טוב, מה שלומכם?
יופי.
אז אנחנו נפגשים פה כל שבוע בעזרת השם לנפש הפרשה,
עבודת הנפש בעקבות הפרשה בדרך החסידות.
כשהמטרה היא לנסות ללכת בדרך של הגמור הזקן, לחיות עם הזמן, לראות מה הפרשה מאירה לנו,
ללכת עם זה.
ללכת עם זה.
ויש
בפרשת שאנחנו נכנסים אליה, יש עיסוק גדול מאוד בענייני אהבות וזוגיות, יש הרבה חתונות,
הרבה...
נשארנו הפרשה, כל פנים היא פרשיית השידוך הגדולה, זו סגולה אגב, לשידוך, להגיד את פרשת...
אמרו לי לפני דייטים, להגיד את הפרשה הזאתי.
אליעזר עבד אברהם,
את התפילה לפני, עקרנה לפני היום, עושה חסד, ואז פתאום אתה רואה לך איזה בחורה עם בקבוק מעדן,
תגיד, אתה צמא, בום!
אותה הוכחת לעבדך, יאללה, מתחתנים, לא צריך שאלות.
וכמו בהרבה מאוד דברים,
יש לנו כלל גדול שכשמשהו מופיע פעם ראשונה בתורה,
אז הוא הסיפור.
כשמילה מופיעה בפעם הראשונה, כשאפילו אות
מופיעה בפעם הראשונה בסיפור,
בתורה זה השורש שלו.
ואצלנו בפרשה, בפרשת חיי שרה,
מופיעה בפעם הראשונה המילה
אהבה, אהבה, בין איש לאישה, אהבת יצחק לרבקה, כמו שכתוב כאן, ויביאה יצחק האוהל עשרה אמו,
וייקח את רבקה ותדעו לאישה ויהבהה, ויינחם יצחק אחרי אמו.
אז אנחנו ננסה להתחקות אחרי האהבה,
ואתם יודעים, אתם מכירים את ה...
יש פעם, עשו איזה בדיקה על איזה מקומות כאן נכתבו הכי הרבה שירים,
ועל איזה נושא נכתבו הכי הרבה שירים.
אז המקומות שנכתבו הכי הרבה שירים בארץ זה ירושלים, ומיד אחרי זה הכנרת.
והנושא שנכתבו עליו הכי הרבה שירים בעולם, לא רק בארץ, זה אהבה.
בכל מיני ז'אנרים. החל מאהבות נכזבות, ועד ה... כל מיני...
אז... וכולם, כל העולם נע סביב הדבר הזה.
איך מגלים אהבה, איך מוצאים אהבה. יש אפילו ספר שנקרא לבסוף מוצאים אהבה של הנדריקס.
ואנחנו ננסה לראות דרך הפרשה, איך מוצאים אהבה.
אבל מיד אחרי זה נלך לנושא שהוא עוקב,
שני נושאים שהם צמודים זה לזה,
וזה העובדה שהאבות והאימהות היו עקרים. זה קשור אחד לשני, זה בעצם,
זה מסביר את זה,
אבל זה ברור שזו שיטה, זה לא מקרה, זה לא בטעות, זה לא,
בדיוק ככה יצא, שרה עקרה,
ועליה שרה כתוב, יצחק ורבקה, שניהם עקרים,
רחל עקרה, יש פה איזה משהו שמצריך,
מה? חנה, כן, אני מדבר כרגע על האבות.
אז בואו נתחיל.
מה זה אהבה, ומיד אחר כך
למה הם עקרים. אז כתוב,
פסוק לפנינו,
ויביאה יצחק אוהל השרה אמו, ויקח את רבקה ותעידו לאישה ויעביה,
וינחם יצחק אחרי אמו.
ובמדרש רבא כתוב, ויביאה יצחק אוהל השרה אמו. טוב, אז יש פה איזה סדר מסוים.
כל ימים שהייתה השרה הקיימת, הענן קשור אל פתח ההולה או הלה.
כיוון שמתה, פסק אותו ענן.
וכיוון שבת רבקה, חזר אותו ענן.
כל ימים שהייתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה
וכיוון שמתה שרה, פסקה אותה הרווחה, הדלתות, כיוון שבת רבקה חזרה אותה הרווחה כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה משולחת בעיסה
וכיוון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיוון שבת רבקה חזרה כל ימים שהייתה שרה קיימת, הענר דולק מנהל שבת עד שבת
וכיוון שמתה פסק אותו הענר, כיוון שבת רבקה חזר
ואז נשמט כאן שורה וחצי במדרש
כתוב שראה יצחק את מעשיה של רבקה,
ואז
ותהי לו לאישה ויהווהה ויינחם יצחק אחרי אמו. אז אני רוצה רק שנסביר מה כתוב כאן. יש פה הגדרה של אהבה.
יש פה, לכל הנישואים ולכל אלה שבטח יש פה הגדרה,
טיפה דיברנו על זה הבוקר בחבורה, יש פה הגדרה דרמטית של אהבה במדרש הזה. בסדר? פשוט המדרש מספר מה היה.
רבקה הגיעה ליצחק, והוא דבר ראשון הכניס אותה לאן?
לאוהל של שרה אמו, לא לאוהל שלו.
לשרה היה אוהל, האוהל הזה עומד ריק, עומד דומם.
והוא רוצה לראות איך היא מתנהגת, איך היא מתנהלת.
ואחרי שרבקה עושה סט פעולות כאלה ואחרות שמביאות לכך שהענן חוזר ויש ברכה באי-ישא וכולי,
יצחק רואה את המעשים שלה, ואז מה?
ואז כתוב ויהאהבהה ויינחם יצחק אחרי אמו, והוא מביא אותה לאוהל שלו.
עכשיו תתעלמו רגע מכמובן הבדלי התרבויות והבדלי הפערים וכולי וכולי והשנים.
יש פה הגדרה לאהבה.
אנחנו מכירים אהבה,
רגש,
אה, לבבות,
קבורה אותה, מתאהב, fell in love,
אז מספרים, בדיוק היא עברה, והיה שקיעה, והיה בדיוק מוזיקה,
ופתאום ידעתי, זה זה,
ועל זה נכון כאן, תנסו לחשוב כמה שירים נכתבו,
כמה שירים נכתבו על זה, וכמה זה, ובדיוק עברתי, וראיתי,
הסתכלתי, ופה ושם.
המדרש הזה מתאר סיפור אחר לגמרי.
המדרש מתאר שאהבה היא תוצאה של מעשים,
היא תוצאה של פעולות.
רבקה עושה פעולות כאלה ואחרות,
שהן פעולות
שהן קשורות לבית. והפעולות הללו מולידות את האהבה.
אתם מבינים, זו הגדרה הפוכה. והאמת שמסתכלים, מבינים שזו ההגדרה, רואים שזו ההגדרה כמעט בכל מקום בתורה.
ואהבת את ה' אלוהיך, איך?
לבבות?
לא. בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.
בכל לבבך, בשני יצריך, בכל נפשך, בכל מובדיך,
בכספך, ואהבתם את הגר. איך זה?
ואהבת לך כמוך. מה זה אהבת לך כמוך? לעשות לו לייקים כל היום? סמיילים?
אין מספיק דפים?
אז אולי שמישהו ייקח ויצלם.
עידו מכיר את הכול בעל פה, לא צריך, הכול שורק את הזוהר, שורק את הכול.
לעשות סמיילי ולייקי כל היום? לא, ואהבת לך כמוך, היום למדנו את זה ברמב״ם,
זה לכבד את החבר ולדבר עליו טובות ולעזור לו למצוא פרנסה, זה הכוונה.
אז ההגדרה של אהבה היא בעצם פעולה, נגיד שני אנשים מחליטים לתת את המיטב אחד לשני. זה מוליד גם את הרגש, אנחנו לא כמובן מתעלמים מהרגש, הרגש הוא חשוב מאוד והוא משמעותי, אבל הוא לא חזות הכל,
אלא הפעולות המיטיבות,
כשאתה עסוק בלהיטיב למישהו, הפעולות המיטיבות
שלך אליו ושלה אליך, או אפילו גם אל שני חברים,
גורמות גם לרגש שקוראים לו אהבה, שהוא רצון בקרבה וגעגוע,
ואם זה איש ואישה אז יש גם את הרכיב של המתח המיני וכן על זה הדרך.
אבל זו הגדרה דרמטית, כלומר יצחק קודם כל הביא את רבקה.
הוא ודאי כאילו
כיבד אותה וכל מה שצריך, אבל האהבה נוצרה אחרי שרבקה
עשתה מספר פעולות שהופנו כלפי יצחק, כי יצחק היה מאוד מאוד קשור אחרי אמו, ורבקה אמרה, איך אני יכולה להטיב לבעלי?
אני אעשה דברים שיגרמו לו להתנחם אחרי אימו. זו פעולת הטבה. נחמה זו אחת מהפעולות הכי הכי עמוקות שאפשר לעשות
למישהו ואז יצחק אוהב אותה. תחשבו, כן,
אני מכיר את האסכולה הזאת, שמעתי, כן, זה קשור לפסיכולוגיות כאלה ואחרות, אני פחות מתחבר לדבר הזה.
מה?
כן, כן, אבל כאילו, אתה יודע, כל, לא,
לא, אתה יכול להגיד, אין בעיה. אני אומר, כל שקר שאין בתוכו, מקצת אמת, הוא לא קאי.
אז יש מדרש כזה,
שאומר שהמערכות היחסים בין הקדוש ברוך הוא לבין כנסת ישראל,
כתוב, אהב אותה, קרא לה בתי,
לא זז מחבבה, קרא לה אחותי,
לא זז מחבבה, קרא לה אשתי, לא זז מחבבה, קרא לה אימי.
שהוא קורא לה...
כלומר, יש צעד שבו האדם רואה באשתו גם בבואה מסוימת
של אימו, אבל לא במובן שהיא תגיד לו מה לעשות,
וכאילו, ותנהל אותו, אלא באותו מובן שהערכים שהוא פגש בבית שלו,
ולכן המדרש כאן מביא ערכים של שרה, ברכה ועיסה, נר דלוק, הכנסת אורחים וכולי,
הוא פוגש אותם בווריאציה הדדית
ובווריאציה שיתופית אצל אשתו, בסדר?
זה נורא, כן, כן, נכון, אז נכון, כאילו אהבה זה תחושה, השאלה אם אתה מחפש את התחושה,
תחושה שתקרא לה רצון בקרבה, והתרגשות, האם אתה מחפש את התחושה,
ואז בעצם האדם אוהב את עצמו,
ומייד נראה, הזוהר אומר את זה במפורש.
האדם אוהב את ה... רב לוי יצחקים וברדיצ'ב אומר את זה במפורש בקדושת הלוי.
האדם אוהב את עצמו, שהאהבה היא משהו הרבה יותר רחב של רצון להיטיב,
בפעולות. וחלק מהמכלול הזה של הרצון להיטיב זה גם התחושות שאתה מדבר עליהן של אהבה.
התרבות, נקרא לזה התרבות המערבית, הכוללת, מתעסקת בעיקר בתחושות.
ותחושה, איך אומרים בערבית, בתרוחבג'ה,
באה והולכת.
היום פה, מחר שם.
היום הוא fell in love, מחר הוא לא fell in love.
מחר הוא fell in love עם מישהי אחרת.
כי זה הכל תחושות כאלה, ותחושות הן מאוד מאוד חמקמקות.
אבל אם אני אומר, אני, רגע, אני רוצה להיות עסוק פה בנתינה,
בהטבה, בלהיטיב.
אגב, זו הסיבה למה אין ציווי על ילדים לאהוב את ההורים שלהם.
ויש ציווי על ילדים לכבד את ההורים שלהם. אין ציווי לאהוב את ההורים, כי מכיוון שההורים מיטיבים עם הילדים כל הזמן,
בצורה מתוקנת כמובן, אז באופן טבעי הם גם
אוהבים אותם בחזרה. לכבד זה כבר משהו אחר. לכבד זה, לפעמים זה,
ההורים רוצים משהו מסוים, הם רוצים משהו אחר, זה כבר לא קשור לתחום האהבה.
כן?
כן, נכון.
או שתגיד
שהמדרש לזה קורה אהבה.
אתה מבין? זה? כן.
כלומר, המדרש לזה הוא קורא מה שמביא את האדם לכלל האהבה. פעולות שאתה מרגיש.
כן, מביא, כן, מביא. בסדר, אז אנחנו כבר מדקדקים פעולה יותר
מדי. אבל בוא נגיד ככה, המדרש ודאי שם את הדגש לא על הצד הרגשי שהוא חשוב,
אלא הצד הרגשי הוא סוג של תוצאה ממשהו שקודם אליו. והמשהו שקודם אליו הוא משהו לגמרי בכירי,
לגמרי בידיים שלנו, לגמרי אפשרי אצלנו. מה? להיטיב, לעשות פעולות שמיטיבות.
וזה דרמה מפני שזה נותן תקווה לאהבה והופך אותה גם לדבר שיכול להיות נצחי.
כי אם זה רגש, קשה מאוד לבנות על רגש לאורך זמן,
אבל אם זה פעולות של הטבה,
והן כל הזמן מתדלקות את הרצון לקרבה, אז מתחת לאהבה אפשר לשים מסירות, התמסרות, נאמנות, כבוד, וגם את הרגש הזה שהוא מתאבד בדברים ולב יורד. כן,
כן, בטח.
אפשר עוד פעם, נכון,
תהיה קליפה של אהבה,
תהיה קליפה של אהבה.
אני אומר עוד פעם, גם מצוות אהבת השם היא מוגדרת, איך אוהבים את הקדוש ברוך הוא, לא עושים לו לייקים,
אלא אהבת השם יתברך.
זה דרך פעולות, קיום המעשים והמצוות, בכוונה ובלב שלם.
גם אהבת הרע, זה לא רק אני אוהב אותך.
זה לא מספיק להגיד אני אוהב אותך.
אתם מכירים את הסיפור הנפלא מהבעל שם טוב? נדמה לי, הם מספרים את זה, אני לא זוכר בעל שם טוב,
שפעם אחד הצדיקים, אני לא רוצה להגיד מי,
נכנס לבית מרזח ושמע שני שיכורים מדברים אחד עם השני.
גויים!
אז אחד אמר לחבר שלו, תגיד, אתה אוהב אותי?
הוא אמר, בטח שאני אוהב אותך.
אז אמרנו, איך אתה אומר שאתה אוהב אותי אם אתה לא יודע מה כואב לי?
זה נכון.
אהבה, לא מספיק להגיד, אני אוהב אותך. אם אני אוהב אותך, אני צריך ללכת מה כואב לך, מה מפריע לך?
להשאיר לך עזרה, להעיר לך... לפעמים העזרה זה בעצה טובה, בהערת פנים.
האהבה מועידה פעולה. בואו נלך רגע,
כיוון ששמעתי עליכם דברים טובים,
אז אפשר גם ללמוד פה זוהר.
בואו נלמד זוהר.
רבי שמעון, זה מעמיק עוד יותר את התובנה הזאת. רבי שמעון אמר,
מה אשתה דכתיבה ביצחק וייקח את רבקה ותידו לאישה ויאהביה?
כן, כיוון דאמר ותידו לאישה, לא ידענה דאורה חמלה.
זאת אומרת, ברור, אם הוא יתחתן איתה, אבל רק שהוא אוהב אותה, למה צריך לכתוב את זה?
אי אפשר להתחתן בלי אהבה, נכון?
חייב, אפילו לא רק שאפשר, אסור להתחתן אם אדם לא אוהב את אשתו,
חלילה.
יש דבר שנקרא בני שנואה, אבל אפילו גם בלי שנואה, צריך שתמצא חן בעיניו, שאין נשיאת חן, וכן זה הדרך.
דעה כל בני עלמא רחמי לנשיו.
רבי שמעון אומר, כולם אוהבים את האנשים שלהם.
מה ישלם ביצחק דכתיב בויהאהבה.
טוב, השאלה ברורה, נכון?
תשובה, תשובה של הזוהר.
אלא ודאי יתערותא דרכימו דדוכרא לגבי איתתא לאו איהו אלא שמאלה.
דכתיב שמו לו תחת לראשי.
חושך ולילה כחד אינון ושמאלה יתערכימו תדיר לגבי נוקבה ואחיד בה
ועלדה אף על גב דאברהם רכים ללסרה למרות שאברהם אהב את שרה לא כתיב בויהבה אלא ביצחק
ואיתמה תכף אני אסביר
ויהבה יעקב את רחל סיטרא דייצחק דאבי וכאבידלי
יעקב אוהב את רחל מצד יצחק שביעקב
תח אזי אברהם קדחמה לסרה הוה מחבק לה ולא יתיר
אבל יצחק,
בהיו בעלה אחיד בה ושבי דרועי תחת ראשי,
דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
כן?
אז הוא אומר, רגע, רגע, יש פה איזה משהו מיוחד,
יש כאן איזה משהו מיוחד באהבת יצחק ורבקה.
יש כאן משהו מיוחד שהוא מאפיין,
שהוא שונה מכל אהבות. אהבת אברהם לשרה זה אהבת מבחינת חיבוק,
מחבק לה נכון, ולא יותר, אבל יצחק,
הוא שם כבר את הזרוע שלה שמאלו תחת ראשי,
ואימי לא תחבקני. מה מתכוון כאן הזוהר?
אז הנה, כאן
אומר הדרך פיקודך, מסביר את הזוהר הזה.
הנה רבקה כאשר רטה את יצחק הדור,
טמאה מפניו וחרדבה תיפול מעל הגמל.
כי חשבה איך אפשר להידבק דינה בדינה,
הלא יקיד עלמא בשל אבוי.
רבותיי, רבקה,
אתם יודעים מה פירוש המילה רבקה?
מה זה רבקה?
ארמית, כן, מה זה?
לא יודעים.
רבקה זה או מקום שמרביצים
בו את הבהמות, או אם אתה מחבר ארבע בהמות ביחד עם כזה עול, זה נקרא רבקה.
כלומר, זה חתיכת עוצמה.
כשאנחנו פוגשים את רבקה אצלנו בפרשה, אנחנו פוגשים אישה, נערה,
הגיל כרגע לא משנה,
עם המון המון עוצמות.
דין, אף אחד לא יכול להשפיע עליה. היא גרה בסביבה עוינת, יש לה אח רמאי, בן רמאי, אבא שלה גם כן רמאי, כולם שם רמאים וגנבים.
כולם אגואיסטים, כולם לוקחים רק לעצמם כל דבר, והיא!
וזה נראה מאוד מאוד בולט שכשרבקה עושה את החסד הזה עם אליעזר,
לא רק אליעזר עניין אותה,
עניין אותה להתריס כלפי הסביבה. אנחנו יכולים להבין שבסביבה שרבקה גדלה, כל אחד דאג לעצמו. ורבקה אמרה, ככה אני אעשה לכם בעיניים, אני אראה לכם דווקא.
אני דווקא אעשה חסדים, דווקא.
עוצמה פנימית כזאת היא גדולה מאוד.
ממש אז בזמנו דיברנו שרבקה היא הנינה של מי? של הרן.
הרן, אח של אברהם, שבסופו של דבר
מסר את הנפש ומת על קידוש ה' וכבשה האש. זה רבקה.
אתם יכולים להגיד רבקה רק בה, בסדר?
היא לא צריכה מחיאות כפיים,
היא לא צריכה שיגידו לה כל הכבוד,
היא לא צריכה ליטופים,
היא לא צריכה עידודים, גם אין לה, גם אם היא רוצה, אין לה ממי, כי כולם שם...
היא, מתוכה היא יודעת.
איך זה נקרא? זה חסד או דין?
דין. דין, זה דין בריבוע.
טוב, רבקה,
באים להציע לבוייט, יוצאים מכל הסביבה הדפוקה הזאת, ותחתים עם יצחק, ודאי שהיא רוצה ללכת. מנסים לעכב אותה, תשב איתנו הנערה, ימים או עשור אחר תלך. היא אומרת להם, חברה, ותומר אלך.
רשי שמה אומר, גם נגד רצונכם, אני יודעת מה טוב לי.
ואז היא פוגשת את יצחק.
היא רואה אותו, ואומרת, וואי, וואי, וואי.
אני דין
והוא דין,
מה יהיה?
העולם מתפוצץ.
זה אי אפשר, אני צריכה מישהו שקצת ימתן אותי, אז אי אפשר ככה, פיצוץ, יהיה כאן פיצוץ.
נכון?
מה?
אברהם היה חסד.
שרה גם הייתה בחילת חסד.
אבל שרה, יחסית לאברהם, אברהם היה חסד בלי גבול. שרה יודעת להציב את הגבולות, נכון?
שרה היא שררה על אברהם, היא אומרת לו גרש בן העמה הזאת ואת בנה,
וחמסי עליך,
יותר תקיפה, פה זה דין בדין, זה פיצוץ, אומר הזוהר
דרך פיקודיך, הנה רבקה כאשר ראתה אותו הדור טמא, וחרדה ותיפול מעל הגמל, כי חשבה איך אפשר להידבק דינה בדינה, הלא יוקיל עלמא בשלהבו, אנחנו נשרוף את העולם,
זה כמו רבי שמעון ורב אלעזר,
כשהם יצאו פעם ראשונה, ההוא שורף וההוא עוד יותר שורף, ההוא מבעיר, תחזרו למערה, שתכן הם שורפים את העולם, אי אפשר ככה,
פיצוץ,
ואז
אמר העבד, הוא אדוני.
רצה לומר, כבר יש בו ביצחק בחינת אדוני אברהם.
ועל כן נאמר בתורה, ויקח את רבקה ויהווה משמעות חידוש שנתחדשה בו מידת האהבה,
הפך מידתו יראת הגבורה, עיין בזוהר באבן.
כלומר, למה, עכשיו זו עוד תובנה מאוד עמוקה, אבל יהי רצון, יהי רצון שאתם תבינו את זה, תפתחו את הלב שלכם הכי הכי עמוק, בסדר? יהי רצון.
אני הולך להגיד משהו, אני אגיד אותו עד הקצה,
כי זה הזוהר כנראה,
אבל כל אחד אחרי זה יעשה את ההתאמות אליו, בסדר?
זה קשור להמון המון דברים, זה קשור להמון דברים.
תראו,
הזוהר בעצם אומר,
ברור שאברהם אהב את יצחק, סליחה, את שרה, זה ברור.
כל אישה, ככה אומר רבי שמעון, כל איש, כל איש מתחתנים שם אוהב אותה, אבל לא כתבו את זה עליו, למה?
כי אתה יכול לכתוב את המילה אהבה רק על אהבת ההפכים,
רק על אהבת ההפכים, כן?
כלומר, בגלל
שיצחק, נכון?
נתחדשה בו מידת האהבה, בתוכו.
יצחק, עד זה הוא לא צריך אהבה.
אהבה זה כאילו לחלשים.
משימה, שליחות,
תפקיד, דין.
אבל הוא הצליח מתוכו לחדש איזו מדרגה חדשה של אהבה, לקח את זה מאברהם אביב ואת ההפך הזה,
ונוצר כאן איזה חיבור של הפכים, על זה נאמרה מידת האהבה. כלומר, מכיוון שאברהם ושרה היו אומנם שונים,
אבל עדיין לא היה ביניהם איזשהו, המרחק ביניהם היה יחסית קטן, אז לא כתוב, זה ברור, זה ברור מאליו.
על מה אתה אומר אהבה? ככל שזה יותר שונה ומצליח להתחבר, על זה אתה אומר אהבה. כי בעצם בעומק, בעומק,
המהות של נישואין בין איש לאישה זה מפגש עם השונה ולא עם הדומה.
ואנחנו כמעט בכל דבר אחר, עוד שנייה אחת, זיו, בכל דבר אחר אנחנו כמעט,
אנחנו בדרך כלל מעדיפים להיפגש עם הדומה.
עד כדי כך שנישואין בין איש לאישה זה נראה באמת דבר הכי הכי משונה כי סתם ככה אתה אומר אני רוצה ללמוד אני אחפש בית ספר עם חבר'ה דומים לי אני רוצה ללכת למקום מגורים אני אחפש במקום מגורים אנשים ככה דומים לי וזה
ודווקא בחתונה מתחתנים עם אדם שהוא הכי הכי שונה גבר שונה מאישה מכף רגל ועד ראש
אז הוא אומר כן היא שונה אישה אבל היא למדה במכון נורא ואני במכון מאיר והיא גם כן שמעה שיעורים של הרבי גורן ואני שמעתי שיעורים של הרבי גורן הכל אותו דבר
אנחנו מוכרים לעצמנו איזה סרט כזה, שזה בסדר, אנחנו... וגם אני יודע לסרוג, אולי למדתי באיזה חוג,
ואז אנחנו כאילו נורא נורא דומים.
אומר האדם, מרמה האדם את עצמו, צריך לרמות כנראה את עצמנו,
עד החתונה. ואז אתה מגיע לחתונה ואתה מבין שאישה זה דבר שונה לגמרי מאיש בכל דבר ובכל זווית. שונה לחלוטין.
על השוני הזה מברכים,
השוני הזה מוליד בהמשך,
ועל השוני הזה אפשר להגיד אהבה. אז מכיוון שאצל יצחק הכי בולט החיבור בין ההפכים,
עליו נאמרת המילה אהבה.
כן, שמואל.
או, זה היה סוד, זה היה סוד. אני אנסה לדבר על זה עוד שנייה.
בסדר? כן, זיו.
כן.
אני חוזר איתך לזוהר.
זה שני... רבקה ראתה...
רבקה ראתה את יצחק, ונבהלה.
אומרת לאליעזר, מי זה?
תראה, אני רואה דין ודין זה פיצוץ. הוא אומר לאליעזר, תירגעי, תירגעי.
הוא אדוני.
את לא מכירה, יצחק,
בתוכו יש המון אהבה.
למה? זה כל כך לא מתאים לו, הוא ידע להפנים בתוכו את מדינת אברהם, ולכן
יצחק שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני.
יש לו שמאל, שמאל זה דין, אבל ימין.
בתוכו, בינו לבין עצמו, הוא הצליח לעשות איזשהו שולם בין שתי התכונות ההפוכות.
ואני אומר, הדבר הזה הוא דוגמה,
או פשוט איזושהי מין קריאת כיוון לאהבה.
האהבה היא דווקא במקום שיש שוני. אני רוצה להגיד משהו,
להגיד את זה גם בזהירות וגם בעדינות ובלי לפגוע כמובן חלילה באף אחד וכו' וכו', אבל
תדעו לכם שבעומק,
בעיניי,
בעומק הסיפור של הלהטבים, כן?
של המשיכה, אפשר לקרוא לזה,
השפה הנקייה זה משיכה
המשיכה תוך מגדרית, ככה קוראים לזה, השפה כאילו...
זה בעצם חוסר המוכנות להיפגש עם השונה.
חוסר המוכנות להיפגש עם השונה. כלומר, יש כאן... הבריאה, הקב' בראה את הבריאה ככה שדברים קורים, דברים פרים ורבים, דווקא מתוך המפגש עם השונה.
מזכר, מנקבה, מדעות שונות. חברותה! ההוא חושב ככה, ההוא חושב ככה.
פתאום הסוגיה מתבררת.
אבל הכי קל לסגת לאזור של הדומה.
אנחנו אותו דבר, יש לנו אותו דבר, אין בינינו...
זה הכי הכי, כן, המילה,
אפילו המילה עצמה זה דומה, המילה הומו,
הומואפטי, כן, דומה ל,
אז כן, הומוסקסואל, מין דומה, דומה בדומה, אבל כל ההתפתחות של הבריאה היא דווקא במפגש של השונה.
אנחנו עכשיו ציינו את ההילולה של רבי שלמה קרליבך,
אני חושב שהוא היה אומן המפגש עם השונה.
הוא כל הזמן פגש אנשים שונים ממנו,
וידע להרים אותם, ולא חיפש להיות
באזורים של הדומים.
היום אומרים ככה שכל המדיות החברתיות, הן מעצימות את זה עוד יותר, כי האדם
כל הזמן נפגש עם מעגלים שהם דומים לו, וגם ככה מקפיצים לך את כל הפידים,
מקפיצים לך את הדברים, אנשים שחושבים כמוך, מדברים כמוך, וזה כל הזמן לתוך מעגלים של דומים, וככה הדעת לא נפתחת ולא מתעשרת.
אז זה הסיפור של האהבה, כן?
זה הסיפור של האהבה. רציתי להגיד עוד משהו וברח לי, תכף אני אזכר.
טוב, נו, ברח לי, תכף אני אזכר.
זה ברור אבל...
זו תקופה.
לא, לא, לא. איך קוראים לך רק? תחילה.
אחיה. אחיה. אז אני אעשה סיכום.
אנחנו יצאנו למסע אחרי אהבה. כן? אתם אגב אמורים לשלם לי אחרי השיעור הזה כל אחד מכם מיליון דולר.
כי זה כל העולם הולך. אני פה מגלה לכם את זה פה, רק אנחנו פה, כן, כידוע.
אמרנו, דבר ראשון, אהבה זה פעולה, נכון? לפי המדרש.
כבודו דקדק מקודם, הפעולות המביאות לה, אבל זה,
זה ודאי מוציא את זה מעולם הרגשות והופך את זה לעולם הפעולות, בסדר? זה דבר ראשון.
בהקשר לשאלתך,
תחשוב מה קורה אם
אני רוצה לאהוב מישהו, עזוב רגע אותו, אם אני רוצה לאהוב מישהו, מה אני צריך לעשות?
לתת.
זה הכול, אתה מבין? זה מה שיקרה. אתה רוצה לאהוב את המדינה?
עזוב, עזוב אותה רגע. אתה רוצה לאהוב את המדינה? תתחיל לתת. אתה רוצה לאהוב את מכון מאיר?
תתחיל להירשם פה באיזו תורנות.
אתה רוצה לאהוב את אשתך, תתחיל לתת לה. עכשיו תחשוב מה קורה אם שני אנשים חושבים את זה.
אם שני אנשים חושבים את זה.
בעת ובעונה אחת. איזה אהבה יש ביניהם? אני אומר את זה בשיא העדינות.
אפשר לבנות תמונת עולם שלמה רק מהמילים שחזל משתמשים בהן,
בכל מיני דברים. זה ממש עולם שלם.
איך הרחוב מתאר יחסי אישות בין איש לאישה, זה מיותר, נכון, אבל זה הכל לקוח בעולמות מאוד אלימים, מאוד גסים,
של מלחמה וכיבוש, משם מגיעות המילים האלה. איך חז״ל מתארים את זה? יש כל מיני מילים בחז״ל.
הדברים במילה הכי מפורסמת זה המילה תשמיש, נכון?
זה כתוב, תשמיש אמיתה, בהלכה, במשניות זה מופיע, זו מילה של חז״ל,
לא מופיעה בתורה. רש״י מביא אותה הרבה מאוד פעמים.
תחשוב רגע על המילה הזאת, מה זה המילה הזאת?
בחוץ יש להשתמש,
להשתמש ולזרוק ברחוב.
מה זה תשמיש?
זה כל אחד משמש את השני.
זה כמו תלמוד.
מה זה תלמוד?
אתה לא לומד,
אתה לא רק מלמד, אתה עם החברותא מתלמד.
אתה אומר משהו, והוא אומר משהו, אתה עוזר לו, והוא עוזר לך, לזה קוראים תלמוד. אז על אותו דבר תשמיש. כלומר, שני איש ואישה,
שכל אחד מהם עסוק בטובתו של השני, לא בעצמו, אלא בלשמח את זולתו.
בלפייס אותו נפשית וגופנית וכו', וכששניים עסוקים ככה,
לזה קוראים אהבה, וגם זה פעולה.
אתה מבין, שצריך ללמוד אותו וכן הלאה ללכת ועוסקים בזה.
זו דרמה גדולה, זה ממש פצצה הדבר הזה,
התובנה הזאת.
ואולי יכול להיות שכשלומדים תורה, אז הדבר הזה אולי נראה... אתה יודע איזה כאילו נקרא אברה? כן,
שהוא עסוק, וכן, טוב.
ואהבת עצמו נקראת רגש, כי כשאדם הולך רק על רגש,
אז הוא אומר ככה, בדרך כלל, ככה אומר, לא הבאתי אותו, אבל ככה אומר קדושת הלוי,
הוא אומר, בדרך כלל אני מאוד אוהב את עצמי.
איך אתם מכירים את החולצות האלה?
כל יום אני יפה, אבל היום, וואלה, הגזמתי.
מכירים את זה כאילו?
כן, בדרך כלל אני אוהב את עצמי.
אבל כשהיא לידי,
אה, שאלתי,
אני עוד יותר אוהב את עצמי, כי אני לא רק נורא מוצלח, יש לי גם לידי. אז מישהו אומר לך, היא נורא יפה, אבל אנחנו, זה מגדיל לי את המוצלחות שלי, ואת הזה שלי, הכל, כאילו,
זה אהבת עצמו.
ככה רב לוי יצחק אומר את זה במפורש, זה ממש אהבת עצמו.
אבל כשאני עסוק בלהיטיב ולהתמסר, וגם היא עסוקה בלהתמסר אליי, ומסירות מולידה מסירות,
זוהי אהבה אמיתית.
זו הגדרה אחת. וההגדרה השנייה שראינו בזוהר אצל יצחק, למה דווקא על יצחק נאמר אהבה?
כי יצחק עשה את הדרך הכי ארוכה. בשביל יצחק להוליד אהבה לפי קווי האישיות שלו,
זה הוא עשה את הדרך הכי ארוכה. אז אצל יצחק המרחק בין שמאל לימין היה הכי רחוק.
הוא הצליח לחבר ביניהם,
שזה בעצם מחיאות כפיים, זה מתוק הדינים. למה מוחאים כפיים מתוק הדינים? אתה אומר לך בעצם מחבר שמאל וימין, מחבר שמאל וימין, מחבר איש ואישה,
אז על יצחק נאמר אהבה.
אם אתה, אתה יודע, עם חבר שלך ואתם שניכם גם ככה חושבים אותו דבר,
לא יודע אם אפשר להגיד על זה אהבה.
בכלל המילה אהבה היא מילה גבוהה.
אתה בטח לא יכול להגיד אני אוהב שניצל.
זה כאילו, שניצל אוכלים, לא אוהבים.
נכון, אתה יכול להגיד טעים לשניצל, אבל לאהוב, צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא, לאהוב את אשתך, לאהוב את המדינה, את העם.
ככל שהמרחק הוא יותר גדול,
ככל ששוני יותר גדול, שמתגברים עליו, ככה אפשר להגיד עליו את המילה הזאת.
בסדר? אז אלה שני צעדים מאוד משמעותיים, ולכן, למה אמרתי שאני אומר את זה בזהירות? כי באופן בסיסי אני לא מציע לאנשים להיפגש עם מישהי מאוד מאוד שונה מהם.
בסדר? להגיד, אוקיי, אני עכשיו בחור במכון מאיר, אני אחפש איזה מישהי הפוכה ממני מאה שמונים, ואני אפגש איתה. לא חושב, למה?
למה לא צריך לחפש? כי גם ככה, גם אם תתחתן עם מישהי שהיא דומה לך מאוד מאוד, וגדלתם ביחד באותה שכונה, ואתם מכירים את הכול, וההורים מכירים וכולי וכולי,
דקה אחרי אחת זמן אתם תגלו שאתם מאה אחוז שונים.
כי אתה איש ואישה.
אז לא צריך לפעמים להוסיף גם דברים טכניים,
דברים טכניים, שהיא מבשלת רק מתוק ואתה או אם חריף.
אז חבל, כאילו, זה לא תמיד.
ההבדלים גם ככה מספיק עמוקים, לא צריך לפעמים להוסיף, להעמיס עליהם עוד הבדלים טכניים.
כן.
רציתי לשאול, אז אתה אומר,
השוני שיש בין גמרי לאישה הוא מספיק, או שגם יש אידיאל שיש שוני בנוסף?
השוני בין איש לאישה הוא עמוק, הוא מהותי,
הוא חודר את כל המרחבים כולם,
ולכן הייתי אומר, לא צריך,
לא צריך. בכל מקרה, אם אתה מתמודד עם שוני,
תוכל גם להתמודד עם שונים בתבשילים, אבל לא צריך.
אז אם לאדם זה עוזר,
אם לאדם עוזר לו שאשתו היא תדע לבשל את המפרום, בדיוק כמו שאימא שלו בשלה את המפרום,
וזה מיישם לו על הלב, אז יהיה לו מפרום, שייקח מישהו בשל מפרום,
או שילמדו אותה לבשל מפרום. אתם יודעים מה זה מפרום, כן?
כן, או ש... ובכן, אז זה הדרך.
אתה מכיר את הבדיחה, איך מזהים דג קרפיון?
בבריכה?
יש לו גזר על העין.
טוב.
עד כאן הקפה הראשונה.
עכשיו אני רוצה להיכנס אתכם לרב צודק,
יש לו תורה נפלאה פה, צריך קצת טיפה לתפוס ראש, נראה אם נצליח בעזרת השם.
הוא שואל עוד שאלה.
אז זה ברור שמערכות היחסים בין האבות והאימהות, שהיו מאוד מאוד קרובים ומלאי אהבה, הם בנויים באיזשהו מקום על הסיפור של העקרות.
יש שם עקרות כל הזמן ברקע.
למה?
אז
אני אגיד את זה בעל פה, בסדר?
ואז
ואני אומר, אני אומר את כל זה רק כדי להסביר עוד פעם למה כתוב אצלי יצחק את המילה אהבה.
כי אנחנו היום פה
חותרים על אהבה. על הדרך אנחנו גם נרוויח איזה רווח גדול.
תראו,
באמת אחת החוויות החזקות,
אולי החוויה הכי חזקה של האדם בעולם זה שנולד לו ילד.
ילד, נכד גם, ילדים יותר חזק מנכדים, חוויית הלידה.
זה מין פלא כזה משונה ביותר. אתה הולך לבית חולים,
הולכים שני בני אדם, חוזרים שלושה.
זה הדבר הזה.
באנגלית זה נקרא Delivery room.
בעברית חדר לידה. באנגלית Delivery זה משלוח.
עכשיו, באמת משלוח, כאילו משלוח מהשמיים, נוגע.
אני באמת חושב שמגיעות חסידות ומביאות את זה, לא יודע מאיפה, כי זה נראה לא הגיוני, מהבטן יוצא בן אדם.
פלא גמור.
כל אחד מאיתנו רוצה ילדים. ההמשך שלך זה ה...
בעזרת השם של כל עם ישראל יהיה ילדים, יחד עם זה הדרך.
אבל,
אבל,
האם אנחנו תלויים בזה?
האם האדם תלוי?
בכך שיהיו לו ילדים.
יש עקדת יצחק שאומר שיעקב כעס על רחל,
כשהיא אמרה לו,
אהבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי,
אז יעקב אמר לה, תגידי, מה זה הדבר הזה?
זהו.
אם את לא אימא, אז את כלום? את מחוקה לגמרי?
את אישה.
יש לך דברים, יש לך אוהבת, את יכולה להיות לך תלמידות,
את יכולה לעשות דברי חסד.
נכון,
שילודה זה דבר מאוד מאוד מרכזי,
אבל הילודה לא באה להחליף את הזהות העצמית של האדם. קודם כל אתה.
ומתוך מי שאתה יהיו לך גם ילדים, בעזרת השם. אבל קודם כל מי שאתה.
אתם מבינים?
ולכן
אני לא יודע להגיד מה בגלל מה, אבל הרבה גדולי ישראל
היו בלי ילדים.
כלומר, אנשים שהמידה העצמית שלהם הייתה כל כך תקיפה,
הם היו כל כך עוצמתיים,
אז כאילו...
כי אחרי הכל יש משהו בילודה שכאילו מצמצם את הדמות,
זה האבא, זה הבן,
וכשיש לך איזה דמויות שהן כל כך מרכזיות,
אז כאילו אומרים, לא יהיה להם המשך ספציפי,
כל ישראלי יהיה המשך שלהם.
מי הדוגמאות שאתם מכירים שלא היה להם ילדים?
אבצבי יהודה.
אב צבי יהודה. רבי מלובביץ'.
הארי הקדוש. הארי הקדוש. מי עוד?
רבי נחמן.
רבי נחמן היה ילדים בטח. היה לו בן שנפטר ובת.
לחזון איש, נדמה לי, לא היה ילדים.
לבשל טוב היה...
כן, היה לו בטח.
ככה תתחילו לזעות, מי שאתם יודעים
אבל היה לו בן ושתי בנות, אבל כן, הרבה גדולי ישראל היו
ואנחנו מסתכלים ואומרים
הרבה מאוד, זה כאילו הם שייכים לכלל ישראל
הסיבה, שב, שב
הסיבה
שהאבות היו עקרים, איזה מילה
איזה מילה מזכירה לכם המילה עקר?
עיקר
אומר אברהם, חבר'ה
אני פה.
כל העולם בשבילי.
העולם בשבילי. אני סיבת ברירת הקום, הוא אומר את זה בענווה.
אני לא צריך ילד, אני לא צריך...
אני עמודו של עולם. איך קורא הרמב״ם לאברהם אבינו? עמודו של עולם. איתן, איתן זה.
אלה טענות בשמיים וארץ בעיברעם, אל תקראי בעיברעם אלא באברהם. אומר אברהם, אני הסיבה, לא צריך שום דבר. הלאה.
זה כל כך חזק אצל אברהם, העמידה, עוד מילה שקשורה לעקר, העמידה העקרונית הזאת,
שהוא באמת תוקע את ההולדה. כאילו, הוא אומר, אני לא צריך שום דבר הלאה.
אברהם.
מה, מה?
איך קוראים לך?
עמיאל. עמיאל, אתה כאילו, אתה עכשיו אומר שכאן זה בעיה פרקטית.
אני אומר, כאילו, ההולדה של המשך את העולם. כן.
זה אפשרות אחת. אני אומר, אתה מעלה כאן איזה בעיה פרקטית, מי ימשיך את זה הלאה? מי ימשיך את זה הלאה? אבל כרגע אני כרגע מדבר על מידה,
לפי רב צדוק, על מידה רוחנית.
מה גורם רוחנית לאדם להיות עקר שהוא כאילו הוא לא פתוח להשפעות הוא לא מוכן שאף אחד ייכנס אליו לאישיות
אף אישה גם, אף כלום. למה?
כי הוא אומר אני הכל מתוכי.
עכשיו זה אנשים נדירים זה אבות אנחנו עוסקים פה באבות נכון אנחנו עוסקים כאן באבות עוסקים פה בגדולי עולם אבל תמבין שכדי שאברהם יעמוד נגד כל העולם זה אברהם העברי זה לא איזה אברהם הוא יצטרך לעמוד נגד כל העולם ואם הוא אברהם היה פותח פתח קטן סדק קטן באישיות לכל מה שהיה מסביבו הוא היה נשטף
נשטף, כי מי ניהל את העולם בתקופת אברהם?
נמרוד.
נמרוד! אז מספיק שאתה פותח פתח קטן, קצת, ככה, חרח. אני תמיד מספר את הסיפור הזה על שרנסקי.
נתן שרנסקי,
זה ספר חובה, אני ממש מבקש שתקראו את הספר הזה, אני לא מבין למה אתם לא קוראים את הספר הזה.
ספר לא יראה רע, הוא ספר חובה.
עוד.
אני מבקש לקרוא את הספר הזה בהקדם.
תודה.
אז הוא כותב שם, הוא הרי היה,
הוא היה תשע שנים בכלא,
הרוסי.
עצרו אותו על מה שהרוסים יודעים לעצור בברית המועצות וכו' וכו'.
והוא קיבל החלטה, איך שהוא נכנס לכלא, שהוא לא משתף איתם פעולה בכלום, באפס, בשום דבר.
כלום, שום דבר. עכשיו הוא שילם על זה מחירים, חבל לכם על הזמן.
הוא שבת רעב, נדמה לי, במצטבר, זה היה שנתיים וחצי, הוא שבת רעב שם.
במצטבר, לא בזה.
מה לא עשו לו?
כלום, הוא לא משתף איתם פעולה. כי הוא אומר, אם אני אשתף איתם פעולה בקצת, אמרו לו, רק תחתום פה, רק את זה, גמר עליי. זהו, זה כל כך חזק,
זה כל כך דומיננטי, שזה יפרק אותי. אז זה כלום.
האפיזודה הכי בולטת לזה הייתה,
דהים אותי.
כל הספר הוא מדהים.
הוא, היה לו ספר תהילים,
שליווה אותו בכל ה...
אני לא יודע אם הספר הזה אצלו, ספר תהילים. דרך זה הוא גם למד עברית, דרך הספר תהילים.
והוא כל הזמן היה אומר תהילים, תהילים, תהילים, תהילים.
וכששחררו אותו,
ונזכיר את רונלד רגן, נשיא ארצות הברית, שבעצם כלל את שרנסקי בעסקת שחרורי מרגלים אמריקאים ורוסים, הוא הכניס אותו בתור כאילו אמריקאי,
אז לקחו אותו בטיסה מברית המועצות למזרח גרמניה,
למזרח גרמניה,
בדרך קם הקצין הסובייטי ואמר לו, שרנסקי,
אני רוצה להודיע לך שנמצאת לא ראוי להיות אזרח העם הסובייטי הנעצר, אז שרן תקיקה ואמר לו את הדברים בפנים, כולכם רמאים ושקרנים, אני שמח לעוף מפה סוף סוף,
ואני מברך שגם אתה ת...
ואז הם הגיעו למזרח גרמניה,
אז אמרו לו, טוב, הנה אתה זה, אתה תביא את החפצים,
והבן אדם הולך להשתחרר, לא נתנו לו את ספר תהילים.
עכשיו אתה הולך להשתחרר, הנה עוד כמה מטרים אתה.
הוא נשכב על השלג, התחיל זה, אני לא זז בלי תהילים.
טוב, משוגע, תביאו את התהילים.
ואז הוא מספר, הקצין אומר לו, שרנסקי, תקשיב, אתה הולך, זה היה גרמניה המזרחית והמערבית, כן, היה...
אז הוא אומר לו, תקשיב, שרנסקי, אתה הולך ישר, אתה רואה שם?
יש שם קצין אמריקאי, הוא מחכה לך, הוא ייקח אותך לצד הזה.
אז הוא הולך ישר, פתאום הוא אומר, מה אני עושה?
ממתי אני עושה מה שהם אומרים לי?
הוא התחיל ללכת בזיגזג.
עכשיו, זה סיפור,
אין לי מספיק מילים כדי לתאר את הסיפור הזה.
עכשיו, מה זה אומר? אם אני פותח פתח הכי קטן, הכי קטן! אם אני אלך ישר, אפילו בשנייה האחרונה,
תשב אנוש עד דקה, עד השנייה האחרונה, הם ישטפו אותי! הולך וזיגזג.
תדעו לכם, הוא ניצח אותם.
אדם, מכיוון שהוא הצליח, הוא נתן השראה להמון אנשים,
ולא הרבה זמן אחרי שהוא השתחרר, ברית המועצות התפרקה.
וזה, הדברים קשורים אחד לשני.
לא סתם הוא קיבל את מדליית החירות הנשיאותית, זה האיתור הנשיאותי הגבוה ביותר
שיכול להיות בארה״ב למישהו, בסדר?
זה לא סתם שהאבות הם עקרים.
עכשיו תראו מה, אין לנו הרבה זמן, בואו, מה שנספיק.
אומר רב צדוק, וכן האבות היו עקורים וביותר אברהם אבינו עליו. אברהם אבינו היה הכי עקר,
שנאמר כאחד קראתיו, ולא ביקש רחמים כלל על בנים. אברהם אפילו גם לא התפלל על בנים.
כמו שמבואה בזוהר, במה שאמר אין לי לא נתת זר, רק כמספר צערו.
כי חשב דהו קבוע כך להיות אחד לבד. מה כתוב?
אחד היה אברהם.
נכון?
כן, אחד היה אברהם.
אז אם אחד היה, אז הוא אומר, זהו, אני אחד.
כי הריבוי על ידי חרישה הוא צמיחה כנעה. כדי שיהיה ריבוי צריך לחרוש,
צריך לזרוע, צריך להיפגש עם מישהו כדי שיהיה פרייה וריבייה. צריך להיפגש עם עוד מישהו ולפתוח את האישיות שלי למישהו אחר.
ואז נוצר חיבור ואז יש ריבוי אבל למה אברהם אבינו אומר אני לא יכול להיפתח אם אני ייפתח זה ישטוף אותי אז הוא סגור
והוא נקרא איתן האזרחי שהיה ממש כנחל איתן וכל רוחות הן מזיזות אותו ליפול לכבשן וכדומה הכל עיקשות טובה לכבוד שמיים
ולכן גם נקרא אזרחי
שהוא אזרח הארץ באמת שאינו עיקשות רק מכל מקום הוא תחיל על הגרעין כלומר העקשנות של אברהם
היא זאת שבעצם העמידה אותו כאיתן
טוב
וזה שורש עקשנות גם לגבי מידות בני ישראל
שאמרו אלמלא נגדו לחננה מישאל ועזריה, כן, שהתעקשו לא להשתחוות לצלם, מה שלמדנו בספר דניאל
וכיוצא בזה,
יש שייהרג ואל יעבור אצל אברהם אבינו לא היה על זה כלל, רק בכל מקום, מאחר שבאמת לא היה שום עיקשות לגבי השאלה, בקיצור, אברהם אבינו עקשן
מתי נולד לו ילד לאברהם? באיזה גיל?
מאה. בגיל מאה. בגיל מאה, אתה כבר גמרת את כל ה...
כבר אף אחד לא יזיז אותך משום מקום. רק אחרי שאברהם אבינו גמר בגיל מאה, שזה עשר כפול עשר, כל הסיבובים שיכולים להיות בעולם, והוא לא השתנה, רק אחרי זה אפשר לתת לו ילד. זה כאילו זמן פציעות, בסדר?
פה כבר לא יקרה כלום, בזמן הזה. אז הוא מקבל ילד בהכי גיל מאה. טוב, זה אברהם.
אז אני מדלג טיפה למודגש הבא, ויצחק במידתו היה גם כן איתן.
ומכל מקום נאמר כי עקרה היא.
מי יותר עקר, יצחק או רבקה?
היא.
עכשיו אתם מבינים למה יצחק מאוד אוהב את רבקה.
כי יצחק הוא איש עקרונות, אבל רבקה
היא עוד יותר.
אז יצחק עבר איזשהו מיתון קצת מאברהם אבינו,
ורבקה לא. אז לכן מי מתפלל על בנים?
יצחק. ויתפלל יצחק, ויתר יצחק לאדוניי לנוכח אשתו כעקראי. הוא אומר, יש את עקרונות כזאתי, והיא לא זזה.
אני כבר יכול טיפה להתפלל.
כלומר, מי זז מהמידה שלו קצת?
יצחק.
זה אהבה.
יכולת לזוז קצת מהמידות שלך.
מכל מקום נאמר כי ההכרה היא ומבא בזוהר, ולכך יצחק מתפלל על בנים ולא על אברהם, כי הוא ידע שיוליד רק לנוכח אשתו.
פירוש כי אברהם אבינו המלך עליו השלום חשב,
ואין צריך
אין צורך הנהגת העולם רק מידה אחת. אבל יצחק ראה שני קצוות, בהכרח צריך לאמצעי המחבר.
הוא מייחד, דילק לנו פירוד חס ושלום.
ולכן אמר אלה תולדות יצחק בין אברהם, אברהם עולה ליצחק,
כי יצחק מצד עצמו גם כן איתן במידתו, יצחק הוא כמו אברהם, הוא איתן,
אשר לא יזרע,
ואגם דואה ושורש מיוחד לאומה בפני עצמו מכל מקום, הרי הוא בן אברהם ויש לו כוח, זה שאברהם הוליד.
כלומר, יצחק מקבל כבר את היכולת להוליד, הכוונה היכולת להוליד יכולת להיפתח
לאנשים קצת שונים ממך וכן וכן וכן, ולכן יצחק כבר מתפלל על ההולדה ורבקה לו.
עכשיו תראו,
אני מדלג רגע קצת לסוף כי אנחנו כבר זה,
אלא מוקדש
הבא
ומהצד הזה נאמר ביצחק כי הכרה היא פירוש העזר שלו היה איתן ולא כשדה הנחרש כי לא היה צריך עזר.
רבקה לא צריכה שיעזרו לה רבקה היא גיבורה ולכן הכרה היא והיא אומרת כן אני יודעת אני עקרוניתית במקום להגיד הכרה היא תגיד עקרוניתית אני זה מה שהביא אותי עד הלום
ויצחק אומר איזה אישה קיבלתי איזה עקרוניסטי טוב אבל אני כבר יודע שהעולם למדתי מאברהם
העולם צריך זה, ואני בעצמי נולדתי מאברהם,
כלומר צריך איזושהי השלמה. אברהם היה עקרוני בגילת החסד,
ויצחק אומר, אני צריך משהו לחבר, אז יצחק מתפלל עליה. ולכן בעצם מה קרה ליצחק? יצחק כאילו פתח את האישיות שלו להשפעה מבחוץ.
על זה נאמר ביהווה, כן.
בטוח למה, ואם העולם שסביבך הוא אנטי חסד,
גם שרה יחד איתו. לא, גם שרה יחד איתו, שניהם ביחד כאילו ככה חוזקים, ואז הם לא מצליחים,
לא מצליחים גם, כל אחד מאוד מאוד מחזיק. ואז שרה אומרת לאברהם, תקשיב, בוא תתחיל, בוא נהיה שבחתי, אולי בוא נתחיל לתרגל את הפתיחות.
אנחנו הרי יודעים בסופו של דבר שרק כשאברהם מגיע לגיל 100, והוא גמר את כל הניסיונות, רק אז הוא יכול להוליד.
כך אומר רב צדוק. אז אני מסכם ואומר,
הסיבה שיצחק מאוד אוהב את רבקה זה בגלל שהיא עקרה,
אפילו יותר ממנו.
אבל אז הוא מתפלל עליה ואומר, רגע, אני צריך להיפתח קצת. אי אפשר ככה, רק את העולם בעקרונות, צריך גם טיפה להיפתח.
על זה הכתוב
שם את המילה אהבה. אהבה כפעולה.
אהבה כמפגש עם השונה.
אהבה כהיפתחות מעבר לעקרונות. יש את העקרונות, והם חשובים מאוד, ואתה מצליח להיפתח לעקרונות אחרים שיפגשו אותך ויפרו אותך וירבו אותך,
בתוך סיטואציה מאוד מאוד מורכבת שמאוד חשוב לך להחזיק את העקרונות,
ובכל אופן, אם אתה יודע להיפתח,
זה הסוד של המילה אהבה שמופיעה פעם ראשונה אצלנו בפרשה, שנזכה לאהבת אמת, אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
