אני רוצה לדבר איתכם הכי דורגי בעולם, בסדר? זה רק אנחנו פה ועוד 800,000 צופים.
אבל אני,
האמת, אינה פחדנית, אינה ביישנית, אומרים
שאחת הבדיחות הכי מצחיקות,
שאי פעם סופרו,
זה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.
ומכאן רואים שלחז״ל היה חוש הומור.
ידעו להתבדע.
כי אין לך יותר חולקים אחד על השני מאשר תלמידי חכמים.
זה אומר בכל, זה אומר בכל, חולקים אחד על השני כל הזמן.
זה לא מאפיין רק תלמידי חכמים,
זה מאפיין באופן כללי.
כל חברה משכילה,
שאנשים יש להם דעות,
כשאין לך דעה אז אתה אומר בסדר, אז שיהיה, אבל כשיש דעות אז מתווכחים.
נגיד גם באקדמיה מן הסתם יש דעה,
אבל אתם יודעים איך חייבים זה יותר,
כי זה לא רק דעה
כזו או אחרת, אלא זו הדרך שאתה חושב שנכון לעבוד את הקדוש ברוך הוא, וזה מטענים נוספים מעבר למטעני מה נכון, מה לא נכון, בסדר? זה גם שיקולים חינוכיים,
הוראת הדור,
וכן זה הדרך, בסדר?
ובגדול, אני רוצה כרגע לתאר לכם
במספר משפטים את תולדות המחלוקת בעם ישראל. על מה נמצאת המחלוקת בעם ישראל בערך
מאז ועד היום?
יש מחלוקת שהיא לא, אני לא מדבר עליה, בסדר? אם מישהו בא ומציא כל מיני דברים,
אז אין מה לדבר, נכון?
אין פה מחלוקת.
יש מה לדון, איך נכון להתנהל איתו, איך נכון מערכות יחסים, אבל אין פה מחלוקת באמת. אם בא אדם ואומר, אין תורה מהשמיים, אז אין לי מחלוקת איתו, אני לא מתחיל לדון איתו וכל זה. בסדר, מה היחס למישהו
מדבר בצורה כזאת, האם צריך להרחיק אותו, האם צריך לקרב אותו,
על זה יש מחלוקת, כן.
אבל המחלוקת היא בתוך עולם ההלכה, בתוך העולם. יש מחלוקת, ואז אני אתאר פה כמה דוגמאות.
לדוגמה, יש מחלוקת, אחת שהיא חוזרת על עצמה כל הזמן,
בין אוחזי המדרון החלקלק לבין המתנגדים לטענת המדרון החלקלק.
אתם מכירים את טענת המדרון החלקלק?
החלקלק, החלקלקלק, החלקלקלק.
הטענה אומרת ככה, מה שאתה עכשיו אומר זה מותר,
אבל אם תתיר את זה,
זה עלול להביא אנשים לעבור על דברים שהם אסורים.
בסדר?
ולכן אל תתיר את זה.
ולעומתם טוענים הטוענים, לא, הפוך.
אם לא תתיר מה שמותר, והרי אנשים בסוף יגלו שזה מותר, ורק תאסור את זה בגלל המדרון החלקלק, אז אנשים יגידו, אה, הרבנים אוסרים הכול, גם שמותר,
אז הם יבואו לעבור על הכול.
בסדר?
הטענה הזאת עלתה בצורה מאוד חזקה בוויכוח הגדול שהיה על הרב קוק
עם בית הדין של ירושלים, כאשר הרב קוק נתן הכשר למפעל של האחים ברסלב
ביפו שייצר שמן שומשימין בפסח.
בסדר?
למה הרב...
שומשום זה קטניות, כידוע לכולם,
אבל האחים ברסלב הזוינו את הרב והוכיחו לו, הראו לו, שכל תהליך הייצור נעשה בלי מים.
בלי מים.
אז הרב קוק אומר, אוקיי, בוא נגיד שהחמרנו שקטניות הן כמו חיטה. נגיד, החמרנו את הדבר הזה,
אז
בחיטה עצמה, אם אתה מייצר משהו בלי מגע מים, אז אין בעיה בפסח, נכון?
אז מה, תחמיר בקטניות יותר מחיטה?
כאילו, זה לא הגיוני.
אז הוא יתן להם יותר, אשכנזים, ברור, כן?
בבית הדין בירושלים יצאו על הרב קוק, אתה מתיר קטניות, גזירת כדורים, הוא לא מתיר קטניות, הגזירה הייתה קטניות שבאו במגע עם מים, או קטניות שיכולות לבוא במגע עם מים,
לעתיד לבוא, אבל ברגע שאתה טוחן אותם,
וברגע שהעיסה גם מתבשלת בחום היא כבר לא יכולה, אז אין, אין פה, לא,
אם תתיר את זה,
אז עלולים להתיר עוד ועוד, הם טוענים כלפיו, הרב קוק אומר בדיוק הפוך,
היישוב החדש,
שאם הוא ידע שאנחנו לא מתירים את מה שאפשר להתיר,
אז הם יעברו על הכול.
זו מחלוקת.
אולי אפשר היה לשמוע מהקול של אימי אני יותר מזדהה, אבל שני הצדדים הם
לשם שמיים, לצורך העניין.
עוד מחלוקת זה בין שמרנים לבין מחדשים, כן?
בא בן אדם ומחדש איזה חידוש בהלכה. הוא הולך לכתוב מחדש, גדולי הדור, בפניך לא חידשו את זה.
מה פתאום אתה מחדש את זה?
אז הוא עונה, זאת אומרת, אם כל דור,
אם רק יסתכל אחורה ולא יחדש, אז לא יהיה שום חידוש.
תמיד צריך שמישהו יחדש.
אבל לא, מי שמך? אתה לא...
אם גדולי הדור בצורת הפסיקה המקובלת לא פסקו, אז גם אתה לא יכול, בסדר?
עכשיו, זה נכון לגבי הרבה מאוד דברים.
זה נכון לגבי, לא רק לגבי תוכן, גם לגבי סגנון.
גם לגבי סגנון, כן?
אני זוכר שסיפר לנו הרב מנחם בורשטין, זה סיפור ביניים כזה.
הרב מנחם בורשטין, כשהקים את מכון פרועה,
אז הוא רצה ללמד הלכות נידה לאברכים. עכשיו, איך למדו הלכות נידה בדרך כלל?
איך למדו?
למדו שולחן ערוך,
כאילו, גמרא נידה, טור בית יוסף שולחן ערוך, שעכתה, אז.
זהו, מה שנקרא לשכתז.
שעכתה, אז, טרצ'ולה, כאילו.
הוא היה לו שיטה חדשה.
לאברכים, סדנאות,
שימוש מעשי בציבור.
חשב על קונספט שיותר מתאים.
הוא בא לרבברום, ורבברום אמר לו לא.
לא.
כי לא לימדו ככה אף פעם הלכות נידה בעם ישראל, מה אתה?
כאילו, טוב, אז רב ראום אמר לו לא, אז הוא לא עשה.
אחרי תקופת זמן, רב ראום קרא לו, אמר לו, טוב, תעשה את זה, מה קרה? הוא אומר, צריך.
אני זכיתי ללמוד אצלו אז, בשיטה החדשה.
היום זה כבר נהיה נחלת הכל.
כלומר, הרבה פעמים האינדיקציה האם דבר חידוש הוא נצרך או לא,
זה שמהר מאוד, מהר מאוד,
החידוש נהיה מובן מאליו.
כנראה לגבי הסגנון.
איך כותבים ספרים בהלכה?
זה בדרך כלל סגנון לספירה מהלכה. כמו הרמב״ם, כותב סעיפים, סעיפים, סעיפים, ככה.
פתאום מגיע מישהו וכותב את הספרים בסגנון אחר. יותר סיפורי, יותר מעגלי, יותר... יש כאלה שהתנגדו גם לזה, ופתאום אתה כותב את זה. כמו הרמב״ם, הרמב״ם התנגדו לו כי הוא כתב הלכות בלי מקורות.
התנגדו לרמב״ם. שרפו את הספרים שלה, אתם מכירים?
ששרפו את הספרים של הרמב״ם, אתם יודעים את זה? איפה שרפו אותם?
בצרפת,
ליד כנסיית נוטרדם.
נדמה לי שרבנו יונה אומר שבאותו מקום,
30 שנה אחר כך,
הייתה גזירת שרפת התלמוד.
הביאו קרונות מכל אירופה ושרפו את התלמוד. אז התלמוד היה כתוב בכתב יד, לא היה דפוס.
ונדמה לי שרבנו יונה אומר שזה בגלל ששרפו את הספרים של הרמב״ם שם, אז זה מה שקרה.
זה היה העונש כביכול.
טוב, זה קשור למה שאני רוצה לדבר עליו, על איך חולקים. על כל פנים, אני אומר,
אז זה דוגמה, האם אתה רשאי, עוד קו מחלוקת מאפיין,
זה האם אתה רשאי
לחלוק על הדורות הקודמים,
או שאתה מחויב. אתם יודעים מה המסמך, המניפסט
הכי משמעותי בהקשר הזה של האם מותר לחלוק על דורות קודמים,
לא על תנאים ועל אמורים, הכוונה לדורות כן או לא.
יעיינו בבקשה בהקדמת הרב עובדיה יוסף ליביע עומר,
שהוא אומר, ברור שמותר, מה השאלה?
זה מה שהוא עושה, ליביע עומר, כן, לכל אורך הדרך.
הוא אומר, בתנאי שאתה עושה את זה בצורה...
מה?
כן, קודם כל בדרך כבוד, ודרך ארץ, ומביא ראיות, ומביא זה, כדרכה של תורה.
ואז אתה יכול, כן, זה כאילו, זה דבר שהוא... הוא מחזיק בזה דבר פשוט.
בכל ההקדמות הוא כותב את זה ליביע עומר.
אז זה ציר נוסף של מחלוקת.
ציר אחר של מחלוקת, זה...
הכול סביב אותו, אפשר להגיד, סביב אותו עניין, אבל
האם אתה, איך אומרים,
האם הפעם קראו לזה, האם הרמב״ם לעם או העם לרמב״ם? פעם היה מהדורות הרמב״ם לעם, אז התנגדו לזה, לא הרמב״ם לעם.
צריך להעלות את העם לרמב״ם.
כלומר, האם אתה עסוק בלהנגיש דברים ולהביא אותם, לשדר אותם באינטרנט, שאנשים יהיה להם,
או שאתה אומר, אתה רוצה, חבוב, בוא תתאמץ.
אל תתת,
רוצה ללמות את התורה על רגל אחת.
נכון? מי שבא אל שמאי ורוצה ללמות את התורה על רגל אחת,
את הכוונה באוזניות תוך כדי ההליכה שהוא עושה מרתון
אז שם אמר רוצה לי מהר חיים מה אתה רוצה ממני, ואין מצב
וזה לא סתם
זה נראה לי דבר נדיר מאוד, אני חושב שאולי הוא
ייחודי
תנסו להקליד
בגוגל
ולמצוא שיעור של הרב טאו
באיזושהי פלטפורמה מצולמת אינטרנטית
אין
אין
שיעור, אתה יודע, לא הצהרה, משהו סביב מפלגת נועם, שיעור
אני רוצה לשמוע שיעור בעין היער של הרב טאו.
אין.
למה?
אתה רוצה שיעור?
תתאמץ.
הרב נמצא, שיעור פה, יש כל מיני שיעורים,
תבוא.
ספר פתוח,
תסתכל בפנים, יש שיעור.
ייחודי.
אני אומר, יש...
רוב הרבנים לא ככה.
רוב הרבנים אומרים...
מצולמים, מצולמים, יש שיעורים שלהם, כל פנים.
בין אם זה בשיתוף פעולה, בהסכמה, בידיעה, בהתעלמות אולי, לא משנה,
אבל בסדר, כולל הר צוקרמן, זה הבעיה, הרב טאו נדמה לי.
פעם אחרונה שבדקתי, לא הצלחתי למצוא.
מה?
לא, הקלטות יש, לפחות שאני הייתי...
אתה יכול להקליט.
אה, אבל הוא לא העלה, כאילו, אין איזה...
כן, לא מעלים, כן.
יש שיעורים וספרים. עכשיו, ספרים זה גם אחריות וכן הלאה.
זה הכל גישות למחלוקת, וזה...
אני בכלל לא בא להכריע כרגע איזה גישה היא נכונה, איזה גישה היא לא נכונה. זה לא ה...
זה לא ה...
זה לא המקום,
בטח, גם אין לי את הכלים אולי.
תיארתי לכם את תולדות המחלוקת בעם ישראל פחות או יותר לאורך
הדורות סביב מה זה נע. עד היום, עד היום, זה הציר.
על מה אני כן בא לדבר?
אני בא לדבר על כך שיש לי תחושה כזאת שבזמן האחרון תרבות המחלוקת בתוכנו,
בתוכנו הכוונה היא בתוך הציבור שאנחנו שייכים אליו, היא עברה איזו הקצנה.
עברה איזו הקצנה.
ויותר ויותר משתמשים בסגנונות
שהן
ההפך המחלוקת. כלומר,
בואו נגיד רגע איזה חתם סופר, מאוד מאוד חשוב.
חתם סופר מתייחס לבדיחה שאמרנו,
ואומר, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר, מה הכוונה? הוא אומר, דווקא בגלל
שתלמידי חכמים מתווכחים אחד עם השני ולא מוותרים על העמדה, אז הם מרבים שלום אמיתי.
מרבים בירור, מרבים... בסוף,
איך לנהוג בפרקטיקה זה עוד עניין.
זה עוד עניין.
יכול להיות שאנחנו נחלוק,
אבל זה עוד עניין. בסוף מה נעשה?
יש החלטה לפי רוב, יש החלטה לפי מי שמשמש בתפקיד, יש הרבה מאוד אפשרויות איך לקבל את ההחלטה.
אבל דווקא העובדה שהם לא מתפשרים ומתווכחים,
זה מרבה את השלום בעולם.
למה זה מרבה את השלום? כי קודם כל אני מרגיש שהדעה שלי נשמעה.
איפה אין שלום? כשאדם מרגיש שבכלל לא סופרים את הדעה שלו,
לא סופרים את העמדה שלו, הוא כאילו זה. אבל כשמתווכחים ומבררים והעמדה נשמעת,
זה יכול להיות שבסוף,
בסוף יכול להיות שלא עשו כמו ש...
אני רציתי.
אבל אני בטוח שהעמדה שלי נשמעה,
היה לי יכולת להביא אותה לידי ביטוי, ואין לך
יותר מקום כמו בית מדרש
מאשר
שכל דעה יכולה להישמע בו בתוך
מסגרת התורה. תראו את המחלוקות בגמרא, לפעמים על פני דפים שלמים.
המחלוקת הידועה אם הבן אבאי לרבא יהוש שלא מי דעת, אבא יהוש, לא אבא יהוש.
אז זה מחלוקת שנפרסת על פני שניים וחצי דפים במסכת בעם מציאה.
בסוף פורסמים כאביי. אז מה, אז רבא עכשיו כאילו מתוסכל, שלא פסקו כמון? רבא אומר, אמרתי את עמדתי,
הגנתי עליה, הבאתי לה טיעונים מכל מיני כיוונים.
אפילו בשלב מסוים יש קושייה על אביי שנראית שהולכת להכריע את הסוגיה לטובת רבא,
ואז רבא מתרץ לטובת, כתוב, תירגמה רבא אליבא דאביי.
רבא מתרץ טעות לאביי, כאילו מציל אותו, בסוף נפסקה הלכה כנגד,
כמו אביי נגד רבא.
אהבת האמת, אבל זה באמת מרבה שלום בעולם. באמת רואים את זה שבהרבה מאוד מקומות אנשים,
מה שהם בעיקר רוצים זה לא שיהיה כמוהם, אלא שיקשיבו להם.
שיקשיבו. בתחושה שלי הולכות
ומתפתח איזה מין דפוסים כאלו שהם הרס המחלוקת.
הרס המחלוקת לשם שמיים, ואני אגדיר גם כן איך, בסדר?
מישהו אומר איזה עמדה שלא נראית לך.
איך אפשר להרוג מחלוקת?
אתה אומר, טוב, הוא מחפש להיות, להשתלט פה על כולם, הוא מחפש כאילו עמדת כוח.
גמרת, זהו.
ברגע שאתה מייחס מניעים זרים למישהו
בתוך מחלוקת, אז נגמרה המחלוקת, נכון? זהו.
למה הוא אמר את זה?
לא בגלל שזאת נראית לו האמת התורנית,
לא בגלל שככה הוא הסיק מן המקורות, לא בגלל שככה הוא חושב שנכון לנהוג בדור הזה לפי המקרים שמגיעים אליו. לא!
הוא פשוט רוצה להיות ההגמוניה,
ההגמוניה, הוא רוצה להיות השולט.
זהו, אז ברגע,
ואפשר גם ללוות, הוא נדפק לגמרי, כן?
ירד מהדרך,
קרה לו משהו,
אתם מכירים, כאילו, עבר עליו איזה משהו,
עלה לו לראש,
הוא חושב שהוא מספר אחד, כאילו, לא, אתה מבין?
כל מיני כינויים מן הסוג הזה, שברגע שאתה משחרר את הביטויים האלה, נגמרה המחלוקת, אתה כבר לא מתייחס לגופו של עניין,
לא לגופה של טענה,
אלא אתה מתחיל לטום כל מיני טענות מכל מיני כיוונים שהם... ואנחנו מכירים את הדבר הזה.
אני חייב להגיד כאן דברים בצורה הכי מפורשת,
כי זה דברים שהם,
לצערנו הרב,
הדברים האלה נפוצים,
היו נפוצים בציבור החרדי כלפינו,
כלומר, הרבה פעמים, ובסוף זה התפוצץ אצלהם
בצורה הכי חמורה בתוך ישיבת פונוביץ',
במחלוקת שנוהגת שם,
שזה כבר מזמן, מזמן, לית מנדל פליג, שזה לא מחלוקת לא לשם שמיים, וגם אפילו לא, לא, לא,
גם היא לא במחלוקת לא לשם, לא, לא לשם שמיים, זה כבר הדבר הכי נמוך, הכי דיוטה, הכי נחותה שאפשר להגיע אליה.
ממש מריבה על השפעה ועל כוח ועל כסף ועל כאילו הדברים הכי הכי, בתוך בית המדרש, בתוך, כלומר, אם אתה נוהג ככה כלפי אחרים, מה שאני בא להגיד זה שאם אתה נוהג ככה כלפי אחרים,
זה פשוט עניין של זמן עד שזה יגיע אליך.
זה הכול.
אם אתה בוחר לייחס מניעים זרים לאחרים וכל זה, זה יהיה פשוט עניין של זמן שזה מגיע אליך.
ולכן אני חושב שמאוד מאוד חשוב,
הם עכשיו לומדים בדרך הקשה,
לדעתי,
לומדים בדרך הקשה, ואנחנו גם לא עסוקים באחרים. יהי רצון שישיבת פונוביץ' תהיה מה שהיא ראויה להיות, שזה מגדל אור של תורה, כמו שהיא הייתה, כמו שמגיעה לרב כהנמן שהקים אותה,
מסר עליה את הנפש, שתמשיך להיות מגדל של תורה וקדושה לכל עם ישראל,
ולא מה שקרה שאני חושב שהם קצת נרגעו,
אני מקווה, עד הפעמים הבאות.
הרי זה הכל היה בספירת העומר.
כל הבלגן שם היה בספירת העומר.
ואז קרה אסון מירון וכולם כאילו נכנסו לאיזה הלם.
אז רק אני מרגיש שהדבר הזה הולך ומחלחל גם,
גם לפה, גם אצלנו, גם ככה פתאום התחילים לדבר ככה על ההוא וההוא. אני אומר עכשיו, מחלוקת היא,
אין בזה משהו מחלוקת, זה ככה זה.
סגנונות שונים.
תלמידי הרב קוק חולקים ביניהם לפעמים בסגנונות וכו', יש פה שתי ישיבות, נכון?
מרכז הרב והר המור,
שבעצם נפרדו, כן, אתם לא הייתם אז, אני הייתי אז בדיוק בתוך הזה.
היום רטרואקטיבית כשמסתכלים,
אני לא יודע כבר כמה שנים, זה עשרים שנה אחרי,
אז בדיעבד זה נראה מה?
נראה ברכה, כאילו, במקום בית מדרש אחד יש שניים, שניהם מפוצצים,
לתלמידים.
כאילו, קרה פה איזה פלא, לפעמים מישהו אמר לי משפט מאוד,
מאוד יפה.
כתוב
ויפרדו
איש
מעל רעהו אברהם
ישב בארץ.
אברהם ישב בהר ואלות ישב בארץ, נכון?
אז ויפרדו איש מעל רעהו אברהם, סופה תיבות שלום.
לפעמים, דווקא כשאתה נפרד, יש שלום.
הוא הולך לפה, הוא הולך לשם, כל אחד מקבל את הסגנון שלו, כל אחד יש לו את החופש פעולה שלו,
ולמרבה הפלא, שני המקומות מלאים.
נכון?
יכול להיות.
חלוקת
אבל ברגע שמתחיל לחלחל לתוך האירוע שלנו, מתחיל לחלחל
לתוך זה, מתחילים לחלחל כל מיני מניעים זרים,
זה הרס התורה בעיניי, זה חורבן התורה.
כי כל טענה מגיבה מיד בטענה אחרת. הוא כותב את זה כי הוא רוצה להשתלט. אה, אז הם אומרים את זה כי הם רוצים לשלוט על ההגמוניה, להשאיר את ההגמוניה אצלהם.
לא, אז הוא אומר, אתם מבינים את הטענות? זה נהיה כאילו, ואז בעצם זה יוצא שבתוך בית המדרש, בתוך
בין תלמידי חכמים הדיבורים הם כאילו אנחנו כאן עסוקים באיזה מאבק פוליטי או משהו כזה,
במקום שזה יהיה
זו הגישה שלי, ככה נראה לי נכון בהלכה, ככה נראה לי נכון בהנהגה,
זו הגישה שלך, ואנחנו צריכים לראות איך בסוף מקבלים החלטה.
אתם מבינים את הכאב?
ליאור, אתה מבין את הכאב?
אתה לא מבין?
אז תסביר מה אתה לא מבין.
אני רוצה להבין כאילו איך זה,
לבן אדם שלא חי ואיך מודרש,
איפה זה בא לידי ביטוי,
פה זה נוגע בו העניין הזה.
זאת אומרת, זה שיש אנשים שהם מייחסים מניעים זרים, זה לא חביב במניעים זרים. זה כל מחלוקת.
כן.
בעבודה, מישהו בא תורם משהו ענייני, והשני אומר לא, הוא רוצה להשיג כוח, השפעה.
זה נכון ודאי בכל מקום.
אבל מה קורה כשזה מחלחל לתוך בית המדרש?
מה קורה כשזה... כי באמת שאנשים בעבודה זה שם גם מניעים זרים. אדם יש לו גם אגו, הוא גם רוצה להרוויח כסף,
הוא גם... כאילו זה לגיטימי, זה עבודה.
בבית מדרש יכול להיות מישהו שיש לו ממון זמנים. או, נכון.
בבית מדרש צריך להיות חיפוש של אמת,
וזה ההבדל מכיוון בעולם החיתונית, גם אקדמיה, גם מקום העבודה,
ששם יש באמת אגו ולא יותר מתחפשים את האמת,
אבל בבית מדרש המטרה שלו זה לדרוש את האמת.
כן, כלומר, הנחת העבודה היא שכשאתה פוגש את המדעי החכמים,
ודאי כאלה שהם עומדים
בשורה הראשונה, וודאי כאלה שהם נגיד כותבים ספרים, אז שהמגמה שלהם היא להביא את האמת.
והם מוכנים גם לשלם מחירים בשביל האמת הזאת, ולקבל האמת, ושהם לא עסוקים כאן עכשיו באיזשהו אינטרס. אם הוא היה רוצה לעשות כסף, אתה מתחכם על זה, הוא הולך לעשות כסף.
הוא עובד בדברים שעושים כסף, וכן על זה הדרך. ואז,
אתה יודע, זה כמו
אדם אומר לעצמו, אני בסדר בתוך, אבל אני רוצה להסתכל למעלה, אוקיי, למעלה אני יודע ששמה יש איזושהי התנהלות אחרת,
איזושהי התנהגות אחרת. ולכן אנחנו, זה פשר כבוד תורה. זה למה אתה קם כשרב נכנס. למה אתה קם כשרב נכנס? נכנסתי פה. למה קמת? מה קרה? מה אתה קם? מה קרה? אתה צריך גבוה מאוד, אתה צריך לקום.
אתה אומר, תשמע, הוא מייצג את התורה. נו, אז מה? אז התורה זה אמת. אם תאמה הקדוש ברוך הוא, אז אני מכבד.
אבל אם נכנס פה עוד אינטרסנט,
כאילו, כל אחד באינטרסים שלו. אתה עושה את זה בבניין.
אני עושה את זה בלדבר.
אתה פחות מזיע.
אבל אין סיבה שתקום, נכון?
אין סיבה שתדבר בגוף שלישי, תכבד מאוד, אין.
כל הכבוד שאנחנו נוהגים בתלמידי חכמים,
כל הכבוד תורה, כל ה...
אולי אפילו ההערצה במקום שזה, הכול בגלל שאנחנו מאמינים בלב שלם, ובאמת זה נכון,
ב-99% מהמקרים,
שתלמיד חכם, האמיתי, הוא, מה שמניע אותו זה האמת והרצון להביא את דבר השם, והוא מוכן על הדבר הזה להתאמץ ולמסור את הנפש גם, וכו' וכו'. אתה אומר, או,
דבר כזה אני רוצה מאוד מאוד לכבד ומאוד מאוד להעריך בתוכי, ולכן כשזה נכנס
אני קם, בסדר? לכן על זה הדרך.
באמת זה כך.
יש הרבה הרבה סיפורים נפלאים ביותר. אחד הסיפורים הכי מרתקים זה על הרמ״ה שכותב את זה, זה נפלא לראות איך זה כתוב.
הרמ״ה כתב ספר,
דרכי משה.
ואז הוא כותב, ובהגיע טור אסתר, טור, טור אסתר, טור איסור והתר,
קיבלתי ידיעה
שמישהו כותב ספר כמו שאני כותב, אותו ספר בדיוק.
מי?
קיבלתי ידיעה שיש בצפת חכם ספרדי שכותב את אותו ספר, רבי יוסף, קראו לו.
עכשיו אם זה היה דוקטורט,
אז מה צריך לעשות?
מהר מהר תוציא לפניו, שלא יתפוס לך את הנושא, אחרת אתה לא תוכל להוציא לו.
אבל הרמר, אז הרמר בהתחלה אמרתי, מה, כל מה שאהבתי הכל אריג,
אז הוא אומר, טוב, מה העיקר זה?
העיקר זה ריבוי תורה, מה זה משנה?
אז הלך הרמר ושלח את כל הספר שלו לבית יוסף, אמר לו,
קח, תחבב, שהספר שלך יהיה שלם,
תחבר את העיירות של האשכנזים לזה, ולכן השולחן ערוך זכה להיות הספר שכל עם ישראל הולך לפיו.
התחברו אליו הכי הרבה חיבורים, ורוב החיבורים שהתחברו לשולחן ערוך הם בכלל חיבורים אשכנזים.
המרכזיים ביותר, משנה ברורה, ערוך השולחן, שאח, כולם אשכנזים.
מה פתאום מחברים אשכנזים מחברים פירושים על ספר ספרדי?
כי זה ספר של אחדות ישראל של לשם שמיים.
אז הרימה ויתר על הספר שלו, ונתן את הכל לבית יוסף, הוא אומר, הוא קודם לי, כי הוא זקן ממני והוא בארץ ישראל.
ורק אחרי שיצא השולחן ערוך, הרימה הוציא את הספר שלו בנפרד,
כאילו, אבל אחרי שיצא כבר השולחן ערוך,
באמת, הוא פחות נפות, הרבה פחות נפות דרכי משה
השלם מאשר השולחן ערוך. וזו דוגמה.
אז ככה אנחנו רוצים להאמין.
ומקווים שככה זה מתלמידי חכמים.
נכון?
שכל מי שעשה,
אתה יכול להגיד, שמע, אני לא מסכים איתו,
לדוגמה, כשהרב עובדיה חולק על הבן איש חי,
שמעת את זה?
היום זה נראה לנו,
הרב עובדיה זה היום כאילו מה שדבר, הרב עובדיה זה קודש קודשי, אבל כשהרב עובדיה חלק על הבן איש חי, הוא לא היה הרב עובדיה בן 90, הוא היה תמיד חכם,
בן 30. עכשיו, הוא היה גאון מגיל אפס,
כולם הבינו שזה מדובר, אבל הוא עדיין אפילו לא היה רב ראשי,
הוא היה דיין בבית הדין של
עדת הספרדים.
חולק על הבן איש חי, אתם יודעים את הבן איש חי?
בתער אפשרי על הבן איש חי?
מנהדה.
הבן איש חי זה היה, עדיין,
החכם הכולל הספרדי הגדול ביותר.
מקובל, פוסק, להעמיד חכם, וכל הספרדים למדו מהספר של הבן איש חי, כי זה ספר,
אתה רוצה ללמוד הרי, מתי לומדים?
הלכה.
מתי אצל הספרדים לומדים הלכה?
בשבת, ובין מנחה לערבית. מנחה, רבותיי, שיעור הלכה.
זה היה הרב קורא.
הבן איש חי בול על הדבר הזה, הספר, כי הוא מסודר לפי פרשות,
נכון?
יש קצת מוסר בהתחלה,
קצת ככה, הספרדים אוהבים קבלה, אומרים אצל אשכנזים זה פרדס,
פשט, רמז, דרש, סוד.
הספרדים, ספרד, סוד. קודם כל סוד,
איזה פשט, אחרי זה רמז, קודם כל יש קצת מהסוד, קצת ככה זה, והלכות.
זה מה שזה הספר שלומדים, ספר אחד, נכנס לך כל הדברים בפנים, הכל סבבה.
מתי התחיל הרב עובדיה לחלוק על הבן איש חי? כשהוא לימד שיעור בן איש חי
בבית כנסת אוהל רחל בנחלאות שם.
הוא לימד שיעור, והוא אמר, לא, כאן הוא מחמיר, כאן עושים אחרת. והוא כתב את ההערות וכל זה.
אז התחילו שמועות, יש איזה חכם צעיר, בבלי עוד, עיראקי,
שחולק על הבן איש חי.
זה כמו שמישהו כאן ילמד במכון מאיר
כאן ויחלוק על הרב צבי יהודה.
ילמד שיחות הרב צבי יהודה, ויגיד לו, פה הרב צבי יהודה זה לא... אני חושב שזה לא.
זה פחות או יותר אותו דבר. ככה, חכם ספרדית, בבלי, בבלי,
עלה מעיראק, חולק עליה בן איש חי. הם השתגעו מזה.
שרפו את הספרים שלו. כשיצא חזון עובדיה, היה אחד, נוהג את השם שלו,
ששרף את הספר של רב עובדיה. מולה, הלך ושרף.
חולק עליה בן איש חי, איך הוא מעיז?
אז מה?
אנחנו היה יודעים.
הרב עובדיה אומר, בן איש חי זה קודש קודשים,
ואני רוצה לעשות גישה אחרת שהולכת עם שולחן ערוך ואלו ואלו ואלו ואלו ואלו כאילו חיים הבוחר יבחר.
אתה רוצה ללכת לפי הבן אישך, תלך לפי הבן אישך, אתה רוצה ללכת לפי הבן אישך, אתה רוצה ללכת לפי הבן אישך, תלכת לפי הבן אישך, בסדר?
כאילו, זה היום אנחנו רואים רטרואקטיבית.
אבל כשאתה מתחיל לייחס מניעים זרים ולהגיד לא זה הוא עושה כי הוא רוצה לשלוט וזה הוא עושה כי הוא רוצה הגמוניה וזה הוא עושה כי הוא חושב שהוא הכי יחיד והוא מגלומן וכל מיני דברים מהסוג הזה
זה פשוט
זה אחד משניים
או שאתה אומר אוקיי בזה רגע אני בוחר להרוס את עולם התורה כי ברגע שאתה מפנה את הטענות האלה כלפי מישהו אז הוא גם יפנה אותן כלפיך חזרה ואז אתה בעצם אומר כולם פה רמאים
זה בעצם מה שאתה אומר כולם פה כאילו עסוקים באיזה אז אם כן
או שאנחנו חוזרים בנו מהגישה הזאת, הפסולה,
ואומרים, אני אחלוק עליך בקול ובכול, אני אחלוק עליך, אני לא מסכים עם מה שאתה אומר, אני אצביע על הסכנות,
אני אצביע על הטעויות,
אני אצביע על השגיאות, אם ישנה וכולי,
ולרגע אחד אני לא אטיל דופי בכוונות הטובות שלך להגדיל תורה, רק אני אגיד, הגישה שלך מסוכנת, והרבה פעמים מי יכריע בינינו?
מי ידע מי צודק?
מי?
העם והעתיד.
כלומר,
איך,
יש דברים שאני אגיד לכם את האמת,
איך הם יהיו או לא. עד היום.
בואו נדבר בעוד מאה שנה. לדוגמה, אני אתן לכם דוגמה.
כ״ו חשוון היה הרב גורן.
כ״ד היותר של הרב גורן. הרב גורן היה גאון עצום.
היה הרב הראשי לישראל, היה דיין, היה הרב הראשי לצה״ל. הניח את כל תשתית הרבנות הצבאית עד היום.
בסדר?
והיה חדשן עצום ומקורי.
שלושים שנה אחרי אנחנו יודעים שאין לרב גורן היום מישהו שיכול להגיד אני תלמיד שלו.
זה לא התפתח לשיטה.
למה? מגוון סיבות. כנראה, בין השאר, בגלל שהוא היה כל כך מיוחד וכל כך מבריק וכל כך גאון שקשה להיות תלמיד של דבר כזה.
זה מין הופעה, היכולי. זה כמו שאין תלמיד של ערוגת שובר.
בסדר? רוב הגאונות.
אבל עובדתית, אין.
אין בית מדרש, אין ישיבה,
אין איזה מקום שאתה אומר, אולי יש איזה מכון למחקר הכתבים, שמוציא את הכתבים האלה.
ויש תלמידים שאתה אומר, תשמע, זה ממשיך.
זה ממשיך, זה מתפתח, זה פראה.
עם ישראל. אבל המחלוקת תוך כדי אונליין חייבת להיות מחלוקת, זה נקרא לשם שמיים.
זה עומק המושג מחלוקת לשם שמיים,
שהמשמעות שלה היא,
אני מוכן, איך אמר, לא זוכר מי שאמר,
אולי זה ברנר, סליחה שאני מזכיר,
לא נראה לי ברנר,
אבל אמר איזה מישהו, אלדד, תמה, תאמין לי.
אני חולק על אחד מכל וכול, אבל אני אלחם על זכותך להשמיע את עמדתך, משהו כזה. מי אמר את זה? לא זוכר.
וולטר.
אה, וולטר, טוב. וולטר, אני באמת צריך לדעת.
יש וולטר, יש סרטר.
הרב פורמן היה קורא לסרטר סיט ראחה.
ז'אן פול סיט ראחה.
אז כן.
השאלה שלך היא שאלה מניפולטיבית, קונספירטיבית, שנועדה להסיט את הדיון ממה שאני אומר ולהשתלט על השיח,
כי אתה רוצה פרסום בערוץ מהיר. לא אתן לך זאת.
הבנת?
הבנת איך אני עכשיו עושה את זה? הבנת? זהו.
עכשיו, בפוליטיקה ככה מדברים. ואין לי גם ציפיות.
הפוליטיקה, בנט ראש ממשלה כי הוא רוצה רק להיות, מעניין אותו רק הכיסא, כן?
וביבי הוא לא ראש ממשלה כי מעניין אותו רק כל אחד, ומעניין אותו המשפט, כולה, וזה נכון.
כלומר, יש בזה ודאי קצת נכון, והקדוש ברוך הוא, מי שרוצה לדעת למה מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו,
יסתכל איך מתוך כל ערימת האינטרסים הזאתי, מדינת ישראל מתקיימת, חיה וקיימת. זה רק הקדוש ברוך הוא שומר עלינו, זה ברור.
זה לא בני אדם. אתה מבין במה הם עסוקים וכמה הם זה, ובסוף הכל מתקדם? פילי פלאות. גם מה שמתכוונים לרע יוצא לטובה. עכשיו הטילו מס על החד פעמי, יצא מזה ברכה בטוח.
ורק דברים טובים.
אבל בתוך בית המדרש, אתה אומר, כאן, במקום הקדוש הזה,
אני רוצה להיות בטוח שאני עסוק כאן בדרישת האמת.
אחת לכמה זמן, אחת להרבה הרבה זמן,
תתגלה באמת מישהו מניפולטור.
אבל בדרך כלל זה מתגלה מהר מאוד.
אתם מכירים את הסיפור בר הרבה פסחים, על איזה גול אחד שהתחפש ליהודי ובא לאכול קורבנות,
רצה לקבל עלה אש חינם, והיה מגיע בפסח אוכל כבשים.
ואז רבי יהודה בן יציבין אמר לו, הביאו לך מהעלייה?
הוא אמר לו, לא, לא אכלת, פעם הבאה תגיע תבקש מהעלייה.
העלייה לא מקריבים, לא נותנים, הוא בא בקש מהעלייה, תפסו אותו, עשו לו כיפה אדומה וגילו שהוא... אז יש מתחזים, יש מתחזים.
איך אמר יורם יאיר האלוף יאיה?
זאת אומרת, צה״ל צריך מלחמה פעם בעשר שנים כדי לבדוק תוכניות,
לבדוק אמצעי לחימה ולזהות מפקדים מתחזים.
יש מפקדים שבמצגות, באלופים, מגיעה מלחמה, הם בורחים. אז צריכים גם לזהות כאלה.
אז יש גם מתחזים, אחת לכמה זמן. אבל האם בגלל זה אנחנו
תלמידי חכמים לאורך שנים שמסרו נפש ולימדו, אנחנו,
אנחנו,
טוב. אז לכן, זה המבוא, ובעצם מה שאני רוצה שנלמד,
אנחנו נתחיל את זה היום ונעסוק בזה בעזרת השם בפעם,
פעמיים, שלוש הבאות.
זו הסוגיה הגדולה במסכת ברכות על המחלוקת הגדולה
בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע. אנחנו נלך בעיקר לפי
הפירוש של הרב קוק, אבל נראה כמה, נקדיש לזה.
אז בואו נקרא פה כמה שורות
ונסיים פה, כי אני עוד צריך לחתן היום תלמיד שלמד במכון לפני שש שנים, יצר קשר, גיא חתוקה.
ישנו רבותינו מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע ואמר לו רבי תפילת רבי תרבית רשות או חובה? אמר לו רשות
בא לפני רבן גמליאל אמר לו רבי תפילת רבי תרבית רשות או חובה? אמר לו חובה אמר לו והלו רבי יהושע אמר לי רשות
אמר לו המתן עד שייכנסו בעלי טריסים לבית המדרש
כשנכנסו בעלי טריסים עמד השואל ושאל תפילת רבי תרבית רשות או חובה?
אמר לו רבן גמליאל חובה?
אמר להם רבן גמליאל החכמים, כלום יש אדם שחולק עליהם בדבר הזה?
אמר לו רבי יהושע, לאו!
אמר לו בעל המשמחה, אמרו לי רשות!
מה אתה, אתה בא לעמוד עליהם?
אמר לו יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. הנה, כולם יגידו שאתה אמרת רשות.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, אלמלא אני חי והוא מת,
יכול החי להכחיש את המת. אם הוא היה מת, הייתי אומר,
הייתי מכחיש.
עכשיו שאני חי והוא חי, יכול החי להכחיש את החי. אני לא יכול להגיד את זה.
מה זה הדבר הזה?
כן?
היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו
עד שריגנו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד.
אמרו לרבי זנדון החזן אמור, התחיל ואמר,
התחילו כל העם ועמדו על רגליהם ואמרו לו, כי על
מי לא עברה רעתך תמיד.
אז בואו ננסה להבין, היום נבהר רק על מה הייתה המחלוקת,
ובעזרת השם בשבוע וננסה לבאר אז איך היא התנהלה.
המחלוקת הייתה על תפילת ערבית רשות או חובה.
מה הכוונה תפילת ערבית רשות או חובה? הרב קוק כאן מסביר.
תפילת ערבית,
לכאורה, אם כל כך חשוב להתפלל על תפילת ערבית, אז למה לא תיקנו את זה חזל?
תפילת ערבית זה מדרגה כזאת, שגם כשאדם נמצא בלילה, בחושך,
הוא לא מאבד את הדרך.
כאילו, שחרית, אדם קם, מתפלל.
מדחה באמצע היום, מתפלל. ערבית, יחידי סגולה.
יחידי סגולה. לא כל אחד יכול, במצבים מאוד מאוד מורכבים,
להתפלל. כן, הרב קוק אומר כאן, ביארנו יסוד מטרת תפילת ערבית, שתצא הפעולה ביחידים הראויים לכך,
לשלמות מסגבה נעלה מדרכי הטבע,
בחלומות אמיתיים, מחסות קדושים ולפעמים נבואים. כאילו להתכונן ללילה,
שאדם יקבל איזה חלום טוב, יחלום על צדיקים,
יחלום ככה.
זה לא מדרגת רוב העם.
זה רק יחידי סגולה, לקראת הלילה יכולים להתחיל להכין את עצמם, להגיד תיקון חצות, להגיד כל מיני דברים ו... ו... ו...
אז הוא בא לרבי יהושע, אמר לו, תגיד, ערבית, רשות רחובה? אמר לו, רשות,
זה לא שייך לכל אחד.
אני לא חושב שצריך להציב רף גבוה מדי
לכל העם.
זה תחרית מלחה, בסדר גמור, ערבית, מי שרוצה, יבוא על הברכה, מי שלא, לא.
בא לפני רבן גמליאל שהיה הנשיא,
הוא אומר, לא, לא, אני לא חושב,
אני חושב שזו מדרגה לכולם.
מדרגה לכולם. זה בדיוק הוויכוח על האם לסוף לפי אבי נשחי.
כי אבי נשחי משלב פסקים מהקבלה ולכן הוא מחמיר. אומר הרב עובדיה יוסף, זה מחמיר על כולם.
אומר הרב אליהו, מצוין, אנחנו דור שיתקדם, צריך להחמיר, אפשר כבר להחמיר, אנחנו ראויים לזה.
מחלוקת.
אז רבי יהושע אומר,
רשות.
ורב עמי גמליאל אומר, חובה.
איזה מחלוקת זאת?
שם שמה.
מה מתאים הדור?
אבל כאן העניינים מתחילים להסתבך.
כי מה קורה? ההוא מכחיש? ההוא פה? ההוא שם?
איך זה הסתבך?
ואיך זה נפתר? ועוד קצת כיוונים כאלה ואחרים.
נראה בעזרת השם בשבוע הבא. חזקו ואמצו.
