טוב, בחלק מהפרשות בתורה וגם בתנ״ך
חסרה לנו תמונה,
חסרה תמונה. אני מזכיר לכם, אנחנו בנפש הפרשה, עבודת המפלגות הפרשה, רוצים ללכת בעקבות אדמו״ר הזקן,
כ״ד טבת זה יום הפטירה של אדמו״ר הזקן, מנוחתו כבוד,
בהדיץ',
שם הוא נפטר אחרי שהוא נמלט מהקיסר נפוליאון,
הוא אמר אני לא מוכן להיות דקה אחת תחת רכוש המכשף הזה, רשות המכשף הזה,
גם את הרכוש שלו הוא היה לוקח איתו,
הגיע לכפר האדיץ' ושם הוא נפטר,
חלה ונפטר ונקבר שם.
מה זה שם? לא לגמרי בכפר, לקחו אותו לאיזה בית עלמין יהודי קרוב, שזה היה איזה 100 קילומטר משם.
ואיזה עגלה רתומה. בקיצור, סיפור גדול, נדבר על זה בהמשך,
בהמשך החודש, כוונה.
ואדמו״ר הזקן אמר לנו ללכת, לחיות עם הזמן, והזמן זה פרשת השבוע. כלומר, כבר אנחנו מיום שני מכוונים את הראש לפרשת שמות,
ואנחנו רוצים לחיות את פרשת שמות בעבודת הנפש ולהוריד את האנרגיה הרוחנית הזאת ולהיות שם. כמו שהיינו שבוע שעבר
עם דן ועם המאספים ועם האלה מאחורה,
ככה עכשיו נהיה עם פרשת שמות.
וכמו שפתחתי, יש קטעים בתורה ובתנ״ך שהתורה מדלגת על איזושהי תמונה,
מדלגת,
או כותבת אותה נורא נורא מהר,
ומפזרת רמזים,
ועל הלומד מוטל לנסות לשחזר את האירוע הזה, איך זה קורה, בסדר?
איך עברנו ממצב למצב.
אני אתן לכם דוגמה, בסדר? הכי בולטת שבעולם.
סוף ספר שופטים מסתיים בכמעט
החרטתו המוחלטת של שבט בנימין.
משבט מרובי אוכלוסין,
עשרות אלפים, נשארו 600 איש.
ממילא גם הנחלה שלהם מן הסתם נעזבת, נכון? זה סוף ספר שופטים.
בתחילת ספר שמואל אנחנו פוגשים את שאול בן קיש משבט בנימין, שהוא נהיה מלך.
מישהו עשה באמצע עבודה.
מישהו שיקם את השבט הזה. הרי שאול לא צמח משום מקום.
היה כאן איזה תהליך שיקום של שבט בנימין, שמישהו עשה אותו.
לא כתוב על זה כלום בתנ״ך.
אתה מתחיל לאסוף רמזים מפה, משם, אבל היה דבר כזה.
שבט בנימין שוקם.
אז כמו שאמרתי, יש תמונות שהן תמונות חסרות, אתה צריך לנסות לשחזר אותן. אחת התמונות,
שננסה לשחזר אותה היום, והיא סופר רלוונטית
אלינו היום, כאן ועכשיו,
בעבודת הנפש של כל אחד ואחד מאיתנו.
זאת השאלה הנפשית, הייתי קורא לה,
איך קרה שקבוצת אנשים שהיו אנשים חופשיים,
בני חורין,
בסדר?
נהפכו לעבדים.
מה הקו שממנו האדם עובר?
והוא מאבד את זה.
הוא פה פתאום שוכח איך זה היה.
מה הייתה התוכנית? איך פרעה עשה את זה? הרי זה לא שביום אחד הוא קם ואמר להם, מה, עכשיו אתם עבדים. היו מתקוממים.
היה כאן כנראה איזושהי תוכנית, היה כאן איזשהו...
איזשהו... תודה.
יפה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה גדול.
הייתה פה איזושהי תוכנית, היה פה איזשהו מהלך כלשהו.
מה הופך אנשים
מבני חורין לעבדים, כשהנחת העבודה היא שיש איזשהו שלב שהוא אפור,
שאתה כבר עבד,
אבל אתה עוד לא יודע את זה.
אבל זה כבר מאוחר מדי.
אתה כבר לחוד בתוך המלכודת,
וכבר מפה יהיה לך קשה מאוד לצאת. נאמר ככה, לבד
כבר לא תוכל לצאת. וזה רלוונטי להמון המון דברים.
מתי אדם יודע שהוא מכור?
נגיד.
מתי אדם? יש איזשהו שלב שאדם נהיה מכור.
אז יש שלב שהוא לא מכור, איפה עובר החוט הדק הזה בין, בדרך כלל כשאדם אומר אני לא מכור, לא, אני יכול, עזוב, זה סימן שהוא,
כן?
וכן על זה הדרך. זה מה שאני אנסה לברר היום.
ללמוד היום, כמו שאמרתי, זה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו.
אנחנו לא נדבר פה על סוגיות של התמכרות ודברים מן הסוג הזה, אלא יותר על סוגיה של פנים-חוץ,
יחס לעבודה ולכסף
מול חיים פנימיים, וכן על זה הדרך.
אז כשהתחלתי לחפש את ה... לצאת לדרך, מה שנקרא,
אז
חיפשתי מילת קוד.
יש הרבה פעמים,
אתה מחפש בתעלומה, יש איזה מילת סופן, אם נעקוב אחריה, נגיע.
והמילה היא רמסס.
המילה הזאת היא מוזכרת
שלוש או ארבע פעמים, יותר, ארבע פעמים בעצם בתורה.
יותר, חלק לא הבאתי כאן.
וכל הזמן שמדברים על יציאת מצרים,
בעצם מדברים על מה?
על יציאת רמסס.
כשמדברים על יציאת מצרים, בעצם הכוונה לצאת מרמסס.
בואו נראה איפה זה התחיל.
כבר בפרשת ויגש קראנו
ויושב יוסף את אביו ואת אחיו וייתן להם אחוזה בארץ מצרים ובמיטב הארץ בארץ רמסס
כאשר ציווה פרעה. יפה, אז אנחנו מבינים, אז כבר בראו לנו שארץ רמסס היא בתוך,
היא חלק מארץ גושן.
טוב, יפה. אחר כך אנחנו קוראים אצלנו
ויקום מלך חדש על מצרים וכו' אשר לא יודע יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רע ועצום ממנו הבה נתחכמה לו
פן ירבה והיה כי תקרה למלחמה בנוסף גמרו על שונאינו ונלחם בנו בעלה מן הארץ
וישימו עליו שרי מיסים למען עלותו בסבלותם ויבן הרי מסכנות לפרעה את פתאום ואת רעמסס
עכשיו אנחנו עוד ננסה להבין מה זה פתאום מה זה רעמסס אבל
בואו נצא מנקודת הנחה שזה או ערים סמוכות או אותה עיר
שקראו לה רעמסס או פתאום
טוב, אז זה כבר פעם שנייה. אחר כך ביציאת מצרים, מה כתוב?
בייסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה
כשש מאות אלף גברי, רגלי הגברים לבד מתעף.
נכון?
זה כתוב, אז כשמתוארת יציאת מצרים,
מתואר לרעמסס.
נכון?
מתואר לרשם. זה גם שם, כן. ואחר כך, בספר, זה כבר לא הבאתי כאן בדף, בספר במדבר, בתיאור המסעות.
אז מה כתוב?
וייסו מרעמסס ואיחלנו בסוכות.
כלומר המסע הראשון
שהוא מגדיר את יציאת מצרים זה מרעמסס לסוכות. רעמסס זה מצרים,
סוכות זה כבר מחוץ למצרים.
אז זה גם מגדיר את היציאה.
אז אם ככה רעמסס זה מין איזה
מילת קוד כזאת שמגדירה את כל הסיפור. לפעמים אתה מספר סיפור קטן אבל דרכו מבין את כל הסיפור הגדול.
בסדר?
זה הסיפור.
אם נצליח לעקוב אחרי מה שחז״ל אומרים במדרש, ורבותינו בעלי החסידות,
מה התהליך שהתחולל בבניית רעמסס,
נוכל להבין איך לוקחים אנשים בני חורמין והופכים אותם לעבדים.
זה דבר מאוד מסוכן.
וזאת סוגיה, כמו שאמרנו, מאוד רלוונטית, הרי כולם חוקרים איך 80 מיליון גרמנים,
שעד 1933 היו האומה תרבותית, שוויון זכויות וכל זה,
בתוך כלום, בתוך שנים ספורות,
נהפכים כולם למוטרפים והולכים אחרי המנהיג שלהם בצורה עיוורת. איך זה קורה?
דברים מן הסוג הזה.
כדי לשמור על עצמנו,
כדי שאנחנו נישאר תמיד בני חורין, חירותיים, עצמאיים, חופשיים,
כי אין תורה,
אי אפשר לתת תורה לאנשים שהם עבדים.
טוב,
אז בואו נראה.
עכשיו, זו תמונה שלא כתובה בתורה, כמו שאמרתי.
זה לא, אנחנו מנסים פה לשחזר.
יוצאים כאן לאיזה פיצוח.
רש״י אומר,
ויבן הרי מסכנות,
כתרגומו.
מה תרגם אונקלוס?
מה?
אוצריה. אוצריה, לשון סוכנויות, סוכנות.
כן? וכן, לך בו אל הסוכן על עזה, הגזבר הממונה על האוצרות,
עת פתאום ועת רעמסס,
שלא היו ריאות מתחיה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.
אז מה יש פה?
רש״י סותם ולא מפרש,
אבל אני מנסה לשחזר את זה ביחד איתכם.
בני ישראל היו גרים בארץ שנקראת רמסס.
בסדר?
זו ארץ, זו לא עיר.
ארץ, כך קראנו.
מה ייתן להם אחוזה במיטב הארץ בארץ רמסס?
מה המלאכה שלהם? מה הם?
לא, רועי צאן.
רועי צאן, לכן הוא שם אותם ברמסס.
אוקיי?
תנסו רגע לשחזר ביחד איתי.
מה השינוי התודעתי?
הנחת העבודה היא שכל בניית הערי המסכנות היו תחת הכותרת הווה נתחכמה לו.
כלומר, זה לא היה באלימות,
זה לא היה ב... הכריחו אותם, זה היה כאילו בטוב,
כאילו, והם זרמו עם זה כבני חורין,
והם לא מבינים שהם נכנסים לתוך המלטאות של... עוד שנייה בולעים אותם.
מה התחמון,
או מה העורמה במה שמגישים לבני ישראל את הבקשה הזאת, בואו תהיו איתי יחד ותבנו ערי מסכנות לפרעה?
מה, מה... כלומר...
מה שהם מכירים, ומה שהם מכירים את החוקים... כן, כן, כן.
כן? זה מקצוע אחר, שכבר אין להם מקצוע אחר. מעולה, התחלת מעולה, אני עוצר אותך באמצע. הם החליפו מקצוע. מה היה המקצוע הקודם?
רועה צאן אומר יוסף עצמאות, כי מה המהות של רועה צאן?
לבד. מה?
לבד. אמרת לו מחר, יוצאים ממצרים? אין בעיה, כבשים, הופס, הולכים, נגמר הסיפור. יש אוהל, מקפלים את האוהל, כבשים, זזים.
כלומר, המקצוע, מקצוע ראיית הצאן
משמר אותם כנוודים בפוטנציאל.
כל רגע שמישהו יגיד לי משהו, אני קם והולך.
בסדר? יש כאן חבר'ה מהעדה, אני לא מספיק לספר על זה, שאני עכשיו שומע את הפודקאסט על יציאת אתיופיה.
אז כשאתה, יש לך נחלות ובתים ואתה גר באיזה מקום וזה, אז אומרים לך, בוא תעלה, אבל כשיש לך, אתה רואה צום, אומרים לך, עולים לארץ ישראל, הולכים לאלוסלים,
צריך פרט קטן ללכת 900 קילומטר לסודאן, אין בעיה, תיק תיק, הולכים.
אז ברגע שפרעה אומר להם, תגידו, מה ידעתכם להיות בנאים?
בנייה זה מה?
זה קבע. אדם שבנה בית, כבר יהיה לו קשה לעזוב את הבית הזה.
הוא בונה זה, כן?
בונה עיר, בונה פה, מתכנן וכל זה.
אז דבר ראשון, הוא מזיז אותם מניידות לקביעות.
הוא קובע אותם במקום אחר. עכשיו זה הכל, טוב, אז זה,
עלית על הנקודה.
אני לא מתייחס כרגע אם הפירמידות זה... למדו, יהודים לומדים.
הלאה.
אבל יש פה עוד משהו.
מה הם בונים?
מה הם בונים?
מה רשי אומר?
הרי מסכנות עשויות בצורות לאוצר.
מה זה אוצר?
איך? מחסנים. מחסנים זה אומר שמה?
שאתה הולך להישאר.
אם אתה לא בונה מחסנים, אתה אומר, אני אהיה שנה פה. מהר שנה הבאה? לא יודע, שנה הבאה אולי אני עלה לארץ.
אני לא עושה מחסנים. מה יש לעשות מחסנים?
אני לא, אין לי מה להיקבע פה.
אבל פרעה אומר להם, בואו א', תחליפו מקצוע מרועים לבנאים,
וב', מה אומר להם לבנות? בואו תבנו מחסנים. כלומר, בואו נארך חמש שנים קדימה, עשר שנים קדימה, בואו נתחיל ככה.
ופתאום הראש מתחיל לחשוב בצורה מצרית.
אחד הסיפורים שאני מאוד אוהב,
אנחנו חודש טבת, ותכף
כבר פחות מחודש עד לטו בשבט.
אז אבא שלי יש לו סיפור שהוא מספר,
סיפר לנו שהוא היה ילד בתלמוד תורה במרוקו,
אז בחודש שבט,
אתם יודעים שמרוקו זו ארץ שבחלקים ממנה מזג אוויר דומה לארץ ישראל.
חלקים, יש גם
חלקים מדברים, אבל חלקים שיותר קרובים לצפון ממש.
יש להם...
אז הוא חזר עם איזה שתיל קטן מהתלמוד תורה, הביאו להם שתיל.
אז הסבא שלו,
היה גר בבית, הוא רעט הוא נכנס,
הוא אומר לו, אה, בניני, מה זה, מה יש לך בעיה? אז הוא אומר לו, קיבלנו תלמוד תורה. הוא אומר, אז יש, תביא את זה.
אז אבא שלי נותן לו, הוא לקח את זה, זרק לו את זה מהחלון.
אבא שלי אמר לו, למה? ככה סבא.
אז הוא אמר לו, תקשיב,
אבני, אנחנו כאן במרוקו רק סוחרים.
אנחנו לא שותלים פה כלום.
כי אם נשתול פה עצים,
כשיבוא הזמן לעלות לארץ ישראל, לא נרצה לעלות.
שתלנו פה דברים.
אנחנו, אני סוחר, אבא שלך סוחר,
אתה תעלה לארץ ישראל ושם תהיה גנן.
ניבא ולא ידע מה ניבא, אבא שלי נתן לארץ ישראל, היה גנן, לא יודע כמה,
לא יודע אם יש מספר לצמחים שהוא שתל במשך חייו,
לוחמים ושנים, כן, אבל
מדובר ב...
כן, לא יודע, עשרות אלפים, לא יודע כמה, המון.
אבל אתה לא רוצה להיקבע כאן. לכן יהודים בכל מקום סוחרים. סוחר, מה המקצוע המסחר האהוב על יהודים, אתם יודעים?
יהלומים. למה?
זה תקצה, איזה גוי, זה יהלומים, בכיס, הייתי פה, זהו, לא נכסים, לא נדלן, לא נעליים. יהלומים, אתה שם אותו בעקב של הרגל ובורח יותר ממקום למקום, את כל הרכוש שאתה שם. לכן, יהלומנות זה מקצוע של יהודים, אתם מכירים, מוזל וברוכר,
שאומרים בעסקאות יהלומים, לוחצים ידיים, אומרים מזל וברכה, זה שם קוד בכל ה... מה?
גם יפנים. גם יפנים, גם סינים יגידו את זה, זה הקוד,
מזל וברכה.
אז פרעות, תראו את התכמון, תראו את אבה נתחכמה לו, תראו את הדבר הזה, הוא פשוט עושה לה מסבה מקצועית, זה הכל.
אתה מעביר אותם, כאילו, סטייה קטנה,
אבל אתה כבר עסוק בבנייה, אתה כבר מושקע, אתה כבר בונה אוצרות,
אתה כבר יש לך מחסנים, אתה כבר מושקע פה לחמש שנים, זהו, אתה כבר פה.
הבנתם את האירוע?
זה משהו.
טוב, בואו נמשיך.
בואו נמשיך. אני אומר, הייתה כאן תוכנית מזעזעת לדעתי.
פתאום ורמסס,
רעמסס, ראשון, ראשון, מתמוטט, מתמוסס ומתמוטט.
וקל להבין, דקתב,
או בקשלי, סליחה, דקתב בפרך בפרח,
כן?
אז כאילו, זה נראה רעמסס, זה כאילו שאנשים יתמוטטו, אבל כתוב בפרח.
בתחילה אמר להם פרעה,
לכל אחד מכם אני נותן מכל לבנה שיעשה.
כלומר, בהתחלה פרעה אמר, חבר'ה, כל אחד שבונה מקבל ממני שכר פר לבנה.
כמה לבנים הרמת ביום?
100 לבנים, הוא משלם לו, משלם לו לפי לבנה,
לא לפי שעה,
לפי לבנה. אז מה, זה קבלנות או שכירות?
קבלנות.
עכשיו, עוד פעם, אני חוזר רגע לראיית צאן.
ראיית צאן זה מקצוע, מה זה רגוע?
רגע שאתה לומד את המלאכה,
רגוע, אין פה מה להתחיל עם זה. הכבשים יולדות כמה שהן יולדות.
ממליטות, צריך לומר.
עכשיו, אחרי שהבת שלי ילדה, אז אני רוצה, מבקש להדגיש בין
יולדות לממליטות, כן?
אז זה ממליטות,
אתה רועה צאן, חלק אתה מוכר, זה קצב מאוד מאוד איטי, אתה מגדל את העדר גם בצורה מסודרת, לא בהתנפלות ולא בזה,
יולדות, ממליטות, כן,
מוכר חלק לבשר,
חלק, ואתה גדל לאט-לאט.
פה, אתם מכירים בסרטים המצוירים,
שפתאום מראים למישהו דולרים, נהיה לו בעיניים כזה ציור של דולרים,
הם פתאום חווים את האפשרות
לא לעבוד כרועה צאן, שבמתח הרווחים הוא סביר ובטוח,
זה לעשות הרבה כסף.
הרבה כסף בנדלן.
לקנות, דירות, למכור, לבנות, טששש. עכשיו, יהודים, יש להם חוש לדבר הזה.
אומר הדעת זקנים,
ובאו כולן ודחקו עצמן מפני חימוד השכר.
שמעתם? איזה תכנון, איזה תכנון פרעה עושה להם.
הופך אותם לקבלנים, מראה להם את הזה של הנדלן, לחפשת רווח מהיר.
רווח מהיר, טק, אתה קונה, סוחר, וזה הם כבר שכחו מהצאן,
שכחו מהראייה,
שכחו מהקצב האיטי, הרגוע של החיים, הם כבר רואים בעיניים ואת כל זה אנחנו נשקיע בביטקוין וזה יעלה 50% השיעור של הביטקוין ואני הוא כבר שם, הוא כבר באיזה, בוול סטריט הוא כבר משקיע.
ובאו כולם ודחקו עצר מפני חימות השכר ועשו יותר מדי.
כן, הרבה לבנים, כיוון שראה פרעה כך, אמר להם,
השלימו חוקכם ללבון, כאשר בהיות שכר
ניתן לכם.
טוב, אז משם הוא כבר, טוב, אז
עד עכשיו,
אנחנו מבינים את הנכון, את ה... טוב, בסדר.
אבל זה לא מספיק.
זה לא מספיק.
כדי להפוך אנשים לעבדים,
כדי להפוך אנשים לעבדים צריך
לגרום להם
לאבד את הרגישות
לדברים המשמעותיים ביותר.
אז לא הבאתי את זה כאן, אני אגיד את זה רגע בעל פה, ואז נראה מה שהבאתי כאן.
אבל
אחד ההסברים לעבודת פרך,
אנחנו מבינים שעבודת פרך זו עבודה קשה.
כאילו משהו מאוד מאוד...
אבל גם הכתב והקבלה וגם עוד פרשנים אומרים שעבודת פרך זה לשון פרחה,
לשון קושייה או לשון פרוכת.
זו עבודה בלי משמעות.
אתה נותן לבן אדם לעבוד יום שלם
והוא לא מבין מה הוא עושה.
עכשיו, הוא לא מבין לא בגלל שיש סיבה והוא לא יודע.
הוא לא מבין כי אין סיבה.
אתה אומר לו, תחפור מפה עד לפה, הוא חופר, עכשיו תכסה.
עכשיו תחפור, עכשיו תכסה. קח היום שלם.
אז ביום הראשון מה קורה לו?
הוא משתגע, חוזר הביתה עצבני, מה, לא עשיתי כלום כל היום, סתם, אבל אין לו ברירה.
אפילו משלמים לו על זה בעדך, מה אכפת לך, משלמים לך, משלמים לך, תעשה.
ביום השני, מה קורה לו אחרי שבוע?
הוא נהיה זומבי.
אני מסתכל עליו, לא, כבר לא אכפת לו, כן, לא, אני עושה מה שאתה רוצה, אני, רק אל תטריד אותי, תן לי את האוכל שלי ב-10,
תן לי את השכר.
ככה אתה מרגיל אנשים,
שלא יחפשו משמעות.
וזו עבודת פרך.
בכל אופן, בכל אופן,
מהו הדבר שכולנו הכי הכי רגישים אליו?
מה הדבר שהכי רגישים אליו?
לא, דבר שכשאתה רואה אותו אז כולם מייד נזעקים וכל זה.
איך, איך?
איך?
מה שומע?
לא אוכל כסף, מה קרה לכם?
מה?
עוולה, נכון, יותר מעוולה אפילו.
חיי אדם, נכון?
חיי אדם, זה כאילו אם אתה רואה מישהו בסכנה,
אתה רואה, אתה מיד,
רגע, רגע, תצילו, תצילו אותו.
נכון, כשיש תאונה לא עלינו,
אז יש פקק בצד אחד בגלל שמטפלים בתאונה, ופקק בצד שני בגלל
סקרנים. למה כולם סקרנים? חיי אדם.
אגב, תמיד אני אומר שאם אתה, בפקק אתה סקרנים, אל תסתכל, תגיד תהילים. יש שם מישהו שעכשיו התבאסו לו החיים,
פצוע, לא יודע מה, אפילו סתם נדפק לו האוטו. תגיד תהילים, הקדוש ברוך הוא, תשלח לו רפואה שלמה.
אבל חיי אדם,
זה הדבר שאנחנו הכי רגישים אליו, נכון?
לא היה לנו אם יש איזה פיגוע או יש איזה פציעה או משהו כזה, אנחנו מייד נזעקים.
אם תצליח להעביר את האנשים, את הקו,
שהם יאבדו את הרגישות לחיי אדם,
הם יראו מישהו הולך,
נופל,
מת,
הם פשוט ידלגו מעליו וימשיכו הלאה.
יכול להיות דבר כזה?
מה?
היה דבר כזה בהיסטוריה?
השואה היה.
אבל לא צריך להגיע עד השואה.
לפני כמה שנים
היינו במילואים.
אז המג״ד שלנו הראה לנו סרטון כזה
שיצא באותו שבוע.
ורואים איזה צומת, רואים משאית בטון,
יש לה כזה שרוול כזה,
והמשאית נוסעת והיא נותנת מכה לאופנוען.
משכיבה זה אופנוען.
ואז ספרנו ביחד איזה 14 רכבים.
נוסעים, רואים את האופנוען, קופאים אותו, ממשיכים.
מסתכלים, רואים אופנוען שוכב, שוכב, ונצבע ככה.
תסתכלי ועוקפים וממשיכים.
אובדן רגישות לחיי אדם.
עכשיו, אפשר לתרץ הרבה תירוצים, לא משנה מה.
אגב, כל הרכבים האלה חטפו משפט, תביעה.
יש חוק במדינה,
שחוקק אותו הרב חנן פורת, ביחד צדיק לברכה,
שנקרא חוק לא תעמוד על דם רעיך.
אם אתה רואה אדם במצוקה, אתה חייב לעזור לו.
אז לפי המספרים, זיהו את המכוניות האלה, כי הם קיבלו תביעה.
תעצור, תגיש עזרה,
אתה עשית תנועה, תתקשר למדה, משהו.
במקום שמאבדים בו
רגישות לחיי אדם,
קל מאוד לקחת כבר אנשים כברים שלך.
מה היה ברעמסס? פתאום ברעמסס. תראו מה אומר הבעלת תוספות.
ערי מסכנות
לפרעה
ערים שמסכנות בעליהם.
יש כאלה אומרים ממסכנות או מסכנות, כי העוסק בבניין בא לידי עניות
אינם היא לפי שהבונים אותם עומדים בסכנה.
כל הזמן הם בסכנה. כל הזמן.
סכנה מתמדת. עכשיו מה קורה, איזה פועל נופל? נופל. ההוא התחלנו, ההוא נופל. ההוא נופל, ההוא מת, ההוא נהרג. מה זה משנה? כאילו, אנחנו עובדים פה.
כלומר, פרעה יצר כאן איזה מין מנגנון כזה של א', החלפת מקצוע,
ב', קביעות במצרים, וג', הוא מתחיל לערער להם את הדבר שאולי הדבר הרגיש ביותר בחיים של יהודים.
הדבר הרגיש ביותר אצל יהודים זה שהם רגישים לחיי אדם.
והנה נאבדת הרגישות הזאת, והיא הולכת לאיבוד.
אנשים נופלים מתים, ואתה מסתכל, בסדר, אתה כבר רגיל להיות במקום סכנה.
נדמה לי שסופרים את זה, כן?
איזה מאה, לא יודע כמה נהרגו בתאונות מתחילת השנה הלועזית, והם סופרים את זה. כמה פועלים נהרגו בתאונות עבודה.
ואתה יודע, הפועל עובד באיזה בניין וכל זה.
מה, זה גזירת גורל שהוא
שהוא חלילה ייפול וימות וכל זה, יש רגישות? אה, אתה אומר, הוא פועל, וזה, בדרך כלל, זה פועל סיני, אני יודע מה, מה זה קשור?
צלם אלוקים עשה לי את האדם, אסור לאבד את הרגישות,
אתה רוצה לדאוג לחיים של הפועלים שלך.
פתאום,
כשהבניין נופל פתיתים, ינם מפי תהום בולעתו, והאמסס מתרועע ומתרוסס,
וכל אותם שנים שהיו ישראל בשעבוד לא עשו רק אותן שתי עיירות.
למה? או שנגיד בגלל שזה היה עם איזה מרכיב סיכון מאוד מאוד גבוה,
הכל כאילו שמה כזה רעוע, הכל זה, הם בונים.
מה הלהט?
מישהו הכניס אותם לאקזיט הזה.
לאט. אז הם איבדו,
בתהליך הדרגתי הם איבדו את המקצוע שלהם, הם איבדו את הרגישות לחיי אדם.
זה מזכיר משהו, לא?
רבנו הארי, יש לו ספר שנקרא שער הפסוקים.
בשער הפסוקים הוא עובר כל פסוק לפי הפנימיות וגם עושה השוואות מאוד מאוד מעניינות.
כאן קראנו, הווה נתחכמה לו.
מאיפה אתם מכירים את המילה הזאת? מה זה הווה?
הווה זה לשון הזמנה. בואו נתארגן, בואו נחשוב, בואו נזמין את עצמנו וזה. מאיפה אתם מכירים את המילה הווה?
הווה, נגילה. מה זה?
הווה ליבנים וילמד, יפה. מאיפה עוד?
הווה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לחמר והחמר להם לחומר.
כלומר הסיפור הזה של בניית פרויקט מגלומני
תוך כדי שאתה רומס זכויות אדם
ואנשים מתים הוא כבר היה בהיסטוריה, פרעה למד את זה מהיכן שהוא.
אז חז״ל מתארים שכשבנו את המגדל ההוא מגדל בבל היה לוקח להם שנה להעלות את הלבנים מלמטה למעלה והם היו אומרים הם היו מעלים לבנה מצד אחד ממזרח והפועלים היו יורדים ממערב
אז אם היה נופל פועל, פועל טוב בסדר נפל
יבוא פועל אחר במקומו, נביא עוד סינים מזה.
אבל אם היא הייתה נופלת לבנה,
היו אומרים, אוי, מי יעלה לנו תמורתה?
אובדן הרגישות לחיי אדם גורם לכך שהקדוש ברוך הוא מפרק את האירוע הזה.
אומר רבנו הארי, זה בדיוק הדבר הזה כאן.
אם אז במגדל בבל מי שניהל את הפרויקט היה נמרוד,
והפועלים היו, לא יודע, כל מי שהיה שם, כאן מי שמנהל את הפרויקט זה פרעה, ומי הפועלים?
עם ישראל.
וכנגד מה שחטאו בגלגול דור הפלגה, הבה נלבנן לבנים בין שרפה לשרפה
לבנות את העיר ואת המגדל, לעלות ולכפור בעיקר ולהילחם בו.
לכן עתה נאמר במקומו הבה נתחכמה לו, הבה הבה, יפה.
כנגד הבה נלבנן לבנים וימהרו את חייהם לבנות פתאום ורעמסס כנגד העיר והמגדל ההם.
שניהם יש לבנים.
איך? שניהם יש לבנים. כן.
זה הכל באופן של נתחכמה.
אבל פתאום כבר בני ישראל עסוקים בלבנות, הם כבר עסוקים בזה, ופתאום אנשים מתים להם, נופלים, לא משנה, אנחנו עסוקים בפרויקט, הם נכנסים לתוך המגלומניה הזאת,
מאבדים את התכונה הניידת ומלאת הענווה והצניעות של רועי צאן. לא סתם משה רבנו הוא רועה צאן, הוא נשאר רועה צאן, כן? הוא נשאר.
הוא נשאר במדיין, 60 שנה הוא היה רועה צאן.
מאבדים את זה, ולאט לאט הם שוקעים בתוך הסיפור החומרי במצרים, זהו.
עכשיו,
הם כבר לא רוצים לצאת.
הם כבר לא רוצים לצאת.
הם כבר בפנים.
אחרי זה התנאים נעשים יותר גרועים, לוקחים לזה,
אבל הם כבר לא רוצים לצאת, הם כבר בתוך הסיפור הזה, הם כבר שכחו איך נראה בן חורין.
בואו נמשיך.
כן, נכון, נכון, נכון, נכון, בדיוק, נכון, נכון. תראו, אני רוצה רגע, הצד השני של הדף
זה כאילו קצת ההשלכות לגבינו.
תראו,
כל אחד מאיתנו,
נע או ינוע בהמשך חייו על הצירים הללו.
יש לנו ציר של עבודה,
פרנסה,
אדם צריך לעבוד,
לקדם את העולם,
ויש צירים של משפחה ובית, ויש ציר של לימוד תורה,
ויש ציר של כל מיני צירים כאלו שפנימיים.
ותמיד השאלה היא של מי אתה. אתם מכירים, יש שאלה, אם אדם גר בתל אביב
ועובד בירושלים, אז איפה נקרא שהוא גר, בבית או בעבודה?
איפה הוא? הוא ירושלמי או תל אביבי?
יש ראייה לזה מהתנ״ך.
כתוב בספר שמואל על נבל הכרמלי.
ואיש במעון ומעשהו בכרמל הוא שמו נבל הכרמלי.
כלומר, למרות שהוא גר במעון והוא עובד בכרמל, הוא נבל הכרמלי.
הוא גר בתל אביב, אבל הוא עובד בירושלים, הוא ירושלמי, כי הוא מגיע הביתה בסופה שמואל.
כלומר, המתח הזה בין בית לעבודה הוא מתח
שכל אחד מאיתנו צריך לדעת להחזיק.
עכשיו, לא תמיד זה מתח של מספר שעות.
כלומר, יכול להיות שבאמת כמות השעות שאדם עובד היא גדולה מהכמות שהוא ער בבית. אם אדם נמצא תשע שעות בעבודה ביום,
אז הוא מגיע הביתה והוא גם ישן איזה שש שעות בבית,
בסדר? אז יכול להיות שהשעות שהוא ער בבית, וזה, עם הילדים,
פחות מהשעות שהוא בעבודה.
אז מה?
אני רוצה לשאול איפה נמצא האדם,
איפה המהות שלו,
היכן הוא נמצא,
או יותר נכון, להגיד על מה הוא חולם בלילה, איפה הוא נמצא, איפה המוקד, בסדר?
מה משלם את הזמן?
בדיוק, בדיוק.
ראיתי בשם הרבי יצמח צדק שאמר,
חבר הכנסת הרשב, שכל אדם צריך להקדיש
חצי שעה ביום לחשוב על הילדים שלו,
על החינוך של הילדים שלו. חצי שעה ביום לחשוב על החינוך,
אנחנו נקדם אותם, הם צריכים עזרה, חצי שעה ביום.
בסדר, זו עצה נראה לי מדהימה,
לחשוב על הילדים שלך חצי שעה ביום, להגיד, רגע, ההוא צריך את זה,
היא צריכה את זה, ההוא צריך פה איזה חיזוק, וכן הלאה, זה הדרך.
בואו נראה מה אומר כאן רבי נתן.
וזהו, בכל עבודה בשדה,
שהוא תאוות ממון וטרדת הפרנסה,
שמוכרחים לצאת מאוהל תורה, לצאת מבית המדרש אל השדה לעסוק בפרנסה. זה מוכרחים, זה ברור. אדם צריך שיהיה לו פרנסה. אי אפשר שאדם לא יהיה לו פרנסה. זה לא בריא, מה, תקבץ נדבות? אדם צריך שיהיה לו פרנסה.
ללכת, לעבוד, להתפרנס, כל הכבוד.
אבל עד שמטרידו בכל עבודה בשדה,
הוא מסיתו ומדיחו מלקבוע עיתים לתורה על כל פנים,
וזה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך,
ודרשו רבותינו, זיכרונם לברכה, בפרח,
שבתחילה נכנס עימו הבעל דבר ועשית רעך בפרח,
מתלבש במצוות.
והוא אומר לו, הלוא אי אפשר לשבת בית המדרש כל היום, והכרח לצאת אל השדה לעסוק במלאכה ומשא ומתן.
אתה רוצה למות או להיות עני ולקבל צדקה?
עד שמשליחו בתוך עומק התית
היוון שהוא אל פינחשוכין,
מרירת העצבות של הממון בחינת בעיצבון תוך עלינה.
להתפרנס זה דבר אחד.
אבל האדם נהיה טרוד.
הוא נהיה עצוב, אין לי מספיק,
אני צריך יותר,
מה יהיה?
אז הוא עוד יותר, אז איפה הראש לא נמצא?
כתוב, דוד המלך אומר, יגיע כפיך כי תאכל,
אשריך וטוב לך. מה הכוונה? מה, וכי יש יגיע שאינו כפיים?
יגיע כפיך, שהיגיע של העבודה, הוא נשאר בכפיים,
אבל את הראש אתה שומר לדברים אחרים.
שם אתה שומר את הראש.
אז אשריך וטוב לך.
אבל אם זה יגיע ראשיך,
מספרים פעם היה איזה סוחר נעליים,
שהגיע לאחד הצדיקים,
התפלל איתו וכל זה.
אז הוא בא לצדיק להגיד לו שולם הלחם אחרי שהוא הולך.
אז הוא אומר לו, תשמע, אני ראיתי הרבה דברים בחיים.
ראיתי אנשים עם רגליים בתוך נעליים, זה הכי טבעי.
ראיתי פעם באיזה הצגה,
איזה בחתונה, היה איזה גרמר כזה ליצן, שהלך, עמידת ידיים,
ושם על הידיים, שם נעליים, זה ראיתי.
אבל ראש בתוך נעליים, עד שפגשתי אותך לא ראיתי דבר אחר.
ראש בתוך נעליים.
כל היום הראש שלך בתוך נעליים. כן. תוציא את הראש מהנעליים.
אנחנו מסוגלים?
יש גבול דק, כמו שאמר יוסף, שממנו,
נגיד בעל עסק,
אדם שהוא עצמאי, כן,
המילה עצמאי לפעמים היא בדיחה בהקשר הזה, עצמאי, אתה עצמאי?
מי שולט במי?
אתה שולט בעסק או העסק שולט בך?
אם אתה שולט בעסק אתה עצמאי, אבל אם העסק שולט בך אתה לא עצמאי, לך תהיה שכיר, עדיף.
כן, אז הקו העדין הזה שבו,
הוא אומר כאן רבי נתן,
עד שהאדם נהיה אנפין חשוכין מרירת העצבות של הממון בבחינת בעיצבון תאכלנה עד שאפילו כשמרוויח ממון אינו מספיק לו כל ימיו כי משתוקק בכל פעם יותר כי רף החיים עולה והוא צריך עוד והוא צריך להשיג עוד הוא לא יודע לשים לעצמו גבול להגיד זהו מספיק ככה אני זה יש לי עוד דברים בחיים איכות חיים זה לא רק כסף נכון איכות חיים זה גם זמן וגם יכולת להיות בכל מיני מקומות
וגם יכול להיות עם הילדים שלך, וללמוד איתם תורה, ולשחק איתם, ללכתם לאיזה חוג,
עם משפחה אחרי צהריים, ועוד כל מיני דברים.
אז אדם עובד, עובד, עובד, עובד, עובד, וכל הזמן מוטרד, וכל הזמן עסוק, כל הזמן עצוב, הוא ברעמסס,
הוא רעוע,
הוא מתמוסס, החיים שלו מתפרקים.
ככה עוברים מבן חורין לעבד.
כן, תמיד צריך, תראה, אמרת משכנתה.
זה מה, זה ירד למשה מהר סיני המשכנתה?
אדם צריך לחיות לפי מה שיש לו. אז גם משכנתה.
אדם יכול לקנות דירה במקום מסוים, באזור מסוים.
משכנתה שהוא יכול לעמוד בה.
אדם קונה דירה, משכנתה גבוהה, ואז הוא נחנק, ואז זה.
ילמד האדם לחיות עם מה שיש לו. ילמד האדם להישאר בן חורין. ילמד האדם הוא לנהל את העסק הכלכלי ולא העסק הכלכלי אותו.
נכון שיש דברים. בסדר, אז אדם עובד. כמובן, צריך לעבוד, צריך פרנסה, לא להתפרס מהצדקה.
אבל אתה יודע שבסוף יש טווח מסוים שבו האדם, יש לו את מה שהוא צריך,
ויש עוד טווח שהוא רוצה להשיג עוד דברים,
ועוד דברים, והוא נכנס למחויבויות ולהתחייבויות, וזה הופך את האדם מבין חורין לעבד, זה הציר.
שהוא רוצה עוד ועוד, והוא מתחיל לאבד את הזה, והוא מתחיל להשתעבד לזה, וזה כבר קביעות, וזה הוצאות עליו, זהו, כן?
צריך אייפון 14, נכון? חייב.
מה, לא תהיה לי אייפון 14?
מה?
אה?
כן, אתה מבזבז על איזה סמסונג, על איזה משהו.
מההתחלה לקנה כל שנה וחצי טלפון ב-5,000 שקל.
כשאתה מוצא בית במיליון וחצי, רק תגיד לי, כי אני קונה עכשיו, אם אתה...
מיליון וחצי. אולי יש שתי דברים. אוהל, אוהל, אוהל.
אני עכשיו לא נכנס איתך לעניינים.
אני מבין את הרעיון.
ובכל אופן, אם הדבר הזה, גם לפעמים אדם אומר לעצמו, תשמע, כרגע, אני לא יכול לקנות בית.
אני יכול לשלם שכירות 2,000 שקל בחודש, כן. אני לא יכול לשלם משכנתה 3,000 בחודש, לא, כי אני רוצה לחיות כמו בן אדם.
וכשאני ארוויח טיפה יותר, אז אני אקנה בית.
או אני לא יכול לקנות בית במקום מאוד מאוד יקר, אני אקנה במקום יותר זול, כדי שיהיה לי עוד דברים בחיים.
אבל חייב לנהל את זה, אחרת...
תראו, פרעה, הלוואי שהוא היה שם.
הלוואי.
פרעה פה.
פרעה זה אותיות הפרעה, כן?
ההפרעות שמפריעו לחיות חיים נורמטיביים, רגועים,
שלווים וכל... הם נמצאים פה.
כן, כמה אנשים...
תראה, אם אדם צריך,
חייב רכב לעבודה, אז יהיה לו רכב לעבודה. אם אדם לא חייב רכב לעבודה, אז מה, תחבורה ציבורית, מה יקרה? קצת תתאמץ וכל זה. ותחסוך לך הוצאה בחודש של אלפיים שקל של עוד רכב.
זה עוד... כל רכב זה אלפיים שקל בחודש. בלי... רגיל, בלי דברים... זה עוד אלפיים שקל בחודש.
צריך טיפה. חיים פשוטים.
כן, חיים פשוטים. זה פשטות כלשהי.
חיים פשוטים, אתה אומר, אבל אני מנהל את החיים,
אני יודע מה אני צריך, אני לא משתאבד לשום דבר.
או משתאבד כמה שפחות, זה מה שהוא אומר כאן.
וכל מה שאומר, הרבה נכסים, הרבה דאגה,
כי מסיתו לבנות פיתום ורעמסס,
אצלו בנפש,
שהם בניינים גדולים וגבוהים,
שבונים האנשים לעצמם,
כמו שכתוב, הבונים חורבות למו וכתיב קרבם בתמו לעולם.
וגם בהמשך,
באותו עניין, הוא אומר,
עיקר העבדות והמרירות שסובלים רוב העולם,
הרודפים אחר הממון,
שהם עבדים לעצמם.
אתה יודע, הם אומרים, אם אדם משקר את החבר שלו,
50% זה יצליח, 50% זה לא יצליח.
אבל אם אדם משקר את עצמו, 100% הוא מצליח.
זה, אין, אין, רק הצלחות.
אז אם אתה נלחם מול איזה פרעה, אולי פרעה יצליח, שעבד אותך, אולי פרעה לא יצליח. אבל אם אתה נלחם מול עצמך, אתה בטוח תשתעבד.
עבדים לעצמם, לא לפרעה, לעצמם. האדם עבד לעצמו.
מי יוציא אותו מזה?
עבדים לעצמם, משעבדים עם עצמם בקושי, ומררים את חיי עצמם בעבודה קשה,
בחומר ובלבנים,
שהם בונים לעצמם בניינים גדולים כמו פיתום ורמסס,
כדי למרר חיי עצמם בהם ובכל עבודה קשה בשדה.
הם נעים ונדים תמיד על פני השדה, בדרכים רחוקים, וסובלים מיריית שעבוד מאוד מאוד,
מה שהם בעצמם, משעבדים בעצמם. הכל האדם עושה לעצמו.
חופש.
אדם צריך חופש.
תסתכל, תראה מה אתה, אתה יודע. אני אתן דוגמה. בסדר, זה יותר מתאים באמת לעצמאים, מאשר לשכירים.
גם שכירים יכולים.
אבל אני אתן דוגמה, בסדר?
גם לחקלאים זה יכול להתאים.
אדם פתח חנות.
נגיד חנות, יש לו סופר.
סופר.
עבודה קשה או קלה סופר?
סופר. עבודה קשה.
יש לך עובדים. אבל סופר אחד,
הוא יכול לנהל,
אדם יכול לנהל, לא.
עכשיו אומרים לו, בוא תגדל,
בוא תהיה עכשיו, תפתח עוד סופרים, עוד איזה,
עכשיו זה שני סיפורים, סופרים.
עכשיו, אם הוא אדם שזו השליחות שלו בחיים,
רמי לוי כזה, הוא אומר, סבבה, זו השליחות שלך בחיים, תלך על זה, מי שהשליחות שלו בחיים יצליח.
אבל אם הוא רק רוצה לגדול, אז צריך שזה יהיה נורא נורא משתלם,
כי אתה בעצם מגדיל את הכאב ראש שלך בהמון
בשביל לא להוסיף עוד הרבה רווח.
אתה מוסיף, כאילו, אז אתה... שנייה,
מי אמר שזה כדאי?
כל הכאב ראש הזה. עכשיו יש לך, בדיוק במילואים,
עכשיו הייתי במילואים,
אז נסעתי עם זה קצין אחד חדש אצלנו,
אז הוא סיפר לי, הוא קבלן, קבלן של איזה שם, עבודות כלשהם,
הוא אומר, הייתי בירושלים,
היה לי 30 עובדים,
היה לי איזה כאב ראש, עובדים, לנהל וזה.
הוא אומר, וראיתי שאני אומנם גדול מאוד, אבל אני לא מרוויח הרבה יותר, כי אני מגלגל המון כסף.
יש לי מחזור של שלושה מיליון, כי יש לי מלא עובדים, צריך שיעלה למשכורות.
כמובן צריך לתחזק גם את האירוע הזה.
חתכתי את זה, זהו, הורדתי את כל העובדים,
הכנסתי איתי עוד עובד אחד,
אני עובד פחות,
אני מגיע הביתה, אני זה... אני מרוויח כמעט אותו דבר.
כאילו, פשוט המחזור שלי יותר קטן, אבל הרווח
אפילו נשאר, אולי אפילו לפעמים קצת יותר, כי יש לי פחות זה.
וזהו, ואני, יש לי חיים.
אני גם אוכל את העיל, אני רואה את האישה, את הילדים.
עכשיו יש לך איזה יצר כזה לגדול, כי אתה אומר, אני אגדל, יהיה לי עוד זה, אני אפתח גם פה, אני אפתח גם שם.
אין בעיה להיות גדול, להיות עשיר, רק
שאלה אחת קטנה, כל הזמן נשאר לאדם את עצמו. אתה בן חורין או עבד?
פרעה, את זה הוא עשה להם.
הכניס אותם לתוך סחרור כלכלי,
ממוני, הם התחילו להרגיש שהם מרוויחים,
הם התחילו להתקבע,
הם התחילו זה, ואז כבר היה להם קשה מאוד לצאת מהסחרור הזה.
עיקר העבדות והמרירות
שסובלים רוב העולם, הרודפים אחר הממון,
שהם עבדים לעצמם ומשעבדים עם עצמם בקושי ומררים את חיי עצמם בעבודה קשה בחומר ובלבנים,
שבונים לעצמם בניינים גדולים כמו פתאום ורעמסס, כדי למרר חיי עצמם בהם בכל עבודה קשה בשדה,
שהם נעים ונדים תמיד על פני השדה בדרכים רחוקים וסובלים מירירות שעבוד מאוד מאוד, מה שהם בעצמם, משעבדים בעצמם.
הכל בא מכוח המדמה,
שהוא בחינת גלות מצרים בכל אדם ובכל זמן.
מה זה כוח המדמה?
הראו לי פעם תמונה של איזה שייח' סעודי
שיש לו בחצר
20 מכוניות.
מרצדס, קורבט, פורשש, מורשה, כל ה... זה, כולם שם.
זה כוח המדמה. למה?
אתה יכול לנסוע ביותר מרכב אחד?
בעת ובעונה אחת, אתה נוסע בכל.
אה, יש לי הרבה. אתה צריך אותו אחד, נכון. אדם יש לו ידיים, רגליים, פה אחד, זהו.
תהיה לך את כל המטעמים שבעולם. אתה יכול להכניס יותר מארוחת צהריים אחת ביום? לא, נכון?
אז מה, יש לי הרבה.
זה הכל מדמה.
זה הכל דמיון.
כשהדמיון אומר, אדם יהיה לו עוד ועוד ועוד. זה לא צורך אמיתי. מה אדם צריך באמת? הוא צריך פחות.
גם באוכל אנחנו אוכלים, תכף נראה שזה הדבר הבא,
מכוח המדמה.
כמה אדם צריך כדי להתקיים? כמה מזון אדם צריך? מעט מאוד.
מעט מאוד. אתם מנסים להיזכר מי שכאן עשה את שביל ישראל,
או טייל, זה טיול וזה. כמה אכלתם בדרך?
כמה תמרים, יש לך קצת פירות, איזה זה, ואתה מסודר כל היום, אתה סנדוויץ' קטן בבוקר. אתה הולך כל היום, לא מרגיש לא רעב ולא עייף.
אבל אתה מגיע לזה עם סעדה, ויש לך זה, ובופה, והכל כזה.
אנחנו אוכלים וצורכים, הכל עם המדמה.
הכול עם כוח הדמיון, שיהיה לי, ש...
בסדר?
תנסו, אתם כולכם רווקים וכל זה, אבל
תראו מה קורה היום מבחינת בגדים,
אנשים קונים בלי סוף בגדים, כאילו מה אדם צריך? מה הוא צריך? כמה בגדים ליום חול,
עוד כמה בגדים לשבת,
ככה פה, שם זה...
זהו, מה אתה צריך?
ארונות שלמים, אני רואה את הבנות, מפוצצים, גולשים, נופלים החוצה, ארונות נופלים.
עוד שמלה, עוד שין, עוד זה, עוד הכול.
בנות.
לא יכול להתווכח עם בנות, מה אני יכול להתווכח עם בנות?
רק נקמה קטנה עשיתי להם, זה הייתי מבסוט.
פתחו לנו מול הבית, פתחו קניון כזה.
אז הם כבר עשו רשימה,
מה החנויות שהן רוצות שיש שם שיין וטמנון וכל מיני דברים שלא יודע מה.
הכל קופות חולים.
הכל קופות חולים וזגלידה
של חרדי משהו.
אז זה מדמה.
מבלבל את האדם בתאוות ובמותרות.
מה שצריך שיהיה לך, וגם ברווחה.
אתה לא צריך לגור כמו איזה זה. אבל מותרות?
אם זה זורם סבבה, אבל אם זה,
בשביל זה אתה משעבט את עצמך בשביל המותרות האלו, אתה חי במצרים,
פרות תפס אותך, אתה עבד.
ומשעבט בו בפרך ובעבודה קשה,
כי עיקר העבדות וההיגיעות בבחינת המידע מכנ״ל.
טוב, עד כאן
דיני ממונות, מה שנקרא, פרנסה וכל זה. יש עוד אפליקציה, עוד יישום לעבדות הזאת של רעמסס,
ופתאום,
וזה גם כן עניין שאנחנו צריכים להתמודד איתו,
כי אנחנו היום, אחי ורעי, חיים בתקופה, אני מקווה שאתם מעודכנים לדבר הזה,
שאנחנו כולנו חיים בתקופה שלא היה כמותה כמעט אף פעם בהיסטוריה,
וייקרא שמה בישראל, עידן השפע.
שפע.
יש הרבה מהכול כל הזמן.
מה? ובזול.
רק תיקח.
אוכל בשפע, פירות, ירקות, מעדנים, כי אני הייתי קטן, ילד היה קרם תנא ורוד היה, וקרם תנא חום,
אחד בטעם בטון, אחד בטעם בזוקה כזה שחונק אותך,
וזהו.
זה מה שהיה.
דני נוגה, כן, בדיוק, אתה זוכר. אם קיבלת דני, זה היה יום טוב רציני, אם קנו לך, זה דוד מאמריקה, קנה לך דני, משהו כזה.
זהו.
ולא היה דבר כזה, זה היה... מי ראה פה סנדלר לאחרונה? סנדלר. מי ראה את המקצוע? סנדלר.
מישהו פה, יש כאן אחד בגבעת שאול, פה אחד בצד הזה.
זה סנדלר, אי-בייש, קונים לך דן, הכל.
לא אי אפשר לכם פה כל אחד כמה נעליים יש לו בארון, בסדר?
אנחנו בתור ילדים, היה סנדלים, היה נעלי הליכה,
אם קיבלת נעלי פקקים, הרגשת מרדונה, אז היה מרדונה, אני יודע.
שפע.
השפע בא במיוחד לידי ביטוי בתחום האכילה.
המחלה מספר אחת בעולם
היא השמנה,
משקל יתר,
ונלווה אליה דיכאון.
וזה גם פרעה,
זה גם עבדות.
זה עבדות שאת האדם לוקח אותה איתו לכל מקום,
הוא סוחב איתו עוד 30-40 קילו מיותרים שמכבידים עליו,
שמעייפים אותו,
שגורמים לו קושי לנשום,
עושים לו לחץ דם, הוא צריך לקחת כדורים נגד לחץ דם, עושים לו סוכרת. כל הרעות החולות הן עליו. זה לא איזה פרעה מבחוץ, זה פרעה שנמצא עליו.
פתאום פה ורע המסס. אומר הליקוטי תורה, ויעקב מלך חדש. יש מלך חדש מייצר הרע,
שהוא מלך זקן וכסיל.
על מצרים בהיותו בתוך הבטן,
כן, המצרים,
אשר לא ידע את יוסף, זה הקדוש ברוך הוא,
קידומי לקדוש ברוך הוא,
ויאמר אל עמו שהם כוחות הטומאה, הנה עם בני ישראל,
שהם כוחות הנפש, רע ועצום ממנו.
כן, יש להם כוחות נפש עם רוחניות.
מה נעשה?
ויבן ערי מסכנות לפרעה.
פרעה זה אותיות העורף, זה כל הצדדים האחוריים שלנו.
אנחנו צריכים לאכול, אנחנו צריכים להיות ניזונים, זה הצדדים האחוריים.
בוא נבנה לזה ערי מסכנות,
בוא נעשה מאסטר שף, בוא נאכל, בוא נעשה, שיהיה יפה, בוא ננפח את זה.
באי בין הרי מסכנות לפרעה, שו היצר הרע פרעה יש בו אותיות עורף, והרי מסכנות הוא הגוף
כדי להתחזק בו היצר הרע, את פתאום הוא הפה.
כי שם כל התאוות להתחזק בו את היצר הרע, לאכול ולשתות.
וזהו פתאום,
פי תהום.
הפה פתוח ולא נגמר, כמו תהום, מכניסים עוד, נכנס, פנימה, עוד ועוד.
אתם מכירים את המסעדה, אתה אכול כפי יכולתך?
פעם הייתה אחת כאותי בפתח תקווה, כשהייתי נער קראו לה פה גדול.
זה היה השם שלה. הייתם שלמים חמישים שקל
ואוכל אחרי, היינו אז נערים וזה, היו שמים איזה יומיים ככה,
הולכים וכאילו אתה מתחרה כמה אתה יכול להכניס לצאת על אלונקה בערך.
פי תהום,
לא נגמר הפה.
כי אומר האב האב לאכול ולשתות והתהום בולע לעולם ואת רעמסס
הוא המסס לעקל המאכל. מסס זה המיצה קיבה.
מסס, זה בחולין, יש לה לה בהם.
כן, יש לה לעקל את המאכל והוא מסס, כן?
אז זה גם כן איזושהי עבדות
למותרות. אז מה, אנחנו רוצים לחזור חזרה לעולם של תן לי נוגה, כמו שאמרת? אנחנו שמחים שיש, ברוך השם, חברת שפע.
אבל אנחנו צריכים לדעת לצרוך את השפע בתבונה.
שלא ישתלט עלינו.
אגב, זה עדיין, זה טוב שיש מדי פעם, ככה, זה מתיקות,
אבל לא לגרום לשפע הזה להכביד אותנו ולהפוך אותנו
שפרעה שעולת עלינו.
פתאום בא לי איזה מחשבה כזאת, תגידו אם אתם מזדהים איתה. אתם יודעים מה זה פתאום בעברית?
איך?
לא, לא, לא פתאום, אלא פתאום.
פתאום, בלי א', כן.
פתאום זה, אתם מכירים כל מיני שחקנים שיש להם בובה
והם יודעים לדבר, והם מדברים מהבטן.
מדברים מהבטן, ואז כאילו זה נראה שהבובה מדברת.
זה נקרא פתאום.
הדיבור, היכולת הדיבורית, ואז כאילו,
הם לומדים לשלוט בדיבור ולדבר כאילו מהבטן.
אז הבאתי כאן את ההגדרה מוויקיפדיה.
פתאומות או פתאום היא אומנות שמבוצעת על ידי פתאום,
בעל שליטה מיוחדת בקולו שמדבר מהבטן.
מי מדבר אצלך, ריבונו של עולם? אתה פתאום, אתה מדבר מהבטן? זה מה שאתה מדבר, התאוות, הדברים הנמוכים?
או שאתה מדבר מהדת, מהשכל.
והבטן מקבלת את המענח, הוא לא בעצומות ואת העניות, אבל הבטן היא צריכה את ה...
בדיוק.
ואינו מזיז את שפתם.
הפתאום משתמש בבובה של שפתיה ומונה לידו כדי ליצור אשליה כשהבובה היא זו שמדברת. כאילו, הפתאום חי באשליה.
כן, בעצם זה לא עובדה, זה בובה לידו.
אז פרעה,
אני חוזר חזרה להתחלה, הייתה לו תוכנית.
אה, לא הבאתי את זה.
כי גם זה חלק מהסיפור.
וואי, אני צריך להוסיף את זה בדף.
רועה צאן, מישהו כאן היה פעם רועה צאן?
לא הייתם רועה צאן, לא הייתם רועה צאן, טוב, סבבה.
רועה צאן יוצא לשטח, מה הוא לוקח איתו לאכול?
אה?
מה?
מה? תמרים. לוקח, אתה לא יכול לקחת איתך דברים שהתקלקלו בחום, אז מה אתה לוקח?
פירות, איזה תמרים, איזה זה, ככה, דברים, זה.
ברגע שמתחילים לעבוד בעיר, ברעמסס וכל זה,
אפשר להגיש להם אוכל-אוכל.
איזה אוכל הם מקבלים?
זכרנו את מה?
את הדגה שרקלנו במצרים, מושטים כאלה, צלויים, ככה הוא מביא להם אוכל טוב בהתחלה.
קישואים, אבטיחים, ירקות, כאלה דברים שמתקלקלים, אתה לוקח איתך אבטיח בחום ומתקלקל אותו שנייה.
מי ייתן מותנו במדבר בשבטנו על מה?
על סיר הבשר, הם מקבלים בשר, אז פרעה משתמש גם בתאוות האלה. מרועי צאן, כלילים,
ניידים, אוכלים פירות ירקות, מוכנים כל רגע לשינוי,
להגיע לארץ ישראל,
הם נהיים כבדים, הם מתרגלים למותרות,
הם מקבלים לאכול בשר, מקבלים דגים, ככה צלועים וכל זה,
והם מתחילים להיות כבדים ולהתאהב במצב המיצרים של מצרים.
ככה הופכים אנשים מבני חורין לעבדים.
לאט לאט מגדילים עליהם את ענייני המותרות,
עד שזה מכביד להם על הגב, ואז הם...
שמור על ניידות,
שמור על כלילות.
כל דבר שלא יתפוס אותך, מכל דבר אתה גם יכול להימנע.
אין אוכל, לא נורא, אתה יכול לשתות מים, אתה יכול... הכל בסדר, שום דבר לא קולא אותך, אתה נשמר מלהשתעבד.
יש כאלה שאומרים, תשמע, אני לא חייב קפה הבוקר, אני בלי קפה.
לא חייב כלום, לא חייב, לא... כלום, אני יכול להסתדר הכול בלי.
אני יכול להסתדר עם כוס מים ותמר, גם יכול להסתדר.
ברגע שמשהו נהיה דבר שאתה לא יכול להסתדר בלעדיו,
זה הרגע,
או טיפה לפניו, שאתה אמור לעזוב אותו.
כי ככה פרעה הפך אותם מבני חורין
לעבדים וככה אנחנו עוד עלולים להיאפה חלילה לעבדים נשמור על חירות אמיתית גם חומרית וגם רוחנית אמן ואמן אך נעמתם לי מאוד
