תודה.
הנושא שלנו הוא אוהלי יפת ואוהלי שם והיחס ביניהם,
מה שיעזור לנו להגדיר היטב את המתח,
מאבק, מתח או את המורכבות
בהתמודדות
מול התרבות היוונית שאנחנו עד היום נמצאים בהתמודדות מולה
מורכבת מאוד,
מפני שחלק מהדברים אנחנו מאמצים,
חלק מהדברים אנחנו נהנים מהם, כולל המצלמה שמצלמת אותנו כעת, הרמקול הזה,
הרבה מאוד אמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים, בעצם מתחילים מיוון.
אז צריך להבין איפה נמצאת נקודת ההבדל.
כלומר, אפשר להגיד X,
על הכל X, כל מה שמגיע מכיוון מערב הוא לא טוב,
הוא שלילי.
האם זו גישה נכונה?
בתורה פנימה וכל מה שמגיע מבחוץ שים עליו איקס ואז זה ברור לפחות יש לנו שחור ולבן יש בארצות הברית
כת בפילדלפיה נקראת כת האיימיש
שמעתם עליהם?
הם כאילו הם מסרבים למודרנה הם חיים ללא חשמל
ללא כל אמצעים מודרניים נוסעים בעגלות
חיים חיים מאוד מאוד שמרניים גם חיי משפחה מאוד מאוד שמרניים
נראים כמו מערבון מלפני מאה שנה, ככה זה החיים שלהם.
ומגדלים את הילדים,
יש להם גם ערכי פוריטנים כאלה, ערכי מוסר מאוד גבוהים.
בגיל 18 אתה יכול לבחור,
ילד אימיש בגיל 18 יוצא לחיים, הוא יכול לבחור אם הוא
עוזב או נשאר,
יש לו שנת בחירה כזאת,
ואז הוא מחליט.
אבל אם הוא עוזב, הוא חוזר, אז הוא נשאר.
הרבה בוחרים להישאר, כי הם באמת יוצאים לחיים בגיל 18, חסרי כלים,
חסרי זה, הכל מבהיל אותם, אז הם בוחרים לחזור. זו קהילה מאוד מאוד קרובה. האם בעצם אנחנו אמורים להיות,
איימיש זה תמיד מזכיר לי, אמש,
אנשי האמש.
איימיש זה ביתי, היימיש זה הום.
האם זה בעצם הגישה?
אנחנו רואים בתורה עצמה
שזה לא כך.
שזה לא כך. קודם כל התורה אומרת, יפת אלוהים ליפת וישכון בעולי שם.
כלומר, התורה נותנת מקום ליפת. יפת זה אבא של יוון.
אביו של יוון,
ויש מערכות יחסים בין יפת לבין שם.
יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם. כלומר, תהיה אינטראקציה.
אז מייפת זה
כל הטכנולוגיה והנוי והאסתטיקה והיופי,
וזה בסדר גמור.
האם התורה בעד יופי?
כן, ברור שהיא בעד יופי. קודם כל היא מתארת יופי.
היא אפילו מתארת יופי של בני אדם.
אפילו מתארת יופי של נשים.
נכון?
יפת תואר, ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה,
והנערה טובה מאוד על רבקה. דוד המלך כתוב,
אני יודע לנגן, טוב תואר, טוב רוי. מתארים, יופי.
בית המקדש מאוד מאוד, מקום מאוד מאוד יפה. בגדי הכהונה הגדולה היום לכבוד ולתפארת.
אז זה ברור שיופי, זה עזרת נשים פה. טוב, טוב.
אז זה ברור שיופי הוא דבר רצוי ודבר לגיטימי. גם צריך לשאול מה זה בכלל דבר יפה, תכף נדבר גם על זה.
אז אם כך, ישנם דברים שהתורה בעצמה אומרת שצריך לקחת מיפת.
מצד שני, ישנם דברים שאי אפשר לקחת מיפת, נכון?
אנחנו יודעים.
וגם יוון בעצמה מבלבלת.
בגלל שיוון יש בה צדדים נמוכים.
צדדים שפלים, צדדים ניהליסטיים.
אובדן ערכים, נהנתנות,
פגיעה בערכי המשפחה והצניעות,
וכן על זה הדרך. מצד שני, אותה יוון
יש בה צדדים גבוהים, פילוסופיה, הישגים מדעיים, עד היום.
מה?
עד היום ההישגים, כן, עד היום ההישגים מדעיים, שעד היום לומדים אותם.
מתמטיקה שלומדים, אלגברה, זה דברים יווניים, גיאומטריה של אוקלידס ועוד.
אז זה מעורבב כזה.
אז מה היחס הנכון? אנחנו יודעים לסדר את היחס הנכון? מה לקחת, מה לא לקחת?
אז נחלק את הדברים שלנו לשניים.
נחלק את הדברים לאוהלי יפת
ביופי
ואוהלי יפת במדע. אלה שני הדברים המרכזיים שאוהלי יפת
מצטיינים בהם.
בתחום היופי, האומנות,
הפיסול, הציור, עד היום פאר היצירה האנושית
זה שייך לאומנים יוונים,
ואוהלי יפת במדע.
עד היום,
ראשית המדע והגילויים המרשימים ביותר במדע התחילו מיוון.
לדוגמה,
הראשון
שהצליח לחשב את היקף כדור הארץ
בלי מדידה, בלי שום מדד, אלא הוא חישב את זה.
היה יווני שגר במצרים, כרגע ברך לי השם שלו,
והוא חישב את ה... הייתה באר באלכסנדריה, שהשמש עמדה בדיוק
מעליה בחצות יום,
והוא שם מקל
וחישב את הבדלי הזוויות בין ה... זה, וכך הוא,
בהנחה שכדור הארץ הוא עגול, הוא הצליח להבין את הזווית ולהכפיל את זה במספר ה...
אם הגול הזה 360 מעלות, להכפיל את הזווית שהוא קיבל ב-360 ולקבל את המספר,
את היקף כדור הארץ, 42 אלף קילומטר, הוא הגיע כמעט לתוצאה הזאת.
ביוון העתיקה אדם עם מקל,
באר ומוח.
הצליח לחשב את היקף כדור הארץ.
גר במצרים.
וואו, זה מרשים מאוד.
ומשם ההלך. אז מה ההבדל בינינו לבינם באוהלי יפת בתחום היופי?
מה ההבדל בינינו לבינם באוהלי יפת בתחום המדע?
בסדר? איפה עובר הגבול?
ואיך אפשר גם ליצור חיבור מתוקן,
כי אנחנו בזמן של חיבורים.
אז נתחיל מיופי.
למה מה שיפה הוא יפה?
כלומר, האם יופי זה דבר סובייקטיבי?
בעיניי זה יפה, בעיניו ההוא יפה.
משהו שהוא תלוי תרבות.
או שיופי זה דבר אובייקטיבי.
יש הגדרה מה נקרא יפה.
מה אתם אומרים?
אומר שמואל בעיני המתבונן, אומר אביעד,
הגדרה, סדר מסוים. אז אתם חולקים ביניכם.
שמואל, בעצם אתה אומר, אין דבר כזה יופי.
מה שיפה למישהו אחד, מיכול, עלתה. מה? כן. עלתה האחרונה. יפה.
גם וגם.
גם וגם זו תשובה שאני הכי, כאילו, אתה יודע, מה אני אעשה איתה עכשיו? איך ממשיכים עם התשובה הזאת? לאן לקחת אותה? לאן?
אז רבותיי, שימו לב.
יופי זה דבר אובייקטיבי.
יש לו, ברור שיש לו, בכנפיים שלו,
בשוליים, יש לו השפעות תרבותיות. אבל תכף תראו שגם
שגם בכל תרבות, עם היופי שלה, מתקיים אותו ערך, בסופו של דבר.
מה זה יופי?
מה מגדיר דבר יפה?
משהו שיוצר הרמוניה.
נקודה.
אם נוצרה הרמוניה בין פרטים, זה יפה.
אם אין הרמוניה, זה לא יפה. ככה זה, אתה שומע, מוזיקה יפה. איזה מוזיקה יפה, מה קרה?
יש פה הרמוניה בצטילים.
יכול להיות שההרמוניה תהיה ניגון מוצארט.
בסדר?
בסדר, נכון שההרמוניה תהיה בכלל איזה ניגון מהמזרח
זה יפה וזה יפה, פה יש הרמוניה של מקאם,
פה יש הרמוניה של סימפוניה אבל זיוף הוא לא יפה
אתה לא יכול להגיד שזה יופי שלי, אני אוהב לשמוע את זה ככה, אני אוהב לשמוע
אליה טא ואודקה נגיד של אדמור זקן, היום יד כיסלב אז בואו נדבר על זה קצת
אה זה יופי
זה יפה, זה זיוף, זה אובייקטיבי, בכל מקום בעולם יגידו שזה זיוף.
כן.
זה המזרח.
כן.
אנחנו נשמע הרמוניה של המזרח הרחוק,
אחרי דקה אנחנו מבינים... אבל זה הרמוניה?
זה הרמוניה, אבל זה לא יפה לנו,
למוזיקה המזרחית, תלוי, תלוי, כן, אבל המזרח הרחוק. יכול להיות, תלוי, תלוי, תלוי,
זה יופי האפריקאי, שנשים שתולות לעצמן משקולות על הארציות שמגיעות עד לפה.
זה לא יפה בינינו, זה יעזור. כן, אבל בסדר, הלכת לדוגמאות של קצה, אבל בסופו של דבר,
לכן אמרתי, יש כאן בשוליים איזשהו...
בסופו של דבר, זוהי ההגדרה של יופי.
בצלילים, בצבעים, בצורות,
באמנות, בתרבות,
זה מה שיוצר יופי.
זו הגדרה כל כך חזקה שזו בכלל הגדרה מתמטית.
זה אפילו לא הגדרה אנושית.
אתם מכירים את סדרת פיבונצ'י? שמעתם על סדרת פיבונצ'י?
הנה, משהו של יוון.
מה?
סדרת פיבונצ'י זו סדרה שגילה אותה פיבונצ'י איטלקי,
פיבונצ'י איטלקי, שהסדרה מאוד מאוד מעניינת. היא נקראת סדרת אהבה.
כי הסדרה הולכת ככה, סכום האיבר בסדרה שווה לסכום שני האיברים שקדמו לו.
ברור?
אז איך תהיה הסדרה?
הסדרה מתחילה מ-1.
הספרה הבאה אחרי 1,
1. הספרה הבאה אחרי 1, זה, 2. אחרי 2, 3. 5, 8, 13 עד אין סוף.
בסדר? זה הסדרה.
תתחיל הראשון שלי. תודה.
מה מיוחד בסדרה הזאתי,
שאם אתה מחלק את האיבר ה-16 שלה באיבר ה-15 שלה,
אתה מקבל את חתך הזהב.
חתך הזהב זה 1.88p,
וחתך הזהב זה מספר שאתה מוצא אותו בכל מקום בטבע.
היחס בין משהו למשהו זה הדבר הזה, היחס בין החלק הזה של היד
לחלק הזה של היד, בין החלק הזה של כף היד לחלק הזה, בין החלק הזה של האצבע לחלק הזה, בין החלק של הראש לחלק הזה של הראש, בין החלק של הגוף העליון, לתחתון
את יחס הזהב אפשר לעשות גם בצורה של גל, בסדר? אתה בונה מלבנים ויוצר,
אתה לוקח כאילו מלבנים ובונה אותם בצורה לפי הסדרה אחד ואז עוד אחד ואז שתיים ואז מעליהם שלוש ואז חמש יוצר מלבן,
עושה עיגול,
ואז העיגול הזה, זה היחס, ואתה תמצא את זה בעלים,
בגלים,
בשבלולים,
הכל,
בכל מקום בטבע אתה מוצא את זה.
לפעמים אתה רואה איזה מישהו, ואתה אומר, בוא'נה, מה?
משהו כאילו לא מסתדר לי, משהו לא מסתדר לי איתו.
אתה מסתכל, לא חסר לו שום איבר,
יש לו אף, יש לו שתי עיניים,
אבל אתה אומר, רגע,
זה לא מסתדר לי, העיניים שלו קרובות מדי, או החלק הגדול, העליון של הראש,
כאילו,
זה לא מתכנס,
יש יחס כזה,
וברגע שבני אדם גילו את היחס הזה,
הם התחילו להשתמש בו,
כי זה היפה בכל מקום בעולם. ולכן, רק שתכירו, האייפון בנוי לפי פיבונאצ'י.
המלבן של האייפון הוא מלבן זהב,
ובניינים ידועים מאוד בעולם בנויים לפי הדבר הזה, ומכוניות, העיגולים שלהם,
הסמל של מרצדס הוא לפי חתך הזהב,
כולם ככה עובדים. זה יפה, זה היחס הנכון.
ככה זה בטבע, זה נמצא באין ספור מקומות בטבע.
אז יופי זה דבר אובייקטיבי.
גם צלילים, גם צלילים זה מתמטיקה. לדוגמה, עוד פעם, מייד כיסלב, אז ניקח את ניגון ארבע באבות.
טי די די די די
טי די די די די די די די די נכון?
שרתי אותו, ניגנתי אותו עכשיו,
אבל ניגנתי אותו בקצב המתמטי שלו.
אם אני אנגן את אותו ניגון,
או שאני אעשה,
אחי, אחי, אתה לא, אתה לא,
תתלבש על הקצב, זה לא רק...
מאיפה אתה יודע? יש קצב.
יש קצב. יש קצב מתמטי שככה זה הקצב שלו.
בסדר? זה נורא נורא קשה להסביר את זה למי שאין לו חוש, נגיד, במוזיקה, הרי מה זה תווים?
תווים זה לנסות להעביר למי שאין לו חוש במוזיקה,
לנסות להסביר לו איך זה, אז בתווים אתה עושה ככה ויש כאלה, עכשיו תעשה ארוך, זה ניסיון לתרגם את זה, אבל בכל אופן מי שאין לו חוש גם עם תווים הוא לא מצליח,
בסדר?
אז יופי זה ודאי הגדרה אובייקטיבית,
אובייקטיבית, מה אמרנו ההגדרה?
הרמוניה בין פרטים שמתארגנת לדבר אחד,
זו ההגדרה של יופי, יפת אלוהים ליפת.
טוב, אבל אני שואל את השאלה, אבל למה זה יפה?
כלומר, למה הקדוש ברוך הוא,
הטבע, בסדר?
יש כאלה שיגידו הטבע, יש כאלה שיגידו הקדוש ברוך הוא.
למה העולם נברא בצורה כזאתי שריבוי של פרטים ביחד יוצר איזה וואו.
ואגב,
כמו שאמרנו, זה עולמי. כלומר, נגיד בן אדם הולך לחו״ל,
לטוס לחו״ל, אתם, אף אחד מכם בעזרת השם לא אומר, כן, אבל, אז אתם יודעים, יש מקומות שאומרים, תשמע, תראה את הטאג'מאל.
אתה לא אומר לו, תראה, תגיע לטאג'מאל.
לא יודע אם זה יהיה יפה בעיניך, אז תדע, זה יפה, זה דבר סובייקטיבי, אולי כן, אולי לא, נראה, תגיע, תדע. שום דבר, אחי, זה יפה. מכל העולם באים לראות את זה.
את המגדל אייפה, כל מיני מקומות שאתה אומר, וואו, כולם, כולם באים לראות את זה. למה? עוד פעם, כי כל המקומות האלה,
יש בהם הרבה פרטים שמסתדרים לדבר אחד.
או שתלך, אדם ילך להופעה כלשהי של תזמורת עם 100 נגנים,
בין אם זה יהיה כזה או כזה, אני מאוד אוהב הרבה מאוד סוגים של מוזיקה,
גם חסידית וגם זה, וגם קלאסית, יש דברים שבקלאסית שהם,
והייתי לא מעט פעמים בהופעה של התזמורת האנדלוסית,
שזה קטע,
האנדלוסית זה ניגונים מרוקאים, אבל רוב הנגנים רוסים שם בכלל,
כינור,
אתה רואה אותם.
זה אנדלוסית, לא אנדלוסית, אז אנדלוסית.
אנדלוסית, אנדלוסית, כן.
אז
בסדר? אז למה הקדוש ברוך הוא ברא את זה ככה? מה הסיבה?
מה התשובה?
התשובה היא מאוד מאוד פשוטה.
שימו לב,
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והסתתר.
אתם זוכרים, אנחנו חילקנו את השיעור לשניים, יפת אלוהים ליפת בעולי היופי ואחרי זה בעולי המדע.
אנחנו כרגע עוסקים ביופי, בסדר?
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והסתתר.
והאדם שיש בתוכו נשמה, חלק אלוק הממעל ממש, מחפש את הקדוש ברוך הוא.
ככה הרמב״ם אומר על אברהם אבינו, שאברהם מחפש את הקדוש ברוך הוא.
אז יש פעמים שהקדוש ברוך הוא מתגלה בצורה ישירה, דרך התורה, דרך מתן תורה, דרך הר סיני.
אבל לאומות העולם הקדוש ברוך הוא לא התגלה,
אין להם, אז מחפשים אותו.
כשאתה רואה מלא מלא פרטים שמתארגנים בצורה מותאמת,
מה זה אומר לך?
שמה?
שיש מישהו מאחוריהם, יש מכוון, הם לא סתם ספורדים, יש בזה מכוון.
זה בבואה של הבריאה כולה.
כל הבריאה שאתה רואה,
עם כל הפרטים וכל הבלגן,
יש לה מכוון, יש לה בורא.
היופי הוא בעצם חלון לאמונה.
אה, ראיתי את הקדוש ברוך הוא, מסתתר, איפה? תראה, תראה את כל הפרטים האלה, ואיך הם מתארגנים,
ראיתי אותו מסתתר, שם הקדוש ברוך הוא נמצא.
לכן בני האדם נמשכים אחר היופי,
כי הוא מספר להם שהבריאה היא בעלת תכלית,
שמאחורי כל הפרטים המרובים האלו,
מסתתר מכוון, מסתתר מי שמנהל אותם.
אז כמו שמאחורי תזמורת,
הנגנים האלה לא מנגנים לבד, מישהו ישב איתם וכתב את היצירה והתאמן איתם ויש איזה מנצח שזה,
אז ככה גם מאחורי הבריאה המרובה הזאתי יש איזה מנצח.
אז היופי הוא חלון להגיע אל האלוהות.
חשוב מאוד ולכן דברים צריכים להיות יפים. הקב' מתגלה ביופי.
מתגלה.
טוב, אז איפה ההבדל בינינו לבין יוון?
החוזרי אומר חוכמת יוון
היא פרחים ללא פרעובץ.
יוון נצמדו ליופי.
הם לא שאלו את השאלה הבאה אחר כך, מה היופי הזה אומר?
זה יפה?
זהו.
זה צריך להיות יפה.
אם אנחנו מבינים שהיופי הוא איזה חלון
שדרכו אפשר לפגוש את אלוהים,
אמצעי,
כן, אז
בואו ננזכר, אנחנו אומרים את זה כל היום בתפילה.
אהוב, חביב, נחמד, נעים,
מתוקן, טוב ויפה.
איזה דברים אלו?
חיוביים.
הם לא מופיעים ראשונים, קודם כל מה?
אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן
ואז, ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ומתוקע ו
הקדוש ברוך הוא אלוהים שברא את העולם אמר עוד כמה דברים לגויים ולעם ישראל
הוא דיבר על
קדושת המשפחה
הוא דיבר על
הוא דיבר על צניעות על יושר על עולם מתוקן
אז אם יש כאן ערך אני רוצה שהערך גם יהיה יפה
בסדר?
אבל אם אין פה ערך
אז אין לי מה לעשות שהוא יהיה יפה
והיוונים עוסקים רק ביופי
רק, היופי הוא גם חוויה חושית,
זה נורא יפה, זה מגרה, אז בואו נלך על זה.
זה מאוד יפה לצייר גוף של בן אדם.
אדם שהוא יפה, לא אדם שהוא, כן, מישהו ככה גבוה וזה, ויש לו גוף, איש או אישה, לא משנה.
למה לשים בגדים? למה לכסות את זה? בואו נצייר, נפסל עירום. זה כאילו פסגת האומנות היוונית.
אבל זה לא צנוע.
זה פוגע בערכי המשפחה.
זה מרגיל אנשים לפריצות.
זה לא מעניין אותנו העולם הערכי.
העיקר שזה יפה.
זה מה שחשוב.
העיקר שזה יפה. העיקר שזה יפה, כי יופי מעורר גם את החושים, מעורר גם את התאוות,
מעורר גם את ה... זה מה שחשוב.
שזה יהיה יפה,
מגרה, מושך את העיניים,
אבל מנותק מכל מערכות יחסים. לזה קוראים ניהליזם.
ניהליזם זה עולם ללא ערכים.
וזה בדיוק נקודת ההבדל בינינו לבינם.
בעם ישראל אתה קודם כל בודק האם הדבר הזה הוא נכון,
האם הוא אמיתי,
האם הוא ערכי,
האם הוא חלק מהערכים שקיבלנו, הערכים האלוהים?
ואם הוא ערכי, הוא גם צריך להיות יפה.
הוא חייב להיות יפה.
בית כנסת צריך להיות יפה.
לא ככה דרוויש.
וכל דבר שאתה עושה בארץ ישראל צריכה להיות ארץ יפה.
ארץ יפה ומשובחת וארץ זבת חלב ודבש, לכן זה הדרך.
אבל אם זה לא ערכי,
אז
זה לא צריך להיות בכלל,
בוודאי זה לא צריך להיות יפה.
כשאתה מייפה דברים שהם לא ערכיים, לדוגמה, אתה כותב, אתה לוקח לדוגמה, כן?
דוגמא ידועה. אתה עושה, אתה כותב שיר.
סליחה שאני מזכיר את,
זה לא יודע איזה חטאיי, אבל זה טעויותיי.
בתור ילדים בתנועת נוער היינו שרים ביחד בקומזיץ,
היה שירים של דוד רוזן.
היא התחתנה והיא מאושרת, אתה שר כזה שיר לילי,
שיר כזה, נכון, אתה מכיר את זה חיים? גלליות. אה?
לא מכיר, אשריך שגדלת ב...
עכשיו וואלה שטיפה גדלתי אתה קורא איזה שיר
זה שיר איך ידעת נועה אני יודעת שאני יכול לסמוך על מישהו אחד אני יכול לסמוך עליו פה אני ידעתי את זה מראש
ומה נועה הרי אין פה מטבח אז הוא הלך שאב מים מהבאר ואז הדליק את המדורה ואז הרתיח ואז קצר את התה מהשדה
וסחט אותו נכון?
כי המטבח פה אין עכשיו
אוקסור
שיר יפה לך אני יפה רק מה התוכן של השיר?
באה אישה שבוגדת בבעלה.
היא לא יודעת שהיא בוגדת בבעלה עם בעלה, אבל נכון, זה התוכן של השיר.
אתה לפעמים קורא ספר, סיפור.
מביא לי פעם מישהו לקרוא, הוא אומר לי, קח, קח ספר טוב. הוא הבליץ לי, אז אני אקרא.
קראתי, אני מאיפור.
באמת ספר חבל על הזמן, כתוב מעניין, כתוב מותח, כתוב מרתק,
אבל התכנים כאילו,
כולם הורגים שם את כולם, ומרמים את כולם, והכל כזה,
גמרתי את הספר, לקחתי, זרקתי אותו לפח, אמרתי שאף אחד לא יקרא אותו.
כתוב בכישרון מדהים,
זכה במלא פרסים וזה, אבל התוכן הוא מזעזע.
אתם מבינים את היכולת,
ואתה תקרא את זה בביקורות, כתיבה יפה, כתיבה סוחפת,
כתיבה מרתקת, אבל אתה קורא את התוכן, מה העולם הערכי?
מנותק, זה בדיוק מה שמבדיל.
יוון רוצה שדבר יהיה יפה, יפה, הכוונה יפה, מרגש, מושך את העין, את הלב, טה-טה-טה-טה.
אין לה שאלה ערכית, זה לא אמור לשרת, להפך,
הערכיות מסרסת את האומנות.
תן לאומן להתבטא.
ועם ישראל,
תורתנו הקדושה שניתנה מסיני אומרת,
זה קודם כל צריך להיות ערכי.
זה קודם כל צריך להיות נכון.
זה קודם כל צריך להיות אמת.
זה קודם כל צריך להיות יציב.
ואז זה צריך להיות גם נעים וגם נחמד וגם... וטוב ויפה.
וטוב ויפה.
אז.
זה הבדל חשוב מאוד.
עכשיו, למה זה הבדל חשוב?
עוד פעם, בגלל שיופי זה דבר מפתה.
אמרנו יופי זה כאילו אלוהים מסתתר מאחוריו.
אז מישהו מראה לך דבר יפה, עושה לך ככה, תראה, תראה איזה יפה. אתה אומר, אה, אלוהים נמצא שם. אתה רץ, ומה?
וכלום.
והיופי שחשבת שהוא מסתיר מאחוריו, איזה מפגש עם האלוהי,
מפגיש אותך עם התאוות של בני האדם, ועם הצדדים הנמוכים שבהם, ורק פשוט אורזים את זה בצורה יפה.
אז לכן זה גם מאוד מאוד מסוכן,
צריך להיזהר.
כי רואים דברים יפים, הכי צריך להיזהר, להגיד, רגע, רגע, זה בסדר, זה שזה יפה אני יודע,
אבל זה יפה וערכי, או ערכי ויפה, או רק יפה.
אם זה רק יפה, אני לא מעוניין.
כי זה יפתה אותי עוד ללכת על זה, בסדר? אני לא רוצה.
אז אתם מבינים את ה... אז זה ברור?
נקודת ההבדל הזאתי.
כלומר, הסברנו מה זה יופי קודם כל.
ראינו מה... למה מה שיפה יפה, אפילו שזה... ראינו שזו אפילו הגדרה כמעט מתמטית.
אבל אז הבנו היטב מה מבדיל. במקום שיוון, תמשיך עוד על עקומה אחת ולהגיד, אוקיי, אם יש יופי, זה אומר שיש אלוהים גם מאחורי היופי הזה.
אז בואו ננסה לגלות אותו, את רצונו בעוד ממדים.
יוון נעצרת שם.
וואו, זה יפה.
בואו נעשה עוד דברים יפים.
ואם היופי הזה פוגע בערכי המשפחה,
ואם הוא פוגע בערכי הצניעות,
ואם הוא פוגע
בערכים של האדם בינו לבין עצמו,
מה זה משנה? העיקר שזה יפה.
העיקר שזה
מותח, העיקר שזה יהיה מרגש, כן?
מפיקים סרט,
סרטים, משקיעים בזה מיליארדים,
מיליוני דולרים משקיעים בסרטים.
תחשבו כמה אנשים עוסקים בסרט, וצלמים, ואישה,
אופרציה שלמה, ובסוף גם הסרט יפה, וקותמים לו פסקול וזה, אבל מה התוכן שלו?
מה הוא, מה הערך שהוא בא להביא?
כל העולם, כל התעשייה, הרי על זה היא רוקדת.
מה הוא בא להביא?
זה כל מיני תכנים של
של רוע, של ז'אנר שלהם, של סרטים שמעצימים את הרוע,
מעצימים את האלימות, מעצימים את חוסר הנאמנות.
נכון? לא בכל הסרטים הטובים מנצחים את הרעים.
יש סרטים שבהם בכוונה הרעים מנצחים את הטובים.
אז זאת נקודה אחת.
יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי ה'
הכוונה שאנחנו יכולים לשאול מהם
כמו ששלמה המלך כשבנה את בית המקדש הוא הביא אומנים לא רק יהודים.
יש לנו עולם ערכי, איך לייפות אותו אתה יכול לקחת גם משם.
הם יודעים.
אבל אנחנו לא ניקח מהם את הערכים,
הערכים המקוריים שלנו.
ליפת יש כישרון מיוחד לחשוף את היופי שבבריאה,
לגלות את המבנים האלו המתמטיים,
אבל הם נעצרו שם.
לכן זה מרכיב מאוד מאוד חשוב להכיר את ההבדל בינינו לבינם. אגב,
שואלים, אז איך יוון הידרדרה? הרי יוון הפילוסופית, יוון הזה, איך היא הידרדרה ליוון הנמוכה של זנות ופריצות וכולי?
זה לא הידרדרות, זה בדיוק אותו דבר.
אם אתה ללא עולם ערכים,
אז אתה מנסה כל הזמן לרגש את החושים. אתה יכול לרגש את החושים באמצעים, באמצעות דברים גבוהים, ואותו בן אדם בעצמו, זה לא מישהו אחר. אותו אומן שבבוקר
פיסל וצייר ברמה מאוד גבוהה, בלילה יכול להשתתף באיזה מסיבת חושים מוטרפת,
כי זה הכל באותו עניין, אין אלוהות מאחורי הדברים, יש רק בני אדם שמחפשים להוציא את הכוחות שלהם אל הפועל ולמצות את הכי הרבה הזה, וזה יכול ללכת גם לכאן וגם לשם.
וזה מה שחז״ל מלמדים אותנו
בעת ובעונה אחת. כלומר, חז״ל אומרים,
לדוגמה,
מאוד מאוד מגנים את התרבות היוונית ואת הפריצות שלהם וכו' מצד אחד, ומצד שני במסכת מגילה אומרים שספרים ניתנים להיכתב יוונית.
כלומר,
השפה היוונית היא שפה מאוד מאוד מפותחת יחסית לשפות האחרות ולכן אם רוצים לתרגם את הספרים ניתן לתרגם אותם
כמו כאילו האנגלית של ימינו באיזשהו מקום.
כלומר יש כאן איזושהי תרבות טכנית מפותחת מאוד אבל נטולת ערכים
נטולת ערכים ומזה אנחנו צריכים לנסוע. טוב עד כאן יפת אלוהים ליפת באוהלי היופי.
עכשיו נעבור לאוהלי המדע.
פה זה כבר הרבה יותר מורכב.
למה?
בגלל שהמדע,
בגלי יופי,
זה מרכיב חשוב מאוד במציאות, אבל אם אדם,
אין לו תמונות יפות על הקיר בבית, הוא עדיין, הכל בסדר, הוא שורד, כן?
אבל בלי טכנולוגיה, בלי מדע, אז אנחנו באמת תקועים.
זה מביא המון המון ברכה.
אף אחד פה עכשיו לא מוכן, אני מניח, ללכת,
אני רואה כאן, בדרך שאני עובר,
יורד מהאוטובוס ורואה כאן את הבנייה המופלאה בירושלים, אתה רואה את המכונות
שבני אדם בנו,
מוח יש לזה, כל מיני הנדסים גרמניים לדעתי בונים את המכונות המטורפות האלה
שהטרקטור מכניס מצד אחד
מכניס את הכף שלו
לתוך איזה מין מכונה כזאתי
והיא אוכלת את האדמה, מוציאה מצד אחד חצץ,
מצד שני חול גס, מצד שלישי חול דק, מין כזה,
ואותו טקטקטקטקטקטור. והמכונה הזאתי, ה-TBM, tunnel burning machine,
היא חופרת את המנהרה,
לוקחת את האדמה,
תוך כדי שהיא לוקחת את האדמה, היא הופכת אותה למלט, ואיתו היא מדפנת את עצמה.
את ה... כאילו ככה, פשוט מתקדמת. מכונה שזה מיליארד וחצי דולר,
ו-70 איש רק עסוקים בלהפעיל אותה, ומשהו מטורף לגמרי.
מה זה הדבר הזה?
זה... מה, עכשיו אתה תתחיל לחפור עם מקוש ועט?
זה מנהרה לרכבת?
אנחנו מתברכים מזה.
אנחנו טסים, אנחנו זה, יש לנו,
כן,
טלפונים, זה, ווייז, זה לוקח אותך לכל מקום,
אפליקציות, היום זהו זה כבר אתה מביא איתו המון המון ברכה,
המון ברכה.
אז מה תגיד, בלי זה?
אז גם פה איפה עוברת נקודת ההבדל?
מה?
כן, אבל צריך להגדיר, צריך להגדיר, אותו דבר. נכון, מסכים שזה אותו דבר, אבל צריך להגדיר למה שם זה הרבה יותר מורכב.
הרבה יותר מורכב.
לא, לא, ממש לא.
אבל צריך להבין איפה זה עובד.
מה הכלי הכי חשוב בהתפתחות המדעית?
איך?
לא, לא, לא. מה הכלי המנטלי החשוב ביותר, שבעצם
ממנו אפשר להגיד שמתחיל המדע.
הרי העולם במשך אלף שנים לא היה מדעי, היה מיתולוגי.
לא להתייאש.
לא להתייאש. איך, איך?
איזה מחשבה?
איך? יצירתיות. חוץ לקופסה, יותר חזק?
הטלת ספק.
מישהו כאן היה באיזה חבורה שהיה...
הטלת ספק.
כדי להיות מדען אתה חייב כל הזמן להטיל ספק במה?
בדברים הכי ברורים לך מול העיניים.
כשאתה רואה אותם מול העיניים ואין בהם ספק, אתה חייב להגיד מי אמר אולי הפוך.
מה ראשית המדע? מה הגילוי הכי משמעותי של המדע שממנו בעצם הכל התחיל?
בדיוק. שלא השמש, לא אנחנו מקיפים את השמש, אלא
השמש, אלא לא, סליחה, לא השמש מקיפה אותנו,
אלא אנחנו מקיפים את השמש. משם התחיל המדע. זה ראשית הצירים של המדע.
כי משם בעצם התחילה אסטרונומיה, וגזרה את הפיזיקה, ואת המתמטיקה, וכו' וכו'.
אתם מבינים איזה דילוג פסיכולוגי צריך לעשות
כדי שאתה תגיד לעצמך שמה שאתה רואה כל בוקר,
השמש מזורחת פה, ושוקעת פה. מה יש להתווכח?
מה יש להתווכח בדבר?
רואים את זה בעיניים. אתה מטומטם, אתה לא... צריך לשכנע אותך ש... אומרים, אתה לא רואה שהשמש מזורחת? אתה לא רואה שהיא גם זזה?
איזה דילוג מנטלי בן אדם צריך לעשות
כדי להבין שמה שהוא רואה, הוא לא רואה.
זה ראשית המדע.
בכל פעם שהמדע הטיל ספק במשהו,
הוא הגיע לגילוי.
כל פעם.
אלפי שנים בני אדם מחזיקים ברזל, זורקים אותו לאוויר, הוא נופל. שמים אותו במים והוא שוקע.
רואים או לא רואים?
מציאות?
יש מה להתווכח?
ביום שהמדע התחיל להטיל ספק ואמר, מי אמר?
אולי הברזל יכול לצוף ולעוף?
הוא התחיל את הדרך שלו לאווירונים ולאוניות.
זה היום.
כל פעם שאתה מטיל ספק במשהו,
וככל שהספק הוא יותר גדול,
הגילוי גם יהיה יותר גדול, אתה מגיע לגילויים עדיין.
אנחנו רואים פה את השולחן הזה, עץ,
סטטי, מה יש פה להתווכח?
מי אמר לו? אולי יש פה בפנים זה. המדע מטיל ספק, מתחיל לחקור, לחקור, לחקור, ובום, הכל פה אטומים,
הכל פה זז, הכל פה מתרוצץ, הכל פה...
זה לא בעייתי.
זה בדקתם. לא, לא, לא, זה לא, אני לא אומר שזה בעייתי, להפך. אני אומר, זה המצב.
זה מה שקידם את האנושות. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם קופסת הפתעות.
קינדר כזה, ביצת קינדר וזה.
וברגע שאתה מתחיל לשאול שאלות אתה מתחיל לגלות, אופס, עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו.
הספק מקדם את האנושות.
מקדם, בסדר?
ואז אתה עובר ממצב מיתולוגי,
שאם יש לך רעמים וברקים זה כי האלילים כועסים אחד על השני והולכים מכות,
אתה עובר למצב נורמטיבי שיש מטען חשמלי ועדים ומים ומתנגשים,
והכל נעשה ברור, אתה יכול גם לפתח כלים, וכך העולם מתקדם.
והקב' הוא שמח בדבר הזה, שלא יהיה ספק.
על זה אנחנו מברכים בכל מוצאי שבת
ברכת מאורי האש.
למה מברכים במוצאי שבת ברכת מאורי האש?
כי האדם הראשון גילה את האש.
כלומר, אנחנו מברכים ברכה על הגילוי הטכנולוגי הראשון לקראת ימי המעשה.
יפה.
הטלת ספק.
יש שאלה בפילוסופיה של המדע,
הרי יוון התקדמה, התקדמה, התקדמה, התקדמה,
התקדמות עצומות,
פתאום נעצרה.
פתאום.
ואז מתחילים מימי הביניים ארוכים מאוד עד שמגיע באמצע של גלילאו
שעושה עוד גילוי חשוב.
ואז ימי הביניים ואז יש לנו את ניוטון
ולא הרבה אחריו יחסית את איינשטיין ואז
קוונטים וכל השאר.
בסדר?
וכולם שואלים למה זה נעצר?
ההיגיון הכי טבעי היה שמיד אחרי יוון
קופרניקוס ועוד
יבוא גלילאו גליליהם,
מיד אחריהם ניוטון, איינשטיין, כאילו כל מה שקרה במאה הזאת היה כבר יכול לקרות לפני אלף שנים.
למה זה נעצר? זה נעצר, בשלב מסוים הם נעצרו.
והתשובה שראיתי שהם נותנים זה שהם נבהלו מעצמם.
כלומר בשלב מסוים הם הפסיקו להטיל ספק. אמרו, רגע, לאן נגיע?
לאן נגיע? כאילו,
אתה מבין?
כל גילוי, אז הם, זה כבר היה יותר מהיכולת להכיל.
בבת אחת גילו שכדור הארץ הוא עגול ולא שטוח,
יחסית בבת אחת, לא, אבל
אז זה אומר שצריך להבין שיש כוח גרביטציה,
כי למה שאני לא, אם אני, אז אני איפול, צריך לקשור את עצמי לאיזה עמוד שאני לא איפול.
אז יש גרביטציה, כן?
וגילו שהכדור מקיף את השמש,
אז מה למה לגילוי? צריך איזה אלף שנים כדי לעכל את הגילויים האלה. יגמרו אלף שנים האלו,
יבוא ניוטון וילמד על הכוח המשיכה,
על הגרביטציה ועוד, ואחרי זה איינשטיין ילמד על מהירות האור ועל כל המרחבים וכן על זה הדרך.
הטלת ספק.
מובן?
זה מה שמקדם אותנו.
התורה בנויה בדיוק הפוך.
היא בנויה על מה?
על אמונה.
על אמונה.
אתה לא יכול להטיל ספק.
כלומר, אתה קודם כל צריך לקבל.
לקבל. משה קיבל תורה מסיני. עכשיו אחרי שקיבלתי אני יכול לשאול מלא שאלות.
לשאול מלא שאלות.
אבל להטיל ספק? כאילו אם אתה בא ואומר, אני לא יודע, בוא נבדוק אם יש תורה, בוא נבדוק. זה ניתוחי גופות.
כן?
בוא, יש באוניברסיטה מחלקות כאלה שבודקים, בוא נבדוק מאיזה תקופה התורה, כי הכל ספק, א', מי אמר שיש תורה, מי אמר הכל, חייב,
ככה מתקדמים בחיים, מי אמר שהיה משה רבנו, מי אמר, אז בוא נבדוק,
לוקחים את הטקסט,
מה?
כן, ברור, אתה מחפש, אני רואה את הבעיות, איפה יש בעיה, איפה אין בעיה.
לא, אתה יודע שכל השאלות האלו, זה השאלות של הצדוקים,
אז אני בדיוק מסביר אני אומר אותו כלי שמביא המון המון ברכה במדעי הטבע יפת אלוהים ליפת במדעי הטבע מצוין תשאלו תטילו ספקות ככה תקדמו את האנושות דברים שהיו נראים בעבר בלתי הגיוניים איך
איך תחזיק טלפון ביד ותדבר עם מישהו בברזיל איך זה יקרה מה זה יהיה לוויינים יהיה פשוט דברים מטורפים
אותו דבר לא עובד באמונה, התורה בנויה על אמונה.
אז אני מתחילת להגיד לכם, באוניברסיטה אומרים, אוקיי, בואו, זה, אז
מטילי ספק בהכל, אין משה רבנו, אין תורה, אין כלום, בואו נתחיל לבדוק. בודקים את התורה, בודקים את הנוסחים,
משווים לנוסחים קודמים וזה, ואז אתה מקבל מאמר כזה ארוך.
הוכחנו שבאמת ספר בראשית,
שמות וויקרא מתאימים לתקופה הפרעונית וזה, אבל ספר דברים הוא 500 שנה יותר מאוחר.
וזו כפירה כאילו מסודרת, מעונבת, אקדמית וכן על זה הדרך.
בתורה,
באמונה זה עובד הפוך.
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ומסרה ומסרה ומסרה.
האדם הוא קודם כל מאמין.
מאמין הכוונה חוויה פנימית עמוקה של ודאות.
של ודאות. אני מאמין בהר סיני, למה? כי אבא שלי סיפר לי. ולמה הוא מאמין? כי אבא שלו סיפר לו. ולמה הוא מאמין? כי סבא שלו סיפר לו.
זה לא,
זה לא הוכחה שכלית זה אומר שלאורך שלושת אלפים שנה הדבר הכי חשוב לאדם היה להגיד לבן שלו בוא הנה תקשיב לי טוב אתה יהודי עמדנו על הר סיני למה זה כזה חשוב לו?
למה זה כזה דרמטי בשבילו?
בסדר אתה יודע אם זה מידע מידע עובר או שהוא לא עובר אם זה כזה חשוב זה אומר שזה פגש אותנו באיזה מקום שהוא הרבה יותר עמוק מהשכל והרבה יותר עמוק מהזה מקום הכי הכי פנימי שהאדם אומר לעצמו אם יש לי משפט אחד להגיד לפני שאני מסתלק מן העולם
זה להגיד לבן שלי, אתה יהודי, עמדנו על הר סיני.
זה אמונה.
זה אמונה.
אחרי שיש לך אמונה, וזו עוד טעות שמרבים לטעות אותה, אמונה, אסור לשאול שאלות. אתם הדתיים, אסור שהרבי אומר, אמן.
הפוך.
אחרי שיש לך אמונה, תשאל את כל השאלות שבעולם.
תשאל.
חלק יש תשובות, חלק אין תשובות. בסדר, אין כל התשובות.
אבל השאלות הן באות לברר ולא להוכיח.
בסדר?
את ההוכחה
האדם כבר קיבל מתוכו.
כשבאים לקחת את אוהלי יפת במדע ולהשתמש איתם באמונה זה חורבן טוטאלי. במילים אחרות, אדם נכנס בשערי האוניברסיטה,
פנה ימינה למדעי החיים, יביא ברכה לעצמו,
יביא ברכה לעולם,
יביא ברכה לכל הזה, לך תחקור, תשאל, תטיל ספק בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, תעשה הכול, אתה מצוין, ככה העולם מתקדם.
פנה שמאלה למדעי הרוח,
נכנס לאיזה פקולטה ללא יודע מה,
לתלמוד או למקרא, ככה קוראים לזה, ומתחיל, מה? לקרוא את המקרא. לקרוא את המקרא.
ומתחיל להטיל ספק, כמו שרבנו, מי אמר שהיה דמות כזאת,
שזו דמות, נראית דמות מיתולוגית, כל מיני דברים שאני לא רוצה אפילו לצטט.
מי שפעם אחת בחיים שלו עבר על בגרות בתנ״ך של תיכון חילוני, או שעשיתם אותה אולי אפילו,
אז זה באמת פשוט עדיף לא לעשות בכלל מאשר לעשות את הדבר הזה זה נורא ואיום כאילו התנ״ך הוא ספר אגדות עם כאלה מגובבות מכל מיני מקומות והכל כאילו נבחן בכלים ספרותיים בכלל ולא בכלים של קודש
כאילו אתה יודע אבל זה בדיוק הטעות
לא מדעי הרוח הם מדעיים ואפילו לא מדעי הנפש הם מדעיים
זה אירוע אחר ולכן אלה שני ההבדלים המרכזיים
בין אוהלי יפת לאוהלי שם
ערכים
מול חוסר ערכים,
האם זה ערכי ואז זה יכול להיות יפה, או שזה
רק יפה, לא אכפת לי אם זה ערכי או לא,
ואמונה מול הטלת ספק.
התפקיד של יוון זה להטיל ספק במציאות הנגלית
ולגלות אותה כל הזמן, עוד ועוד ועוד ועוד, לגלות את העולם הזה, את הברכה שהוא היה בו.
אין להם שום חוש באמונה.
אין להם שום חוש באמונה.
הפילוסוף מטיל ספק, מטיל ספק, מטיל ספק בכוזרי, עד שהוא מגיע למסקנה, אין אלוהים. או שיש, אבל לא הגיוני שהוא מטפל בנו, אז הוא... בשכל שלו הוא הגיע למצב שהוא כופר.
ואנחנו אומרים, עם ישראל, אנחנו מאמינים.
האמונה היא לא דבר שכלי, הרב קוק אומר, היא לא שכל ולא רגש. היא החוויה הכי עמוקה פנימית של מפגש בלתי אמצעי.
זה כמו אדם שאני אוכיח לו עכשיו, אני אקח מישהו לקורס, אני אוכיח לו באלף ואחת קורסים שאין דבר כזה צבע אדום. אין דבר כזה צבע אדום, לא היה, לא היה, מוכיח לו בזה.
הוא יאמין לי, יכול להיות.
עד שמה יקרה יום אחד?
הוא יראה צבע אדום.
ובזה נגמרו הוויכוחים. הוא אומר, תשמע, אתה יכול לדבר, אני ראיתי צבע אדום, נגמר הסיפור.
האמונה היא חוויה עמוקה.
כשבאים להשתמש
עם הכלים של אוהלי יפת בתוך אוהלי שם,
בתור דבר ראשון הכוונה זה חורבן טוטאלי.
וזה מה שניסתה יוון לעשות על ידי תרגום התורה ליוונית.
להפוך את התורה לעוד חוכמה.
רבותיי, כל מה שאמרנו
זה מה שכתוב
בעל הניסים להשכיחם תורתך.
איך אפשר להשכיח את התורה?
איך אפשר להשכיח?
מה אומרים למישהו, תקשיב,
אני מזהיר אותך, תשכח.
נו, עוד לא שכחת?
תשכח.
אם אתה אומר לשכוח, אז אני רק עוד יותר זוכר.
אדם יכול לשכוח משהו רק אם משהו אחר מסיח את דעתו,
נכון?
אם משהו אחר מסיח את דעתי אני שוכח, אפילו יש כאלה שוכחים ילדים,
בגלל שמשהו אחר, קיבלו איזה טלפון, פתאום מסיח את דעתם, יצאו מהאוטו.
בגלל העובדה שיש ליוון חלקים אמיתיים במציאות, כמו שאמרנו, הם יודעים לעשות דברים יפים, הם יודעים לעשות דברי נוי ואסתטיקה, הם מקדמים את המדע,
אז יש כאן תרבות, יש כאן פילוסופיה.
אז האדם אומר, וואי, איזה מעניין זה.
מתחיל להימשך וללמוד ועוד ולהכיר ולהתעיין וזה והוא כבר שם ואז נוצרת לו אלטרנטיבה שמשכיחה את תורתך ואת חוקי רצונך את חוקי הבורא יתברך את הנצח את האינסוף
זה בדיוק הקו
אם אנחנו נמצאים בתוך הקודש פנימה
אנחנו נמצאים בתוך מצב של אמונה
שהיא חוויה הכי הכי עמוקה אז מצוין אפשר להשתמש ביופי וצריך להשתמש בו וגם במדע וצריך להשתמש בו
וזה החלק של יוון. אבל אם הכל מבולבל,
אז זה מטשטש את כל הגבולות וגם מסכן אותם.
אז מערכות היחסים בין אוהלי יפת לאוהלי שם,
הן בעצם מערכות יחסים של פנים וחוץ.
על הפנים אחראי שם,
לקרוא שם, שם זה מהות.
על המבחוץ אחראי יפת.
כשהפנים והחוץ יודעים כל אחד את המקום שלו ומתארגנים בהתאם,
זו ברכה לכולם.
כשהחוץ עובד לבדו ומנסה לשייך את הכל אליו,
הוא מרוקן את העולם מתוכן ומהות,
ומרוקם אותו ממשמעות.
אלה בעצם מערכות היחסים, וחנוכה בדיוק באה לברר את הדבר הזה. אני רק מסיים בהברקה נפלאה של הרב זקס.
איך כותבים אנגלית?
משמאל לימין.
איך כותבים עברית?
מימין לשמאל.
עברית זו שפה שבה,
אם נגיד אני כותב את המילים ד' ב' ר',
מה כתבתי?
אולי דבר, אולי דיבור,
אולי דביר בכתיב חסר,
אולי, אתה לא יודע.
איך אני אדע? רק אם יהיה לי משפט.
כלומר, כשאתה כותב מימין לשמאל אתה חייב הקשר.
אתה חייב איזה... להבין איזה הקשר.
בשפה הנכתבת משמאל לימין, אם כתבתי דבר, יש spelling letters,
בתוך האות עצמה אני אדע אם כתבתי דבר או דביר, כי יש... נכון?
כלומר, המילה עובדת בפני עצמה.
יוון עסוקה, כך אומר הרב אזקס, בלפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים,
והיהדות עסוקה בלצרף אותם כדי להבין את המשמעות ולמה הם ניתנו.
כדי לפרק צריך להטיל ספק, כדי לחבר צריך אמונה.
שתי דברים אחרים.
חנוכה מנסה לחבר ולמקם את הדברים בצורה נכונה.
הנרות, איך ממקמים אותם?
מימין לשמאל.
נכון?
אתה מתחיל מהנר הזה וזה, אתה מתחיל, אבל איך אתה מדליק אותם?
משמאל לימין.
קודם כל המיקום שלך, קודם כל מימין לשמאל, קודם כל אמונה.
אחרי שיש אמונה, אתה יכול גם להדליק משמאל לימין.
בסדר? ולא להפך.
זה בדיוק מערכות היחסים.
אי אפשר לשים איקס על יוון ולהגיד הכל לפח האשפה. לא, זה מקדם את העולם.
אבל אי אפשר גם לרוץ ולהיבלש שם, כי זה מסוכן.
צריך לדעת מה בפנים ומה בחוץ, מה לב ומה מוח,
מה מימין לשמאל ומה משמאל לימין.
והעבודה הזאת היא עבודה של הבחנה לא פשוטה.
בעזרת השם, נצליח בה.
מה שומע?
דיברתי על יד כיסלב היום, אתמול, בחגי על ההתוועדות.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,
