אז אנחנו לומדים פה אגדות חז״ל ואנחנו בשבוע שעבר למדנו על הגשם, נכון? אבא חלקיה? כן. על ניצול כוחות החיים ברמה מאוד מאוד מדויקת, והיום ננסה עוד קצת לדגדג את הגשם,
את העננים, שירד לנו עוד גשם בעזרת השם.
היום היה קצת טפטופים כזה בבוקר,
במרכז לפחות.
אז ננסה ללמוד עוד אגדה אחת על גשם לפני החורף.
מספר המדרש, בימיו של רבי תנחומא היו צריכים ישראל לתענית.
באו אצלו ואמרו לו, רבי, גזר תענית.
גזר תענית, יום ראשון, יום שני, יום שלישי, ולא ירד גשם.
נכנס ודרש להם, אמר להם, בניי,
התמלאו רחמים אלו על אלו, והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים.
עד שהם מחלקים צדקה לענייהם,
ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו. אני רק רוצה להסביר את העניין ההלכתי הזה, בסדר?
יש בהלכה,
כשבני זוג מתגרשים,
אז יש להם כל מיני הלכות שהם נועדו ליצור הריחוק ביניהם.
כי בגלל שהם היו איש או אישה נשואים,
אז הפחד הוא שמשום הרגל דבר, אם הם יהיו קרובים, יגורו אחד ליד השני בסמיכות יתרה או זה, אז הם עלולים להתגלגל למעשה עבירה.
כי הרי יש להם רקע אישי משותף.
ולכן ההלכה דורשת הרחקה מגרושים,
מגרושות.
לא לגור באותה שכונה,
שכונה הכוונה אותו בניין, זה המושגים שלנו,
ושלא יתקיים בהם קשר כלכלי. כלומר, מחלקים את הרכוש, מחלקים את הכסף, כל אחד הולך לצד שלו.
כמובן, אם יש ילדים,
אז יש מרכיב של מזונות,
אבל נגיד שאין ילדים, הילדים גדולים ויעזבו את הבעיה,
אז כל אחד לוקח את הרכוש ולא מתעסקים עכשיו כי זה ברור.
אז כאן ראו אדם אחד נותן כסף לגושה שלו,
עובר על ההלכה לכאורה.
באו אצלו ואמרו לו,
באו אצלו, הכוונה, באו לרבי תנחומא, התלמידים,
ואמרו לו, מה אנו יושבים פה והמעשה שם? רבי, אתה
שולח אותנו לעשות כל מיני דברים, לתת צדקה, לתת פה... מצאנו את העניין, גילינו את ה... בגלל מה אין גשם?
גילינו את העבירה, יש פה בן אדם, יש פה חוסר צניעות
בשכונה או בעיר.
אמר להם, מה ראיתם?
אמרו לו, ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו.
הנה עבירה.
שלח אחריהם והביאם.
קרא להם.
אמר לו,
מהי לך זו?
מי זאת?
אמר לו, גרושתי?
עודה.
אמר לו, מפנימת התאמות לגרושתך?
אמר לו, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים.
הגביע רבי תנקום פניו למעלה ואמר, ריבון כל העולמים,
זה שאין לו זו עליו מזונות,
ראה אותה בצרה, ונתמלא רחמים עליה.
ועתה שכתוב בך, חנון ורחום בנו בניך, בני ידידיך,
בני אברהם, יצחק ויעקב,
על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים.
מיד ירדו גשמים ונתרווח העולה.
זה הסיפור.
בסדר?
בואו נתחיל לנתח את הסיפור הזה כדרכם של הגדול חז״ל. קודם כל,
יש כאן סיפור של הורדת גשמים.
כל ירידת גשם מאת הקדוש ברוך הוא אלינו זה סוג של רחמים.
הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו,
וגם הסיפור הזה בעצם יצר,
זה קשור לאורות וכלים. כדי שאורות
ירדו מלמד ללמטה, צריך להכין את הכלים, מה שדיברנו היום בחבורה.
וכאן נוצרו הכלים, אבל בואו נראה את התהליך
שקרה כאן.
קודם כל, הכל מתחיל מהמשפט הראשון.
בימיו של רבי תנחום, היו צריכים ישראל לתענית.
זה כמעט משפט, כאילו המדרש קצת לועג, או קצת מבקר
את הדור.
כי מה היה צריך להיות כתוב?
אבל היו צריכים ישראל באותו הדור למה?
לגשם.
תענית זה כבר
אחת האפשרויות שלא יורד גשם.
אבל היו צריכים ישראל לתענית,
זה כאילו סוג של,
היה שם דור שאהב להתענות.
למה?
בתענית,
או בכל מעשה דתי כלשהו,
זה כאילו,
אפשר לראות את זה כסוג של אוטומט. כלומר, אני אתענה,
אני לא אוכל משעה מסוימת עד שעה מסוימת,
ואז זה יעבוד.
נלחץ על הכפתור שנקרא תענית, והובעיות ייפתרו.
כן.
אז ישראל באותו דור.
היו צריכים, אתם מכירים את ישעיהו נח, נכון?
העם ישראל מתלונן, באים לנביא, אומרים לו,
מדוע צמנו ולא ראית? עינינו נפשנו ולא תדע. אנחנו לוחצים על הכפתור וזה לא עובד.
אז הנביא אומר להם, אתם, הצום צמתוני אני, אתם עושים לי טובה?
כן.
הלא,
על החובקה אגמון ראשו ושג ואפר יציע ואתם כאילו זה כל המטרה
הלא לריב ומצא תצומו להכות באגרוף רשע. אתם צמים
כדי להמשיך לריב אחר כך
אז הנביא אומר להם הלא זאת שם יבחרהו
עטר
אחר צומת רשע ואסירי מותה תשלח
כי תראה ערם וכיסיתו ועניים מרודים תביא בית
הלא פרוס לרעב לחמך ומבשרך לא תתעלם אז תקרא והשם יענה, תשבה ויאמר הנני וכולי וכולי.
הפרק הנפלא הזה.
הצום הוא מסגרת שאמורה לעזור לדברים לקרות אבל הוא לא עומד בפני עצמו.
אז גם כאן זה נראה שהם כאילו נמצאים שם.
זה החלק הקל של הסיפור.
השאלה היא למה רבי תנחומא לא אומר להם את זה. חבר'ה, תענית היא לא המטרה, מה קרה לכם?
תענית זה לא המטרה בפני עצמה,
אני הייתי מבוא למשהו, למה הוא לא נוזף בהם, הוא אומר להם, צריך...
תשובה היא,
כי הרי, הרי
זו תשובה מאוד מאוד עמוקה, תדעו לכם.
לעולם אתה לא יכול לתת תשובה
שלא נשאלת עליה שאלה.
אתם מבינים?
אתה מבין?
כדי לתת תשובה למישהו, צריך שהוא יפתח פתח באישיות, הוא ישאל שאלה.
אם הוא לא פותח את הפתח,
זה לא יעזור שתגיד לו את התשובה הנכונה, אם זה לא פתוח אצלו.
אם הם היו באים ואומרים לו, רבי, לא יורד גשם,
מה צריך לעשות,
אז הוא היה יכול לעלות להם.
אבל הם לא באו ככה. איך הם באו? אמרו לו, רבי, גזור תענית.
אז זה לא היה עוזר אם הוא היה מתחיל להגיד להם,
תקשיבו, צריך רחמים וזה. הם לא שם.
הם לא פתוחים לזה.
הרב צריך לדעת שהתשובה שהוא יכול לתת לתלמיד
היא לפי גודל השאלה, ולכן בעיניי עיקר העבודה של מחנך או רב זה בכלל לחנך את התלמיד לשאול שאלות,
ולא לתת לו תשובות.
לחנך אותו, לשאול שאלות טובות.
ברגע שכל שנה אני, יש לי איזה, אני לא יודע, כמו צער או משהו ש... רוב השאלות שמקבלים רבנים לקראת פסח ולקראת תשעה באב
הן שאלות של האם זה קטניות או לא קטניות,
האם זה... זה ככה, דברים מהסוג הזה.
ופחות שאלות על איך נכון לספר ביציאת מצרים,
שזה המצווה דאורייתא, זה ה...
יש לך עצות, יש לך... או לקראת תשעה באב,
אז האם אפשר לאכול?
זה כל מיני ככה, אם אפשר לחדש את הבגד, הכל זה על מה לא, מה עם מה כן?
אז זה תפקיד של הרבנים לחנך,
לשאול איך נכון לציין את החורבה, איך נכון לציין את האבל, איך נכון לזכור את המקדש וכן על זה הדרך.
הכל פה, הוא לא יכול לענות להם על זה כרגע, כי הם לא שם.
לא שם.
אז הוא אומר להם, בסדר, תענית,
יהיה תענית.
גזרת תענית יום ראשון, יום שני, יום שלישי, ולא ירד גשם.
עכשיו, כשלא יורד גשם, והם רואים שזה לא עובד, יש עם מי לדבר.
נכנס ודרש להם ואמר להם, בניי, יתמלאו רחמים אלו על אלו,
והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים.
הוא אומר להם, אתם רוצים גשם?
גשם מה זה?
רחמים.
אז תתמלאו רחמים אלו על אלו.
יפה.
אז הם מיד מבינים
רחמים, אז הם יוצאים למבצע. מה המבצע? מבצע צדקה.
צדקה.
עד שמחלקים צדקה לענייהם, ראו אחד נותן מאות לגרושתו. אני רוצה רגע להתעכב,
ברשותכם, על התרגום.
מה הוא אמר להם
ומה הם עשו.
מה הוא אמר להם?
אלו על אלו. מה הם עשו?
זה אותו דבר?
לאו דווקא, תרחיב קצת.
לא רק זה, אלא זה נראה שהם תפוסים בתוך השבלונה הדתית.
הוא אומר להם, התמנות החיים האלו,
רחמים, אז זה ודאי קשור לאיזושהי מצווה, איזה מצווה יהיה, אה, ניתן צדקה לעניים. אבל זה לא מה שהוא אמר להם.
רחמים זה הגביל. הדדי.
אומר מושון. זה מלמעלה למטה. בדיוק.
מלמעלה למטה.
וצדקה זה גם מצווה. אני עושה צדקה, אני מקבל מצווה.
כתוב באיזה מקום שצריך לחייך למישהו בבוקר, שזה מצווה כזאת?
המשנה מקבלת כל אהבה, בסדר, אבל אין לי מצווה.
צדקה זה מצווה.
כתוב שאני צריך להגיד בוקר טוב למישהו?
לא כתוב,
אבל הוא אומר להם, זה מה שצריך.
תראו, יש דוגמה טובה לזה.
בפורים
יש שתי מצוות.
יש ארבע, ובעצם
יש מצוות משלוח מנות ויש מצוות מתנות לאביונים.
מתנות לאביונים, מטרת המצווה
שיהיה לאביונים אוכל או כסף לקנות אוכל לסעודת פורים.
מתנות לאביונים, משלוח מנות, המטרה היא להגביר את האהבה והאחווה בין אנשים, בינינו.
בשנים האחרונות התפתח ז'אנר חדש בקרב המגזר הדתי.
אתה אחרי זה תדייק לנו את ה...
בהרבה מקומות.
בואו נצמצם במשלוח מנות
ונרחיב את מתנות לאביונים.
במקום לתת הרבה משלוחי מנות, או במקום להזכיר משלוח מנות יקר,
בואו ניתן משלוח מנות הכי דרוי, שטרופית ואיזה באפלה ב-5.90,
ואת הכסף שחסקנו מהמשלוח מנות נפנה למי?
לעניים.
אז זה מין טריק כזה.
אבל חז״ל, שגם שמעתי שהיו חכמים, כי קוראים להם חז״ל, זה חכמינו זוכרם לברכה,
הם דווקא לא חשבו ככה.
הם אמרו, לא, אתה חשוב לנו שתגביר את האהבה והאחווה בין החברים.
זה גם עניין.
ואל תיקח את זה ותצמצם
ותתן לעניים. עניים זה חשבון אחד, וחברות זה, ואם יהיה אהבה ואחווה ורעות וחברות, גם העניים ירוויחו מזה, אל תדאג. יהיה הרבה יותר מבצעים לעניים, ויהיה הרבה יותר...
אבל יש משהו בהדדיות,
כמו שאמר מושון, בהדדיות הפשוטה, בחברות, בהערת הפנים.
והם ישר מתבנתים איזה, מדהים לראות איך הם מתרגמים. הוא אומר להם, יתמלאו רחמים אלו על אלו.
הדדיות, סתם קשרים בין חברים, שאתה שם יד על חבר, שואל אותו מה שלומך, בלי שיש לך איזה, כתוב באיזה מקום.
והם מיד במוח שלהם מתבנתים את זה למצווה. חפשים איזה מצווה של עניים, איזה עני כזה.
אתם יודעים, סיפרו על איזה בריסקר אחד.
מספרים על איזה בריסקר אחד, בריסקרים הם ככה מדקדקים בגדרי המצוות, שהוא בא לחדר שלו בחנוכה, הוא אומר לו, תקשיב,
מצאתי אני,
אמיתי, לפי כל הגדרים.
הוא אומר לו, מה עשית איתו?
הוא אומר, סגרתי אותו במרתף, אני שומר לי אותו לפורים.
שלא ייתנו לו צדקה והוא יעבור את הגדר.
אתה מבין?
הוא אמר משהו אחר, זה מדהים לראות איך הרב אמר משהו אחד, והם
תרגמו את זה מהעולם הפנימי שלהם,
למשהו אחר לחלוטין, זה לא אותו דבר.
זה לא אותו דבר ייתנו רחמים אלו אל אלו
מול לרוץ ולתת צדקה לעניים באיזה מין מבצע צדקה.
ומתברר, עידו, שזה לא פחות חשוב,
לא פחות חשוב
מוועדת חסד וצדקה לעניים,
ההדדיות הנעימה בין בני אדם, שאף אחד מהם לא עני, אבל ההדדיות והנעימות והקרבה היא לא פחות חשובה.
אינדיקציה לזה שהם באמת לא שינו את הלב שלהם,
שהרי כתוב רחמנא לי בבית,
הם לא שינו אותו,
שתוך כדי שהם מחלקים צדקה לעניים,
עין אחת מחפשת עני, העין שנייה מחפשת לתפוס פה איזה מישהו,
והנה,
אה,
סוף סוף גילינו.
עד שהם מחלקים צדקה לענייהם,
ראו אדם נותן מאות לגרושתו.
זהו, נגמר הסיפור.
מצאנו מי אשם,
מצאנו את הדג השמן.
אדם עובר ללכות צניעות.
זהו, נגמר הסיפור.
זו הבעיה.
נתן מאות לגרושתו.
אתה לא מבין?
לא הבנתי את זה ככה, אולי. מה, איך הבנת?
קראו את זה לשלילה.
לשלילה, ודאי, אסור.
אז נראה לי נכנסת בזמנם,
גם בימינו,
ברגע שבני זוג מתגרשים,
אז אסור להם להיות בקשר.
לפעמים יש ילדים, אז צריך להיות בקשר, אבל אסור להם לגור באותו בניין,
וצריכים לחלק את הרכוש וזהו, כי מכיוון שהם היו נשואים,
אז אם הם ימשיכו קשר,
אז עלולים להגיע לזה. אז לכן, פתאום הם רואים מישהו,
נותן מאות לגרושתו.
אז הם באים לרב,
אמרו לו, באו אצלו לרב, אמרו לו,
מה אנו יושבים פה במעשה שם?
רבי, מה אתה שולח אותנו לשחק בגוגויים?
לתת צדקה וכל מיני דברים. מצאנו את העבריין, את המעשה השמן גילינו.
אמר להם, מה ראיתם? יש פה לקח חשוב מאוד.
הוא אומר להם, מה ראיתם? הוא שואל אותם, הם מספרים לו, ראינו אדם פלוני,
הוא לא מאמין להם.
שלח ואביאן.
הוא רוצה לראות בעיניים כמה הדבר הזה חשוב.
כמה הדבר חשוב.
תברר בעצמך.
שלח אחריהם ואביאן.
אמר לו, מה היא לך זו?
אמר לו, גרושתי.
אגב, היא נמצאת שם.
שניהם באים.
היא באה איתו.
אמר לו, מפנימה נתת מעות לגרושתך.
אמר לו, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים.
תראו,
אני יכול להניח בסיפור, אבל גם מהחיים,
שבני זוג שמתגרשים, אז
זה לא מסיבות,
זה תמיד לא נעים, נכון? זה תמיד כרוך במתח.
יש לאיש הזה,
לגרוש, את כל הסיבות
הרשמיות
ואולי גם הלא רשמיות.
להתחמק מלראות את ה... זה קודם כל הוא יכול להגיד,
אני יכול להבין את זה לגמרי,
שהוא עובר לידה. כנראה על המצוקה הכלכלית, אז היא כנראה קימצה נדבות או משהו כזה.
והוא יכול לעבור לידיו ולהגיד, בלב,
אה,
בטח עכשיו את מצטערת על כל מה שעשית לי.
חשבתי עליך טוב, אה, מאחורי ה... הוא לא אומר, אבל בלב הוא אומר. חשבתי עליך טוב, שמתגרשים ממני. הנה, בבקשה, עכשיו התנועה, מגיע לך.
בלב, הוא לא אומר לזה בפנים, אבל הוא חשבה שהיא, יהיה לה איזה משהו, הנה, תראו מה קרה.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה להגיד, מסכנה, אבל מה אני יכול לעשות?
אני לא יכול לתת לה הלכה
אוסרת עליי, כן?
ההלכה אוסרת,
כמובן ממקום של קרבה.
אבל מה שקרה כאן זה שהאדם הזה,
הוא הצליח לראות לרגע מעבר לכל הסיבות הרשמיות.
קודם כל, הוא כנראה אולי נזכר ברגעים הטובים שהיו להם.
הרי הם לא שנאו אחד את השני מהרגע הראשון.
בהתחלה היה להם טוב.
ודבר שני,
הוא התמלא עליה רחמים.
להתמלא רחמים הכוונה,
זה גלש.
זה גלש. כביכול אומר, אני יודע שיש כאן איזשהו מחיר מסוים
שבו אני עובר על איזושהי תקנה של חז״ל,
אבל לא יכולתי.
לא יכולתי.
ראיתי אותה מסכנה והתמלאתי עליה רחמים.
עכשיו,
אפשר היה לי באמת לנזוף בו, להגיד לו מה אתה עושה, אבל הכלל
הוא רחמנא ליבא ביי.
רחמנא ליבא ביי זה אומר שבתוך המצוות שאנחנו עושים צריך לשים את הלב.
בתוך העבירות שאנחנו נמנעים מהן גם צריך לשים את הלב. אדם לא יגיד, הייתי מת עכשיו לאיזה עבירה.
ובחלק מהעבירות, בעבירות שכליות. הייתי מת לגנוב ולגזול, אבל אני לא יכול. לא, לא רוצה לגזול, לא רוצה.
אבל יש פעמים שבהן
הלב אומר, אוקיי, בסיטואציה הזאת, במצב הזה,
אני צריך לתת לה.
אני מתמלא עליה ברחמים.
במקרה הזה מותר לי לעשות את זה, אבל מה עם גדול שלו?
זה היה הכי קל להגיד את זה. כלומר, אני מסכים איתך לגמרי שזה, אבל מה הבעיה? שאותם חכמים שעשו את זה וגזרו את זה, הם גם אותם חכמים שכתבו את הסיפור הזה ופרסמו אותו.
אתה מבין?
אז זה אומר שהם ניסו להגיד לנו איזה משהו.
אבל ניסו להגיד לנו,
ההוראות הן הוראות, והכללים הן כלליים, אבל כל אדם בסוף צריך שיהיה לו איזה...
ו...
נו?
טוב, יפה.
זה טוב, זה ביטוי יפה, זה גם ביטוי מדויק.
כלומר, לפעמים, בזמן, הנחות זה בצורה קבועה.
בזמן מסוים אתה אומר, אוקיי, באירוע הזה אני צריך להתנהג בצורה מסוימת כדי.
ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים.
עכשיו, אתם מבינים?
זה בדיוק מה שהתכוון רבי תנחומא.
כי הם הרי נמצאים במצב הדדי.
זה לא עשיר ועני.
הם הדדים.
אני הסתדרתי, את הסתדרת. כל אחד כאילו זה.
אבל אתה רואה מישהו במצוקה,
הלב שלך יוצא אליו.
להתמלא רחמים על מישהו,
מלאו רחמים אלו על אלו, כמו שאמרנו, זה בשגרה.
זה בשגרה. זה לא במבצע, כאילו, בהקשר הזה. זה בשגרה, ביום-יום.
הם לא מבינים את זה. הם כל דבר מתרגמים לשפה דתית. אם זה מצווה, אז טוב, ואם זה לא, אז לא נחשב.
איזה מין הוויה כזאת, היא נעימה, בסיסית,
שיש בה רווחה.
ראיתי אותה, אז היה לו את כל הסיבות, נכון?
הוא ודאי ציירה אותו, הוא צייר גם אותה, הם התרחקו, הלבבות היו מפורדים, לכן הם התגרשו.
בכל אופן, הוא הצליח להתרומם מעל הפירודים ומעל כל ה...
ולראות משהו מעבר למעשים.
עכשיו, תראו,
המעשה הזה בעצמו לבד
לא היה מספיק.
קודם כל אני רוצה להגיד שהביטוי,
התמלאתי עליה רחמים, הוא גם ביטוי כאילו כמו של אונס. לא יכולתי, זהו, אני יכול לעשות, לא יכולתי, התמלאתי.
לפני כמה שנים,
חמי, לאורך ימים ושנים,
איבד את ההכרה בבית הכנסת.
איבד את ההכרה בשבת.
והביאו, אז הביאו אמבולנס, פינינו אותו לבית חולים, אנחנו לא ידענו, לא היינו, היינו בבית, והם אמרו,
טוב, מתי שבת תקשרו אלינו,
תקשיבו, פנו אותו לבית חולים, וזה, נסענו מהר, בסדר.
ארוך השם, הכל בסדר.
עיצבו אותו, ו...
טוב, אז הוא היה לבית חולים כמה ימים,
והיינו איתו.
אז ביום ראשון השני, לא יודע, הייתי אצלו,
מגיע יהודי
מבית הכנסת שלו,
חמי, הוא היה גבאי בית כנסת הרבה שנים, עדיין,
הוא כבר יותר מבוגר עכשיו.
יהודי כזה מרוקאי, תמים,
מרוקאי של פעם, דקן כזה, מגיע ככה,
אני נכנס,
ואז הוא מספר לי.
הוא אומר לי, אתה החתן שלו, כן? הוא אומר לי, בסבת,
פתאום, בתפילה, עורי, קוראים לך מעורי, התעלף לנו, ונהיה לבן הפנים,
וכולנו פחדנו מה יהיה, וזה, והביא אמבולנס, וזה.
ואז הוא אומר,
אמרתי, אם עכשיו, הוא, אם עכשיו בר מינן, הוא עכשיו,
הוא עכשיו בסכנת חיים, אז מה יהיה בית חולים? הוא יהיה לבד?
ואף אחד לא יהיה לידו?
אצל המורקאים יש קטע שהם כאילו מבקשים סליחה מאלוהים, ואז עושים,
יצאתי החוצה, אמרתי, אלוהים, תסלח לי,
ולקחתי מונית לבית חולים.
נסע בבית חולים בשבת.
איזה מונית?
להיות ליד אורי.
צריך איזה פיקוח נפש? לא, הוא בבית חולים, הגיע כבר.
הוא אמר את זה והוא בכה.
הוא אמר את זה והוא בכה.
אנחנו צוחקים פה, אבל הוא בכה.
ואני בא לב ואמרתי, הקב' ברוך הוא, אתה זימנת, לא בטוח, נהג גוי.
הוא כזאת, כזאת...
יש מצבים שאתה... זה כאילו, הוא אומר,
התמלאתי רחמים, הוא אומר, אני לא יכולתי.
כך הוא אומר, זה היה רחמנה לי בבית.
הקדוש ברוך הוא חפץ בלב. אז רבי תנחומה אומר, אני מרגיש בדור הזה שאתם כל כך,
הכל רשמי, הכל צריך להיות או תענית, או מבצע, או צדקה, או זה, ואין שום רווח
של חיות ושל שמחה ושל יציאה לקראת בלי כל הדברים המהודקים הללו.
אין התמלאת רחמים, להתמלא זה כאילו משהו כמו שמתמלא מתמלא, ואז הוא גולש.
כשהוא גולש זה כבר, זה, זה, כן.
אם אני הייתי כותב את זה, הייתי מביא דוגמה שהיא דווקא לא קשורה ל...
דווקא עצמיות זה ניסו את המקומות האלה שבהם החלטוטים
עצמיים זה המקום הכי חזק שלהם. כן.
לבוא ולעשות כל מיני כאלה דווקא שם, זה...
אז למה בכל אופן כתבו את זה? אני שואל.
קודם כל, אתה אומר שחז״ל היו אמיצים.
הם סמכו, הם היו אמיצים, כי הם סמכו עלינו שאנחנו לא נלמד את זה ונגיד, אה, אפשר לקמבן את העולם, יאללה, וזה, אלא שנלמד את זה, ונלמד את זה ישר.
נגיד, אוקיי, ישנם מצבים שבהם,
אבל אני חושב שגם הסיבה היא,
בעיניי זה פחות צניות ויותר גירושין. כלומר,
יש פה את כל הסיבות שבעולם כדי לא להתמלא רחמים.
זה לא חוכמה להתמלא רחמים על מישהו מסכן,
שאתה לא חייב לו, כאילו, שלא עשה לך שום דבר לפני כן.
חוכמה להתמלא חיים על מישהו שיש לך את כל הסיבות להגיד,
אני לא חייב לו שום דבר, וגם שילמד בעצמו.
והיכולת כאילו להתעלם,
לדלג מעל, או להיזכר גם ברגעים היפים שהיו לך בעבר איתו,
ולהיכנס מהמקום הזה.
זה נקרא להתמלא חיים אלו הללו.
ש...
יש כל כך הרבה סיפורים, תמשיך עוד טיפה, לא...
אני לא זוכר.
נבלעו בו, אבל נכנסו למחד בסוף הם עשו דבר,
שהקסבה של בני הקהלין אוכל,
אמר פה הולך להיות קטע.
אמר, את השר נתן,
ולכן התעצבנו, עד שניגש אל הדבר, הוא אמר, מה קטע? חייב להיות סיפור מאחורי העם הזה.
אמרו, אתה כבר שואל, אני מסתכל לך,
אתה ראה לנו בשואה,
היה לו בן יחיד שהצביק אותו כל אבא שלי ואבו חיפה סיפור? לא, לא.
לא, לא מכיר. ראיתי בקטע זה כבר. טוב, אני מחזיק את הבן שלו כל המלחמה.
בסוף נגמר המלחמה, הם עושים מפוח להגמרים,
ואז הם לימדים,
ככה, נקמה אחרונה והסיסו את החדר שהרדימי לא היה עם כל מיני ילדים.
נעלם, מאז לא היה לו קשר.
ואז הוא קיבל על עצמו, אמר, מאי עכשיו אני מאפיס את החדרות פה,
לא אכפת לי איזה מחיר אני אשלם, כל מקום שיותר להגיד אני אגיד.
ואומר לו,
למה לתחת הסיפור הזו, עכשיו תביא תלמידים תוצאים, מי הטלפון תלמידך?
ועל פי הרב אמר בעשר דקות, אמרו להזכרת נשמות, תגיד איך הוא מתמודד כשנגמר את ההבנה שלך.
לא פה, כי אפשר לשכנע אותו נכנס.
ואז הוא אומר לך, תגיד, תגידו, לא, לא, לא, לא. מתמהמה, הוא אומר, תגיד, ואז הוא אומר, אתה עכשיו תלבד.
עכשיו, חזר ומסתכל אחורה.
אבא!
זה הסיפור הזה. כן.
זה לקראת היום של הרב יפה. כן, כן, שניים.
התמלאתי עליה רחמים.
עכשיו תראו, המעשה הזה,
לשאלתך בעצם, המעשה הזה, אם הוא היה נעשה
בפני עצמו, כנראה לא היה מוריד גשם.
לדעתי הוא מוריד גשם כי הוא הגיע לרבי תנחומא,
ורבי תנחומא הפך אותו להוראה.
כלומר, רבי תנחומא, הרי רבי תנחומא גם היה יכול לנזוף ולהגיד לו, תקשיב, זה לא יפה,
לא עושים דברים כאלה וכו' וכו'.
עכשיו, יכול להיות שגם האדם הזה לא התכוון שיראו אותו.
הוא אמר, אוקיי, העבירה עליי וכו', אבל רבי תנחומא הוא בעצם האשר המרכזי, כי הוא הופך את המעשה הזה למה?
לתורה, להוראה.
הגביע רבי תנחומא פניו למעלה ואמר, ריבון כל העולמים,
זה שאין לזו עליו מזונות, רעה אותה בצרה ונתמלא רחמים עליה,
אתה שכתוב בך חנון ורחום,
ואנו בניך ובני ידידיך ובני אברהם, יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם.
אז אפשר להגיד שהוא אומר לו, תראה, כמו שהאיש הזה ידע להסתכל על ה... להיזכר ברגעים היפים ושהיה לו עם האישה הזאת וביקש... גם אתה תיזכר שאנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב,
בני אהובך, ידידיך, ותתגבר על ה...
תתמלא ה... תתגבר על כל הקשיים ש...
אבל לדעתי הסיפור כאן הוא אחר.
הסיבה שלא ירד... תראו, מה גשם עושה?
אנחנו צריכים קצת לצאת, תצאו קצת,
תטיילו, תראו מה המצב היום של הטבע.
המעיינות,
כבר חצי מעולפים, אין כוח, בקושי המים נותנים ככה פעימות במעיינות פה בירושלים,
כבר אתה מרגיש שהם איזה...
האדמה כבר מהודקת, יבשה לגמרי, כבר היא כבר ככה.
הכל הכל כבוש, הכל מהודק, הכל הצמחים כבר מוטים על הצד.
אני לא מדבר על צמחי גינות נוי שהם מקבלים השקעה, כל מי שלא קיבל השקעה כבר חצי שנה בלי מים.
החצב הוא הגיבור היחיד שנותן פייט,
כי יש לו איזה מנגנון מיוחד שהוא יודע לשמור את האנרגיות שלו בדיוק הרגע, אבל כולם כבר... העולם כבוש,
מהודק.
וכשהוא רואה גשם, הכול נפתח.
האדמה נפתחת,
הזרעים נפתחים, האוויר, אתה מקבל את הריח הזה
של הגשם, הכול נפתח, הכול מתרווח.
מתרווח.
אבל כדי שדבר כזה יקרה, גם בני אדם צריכים להיפתח.
כאילו, הלבבות נפתחים, אז גם הגשם יכול להגיע. אם בני אדם הם מהודקים והם עובדים רק לפי הכללים,
רק לפי הסדרים, רק לפי, כל דבר צריך להיות מתוונת באיזושהי משבצת.
והם לא יודעים להתמלא רחמים אלו על אלו, גם לא לפי כללים.
עכשיו, לדעתי זו הייתה הסיבה שלא ירד גשם.
זה לא שהם עשו איזה עבירות אחרות. הסיבה שלא ירד הגשם באותו דור הייתה בגלל שלא היה להם את המרחב הזה ואת המרווח הזה.
הכל היה מאוד מאוד מהודק, הכל היה אם מגיע או לא מגיע.
אם זה נכון, אתם יודעים, יש ציר בחיים של נכון ולא נכון.
יש ציר של יפה ולא יפה.
יש ציר של...
ראיתי שהרב רומן אומר,
אתם מכירים את המחלוקת הידועה של הרמב״ם?
האם הרמב״ם והרמב״ן,
האם מצוות יישוב בארץ ישראל
בתוך ספר המצוות או לא? הרמב״ם לא הכניס את מצוות יישוב בארץ ישראל.
הרמב״ם לא הכניס והרמב״ן חולק עליו. השגות
הרמב״ן למצוות עשה, מצוות ד', אומר ודאי, יש מצוות עשה ליישב את ארץ ישראל, שנסתווינו,
שלא לעזבנו ביד זולתנו מן האומות או לשממה וכל זה.
ובאופן בסיסי,
בבתי המדרש שלנו מזדהים מאוד עם הרמב״ם, מצוות יישוב ארץ ישראל, מצווה כללית, שכולה כנגד כל המצוות, וגם מתרצים את הרמב״ם שלו הביא, כי זו מצווה כללית,
כי זו מצווה שורשית וכו' וכו'.
אבל הרב פורל אומר, אולי הרמב״ם צודק.
כי יש ציר בחיים של מצווה ועבירה,
אבל יש ציר בחיים של שפע ואהבה.
ויכול להיות שהמגורים בארץ ישראל הם באמת לא מצווה, אלא הם שכר.
שהקב' אוהב אותנו,
הוא נותן לנו לגור כאן, ולכן הרמב״ם לא הכניס את זה. הוא אומר, לגור בארץ ישראל,
מי יזכה, מי זוכר, מי שזוכר צריך להתייחס לזה בתור, לא שהוא מקיים מצווה, ואז
מגיע לי ואני זה.
קיבלת מתנה מהקב' ברוך הוא, זה שכר.
זה מתנה.
רוב היהודים עדיין לא קיבלו את המתנה הזאת.
לא העיר להם עדיין.
אז יש כל מיני צירים בחיים, יש צירים של
חייב וצריך ואסור וכו',
ויש ציר של רוצה
ומעוניין
ויציאה לקראת
וחפץ.
זה מעבר למחויבות.
מתברר שמה שמדגדג את העננים, יודיד הכסף הרוחני,
זה התנהלות בצורה הזאת,
של מעבר,
מעבר למחויבות של להתמלאו רחמים אלו על אלו.
ידידות הכספים, ידידות הכיסופים, כן.
כן, להתמלאו רחמים אלו על אלו,
ורבי תנחומא הופך את זה לתורה.
רבי תנחומא וכו'. וכאן כתוב מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם. יש גרסאות. יש גרסאות שאומרת ונתרווה העולם.
ואז זה מובן.
נתרווה לשון רוויה, לשון העולם היה צמא.
אבל הגרסה הזאת בעיניי הרבה יותר יפה.
נתרווח העולם, נהיה איזה רווח.
אתם יודעים, אחד הדברים שהכי
נראה לי
הופכים את החיים ללא נעימים זה עין צרה.
וכשאנשים נמצאים,
רק על מה שצריך, מה שצריכים עושים,
אבל הם לא עושים מעבר לזה.
אין איזה התרווחות, אין איזה...
כן?
זה קשור?
זה דין לעומת התרווחות. כן, זה ציר, זה דין? כן. עכשיו, מעניין שדווקא, הנושא מול הקדוש ברוך הוא זה מהלך דיני.
כלומר? הוא עושה לו קל וחומר, כאילו. עד שאני לא אעשה לך את הקל וחומר הזה,
כאילו, יש פה משהו בסדר, זה כאילו טיעון משפטי.
כן. הוא אמר ככה וזה ככה,
מן הדין שככה. כן.
ואז התרווח העולם. כן. כלומר, הוא מפעיל דין כלפי הקדוש ברוך הוא דרך הרחמים.
הוא אומר, יש רחמים, אז אתה חייב ל...
בשפה שלנו זה אומר, רבי תנחומא אומר, אם בני אדם הצליחו לייצר כזה כלי,
אז יש לך לאן להוריד את הגשם.
זה מה ש... קודם כל, תדעו לכם, זה לא קשור רק לגשם, זה קשור להמון דברים, זה קשור גם לכסף.
זה קשור לכל שפע בעולם. אתה רוצה שפע?
תכין את הכלי.
מהו הכלי? תהיה בעצמך איש של שפע.
בעצמך אל תתקמצן.
כתוב,
פותח את ידיך ומשביע לאכול חיי רצון.
פותח את ידיך, זה שלוש שמות של קודש.
פותח את ידיך, ראשית תיבות זה פא, י, זה שם קדוש.
וסופי תיבות,
פותח את ידיך, זה חתך, זה גם שם קדוש.
בסדר?
אבל הפסוק עצמו, אתה רוצה פרנסה?
תפתח את הידיים. למי תפתח? לאחרים, לזולת.
תנועה של חיבוק, תנועה של התרחבות, תנועה של לארג'יות. תהיה לארג', כאילו תהיה,
יש בערבית, יש משפט,
תיתן, כשילד שלך עוד חמה,
אל תחכה אחרי 120, ואז יחלקו את זה. כשאתה חי, תחלק, תפרגן לכולם.
ואז אם אדם פותח, אז הוא מזמין לעצמו שפע.
מזמין לעצמו כסף, מזמין לעצמו רכוש,
ובכלל ישראל הוא מזמין לעצמו גשם.
וההידוק, והעקשנות,
והכל דבר צריך להיות,
כאילו ללכת למקום הזה של הדינים, של התענית, שאנחנו לא בסדר.
אף אחד לא אמר שאתה לא בסדר,
רק אתם לא מספיק פתוחים,
לא מספיק מרווחים, לא מספיק...
עכשיו, זה כל מיני סיפורים יפים על הצדיקים,
על הרבי ועוד, שהם...
כן, היו... יש כל מיני אגרות שערד ואומר למישהו,
איזה מישהו כותב איגרת לרבי,
שיש לו קשיים בפרנסה.
הוא מתמרמר באיגרת, אומר, איזה חיים דפוקים יש לי, ואין לי פרנסה,
אני לא מצליח בכלום,
וכל דבר שאני עושה,
הוא מצליח לי בעבודה,
וגם אשתי אומרת ככה, וגם הילדים שלי לא מאוכזבים ממני.
כאילו, אז הרבי עונה לו,
הוא אומר לו, מהמכתב שלך אני מבין שאתה נשוי ויש לך ילדים.
אז הוא אומר, אז אם כך זה מבהיל, ככה הרבי אומר,
חוסר הכרת הטוב שלך, שאתה אדם נשוי ויש לך ילדים, ובכל אופן יש לך איזו עבודה ואתה רק מתלונן.
אתה חוסם את השפע מלהגיע, הוא לא יגיע ככה.
כשתתחיל להודות ולפתוח ולתת ממה שיש לך לאחרים, מהקצת שיש לך,
אתה מעורר רחמים בעולם, מעורר רחמים על עצמך,
תניע כלי לשפע.
זה מה שמוריד גשם.
אני חייב, כיוון שכל המטרה של השיעור כאן זה להוריד גשמים. ברוך השם, בשבוע שעבר כבר זה עבד,
וירדו קצת גשמים, גם השבוע אני מקווה שימשיך.
אני חייב למסור כאן מחאה נמרצת.
בסדר?
מחאה.
מבית מכון מאיר יוצאת מחאה עכשיו.
כל שנה, אתם יודעים שיש היום ברוך השם הרבה מאוד אמצעים לתחזית.
ודווקא אני מאלה שאוהבים את הקשקושים האלה.
נסתכל על זה, על עננים וזה, ואני קורא כל פעם את הסיכום של ה...
של ה... איך קוראים לזה? השמ״ת.
שירות המטאורולוגיה, הם מוצאים כל חודש סיכום של הגשמים, ואחרי זה סיכום עונתי ושנתי, אני כאילו אוהב את ה...
וגם בירושלים יש אתר מאוד יפה, ירושמיים, אני יודע להגיד לך בדיוק מה...
עניין.
התחזית,
יש תחזית, אמצעים שאתה יכול לראות איזה סערה מתפתחת באיזה מקום, ברמה וזה, ואתה יודע להגיד שתוך שלושה, ארבעה ימים זה יגיע לכאן.
אבל יש דבר שנקרא מודלים,
והמודלים הם מנסים להגיד בתחילת העונה איך תהיה העונה.
לפי המודלים הולכת להיות לנו עונה,
וכבר שמעתי, אחד אומר,
אחד מכיר אומר, המודלים השנה לא משהו,
חס וחלילה.
ארץ ישראל היא מעל המזל,
מעל המודל גם, לא רק מעל המזל, זה היה עם המזל מתחלפות.
ארץ ישראל נמצאת בדיוק בטווח כזה,
שבו זה תלוי במעשים שלנו. ואם אנחנו נהיה מרווחים ויתרווח העולם, ירדו גשמי ברכה מרובים.
מרובים מרובים, בעזרת השם.
אז תחזית קצרת מועד היא לא תחזית בעצם, היא פשוט כמו שיש לך איזו עין גדולה יותר שאתה יודע לראות.
אבל מודלים קדימה בארץ ישראל, חלילה.
צריך להישמר מזה.
זה תלוי במעשים שלנו.
תלוי בהתנהגות שלנו, האם אנחנו נהיה אנשי גשם,
צינורות לגשם, מתמלאים רחמים אלו על אלו,
שיעור היום,
שומרים על כוחות החיים בשיעור משבוע שעבר, ואז הדבר הזה יוצר כלים להביא גשם,
או חלילה להפך.
אז לכן,
שומר נפשו ירחק מכל המודלים וכל הדברים האלו.
גם,
אני לא מבעיה שהרבה פעמים החזאים טועים לא רק במודלים, טועים בנגלה, מה שנקרא.
לא יודעים להגיד לפעמים מה יקרה בעוד יומיים,
כן?
כבר היו להם, אבל ודאי מודלים, מה נדחה שלנו הם מודלים בארץ ישראל. בארץ ישראל המודל שלנו זה הקדוש ברוך הוא והמעשים שלנו,
להיות אנשי
גשם, כאלה שמתמלאים רחמים אלו על אלו וזוכים להביא רווחה לעולם.
חזקו ואמצו, רבותיי, ניפגש בשבוע הבא.
