טוב, צהריים טובים,
איזה זכות ללמוד ביחד טניה קדישא, במיוחד בשבוע שכבר האור של אייד קיסלב מתחיל להאיר.
עברנו את י' קיסלב, האדמו״ר האמצעי.
זה היום הנישואים שלי.
מה?
בשבוע הבא נדבר על זה.
זה ראש השנה לחסידות.
ראש השנה לחסידות, אייד קיסלב.
טוב, נכון.
י״ד?
י״ד נראה לי, כן.
היום שקשר אותי איתכם לנצח,
הוא אמר לחסידים,
כי הרבי שייך לחסידים, ככה.
טוב.
חברת יוניאז ואחרות.
כן.
טוב,
הקדמה קצרה לפרק שלפנינו, פרק ל״ז.
באחת השיחות שלו, הרבי אמר,
הסתיימה עבודת הבירורים.
והרבה ניסו להבין למה הוא התכוון.
הסתיימה עבודת הבירורים, מה הכוונה?
המשפט הזה היה לו גם המשך.
הסתיימה עבודת הבירורים והתחילה עבודת הייחודים, כן?
אני מזכיר לכם שכל העסק מתחיל מהבעל שם טוב,
שהיה לו עליית נשמה.
שם הוא פגש את המשיח ואמר לו, מתי קהאתי מהר?
מה הייתה התשובה?
יפה, זה חצי מהתשובה, וזה בדיוק הבעיה, למה המשיח לא מגיע,
כי זוכרים רק חצי מהתשובה. מה החצי השני?
ושידעו כולם לעשות... -לא הכינו את החצי השני. -זה, לא הכינו בדיוק.
ויוכלו כולם, או ידעו כולם, לעשות ייחודים כמוך.
אז זה אומר שלעשות ייחודים זה דבר חשוב מאוד.
מה שאומרים בתפילה, לשם יחוד קוד שבריחו ושכינתי, וכן על זה הדרך. על מה הכוונה לעשות ייחודים?
מה זה הסתיימה עבודת הבירורים, שכנראה
שייכת אל הגלות,
והתחילה עבודת הייחודים.
אז
אם נבין את זה, נסביר את זה,
אז יהיה לנו יותר הבנה לפרק המופלא הזה
שנמצא כאן לפנינו.
שייך שייך. בטח שייך, מה? תשאל.
חויזר, כן.
הרב יואל כהן.
כן.
רואה זה ידו מפורסם,
בכל תחומים מסוימים,
של תנועת חב״ד, היא לא אדישה לציונות. היא אנטי-ציונית. אנטי-ציונית היא חריפה מאוד.
כן. היא יותר מסרקנא בעצם.
זה כבר בשפה שלך, כן, נו, אז זה. ככה שמעתי, אני לא אשים מעצמי כלום. כן.
ליישר את
המהמורה הזאת.
טוב, הראו אותי להנחתה, מה שנקרא.
אני אסביר.
אני אסביר את דעתי, בסדר?
קודם כל, תגדיר ציוני.
תגדירי לי ציוני.
מה ההגדרה של ציונות?
באופן בסיסי, ההגדרה של ציונות זה תנועה שקראה לחזרת עם ישראל לשוב לארצו.
אבל הרב קוק, באיגרות, הגדיר את הציונות אחרת.
למה?
כי לדוגמה,
מדינת ישראל שולחת שליחים לארצות אחרות, לקהילות יהודיות,
לאו דווקא באוריינטציה של להעלות אותם לארץ, אלא פשוט לדאוג להם כי הם יהודים.
אז בעצם מרכיב משמעותי בציונות
זה הדאגה לכל עם ישראל.
קרובים אליי, רחוקים ממני, ולכן בן גוריון נעלה את התימנים, בסדר?
כאילו, למרות שאין זה, אבל הוא, אתם יהודים, תעלו לארץ.
הוא לא העלה, הקב'ה העלה את כולם, אבל
הרב קוק כותב את זה באגרות,
שהציונות זה הלב שלה, העומר כללות האומה. הדאגה,
פעם ראשונה בעצם, שקמה בעם ישראל אחרי הרבה מאוד שנים תנועה,
שאומרת, אני רוצה לדאוג לכולם, אני רוצה שכולם יגיעו לכאן, דומים לי, שונים ממני, שכולם יגיעו לכאן.
וזו אמירה מאוד מאוד חזקה.
תנסה רגע לחשוב, אני עכשיו שומע את הפודקאסט המשובח של יובל מלכי על עליית יהודי אתיופיה.
בסדר?
מה יש למדינת ישראל עם יהודי אתיופיה? מה כאילו? חסר לך משהו? בוער לך משהו? כאילו מה?
אתם יהודים, חיים שם אלפיים שנה
באתיופיה. מה אתה... לא, תביאו את יהודי... השקיעו מאמצים אדירים
של סיכוני חיים וכו' כדי להביא אותם לכאן. כלומר, זה בליבת האתוס הציוני,
המרכיב הזה.
לעזור
ליהודים בכל מקום בעולם ולעזור גם להביא אותם לכאן.
לאורך הרבה מאוד שנים שיהודים לא יכלו לעבור את מסך הברזל,
אז התנועה הציונית דאגה לשלוח להם שליחים וכו' כדי שיהיו חיים עבריים. כמובן שהתנועה הציונית מכוונת לציון.
בהקשר הזה, במובן הזה, חב״ד היא הדבר הקרוב ביותר שיש לציונות.
הכי קרוב, כי זאת התנועה הרוחנית,
נראה לי הגדולה ביותר, שדואגת לאנשים שהם לא קשורים אליה,
בהיקפים הכי רחבים, ללא ספק, בסדר?
כל פרויקט השליחים,
זה כבר נראה כאילו סוג של פרויקט רשמי של מדינת ישראל, כשיש איזו בעיה ואיזה מישהו נעלם בתאילנד, דיברנו עם בית חב״ד, הדוגמה הכי מפורסמת זה,
ליפשיץ שם בבנקו, איפה הם? בבנקו?
קטבנדו.
שכאילו יש להם מסוקים וטלפונים וכל המטיילים עוברים דרכם והם חילצו כמה וכמה ישראלים,
חלק בחיים וחלק לא בחיים.
אז בהקשר הזה תנועה, וצריך להכיר את זה,
שחב״ד גם משלמים מחיר כבד על העניין הזה בתוכם ובנצמם כי הרבי
לא הסכים להם להקים גנים רק שלהם.
כאילו גני חב״ד הם באמת מקרבים את כולם, זה לא איזה, אין סינון, אין סינון,
זו עבודה, יש להם מסירות נפש על חינוך בצורה בלתי רגילה.
אז בהקשר הזה זה מאוד מאוד קרוב.
בסדר?
אז קודם כל, יש לנו המון מוכן למשותף בהקשר הזה.
ולכן, היחס של הרבי היה מאוד מאוד מאוד חיובי,
מעודד, תומך לכל קבוצת אוכלוסייה, ודאי מי שמגיע לארץ ישראל, ולחיילים, ולזה, נכון, כאילו, כללי לגמרי.
היה מעורב בכל מה שקשור.
טוב, אז זה דבר אחד.
יש ציטוט מהרבי שאומר, הסיבה שאני יכול להיות כזה זה בגלל שיש את סאטמר, שהם מתנגדים, אז אני כאילו יכול...
אבל לשאלתך,
אחת המתקפות החמורות ביותר על חב״ד באו מצד סאטמר.
הרבי מסאטמר התקיף מאוד את הרבי לובביץ',
מאוד מאוד, כאילו איך הוא מעז לקרב אותם וכל זה. בסדר.
בכל אופן, לא ניתן להתעלם ממה שאמרת,
שחב״ד בהארד קור שלה,
בדברים בכתב,
מאוד התנגדו לציונות.
וגם זה, לדעתי, חלק מהעניין. כלומר,
כשאתה משחק על המגרש, אם אתה לא משחק על המגרש הכללי, אז אתה אומר, לציונות, זה לא מעניין אותי.
לכן רוב גדולי ישראל היו אדישים לזה.
אבל כשאתה משחק על המגרש הכללי,
אז אתה אומר, רגע, רגע, מה קורה כאן?
לפי דעתי,
חיים, תמשוך את זה מלמטה קצת, ואז
זה ייסגר לך.
חלום.
כן, ככה.
גם ככה טוב, כן.
אז לפי דעתי הרבי או חב״ד לקחו עליהם משימה אחת מאוד חשובה.
היא מאוד חשובה היום שבעתיים, וזה להזכיר לכולם שזה לא סוף הדרך.
אנחנו רק באמצע.
בסדר?
כלומר,
הציונות אמרה, אנחנו רוצים... מה המטרה של הציונות? מה המטרה?
אל תלוי נדל.
לך תקרא את הספר של הרצל, להקים פה איזה מין מדינה כזאת של יהודים, אבל בעלת מאפיינים
תרבותיים זרים.
בשביל זה חיכינו אלפיים שנה?
בשביל זה ציפינו?
ציפינו כדי לקום לכאן, להקים מדינה?
עכשיו, בגלל שהקומה החומרית היא כל כך מוצלחת, כאן במדינת ישראל, ברוך השם,
שפע ברכה של משיח בן יוסף,
אז תשאל היום איזה מנהיג, תפוס עונית, תגיד לו, מה החזון שלנו? מה הסיפור שלנו כאן? מה הוא העניין לך?
מי אנחנו?
מה החזון?
יגידו לך, לא יודע מה, סטארט-אפ ניישן, יגידו לך, לא יודע מה, שיעלה התל״ג, יש שלום, זו הייתה עבודה זרה שליוותה פה את
החברה בישראל במשך עשרות שנים, והשלום זה בעצם איזו כמיהה לנורמליות. תן לנו להיות נורמליים,
תן לנו להיות רגילים,
מה אתה רוצה מאיתנו?
רוצים לשים את הראש ככה, לנוח, הכל ברוגע כזה.
אז הרבי אמר, דואג להזכיר לנו, חבר'ה, זה לא.
זו לא המטרה.
יחס חיובי מאוד לכל מה שקורה. בפרקטיקה יחס מאוד מאוד חיובי, ולא רק יחס
בעל פה, אלא הוא גם משלם, מה שנקרא, במזומן.
אל תגורו לי בכל ה...
בהקשר הזה יש לציבור הדתי-לאומי הרבה מה ללמוד מחב״ד ברמת ההתכנסות והמגורים
הצפופים באחד עם השני. אל תגורו לי ביחד, לכו, כל אחד יהיה לבד, כל אחד יהיה זה.
כלומר, הרבי וחב״ד פורעים את השטר של הערבות לכלל ישראל. אני חושב שגם הציבור הדתי-לאומי ועוד, אבל אני רק אומר.
ועל גבי העקומה הזאת הם גם יכולים להגיד, להשמיע את המחאה ולהגיד, זאת לא התחנה האחרונה ושלא נשגה באשליות שזו התחנה האחרונה.
ולכן משמיעים איזה מין קול מחאה.
אם אתה חושב שגאולת ישראל השלמה מסתכמת בציונות, התשובה היא לא.
הציונות היא שלב הכרחי, שלב משמעותי, בדרך.
אבל הבעיה היא שהתנועה הציונית בעצמה לא רואה את עצמה שהיא בדרך.
אחת המילים הכי הכי מסוכנות,
אני זוכר את הדבר הזה, זה היה נאום אכזרי מאין כמוהו בעיניי.
אני לא אשכח את הנאום הזה.
עמד אריק שרון,
היה ראש ממשלה.
סביב תוכנית ההתנתקות, אנחנו גרנו בנצרים.
ואני זוכר שאנחנו,
אני פחות הכרתי, אבל כל החבר'ה שהקימו את גוש כתיף, הלכו עם אריק שרון ככה יד ביד.
נצרים זה טביעות ידיים של שרון, הוא הקים את המקום הזה.
ולא האמינו איך הוא, מה התהפך?
אז הוא עומד בכנסת ואומר,
הלכתי איתכם דרך ארוכה, המתנחלים.
אני כמעט
רוצה לתת לכם את הנאום בלשון בלשון.
אבל יש לכם רק בעיה אחת.
באיזה מילה הוא אמר?
אתם משיחיים.
זו המילה.
משיחיים.
אצלי זה ביטחון, זה כאילו...
הסיפור של לעלות לקומת משיח, לגאולה,
לשינוי, ליעוד של עם ישראל,
כאילו, זהו, פה נפרדו דרכנו.
כלומר, התנועה הציונית לא מוכנה,
היא לא מוכנה, היא גם לא יכולה.
זה לא במנדט שלה
לעלות לרמת התודעה. עובדתית, תבדקו את זה שיטתית, אין מזה סטייה.
כל פעם שהציונות התעסקה בשליחות שלה, שזה בסך הכל שני דברים, להביא לפה יהודים ולבנות את ארץ ישראל,
קיבוץ גלויות ובניין הארץ, היא זכתה להצלחה מופלגת שלא הייתה כדוגמתה. היא זכתה וזוכה.
בלי שום קנה מידה, אני לא אתחיל עכשיו לפרט לכם את ההצלחה,
ההצלחה הכלכלית והצבאית של מדינת ישראל, אין לזה אח ורע בתולדות האומות. אין לזה אח ורע.
כל פעם שהציונות ניסתה לקפוץ, להגדיר מה אנחנו, חורבן טוטאלי.
אסון אחרי אסון אחרי אסון.
כי זה פשוט לא השפה.
לדוגמה, הציונות ניסתה להגדיר מיהו יהודי.
בשביל חוק השבות.
צריך לדעת מיהו יהודי.
מה יצא מזה?
אסון.
למה?
נכנסים לפה גויים.
גויים גמורים, לא גויים זה, גמורים.
זה ברור טוב או לא טוב? זה ברור לא טוב.
הוא הביא איתו גויים?
מי?
הבירור הביא את הגויים? לא, הם לא יודעים לעשות את הבירור הזה.
כשהציונות אמורה לעשות מי יהודי, היא צריכה להגיד, זה בכלל לא המנדט שלי מי יהודי. מי יהודי? זה התורה, אתם יודעים, חכמים, זה שייך אליכם.
בן גוריון יקבע מי הוא יהודי, בג״ץ יקבע מי הוא יהודי,
מה זה שייך?
אז הם קבעו מי הוא יהודי בחוק.
חוק השבות מאפשר לגויים גמורים לעלות לכאן.
בסדר?
וכן זה הדרך. כל פעם שעולים לרמת, לזהות. מי אנחנו? מה הזהות שלנו? עכשיו יש זהות חדשה. שמעתם על הזהות החדשה?
הישראלים.
הישראלים. שמעת על הדבר הזה?
יש זהות. יש עם חדש.
אני אתן לכם, אני אתן לכם פה, החבר'ה מהחבורה, יש להם מידע פנימי.
איך אתה שואל שאלה אחת? אתה נמצא בקהל, אתה שואל שאלה אחת, ואתה יודע אם הקהל הזה ימני או שמאלי,
או ימין או שמאל.
שאלה אחת, שאלה מבחנת, נקרא הבחנה מבדלת.
מה השאלה?
מה אתה קודם, יהודי או ישראלי?
זו השאלה.
אם מישהו אומר לך, אני יהודי,
קודם ואחרי זה ישראלי, הוא כנראה נמצא ימין של המפה. אם הוא אומר לך, אני ישראלי ואחר כך יהודי, או אולי אפילו בכלל לא יהודי,
כאילו זה הזהות, אז הוא נוצר, נוצר כאן איזה זהות חדשה עכשיו, ישראלי. מי זה הישראלי?
זה קודם כל יהודים, ערבים, דרוזים, כל מי שגר כאן.
יש הרבה יהודים, אבל זה לא עניין איכותי, זה עניין כמותי.
אנחנו ביחד. מה המכנה המשותף שלנו? מגינים על הבית.
מגינים על הבית.
אנחנו מורכבים מקהילות, משבטים, בסדר?
ואנחנו מגינים על הבית,
ויש לנו מאכלים משותפים, תרבות משותפת,
מורכבת מתרבות יהודית, תרבות ערבית, אנחנו יוצרים פה איזה מין מיקס כזה.
ואז אתה יכול לשמוע בגלי צה״ל, יש תוכנית שמשודרת,
ושלא יובן לא נכון,
אני בעד לכבד כל אדם שנברא בצלם, כל אדם שנברא בצלם, בוודאי
מי שגר בארץ ישראל ונמצא תחת ריבונות מדינת ישראל, יש לנו מחויבות כלפיו.
אבל כשאתה שומע בגלי צה״ל תוכנית עם מגיש יהודי ומגישה ערבייה,
והכותרת היא הכי ישראלי שיש,
אתה מבין שנוצרה פה זהות אלטרנטיבית,
שכאילו אנחנו נתעסק, כאילו...
כן,
אני לא נכנס כרגע ל... אין לי בעיה שתהיה תוכנית כזאת, לא אכפת לי שתהיה תוכנית כזאת,
אבל הכותרת,
הכי ישראלי שיש. מה ישראלי בזה? ותזכירי, מה ישראלי בזה?
כשעומד נשיא המדינה ונואם את נאום השבטים שלו,
והוא מגדיר בתוך השבטים של עם ישראל את האוכלוסייה הערבית, ומשמיט את היהודים שנמצאים בחוץ לארץ, זה בדיוק ההגדרה.
כלומר, אם אתה נואם נאום השבטים, אז אתה אומר, החברה הישראלית מורכבת מחרדים, מחילונים,
ממסורתיים, ומי?
מהעם היהודי שבחוץ לארץ. זה עוד שבט שלנו, שהוא אחים שלנו.
אבל אם אתה מגדיר את העם היושבים כאן בארבעה שבטים וכו', ואתה מכניס בתוך זה את האוכלוסייה הערבית, אז זה בעצם יוצר כאן איזה עם חדש שהוא כאילו,
אז מי אנחנו?
מה קורה כאן?
בהקשר הזה חוק הלאום הוא הצלה,
כי הוא מהר מהר ניסה לסתום את הפרצה ולהגדיר שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
זה מאוד מאוד חשוב, כי בלי חוק הלאום כבר הלכנו והידרדרנו באמת למקום שבו אתה לא יודע כבר איפה אלא ניגענו.
אז שוב פעם בהקשר הזה מגיעה המחאה,
מגיעה המחאה, והיום אנחנו מבינים כמה היא נצרכת.
זכות הקיום של מדינת ישראל היא בהיותה המשך
של העם היהודי.
והעם היהודי בנוי, הוא לא מתחיל מהרצל, יש להרצל הרבה מאוד זכויות, אבל זה לא מתחיל מהרצל.
העם היהודי מתחיל מאברהם אבינו,
ומתחיל מדוד המלך, ומתחיל מהשולחן ערוך, ומהרם במלכות מלכים,
ויש פה שאיפות משיחיות, כן, משיחיות, מלכות.
צריך להיות עם כמובן,
וזה מותאם לעת המודרנית והמלכות עם דמוקרטיה וכולי, אבל אנחנו באנו לכאן כדי להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, לא גרם אחד פחות מזה.
לא גרם אחד פחות מזה.
אז יש דרך ארוכה וכן הלאה הדרך, אבל ודאי אי אפשר יהיה להסכים לזהות אחרת.
אתה יכול להגיד,
אני עוד לא הגעתי, אני עוד לא שם,
אבל אי אפשר להסכים לזהות אחרת, אלטרנטיבית, שתתפוס את המקום של הזהות המקורית.
ולכן, בהקשר הזה, מכיוון שחב״ד ראתה שהציונות לא מסתפקת רק בפרקטיקה של,
פרקטיקה וכל מה שמסביב, כלומר קיבוץ גלויות ויישוב בארץ עם כל מה שמסביב,
עם כל השירים וההמנונים והאתוסים וכו',
אלא גם מנסה לייצר איזו אלטרנטיבה של יהודי חדש
שהוא קופץ ישר לתנ״ך והוא גיבור והוא שזוף והוא עם בלורית,
מי שעוד זוכר שיש לו בלורית
והוא מדלג על כל האלפיים שנים של התורה והתורה שבעל פה.
אז כנגד זה קמה התנגדות.
לא, זה לא ה...
שורה תחתונה,
אני חושב שגם הרבי וגם אנחנו צריכים ללכת בדרך הזאת,
חיפש הרבה יותר את המחבר מאשר את המפריד.
אם אתה מתחיל לדקדק, דקדוקים וזה, תמיד אפשר למצוא מפריד. אבל אם אתה מחפש חיבורים,
אז זה מאוד מאוד מתחבר.
מאוד מאוד מתחבר.
דווקא הרבי עם הרב קוק.
כי גם הרב קוק,
הרב קוקו כותב מניפסטים מאוד חריפים על התנועה הציונית בעצמה
והוא אומר, היא עתידה להתהפך לשנאת ישראל וארץ ישראל
והוא מדבר עליהם דברים מאוד חריפים, אם לא ימהרו, הוא קורא לזרוק את הנשמה בגווייה הזאת, כאילו, ככה הוא קורא לזה,
המון המון דברים
לזרוק נשמה, להחדיר נשמה, לא לזרוק עט אלא לזרוק ב, כן, צודק,
להחדיר נשמה בתוך הדבר הזה, אחרת
אז מה קורה היום, אתה מבין?
כאילו,
יש היום מיליון ישראלים ירדו מהארץ, מיליון ירדו מהארץ.
מתי? מתי? לאורך השנים, מקום המדינה עד היום, מיליון
שירדו מהארץ. רק 300 אלף רק נמצאים בוואלי בלוס אנג'לס.
מה זה אומר?
זה אומר שאם אני אזרח העולם הגדול ואני כאילו ישראלי, אז למה להיות, אז כבר אני אהיה ישראלי במקום אחר.
כאילו, למה להיות כאן?
בלי התשתית היהודית שלך אתה מנותק, ועל זה חבל.
אומרים שבברסלב מגלים נקודה בכל יהודי, וחב״ד מגלה יהודי בכל נקודה.
כן, כאילו זה ה...
אז זה כאילו...
הרבי יצא לקרב על הזהות היהודית.
שאף יהודי לא יאבד את הזהות שלו. זו המלחמה שלו. כל יהודי בכל מקום בעולם.
זה ה...
ובהרבה מאוד מקומות הוא רואה שדווקא אובדן הזהות החמור ביותר יכול להתחולל דווקא פה, בגלל שמייצרים איזה זהות אלטרנטיבית,
שמנסה להתנתק מהיהדות וליצור איזה משהו שהוא זה, וזה פשוט לא מחזיק מים.
ורבותיי, עוד פעם, זה לא... אנחנו לא מתהדרים בזה, אבל
הלא דבר הוא שלחלק גדול ממנהיגי הציונות, הבנים שלהם
יתחתו עם גויות.
כאילו זה לא עובר הלאה. או ירדו מהארץ או יתחתו עם גויות.
אז לכן לדעתי דווקא הציונות הכי צריכה את הנקודה הזאת, כדי להשלים אותה ושלא תגלוש לאיזה מין אנמיה כזאת,
שזה הכי נזקק.
כן,
ריאץ בעיקר, שם זה היה מאוד ברור. אני אגיד לך, שם זה היה מאוד ברור, מפני ששם
ואז, אני אסיים בזה ונעבור ל...
כי שם היה בעיקר מניפסטים. כלומר, כשאתה קורא את המניפסטים של אבות התנועה הציונית, אז אתה באמת אה...
הרי התנועה הציונית
הייתה מחולקת שלושה זרמים. הייתה את התנועה הציונית המדינית של ויצמן. ויצמן היה, למד בתלמוד תורה.
היה אדם...
היה את התנועה הציונית המעשית של בן-גוריון.
ואיתם,
ברוך השם, היו דיונים לארץ ישראל, הם קיבלו, בסדר.
ואת הציונות הרוחנית,
שמעת עליה?
אחד העם, ברדיצ'בסקי, ברנר,
כופרים מפה עד עולה חדשה,
כותבים מסמכים מזעזעים.
זה מה שראה ריאץ,
את הציונות הרוחנית. הוא אומר, בואו בואי, איך אפשר להסכים לדבר כזה?
אחד העם כותב, משה רבנו לא היה.
הוא רעיון, יש רעיון שנקרא משה רבנו, לא צריך שהיה כזה בן אדם, ככה כותב בן אדם,
ועוד ועוד.
אז לכן, כנגד זה התנגדו.
כשאלו את הרב צבי יהודה,
זכר צדיק לברכה,
אמרו לו, איך אתה ציוני, הרי הרבה גדולי ישראל התנגדו לציונות. אז הוא אמר, קודם כל, לא נכון.
רוב גדולי ישראל לא התנגדו ולא היו בעד.
היו מעט שהתנגדו, ואז מה הוא אמר?
וכי לא היה למה להתנגד?
מה, כבר אנחנו לא רואים את זה?
אין למה להתנגד? יש למה להתנגד.
יש.
בסדר, אבל זה ממש באומנות. הרבי היה עסוק בחיבורים.
אני חולק עליך בכל מיני דברים.
יש סיפור מאוד מאוד יפה, שהוא סיפור מבחינתי מכונן.
איזה מדען אחד התקרב ליהדות והוא היה כותב מכתבים לרבי והרבי היה עונה לו.
באחת הפעמים הרבי דיבר על תורת האבולוציה ושלל אותה.
והטיל בה ספקות, גם מדעיים וגם כאלה אחרים.
היום,
אגב, היום המדע הכי מתקדם, הכי עדכני מדבר על,
לא אבולוציה, מדבר על בריאה,
על רגע של בריאה, המפץ הגדול.
ספר המעולה של סיימון סינג, המפץ הגדול.
המדע היום, מדברים על נקודת התחלה של הבריאה ומשם
היא מתפשטת, זה היום.
אז האבולוציה הייתה, נו, קודש קודשים.
אז הפרופסור הזה כתב מכתב לרבי, ואומר לו, איזה שטויות דיברת,
הגיעה אליי השיחה שלך, מה אתה בכלל מתערב בדברים האלה, אתה לא מבין בזה גם, אתה לא רע, אתה לא מדען בכלל.
הוא אומר, אני נותן לך עצה ידידותית, אני מאוד מעריך אותך, אל תתעסק בדברים שאתה לא מבין.
וככה,
הרבי לא ענה לו.
המשיך לשלוח לו הדרכות ועצות וכל מיני זה.
כעבור שנה וחצי,
מביא את זה יחיאל הררי בספר שלו.
הרבי ענה לו במכתב, ארוך מאוד,
והסביר לו את השיחה ואת זה, ושהמדע בעצמו הוא מסופק, והראה לו את כל הספקות בשיטה הזאת עצמה, וכן על זה הדרך.
הוכיח לו, מה שהם כולם מבינים.
ואז הוא אומר לו, ואם תשאל למה לא עניתי לך לפני שנה וחצי,
אז הוא אומר, ראיתי שאתה כאילו זה, ככה, ואז הרבי אמר, והעניין, השליחות שלי בעולם היא לא לנצח בוויכוחים,
אלא לקרב יהודים
לאביהם שבשמן.
אז המשיכים הלאה.
אני לא עסוק עכשיו בלריב איתך, אני עסוק לקרב אותך.
שתתקרב.
עכשיו אתה יותר רז, אז אפשר גם לדבר.
אז אפשר לחפש את המפריד בכל דבר, אפשר לחפש את ה... מה, איפה אנחנו באיפה הם, והאם אנחנו אומרים עליהם, אומרים לא ממלל וכל זה.
אפשר לחפש את המחבר.
אנשים שרבים רבים, בתור שיטה, עוזבים מקומות מגורים נוחים, עוברים לגור במקומות שהם לא נוחים,
מוסרים את הנפש, שליחים, אצלנו בפתח תקווה, השליח חב״ד זה הרב אשר דייץ',
שאני אוהב אותו אהבת נפש.
הוא, זאת השם, מתוועד ביום שני ביחד, ביד כיסלו.
זה בן אדם שעובר דלת דלת, דופק על דלתות כמו מקבץ אנדבות,
כדי לקבץ ילדים שיירשמו לגני חב״ד.
אין לו בעיה שחב״ד נהיה. ילדים מסורתיים, מה שנקרא.
עובר דלת דלת באם המושבות, שם האם המושבות זה הרבה עולים מרוסיה,
ומסביר להם, יש פה גנים וטובים, ותבואו תירשמו כדי שילד יהודי תשמע ישראל.
זה לא רק מצוות, זה גם קצת ביזיונות הדבר הזה.
זה ממש מוסר את הנפש של הדבר הזה.
הוא סיפר לי שהוא רצה להיות, הוא היה בטוח שהוא שליח ברוסיה.
קרחין וזה, אז בדיוק הרבי אמר לו, אתה השליח לפתח תקווה. ההבדל בין רוסיה לפתח תקווה, מבחינת ההירואיות,
אתה יודע, זה כמו,
כאילו, זה, להזין את העולם, פתח תקווה.
והוא השליח לפתח תקווה.
בסדר, עושה דברים נפלאים.
כן, בדיוק.
אתם מבינים? אז אפשר לחפש את המבדיל, אבל למה לחפש את המבדיל אם אפשר לחפש את המאחד ואת המחבר?
ואפשר לעבוד ביחד.
ואפשר לקרב ביחד. וכולם כל כך מעריכים וכל כך אוהבים וכל כך זה.
אז ברמת ההגדרות,
נכון, אתה צודק.
ברמת המעשה,
שתי תנועות ששמות לנגד עיניהם את כלל ישראל.
גם הציבור הציוני, הציבור הציוני, זה גם כן, זה קטע הזוי כזה. זה מין מגזר, אני שונא את המילה מגזר.
אבל זה מגזר שמבקש כסף כדי לדאוג למגזרים אחרים, אתם מבינים?
אנחנו צריכים כסף לגרעינים התורניים. טוב, מה זה גרעינים תורניים?
מה העניין של גרעין תורני?
זה משהו שבא לדאוג לאחרים. כאילו, עשינו לנו כסף כדי להקים המועדוניות, שמי יהיה בהם?
תושבים של לוד, תושבים של, לא יודע, רמלה וזה.
זה מין מגזר כזה שהוא אומר, אני רוצה כסף כדי לדאוג לאחרים.
פסס, זה משהו, חידוש כזה, נכון?
נוף הגליל, כל מיני מקומות, ובגולן, למתיישבות, וכל מיני מקומות.
זה טוב.
וגם חבל,
דואגים לכל מקום בעולם שיש יהודים, דואגים שיהיה להם.
טוב,
עניתי לך בהרחבה.
בואו ננסה לפחות כן קצת. דיברנו על הסתיימה עבודת הבירורים והחלה עבודת הייחודים. אני אתן לזה משל, ואז נקרא קצת משפטים בפנים,
להבדל בין בירור לייחוד.
מי כאן אוהב לטייל?
עידו אוהב לטייל.
יפה.
איפה טיילת פעם אחרונה, בבקשה?
מצדה. מצדה, יפה. מה ההצדקה שלך לטייל?
איפה ראית שמותר לך לטייל? באיזה ספר הלכה?
בפני הלכה כתוב שמותר לטייל?
אני מניח שמדברים הרבה על העניין הזה שהוא שבילה, ולאהוב את הארץ צריך את המפגש עם הרגליים, ולא רק לטפל את הארץ. יפה, אמר לנו עידו,
על מנת לקיים מצוות יישוב בארץ ישראל,
צריך טייל בארץ.
זה גדר במצווה.
טוב,
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
אפשר להגיד, אני מטייל כי זה, אני עושה לי את זה בשביל הרוגע הנפשי.
אפשרות שלישית, דלת אדמות חדשות בארץ ישראל, יש מצווה.
הבנות שלי הולכות לטיול, בתנועת הנוער אריאל, ויש להם כזה מוראלים.
אז אומרים, אחד, שתיים, שלוש, ארבע, יש לי חלק על העולם הבא.
אחד, שתיים, שלוש, ארבע, שריפת קלוריות.
זה כאילו ההמנון.
בסדר? אז זה ה...
טוב, טוב, בסדר.
אז כאילו, דבר כזה,
בעצם מה אמרת?
אמרת ככה, הקדוש ברוך הוא לא נמצא בטיול, הוא לא נמצא שם.
הוא לא נמצא.
אני צריך להביא אותו איתי בתיק
עם איזה ספר הלכה.
צריך לייבא איזה מצווה כלשהי,
מצוות יישוב ארץ ישראל,
או מצוות זה,
או מצוות מערבו מעשיך,
ואז
אני יכול, כאילו, יש לי הצדקה.
זה נקרא בירור.
אני בורר את האירוע הזה.
זה כמו אוכל, אתה בורר את האוכל מהפסולת, יש כאן פסולת, מה הפסולת? הפסולת זה ביטול תורה, אתה הולך לטייל, אתה מבטל תורה, אתה סתם מבזבז את הזמן, תקיים מצוות בזמן הזה, תלמד תורה, עושה משהו, לא.
אבל אני מלביש על זה איזו הלבשה שנותנת לזה הצדקה הלכתית כזו או אחרת.
זו עבודת הבירורים.
עבודת הייחודים אומרת שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אני לא צריך שום דבר להלביש.
הקדוש ברוך הוא מתגלה בבריאה,
בבריאה, בטבע, בפרחים, בבעלי החיים, בנוי. אני הולך לפגוש את הקדוש ברוך הוא, אני לא צריך להביא משהו מבחוץ.
זה נקרא עבודת הייחודים.
אתם מבינים?
כלומר, לקראת ימות המשיח,
האלוקות,
האדם מקבל כוח לגלות את האלוקות בכל דבר.
אז מה היתר ללמוד לימודי ליבה?
אשתי הצחיקה אותי, היא אמרה לי שהיא שמעה שבחלק מהמקומות קוראים למתמטיקה ואנגלית מקצועות הקודש.
אז מה יותר ללמוד מלימודי ליבה?
ליבה, מתמטיקה, אנגלית וכל זה.
זאת אומרת, שמע,
אדם צריך להתפרנס,
נכון? הוא לא יוטל על אחרים, אז כדי להתפרנס הוא צריך שיהיה לו ידע, מתמטיקה, אזרחות ודברים מהסוג הזה, שהוא יוכל להתפרנס. זה כאילו, יש מצווה להתפרנס, אז הנה זה.
רגע, רגע, הקדוש ברוך הוא לא מתגלה בביולוגיה? הוא לא מתגלה, אתה לא פוגש שאתה שם?
לא מתגלה בכימיה, בגיאוגרפיה, בהיסטוריה,
בפיזיקה, באסטרונומיה, הוא לא מתגל, אתה לא רואה שם את הקדוש ברוך הוא, הוא נמצא.
אז עבודת הבירורים זה להגיד, טוב, מכיוון,
באופן כללי זה לא מצווה, זה לא קודש,
זה נקרא קליפת נוגה.
מכיוון שאני יכול לגרור את הקליפת נוגה הזאת וללביש עליה כיפה
של הצורך להתפרנס, שאדם לא יטיל את עצמו לבריאות, יש לי התר ללמוד לימודי ליבה.
זה עבודת הבירורים, שהייתה מתאימה לגלות.
בימות המשיח,
עבודת הייחודים,
רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם?
עבד השמיים הוא רואה ספור הכוכבים. תלמד אסטרונומיה, תלמד פיזיקה,
תלמד מתמ...
ללמוד תורה זה הכי טוב, כי אתה לומד את זה בצורה ישירה.
אבל לא רק דרך התורה, אלא גם דרך כל דבר. אתה יכול ללמוד ולפגוש את רצונו של הבורא ידבר. הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל.
בסדר?
זו הגדרת עבודת הייחודים וההבדל בינה לבין עבודת הבירורים. זו הגדרה חשובה מאוד מאוד.
כי הרבי אמר, הסתיימה עבודת הבירורים. זה אומר שכבר נגמר הקרב בין הרע לבין הטוב, ונשאר לנו רק לגלות את האלוקות שנמצאת בכל מקום.
מה?
זהו, אחרינו.
גמרנו איתה. ככה הרבי אמר. גמרנו.
רק העבודה לגלות את האלוקות שנמצאת בכל מקום.
עכשיו, אני שומע את השאלה שלך. אתה אומר איך זה יכול להיות?
אבל תנסה רגע לראות. בוא ננסה ביחד לראות את הפער שעשינו בין העולם של גסות, עולם של רוע,
עולם של רציחות,
עולם של...
לבין העולם היום, העולם היום הוא יחסית זך ונקי.
הוא התפתח מבחינה מדעית, מבחינה תרבותית, מבחינה זה, כל דבר אפשר לדעת, יש יותר שקיפות.
תמיד יש אנשים רעים, אבל
יודעים כבר מה נכון ומה לא נכון, מה האמת? ואז אתה אומר, אוקיי,
בוא נתחיל לגלות, הרבה מאוד אנשים בעולם עובדים כדי שלאחרים יהיה יותר טוב.
זה שהעולם יהיה מקום יותר טוב, זה במובן הזה באמת תקופה מאוד מאוד מיוחדת.
תראו מה הוא אומר, כנראה תכלית השלמות הממשך תחילת המתים
שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי, הרי אתם זוכרים מה התפקיד של הבינוני,
ובכלל, הבינוני הוא הגיבור של הסרט, אבל הסרט, הכותרת של הסרט זה דירה בתחתונים.
מטרת בריאת העולם זה דירה בתחתונים, שהאור האלוקי יתגלה בתחתונים ולא בעליונים.
מזכיר לכם את הסלוגן שדיברנו עליו, ירידה, העלייה היא תכלית הירידה, נכון?
עלייה לשם ירידה.
לא, אמרנו הירידה היא תכלית העלייה, נכון?
אז בדרך כלל אומרים הירידה היא תכלית העלייה או ירידה, כן, העלייה שאתה אומר, אתה יורד אבל בסופו של דבר אתה תעלה, לא.
אתה עולה כדי להיות מסוגל לרדת.
זה עומק הביטוי, כן.
אז הנה תכלית השלמות הזה של ימות המשיח ותחילת המתים הוא גילוי אור אינסוף ברוך הוא.
בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות כי הגורם, שכר המצווה
היא המצווה בעצמה הנה עוד הבדל בין עבודת הבירורים לעבודת הייחודים
בסדר?
ניתן דוגמה
חייל היה חייל מצטיין
בטירונות
הוא אומר לו מגיע לך שכר
בעבודת הבירורים
אז החייל אומר, אוקיי, מגיע לי שכר
אני אבקש, מה אני אבקש, אני אבקש
שבועיים חופש.
כל מה, מה?
כל מה שעשיתי,
צאתי, עכשיו שאני יכול להגיע למה שאני רוצה, אני רוצה משהו אחר.
אבל בעבודת הייחודים, מה השכר שהחייל יבקש? החייל,
תנו לי לצאת לקורס מפקדים.
אני רוצה להיות מפקד.
זה נקרא לייחד.
אני רוצה את הברכה בדבר עצמו.
תנו לי עוד מהדבר הזה. הרי בתור מפקד יש לך יותר מטלות ויותר אחריות.
ואם הוא היה מפקד טוב, אז מה הוא יגיד?
תנו לי לצאת לקורס קצינים.
כלומר, זה נקרא ייחודים.
שכר מצווה, מצווה, אתה אומר, אני לא עושה מצווה כדי לקבל שכר בעולם הבא. כאילו, במצווה אני סובל, סובלים, אבל עכשיו אני אסבול מספיק.
אחרי זה יובטח לי איזה עושר כזה, כמו אצל המוסלמים,
כן?
שהוא סובל כאן בעולם הזה ומבטיחים לו כל מיני הבטחות לעולם הבא,
כביכול.
לא! המטרה, שכר המצווה, מצווה. מצווה? אני רוצה עוד מצווה.
נתת לי זה?
אני רוצה עוד יותר להגדיל את האור האלוקי. זו המטרה שלי. בכלל לא מעניין אותי השכר החיצוני.
השכר החיצוני הוא בכלל לא חלק מהסיפור.
כי שכר המצווה היא המצווה בעצמה, כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי הר אינסוף ברוך הוא מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עולם הזה,
בדבר שהתחילה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה,
שהם כל דברים הטהורים המותרים שנעשים בהם המצווה מעשית כגון קלף התפילין ומזוזה וספר תורה וכן אתרוג
ומעות הצדקה
וכולי, זה דברים שכבר קראנו לדעתי.
וגם הדיבור, אז אני טיפה מדלג על זה,
ולשורות האחרונות,
והעצמות, כן, זה, טוב.
העצמות והגוף של האדם. בואו נראה את הפסקה השנייה.
ועוד אחרת, זאת ועוד אחרת,
שכוח נפש החיונית המתלבשת באותיות הדיבור, בתלמוד תורה ותפילה וכיוצא בהן, או מצוות מעשיות, הרי כל גידולו וחיותו
מאדם
שהוא מקליפת נוגה ממש, עם כל אוכלים ומשכין, שאכל ושתה ונעשו דם,
שהיו תחת ממשלתה ויענקו חמדתה ממנה, ועתה מתהפכת מראה לטוב
ונכללת בקדושה. כלומר, התהליך...
שמעתי דבר יפה.
למה אומרים קדיש?
אמר לי את זה חבר הרב אשר קורסייה בניחום של הרב מאיר טויבר, הוא אמר את זה שם.
למה אומרים קדיש?
אז הוא אומר,
קדיש בעצם,
התגדל והתקדש מרבב, צריך להגדיל את שמו הגדול. זה אומר ששמו הגדול מה?
נחסר.
מה נחסר?
אז לכאורה לא נחסר כלום, כי יהודי, הנשמה שלו היא תמיד הייתה ותמיד תהיה.
הנשמה הייתה לפני שאדם נולד וגם אחרי, היא לא נחסרה.
מה נחסר?
הגוף.
הגוף נחסר.
זאת אומרת, הגוף של האדם זה מכונה כזה מיוחדת. אתה דוחף פה תומך אדמה,
מבפפונים, חסם, ונהיה מזה מחשבות,
עוד אין יהיה מזה רצונות, אין יהיה מזה... זה מין מכונה מיוחדת כזאת, שאתה תדלק פה ויוצא מזה מלא.
כשהאדם נפטר,
אז הפלא האלוקי הזה שנקרא הגוף, הגוף של האדם, הוא נחסר.
זה.
ורק על זה צריך להגיד להתגרב מקדשמי רבם.
על החיסרון הקטן הזה.
בסדר?
לא מובן משהו?
אתה יודע, יש את שעי עגנון, אחר מומצתם של הרוגי ארץ ישראל.
אפילו על זה, אפילו על הצד של החיסרון של ההופעה האלוקית, דרך הגוף.
צריך להגיד.
אז בעצם מה שיוצא כאן,
בשורות של אדמו״ר הזקן,
שאת אותה פעולה שנקראת דירה בתחתונים עושה האדם קודם כל בעצמו.
כלומר, אנחנו, אדם אוכל,
יושב, אוכל, עכשיו אכלנו אחר הצהריים,
מפרקת במכון מאיר, היה רצועות סינטה,
מוגשים על מצה, עלה חסה,
עם סלט אנדיב ליד,
ופילה בקר,
מלווה בכוס יין, טיבה ריבוע.
מה? לא יודע, לא נשארתי לקינוח.
אבל זה אדם אוכל, אכל, אכל, אכל, זה כאילו זה אוכל, זה נהיה בתוכו,
זה כאילו חומר.
עכשיו עם האנרגיות האלה הוא הולך ועובד את הבורא יתברך, זה דירה בתחתונים.
לקחת את הדבר הכי נמוך,
הפכת אותו לקודש.
זה עבודת הבינוני. באמת בשביל זה הצדיקים לא אוהבים לאכול.
עבודת הבינוני, עבודת האכילה שייכת בעיקר לבינוני. הצדיק באמת, בגלל שהוא לא צריך את כל ה... הוא לגמרי, אז הם פחות אוכלים.
יש דיווחים על צדיקים, באמת שאנשים היו מראים,
יש לי חברים שהיו אצל הרבי הרבה שנים, והם היו, ראו,
הוא לא היה אוכל, היו מכניסים את הלחת, היה מוציא אותה, לקח כמה ביסים, איזה תה עם כמה ביסקוויטים,
ולא ראו עליו, לא ראו עליו כלום, היה רערני,
רענן, פחות שייך אליהם.
הרב קוק מסביר את זה לאנשים כערכינו, וגם הם הסבירו את זה לאנשים כערכינו, אבל הצדיקים בעצמם פחות צריכים את העניין הזה, זה אנשים מיוחדים.
כל המהות של ספר התנא זה שאתה ואני נביא שאנחנו לא צדיקים.
אומרים שהסיכום של ספר התנא במשפט אחד, אל תהיה רמאי.
אל תהיה רמאי. אנחנו בינוני ולא צדיקים.
צדיקים זה אנשים מיוחדים, נשמות מיוחדות.
בסדר גמור, אין בעיה.
אבל הבינוני שהוא אוכל.
ואי אפשר להגיד שכשאנחנו אוכלים אנחנו מכוונים כוונות הארי.
אנחנו אוכלים,
נורצים,
גם אם הכוונה תותן את עצמי ידיים, מברכים לפני, מברכים אחרי, אבל הבטם רעבה.
יש בדיחה, אתם מכירים? אתם מישהו בא רעב כזה, ואז הוא יושב באוכל ליד מישהו, הוא רואה אותו, הוא אומר לי, שמע, זה מה שאתה אוכל, תגיד, מה שלום בן דוד שלך? מת.
מת, וואי, לא ידעתי.
מה שלום החברו? מת. וואי, כמה מת?
מה הוא מת? כולם מתים, כולם מתים. אני אוכל, הכל מת.
עזוב אותי עכשיו.
אז אי אפשר להגיד שהרב קוק קורא לזה,
לפי הזוהר, אשת האכילה היא אשת המלחמה, עת קרבה.
אבל אם אחרי האכילה אנחנו יודעים לקחת את האנרגיה הזאת,
כמו שהוא אומר כאן, אחרי שזה נעשה דם,
זה מתהפך, מרע לטוב,
ונכלל בקדושה
על ידי כוח נפש החיונית הגדול ממנה,
שנתלבש באותיות ובעשייה אשר הם פנימיות רצונו יתברך בלי שום הסתר פנים,
וכולי, אז
ובחיותה נכלל ועולה גם כן כוח הנפש החיונית, ועל ידי זה תתעלה גם כן כללות חיפת נגה, שהיא כללות חיות העולם הזה,
הגשמי והחומרי, כאשר כל הנשמה בנפש האלוהית שבכל ישראל מתחלקת בפרטות לשישים ריבוע. בקיצור,
קיום המצוות דרך הדם, דרך המאמץ.
מה?
זה נראה בהתחלה בירור.
הוא מתאר כאן בשורות את התהליך.
תסתכל אבל שתי שורות למטה.
שתי השורות האחרונות, או שלוש השורות האחרונות.
את רוח אטומה העביר מן הארץ ורמח מצוות עשה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה,
להעלות לו,
ולקשר ולייחד בו ייחודין.
ייחודים
כללות הנפש החיונית שברמח איברי הגוף בייחוד גמור
להיות לאחדים ממש
כמו שעלה ברצונו התברך להיות לו דירה בתחתונים והם לו למרכבה כמו האבות.
המציאות עצמה מספרת אור השם.
ומאחר,
מה?
יש פה, אז הוא מתאר פה את התהליך כאילו של הגלות ואז נמשיך. בהתחלה זה היפוך מרע לטוב אבל מה המסקנה? מה התכלית?
התכלית היא מרכבה,
התכלית היא ייחוד. אתה עושה הרבה הרבה הרבה בירור,
עד שכבר הבירור הסתיים, ועכשיו מתחילה עבודת האיחולים.
זה בירור של בינוני או בינוני? מי?
הבינוני.
הבינוני. כאילו, אתה צודק שהמטרה היא בסוף שכל בינוני יהפך להיות צדיק.
בעתיד לא. זה כאילו,
הייחוד זה עבודת הצדיקים באמת.
אבל חשבתי שמה שאמרנו, שכאילו, הבינוני זה הלכתחילה.
לא של כולם, לא של יחידי כולם. יש בו צד של לכתחילה, יש בו.
בואו נסיים, נקרא עוד משפט, אנחנו לא נסיים את זה, נסיים את הפסקה.
ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה להשם, אזי גם כללות החיות של העולם הזה,
שהיא כליפת נוגה עכשיו, וכליפת נוגה העבודה אצלה היא תמיד ברור,
לברר את הטוב מן הרע,
תצא מטומאתה וחלאתה ותעלה לקדושה להיות מרכבה להשם בהתגלות כבודו, וראו כל בשר יחדיו,
ויופיע עליהם בהדר גאון וזו,
וימלא כבוד השם את כל הארץ וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה דכתיב אתה הורית על הדת כי השם האלוהים אין עוד מלבדו ועל ידי זה יתבטלו ויתבלו כל הגימל קליפות הטמאות כי היא נקראתה מהקדושה על ידי קמטנוגה והכל יתבטל רוח אטומה האוויר מן הארץ
וכולי וכולי אז זה
שם אנחנו חותרים
אני מסכם במשפט אחד עבודת הבינוני מתחילה מבירור
אבל לימוד המשיח אנחנו נתעסק בעבודת הייחוד ונתנו לדבר הזה כמה דוגמאות
איך אנחנו רוצים למצוא את האלוקות בכל דבר.
כל דבר. ונסיים בוורט,
נפלא, בשם הרב צבי יהודה.
הרב צבי יהודה היה אומר על המשנה במסכת אבות, המהלך בדרך ושונה,
הוא פוסק ממשנתו
ואומר מה נאי אילן זה,
מה נאי ניר זה, הרי זה מתחייב בנפשו.
יש למשנה הזאת הרבה פירושים, גם לבעל שם טוב ועוד.
הרב צבי יהודה אומר, מי שהולך בדרך ושונה לומד תורה,
אבל אז הוא אומר, וואו, איזה דרך יפה,
ובשבילו הוא מרגיש שהוא פוסק ממשנתו,
הרי זה מתחייב בנפשו.
למה אתה קורא לזה פוסק ממשנתו?
מה, הקדוש ברוך הוא לא מתגלה דרך הטבע, דרך יופי הטבע? זה לא הפסקת המשנה, זה משנה אחרת.
זוהי עבודת הייחוד.
נמשיך בעזרת השם בשבוע הבא.
רבותיי, בארבע וחצי בבית המדרש הישן ניגונים ודיבורים ומדרשים לכבוד שבת.
Don't miss.
