לא, לא, זה בלי דפים.
מדרש מוכר,
אני אקרא לכם אותו.
אומר המדרש פרי עץ אדר אלו ישראל.
מה אתרוג זה? יש בו מאכל וריח. כך ישראל, יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
כפות מרים אלו ישראל.
מה התמר הזו? יש בה מאכל ואין בה ריח.
כך אין ישראל, יש בהם בני אדם
שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
ענף עצבות אלו ישראל. מה הדס? יש בו ריח ואין בו מאכל.
ככה הם ישראל, יש בהם בני אדם, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
בערבי נחל, אלו ישראל,
מערבה זאת,
אין בה לא מאכל ולא ריח, ככה ישראל, יש בהם בני אדם,
שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
זה החלק המוכר של המדרש.
יש לו עוד משפט וחצי, פחות מוכר.
אמר הקדוש ברוך הוא, לאבדן אי אפשר.
מוזר, למה לאבד?
לאבדן אי אפשר, אלא יעשו כולם אגודה אחת,
ואין מחפרים אלו על אלו.
זה המדרש.
עכשיו, המדרש הזה הוא מדרש מאוד מאוד תמוה.
למה?
קודם כל, שאלה אחת שאלנו, מה זה לאבדן?
למה צריך לאבד? למה לאבד את האתרוג? למה לאבד את ה... מה המסורה?
אבל לפני כן יש מקום לשאול,
נגיד ככה, אני מבין את שני הטיפוסים, אני מבין את האתרוג או אני מבין את הערבה. אני מבין שיש אדם שיש לו הכל, גם תורה, גם מצוות, גם מעשים טובים.
זה מובן.
אדם גדל בתורה,
צדיק.
אני גם מבין מבחינה מציאותית
את הערבה.
כרגע לא משנה מהן הסיבות, מדוע, אבל אדם לא יודע מה זה תורה, לא יודע מה זה מצוות,
לא למד, לא עשה שום, לא משנה כרגע מה הסיבות, נגיד סיבות מוצדקות,
לא השם,
אבל זה המציאות.
אבל שני האמצעים, אני לא מצליח להבין את הטיפוסים האלה. מי זה הלולב?
איך יכול להיות אדם
שהוא לומד תורה ואין לו מעשים טובים? מה, בתורה שלו לא כתוב ואהבת לערכה כמוך?
בתורה שלו לא כתוב וחיה אחיך עמך, בתורה שלו לא כתוב פתוח תפתח את ידך
ואחזקת בו
אשב תשיבם לאחיך, לא כתוב את זה בתורה שלו, הוא לומד תורה נכון, אז הוא יודע מסכת בבא מציע, מה?
אז הוא יודע ולא מיישם.
אז המדרש מדבר על כך שיש בעם ישראל אנשים,
זה טיפוסים, אתה יודע, זה טיפוס מאוד מסוכן מה שאתה אומר,
האנשים האלו,
מדברים עליהם דברים חמורים מאוד, אנשים שלומדים תורה ולא מיישמים,
זה חמור מאוד,
זה מדברים על דואג האדומי היה כזה, אחיתופל,
מה?
כתוב כאן
מעשים,
אז גם מעשים, אדם לומד תורה בלי מעשים טובים, זה אדם מעוות,
קודם כל מעשים טובים יכול להיכנס לזה גם
מצוות,
אבל גם מעשים טובים, מעשים טובים זה ודאי כולל קודם בן אדם לחברו,
אדם לומד תורה ואין לו בן אדם לחברו?
זה טיפוס מוזר וגם הפוך.
אדם,
אדם, הפוך אולי אפילו יותר קשה.
אדם יש בו מעשים טובים, יש לו מידות טובות.
יש לו מידות טובות, הוא לא לומד תורה?
הוא לא יודע שמאחורי המידות הטובות יש איזה,
מסתתרת איזה חוכמה, מסתתרת איזה פרקי אבות, ככה, ייחוד דעות לרמב״ם?
זה טיפוסים מוזרים. מה, המדרש בא לדבר לנו,
בא לספר לנו על יצורים מעוותים?
אדם שלומד תורה ולא מקיים, אין לו מעשים טובים, או אדם שלא מעשים...
אני רוצה להציע פירוש.
ולדעתי הפירוש הזה הוא פירוש קצת אולי מהפכני, יכול להיות,
בהסביר המדרש, אבל יכול לתת לנו המון המון חומר לעבודה
פנימית ונפשית בעקבות המדרש הזה.
המדרש לא אומר שהאנשים האלה לא מקיימים מצוות
או לא לומדים תורה. כולם פה עושים הכול.
יכול להיות שגם הערבה אפילו
לומדת תורה ומקיימת מצוות.
המדרש מדבר על יש בהם או אין בהם,
כמעט כמו הסלנג של ימינו.
אתה אומר, תשמע, הייתה לי בעיה בבית, בדוד.
קראתי לשכן תיקן תוך... תשמע, יש לו את זה,
יש לו את זה.
הבן אדם, אתה נותן לו משהו לתקן? יש לו את זה.
או שאתה אומר, תשמע, קניתי איזה כלי נגינה, לא יודע, קראתי לשכן שלי,
שיחק איתו דקה וחצי, בום, יש לו את זה,
יש לו את זה.
יש לו או אין לו, זה כישרון, זה נטייה.
אז כולם עושים את הכול,
הלולב, גם עושה מעשים טובים, אהדס, גם לומד תורה.
אבל השאלה, מה יש לך?
ואם זה ככה,
כלומר, יש מקום בכלל לשאול שאלה. מה המדרש בא להגיד לי? המדרש בא לשחק לי ב...
כן, בדיוק.
בדיוק. כי יש מקום לשאול שאלה קודמת.
מה המדרש בא לספר לי? סיפורים?
לחלק לי את עם ישראל לחלקים?
אני צריך לעשות את המדרש?
לענות שיש כאלה וכאלה וכאלה? מה המדרש בא לעשות לי כאן שיעור בסוציולוגיה?
באנתרופולוגיה?
אתם יודעים שבכל אוכלוסייה יש קבוצה, לא.
אם המדרש בא לדבר על יש,
אז בעצם כשהמדרש מקביל כל קבוצה למין מסוים בארבעת המינים,
הוא בעצם מגדיר את העבודה שלנו בתור מין כזה. כלומר, אם אני לולג, יש לי עבודה מסוימת.
אם אני הדס, יש לי עבודה מסוימת. והמדרש גם כנראה אומר,
אפשר לשבת כאן, בנות, יש כאן ספסל שלם פנוי מקדימה.
אל תעמוד שם.
כאן.
בדיוק.
יישר כוח.
כן אז יוצא שהמדרש
נהפך פתאום למאוד מאוד רלוונטי כי המדרש בעצם בא להגדיר
אם אני אצליח לדעת מי אני אני אוכל לדעת אוקיי נגיד שאני בן תורה לולב רוצה אז מה זה אומר נגיד שאני הדס מה זה אומר
בסדר המדרש לא בא סתם ליצור פה איזה חלוקה שאולי יכולתי לעלות עליה גם לבד מי לא יודע שבא מישראל יש כאלה וכאלה וכאלה וכאלה בכל קבוצה יש כאלה וכאלה וכאלה אז מי לא יודע
המדרש לא בא להגדיר לי את הדבר הזה אלא המדרש בא להגדיר לי את העבודה
ועכשיו בואו נתחיל לעבור על המינים ונראה לאור הדבר הזה מה העבודה.
אבל לפני כן אני רוצה להגדיר פה הגדרה מאוד מאוד חשובה.
המדרש קודם כל נותן לגיטימציה
לדבר הזה.
כלומר, אם אתה הדס,
עדיף שתהיה הדס אבות ומריח וטוב מאשר לולב מצ'וקמק.
בסדר? אל תתחפש לי מי שאתה לא.
עוד פעם, כולם עושים הכל. גם ההדס לומד תורה. תכף ננסה להבין מה המשמעות. אבל אתה תהיה מי שאתה.
ובסוף אנחנו נגיד,
כבר אני מקדים את ההתחלה, שכנראה בכל אחד מאיתנו יש את כל הצדדים.
כלומר, יש לנו צדדים שבהם אנחנו אתרוגים,
ואז צריך להיות אתרוג,
ויש לנו צדדים שבהם אנחנו לולבים,
ויש צדדים שבהם אנחנו הדסים, ויש צדדים שבהם אנחנו ערבות.
בסדר? ואז זה הופך את זה בכלל מרתק, כי זה אומר שאנחנו צריכים לעבוד את כל העוונות כולם.
להיות גם אתרוג וגם ערבה בעת ובעונה אחת. לא תמיד פשוט.
בואו ננסה להבין מה זה אומר.
מה זה אומר? אם נגיד, מה?
ארבעת אבנים באדם. כן, דומה, מזכיר.
בואו ננסה להבין מה זה. בואו נדבר על לולב.
אדם אומר, אני לולם.
מי זה לולם? אחד שיש לו, תשמע, הוא אוהב ללמוד תורה. אוהב ללמוד תורה. אתה אומר, תשמע, יש שיעור חדש, פה.
מספר לו, נפתק. יצא ספר חדש, רץ לחנות, מיד קונה אותו. יצא, אין, היה חלק, אגרות ד', אגרות ו', אגרות ח', הוא חייב להשיג את ה...
יש לו את זה.
אומרים לו, תשמע, בוא, צריך לארגן איזה פרויקט של חסד או משהו, תשמע, לא, זה לא כבד על ה... תבוא, אני מוכן לבוא להעביר שיעור שם, אבל לארגן זה לא... אז הוא, יש לו,
כן, הוא נמשך ללימוד תורה, יש לו את זה.
בינגו,
בינגו.
מה התכונה של הלולב?
כבר כבודו עלה פה על הנקודה הראשונה, יש לו טעם.
הטעם נמשך ללימוד תורה?
צריך שלדברי התורה שאתה לומד יהיה להם טעם.
כלומר, תגלם בהם טעמים חדשים.
בסדר?
אפשר לקרוא לזה לימוד בעיון, לצורך העניין.
תעמיק,
שזה יהיה עמוק.
שיהיה בזה,
כן, לא רק לעבור ולדעת מה כתוב, אלא מה עומק הדברים,
מה הסברה שלהם.
וממילא גם,
בתוך הדבר הזה, מה טעים לך?
זו בחירה לגיטימית בתוך לימוד תורה.
מה טעים לך? למה אתה נמשך? הרב קוק כותב את זה בעוריית התורה,
שהרבה אנשים יצאו מעולם התורה כי שמו אותם לא על החלק שלהם
בעולם התורה.
יש אחד אוהב גמרא, שמו אותו לומד הלכה, אחד אוהב הלכה, שמו אותו לומד מדרש, אחד אוהב מדרש, שמו אותו לומד תנ״ך.
תברר בתוך הדבר הזה. קודם כל טעם, צריך שיהיה טעם.
טועמי החיים זכו.
טוב לי תורת פיך מאלפי זהב הכסף, נכון?
הערב נא.
אז עיקר לימוד תורה הוא לימוד תורה שמביא לכלל טעם, כלומר,
שמבינים את טעמי המצוות, את טעמי הסברות,
את טעמי הסוגיות.
לומדים סוגיה, נגיד שהם קודם כל מארגנים את כל הסוגיה, מסדרים את התרשים זרימה הזה,
מה השאלה הכי משמעותית? למה?
למה נאמר הסברה הזאתי? ולמה נאמר הסברה הזאתי? מה סברת המחלוקת?
מה הטעם? מה היסוד הוא לעובר? איזה מימד של העמקה? זה הדבר הראשון בלימוד תורה.
לא רק לחזור ולצטט
ולהיות בכיס זה דבר חשוב, אלא הדבר המרכזי זה טעים,
שיש איזה טעם,
בסדר?
זה דבר אחד. דבר שני בלולב,
אם אדם הוא נמשך לזה,
איש או אישה, יש לולב ויש לולבית,
ישר.
לימוד בדרך ישרות.
גם לדעת להודות על האמת,
אם אדם לא יודע,
גם לא להתבייש ללמוד מהקטנים ממך.
אבל גם הלימוד עצמו צריך להיות בדרך ישר. האלוהים עושה את אדם ישר, בלי פלפולים, בלי סיבוכים, בלי לזפור.
אתם יודעים שרבנו הנציב אומר שאם אדם הוא עקום,
אז הוא גם יעקם את התורה.
לכן מתחילים את התורה מספר בראשית,
קודם כל כדי לקנות מידות טובות וישרות,
כדי שאדם לימד את התורה,
אז היא תפגוש נפש ישרה, ואז התורה תצמיח אותו. אבל אם האדם הוא עקום,
אז התורה תעקם אותו עוד יותר.
אז זה לא צריך להיות ישר.
אם אתה לומד בין תורה לומד תורה, סברה ישרה.
סברה ישרה. והרבה פעמים סברות ישרות הן סברות אנושיות.
סברות של בני אדם.
סברות ממוניות, לפעמים.
כן? אז זה
זה הדבר השני.
אתם יודעים,
כן, זה צריך כמה שאפשר, אתם יודעים, רש״י,
רש״י זה דוגמה לפרשן ישר, רש״י בחלק מהמקומות כותב בתורה,
לא ידעתי פירושו.
עכשיו רש״י לא חייב לכתוב לא ידעתי, הוא יכול פשוט לדלג,
הוא הרי לא מפרש כל פסוק.
אז הוא יכול לדלג אם אתה לא יודע, תדלג, לא.
רש״י אומר ככה, איפה שדילגתי זה בגלל שרציתי לפרש,
איפה שדילגתי זה כי אין מה לפרש.
איפה שכתבתי לא ידעתי,
זה רציתי לפרש אבל לא הצלחתי.
אז אני כותב לא ידעתי.
אז מה זה אומר? זה אומר שלאורך אלף שנים מאז שרשי נפטר מיליוני יהודים כל שנה יודעים שפה רשי לא ידע.
זה נקרא להיות ישר.
רשי אותיות ישר.
נכון? ישר. אז הלולב הוא ישר.
יש לו טעם,
הוא ישר,
יש לו לב.
כי אומרים לולב לא לב.
מי שלומד תורה צריך ללמוד תורה עם הלב.
וידעת היום והשבותה אל לבביך.
כלומר ללמוד עם לב פתוח
ברצון
לקיים את מה שאתה לומד, להשתנות,
שהדברים ייכנסו לתוך הלב,
שלא יהיה לימוד מן השפה ולחוץ,
שלא יהיה לימוד שעושה פרי.
זה נקרא, בסדר, נקרא לימוד,
בעצם רבי נחמן נתן את היישום הכי משמעותי ללימוד עם הלב. מה רבי נחמן אמר?
צריך לעשות מהתורות
תפילות.
זה לימוד שעושה, אתה לומד משהו, הדבר הבא, אחרי שאתה לומד, אתה נורא רוצה לכסוף לזה.
אז להיות שם, אז תתפלל על זה.
אז צריך להתפלל על התורות.
יש כאלה שעושים מהתורות תפילות, יש כאלה שעושים מהתפילות תורות. בזמן התפילה לומדים תורה.
לא תמיד זה רעיון טוב, כן?
אז זה נקרא לא לב.
ולולב בגימטריה,
לולב בגימטריה חיים.
לולב בגימטריה חיים,
כן, תורת חיים.
תורה שמרוממת את החיים, תורה שמעצימה את החיים. אם אתה לומד איזה תורה והיא מכווצת אותך, ואתה נכנס לאיזה מקום של חומרות וקיבוצים וכל זה,
לא.
מי שלומד תורה, התורה צריכה להעצים אותו, לשמח אותו, את לו כוח.
לאחרים כוח.
והדבר המרכזי, אם אתה לולב,
אולי הדבר הכי מרכזי בלולב זה שהוא מחבר אחרים אליו.
קל מאוד להתחבר אל הלולב.
לאתרוג קשה להתחבר, הוא כזה מעוגל, הערבה והדס אין להם מספיק כוח.
הלולב יש לו מספיק עמוד שדרה כדי שאפשר יהיה להתחבר.
אתה לולב, אתה בן תורה, אתה זה,
תלמד אחרים.
למה אין סביבך עוד איזה שלושה ארבעה מינים שאתה מלמד אותם?
למה אתה לא מעביר שיעור?
למה אתה לא מעביר שיעור?
רבותיי, כל אחד יכול להעביר שיעור, תדעו לכם.
כל אחד.
הרבי היה אומר, אתה יודע א', תלמד א',
אתה יודע ב', תלמד ב'.
אנשים אומרים, אני לא יכול להעביר שיעור באיזה משהו, סוגיה לעומק, אני לא ראוי להעביר שיעור.
פרקי אבות אתה יכול ללמד?
כן.
מסילת ישרים אתה יכול ללמד? כן.
ילכו דעות לרמב״ם אתה יכול ללמד? כן. למד!
מה שנראה נראה פשוט, לאנשים שלא פגשו את זה מעולם, זה נראה להם חידוש החידושים.
מה זה, בשביל מי שלא פגש רמחה למסילת ישרים לקרוא מסילת ישרים? מבחינתו זה 20 עולמות קדימה.
מה יקרה אם כל מי שיודע משהו ילמד אחרים?
יעשה לידו שיעור של שלושה חבר'ה, ארבעה חבר'ה, ככה חבורה קטנה.
פעם בשבוע במקום העבודה, בצבא, פותחים איזה משהו, ככה, בכיף, בטוב.
תהיה כאן מהפכה.
אז זאת עבודת הלולב.
עבודת הלולב ללמוד עם טעם,
עבודת הלולב ללמוד בצורה ישרה,
לא בצורה עקומה,
עבודת הלולב
ללמוד עם לב,
עם לב פתוח, להתפלל על מה שאתה לומד, לחיות את זה,
כן, לו לב, חיים, ועבודת הלולב ללמד,
ללמד אחרים.
הרב יגון תמיד אומר, נכון?
יש לך, אומר, תמיד אומר,
אנשי לומד בקיבוצים, יש לך משהו טוב, איך תספר לחבר'ה.
נכון?
יש לך משהו טוב, תספר, תעביר הלאה לאחרים.
זה לולב.
טוב, בסדר.
יש טיפוסים אחרים.
אתה אומר לו, תשמע, יש שיעור של איזה רב.
שיעור, מגיע, אחרי דקה, נרדם.
אתה אומר לו, תשמע, יצא איזה ספר, קונה.
נשאר על הספרייה, לא פותח אותו.
כלום.
אתה אומר לו, תקשיב, צריך לארגן.
מה? מה צריך לארגן? קדימה, יש איזה חסד. מה צריך לעשות? ארגון חסד. קדימה, בוא נלך.
גרץ מתעסק כל היום, אין לו בעיה, מארגן, דברים וכאלה.
יש טיפוסים כאלה?
יש טיפוסים כאלה, נכון?
כן, אבל אני באמת יודעת שצריך יותר אוזן יותר,
כדי לצאת מהמקום שלך של הלולב לרק...
אז לדעתי, זה החידוש של המדרש.
שהמדרש אומר לא.
כל אחד יש לו את השליחות שלו,
ואם הלולב ינסה להיות הדס,
אז מה יקרה? הוא יהיה לולב פחות טוב, והדס הוא יהיה לגמרי לא מוצלח.
ולסיין, הוא חזק,
תפתח עוד יותר ריגוש, הוא חזק. בדיוק. וזה עוד יכול להשפיע...
תבזבז, תבזבז הרבה זמן על משהו שאתה יכול. הוא לא יכול להשיג את זה, הוא יישאר חלש,
והדלתא שאתה תשיג שם הוא לא שווה את המאמץ. יפה. וניבוד נאמרו שהרב אומר, כאילו, שאיפה שאתה חזק ואתה טוב, נכון. ולכן עיקר החוכמה היא לגלות את החוזקות.
זה עיקר החוכמה.
וכשאדם מתפתח בחוזקות שלו...
חנוכת נער על פי דרכו זה באמת אמירה...
כן, זה אמירה כוללת. אני חושב שהמדרש הזה יורד לרזולוציות הרבה יותר עמוקות. זאת אומרת, אם אנחנו עוקבים אחרי המילים, אז הוא מאפיין כל אחד לפי הכוחות שלו.
בואו נלך רגע להדס, בסדר?
נלך להדס.
אוקיי, אז אדם אומר, אני מאפיין את עצמי, אני הדס.
אני, דברים כאלה מדרבנים אותי, אני ככה, יש דברים שצריך ככה איזה charity, התרמה,
שוקע חזור יעדי, מטלפן לכולם, נכון, יש כל מיני כאלה.
ארגן, כאילו, עשייה.
איש של עשייה, מעשים טובים.
תגיד לו, בוא תלמוד, לא, שיעורים, הוא מגיע לשיעורים, משתתף, קובע אתים לתורה, כמובן, וזה, אבל זה לא הסיפור שלו.
אני רוצה רק
להתחיל קודם כל מהדבר הכי חשוב.
להרבה אנשים כאלה, להדסים כאלה, הדסים והדסות,
יש להם איזו תחושת תסכול שהם לא מספיק קרובים לקדוש ברוך הוא, כמו הלולבים,
ודאי לא כמו האתרוגים.
בסדר?
כי אני הייתי בחול המועד, השתתפתי בתפילה עם הרב שמואל אליהו בכותל הדרומי.
תפילה מקסימה וזה, תפילה התחלנו בוותיקין, אז התחלנו בשש, התפילה התחילה בשש, נכון?
סיימנו בעשר וחצי, אז כמה זה? ארבע וחצי שעות.
יש כל מיני הדסים שהם ארבע וחצי שעות תפילה, מה קרה, מה זה יום כיפור היום, מה, זה ארוך, זה לא נגמר,
אנחנו צריכים ספילה קצרה, כאילו, יש לנו.
אבל כאילו בלב הם אומרים, תשמע, באמת, אלה שמתפעלים ארוך וזה, אז יותר בטח קרובים.
יש פסוק, נדמה לי בספר דניאל,
הפסוק מדבר על הקדוש ברוך הוא, והוא עומד
בין ההדסים.
הקדוש ברוך הוא נמצא בין ההדסים, גם בין ההדסים, לא רק, אבל גם,
נמצא שם.
הקדוש ברוך הוא נמצא
בתוך עולם התורה, ונמצא גם בתוך עולם המעשה.
לא להתבאס.
כלומר, אם אתה הדס, תהיה הדס, אל תנסה להיות לולב, עקום ולא מוצלח,
אלא עדיף שתהיה הדס מוצלח, ותדע לך, הקדוש ברוך הוא נמצא איתך שם.
אוקיי, אבל בתור הדס, מהי העבודה?
אז אנחנו למדים בהדס, ההלכות שלו הם כאלה. הדס צריך להיות משולש.
וזה נראה לי ממש
מדויק לגמרי.
להדס קוראים לזה עיניים.
הדס רגיל יש לו שתי עיניים,
הדס משולש יש לו שלוש עיניים.
תנסו רגע להשוות את זה לבן אדם.
אנחנו בני אדם, רוב בני אדם יש לנו שתי עיניים.
ההדסים קיבלו עין שלישית.
כלומר, הם רואים משהו שאתה לא רואה, כי יש להם עין נוספת.
הם רואים,
בדרך כלל עין שלישית,
הממד השלישי נותן את ממדי העומק.
הלכתם עוברים, אדם הולך ברחוב, עובר, עובר, עובר שם איזה אדם ואומר,
זה מאוד מוזר,
צריך להיות פה שלט.
אתה יודע, זה צומת,
פה צריך להיות שלט עצור, למה אין פה שלט?
זה מוסר מאוד. אני ארים טלפון לעירייה. שומעים, העירייה? אני קצר בצומת, צריך להיות פה שלט עצור, למה אין פה?
אה, אנחנו שם, צודק אדוני, באמת צריך להיות פה שלט עצור. הוא רואה את זה.
למה מאה אנשים עברו ולא ראו והוא ראה? יש לו עין שלישית.
עין שלישית.
אני אומר לכם, בתור רב קהילה, פתאום יש איזה כמה הדסים אצלנו בקהילה, ככה יפים כאלה, ריחניים.
אני אומר לכם, הרב, אתה יודע, הוא לא הגיע השבועיים,
תשאיר לי, צריך לבדוק מה קורה.
כן, זה אני, זה סבבה, הוא רואה.
זה אנשים, הם רואים, יש להם עין שלישית.
אומרים לך, יש לך עין שלישית, תשתמש בה.
תשתמש בה.
אדם צריך להיות מודע לזה, קיבל מתנה מהקדוש ברוך הוא, שהוא רואה.
יש לו עין שלישית שהוא רואה יותר, הוא רואה לעומק יותר צרכים, יותר מי צריך, יודע לשים לב, מי צריך. אתם יודעים, מספרים על נדמה לי רב חיים מבריסק.
נדמה לי על רב חיים מבריסק.
רב חיים מבריסק, כולו מכירים אותו מהספרים שלו ולא, אבל רב חיים מבריסק היה גם בעל חסד עצום.
ממש.
עושה עליו סיפורים מפחידים ברמה שהיו מביאים לו לבעל,
היו מניחים בפתח של הדלת שלו תינוקות
שהיו נולדים בצורה,
מחוץ לנישואים מה שקוראים,
והאם הפרדה... בקיצור, והיו שמים אותם שם, וידעו שהוא ידאג להם,
למצוא להם משפחה ולגדל אותם. הוא היה בעל חסד עצום.
אז פעם אחת באה אישה ושאלה אותו
האם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות
של פסח וחלב?
אז הוא אמר לה, לא.
ואז הוא קרא למשרת שלו ואמר לו, לך מהר,
תדאג לאישה הזאתי ליין וגם תקנה לה עופות לחג.
אז הוא אומר לו, אבל הרב, היא שאלה רק על ארבע כוסות חלב, אז מה?
הוא אומר, כן, אבל אם היא שותה חלב,
אז הוא אומר שהיא לא תהיה בשר, אז שגם בשר אין לה.
אז אתה כאילו, אתה כבר מבין, לאן זה הולך? אם זו השאלה, אז זה כנראה גם בשר.
עין שלישית
זה ההדס.
דבר שני, ההדס יש לו ריח.
ממה נוצר ריח? אני עכשיו אחרי קורונה, פוסט-קורונה, אז הריח אני מריח רק מקרוב,
לא מרחוק עדיין.
אז אם אני רוצה להריח משהו,
בהתחלה זה נורא עצבן אותי, שלא הארכתי כלום.
הרמה הייתה כל כך חמורה שהביאו לי ערק,
שהייתי חולה בקורונה,
הביאו לי ערק לארח ולשתות, כלום, כמו מים.
מסוכן מאוד.
אז כאתה רוצה לארח משהו, מה אתה עושה?
אתה פוצע אותו, עושה ככה, עד ש...
אם אתה איש מעשה,
אתה הדס,
אתה צריך,
במובן החיובי, לפצוע את המציאות כדי שתפיץ ריח. אתה עושה משהו?
שידעו מזה.
שידעו מזה. אתם יודעים, אנחנו היום עובדים הפוך, באיך שצריך.
בהלכה צריך לעשות טוב ולפרסם.
את הטוב צריך לפרסם,
וברט צריך לטפל.
אם יש משהו רע, צריך לטפל בו.
אנשי מקצוע, פסיכולוגים, מחנכים, משטרה אם צריך, ודאי, צריך לדווח. צריך שמי שצריך לטפל, יטפל.
אבל אין מה לפרסם.
כי כשאתה מפרסם מטרה, אתה רק מגדיל את הווירוסים.
על הטוב לעומת זאת, הפוך.
את הטוב צריך לעשות,
ואם אסור גם תפרסם, כי תיתן עוד רעיונות לעוד אנשים והוא יתגדל.
אז כשאתה עושה מעשה טוב, תדאג שהוא יפיץ ריח.
תפיץ אותו, תספר אותו לעוד כולם, לעוד זה, כדי שיהיה.
וגם תכניס את הידיים שלך בתוך העניין. אל תעשה כזה ליטופים מלמעלה. תכניס, תיכנס לרובי הסוגיה ותפצע אותה כדי שיפוץ הריח.
לא. או, זו שאלה מצוינת. לא.
זה לא מתנגש בצניעות. למה?
כי במקרה הזה הצניעות היא פסולה.
זו פסקה מפורשת של הרב קוק בעין היה.
הגמרא אומרת, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. עשית טובה לחבר שלך?
תן פת לתינוק, צריך להודיע לאימו,
נותן מתנה לחברות, צריך להודיעו.
שייפלה וכוכלה, נכון? למה? אומר הרב קוק,
מה זה? עשית טובה למישהו, תישאר עם זה עם עצמך, רק צריך לפרסם. אומר הרב קוק,
ערך הצניעות האישית שלך הוא קטן לעומת ערך ריבוי הכרת הטוב בעולם.
יותר חשוב, תפרסם את זה. איך זה מסתדר עם מתן בסתר? מה?
כי מתן בסתר זה כרוך בבושה.
אתה כאילו מפרסם את עצמך על חשבון הבושה של השני. פה זה לא בושה,
אני עשיתי לו טובה, הוא לא היה צריך צדקה, עשיתי לו טובה.
לא יודע למה, העליתי לו את הקניות הביתה, הוא שכח אותן,
הזזתי לו את האוטו שלו.
מה מה?
כן, נכון, נכון, נכון, נכון, יפה.
אז הלאה.
הגמרא גם מציינת את ההדס,
וזה גם כן, מי שכאן מזהה את עצמו בתור הדס,
אז שייקח את זה מאוד לתשומת ליבו.
הגמרא מזהה את ההדס בתור אחד שלא מפחד מקוצים.
בדרך כלל,
אם נכנסים קוצים,
יבלית וכן על זה הדרך, כל מיני טפילים לגינה,
הם משתלטים. יש להם כוח התפשטות והם משתלטים והצמחים המתורבתים כאילו אוכלים אותה.
הם תופסים להם את כל המים ואת כל ה... יש כאלה, נכון, סעידות ויבליות כאלה וכולי.
הדס, לא, יש לו יכולת עמידה. הגמרא אומרת,
אסא דקאי בן חילפי,
אסא שמי ואסא קרליה. הדס,
העומד בין הקוצים, נשאר הדס.
זה אומר שיש להדס איזו יכולת עמידה
גם בסביבה מסובכת.
אם אתה איש הדס, אתה לא מפחד מקשיים.
לא מפחד. אתה יודע, לי אומרים כל מיני טפסים,
בירוקרטיות וזה, נהיה לי חושך בעיניי.
בירוקרטיות, אני הולך לי כזה, אני צריך שמישהו יעזור לי, יסדר לי את זה וזה, כי אני...
יש כאלה בירוקרטיה, מדליק אותה.
תן לי, או טפסים, או זה, מה צריך, ללכת, באים, רצים, וזה, לא מפחדים מקשיים.
כאלה, מעשיים.
לא מפחדים.
כאילו אני אומר לעצמי, מה אתה צריך את הבוג'ה ראז הזה, ווג'ה ראס אומרים, מה אתה צריך?
יש לי איזה חבר שנכנס לתהליך לבניית בית,
והסתבך שם עם האישורים,
היה צריך חמש שנים, הוא רץ רק אחרי אישורים.
אבל הוא חי מזה.
הוא כאילו מלחמה מול הרשויות, הוא כל דבר הוא מבניעה.
הוא מתמלא באנרגיה.
הדס,
הדס יש לו יכולת.
אז אם אתה הדס, אל תפחד מקשיים, תלך על זה.
אתה יכול להזיז הרים.
בסדר?
אז אמרנו, מאפיין אותו כוח מעשי,
מאפיין אותו שהוא, יש לו עיניים, הוא רואה, הוא שם לב שהוא רואה, יש אנשים שרואים, תשמע, הם שמים לב שחסר פה, חסר פה, פעמים באים עם איזה רעיון, איזה הצעת ייעול,
שמים לב לבני אדם,
יש לו, המעשים שהוא עושה, מפיצים ריח,
משמעותיים לעוד אנשים בסביבה, אנשים לומדים מהם,
זה הדס.
טוב,
אז אם דיברנו על שתי המידות האלו, שתי הטיפוסים האלו,
והמדרש בעצם בא להכווין אותנו, איך להיות,
אז אפשר גם לדבר גם על האתרוג וגם על הערבה.
אז מה העבודה של האתרוג?
על האתרוג תמיד מדברים בחסידות שהאתרוג הוא צריך להיזהר לא להיות בגאווה ולהיות בגאווה ואל תביאוני רגל גאווה זה ראשי תיבות אתרוג.
בסדר זה מה האתרוג צריך להיזהר
מה לא להיות אבל מה הוא כן
מה המהות של אתרוג אם אדם מזהה את עצמו שהוא אתרוג נגיד
או מזהים אותו שהוא אתרוג אז מה העבודה שלו?
רבותיי זה מאוד פשוט
העבודה של אתרוג זה שלמות
שלמות
ויש אנשים שהם מזהים את עצמם כאתרוגים והם יודעים את זה
לדוגמה רבי נחמן אומר על עצמו חידוש כמוני לא היה
הרמב״ם אומר על עצמו
אני רוצה לכתוב ספר שלם
שני תורה אתה אדם קורא תורה שבכתב תורה שבעל פה את הספר שלי לא צריך כלום באמצע
הרב קוק מדבר על עצמו בכל מיני מקומות וזה שהוא יש לו נשמה מיוחדת
ושהשם מי שימסור את הנשמה ילך בדרך שלי וכן גם זה הדרך יש גדולי ישראל שיודעים וגם מספרים את זה על עצמם
כותבים את זה או ביומן אישי או שאפילו כותבים את זה ברבים.
הרב עובדיה, תסתכלו בכל ההקדמות שלו בספרים, בלי יוצא מן הכלל,
הוא כותב בכל ההקדמות, ואזכה
לחבר את כל החיבורים שקיבלה נשמתי מהר סיני.
הוא לא אומר, ואזכה לחבר את כל החיבורים שאני רוצה לחבר, הוא אומר, אני יש לי נשמה גדולה,
קיבלה הרבה חידושים מהר סיני, אני צריך להספיק להוציא אותם אל הפועל.
זה שלמות.
אתרוג צריך להיות שלם.
וכל השלמויות שיש,
בתפילה, בתורה, והוא מורה דרך לרבים, מורה דרך לרבים.
אז העבודה היא שלמות.
אז כמו שאמרנו, הרמב״ם,
שלמות,
משנה תורה.
היה בדור האחרון, היה הרב מנחם מנדל קשר שכתב
את המפעל האדיר תורה שלמה.
אדם אחד.
כלומר, אני אכתוב
פירוש
לתורה שיכתוב את כל הפירושים שנכתבו, את כל המדרשים, את כל הזה, כל מה שיסתובב אני אכתוב.
תורה שלמה,
תורה שלמה, מפעל מונומנטלי, אדיר.
יש טיפוסים כאלו
שהם שלמים,
שלמות עצומה.
אם אתה אתרוג,
צריך להיות שלם,
להספיק לעשות את הדברים בצורה שלמה,
מדויקת לא להתבייש, לא זה, אין פה זמן עכשיו להתבייש, לשחק משחקים צריך כמה שיותר, כמה שיותר,
בגדלות, ברחבות, בשלמות, כי קיבלת שליחות.
יש אנשים שדרכם אנחנו רואים איך זה אמור להיראות.
דרכם אנחנו רואים איך התמונה נראית שזה נראה שלם.
ציורים כאלה, ציור כזה.
שלמות התורה.
זה אתרוג.
כן, אתרוג דומה ללב, דומה לדוד המלך. דוד המלך הוא,
יעקב הוא שלמא דאביאן, אבל דוד המלך הוא השלם שבמלכות.
הוא שלם כי הוא טוב.
אז זה אתרוג.
והערבה.
אז עוד פעם, הערבה זה ברור שזה יהודי,
מדובר פה על יהודי
לא כתוב שהם רשעים הערבות, כתוב שאין בהם.
אז כאילו אין בו לא זה ולא זה,
לא תורה ולא מעשים טובים. הוא לא... אז קודם כל,
זה לא מצווה להישאר ערבה. אדם יכול בחיים שלו גם להתפתח.
אבל,
תכף נראה הפתרון שמציע המדרש,
כן?
אמרנו השורה האחרונה, אמר הקדוש ברוך הוא, לעבדן אי אפשר.
חלילה, כי לעבדן, מה לעבד?
נכון, יהודי אין לו לא תורה, אז לעבד אותו חלילה.
אלא יעשו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו,
לדעתי הכוונה היא רק על הערבות,
לא על כל ארבעת המינים, אלא רק על הערבות. הערבות מבין כל המינים הן האלה שהכי גדלות ביחד.
וכאן המדרש בא לתאר את מעלת היותך חלק מהכלל.
אתה ערבה?
אין בעיה.
תדאג להיות חלק מהכלל.
אל תיפרד מהכלל.
סיפר לי פעם איזה יהודי אחד שהוא,
יש לו עבודה מאוד אינטנסיבית, הוא אומר לי, תקשיב, אני לא משנה מה עשיתי,
מה ניסיתי, לא מצליח לחברים בתפילה.
לא מצליח.
איך שאני נכנס לבית הכנסת, באים לי כל המחשבות,
כל העניינים, כל העסקים, כל הבלגן. מה לא עשיתי? התפעלתי מהסידור, לא מהסידור, בעל פה, זה...
מחשבות זרות.
אז הוא אומר, אז אני קיבלתי לעצמי קבלה אחת.
אני מתפלל קבוע במניין.
לא מוותר על מניין. אני אומר, אני על הרכבת.
אני פה.
אני חלק מהכלל.
יום יבוא ואני אצליח גם להיכנס לאיזה קטר ולכוון יותר. עכשיו, במצב שאני נמצא בו מאוד מאוד טרוד,
לפחות אני חלק מהכלל.
אז הרבה מספרת לנו את הסיפור של יש לך, אין לך, תהיה חלק מהכלל.
אתם יודעים, עכשיו גם כן, אושנה רבה, אני מדבר איתכם.
אני מעביר שיעור, אני בטוח ער, כי אני מדבר.
אתם, הרמת הערנות שלכם, אני לא יודע.
לא יודע ככה, כמה נכנס? 30 אחוז, 20 אחוז? אז למה אתם יושבים פה, כן?
בא, נכנס מישהו,
נכנס והוריד את הראש.
מראש נכנס להוריד את הראש. לא התכוונתי, נכון? אין בעיה.
אז למה הוא נכנס?
אני רוצה עוד חלק.
ראשון הרבה לומדים תורה נכון? אני פה.
לומד, לא לומד, אני חלק.
זה דבר גדול.
צריך גם ענווה בשביל זה. אגב, היה יכול להגיד, מה, אם אני לא מבין,
אם אני לא זה, אז מה אני?
אומר אדם, להיות חלק מדבר גדול זה גם דבר גדול.
זה גם דבר גדול.
להיות חלק מדבר גדול. לפעמים מגיעים במילואים לכל מיני שלבים שצריך להיפרד מחלק מהאנשים.
אז חלק אומרים, טוב, תודה רבה, הולכים, וחלק אומרים, שמע, אני לא רוצה.
הוא אומר, שמע, אבל לא צריך אותך, אתה יודע מה, אני אבוא,
אני אחלק את ה... אני אפסנאי.
אני... מה, תקשיבי, עשית מילואים, תרמת את החייל קרבי, לך הביתה, הכל סבבה. תודה רבה.
איך תהיה.
אני רוצה להיות חלק.
זה להיות חלק מדבר גדול.
לא רוצה לוותר על זה.
זה הערבה.
זה הענווה, לדעת, גם אם אין בי,
אבל אני דואג להיות חלק מדבר גדול. לדעתי, דוכן הערבות הכי גדול במדינה זה בנתב״ג.
הכי גדול.
כל מי שנכנס לארץ, עושה עלייה.
לא משנה כרגע בכלל מה מצבו הרוחני.
כמה מצוות הוא מקיים או לא מקיים, כמה תורה הוא לומד או לא לומד.
ברגע שהוא נכנס לארץ, הוא נהיה מה?
הוא נהיה חלק.
מכאן המסע מתחיל, אבל הוא חלק.
הוא חלק מדבר גדול. הוא חלק מעם ישראל שחוזר לארצו, עכשיו שמות דרגות, אבל ערבה הוא כבר.
יש ערבות מיוחדת בדבר הזה.
לדעתי זה מה שהמדרש בעצם בא להגיד.
המדרש לא בא לסמל לנו כאן, לחלק לנו את עם ישראל לחלקים, אלא הוא בא לאפיין,
ציין,
לקרוא לכל אחד מאיתנו לאפיין את עצמו, וברגע שאפיינת את עצמך ובאתת לנו דרך,
איך אנחנו צריכים למלא את השליחות שלנו. מי שהוא הדס ומתחפש ללולב, עשה לא טוב.
תהיה הדס, כמו שצריך.
ומי שהוא לולב, אל תתחיל עכשיו לארגן לי כל מיני דברים, כי זה יצא עקום, זה יצא דפוק, ובמקום זה לך תלמד עוד איזה סוגיה ותלמד אחרים,
כי זה התפקיד שלך.
ומישהו אתרוג, אל תהיה לי פתאום צנוע ותגיד, לא, אני אעשה את הדברים בצורה חלקית ותהיה הכי שלם שאפשר.
ומישהו לא זה ולא זה, אל תתעייש, תגיד, טוב, אז אני כבר אין לי שום סיכוי. תצטרף, תהיה חלק.
אתה חלק ממשהו.
הם עומדים בשמחת תורה.
לא במכון מאיר. מכון מאיר כולם רוקדים.
אבל בקהילות, יש כאלה שרוקדים,
ויש כאלה שרוקדים במעגל הפנימי ככה וזה, ויש כאלה שרוקדים במעגל של הפינגווינים, הם עושים ככה וזה,
ויש כאלה שעומדים, מסתכלים מהצד.
אז אתה אומר למי שיסתכל, אז למה באת?
לסג'ט.
למה באת אם אתה מסתכל מהצד?
הוא בא, הוא רוצה עוד חלק.
הוא רוצה, לא, נישואים כבר בראש הזה.
הוא בא, הוא בא להיות חלק.
גם דבר גדול.
עכשיו, לדעתי,
המדרש הרי חוזר, אומר,
פריט הדייר אלו ישראל,
תמרים אלו ישראל,
ענף עצבות אלו ישראל,
הר ונחל אלו ישראל, הוא כל הזמן חוזר עצמו אלו ישראל אל ישראל.
אז צריך להגיד, אתרוג, אלו צדיקים שבישראל,
תמרים אלו לומדי תורה.
מה זה חוזר עצמו אלו ישראל אל ישראל?
אולי, אני מעלה בדרך אפשר,
המדרש בא לרמוז לנו שכל ארבעת הצדדים קיימים אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
יש צדדים שבהם אנחנו אתרוגים. לכל אחד מאיתנו יש צדדים שבהם הוא הולך לא טוב.
אל תפחד להיות שמה שלם.
אל תפחד להיות שלם. לדוגמה,
יש מישהו שיש לו,
הוא דלוק על מצוות סוכה.
הוא חולה עליה, מצוות סוכה.
אז הוא בונה סוכה מהודרת וזה, והוא קרא באיזה ספרים שהצדיקים לא היו יוצאים מהסוכה, אז הוא רוצה להישאר בסוכה כל הזמן.
אז פתאום מגיע לו הכל של היצר, אומר לו, הפה, מה, נהיית אתרוגיה, נו, אתה בסוכה וזה. מה אתה משחק אותה, צדיק? הצדיק הזה שקראת עליו גם היה קם ותיקין, אתה קמת אתמול בתשע בבוקר.
הצדיק הזה גם היה כאן חצות, אתה טול בחצות עוד ב...
הסתובבת עם חברים.
אז פתאום בסוכות אתה נהיה אתרוג.
תגיד לו, כן, לגבי סוכות אני אתרוג, מותר לי.
איפה שאני יש לי משיכה, שם אני יכול לבקש דברים בשלמות.
זה שונה ממה שהרב אומר עכשיו. כן.
זה אומר שלבן אדם, איך כל הזדמת דברים האלה. זה אומר שלבן אדם... זה שונה ממה שהרב אומר. כן, אני מעלה את זה בתור אפשרות.
שלפעמים,
זה עדיין לא לגמרי שונה, כי יש לנו ודאי חוזקה אחת.
או יש מרכז חוזקות, אבל לפעמים אדם מוצא בעצמו כל מיני תכונות והוא צריך לדעת איך לזרום איתן.
אז אם יש בי צעד של נגיד אפילו נגיד ההדס בתוך עולם המעשה יש לו צעד אחד שהוא מאוד מאוד שלם, תעשה את זה כמו שצריך בשלמות.
ואם יש לך,
אכן על זה הדרך בתורה אדם אבל בתחום מסוים הוא כן אוהב שמה תשקיע תלמד בטעם
ואם יש תחום מסוים שבו אני מרגיש שאין לי חיבור אליו
אני לא...
הזויה שאין לי חיבור, אני אוותר על זה לגמרי.
לפעמים,
לא יודע, מתקשים,
אתם יודעים, יש כל כך הרבה צרכים בעם ישראל, לפעמים מתקשר אליכם להגיד, תקשיב, אנחנו עושים את הפרויקט נורא חשוב, אתה יכול לעבור, להעביר שיעור, לא יכול לעבור.
אבל זה כל כך חשוב, אני רוצה להיות חלק.
אני אתרום כסף.
אני אתרום כסף, זה יהפוך אותי להיות חלק מהדבר הזה, בסדר? אני לא שם, אני לא איתכם, אבל אני רוצה להיות חלק.
זה כאילו להיות ערבה קצת.
כל אחד מאיתנו צריך לדעת כנראה באיזשהו מקום את כל היכולות.
אז עיקר העיקרים, אני חושב, זה ראשית המדרש שאומר, כל אחד צריך לזהות את החוזקה שלו, ואז המדרש נותן לך שליחות איך לעבוד.
יכול להיות שגם אחרי שזיהית את עצמי בתור אתרוג או ערבה או לולג או כל אחד עם האיזה שלו,
זה יכול להיות שבצדדים מסוימים,
כן,
בצדדים מסוימים אני אזהה עוד איזה שהם יכולות ואני אדע איך להתנהל,
כן, איך להתנהל שם.
כן, אני אספר לכם סיפור.
במידה, נגיד ש... טוב, אפשר אולי לנחש שמי שעסוק בללמוד תורה וללמד תורה הוא כנראה שייך ללולב, נכון?
אז לולב. כשהוצאתי ספר, יצא ספר,
אז נורא רציתי להיות אתרוג שם. הספר צריך להיות מושלם.
בלי טעויות, בלי זה, עריכה כמו שצריך. אתה כאילו עובד נורא שזה יהיה 100%. בלי טעויות.
והספר שהכי רציתי שיצא מושלם יצא עם הכי הרבה טעויות.
כל מיני שגיאות שתוקנו אחרי זה, אבל הייתה הוצאה ראשונה, ואז הוצאה שנייה,
עם ככה, עם טבלת אקסל כזאת, את כל הטעויות. הטעויות, אתה יודע,
אף אחד לא שם אליהם לב, כי זה טעויות כאלה, פה איזה אות נפלה,
פה איזה פסיקלו במקום, פה איזה משהו, כאילו דברים כאלה קטנים, אבל אתה רואה את זה.
טובי, אני רוצה שהספר יהיה מושלם.
מה? כן, אתה רוצה בדיוק, שהספר יהיה מושלם,
וכן,
אז יש פעמים עבודה הפוכה, מישהו סיפר לי על...
זה תמיד חכם גדול, אני אגיד את השם שלו כאן,
תמיד חכם גדול, שמוציא הרבה ספרים, ספרים באמת בצורה מאוד מאוד מופלאה וכל זה. אז המוציא לאור של הספרים סיפר לי,
שהוא, כל פעם, כשהוא בא עם ספר חדש לרב,
אז הוא אומר, הדבר הראשון, הרב פותח את הספר באורח פלא, הוא פותח,
ואיך שהוא פותח על הפתיחה הראשונה, הוא מגלה טעות.
ועוד פעם, טעו, עוד לא במקום, איזה, זה.
בהתחלה זה מביאס אותי, זה מה שיש לו להגיד לי, יאללה, התחלה, טעו, את הספר יפה.
אז הוא אומר, הבנתי שהוא עושה את זה כדי לא לבוא לכלל,
כאילו, להיות טיפה ערבה, כי באמת ספרים מדהימים ובקצב מדהים וכל זה, אז ככה כדי, זה, להגיד, שנייה, זה לא,
זה לא,
זה הכל שלם מדי, אני לא רוצה שיהיה כזה שלם, אז הוא מכניס טיפה ערבה, כל אחד עם העבודה שלו בהקשר הזה.
אבל המדרש הזה לדעתי פותח פתח מדהים לעבודה עמוקה
שקשורה מאוד לחג סוכות, כי מחג סוכות אנחנו יוצאים עם איזה מטען כזה,
כמו קליע לכל השנה כולה, עם כל המצוות וכל מה שעסקנו כדי למלא את השליחות שלנו,
אבל אם אדם יודע מה השדה שבו הוא עובד,
הוא כמו שכבודו מקודם אמר, הוא מצליח הרבה יותר,
ממלא את השליחות שלו הרבה יותר, שלשמה הוא נשלח על העולם.
זקנו הקדוש ברוך הוא למלא את שליחותנו ולהצליח, אמן ואמן.
חזקו ואימצו, פית כתבה לכולם
