סיימנו את צמד הפרקים פרק ז' ופרק ח',
נכון? ראינו שהפרקים האלה עוסקים בעיקר
בנבואות הקשורות לממלכה הרביעית,
נכון? ממלכת צפיר העיזים או חיית המתכת
בפרק ז', והרחבנו מדוע, מה הסיבה,
למה זה כל כך מעסיק את חז״ל, את דניאל. דניאל הרי נהיה חולה.
אתם זוכרים? הוא נהיה חולה כשהוא רואה את ה-2,300 שנים.
אנחנו בסוף בית ראשון,
טווחי הזמן שמדובר עליהם זה 70 שנה.
כלומר, אם אדם, נגיד, היה בן 10 בחורבן בית ראשון, והוא יחיה עד גיל 80, הוא יזכה לראות חזרה את הכל קורה.
אבל כמה מדברים על 2,300 שנה ונצדק קודש על עידן ועידנים ופלאג עידן,
כן, תקופה ארוכה מאוד, ולכן באמת דניאל נהיה חולה, וזה,
דיברנו על זה בשבוע שעבר,
זה בא לידי ביטוי ברצף מדרשי חז״ל שמתארים את התימהון
ואת הקושי העצום בהתמודדות עם האינסופיות הזאת
של ממלכת רומא,
שנראית כממלכה, הממלכה הרביעית כממלכה שלו, לעולם לא תיפסק.
ראינו את זה במדרש על
בארץ אתה תוהו ובאו וחושך על פני תהום,
אז תוהו זה ממלכת בבל וכו' ועל פני תהום זו המלכות הרביעית,
שזה מין תהום שאתה מסתכל ולא רואה את הסוף שלו.
ראינו את המדרש על והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו,
אצל אברהם אבינו, אז חשיכה זה יוון, גדולה זה מלכות הרביעית.
גם זה משהו ככה. וראינו,
המדרש שלה הכי מפורש מכולם זה המדרש של יעקב,
סולם יעקב.
נכון, יעקב רואה את צרו של מצרים עולה ויורד, צרו של בבל עולה ויורד, צרו של מדעי עולה ויורד,
ושרו של רומא עולה ולא יורד.
אז אומר הקב' בחו מה?
ואז הקב' בחו מצטט,
והקב' בחו אומר לו את הפסוק שמופיע, תודה רבה.
בעובדיה, מהו הפסוק? אתם זוכרים?
איך איך?
לא.
לא בזוי.
בעובדיה,
אם תגביה כאן נשר ואם בין כוכבים שים קיניך,
משם ארידך נאום אדוני.
כלומר, גם אם זה עם השאלה, בסוף אני אוריד אותם. אגב, הפסוק הזה, ראיתי אותו פעם בצבא, באיזה סוללת נמנים.
זו הייתה הסיסמה שלהם.
יפה, נכון?
ברוך אתה, אדוני, למקום שהכול יעזור.
אז זה...
אומרים, להגיד אמונתך, להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות.
להגיד בבוקר חסדיך, זה אנחנו.
זה אנחנו.
אנחנו שחיים,
חיים במדינת ישראל, רואים את הגאולה כל יום, פשט, לא רמז, לא דרש, לא סוד, פשט, פשט פשוט, לא צריך להסתבך יותר מדי.
קיבוץ גלויות, הארץ נבנית, יהודים מתקבצים, חוזרת
תורה לישראל, כל הדברים הטובים שהנביאים דיברו עליהם, הכל מתקיים אחד לאחד.
אנחנו מוכרים מים לירדן, כן, כל כך מצפילים ומוכרים,
דברים הגדול.
ובבוקר חסדיך. אמונתך לאורך אלפיים שנים, להאמין שיום יבוא והדבר הזה איכשהו יקרה ואנחנו נחזור.
עסקנו בזה בהרחבה בחשבון הקץ של 2300 ונצדה הקודש.
הרב קוק אומר,
ודאי רגלי משיח, אבל מי יכול היה לתאר, לשער, לדמיין את רצף האירועים הדרמטיים
שיקרו במלחמת העולם הראשונה ויביאו לכך שבשנת 1920 יהיה כאן מנדט בריטי עם נציב
יהודי ציוני, שבעצם כל תכליתו הוא להקים מדינה יהודית, זה משהו מעבר לכל דמיון אפשרי של בני אדם בכלל.
וזה סיים, מלחמת העולם הראשונה, תפריש עין ד' הקץ, זה סיים אלפיים שלוש מאות שנים שבהם
לא הייתה נוכחות יהודית
לאומית
בארץ ישראל. בואו נזכיר
זכר צדיק ונדיב לברכה,
היום 87 שנים לפטירתו של הוטשילד.
היורצייט היום? היום.
רוטשילד, הברון הידוע שהחזיק את המושבות וכן לזה הדרך, קשור לטרח, מה שדיברנו בשבוע שעבר, נכון, על פתח תקווה כסוג של מראה מקום להקמת מושבות שיש להם אוריינטציה לאומית, להקים, וגם אוריינטציה ביטחונית, כי
יחד עם הקמת המושבות היה צריך גם להקים גם ארגון שמירה
שישמור עליהם, זה זקן השומרים בפתח תקווה, יש רחוב זקן השומרים,
רב, איך קראו לו?
שפירא רב, כן, מה?
יהודה רב היה שפירא, כן, סגן השרירה. כן, ומשם התגלגל ארגון השומר וארגון ההגנה, וכן על זה הדרך.
וזה בזכותו של רוטשילד. בואו נגיד עוד איזה שתי מילים על רוטשילד, בסדר? כדי שנכיר את זה. היו שני ברונים, הם חיו באותה תקופה.
פתח תקווה זה רחוב ליד רחוב.
אתה נוסע ברחוב הברון הירש, פונה ימינה, אם אתה מגיע מרמת גן,
זה רחוב הברון רוטשילד. שניהם,
היה להם הרבה כסף.
הברון רוטשילד החליט להשקיע את כספו
בארץ ישראל.
ואלה הגו לו, וצריך לראות, אתה משקיע בבטלנים האלה, ולא יצא מזה כלום, וזה, לוקחים את הכסף, וזה לא חוזר,
ובאמת, השקיע שם, השקיע הרבה מאוד כסף.
בסוף ימיו
היה לו 500 אלף דונם
שהוא קנה בכספו.
הברון ניר, שהיה יותר מעשי, ואמר, מה, ארץ ישראל, מה יצא מזה, לא יצא מזה שום דבר, צריך להציל את היהודים,
הלך וקנה להם חבות בארגנטינה.
חוות חקלאיות בארגנטינה והציע ליהודים לעבור לארגנטינה ולגדל בקר ולגדל חקלאות וזה מקום בטוח ואין אנטישמיות וכל זה
בזמן נתון היה נראה שהברון הירש מציע פתרון הרבה יותר מאסי מה נשאר מהחוות האלה בארגנטינה לא נשאר כלום
חורבן טוטאלי התבוללות מוחלטת של אבא שלך הגיע הנה זה הפרימושון הגיע לכאן
מה קרה מהמושבות
של רוטשילד.
פתח תקווה, 300,000 תושבים. ראשון לציון, 400,000 תושבים.
רחובות, זיכרון יעקב, ומקומות יותר קטנים. אזכרת בתיה, בנימינה, חדרה.
וכן על זה מושבות, כל מושבה, עיר ואין בישראל היום.
אין לך עיר שאין בה רחוב רוטשילד.
וזה היה, אה?
בירושלים אין רחוב רוטשילד.
באמת?
אז היה אפילו שטר, שטר.
שטר. זוכרים? אדום כזה.
500 לירות נראה לי, אבל שקל זה היה
של רוטשילד.
כל זה, אבל זה, בסדר, זה אנחנו, זה כאילו הקצה השני,
אבל
כמה שנים עוד צריכים לעבור מאז חורבן הבית בשנת ג' אלפים של עד היום,
זה באמת אלף,
כמעט אלף תשע מאות ושלושים שנה, נאמר כך,
אז אנחנו מסתכלים על זה,
אנחנו מהקצה המואר של הירח.
ותנסו לחשוב על אבותינו ואבות אבותינו,
הסבא של הסבא של הסבא שלנו.
מה, איזה כוחות אמונה הם היו צריכים כדי להגיד בדלת הסדר לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
וכאן אני רוצה להגיד עוד משפט אחד ואז אחזור חזרה ללימוד שלנו. תראו, תראו, הגאולה שלפנינו, ברוך השם, שאנחנו חיים אותה,
היא גאולה בדרך הטבע.
זה ברור לכל אחד, זה פשוט, זה לא, אתה לא צריך להיות,
צריך פשוט להסתכל, כי עין בעין יראו ושוב אדוני ציון.
תסתכל בעין שלך ו...
זה יפה לראות איך פסוקים שהתפרשו בעבר כבדרך נס מקבלים פרשנות בדרך הטבע שנאמר ואי שר אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי במשך הרבה מאוד שנים אמרו כנפי נשרים יבואו עננים אנחנו נעלה על העננים והם ייקחו אותנו ואם זה מטוסים של אל העל אז פחות טוב
זה גם טוב בסוף השבוע נציין את חג הסיגד
וכן הלאה הרבה מאוד פסוקים שבעבר התפרשו בדרך נס אנחנו רואים איך כתוב
יישם מדבר לאגם מים וארץ אייה למוצאי מים.
אז בהמון שנים אמרו, המדבר יהיה אוקוס פוקוס והכל יהיה מלא אגם.
ואם זה קידוחים שמגלים מאגרי מים מליחים במדבר
ומוציאים מהמדבר מים,
ואם זה התפלת מים, יישם מדבר לאגם מים וארץ אייה למוצאי מים. ארץ אייה היא תהיה מוצאי מים, כלומר, תוכל לקחת.
אז כלומר, אתה יפה.
אבל אנחנו צריכים להבין שלאורך
כמעט אלף שנים, אלף מאתיים, אלף חמש מאות שנים.
עד שהגיעה
רבית יוסף, הארי, הגאון מווילנה,
רבי יהודה אלקלעי, מבשרי הציונות.
האפשרות הניסית הייתה האפשרות היחידה למעשה שהצליחה להחזיק אותנו בחיים, כי אתה אומר, איך תהיה הגאולה? איך זה יקרה?
איך זה יקרה?
זה נראה מבחינה ריאלית 0.0000
מלא אפסים אחרי הנקודה שדבר כזה יקרה.
אז אתה אומר, הקב' יעשה נס, עושה ניסים, ימשיך לעשות ניסים.
זה החזיק אותנו בחיים,
הנשיאות הזאת. היא החזיקה אותנו, צריך לכבד אותה.
לא להגיד, מה, אתם חושבים שהגאולה תיאבד דרך נס?
בית המקדש ירד מהשמים? אתה לא רואים שהרמב״ם פסק שהבית ייבנה כמו זה?
ברור, אנחנו רואים בעיניים שהגאולה היא גאולה, ברוך השם, של בני אדם. הקב' הוא מעביר את הגאולה דרכנו, ובני אדם יבנו את המקדש, כמו בית ראשון שנבנה על ידי בני אדם,
כמו בית שני.
תרד אש מן השמיים, הכוונה שכינה.
אם גם נס אין, אז מה נשאר?
אבל אני מדבר, יש את זה, כמו הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו ממצרים בדרך נס, יוציא אותנו גם מהגלות הזאת בדרך נס, וככה אנשים ימשיכו להאמין ולהגיד כן, שנה הבאה, איך יקרה, יבוא, גם בדרשנים אתה רואה איך הכל מעורבב, בחזל, התקופות הן מאובחנות,
יש ימות המשיח שמביאים,
יש עיקפתא דמשיחא שמביא לימות המשיח, שמביא לעולם,
לא, שמביא לגאולה.
עולם הבא, תחילת המתים, זה כבר מציאות אוטופית,
ואתה היית שומע את הראשונים שאומרים בעזרת השם, אירע, עוד השנה, ייבנה המקדש, יבוא המשיח ונזכה לתחיית המתים.
אתה עשית כאן סלט רציני ביותר.
תחיית המתים לפי כל הראשונים זה קץ קץ ההיסטוריה, אחרי בית המקדש, אחרי משיח, אחרי גאולה, איזה אקט של תחיית המתים.
עולם הבא, הגמרא אומרת מסכת שבת,
פרק שישי, כל הנביאים לא דיברו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא,
עין לא ראתה אלוהים זולתך.
אף אחד לא מדבר על העולם הבא, כי זה רחוק מאוד.
אבל כשהכל מעורבב אצלך, אז אתה אומר, הכל יאנס, הכל יאנס. בסדר, אז זה החזיק אותנו, צריך לכבד את זה.
זה החזיק אותנו, תקווה, תקווה.
איך תהיה הגאולה? תהיה. יבואו עננים,
קחו אותנו,
ואנחנו נטוס.
איך אמר לי פעם מישהו, גם כן, פשט.
כתוב בספר ימיהו, פרק ל״ו,
הפרק הנפלא.
הרנו ליעקב שמחה, השמיעו ואמרו הושע השם יתמך את שראית יעקב.
ואז הקדוש ברוך הוא אומר, הנינים מביאה מארץ צפון, בא מביר ופיסח, הרע והיא הולדת יחדיו, קהל גדול ישובו הנה, ובכי יבואו ותחנונים אביא להם, כי הייתי לאפרים, לאב ישראל,
בכורי הוא.
ואז אומר הנביא, הנינים הוליכם בדרך ישרה,
לא ייכשלו בה.
נכון?
זה הפסוק.
אז אמר לי חבר
שעלה מברזיל,
הוא אומר לי,
מה זה דרך ישרה?
אתה מכיר דרך ישרה?
יש דרך ישר? אין דרך ישר. כל דרך יש לה איזה עיכול בסוף.
נכון?
מה אמרתי? ל״ו, חלילה, ל״א.
ויבכי יבואו בתחנוני מוביליהם, או ליכם לנחלי מים, בדרך ישר
לא ייכשלו בה.
כי הייתי לישראל להב ואפרים בחורי.
מה זה בדרך ישר? הוא אמר, אבל אם אתה מגיע בטיסה, זה ישר.
הקווים של המטוסים, זה הכל קו ישר, טס, לא עושה ככה.
בדרך ישר לא ייכשלו בה.
לכן על זה הדרך.
אז אני רק באתי לתת מקום של כבוד לתפיסה
הניסית
שהחזיקה אותנו
עד לפני מאה שנה.
איך יהיה? יהיה, נגיע. גלגול מחילות, דרך העננים, דרך המטוסים, נגיע לארץ ישראל, ושם הכל יהיה מזהב, ובית המקדוש ירד, ויהיה עצים שיצמחו עליהם דולרים, וכל מיני דברים מהסוג הזה.
זה סיפורי באתיופים.
כן, כן, נכון.
ואז...
כן, ואז כשהגאולה מגיעה בדרך הטבע, יש כאלה שמתאכזבים.
אה, בסדר. אז
צריך לדעת שהאכזבה הזאת היא לא רק טעות, אלא האכזבה זה מה שהחזיק אותה עד היום. טוב.
עד כאן, הנס, עד כאן פרקים ז' וח'. אנחנו עכשיו חוזרים חזרה, אמוריי ורבותיי, לפרק עליו דילגנו.
מהו הפרק עליו דילגנו?
פרק ה',
יפה.
אני מזכיר לכם למה דילגנו,
כי הספר דניאל מסודר לפי סדרי החלומות.
קודם כל חלומות שאחרים חלמו ודניאל פתר להם,
ואחר כך חלומות שדניאל בעצמו חלם. אבל מבחינה כרונולוגית
היה צריך לעשות מה שאנחנו עשינו. כלומר, קודם כל, את תקופת נבוכדנצר,
ואז, עת ראשית, ממלכת בלשצר, שהוא בנו של נבוכדנצר, שם דניאל מקבל חלומות, ועכשיו אנחנו מגיעים בעצם לפרק
האחרון
בתקופת בלשצר, מבחינה כרונולוגית. אנחנו בחרנו את הציר הכרונולוגי על פני הציר התנכי.
יותר קל ככה ללמוד. הנה, פרק ה'.
בלשצר, מלכה
עבד לחם רב לרב רבנוי אלף ולקבל אלפא חמרא שתר. שם שתה גדול לשרב.
כן, היה שם אלף חביות שתה.
ולשצר אמר, בתעם חמרא שתה יין, טיפה התבשם, השתכר.
להתיה למאנה דה אבא וכספא דהנפק נבוכדנצר אבוי מניחלה דה בירושלים ואישתון ואון מלכה ורב רבנוי שגלת ולחנת
שגלתה ולחינתה.
תוציאו את הכלים, מזכיר כמובן את אחשוורוש,
כן, יותר מאוחר,
הגמרא במגיל הדנה בסיטואציה כאן,
אבל זה בעצם היה תוציאו את הכלים וכו',
כלי המקדש.
בעדין,
אחר כך,
הייתי אומניה דדאווה דהנפיקו מניחלה דיבט אל אהדי בירושלים,
הוציאו
והשתיו בהון מלכה ורב רבנוי
שגלתה ולחינתה.
כן, שתו,
עשו לחיים על הכלים של המקדש.
השתיו חמרה ושבחו,
שתו יין ושיבחו לאלוהי דהבה, כספה נחושה, פרזלה, אהה ואבנה. שיבחו את כל האלילים שלהם.
באה שעתה, באותה שעה נפקא אצבען דיד עינה, שיצאה איזה יד,
אצבע, יד אנוש,
וכתבן לקבל נברשתה,
כתבה על הקיר מול המנורה,
על גירה דכתל היחלדי מלכה,
ומלכה חזה פס ידדי כתבה, כן?
המלך ראה את היד כותבת.
עדיין מלכה זבוי שנוי,
פניו השתנו, ורעיוני ובהלמיני,
וכתרי חרצי משטרין, וארכבתי דלידה נקשן, כן, הוא מאוד מאוד נבהל.
כראה מלכה בחיל, קרא בקול להלא לאשפיה וגזריה, לעלות לכל החרטומים.
ענה מלכה ואמר לחכים מבבל דאכל אל אשדי יקרא כתבה דנה ופישה יכבני ארגבנה ילבש
ועמין חידדה בה על צווארי ביטלתי במלכותא ישלט". מי שיגיד לי את הפתרון של הכתב יקבל שכר גדול מאוד.
עדין, עלין, באו, עלו כל מחכים במלכה, ולא קהלין כתבה למקרה ופישרא להודה למלכה. לא הצליחו לקרוא את הכתב.
כתב סודי.
כתב סודי. אגב,
אגב,
אני פותח פה סוגריים,
ששייכות
יותר לסתרה בטבת מאשר לכאן.
חלק מן הפרשנים אומרים שהכתב הסודי כאן היה הכתב האשורי
שלנו היום, המוכר לנו, מהספר תורה.
למה זה היה כתב סודי?
כי בעצם בכתב הזה ניתנו עשרת הדיברות
ונכתב ספר התורה שכתב משה רבנו
בעוד הספרים שהוא כתב לשבטים.
זה כתב שירד מהר סיני,
יש עליו הרבה מאוד דרשות,
תהילי תהילים של הלכות, כל אות מרמז וכו' וכו'. זה היה כתב קדוש.
מעטים הכירו אותו, רק המשה והמקורבים וכולי, בסדר?
הכתב הרגיל היה,
כתב בעץ זה נקרא,
כתב עברי, זה קצת כמו ההבדל בין כתב יד שלנו לכתב דפוס,
כתב אשור. כתב יד, כל אחד יודע, היה כתב כאילו, ומי שיש לו כתב כזה גם לא,
כזה מצ'וקמק כזה, זה כל ככה...
מה?
כן, כתב בעל, זה כאילו קצת מזכיר את ההבדל.
אגב, סתם, אספר לכם סיפור, סיפור בתוך סיפור בשבת, מה?
הרופאים היו כותבים את זה. יש קורס מיוחד בלימודי רפואה,
אם אתה מגיע עם כתב ברור, יש קורס מיוחד שעושה לך את הכתב וחורבש כזה.
ממש לומדים איך להחזיק את העט עקום ואיך לעשות...
הייתי בשבת באולפנה בערד,
קרוב אליך, כן, עם האולפנה של... האולפנה של אשתי הייתה בזה.
טוב, הייתי שם בבית הכנסת ללמוד...
לא, אשתי היה ראש אולפנה שם.
לא, לא בערד.
אז חיפשתי משניות ללמוד, היה שם איזה כזה כרך משניות ישן,
יש לי כזה מנהג, כשאני לוקח ספר, אני תמיד מסתכל לראות מה כתוב.
אז אני רואה
מודבק על הכריכה,
כתוב,
כתב יפה, כתב ברור כזה,
קבלה זמנית.
קיבלתי מאת פנחס סופר
סך של 56 לירות
לפקודת בנק מזרחי, בצ'ק שמספרו זה וזה, לחשבון זה וזה,
על סט משניות מבוארות אחד.
וחתום פנחס קהטי,
שנת 1966. 1966. סודר, הבנקאי,
מישהו שילם לך, אתה מוכר סט, בסדר, יאללה, לקחת לו קבלה סודרת,
או קבלה זמנית, כי אחרי זה יש לך קבלה קבועה,
אבל משהו מסודר.
מי שרוצה, צילמתי את זה, אני אחרי זה יכול להראות לך.
על כל פנים,
יפה, אז המלך, אף אחד לא יכול לקרוא את, אה, התחלתי להגיד לכם על הכתב, על הכתב. אז זה היה כתב סודי, כתב סודי.
עזרא,
עזרא,
הסופר,
שהגמרא אומרת שהיה ראוי שתינתן תורה על ידו,
המהפכה שהוא עשה, עזרא,
זה הוא החליט להעביר את הכל הכתב הזה.
את כל צורות הלימוד ואת הכל הכתב הזה, כי הוא מבין שאנחנו הולכים לקראת גלות,
ולא יהיה מרכז תורני אחד כמו בארץ ישראל. בארץ אלה אם אתה לא מבין משהו,
אז אתה הולך ושואל את החכמים, לא, הכל.
ולכן הוא רוצה לעודד את יכולת הלמידה העצמית, עזרא.
לכן הוא אומר, אני חייב להעביר את כל, זה כאילו הוא הקדים את רבי. כאילו, המהפכה הראשונה היא מהפכה של עזרא,
להפוך את זה לכתב ברור,
הבעיה היא מהפכה של רבי, לכתוב את זה בכלל.
אבל בעצם,
עזרא, המהפכה שהוא עשה זה היכולת להעביר את זה לכתב מאוד ברור. הכתב האשורי הוא כתב ברור,
מה שיאפשר להרבה יותר אנשים ללמוד בעצמם,
בסדר?
אבל בוודאי בתקופת דניאל, ככה אומרים הראשונים, הכתב הזה היה כתב סודי.
הכירו אותו מתי מעט. דניאל הכיר אותו כי הוא נושא המסורת של עם ישראל. הכירו אותו.
אבל ודאי בעולם לא הכירו אותו. זה היה כתב סודי.
עדיין, מלכה, בלשצר,
שגיא מתבהל.
כן?
אל תתבלבלו בין בלשצר לבלשצר.
יש כאן בלשצר שהוא בנו של נבוכדנצר.
ויש את בלשצר, שזה הכינוי הבבלי של דניאל.
אז המלך הבהיל את
בלשצר,
סליחה, עדין מלכה בלשצר, המלך בלשצר נבהל מאוד ואף אחד לא יכול לפרש לו את זה ופניו השתנו ובקיצור כאן כולם זה ואז התחילו להרגיע אותו אמרו לו אדוני המלך תירגע אדהם בערבית נראה לי אומרים הירגע איתי איתנו גבר במלכותך אדם במלכות שלך
דרוח אלוהים קדישין ביש לו רוח אלוהים קדושה
וביום אבוך, בימים של אבא שלך נבוכדנצר,
נהירו וסחלטו וחוכמת, וחוכמת אלוהים נשתכחת ביי.
כן, הוא עשה דברים גדולים בימי אבא שלך.
ומלכה נבוכדנצר אבוך רב חרטומין אשפין כסלים גזרין נקי מהאבוך מלכה, הוא אבא שלך מינה אותו לקודקוד.
למה? כל קיווה על ידי רוח יתרה ומין דאו סחלטונו מאפשר חלומין. יש לו רוח גדולה וכולי.
והחוויית החידן ומישרי קטרין השתכחת מדיניאל
כן יש בו זה
די מלכה שם שמו בלשצר, כן אז בלשצר זה עם טט כאילו, בלתשצר
כי ען דניאל ידקר יהופי שלך יחוויה אז תקרא לדניאל והוא יפתוח לך את החלום
טוב מביאים את דניאל
ענה מלכה ואמר לדניאל אנתו דניאל דמין בני גללותא די אהוד
דהיתם מלכה אבינו אמרת אתה? אמר לו כן אני
שמעתי עליך של רוח הקודש וכולי אני טיפה קורא מהר
ויש כאן איזה כתב, אני לא יכול לקרוא אותו,
תקרא לי את הכתב הזה.
ואני אתן לך מלא מלא מתנות.
אני בפסוק י״ז,
טוב, מה, צריך לקרוא את כל הפרק, אין ברירה, פה זה עבודה.
בעדן ענה דניאל ואמר, קדם מלכה,
מתנתך לך לאבן, קח את המתנות שלך, לא צריך טובות,
ונבזבייתך לאחרן אב.
אני לא מבקש את זה.
ברם, כתבה אקרא למלכה ופי שעודנה.
אני אקרא לך את הכתב.
ואז הוא חוזר,
מספר לו את כל ההיסטוריה.
מספר לו את כל ההיסטוריה.
הוא אומר לו, תקשיב, אתה הבן של נבוכדנצר.
אלת מלכה
אלאהאי לאם מלכותי רבותיו יקרא ועד ראיהו לנבוכדנצר אבוך.
אתה המלך, אבא שלך היה... קיבל הרבה מאוד מהקדוש ברוך הוא. נתן... קיבל מלכות גדולה.
ובגלל, מנריבותא דיהוולה, כל עממיה אומאיה ולשניה אבו זעין ודחנין נקדמוה,
ויהיו אבא צבע וקטל, ויהיו אבא צבע ומחה, ויהיו אבא צבע ומרים, ויהיו אבא צבע ומשפיל. היה כל עוצמה עצומה,
כולם פחדו ממנו, נבוכדנצר היה מלך
משפיל ומרים,
ולכן רם לבבו, ורוחא תקפת לאזדה,
היה לו גאווה,
ולכן הונחת מנכר שמלכותיה ויקרא אדם מיניה.
הוא הודח מכיסא המלכות,
ונלקח ממנו עזיף, זה מה שלמדנו, מה קרה לנבוכדנצר, זוכרים?
השתגע,
שבעה חודשים כנראה.
ומין בני אנשא תריד ולבבי חיבת השווי השתגע ועם ערדיה מדורי עם חיות עיסבא כתורי נתעמוניה ומיטל שמעיה גשמי הצטבע עד די ידע די שליט אל ההר לעם במלכות אנשה ולמין די עצבא יעקם עליה. עד שהוא יודע שיש כאן יש שליט בעולם ואתה בנובל שצר לא השפלת לבבך כל קיבל דקול דמי הדת מילא אבא שלך נבוכדנצר הוא לא ידע אבל אתה הרי ידעת מה קרה לאבא שלך ראית שהוא השתגע
ראית מה נהיימן? ובכל אופן, מה?
המשכת בגאווה.
ועל מה ראה דשמאי היתרוממת?
ולמניה,
אפשר לקרוא לזה מניה, היה לו מניה דיפרסיה אולי,
לנוחדנצה.
ולמניה דביתא עיתוקא דמוך ואנתרא ורבר שגלתך ולכנתך חמרה שתין בהון.
ולאלוהיו כספא דאב הנחש ופרזל אב ואבנדי לא חזין ולא שמעינו לידין שבחת ולילד לנשמתך בידי כל אורחתך לא אכלו לדרך ועשית גם זלזלת
בכלי המקדש והוצאת אותם לשתות איתם במסיבת פריצות שהייתה לך וגם בתוך המסיבת פריצות הזאתי
יש כאן את הביטוי שגלת כן זה
היללת ושיבחת לעבודה זרה ולכן מה?
ולאלוהים שהנשמה שלו בידך לא חזרת
בעדין מן קדמוי, לכן מלפני הקדוש ברוך הוא שליח פיסה דידה,
שלחו פיסת יד, וכתבה דנה ורשים, וזה הכתב, ודנה כתבה דרשים, זה הכתב.
מנה, מנה תקן ופרסין. כלומר, זה היה כתוב בכתב עברי
בלשון ערמית, כמו שאני אכתוב באנגלית,
אבל באותיות עבריות.
תעתיק זה נקרא.
נכון? תעתיק.
אתה כותב, או בערבית, אבל באותיות עבריות.
אז זה היה כתוב בארמית ובאותיות עבריות,
ועכשיו הוא מפרש.
ודנא פשר מילתא. זהו פשר הדברים.
מנה אלוהה מלכותך והשלמה. בדק, ספר, שקל הקדוש ברוך הוא את מלכותך ונשלמה.
תקל תקילתא במאזניים והשתכחת חסיר.
כן?
נשקלה במאזניים ונמצאה חסרה.
פרס פריסת מלכותך
ויהיבת למדי ופרס.
לכן מלכותך תחצה ותינתן לפרס ומדי.
בסדר? שתי ממלכות.
במקום אחת-שתיים.
בעדין, אמר בלשצר,
הוא קיים את ההבטחה והלביש את דניאל ארגוונה והאמינך דידאהבה על צווארין, נתנו לו הוצאות פירשת המלכות.
ואחיזו הלוי דיליה ושליט תלתא במלכותא,
בלילה קטיל בלשצר מלכה קסדאה. באותו לילה נרצח בלשצר.
יש כאן הרבה שאלות על הפרק הזה, בואו נתחיל להציף אותן.
ויש פה המון המון שאלות, הן מאוד מאוד דרמטיות ורלוונטיות גם.
קודם כל,
השאלה הראשונה היא,
הרי אנחנו יודעים
שמלכות בבל
היא נגזר עליה להיות 70 שנה,
נכון?
ככה הנביא אומר, וכן על זה הדרך.
70 שנה, זה תאריך התפוגה שלה.
ויזכרנו כמה פעמים ש-70 שנה זה תאריך התפוגה של הרבה ממלכות, זה כאילו יותר מ-70 שנה זה כבר...
אז לכאורה, מהי נפקא מינא, מה בלשצר עושה או לא עושה,
המלך, שותה מבוא? מה זה משנה, 70 שנה נגמר הסיפור, צריך לעבור הלאה, לממלכה הבאה.
כל סופר דניאל מדבר על ארבע מלכויות. בשלב מסוים צריך להיות מעבר ביניהם, נכון?
אז המעבר יהיה אחרי 70 שנה. למה,
מה רלוונטי מה שהוא עושה?
דבר שני, מה הוא בדיוק עשה?
מה הוא בדיוק עשה? מה הייתה בדיוק ה...
והתשובה כאן היא מאוד מאוד חשובה.
תראו,
בלשצר,
האמת, זה מבנה ידוע.
מלך מוצלח
שיש לו בן
הרבה פחות מוצלח, בסדר?
מי שהיה מוטרד מזה זה אחי, זה שלמה המלך.
שאומר, אני בונה, בונה, בונה, בסוף יהיה לי בן שהוא לא יודע לנהל את זה והכול ייהרס, למה אני עובד?
אבל גם כאן, יש כאן נבוכדנצר ודאי מלך מאוד מאוד מוצלח,
והבן שלו קצת פחות מוצלח.
את נבוכדנצר לא פגשנו עובד עבודה זרה.
לא פגשנו עובד עבודה זרה. פגשנו אותו אדיר את הכבוד שלו,
בונה אנדרטה מאוד מאוד זה, אבל לא פגשנו אותו עובד עבודה זרה.
צריך
להיות
יש איזה
בוא נאמר ככה, מובחרי אומות העולם ואלה שקצת חושבים
אולי הם יכולים להיות אתאיסטים
אבל להשתחוות לעץ ואבן, כסף וזעף צריך להיות מטומטם כדי לעשות דבר כזה.
מה אתה עובד? רגע יצרת את הדבר הזה, אתה תשתחווה למעשי ידיך.
אז יש כפירה, זו אפשרות אחת, ויש אמונה באל אחד זו אפשרות שנייה, אבל עבודה זרה זה באמת משהו מאוד מאוד
הוא בלשעצר
עובד עבודה זרה.
תכף ננסה להבין למה
עובד עבודה זרה.
דבר שני,
נבוכדנצר
לא הוציא את כלי המקדש.
את זה הוא לא עשה.
את הטריק הזה הוא גם יכול היה לעשות.
הוא לא הוציא אותם.
היה לו כבוד.
היה לו כבוד
לערך הדתי של הכלים הללו.
הוא לא זלזל בהם.
הוא לא זלזל בהם. הוא לא...
אז במובן הזה נבוכדנצר,
כמובן, לא עכשיו באים להפוך אותו לחסיד אומות העולם וכן על זה הדרך, אבל אתה יודע,
ויש כאן איזה משהו שהוא לא עבודה זרה,
הוא לא הוציא את הכלים ולעג להם והשתמש בהם.
מגיע הבן שלו,
תראו, אולי זה ניסיון שאי אפשר לעמוד בו, בסדר?
נביא חדנצר גם נלחם,
הוא עבד כדי להשיג את כל מה שהוא השיג, ולשצחק כבר מגיע למוכן.
כולם משתחווים לו, כולם סוגדים לו,
והוא עסוק במה?
במסיבות.
מסיבת פריצות וחשק, עם תאוות,
עם אוכל,
ועם כל הזה, ועם כל הזנות וכל הזה.
ובאמצע המזוים הבאות, אתם יודעים מה, בואו נלעג לעם הבזוי הזה, היהודי, ובואו נשתה מהכוסות של המקדש שלהם.
במה?
במסיבת פריצות הזאת, נכון?
כי הוא שיכור.
הוא אומר להביא את כלי הזהב והכסף
שהוציא נבוכדנצר אביו מההיכל שבירושלים, וישתה בהם המלך ורב רבנו היא שגלת ולחנתה.
שדלת זה הפרוצות של ידו ולכנת זה כל המתחנחנות של ידו.
איפה הכבוד?
איפה ההערכה?
יש כאילו...
עכשיו,
אבא שלו היה...
הוא ידע מה עבר על אבא שלו. הרי אבא שלו שלח את אחד ממסמכי האמונה היותר גדולים שנשלחו בתולדות ההיסטוריה האנושית. קראנו את המייל הזה שנבוכדנצר שלח בתפוצת נאטו לכל העולם, נכון?
איפה הבן ואיפה האבא?
אז הגמרא במסכת מגילה עושה חשבון שמתחת ל...
למסיבה הזאתי גם היה איזה חשבון שבלשצר עשה,
שהגמרא אומרת שאחשוורוש אמר בלשצר,
ספר וטעה, אני אספור ולא את זה. כאילו ממש העתקה מה שאחשוורוש עשה.
אז הוא אומר שבלשצר ספר אומר בוא נראה מתי יעברו כבר 70 שנה והעם הזה לא יחזור יותר לארץ ישראל,
אפשר לחגוג עליו.
כלומר, כאילו התפיסה היא מאוד מאוד מגושמת.
יש להם אלוהים והוא מסתכל עליי וזה, אבל זה רק 70 שנה. אם יעברו 70 שנה אני יכול להתחיל לחגוג.
אז מכיוון שלפי החשבון שלו עברו 70 שנה,
יאללה, כבר אפשר להדיח אותו מהמציאות,
אפשר לחזור חזרה לעבוד עבודה זרה,
אפשר חזרה לשתות בכלי המקדש. עכשיו תדעו לכם, כשאדם מבקש לעבוד עבודה זרה,
בדרך כלל
אדם או אומה זה לא תביעה דתית,
זה לא תביעה דתית,
זה בדרך כלל בא להתיר
עניינים של עוולות מוסריות.
הגמרא אומרת, לא ביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה, אלא להתיר להם אריות.
אתה אומר, יאללה, יש כאן איזה משהו, אני מכיר לו איזה קורבן, הוא גם ככה לא רואה, לא שומע שום דבר,
אני אסתור לו את הפה ואני יכול ללכת להמשיך ולחגוג.
כשיש לך אלוהים, אל חי וקיים, שתובע ממך דברים, ודורש ממך דברים, אז זה דורש.
אז בעצם הסיבה שהוא רץ אל אלוהי הכסף הזה, למרות שאבא שלו לא היה כזה,
זה בגלל שהוא רוצה להמשיך לעשות מסיבות
בכל הפריצות הזאת.
ועל זה אומר דניאל,
מיד יוצאת היד וכותבת, מנה מנה תקל ופרסים,
נשקלה מלכותך ונמצאה חסרה. כלומר,
כשהתורה נותנת פרק זמן,
זה לא משהו סופי.
פרק זמן אומר קריאת כיוון.
ממלכת בבל, היא תקבל לפחות 70 שנה.
זה כאילו האמירה. היא לא תהיה פחות מ-70 שנה.
אבל
אם ממלכת בבל
תוכיח
שהיא ממלכה ראויה,
ושהיא ממלכה שממלאת את תפקידה, ושהם מאמינים באל אחד, והם דואגים לעם ישראל, וכן על זה הדרך,
יכול להיות שקבלו הערכה.
נכון.
זה אתה אומר, כי אנחנו יודעים את זה, אבל בלשנצר לא חשב כך.
הוא אומר שבעים שנה זה שבעים שנה, זה נעול.
אחרי שזה עובר אני יכול לחגוג.
שבעים שנה זה מוזכר גם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט.
נכון? הדוגמה הכי בולטת זה חזקיה.
חזקיה, הנביא אומר לו, אתה מת, זהו.
צער לביתך כי מת אבל לא תחיה, ישעיהו ל' ח'. אז הוא מתפלל, מקבל עליו כל מיני קבלות, מקבל עליו עוד משימות.
אומרים לו, יאללה, קח עוד 15 שנה.
כלומר, המספר בא להגיד
איזה מין מדרגת מינימום.
אז לכן, יש כאן דבר מאוד מעניין.
מצד אחד יש מספר,
ומצד שני, מה?
שוקלים את המעשים.
מה יש לך לשקול את המעשים אם יש מספר?
לכאורה זה גמור.
זה נכון גם ברמת היחיד.
גם ברמת היחיד, כן.
עדיין אדם נגזרו עליו איזשהו מספר חיים מסוים, אבל שוקלים את פעסיו ורואים שהוא, אז יכול להיות שיוסיפו לו עוד,
עוד חיים.
כי הוא,
זה מה שאנחנו מברכים, אורך ימים,
שנות חיים ושלום,
מה זה יוסיפו?
לכאורה כל אחד מה שנגזר, מה שנגזר.
יש דבר שנקרא יוסיפו.
יש גם דבר שנקרא יורידו.
איפה יורידו? חידון פרשת שבוע. רשי בפרשה.
רשי בפרשה הבאה, סליחה.
ראשון של תולדות.
מה אומר רשי?
לא, סליחה, רשי פרשה שעברה. סליחה, סליחה, את צודק.
רשי שכבר ראינו.
יש לך את הבוטרים,
אברהם שהוא לא הולך לשנים אחריהם. או, למה אברהם מת בגיל 175 ולא בגיל 180. הקדים מיתתו של אברהם
חמש שנים,
שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שיפתח לו הקדוש ברוך הוא. אז הקדימו, שווה למות חמש שנים קודם.
מה זה שווה, אברהם? מה?
גם לך לא.
כי הוא שווה להגדיל עמידה של בן אדם בשער, אבל עכשיו נגדל עליו 80 שנה. ייתנו לו.
80 שנה. סגרו לו את כל הפינות, קח גם שכר, יקבל גם BMW, יקבל זה, יקבל הכל, יקבל הכל בעולם הזה, כדי לסגור את החשבון בעולם הבא.
כך אומר הרמב״ן בשער הגמול.
אז זה דינמי.
זה דינמי הדברים האלה.
ולכן תראו כמה גרוע, כמה התורה אוסרת עלינו ללכת לכל מיני מגידי כוכבים ומזלות.
כי הרמב״ם אומר שהם שקרנים, וזה 90 אחוז נכון.
אבל נגיד 10 אחוז שהם לא שקרנים, ואומרים,
שמע, אתה תלכה 75 שנה.
ראיתי בכוכבים,
יכול להיות שהם צודקים.
אבל אדם שבישראל עושה תשובה,
אדם ישראל משפר את המעשים, יכול לקבל עוד שנים, עוד 15 שנה, עוד 20 שנה, יכול לקבל מכוח מעשיו.
בסדר?
כך כתוב,
שפת אמת אומרת את זה על אהרון הכהן.
איך כתוב אצל אהרון, כתוב במקום משה,
שיגיד לאהרון שייאסף אהרון אל עמיו.
אז שפת אמת אומר, מה הכוונה? מה זה ייאסף אהרון אל עמיו? כאילו,
משמע שלא הגיע הזמן שלו, אבל זה...
אבל שפת אמת אומר שאהרון מצד עצמו היה מוכן לקבל על עצמו עוד משימות.
ואז הוא מקבל עוד חיים.
בסדר? טוב.
כל פנים, זה מה שקורה כאן.
אומר דניאל, אומר דניאל לבלשצר,
היה לך סיכוי,
כי לפי התשובה שאבא שלך עשה, נבוכדנצר, והתיקון, והמכתב שהוא שלח לכולם, אם היית ממשיך בדרך הזאת, ומה היא הייתה כוללת?
המשך אמונה באל אחד,
המשך פרסום שמו של הקדוש ברוך הוא כאל אחד, או
נהיגת כבוד בעם ישראל,
ולא לזלזל חלילה בכלי המקדש.
יכול מאוד להיות שממלכת בבל הייתה מקבלת את
תפקידה של פרס ומדי. אז במקום שהיה הצהרת כורש, היה הצהרת בלשצר. כאילו, בסדר, מה היינו עושים עם החלומות? היה איזה שינוי כזה פה או שם, היה איזה שינוי שלטוני כזה או אחר.
מחליפים סמל, מחליפים דגל, לא יודע מה, הנה בסדר, זה עבר.
אבל מכיוון שהראות את מעשיך בלשצר,
נוחתת עליו גזירת ה-70 שנה, ופוף,
ממלכתך מתפרקת לשתיים,
פרס ומדי, מיד יהיה כאן אדריווש עמדי,
אם אני מבין נכון, מבחינת הכרונולוגיה של התנ״ך,
יש לנו את נבוכדנצר,
בלשצר, דרייבש עמדי, כורש,
אחשוורוש ודרייבש השני.
אז אם אני מבין נכון,
דרייבש עמדי היה איזה מין תקופת ביניים כזאתי,
היה כאילו ממלכת פרס ומדי,
דרייבש היה במדי,
כורש היה בפרס, ואז כורש כבש גם את מדי ונהיה המלך היחיד,
ואחריו גם אחשוורוש, ולכן כל פעם מציינים,
כן, חיל פרס ומדי. זה כאילו שתי ישויות כאלה, כמו בארצות הברית, הצפון והדרום.
לא דרום אמריקה וצפון אמריקה, נורס קרוליינה וסאוס קרוליינה. כאילו הצפון והדרום, ובסוף שתי מדינות, אבל אתה עוד זוכר את היאנקיס מול אנשי הדרום וכן הלאה, זה מה שקורה כאן.
כל פנים,
הבנו היטב, שפיר,
למה נפסקה מלכות בבל והיא הייתה יכולה להמשיך.
כלומר, יש בזה סוג של תיקון מסוים
שהממלכה שהחריבה את המקדש
היא גם זו שתהיה הממלכה שתאפשר לנו חזרה לעלות.
זה יהיה התיקון הכי שלם בהיסטוריה, זה הכי מתבקש, לפי נבוכדנצר, לשם זה הולך.
אבל ברא בישא,
בן גרוע,
היה לנבוכדנצר,
בן שהכל היה מובן לא מאליו,
שעסוק במסיבות,
שעסוק בזה, שממילא גם מידרדר מוסרית ועובד עבודה זרה,
ממילא הוא לועג לכל קודש,
נשקלת מלכות בבל ונמצא שהיא סיימה את תפקידה.
סיימה את תפקידה.
ותראו שזה דבר מאוד מאוד מעניין,
המשקל הזה,
שוקל איזה אימפריה, ואתה אומר, זהו, היא סיימה,
סיימה את תפקידה, אפשר להעביר את זה הלאה.
נשקלה ממלכת בריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה ונמצאה חסרה,
כי הם הולכים נגד העם היהודי,
בזמן קצר הכל מתפרק. נשקלה ברית המועצות ונמצאה חסרה.
אחרי הקורבן הגדול שהם הקריבו במלחמת העולם השנייה כדי להציל את האנושות מיד היטלר.
הרשיעו, הרשיעו, הרשיעו, הרשיעו, הרשיעו, נשקע, נמצא חסר, ואז הפירוק הוא פירוק מהיר מאוד.
פירוק מהיר מאוד, תוך שניה זה מתפרק.
מה?
יש תקווה.
זה שהן מתפרקות, זה לא אומר שהן נאבדות, הן מפסיקות.
אימפריה הם כבר לא יהיו, אימפריה הם כבר אינה חינם, מה?
בגללו, כאילו, הכל, הכל,
כוח המנהיג, הכל משדר מלמטה, הכל, זהו, הכל נרקב, הכל נהיה,
זהו, זה כבר אימפריה,
מי ש... הזכרנו את זה, מישהו מקבל,
כשראינו את החלום של נמוכדנצר על העץ הגדול,
התפקיד של אימפרטור זה לא לעצמו, זה לא לקחת, זה לתת,
זה להיות אומה שנותנת ליושבים תחתיה פרנסה והגנה,
זה כאילו אימפריה,
ואז אתה יכול לראות באמת אימפריות שנמשכות לאורך הרבה מאוד שנים, כי
הדוגמה הכי טובה בעת החדשה זה ארה״ב של אמריקה, כמה עכשיו יהיה?
2776, נכון? זה הייסוד ארה״ב.
אז זה כבר כבר 200 ו...
מה?
כן, 240 שם.
כי יש שם איזשהו קול מוסרי והם ממשיכים לעבוד, וכן על זה הדרך.
אבל אומה שלוקחת את הכוח לעצמה,
אז נלקחת ממנה,
נלקחת ממנה הזכות להיות הראש החץ,
ראש אחרת של האנושות, ולכן בעצם זה מעביר אותנו מממלכת בבל,
שהכריבה את ביתנו,
לממלכת פרס,
דריווש,
מיד אחרי זה כורש, כל זה בעזרת השם בשבוע הבא.
