התחלנו טיפה לעסוק בחישובי קיצים, אתם זוכרים?
בואו נזכר איזה פרק, זה היה נורא נורא מעניין.
אנחנו הגענו לפרק,
מה?
סוף פרק ז', דילגנו, אנחנו צריכים, תכף נחזור לפרק A. סליחה, לא, לא, פרק,
שנייה,
כן,
כן, אז ראינו את החלום הגדול של כל המלכויות.
עוד פעם, יש כאן דגש גדול מאוד על המלכות הרביעית,
שהיא מאוד מאוד עוצמתית וכן על זה הדרך.
וכן, אז דיברנו על חיית המתכת, חיית הברזל,
והגענו לעידן ועידנים, נכון?
עידן ועידנים.
עד עידן, עידנים, מופלג עידן, ואז ראינו את המלבים, נכון?
ראינו את המלבים, שכל הפרשנים כאן, רשי בשם רסאג והגאונים, כולם אגרה, כולם מחשבים.
למרות שאסור לעסוק בחישובי קיצים,
כולם מחשבים את הקיצים וביארנו שהממרה טיפח רוחם של מחשבי קיצים זה מי שאומר זה הקץ ואין בלתו.
ויש לדוגמה הגמרא אומרת על הלל הלל שאמר במסכת סנהדרין
אין להם משיח לישראל שכבר אכלו במי חזקיה.
הגמרא שאומרת שר אלה מרי להלל סלח לו ריבונו כי הוא כאילו עלול לייאש את ישראל אבל חישובי קיצים בדרך אפשר
אז גדולי ישראל עשו וחוץ מזה
שקץ הכוונה איזשהו מועד,
ובאמת בהרבה מאוד מהקיצים שחישבו קרה משהו.
היה שם איזה פוטנציאל, הייתה שם איזושהי התקדמות.
על כל פנים בפעם שעברה ראינו שהמלבים הביאו אותנו בחשבון שלו, לאן?
מלחמת העולם הראשונה. והערכנו למעניתנו להסביר למה מלחמת העולם הראשונה מבחינת ההתפתחות של הגאולה של עם ישראל,
האירועים שם
הם בסדר גודל הרבה יותר גדול ממלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה הרבה יותר נוראה, אבל מבחינת סדר הגאולה של עם ישראל היא היוותה עיכוב, היא לא היוותה תמריץ,
אלא למעשה היא עיכבה מאוד את הקמת המדינה, היא הסיטה
את בריטניה, שעד מלחמת העולם הראשונה, השנייה, פחות או יותר,
ברוב הזמן היא עזרה ותמכה, חלק מהזמן היא נמנעה קצת, קצת פחדה, אבל ברגע שהתחילה מלחמת העולם השנייה,
לבריטים היה מאוד מאוד חשוב מערכות היחסים שלהם עם הערבים,
הם לא היו מעוניינים לפתוח עוד חזית במזרח התיכון, הם רצו שקט תעשייתי,
ולכן הם הורידו כאן,
חתכו כאן את הכול, אמרו,
אל תציג כולנו, עכשיו אנחנו נלחמים בנאצים,
והיישוב העברי קיבל את זה במידה מסוימת, ולא רק שקיבל את זה, אלא גם
התגייס למאבק הבריטי, בהתחלה בגדוד
גדוד נהגי הפרדות, נכון? זה היום הראשונה. היום הראשונה, אז בהתחלה זה בגדוד החפרים, סליחה, גדוד החפרים,
שעסקו בלחפור חפירות, ורק אחר כך
אושרה הקמת הבריגדה היהודית גם אז, תוך כדי כסות, שזה כאילו כוחות מהמזרח התיכון, למרות שמאה אחוז היו יהודים,
בסופו של דבר בריגדה עם דגל כחול לבן,
אבל בעצם מלחמת העולם השנייה הסיטה לחלוטין את תשומת הלב ממה שקורה כאן, רק אחרי המלחמה וההתגלות של השואה,
שוב פעם העניינים חזרו, אבל הבריטים כבר הרשיעו ולא,
גם השלטון התחלף, צ'רצ'ל הפסיד, ואטלי עלה לשלטון
שהוא היה פחות מחויב ל...
פחות מחויב, פחות ציוני מצ'רצ'ל, זה ברור.
אבל מלחמת העולם הראשונה שעמל בי מביא אותנו, סדרי הגודל של האירועים שקרו בה,
שלא קשורים אלינו, דיברנו על זה בשבוע שעבר, לא קשורים אלינו בכלל.
אין להם שום קשר אלינו,
לחלוטין.
הם אירועים שקורים בין האומות לבין עצמם,
ושבסופו של דבר כולם מתלכדים
למתן אפשרות ממשית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל,
אתה מסתכל ומשתומם.
אני רוצה להוסיף פה עוד כמה פרטים היסטוריים בהקשר הזה, ואז נתקדם גם לפרק הבא.
הרצל,
שגם את זה כדאי לזכור, הרצל בסך הכל פעל כציוני עשר שנים.
עשר שנים.
משפט דרייפוס היה נדמה לי ב-1895, משהו כזה.
עד אז הוא היה מתבולל,
בעל מחשבות מתבוללות.
הקונגרס הציוני זה 1897 והרצל נפטר ב-1904.
הוא פעל כציוני עשר שנים, בגיל 44 הוא נפטר.
כשהוא אמר את המשפט בבאזל, הקמתי את מדינת היהודים,
הוא אמר עוד המשך למשפט הזה, שפחות זוכרים אותו,
בעוד 40 שנה לכל היותר 50 יכירו בכך כולם.
הוא צפה שהתהליך ייקח 50 שנה,
אבל זה היה נראה כל כך הזוי, מפני שהרצל היה בטוח שהטורקים יאפשרו לו,
הטורקים הרי זה היו, אפשר היה הכל לקנות בכסף, אז הוא בעצם ניסה בהתחלה לקנות בכסף את ארץ ישראל והסולטן גלגל אותו מכל המדרגות.
ואז, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, הוא פנה לעזרת הבריטים.
עכשיו, הבריטים היו מאוד מאוד אמפתיים
וגילו דווקא אהדה וזה, אבל הם אמרו, יש רק בעיה אחת קטנה,
אנחנו לא בעלים על המקום הזה, על פלשתינה.
ואז,
שר המושבות הבריטי יום אחד אמר, מצאתי משהו בשביל הרצל.
והוא מצא את הרעיון הזה של אוגנדה,
כן, ארץ טובה, במרכז אוגנדה, עם מזג אוויר. כאילו, בקיצור, הוא הביא את ה... צעדתי להרצל, והרצל הביא את זה לקונגרס הציוני, ושם היה את הפילוג הגדול
בין ציוני ציון לציוני אוגנדה, וכן זה הדרך.
כולם התנגדו להרצל, בסוף הרצל עלה לזה, ואמר, אם ישכרך ירושלים,
וזה רק תחנה,
כי הרצל ליבו נקרע בגלל הפרעות שהיו ב-1903 ברוסיה,
סופות בנגב, בקיצור, חייבים להציל, אבל לא הסכימו לשמוע מן הדבר הזה.
וויצמן אמר שם,
שהיה כוח צעיר ועולה,
בהסתדרות הציונית, הוא אמר שם,
אם אני מכיר את העם הבריטי מספיק טוב,
הם ייתנו לנו הצעה טובה יותר.
כאילו ככה הוא אמר.
מין זרע כזה, מין דברי נבואה.
ובאמת,
כשקרה מה שקרה, ובגלל אלף ואחת סיבות שכמו שאמרתי בכלל לא קשורות אלינו,
אין להם שום קשר אלינו.
הבריטים כובשים את ארץ ישראל לא בגלל אספירציות ציוניות, הם כובשים את ארץ ישראל בגלל שהם רוצים להגן על תעלת סואץ.
וחילופי השלטון בתוך הממשל הבריטי,
שעולה, מעלים את לוי ג'ורג' כראש ממשלה, ואת בלפור כשר המושבות, ואת שר החוץ, ואת צ'רצ'יל כשר המושבות, כולם שלושתם ציונים,
לא קשור אלינו. ומה שוויצמן עשה במלחמת העולם הראשונה,
המצאת האצטון, לא קשורה דווקא לתנועה הציונית. אבל כל הדברים האלה מתלכדים באמת ובעונה אחת למצב שבו המלבים צופה את שנת תרע״ד,
זה מה שהוא מגיע,
זה הקלט שהוא מגיע כשנה דרמטית.
אני כרגע אומר,
אנחנו קרובים יותר למלחמת העולם השנייה, זה מובן, כי אנחנו המאורעות והשואה, אבל מבחינת סידור המערכות והארגון שלהם באופן שבכלל יצליחו להפיק מדינה יהודית כלשהי,
מלחמת העולם הראשונה, האירועים שלהם הם פשוט משתומם.
ועל זה אמר הרב קוק בספר אורות.
הרי הרב קוק מגיע ללונדון
בזמן מלחמת העולם הראשונה, והרב קוק אומר, כשמתעורר
כוח,
כשמתעוררת מלחמה גדולה בעולם,
זה סימן להתעוררות כוחו של משיח.
הוא רואה את המלחמה.
אנחנו קוראים לזה מלחמת העולם הראשונה, כן?
אבל אתם מבינים שכל מי שחי בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה בטוח שזו מלחמת העולם היחידה.
לא עלה על דעתם שתהיה עוד אפשרות שיקרה אסון כזה אנושי בטווח זמן כל כך קצר.
ולכן זוהי פעם ראשונה שהאנושות חווה מלחמה בסדר גודל כזה.
הלבישו על זה את גוג ומגוג,
הלבישו על זה את כל הנבואות הפורענות מזה,
ובאמת רצף האירועים שקורים כאן,
אחרי זה ועידת סן רמו,
שנותנת לדבר הזה תוקף, מביאים את העם היהודי בתוך פרק זמן קצר ביותר לנקודת זינוק
שלא הייתה כמותה.
המלבים צופה את זה.
לא רק שהוא צופה את זה כאן, הוא צופה את זה גם בפרק ח'. בואו נראה את פרק ח'.
אנחנו עדיין במלך בלשצר,
בנו של נבוכדנצר. אני מזכיר לכם, עסקנו במלכות נבוכדנצר.
בלשצר מת, מחליף אותו בלשצר.
בלשצר יהיה המלך הבבלי האחרון.
אחרי בלשצר המלכות בבל היא לא תחרב, היא לא תקרוס, אלא היא תתחלק ותיפול
לידיה של פרס.
אז בשנת שלוש למלכות בלשצר המלך
חזון נראה אליי אני דניאל אחריה נראה אליי בתחילה.
וירא בחזון ויהי בירותי ואני בשושן הבירה אשר בעולם המדינה.
אז אתם מבינים אם הוא בשושן הבירה
הוא כבר צופה את הגעתה של מי?
של פרס.
וירא בחזון ואני הייתי על אובל אולי נהר אובל אולי.
ויאסר עיני ורא והנה עיל אחד עומד לפני ההובל ולא קרניים והקרניים גבוהות ואחד גבוהה מן השנית והגבוהה עולה באחרונה.
ראיתי את העיל מנגח ימה וצפונה בנגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל.
ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד העיל בעל הקרניים אשר הייתי עומד לפני ההובל וירוץ אליו בחמת כוחו.
וריטיב מגיע אצל העיל, ויתמרמר אליו,
ויך את העיל,
וישבר את שתי קרניו.
ולא היה כוח בעיל לעמוד לפניו,
וישליכהו ארצה וירמסהו,
ולא היה מציל לעיל מידו.
וצפיר העזים הגדיל עד מאוד, וכעצמו נשברה הקרן הגדולה, ותעננה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמיים.
ומן האחת מהם יצאה קרן אחת מצעירה,
ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי,
ותגדל עד לצבע השמיים,
וטפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים בתרמסים.
ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד והושלך מכון מקדשו.
וצבא תינתן על התמיד בפאשה ותשלכם את ארצה ועשתה והצליחה.
וישמעה
אחד קדוש מדבר.
ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ט' וקודש וצבא מרמס.
ויאמר אלי עד ערב ובוקר 2300 ונצדה קודש".
טוב,
תכף
הפירוש כאן הוא ברור, כלומר הוא כתוב כאן הפירוש, בסדר?
ממש בצורה מפורשת.
בואו נקרא את זה, זה הכל כתוב, חבל סתם להגיד בעל פה.
ויהי בירותי אני דניאל את החזון ויבקשה בינה, והנה עומד אל נגדי כמראה גבר וישמע כל אדם בן אולי ויקרא ויאמר גבריאל, אבן להלז את המראה, אז גבריאל מגלה לדניאל.
ויבוא אצל עומדי ובוא נבעטתי ואפלה על פניו ויאמר אלי,
אבן בן אדם כי לעת קץ חזון.
ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה, ויגע בי ויעמידין עמדי.
ויאמר ענייני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם, כי למועד קץ. העיל אשר ראית בעל הקרניים, עליכם עדי ופרס.
והצפיר והשעיר מלך יוון.
והקרן הגדולה אשר בן עיניו הוא המלך הראשון.
והנשברת
ותעמוד הארבע תחתיה ארבע מלכויות, מגו יעמודנה ולא בכוחו.
ובאחרית מלכותם כי אתם הפושעים יעמוד מלך עז פנים ומבין חידות
ועצם כוחו ולא בכוחו ונפלאות ישחית והצליח
ועשה והשחית עצומים ועם קדושים ועל שכלו והצליח מרמה בידו
ובלבבו יגדילו בשלווה ישחית רבים ועל שר שרים יעמוד ובאפס יד ישבר
תודה רבה
ומראה הערב והבוקר אשר נאמר אמת ומטה סתום מחזון כי לימים רבים ואני דניאל נהייתי ונכלתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתרנו למראה בן מבין.
אז מה עם השאלות?
שאלה ראשונה,
אנחנו נמצאים בממלכת בבל, דניאל מתנבא או מקבל חלום על פרס ועל יוון.
כאילו, אז מה עם בבל? למה אין התייחסות אליהם? זו שאלה אחת. שאלה שנייה, מה זה 2300 ונצדה קודש? ושאלה שלישית,
למה דניאל נהיה חולה מהמראה הזה? מה כל כך?
ובכן, כמו שאמרתי לכם,
כבר דיברנו על זה כמה פעמים, דווקא העובדה שדניאל
הוא צופה ברוח הקודש ולא בנבואה,
מאפשר לו לראות יותר רחוק.
בדרך כלל הנביאים יש להם מראה מאוד מאוד ברור למה שקורה כאן ועכשיו,
והנבואה גם יכולה להיות,
מה?
מדרגה יותר נמוכה.
מדרגה יותר נמוכה. זה כמו ההבדל אם אתה מסתכל במיקרוסקופ,
כמו שאתה מסתכל במשקפת.
אז במסקרוסקופ הנביא מסתכל לעומק עומק המציאות. ודניאל מסתכל במשקפת, ולכן הוא רואה תהליכים היסטוריים מאוד מאוד גדולים.
זה נראה שבשלב הזה, תודה רבה,
בשלב הזה ממלכת בבל, ותכף נראה את זה גם, ארוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שבכל עין גורם,
ממלכת בבל לקראת קריסה.
המספר 70 של ממלכת בבל, שאנחנו מכירים אותו,
כבר הזכרנו שהוא מספר גמיש.
אתה יכול להתחיל אותו מכל מיני כיוונים.
זה יכול להיות 70 מחורבן הבית, זה יכול להיות 70 מיגלותי או יכין, זה יכול להיות 70 מיגלותי או יקים, זה יכול להיות 70 מהניצחון של מלך בבל על פרעה בקרקמיש,
זה יכול להיות מהרבה מאוד, והפער בין התאריכים הוא כמעט פער של 20-25 שנה.
אבל המספר 70 הוא מספר מוכר לנו.
ברית המועצות
70 שנה,
ממלכת יהודה חרבה פעמיים,
ממלכת ישראל השלמה,
כעבור 70 שנה.
ארבעים של דוד ועוד ארבעים של שלמה ובעשור השמיני, כן, תמיד מרגישים לפצצת את זה,
התפצלה הממלכה וגם בבית שני,
כעבור שבעים שנה ממלכותך השמונה התחילו כל המלחמות אחים.
שבעים שנה זה סוג של מספר שכנראה לא מאפשר צבירת כוח בלתי נגמרת שעלולה להסתיים בקטסטרופה של גאווה וכן גם זה הדרך ולכן כעבור שבעים שנה מלך בבן, בדרך כלל זה קורס פנימה.
והדוגמה הכי הכי קלאסית
שאנחנו מכירים זה קריסתה של ברית המועצות.
כעבור 70 שנה, ברית המועצות הרי כמה,
מהפכת אוקטובר זה 1918,
מהפכת אוקטובר 1918. ברית המועצות קורסת ב-1990,
כן?
פחות או יותר 72 שנים מיום יסודה. עכשיו, מה זה קורסת?
האם היא נחרבה?
ירד עליה האטום? לא! מה קרה?
התפרקו, מדינות התפרקו.
רוסיה, שהייתה הגורם המרכזי בברית המועצות, ששעבדה את כל העמים אליה,
את אוקראינה ואת כל זה, והערבים כל אחד בתורו הכריז על עצמאות. אז יש, נמצאים, לא נהרגו שם אנשים או משהו כזה, לא היו מלחמות, אבל זה פשוט התפרק.
אז זה מה שקורה לבבל,
היא מתפרקת פנימה ופרס משתלטת עליה. אנחנו לא מכירים תיאור של איזה קרב דרמטי, אלא יש כאן איזו קריסה כלפי מטה.
מה שדניאל רואה מול עיניו
זה את אלכסנדר מוקדון.
למה אלכסנדר מוקדון הוא דמות כל כך מרכזית?
למה?
עכשיו, אנחנו, יש לנו בעיה או יתרון, איך שתגדירו את זה.
אנחנו כבר,
המוח שלנו כבר, לפחות המוח של עיסוקי החול שלנו, כבר חושב בצורה מערבית.
חושב בצורה מערבית.
דפוס החשיבה המערבי הוא דפוס שלא ירא משום דבר ומוכן לחקור ולבדוק כל דבר עד שהוא יגיע אליו.
אבל זה לא דפוס חשיבה רגיל.
דפוס החשיבה המזרחי הוא אחר לגמרי.
בסדר, אני כאן,
אני צריך להסתדר, אני צריך זה. אם אני מגלה איזה משהו שעוזר לי, סבבה, מצוין, אבל אין לי שום מוטיבציה ל...
תנסו רגע לחשוב מה המוטיבציה של בן אדם
לקחת ספינה ולהפליג לכיוון מערב באוקיינוס לשום מקום. הוא לא יודע לאן הוא יגיע, אם הוא יגיע.
למה? אני רוצה לגלות מה יש שם.
מה יצא לך מזה?
אני רוצה לגלות.
מין מחשבה כזאת, היא בעיניי נמצאת תחת הפסוק
הן האדם היה כאחד ממנו ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. איזה מין מחשבה כזאת שרוצה לכבוש את העולם כולו,
את הכדור שלנו,
את הכוכבים מלמעלה, רוצה להגיע לירח, רוצה להגיע למאדים,
רוצה להגיע מחוץ לגלקסיות, מחפשת תקשורת עם אנשים אחרים שאין לכם מה לדבר עם שום נפקא מינא, כאילו זה לא.
זוהי צורת חשיבה מערבית וזו הסיבה שהמערב,
הזכרנו את זה באחד השיעורים כבר,
למרות שאבק השרפה והדפוס היו ידועים במזרח לפני המערב,
ולמרות שהמתמטיקה שאנחנו מכירים, האלגברה, אלגברה זו מילה בערבית,
נכון? אל גבר, להתגבר, מקורה במצרים הערבית,
הם לא ידעו לעשות עם זה שום דבר ולפתח את זה קדימה,
ואילו המערב, כשהחוכמה הזאת הגיעה אליהם, אמרו, אה,
אם זה ככה,
אז אני יכול להגיע גם לשם,
אז אני גם יכול להגיע גם לשם,
וככה בעצם משתלטים.
הראשון שמביא את זה לידי ביטוי זה אלכסנדר.
כל האימפרטורים עד אלכסנדר שאנחנו מכירים,
עדיין נלחמים מלחמות מה שנקרא בילטרליות, אזוריות.
הוא רוצה להיות ההגמון באזור.
אז מלך בבל אומר, אני תקוע, אני בבבל שם נהר פרת,
אני רוצה מוצא לים תיכון, ים תיכון ייתן לי שליטה בכל אזור, אגן הים התיכון אולי, וזה, מסחר, אז אני אעשה מלחמה,
אני אכבוש את מצרים, אני אכבוש את זה, אני אכבוש, ככה אני פה באזור,
יהיה לי מוצא.
הגמוניות יחסית אזוריות.
מה יש למלך יוון לחפש בהודו?
זה כתוב, נכון?
כתוב, איך קראנו את זה?
אייל אשר ראית זה פרס ומדי. והצפיר, צפיר עיזים,
בשפת חז״ל, בשפת התנ״ך, יש ארבע בהמות.
מהם הבהמות? שור,
כבש,
נכון?
עז ו...
לא, בהמות, בהמות. ו...
ואייל.
לא, כבש ואייל זה אותו דבר.
בעצם, אז אולי שלוש, כן, יש שור,
כבש
שזה אייל ועז.
אולי יש עוד אחת, אני לא זוכר, תכף אני זוכר.
מה זה שור?
עכשיו כל אומה סוגדת כאילו לזה שלה.
אז שור, או כל אומה, משהו מבטא. אז שור זה הכוח הכלכלי, פר, שור זה פר.
פר,
בלשון הקודש זה שער שמשמעותו פריצה.
ולכן המילים פרם, פרק, פרר, פרש, פרד, פרץ,
פרח, זה הכל,
זה שער, אותו שער, טוב, זה אחד השערים הכי חשובים בלשון הקודש, זה שער פרשת.
כבש, זה עדר,
חוק העדר, הולכים ככה כולם ביחד.
עז, עז הרים,
היא חוצפנית, יש לה תעוזה בלתי רגילה, היא לא,
הרי, היא מדלגת, מקפצת.
זה ביטוי לעזות.
אז אני מזכיר לכם, כאן הוא מדומה לעז.
בחלום הראשון,
מה אמרנו מלכות יוון?
דומה למי?
לא לדוב, זה פרס.
למי? איזה חיה?
לא, לא,
לאופרד.
נמר.
נמר.
בחלום הראשון הראשון היא דומה למעיים, היא נחושת. נחושת אמרנו זו היכולת כאילו להעיז ו...
נמר זה גם כן חיה, הווה עז כאן נמר.
נמר זה חיה עזה.
הוא, יש לו עזות לתקוף וכל זה.
ג'ירפות לדוגמה,
אף אריה לא יעז לתקוף ג'ירפה לבד. הם יבואו בלהקה ואולי יצליחו. נמר יכול לטפס על עץ,
תשחקו שג'ירפה תבוא לאכול מהעץ ותפוס אותה על הצבא.
מין עזות כזאת.
אז מדהים.
מה העזות?
כאן זה ראשית, אני ממש רוצה להעביר לכם את זה בעומק הלב, זה ראשית המדע המערבי,
שהוא עז פנים.
זה חוצפה שאין כדוגמתה להגיד, אני אעיף מטוס באוויר. איך תעיף מטוס באוויר? מה זה הברזל הזה? איך הוא יעוף? אני אעיף, אני אמצא, אני אגלה.
זו חוספה שאין כדוגמתה לנסות לגלות איך כדור הארץ מסתובב, הירח לא נופל.
עזות, אני אגיע, אני ארעה, אני אעשה הכול.
עזות.
זה התרבות,
זה עומק התרבות המערבית,
הדבר הזה.
צפי ריזים.
מה יש למלך מיוון לחפש בהודו?
זה כבר לא הגמוניה אזורית. אם אתה ביוון, אתה תכבוש את יוון, את איטליה,
תלך טיפה לבלקן, טורקיה תגיע הכי רחוק, תעלה טיפה למעלה, צפונה,
תכבוש את גרמניה אולי,
אבל הודו זה לא רלוונטי כבר אליך. לא, אבל יש שם עוד דברים שאולי אני יכול לגלות.
יש שם תרבויות שאני רוצה לגלות.
משם התחיל הרצון של האנושות המערבית לכבוש את העולם, לגלות אותו, למפות אותו, לארגן אותו, הגוגל ארס הזה שאתה מחזיק אותו בכף היד שלך, ומסובב, יודע מה קורה בכל מקום, ועולה ויורד.
זה העוצמה של המין האנושי. זה מתחיל כאן.
את זה דניאל רואה.
את זה דניאל רואה,
וכמו שהזכרנו כאן כמה פעמים,
הוא לא נבהל מזה, אלא הוא נבהל,
שנייה,
הוא לא נבהל מזה אלא הוא נבהל,
הרי כתוב כאן במפורש שהקרן נשברת לארבע.
הזכרנו כמה פעמים, אלה הם ארבעת הדיאדוכים,
ארבעת המלכויות, המחוזות אם תרצו,
שמתגבשות אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון,
לא ברור אם במחלה או בזיהום, במה שלא יהיה,
איפשהו באזור הודו.
ואז יש לנו כאן, פה,
שני דיאדוכים, בית סלווקוס,
צפון סוריה, צפון מזר סוריה, בית תלמי, מצרים,
ובאירופה בעצם מתפתחת רומא, ומה שאחרי זה יקראו ביזנט.
אבל מבין כל הארבעת האלו הולכת וצומחת אימפריה אימתנית אפילו יותר מיוון.
ירשה מיוון את כל המדע והחוכמה,
הוסיפה מה שלא היה מפותח אצל יוון, סדרי שלטון מאוד מאוד מהודקים של שלטון העם, פיתחה.
הרי יוון
היה ביוון את אתונה ואת ספרטה.
אתונה הייתה מקום החוכמה והפילוסוף והמדע, וספרטה, ספורטאים, ספרטה הייתה מקום שגידלו לוחמים.
אתה היית בצבא כבר?
צרכנים. צרכנים היית?
יפה. המקצוע הלוחם.
מה צריך כדי להיות לוחם?
היום צריך לדעת להעיף רחפנים, זה מה שקורה היום.
אז
היה צריך להיות, לדעת לרוץ,
כל המקצועות שאתה רואה באתלטיקה היום,
באולימפיאדה, זה הכל מספרטה, קחו.
כדי להיות לוחם צריך לרוץ 100 מטר הכי מהר,
צריך לדעת להאדוף כדור ברזל,
צריך לדעת לזרוק כידון,
חנית,
לטפס על איזה מוט, זה הכל מקצועות של לוחמים בעצם. נשאר מזה רק ספורט כביכול, אבל זה ספרטה.
וכמובן אין מקום לזקנים, אין מקום לנכים, אין מקום לזה, חינוך ספרטני.
תחשבו שרומא עוגמת אליה את הכל,
גם את אתונה וגם את ספרטה.
והולך ומתפתח כאן איזה מונסטר,
שאתה מסתכל על ההתחלה שלו,
אתה לא רואה את הסוף.
אתה לא רואה את הסוף.
זה לא נגמר.
רומא, רומא, רומא, רומא, רומא, רומא, רומא, עוד, עוד, עוד. לא נגמר.
לא נגמר.
בשלב מסוים גם רומא נהיית נוצרית.
הקיסר קונסטנטינוס
מקבל את הדת הנוצרית כדת האימפריה הרומאית. אז עכשיו זה שתי עוצמות שמתחברות יחד. הנצרות עם רומא.
מה שאתה אומר. דניאל רואה את זה.
דניאל,
עד הרגע הזה,
חי בחוויה שעוד אותה 70 שנה אנחנו חוזרים לארץ ישראל. פתאום מראים לו שזה ההתחלה של ההקדמה,
של הפרומו של ההתחלה.
כי זה הולך, והולכת להגיע יוון, ואחריה רומא.
אתם יודעים, בדיוק חשבתי על זה השבת.
אנחנו אומרים בתפילת שבת, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.
אנחנו נמצאים במצב של להגיד בבוקר חסדך.
מי לא רואה את חסד השם יתברך?
הכל ברור, הבוקר.
אנחנו בבוקר של גאולה, כולם רואים, ארץ ישראל נבנית.
נכון, ובני ירושלים, כתוב, ירושלים עירך ברחמים תשוב.
מה זה ברחמים תשוב?
מה זה לשוב לירושלים ברחמים? מה הכוונה?
רחמים בכל מקום זה תהליכים.
תהליכים.
אז אתה עכשיו נכנס לירושלים.
כל מי שהגיע למכון מאיר זכה הבוקר לעמוד הפקקים בכנפי נשרים.
כל ירושלים חפורה.
איפה שאתה לא הולך,
הכל חפור, הכל פקקים.
בדרך חברון, הרכבת שם עובדים.
פה, בכניסה לעיר, הרכבת. בכניסה לעיר פה, בנייני האומה.
איפה שאתה לא הולך,
בגבעה הצרפתית, גם שם עושים את המחלף של הגבעה הצרפתית.
כל ירושלים, אמר לי איזה חבר שהוא מהנדס במשרד התחבורה, הוא אמר לי, תקבל עצה טובה מסחבק.
צא, תחזור בעוד חמש שנים.
עצה טובה.
זה נקרא לשוב לירושלים ברחבים, מישהו יש לו כאן ספק, אנחנו לא רואים בעיניים מה שקורה, אנחנו רואים בעיניים את ירושלים נבנית כמו שלא נבנתה מעולם, נחפרים בה, כזה, הרים, מדהים.
זה להגיד בבוקר אסדיך.
אלפיים שנה
זה היה להגיד אמונתך בלילות.
לילה,
חושך, גלות.
אתה מאמין שיום אחד זה ייגמר,
אבל זה נורא קשה.
המדרש, מה אומר המדרש?
אומר המדרש,
עכשיו, קראנו את זה.
והנה אימה,
חשכה גדולה נופלת עליו.
אז המדרש אומר, אימה זה מלכות זה.
חשכה זה יוון שהחשיכה עיני זה. גדולה זה מלכות הרביעית.
אדום.
וגם בהארץ תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
אז גם כן, תוהו זה מלכות מצרים, בוהו זה.
חושך זה מלכות יוון, על פני תהום
זה מלכות הרשעה.
כשאתה מסתכל למטה בתהום אתה לא רואה את הסוף.
הייתם פעם באיזה תהום כשאתה מסתכל, אתה צורק צעקה, הא, הא, הא, הא, הא, ככה מתגלגל.
אז דניאל רואה את זה ונהיה חולה.
הוא נהיה חולה, מה?
כאילו, מה אני אמור לדווח לשולחיי?
שבסוף יהיה בסדר.
2300. אפשר היה לחשוב על 2300 ימים, גם זה הרבה זמן. כמה זה 2300 ימים?
כמה?
2300 ימים?
שבע שנים, זה גם לא מעט,
אבל כאן מדובר על אלפיים שלוש מאות שנים. בואו נקרא עוד פעם את המלבים.
אז אומר המלבים ככה
ויאמר אליי, המשיב פנה בתשובתו אליי
נגמר, נעשה את זה ככה, ואז יהיה לי יותר קל. כן, נעשה ככה.
צילמתי את זה כי לא היה לי...
כן, הנה.
ויאמר אליי, אומר המלבים על הפסוק הזה, אלפיים שלוש מאות.
ואני רוצה להגיד לכם, אתם יודעים שאני גר, איפה אני גר?
נחתיק.
אז מה, פתח תקווה תמיד אומרים, זה מקום כזה אפור,
אין ים מצד אחד, אין קברי צדיקים מצד שני,
אין איזה אתר ארכיאולוגי מצד שלישי,
אין קזינו,
אין בית מלון, יש לכם איזה בית מלון, ופתחו, פתחו, מלא דתיים ברוך השם, אבל הכל כזה, נכון,
פיוק,
אומרים כאילו פיוק, חלילה, כן, מקום מקסים פתח תקווה לדעתי,
מקום מדהים, אנשים טובים מאוד,
אבל תכף תראו שפתח תקווה היא קשורה קשר עמוק
לגאולה, לא רק.
ויאמר אלי המשיב, פנה בתשובתו אליי,
עד ערב בוקר 2300. הזמן עד שיהיה ערב, דהיינו עד החורבן, שיבוא על ידי הרומים,
ועד שיהיה שנית בוקר, דהיינו עד הגאולה העתידה,
יתארך 2300 שנים.
זה כמו אישה שבעלה נעים, אמרו לו, תקשיב, הוא יחזור, אבל בעוד 2300 שנים. מי יהיה פה על זה?
ואז, ונצדה קודש,
יוחזר הקודש אל צדקו כמקדם,
דהיינו הבית המקדש וקדושת ישראל.
וגם יש לפרש שאז יכופר הפשע בקדושת ישראל יצדק,
שמאז והלאה יכירו כל העמים צדקם וידעו כי צדקו בתורתם ובמונתם ישראל,
ונלבו גורמים אל השם ביום ההוא.
טוב,
והנה,
אם נחשוב זמן זה מאת החורבן הראשון,
אם ניקח אלפיים שלוש מאות מחורבן בית ראשון,
שהיה בשנת ג' אלפים ש״ל״ח,
יגיע הזמן בשנת ה' אלפים ת' ר' ח'
בבוקר לך בשנת
תרלח
את ציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים וכו' וכו'.
אלפיים שלוש מאות, בום, פתח תקווה.
מה כל כך מיוחד ביסוד פתח תקווה?
מה, מה, מה, מה? כן, אבל מה מיוחד?
מה?
מה מיוחד מבחינת תהליך הגאולה? שימו לב,
פתח תקווה הייתה תחילתו של תהליך שהיום אנחנו קוראים לו העלייה הראשונה,
בסדר?
העלייה הראשונה זה 25,000 יהודים שעלו מייסוד פתח תקווה,
יותר הלך זה 1878,
עד
1905, זה כאילו משך העלייה הראשונה.
זוהי, מה זה?
מי שעשה את העלייה הזאת היו אגודות חובבי ציון
בכל עיר באירופה היה אגודות, היה אגודות של משכילים, אגודות של בונד, היה גם אגודות חובבי ציון
היו 600 אגודות כאלה
כולם המחנה המשותף שלהם שהיה להם ציון בשם
חובבי ציון, דורשי ציון, לציון, מבקשי ציון, לציון נלך, היה 600 אגודות כאלו שפעלו כל אחת בפני עצמה
והיה להם פעם אחת ועידה, ועידת קטוביץ',
שכינסה את כל אגודות חובבי ציון, מי שכינס אותה היה הגאון הגדול המופלא בדורו,
הרב שמואל מוליבר,
זכר צדיק לברכה.
מזכרת בתיה, לדוגמה,
שהתייסדה אחרי פתח תקווה,
היא הייתה מושבה חקלאית שהביאו כבר אנשים חקלאים מרוסיה כדי שישבו את מזכרת בתיה, ושם במזכרת בתיה היה את האירוע הגדול של השמיטה הראשונה,
שמיטת תרמ״ט,
כן?
תרמ״ט הייתה שמיטה שאז היה הפולמוס הראשון של היתר המכירה.
הרב מוליבר פסק היתר מכירה וחכמי ירושלים התנגדו ואנשי מזכרת בתיה הם רצו ללכת עם חכמי ירושלים והברון נכנס בהם וכל זה.
כל פנים העלייה הראשונה,
למה זה חשוב?
זאת פעם ראשונה בהיסטוריה,
מאז
קורבן בית שני,
שעולים לארץ ישראל יהודים לא מטעם דתי של להגיד תהילים ליד הכותל ולהיקבר פה,
אלא מטעם של יישוב הארץ,
של ליישב את הארץ, להקים פה מושבות.
כשהרצל מתחיל את התהליך שלו, של הציונות המדינית, יש בארץ כבר 22 מושבות.
חלקם הגדול קמות בזכות עזרתו של הברון רוטשילד.
אחת התמונות הכי מרגשות שיש,
שאפשר לראות, זה במי שרואה במוזיאון הנדיב,
בזיכרון יעקב,
את הלוויית הברון רוטשילד.
הרב ברון רוטשילד נפטר לפני קום המדינה.
זה מעניין אתכם, כן?
כן. קצת היסטוריה, כן. הוא ציווה, הוא ציווה, הוא אמר, לא אם תקום. כשתקום מדינת ישראל,
ברור לו שזה יקום,
הוא ציווה להעביר את כל האדמות שלו
לרשות המדינה. היה לו יותר אדמות מהקקל.
הוא קנה באופן אישי יותר אדמות מהקרן הקיימת לישראל, 500 אלף דונם,
והוא ציווה להביא אותו לקבורה בישראל.
לא זוכר באיזה שנה, 1950 ומשהו,
מדינת ישראל שלחה אונייה מיוחדת של חיל הים לצרפת,
הוציאו אותו מהקבר יחד עם אשתו,
הביאו אותם במשט מיוחד לארץ ישראל וקברו אותו בזיכרון יעקב בגן הנדיב.
את הקבר שלו, רואים תמונה, עומדים מלא מלא אנשים עם שקי אדמה על הכתף ועל כל שק כתוב בנימינה,
גבעת חביבה, פרדס חנה,
זיכרון יעקב,
פתח תקווה,
אזכרת בתיה,
מכל מושבה הביאו רגבי אדמה וכיסו אותו ברגבים הללו.
שהוא הקים, כן,
חלק גם על שם... וזה כולם אותו דבר. מי שמכיר, זה אותו רחוב ראשי בפתח תקווה, במזכרת בתיה, בזיכרון יעקב. זה אותו רחוב ראשי, בית כנסת גדול שנראה אותו דבר, ונקרא תמיד בית יעקב, על שם אבא שלו.
יש מקומות שהשכילו לשמר את זה בצורה מאוד יפה כמו במזכרת בתיה,
יש מקומות שפחות השכילו לשמר את זה בצורה יפה, אולי כמו בפתח תקווה, אבל...
כן, זה העניין.
אז הפעם הראשונה שבה יהודים
יהודים עולים לארץ ישראל מטעמים לאומיים,
ולא מטעמים של להתפלל בארץ, להגיד תהילים ולהיקבר בארץ אבות, אלא כדי להקים פה יישוב עברי חקלאי,
זה קורה באותן תקופות של מה שאנחנו קוראים העלייה הראשונה,
כשהכותרת, השיא, המבטא של כל האירוע הזה, זו מי?
זה פתח תקווה.
כי כמו שהוזכר,
פתח תקווה הוקמה על ידי אנשים, יראי שמיים,
תלמידי הגאון מווילנה, ביניהם רבי יואל משה סלומון וכל החבר'ה האלה בעצם הם היו נחלת שיבה, הם הקימו את נחלת שיבה
פה בירושלים, יצאו מהחומות
הכל מתוך תלמידי הגאון, מתוך רצון לגאולה, גאולה
אבל לא הספיק להם פה נחלה, גם על נחלת שיבה אמרו לאנשים שלהם תבקשו גט מהבעלים שלכם, הם השתגעו
אבל לא הספיק להם השיגעון הזה, אמרו עכשיו נלך לעשות מושבה חקלאית
אז הם הגיעו
בדקו כל מיני גמות, הגיעו עד לפתח תקווה,
ויש כידוע ויכוח גדול בין פתח תקווה לבין ראשון לציון,
כי פתח תקווה יושבה ב-1878,
ואז נעזבה.
מתי היא נעזבה?
באיזה שנה?
בשנת
1880 היא נעזבה.
למה היא נעזבה בשנת 1880? מה היה?
היה שמיטה, בדיוק.
השמיטה.
לא הצליחו להחזיק מעמד. ואז בשניתה הבאה של תרמ״ט כבר
עלו על היתר מכירה. היא נעזבה, סליחה, ב-82.
82, כן, 82. ואז ראשון קמה. ב-82 ראשון קמה, ואז ראשון החוצפנים אומרים אנחנו ראשונים.
אנחנו היום המושבות. אבל הם לא היום המושבות. פתח תקווה היה המושבות.
מה זה?
כן.
הטורקים.
הטורקים שלטו.
הקימו. אפשר לגבות עוד מיסים? תקימו מה שאתם רוצים.
נגבה עוד מיסים, אין שום בעיה.
מביניה, אנחנו תקימו מה שאתם רוצים.
קנו את האדמות והקימו.
אז לכן כשהמלבים דוקר את תרלח,
הרבה שנים לפני כן,
הוא בעצם דוקר את ראשית התנועה הלאומית,
והבונבון של העלייה הראשונה נקרא לזה, הפרח של העלייה הראשונה, פתח תקווה.
זה תרלח.
אבל זה לא מסתיים פה, המלבים אומר, כבר אמרתי לכם שצריך,
המלבים אומר, זה נקרא לחשב את הקץ,
אתה מנסה מכל מיני כיוונים,
ואנחנו יודעים רטרואקטיבית שכל כיוון שהמלבים דקר היה נכון.
פתח תקווה, דבר אחד.
אבל, אומר המלבים,
יותר הגיוני להגיד, אולם ממה ש... זה מעניין אתכם, כן?
חישובי קיצים, כי בסוף השיעור אני גם מחשב, לא פעם, אבל בהמשך השנה אני מחשב לכם גם את הקץ קדימה.
מה?
סופית הכוונה אבל, בסדר?
זהו.
אז אה...
אולם ממה שאמר סתם ולא הזכיר שיתחיל החשבון מזמן החורבן,
מבואר שהחשבון מתחיל מיום שדיבר עם המלאך.
הכי הגאוני להגיד שהחשבון מתחיל 2300 מהיום שהמלאך דיבר עם דניאל.
אז מה יוצא?
דהיינו משנת ג' אל בלשצר, שאז ראה חזון זה,
וזה היה בשנת ג' אלפים שפח.
ואמר שמן השנה ההיא עד שיהיה החורבן ואחריו הגאולה יימשכו אלפיים ושלוש מאות שנה.
ויגיע הגאולה לא יאוחר מה' אלפים תרפח.
אבל אז מיד אומר המלאבים וכבר ביארנו בשיעור שעבר
שחשבון עידן ועידנים ופלאג עידן מגיע ל-האלפים תרשעים ג' שהוא טו שנים קודם מפני שמין הפסק ממשלת הקרן זעירה שבו דיבר למעלה עד בניין המקדש והקרבת התמיד שבו דובר כאן יארך טו שנים שכבר מבואר בדברי חזל שימי ביאת בן דוד יתארך שבוע אחד וימי גו גו גם כן יתארכו שבוע אחד הרי יו דלת שנים עד בניין המקדש כלומר הוא אומר יש לי איזה טווח של 15 שנה שהוא מוכיח אותו
שאני תמיד צריך להקדים.
אז בשיעור הקודם יצא לו תרשעים ג', תרשעים ד',
פה יוצא לו תרפח אבל צריך לקחת 14 שנים, עוד פעם הוא מגיע לאותו תאריך. הוא דוקר פעם אחרי פעם את תאריך פתיחת מלחמת העולם הראשונה.
וכל מי שלמד מעט היסטוריה יודע שמלחמת העולם הראשונה פרצה מהסיבות הכי מוזרות.
מלחמת העולם השנייה פרצה מסיבות מובנות.
היטלר, יש לו אספירציות התפשטותיות,
הוא לוקח את חבל הסודטים,
לכולם ברור שהוא מטורף.
על הטאומה של מלחמת העולם הראשונה אבל מלחמת העולם הראשונה פרצה כמו שאומר אבי עמי כלום, לא ברור בכלל למה היא פרצה ההוא ירה בהוא, ההוא עצבן את ההוא, ההוא קילל את ההוא, פחות או יותר ככה כמו שמתחילים את הדת רחוב
מה?
זה לא רק שירה את הראשון, אוקיי אני רואה שאצל אוסטרי התנקשו בו, האוויר היה מלך דלק של שנאה בין העמים
אבל עד היום לא מצליחים להבין בדיוק, אין איזה סיבה,
אף אומה לא הכריזה מלחמה על אומה אחרת, ההוא התנקש, ההוא עשה, הכל התחיל להידלק.
לא ברור, והמלבים דוקר את הנקודה. עכשיו אני אומר עוד פעם, רבותיי, מלחמת עולם זה אירוע שלא היה.
אומות נלחמו זו וזו תמיד, אבל מלחמה שכל העולם נלחם בכל העולם,
לאורך ארבע שנים,
כבר...
איימן איזה שנה כבר. כן, כן, זה ה...
היא פרצה ב-1914, כן, אז זה כאילו, במשך אותה שנה.
אז זה ה... כן, כן, נכון, נכון, אנחנו,
המביץ לארץ ותרעד,
המביץ לארץ ותרעד ייגע בערים ויישנו, ככה אומרים, המביץ לארץ, הקדוש ברוך הוא הביט לארץ, בתשע״ד האדמה רעדה.
אז אנחנו היום רטרואקטיבית מבינים היטב, היטב, היטב,
כמה מלחמת העולם הראשונה, והמחתרת נילי,
שהרבה לא מספיק מכירים אותה, אבל היא תרמה תרומה קריטית ביותר להצלחת הכיבוש של הבריטים את ארץ ישראל,
כמה המלחמה הזאת
הייתה משמעותית בתולדותיה של התנועה הציונית,
כן? כי אחרי מלחמת העולם הראשונה ויצמן נהיה מנהיג התנועה הציונית המדינית, הבריטים היו חייבים לו אין ספור חובות, מה שהוא אמר הכל קרה,
כולם זה, ובאמת הבריטים לפחות בוודאי בעשור הראשון 1920 עד 1930,
כולם מכירים, יש פה כל כך הרבה נתונים על הדבר הזה, עוד שנייה,
כן, אבל כן, אפשר לדעת, הכל כתוב בספרים,
גדוד העבודה, מי הקים את גדוד העבודה,
מי שילם על גדוד העבודה? כביש טבריה צמח, כביש ג'דה נצרת, מי שילם על הדברים? צריך לשלם לפועלים, זה הפריטים.
כי הגיעו לכאן מלא מלא עולים, ולא היה להם מה לעשות. אז הם אמרו, טוב, בואו נקים גדוד עבודה, ונעשה כאן עבודת תשתית כדי להתחיל פה לפתח את הארץ.
הם השקיעו כאן כסף בפיתוח הארץ, בעשר השנים הראשונות.
כמו שאמרנו, ב-33-34 ווקופ נותן אישור להקים פה נמל.
הם היו מושקעים פה גם בכסף וגם באידיאולוגיה.
והדרמה הגדולה הזאת נדקרת על ידי רבנו המלבים כבר לפני 200 שנה, התאריך המיוחד הזה, או תרלח
או תרעג תרעד.
מכאן ואילך,
מכאן ואילך, אנחנו בעצם,
סליחה, מכאן ואילך אנחנו סיימנו את הדילוג, אנחנו נחזור חזרה לפרק ה'
לנבואה, לחלום האחרון
שנאמר במלכותו של בלשצר, המלך הבביא האחרון,
ובעזרת השם נתקדם.
חזקו ואמצו רבותיי, שבוע טוב.
