היי, אנחנו לומדים פה תניה קדישא,
שזה ספר תורה שבכתב של תורת החסידות,
ספר היסוד.
והיום הגענו לפרק מאוד מרכזי,
דרמה גדולה, פצצה
מוטלת כאן בכיתה.
כי אתם יודעים, כמו הרבה מאוד דברים דרמטיים, הם כאילו מוסתרים וכולי וכולי, וזה כאילו, אתה קורא, אתה לא מבין מה אתה קורא,
צריך את הפרק הזה לקרוא לאט.
אני אעשה רגע חזרה.
קצרה
על השיעור שעבר
מורג'עה על דרסט אל-פאט.
זה חזרה על השיעור שעבר בערבית.
ואז נתקדם ל...
בשבוע שעבר, אני מזכיר לכם, הוא היה עדיין בשוום של ננחמת הבינוני, שזה אנחנו.
כשהבינוני קצת מתבאס לו, שאין לו מספיק כוונות בתפילה, הוא לא דבק.
בלימוד תורה הוא לא תמיד מדויק.
הוא לא כל כך נמשך אולי ללימוד תורה,
גמרא בעיון קשה לו.
אמר לו, אדמו״ר הזקן תירגע.
גם כשאדם לומד תורה,
הוא דבוק בקדוש ברוך הוא רק בצד השכל שבו, והדיבור.
וגם, מי אמר שלמדת נכון? אולי למדת לא נכון.
אבל זה עדיין, מבחינת הדבקות, אם הנושא הוא חוויה אינטלקטואלית, אז ברור שזו חוויה.
אבל אם הנושא הוא דבקות בקדוש ברוך הוא, אז הוא אומר, ככה הוא אמר, זה אגב דבר די מפתיע.
אדם לומד תורה, הוא מקיים מצווה בדיבור ובמחשבה.
אבל,
אמר לנו אדמו״ר הזקן בפרק הקודם, בפרק ל״ה,
כשאדם מקיים מצווה,
בגופו, המצווה היא תמיד בגוף.
אכילה,
תפילין,
ישיבה בסוכה. אז קודם כל, מבחינת הרצון זה דבקות בעצם הרצון הפנימי של הבורא יתברך.
כי המצוות הרי לא עברו התפתחות. התורה עברה התפתחות. לפעמים אתה אומר,
אני לומד את רצון הבורא יתברך, אבל שעבר תקראו לזה תיווך, סינון, דרך השכל של החכם.
אני לא אומר,
אמר השם, אתה אומר, הרשב״א אומר, עכשיו ברור, הרשב״א זה צינור של האור האלוקי, אבל עדיין זה האור האלוקי שעובר דרך
דרך
מוחם וליבותם ושכלם הקדוש של רבותינו הראשונים. ולפעמים אתה יכול לראות,
בדיוק השבוע ראיתי את זה,
שני גדולים,
שניהם תלמידים שלו בעל שם טוב,
אחד את תולדות יעקב יוסף, השני אדמו״ר הזקן בעצמו, שמפרשים את הפסוק ולא תעלה במעלות על מזבחי, הפוך אחד מהשני.
אחד אומר לא תעלה במעלות על מזבחי, שלא תגלה ערבתך עליו, צריך להתקדם בעבודת השם לאט-לאט,
בהדרגה, תקפוץ, שלא יהיו פדיחות.
אם תקפוץ יותר מדי גדול, אז גבוה, אז גם את המדרגה הנוכחית תיקחו לך.
זה אומר תולדות יעקב יוסף, עם הרבה הפתעה.
כן, והאדמו״ר הזקן אומר בדיוק הפוך.
לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלר בתך עליו. אל תעלה במעלות, מעלות זה בהדרגה. לא, אם יש לך איזו מחשבה טובה, לך עליה. כי אם תתחיל לבדוק כל הזמן אם אני ראוי, אני לא ראוי, לא תעשו את זה בשום מקום.
בא לך מחשבה טובה, לך עליה.
שניהם מפרשים את אותו פסוק הפוך.
אז כמובן אלו ואלו דברי אלוקים חיים וכולי, אבל אנחנו בעצם מבינים כאן את התיווך המסוים
שנוצר במעבר הרצון האלוקי, עד כדי מצב שבו שני תלמידי חיים יכולים להגיד שני דברים הפוכים. האמת זה קורה כל הזמן בהלכה.
אחד אומר שזה מותר, אחד אומר שזה אסור, אחד אומר שזה בית שמער אומרים פוחת והולך, בית אלה לא אומרים אוסיף והולך.
אז אתה אומר, אוקיי, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובכל אופן יש כאן איזה כביכול ספק.
במצווה לעומת זאת, בקיום מצווה,
ברגע שאתה מקיים את המצווה,
זהו.
אחזת ברצון הבורא יתברך
בצורה ממשית, בגוף.
אז אומר לנו אדמור הזקן בפרק הקודם,
הבינוני, הציר הזה פתוח בפניך, גם אם קשה לך להאריך בתפילה,
גם אם קשה לך להשיג דבקות בתורה, אבל מצוות,
יהודי של מצוות אתה יכול להיות.
ולכן ציר פתוח לעבודת הבינוני זה לדקדק ולהיעדר במצוות.
תפילין, מצוות תפילין, זה המצוות הכי יקרה בעולם, מצוות אכילת מצות בפסח, מצוות סעודה בשבת, סעודה שלישית, אלה דברים, זהו אתה.
והתפילין שאנחנו מניחים זה בדיוק אותם תפילין שהניח
משה רבנו והניח יהושע בן נון, והסוכה היא אותה סוכה,
והשופר הוא אותו שופר,
ואם מישהו ייקח אותנו במנהרת הזמן, דיברנו שבוע שעבר על מנהרת הזמן,
טוני ודג,
אה?
רק הוותיקים זוכרים.
אז אם מישהו היה מכניס אותנו למנהרת הזמן
והיה מכניס אותנו לבית מדרש
של לא יודע מה, של...
בית מדרש. לא, בית מדרש. הבעיה ברבא זה כבר קרוב אלינו. בית מדרש של בית ראשון.
היה לנו מאוד מאוד מוזר.
כי איך לומדים שם תורה?
מה? אין ספרים.
אין ספרים. לא, יש ספר אחד. מה?
מוציאים ספר תורה. מתחילים לקרוא את הפסוקים. אה,
פה אני אעשה קל וחומר.
פה גזירה שווה.
פה בניין אב.
שתי מדרש.
לא מבינים כלום, והכל בעל פה, והכל מוזר, כאילו שונה מאוד ממה שאנחנו לומדים היום.
לעומת זאת,
אם היינו נוחתים בסוכות
לפני אלפיים שנה,
אותה סוכה, אותם ארבעת המינים,
אותם נענועים, אותה מצווה.
היינו נוחתים ב... יודעים נניח תפילין? אותם תפילין,
אותן פרשיות, אותו זה. אותו רוצה נלוקים. אז אדמו״ר הזקן,
בהקשר הזה כחלק מהעידוד של הבינוני,
וחלק מהמענה למצוקת הבינוני שלא מרגיש דבקות, כביכולנו, לא מרגיש דבקות, אני רוצה דבקות.
אני רואה את ההוא מתפלל, מעריך בתפילה, ואני
אני רואה את ההוא בסוגיות ולומד חברותה, איזה יופי.
והבת שלי באמת צדיקה באה לה, היא אומרת לי, אני רוצה ללמוד איתך, חברותה בגמרא.
אמרתי לה, טוב, מה ראית לעניין זה?
לומד חברותה בגמרא.
אז היא אומרת שיש להם בית מדרש לנוער בשכונה.
בשכונה.
אז היא אחראית על הבנות,
אז הם עושים את זה שעות,
שעות של בנות, שעות של בנים, ולפעמים אני מגיע,
הבנים הדוחה, אני רואה אותנו נין גמרא, וזה נראה לי מאוד כזה,
מה זה אומר, כאילו לומדים ומתפקחים והם צועקים, זה נראה כאילו משהו מאוד מאוד,
זה לא שאתה יושב בשיעור או קורא איזה ספר,
אז היא רוצה ללמוד גמרא עם אבא שלה.
ומה אבא שלה אמר לה?
בטח, ברור שאמרתי לה כן.
זה ברור, זה פשוט.
כן.
לא, כן.
אז אמרתי לה כן, הבעיה היא שיש פער גדול בין האמירת כן לבין למצוא את הזמן לכן הזה, היישום, ושם אני תקוע בינתיים.
זה היה השבוע שעבר,
בסדר?
השבוע שעבר.
השבוע,
האדמור הזקן מטיל פצצה.
מטיל פצצה, חבל על הזמן, בואו נראה.
והנה מודע, חבל שלא הדגשתי את זה, צריך להדגיש, אבל אתם תדגישו אם תעשו קווים.
והנה מודעת זאת, פרק ל״ו בתניא קדישא,
מאמר חז״ל,
שתכלית בריאת העולם הזה הוא שנתעבה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
רבותיי,
אני עושה לכם עכשיו קורס קצר בקבלה,
בסדר?
רבותינו המקובלים מדברים על ארבע סיבות
לבריאת העולם.
למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?
ארבע סיבות.
סיבה אחת אומרים,
אומר את זה הרמחל בדעת תבונות ובעוד מקומות, חפץ הטוב להיטיב. מכיוון שהקדוש ברוך הוא הטוב המושלם,
אין טוב בלי להיטיב.
אז הקדוש ברוך הוא ברא עולם כדי להיטיב לו. זו סיבה אחת, סיבה מאוד משמעותית.
זאת אומרת שכל מי שעושה מעשה או פעולה של הטבה בעולם למישהו אחר, מקיים את סיבת בריאת העולם.
ולעומת זאת, במקומות שאין בהם הטבה, זה מקום שהולך נגד הגנטיקה הבסיסית של בריאת העולם, ולכן הם עלולים להיחרב כמו סדום, כמו נינווה וכולי.
סיבה אחת.
סיבה שנייה,
אין מלך ולא עם. הקדוש ברוך הוא מלך.
אין דבר כזה מלך בלי שיש לו נתינים.
נתינים.
אתם מכירים את הנסיך הקטן?
אתה לא מכיר את הנסיך הקטן?
שמואל.
אז יש ספר כזה של אנטואנט דה אקסנט אקסיפרי,
נכון? זה השם שלו?
מה?
כן, כתב ספר, הוא היה טייס בעצמו, כתב ספר על הנסיך הקטן, ספר כזה,
זכה להמון תפוצה ויש עליו המון המון פרשנויות.
איך שלא יהיה, הנסיך הקטן מגיע לאיזה כוכב
שיש שם מלך ומלכה, נדמה לי.
אה, רק מלך, סליחה.
בסמאלי, יפה, המלך הזה, אלו נתינים.
ואז הוא רואה את הנסיך, הוא, הנה נתין, איזה יופי.
אז הוא אומר לו, אני מצווה עליך להשתחוות.
אז הנסיך אומר לו, אבל אני לא רוצה להשתחוות.
הוא אומר לו, טוב, אז אני מצווה עליך לעמוד.
העיקר שיהיה לי מישהו לצוות עליו, כי אני מלך ואין לי עם.
אין מלך בלא עם.
אין רב בלי תלמידים. אדם הוא רב, אין לו תלמידים.
בסדר.
אז חייב שיהיה...
זה כמו, נגיד, הרב הוא קרן אור,
אבל קרן אור שאין לה איזה מסך,
בכבוד, כאן המקום הקבוע שלך, כאן זה הלשכה.
נועם, הוא אמר, יש לו מקום פה קבוע.
אם אתה רוצה שהקרן הזאת תתעיר, אתה צריך לשים איזה מסך.
אז אין מלך בלא עם.
טוב,
סיבה שנייה.
בסיבה הזאת העבודה שלנו זה להיות,
התפקיד של האדם זה לגלות כמה שיותר מלכותו יתברך בעולם.
הכל סיבות דומות, זה לא סיבות הפוכות זו לזו, אבל זה אולי ניסוחים שונים.
הסיבה השלישית,
כתוב בזוהר,
בגין די אשתמודאן ליה
בגין די אשתמודאן ליה, כדי שתתפרסם מלכותו.
כל עוד הקבל הוא לבד, אז הוא כאילו בתוך עצמו.
והסיבה הרביעית שהוא מביא כאן, מה שחז״ל,
התאווה הקבל להיות לו דירה בתחתונים.
ועל זה אומר האדמור הזקן, ועל תאוות אין קושיות.
התאווה, למה התאווה ככה?
אבל התאווה הקבל להיות לו דירה בתחתונים. עכשיו, אם זאת המטרה,
שימו לב איך זה מנוסח.
זה מוסר משום של תאווה,
דירה בתחתונים.
אז
איך רצונו יתברך יתממש?
איך הוא יתממש?
ככל שזה יותר תחתון,
ואני מצליח לעשות שם דירה,
ככה כביכול אני מממש את התאווה של הקב' בצורה יותר מלאה.
נכון?
כלומר,
זה שינוי כיוון. זה מזכיר את הבדיחה על האדם הזה, בן מאה, שנכנס לאיילון, אבל הוא ככה בן מאה,
הוא נכנס נגד כיוון התנועה
הוא נוסע, ואז שומע בחדשות משטרת ישראל מדבר אחד שיש כאן
באיילון רכב, נוסע נגד כיוון התנועה, אז הוא אומר לאשתו, אחד, אלף
הוא אומר,
עכשיו השתנה כיוון התנועה לגמרי
אנחנו עד היום חשבנו שמה התכלית
כמה שיותר לעומם את העולם, את עצמנו, ולעדן את עצמנו, ולקדש את עצמנו, ולפרוש מכל הדברים הלא טובים, ולהיות כמה שיותר, אין ברירה, אדם צריך גם זה, פרמסה, עבודה, אישה, ילדים, אבל כמה שפחות
ולהיות.
פתאום באים חזון ואומרים, לא, לא, לא, לא הבנת, מה פתאום?
לא.
המטרה היא
שבמקומות הכי תחתונים,
הכי נמוכים, תהיה שם ותאיר את האור השם יתברך.
אז צריך שיהיו מקומות כאלה.
מהם המקומות הנמוכים באדם? הגוף,
האכילה,
השתייה, הפרנסה.
אתה הולך לעבוד, אתה רוצה כסף, אתה רוצה להרוויח,
יש לך תחרות.
שם תאיר את אור השם יתברך.
שם תעשה דברים לפי התורה, לפי המוסר, לפי היושר.
אל תגיד, תה, פרנסה, אני אתפרנס מינימום, מינימום, וירוץ לבית המדרש. לא!
אומר אדמו״ר הזקן.
האור שמאיר בפרשות, בדיני ממונות, הוא האור הכי גבוה.
הימן דבא אליה מאוה וחסידה, אומרת הגמרא במסכת במכה בפרק שלישי.
מי שרוצה להיות חסיד,
שלוש דעות, נכון?
יקיים מילי דברכות, יקיים מילי דאבות, יקיים מילי דנזיקין.
אז ברכות אני מבין, הוא מכוון בברכות, לפי כוונות רבנו הערים, מכוון לפי העולמות, טוב מאוד.
יקיים אילת אבות,
כל מסכת אבות, אבל יקיים אילת נזיקין, כן.
זה מסודר גם לפי ההכנעה, הבדלה, המתקה שם.
נזיקין זה המתקה.
אתה ממתיק את כל ענייני העולם הזה, הופך אותם לפלטפורמה להופעת הבורא יתברך. אז אם הפלטפורמה היא כזאת עם צ'וקמק,
אז ככה גם הפלטפורמה היא חתיכה,
פלטפורמה עבה, גסה וזה,
יוסי רצון הבורא יתברך.
אז אתה אומר, וואו,
אתם מבינים?
אז בגוף האדם זה,
באדם זה הגוף.
יש לרבי הרבה מאוד שיחות,
אני אעשה כאן איזה רקע היסטורי.
כדור הארץ נמצא מול העיניים שלכם?
תדמיינו אותו רגע.
יש לכדור הארץ קו משווה,
בסדר?
קו משווה.
חצי הכדור שמעל המשווה נקרא חצי הכדור הצפוני,
וחצי הכדור שמתחת נקרא חצי הכדור הדרומי.
בסדר?
פחות או יותר.
ורוב האנושות,
רוב תולדותיה קורים בחצי הכדור הצפוני.
כלומר, ארץ ישראל, אסיה, אירופה, קורים שם.
גם רוסיה, כן, גם...
כשמתחילה נדידת היהודים לארצות הברית,
אז הרבי מדבר על שהגיעה העת להאיר את אור התורה בחצי הכדור התחתון. כי יבשת אמריקה היא אומנם יבשת מאוד מאוד ארוכה, אבל היא נמשכת ממש מלמטה,
הבאהמה וכל הכנרים והמאברה, כן, וכל הזה, עד למעלה.
והרבי מדבר על זה שיש פה שליחות עצומה
להאיר את אור השם בחצי הכדור התחתון.
כן, חצי הכדור.
עכשיו, זה חצי הכדור התחתון שאין תחתון למטה ממנו בהקשר הזה, כי בארצות הברית
הדבר המרכזי זה הכלכלה,
והכסף, והמסחר, ואתה מגיע לניו יורק, והכל כאילו מגדלים, והכל זה, והכל.
שמה להאיר את אור השם
הוא מדבר על זה.
ואז, אפילו יותר מעלה מזה זה באוסטרליה,
שזה לגמרי ארץ
שכוחה לחלוטין, זה עוד יותר למטה, זה ממש הכי הכי למטה, היבשת הכי למטה, עוד יותר.
אז זה נכון באדם, זה נכון במקומות, בארצות, במובן הזה ארץ ישראל היא פינוק מהקשר הזה.
אנחנו חיים באור אלוקי.
עיקר העיקרים,
אומר אדמור הזקן, עיקר התכלית שהקדוש ברוך הוא בראה את העולם,
זה שהאור שלו יואר במקומות התחתונים, אז ככל שיותר תחתון,
זה יותר מעלה.
ככל שאתה מאיר את ההור האלוקים במקומות יותר נמוכים, יותר גסים, יותר עבים, יותר מגושמים, ככה יותר מעלה. אז יש לצורך העניין, לא יודע, לעורך דין שעושה כל היום בכסף ואנשים וזה, שהוא עושה דברים על פי דבר ה' זה הרבה יותר מאשר
שעושה את זה הצדיק בבית המדרש.
זה התכלית.
תראו מה הוא אומר.
והנה לא שייך לפניו יתברך בבחינת מעלה ומטה,
כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה,
אלא ברור העניין
כי קודם שנברא העולם, היהו לבדו יתברך.
יחיד ומיוחד,
ממלא כל המקום הזה שברא בו העולם.
וגם עתה כן הוא לפניו יתברך.
רק שהשינוי הוא אלה מקבלים חיותו ואורו יתברך.
שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך. אני חייב להסביר גם את זה.
זה מה שנקרא צמצום ולא כפשוטו.
באמת, חלילה להגיד שהקדוש ברוך הוא,
סליחה, אני אגיד את זה יותר, קצת, עוד פעם, חייב פה קצת שפה קבלית.
בהתחלה היה רק אור, ככה כתוב בעץ חיים, בהתחלה היה רק אור פשוט ממלא כל העלמין. ואז הקדוש ברוך הוא פינה את האור לצדדים ונוצר חלל ולתוך החלל הזה נמשך קו חוט של אור ובקו הזה נברא העולם.
והעולם הזה נברא בחלל הפנוי שיש איזה קו של אור שמגיע אליו. זה כאילו תורת רבנו ארי.
לאורך הרבה מאוד שנים המקובלים הבינו שהצמצום הוא כפשוטו, שבאמת הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו ויצר חלל פנוי מן האלוקות.
בא הבא לשם אותו ואומר, חלילה מלהגיד כך. הצמצום אינו כפשוטו.
באמת, גם העולם הזה, נכון להיום, מלא באלוקות.
אז מה ההבדל?
ההבדל הוא ביחס אלינו המקבלים.
אנחנו,
אנחנו לא רואים אותו באותו דבר או באותה עוצמה במקומות שונים. כלומר, בתוך בית המדרש, בתוך התפילה, בתוך הספר תורה, זה יותר קרוב.
זה יוצא החוצה, רחוק.
השמש מאירה אותו דבר. רק לנו יש משקפי שמש על העיניים,
בחלק מהזמן שמסתירים לנו מלראות את אור השמש, אבל השמש מהירה.
בסדר?
אז אנחנו, בחלק מה... זה מאוד מאוד דומה לקליפת כדור הארץ.
בסדר? קליפת כדור הארץ, בלב כדור הארץ יש לבה, רותחת.
למה היא לא מתפרצת?
כי יש קליפה עבר, קליפת כדור הארץ היא בעובי 50 קילומטר.
ישנם מקומות בקליפה שהיא הקליפה יותר דקה.
כל כך דקה עד שזה מתפרץ.
שם אתה יכול יותר לראות את זה, אבל באמת זה קיים בכל המקומות. אותו דבר גם ברוחניות.
בסדר?
יש כזה מין אטמוספירה רוחנית עבה שמסתירה מהאור האלוקי
ולכן אתה לא רואה את האור האלוקי, אתה לא רואה אותו בשוק,
אתה לא רואה אותו ברחוב,
אתה לא רואה אותו בזה, ויש מקומות שבהם הקליפה היא יותר דקה ואתה יכול לראות את האור בארץ ישראל,
בבית המקדש, בירושלים,
בזמן לימוד תורה, שם הקליפה נהיית יותר דקה ואתה יכול יותר לראות את האור, אבל באמת האור מאיר תמיד, רק יש קליפה שמסתירה.
כן?
אז צריך להיזהר.
איך ניגשאים ללימוד תורה?
שנייה, זו שאלה
שלא קשורה כאן.
אני אענה עליה אולי בהמשך.
יפה.
אז לכן הוא אומר כי השינוי הוא על המקבלים,
חיותו ואורו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו יתברך.
כדכתיב, כי לא איראניה האדם וחי.
אגב, גם התורה בעצמה היא לבוש.
אתה לא מלמד את האור האלוקי, אבל הוא מלובש בשור שנגח את הפרה בראובן שהיא הרימה את שמעון, וכן על זה הדרך.
ואני תמיד שואל את עצמי, מה הסירוב עם זה שמעון, שבאמת כל ה...
הם הדוגמאות לכל הגנבים וכל הרמאים,
סך הכול.
כן, צ'יקו ודיקו.
אז עדיף צ'יקו ודיקו אולי.
וכדי פירשו חז״ל שאפילו מלאכים הנקראים חיות הקודש אין רואים.
וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה
על ידי ריבוי הלבושים, המסתירים, האור והחיות
שממנו יתברך
עד שנברא העולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין הסתר אורו יתברך,
וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחא שהם נגד השם ממש, לומר אני ואפסיות. כלומר, היצירה המופלאה מכולם זה העולם הזה,
שהקדוש ברוך הוא הצליח כל כך להסתתר,
כי הוא יתברך,
הוא אין סוף, אז הוא
ממצב שהוא ממלא את הכל, הוא הצליח להסתתר כזה מחבוא,
ולברוא עולם שכל כך הקב' מוסתר ממנו, שהעולם הזה יכול להגיד אני ואפסי עוד ואין אלוהים בכלל.
תחשבו על זה.
איזה הצלחה.
כלומר העולם הזה הוא שיא החומר הגשמי שיכול להיות. הקב' ברא דבר שהוא שיא החומר.
כל כך חומרי שהוא גם יכול להגיד אני ואפסי עוד.
ואגב, גם על זה אומרים,
אתם מכירים שם שדי, אל שדי,
שאמר לעולמו די.
אז הוא מבואר בספרים שהקב' בשלב מסוים עצר את
עצר את זה. כי אם אולי היה עוצר, זה היה ממשיך להתגשם ולהתגשם ולהתגשם ולהיות כל כך גשמי עד כדי כך שהיינו מסתכלים על מדרגת הדומם בתור איזו מדרגה רוחנית נשגבת לעומת המדרגות שמתחתיה.
היום אין יותר מתחת לדומם, נכון? כי הקב'-הוא עצר את העולם,
עצר את ההתפשטות
כלפי מטה.
ככה מסבירים שאם
הבריאה
היא רגע של מפץ גדול, ככה אומרים היום,
שהבריאה היא רגע של מפץ,
שמשם יקום יתחיל להתפשט.
ואומרים שרוב ההתפשטות הייתה ברגעים הראשונים של המפץ.
אז היקום מתפשט בצורה כזאת,
נכון?
כאילו, היא מעוגלת.
ושם שדי, בגימטריה זה 314.3.14 זה הפאי, זה ההיקף של העיגול, זה ה... כן, זה ה... כאילו, כן, אמר,
זה לא השטח, זה ה...
אמר לעולמו די, כן, אמר, עצר את ה...
כן.
אז יפה.
וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם מדרגה למדרגה
על ידי ריבוי ליבושים המסתירים, האור והאחריות שמנו יתברך,
עד שנברא העולם הזה הגשמי והחומרי ממש,
והוא התחתון במדרגה,
שאין תחתון למטה ממנו. הכי תחתון בעולם,
בעולמות, זה הכדור שלנו.
בעניין אסתר אורו יתברך,
חושך כפול ומכופל, עד שהעולם הזה מלא קליפות וסטרא אחרא, סטרא אחרא זה צד אחר,
שהם נגד השם ממש לומר אני ואפסיון. אצל בני אדם
גם העולם מתנהג בצורה שהוא כאילו, זה נראה שהוא עובד מעצמו,
מסתובב מעצמו, הולך מעצמו,
אני ואפסיון.
עכשיו, זו הפצצה שדיברנו עליה, רבותיי.
שימו שכפצים, שימו קסדות,
והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל העולמות העליונים.
הואיל ולהם ירידה מעורף פניו יתברך, אלא תחליטו עולם הזה, התחתון,
שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך, כדאית כפיא סיטרא אחרא ויתאפיך חשוך לנאורה,
שיאיר אור השם מאין סוף ברכו במקום החושך,
והסיטרא אחרא של כל העולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך, מהערתו,
בעולמות העליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים וכו'.
שמעלימים האוריין סוף ברור שלא יבטלו במציאות.
כלומר,
כלומר,
התכלית של כל האירוע שנקרא בריאת העולם זה לא המלאכים,
וזה לא העולם הבא, וזה לא אחרי מאה ועשרים,
וזה לא הסיפור. העולמות העליונים, התכלית זה העולמות התחתונים. פה התכלית.
אתם מבינים את המשמעות.
זה כאילו קצת עומד בהפך לסתירה למדרש ידוע, שהרמח״ל מביא אותו.
העולם הזה דומה לפרוזדור,
העולם הבא דומה לטרקלין.
התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. אבל אף אחד לא משקיע בפרוזדור, אתה לא בונה,
כן, אתה לא בונה, לא שם סלון בפרוזדור, זה פרוזדור, אני רק צריך לעבור בדרך,
בדרך לאנשהו.
ככה פעם אמרו, אמרו חדרה פעם, חדרה, אתה לא גר בחדרה, אתה עובר בחדרה בדרך לטבריה. אף אחד לא גר שם באמת.
חמש דקות ראית הכל, ככה אומרים, חדרה, יושב כבוד.
חמש דקות ראית, היום ברוך השם חדר העיר בעין בישראל, עיר גדולה, עיר מפוארת,
כן?
צוחקים קצת, אל תיעלבו, החדרתם לא להיעלם.
אז זה כאילו גישה אחת, ואז כאילו העולם הזה הוא פרוזדור, אז כמה שפחות להיות בפרוזדור, כמה שמהר להגיע לזה, וכמה שפחות להשקיע בפרוזדור,
נכון?
הוא אומר הפוך,
לא, לא, לא, העולם הזה הוא הטרקלין, פה העיקר, זה הסיפור,
העולם הבא הוא פרוזדור, הוא פחות מעניין,
כאן זה התכלית
של בריאת העולמות. אדם צריך להשתדל להיות כמה שיותר בעולם הזה,
וכמה שיותר לפעול בעולם הזה, וכמה שיותר לפעול במקומות שהם תחתון בעולם הזה, להעיר את האור האלוקי.
זה התכלית שבשבילה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.
פי פצצה.
כי לפי החשבון הזה, מה יוצא?
מי יותר שייך לעולם התחתון, הבינוני או הצדיק?
הבינוני. אז יוצא שמי הגיבור הגדול של כל בריאת העולם?
הבינוני.
כלומר עד עכשיו עסקנו בלפייס את דעתו של הבינוני ולעודד אותו ולהגיד לו גם אתה וגם לך יש כל מיני פתרונות וגם אתה יכול להצליח פתאום בפרק ל״ו זה מתהפך ואומרים לו אתה הסיפור אתה התכלית אתה העניין
בוא נקרא את זה עוד פעם את המשפט החשוב הזה
והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה
אינו בשביל העולמות העליונים
הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך
אלא התכלית הוא העולם הזה התחתון, זה התכלית.
שכך עלה,
ברצונו יתברך,
להיות נחת רוח לפניו.
מה יהיה נחת רוח?
יתקף יא סיטרא אחרא ויתהפך חשוך על הנאורה.
הנחת לפני הקדוש ברוך הוא שיש מאבק,
והאור מנצח את החושך.
בלי חושך אין פייט,
אין משחק.
זה כמו כדורגל שרק קבוצה אחת התייצבה.
התייצבה למשחק.
והם יכולים לנצח 100-0 את הקבוצה השנייה.
והגיע הקהל,
איזה אצטדיון נבחר, בבוקר דיברנו על אנפילד.
מה נדבר היום?
רמבלי. הגיעו קהל, 100 אלף וזה, הגיעה קבוצה אחת,
והם משחקים עם עצמם והם מפקיעים 100 גולים.
מה זורקים עליהם מהזה? זורקים עליהם פחיות. מה זה? משעמם פה?
איזה מין דבר זה?
אין,
זה הנחת, אין אור,
בלי חושך. עכשיו, זה עיקרון מאוד מאוד מדהים.
תראו, זו הסיבה העמוקה, למה ציור עולה יותר מצילום.
למה?
השקעה.
מה? אמרת, ציור אפשר לציין מהקווים. צילום זה פשוט...
בציור יש את האפשרות שלא יצא,
שלא ילך.
ניסיתי ולא הלך לי.
אז הלך לך? וואו.
בצילום.
זה הסיבה למה אני מתפעל כשמישהו זוכר אותי.
אתה הולך, אתה לא היית,
לא היית תלמיד שלי לפני חמישים שנה?
וואי, איך הרב זוכר, מה, וזה.
לעומת זאת, אם אני אלך עם משקפי גוגל, כזה,
שיציימו את הפרצוף שלך.
למה? כי אדם,
קיימת אצל האדם אפשרות לשכחה, חושך.
שכחה וחושך אותן אותיות.
אז כשאני זוכר,
ועל הרקע יש אפשרות שכחה,
זה מאיר. אבל אם אני זוכר ואין אפשרות שכחה, כי אני,
יש לי איזה דאטה בש שהזינו לי, אז זה בכלל לא חוכמה.
זה הנחת.
אור מתוך החושך, אור שמתגבר על החושך.
זה הפייט. עכשיו,
זה נורא מסוכן.
זה נורא מסוכן. הקב' הוא שם אותנו כאן
באיזה אירוע מסוכן מאוד.
העולם הזה, כמו שהוא אמר, הוא תחתון שאין תחתון למטה ממנו.
ורק תחשבו על החוויה הקיומית של כל אחד מאיתנו, רבותיי. החוויה הקיומית שלנו, הבסיסית ביותר מילדות,
שכל דבר נמשך למטה.
נכון?
זה כוח הכבידה. כל דבר הולך למטה.
ורק מהאדם מבקשים שהוא יצליח, מה?
לעלות למעלה.
למרות המשיכה למטה,
תצליח לעלות למעלה.
אני חושב, זה עלה בדעתי שזה הפרס...
יש כל מיני מקצועות ספורט שאתה אומר לעצמך, אני לא מבין מה בני אדם,
איך הם יימשכו לתחום הזה.
יש מקצועות שהם, כל המשחקים הקבוצתיים, זה מעניין, זה תחרות ריצה גם, אבל...
חשבתי על קפיצה במוט.
רצים, רצים, רצים, קופצים.
מה? איך בן אדם מגיע לתחום הזה?
כן, אתה יודע, עם המקל הזה, כאילו הרצון
להתרומם מהאדמה כמה שאפשר,
לעוף,
ימוט.
אז מבקשים מאיתנו את העניין הזה, מבקשים מאיתנו להיות מסוגלים,
להתרומם.
למרות שחוויית הקיום הבסיסית שלנו היא כלפי מטה.
כל דבר מושך אותך למטה.
שמו אותנו כאן באזור הסכנה.
מי יציל אותנו?
ובאמת היו רגעים שהעולם היה על סף
אובדן טוטאלי, הרמב״ם מתאר את זה בהלכות עבודה זרה, פרק א',
הרמב״ם מתאר איך העולם הולך וטועה אחרי עבודה זרה, ועוד רגע מאבד לחלוטין את הכיוון עד שעמד מי?
אברהם אבינו, הרמב״ם קורא לו עמודו של עולם, איתן זה, והחזיר את כל העולם לאמונה. ושוב פעם במצרים כמעט אבד העיקר, אומר הרמב״ם,
שנטע אברהם אבינו והגיע משה רבנו בהר סיני וכו'.
אז באמת לאורך ההיסטוריה היו זה, ולכן הקדוש ברוך הוא צריך להפעיל תוכנית חירום,
לוחץ על כפתור החירום,
הפצצות החירום, ומזרז את מתן תורה שהייתה צריכה להינתן אחרי כמה דורות?
לא.
דבר ציווה לאלף דור,
ובמקום זה התורה ניתנת אחרי כמה?
אחרי כו' דורות.
כלומר, הקדוש ברוך הוא הקדים את מתן תורה ת' תקעד דורות,
כי כבר אי אפשר, עוד רגע הולכים לאיבוד,
אני חייב לזרוק להם איזה חבל הצלה לתוך העולם הזה, שיוכלו לטפס
שיהיה להם עזרה
ככה הוא אומר
אני קורא עוד פעם את המשפט
אלא כך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך, כדתקפיה סיטרא אחא ויטאפיך שוחל לנהורה שיאיר אור השם אין סוף ברוך הוא במקום החושך והסיטרא אחא שכל העולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך מהארתו בעולמות העליונים
שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים ומאלמים אור אינסוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות. כן, בעולמות העליונים הם רוצים להידבק, אז הקדוש ברוך הוא טיפה שם אורות שלא יידבקו אליו, שלא ייצמדו אליו יותר מדי, אז הוא קצת...
זה לא חוכמה, חוכמה היא במקום ש... עוד שנייה, עזיב, החוכמה היא במקום שהכול גס, הכל עוור, אתה צריך לחפור כדי לגלות את האור האלוקי.
ולזה נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה שנקראת עוז.
עוז זה העזות להצליח בעולם הזה.
חוצפה, עוז זה חוצפה, אז פנים, להיות בתוך עולם גשמי,
להסתכל לחומר הגס בעיניים ולהגיד לו, לא.
אני לא אגנוב,
למרות שזה מאוד מפתה, אני ארצה שיהיה לי כסף.
אני לא אלך אחר תאוות המאכלים
ללא הבחנה.
אני לא אמשך אחר תאוות המין. אתם יודעים, הייתה לי פעם שיחה עם חבר במילואים.
במילואים אתה מגיע לשיחות אחרי,
מהר מאוד, בסרב שמירות הראשון,
או ביום הראשון בטנק אתה גומר כבר את כל העדכונים, מה, מו, איפה, למה,
ויש לך שבוע-שבועיים לשיחות עומק.
ושיחות עומק שנעשות בצריח של הטנק, הן תמיד
עמוקות יותר מהכול.
אז סתם סתם הגענו לסיפור של הדתיים,
כן, שהם,
איך הם מתחתנים,
ואיך הם חיים,
ואיך הם פה ואיך הם שם.
כמות הדעות הקדומות הייתה בלתי נתפסת, כן, ממש הזויה לחלוטין.
בשלב מסוים הגענו לדבר על הלכות טהרת המשפחה והרחקות וכזה. הוא לא האמין לי.
הוא לא האמין לי.
כמה שרציתי להסביר לו שיש דבר כזה, ואיש ואישה,
וזמנים שהם רחוקים,
האמין לי, אתם גרים באותו בית, אתם גרים באותו חדר, אתם לא נוגעים אחד בשני,
תספר את זה לסבתא שלך, לא לי. אני לא מאמין, חלאס, כאילו.
לא נולדנו היום, נולדנו אתמול, ואתה בא לעבודה, אין דבר כזה. מה, אתם לא בני אדם? מה, אתם מלאכים?
באמת יש טעימה, הגמרא אומרת
אפשר
שלהבת בנעורת ולא מהבהבת
כאילו איך?
הגמרא אומרת סוגה בשושנים
מתארת את זה, חתן וכלה, הוא בכוחו והיא בכוחה והם מתגעגעים ואז פתאום אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי פורש ממנה
אז אומרת הגמרא סוגה בשושנים
המדרש
איזה נחש יקישו, איזה אריה טרף אותו, לא, כלום,
היא רק אמרה לו והוא פורש ממנה.
וואו, זה עזות וחוצפה שאין כדוגמתה.
להסתכל לתאוות שמגלגלות את כל העולם על קצה האצבע,
קטן, מגלגלים את כולם,
ולהגיד, אנחנו לא.
יש לנו תורה,
יש לנו עוז, אנחנו יודעים לעצור.
וואו, זה התורה.
וכך נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה שנקראת עוז וכוח,
כמאמר חזל,
שהקדוש ברוך הוא נותן כוח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבוא,
שלא יתבטלו במציאות ממש באור השם הניגע לעתיד, בלי שום לבוש, כי לכתיב אלוהי כנף עוד מורייך
ויהי עיניך רואות את מוריך, וכתיב כי עין בעין יראו,
וכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, כי השם יהיה לך לאור העולם,
ונודע שימות המשיח ובפרט שיחיו המתים הם תכלית השלמות וברירת העולם הזה שלכך נברא מתחילתו".
כן,
אז
יש לעולם התפשטות כלפי מעלה.
שם הקדוש ברוך הוא צריך לשים מחסום שזה לא יידבק אליו, אז הוא שם מחסום.
ואיזה התפשטות כלפי מטה.
שם הקדוש ברוך הוא עצר את ההתפשטות, והעבודה היא, למרות שאתה נמצא למטה, למטה, למטה, למטה,
להתחבר למעלה.
מה גורם נחת?
מה התכלית
של הבריאה? למה היא נבראה? בשביל הלמטה.
בשביל הנוער בסיכוי.
כן, שם, בשביל זה.
זה שאדם גדל, וזה, הוא למד לו, עשה כל הכבוד, טוב מאוד.
איפה ה...
כמה נמוך האור האלוקי הצליח לרדת? זו השאלה.
יש לרבי נחמן איזה משפט שלא הרבה יודעים אותו.
רבי נחמן אומר,
הירידה היא תכלית העלייה.
מכירים, אבל מה חושבים?
ירידה לצורך העלייה.
לא, זה קלאסי, שמואל, הבאת לי מהשמיים.
אומרים, ירידה לצורך העלייה, לא נורא, אתה עובר משברים, זה כדי שבהמשך תעלה. זה לא מה שרבי נחמן אומר, הוא אומר בדיוק הפוך.
הוא אומר, הירידה היא תכלית העלייה. כלומר, אתה עולה, עולה, עולה, בשביל מה?
שתוכל לרדת.
כלומר, כמה שנים למדת בישיבה?
אלא אמרתי לך ארבע שנים. אתה יכול ללמד תורה רק פה בקריית משה, זה לא זה.
כמה שנים למדת? 15?
אוה, אפשר לשלוח אותך לאילת.
אפשר לשלוח אותך לתל אביב, לאיזה שכונה שם, עם הסודנים שם.
15 שנה, אתה יכול לרדת יותר עמוק.
25 שנה למדת? אוה, בכלל, אתה יכול ללמד תורת העבריינים,
הכי פושעים, אתה יכול להאר להם את האור.
העלייה, הירידה, היא תכלית העלייה.
אתה עולה, עולה, עולה, עולה, כדי להשיג את התכלית. מה התכלית?
לרדת.
לרדת כמה שיותר למטה, כמה שיותר עמוק, להעיר את האור האלוקי. זה הפוך, מה שאמרנו. זה הפוך, הכל הפוך.
הפוך על הפוך, הפוך את זה עוד פעם.
הכל הפוך.
כן, זיו, כן, יש לך הרבה שאלות של אחד שהגיע לשבוע.
אתה מנצל את זה, דבר, כן.
למה בגלות?
קודם כל, לפי זה, יש תכלית להיותנו בגלות. אני לא אמרתי שעדיף,
אבל כולם אומרים שיש תכלית להיותנו בגלות,
תכלית לכתחילאית שבו עם ישראל מאיר את התורה במקומות הכי נמוכים. אחרי זה חוזרים, כי מי אמר שצריך להאיר את הגלות דווקא כשאתה בגלות?
אולי אפשר להאיר אותה מארץ ישראל בעוצמה יתרה, בסדר?
אבל יש תכלית, ולכאורה גם כשעם ישראל יהיה על אדמתו
עם בית המקדש עדיין יהיו יהודים שמאירים בזה, זה כתוב בתנ״ך,
שלמה המלך, אחד מפסגות ההשגות של שלמה המלך זה המפגש שלו עם מלכת שבא שמגיעה מאפריקה
והיא אומרת, לשם השמעתיך, ולניהו יניהו לוגד לייחץ, היא חוזרת חזרה ומאירה את האור האלוקי. איפה?
בחצי הכדור התחתון.
זה הסוד של דירה בתחתונים.
ובמובן הזה, הבינוני הוא הגיבור הגדול של האירוע הזה. הוא התכלית של האירוע הזה.
ולכן בפרק הזה, הבינוני זוקף את קומתו ומתחיל כבר לקבל, להכין פה את החזה,
לקבל את האות
כנפי הדוב של דירה בתחתונים.
זה בעיניים שבאמת עושה...
חד משמעית, זה לא חוגג וזה. עכשיו, אני נאלץ להפסיק את השיעור ממש כעת, כי אני צריך ללכת דירה בתחתונים, לנסוע עכשיו לנסוע עכשיו לנסיעה ארוכה לדרום, לזה אזכרה.
אז תזכרו את השאלות, ואנחנו נמשיך בשבוע הבא.
הפרק, כמעט סיימנו את הפרק, זו כאן הערה כזאת, אבל את הלב סיימנו.
שבת, שלום ומבורך.
