זאת חנוכה, אנחנו היום ביום האחרון של חנוכה
ונפגשים פה כל שבוע
ללמוד נפש הפרשה, עבודת הנפש ולכבוד את הפרשה.
והיום אנחנו נלמד, ניכנס פה לעומק,
עומק המחלוקת בין יוסף ליהודה. בסוף גם נגיע לחנוכה, בסדר? כלומר, אנחנו עדיין באזור חנוכה, אז אנחנו ממש נפרדים מהחג.
אז בסוף גם נגיד איזה כמה מילים על החג הזה,
על חנוכה,
דברי פרידה ממנו, אבל הוא התחיל בהתחלה.
תראו, בחסידות ובכלל,
לוקחים את מעגלי המאורעות ומנסים להבין ומנסים להעניק להם, לתת להם
פרשנות פנימית של כוחות רוחניים,
צדדים רוחניים שבאים לידי ביטוי.
והפרשות שלנו הן רצף, כן? פרשת וישב מקץ ויגש,
כל רצף אחד אנחנו עכשיו נמצאים בין מקץ לוייגש
עוסקות הרבה מאוד בשתי דמויות, ביהודה וביוסף,
נכון? שתי דמויות שבהתחלה
מצטלבות דרכם ואז נפרדות כל אחד במסלול שלו ובפרשת וייגש, מתחילת הפרשה,
שוב פעם הן מתחברות
בצורה מאוד מאוד מהודקת. יהודה ניצב לפני יוסף, מתחנן לפניו
עד הגילוי הגדול.
אז אפשר לראות את זה ברמת הפשט. כלומר, באמת, כמו שכתוב בתורה, בפרשנים,
מחלוקת כזו ואחרת בין האחים, דיבתם רעה,
אבל בחסידות תמיד יחפשו את השורש,
השורש הפנימי,
עמידה בנפש.
מה הביא בסופו של דבר, אתה יכול לסגור את הדלת?
תודה.
מה הביא בסופו של דבר למחלוקת בין יוסף לבין יהודה?
האם זה רק טעות?
תקלה, פשוט תקלה.
היה צריך להתגבר עליה, תקלה שצריך להתגבר עליה, ומזה לומדים
שעל תקלות אפשר להתגבר. או שיש כאן משהו שהוא הרבה יותר מתקלה.
יש פה שתי גישות.
שתי גישות שלשתיהן יש מקום,
והם בהתחלה לא ידעו להסתדר אחת עם השנייה, הם נלחמו זו בזו,
אבל לעתיד לבוא,
ואולי אנחנו על העתיד לבוא הזה,
הם יצטרכו ללמוד להסתדר אחת עם השנייה.
אז החסידות תלך בכיוון הזה לחפש
את הגישה,
את הכוחות הרוחניים, יוסף ויהודה, זה לא רק בני אדם, זה לא רק שמות,
זה לא רק שבטים, הם גם מבטאים גישה,
גישה בעבודת השם,
גישה בהסתכלות על המציאות,
והגישות האלה מתנגשות.
אנחנו נלמד היום רצף תורות של מי השילוח.
אני רוצה רק להגיד כמה מילים על מי השילוח.
האמת שהתחלתי להכין את השיעור הזה אז לא זכרתי,
אבל אמרתי,
פתאום נכנס לך איזה מישהו, אז אתה צריך לעשות רגע עצור.
אז פתאום הסתכלתי וראיתי שבאמת היורצייט שלו זה בז' טבת,
עוד שבת הקרובה,
שבת ויגש.
אז אנחנו לומדים את התורה שלו. מהשילוח זה רבי מרדכי יוסף ליינר.
הוא היה תלמיד
של הרבי מקוצק.
וקוצק זה, אתם יודעים, זו חסידות מאוד מאוד, דרישת אמת פנימית,
תביעה פנימית של אמת.
זה הרבי מיקוצק.
בשלב מסוים, בשמחת תורה באחד השנים,
היה שם איזה מחלוקת בין הרבי מיקוצק לתלמידו,
כל מיני גרסאות, מה הייתה המחלוקת. כל פנים המחלוקת ודאי נסבה סביב העובדה שמרדכי ליינר חשב שהרבי מיקוצק
מסתגר מדי.
והוא ככה ניסה יותר לקרב את החסידים, והרבי מיקוצק ראה בזה אולי שהוא מנסה כאילו לחתור תחתיו. כל פנים דרכם נפרדה.
נפרדה דרכם.
ומהשילוח הקים חסידות
חדשה שנקראת חסידות אישביצה.
על שם העיירה שאליה הוא עבר, מקוץ, הוא עבר לטומשוב, מטומשוב לישביצה,
ושם הוא הקים חסידות.
המשיך אותו הבן שלו,
שכתב ספר בית יעקב, אחרי זה הנכד, כתב ספר אור ישרים.
התלמידים שלו של מאה השילוח זה רב צדוק הכהן מלובלין, שאנחנו יותר מכירים אותו,
והאדמו״ר מרדזין,
זה בעל התכלת הראשון, הוא נכד שלו.
הרב חנוך ליינר קראו לו.
כל פעם זה מהשילוח.
ומהשילוח,
כמו שאמרנו, הוא הגיע מקוצק. אז מקוצק יש איזו עזות, איזה אומץ ככה להגיד דברים שאחרים קצת אולי מפחדים להגיד אותם, מבהילים קצת.
אבל גם היום אנחנו טיפה אולי ניבהל.
אבל ביחד נצלח את
הבהלה וננסה להבין את עומק השיטה.
בסדר?
טוב,
אז הפרשות האלה,
וישב מקץ וייגש, קשה להתחיל אחת בלי רגע להסביר מה קורה לפני כן, אז בעצם בפרשה שלנו,
בפרשת וייגש יהודה מגיע ליוסף והעימות מגיע לשיא, נכון? כאילו ראש בראש.
ראש בראש, ואתם יודעים שחז״ל אומרים שכשיהודה ניגש,
אז הוא לא ניגש רק להתחנן,
אלא הוא אמר אם ילך טוב, תחינות, סבבה, ואם לא, אני גם יודע לעשות עוד כמה דברים.
אז הוא הגיע עם גן ימי חרב,
והעימות מגיע לשיא, אז זה אומרים את הפסוק,
כי הנם המלאכים נועדו עברו יחדיו,
זה יוסף ויהודה. אבל מאיפה התחיל העימות?
מאיפה הוא התחיל?
העימות התחילה בפרשת וישב.
כתוב, ואלה תל אבית יוסף בן יעקב, יוסף בן שבע עשרה שבעיה רואה את איכה בצאן,
והוא נער את בני בלעיו ואת בני זלפן נשי אביו, ויביא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. עכשיו, לא כתוב,
לא כתוב למה,
ולא כתוב גם מה.
לא כתוב.
סתם הוא הולך לספר עליהם לשון הרע?
למה יוסף מביא דיבתם רעה אל אביהם? מה היה שם?
מה...
או, יוסף מוסיף, מה זה דיבתם רעה בכלל?
עוד...
כן?
וישראל אהב את יוסף.
כן?
לכן לא הבאתי את רשי.
לכן לא הבאתי את רשי, באמת.
תכף נגיד מאיפה...
אתה הרבבת פה שני דברים.
כי רשי אומר, דיבתם רעה זה איבר מן החי,
עריות וכן והרשב״ם אומר משהו אחר לגמרי אומר הרשב״ם ויאבה יוסף את דיבתם רעה את דיבתם של אחיו רעה במדרש אגדה לפי פירושם שאמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם עכשיו זה פשט הפסוק כי כתוב
יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו בצאן והוא נער את בני בילה ואת בני זלפה כלומר הוא כן עם בני בילה ועם בני זלפה
וכאילו, ואז, ויאבי יוסף את דיבתם רעה אליו יהיהם של אחיו, אז חייב להיות בהקשר של מה?
של נער את בני בינה, כלומר,
הבאת הדיבה היא ביחס לפער בין בני השפחות לבני האימהות. זה בעצם הדיבה, זה הפשט, כך אומר הרשב״א.
טוב,
אז זה כנראה, זה מה שיוסף סיפר.
עדיין קצת מוזר, נכון?
בסדר, יש פה פער, מה...
תראו מה הוא אומר, אספת אמת.
ויאבי יוסף את דיבתם רעה,
בוודאי לא היה יוסף הצדיק עם בעלי לשון הרע.
הוא מחפש לדבר על לשון הרע על האחים שלו.
אך כי הצדיק באמת אין יכול לסבול שמץ דבר.
אתם מבינים מה זה יוסף?
אני רוצה לשאול לכם שאלה, בסדר?
האם במציאות,
האם במציאות,
סליחה שאני אומר את הדבר הזה, כן, אבל, האם במציאות אנחנו מסוגלים להתייחס אותו דבר לכולם?
נכון.
אני אגיד לך, אבל תקשיב, מצד האמת,
היי, מצד האמת, זהו, יהודי כמוך.
יהודי כמוני, אבל מה לעשות? אני בן אדם. אני לא עכשיו, אני לא אומר שאני צריך כל אחד,
כל אחד, חלילה, לפגוע בו או משהו כזה. לא פוגע. אבל יחס,
במציאות, אני לא מתייחס אותו דבר למישהו בן,
למישהו קרוב משפחתי, לבין מישהו שהוא מהשכונה שלי, למישהו שאני בכלל לא מכיר.
לא, יש פערים ביחס, נכון? אותו דבר.
איפה הדוגמה?
איפה הדוגמא? עכשיו אמרתי על אחד מהדברים והשני לא מרגישים. כן, איפה הדוגמא? עשיתי פעם את החשבון הזה.
החשבון הזה,
שכן, נגיד עכשיו יש את תרומת כליה, נכון?
תרומת כליה.
אז מכירים את זה, עמותת מתנת חיים וכל זה, אנשים באמת, אנשים מיוחדים מאוד בעיניי, אנשים נפלאים, תורמים כליה, זה נראה לי
דבר מופלא ביותר.
ואז אמרתי לעצמי, אוקיי, למה אתה לא תורם?
יש מקומות שלא נעים להסתובב עם שתי כליות, אתם מכירים?
אנשים הולכים כזה וככה, לא נעים כי כולם...
אז למה... טוב, יש עוד כל מיני סיבות למה, בגללם אני לא יכול לתרום כרגע,
אבל אמרתי לעצמי, אוקיי, אם נגיד היה צריך מישהו מהמשפחה שלך,
היית טוב, ואתה אמר שאלה, אבל אין שאלה, נכון? שאלה?
אין שאלה, אין ויכוח, נגמר.
מישהו מהמעגל החברים הקרוב,
אין ויכוח, מה, זה חבר, מישהו מהקהילה, הייתי...
מישהו שאתה לא מכיר, תשמע, אני לא מכיר אותו, עכשיו אני לא מכיר מישהו, אני אכנס עכשיו לניתוח וזה, אז כאילו זה בעיה באהבת ישראל, בסדר?
אבל זה המציאות,
זה המציאות, אנחנו בני אדם, יש אצלנו פער, יש כאלה צדיקים שזוכים
להתגבר על הפער הזה, אשר מאשר חלקם, אבל לא.
אז בסך הכל מה רוצים מהאחים?
לא כתוב שהם גנבו את בני השפחות או הרביצו את בני השפחות,
זלזלו בהם, זלזלו הכוונה, לא התייחסו אליהם כמו שהם מתייחסים ל...
זה דבר שהוא נורמטיבי, בסדר?
יוסף לא יכול לסבול את זה,
כי זה לא לפי האמת.
זה לא לפי האמת.
לפי האמת אין הבדל בין קטן לגדול, בין... אין הבדל, זה כולם בני עברה, יצחק ויעקב, מה אתה...
אז יש כאן איזה פער,
יוסף רואה את הדברים כמו שהם
צריכים להיות.
צריכים להיות, יש כאילו איזה,
כמו,
הייתי אומר, כמו שהגידתם במשך, כמו ההלכה.
להלכה.
הוא שואל את ה... זה הילדים האלה של אבא שלנו.
הם בנים שלו או לא בנים שלו? הם בנים.
אז מה אם הוא התחתן עם... מה זה משנה מה הייתה הסיבה? שהוא התחתן עם זלפה? כי לאה, כי נע ברחל? זה הכל טעמי המקרא, זה לא משנה.
להלכה הם בנים כמו כולם, אז מה אתם מזלזלים בהם?
ואלה שבטים, אורית, שמע, מה לעשות? אבל יש הבדל, אפשר להתעלם מה ההבדל. אנחנו צריכים אולי לעבוד על זה,
אנחנו צריכים להשתדל על זה, להתאמץ על זה, אנחנו נ...
בעתיד הדברים ישתנו אולי, אבל כרגע יש הבדל, אין מה לעשות.
תראו, ההבדל הזה זה לא רק השבטים.
ההבדל הזה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בנחלות.
אתם יכולים לראות שבני האימהות,
הבנים של רחל ולאה, יורשים בארץ ישראל, במרכז,
ואילו בני השפחות
יורשים בפריפריה.
אז יש הבדל.
מישהו הרי, לא כולם יכולים להיות
במרכז או בראש,
אז יש איזשהו פריפריה, כולם מכובדים, כולם אהובים,
ויש איזשהו דירוג.
אומר השפת אמת,
הצדיק באמת אין יכול לסבול שמץ דבר, וכיוון שנאמר באליהו
קנו קינאתי, ולכן הבינו השבטים דכך האמת, כי לא היה אפשרי להתקיים אם היה יוסף אצל אביו,
היו הם נדחים חלילה.
כי יוסף הצדיק היה נבדל מכל עולם הזה,
כעניין שכתוב נזיר רחב, וגם נקרא בן זקונים, פירוש שנולד בקדושה, לא ידע משמץ רע בעולם,
ולכן לא היה יכול לסבול מעשה אחד.
לא היה אצל יוסף מורכבות.
לא היה אצלו את המורכבות הזאת.
הכל צריך להיות, כאילו הוא כמו,
צדיק יסוד עולם, אז הצדיק, מכיוון שהוא מעולם לא חטא ומעולם לא, אז הוא לא מבין איך אנשים יכולים בכלל, הוא לא מבין את המורכבות של בעל תשובה,
בסדר? כאילו יהודה הוא בעל תשובה ויוסף הוא הצדיק,
והצדיק הוא לא מוכן לקבל, לפחות בשלב הזה הוא לא מוכן לקבל את המורכבות של בעל התשובה.
טוב,
אחר כך ידיו הבין שגם יחב עם צדיקים, טוב. עד כאן זה השפת אמת, מכאן זה ימי השילוח, זה פשוט ברכה לי הכותרת.
תראו מה אומר מהשילוח ואז נגיע לפרשה שלנו ונראה איך הדברים ממש מגיעים לפיצוץ.
וזהו, וישב יעקב בארץ מגורי אביו,
היינו יראה ובארץ כנען הוא ענווה.
איפה יעקב יושב?
בארץ מגורי אביו. מה זה מגורים? לשון גור, יראה,
כנען, לשון כניעה.
יראה וכניעה.
יראה וענווה.
איזה שתי מידות אלו?
מה?
קודם כל, יפה מאוד, אומרים, מידות של יצחק.
אלה מידות שגורמות לך ללכת על בטוח. מה זה יראה?
כמו שאומרים בצבא, אין ספק? אין ספק. זהו, מחמירים.
מחמיר.
אין ספק, אין ספק. זהו.
מה זה ענווה?
אתה יודע, אני כמה שפחות, כמה שיותר מצוין. ואז, ואז מה?
מה הסיכוי שאני אטעה?
נמוך מאוד.
אפסי.
כי אני כל הזמן מחמיר.
מחמיר.
לכאורה, דרך מצוינת. אתה אומר, יראת חץ זה דבר חשוב מאוד.
ולכן הוא ביקש לי שב בשלווה.
זאת השלווה, היינו,
כי כשאדם מנהיג את עצמו להסתלק מכל ספק
ולשמור מכל מעשה רע,
אז הוא בשלווה.
איזה תענוג.
זהו, אין לי ספק. תמיד יש משהו מזה, אני מחמיר.
שאלה קטנה, אני לא עושה.
איזה שאלה קטנה לאוכל, אני קונה לך לק, מהדרין.
לא נכנס לספקות בכלל בכלל.
הכי טוב,
נכון?
הכי טוב.
יש ספק, מתי להדליק, עזוב, נחמיר, נדליק, מתי ש...
נמצא לידי חובת כל הדעות.
מה אתם אומרים?
אפשר להתנהג ככה בעולם הזה?
זה ריאלי?
זה קשה?
תדקור את הנקודה רגע, תנעץ את זה. מה מפספסים?
יוסף אומר כאן נקודה,
תשימו לב, אני טיפה אמשיך עוד משפט אחד שאתה אומר.
עלול להיות, אני לא אומר שזה המצב כאן, אבל עלול להיות,
שבמצב של ירעה וענווה, במי האדם מרוכז?
מרוכז בעצמו.
אני לא רוצה להגיע.
אבל אם אני מרוכז ברצון השם יתברך, מה רוצה ממני הקדוש ברוך הוא?
מי אמר?
אולי הוא רוצה הפוך.
אולי הוא רוצה שכן
תעיז ותנסה
ותיכנס אולי אפילו באיזה היתר שהוא לא מרווח,
אבל הוא היתר כי יש פה עוד כל מיני רווחים.
כלומר, אם האדם הולך רק במקום של... אני אתן לכם דוגמה הכי קלאסית בעולם, בסדר?
סתם, תכף דוגמה שנוגעת לכל אחד מאיתנו.
אתם יודעים, יש כל מיני דעות,
אז אדם רוצה להתחתן.
עכשיו, מציעים לו אחת שהיא חזרה בתשובה.
נגיד, בעלת תשובה. לא, תקשיב, בעלת תשובה, חבל לך על הזמן,
משהו, תשובה באמת, מכון הוראה, לא סתם פה, משהו רציני.
או הפוך, מציעים לבחורה, אני אדבר עליכם.
מציעים לבחור בעל תשובה, אבל תקשיבי, למד מכון מאיר, למד פה, למד שם,
רציני, ופה, עשה תשובה, את כל הציטוטי, מאמר חזל גדולה שם.
אם אני הולך למקום של ירעה, יש בזה קצת, לא, יכול להיות בזה קצת,
מה, אני מתכנס פה עכשיו לספק?
יש לו עבר חילוני, הוא לא...
אפשר להתעלם מהעבר, נכון? אפשר להתעלם מהעבר, מה, העבר נמחק, העבר לא נמחק.
העבר קיים, ההורים שלו גם לא חזרו בתשובה יחד איתו, הוא חזר בתשובה, ההורים שלו לא חזרו בתשובה.
אחרי כן התחלתי, יש לו אחים, אני אבוא, אחים, אנחנו ניפגש למשפחה, בני דודים וזה.
אז לא, אז לא.
הקו הזה של היראה,
זו המסקנה שהוא מוביל אותך.
יכול להיות שכן, אבל למה לקחת סיכון?
למה לקחת סיכון?
בעיה, מבין.
אני הבאתי את הקו איתי בכיס,
שנייה אני מוציא לך אותו.
בוא נעבור ביחד את התהליך, שמואל.
ועל זה אמר לו השם יתברך,
כי בעוד האדם בגוף
אין באפשר להתנהג בכל כך שמירה ויראה וענווה.
אי אפשר.
למה?
כי השם יתברך חפץ במעשים של האדם. תזוז. כי אדם, ברוב יראה וענווה, הוא לא יזוז באיזשהו מקום. כל הדבר יחמיר, יחמיר, יחמיר, אז הוא ילך רק על בטוח, בטוח, בטוח.
אז אין בטוח.
מה אתה עושה בטוח?
כי בעולם הזה צריך להתנהג באהבה גם, לא רק ביראה,
וגם במעשה שאינה מבוררת כל כך.
לא יודע אם זה לגמרי...
ועל זה נאמר לעתיד ושב יעקב
וזה היה טענות השבטים על יוסף הצדיק
כי גם הוא היה מתנהג את עצמו
במידות היראה
ועל זה נאמר במדרש שהזיווי קונים של יוסף דומה ליעקב
והיינו שהעמיק עצמו לשתי המידות הללו יראה וענווה כדי שילך בטח
ולזה נאמר עליו שהוא בן זקונים
הוא לא היינו כמו שיעקב אבינו התנהג עצמו במידת יצחק אבינו כמו ששמואל אמר
היינו יראה,
גם יוסף התנהג עצמו בעמידה הזאת ובענווה כמו אביו.
ועל זה דקדק עמו השם יתברך, גם כן עד כחוט השערה.
כי אף שהעמידות הללו טובים,
מכל מקום צריך האדם לבטוח בהשם גם כן.
כי הנעשה מצד האדם אינו בניין עדיעד.
כן, אני עוצר כאן. יש פה איזה משפט ש...
כן?
כלומר,
אם אדם אומר, אני חייב להיות בטוח, אני חייב לקחת את כל הסיכונים וכל הריזיקות,
אז כאילו הוא...
אני אתן לכם דוגמה למה הדבר דומה. בסדר?
כשחיתנו את הבת שלנו,
הגדולה,
לפני כמה זמן, אז ארבע שנים עוד לא.
אז אתה יודע, חתונה,
אז יש הרבה דברים שצריך לזכור. אז מישהו שלח לנו איזו רשימה לחתונה.
מה צריך להכין? דברים טובים, מצוינים, רשימה מצוינת.
אבל הרשימה הזאת ששלחו לנו,
כאילו הנחת העבודה שלה הייתה, כל מה שיכול להשתבש, השתבש. ולכן תביא איתך קונטיינר מהבית.
כאילו, עוד חליפה על החתן, שהיא ניקרה, עוד חליפה, חוט ומחט שהיא ניקרה לך, בריקודים שמרמים אותך, היא קרה לך מכנסיים, אז תביא גם.
אמרתי, מה קורה פה, כאילו, מה, אתה מנסה כאילו להדק את הכל, והכל כאילו,
אין אפשרות, אתה אומר, אני עושה את הדבר הסביר, ואני אומר, הקב' ברוך הוא,
אתה יודע, יהיה בסדר, אנחנו, לא הפקרות, לא מגיע ככה וזה, אבל משאיר איזה מרווח
להשם מטבח. זה מזכיר לי סיפור על פסח,
שהיה פעם, רבנו הארי עשה פעם כינוס בפסח לתלמידים שלו. תלמיד אחד לא הגיע.
לא הגיע.
אז הוא שאל, איפה הוא? אמרו לו, הרב, הוא מחמיר בפסח? הוא לא אוכל בשום מקום חוץ מאצלו.
אז רבנו הארי אמר, אה,
הוא חושב שמכוח המאמץ שלו, שהוא מאוד מאוד נזהר בחמץ,
זה מה שמציל אותו מאיסור חמץ.
לכו תגידו לו שבגג למעלה, היה להם כזה
מתקני מים, יש לו פיתה שלמה שם בגג, במים שהוא שותה.
הלכו ובדקו, ראו שם פתאום, הוא חזר, בא לרבנו הארי בלב שבור.
הוא אומר לו, איך זה יכול להיות? דווקא בגלל שאני ניזהר, הוא אומר לזה, בדיוק בגלל זה.
אתה חושב שאתה כאילו מסוגל לסגור את הכל? אין דבר כזה. אדם לא יכול להינצל מייסור חמץ אם הקדוש ברוך הוא לא עוזר לו. תשאיר לקדוש ברוך הוא מקום.
אז יוסף,
הכל היה כאילו מאוד מאוד נראה, ולכן ליד יוסף הם תמיד יוצאים גרוע.
הם תמיד יוצאים גרוע. אני אתן לזה דוגמא נוספת. אפשר לתת לכם דוגמא נוספת?
תקשיבו.
אליהו הנביא, הוא גם כן איש אמת וקנאי.
הוא אומר את זה כאן, נכון? כמו הוא אמר את זה,
הוא אמר אליהו, השפת אמת.
עכשיו, אליהו מגיע לאישה הצרפתית.
הוא בורח מאחאב ומגיע לצור, לא לצרפתית, אלא לצור, לאישה הצרפתית.
הוא נכנס אליה הביתה, אומר לה, תקשיב, תני לי לאכול.
היא אומרת לו, אין לי.
אין לי.
אין לי כלום בבית, חוץ ממעט קמח, אני עושה אותו עוגה, לי ולבן שלי, בחור חיים. זה הדבר האחרון שיש.
אז אליהו אומר לה, תקשיבי,
כד הקמח לא יחסר,
כד הקמח לא תחסר,
וצפחת השמיים,
צפחת המים.
מה אמרתי?
כד השמן, אוי, חנוכה.
כד השמן לא תחסר,
כד הקמח לא תחסר, וצפחת השמן לא תכלה, עד
ט' תיתן, כתוב שם, מטר,
ט' השמן מטר על פני האדמה.
בסדר?
אך תני לי בראשונה,
ולך מלבנך תעשי באחרונה. הוא אומר לה, קודם כל תתני לי.
איזה ניסיון? זה קל או קשה?
קשה מאוד.
קשה מאוד. כאילו, זה האוכל האחרון שלה, אישה אלמנה. זה הבן שלה. מגיע אליה איזה מישהו,
אליהו, לא מכירה אותו. אומר לה, קודם כל תתני לי,
ואחרי שתתני לי, יהיה נס בקד, ואת תעשי לעצמך.
אני כרגע, זה לא שיעור בתנ״ך, אבל היא לא עומדת בניסיון.
היא לא עומדת בניסיון, היא לא מסוגלת.
ומשאירה חלק אצלה וחלק נותנת לאליה. יש שם קריב אקטיב, תסתכלו בפסוקים,
כתוב,
כן, זה היה נראה כלפי חוץ שהיא נתנה לו בראשונה,
שהיא נותנת לו עוגה, אבל באמת היא לא עומדה בניסיון.
עכשיו, מה אתה אומר, יוסף, זה לגיטימי לא לעמוד בכזה ניסיון?
זה לגיטימי, זה מדרגה גבוהה. מה קורה לה אחר כך?
הבן שלה מת.
אז היא אומרת לו, מה לי ולך איש האלוהים? באת אליי להזכיר עבוני, תגיד מה אתה רוצה ממני. עד שהגעת הכל היה בסדר, הייתי צדיקה, כולם כיבדו אותי, עכשיו אתה הגעת, לפי הסטנדרטים שלך, אני לא מצליחה להחזיק מעמד.
מה אתה רוצה ממני?
אי אפשר לידך.
ואז הוא מתפלל וזה, והילד קם לתחייה, ואז היא אומרת לו, אתה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר השם אמת בפיך.
רק אחרי שהוא מחייך.
אז זאת הדבר הזה לי עושה.
זה המאבק.
כלומר, האם אני נותן מקום
למורכבות החיים, לאהבה. היום אני הולך על דברים שהם לא הכי בטוחים. לא תמיד הם הכי בטוחים, אבל אני מרגיש שככה צריך לעשות. האם זה נותן מקום לאינטואיציה, או שאני הולך רק על מה שבטוח,
רק על ההלכה, רק על מה שכתוב.
כן?
שמעתם פעם? עשיתם פעם משהו? תגיד, איפה זה כתוב?
איפה זה כתוב? צריך ללכת עם ילקוט יוסף צמוד.
הנה, הוא כתוב.
עם האצבע יכול להערות.
כל דבר צריך שיהיה כתוב, או שתדלגו רגע על המדרש תנחומה, תכף נחזור אליו.
הנה הלב של הדיבור שלנו.
מהשילוח.
זה שנאמר,
אפרים לא יקנא את יהודה,
ויהודה לא יצור את אפרים.
כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה. אפרים, הכוונה יוסף, כן?
למה?
כי עניין החיים שנתן הקדוש ברוך הוא בשבט אפרים הוא
להבין תמיד בכל מעשה על דין והלכה, מבלי לזוז ממנו.
זהו, זה הדין וזה ההלכה.
אני גם טיפה אחמיר, כדי שלא להיכנס לגבול.
יראה, נכון, כניעה, ענווה, זהו, נגמר הסיפור.
ולכן, כשהכתוב מזהיר את ישראל לבלתי יחטאו, ומטרת התורה, אז יאמר, פן תצלח כאש בית יוסף,
היינו שתראו כי לא יהיה מתנגד למעשיכם.
אז אם כך, אפרים, הוא תמיד מחפש לעשות יוסף לפי ההלכה.
לפי הדין.
לפי ההלכה, בני השפחות הם כמו בני הגבירות?
כן.
אין שום הבדל.
אז לכן הוא מביא דיבתם רעה אל אביהם.
תראה, הם מתייחסים אליהם בצורה שונה.
למה?
שורש החיים של יהודה
הוא להביט תמיד להשם יתברך בכל דבר מעשה,
אף על פי שרואה אך הדין נוטה,
אם כל זה מביט להשם יתברך שיראה לו עומק האמת בהדבר.
כי יוכל להיות,
אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי הדינים,
אך אינו דין אמת לאמיתו.
כי פן עיתון אחד טענה שקרית, כמו שמצינו בקאינה דה רבא,
וכמו כן נמצא בכל העניינים.
אני רגע אסביר את זה, בסדר? רק להסביר את המנגנון הזה, את המנגנון.
תראו,
יהודה אומר,
יהודה אומר ככה, ההלכה היא קודש קודשים,
אבל ההלכה היא שיקוף של רצון השם יתברך.
אני לא אוותר ולא אסתפק להתבונן בהלכה,
אני תמיד אתבונן גם בשורש.
מה רצה הקדוש ברוך הוא?
האם זה עונה לרצון הבורא יתברך?
אתם מבינים?
אבל גם זה דווקא מחזק את יוסף, אבל... לא, לא.
יוסף הוא אמת, ויש אמת לאמיתו.
אמת לאמיתו זה אמת שגם מתחברת אל הזמן ואל המקום.
ולכן היא גם יודעת ליצור כל מיני דברים שלפעמים אפילו הם,
הוא אומר כנגד ההלכה. אנחנו, אני מפחד להגיד את זה, כי אני לא אמר מהשילוח,
אבל נגיד, הם נסמכים על דעות מאוד דחוקות בהלכה, בסדר?
נגיד, ברמה הזאת, לא לדרך עד, כן,
יש לי מון דוגמאות, אני אתן.
אני אתן.
תגידי, תביא, בטח, סאגיס.
כן.
הרב רימון, אתה אומר שהוא עד פרמון בשבת בגלל המשחקים בנתר. כן.
הוא יסר בין רבים, הוא מסתכל על הדברים האלה, כי לא צריך פיום העניינים פרדליים בשבת.
חשוב בעניין המשפחה, חשוב זה. זה דברים חשובים, והרבה פעמים אומרים לי... זה דבר חשוב חשוב חשוב, ואני אחזור עליהם, כי הרבה פעמים אמרו לי שלא שומעים את השאלות.
אז סגי מספר לנו שהרב רימון אמר שבעבר הוא היה,
זה היה שורת ההלכה, שמשחקים
ראוי להחמיר בשבת. יש כאלה שמקלים, ועכשיו הוא אומר, אני מקל בזה, כי,
כן, כדי שאני אתן עוד כמה דוגמאות לדבר הזה.
ניתן לדוגמה הלכות תפילה.
תפילה, בסדר?
תגידו לי אתם,
מה רצון השם יתברך?
תגדיר לי את הרצון.
מה הקדוש ברוך הוא רוצה?
כן.
מה הוא רוצה?
שנפנה לי, ואללה הגעת בנקודה, תראה איזה פשוט.
זה כמו אבא, שהדבר הכי חשוב, ואני אומר לך את זה בתור אבא, מנוסה הכוונה. אני כבר אבא עשרים וחמש שנה.
כן, זה היה חביב, זה פזם, זה לא סתם.
זה כמו בצבא, זה בזנת, אתה שם אותו,
והוא מתקדם בדרגון.
אתה לא צריך לעשות כלום בשבילו.
לא, אבל מה הדבר הכי חשוב לאבא עם הילדים שלו?
שידברו איתו.
זה הדבר הכי חשוב, נהיה בקשר.
זה הדבר הכי חשוב להורים. נכון, הדבר הכי גרוע להורים זה שהילדים לא מדברים איתם.
כל שאר הדברים זה חינוך, זה הדבר הכי חשוב.
אז העיקר בתפילה, מה? דיבור.
דיבור.
עכשיו באתי,
מישהו סיפר לי,
שיש איזה מנזר כזה, בהודו,
שיש שם גלגלי תפילה.
אתם מכירים את הגלגל תפילה?
אתה מגיע ועושה כזה גלגול,
ומתגלגל, ואז כאילו זה נחשב שהתפללת.
כן, כאילו בעבודה זרה שלהם.
אז היום גם יש בטלפון,
מי שמתפלל בטלפון, אז יש סידור, אז אתה עושה ככה, נכון? אבל בסידור יש גם גלילה,
בטלפון יש גם גלילה,
אתה יכול ללחוץ וזה רץ לבד.
זה עולה לבד, אתה שם את זה על הסטנדר וזה רע, אתה יכול ללכת לעסקים שלך וזה בינתיים מתפלל ואתה
עובד על הטומאט, בסדר? אדם הגיע, הוא קרא סידור, הוא קרא, יש ספר כזה שהופכים אותו, דפים, הוא קרא סידור, עשה את הכל, כל מה שצריך בהלכה,
כל הברכות, הגיע בזמן, הכל זה, רק דבר אחד קטן חסר, מה?
הוא לא דיבר עם הקדוש ברוך הוא. הוא לא דיבר עם הקדוש ברוך הוא. בסדר? ולעומת זאת, בא בן אדם, יש אדם הפוך, שהוא לא יודע בכלל להתפלל, אבל הוא...
כמו הסיפורים של הבעל שם טוב על ההוא ששרק וההוא שזה וההוא ש...
ואומרים בשמיים, זה הפך את הכל לחדר הדרך.
אז מה נכון?
שניהם נכונים.
על השאלה האם אתה נותן מקום לכל אחת... ודאי שהתפילה ההלכתית, יהיה לב, יהיה בסיס.
כי אם אנחנו כל היום נצטרך להמציא את התפילה מחדש,
שאנחנו נלך לאיבוד.
אבל יכול להיות מצב שבו מרוב מסגרות והלכה פשוט שכחנו דבר אחד קטן. מה שכחנו?
מה הקדוש ברוך הוא רוצה? בדיוק, תאיכה. מה הקדוש ברוך הוא רוצה? זה הכול שכחנו.
בסדר?
לפני כמה שנים,
חברה של אשתי ככה דיברה איתה, הייתה קצת,
היה לה כאב בלב.
בעלה קנה לה מתנה ליום הולדת.
כן?
מתנה מאוד מאוד...
יום הולדת לאישה צריך להיות מתנה, נכון?
חובה, אין פה משחקים. אז הוא הלך, קנה לה מתנה, חבל, הזמן, איזה יקרתי פור ואלפי שקלים.
והיא מתקשרת ואומרת,
הוא לא שם לב שאני לא מתאפרת בכלל.
כלומר, זה כאילו, אתה עולה על המשבצות, אבל לא שאלת מה האדם רוצה, לא חשבת עליו.
אז שורש החיים של יהודה הוא להביט תמיד להשם יתברך בכל דבר שמעשה, אף על פי שאירעך הדין נוטה.
אם כל זה מביט להשם יתברך, שיראה לו את עומק האמת בהדבר.
כי יוכל להיות, אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים אך אינו לעמיתו
פן עיתון אחד טענה שקרית כמו שמצינו בקנדה רבה.
אתם יודעים מה זה קנדה רבה?
היו שני אנשים שאחד
אחד הפקיד אצל חברו אלף מטבעות זהב.
הפקיד.
הוא בא ואומר לו, תחזיר לי את המטבעות, הוא אומר לו, מה פתאום, לא הפקת אצלי כלום. הוא אומר, טוב, אין דבר כזה, רמאי.
רמאי, אני אומר לך, לא הפקת. טוב, תבע אותו לבית הדין, מה הדין?
מי שכופר בכל, מה חייב?
חייב
חייב שבועה, חייב שבועה, נכון?
מה זה?
מודה במקצת, חייב שבועה מהתורה.
כופר בק...
כן, בסדר, אמרתי שבועה, לא אמרתי את זה.
שבועה אדרבן. גם שבועה אדרבן זה דבר חמור מאוד.
שבועת אסת, יפה.
מה עשה הרמאי?
לקח
מקל חלול, במבוק,
כן, יש פה הפרופסור לקוסו חכמנו,
תכירו אתו.
ושם את כל הכסף בתוך המקל הזה, סגר אותו,
הגיעו לבית הדין,
אומר לו השופט, הדיין צריך לשאול, אין לי בעיה, אני מוכן להישבע, צריך לשים את הילדה לתנ״ך, בבקשה, הוא ביקש מהחבר שלו, אתה יכול רגע להחזיק לי את המקל, כן?
הוא אומר, אני נשבע שהכסף
לא אצלי, והוא אצל החבר שלי.
הוא צודק או לא צודק?
צודק. צודק. איפה הכסף? במקל.
ורבה הרגיש שמשהו מסריח.
אז הוא אמר לו, לא, לא, לא, תישבע אחרת. רבא אמר לו, תישבע שהכסף גם מעולם, התחיל להרחיב לו את השבועה, גם מעולם לא היה אצלך ומעולם לא זה.
אז הוא התחיל להגיד, לא, מה אתה רוצה, נשבעתי, ואז החבר שלו התעצבן, אמר לו, תישבע כבר כמו שהרב אומר לך, לא, שברנו את המקל, פתאום כל הכסף יצא.
אז הוא אומר,
זה נקרא דין, מצד האמת, הוא צדק, אבל רבא, הוא אומר, תכף אגיד שרבא היה כנראה משבט יהודה,
כן?
כי יכול להיות שאף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי הדינים,
אך אינו לאמיתו.
כי פן יתון אחד טענה שקרית כמו שמצינו בקנדה רבה וכמו כן נמצא בכל העניינים.
וזאתו שורש החיים של יהודה להביט להשם בכל דבר ולא להתנהג על פי מצוות אנשים מלומדה.
כל דבר שהוא עושה, תסתכל על הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, זה מה שאתה רוצה, לזה התכוונת בהלכה.
אני אגיד לכם איפה אני פוגש את זה, בסדר?
אני אגיד לכם איפה אני פוגש את זה פה. יש הרבה מקומות שאני פוגש את זה, אבל
שני מקומות. לפני הרבה שנים,
אז חבר שהיה איתי בצבא התחיל להתקרר,
לחזור בתשובה וזהו.
בקיצור,
הוא החליט לחזור בתשובה ואשתו לא.
עוד לא.
זה היה.
מה אתם אומרים?
קשה. בעיה? זה קשה מאוד?
אתה מגיע להלכה, זה...
נכון?
מה עושים?
מה עושים?
מה עושים?
אם אתה הולך עם ההלכה,
אתה מגיע, אתה מהר מאוד מגיע למסקנה שאני צריכה להתגרש.
לשם זה לוקח, כי היא אישה, היא לא, אז היא
מוכנה ללכת למקווה, היא הסכימה, אבל בלי כל מה שצריך וכל הבדיקות, היא מוכנה רק מקווה וזהו, אל תשגע אותי. וגם לא שבעה ולא נעה, כאילו מיד, זהו.
וגם לא תמיד מקווה, לפעמים כנרת, לפעמים ים, תיכון, ים זה, ים פה, ים שם, ככה, זה, מה שהיא...
אישה דבר כזה.
אבל אמרתי,
בלב, לא יכול להיות שאדם מתקרב לקדוש ברוך הוא וכתוצאה מהדבר הזה הוא יתגרש. זה יכול להיות דבר כזה?
זה לא יכול להיות.
אז מה עושים?
אז התקשרתי למאוגרים באיזשהו מקום נוסעים, התקשרתי לרב גדול שהיה באזור, סיפרתי לו את הסיפור, אמר לי,
נשלח אותם אליי,
אני אקח את זה על הכתפיים שלי.
ולאורך השנים כבר הצטמצמו הפערים והחלטנו על זה הדרך. היה סיפור נוסף
על בעל תשובה גדול, מפורסם, לא אגיד את שמו עכשיו,
כי הסיפור, לא בדקתי אותו עד הסוף, אז אני לא רוצה ש... על כל פנים,
הוא חזר בתשובה, והיה הרבה רעש מהדבר הזה.
ואחרי תקופה שהוא חזר בתשובה, הוא התחיל לשמור שבת, הוא בא לרב, לרבו,
אמר לו, אני, התשובה, הכל בסדר, יש לי רק קושייה אחת על כל התהליך התשובה הזה. הוא אומר לו, כשהייתי חילוני, לא עשיתי הרבה מצוות, אולי לא עשיתי בכלל, אבל מצווה אחת כן הייתי עושה.
הייתי נוסע בשבת לבקר את ההורים שלי. יש לי הורים זקנים, הייתי נוסע בשבת.
עכשיו,
אני ביום חול לא יכול לנסוע לבקר אותה, מאוד אסור וזה, ובשבת אני... איך יכול להיות שאני חוזר בתשובה ואת המצווה שקיימתי, היחידה, אני לא מקיים?
שאלה, כאילו קושייה של יהודה.
אתם יודעים מה הערב הזה ענה לו?
הוא היה גר ביפו,
ההוא שלו היו גרים בתל אביב.
הוא אמר לו, שר באופניים.
קח אחריות, שר באופניים.
מותר לשר באופניים בשבת?
מותר.
הסכמת הפוסקים שאסור. יש תשובה אחת של הבן ישחי,
פשוט רב פעלים, לאנשי מומביי,
בהודו שהוא התיר להם, לא סומכים על התשובה הזאתי.
לא סומכים על התשובה הזאתי הלכה למעשה, כי באמת אופניים זה מלא חששות,
שמא ייפול השרשרת, שמא ייתקן, שמא יתפנצ'ר,
מה לך חששות?
סיביון השבאח.
סיביון השבאח.
אבל יש מי שמתיר.
אם אתה ירא, אז אתה...
אם אתה אומר, זה יהודה.
מה הקדוש ברוך הוא רוצה? שהאדם הזה שחוזר בתשובה, הוא יתנתק מההורים שלו?
זה רצון הקדוש ברוך הוא. עכשיו, זו שאלה מדעת? מה, אנחנו יכולים לדעת ברצון השאלה? כן, אדם צריך לשאול את השאלה הזאת.
זה, עוד שנייה, זה המתח בין יהודה לבין יוסף.
כי אף
שעשה אתמול מעשה כזאת,
מכל מקום היום אינו רוצה לסמוך על עצמו,
רק כשהשם יתברך יאיר לו מחדש, רצונו יתברך.
ועניין זה חייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה, כי עת לעשות להשם.
שמעתם?
אני אתן לזה דוגמה. אפשר לתת לזה דוגמה?
אני אתן לזה דוגמא.
תנועת החסידות ראתה שהייתם פעם בתפילת קבלת שבת בבית הכנסת ליטאי?
אתם מכירים את מנגינת לך דודי שם?
אתם פה רגילים מכון מאיר, לכו...
אין, שכחו.
קונטרול, אלט, דיליט.
אין, שוב.
טוב, לך דודי כולם שרים.
לך דודי קראס כל פני שבת נקבל או... שם וזה אחר ודיבורי...
מה שנקרא ירי על מנת להרוג.
זה כאילו, כמה שיותר מהר נגמור את התפילה כדי שנוכל ללכת איתה.
ראתה תנועת החסידות מה עשו לתפילה.
התפילה היא עולם הולך ונעלם, תכף היא נהיית מת מצווה.
כולם רצים ללימוד.
אז אמרה תנועת החסידות, עצור.
מגיעים לתפילה כמו שצריך.
הכנה לתפילה.
מתגוננים. לפני כן עומדים חסידות.
קמים מוקדם, עומדים חסידות.
בחלק מהמקרים, מה קרה כתוצאה מהדבר הזה?
בעשר שנים. נכון.
אבל הם לא קמו ב-10, הם קמו ב-5.
ולפעמים עברו על ההלכה. אבל למה עברו על ההלכה? מה הסיבה?
כמו שאמרנו קודם, הם אמרו,
מה רצון השם יתברך? שנפגוש אותו.
אז אם, אתה יודע, באתי לפגישה בזמן,
הגעתי עם לבוש עם כל הבגדים, עם כל התיקים, עם כל הזה, אבל כל הפגישה, סותם את הפה.
אז מה עשית?
כל האופרציה נמצאת, הכל נמצא, וכלום לא קורה.
איחרתי לפגישה, אני יודע, אבל כשבאתי,
כבר אמרתי משהו רציני כי התכוננתי כמו שצריך.
זה תגובת משקל. תגידו, הכי טוב זה להגיע בזמן?
אני מסכים שהכי טוב, זה בעולם אידיאלי. אבל לפעמים העולם הוא לא אידיאלי.
לפעמים הוא... אתם יודעים מה אומרים? שכשהיה קבלת תורה, אז היה את היקים,
הדתיים לאומיים, והחסידים.
היקים הגיעו לפני הזמן.
אז כאילו, דרך ארץ קדמה לתורה, הגיעו, דרך ארץ.
החסידים הגיעו אחרי הזמן, אז הם קיבלו את כל הכוגל,
והזה הגיע בזמן.
כל פנים,
העולם הוא עולם מורכב.
זה מה שהוא אומר כאן.
שה' יתברך יעיר לו, מה אתה אומר?
שה' יתברך יעיר לו מחדש רצונו, ועניין זה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כעת לעשות... לפעמים, כן?
ולזה אלו שני השבטים מתנגדים זה לזה. ולעתיד נאמר, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יעצור את אפרים.
היינו שלאפרים לא יהיה טענה על יהודה במה שיוצא חוץ להלכה, ולא יעצר לו מזה.
כי יראה השם יתברך לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמיים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם.
הוא יראה, אפרים יראה של...
תראו, זה הכי הגיוני ללכת לפי השולחן ערוך, אין שום בעיה, הכל...
אבל לעיתים יש צורך כזה לשאול מה רוצה השם יתברך? מה רצונו?
מה הוא רוצה?
אני אתן אולי עוד דוגמה,
עוד פעם, בלי...
נכון, נכון.
אני אתן אולי עוד דוגמה,
אני עוד פעם, אני לא מביע כרגע עמדה על הסוגיה שעל הפרק, אלא באופן כללי, בסדר?
סוגיית הגיור
היא נוגעת גם למכון מאיר.
לאורך השנים בהיסטוריה של עם ישראל, כשהגיע גוי להתגייר, מה אמרו לו?
מה אתה צריך את הכאב ראש הזה, תלך מפה.
אם הוא בכל אופן התעקש, הערימו עליו קשיים.
כי אין עניין.
בסוף הוא התעקש, התעקש, התעקש, בסדר גמור.
אז גיירו אותו.
זה לאורך השנים.
עכשיו
מגיעים, הגיעו לכאן, אני אומר עוד פעם,
אני כרגע לא מדבר על המציאות, כי בפועל גם הגיעו לכאן גויים גמורים, אני לא מדבר, נגיד, על... הגיעו לכאן מכוח חוק השבות, הגיעו לכאן
מיליון יהודים מברית המועצות מרוסיה, שניתקו אותם בכוח מהיהדות שלהם לאורך 70 שנה.
וחלקם הגיעים בארבע שנים יהודי. ברוסיה הם סבלו כיהודים, יא אברה.
וכאן בארץ הם מזוהים במדינה, הם הולכים לשירות הזה, אומרים, אני יהודי, אני יהודי, אבל... אז למה אימא שלך לא יהודייה, למה אמא שלי לא יודעת?
תגדל אתה ברוסיה הקומוניסטית 90 שנה ותבין מה היה.
אז אלה,
מה רוצה יושב ידברך שנעשה איתם?
שנגיד להם, נחמיר עליהם, כמו שהחמרנו לאורך אלפי שנים, ונגיד להם, עד שאתה לא יהודי שאומר תורה ומצוות, 100% מגייר אותך?
זה ברור שהרצון צריך להיות כאן אחרת, ולכן גדול, אני לא אומר כרגע דעתי, אלא גדולי עולם, הרב עוזיאל והרב אונטרמן לפניו,
והרב דרוקמן בדור שלנו אמרו,
בוודאי הם צריכים לקבל עוד תורה ומצוות, שלא יהיה ספק, אבל
הם צריכים לקבל על עצמם,
כמו שהרמב״ם אומר, מודים להם קצת מצוות, מועדים, שבתות, חגים, ברית מילה, כאילו
שים אותם על הרף של מה שנקרא יהודים מסורתיים ומשם הם יתקדמו.
למה?
כי אתה אומר,
אני מסתכל על רצון השמית ברח,
סתם הוא הביא לכאן מיליון יהודים שהיו מנותקים מאיתנו.
זה נוגע בהמון המון סוגיות.
תראו עכשיו, אני חוזר רגע למדרש שדילגנו
בתחילת הפרשה.
המדרש,
ואז נגיד גם כמה דברים על חנוכה,
מהשילוח השני תעשו שיעורי בית.
מה אומר המדרש?
אמר יהודה ליוסף, מה נאמר לאבא?
אמר לו, אמור להביך, הלך החבל אחרת לי.
אמרו לו, תגיד, בן אחד הלך, עוד בן הלך. יוסף נעלם, גם בנימין.
אמר לו יהודה, דין שקר אתה דן אותנו.
כלומר, יוסף אומר לו, תגיד, מה אתה רוצה? כל מה שאני עושה, הכל לפי הדין.
אתם גנבתם, תפסתי, זהו, תלכו.
ויהודה אומר לו, אבל הכל מסריח פה, הכל!
אתה מבין, אני מזהה את כל ה...
ואז יוסף אומר לו, אה, אה, אה, אתה רוצה כאילו להסתכל על דברים כלליים?
מה אמרנו התנאי?
התנאי הוא שלא תהיה לך נגיעה בדבר.
אמר לו יהודה, נורא דשכם דליק בליבי. אש של שכם דולקת בליבי.
אמר לו יוסף, זה לא אש של שכם, זה אש של תמר קהלתך, אני אכבה אותה.
אל תשחק אותה כזה, אתה גם, היה לך כל מיני חטאים שקשורים של הריון.
אמר לו יהודה, רתח אנא ולדם האמן לי.
אני כועס ואף אחד לא ירגיע אותי. אמר לו יוסף, אני,
כעס שלך אני אשבור.
אמר לו יהודה, עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקי מצרים בדם.
אמר לו יוסף ליהודה,
צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתון את אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף יוסף.
כלומר, יוסף כל הזמן מעמת את יהודה ואומר לו,
אתה רוצה לברר מה רצון השם יתברך? תבדוק היטב היטב שמה?
שזה לא רצונך.
כי ללכת בדרך של יהודית זה מאוד מאוד מסוכן. אם אדם הולך בדרך ההלכה, בסדר.
מכוון ככה, מכוון אחרת, למטה, למטה, עשיתי כהלכה.
אבל אם אדם יש לו את האומץ להגיד, אני רוצה להבין מה רצון השם יתברך,
אתה צריך להיות נקי לגמרי. אם יש לך טיפת הנאה מהדבר הזה, אל תיגע, זה דרך מסוכנת.
כי אתה כאילו כבר נוגע בעצמך, נוגע בדבר. אבל אם אדם אומר אני לא נוגע בדבר, הפוך, יוצא לי מזה רק צער אולי, וגם אולי לא יבינו אותי, ואולי גם כמו שהיה בהתחלה בחסידות שרדפו אותם וכו', אבל אני מבין שזו עת לעשות להשם.
חייב!
חייב את זה. אגב,
יש עוד דברים שעברו בהם על ההלכה. לדוגמה, כולנו כל היום עוברים על ההלכה.
במה? לומדים תורה שבעל פה שהיא כתובה.
עשה את זה רבי יהודה הנשיא.
הוא אומרת לעשות להשם, הפרו תורותיך.
זה רצון השם יתברך בעת הזאת, ולכן הלך רבי וכתב תורה שבעל פה, זה איסור תורה,
לכתוב תורה שבעל פה.
הוא עשה את זה.
אני רוצה לסיים בדוגמה למתח הזה בין יהודה לבין יוסף.
אתם יודעים, זה ממש
שני טיפוסים של אנשים.
מישהו אחד שולח רק לפי ההלכה, מה שכתוב,
ומישהו שני שאומר, מה שכתוב
זה החלון של מה שהשם יתברך רוצה.
ואתה לא יכול לוותר כל הזמן לשאול את השאלה, אבל מה רצון השם יתברך?
ולפעמים קורים מקרים שבהם רצון השם יתברך הוא כאילו ההלכה מסתדרת, המתמטיקה ההלכתית מסתדרת, אבל...
אני אתן לזה עוד דוגמה, ואז נגיד משהו על חנוכה, בסדר?
יש בתורה מצווה שטמא יטבול.
טמא יטבול.
איש או אישה יטבול, כן.
אז קודם כל טומאה וטהרה זה ודאי סוד, יש בזה סוד.
אבל שימו רגע את העניין של הסוד בצד. מה נראה לכם רצתה התורה? מה רצה הקדוש ברוך הוא?
מה רצה?
אם אני מבין נכון,
האדם היה לו איזה חוויית טומאה, חוויה לא נעימה, חוויית טומאה, לא משנה,
עושים טומאה קלה, או נגיד טומאת מת, בסדר, הוא היה בלוויה,
לא עלינו.
אז אומרים לאדם, בוא תחזור חזרה לחיים.
תחזור חזרה לחיים.
איך תחזור לחיים?
באופן בסיסי אתה הולך לטבע,
יוצא מזה, הולך לאיזה מקווה מים כזה,
כמו שהיינו בטיול, אין הכאב, הכל זורם, הכל נובע, הכל חי. במיוחד אם אדם היה לו טומאה חמורה, כמו צרק,
הוא חייב לטבול במעיין,
לא יכול לטבול רק בבור,
צריך לטבול בנביעה חיה.
וגם מטבע הדברים, האדם שם די לבד, נכון?
הוא עם עצמו ולבד,
והוא טובל, אז מעבר לקדושה ומה שה...
התבודדות. עושה חשבון נפש, התבודדות,
ולכן דיברנו על תפילה, אז רבי נחמן שם הרבה מאוד דגש על התבודדות, נכון? שזה כאילו שיא על דברי מה שמדבר. אז גם פה,
ואז מכל המכלול הזה הוא יוצא, הוא יוצא חדש.
עכשיו מה?
אפשר ללכת גם למקווה.
אני,
אתה נכנס למקווה, אתה אומר, אני לא רוצה פה לזה, אבל אני יוצא עם, מזמן לא הייתי, אני לא,
כמעט לא הולך לתקוואות, כאילו, בגלל ה... כאילו, המהומה הזאתי, וצפוף, וכולם וזה, וכאילו, אתה כאילו רק רוצה להיכנס, אין ברירה,
חורף, גשם, אז אתה כאילו נכנס, יוצא כמה שיותר מהר, ואחרי זה צריך לנקות את הראש מה...
קיצור, מה... כן, בדיוק.
עכשיו, יש כאלה שכבר התרגלו לזה, אבל נראה לי, אני לא יודע, אני אומר את עצמי,
וגם המים, זה טון הכלור, הכל מיוס, נכון. עכשיו, הלכתית זה כשר, הלון, הלכתית, השקה, זריעה, למדתי מקוואות, בסדר גמור, זה עובד.
בהלכה זה עובד. זה מה שהתכוון הקדוש ברוך הוא, שנלך לטבול,
שנצא עם צריחים מכלור,
עם תמונות בעיניים, שהכל כאילו מציף אותך וכל זה, וזה...
התבלתי, ואז עם זאת אתה מגיע לבית הכנסת,
אז אני כבר שנים משתדל לטבול בחוץ, במעיינות, היו חסר כמה מעיינות בירושלים. איזה חוויה, אתה יוצא קצת קר, בסדר, אתה יוצא, עמי, מהמעייה.
הקדוש ברוך הוא טוב, והעולם טוב, והחיים טובים, הכל, הכל תענוג. ביום שישי הלכתי, יש לי איזה פינה קדושה בירקון, איפה שאני טוב, יש לי שם ביום שישי,
ועד שתענוג, מה זה?
לזה התכוונה התורה. עכשיו, אני לא אומר, הלכתית זה עובד.
הלכתית זה ודאי עובד, אבל...
תראו דוגמה מופלאה,
ובזה נסיים.
יש כל מיני דעות איך התחיל חנוכה, איך התחיל המרד.
אחת הדעות מספרת
שהמרד התחיל בגלל סוגיית הגזירה על הבנות.
חלק מהגזירות של היוונים הייתה שכל הנישאת, כל בחורה שנישאת, היא צריכה ללכת להגמון תחילה.
להיבהל להגמון,
הפקיד היווני, ואז היא יכולה לחזור הביתה.
עכשיו, הגמרא בכתובות, מי שכנראה נוספת כתובות, הגמרא בכתובות דנה בדבר הזה.
דנה.
בגזרה הזאת.
והיא לוקחת את הראש ההלכתי עד הקצה.
כאילו, בעצם, מה הבעיה?
מה הבעיה?
הלכתית יש בזה בעיה?
מה הבעיה? לא, לא,
בדיוק לא.
אתה מבין?
היא, האישה הזאת, אשת איש אמנם,
אבל זה אונס.
ואשת איש שנאנסה מותרת לבעלה.
זה לא מתחילה, זה לא... אין ברירה, אין ברירה. מה אתה רוצה שנעשה? אין ברירה.
פיקוח נפש. רגע, אתם למדתם הלכה.
למדתם הלכה או לא למדתם הלכה? אני רוצה לדעת מה קורה כאן.
כתוב בתורה בחי בהם ולא שימות בהם, נכון?
חי ולא ימות.
יש רק שלוש עבירות שייהרג ואל יעבור. לא תרצח, רצח, עבודה זרה וגילוי עריות.
זהו, זה היה לך.
האם לדבר הזה יש בזה גילוי עריות? תשובה?
לא.
לא.
למה?
כי אשת איש שנאנסת לגוי
מותרת לבעלה. הגוי, למחשבו, שאמרו את 200 פעם, השאלה מה היא, מה היא איתה?
האם היא נאסרת על בעלה? לא.
האם היא... לא.
אז זהו.
מה שהיה להוכיח?
מה נראה לכם?
והגמרא מספרת שככה היה.
שהם הלכו עם ההלכה, אמרו, אין ברירה, זה המצב, זה המציאות, זה און, זה, הם שולטים פה, זה הזה, זה הזה.
ואז עשו בירור הלכתי, ואמרו לכולם, הודיעו לכל הבנות,
כל מי שהולכת, שתדע שהיא יכולה ללכת, כי תהיה מותרת אחרי זה לבעלה.
לא, זה זה.
ואז
קמה חנה, בת מתיתיהו והשם שלה, והיא התחתנה,
ובאמצע החתונה עמדה וקרעה את הבגדים.
אז כל האחים שלה נבהלו ורצו להרוג דם. אמרתי להם, מה?
אז ביישת אותנו?
אני בסך הכול הורדתי את הבגדים לפני אנשים צדיקים, כמוכם, לא קרה כלום.
ובנות ישראל הולכות אחת אחרי השנייה על ההגמון, ואתם לא עושים שום דבר. למה? בגלל מה?
כי זה הלכתית עובר!
זה הלכתית עובר, אבל האם זה רצון השם יתברך?
על זה הם יצאו למרד. כלומר, יהודה היא יהודה לגזרה שווה.
יהודה המכבי לקח את הראש של יהודה,
הסבא רבא אבא, הוא כהן, כן, אבל זה כאילו זה,
ואמר, נכון שהלכתית זה עובר,
אבל זה הדוגמה איך אתה יכול ללכת עם ההלכה ולהגיע ישר לגיהינום.
צריך פה משהו שהוא מעבר להלכה, יוצא למרד.
כמו השם. יוצא למרד, כן.
אז לכן צריך את אלו ואת אלו. צריך גם וגם. ולכן המאה השילוח אומר שהחשיבות היא בהכרה. ודאי, קודם כל מכירים בחשיבות עולם ההלכה,
שדברים יהיו בתוך מסגרת ההלכה וכו', אבל צריך לדעת
שקיום ההלכה לא בא לפטור אותנו מהשאלה
האם אנחנו ממלאים את רצון השם יתברך או ממלאים את הרצון של עצמנו.
איך אמר לי פעם איזה חבר,
שיש לנו אבי שבשמיים.
הרב דב זינגר, ה-וי שבשמיים, צריך לסמן וי, להווי שבשמיים, הנה עשיתי וי, וי, הרבה ויים.
אני לא רוצה הווי שבשמיים, אני רוצה, אנחנו רוצים לקיים את רצון השם להתברך.
הכי חשוב, הדבר הגדול יותר זה למצוא את זה בתוך מסגרת ההלכה, לראות איך
אני,
כן, דיברנו היום קודם על התפילה, אז אני לא רק קורא סידורים, אני גם דואג שהתפילה תהיה משמעותית, לפעמים זה צריך לקצר,
ולא להעריך דווקא.
אבל זה שני טיפוסים, יהודה ואפרים,
אפרים,
יוסף ויהודה.
אחד הוא איש אמת,
הולך על פי ההלכה ביראה וענווה,
אבל יהודה בא להגיד לו, העולם הזה הוא יותר מורכב.
צריך לחפש את רצונו של המדברך.
ורצונו של המדברך זה שאדם ינוע,
יעשה באהבה, יעשה גם דברים לפעמים שהם חורגים,
כשהמטרה והתכלית היחידה שלו זה לעשות רצונך אלוהי וחפצתי.
שנזכה.
אז כמו באמצעו.
תגובה אחת
איך זה מסתדר עם הדבר תורה המפורסם שיהודה היה בגישה שעם ישראל צריך להיות בארצו בחממה ומשם להשפיע. ויוסף היה בגישה שצריך לצאת לעולם ומשם להיות אור לגויים. לכאורה זה הפוך, לא?