טוב, באמת, אנחנו, היה כאן בקשה מהקהל לשיעור לחנוכה, אלא מה שהבקשה הזאתי היא,
היא, רואים בלעז, ביוונית אומרים אוקסימירון, כן?
סתירה פנימית, כי חנוכה
הוא אחרי התנ״ך,
אז אין
חנוכה בתנ״ך. פורים יש בתנ״ך, זה הקצה האחרון, אבל חנוכה הוא 200 שנה אחרי
חתימת התנ״ך.
אבל כלומדי תנ״ך אנחנו יודעים שזה עובד הפוך,
נכון?
המילה זמן ביהדות בעברית, בלשון הקודש,
זה לשון זימון.
כלומר, יש לזמן תכונה כלשהי,
והתכונה מזמינה את האירועים לקרות בתוכה.
ולכן,
אם התכונה של חנוכה זה בית שני וייסוד בית שני וסביב בית שני,
אז זה אומר שהזמן הזה כבר הזמין לתוכו
את האירועים של בית שני עוד לפני שהיה חנוכה. כלומר, חנוכה זה רק הגילוי כלפי חוסט, זה קצה הקרחון, אבל עוד לפני כן,
ברבדים של עומק עמוקים כבר אנחנו אמורים לגלות
סימנים כאלה ואחרים להופעת
חנוכה בתנ״ך. אנחנו היום נלמד איזושהי סוגיה אחת
שהיא סגורה בין הלב לנצח. רק בואו ניזכר,
שבואו ניזכר,
מבחינת התאריכים,
שבאמת חנוכה מופיעה
בהקשר של בניית המשכן.
אז מה קורה? שיעור מתחרה מולי עם רבנים מתחרים.
לכבוש את המלכה עם מי בבית, אתה מבין?
היו פעם כאלה שתוך כדי שיעור הייתי רואה אותם קוראים מאמר באלון שאני כתבתי.
לא יודע, תקשיבו, השידור חי יותר.
רוק צור,
אז בואו נתחיל רגע מהמשכן עצמו. המשכן עצמו, מתי התחילו לבנות את המשכן?
לא, באיזה יום, באיזה תאריך?
מחרות יום הכיפורים, יפה אומר.
מתי הסתיימה מלאכת המשכן?
בכסלו.
המתינו עם זה עד ניסן.
ולכן כתוב בספר שמות,
אומר הקדוש ברוך הוא משה רבנו, ביום אחד לחודש הראשון תקים את המשכן. כי המשכן הסתיים, מלאכתו,
הסתיימה עוד הרבה קודם לכן. אז זה בעצם אומר שהמשכן,
שהזמן הזה של חנוכה הוא קשור לאיזשהו פוטנציאל של אור.
יש בו פוטנציאל, יש בו התחלה.
ההתחלה לא תתגלה ברגע עצמו. זה כאילו אני כרגע מייצר את המשוואה, בסדר?
הזמן, גם מבחינה אסטרונומית, אתם בטח יודעים, נכון?
שבזמן הזה מתחיל היום להתארך ועל הילה להתקצר.
והגמרא ידועה במסכת עבודה זרה שלנו, נחזור עליה,
כשהאדם הראשון ראה יום שמתקצר והולך ולילה שמאריך והולך, אז הוא היה בטוח שהעולם חוזר לתוהו ובוהו, ואז הוא ראה שזה מנהגות של העולם עושה ימים טובים.
אז מבחינה אסטרונומית,
פוטנציאל הזמן הוא פוטנציאל של אור קטן שמתחיל לבצבץ,
אבל עדיין לא מופיע, הוא יופיע בהמשך.
גם מבחינה היסטורית,
בית המשכן מוכן כבר, אבל הוא עדיין לא בא לידי ביטוי.
האמת שגם עשיית בית ראשון, גם היא על הרצף הזה, כי בית ראשון נחנך,
סליחה, מתחילה בנייתו באיזה ירח?
יר.
ירח זיו, גם כן קשור לאור.
וההתחלה של האור, הגמר יהיה ב...
אז זה המשוואה.
איפה אנחנו מוצאים את חנוכה בתור,
את כסלו, יותר נכון,
בתור איזשהו פוטנציאל,
אור קטן מאוד שילך ויתגבר לאור גדול.
אז בשביל הדבר הזה אנחנו צריכים לעשות קצת איזשהו טיול בתנ״ך.
אני עושה כאן איזה רקע קטן, בסדר? ואז נכניס אתכם לתוך האירוע עצמו.
ובכן, הרקע הוא כזה.
כידוע לכם, בעקבות הצהרת כורש
עלו לארץ
42 אלף גבעונים, נכון?
איזה גבעות הם ישבו?
גבעת שמואל, גבעתיים.
זה גם גבעות,
בסדר?
ישבו בלוד, באונו, בחדיד,
קריית יערים, כפירה, גבע גם, מכמס, בית אל, כאילו, ישבו, כן, פרסו כאן בכל המקומות. כלומר,
פרק ב' בספר עזרא,
שהוא פרק של רשימות,
זה כאילו פרק שמדלגים עליו, אבל חבל שמדלגים עליו כי הוא פרק דרמטי ביותר,
הוא בעצם מתאר שאותם 42,000 עולים לא באו להקים כאן רק מרכז דתי, כי אז
הם היו צריכים להתרכז איפה?
בירושלים,
אלא הם למעשה באו להקים מדינה.
ולכן התוכנית הייתה, בוא תיקח את האנשים שעזבו את
מקום האבות שלהם, הנחלה, ותגיד להם, אני הולך להחזיר אתכם לנחלה שלכם.
ולכן הרשימה כאן,
אנשי נטופה, בני עוז מוות, בני קריית יערים,
בני הרמה, כלומר,
זרובבל איתר אנשים שמוכנים לחזור חזרה
לארץ ישראל לפי הנחלות, מקום קברות אבותיכם,
ואיתם הוא חזר.
זה דרמה גדולה מאוד. אנחנו מבינים הרבה מ-12,000 איש עולים לירושלים, ממש לא.
הגיאוגרפיה המתוארת כאן היא גיאוגרפיה רחבה מאוד, כי הוא רוצה להקים מדינה.
בלי שכורש יודע. כורש נתן היתר
לבניית מרכז דתי.
זרובבל אומר, נתחיל מרכז דתי, אבל אנחנו נתפשט, בסדר?
זה היסוד,
הרשימה הזאת כאן בפרק ב'
היא היסוד ל... כן, יש כאן רשימה, בני לוד, חדיד, אונו, שנאה,
עימר, פשחור, יש כאן המון המון מקומות,
לבנה ועוד.
זה היסוד לכך שלא הרבה זמן אחר כך
מתעוררים כאן המקומיים,
הפלסטינים של אז.
אם היהודים היו באים לבנות מרכז דתי, יכול להיות שהם היו פחות... בסדר, אבל בעצם רואים שהיהודים מקימים להם מדינה על הראש.
ולכן הם מתעוררים,
כורש כבר לא בגזרה ואותו מחליף אחשוורוש,
והם שולחים לאחשוורוש כתב שטנה.
נכון?
זהו כתב השטנה.
וכתב השטנה הזה עוצר אותם לחלוטין מבניית המקדש.
והמעצור הזה נמשך 18 שנה.
מה קורה ב-18 שנים הללו?
שולחים את מרדכי לתוך הפוליטיקה הפרסית כדי לנסות לפתור שם את הבעיה מבפנים,
ובעצם מגילת אסתר נכנסת לתוך השנים הללו.
המסקנה של כל המאמץ של מרדכי מקופלת בפרק העצוב ביותר במגילת אסתר.
מהו הפרק העצוב ביותר במגילת אסתר?
הפרק האחרון, נכון? וישם, פרק י', וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ויהיה הים.
כל מעשה תוקפו וגבורתו.
ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך,
הלוא הם כתובים בספר דברי הימין ומלכי מדעי ופרס.
כי מרדכי היהודי גדול
עם משנה למלך אחשורוש,
גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודורש להם לכל זרועו. כל פסוק יותר גרוע מהשני,
כן?
אחרי כל מגילת אסתר אנחנו עדיין משלמים מיסים
לאחשוורוש ולא למדינה היהודית.
האירוע של מגילת אסתר לא כתוב בספר ההיסטוריה היהודי,
אלא הוא כתוב בתור אולי הפרק הראשון,
פרק א' בהקמת המדינה היהודית,
אלא הוא כתוב כפרק 258 בתולדות הממלכה הפרסית.
ומרדכי היהודי במקום שהוא יהיה הנציב העברי הראשון לארץ ישראל ששמו אליעזר יהודה הבן זה סמואל,
המכונה הרברט סמואל,
מרדכי הוא סגן נשיא ארצות הברית.
ג'ו ליברמן פעם מאה אחת.
הוא היה סגן הנשיא, הוא ניסה להיות נשיא.
היה לו סגן.
אה, הוא היה סגן טוב, כן, יכול להיות.
אז
כן, והוא שתדלן ליהודים, רצוי לאירופה, טה טה טה טה טה.
האם עד כאן?
ואז קורה דבר מאוד מאוד מעניין.
מאוד מעניין.
אחרי תקופת אחשורות,
הכל תקוע.
באים, תראו רגע את ספר עזרא, פרק ד',
באים,
סוף פרק ד',
פסוק כד',
בעדן,
אז,
בטלת עבידת בית אל-האדי בירושלים,
התבטלה עבודת בית האלוהים, והבטלה עד שנת טרטן למלכות דריה ושמלך פרס.
היא הייתה בטלה עד שנת שתיים.
טוב, אבל איך היא, איך היא,
חזרה.
מאז בפרק ה' והתנבא חגי נביאה וזכריה בר עידו נביאהיה על יהודיה דביהודה בירושלים בשום אלהה ישראל על און
כן בעדין קמו זרובבל בר שאלתיאל ויהושע בר יהוצדק וסרב למבנה בית אלהה דבירושלים ועמאון נביאה דאלה מסעדין לאון. כלומר הכתוב כאן
מגלה טפח ומכסה אלף.
הוא אומר באו הנביאים התנבאו והם התחילו לבנות והם הצליחו.
מה היה פה?
כאן נכנסות
רצף נבואות,
נבואה מאלול, נבואה מתשרי ונבואה מכ״ד בכסלו,
שנאמרות באותה שנה, היא שנת שתיים לדריווש,
בספר חגי, וזה פשוט לא יאומן איזה מהפכה הנבואות האלה עושות, ואיך כל זה קשור לאקסודוס
ובכלל לתנועת העלייה.
אקסודוס בשמה העברי,
יציאת אירופה תשע״ז, יפה, בקיאים כאן בהיסטוריה. בואו נלך
לנבואת חגי.
מה אומר לנו חגי?
הנביא חגי.
נבואה ראשונה,
הכל בשנת שתיים לדרייבש, המלך בחודש השישי, זה אלול, ביום אחד לחודש,
היד איבר אדוני ביד חגי הנביא על זה, ובבה בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמור.
כה אמר אדוני צבאות לאמור,
העם הזה אמרו לא עת בו עת בית אדוני להיבנות כלומר המסקנה הרוחנית האמונית של העם כתוצאה מהעיכוב הגדול זה שהם פשוט הקדימו את זמנם כנראה טעינו בטיימינג אולי לא נגמרו ה-70 שנה אולי פה אולי שם זו המסקנה שלהם
ויהי דבר אדוני ביד חגי הנביא לאמור העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב
אנחנו עוד פעם הכל אנחנו למדים
אתם ספונים כל אחד אז בעצם ניסו לבנות את בית המקדש לא הלך להם
אז כל אחד תתחיל להתרכז בטרסות שלו ובדל על עצמו איזה גינה והכל נהיה פרטי.
ועתה כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרככם
זרעתם הרבה ואהבה מעט אכול ואין לשובעה שתו ואין לשוכרה
לבוש ואין לחום לו והמשתכר
משתכר אל צרור נקוב. כלומר
יש גם רעב וכו'. כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרככם
שימו לבבכם
עלו ההר ואהבתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדם
אמר אדוני, תתחילו לעשות, לבנות.
פנו אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מנהום אדוני צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו. פרטיות!
כל אחד עסוק בעצמו.
תתחילו לבנות.
מה הבעיה אבל?
מה הבעיה?
מה הבעיה?
מה אומר להם הנביא בעצם?
תבנו בלי אישור.
נכון?
הוא אומר להם, תתחילו לבנות, אבל אין לנו אישור.
אתה אומר לנו לעבור על החוק.
הרי בפעם הקודמת שבנינו עם אישור היה כתב שטנה ולכן עצרו אותנו.
אז עכשיו אתה אומר לנו לבנות ללא אישור?
תוך שנייה יגיעו לכאן כל הפושטקים, כל המלשנים,
והפעם זה יהיה הרבה יותר גרוע, כי הפעם גם יחפשו ראשים.
לא רק יהיה צו עצירת בנייה, ייקחו שמות,
יכניסו אנשים לכלא,
אולי יוציאו אנשים להורג.
זה נראה לא ריאלי, זה נראה מוטרף.
ניסיון.
תמיד לשמוע בכל דברי הנביא, כבר אמרנו כמה פעמים שעיקר התפקיד של הנביא זה לא להגיד מה יהיה בעתיד, זה להגיד מה קורה בהווה.
אבל זה קשה, כי הרבה פעמים הפרשנות של הנביא להווה נראית הפוכה ולא ריאלית.
לא ריאלית פשוט.
אז בואו נמשיך.
אומר הנביא
עליכם קלעו שמיים מטעל והארץ קלה יבולה, ויקרא חורם על הארץ ועל הערים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר,
ועל אשר תוציא האדמה ועל האדם ועל הבהמה ועל כל יגיע הכפיים.
יפה.
אז כתוב וישמע זרוב אבא בן שאלתיאל ויהושע בן יוצא דק הכהן הגדול וכל שארית העם וכל אדוני אלוהיהם ועל דבריך רגע הנביא אשר כאשר ישלחו אדוני אלוהיהם ויראו העם מפני אדוני.
יפה, הם שומעים. כלומר, הם מתחילים,
מתחילים כאילו, זה נראה שהם מתחילים לבנות.
אבל אתה כבר...
רגע, רגע, אני עושה כאן...
אביאל, אתה דואג.
עד אחת, ידלקו פה שמונה נרות.
אז...
אבל כתוב כאן, ויראו העם מפני אדוני. כשאתה עושה משהו מצד היראה,
הדברים יגעים, כי הם מפחדים מהשם, אבל הם גם מפחדים ממי?
מהמלך.
ולכן,
יש כאן עוד איזה עידוד.
ויאמר לך אדוני במלאכות אדוני לעם לאמור, אני איתכם נאום אדוני.
וקדימה, ויער ה' אטרוח זו באב למשל תהיה לפחת יהודה, ויאטרוח יהושע בן יוצא כל אלה גדול, ויאטרוח כל שארית העם,
ויעבור ויעשום מלאכה בבית אדוני צבאות אלוהיהם.
טוב, יפה.
אז זה נראה שהעסק ממריא, זה היה בא' באלול,
עד כ' באלול, פתאום הסוללה, אה...
עוד פעם, ואז צריך עוד נבואה,
ביום 24 לחודש בשישי בשנת שתיים, לידריה בש המלך, הייתה עוד נבואה,
חיזקה אותם.
טוב,
ואז מדרגים, המשיכו לעבוד.
עברו החגים.
ראש השנה עם כיפור, עבר סוכות,
ואחרי סוכות היה להם משבר טוטאלי.
מדוע?
בשביעי,
ב-21 לחודש, אחרי סוכות,
היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור, אגב, אתם מכירים את החשבון שחנוכה זה סוכות,
שבאותה שנה לא היה סוכות, שנתיים לא היה סוכות במקדש, חנוכה זה החג הראשון במקדש,
אחרי סוכות, אז פשוט עושים חג מקביל לסוכות.
סוכות שמונה ימים, חנוכה שמונה ימים,
סוכות אומרים הלל שלם בברכה,
חנוכה הלל שלם בברכה. בסוכות אומרת המשנה בפרק 50, מסכת סוכה,
לא היה צריך אור בירושלים מהאור של הלפידים של שמחת בית השואבה,
שכל חצר הייתה מוארת מהצלוחיות שמן עם הפתילות שהיו עושים.
חנוכה גם כן חג של אור, וכן על זה הדרך.
אז גם פה היה להם משבר.
מה המשבר? אמור נא עזר ובבל בן שלתיאל פחת יהודה,
ואל יהושע בן יהוצלק הכהן הגדול ואל שארית העם לאמור, מי בכם הנשאר?
אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון,
ומה אתם רואים אותו עתה לו כמוהו כעין בעיניכם? איזה הדבר הזה?
נראה מצ'וקמת, נראה חסר, נראה חלקי, מיואשים, אין להם כוח להמשיך.
חזק אותם.
ועתה חזק זרובבל נאום אדוני, וחזק יהושע בן יהודה צדק הכהן הגדול, וחזק עולם הארץ נאום אדוני, ועשו כי אני אתכם נאום אדוני צבאות.
תמשיכו.
את הדבר אשר קראתי איתכם בצאתכם ממצרים, ורוכים עליהם לתוככם ואל תיראו. ואז הנביא אומר להם, זו נבואה מאוד מאוד דרמטית,
שצריך להבין על מה היא הולכת. כי כהוא אמר ה' צבאות, עוד אחת מעט, עוד קצת,
עוד טיפה תנשמו,
אני מרעיש את השמיים ואת הארץ,
ואת הים ואת החרבה.
והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים, ומילאתי את הבית הזה כבוד, אמר ה' צבאות.
אה, איך זה יכול להיות?
מה אנחנו מבינים את המטריה פחות או יותר, מה מדבר?
זה כל כך רחוק שיש פרשנים שרצו להגיד
שהנביא כאן מדבר על בניין הורדוס עוד 200 שנים קדימה.
אבל כבר אמרנו ונקטנו בכלל שלעולם יש לפרש את הנבואה על הזמן הקרוב
שבו היא נאמרת.
אם היא לא קורית בזמן הקרוב היא נדחית לזמן רחוק, אבל לעולם הנבואה מתכוונת לזמן הקרוב.
אומר הקדוש ברוך הוא, מה אתם דואגים? מכסף?
אל תדאגו,
לי הכסף ולי הזהב
נאום אדוני צבאות.
גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, אמר אדוני צבאות, ובמקום הזה יתן שלום ונאום אדוני צבאות.
אלה נבואות שנאמרו ב-24,
ב-21 לשביעי, כא' תשרי.
נו, אז בטח עכשיו הם יזדרזו.
מה אתם אומרים?
לא,
לא זזים.
ואז מגיעה נבואת החנוכה.
ב-24 לתשיעי,
כד כסלו,
בשנת שתיים לדריווש.
בשנת שתיים לדריווש היה דבר אדוני ביד חגי הנביא לאמור.
חידון.
מי רוצה לשמוע חידון?
כה אמר אדוני צבאות,
שאל נא את הכהנים תורה לאמור. תשאל אותם שאלה.
הן יישא איש בשר קודש בכנף בגדו
ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש
וינוע קונים ואמרו לו. כלומר, אם אדם הוא קדוש
והוא נוגע בחבר שלו,
אז הוא מדביק אותו בקדושה?
לא.
פשוט הוא מתאמן, הוא מתאמן.
היה אומר חגי, הנה המשך, אני רואה שאתם ממש...
אם יגע תמא נפש בכל אלה יטמע,
וימיום הקהנים אמרו יטמע. באמת מוזר, זה לא הדדי.
אם אדם טמא נוגע בטמא, הוא מטמא אותו. זה לא עובד מדרגה, אבל הוא מטמא אותו.
אז למה שאם אדם קדוש
נוגע במישהו קדוש, הוא לא יקדש אותו?
זה לא, מה מתברר?
מתברר שבשביל לטמא לא צריך לעשות כלום.
אם אתה פסיבי, אתה נטמע.
בשביל להתקדש
צריך להיות אקטיבי.
אז הנבואה כאן היא משל.
הוא אומר להם,
בעצם אתם אומרים לעצמכם, מה בסך הכל עשינו?
אנחנו לא מזדרזים.
זה טומאה.
טומאת הבטלה,
שאתם לא מזדרזים לבנות את המקדש,
היא טומאה מידבקת.
היא טומאה שעוברת מזה. זה שאתה לא עושה כלום, שאתה פסיבי, מישהו רק נוגע בך. אם אתה לא זז, אתה נטמע.
אם אתה רוצה להתקדש ולהיטהר, אתה צריך מה?
לנוע.
ולכן הוא אומר להם, ויען חגי
ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפניי נאום אדוני וכן כל מעשי ידיהם אשר הקריבו שם טמאות. אתה אומר, למה טמא? מה הם עשו?
אין פה שום סיבה מה הם עשו?
חלילה איזה טומאה, איזה משהו.
הטומאה
היא הבטלה.
הטומאה היא הפסיביות.
הטומאה היא הדריכה במקום.
זה הטומאה.
ולכן אומר להם חגי,
ועתה שימו נא לבבכם
מן היום הזה ומעלה.
אז היום כד ומעלה זה כה.
נכון.
אנחנו לומדים את הנבואה בדיוק ביום.
אין לך דבר בארץ ישראל, בירושלים,
במכון מאיר.
אין לך דבר יותר משובח מן הדבר הזה.
ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה, מטרם שום אבן אל אבן בהיכל אדוני. או, זה חשוב מאוד,
אמוריי ורבותיי.
עד עכשיו בעצם מה אנחנו למדים? שהם בנו רק את המזבח.
ואספו עצים ואבנים, אבל לא שמו אפילו עדיין אבן, למרות שכבר הנבואה נאמרה להם באלול,
ואנחנו כבר בכסלו, זה כבר כמעט חצי שנה, נכון?
אלול, תשרי, חשוון, כסלו, ארבעה חודשים.
הם לא זזו.
עדיין לא ניתנה אבן על אבן בהיכל, ההיכל זה המבנה הגדול.
אז הוא אומר להם, שימו לבבכם, מיותם בא אל ערמת עשרים בהייתה עשרה, בא אל היקב לחשוף חמישים פורה בהייתה עשרים,
כלומר, עוד פעם הוא מתאר את המשבר,
מתאר את הרעב.
הקלתי אתכם בשידפון ובירקון ובברד ואת כל מעשה ידיכם, ואין איתכם אלי נאום אדוני.
שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום 24 לתשיעי
למן היום אשר יוסד היכל אדוני, שימו נא לבבכם. זאת אומרת, הנחת אבן הפינה הייתה ביום הזה של בית שני.
עכשיו, תכו סוגריים,
אנטיוכוס ידע מזה,
ולכן הוא שם את הפסל בכ״ד ובכ״ה והמכבים ידעו מזה ולכן הם תיארו את המקדש בכ״ה זה הכל נמשך מכאן
אבל הדרמה אנחנו עוד לא מבינים אותה חכו אנחנו תכף מגיעים אבל רק בואו נבין זו הנבואה כלומר הנבואה שכן הזיזה אותם
הייתה הנבואה שנאמרה בכ״ד כסלו והאבן הונחה בכ״ה
העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך
מן היום הזה אברך
מכ״ד כסלו והלאה כלומר כ״ה
תתחיל הברכה במעשי ידיכם.
והברכה היא, גדול יהיה כבוד הבית הזה, אחרון מן הראשון.
ויהי דבר אדוני שנית אל חגי ב-24 לחודש לאמור.
אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמור, אני מריש את השמיים ואת הארץ. המהפכה שדיברנו עליה בפרק ב', קרובה מאוד,
קרובה מאוד, אתה אפילו לא יודע כמה היא קרובה. דרמה לפנינו, לפתחנו.
צריך להיות במתח כרגע.
אז כי עוד פעם, אז אולי הוא מתכוון על אלכסנדר מוקדון,
על הורדוס, לא, לא, לא.
צריך תמיד לפרש את זה הכי קרוב שאפשר
אני מריש את השמיים ואת הארץ והפכתי כיסא ממלכות וישמתי חוזק ממלכות הגויים והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחי ויום ההוא נאום אדוני
אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום אדוני ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאום אדוני צבאות בסדר?
עוד ברשותכם משפט וחצי מנבואת זכריה
הרי גם זכריה מדבר על אותם
תקופות, בחודש השמיני בשנת שתיים לדריווש.
אז זה היה בתשיעי, זה בשמיני, זה ממש חשוון, כסלו.
אז יש כאן נבואה ארוכה, אנחנו אולי נראה אותה בהזדמנות אחרת, אבל
תראו את פרק ד',
פסוק ח'.
סליחה, בואו נתחיל פרק ד',
פסוק ו'.
הוא מראה לו את המנורה וכולי, זו ההפטרה של חנוכה, אתם מכירים?
ואז הוא אומר ככה, ויען, ויאמר אלי לאמור, זה דבר אדוני לזרובבי לאמור, לא בחיל ולא בכוח,
כי אם ברוחי אמר אדוני צבא. כלומר ההצלחה שלך היא לא תהיה תוצאה של איזה מאבק צבאי זה יהיה משהו שהוא רוח השם תעבור
מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור כרגע זה נראה שיש הר גדול
בלתי אפשרי למעבר בדמות צו הפסקת הבנייה שלא נראה שהולך להשתנות
זה הולך להיות בבת אחת כמו מישור להסתדר ככה מעכשיו לעכשיו
והוציא את האבן הראשה תשועות חן חן לה משל פה הוא משל חשוב מאוד
מהי אבן הראשה?
אבן הראשה מחזיקה לא את הבניין, אלא את הקשת, נכון?
אבני ראשה זה גם התוכנית להכשרת מנהלים במשרד החינוך, אבני ראשה.
איך בונים קשת?
עושים אבנים עם פיגומים, מחזיקים את האבנים ככה עם פיגומים, ואז כשזה מגיע למעלה,
תוקעים אבן למעלה, היא בדרך כלל בצורה כזאת, בחוזקה,
ואז היא לוחצת על כל האבנים והיא מחזיקה אותן, ואתה יכול להוציא את הפיגומים מלמטה.
מחזיק מעמד או לא מחזיק מעמד?
כמו שאנחנו רואים בכותל, נכון? הקשתות האלה מחזיקות מעמד.
אתה רוצה לפרק את הקשת? לא צריך להתחיל לעבוד קשה. אתה רק מוציא את האבן מלמעלה, פפפ, הכל נופל.
אז הוא מתאר, הנביא, הנביא חגי, מתאר
שהמהפך
והשינוי יהיה כמו שאתה מוציא אבן ראשה ופפפ, הכל מתיישר לך.
עכשיו, אתם יודעים,
הרבה פעמים מי שמניח את אבן הפינה
זה לא מי שגוזר את הסרט.
לא זוכר. לא זוכר לגזור את הסרט.
נכון?
יש אחד יניח אבן פינה, לא יודע מה, לתחנה המרכזית בתל אביב
הייתה פיל לבן,
הפיל הלבן נהיה פיל אפור ומכוער, הבנתי שעכשיו הולכים לפנות אותם משם סוף סוף.
האדם יניח איזה אבן פינה והרבה טקסים, לא.
אומר הנביא, לא במקרה שלנו.
וידיבר אדוני אלי לאמור, ידע זרובבל ייסדו הבית הזה וידיו תבצענה.
הוא ייסד, הוא יבצע, הוא גם יגזור את הסרט.
וידעתה כי אדוני צבאות שלא אחני אליכם,
אה, אתם בזים ליום קטנות, מי בז ליום קטנות, ושמחו וראו את הבל עבדו ביד זרובבל וכו' וכו'.
טוב,
נבואות.
אבל, מוריי ורבותיי, הנבואה הזאת מעמידה
את שווי יהודה ובנימין בפני אתגר לא פשוט.
מצד אחד, רב גרשון הנביא אומר להם, לכו על זה, אני איתכם.
מצד שני, הערכה מפוכחת של המציאות
תלמד שברגע שהם יתחילו לבנות,
מיד יגיעו לכאן כל הפקחים,
יהיה כתב שטנה שיופץ לפה מעלה,
והפעם לא יסתפקו רק בעצירת הבנייה, אלא יסתפקו, אלא בעצם יחפשו את הראשים.
מה לעשות?
הנבואה נראית לא נורמלית.
בואו נראה מה קורה בספר עזרא.
ספר עזרא,
פרק ה',
פסוק ג',
בזמנה, באותו הזמן,
איך שהתחילו לבנות,
עתה עליהון תתנאי פחת עבר הנהר,
ושטר בוזניי, פסוק ג'.
בפרק ה' בעזרא וכנבטון וכן עמרין לאום
מיד הגיעו כל הפקידות המקומית ואומרים להם מן שם לחום טעם ביתא דנה לבנה
באשורן לדנה לשכנא... יש לכם מישהו?
מי זה?
עדיין קנמא אמרנה לאום
ואז הם עוד אמרו להם מן ינון שמהת גובריה דידנה בניאנה בנה אנחנו רוצים את השמות מי כאן האחראי?
אתם מבינים איזה מכת מוות זה עלולה להיות
לשיבת ציון
אם יגלחו עכשיו את כל שכמת המנהיגות
ויקחו את זרובבל ואת יהושע, הרי הם שם היו ארבעים ושתיים אלף איש, לא מה...
אומרים, לא הבמבות הכי צהובות בחבילה, מה שנקרא, לא...
כן.
אז כתוב
ואין אלוהים הייתה על שווה יהודה ולא בטילו אמו עד את טעמה לדריו ושייך ועדי נתיבון נשתבנה על דנה. כלומר,
הם אמרו, קודם כל הייתה עליהם אין אלוהים לטובה,
והם לא הפסיקו את הבנייה,
למרות שכבר, יאללה, כבר תפסו אותנו, בואו נמשיך, נראה לאן נתקדם.
וזה ברור שיש כאן מתח אדיר.
רבותיי, שימו לב.
פה קרה,
זה הכל מנבואת חנוכה,
קרה דבר מדהים בהפוך על הפוך. כדי להסביר מה קרה,
לפני שנקרא טיפת הפסוקים,
אני אגיד אותם בעל פה, אבל להסביר מה קרה, אנחנו צריכים לשים פעמנו
לאותן שנים הירואיות, הרות גורל,
השנים 1945-1948, תש״ה, תש״ח.
בסדר?
מדוע הן שנים הרות גורל?
כי בשנים האלו העולם כולו עסוק בהמון המון סוגיות שכולן בוערות,
כולן דחופות,
כולן קריטיות.
הסוגיה הראשונה, שיקום אירופה.
אירופה חרבה, עשנה ומרוסקת
אחרי מלחמת העולם השנייה,
חמש שנים של מלחמה שהשאירה את אירופה חרבה לחלוטין. צריך לשקם את אירופה, תוכנית מרשל הידועה.
המלחמה ביפן,
לא, נדמה לי שבמאי 45' נגמר הכל.
במאי 45' הכל נגמר.
אז אין בעיה.
הסוגיה הבאה, לא משנה, אוגוסט, אני אמרתי 45'. הסוגיה הבאה צריך לשקם את יפן.
זה גם סוגיה.
הסוגיה הבאה, מזרח אסיה,
הודו, בורמה, הפיליפינים, זה שם הבריטים מושקעים שם הרבה מאוד.
הסוגיה הבאה, לכולם ברור, למנהיגי זה,
זה שסטלין מתכנן את הדבר הבא, והוא לא מתכוון לעצב במזרח אירופה, אז כולם מפחדים שתהיה עוד מלחמת עולם הפעם מוברית המועצות.
כלומר,
ויש מיליוני פליטים שנעים ממקום למקום, יש סוגיות
דרמטיות שמונחות על הפרק.
למה שהסוגיה,
אני לא אומר שהיא לא סוגיה, אבל היא סוגיונת קטנה,
יחסית
שנקראת פלסטין, ארץ ישראל והמועצות הבריטי,
תהיה בכלל רלוונטית, היא בכלל תהיה על השולחן של הדיונים.
היא, בסדרי העדיפויות, כמו שמניתי לכם כרגע, נראית אחרונה שבאחרונה יש כל מיני דברים הרבה יותר חשובים.
כי אחרי הכל בארץ ישראל לא הייתה מלחמה, המלחמה לא הגיעה לכאן.
מה יכול לגרום
לסוגיה ארץ ישראלית
להעסיק את אומות העולם?
ברמה כזאת,
שכמו שאנחנו יודעים, נשלחו לכאן ועדות,
הוועדה קראו לה אונסקופ,
United Nation Special Community of Palestine, כן,
כן, הוועדה המיוחדת לזה שאחרי זה הגישה את מסקנותיה על האו״ם ובעקבות הדבר הזה התכנסה עצרת האו״ם בפלאש מדו, בי״ז כסלו, כ״ט בנובמבר וההחלטה וכו׳.
אנחנו נורא מתפעלים מההחלטה אבל למה בכלל שייכנסו להחלטה חבר'ה תחכו בתור יש פה סוגיות הרבה יותר בוערות מה אתם מדברים עכשיו אז נכון הייתה השואה
שישה מיליון יהודים נהרגו אנחנו ודאי מרוכזים
מבחינתנו ברצח העם שלנו, אבל אם אתה מסתכל רגע ברמת המספרים אז נהרגו מבחינת חיילים, נהרגו
עשרות מיליוני רוסים נהרגו, והאנגלים והאמריקאים השכיבו
מאות אלפי חיילים הרוגים במלחמה הזאת וכן על זה הדרך. אז כן,
רבותיי, מה שקרה
זה שהתנועה הבלתי-לגאלית
שנקראה העפלה,
מעבר לאנשים שהגיעו לכאן, העולים,
שהם לא היו רבים, צריך לדעת,
ההפעלה לא הביאה לכאן, אחרי הכל, רובם נתפסו.
היא דאגה שהעניין היהודי יהיה כל הזמן מונח על השולחן.
כל הזמן הוא היה, והיה תקשורת כבר,
וזה גם דרמה, refugees, פליטים, באונייה, סירה, הבריטים, תופסים, מורידים, מעלים, מחזירים.
וראש וראשונה לבניית התודעה העולמית,
הלוא היא הספינה, אקסודוס,
יציאת אירופה תש״ז,
שנתפסת
בלב ים,
מנהלת מאבק עם המשחטות הבריטיות,
מעפילים נפצעים, חלקם גם נהרגים,
היא נגררת לנמל חיפה, שם מורידים אותם מהנמל ומעבירים אותם לאוניות גירוש,
כולם בטוחים שזה לקפריסין, ולמרבה הפלא, ההשגחה והנס,
בזמן שאקסודוס
הגיע לנמל חיפה והורידו ממנה את המעפילים, חלקם על אלונקות,
אימהות עם ילדים, פצועות,
להעביר אותם למדינת הגירוש, הזדמנו לשם שניים מחברי הוועדה, ועדת אונסקופ
וראו את זה ביניהם, אמרו, זו הייתה העדות
הטובה ביותר ששמענו מדוע היהודים צריכים מדינה.
עכשיו, זה כבר נהיה אירוע.
צוותי התקשורת מלווים כי ניתנה ההוראה
לא לקחת את... כי בעצם כשהקפטן שם יצא ללב ים,
הוא פתח את הפקודות והוא היה בטוח שהוא הפלגה קצרה לקפריסין.
מה הוא מגלה? פקודה,
קח את איזה שתי אוניות לפורט דה בוק, לא לצרפת, פורט דה בוק בצרפת.
ואז כבר צוותי תקשורת מגיעים.
בצרפת הבריטים אומרים לפליטים קחו דרכון, תרדו לאן שאתם רוצים, אירופה פתוחה.
לא יורדים.
מאבקים, מלחמות, שמן רותח, תקשורת,
ואז האונייה נגררת לגרמניה.
כלומר הסיקור התקשורתי של יציאת אירופה תש״ז קדם
ושם את הסוגיה הציונית
של הקמת מדינה ליהודים, למרות שבאמת אפשר להגיד שאובייקטיבית,
חד משמעית,
היו סוגיות בוערות הרבה יותר לעולם לטפל בהן,
חוץ מהפינה הקטנה כאן במזרח התיכון,
אבל יוצר הדורות מראש,
קורא הדורות אלוהיך יקרא, ארגן את זה בצורה כזאת מדהימה,
שזה נהיה כאילו הדבר מספר, אתם יודעים, אין יחס בין תקשורת לבין אמת,
משהו דרמטי,
אצלנו במקרה שלנו זה גם אמת, כן, אבל משהו דרמטי, משהו מעורר זה, וזה פליטים, וזה...
על זה כתב
אלתרמן את השיר שלו,
הידוע,
מה?
לא, לא, מגש הכסף זה משהו כזה, לא, הוא כתב הרבה שירים ידועים.
הוא כתב את השיר,
זה שיר שמתאר את השואה, אבל מתחיל,
כן, ילדה כן ידיים זכות, כן, עכשיו כבר מותר לך לבכות, כבר
הלילה רוגע, וצח, כבר הדוד יוזף קרמר הלך,
כבר הרדיו ספר ומנה, מי עשו לך כבשה מעונה?
צייתנית ומשכלת היית ובחושך בחול ובחית
ואפילו פן אוזן תשמע את שינייך צימחת בדממה.
ועל כל ועל כל ועל כל כבר הוכן קטנתי פרוטוקול והודק והושם בסיכות ועכשיו כבר מותר לך לבכות. זה השואה.
עכשיו ההעפלה.
את תגי בליל שערה אך תגי חי רם ונורא.
נערים נחושים
נערים הבאים למולך יסאום בכפלי כותומתך,
התגי מול שבעים פרלמנטים בים והחוק ינצח את החוק, כאילו כל השיר הזה ממשיך וכוכב מרחוק יעיד איך בקט את הים בשנית.
הוא מתאר את כל חציית הגבולות וכאילו
שבעים פרלמנטים בים, זה נכתב סביב הדבר הזה,
סביב איזת אירופה. וזה שם את
התגיעי בליל שערה, אך תגיעי חי רם ונורא,
החוקים הקמים לנגדך יקרעו כקרעי קטונותך,
בידייך רק
צרור פת קיבר, אשר אונרא נתנה למחר,
זה כאילו המילים,
ונערים נחושים כאגרוף יישאום בחיקך אל החוף.
זה כאילו ה...
ואתה שוב תבקעי את הים מול 70 פרלמנטים וים
וחדר, זה שיר ככה, ממש דברי נבואה של אלתרמן
אז זה שם את ה... כלומר, דווקא העובדה שהייתה פעולה לא חוקית,
בלתי חוקית בעליל,
שהלכה נגד הבריטים, נגד ויצמן, ויצמן אמר בוא נתאם, בוא נדבר, בן גוריון אמר עזוב, אין מה לתאם, קדימה, מקימים מדינה
זה בהפוך על הפוך העלה את הסוגיה הציונית על השולחן, שם אותה בראש סדר העדיפויות, התכנסות של האו״ם
הצבעה, טה-טה-טה-טה.
בהפוך על הפוך.
זה בדיוק
מה שקורה כאן.
אני מקצר לכם,
כתב השטנה נשלח לדריווש עם השמות,
עם הפרטים, עם התלונה, עם מרקר אדום כזה.
עכשיו, דריווש הוא מלך, הוא אימפרטור,
יש לו באמת הרבה מה לעשות בחיים.
אבל מכיוון שהסוגיה הגיעה, צריך לטפל בה.
צריך לטפל.
זה הגיע, כתב השטנה הגיע, ויחד הגיע גם עם התגובה של היהודים. התגובה של היהודים זה מלאכת מחשבת של,
וואלה, לא ידענו, כאילו.
אומרים לו, מה, מה,
אנחנו לא עשינו כלום, היה בית מקדש, שלמה המלך בנה, נבוכדנצר השמיד,
ואז כורש אמרנו לבנות, אז אנחנו בונים. זה כאילו כתב, זו התשובה שלהם. תראו בעזרה, מה, לא.
כאילו,
הם מדלגים על כל הצו הפסקת עבודה ועל כל הזה, אני אקרא לכם פה כמה משפטים.
ברם, בפרק זה,
ברם, בשנת חדה לכורש מלכה, די בבל,
כורש מלכה סמת העם בית אלעדנה לבנה, כורש אמרנו לבנות
ואף מאניה דה בית אלוהיה הוא החזיר לנו,
וזהו!
ואנחנו בונים, ואם על המלך טוב, פסוק י״ז, תבקר בבית גנזך ותראה את הצהרת כורש.
כאילו, הם דילגו על כל הדין כזה.
טוב, עכשיו דר יהווש, הוא אדם עסוק,
אבל הגיעה לפניו איזו סוגיה, הם עבורים על החוק,
והחוק, מדי הוא פרס, זה הדבר הכי חשוב בעולם,
אז הוא נכנס לסוגיה!
זה פתאום קיבל
עדיפות עליונה, כן? בדפולט זה פתאום קפץ בדחיפות, בטיפול.
ואז קורה דבר מופלא מאוד.
מה קורה?
רבותיי, שימו לב.
חשוב מאוד.
שימו לב.
אנחנו קראנו בתחילת ספר עזרא ובסוף דברי הימים על הצהרת כורש.
נכון?
בשנת אחת,
העירה שם את רוח כורש מספריו ויצא בזה, וגם במכתב לאמור.
נכון?
ויקרא, וכל, וגם במכתב לאמור.
אבל את המכתב אנחנו לא קוראים.
אנחנו קוראים רק את ההצהרה הכללית.
כה אמר כורש מלך פרס, כל ממלכות ה' נתן לי השם אלו השמיים בארץ, הוא פקד עליי לבנות לו בית בירושלים.
אנחנו קוראים. את ההצהרה עצמה אנחנו לא קוראים, אנחנו לא יודעים איפה היא.
למה?
מפני שכורש כתב הצהרה,
מהר מאוד חזר בו ממנה, כי ההצהרה הייתה מאוד מאוד דרמטית,
פרסם כל קורא כללי כזה,
וחוזר בו גם.
בהתחלה הוא אמר, כל ממלכות הארץ נתן לי השם אלוהי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית
בירושלים אשר ביהודה, ואז הוא ממשיך, מי בכם מכל עמו,
יעיל לאב עמו ויעל ויבנה את בית האלוהים אשר בירושלים, אלוהים מקומי, הוא חזר בו מהכל.
עכשיו, דרייבש, בגלל המעבר על החוק,
בגלל הזה, הוא עכשיו צריך לברר את הסוגיה,
אז הוא בודק בבית הגנזים, ואת מה הוא מגלה?
את הצהרת כורש המקורית,
הכתובה,
הראשונה,
מה כתוב בה? אתם יודעים מה כתוב בה?
לא יאומן.
כתוב בה שהיהודים יבנו את בית המקדש,
כתוב בה את המפרט הטכני של בית המקדש,
מה יהיה גודלו,
מה יהיה גודל האבנים,
מה יהיו העצים,
ושהמלכות מממנת את הכול.
תראו,
פרק ו',
פסוק ג',
זה הצהרת כורש האמיתית שעד היום לא פגשנו.
בשנת חד לכורש מלך כורש מלכה שם תעם בית אלאה בירושלים,
ביתא יתבנה הבית יבנה.
עתר די דבחין דבחין, המזבח,
ושוי מסובלין,
רומא אמין שיטין גובה שישים אמות,
פתאיה אמין שיטין, אורך,
גם כן שישים אמות,
שישים על שישים, כי זה עצום,
נדבחין דה אבן גלל תלתה, שלושה נדבחי אבן גלל, זה אבן מגולגלת, צריך לגלגל אותה מרוב שהיא כבדה,
נדבח דאה אחד,
נדבח מעץ,
ונפקעת מבית מלכה תתייעב. וכל ההוצאות של האירוע הגדול הזה יינתנו מבית המלך.
את זה דריווש מגלה.
ואז דריווש מחליט לתקף את הצהרת כורש המקורית,
שכורש בעצמה לא תיקף אותה.
וואו.
וכאן הוא נותן פקודות לתת להם זה,
וגם לתת להם גם קורבנות, להקריב, שהתפללו עליו.
כלומר,
תחילת ייסוד בית שני
היא בעקבות נבואה שנאמרה בכד כסלו על כה כסלו
שגרמה לדרמה גדולה ולכתב שטנה,
הציפה את הסוגיה הציונית
לראש סדרי העדיפויות ובהפוך על הפוך גילתה את הצהרת כורש המקורית שאפשרה את בניית הבית השני.
זו גבורה.
הגבורה היא ללכת עם דברי הנביא בהווה למרות שהם היו נראים לא ריאליים ובסוף מה יתברר? זה כל כך חנוכה,
לא קרה נס,
לא קרה דוקוס פוקוס, הריאליה התהפכה בהפוך על הפוך והיא עצמה גרמה לנס הזה.
כלומר יכולת להגיד שמע מעפילים זה כזה מיותר אנחנו סתם מפסידים וזה אפשר להגיע להסכם עם הבריטים עזוב התרומה של ההעפלה התרומה הקטנה שלה הייתה היהודים שהגיעו לכאן התרומה הגדולה הלא תסולא ופז הבלתי חוזרת שלה הייתה העובדה
שדווקא בגלל שזה היה לא לגלי היא שמה את העניין הציוני בראש סדרי העדיפויות
וגררה את החלטת החלוקה וכו' וכו'. זה בדיוק מה שקורה כאן. וכל זה מאיפה נופק?
מחנוכה,
מכ״ד בכסלו, מהזמן. ולכן זה לא מקרה, מוריי ורבותיי,
זה לא מקרה שהחלטת האומות המאוחדות הייתה ביום י״ז בכסלו.
וכאן אני רוצה לסיים, ברשותכם, בסיפור שסיפר לנו בהתוועדות, שהתוועדנו בקהילה אצלנו עם מיכי יוספי,
סיפר סיפור שכתוב בספר נשיא וחסיד, ספר על שזר.
כך כתוב, הסיפור שם בספר הזה.
הוא אומר, שזר היה חלק מהמשלחת של הסוכנות היהודית
לעצרת האומות המאוחדות, לשכנע וכו'.
עכשיו, שזר,
אז הסיפור הזה ממש יפה,
שזר הרי הוא שניאור זלמן רובשוב, כן? אבא שלו היה חסיד של הרבי הרשאבוד.
והוא, אתם מבינים, בחר
להיות ציוני.
אז הוא מספר שכשהוא עלה לארץ,
אבא שלו קרא לו ואמר לו, אתה בחרת בדרך שלך וזה בסדר גמור, אני יש לי בשבילך בקשה.
אומר לו, וכל פעם שתהיה בהתלבטות,
אם יהיה לך ספק מה לעשות,
תנסה להיזכר בניגון ארבע באבות.
ארבע באבות.
אם תזכור את הניגון, תדע שהדרך נכונה.
אם לא תזכור, אל תלך בדרך הזאת. זהו.
זה היה העצה שאבא שלו נתן לו.
הוא מספר שהם הגיעו לארה״ב, לניו יורק,
והרי ההחלטה הייתה צריכה להתקבל ברוב של שליש.
ולא היה.
המצב היה מאוד מאוד קשה, והוא אומר שכל התקופה שהם שם מדברים וזה, הוא מנסה להיזכר בניגון ולא מצליח.
לא מצליח.
ואז הוא אומר ששבוע לפני ההצבעה, וכל הזמן היושב-ראש הברזילאי הזה, איך קוראים לו אמרת? הוא סוואלד, הוא כל הזמן דוחה את ההצבעה.
הוא כל הזמן דוחה את ההצבעה, כאילו, תקשיב, עוד טיפה, עוד טיפה, הם כל הזמן ניסו להעביר אנשים מהתנגדות לנמנעות.
הוא מקבל טלפון מהרבה אריאץ, אז הרבה אריאץ היה רבה, והרבה אריאץ שואל אותו מה קורה, מה המצב, הוא אומר לו גרוע מאוד,
צריך ישועות.
אז הרבה אומר לו, יהיו ישועות גדולות
ותבוא אליי לבשר לי את זה, באופן אישי.
הוא מספר שם שאחרי שהרבה סיים את השיחת טלפון,
הוא נזכר בניגון.
הצליח להיזכר בניגון.
טוב, התוצאות אנחנו יודעים, 33 בעד,
10 נגד, 13 נמנעים,
ברוך השם, שמחה גדולה.
עכשיו שזר הבטיח
לבשר לרבי.
ההצבעה הייתה ביום י״ז,
י״ז, פה זה היה בארץ, זה היה יום שישי,
י״ז בכסלו,
מיד אחרי זה שבת, הוא לא יכול לנסוע,
הוא בעצם הגיע לבשר את זה לרבי ביום י״ט בכסלו.
הוא היה בפברייגן,
ושם הוא גם הכיר את החתן של הרבי, את הרמ״ש, אז קראו לו.
כן, אז זה מין איזה, ככה,
אבל זה לא סתם שהכל קורה בזמן הזה של כסלו,
כי הזמן הזה הוא מזומן לנו עוד מנבואת חגי,
דווקא על האירועים הללו.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
תגובה אחת
תודה