רבותיי, צהריים טובים.
אנחנו היום בתאריך קדוש במיוחד, היום כ״ד טבת, שזה בלילה,
סליחה, כ״ג טבת, תודה, ששמואל,
שהלילה זה כ״ד, כ״ד טבת זה יום ההילולה של?
לא.
אתם לא יודעים?
בא לתניה אדמו״ר הזקן, בדיוק.
אנחנו נרצה לספר סיפור מאדמו״ר הזקן בשיעור הזה, בסוף השיעור, אבל אנחנו בנפש הפרשה.
כל השנה אנחנו צועדים בדרכו של אדמו״ר הזקן,
שאמר לנו מה?
ללכת לחיות עם הזמן. והזמן הוא זמן פרשת השבוע.
אנחנו השבוע בפרשת וערה,
שהיא כמובן רצף אחד עם פרשת שמות, והכול עסוק ביציאת מצרים, במכות,
עניינים, פירוטכניקה, להרביץ לפרעה וכו' וכו'.
והפרשה הקודמת, פרשת שמות,
הסתיימה באיזושהי דרמה כלשהי,
כך אנחנו לא תמיד מספיקים לעיין בה,
אבל זו איזושהי דרמה תמוהה קצת,
שאני רוצה שננסה לעמוד עליה,
וממנה להגיע לתנועה נפשית בעיניי מאוד מאוד מיוחדת ומפתיעה,
קשורה להמון המון מעגלים בחיים שלנו בכלל וגם בעבודת הנפש האישית של כל אחד.
הנה הפסוקים של סוף הפרשה הקודמת.
תראו, שמות וירא זה ממש רצף אחד של פרשה, אבל כל מה שנגיד עכשיו נוגע גם לפרשת וירא ולפרשת בוא,
ובכלל לכל המהלך של משה רבנו כגואל.
אולי אני אגיד על זה כמה מילים, בסדר?
משה רבנו.
עיקר הקשר שלנו עם משה,
עלינו, אנחנו היום, פה, תשפ״ב, כן?
זה שהוא רבנו.
כלומר, אנחנו לומדים את תורת משה.
איך אומרים בתורה?
תורת,
זכרו תורת משה עבדי, אומר הנביא. ואנחנו אומרים משה אמת ותורתו אמת, נכון?
אנחנו לומדים תורת משה.
בגמרא כתוב, כשהמורה אומר סברה טובה, אז אומרים לו, משה,
שפירקה אמרת,
מכנים אותו משה. אז אנחנו,
וכל זה קורה מפרשת יתרו. אנחנו עכשיו בוירא,
שמות וירא בו,
ושלח יתרו. עוד שבועיים משה יהיה רבנו. אז עכשיו הוא,
מה ההגדרה של משה מפרשת שמות עד פרשת יתרו?
הוא הרי עדיין לא רבנו, כי עדיין אין תורה. אז מה הוא?
גואלנו, אומר לך סגי.
משה כגואל.
עכשיו, ברגע שמשה נהיה רבנו, הדמות שלו כגואל
קצת כאילו עומדת בצל יחסית
למשה כנותן התורה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות שלנו, שיש לנו כאן, פרשת שמות, וירא, בו,
שלח, להתבונן על משה רבנו כגואל. זה קשור גם לכל החומש כולו ועל כל אחד מאיתנו כגואל, כי בחסידות, ומיד נראה את זה,
מתייחסים לכל אחד מאיתנו כגואל.
אנחנו צריכים לגאול את המציאות.
אנחנו הולכים בתוך המציאות וגואלים אותה.
בין אם אתה גואל אבדה,
חפץ שהלך לאיבוד,
בין אם אתה גואל את עצמך,
בין אם אתה גואל... כל דבר שאתה... האדם הוא היצור היחיד בבריאה שיש לו יכולת תנועה,
יש לו יכולת דיבור,
יש לו יכולת להכיל מציאות על משהו,
ולכן הוא יכול להעניק משמעות
להמון דברים.
וכשאתה מעניק למשהו משמעות,
גאלת אותו.
לכן, זה הכל הקדמה, אני נותן הכל הקדמה,
לכן,
רק תסגור את הדלת אם אפשר,
ולכן שם הצופן
של הגאולה זה פקוד יפקוד אלוהים אתכם.
במקום להגיד פקוד יפקוד, אתה יכול להגיד,
הרי פקידה זה מילה בעברית, שבוע שעבר היה שבוע העברית,
אז זה מאוד יפה לראות שבעברית יש מילה אחת ששת לשלוש או ארבע משמעויות.
אז לפקוד, יש ארבע משמעויות למילה לפקוד.
לפקוד זה לספור.
לפקוד זה
מה? לזכור. לפקוד זה כמו פקד את... ולפקוד זה
לגאול, נכון? והכל אותו עניין, כשאני סופר אותך ואתה לא אנונימי בעיניי ואתה קיים בעיניי ואני ניגש אליך,
אני גואל אותך. לפני כן היית נובאדי,
אף אחד לא מכיר אותך, אתה לא זה, ועכשיו אתה ספור, אתה משמעותי.
אז עם ישראל עובר ממצב שהם עבדים, אף אחד לא סופר אותם, מי מת, מי לא מת, זה בכלל לא מעניין את אף אחד,
למצב שהם
סופרים אותם, 600 אלף, וסופרים אותם אחרי זה במדבר כמה פעמים וכל זה, הם ספורים.
אז זה נקרא פקידה, זה נקרא גאולה, בסדר?
אז משה רבנו כגואל הוא דמות מאוד מאוד מעניינת.
מאוד מעניינת איך נראה גואל, איך נראה מנהיג,
וזה מה שננסה ללמוד היום.
אני רק אומר, בואו נתחיל מקושייה. מה הקושייה?
סוף הפרשה הקודמת. אחרי מעמד הסנה, ואחרי, אתה יודע, מקום שלך פה של מנכ״ל המוסדות. שב פה.
שב, אתה צריך, שב.
אחרי שמשה רבנו,
זה, והקדוש ברוך הוא אמר לו, יש דפים עוד? מסתובבים אפשרי?
אז הנה, תודה.
ואחרי שמשה רבנו, אז בסדר, הוא הולך לפרעה, מה ציפית? הקדוש ברוך הוא גם אמר למשה רבנו, הוא הזהיר, הוא אמר לו, לפעמים, תקשיב, תבוא לפרעה,
והוא לא ישתף פעולה.
הוא לא יגיד לך, אה, תודה רבה שבאת, באמת, בזמן רציתי להוציא אותם לחירות, ולא היה מי שייקח אותם, אז תודה שבאת. הוא התנגד.
אז הכל נאמר מראש.
משה רבנו יודע שפרעה יתנגד,
הקב' אמר לו את זה מראש, כל כתוב, מה שנקרא.
ובכל אופן,
ביירוש שוטרי בני ישראל אותם בירה לאמור לא תגרום לבניכם. אה,
עוד אחד, ואגב,
עם כל הכבוד, מה שעשו לבני ישראל,
זה לא שפרעה,
אתם יודעים, היטלר, ייבח שמו וזכרו,
היה לו גרמנים,
היה להם כל מיני עונשים.
לדוגמה, מישהו היה עושה באיזה גטו,
התנקש באיזה קצין גרמני.
אז היה מגיע מפקד הגטו הגרמני ליודנראט ואומר להם, תקשיבו, או שתסגרו אותו. אם לא, אני מוציא להורג כל יום 100 יהודים.
אין לי בעיה, הוא אומר, תופס מהברחוב, מעמיד אותו, יורה בהם.
עד שלא תסגרו, אני הורג כל יום 100. זה העונש.
פרעה,
מה הוא עשה בסך הכול?
לא נתן להם תבן.
משה רבנו אמר לו, תוציאו אותם לחירות,
ופרעה אמר, אה, ככה אתה מדבר, אני לא אתן להם תבן. זה לא נעים, אבל זה לא פה, לא מוציאים פה להורג עכשיו.
ובכל אופן התגובה של משה רבנו היא בלתי נתפסת.
ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמור לא תגרומי לבניכם דבר יום ביומו. ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם ויצאתם את פרעה. ויאמרו עליהם עם ישראל ירא ה' אליכם וישפוט אשר הבאשתם את רכינו בעיני פרעה ובעיני עבדיו
לתת חרב בידם להורגנו. זה כמובן הגזמה, בסך הכל לא נתנו להם תבן.
טוב, אז עכשיו אתה מצפה, אם הייתי עוצר כאן את הפסוקים, מה אתה מצפה ממנהיג שיהיה?
תגיד רבותיי, הנה יוסף עושה את התנועה, בדיוק, זה התנועה.
מה קרה? קצת קשה אז נשברים,
כשהגלים חזקים, החזקים מתגלים,
דברים כאלה, תדאגו, תקופה קשה.
איך אמר צ'רצ'יל, כן, בנאום שלו?
We shall fight on the land, we shall fight on the shore, we shall fight on the island, we shall fight on the river.
מכירים את הנאום הזה?
של צ'רצ'יל, ככה.
דם, יזע, עמל ודמעות.
להשמיט את העמל ולא לחינם לא אוהבים עמל אבל זה blood, sweat,
tears ואני לא זוכר איך קוראים עמל.
יש שם איזה מילה לעמל.
דם יזע עמל ודמעות.
ועוד ועוד ועוד כאילו קוראים שג'רצ'יל בנאומים שלו ממש ככה החזיק את האומה הבריטית.
כן, החזיק את האומה הבריטית על נאומים כאלה
אחרי שהיה איזה ניצחון של הבריטים הוא אמר it's not the end.
It's not even the beginning of the end.
It might be the end of the beginning.
זה כאילו, ככה, היה לו כל מיני
נאומים כאלה. זה מה שאנחנו מצפים, משה רבנו, כן?
לא, קריסה.
הוא היה עכשיו משה אל אדוני ויאמר, אדוני,
למה הרעות על העם הזה? למה זה? שלחתני.
ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע על העם הזה, והצל לא הטלת את עמך.
משה,
עכשיו הקב' אומר לו, אתה תראה, יקרה לך נכון, לסוף הפרשה, חכה, חכה,
תראה מה יהיה.
אני אראה לך ש... זה.
כן, ביד חזקה יש אחר, וביד חזקה יגרשם מארצו. בסדר, אז הקדוש ברוך הוא פותר את הבעיות, אבל
איך משה רבנו, אין לו את ה...
עוד פעם, עדיין לא רבנו, סליחה. איך משה גואלנו,
צריך לקרוא לו כאן גואלנו,
אין לו את יכולת העמידה הזאת, האיפוק הזאת. כאילו, זה נראה שבחור במנהיג הלא נכון. סליחה, זהו. יכול להיות שהוא מתאים להיות רבנו, אבל מנהיג צריך
איזושהי יכולת עמידה, איזושהי קשיחות קצת, יהיה קשה,
נכון? איך...
יש גם כן כזה משפט, יהיה קשה,
אבל אחר כך יהיה...
יש כאילו משפט כזה, נכון?
יהיה קשה וקשוח, אבל אחר כך יהיה...
כן.
כן.
אני רואה שכל אחד יש לו איזה משפט בכיס שהוא נושא איתו,
נכון?
שיש רק בלטס.
כן.
כשבנו כאן את הרכבת, בונים פה את הרכבת הקלה כל הזמן,
אבל כשבנו את הקו הראשון היה כתוב קשה עכשיו,
הקלה בדרך, אבל הקלה,
כאילו הרכבת הקלה בדרך.
אז גם כל מיני, כל אחד מבין את זה, נכון?
כולם מבינים את זה רק כמו שרבנו לא הבין את זה. משה גואלנו.
אני רוצה לשתף אתכם באיזו מחשבה שעברה לי השבוע,
בשבת האחרונה, והיא מלווה אותי.
תראו, בפרשת שמות קראנו דבר מאוד מעניין.
זאת הפרשה, לנו נולדה נכדה בעזרת השם, ברוך השם נולדה לנו נכדה, קוראים לה אלינועם.
השם תודה רבה.
והיא נולדה, הבת מצווה שלה תהיה בעזרת השם בשבת שמות, זה הבת מצווה שלה.
איך תדע מה ידע? אז אולי יעלו לתורה בנות, איך אפשר לדעת מה זה?
הכל מתקדם פה, אבל זה...
ואז עשיתי כזה, התבוננתי ואמרתי,
אין לך שבת יותר מתאימה חוץ אולי משבת פנחס
ללידת בת
יותר משבת שמות.
למה?
כי בפרשת שמות יש
שש נשים
מרכזיות מאוד, דרמטיות, כאילו שיש להן תפקיד משמעותי מאוד.
מי הן?
ששת הנשים הללו,
שפרה ו... בוא נגיד שהן גם נשים נפרדות, לא נחבר אותן.
שפרה ופועה מילדות העבריות.
אחר כך, מה?
אימא של משה רבנו היא המניקה של משה רבנו, ואחותו מרים,
נכון?
ואז בת פרעה וציפורה.
וכל הנשים הללו כולם קשורות למשה רבנו. כלומר, כולם סובבות אותו ומצילות את חייו.
כל אחת בסיטואציה אחרת וכל אחת בסיטואציית חירום. כלומר, אם היא לא הייתה,
הוא היה מת.
המיילדות, הרי משה רבנו נולד בזמן הגזרה שפרעה אמר, כל הבן הילוד היעור תשליכו, סליחה,
שפרעה אמר למיילדות עם בנו ועם יתן אותו, אז הוא נולד.
כיוון שזה לא עזר, והוא נשאר בחיים, אז פרעה אומר, אוקיי, לגזור את כולם היום.
אז המיילדות העבריות הן לא מחיות את משה רבנו.
אגב,
המדרש אומר ששפרה ופועה,
עוד פעם,
תשכחו רגע מה שאתם מכירים, ששפרה זה יוכבת ופועה, מיילדות עבריות.
שיפרא משפרת את הבלעד, ככה עושה לו פועה,
מה זה פועה?
יש שני פירושים. פירוש אחד עושה לו פועה, כאילו עושה לו צחיקות.
פירוש שני הרבה יותר דרמטי,
פועה זה כמו כבשה פועה, מפעה עושה לו הנשמה.
תינוקות שהיו נולדים עם קשיי נשימה,
כמו שהיום תינוק נולד, יש לו נוזלים בריאות, נותנים לו מכה וטוסיק כשהוא יתחיל לנשום,
אז תינוק שנכנע, היא הייתה עושה לו הנשמה ומחיה אותו.
היא הייתה פועה, הייתה נלחמת על הילדים.
ואולי גם משה רבנו היה כזה, כי משה רבנו...
כן, בדיוק, ואת חיינה את הילדים בדיוק. עשתה להם החייאה.
אז פועה הייתה... יפה. אז הצילה את משה רבנו.
אחרי זה אחותו עומדת ומצילה אותו. מצילה אותו ממש, כי כשבת פרעה לוקחת, אז היא דואגת שמשה רבנו,
שמשה הילד ינק מאמא שלו. אמא שלו מניקה אותו.
בת פרעה מצילה אותו מהתניינים ביאור ומגדלת אותו,
וציפורה מצילה אותו אחר כך בדרך.
שש נשים מקיפות את משה רבנו. למה זה ככה?
ציפורה מצילה אותו, כן, את משה.
הוא לא מל את הבן שלו והמלאך רוצה להרוג אותו.
יש אמ... אתה צודק, יש שם בפרשנים מחלוקת, את מי היא באה להציל. אבל רשי הולך בכיוון שהמלאך רצה להרוג את משה,
שהוא לא מל את הבן,
וציפורה מלה את הבן והצילה את משה. ולכן היא קראת למשה, מה?
חתן דמים למולות. אתה החתן שלי, והצלתי אותך, כי מלתי את הבן.
בסדר? יפה.
למה משה רבנו הוא מוקף בדמויות של נשים?
איפה אבא שלו?
אין לו אף אבא, יש לו אבא, אבא שלו זה אמרם, אבל אין דמות שמלווה אותו.
מה?
אגב, רק במסגרת הפינת החידות שלנו,
אמרתי שפרשת שמות זה הפרשה הכי טובה לבת מצווה,
חוץ מפרשת פנחס. למה? מה יש בפרשת פנחס?
בנות צלופחד. מי הם בנות צלופחד?
כמה בנות?
מה השמות שלהם?
מה, מה? לא הבנתי.
יפה.
תשימו לב שהשמות של בנות צלופחד כולם קשורות לריקוד.
מחלה מחוללת,
תרצה רצה,
נועה נעה,
מילכה הולכת וחוגלה חגה.
הם כולם,
יש להם איזו תנועה של ריקוד כזה,
וכל זה, והם נשים גדולות, הגמרא אומרת, דרשניות, חכמניות וכל זה.
אז או פרשת פנחס או פרשת שמות מתאים ל...
להלדת בנות, בעזרת השם. יפה.
אז שאלנו, למה משה רבנו?
והתשובה,
אני אספר לכם סיפור
ותבינו את התשובה.
כשהבן שלנו הגיע לכיתה א',
אז רשמנו אותו, אז בדיוק עברנו דירה, אז באמצע השנה, לא משנה, קיצור, רשמנו אותו לאיזשהו בית ספר בפתח תקווה, שהוא הכי קרוב למה שהיה לנו בנצרים.
בנצרים היה בית ספר שהוא בעצם כמו תלמוד תורה,
היה בית ספר קטן,
אז חיפשנו בפתח תקווה משהו דומה,
כדי לא להעביר אותו מכיתה עם עשרה ילדים לבית ספר עם שש כיתות.
הילד יכול לקבל איזה טראומה לאומית.
מצאנו בית ספר מתוק כזה.
ובנצרים,
זה תמות תורה, אז יש מלמדים,
כיתה א' זה כבר מלמדים כזה.
יש מלמד, דגול שם, מי שמכיר אותו.
טוב, אנחנו מגיעים לשם, אנחנו רואים מורות.
מורות, עד כיתה ג' זה מורות.
אז שאלתי את המנהל שם,
לא שיש לי בעיה עם זה כמובן, אבל סתם,
הוא אומר לי, תראה,
ילדים,
קטנים
הם צריכים רקות
וחום ואהבה.
זה מה שהם צריכים.
עוד לא מצאתי גבר שאני א', ב', ג', שאני בטוח שזה מד', אני זה, עד ג', עוד לא, רק, אני, רק,
רק, ככה אומר, אני עוד לא מצאתי, אולי אני פעם עם צאומה, אולי יבוא לי איזה מישהו, איזה כוחה, בינתיים לא מצאתי.
נורא, מאוד מאוד מצא חן בעיניי ההסבר הזה.
משה רבנו גדל בסביבות אמהיות מובהקות,
כי בתור גואל הדמות שלך צריכה להיות דמות אמהית.
דמות אמהית.
מה זה דמות אמהית?
שאכפת לה, שהיא אמפתית,
שהיא מרגישה את הכאב,
שהיא מוחה דמעה.
זה המנהיג בעם ישראל.
בשונה מהמנהיגות, הקדימה אחרי וכל זה, התורה מתארת מנהיגות אחרת לחלוטין.
עכשיו איך, חשבתי על זה, פתאום קפצו לי הפסוקים, תראו,
בספר במדבר
וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו,
איש לפתח אוהלו, ויחר אף אדוני מאוד ובעיני משה רע.
מה רע?
ויאמר משה אל אדוני, למה ארעות עלי עבדיך?
ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עליי?
האנוכי הריתי את העם הזה
אם אנוכי על ידיתיהו,
כי תאמר אלי ישאהו בחקיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת על אבותיו. איזה דימוי משה רבנו נותן למנהיגות שלו?
דימוי של אימא.
עכשיו, מה אני אגיד לכם? אני בחיים לא הבאתי דימוי של אימא. מי שהוא לא אימא לא יכול לתת דימוי של אימא, נכון? אתם יודעים, עשו פעם סתם, הייתי פעם בסדנה כזאת, ודיברו על אוכל.
הסדנה הייתה נושא של אוכל.
והיו שם גברים ונשים,
וכמובן זו הייתה סדנה נפרדת.
כאילו אמרו בהתחלה, ואז מה קרה?
בקבוצה של הגברים דיברו על מה אני אוהב לאכול.
בקבוצה של אנשים דיברו על מה אני אוהבת להכין לאחרים.
בסדר, כאילו, אם אתה, למה שגבר יחשוב על מה? זה כאילו ראש כזה.
משה רבנו מדמיין את ה... או מדמה את המנהיגות שלו למנהיגות אמאית מובהקת.
למה? קודם כל בגלל הסביבה שבה הוא גדל,
אבל בגלל מה שהוא.
בגלל מה שהוא.
הוא אמא.
הגמרא אומרת,
גם כן, דבר מאוד מאוד מעניין.
אתם איתי?
זה שיעור לאימהות, אבל אתם תהיו נשואים, אתם תעבירו את זה לאנשים שלכם, בעזרת השם.
הגמרא אומרת שהמתנות של עם ישראל,
כל אחד הגיע בזכות מישהו אחר, נכון?
הבאר בזכות מרים, הענן בזכות אהרון, והמן בזכות משה.
איך התורה מדמה את המן, למה?
למה? כן, אבל פעולת ההאכלה, איך היא?
כתוב ב...
ושמן מחלמיש צור, נכון? אז רשי שם אומר, זה המן.
כלומר, אם המן מגיע בזכות משה,
זה אומר שמשה רבנו, מה הוא עושה לעם ישראל?
מניק אותו. זה מה שכתוב כאן.
כי תאמר אלי ישאו בחקיך כאשר ישאה עומדת היונק.
הוא מניק את עם ישראל. עכשיו, הנקה, איך אומרים הנקה באנגלית?
To nurse.
nurse זה גם אחות, זה לסעוד.
אתה סועד מישהו, אתה מניק אותו, אתה... ועכשיו, ברשותכם, עוד פעם, למרות שאף אחד כאן, לדעתי, לא מניק,
שיעור קצר בהנקה. יש לנו, ברוך השם, בבית עכשיו בת מניקה.
שיעור קצר בהנקה זה אחד הפלאים הכי מופלאים שיש.
כן, דיברנו.
הזכרנו, אבל אז, בדיוק, אז שכחתי לדבר על ההנקה.
נזכרתי אחרי השיעור ששכחתי לדבר על זה אז.
כן, אבל על ההנקה עצמה.
אני כבר, אני לא מדבר איתכם...
חייבים כבר להגיע לעמדף.
אני לא מדבר איתכם על הפלא,
הפלא המזון, שלתינוק יש לו תמיד אוכל חם,
ואתם יודעים שכשמניקים אז קודם כל יוצא חלב דליל שזה מרווה את עצמה של התינוק ואז יוצא חלב שהוא מזין אותו ואז השלוקים האחרונים זה נקרא קולוסטרום שזה חומר חיסוני נורא נורא חשוב שנותן לתינוק הגנה חיסונית
זה פלא בכלל בפני עצמו
האוכל הזה
ואני מזכיר לכם שלפני כמה שנים היה פה טראומה גדולה בישראל
אתם זוכרים?
פתאום הגיעו תינוקות, תינוקות הגיעו לבית חולים
הם מרגישים לא טוב וחולים ולא הבינו, זה היה בשניידר, פתח תקווה
ולא הבינו מה הסיפור, וכאילו, וכולם אותן תופעות,
מהר קראו להורים, כולם חיכו שם בהמתנה של חדר מיון,
התחילו לעשות להם איזה חקירה וזה, ובסוף התברר שכולם מכנים משותף אחד,
מה?
נותנים לתינוקות רמדיה, והיה חסר שם איזה ויטמין כלשהו, אני לא זוכר איזה,
ותינוקות מתו, שם ירחם, ממחסור בוויטמין.
אין מחסור בוויטמינים, הנקה מלאה, הכול טוב וכל זה.
זה החלק הקל בהנקה, החלק הזה, החלק המדהים בהנקה הוא הבא.
של הלב, זה תופים, נכון? הוא הרי נמצא ממש, נמצא על הלב, הבטן פה והלב פה והלב יש לו, הוא בתוך קופסה אז הוא שומע כל הזמן טה טה טה טה טה, שומע את הלב, תשעה חודשים הוא שומע פעימות לב, האם עד כאן? יפה, הוא נולד
ובשונה מבעלי חיים, לא אומרים מניקים אצל בעלי חיים, לא אומרים, מה אומרים?
יונקים, כאילו כן,
שזה בצד האחורי, הלב של הלביאה נמצא פה
הפטמות של ההנקה נמצאות מאחורה, במקום התינופת.
אצל בני האדם ההנקה היא באזור הלב.
אז עכשיו התינוק יונק, מה הוא שומע?
הלב. את הלב של אימא שלו.
אז הוא אומר, רגע, רגע, אני מבין. מי שעכשיו נותנת לי אוכל,
זה מי שאני שומע את הלב של הפועם,
זה מי ששמעתי את הלב בתשעה חודשים.
אה, הגלגלים רצים.
ואז, בעזרת השם אתם תראו שהתינוקות שהם יונקים,
הם מקים, הם מקים, הם מקים, הם מקים, פתאום הם ככה מפסיקים, אז הם מרימים את הראש ככה,
מסתכלים,
יכולים להסתכל איזה כמה דקות על הפרצוף של האימא, ככה, ואיזה... עכשיו, בדקו וראו שתינוק בגילאים האלו, עד שלושה חודשים,
זה המרחק שהוא רואה.
כשהוא נמצא כאן, הראש שלו כאן, והוא מסתכל על הפנים, זה מרחק שהוא רואה אופטימלי.
רחוק מזה הוא לא רואה, קרוב מזה הוא לא רואה,
אז הוא עכשיו עושה את המהלך הבא,
הוא סורק את הפנים האלו, הקרובות אליו, הוא גם מריח קצת את הריח של האימא, וכל זה סורק,
והוא יוצר חיבור. הפנים האלו שייכות לאוכל הזה,
ששייך ללב הזה,
ששייך ללב ששמעתי בתוך הבטן.
וזה אימא.
אתם מבינים מה זה אימא?
גבר לא יכול להבין את זה. אנחנו פה כולנו גברים, אנחנו לא מבינים כלום.
רק מתארים את זה, בסדר? זה אימא.
זו שייכות מהרובד העמוק ביותר שאתה בכלל לא יכול לתאר. רק אני אומר, מה מעלת ההנקה?
תבינו מה מעלת ההנקה ברמת הקשר של התינוק לאימא שלו.
והכל זה, וכאילו הכל ככה, הוא סורק את ה...
אז כשמשה רבנו כגואל מדומה לאימא שמניקה את בנה, זה אומר שכאילו אנחנו יונקים, הוא מרגיש את הלב שלנו.
עכשיו,
עוד קצת סיפורים, הכל סיפורים כאן היום.
לפעמים קורה, בדיוק עכשיו לפני שבועיים קרה לי,
קראנו בבית, 11 וחצי בלילה,
כבר אתה בא לסגור את היום, יום חמישי,
11 וחצי בלילה, באים לסגור את היום, אתה יודע, וכל זה.
הבת שלי יוצאת רגע לעזור לבן שלי להביא דברים מלמטה מהאוטו-קניות.
היא יוצאת, איך שהיא באה לצאת, אז הבת השנייה סגרה את הדלת אחריה, את הפלדלת על האצבע שלה, טאא!
אנחנו שומעים צרחה מהחדר מדרגות, לא הבנו מה קרה.
בקיצור, פלדלת, היא נכנסת, דם, צרחות, דם, אש ותימרות עשן. הלך הלילה, בקיצור.
לקחת למינוי לתפירה.
אז אשתי מסתכלת עליה כזה בעיניים, והיא אומרת לי, זה רק אתה.
היא לא... שלום שלום, כן.
היכולת
להיות במקום שכואב לילד שלך, כשאתה מגיע לתפור, אז כשתפרו לה, אז היא נשכה אותי, כי הייתה צריכה שמישהו ינשוך.
אז זה, אז זה, אמרתי, אימא לא מסוגל, אני לא יכולה לראות איך אתה, כלומר, קשה מאוד לאימא לראות את הכאב של הילד שלה. היא לא יכולה.
כשמשה רבנו רואה את הכאב של עם ישראל, פה, בסוף הפרשה,
אתם יודעים מה?
הכל מוצדק, אמרתי לכם מקודם, הכל מוצדק, הקדוש ברוך הוא אמר לו לפני והזהיר אותו ותיאר לו את כל העניינים וזה, אז מה?
זה כואב!
זה כואב לעם ישראל והוא לא יכול להתאפק, ואומר לקדוש ברוך הוא בדיוק בגלל זה בחרתי אותך להיות מנהיג.
בדיוק בגלל זה, שתרגיש את הכאב שלהם, שתאהב אותם, זו המנהיגות.
תראו מה אומר כאן, המדרש רבה ואחרי זה הבאר מים חיים.
ויאמר משה אסור הנבר את זה על הפרשה הקודמת, רבי יוחנן אמר שהוא שר על ה...
מה זה המילה אסורה?
אמר חמש פסידות פסם משה באותה שעה שנאמר אסורה נא ואראה.
רבי שמעון בן אלקיש אמר הפך פנה בעיבית שנאמר בהר השם קיסר לראות.
כיוון שהביט בו הקדוש ברוך הוא אמר נאה זה לראות את ישראל.
אמר רבי יצחק מהו קיסר לראות?
אמר הקדוש ברוך הוא שר וזעף הוא זה לראות בצערם של ישראל במצרים.
כלומר הוא לא יתרגל לזה.
כשהוא יראה שכואב להם הוא יצטער מזה. שר וזעף הכוונה הוא יצטער ביחד איתם.
יהיה לו את ה... לא יודע אם יש מילה עברית לאמפתיה.
מה המילה העברית לאמפתיה? מה אתם אומרים?
הזדהות אולי?
אמפתיה זה יותר מהזדהות, זה שותף.
אכלה זה לא אמפתיה.
אמפתיה זה יותר, זה הזדהות רגשית, כן. צריך מילה אחת.
אז למשה רבנו, שר וזייף הוא לראות בצערם של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רואה לאל מיד ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנא.
על הפסוקים, האנוכי הריתי את העם הזה, זה כאילו נאמר בסימן שאלה.
מה, אני, מה, אני אימא שלהם?
מה אתה רוצה ממני, מה, אני אימא שלהם? נכון? ככה משה רבנו אומר.
אומר הבאר מה אם חיים,
האנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי לבתי הוא,
הנה נודע שיש תמיהה מתקיימת.
כלומר, יש משפטים שנאמרים בסימן שאלה,
אבל הם לא סימן שאלה, הם התשובה.
האנוכי הריתי את העם הזה? אומר לו הקב' כן. אתה, אתה אימא שלהם.
כלומר, כי אני ממש דומה לאב שהורה את בנו ולאם שילדתו,
שאני סבלתי בצער שניהם.
אני אימא שלהם, כי הלו בצאתם ממצרים, היו ממש כתינוק היוצא מבית הרחם שהיו מגועלים ומטונפים בגלילי מצרים בכל תועבותיהם ואני הייתי מקנח אותם ויגעתי עליהם בצער ויגון וכמה נטענפו במעשי העגל עד שקינחתים ומתים על הדרך הנכון בלימוד התורה ויראת השם הוא ממש מדמה כאן את פעולת ההחלפה לפעולת המנהיגות של משה רבנו בסדר?
מגיע איזה תינוק, הוא כולו עם הטיטול, אבא מגיע
סיפר לי פעם איזה חבר,
מה?
כן, סיפר לי פעם איזה חבר שהוא ככה,
הבן שלו היה בערך בן שנתיים וחצי, עוד עם טיצול כזה,
אבל בשלבי הגמילה, ואתם יודעים, זה זמן כזה בנחת, שאתה הולך
תפילת ליל שבת,
עם הילד שלך עד שהוא קטן וזה, טוב,
הולכים לבית הכנסת,
הולכים לרנינה, קרליבך, מתקרבים לאחד דודי, ואז פתאום הילד אומר לה, למה? אני צריך לי שירותים.
הוא אומר, אין בעיה, לקחת לו שירותים, וזה, נכנסים, אומר לך, אדוני,
ואל תגורש רעים, וזה, והילד אומר, אבא, אני צריך עוד פעם.
לא גדול. בקיצור, בפעם השלישית היה שם הילד שם, הכל פזה, לקח אותו הביתה,
צריך להחליף לו את הבגדים, לרחוץ אותו.
ואז בדרך טיפה התבאסתי, כלומר, לא כעס על הילד, אבל התבאסתי.
ואז אמרתי לעצמי, רגע, רגע, ומה אנחנו כלפי הקדוש ברוך הוא? אנחנו לפעמים עושים פדיחות, מלכלכים, אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, תנקה אותנו ביום כיפור.
אז משה רבנו מתנהג איתם כמו שהיא מתנהגת עם הילד שלה, מחליפה לו ומנקה אותו.
והנה הגיע העת לראות בטובתם ובשמחתם, ואיני יודע אם אזכה לזאת.
זה קצת כמו אמא פולניה, שכאילו אומרת, אני רק סובלת, ובסוף, לא?
ואמר עוד, כי תאמר אלי, שיהו בחקיך כאשר ישא אמן את היונק על האדמה שנשבת על אבותיו.
עכשיו,
אם משה כגואל
הוא דומה לאימא ולכן מקיפות אותו נשים,
אז יש בזה
עוד משהו.
נדמה לי שאומרים בשם,
מי אמר את זה? אלתרמן אולי?
שאימא
זה מישהי
שהיא עדינה כזכוכית אך עשויה מכורי פלדה.
כוחות של אימא,
כוחות אפילו פיזי.
אומר הקול מבשר באותו זה,
האנוכי הריתי את העם הזה לכאורה קשה,
בישלמה מה שאמר לא אוכל אנוכי לבדי,
אם כן נערך לא יגונה,
אכן מה שאמר האנוכי משמע שאבא כחו לאן היא גם, אם כן חלילה למשה רבנו אל אב שלום סתם להתלונן,
אכן נראה כי האב והאם יכולים לשא משא הבנים
אפילו יותר מכוחם וכן היא עמידה.
כלומר משה רבנו הוא בעצם כגואל,
הוא דומה לאימא,
כי הוא באמת נושא אותם בצורה 40 שנה וכל הדברים האלה.
אז תראו איזה תפיסה אחרת לגמרי של מנהיגות התורה מעניקה לנו.
אם הייתי אומר לכם, תרשמו לי חמש תכונות של מנהיג.
חמש תכונות של מנהיג.
הייתם כותבים, כריזמה, יכולת הובלה, אחריות,
יכולת פיקוד, כל מיני דברים כאלה.
נכון?
כשהתורה מדברת על גדול המנהיגים שעל העם ישראל,
גדול הגואלים,
קודם כל הוא כבד פה וכבד לשון, כאילו אין לו איזה כריזמה לשונית,
והתכונה המרכזית שלו, שהוא רחמן,
שהוא סובל איתם בצערם, שהוא אמפטי, הם מרגישים שהוא אוהב אותם, הוא לא יכול לשאת בכאב שלהם,
לא יכול, בלתי מזמן, הוא מיד מתלונן לקדוש ברוך הוא,
ויש לקדוש ברוך הוא נחת מהדבר הזה.
וזאת
אחת התורות הנפלאות של רבי נחמן מברסלב,
זה נקרא כי מרחמם ינהגם.
כי מרחמם ינהגם.
היינו, מי שהוא רחמן,
הוא יכול להיות מנהיג.
זה התנאי.
להיות מנהיג,
תהיה רחמן.
תכיר את האנשים, תאהב אותם,
תכיר את הקשיים שלהם, את הכאבים שלהם.
וצריך לדעת איך להתנהג עם הרחמנות, כי הרשעים הם רוצחים,
וגזלנים אסור לרחם.
וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות,
יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים.
לא, זה לא, אלא אני רחמן וכל זה. הרחמנות היא דבר שצריך לדעת איך להתנהל איתו.
יכול לתת לרחם על תינוק של ארבעה ימים, ליתן לו מאכל
הצריך לגדול ולא לקטן כזה,
כי קטן כזה צריכים לזונו, רק על ידי חלב דווקא, דיברנו על ההנקה.
ועל כן צריך לדע איך להתנהג עם הרחמנות שלקטן כזה צריכים לרחם,
ליתן לו חלב דייקה,
ולגדול מאכל הצריך לו,
וכן על כל אחד ואחד צריכים לרחם מה שצריך לו.
ורחמן כזה הוא רק משה רבנו,
כי הוא היה מנהיג ישראל,
והוא יהיה המנהיג לעתיד, כי מה שהיה הוא שיהיה.
מה שהיה הוא שיהיה זה רשת תיבות משה.
מה שהיה הוא משה.
כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל,
ומסר נפשו בשביל ישראל,
והשליך נפשו מנגד,
ולא היה חושש על עצמו כלל.
מה נפקא מינא? אתם יודעים מה נפקא מינא?
מה ההשלכה הנפשית? איפה הפרשה פה?
נגיד שאני נותן צדקה לאני.
אני יכול לתת צדקה,
ואם אתה נותן צדקה ואין בזה רחמנות, רחמנות לא מובן של איזה מסכן, אלא באמת השתתפות.
השתתפות.
איזושהי, אפילו, אתה יודע, הערת פנים, איזשהו חיוך, איזושהי מילה, חזק וברוך, הקדוש ברוך הוא יברך, משהו.
לא עשית את העבודה. איפה הרחמנות?
הרחמנות היא אחד מהסימנים של יהודים.
ישראל רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
לפני כמה שנים הייתי ב... הלכתי לעשות קניות באיזה מרכז מסחרי כזה,
באמת זה היה כנראה לפני הרבה שנים, כי אני כבר מזמן לא עושה קניות,
כל היום באינטרנט וכל זה.
וישב איזה יהודי בכניסה
לסופר הזה,
ואמר,
כשנכנסתי, הוא אמר, אם אתה יכול לקרוא לתחיל משהו לשבת, אני אשמח.
בבקשה, יפה.
אמרתי לו, אין בעיה.
אז,
עכשיו, הוא ישב על הרצפה.
נכנסתי לקניות, אמרתי, שבת, מה זה, אני,
כזה מדגים.
אז גליתי עוד כמה דגים קפואים,
אני יודע.
יצאנו מהחנות,
אז הוא היה שם, אז לקח את השקית, ובאתי לו ככה.
והמשכתי לאוטו.
הגעתי לאוטו, אמרתי לעצמי,
תגיד, אתה לא מתבייש?
לא אמרת לו שבת שלום.
כי שמת לו את השקית והמשכת.
איזה מין דבר זה?
החזרתי את ה... שמתי את האוטו באוטו, הלכתי לשם,
הוא ראה אותי,
ואמרתי לו, באתי להגיד לך שבת שלום,
שיהיה לך שבת טובה וזה.
הוא נעמד, הוא קופץ...
הוא אמר לי, תודה רבה.
הוא שמח הרבה יותר מאשר על שקי הדגים שהבאתי לו.
ממש, כאילו, אני ממש זוכר שהוא קפץ לי.
ואז הוא אמר לי, אם כבר באת,
הבאת לי דגים לברק, אני אוהב מושט.
אפשר את הקבלה, אני אכנס להחליף.
אמרתי לו, בשמחה, בטח, הרווחנו גם מצווה.
שיהיה טעים גם.
יחס, רחמנות, בסדר?
עכשיו, לפעמים אתה לא יכול להושיע.
יש דברים שאתה לא יכול להושיע.
אז אתה בא אתה מעניין, לא יכול לעשות שום דבר.
אתה לא יכול להושיע.
לא, אז גם אני לא יכול להושיע, אבל ליבי יוצא,
אני שם.
ורחמן כזה הוא רק משה רבנו, כי הוא היה מנהיג ישראל,
והוא יהיה המנהיג לעתיד.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה מגורך.
כי מה שהיה הוא שיהיה.
כי משה רבנו,
היה לו רחמנות באמת על ישראל, הוא מסר נפשו בשביל ישראל,
והשליך נפשו מנגד, ולא אחרי שאת עצמנו זה קראנו,
כי השם יתברך אמר לו, ויש לך לגוי גדול.
הוא לא השגיח על זה כלל, רק אמר, אם תישא חטאתם.
כי הוא היה רחמן ומנהיג אמיתי.
הוא היה עוסק ביישובו של עולם,
שיהיה העולם מיושב מבני אדם.
כי עיקר האדם הוא הדת,
ומי שאין לו דת אינו מן היישוב ואינו מכונה בשם אדם כלל, רק הוא בחינת חיה בדמות אדם.
ומשה רבנו, היה לו רחמנות והיה עוסק ביישוב העולם,
שיהיה העולם מיושב וממולא מבני אדם, היינו בני דעה כנזכר לאל.
כי הוא פתח לנו אור הדת,
כמו שכתוב, אתה הורד על הדעת כי השם הוא האלוקים
כי משה פתח את הדעת וגילה לנו כי יש אלוקים שבית על הארץ
אז משה רבנו מתהלך במציאות והוא מלא ברחמים
על אנשים שהם לא מחוברים לאור הדעת, איך זה יכול להיות? כאילו, אז הוא ממקום של אמפתיה ואהבה ואמון וחיבור, הוא רוצה להעניק דעת לא ממקום של התנשאות ולא מאיזה גובה ולא מכולכם תשמעו אליי אלא ממקום הכי הכי אמפתי ואני חושב שזו תחושה שכל אחד מאיתנו צריך להרגיש כל מי שלדוגמה זכה שאור השבת העיר לו בנפש
והוא שומר שבת,
והוא יודע שיש לנו הרבה מאוד יהודים, אחים שהם לא שומרים,
אז אפשר להגיד, טוב, אנחנו שומרים שבת, והם לא, הם מפסידים,
וכל זה, ואפשר, לא יודע מה, לזלזל, אפשר להגיד, מה אכפת לי מהם?
והדבר הכי הכי משמעותי זה רחמים, לא רחמים פטרוניים, אלא רחמים אמיתיים, שאתה אומר,
חבל, אני נורא רוצה להעביר לכם את הדבר הזה הלאה.
מאוד רוצה שתהיו חלק מהדבר הזה, רוצה ש...
זה רחמים, זה גאולה.
ואז, למה זה גאולה?
כי גישה כזאת,
נפתחים כלפיה.
כשאתה מגיע למישהו מאיזה עמדה פטרונית,
מאיזה עמדה שלטת, אז הוא נסגר, הוא ננעל.
אבל כשאתה מגיע למישהו ואתה כולך מלא אמפתיה ואתה מאוד מאוד מזדהה איתו, אז הוא נפתח,
אז הוא מסכים,
אז נוצר חיבור.
תראו איזה דבר דרמטי זה.
מכל התכונות של המנהיגות, זה מה שהתורה בוחרת.
זה מה שמשה, ולכן הקב' הוא דאג
שמשה רבנו יהיה מוקף בנשים,
אמהות, יש לו בעצם איזה שש אמהות, לכאורה,
נכון? שדואגות לו ונותנות לו חיים,
ונותנות לו את התכונה האמהית הזאתי,
שהוא בעצם האמא שלנו.
באהבה, ברגש, איזה דבר זה?
כן,
מנהיג צריך את הכול.
השאלה, מה המרכז ומה בהיקף?
זו השאלה, בסדר?
אז האם במרכז זה התקיפות,
הרכישות, העוז,
או שבמרכז זה הרחמנות. משה רבנו יש לו גם תקיפות מדי פעם,
אבל אתה בעיקר רואה שהדבר שהוא הכי קשה למשה רבנו
זה לראות
חלילה שהעם ישראל סובל.
לא יכול לראות את זה.
במדרש כתוב בסוף התורה
שמשה רבנו מתחנן לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, אתה יודע מה? יש לי בשבילך עסקה.
מה?
או אתה או הם.
אם אתה נכנס, הם לא יכולים להיכנס.
אני גזרתי גזירה,
אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוכן לבטל גזירה אחת.
או אתה או הם, תחליט.
ואז משה רבינו עומד וזועק, הוא אומר, ככה לשון המדרש.
ימות משה ואלף כמוהו
ולא תיפול שערה מראשם של ישראל.
כפת לו מעצמו בכלל.
הוא לא יכול לשאת בכאב שלהם.
צר לו על הכאב שלהם.
אחד הסיפורים שהרבי היה מספר הרבה,
החוזר עליהם הרבה,
זה סיפור על אדמור הזקן.
שאמרנו, כד' זה יום ההילולה שלו. אדמור הזקן נפטר
בבורחו מפני נפוליאון.
היה אז מלחמה,
נעשה רגע פינת ההיסטוריה, בסדר? עידו, הרי חזקה עליכם שאתם לא יודעים את זה.
בשנת 1770,
מה?
1778 התחילה המהפכה הצרפתית.
היא התחילה בעקבות, מה?
1799. היא התחילה בעקבות, הסתיימה,
היא התחילה בעקבות הכרזת העצמאות האמריקאית
בפילדלפיה 1776, הכריזו 13 המושבות
הבריטיות באמריקה, שהם מקימים מדינה נפרדת, ושם יש ערכים וכולי. זה עורר גל שלם באירופה ובצרפת, שהייתה אז
שלטון מלוכני של שושלת לואי, שם היה לואי השישה עשר.
התחיל מרד גדול מאוד, וכבסו את הבסטיליה וכל זה, וחופש,
חירות ואחווה, נכון? או חופש, שוויון ואחווה.
שוויון ואחווה, כן, זה.
והעיפו, הרגו שם את לואי השישה עשר ואת מרי אנטואנט,
והתחיל שלטון טרור של רובספייר, נדמה לי.
היו שם איזה ארבעה, ואחרי כל הבלאגן הזה נגמר, בגלל שנפוליאון בונופרטה עלה לשלטון,
ועוד פעם נהיה דיקטטורה של הקיסר הזה.
והוא יצא למלחמות נגד כל העולם, ובין השאר נגד רוסיה.
אבל אחרי הכל צרפת, זה מעניין אתכם?
צרפת כבר נשבו ברוחות של חירות ושוויון,
ונפוליאון הקים את ה-consistuare,
שזה היה איזה מין סנהדרין יהודים כאלה, וכאילו נתן זכויות,
והייתה המון המון ציפייה של היהודים שכשנפוליאון יגיע אז הזכויות שלהם ישתפרו
מול הצאר ניקולאי, יימח שמו וזכרו,
לא קוראים לו ניקולאי, היה הצאר פאבל,
שהוא גם היה משוגע וגם היה זה, והיהודים היו על הפנים וכו'. ואדמו״ר הזקן התנגד. אדמו״ר הזקן אמר, אוי ואבוי, בשום פנים ואופן.
אם ינצח נפוליאון, אמר אדמו״ר הזקן, יהיה טוב לגוף של היהודים
ורע לנשמה.
ואם ינצח הצאר,
יהיה רע לגוף, וטוב לנשמה, אני מעדיף את הנשמה, ולכן הוא כל הזמן
היה נגד הצאר, נגד נפוליאון, והוא גם אמר, אני לא מוכן להיות שנייה אחת באזור שלו, וגם לא הרכוש שלי.
הוא קרא לו מכשף, תחת המכשף הזה, וכל פעם הוא נסוג
מפני צבאו של נפוליאון יחד עם הרכוש.
באחת הנסיגות הוא הגיע לכפר פיאנה,
ושם כתב דלקת ריאות ונפטר,
לקחו אותו 120 קילומטר במזחלת שלג להאדיץ' כדי לקבור אותו שם. טוב, זה הסיפור על פטירתו.
אחד הסיפורים שהרבי היה מאוד מספר קשור בדיוק לדבר הזה.
מה קורה לאדם שמתעלה במדרגתו הרוחנית ומתקדם וכל זה, הוא עלול לאבד את מה?
את הרחמנות,
את האמפתיה. הגיע הבחור למכון מאיר.
בהתחלה, כשהוא הגיע למכון מאיר, הוא היה בעל תשובה,
עכשיו הוא כבר שנתיים פה, והוא כבר גמרא עיון עם הרב, לא יודע, איזה, וכל זה.
ואז אין לו כל כך סבלנות ללמוד עם איזה עכשיו בעל תשובה שהגיע הרגע ולא יודע מה החיים שלו ורוצה שילמדו איתו א', ב'.
אז הוא איבד את הרחמנות, מספר על אדמו״ר הזקן. רבינו אדמו״ר הזקן גר בביתו גם בנו,
ממלא מקומו, רבנו דובר, אדמו״ר האמצעי.
רבנו דובר הצטיין בכוחות ההתרקצות, ההעמקה ודבקות מעין כמוהו,
ובעת לימודו ותפילתו לא היה מרגיש כלום
מהמתרחש סביבו. יש אנשים כאלה, לומדים, העולם מת.
פעם, בהיות אדמו״ר האמצעי שקוע בלימודו בקרן זווית בחדרו הייתה עריסה ובת תינוק,
הבן שלו,
נפל התינוק מתוך ההריסה ופרץ בבכי,
אבל אדמור האמצעי לא הרגיש בדבר.
הוא היה לידו.
אולם אביו, רבנו הזקן, אדמור הזקן,
אף שדירתו הייתה בקומה עליונה, וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, וכוח הריכוז של אדמור הזקן ודאי היה גדול מאוד,
שמע צעקת התינוק,
הפסיק את לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק,
טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה
ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלווה.
ועדיין לא הרגיש רבי דובר לא באביו ולא בבנו.
לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו,
אשר לא זו הדרך להיות שקוע בענייני לימוד,
עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.
אם אין לך רחמנות,
אתה לא תשמע אפילו ילד שבוכה חלילה. והכל זה מסיבות טובות,
לא מסיבות שאדם הוא גס רוח או משהו כזה חלילה, אלא מתוך התעמקות בלימוד תורה. אתה שומע כל ילד בוכה, או שאתה עסוק בתוך העולם שלך. גואל זה מי ששומע את המצוקות של הזולת,
ומוכן בשביל הדבר הזה לצאת מהעולם שלו החוצה.
ממשיך הרבי ואומר, סיפור זה נמשך מדור לדור, ונמסר לנו בייחוד על ידי האדמו״ר הקודם, האדמו״ר האייץ.
הוא בוודאי שבסיפור הזה הוראות מעשיות לדורות האלה בתוך כלל ישראל. אחת ההוראות היא, אין לו לאדם להיות שקוע באיזה עניין שהוא,
ויהיה אפילו עניין הכי נעלה עד שלא ישמע כל ילד בוכה בקרבתו או סביבתו, ואפילו ברחוק מקום.
כל ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחד באופן שיפסיק השומע מעניינו,
ויטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלויון במלאות חסרון הילד.
בתקופתנו זו בייחוד רבים התינוקות והילדים שמאיזה סיבה נפלו מהריסתם?
ההריסה של תורה ושל מצוות וכו'.
ההריסה היהודית אמיתית, והם בוכים
בקלה דה השתמע,
ולפעמים הבכי הזה הוא בצורה של חרפות וגידופים אפילו,
והתנגדות לזה,
או בקלה פנימה דה לא השתמע, אפילו בקול פנימי שלא נשמע, מתוך מצוקת נפשם,
שהיא חלק אלוק הממעל ממש ורעבה וצמאה לדבר השם ותורתו ומצוותיו,
ואין מי שיטפל בהם ומלא מחסורם בחינוך על טהרת הקודש.
וכן רבים אחרי בני ישראל שגדולים ושונים אבל קטנים או תינוקות בנוגע לתורה שהיא חיינו והם אינם רואים ומבחינים
אבל בוכים מתוך מועקה נפשית
שלא ידעו פשרה ורק מרגישים ריקנות וכולי.
אומר הרבי, אסור להעלים אוזן משוועתם של ילדי ישראל,
בין בילדים בין במבוגרים ולכל אחד מופנית ההוראה אל תחטאו בילד.
הפסיקו כל עסק אחר שלכם
טפלו בילד והשיבו אל אביו
אבינו אב הרחמן ילמוד תורת אבינו יקיים מצוותיו אז יחיה חיי עולם חיים מלאים שלמים וטובים".
זה לא רק הוראה פה של רבנו האדמו״ר הזקן. אנחנו אמרנו, זה מתחיל עם משה רבנו.
משה רבנו, הבחירה שלו כגואל היא בגלל העובדה שיש לו רגישות
כמו אימא.
אני רוצה לסיים
בדבר מאוד מעניין, בסדר?
דבר מאוד מעניין.
המנהיג האחרון של עם ישראל זה, מה אתה שואל?
זה לקחתי מאחת ההתוועדויות של הרבי.
אני לא זוכר את זה.
זה מופיע, אבל זה מופיע הרבה, הרבי הזכיר את זה הרבה.
כן.
אני רוצה להגיד איזה משהו.
אחת המנהיגות, כבר דיברנו על נשים, אחת המנהיגות בעם ישראל הייתה דבורה,
נכון?
דבורה, דבורה הנביאה.
כתוב, היא יושבת תחת התומר ושופטה את ישראל.
חשבתי שדבורה הייתה שופטת בדיבור.
כלומר, היו מגיעים אליה אנשים למשפט והייתה,
עושה להם גישור.
גישור, כי זה כוח כזה של רחמנות וכל אחד מה הוא צריך, אז היה בדיבור, בדבורה, בכוח הדיבור, היה תעשה גישור.
כל פנים, המנהיג האחרון זה משיח,
והוא צריך להיות כמו משה רבנו, נכון?
ראיתי באיזה מקום,
נדמה לי הרב ראובן מרגליות אומר,
כתוב שמשיח צריך להיות משיח בן דוד,
אבל הוא אומר שמשיח בן דוד זה גם מהאימא, לא רק מהאבא.
נגיד, לדוד המלך היו בנים ובנות.
משיח יכול להיות גם מהבנות של דוד ולא רק מהבנים.
בסדר? ואז עכשיו יכול להיות שהבת התחתנה עם מישהו בכלל משבט אחר, הוא כהן.
כלומר, זה יכול להיות כל אחד, אם זה משיח מהאבא,
אז הוא צריך להיות בן אחרי בן אחרי בן אחרי בן אחרי בן עד דוד המלך.
אבל אם זה משיח מהאימא,
אז יכול להיות...
לא יהיה סור שבט. מיהודה. אולי מיהודה, אבל לא מדוד.
כן, כן. מיהודה, לא יכול להיות מכהן, משהו אחר.
סור שבט מיהודה. נכון, נכון, הערה נכונה.
אז יכול להיות שזה מוגבל. כולנו יהודים, כולנו משבט יהודה,
אז אם זה מהאימא,
זה אומר שזה יכול להיות
כל אחד מאיתנו.
כל אחד מאיתנו, יכול להיות שיש בו... הוא גם מהאימא, דרך דוד המלך.
כלומר, אם הגאולה היא מצד האימא, אם אתה אומר הגאולה היא מצד האבא, אז צריך להיות המון המון תכונות, אולי שאין לכל אחד.
כי דוד המלך יש לו תכונות גם של עצמו,
של שש תכונות, נכון, יודע, נגן, וגיבור חיל, ונבון תואר, ודומה.
אבל אם זה מהאימא,
אז פוטנציאל המנהיגות הקיים אצל כל אחד ואחד מאיתנו הוא פוטנציאל אימהי של מה?
של רחמנות. רוצה לומר, להיות רחמן וגואל, זה כל אחד יכול.
להסתובב במציאות באמפתיה, להשתתף, לשמוע כאב ולטפל בו,
זה דבר שכל אחד יכול להיות.
להיות מנהיג יוצא למלחמות וצועק אחריי, לא כל אחד יכול. באמת, זה תכונות מיוחדות, צריך גבורה.
אבל להיות מנהיג רחמן שרואה דברים במציאות. אני זוכר שגרנו ביבול,
בנגב,
היה שם ליד הבית, סתם לנו גן חיות שלם, מלא חיפושיות זבל כאלו הולכות. והחיפושיות האלו,
היה מגיע רוח, הייתה הופכת אותה על הגב.
הייתי הולך מה... זה, רואה חיפושית ככה.
אז הייתי הופך אותה.
זה צלע טובה קטנה, מערופיה קטנה.
עכשיו, בשבילה זה גאולה, החזרת אותה לחיים.
נכון? אתה הולך, מסקנה היא ככה,
יש אלף, אני לא אהפוך את כולם, אבל אחת, שתיים, אני יכול להפוך.
לפעמים אחרי שהייתה הופך, היה מגיע ילד, מועך אותה, זה כבר היה סיפור חשבון אחר.
להסתובב במציאות כגואל רחמן וללכת בדרכו של משה רבנו,
כל אחד יכול.
כל אחד יכול להיות משה רבנו בהקשר הזה.
שנזכה לרחמים אמיתיים, אמן ואמן.
תגובה אחת
תודה ענקית לרב, פותח את הלב לקראת שבת להמון אנשים שאני מכיר ששומעים את הסדרה באינטרנט.