירים לזה.
טוב.
אז צריך לאכול. אני לא מדבר על זה.
אני מדבר על הזמן שאדם ער, חי.
גם שם יש לך בריאותו ונטו.
אז אני מבוזבזים בזמנים כאלה וזה, בזמנים שבהם אני אומר, או,
הזמן הזה היה זמן משמעותי, זמן מנוצל.
למדתי בו, כתבתי בו, עשיתי בו איזה מעשה טוב, או טיילתי, או ניגנתי,
או עשיתי חסד, או בניתי משהו, או יצרתי, עשיתי משהו שקשור לשליחות שלי.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני אעזור לך אם תלך בדרך הזאת, שהימים שלך
יהיו מלאים,
ספורים.
אתם יודעים, לפעמים אתה מרגיש, יש לבעל שם טוב, היה לו ברכה.
היה מברך אנשים, שתהיה לך ברכה בזמן.
אתם מכירים, אם אתה הולך לעיר, אתה רוצה לקנות איזה מעיל.
אה, מעיל.
לעיר, כן, פתח תקווה, זה הביטוי ללכת לעיר, אני יודע.
אתה יכול ללכת
ולחזור תוך שעה עם המעיל שרצית.
בדיוק כשהגעת הגיעה אוטובוס, עלית על עבור איתך בתחנה, איך שאתה יודע בתחנה, תכנס לחנות, החנות הראשונה, בומה, בדיוק במידה, אחרי שעה חזרת עם המעיל, בבסוט.
ואתה יכול להסתובב חמש שעות,
לחזור עם כל מיני דברים שבכלל לא רצית,
כי לא יודע, פתאום אשתך התקשרה אליך, תקשיב, תכנס, תקנה לי איזה נטלה בחנות, הכל בשני כל מיני דברים, וזה לא מוצא מעיל, לא כלום, והאוטובוס איחר, ובדיוק הפסדת אותו דקה,
חוזר אחרי חמש שעות עם כלום.
ברוטו. עכשיו, במה זה תלוי?
זה תלוי בתפילה, זה תלוי בסייעתא דשמיא, שאדם יהיה לו ברכה בזמן.
יהיה לו ברכה בזמן, שהזמן הוא ישתמש בו
כמו שצריך וימצה אותו. כי בסוף החיים לא נמדדים במספר ימים, אלא הם נמדדים במספר ימים ברוטו, מול מספר ימים נטו, ומה הפער ביניהם?
מה הפער ביניהם, בסדר?
שנייה, שמואל, שנייה, רגע, תן לי פה. אני מתחמם עכשיו בעצמי, כן?
אז,
אז זה מה שהוא אומר כאן.
את מספר ימיך עמלה, עכשיו תראו
איזה דרשה השפת אמת אומרת. עוד פעם, בחסידות כשרואים את המילה ארץ זה רצון,
כשרואים את המילה מספר זה תמיד יהיה מה?
ספיר.
ספיר, מספר הכוונה אור.
את מספר ימיך עמלה, הוא קורא את זה, השפת אמת, תכף תראו,
אני אהפוך את הימים שלך למוארים.
כל יום יהיה לו אור.
אתה תתחדש בכל יום.
כל יום יהיה לך איזה חידוש, תלמד משהו חדש.
תכיר משהו חדש,
תעשה איזה יצירה חדשה. כל יום יהיה לו איזה דבר חידוש.
באיזה מקום רבי נחמן מדמה את החיים שלנו, אנחנו מדמהים את החיים שלנו ככאילו משהו כזה,
יום רודפיום, רבי נחמן אומר, לא, לא, תלך דימוי אחר.
הוא אומר, החיים זה מגש,
כסף,
ויש עליו נרות,
הנרות הן בצורות שונות ובצבע שונה.
כל נר בצבע שונה, ואתה כל יום מדליק נר.
בסוף החיים סופרים את הנרות שהדלקת.
יש לך, יכול להיות שיש לך שלושים אלף נרות, אבל הדלקת!
עשר נרות, עשרים נרות.
סופרים את הנרות שהדלקת,
וכל נר הוא חד פעמי,
אי אפשר לחזור אחריו.
בוא נראה את השפת אמת.
במדרש,
יודע השם אמת תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים.
דכתיב את מספר ימיך העמלה.
דרשוך זהה, לקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום.
כאילו הקדוש ברוך הוא רואה צדיק, הוא עוזר לו, שיהיה לו הצלחה,
הכל ככה,
שלא יהיה לו כמעט ברוטו ונטו, שהכל יהיה מדויק וכל מה שצריך יגיע לו, והוא לא יחכה בתור בבנק, ויגיע לו לפה ולשם,
הקב' הוא עוזר לצדיק.
זה כמו המשל הזה, אתם מכירים את המשל הזה?
עם הפרופסור, פרופסור שבא לסטודנטים ואמר להם, אני רוצה לתת לכם משל,
אז הוא לקח קערה ושם שם סלעים,
לא יכול להאמר להם, אם הקערה מלאה? הוא אמר לו, כן.
ואז הוא לקח חצץ ושם.
מלאה, עכשיו כן.
אמר להם, בטוחים כן, אז הוא שם חול.
מלא, כן, בטוחים כן, אז הוא שם מים.
אמר להם, כן, עכשיו זה מלא לגמרי, זהו.
ואז הוא שאל את הלקח,
והם אמרו לו, הלקח שתמיד אפשר לדחוף עוד.
זה כאילו, סטודנטים.
אמר להם, לא, לא נכון, הלקח הוא שאתה צריך קודם כל לשים את הדברים החשובים.
כי אם היית שים קודם כל את המים, אז לא היה נכנסים ללבנים.
קודם כל תשים את הלבנים שלך, אחרי זה את החצץ, אחרי זה את החול, אחרי זה את המים.
כל פנים, אבל אם אדם יודע לארגן איזה ארון או משהו כזה, אז משהו שלא נכנס,
פתאום נכנס בצורה מסודרת. אז הקדוש ברוך הוא ממלא ימיהם של צדיקים.
הופך את הימים למלאים. לפעמים אתה באמת קורא את תולדותיהם של צדיקים,
הרב קוק, או הרבי, אתה אומר, בואנה,
איך הוא הספיק את כל זה? עזוב עכשיו, איך הוא הספיק?
איך הוא הספיק את הכל?
גם זה וגם זה וגם זה וגם זה וגם זה, איך הוא הספיק? גם לכתוב, גם להעביר שיעורים, גם להכין אותם, גם לדרוש, גם לקבל קהל, גם לענות למכתבים, גם... איך הוא הספיק את הכול?
הספיק,
הספיקו, וגם ישנו, וגם אכלו.
כתוב על הרשב״א, הוא אומר שהיה הולך לטייל שעה ביום, הרשב״א.
עכשיו הרשב״א היה ראש גולת ספרד, הוא כתב
שוט הרשב״א, יש בו אלפי תשובות, זאת אומרת שהוא כתב לפחות שלוש תשובות כל יום,
והוא היה, הוא מתאר גם את הסדר יום שלו, ועם כל זה היה לו זמן לטייל שעה בצהריים.
אנחנו חיים בעידן שבו הזמן נוזל לנו בין הידיים, מתבזבז.
מספר ימיך המלא,
שהימים יהיו מלאים.
העניין, אומר השפת אמת, כי השם יתברך מחדש בכל יום מעשה בראשית.
כל יום,
יום שדיד.
יום חדש, כל יום.
ומאחר שיש התחדשות בכל יום בטבע הבריאה,
שהיא החיצוניות,
מכל שכן שיש התחדשות בכל נפש ישראל,
בכל יום, בכוח התורה.
דכתיב אנכי מצבך היום.
כן, כל יום יש איזושהי יכולת להתחדש.
כל יום.
בכוח התורה.
אדם לומד תורה, כל יום הוא פוגש משהו חדש.
כל יום.
כל יום הוא פוגש את זה.
כל יום מוארים לו דברים חדשים.
לפעמים דבר שראית אותו מלא פעמים,
פתאום אתה רואה אותו והוא מתחדש לך.
ואיתו אתה פוגש, איך לא ראיתי את זה עד היום?
הגיע היום שלו, הקבוצה בראשונה,
היום הגיע הזמן של החידוש הזה לצאת אל הפועל.
ועל זה נוסד המזמור, השמיים מספרים, יום יום יביע העומר.
הגם כי אין עומר ואין דברים, מכל שכן לבני ישראל.
שהתורה היא פמימיות הכל. ועל זה מסיים
תורת השם תמימה משיבת נפש, מצוות השם ברמה מיראת עיניים,
כי הימים הם כלים לקבל ההערות.
כל אחד מאיתנו שפוקח את העיניים בבוקר צריך לדעת, היום הזה הוא יום מיוחד.
הוא יום חד פעמי, היום כב שבע תשפ״ב, זה יום לא היה כמוהו מעולם, לא יהיה כמוהו מעולם, הוא חד פעמי.
יש בו הערות מיוחדות, צריך לכוון לקלוט אותן.
לפעמים יש באמת ימים שאתה אומר, וואי, זה יום אדיר, ולפעמים זו הערה קטנה, תובנה שקיבלת ניגון, ששמעת,
רש״י ששמת אליו לב
בפעם הראשונה, אני רוצה כאן להכיר טובה לאברהם פריד, אפשר להכיר טובה לאברהם פריד?
אברהם פריד לפני כמה שנים מוצא שיר על רש״י.
לקח רשי מפרשת יתרו וחיבר עליו מנגינה.
וואלה, אני אגיד לכם את האמת, אני עושה שניים במקרה אחד תרגום כבר מגיל, לא יודע, 18, אני לא יודע מתי.
בחיים לא שמתי לב לרשי הזה. כאילו, קראתי אותו.
שיר,
ויגד מוישה את דברי העם אלוהו, שמקריא,
אינו דוימה שומע מפי שליח לשמה מפי,
שיר נורא יפה,
עשה את זה כזה חזונוס גם, אני מאוד אוהב את השיר הזה,
אבל אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי את השיר אמרתי, בוא'נה,
מאיפה הוא לקח את המילים האלה?
מאיפה, מאיפה הגיע למדרש הזה?
התחלתי לחפש.
זה רשי על הפרשה, השם ירחם, איך לא שמתי לב.
פתאום הרשי מאיר לך באור יקרות, זה מדהים.
כן, שמואל, אני כבר עוקב מ...
פעם מחדש בפעם. אז בדיוק, בשביל זה אנחנו לומדים, שלא יהיה כזה יום.
שלא יהיה כזה יום. אבל גם ביום כזה שאתה הולך לעבודה, אתה יכול לשים לב,
תראו, אני מגיע לכאן כל יום מירושלים, כן? אז אני כל יום משתדל לשים לב מה בנו היום חדש בירושלים.
כבר 12 שנים, 13 שנים מנסה את הדרך,
לא היה יום אחד שהגעתי ולא מצאתי משהו.
ברוך השם, בונים כל הזמן, כן? זה לא איזה קשה לי, אבל כל יום, הנה שמו, יום אחד,
פתאום צבעו את המשוריינים, פתאום אתה רואה, הזיזו את זה, פתאום פרצו עוד איזה דרך,
פתאום הפנסים החליפו את זה, כל יום פתאום צבעו את נטיף תחבורה ציבורית.
כל יום יש משהו חדש.
תתרגע להסתכל על דברים חדשים במציאות, אתה גם תראה.
הנה, שבוע שעבר קרה לי משהו מאוד מאוד חדש.
ואללה, זה משבר ילדות, אני צריך ללכת לפסיכולוג עכשיו.
אני מגיל ה... מילדות, אני נוסע לירושלים בקו 947. אני אקרא 947 נצח.
הוא יוצא מחיפה,
בשאיפה מגיע לירושלים,
מתי שהוא יגיע.
ביטלו את הקו!
אין 947, זהו, תיפרדו לשלום, זהו.
עכשיו זה 950, מה זה? זה אנרגיה אחרת, 950, אני לא... מה?
אז אין, אל תגיד לי יש.
יש, הוא אומר לי יש, אין.
947 שלו מגיע לירושלים, זה פה כמו פלאפל שלא נכנס לפיתה.
אז הוא אומר לי יש.
מה מעניין אותי שהוא נוסע ל... יש גם באמריקה בטח, אחד כזה.
6-4-7 זה מעניין אותי שיש לזה. אם הוא לא מגיע לירושלים, מבחינתי אין את המשבר באישיות.
מתרגלים.
מתרגלים. אני אגיד לך,
אני אתן לכולכם עצה.
הכי תתרגל, תנסו להתרגל, להתאמץ ושים לב אם לזולת
יש משהו חדש.
מישהו, חבר, החליף משקפיים.
אמרת לו, תתחדש?
לפני שבוע, חבר החליף משקפיים, אמרתי לו, איזה יופי, תתחדש.
אומר לי, אני כבר שבוע עם משקפיים.
אתה הראשון ששמת לב.
אמרתי בכאלה הם באמת דומים לקודמות שלך, זה לא החלפת לי משהו, זה אומר לי כן, בכל אופן דומים דומים, אבל לקודמות כבר היו, זה ופה.
אז אתה שם לב שהחבר התחדש, שם איזה כיפה חדשה,
שם איזה משקפיים,
קנה את זה מעיל קולומביה, משהו רציני, תגיד, תתחדש.
נכון.
טוב,
מה אומר השפת אמת,
ועל זה מסיימת התורה,
כי הימים הם כלים לקבל הערות והם חיצוניות והתורה פנימיות והכתיבה יקרא אלוהים לאור יום ואמרו חז״ל קרעי לנאורה
פקדיה המצוותא דיממה קרא לאור ופקד אותו על
מצוות היום היינו
שנתן זה בהטבע שהימים יהיו כלים לקבל ההערות
קיבלת יום כל התכלית של היום זה לקבל לתוכה איזו הערה שלא הייתה לך אתמול
וילדי הצדיקים העוסקים בעבודת השם ממשיכים אור התורה בטבע
וזה מספר ימיך היינו האור של הימים
מספר ימיך, הספיר של ימיך, האם הימים שלך הם ספיר
או שהם לא?
מספר ימיך, הימים של ספיר, ימים מוארים, ימים שמחים, ימים שבהם אתה מתחדש, ימים שבהם אתה...
כן, ואז הם תמימים כשהם מתמלאים מההערות שהם רק כלים. אז זה נקרא מספר ימיך עמלה. בקיצור, רבותיי, מספר ימיך עמלה זה עבודת העבודות שלנו,
זה לדאוג שהימים, והיום, ברוך השם, גם בגלל הרפואה,
אז הימים, יש הרבה ימים, אנשים יכולים לחיות הרבה זמן, ברוך השם, שיחיו, אבל מה תוכן הימים הללו? האם הם הימים הם מלאים? האם הם מלאים בתוכן, בעשייה, ביצירה, בחברות, ברעות,
בעזרה, בלימוד, בהתחדשות, בכל זה, או שהברוטו ואנאטו מתרחקים אחד מהשני ואתה... הימים הם ימים חשוכים, חלילה.
אז זה ברכה.
אומרת התורה,
אני חוזר לפסוקים, יהיה מלאך,
יביא אותך לארץ ישראל, ובארץ ישראל,
אם לא תעבוד עבודה זרה ולא תשתעבד בזה כל מיני דברים,
יהיה לך ימים מלאים.
יש כזה שיר שאני מאוד אוהב אותו, כתבה אותו נדמה לי לאה גולדברג.
ימים,
לא, זה שיר אחר, זה...
הימים שעוד נכונו לנו,
שיהיו רכו,
שיהיו רחומים, שיהיו רכונים, שיהיו מעלינו כמו כפות מרים.
כל יום, כמו כף תמר, מלא ככה.
ימים טובים,
ולא ימים שאתה מסתכל, אתה אומר, וואנה,
אתה יודע.
איך היה היום?
עבר!
עבר!
יאללה, הבדיל בעבר. אתה יודע, אומרים לך, אתה שואל מישהו מה שלומך, זורמים,
שורדים, יש לך מישהו שורדים, כאילו החיים,
מישהו פעם אמר לי, שמע, החיים תקופה קשה.
צריך להתגבר על החיים.
החיים זה תקופה קשה. זורמים, כל יום הוא מתנה, כל יום הוא מהשם ידברק, כל יום צריך לגלות בו איזה אור.
עוד פעם, לפעמים זה נצנץ שהדלקת.
כוונה שהתחדשה לך בתפילה.
לפני כמה זמן, פתאום התחדשה לי כוונה במחיי המתים.
מה זה מחיי המתים? פתאום אנשים יקומו מהאדמה ויחיו.
הקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכול, אבל מה הכוונה?
אמרתי, זה בכלל לא, לא צריך בכלל לדבר על ניסים.
מחיי המתים, אתה צריך לכוון על כלל ישראל. עם ישראל היה מת,
כמו שהגרא אומר, בגלות,
והנה אנחנו חיים, מחיי המתים.
עכשיו, כמו שזה קרה בכלל, זה גם יקרה בפרט,
מאז אני מכוון מחיי המתים על כלל ישראל.
פתאום התחדשה לי איזה קרונה, הייתי עם אבסורד, הלכתי איתה כל היום.
וכן על זה הדרך. כל יום אתה מחפש
איזה נצנוץ, איזה...
טוב.
אז זה מספר ימיך המלא. מה זה לא תהיה משקלה והכרה בארצך?
תראו.
יש כאן מאמר של הרבי שנשען על מאמר של האדמו״ר האמצעי, שנשען על מאמר של האדמו״ר הזקן, זה הרבה פעמים קורה בחסידות, יש כאילו איזה מאמר שרץ כזה.
המאמר הזה הרבי אמר אותו בשנה או שנתיים הראשונות שהוא היה,
תשי״א נראה לי או י״ב, ממש הוא התחיל להיות רבי
והוא נוגע כאן בדברים מאוד מאוד חשובים.
זה מאמר, כמובן, הרבה יותר ארוך מה שכתוב כאן.
ואני באתי כאן חלק מסוים.
ואני חוזר חזרה על איך קוראים את הפסוק הזה בחסידות.
לא תהיה משקלה והכרה בארצך, ארצך זה רצון, הרצון שלך.
והרצון שלך הוא לא יהיה לא רצון נפול ולא רצון עקר.
טוב, אז אתה יכול להגיד, בסדר, זה שאדם יהיה לו,
הוא יוצא דברים ויתגבר עליהם, וכן על זה הדרך. הרבי פה
שם את האצבע על נקודה אחרת לגמרי.
מה הדבר המרכזי שגורם לאדם שהרצון שלו לא יצליח?
מה הדבר המרכזי?
למה אנשים, חלק מהאנשים כן נורא נורא מצליחים,
וחלק כאילו ככה...
רצון. מה?
רצון. רצון. אבל למה חלק רוצים וחלק...
מה?
וכולם רוצים, כשאחד נצליח, הם לא מצליחים.
נו.
אני אתן לכם דוגמה. יש איזה מאמר שקראתי
לפני הרבה שנים,
שמתאר את הדינמיקה הבאה.
היה בן אדם, הוא היה עני.
היה עני מרוד.
כן, דוגמה.
לבלבייב, לא יודע מה היה עניים. הוא היה עני, הוא לא, הוא יצחק תשובה, דברים כאלה.
והוא אמר, אני רוצה להצליח, אני רוצה להצליח בחיים, אני חייב להצליח.
אז הוא מתחיל.
אז הוא הולך ועובד, והוא חרוץ, והוא אה... איך קוראים לו? שריקים, מנתיבות. הוא התחיל שם בכלל באיזה עובד מאפייה, ואז קים צוות שיפוצים, ואז זה, ואז הוא הביא עובדים, ואז הוא קנה, ואז הוא...
כל הזמן הוא רוצה להצליח.
בסוף הוא הצליח.
הבן שלו,
או הבת שלו, כבר נולדים למה?
להצלחה.
יש לי כבר הכל.
אז...
אז יש להם שביעות רצון.
זהו, הם מבסוטים.
הם רוצים פחות.
במקרה הטוב, הם לא יגרמו נזק.
במקרה הגרוע, את כל הכסף שאבא שלהם הרוויח, הם יבזבזו.
אם העשיר, ועכשיו, הרבה פעמים העשיר, מה אומר לעצמו?
אני,
לילדים שלי אני אתן הכול, לא יהיה חסר להם כלום, לא כמו שאני גדלתי ככה לזה, והוא לא מבין שבזה הוא הורס להם את החיים.
אתה רוצה שהם יצליחו? תגיד להם, אתם רואים את כל הכסף?
כלומו שלכם, לכו תעבדו.
אחרי שתצליחו,
תן לו סכום כסף, תגיד, לך, תרוויח, תתחיל להסתכל, אחרי זה תבוא, דבר איתי.
ואולי אני אכניס לך שותף אליי לעסק.
והמעמיקים שבהם, ככה הם עובדים.
כי הסכנה המרכזית
להצלחה של האדם זה תחושת שביעות רצון וסיפוק.
בין בגשמיות,
בין ברוחניות.
ועל זה הוא מדבר.
זה הופך את הרצון לשקול, כן.
עוד פעם?
לא הבנתי.
לא, הפוך אמרתי, הפוך.
כדי להצליח צריך חוסר שביעות רצון ממצבך.
אתה רוצה לרצות להשתנות. וכשאדם יש לו שביעות רצון, הוא אומר, נו, ברוך השם, עשיתי וזה, אז הוא לא יזוז.
וזה האויב הגדול.
זה המשקלה וההכרה בארצך. הרצון שלו נהיה שקול,
שקול בכף, והרצון שלו נהיה עקר, הוא לא מצליח להזיז.
ואתם יודעים, אני מנסה רגע לחשוב
על הסיטואציה שהרבי אמר את השיחה הזאתי.
בשיחה הזאת הרבי מאוד מאוד בכה גם.
מאוד מאוד בכה וכל זה. מה הייתה הסיטואציה?
הייתה סיטואציה של שביעות רצון. למה?
שם חברתית
חב״ד זה תנועה מאוד מאוד ארוכה והתחילה מהבעל שם טוב, האדמו״ר הזקן, בעיה איזושהי
נפטר הרבה אריאץ, לא ידעו מה יהיה וזה, והנה הרבי קיבל את האדמו״רות
ואז כאילו יופי יופי, ברוך השם, אפשר להירגע, זה ימשיך.
אז הוא ראה שהם שבעי רצון, הוא אומר אוי ואבוי,
ככה לא יקרה כלום.
צריך לטלטל אותם, לנער אותם, להגיד להם תשכחו מזה, מה קרה לכם? חייבים להפוך את העולם.
הדבר הכי מסוכן לאדם
זה להיות מרוצה מעצמו.
אז כמובן גם הקצה ההפוך לא טוב, אבל כשאדם אומר לי, הכל טוב, הכל סבבה, אני כבר הגעתי כבר למנוחה ולנחלה,
מה פתאום?
תראו מה הוא אומר.
כן,
יפה, למה רפו ידיהם? כאילו, אנחנו, איך אדם שהוא מבסוט עושה ככה,
נכון?
אדם רוצה, עושה ככה.
תראו את המאמר הזה, בואו נראה אותו.
עוד אחת, צריך להשית עצות בנפשו,
שגם כאשר עובד עבידתו כדה-בית, הוא לומד תורה, מקיים מצוות, עושה חסדים וכו',
הן בנוגע להשגה שבמוח מעמיק,
לומד בעיון,
והן בנוגע לעמידות שבלב,
שהן בהתגלות ליבו, ולא דמיינות שווא, אלא אהבה ואיראה אמיתיים,
ונרגשים גם בקיום התורה והמצוות,
שנוסף על קיום התורה המצוות בפועל ממש, יודע גם כוונת המצוות,
וגם ההמשכות שנעשות על ידי קיום המצוות, על ידי עבודת צדקה והמשכה בקו החסד וגבורה וכו',
ועל ידי
לימוד תורה שהוקו האמצעי.
ועד שעבודתו היא באופן מרומז, בדיוק לשנה כתוב, ואהבתם את הוויה לאלוקיכם. נכון? כתוב, ואהבתם את ה' אלוקיכם. מה הכוונה? שאלוקים,
שהוא גוף שלישי נסתר, יהיה הוויה. אתה תרגיש אותו בכל דבר ודבר. מעולה.
אז הבן אדם הזה הוא ממש שפיץ, הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בצורה רצינית, גם בתורה, גם במצוות,
והוא מרגיש, הופך את האלוקים להוויה, והוא כולו ככה מול הזה, והוא ממש
נותן עבודה, הוא לא חי בדמיונות, הוא לא חי בסרט, הוא לא חי במובי,
ילדים שלא רואים את ה... חי במובי, כן, זה החידוש.
הוא באמת, באמת עובד.
באמת.
כן, בדיוק לשנה כתוב, ואהבתם את הוויה אלוקיכם,
ששם הוויה היה, הווה ויהיה כאחד,
ולמעלה יותר,
בחינת הוויה אשר למעלה מה השתלשלות, נעשה אלוקיכם,
כוחכם וחיותכם,
הנה גם בהיותו במעמד ומצב כזה,
צריך להיזהר שלא תהיה שביעות רצון מעבודתו.
אוי ואבוי, שלא יהיה לך איזה...
אה... מי עכשיו?
יש באיזה חלוקת דולרים, רואים איזה יהודי עשיר מברזיל.
הוא מגיע לרבי,
הרבי נותן לו דולר, ואז הוא כזה מתכופף ואומר לו,
I want to tell the rabai that I decided to donate את המיליון דולר לדחבאד אינסטיטוט ברזיל.
כאילו ככה.
אז הרבי מסתכל ואומר לו I hope
that you don't think
that I'm going to be satisfied from this.
אני מקווה שאתה לא חושב שאני הולך להיות מרוצה.
אז הוא נבהל ואומר נו נו נו נו, אם הרבי היה מרוצה הייתי חושב שאולי הוא חולה, הרבי חולה וזה.
אז הוא אומר לו that right, ואז הוא אומר לבן שלו your father give מיליון דולר you will give 2 מיליון.
אתה בא... אני אף פעם לא מרוצה.
אני תמיד רוצה יותר
מהחסידים שלי.
אני תמיד דוחף איתם קדימה.
אין שביעות רצון. מה, כאילו, טוב מאוד, ממשיכים, זה מצוין, הגענו, ממשיכים הלאה.
ברגע שאתה מנהיה שבע רצון, אומרים, מה זה נקרא צדיק גמור?
צדיק גמור, הוא גמור, זה גמר. צדיק גמור.
גמרת את זה, אף פעם הוא לא צדיק גמור.
לא תהיה שביעות רצון בעבודתו, שאז נשאר לעמוד על עומדו ואינו מוסיף להלך בעבודתו,
כי נוסף לזה שהראייה של שביעות רצון יכול לגרום לכך שאהבה ויראה שכבר נולדו ונתגלו לא יהיו בקיומם, אלא חלילה יתבטלו,
שזהו עניין משקלה, יהיה משהו שרוצה להיוולד ולא יצליח.
הנה גם בשעה שעובד עבודתו באהבה ויראה,
תהיה עבודתו במדידה והגבלה במידה הנדרשת משביעות הרצון שלו.
אני אעבוד עד שאני ארגיש מבסוט.
ועל זה נאמר,
לא תהיה משקלה ועקרה בארצך,
בארצך די כא,
שארץ הוא מלשון רצון,
היינו שלא יורגש אצלו אפילו שביעות רצון בלבד מעבודתו.
וגם לא יהיו נרגשים אצלו הרצונות שלו וכו'. כלומר,
זה מאמר אדיר, כי בעצם מה הוא אומר?
מה הוא אומר? הוא אומר ככה,
מי נמצא במרכז?
האם, זו שאלה יסודית בעבודת השם, האם אני במרכז, או אם הקדוש ברוך הוא במרכז?
מי נמצא במרכז?
אם אני במרכז, ואני אומר, העיקר שאני מרוצה, ואני מרוצה,
אני ברוך השם וברוך השם, אז אתה עובד את עצמך.
אבל אם הקדוש ברוך הוא נמצא במרכז, אז אתה כל הזמן אומר,
אני עוד לא יצאתי ידי חובת המלך, אני צריך עוד להוסיף למלך, עוד לתת לו מתנות,
עוד לקחת על עצמי משימות.
זה עבודה, זה דיוק מיוחד לדתיים,
כי דתיים הם הכי אלופים בעולם עושים את עצמם במרכז בהקשר הזה, כי אתה עובד, אתה רוצה את השכר,
אתה רוצה את השכר בעולם הבא, אתה רוצה את השכר בעולם הזה, אתה רוצה הרבה מאוד דברים.
רק דבר אחד אנחנו שוכחים, עלולים לשכוח, חלילה, כן?
שאנחנו באנו כאן לעבוד את השם יתברך.
אז מה שייך פה שביעות רצון?
מה הדרך לבוא לזה? אז הוא אומר, הנה נאמר בכתוב,
את מספר ימיך המלא.
שזוהי העצה יעוצה כדי לפעול בנפשו
ולהמשיך הרגש של היעדר שביעות רצון.
כשאדם מפנים את הפסוק,
את מספר ימיך המלא,
באותו רגע הוא מפסיק להיות מבסוט על עצמו ומתחיל לזוז,
לנוע.
והעניין בזה,
שכאשר האדם מתבונן שניתנו לו ימים קצובים,
ימים יוצרו ולא אחד בהם, לא פחות ולא יותר,
ובכל יום ובכל שעה ובכל רגע צריך לעבוד עבודתו למלא שליחותו בעולם הזה.
כי בסוף אתם יודעים שמה שדנים את האדם
אחרי מאה ועשרים זה לא על מצוות ועל עבירות, זה חשבון קטן.
זה חשבון קטן מצוות ועבירות.
זה חשבון קטן, מה זה מצוות ועבירות?
מי פה עשה עבירה היום?
אף אחד לא יורים יד. נכון, אתם צודקים. אף אחד לא עשה... למה שאתה עושה עבירות?
מה זה עבירות? מה זה לעשות עבירות?
רק עשינו מצוות.
טפלתם שחרית, כיהנתם מצווה. אכלתם, אירחתם, כיהנתם מצווה. זה מעולה.
אז זהו, ניצחנו, הכל סבבה. אנחנו... כל אדם שהוא ככה למד דקה וחצי הלכה,
ויודע איך צריך לשים פלטה בשבת ולהתגלח עם מכונת גילוח,
אז הוא כבר לא עושה עבירות,
והוא מקיים מצוות ונגמר הסיפור.
זה בכלל לא הדין בשמיים.
בשמיים דנים את האדם על השליחות שלו.
עשית את השליחות שלך?
גילית מה היא ועבדת בה?
או ששיחקת בגוגויים כל הזמן.
אז האדם יודע, יש לי שליחות למלא.
יש לי שליחות, כל אחד את השליחות שלו.
ואני צריך למלא אותה ולמצות אותה.
זה רחב הרבה יותר מקיום מצוות
והימנעות מעשיית עבירות.
ובכל יום ובכל שעה ובכל רגע,
צריך לעבוד עבודתו למילוי שליחותו בעולם הזה. והרי הוא טרוד בזה כל כך עד שאין לו פנאי לחשוב אודות עניינים של מדרגות.
אולי זה מתאים לי, זה לא מתאים לי, אני זה, אני, יש לי סבירות,
הוא בכלל לא מעניין אותו.
ועל דבר מאמר רבי ינחמן בן זכאי, שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו,
ומהביאורים בזה שמצד גודל טרדתו ומילוי שליחותו,
לא היה לו פנאי לשים לב למדרגות שלו.
והיינו שהיה טרוד כל כך ושקוע במילוי שליחותו בכל יום ובכל שעה ובכל רגע,
שאינו יודע מה נעשה עם שכלו ומידותיו ועל אחת כמה וכמה בנוגע למדרגות הנעלמות שבנפש".
כן, הוא עסוק עכשיו במילוי שליחות. מה עכשיו שייך? מדרגות ועניינים. עכשיו אני אסור לך.
אם אדם יש לו שליחות להיות מורה לכיתה א', הוא מורה לכיתה א', הוא לא השליחות שלו עכשיו.
עכשיו הוא מתעסק אם הוא מרגיש.
שליחות.
אתם יודעים אם הייתי שלבד אז אני מדלג לכם.
במילוי שליחותו בכל יום ובכל שעה ורגע אינו יודע מה נעשה עם סליחו מילותיו ועל אחת כמה וכמה בנוגע למדרגות הנעלמות שבנפש
ומזה מובן מכל שכן וקל וחומר שלושה וחצי לא הרגש של שביעות רצון כי בעודו שכל רגע ורגע צריך למלא שליחותו
ואם עובר רגע שאינו עובד עבודתו הרי זה לא רק שהיה יכול להתעלות ולשגשג בעבודתו ולא עשה כן
אלא עוד זאת שברגע זה שאינו עובד את עבודתו הוא מורד במלך מלכי המלכים. אתם יש פה נקודות
זה בעצם אומר להיות איש ציבור שכל רגע ורגע מיליוני עיניים מסתכלות עליך ובוחנות מה אתה עושה, וכל דבר שאתה עושה אתה...
ויש גם חסידים שוטים, לא רק חסידים חכמים.
מספרים שפעם איזה אחד האדמו״רים,
במוצאי שבת לקח מטאטא וניקה.
אז אמרו לו, מה הרבי עושה? אני כלום, אין בזה שום סגולה, אני רק עוזר לאשתי.
ומאז כל החסידים במוצא שבת לוקחים מטאטא, עושים ככה ואומרים, אין בזה סגולה, אני רק עוזר לאשתי.
נדמה לי שמארבי, פעם שמעתי שמישהו שאל אותו אם משהו סגולה לשלום בית,
איך זה הלך? לא זוכר.
משהו סגולה לשלום בית, במוצאי שבת, להגיד איזה פסוקים, אז ארבי אמר לו,
סגולה הרבה יותר טובה לשלום בית במוצאי שבת זה להפשיל את השרוולים ולשטוף כלים.
זה פועל ודאי, מאה אחוז.
אז הוא, אה,
אז כשביקשו מארבי להיות, עכשיו, ארבי באופי שלו היה אדם מאוד מאוד מופנם,
מאוד מאוד נחבא אל הכלים,
מאוד באישיות שלו, אחד שהוא לא רע, לא שהוא,
הפרסום עשה לו רע, בסדר?
יש כאלה שהפרסום עושה להם רע, אם רק זה, והוא היה כזה.
ולכן הוא מאוד מאוד לא רצה, אבל ברגע שהוא הבין שזו השליחות שלו,
למרות שזה ההפך האישיות שלו, ממש, הפך לחלוטין,
הוא הלך על זה בלי לשים לב אם זה נעים לו או לא נעים לו, אם זה נחמד לו או לא נחמד לו, אם הוא נהנה. זו השליחות.
ולכן הוא בחר כאן.
הקדוש ברוך הוא מורד ובמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאינו מלא את שליחותו
ולא שייך אצלו לרגש של שביעות רצון אלא אדרבה הוא זועק במר נפשו
מה לי רצון מה לי תענוג מה לי אהבה מה לי ראה
כיצד יכול לחשוב על עניינים של מדרגות
בה בשעה שצריך לעמוד על המשמר שלא יעבור אפילו רגע אחד במצב של מרידה במלכות מצד החיסרון במילוי השליחות ברגע זה
את מספר ימי חמלה קיבל לימים קצובים כדי למלא את השליחות שלנו
מה אנחנו עושים עם הימים הללו?
כאשר האדם מקיים את הציווי, לא תהיה משכלה והכרה בארצך,
שעושה כל אשר והנה ביכולתו, שתהיה עבודתו באהבה ויראה אמיתיים שיש להם קיום,
מתוך היעדר שביעות רצון,
מוסיפים, מבטיחים לו מלמעלה, בלשון הבטחה,
שלא תהיה משכלה והכרה בארצך, שהרצונות שלו יתממשו והוא ימלא את הדברים וכן על זה הדרך.
אז כן, יאקיר.
אם נגיד הגעתי לגיל 80,
קודם כל, אני מזמין אותך לדבר בגיל 80, נקבע פגישה.
אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד, הרב צבי יהודה,
זכר צדיק לברכה, את עיקר הפעילות הציבורית שלו
עשה מגיל 80 עד גיל 93. אז הוא התחיל.
עד אז הוא עסק בלהכין את הכתבים של הרב קוק וכל זה.
הרגע היחיד שאתה אחרון, רבי נתן אומר ככה,
אתה צריך להחזיק את החרב
עד הרגע האחרון.
זהו.
עד השנייה האחרונה.
מלחמה עד הרגע האחרון.
מאמץ, כמה שאפשר, אתה יודע, כמה שאדם יכול, לא תמיד אנחנו אומרים, מה שהקדוש ברוך הוא ייתן.
אבל צריך לרצות להיות במצב של תנועה והתקדמות כמה שאפשר.
גם אם אני מרגיש שאני הכי מסופן בעולם, בגיל אישי.
בדיוק.
כי אני אתן פה איזה סיפור, אפשר לתת לכם עוד משל קטן מהחפץ חיים?
החפץ חיים שאל שאלה.
יש לנו קטעון, אחרי המעשים יימשכו הלבבות.
מכירים?
יפה. זאת אומרת שאדם עושה משהו הרבה מאוד פעמים, לאט לאט נהיה אצלו תכונה.
אז החפיסחאי אומר, יש לי קושייה על זה. מה?
הקוזאקים היו ידועים ברוסיה בתור האנשים הכי זרזים בעולם.
לא נותן להם פקודה, פששט, את השאר הם עושים אותה.
עולים על סוסים, דוהרים וכל זה.
עכשיו, הקוזאקים היו יוצאים בגיל 50 לפנסיה,
ומרגע שהיו יוצאים לפנסיה, היה להם משכורת מהצער
עד יומם האחרון. זה היה משל לבטלנות.
כשהיית רוצה להגיד שמישהו בטלן, היית אומר עליו כמו קוזאק בפנסיה.
הם היו יושבים ליד התנור בבית מרזח ולא זזים.
לא זזים.
זה כמו הבדיחה על שני גולנצ'יקים,
מחזור אחרון שיושבים אחד מול השני בחדר שם,
ככה, חצי שעה
אף אחד לא זז. אחרי חצי שעה אחד מעפעף.
אז החבר שלו אומר לו, אחי, אם כבר זזת, תעשה קפה.
אז החפה חיים אמר, אני לא מבין, איך יכול להיות ש-25 שנה היו רצים, רצים, רצים, איך שנגמר,
הם נהיים בטטות.
אז אומר החפה חיים, הוא 25 שנה רץ לתנור.
אתה מבין?
הוא 25 שנה רץ אל הבטלה, אז הוא נהיה בטלן.
המטרה שלנו זה לא לחקר ולהגיד, יאה, מתי כבר אני אגיע לזמן שאני אוכל לעשות רגל על רגל,
להגיד, זהו, אחי, אני את שלי עשיתי, עזוב,
אין מטרה כזאת בכלל.
המטרה היא להגיד איך אני אוכל להמשיך ולעבוד כל ימיים, כמה שהקדוש ברוך הוא ייתן כוח, ואז מה אומר הרבי?
אז הקדוש ברוך הוא ייתן לך כוח.
מספר ימיך המלא, ותזכה לחדש דברים גם בגיל זקנה וגם בגיל שיבה, לא תעצור.
לא תעצור.
והרבה פעמים אנשים עושים דברים גדולים, דווקא בסוף ימיהם הם מחדשים דברים גדולים.
בסדר?
הרצל,
את כל המהפכה הגדולה עשה בעשר שנים האחרונות של החיים שלו.
מגיל 36 עד גיל 44. עשה את כל הבלאגן הזה שאנחנו
עד היום בתוכו, כן.
זה העניין.
אז כשהתורה מבטיחה
לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך המלא, זה בעצם הבטחה וסיבה לקיום ההבטחה.
הרצון שלנו יהיה שלם ולא עקר אם נחיה בתודעת ימים, זה עוד איזה בלאגן.
אנחנו חיים בתודעת שנים.
אה, אדם חי 80 שנה. עזוב אותך שנים, תלך לימים.
כמה ימים בן אדם חי?
כמה ימים?
30,000 ימים.
בעזרת השם, 90 שנה זה משהו כמו 30,000 ימים.
מתוך זה, כמה נטו, כמה ברוטו. אתה מגיע למספרים, אם נתרגם את זה לכסף,
25,000 שקל, 28,000 שקל, 30,000 שקל, נו, נו, זה סכום, זה, זה, אתה ביציאה אחת לעיל, אתה יכול לגמור את זה אם אתה קצת, זה לא מיליון שקל, 2 מיליון שקל, זה,
הימים הם ספורים,
אז צריך, אדם צריך לספור את הימים היטב היטב ולהגיד, כשאדם מרגיש שמספר הימים שלו הוא מדויק,
אז הוא כל הזמן טרוד במילוי השליחות שלו וקצת פחות עסוק בעצמו וקצת יותר עסוק
בקדוש ברוך הוא, שנזכה.
ברוכים תהיו!
תגובה אחת
תודה על שיעור מאלף.
השיר “הימים שעוד נכונו לנו” של המשוררת עדית פאנק. לחן חנן יובל.