אנחנו עונים טניה, כן, ידוע לכם הדבר הזה,
ואני מזכיר לכם שבשבוע שעבר עסקנו עסוק היטב,
במה שאדמו״ר הזקן דיבר על אם רץ ליבך שוב לאחד, או לאחור,
זוכרים?
רץ ליבך שוב לאחד, דיברנו על כך שלפעמים אדם יותר מדי,
יותר מדי ככה מתעלם וזה, ואז הוא חושב שהעולם הזה הוא לא כתובת,
הוא מחפש לעצמו כל מיני ריחופים,
ואז אומר אדמו״ר הזקן, תעצור, אם רץ ליבך, אם אתה בתנועת רצון,
תדע לך שהעיקר זה שוב, זה להשיב את כל הדברים,
להשיב אותם כאן למעשה.
אז בעקבות הדברים האלו,
שאנחנו בעצם למדנו בתניא, שאנחנו באמצע התניא, אבל אתמול
היה י' שבט,
שזה יום פטירתו של אדמו״ר ריאץ,
הרב יוסף יצחק שניאורסון.
אז אני רוצה להגיד,
לספר איזה כמה דברים היסטוריים, אפשר?
אתם אוהבים היסטוריה?
בטח. יופי.
ואז לנסות ללמוד את הדברים האלו, כי הם ממש ממש קשורים ושייכים.
אדמו'ר ריאץ,
קודם כל הוא היה בארץ ישראל ופגש את הרב קוק.
התחיל מזה,
בשנת 1922 הוא היה בארץ ישראל במסע ופגש את הרב קוק, נפגשו ביחד,
באהבה גדולה וכולי.
כן, עכשיו אני מקווה שאני מדייק בפרטים.
אם אני טועה אז תתקנו אותי או שיתקנו אותי המאזינים פה.
אדמור הראאס מתחיל להיות אדמור בשנת 1920, תרפ.
הוא בן 40. הוא בנו יחידו של אביו, אדמור הרשב.
אני מקווה שאתם יודעים שב-1918 פורצת ברוסיה המהפכה הקומוניסטית.
כלומר, הוא מוביל את היהדות
הדתית בתוך רוסיה הקומוניסטית.
אנחנו מטבע הדברים מרוכזים בשואה וביהודי פולין וכל זה, אבל
יהודי רוסיה כמובן סבלו לא פחות, הוא מוביל את הדבר הזה.
ובשנת 1927 הוא נעצר ונגזר עליו גזר דין מוות.
גזר דין מוות, פשוטו כמשמעו.
סליחה, נדמה לי שהביקור שלו בארץ ישראל היה יותר מאוחר.
זה אני לא בטוח לגבי הביקור בארץ ישראל.
נראה לי שזה היה בשנת 1930 ו... לא,
35 כבר הרב קוק נפטר, 32 אולי, לא זוכר.
על כל פנים, ודאי ב-1927 הוא נעצר
ונגזר עליו גזר דין מוות.
למה?
כי ברוסיה הקומוניסטית אסור דת,
אין דת, כי דתות מפרידות בבני אדם, וכולנו, פועלי כל העולם התאחדו,
והוא כמובן פועל פעולות דתיות מופלאות.
הוא נעצר, נגזר עליו גזר דין מוות.
יש סיפורים אדירים
על המחקר, על המעצר שלו ועל החקירות שלו.
אחד הסיפורים
זה כשהוא נכנס לחדר של החוקרים,
אתם מבינים, מי שעצר אותו זה הגפפאו. הגפפאו זה לפני ה-NKVD, שזה לפני הקגב, אבל זה אותו עניין.
בסדר? זה הכל רשתים של שטן בהתגלמותו.
והוא...
זה המודיעין הצבאי.
כן.
והוא נעצר ונלקח לחקירה,
חקירה בבית סוהר סובייטי, אתם יכולים להבין מה מדובר.
כשהוא נכנס לחדר החקירות,
הוא אומר,
אני לא רגיל להיכנס לחדר ו...
זאת פעם ראשונה שאני נכנס לחדר ולא נעמדים.
אני אומר את זה לחוקרים.
כאילו, אתם לא יכולים להפחיד אותי.
אני כאילו, זהו, מגיע עם כל העוצמה הפנימית.
הוא מוכה שם הקשות, נחבל וזה, ממש.
ואז הוא,
ואז הוא,
כמו שאמרתי, נגזר, אה, ואז המשך הסיפור הזה,
שהחוקר אמר לו שניאורסון אתה לא יודע לאן הגעת והוא מנפנף לו באקדח הוא אומר לו הדבר הזה כבר פתחת פה להרבה אנשים
ואז הוא עונה לו את התשובה המפורסמת והידועה הדבר הזה שאתה מחזיק ביעד יכול להפחיד אנשים שיש להם
עולם אחד והרבה אלוהים אבל לי יש אלוהים אחד ושני עולמות זה לא מפחיד אותי
והוא עמד בתקיפות גדולה בחקירה
העונש הוא מר בגלות אחרי זה הוא מר בזה בסופו של דבר איזה חבר פרלמנט יהודי
בלטביה, בריגה,
הצליח לשכנע את הממשלה שיאיימו על ממשלת רוסיה הקומוניסטית
שהם יפסיקו איתם את הסכמי הסחר,
אם לא ישחררו את המנהיג היהודי, והם משחררים אותו.
פוחדים שהוא עוד פעם יהיה שם, פוחדים להחזיר אותו, הוא היה ליד מוסקבה, פוחדים להחזיר אותו, אז מעבירים אותו לריגה,
ומשם הוא נודד, בסופו של דבר הוא מגיע ליד ורשה,
הוא מחליט ללכת מרוסיה,
אני מבין שזה לא רעיון טוב להישאר שם, כי תפסו אותו עוד פעם, הוא מחליט לברוח ליד ורשה,
ושם הוא נמצא בפרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוא בורח לוורשה עם פרוץ המלחמה,
מנסה להגיע לשגרירות הלטבית בתור אזרח של ריגה ולא מצליח,
ואז קורה שם עוד איזה דבר שהוא בלתי מובן לחלוטין, זה סיפור
שכתבו עליו ספר וצריך לעשות עליו סרט,
וזה נקרא להציל את הרבי.
Saving the Rabbi,
כתב את זה סופר אמריקאי,
כי הוא נמצא בתוך ורשה,
והחסידים מאוד, הגרמנים בהתחלה,
הגרמנים בהתחלה,
לפני שהם החליטו להשמיד את כל הגטו, הם חיפשו את המנהיגים היהודים לרצוח אותם.
הם ידעו מי המנהיגים היהודים,
חיפשו את הרבה מבעלז,
חיפשו את כל המנהיגים היהודים לרצוח אותם.
ולכן החביאו את כולם.
אז גם הוא התחיל להסתתר עם כל החסידים, וכולם שם כמובן, הכל הפצצות וכל זה.
איכשהו הצליחו להגיע, בארצות הברית, חסידי חב״ד,
הצליחו להגיע לאיזה גורם בעל השפעה בממשל,
שהצליח לשכנע גורם במפלגה הנאצית
שכדאי לו לשכנע את המנהיג היהודי הכי גדול שיש בזה, הוא מאוד מאוד גדול וזה,
וזה יעשה אתמול גרמניה הנאצית. והגרמנים, אותו מנהיג גרמני, קראו לו פל נדמה לי,
מדבר עם ראש האבווהר, אבווהר זה המודיעין,
מודיעין חיל האוויר או חיל הים,
מהחיל האוויר הגרמני, קראו לו אדמירל וילהאם קנאריס,
לחפש אותו ואת הרבי הריאץ ולהבריח אותו.
ואז מסתובבים בוורשה שליחים
של האוואר ומחפשים את הרבי הריאץ. עכשיו, הוא מסתתר,
וכל מי שהם שואלים איפה ראיתם את שניאורסון, אז זה מאוד יותר מוריד, תקשיב, מחפשים אותך, תסתתר עוד יותר.
והם במרוץ נגד הזמן להגיע אליו לפני קציני האס.אס,
שרוצים להגיע אליו כדי לרצוח אותו.
בסופו של דבר הם לא מצליחים למצוא אותו,
ואז כנריס שולח חזרה הודעה לארצות הברית, אנחנו לא מצליחים למצוא את הרבי, תגידו לחסידים שלו שיגידו לו שיגלה את עצמו.
ואז מודיעים את זה לחסידים,
הם צריכים להודיע את זה לאנשי הקשר בפוליללדה שידעו שמחפשים את הרבי אנשים ספציפיים
מהזה ושיסכים להתגלות והם מצליחים למצוא אותו,
והם מבריחים אותו מגרמניה, אני מדבר איתכם על שנת 1941,
ארבעים ואחת,
בשנות ארבעים, מרוויחים אותו מוורשה דרך ברלין לשוודיה.
כלומר, הוא נוסע ללא הארי, עובר מלא מלא מחסומים,
הכל בתואנה שנתפס כאן מנהיג יהודי, והוא נצרך לצורך חקירה בברלין, במשרדים של הוואר בברלין,
והוא מגיע לברלין, ומברלין מרוויחים אותו לשוודיה.
משוודיה, באונייה, הוא מגיע לניו יורק ב-1941.
בסדר?
עשר שנים הוא חי בארצות הברית.
מה זה?
כן, כן, משהו. הוא עושה את זה עם אשתו ושתי בנות שלו ואימא שלו,
הזקנה,
הרבנית שרה שטרנה.
בת אחת שלו נשארת בפולין עם בעלה והם נרצחים בטריבלינג.
זה הסיפור. עכשיו הוא מגיע לארה״ב.
אז מה זה אומר מבחינתנו?
זה אומר שהרבי הריאץ, הוא פעל בשתי המקומות הדרמטיים ביותר
שצריך להתמודד איתם.
רוסיה הקומוניסטית,
שזה המקום שדרס את היהודים באימה,
ושם הוא הצליח בגבורה גדולה
להתמודד ולהקים מחתרת יהודית שלמה. אגב, לא אגב, זה לא אגב, זה סיפור לכתחילה, אריבר, מה שנקרא.
כשהתחילה המהפכה הקומוניסטית הוא כינס עשרה חסידים
אליו והוא השביע אותם על מסירות נפש עד מוות לענייני היהדות. הוא אומר, עד שיהרגו אותם.
אנחנו לא מוותרים, מסירות נפש זה ארקתא דמסאנא,
על הקמת תלמודי תורה, לימודי עברית, מקוואות וכל זה.
ממש ייהרג ועל יעבור.
אבל הוא גם הגיע לארצות הברית.
ארצות הברית זה התמודדות מסוג שונה לגמרי.
זה בדיוק הפוך.
זה הכל אפשר, זה הכל... אגב, הוא היה בארצות הברית ב-1922.
המסע בארצות הברית היה ב-1922.
הוא הגיע לארצות הברית, הוא פגש את הנשיא רוזוולט.
הוא היה בפילדלפיה,
פילדלפיה זה המקום שעשו את החוקה האמריקאית,
והושיבו אותו על הכיסא של ג'ורג' וושינגטון, והוא נאם שם נאום שאמר שחופש בחסות הדת
זה החופש הכי חזק של ארה״ב, כן? הוא היה עכשיו אזרח מאוד מאוד נכבד, והנציג מאוד מאוד נכבד שלנו.
כל פנים, אז הוא מגיע לשם והוא מתחיל
להתמודד גם שם.
אבל זה התמודדות, אתם יודעים, זה לא תמיד אותו דבר. יכול מאוד להיות שמי שהיה לו אנרגיות מאוד חזקות להתמודד עם איומים וקשיים, כשהוא מגיע למקום שלא לוחצים אותו, אז הוא מאבד את זה.
זה שתי איכויות שונות, לא כל אחד יודע להתמודד עם שני הדברים האלו.
והוא מגיע לארה״ב ואומר, מכריז ואומר, קורא קריאה.
יש לו כל מיני קריאות שהדהדו בכל העולם היהודי. לדוגמה, שגירשו אותו, אחרי שיצא ממאסר גירשו אותו,
הוא אמר, אפשר לקחת בשבי או להגלות את הגוף, לא את הנשמה.
כל העולם היהודי.
אז כשהוא מגיע לאמריקה, הוא מכריז ואומר, אמריקה אינה שונה.
היא לא שונה, אפשר גם פה לפעול ולהצליח.
הוא מקים מיד מוסדות חינוך,
תומכי תמימים, קריית תורה וכל זה, ומראה,
וכמובן אחרי זה הרבי ממשיך אותו,
ומראה לכולם איך אפשר,
גם בארצות הברית,
לפעול בקדושה, בעוצמה וכן הלאה, זה הדרך. טוב,
זה קצת על הדמות של האדם הגדול הזה,
והגיבור, ואז קורה הדבר הבא.
בסדר?
אתם איתי?
כן. זה מעניין אתכם, נכון? אתם באנרגיות טובות. ברור. זהו, שמואל. אביעד, אתה צריך להעיד, אנחנו פה אנרגיות חזקות.
אוקיי, פה ה... שמאל גבל, טוב.
ואז קורה הדבר הבא. הוא הגיע לאמריקה כבר, הוא היה חולה.
גם בגלל המאסר ושהיכו אותו ועוד כל מיני דברים.
הוא כבר איבד תחושה ברגל שמאל ועוד כל מיני דברים.
התחילה לו גם את הרשת, הוא גם לא דיבר.
בשנה האחרונה הוא לא דיבר כבר, אבל הוא היה צלול, הכל בהכרה וזה, הוא לא דיבר ככה.
לקראת י' שבט,
י' שבט,
הוא כותב מאמר שהחסידים ילמדו בי' שבט.
הוא כותב בעצם שלושה מאמרים, לי' שבט, לעוד תאריך כב' שבט נדמה לי ולעוד משהו בניסן.
היה נהוג שהרבים כותבים מאמרים
לקראת הפטירה של תאריכי פטירה חשובים, כדי שהחסידים באותו זמן ילמדו.
אז הוא כותב מאמר ליודשבט. מי זה יודשבט? יודשבט זה היוצרצייט של הסבתא שלו,
הרבנית רבקה. הסבתא שלו, הרבנית רבקה, זה אמא
של אבא שלו,
אשתו של האדמור מוהרש,
והוא הכיר אותה גם,
והיא הייתה בעצמה גם בת של אדמור, לא משנה כרגע, כל המשפוחי, אבל יודשבט זה היומשפט שלו. אז הוא כתב מאמר ליודשבט.
בייעוד שבט,
הוא כבר כתב את המאמר הזה שבוע לפני כן, או משהו כזה, הביא אותו לדפוס,
בראה מוכן לדפוס, בייעוד שבט הוא נפטר.
בעצמו.
בעצמו.
עכשיו,
מה אומרים החסידים?
מה אומרים?
איך?
אה, שהוא לא מת?
לא.
ביד.
זה לא אומרים רק עליו, כל הצדיקים לא מתים.
דוד מלך ישראל חי וקיים, יעקב אבינו חי, כולם. תגדיר, תגדיר, טוב, לא, זה לא הסוגיה כרגע.
מה אומרים החסידים? אומרים החסידים, אוקיי.
המאמר הזה הוא בעצם, זה הצוואה שלו.
זה העניין, כי הוא כתב את זה על עצמו בעצם. בלי שהוא ידע כמובן, זה יותר חזק.
ולכן המאמר הזה הוא מאמר מאוד מאוד חשוב, הוא מאמר דרמטי,
ובעצם כל מה שאנחנו מכירים מחסידות וזה של הרבי, הכל בעצם על בסיס המאמר הזה.
זה כמובן לא כל המאמר, המאמר הזה יש לו עשרה פרקים, זה הפרק, רק הפרק הראשון,
אבל
כמעט הכל כתוב כאן, בסדר?
כהמשך למה שלמדנו שבוע שעבר,
וכהמשך ליורציית של הדמור הזה, של רבי ריאץ אתמול,
אנחנו לומדים את המאמר הזה. רק אני אגיד
הערה קטנה הכי בעולם.
כתוב ככה,
באתי לגני אחותי כלה ואיתה במדרש רבה במקומו.
לגן, אין כתיב כנראה, לגני, לגינוני,
למקום שהעיקרי בתחילה, אני עוד לא מסביר כלום, אני רק אומר שאחרי שהוא נפטר,
אז החסידים אמרו מי ימשיך אותו?
מי ימשיך אותו?
מי... היו שני חתנים.
אבל כולם ידעו שהרמ״ש קראו לו הרב מנחם שניאורסון הוא כאילו משהו, גם הרב
הרב מנחם מנדל הוא בן אחרי בן אחרי בן מהדבור צמח צדק
אבל הוא לא רצה וכל זה, חיפשו רמזים
ואז אמרו רגע בוא נראה, בטח כתוב בצוואה
הסתכלו ואמרו, באתי לגניח אותי כלה, היית במדרש רבא במקומו
אז אמרו, למה הוא כתב במקומו?
למה זה? אכפת לי איפה, היית במדרש רבא, במקומו דווקא, מה הכוונה במקומו?
בשיר השירים
בדקו וראו שהמדרש הזה, באתי לגני, אחותי כלה, למקום שהיה גינוני בתחילה, נמצא בארבע מקומות במדרש רבא.
במדבר, בכל מיני מקומות, ובכולם הוא נמצא,
אבל המקום היחיד,
אבל במקומו, בשיר השירים רבא,
כתוב
אמר רבי מנחם,
חתני דרב משהו,
באתי לגני, אחותי כלה, במקום שהיה.
אז אמרו, אוקיי, זה הרמז, זה הרב מנחם, חתן של...
טוב,
מה תוכן המאמר הזה?
אני אגיד כאן בכמה מילים ונתחיל לקרוא את האותיות מחכימות.
הפסוק אומר, באתי לגני אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה. נכון? אתם רואים שיר השירים?
בטח, כל שבת. בערב שבת, לא בשבת. בערב שבת. מה?
ניגון ספרדי, כן, גם אשכנזים.
נגיד ניגון ספרדי. בטח, בשדה מותם.
לא, לא פסח, פעם בשנה. בפסח.
לא. כל שבת להגיד שיר השירים.
לא רק בזה.
באתי לגני.
אז מה זה?
אז עכשיו, מה זה אומר באתי לגני אחותי קלה? קדוש ברוך הוא אומר באתי לגני, אז מה זה אומר גני?
עזוב רגע גן עדן, תכף. באתי לגני זה אומר הגן שלי, הגן שהיה שלי.
נכון? גני, הגן שלי. לא באתי לגן, באתי לגני. זה אומר שהוא כאילו היה,
הלך וחזר.
זה המשמעות.
מה זה הגן של הקדוש ברוך הוא?
כן. איפה הקדוש ברוך הוא מתגלה? הגן זה כאילו מקום שאדם מתגלה בו.
וגם גן,
אנחנו עם גינת שעשועים, גן, גן זה כאילו מקום שהוא, זה לא בית, זה מקום שיש בו איזו התרחבות,
איזו התגלות בצורה רחבה.
אז הנה, אומר
אדמו״ר אריאץ במאמר הזה,
באתי לגני אחותי כלה ובאתי במדרש העולם במקומו, לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, לגינוני,
למקום שהיה עיקרי בתחילה, גינון כמו גינוני מלכות. מה זה גינוני מלכות?
עיקר המלכות, ככה היא מתנהגת.
אז גינוני, גני, גינוני, הכוונה, זה...
המלך נמצא בעוד כל מיני מקומות, אבל אתה יודע מה הכתובת של המלך?
שם.
כן, זה כמו שאומרים,
זה כמו שאומרים על מישהו, תקשיב, הוא נמצא פה, אם אתה רוצה,
שם זה המקום שלו,
כן?
לפעמים יש איזה רב, מלמד פה, פה, פה, פה, אבל איפה אני מוצא אותה? אתה, איפה אתה מוצא אותו?
שמה, זה המקום.
אז המלך, הקדוש ברוך הוא, איפה הוא נמצא?
נמצא בהרבה מקומות.
בעיקר הוא נמצא בגן.
למה?
בעיקר שכינה בתחתונים הייתה.
ועל ידי חטא עץ הדעת נסתלקה השכינה מארץ לרקיע.
ועל ידי חטא קין ואנוש נסתלקה השכינה מרקיע אחד לשני ושלישי.
אחר כך בדור המבול נסתלקה מרקיע השלישי לרביעי.
וכדעית במדרש רבה על הפסוק וישמע את כל הווי האלוהים מתהלך בגן אמר רבי אבא מהלך אין קטין כאן אלא מתהלך קפץ ועזל קופץ והולך קופץ והולך.
ואחר כך עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה למטה.
אברהם זכה להוריד את השכינה מרקיע
שביעי לשישי ויצחק משישי לחמישי,
עד כי משה שהוא השביעי וכל השביעין חביבין הורידו למטה לארץ, כן?
הרבי
מלמד כל שנה שיעור על פרק במאמר הזה,
זה באחד השיעורים מאוד מאוד מעריך בסיפור של כל השביעין חביבים.
בסדר? מעריך בזה מאוד.
אבל בואו ננסה רגע להבין מה כתוב כאן.
כן?
עד שמשק יהיה שביעין וכל השביעין חביבים הורידו למטה בארץ.
מה כתוב כאן?
מה כתוב כאן?
מה כתוב כאן?
מה זאת אומרת שכינה מסתלקת?
מה הכוונה?
הכוונה היא שהמציאות מתנהגת, המציאות החברתית, המציאות הכלכלית,
מתנהגת בצורה שהיא נגד רצון השם יתברך.
קין רוצח את אבל.
יש להם דיון, יש להם כנראה איזה ויכוח כלשהו. ויכוח כלכלי. קין והבל זה ויכוח כלכלי. הם מתווכחים למי שייך לעולם וכל זה.
יש דרכים איך לעשות ויכוח כלכלי. יש דרכים.
פעם הוכחתי באיזה שיעור שכל המשנה הראשונה במסכת בה מציעה,
היא נועדה לתקן את חטא קין והבל.
שניים אוחזים בטלי. תראו, זה קין והבל. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
סליחה, זה אומר הנמצאתייה וזה אומר הנמצאתייה. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
אז עכשיו, שנייה, שנייה, אביעד, שנייה.
אז עכשיו,
כאילו, זה נראה שהמשנה הולכת למכות.
נכון?
תחשבו רגע על זה.
זה אומר כולה שלי, זה אומר כולה.
ואז פתאום המשנה אומרת,
זה היא שווה
שאין לו בה פחות מחציה,
וזה היא שווה שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו.
פתאום מכניסים שבועה. מה זה שבועה?
שבועה זה להגיד, רגע,
המשנה בורא התברך,
והוא נתן את הרכוש. הרכוש הוא לא רק שלי או שלך,
אלא יש כאן את ה...
כלומר, המשנה בעצם באה ליצור מצב שבמקום שיהיה כל דאלים גבר, יהיה יחלוקו.
יהיה יחלוקו ויהיה איזשהו סדר.
אז כשאנחנו מתארים את
דור הפלגה, דור המבול, דור המבול נחתם דינם על הגזל, זה בעצם כל סדרת החטאים שמסלקת את השכינה,
זה לא חטאים של עבודה זרה.
זה לא חטאים של עבודה, אין שם עבודה זרה בכלל.
עד דור הפלגה אין עבודה זרה.
יש חטאים בין אדם לחברו
שמסלקים את השכינה.
המציאות מתנהגת באופן שהוא מגרש את הקדוש ברוך הוא. יש גאווה, יש גסות, יש רציחה,
יש שחרות,
יש חמאס,
יש דברים מן הסוג הזה.
וככה השכינה, כביכול, הקדוש ברוך הוא מסתכל על הרעיון ואומר
אני לא מעוניין להיות פה.
אני לא מעוניין להיות פה.
לא נותנים לי להיכנס לכאן, נכון? מה זה הקדוש ברוך הוא?
ואז מתחילים להוריד את השכינה חזרה. הראשון זה אברהם.
מה עושה אברהם?
אז רואים, כבר יקרא שם אברהם בשם ה' אל העולם.
מה אברהם עשה?
לקח סוואנה של ננכים והתחיל לרקוד על הגג ולהגיד, זה מה שהוא עשה?
מה הכוונה שאברהם קורא בשם ה' אל העולם?
הכוונה היא שאברהם קודם כל עסוק בנתינה.
הוא עסוק בלמד את העולם אמונה, אבל האמונה של אברהם הולכת ביחד עם נתינה,
ביחד עם טוב,
ביחד עם אמון,
הוא מנסה אפילו להגד על סדום, הוא מגד על לוט.
כלומר,
הוא מראה שההנהגה האלוקית מלאה טוב בעולם. ואז כולם אומרים, אה, אה, וואי, איזה יופי.
מה עשה אברהם כתוב, זה פסוק מפורש.
שהקדוש ברוך הוא אומר, ואדוני אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה,
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ולצום ברעב ונברכו בקום הבא, כי דעתיו אשר יצווה את ביתו ואת זמניו אחריו,
ושמרו דרך אדוני לעשות צדקה ומשפט בארץ.
אז זו התוכנית של אברהם.
יהיה לו ילדים שיעשו צדקה ומשפט בארץ.
זה אברהם אבינו.
וואו.
אז אברהם הוריד
רקיע אחד יצחק, רקיע אחד יעקב,
משה הורידו למטה לארץ.
עוד שנייה, אני רק שאני לא אשכח.
מה הכוונה משה הורידו למטה לארץ?
לא הפוך,
כשהרבנו עולה להר סיני, הרבה עם יום. רבותיי, תשימו לב.
לא שמים לזה לב, לדעתי, לא מספיק.
מעמד מתן תורה,
שאנחנו נקרא בעזרת השם בשבת הבאה, בשבת פרשת יתרו,
הוא נמשך,
המעמד עצמו,
המעמד עצמו
נמשך לכל אורך פרשת יתרו,
משפטים,
תרומה,
תצווה.
כל מה שאתם קוראים בפרשת יתרו, משפטים, תרומה, תצווה, הקב' ברוך הוא אמר למשה רבינו בהר סיני במעמד עצמו.
פשוט זה הולך ככה,
בפרשת יתרו,
ובמיוחד יתרו במשפטים.
תשימו לב, כי זו נקודה נורא נורא חשובה.
פרשת יתרו,
נאמרות עשרת הדיברות, כל עם ישראל שומע איפה נמצא משה רבנו?
לא.
לא.
ביתרו הוא נמצא למטה, איתם על ההר,
מתחת להר, הוא איתם, בסדר?
ואז נגמר המעמד,
ואלה הקדוש ברוך הוא אומר, אתם ולהיטם, כיוון השם לא עונה, לא תעשה לך, נכון?
ואז, מה כתוב מיד אחר כך?
לא.
לא. בדיוק לא.
ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם.
כי תקנה עבד עברי, ואז יש לך פרשת משפטים שכולה עוסקת במה? דיני עבד עברי, שומר חינם, שומר שכר,
כל מיני נזקים. את כל זה משה רבנו אומר להם צמוד צמוד צמוד לעשרת הדיברות.
ואחרי שהוא גומר להגיד להם את פרשת משפטים,
אז נאמר מה? ואל משה אמר. ואל משה אמר, עלה אלי הערה, ואהיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן.
ואז משה רבנו עולה להר ואומר לזה, לאהרון, ואומר לעם, אני הולך להר, הנה אהרון וחור,
מבעל דברים ייגש אליהם, ומשה עלה לאלוהים, וכו' וכו'.
וגם אמירת נעשה ונשמע המפורסמת, היא לא נאמרת בפרשת יתרו, אלא איפה היא נאמרת?
בפרשת משפטים.
אז הפרשה הכי צמודה למתן תורה, שנאמרת כחלק ממתן תורה,
כחלק ממתן תורה, היא פרשת משפטים. שמה עוסקת במה?
איזה מצוות?
בן אדם לחברו.
אז משה, תחשבו, אני הייתי מצפה, אם היו שואלים אותי, אם היו מתייעצים איתי, הייתי אומר שבת.
הייתי אומר מועדים, פסח, הייתי אומר, לא יודע מה, מצוות האמונה,
הייתי אומר, זה כאילו, ככה, לא,
לא, יורדים איתכם לרזולוציות
הכי הכי, של ההוא גנב, ההוא רמאי, ההוא שקרן, לא צריך להישבע,
ההוא מודה במקצת, ההוא פה, ההוא שם, עבד כזה, עבד אחר,
האישה שהרביצה, ההוא שהיכה, שבט, צער, בושת, ריפוי, כל הדברים האלו.
כי משה אומר, הכתובת
היא העולם הזה.
אל תעופו לי בשמיים, זה הכתובת, זה חלק ממתן תורה.
משה רבנו מוריד רקיע.
עד ששלמה מלך וכולי,
בעיקר גילוי אלוקות היה בבית המקדש. תכתיב עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם,
בתוך כל אחד ואחד,
וזהו צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה,
צדיקים ירשו ארץ שהוא גן עדן מפני מה,
לפי שהם משכינים בחינת שוכן עד, מרום וקדוש,
שיהיה בגילוי למטה.
יפה. עכשיו,
גם פה צריך לדקדק. למה עיקר שכינה במקדש?
מה הסיבה?
במשכן, במקדש. מה הסיבה?
תגידו לי, אגב. יש סיבה.
בלב המשכן נמצא
ארון הברית. בלב ארון הברית נמצאות הלוחות והתורה.
ולידם נמצא בלשכת תקדית הסנהדרין.
כשיש ספק או לא יודעים איך להתנהג בעולם הזה,
עולים אל הסנהדרין.
היא עיקר תורה שבעל פה. אז במובן הזה עיקר שכינה. כלומר, בית המקדש הוא לא רק מקום עבודה
לקדוש ברוך הוא וגילוי שכינה,
אלא הוא גם מקום של הוראה.
וזהו, באתי לגני, לגינוני,
למקום שהיה עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים. עד כאן זה בעצם ציצוץ של המדרש.
והעניין הוא,
דהנה תכלית הכוונה בבריאת והתאוות העולמות, דנתהווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה יתברך בתחתונים,
שיהיה גילוי אלוקות למטה על ידי עבודת האדם. עכשיו תבינו, זה דרמה.
זה דרמה.
כי עוד פעם זה חוזר העיקרון הזה שלא העולם הבא הוא,
הכתובת אלא העולם הזה הוא הכתובת. במובן הזה הציונות וחב״ד הן תנועות כמעט תאומות זהות שאי אפשר להבדיל ביניהן.
כי זה שתי תנועות שעסוקות בהגשמה.
נכון?
מה אומרת הציונות?
לא, מספיק לדבר ולחלום על ירושלים. קדימה, תשים עץ,
תבנה בית,
תסלול כביש,
תממש הגשמה. פעם זה היה המילה הגשמה, יצאתי להגשמה, כן. זה היה להגשים את ה...
והמאמרים הללו, התנועה הזאת, כן?
ודובר כל מיני דברים.
גילוי אלוקות במציאות,
בפרנסה, בעבודה, בחברה, בקהילה, איך אנחנו מתנהלים לפי רצון השם יתברך.
איך נראית חברה מתוקנת לפי רצון השם יתברך? איך נראה היחס שלה לכסף? איך נראה היחס שלה למשפחה?
איך נראה היחס שלה לחלש?
לחולה?
איך נראה?
לא רק חברת לומדים סגורה בבית מדרש,
כי היא לומדת ולומדת ולומדת ולומדת. לא.
לא. אלא חברה חיה קיימת איזה שהיא...
אז קודם כל זה מגדיר,
זה גוזר המון המון דברים.
זה גוזר יחס חיובי לעבודה, קודם כל ללכת לעבוד, להתפרנס, מקצוע, כי שם
הקב' הוא נמצא.
זה גוזר יחס חיובי לכל דבר שנמצא בעולם הזה וכל פיתוח טכנולוגי, כי בעצם כל פיתוח טכנולוגי הוא
צריך להיות כלי לאור האלוקי.
בסדר? בכלל זה גוזר היעדר הסתגרות
ואתה לא במגננה מול העולם, העולם לא מאיים עליך, מפחיד אותך, אלא אתה בדיוק הפוך, אתה במגמה ש... הוא פרצת.
אתה אומר, העולם הזה הוא כלי מרכזי שבעצם הוא המטרה, דרכו להאיר את האור האלוקי.
אז הוא מעניין אותי, הוא כתובת.
אני לא יודע מה זה משנה, העולם הזה... לא, לא, זה מעניין מאוד, העולם הזה מעניין מאוד.
זה שינוי פאזה לחלוטין.
ולכן זה תנועות מאוד מאוד דומות, לפעמים דווקא הדומים,
רבים כאילו יש להם איזה גם דומים אבל לפעמים יש ויכוחים גדולים כן אבל זה הדרמה.
אני חוזר על המשפט הדרמטי הזה.
דעיקר שכינה בתחתונים הייתה והעניין הוא דנט תכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות ונתהווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך
דירה בתחתונים שיהיה גילוי אלוקות למטה על ידי עבודת האדם.
הדי התקפיה והתהפכה.
התקפיה זה כן
זה שאדם כופה את עצמו
לא לעשות דברים שהם לא טובים. והתהפכה שאדם עובד על עצמו והתהפך לכך שהוא
יודע להתהלך בעולם הזה ולתקן.
דנשמה תרד למטה להתלבש בגוף הנפש הבהמית והם יעלים ויסתירו על אור הנשמה ובכל זאת תפעל הנשמה ברור וזיכוך הגוף הנפש הבהמית
וגם חלקו בעולם. וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוך כל אחד ואחד והוא על ידי העבודה בעבודת הבירורים
בבחינת איתקפיה ואיתאבך וכמאמר כדאיתקפיה סטרא אחרא
נסתה לה כי יקרא דקוד שבריחו בקולו על מין.
כן?
כשמתכופף הצד האחר
אז עולה ומתרומם, כבודו של הקדוש ברוך הוא, בכל העולמות.
יפה.
עכשיו הוא אומר כאן,
הוא מדבר כאן על ה...
אני אתן פה איזה הקדמה.
תראו,
זה דבר שדיברנו עליו כמה פעמים.
יש מקומות שבהם
האור הוא יותר בגילוי.
בסדר?
אין? לית מאן דפליג.
אבל יש מקומות שבהם האור הוא לא יותר בגילוי, אבל ההופעה שלו מהווה חידוש ושעשוע.
איפה יותר מעניין להיות?
איפה המלך יש לו יותר שמחה?
במקום הראשון או השני?
במקום השני.
כי הראשון,
זה בסדר, כאילו, אין בזה חידוש.
אין בזה, תשמע,
זה ההבדל בין ציור
לבין צילום.
שני אנשים הולכים לנמל תל אביב, אחד מצלם, יש לו תמונה,
אבסוט, בוחר אותו בעשר שקל.
אחד עומד מצייר,
בוחר את זה בחמשת אלפים שקל.
למה?
רק עניין של זמן.
ההוא צילם בשנייה, ההוא עמד וצייר עשר שעות.
לא רק השקעה.
ולא רק, מה?
מקוריות. בציור יש אפשרות שזה לא ילך.
כלומר, זה משהו שהוא, איך עשית את זה? כאילו, איך הצלחת?
כאן זה מכונה עשתה את זה.
אם אני הולך ברחוב, אני מזהה, אני פגש איזה מישהו מלפני עשרים שנה ואני אומר לו, אומר את השם שלו, איך זכרת?
והוא נורא מעריך את זה.
אבל אם אני הולך עם משקפי גוגל כאלה,
כשמצלמים את הבן אדם ועושים לי פששש ומראים לי את השם שלו,
הוא אומר לי, אהה, טוב יש לך משקפי גוגל, מה החוכמה,
מה אכפת לך? העיקר, כי על רקע השכחה, הזיכרון משמעותי.
על רקע היכולת לטעות, ההצלחה היא משמעותית.
אבל אם אין אפשרות לטעות, הכל כאילו זה, אז זה נחמד.
זה מגניב, אתה אומר, וואו, איזה יופי, איך גוגל, אתה לוחץ שורה, הוא מעלה לך את הכל.
אבל זה לא חוכמה, בסדר?
אז המלך,
יש לו הרבה יותר שעשוע ממקומות שבהם האור מכוסה ומצליח לבצבץ
מאשר ממקום שבו האור הוא כזה, זה ש...
תראו, אני אוהב גם את הדוגמה הזאתי,
ממ״ם בצבא, מפקד מחלקה בצבא, יש לו 30 חיילים.
חלק מהחיילים למדו במכינה קדם צבאית, הגיעו עם מוטיבציה 150%,
רק תן להם זה, מסתערים, הם כבר יוצאים לקורס ציני,
אחד מהם יהיה מצטיין מחלקתי,
בסדר גמור.
אבל יש שם איזה אחד שהגיע איפה שהגיע.
בכלל, כל החברים שלו לא הלכו בכלל לקרבי וצוחקים עליו שהוא בכלל התגייס לקרבי, אז הוא התגייס,
בכל אופן התגייס לקרבי.
וקשה לו, ויש לו בעיות בבית ופרנסה ועניינים.
ובכל אופן הוא נורא מתאמץ. והוא לא החייל הכי טוב, והוא לא החייל הכי זה, אבל הוא בשיניים מחזיק מעמד והוא כאילו גומר.
גומר את המסלול.
זה מה שנקרא מופת, מופת פלוגתי.
כקצין, כממ״ם,
ממי יש לך יותר נחת?
בסדר, הם, וואלה, גם בלעדיהם היו מסתדרים. אבל הוא,
הוא עשה כאן איזה משהו שהוא, הוא לא יכול היה ללכת איתו, והוא לא יצטרך לזה לקורצינים או משהו, הוא יגמור שלוש שנים, חפש ברובה העת.
אבל זה שהוא החזיק מעמד, האור יעיל דרכו, וואו, איזה שעשוע עצום.
זה פחות או יותר היחס בין עולם המלאכים
והעולמות הרוחניים, וגם פה, גם בישיבה,
בסדר? גם בישיבה.
שזה סוג של עולם שמנסה להידמות.
אנחנו די דומים פה קצת למלאכים.
יש לך בית נדרש, מסודר, אורות, כמו שצריך.
רק מתקלקל האור, הוסיבת את הראש, כבר ניסים לתקן לך את המנורה מעל הראש.
וכל זה, אוכל למטה בחדר, אוכל, אתה רק יורד, אוכל, עולה, וזה, פה הרב יגון, כל המלאכים פה מקיפים אותכם, הכל סבבה.
נכון?
לעומת,
זהו, אדם יוצא מהמקום הזה, מתחיל לעבוד, מתחיל פה, מתחיל שם.
ושם,
במציאות הקשוחה הוא מנסה להאיר את האור האלוקי
במקום העבודה תפילה כשהוא ממהר לעבודה ולהוציא ולהחזיר את הילדים וכל זה, שמה.
ברור שישיבה זה וואו, כן?
אני אתן לכם אולי דוגמה בסדר שאני מאוד מאוד מתחבר אליה.
כל מי שהיה פורים בישיבה אז הוא כבר, מה שנקרא, הוא טעם יין ומגרי.
נכון? כבר אי אפשר לעבוד עליו שפורים זה כל מיני קשקושים וזהו, דרך אגב פורים, פורים זה קדושה ושערים ובישומים והכל, סבבה לגמרי,
מעולה.
אבל מה קורה כשאתה לא בישיבה? עכשיו אתה בבית.
איך יראה פורים שם?
להצליח לעשות פורים משמעותי בתור אדם שאתה לא בישיבה,
ושיתכנסו כמה משפחות או בתוך קהילה, ורוקדים, ושמחים,
זה חידוש הרבה יותר גדול מאשר כשזה במציאות כזאת של ישיבה.
יש לזה הרבה יותר נחת.
זה מה שהוא אומר כאן.
בואו נראה את זה בפנים.
והנה מה שהוא אומר, בכולו עלמין,
בכל העולמות, הכוונה על מדרגת האור,
דהיו וכולו עלמין בשווה, והיינו אור הסובב כל עלמין
שמאיר בכל העולמות בשווה.
דה בעולמות, הרי יש חילוקי מדרגות, אינו דומה עולמות עליונים לעולמות תחתונים.
דה בעולמות העליונים מאיר האור בגלוי,
העולמות גלוי,
ובעולמות התחתונים האור אינו מאיר בגלוי כל כך.
ויש שהאור בא בבחינת העלם והסתר בעולמות שלנו.
יש לזה חילוקי מדרגות.
תראו, גם ברמת ההסתר, לדוגמה, זה ברור שארץ ישראל היא המקום הכי נוח לגילוי האור
בכל העולם.
זה כמו שבכדור הארץ,
נכון, בכדור הארץ יש קליפה, קליפת כדור הארץ.
אוי אוי. מה?
כמה העובי שלה?
חמישים קילומטר.
זה עובי קליפת כדור הארץ.
יש מקומות שהקליפה נהיית יותר דקה
ואז מה יש שם?
התפרצות געשית.
זה לא חייב להיות חג, זה יכול להיות התפרצות. הקליפה
נהיית דקה. פתאום יש לך כדור הארץ, יש לך תשקון כזה,
ואז יוצא משם על הבא.
ככה גם בשמיים.
שמיים, קליפה, קליפה, קליפה, פתאום מעל ארץ ישראל זה מאוד מאוד דק.
יותר קל, זה זורם יותר, הכל עובר, הכל ככה...
גם בגלל המזג אוויר כאן, שאנחנו תלויים בגשם ומתפללים, הכל כאילו, זה ככה.
אבל באמת הרבי בעצמו גם מאוד מאוד החזיק מהעובדה
שהם נמצאים בארצות הברית,
וזה חצי הכדור התחתון,
וצריך להאיר את האור בכל הכדור התחתון,
וכמה שיותר רחוק, ואז הוא שלח שליחים לאוסטרליה, כי אוסטרליה זה עוד יותר נמוך מבחינת קווי הרוחב, עוד יותר נמוך בארה״ב,
אז אולי צריך גם שמה להעיר, ואז אמרו, רגע, אולי נדפיס טניה בבייל, אולי לעברי,
ככל שיותר רחוק, צריך להעיר את האור יותר רחוק.
אז באור למעלה זה מעיר בגלוי, ויש מקומות בעולמות תחתונים,
האור אינו מעיר בגלוי כל כך, ויש האור בא מבחינת ילם ואסתר,
יש בזה חילוקי מדרגות. כמו שכתוב, אף ידי יסדה ארץ
וימיני טיפחה שמיים. ואיתא במדרש
נתה ימינו וברא שמיים ונתה שמאלו וברא הארץ.
אז את השמיים הוא ברא ביד ימין את הארץ ביד שמאל.
וידוע ליד ימין מורה על אור הגלוי יותר.
וזהו וימיני טיפחה שמיים. זה שמיים הכוונה עולמות העליונים.
שם הגילוי מבחינת ימין שהוא גילוי האור.
והאור בעצמו הוא בחינת גילוי. וארץ, הכוונה, עולמות תחתונים,
הם בחינת שמאל שאין אור בגילוי כל כך.
וגם האור עצמו הוא בחינת איילם ואסתר.
כידוע, הפרש בארבע העולמות.
לכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי, ברתיב יצרתי ובפסיטיב.
אז העולם הכי קרוב זה עולם ה...
בשמי זה אצילות, אחרי זה בריאה, אחרי זה יצירה, ובסוף זה עשייה.
אצילות, בריאה, יצירה, יצירה.
בזה האור אינו כמו שהוא באצילות,
כמו שהוא בבריאה, יצירה ועשייה.
ואצילות ובבחינת גילוי הלם, ואצילות מלשון אצלו בסמוך,
וכן פירוש אצילות מלשון הצלה והפרשה.
ואצילות, אם יהיה אותו מבחינת עולם, אבל בכללותו בכלל לא נותן סוף וכו'.
תכף אפרט פה את העולמות, אבל תראו,
בעולם האצילות
אז יש הרבה יותר אור, אבל אנחנו שם צופים.
בעולם העשייה יש פחות אור,
אבל בגלל זה הזמינו אותנו להיות שותפים.
בואו תגלו את האור.
עכשיו מה אתה מעדיף?
להיות שותף או להיות צופה?
מה אתה מעדיף?
העולם מתחלק.
מה עדיף?
לשחק כדורגל או ללכת לצפות במשחק?
מה, לצפות במשחק?
ללכת לצפות במשחק? לצפות במשחק, לא יודע, קלאסיקו.
רונלדו נגד מוצ'אצ'ו, לא יודע מי זה, לא משנה. אתה יושב שם וצופה וכולם, זה חוויה, מן הסתם חוויה למי שזה.
אבל כל מי שמבין דקה וחצי משהו יודע ששום חוויית צפייה לא תשווה לחוויית המשחק בעצמו.
לא שם, פה בגן סאקר.
תרד למגרש, תשחק, תתלהב, תנצח, תפסיד, תן גליצ'ים.
אז זה נכון שזה לא כל האורות, האוואו וזה, אבל
בין האפשרות להיות צופה לאפשרות להיות שותף ולקחת חלק,
ברור ששותפות נותנת לאדם
הרבה יותר סיפוק.
אגב,
זה העונג הגדול בלימוד גמרא.
לימוד גמרא, בשונה מכל הלימודים האחרים שאני מכיר,
זה לימוד שהופך, אתה לומד לשותף.
רבינה ורבש אמרו לך, בוא איתנו, תהיה שותף.
תתעמת, תשבור את הראש, תריב, תתווכח, תגיד את זה, אתה... ולכן יש שם עמל תורה.
שאר הדברים, שווים, מקשיבים, לומדים.
אז העולם הזה הוא עולם שהצעה לשותפות.
האור בכוונה לא גלוי בו מאוד מאוד, כדי שאנחנו נעבוד ונעמול ונגלה.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו מקום להיות שותפים בו. אז מה אנחנו עושים?
רוצים לברוח לעולמות העליונים. לא, לא, רוצים חוויה רוחנית, התעלות, התעלות, ככה שיהיה זה.
הכתובת שלך זה פה.
תשמעו סיפור.
אתם יודעים שהרבי היה הולך עם כובע כזה
מעוך כלפי מטה.
וזה לא איזה מנהג, זה חמיב,
הרי בהריאצ, היה הולך עם ספוידיק.
היה לו כזה כובע כמו, הוא הולך ככה.
אז פעם בא אליו איזה חסיד בובוב
בניו יורק,
ואמר לו,
רבי,
למה אתה הולך עם הכובע אמצ'וק? מה כזה?
אמר לו, למה אתה... הוא אומר, תראה, אם היית שם כזה כובע,
היו באים אליך עוד מלא חסידים.
כי אחרי השואה אנשים חיפשו רבי, אם לא היה, נרצחו כולם.
אבל אתה לא נראה רבי ככה, אתה נראה כאילו, אתה צריך ככה, עם זה וזה.
אם תשים, אז זה...
אז הרבי אמר לו, תגיד,
אלפי החסידים האלה שיגיעו אליי עוד,
מאיפה הם יגיעו?
אמרו לו, בוא נבוא, פה בניו יורק יש מלא כאילו חסידים, והם מחפשים את זה, הם יבואו אליך, הם יעברו אליך.
הוא אמר, אם היית אומר לי שיבואו אלי עוד אלפי חסידים מהקיבוצים,
מהמושבים,
פה, מארצות הברית, כאלה שלא זה, הייתי שר מסרה ספוידיקים.
אבל בעצם מה אתה אומר לי? שאני כאילו מחליף פרה, הם יחליפו את הרבי הזה, אז הם,
שיישארו שם, אני לא צעק, הם לא הכתובת שלי.
הסיפור של הכובע כלפי מטה
זה דירה בתחתונים.
אל תסתכל למעלה ואתה נסה לפרוש,
תסתכל למטה כי זה הכתובת.
תמעח.
זה נורא חשוב.
זה מאוד חשוב.
הלבוש הרבה פעמים קובע.
כשאדם הולך עם איזשהו לבוש מסוים, הוא מגדיר, כן, כשאתה הולך עם איזשהו לבוש, נגיד בארץ ישראל, לבוש הוא נוח לך ואתה מגדיש שאתה יכול. זה כאילו לבוש המזמין, מזמין עבודה.
אם כבר סיפרנו סיפור, אז סתם עוד סיפור נפלא מהרבי שמאוד אהבתי.
כשרבי היה רואה גויים, הוא היה מנפנף להם לשלום.
וכשהוא היה ברחוב, הוא היה גר בחוף פרזידנט,
הוא היה הולך ברגל
ל-770.
לפעמים הם מגיעים גויים, ש... אז הוא היה עושה להם ככה,
והוא היה רואה יהודי, הוא היה עושה להם.
אז פעם הוא שאל אותו,
רבי, אתה...
למה להם אתה מנפנף לשלום ככה, ולנו רק...
אז הוא אומר,
לכופף את הראש בפני גוי,
אפילו לאמירת שלום, זה דבר שהוא לא ייתכן אצלי.
גם כופפתא, לא איכה ולא איש תחרפה.
כל תנועה מדויקת.
כל פנים, אני חוזר כאן למאמר,
תכף נסיים.
הוא עוסק על חלוקה של כל האורות, עשינו בעולמות וכולי, אני טיפה מדלג.
כל זה באור שהוא
בא להחיות את העולמות, אבל באור שהוא למעלה משייכות אל העולמות,
והוא בבחינת אור הסובב כל עלמין,
שהוא בא בבחינת
סובב ומקיף לעולמות, הרי מאיר בכל העולמות בשווה,
וזהו בחולו עלמין,
ראינו שאור זה, הנה אופן המשכתו בכל העולמות בשווה.
אומנם כדי להמשיך אור זה בכל עלמין,
כדי להמשיך אור עליון לעולם הזה,
איפה אני?
הוא על ידי,
על ידי,
איפה הוא ברח לי?
כן, אומנם כדי להמשיך אור זה בכל עלמין, הוא על ידי העבודה ועבודת הבירורים,
בבחינת איתקפיה ואיתהפך דווקא, וזהו, כל איתקפיה סטרא אחא, כאשר פועל בעבודתו להיות איתקפיה סטרא אחא, ואיתהפך חשוך עליה נאורה,
הנה יתרון האור הוא מהחושך דווקא.
דהיינו, כאשר החושך נהפך לאור,
בסדר? שהכסף נהפך לכיסופים,
ושנעשים דברים בצורה ישרה או מתוקנת, בתוך עולם החושך אתה מאיר את האור, אז אתה מושך את האור האלוקי העצור.
והנה נעשה יתרון האור, שהאור מאיר בגלוי עד שהאיר למטה ממש. והנה שנמשך האור באופן כזה,
אשר אופן המשכתו הוא בכל העולם דשווה.
וזהו כנתקף הסדרה אחלה, הסתלקו תשבריכו וכולו עלמין.
בבחינת האור שנמשך, אור הסובב כל עלמין, שאופן המשכתו בבחינת סובב ומקיף וכל העם זה שווה,
מאיר גם למטה כמו שהוא למעלה. וזהו!
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוך כל אחד ואחד.
תראו, אני אתן כאן דוגמה אולי הכי קלאסית בעולם, בסדר? דוגמה ברורה וידועה, מובהקת, אבל...
הנצרות אומרת, אם אתה רוצה קדוש, אל תתחתן.
היצר המין הוא היצר הרעיון, זה הכל טומאה.
לא משנה ש...
הרי אין ניסים, אז אם אתה לא מתחתן, אז מה?
אז הם הולכים ומגלים שחלק גדול מהכמרים,
הרבה מהכמרים
עוברים עבירות מין, פדופילים, תוקפים וכולי, כי אנחנו פה, אתם מלאכים.
מה אומרת לנו התורה?
להתחתן, אתה חייב להתחתן. נו, מה נעשה עם יצר המין? מצוין, יצר מצוין, יצר קדוש.
דרך היצר הזה אתה אוהב את אשתך, אתה מכבד אותה, הוא בתוך מסגרת.
כלומר, זה ממש לקחת ולקדש.
תמיר, תודה, ממש לא היית צריך.
לקדש,
לקדש את ה... להאיר בו את האור. לא לבטל אותו, גם לא לצמצם אותו,
אלא למסגר אותו ולהשתמש בו. זו המטרה.
כסף. כסף זה מצוין, גם רכוש זה מצוין. תחלוק לכסף לצדקה וכן הלאה זה הדרך.
להאיר את האור האלוקי של דבר השם בתוך המציאות עצמה?
על ידי העבודה דת בכירת יתקף אביתפחא לחשוך עליה לאורה, הנה נעשה על ידי זה יתרון האור, דהסתלק כיכר הדיקות שבריחו ובכול העלמין שמאיר ומתגלה אור הסובב. קיצור, עיקר שכינה בתחתונים,
כוונת ברירת תעלומות שיהיה דירה בתחתונים ונעשה יתקף אביתפחא שממשיך אור הסובב, זהו בכול העלמין בשווה. זה רק הפרק הראשון.
יש עוד תשעה פרקים שאנחנו לא נלמד אותם בזה, אנחנו נמשיך בתניא, אבל תכירו
שזה היסוד של הדור האחרון, השביעי, של חב״ד. זה מה שהרבי עשה, ואני אסיים במשפט אחרון.
הרבי לקח את זה עוד צעד קדימה,
כי בחב״ד תמיד היו שני טיפוסים. היה משכיל והיה עובד. משכיל, אחד שלומד בארמרי חסידות, בהרחבה ובאריכות.
זה אחד. עובד זה מי שמאריך בתפילה.
הרבי ייסד טיפוס שלישי שנקרא שליח.
תפוס את עצמך עם הפקלאות, עם המשפחה.
טוס לי מהעיניים לאיזה מקום, ותתחיל לפעול,
שכל מי שיהודי שם ידע שהוא יהודי,
בעולם העשייה.
וזה מפעל שהתחיל אצל הרבי, היום יש פה 5,000 ויש גם כאלה שהם סמויים, והתחיל על זה הדרך,
אבל הכל הכתובת היא העולם הזה,
שהוא חביב, שהוא מתוק,
שהוא הכתובת לעשות לו יתברך דירה ותחתונים. בשבוע הבא, בעזרת השם, נמשיך בתניא קדישה.
חזק וברוך.
