היום אני רוצה לנסות, באמת זה ממש כתב סתרים, אני מקווה שהצלחתי להגיע לאיזה מקום טוב,
כי כתוב מעט מאוד, וזה ככה קצת לנסות לחבר דבר לדבר,
זה לנסות להתעכב אחרי דמות מאוד מאוד מסתורית,
מאוד מעניינת, וזאת דבורה מינקת רבקה, כן?
איזה מין דמות כזאתי שמופיעה פעמיים, בסך הכל, בכל התורה,
אבל בפעם שהיא מופיעה אצלנו בפרשה,
היא זוכה להמון התייחסות.
התייחסות שהיא כל כך תמוהה שרש״י אומר שזה בעצם לא דבורה אלא זה רבקה.
כלומר, בסדר? בואו ננסה רגע לראות.
יעקב אבינו חוזר חזרה לארץ ישראל, בדרך כתוב, עתה מו דבורה מנקד רבקה.
דבורה מנקד רבקה, רבקה בגיל הזה, בת כמה היא?
מה?
יעקב אבינו,
נגיד שלא כתוב בת כמה רבקה הייתה כשהיא ילדה את יעקב ואת עשה, ומה הייתה?
הייתה לפחות בת יותר מ-23 כנראה,
הייתה כנראה באזור ארבעה.
הייתה הכרה 20 שנה, אז אנחנו יודעים, לפי הפשט היא התחתנה עם יצחק שהייתה בת...
זה לא לפי הפשט, זה...
איך זה לא לפי הפשט?
מה?
זה למה אתה אומר שזה פשט?
איפה זה כתוב?
ראשון, ראשון. מה? זה לא פשט אבה.
אחרי העקדה כתוב, הנה ילדה מלכה גם היא בנין מאחור אחיך, את עוץ בכורו ואת
בוז ואת קמואל אבי ארם ואת קשד ואת חזו ואת פתואל,
כל אלה ילדה מלכה.
זה נאמר לאברהם אחרי העקדה, אבל אולי זה קרה הרבה לפני כן.
הפשט הוא, אני רוצה להגיד לכם כבר אם הזכרת,
שרבקה הייתה בגיל שמתחתנים בו, בת 18, בסדר?
ככה רואים, היא רצה, מתרוצצת, מביאה, היא נערה, כתוב אתה רוצה נערה.
זה לא ילדה בת שלוש.
נערה זה נערה, נערה זה מגיל 12 ואילך.
אז למה החז״ל אומרים בת שלוש?
קודם כל יש שתי דעות בחז״ל, אתה יודע.
יש דעה בת שלוש, יש דעה בת 12. אז מה, מישהו טועה?
החז״ל רוצים להביע תכונה.
אומרים, רבקה הייתה, הגיל שלה היה בת כמה שהיא הייתה, אבל
התכונה המרכזית שלה הייתה תכונה של ילדה בת שלוש.
לילדה בת שלוש יש שתי תכונות.
יש לה גם תמימות מאוד גדולה, וגם זה גיל שמתחיל בו המרד. לרבקה היה גם תמימות וגם מרדנות,
וזה מה שהחזיק אותה.
וחזר, רוצים להגיד לך את זה דרך הגיל.
כל פנים, רבקה הייתה,
נגיד, באזור 40, כשהיא ילדה את יעקב ואת עשיו.
המנקת שלה גדולה ממנה,
נכון?
נגיד שהיא התחתנה בגיל 13, בסדר? נגיד, זה גיל שאפשר להתחתן בו. אז שולחים איתה את המנקת, זה הגיוני.
אבל המנקת בוודאי,
הכוונה המנקת זו מי שהניקה אותה כשהיא הייתה בת שלוש.
אז המנקת ודאי גדולה מרבקה בעשר שנים, בעשרים שנה, בסדר. אז המנקת אותי עכשיו שיעקב אבינו חוזר,
ויעקב אבינו כאן בין מאה בערך, נכון?
הוא יותר ממאה אפילו, כן?
אז רבקה צריכה להיות אישה מאוד מבוגרת, בת 140. אז המנקת שלה עוד יותר מבוגרת,
בת 160, לא יודע כמה, נכון?
אז היא מתה, בסדר, למה צריך לספר את זה?
ותמות דבורה ונקת רבקה, אישה זקנה, הרמב״ן שואל את זה, מה צריך לספר? אישה זקנה מתה.
ותיקבר מתחת לבית אל, לבית אל תחת האלון, ויקרא שמו אלון בחוט. הוא, היה שם בכי גדול מאוד.
מה קורה?
מתה פה אישה.
לא שמענו עליה עד היום, תכף נראה ששמענו עליה משפט אחד.
ויש כאן איזה אבל, ולא רק זה, אלא כתוב, וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם, ויברך אותו.
רש״י אומר, ויברך אותו ברכת אבלים.
כלומר, הקדוש ברוך הוא צריך להתגלות לירקו ולנחם אותו על רבקה, סליחה, על דבורה ונקט רבקה.
למה?
מה הדרמה של האישה הזאת?
תראו, בואו נראה איפה פגשנו אותה בפעם שעברה.
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך.
וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו.
ואז הפסיקתא אומרים כאן, ושלחו את רבקה אחותם ואת מיניקתא, זו דבורה,
שנאמר, ותמו דבורה מנקת רבקה.
אז בסדר, סגרנו את המעגל.
אז עכשיו זה בכלל לא מובן, רגע.
אז רבקה מגיעה מארם נהריים לארץ כנען עם המנקת שלה, נכון?
אז איפה נמצאת עכשיו המנקת?
בארץ ישראל, בקריית ארבע.
אז איך היא מתה?
איך יעקב יודע שהיא מתה בדרך חזרה מארם?
איך היא הרי אמורה להיות בארץ ישראל?
אומר ה... אומר, אני טיפה מדלג, אומר המדרש שרשי גם בוחר... אתם יודעים, רשי היו פרוסים לפניו כל המדרשים, המדרש שהוא בוחר להביא זה משמעות.
אומר המדרש
ותמו דבורה מנגד רבקה ומהיכן נמצאת דבורה עם יעקב? איך הגיעה דבורה ליעקב?
והכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה, יעקב עבר את הירדן לבד, אף אחד לא היה איתו.
אלא מלמד ששלחת הרבקה להביא את יעקב.
כדכתיב,
ושלחתי ולקחתי לך משם.
כלומר,
דבורה היא שליחה
של רבקה ללכת חזרה לארם נהריים ולהגיד ליעקב,
אמא אמרה לך לחזור.
אמא אמרה לך לחזור.
כי כשרבקה שלחה את יעקב היא אמרה לו,
תלך וכולי, עד אשר,
איך?
ושלחתי וקראתי לך משם, נכון? תביא רגע את התנ״ך, זה תנ״ך, נכון?
תודה.
אני פחות אוהב, אבל נסתדר.
היא אומרת לו, בסוף פרשת תולדות זה היה,
נכון?
היא אומרת לו,
ועתב נשמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחיך רע נא וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשבו חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם.
אז רבקה אומרת לו, אני אהיה על זה. אני, כשאני אדע שעשיו נרגע, אני אשלח ואיקח.
אז לכאורה יעקב צריך לחכות לאיתות מרבקה שהוא יכול לחזור.
רבקה שולחת את מנקת,
את מניקתה, את דבורה,
ללכת להחזיר את יעקב.
כדכתיב מלמד ששלחה את הרבקה להביא את יעקב.
כדכתיב ושלחתי ולקחתיך משם והראה אסון בדרך ומתה בבית אל.
קרא לה איזה אסון?
צריך להבין בהמשך מהו האסון.
הוא בא, כתוב ופירש, מי הייתה דבורה,
שעד עכשיו לא נודע לנו שמה,
אלא סתם כתיבה ישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה וכמו שאמרתי לכם גם רשי בחר להביא את המדרש הזה ותמו דבורה מה עניין דבורה בבית יעקב אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם שלחה דבורה את צול לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך מדברי רבי משה הדרשן למדתיה.
טוב אז טיפה תמונה מתבהרת לנו בסדר עדיין לא לגמרי אנחנו עדיין בתוך החיפוש
אבל אנחנו מיד נגיע גם אנחנו נצטרך להבין מה זה השם הזה דבורה
למה לכאורה אין לזה אח ורע
לכאורה אין לזה אח ורע.
אני מבין שאדם קוראים לו אריה.
אריה חיה אמיצה, אריה גיבור.
אני אפילו מבין דוב, גם דוב זה חיה ככה.
אני מבין זאב,
זאב את רוב, איילה שלוחה.
אני מבין,
בסדר?
אני מבין, מה עוד?
יונה זה כזה, יונה אומיה, דרור, ציפורים.
דבורה זה חרק.
חרק.
מה?
אתה עושה לי חילוקים.
זה אינסקט, זה שרץ.
דבורה זה שרץ.
שרץ מיוחד! לא עכביש.
לא עכביש, אבל זה שרץ.
זה הדבש.
בסדר.
קצר.
כן.
אתה מבין?
ואני רוצה להגיד שיש כאן איזושהי נקודה שהיא קצת משונה. זה לא איזה...
בסדר. אז תקרא לבן אדם דבש.
תקרא לו דבורה, שרץ, חיה גם טמאה.
צריך לעיין בשם הזה. על כל פנים, התמונה טיפה מתחילה להתבהר לנו.
היא
הייתה מנקת רבקה בארם נהריים,
שלחו אותה עם רבקה
לארץ ישראל,
והיא מבוגרת מרבקה,
ורבקה כנראה כל כך סומכת עליה, כל כך מעריכה אותה, שהיא שולחת אותה, בעצם שליחה, שליחה הראשונה,
שליח ערבי,
שולחת אותה
למשימה החשובה מכולם אי פעם, שזה מה?
להחזיר את יעקב.
בלי ספק מדובר במשימה שיש בה מרכיב של סכנה.
למה?
כי דבורה היא אישה זקנה.
אמרנו, היא אישה זקנה.
שימנו את החשבון, בת כמה היא? אמרנו, בת 160, משהו כזה, זה הגיל שלה.
נכון?
הרי יעקב אבינו היה בגיל 84, שהוא התחיל ללדת את הילדים, נכון? עד גיל 60 הוא קיבל את הברכות,
ואז הוא הסתתר
ארבע עשרה שנים
בישיבת שם ועבר, ואחר כך התחילו לבד את הילדים, אז כשהוא חוזר הוא בן שמונים, יעקב בן שמונים וארבע. אז רבקה, בת אימא שלו, היא הייתה בת ארבעים, זו בת מאה עשרים, אז מנקת דבורה, מנקתה עוד יותר.
כן, אישה מבוגרת.
יוצאת למסע הזה, וכנראה בדרך חזרה אנחנו משערים, אני משער.
כתוצאה מהמסע, הוא אומר כאן, קרה לה אסון, איזה אסון קרה לה? מה קרה?
אישה מבוגרת הלכה וזה, הדרך גרמה לה, היא תייבשה אולי או משהו כזה ומתה.
זו טרגדיה, אלון בחוט, כלומר היה שם בכי גדול מאוד.
אז אנחנו צריכים להבין, אחי ורעי,
מה הסיפור הזה?
מי היא?
מה העניין של האישה המיוחדת הזאת?
קודם כל צריך להבין מה זה מנקת,
מנקת רבקה.
אפשר להגיד מנקת, היא העניקה אותה כשרבקה הייתה, אז היה מקובל שאנשים מבוססים,
מבוססים, הם סוחרות, סוחרים מניקות.
אבל התרגום יונתן אומר,
ועלבו יד רבקה אך אותום ויד פדגוותה.
פדגוותה, מה זה? או פדגותה.
מה זה מזכיר לכם? פדגוג, מחנך.
כלומר, דבורה היא המחנכת של רבקה.
אני מזכיר לכם, מה שאתם ודאי יודעים,
שרבקה זה נראה מהפסוקים שהייתה ילדה יתומה.
כי כתוב, אתה רוצה נערה ותגד לאביה.
רשי שמה אומר, הנערה בדרך כלל רצה ומספרת למי?
לאמא, איפה אמא שלה? אין לה אמא.
אז היא ילדה יתומה.
לאביה ולאחיה. מה?
אז דבורה גידלה אותה.
גידלה אותה וחינכה אותה.
כלומר, כל מה שיש לרבקה זה מאיזשהו מקום מדבורה.
אבל הכתוב לא כותב מחנכתה, הכתוב קורא לה מניקתה.
כלומר, זה אומר שמדובר פה על סוג חינוך מאוד מאוד מיוחד,
שדבורה היא המייסדת שלו,
ונקרא לחינוך הזה חינוך של הנקה.
וזה כנראה הסיפור שמסתתר כאן מאחורי הדברים. אז קודם כל,
בואו ננסה,
ומיד אחרי זה נראה שממש לדעתי אומרים את זה. אני רוצה לסיים בלי נדר את השיעור היום בסיפור,
סיפור מזעזע. ממש סיפור,
קראתי אותו בפעם הראשונה לפני הרבה שנים, והיה לי ממש רעד. סיפור שלא מספיק יודעים אותו. אנחנו בעזרת השם בשבוע הבא יד כיסלב.
כן, הילולת אדמור הזקן.
יש כמה דברים שצריך לדעת על הדבר הזה,
שקשורים לשם דבורה.
אבל בואו ננסה רגע להבין. דבורה מנקת רבקה.
דבורה לשון דיבור.
דיבורים.
כלומר היא הייתה מדברת.
הייתה מחנכת, המחנך צריך לדבר.
כן, משה.
אחרי שהיא רצה לביה. סליחה. השאלה שאומר שם לבית אימה.
אה, טעיתי?
לבית אימה, ואז מה כתוב?
רש״י אומר שאני מתאר לך אנשים לראות להם בית. אה, אז טעיתי, נכון, רחל, צודק, צודק, צודק. נזכרתי שזה פסוקים דומים, צודק, תודה רבה.
אבל מה היה, יש לי איזה,
אני כן זוכר שהיה איזה משהו, רק שנייה אחת.
תסתכל בבקשה, אין לי כאן רש״י.
כן, כן, כן, כן, אבל תסתכל בבקשה, מנפדלק.
תסתכל רגע ברש״י, כי אני רק, אני אגיד לך את הרש״י רק.
רש״י על הפסוק,
איפה זה ב... איפה זה? בחיי שרה, לא?
עם הדבר הזה. לכן אני רוצה תנ״ך קורא. לכן אתה מעצבן אותי, אתה מביא לי את התנ״ך שהוא לא קורא.
תסתכל בבקשה, פרק ל״ד, פסוק נ״.
ויען לבן ובתועל ויאמרו מאדוני יצא הדבר, לא נוכל לדבר אליך רע או טוב.
מה רש״י אומר שם?
כ״ד נ״.
לא, לא.
פרק כ״ד, פסוק נ״.
נו, אין שם כלום על האימא?
טוב.
אז אני לא יודע למה אני זוכר ככה, שהיה משמעות של רבקה,
אולי אני טועה, יכול להיות שזה צודק על רחל, אולי?
יכול להיות.
אה, אז צודק, אז סליחה.
נכון, נכון, צודק, צודק, צודק, צודק, צודק, נכון, נכון, נכון. אז עוד יותר, בסדר.
אז שלחו את, צודק, סליחה.
אז התבלבלתי בין רחל לבין רבקה.
אבל שולחים אותה, את המחנכת שלה.
אז דבורה, מנקת רבקה. דבורה זה דיבורים, אז זה מאוד מאוד מובן. מחנך צריך לדבר, נכון?
אבל מנקת, מה זה מנקת?
יש ביטוי.
זה, נכון?
אני רוצה לשתף אתכם באיזושהי חוויה כלשהי,
שנראית לי חוויה מאוד מאוד חשובה. תראו, יש לנו עכשיו, ברוך השם, יש לנו נכד קטן ומתוק, בן חצי שנה,
אבל מי שיש לו כאן ילדים קטנים,
ההתפתחות שילד עובר מגיל אפס עד גיל שלוש,
זה אולי השלב ההתפתחותי הכי דרמטי בחיים.
מכלום בערך, תינוק ששוכב בעגל אבל לא עושים אותו שום דבר.
נהיה בן אדם, נהיה אישיות.
ילד בן שלוש הוא כבר אישיות גמורה.
יש לו רצונות,
יש... מה? הולך, מדבר, יש לו... הכל, הכל, הכל נמצא. ממש, אתה יכול לראות כבר
לפניך אדם.
בכל אופן,
כשאנחנו בתור אנשים מבוגרים מנסים ללכת אחורה ולהיזכר זיכרונות ילדות,
אין לנו שום זיכרון מהתקופה הזאת. ממש אפס.
הזיכרון הכי מוקדם של ילדים זה מגיל ארבע, שלוש וחצי, ארבע. וכרגע אנחנו נדגום את העניין. ניקח פה את האדם הכי צעיר, שהכי קרוב לגיל הזה, לדוגמה יהודה.
מה אתה זוכר?
מאיזה גיל?
גן חובה.
גן חובה זה גיל חמש, זה כבר כאילו, זה כן. מישהו כאן זוכר משהו מטרום חובה?
גיל ארבע. גיל ארבע, ככה, זוכרים, וגם כזה מעומעם, אני גם זוכר בגיל ארבע, גן שולה,
חלק מהילדים, קצת את הצעצועים, היה ס... זוכר ככה...
שלוש, לפני ארבע, זה כאילו איזה...
עכשיו, זה נורא נורא מוזר.
כי כשאתה מסתכל על זה מהכיוון של מבוגר שמסתכל על ילד בין אפס לשלוש, זה הגיל שעוברים בו חוויות דרמטיות מאוד.
כמו שאמרתי, אתה נהפך מכלום ל... אז אני לא מצפה שילד יזכור
מה הוא היה בגיל חצי שנה.
בסדר? אבל,
כאילו, שנתיים וחצי, שלוש,
את הצעד הראשון, את הדיבור הראשון, כלום. וכמו שאמרנו, ילד בן שלוש,
חלק מהתפקידים של רב קהילה זה לעשות גם חלקה לילדים בני שלוש.
הם עם רצונות,
אני רוצה, אני יודע, אני ואיך שהחיינו,
אני ילד גדול, אני קנו לי ציצית, אני זהו. הוא מאן דאמר. ובאמת כשהם מסתפרים,
תוך שנייה הוא גם נראה גדול,
תוך רגע כל הדבר הזה יורד והוא...
ולעומת זאת, כשאנחנו באים לזכור את התקופה הזאת,
אין כלום. אז לאן זה נעלם? איפה זה נמצא?
איפה זה?
זוהי התקופה בין החשובות בחיים של האדם.
כל מה שקורה שם נמצא,
אבל הוא נהיה חלק מהאישיות שלנו,
חלק מעצמנו. הוא לא חלק מהמודע, הוא חלק מהתת-מודע או מהעל-מודע, איך שנקרא לזה.
אתם מבינים? זה נהיה... ולכן יש המון המון מחקרים שכרגע לא נדבר עליהם, הרבה, סליחה, גם הרבה כותבים על זה,
על החסרונות, אם יש חסרונות בתקופה הזאת,
ילד שלא חיבקו אותו, לא התייחסו אליו מגיל אפס עד גיל שלוש, זה דבר שאחרי זה מלווה את האדם כל החיים וצריך איכשהו להשלים אותו.
לא תמיד אפשר,
המדע חלוק אם בכלל ניתן להשלים את זה או לא ניתן להשלים את זה, זה מין איזה דברים שהם built in בתוך האישיות של האדם.
בתוך האישיות.
בסדר? ועל זה נאמר, ינקתי עמך לב האם. כלומר, ישנם איזה ערכים מסוימים שינקת אותם, אתה לא יודע לצטט אותם אחר כך. אתה לא יודע להגיד אמרו לי, אתה לא יודע להגיד זה, לא,
אבל זה נמצא בתוך האדם, בתוך האישיות שלו.
בתוך האישיות שלו.
התקופת זמן הזאת.
אז דבורה מנקת רבקה היא זאת, כשאנחנו רואים את רבקה
בתור אישה עוצמתית,
בעלת עקרונות,
שלא עושה שום חשבון, לא לכסף ולא לזהב ולא לנוחות,
היא הולכת לבד, בודדה מכל בני משפחתה,
עוזבת את האיבא שלה, עוד יותר טוב שיש לה אימא, כן?
טוב שהקמת את אימא שלה לתחייה, מילכה אימא שלה, כן? עוזבת את אימא שלה ועוזבת את זה, עוזבת את כל העולם והולכת לאן במקום שהיא לא יודעת כי היא ככה החליטה.
ריבקה אותיות רק בה, אותיות בוקר השם, אותיות ברק, כאילו איזו עוצמה כזאתי.
אתם יודעים מאיפה זה הגיע?
מהמחנכת שלה.
היא העניקה אותה עם הדברים האלו.
ולכן חשבתי,
חשבתי
על השם הזה דבורה.
תראו, בואו ננסה רגע להיות דבורה, בסדר?
ננסה רגע להיות דבורה.
ניכנס לראש של דבורה.
אגב, זו חיה מאוד מעניינת, הדבורים. לא ניכנס כרגע לכל הזה שלהם, אבל זה חיה, כן, זה רק נקבות יש שם, ויש שם כמה זכרים שנועדו
להפרות את הנקבה, ודקה אחרי שהם לא עושים כלום, הזכרים שם.
אחרי שהם מפרים את הנקבה הם נפתרים מהם, כן? הם לא...
אז דבורה.
טוב, יש לה שליחות בחיים.
מה השליחות שלה?
היא צריכה לעשות דבש.
והיא צריכה לקיים את המלכה.
אבל הדבורה היא כל הזמן נעה על הציר של מסירות נפש.
כלומר, החינוך, כאילו החיים שלה, כל הזמן הם בהתלבטות. כי ברגע שהיא החליטה לעקוץ,
זהו,
היא גמרה.
היא צריכה למסור את הנפש.
אז היא כל הזמן בדיון ביניה לבין עצמה, האם הדבר הזה ראוי למסור את הנפש?
אבל ברגע שהיא החליטה שזה ראוי למסור את הנפש, היא מוסרה את הנפש.
החינוך
הדברים שנמצאים בתוך קרקעית האישיות שלנו,
שעליהם אנחנו נהיה מוכנים למסור את הנפש בעתיד, אלה הם דברים שקיבלנו בפנים,
בילדות,
שהם למעלה מטעם ודעת.
אלה דברים של דבורה מנקד רבקה.
ולכן גם השם הזה, דבורה.
דבורה, הכוונה, את
יכול להיות
שיגיע הזמן,
ובשביל נקודה מסוימת שתצטרכי לעקוץ, את תצטרכי למסור גם את הנפש.
כי זה יהיה מאוד חשוב.
עם פסירות נפש ממש.
אני פותח סוגריים.
כשפרצה מהפכת אוקטובר 1918 רוסיה עוברת מלחמות בין האדומים ללבנים, האדומים מנצחים.
כמובן שבדבר הזה גם נהרגים הרבה מאוד יהודים.
בהתחלה היה תקוות שהקומוניסטים ייתנו שוויון וזה, זה מהר מאוד, כולם הבינו לאן נפלו.
אדמו״ר הריאץ
מכנס אליו קבוצת חסידים מובחרת
והוא משביע אותם שהם ימסרו את הנפש על היהדות.
הוא משביע אותם, אומר להם, עד מסירות נפש, עד מוות,
אם יצטרך.
והם כולם נשבעים.
כלומר, כאן צריך להיות דבורה.
יכול להיות שאתה צריך להגיע לאיזה מקום, לעקוץ,
לנטוע שם איזה תלמוד תורה, איזה מקווה, וזה יהיה הדבר האחרון שאתה תעשה.
זהו.
דבורה מנקת רבקה,
נתנה לרבקה את הכוח הזה,
פדגוגית, כן? המחנכת שלה,
חינוך למסירות נפש.
חינוך לשליחות.
ולכן כשרבקה הולכת לשליחות שלה, היא מלווה אותה.
ועכשיו,
אולי קודם כל נראה את ה...
טוב, שנייה אחת.
בואו רגע ננסה להבין.
אז למה היא שולחת אותה,
את דבורה המבוגרת, הזקנה, מטבע הדברים, כמו שהרמב״ן כאן אומר שהייתה זקנה,
לקרוא ליעקב ולהחזיר אותו?
מה הסיבה?
מה אתם אומרים?
איך?
או אתה אומר, אתה מגדיל את השאלה, זה נראה דבר לא מכובד.
או אם כן תגיד, תקשיבי, יש כאן משימה, אני מזהה,
שרק את תוכלי להצליח בה.
רק את תוכלי להצליח בה. וזאת משימה של מסירות נפש.
אולי לא תחזרי ממנה.
אתה מכיר משימות ששולחים בן אדם ואומרים לו, שמע,
אנחנו נשלח אותך, אנחנו לא יודעים מי נצליח להחזיר אותך.
כמו שאתה שולח איזה מרגל לאיזה מקום, איזה צוות של מטכ״ל או משהו.
תשמע, אנחנו שולחים אתכם לאיראן, לפוצץ את הכור הגרעיני,
אתם צריכים להגיע ולפוצץ,
אנחנו נשתדל גם להחזיר אתכם,
זה אנחנו לא מבטיחים שיקרה,
כמו שכן או שלא.
יש דברים כאלה. אגב, אפולו ה-11,
שטסו לירח, זה היה הדיבור.
להגיע לירח, אתם תגיעו.
לחזור,
אנחנו מקווים שזה יעבוד גם בחזור.
כולי איי ואולי.
זה היה מי טיקט כזה, זה היה אלנס ארמסטרונג, ואז אולדרין, איך קראו לו?
והשלישי, אני לא זוכר את השם שלו?
בדיוק, כן, ברור, יפה, אתה דוקר את הנקודה, נכון?
מה, מה?
לא הבנתי?
אז אני אומר, היא שולחת אותה, למה?
למה היא שולחת דווקא אותה?
רבקה אומרת לעצמה, אני אמרתי ליעקב שאני אחזיר אותו, בסדר. קודם כל, אתם יודעים, הלב של אימא מרגיש.
הלב של אימא מרגיש.
הוא ילך וזה גם.
עברו 14 שנים ויעקב לא חוזר.
לא חוזר.
השבע שנים האחרונות
שקראנו בפרשת ויצא,
הרי יעקב עבד שבע שנים עבור רחל,
קיבל את לאה,
אבל אז
לבן אמר לו, קח את רחל ותעבוד עוד שבע שנים, אז הוא עובד שבע ועוד שבע, ארבע עשרה שנים, בארבע עשרה שנים האלה נולדים לו כל הילדים,
כולם,
חוץ מבנימין, כלומר יוסף,
יוסף נולד בקצה הארבע עשרה, הוא סיים את המשימה להקים משפחה.
הסבתא מרגישה,
שהסבתא מרגישה,
בסדר?
בדיוק ביום שישי אבא שלי סיפר לי סיפור.
אתם רוצים לשמוע סיפור?
ביום שישי הייתה אזכרה של סבא-רבא שלי,
שקראו לו שלומו,
ואני קרוי על שמו,
השם השני שלי זה שלמה, היה לשלמה.
אז אני לפני כמה כמה שנים הייתי בבית עלמין,
איפה שקבורים סבא וסבתא שלי והוא קבור לי אדם, אז סילמתי את המצבה,
וחלק מהיתרונות ביומן גוגל,
שאתה מכניס תאריך והקפיץ לך אותו כל שנה.
אז כל שנה, מזכיר לי, ככה לא הייתי זוכר,
ביום שישי, אז אמרתי לאבא שלי, תודה, היום זו האזכרה של סבא שלמה.
אגב, אמרתי לו, נו, תספר לי כל מיני סיפורים,
סיפר, ואז אבא שלי סיפר לי שכשהוא היה בכיתה י״ב,
אז הוא היה כאן לבד בארץ, הוא עלה בעליית הנוער, והמשפחה לא הייתה, ההורים שלו לא היו וזה,
ושנים,
זה 12 שנים שהוא חיכה להם.
אז הוא אומר לי שבכיתה י״ב, כשהוא היה בכפר נוער, איפה שהוא למד,
הוא חלם חלום.
בחלום הייתי בבית, ככה הוא אומר, הייתי בבית אבל עם כל הריחות של הבית והמטעמים והבית.
הוא אומר, ואז התעוררתי לכל הבאסה של הפנימייה עם המיטת סוכנות הזאתי וכל הזה שאתה לבד בארץ כבר המון שנים. הוא אומר, כי היה לי כזה תחושה כזו, ככה שאתה, ייאוש.
הוא אומר, קמתי, לקחתי את הרגליים ונסעתי לפרדס חנה. בפרדס חנה היו הדודים, הגיעו כבר הדודים ממרוקו.
אני אומר, אני לפחות קצת ככה להריח ריח של ערק, אני יודע מה, שקצת ככה
של איזה אוכל.
הוא מגיע לדוד,
הדוד אומר, לא החלת להגיע, אמרו לו, מה? אמר, סבא שלמה הגיע לארץ,
אמרו, איפה הם כאן בדירה מימון?
זה היה כאילו, הלב הרגיש, הלב חולף. אז גם רבקה מרגישה
שיעקב ארבע עשרה שנים הוא סיים,
אז למה הוא מתעכב?
מה הסיפור?
הרי לבן אומר ליעקב, יעקב אומר, תשמע, אני רוצה ללכת לבן, הוא אומר, בוא, מנפדלה, תישאר, וזה, מה זה, מה זה, ואז יעקב מסכים.
למה הוא מסכים? בשביל מה?
בשביל, מה?
לא?
איזה רחל? רחל כבר נשוי, יש לו ילדים ממנה.
את השבט שלו. את מה, את מה, את מה?
את ה... בדיוק.
כן, עכשיו זה דבר יפה מאוד, אבל תדעו לכם שיעקב בעצמו מפחד מהדבר הזה.
וירא יעקב מאוד ויצר לו,
הגמרא אומרת שמא יגרום החטא, איזה חטא, שהוא יתעכב בגלות.
14 שנים הראשונות, זהו היה חייב, 7 שנים האחרונות.
מי התיר לך לא לכבד את ההורים ולא, זה, בשביל לעשות...
בקיצור, רבקה מרגישה שיש שם איזה משהו שצריך נענוע.
אז היא שולחת אליו את דבורה שתזכיר לו את מימד מסירות הנפש.
אחרי.
כלומר, זה תמיד לא הגיוני לעלות לארץ ישראל, תדעו לכם.
גם היום, שאנחנו ברוך השם מדינה מוצלחת, מי שנמצא בחוץ לארץ,
זה תמיד לא הגיוני.
זה תמיד דורש איזושהי מחשבה של אני הולך ומה שיהיה יהיה.
ברגע שאתה מתחיל לחשוב בהיגיון, תמיד אומרים לך, אתה יודע מה, אז לא עכשיו,
אז עוד שנה, אז עוד שנתיים, אז רגע, רק יגמור את זה, יגמור את הלימודים,
רק הפנסיה, דוחה, דוחה.
עולים לארץ ברגע שנכנסת מחשבת דבורה מנקד רבקה, מחשבה של מסירות נפש.
אז רבקה אומרת לדבורה, אני מרגישה שיעקב, משהו שם התחיל לגרור אותו.
משהו שם התחיל לסחוף אותו. לכי אליו ותגידי לו לחזור, ודווקא את יכולה להגיד.
וזה מאוד מאוד בולט, כי יש שם איזו סתירה בפסוקים.
הרי יעקב קורא לנשיו,
לרחל ולאה, נכון?
ואומר להם, אתם יודעים, שאבא שלכם זה, הוא כאילו מסביר להם למה צריך ללכת,
ותוך כדי שהוא מסביר להם הוא אומר להם שגם אלוהים נגלה אליו בחלום ואמרנו לו לשוב חזרה
אז אם אלוהים נגלה אליך אז מה אתה צריך בכלל להסביר ולבקש רשות מה... זה ברור שיש שם איזשהו למרות שאלוהים נגלה אליו קום שוב בית אלוהם אז יעקב יכול להגיד אוקיי אני אשם אבל זה יכול להיות עוד שנה עוד שנתיים אני בדרך בדרך בדרך בדרך וזה לא קורה רבקה אומרת לדבורה לכי לשם זאת השליחות של דבורה ונגד רבקה
ללכת ולהחזיר את יעקב בעצם ההגעה שלה היא כאילו מיישרת את הכל שנייה
נחוש זה חשוב אבל הגיע הזמן לחזור
בלי חשבון
בלי עכשיו שיקולי דעת בלי זה עכשיו
ולדעתי הבריחה של יעקב העובדה שיעקב בורח
שיעקב מבין שאם הוא נשאר פה עוד דקה וחצי זה כבר יהיה מאוחר מדי בסוף הרי יעקב אומר פחדתי שתגנוב את דמותיך מימי הוא בעצם מבין
הרי הוא ודאי לא התכוון לזה יעקב שההשתהות שלו שם תכניס אותו לסכנה שבעצם הוא כבר לא יוכל לצאת כי אתה יודע יום עודף יום הכל נראה הגיוני הגיוני אבל בסוף זה
מתקדם ופתאום יעקב שם לב שהוא הגיע לקצל על הקו האדום ועוד רגע אם הוא נשאר כבר הוא לא יכול לצאת הילדים שלו היו גדולים בני חמש עשרה בני שש עשרה יש להם קשר עם הסבא סבא לבן והם יגידו לו מה פתאום אנחנו לא עוזבים את סבא
כי יראתי פן תגנוב את בנותיך מאימי הוא אומר את זה
הבריחה של יעקב לחתוך מעכשיו קמים הולכים
היא לדעתי תוצאה של המפגש עם דבורה מנקד רבקה
עם המוחלטות הזאת של מסירות נפש
כל החינוך של ההנקה, שלב ההנקה הוא עד שלוש שנים,
זה חינוך שנכנס לך בתוך האישיות ויוצר שם כל מיני יסודות כאלו,
שיכולים לעזור לאדם בזמן שהוא צריך החלטות שהן לא שכליות,
החלטות שהן כאן ועכשיו.
בעבר קראנו לזה החלטות מהכתר. תראו, אומר את זה האלשך,
תורת משה, הוא אומר, נבוא אל המכוון,
כי היו פה עם יעקב,
נשי יעקב, כלותיה ובני יעקב שהם בני מניה, כולם שמעו תמיד יעקב מספר,
צדקתה וחסידותה וקדושתה של רבקה.
כמו יעקב, כל הזמן מספר להם על האימא.
והיו כולם מצפים לראות פניה ולהכיר אישה קדושה כזאת.
והנה פתאום נכזבה תוכלתם,
כי באה הבשורה כי מתה רבקה.
ולא היה אפשר ליעקב להמשיל להם משל בהספידו
מדומה לאישה כזאת, ולא היה יכול להלהיב ליבם ולעוררם.
כי גם טוב למעט בסיפור הספדה שלא לבוא לידי גנותו של עשו על ידי זה.
על כן הזמין הקדוש ברוך הוא הצדקת המינקת שהייתה גם כן מופלאה בחסידות אבל פשיטה שלא הגיעה לקרסולי רבקה
התלמידה עלתה על רבתה אבל זה אותו מין זה אותו סוג
ראו ושפטו לפי ערך המינקת הזאת מה הייתה הגבירה
ומפני כן הזמין הקדוש ברוך הוא המינקת לכאן
ויען כי רגלו ידברני שרבין
והיה מקום קבורתה של דבורה מוכן מאז ומעולם תחת העלון הזה, והקדוש ברוך הוא רצה שעל ידי הספד של דבורה ירבה כבוד רבקה בחינום ההספד.
על כן ציווה לו הקדוש ברוך הוא, עלה בית אל וישב שם,
כי ידע שהמקום מיטת דבורה ושם יגיעה בשורת רבקה ויוספדו שניהם בחינום ההוא, כי רבקה ודבורה,
תפירה שמתו ביחד.
אבל אתה רוצה לדעת מה הייתה רבקה, תסתכל על דבורה.
שניהם מוסרות נפש,
שניהם יש להם איזו עמידה עקרונית כזאת.
ויעקב,
שכבר נכנס לתוך הלופ של לבן, של צאן, ועקודים, וזה וזה, את צריך את מנקת, דבורה מנקת רבקה, את החינוך הזה של ההנקה, כן, החלב שינק משדי אמו,
הערכים שאתה יונק, יש ערכים שמדברים עליהם, זה דבורה, ויש ערכים שאתה יונק.
כי ככה, כי זה הבית שגדלת, כי זה מה שראית,
כי זה מה שחווית,
גם אם אתה לא יודע כרגע לזכור את זה אפילו,
ולתאר את זה, זה חלק ממך.
אי אפשר יהיה לנתק את זה, זה מזכיר את הסיפור על הרב כהנמן או הרב הרצוג, אנחנו מספרים את זה על שניהם,
שאנחנו מחפש ילדים יהודים,
מכירים את זה, כן? ילדים יהודים אחרי השואה,
במנזרים וכל זה, וכמה שכמובן עשו להם צרות וכל זה,
והרב כהנמן, ספקו את זה על הרב כהנמן, שהיו נותנים להיכנס לאיזה מנזר חמש דקות, עשר דקות, אז זה היה נכנס,
ילדים היו בני שבע, שמונה,
היה עומד ומתחיל לשיר
שמע ישראל של קריאת שמע על המיטה, ומסתכל איזה ילד בוכה.
מה הוא זוכר?
הוא זוכר את אימא, אז נכנסנו לפה, אימא מגיל שלוש, שנתיים, אומרת לידו קריאת שמע על המיטה.
הוא ינק את זה.
זה בתוכו, למרות שעברו ארבע וחמש שנים בתוך מנזר,
והוא כל היום מצטלב.
זו דרמה.
והמרכיב הזה של החינוך,
שהוא מרכיב על, כאילו,
חשוב מאוד.
תראו
מה כתוב כאן.
כאן
ותמו דבורה מנקת רבקה ותיקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בחוט. הנה קרא אותו יעקב אלון בחוט
לעורר בזה שיבקעו ויספדו אותה כי היא הייתה צדקת.
תראו,
יש אנשים שההשפעה שלהם היא דרמטית מאוד,
אבל לא מספיק מספידים, הכוונה לא מספיק מכירים בערך.
לא מספיק מכירים בערך. אני מניח שכל אחד מכם זוכר פה את המחנך שלו של השמינית.
זוכרים?
הרב מהשמינית כמובן, משמעותי, בגרות וזה, והתייעצויות.
מי כאן זוכר את הגננת שלו?
את הגננת.
כן, אבל כאילו, היא דמות, היא הולכת איתך, אתה מרגיש שהיא...
גננת, הייתי... מה?
כן, גננת הייתה...
היא הייתה גננת ברכה, גננת...
אימא שלי הייתה גננת 45 שנה.
גן ניצה.
אבל גן הילדים לצורך העניין,
שם נקבעים הרבה מאוד דברים.
שם נקבעת התשתית האישיותית שלך,
אבל מעט מאוד אנשים בקורס טיס מזמינים את הגננת.
בסדר, יש את האפשרות, שקדי נתן את האפשרות להזמין איזו אישיות בעלת משמעות
לקורס טיס וכל זה,
אז אנשים מזמינים את המחנך שלהם, הרבה אנשים מזמינים מורה,
מורה כזה או אחר, אבל גננות,
כאילו זה מזמן,
אבל הרבה מהתשתית האישיותית של האדם נקבעת שם,
אז לא מספיק מספידים אותה.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, תעשה אותו אלון בחוט. אני מעודד כאן את
מי שכאן עושה דייטים להיפגש עם גננות, כאלה שלומדות חינוך לגיל הרך.
לעורר בזה שיבכו ויספדו אותה כי היא הייתה צדקת.
כן? טוב, למה אצל רחל לא?
בקשה, אצל רחל כתיב היה אצל יעקב מצבה על קבורתה עם מצבת קבורת רחל עד היום,
ולא קראה את המצבת בחוט כדי לעורר בן אדם לבכייה.
יש לומר דרך העולם, מי זה, מי אומר את זה, זה השיר מעון, לא יודע מה, המקור, הגעתי עליו איכשהו
הוא אומר ויש לומר דרך העולם עם אדם שמכירים אותו ויש להם רגילות והתחברות עמו, אוהבים אותו ושמחים בשמחתו, מצטערים בצערו ובפרט אם הוא צדיק וכשר ובמיטתו הם מספידים אותו ומעצמם ומקוננים עליו אף בלי התעוררות וזה היה אצל רחל אמנו
שהם מכירים אותה ושמעו וידעו ממנה וצדקתה וטובתה מפורסם מדור לדור
לכן לא עשה יעקב דבר כדי לעורר הבכי ומספד. אבל דבורה, מנקת רבקה,
שבאה עתה מבאר שבע לקרוא ליעקב שיחזור לבית אביו,
ולא היה שום אדם מכירה,
ולא שמעו ממנה מאומה בארץ מרחקים, היא עובדת כאילו תת-קרקעי,
אבל באמת הייתה ראויה לכך כי היא הייתה צדקת, וגם לפי דברינו מה?
גם מסרת הנפש על השליחות.
ממש השליחה הראשונה של מסרת הנפש, כי היא מתה בדרך, ככה ראינו במדרש, נכון? קרה אותה אסון, כמו שאמרת.
קרה אותה אסון בבית אל מכוח השליחות.
היא אומרת, אני צריכה להחזיר את יעקב, ורק אני אוכל להחזיר אותו, והיא מתה בסוף.
הייתה צדקת.
לקח קרה שמה אלון בחוט כדי לעורר המספד כאשר ראוי לה. זו דבורה.
אין לנו עכשיו הרבה זמן לעשות את ההקבלה הראויה בין דבורה מנקד רבקה לבין דבורה, מי?
הנביאה.
הנביאה.
אבל זה ברור שהן קשורות. תראו, אברבנל אומר את זה.
על דבורה יושבת תחת התומר. אמרו חז״ל, התומר נקרא תומר דבורה.
למה? לפי שנקברה שם דבורה מנקד רבקה. אתם מבינים מה כתוב?
הוא אומר ככה.
בסדר, מה אתה לחוץ בין אלון לתומר?
שנייה.
יש כאן איזה כתוב.
הנה.
ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שבתה את ישראל בעת ההיא והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים
מה זה תחת תומר דבורה? היא יושבת תחת תומר אולי אחרי שהיא מתה קראו לזה תומר דבורה לא היא יושבת תחת תומר דבורה על שם איזה דבורה?
דבורה הנביאה תחת בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים זה בדיוק מה שכתוב כאן ותיקבר מתחת לבית אל כן זה אותו מקום ועכשיו אלון הרבה קמים זה עץ גדול עץ חסון
אז לכן לאלון אפשר לקרוא, גם אם זה תומר, הוא היה,
אז יש כנראה קשר בין דבורה וכולי, ואז כתוב, ויעלו אליה בני ישראל למשפט.
אומר כאן אברבנל,
כתוב כאן בין הרמה ובין בית אל, וכתוב לאלן ותיקבר מתחת לבית אל,
ותרגם יונתן, ויתווה בקרתה בעטרות דבורה, מתפרנסת מנדילה וליד דיקלין בעירו וכולי.
דבורה הנביאה
היא שופטת מאוד מאוד מיוחלת, מצד אחד היא מובילה את ישראל למלחמה,
גם כן מסירות נפש עם ברק בן אבינועם, אז כאילו דבורה וברק.
ברק זה אותיות רבקה.
כאילו,
מי נותן לברק את הכוח ללכת ולהילחם ולמצור את הנפש?
דבורה. והיא אומרת לו, אני לא רוצה להיות בחזית, תלך אתה.
אני תמיד רגילה להיות, איפה?
אני רגילה להיות נסתרת. אבל הוא אומר לה, לא, אני חייב שתבוא איתי. אם אני אבוא איתך, אז יהיה לזה מחיר.
אבל היא נותנת לו את הכוח.
כל ישראל עולים אליה למשפט, יש לה איזה,
יש לה איזה, כשאתה מגיע לדבורה,
היא יושבת תחת התומר, הכל מסתדר לך, אתה מבין מה עיקר, מה טפל, מה נכון, מה פחות נכון, היא עושה לך משפט בחיים, מסדר איתך אותה.
למה? כי אצלה הכל מונח כמו שצריך.
אז היא הייתה יושבת לשפוט את ישראל
תחת המקום שבו נקברה דבורה מנגד רבקה.
מה שאני בא להגיד בשורה התחתונה,
זה שישנה משמעות רבה מאוד לא רק לדברים שאנחנו לומדים,
ולא רק לדברים שאנחנו יודעים,
אלא גם לתשתית האישיותית הקרקעית שלנו שנקבעת עד גיל שלוש בהנקה.
אלה דברים שנעשים להיות חלק מאיתנו ומשם יש את מסירות הנפש.
אז אתם, אצלכם זה כבר מאוחר, וגם אצלי, מה שהיה הוא שהיה.
אבל אתם, בעזרת השם, תהיו הורים, תהיו אבות ותהיו אמהות, תבינו כמה משמעותי הגיל הזה.
ששם בגיל הזה, קודם כל כמה משמעותי שבאמת בגיל הזה הילד יהיה עטוף בקודש.
כמות עם צדיקים ובין מנגינות נכונות ובחיבוק ובאהבה ויטעם מהמצוות כל הדברים האלה נכנסים בילדין לתוך האישיות לא נכנסים מפה ישר מהלב לבן אדם עצמו וזה יצא לאורך השנים בלי שהוא אפילו ידע מאיפה יש לו את הכוחות האלה מאיפה יש לו את המסירות זה מהשנים הללו משלושת השנים הללו שנים מאוד מאוד משמעותיות
ואחד הסיפורים המדהימים
המדהימים
במסורת חב״ד
זה סיפור על דבורה אחרת,
דבורה שלישית. כבר דיברנו על שתי דבורות היום, זו הדבורה השלישית.
תכף נעשה פה כוורת.
וזה הרבנית דבורה לאה אלטשולר.
שמעתם עליה פעם?
לא שמעתם עליה.
איך?
לא.
הרבנית דבורה לאה אלטשולר היא בתו של האדמו״ר הזקן. הייתה נשואה לבעלה, הרב שלום שכנה אלטשולר,
ולהם בן יחיד בשם מנחם מנדל,
שאחרי זה קראו לו שניאורסון. למה?
תכף נבין למה.
שני אורסון זה לא השם שלו, הרי השם שלו אלטשולר.
והיא הבת הגדולה של אדמור הזקן.
בשנת תקנב התעורר קטרוג גדול למעלה על אדמור הזקן ושיטתו בהפצת תורת החסידות.
הקטרוג הזה אחרי זה התגלגל לאירועי יד כיסלב ולמאסר וכן על זה הדרך.
והוא היה זקוק למליצי יושר ולמעורר רחמים.
ולצורך כך הוא שלח שלוחים מיוחדים לאוהלי הקודש
של מורנו הבעל שם טוב והרב המגיד נמזריץ'. שלח שליחים שהתפללו עליו, הוא הרגיש שיש עליו קטרוג שהוא מפיץ תורת החסידות ברבים,
פנימיות התורה, ככה, היה אומרים שדף מהספר התניא התגלגל ברחוב והיה קטרוג גדול, מה זה, קטעים מהזוהר יש שם?
במוצאי שבת צליחות, סוף שנת תקנב,
קרא רבנו הזקן
אליו אחדים מקשישי התלמידים וסיפר להם על המצב הרציני של הקטרוג,
וכי יש לו יסוד לחשוב שבראש השנה הבאה תק
נג', עוד שבוע הכוונה, שבוע מאותו יום,
יעבירו את המקטרגים את קטרוגם מהחסידות עליו.
כלומר, שהוא ימות,
כי יקטרגו עליו.
ורבנו הזקן ביקש מהם לעורר רחמים וכן לעשות סדר כיצד
לעזור לבנות אדמו״ר האמצעי בהנהגת והנהלת החסידים בענייני החסידות. כאילו הוא כבר, הוא הבין שהוא סיים, שהוא הולך למות.
וכששמעה את כל מה שמסר אביה לקומץ תלמידיו,
החליטה להחליף את אביה וחשבה כיצד לבצע זאת.
בערב ראש השנה,
אחר תפילת המנחה, נכנסה הרבנית דבור עליה לבית המדרש של המניין הקטן,
בו נכחו בני בית רבי, יחידי סגולם בין התלמידים, שהיו שקועים באותה שעה באמירת תהילים.
הרבנית דבור עליה ניגשה אל ארון הקודש, פתחה את דלתותיו והכריזה, כל הקהל, עמכם עדים,
שבפני ספרי התורה הקדושים, אני מקבלת על עצמי בדעה צלולה, בעלה ובשבועה,
שאני דבור עליה הבת סטרנה, סטרנה זו הייתה אשתו של האדמו״ר הזקן,
מחליפה את אבי, רבי שניאור זלמן בן רבקה,
שהוא יישאר בחיים.
היא הייתה אימא,
היה לה ילד קטן, מנחם מנדל.
בערב השנה אחרי תפילת מנחה העמידה הרבנית שלושה חסידים,
יש לנו את העדות שלהם,
הם לא ידעו למה, היא קראה להם והם לא ידעו למה היא קוראת להם.
היא אומרת להם, אתם רוצים שתעשו בית דין? אמרו לה, בסדר. והיא אומרת, יש לי תנאי. מה התנאי?
שכל מה שאני אגיד לכם, אתם תסכימו.
אז הם נורא נבהלו.
אנחנו צריכים להתייעץ על זה. הלכו והתייעצו, ואז הם אמרו, טוב, מה יכול להיות? בסך הכול, הבת של האדמו״ר הזקן, מה היא כבר יכולה לבקר?
מה שהיא תבקש, אנחנו נעשה. אמרו, אנחנו מקבלים.
מקבלים, מקבלים. ואז היא אמרה להם,
להביא אותם כבית דין,
והודיע להם כי הינם עדים שהיא מקבלת על עצמה בדעה צלולה בעלה ובשבועה שאני דבורה לאה בצטרנה מחליפה את אבי רבי שניאור זלמי רבקה שהוא יישאר בחיים.
ואז נקודם מה פתאום, מה את אמרת וזה?
היא אמרה להם אתם הבטחתם, הבטחתם,
אתם בית דין.
בליל א' דראש השנה אחר התפילה יצא רבנו הזקן ושאל היכן נמצאת דבורה לאה?
כשראה אותה התחיל לומר לה לשנה הוא הספיק לומר רק את המילה לשנה והרבנית דבור עליה קפצה ואמרה לשנה טובה תיכתב ותיחתם אבא אל תדבר ולא נתנה לו לסיים את ברכתו.
למחרת ביום השני של ראש השנה אמר רבנו הזקן חסידות עד ההבדלה אחר ההבדלה קרא לבתו דבור עליה ולבעלה רבי שלום שכנא לחדרו והיא הייתה שם כל הלילה
ביום שני של ראש השנה חלתה הרבנית דבור עליה ולמחרת בצום גדליה ג' בתשרי
בבוקר עוד הלכה לטבול במקווה, ובאמצע היום נסתלקה לעולמה כשהיא בדעה צלולה עד הרגע האחרון ונטמנה בבית העלמין של בליאזנה.
בקשתה האחרונה מאביה הייתה שיחנך וידריך את בנה לימים האדמו״ר הצמח צדק.
ואז גם החליפו לו את השם, לצמח צדק, לשני אורסון,
שכאילו,
וואו.
שירוט נפש של השם הזה, דבורה.
דבורה לאה כאן.
זה הולך לדבורה הנביאה,
הנביאה ולמנקת דבורה ולחיה דבורה שאם היא מרגישה שהיא צריכה לעשות איזה משהו והיא צריכה לעקוץ היא תעקוץ למרות שהיא מבינה שהחיים שלה ילכו על זה אבל מה עם החיים אם לא שליחות במסירות נפש
וגם דבורה מנקת רבקה ולנכת בשליחות רבקה להחזיר את יעקב לארץ ישראל למרות שבדרך קורה לאסון והיא מוסרת את נפשה בא הכתוב ומעיד תספידו אותה תבכו אותה באלון בחוט תדעו מי היה
