טוב,
רבותיי, מה שאנחנו עושים כאן זה
מנסים להעמיק חקר בפיוטים שמלווים כמו עמוד שדרה את מהלך התפילות והסליחות.
הפיוטים של הסליחות הם יותר מוכרים וידועים,
יותר מפוצים, אבל יש גם פיוטים בעומק התפילה,
גם הספרדית וגם האשכנזית, והם ידועים בדרך כלל למי שמתפלל אותם.
אנחנו בשבוע שעבר למדנו את הלכה לתשוקתי, נכון?
עסקנו בו.
והיום פיוט ספרדי נוסף, מה שמכניס אותנו לחובה רצינית לעסוק בפיוט אשכנזי בפעם הבאה,
בעזרת השם,
לאיזה מי שיהיה, אבל זה פיוט ספרדי.
גם הפיוט הזה, המחבר שלו לא ידוע.
לא ידוע המחבר,
וגם המנגינות, לחנים כאלה עממיים, ושוב פעם, פיוט שהמחבר שלו לא ידוע זה פיוט בדרך כלל מאוד מאוד קדמון.
תודה רבה על נתן.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלחם שהקונה על דברו.
עכשיו הפיוט הזה, מה שיפה
זה שהוא ממש אך תאום
של פיוט אשכנזי.
מאוד מוכר.
מהו הפיוט האשכנזי המוכר?
הננייה עני ממעש. מכירים?
לא מכירים.
אז הוא מוכר בדרך כלל.
נכון.
לא, הוא לא מוכר כאשכנזים כי הוא נהיה, הפיוט הננייה עני ממעש
הוא נהיה ציטוט שכל אדם שנבחר לתפקיד,
רב דרג, רם דרג, ראש ממשלה, נשיא המדינה, נוהג לפתוח בו. הנני העני ממעש,
נרעש ונפחד,
לפני פחד יושב תהילות ישראל. באתי להתחנן ולעמוד...
הפיוט הענייני העני ממעש הוא בעצם רשות
לבעל התפילה במוסף לגשת לתפילה.
איך אני מעיד ואני לא יודע מה אני שווה,
בכל אופן אני ניגש.
אז הפיוט הזה, הספרדי, הוא בעצם המקבילה.
ענייני, גם הפיוט הזה, מתי הוא נאמר?
הוא נאמר בין לפני חזרת הש״ס, כי זו בעצם רשות של ה... החזן מבקש רשות בכלל לגשת
להתפלל בפני הקדוש ברוך הוא.
כשאצל הספרדים,
מכיוון שבכל מקרה התפילה הספרדית היא הרבה יותר שיתופית
מן התפילה האשכנזית, התפילה הספרדית למעשה בנויה על הקהל.
כל הפיוטים תמיד נאמרים ביחד, אין כמעט אף פיוט שנאמר לבד.
אז גם כאן, נגיד,
כמו קבלת שבת, בסדר?
כאילו בעצם קבלת שבת קרליבך זה בעצם לקחת את הקבלת השבת האשכנזית ולהפוך אותה לספרדית, כי כולם שרים ביחד, אבל אצל הספרדים תמיד היה ככה.
איך הולך קבלת שבת ספרדית?
מיכו נירני נא לה שם נארי עא, נכון ככה, מרוקאים מתמודדים ככה.
כולם שרים ביחד.
אז גם פה הפיוט הזה נאמר ביחד.
יש לו כל מיני לחנים,
ואנחנו קודם כל נתחיל לפתוח את הלב, ננגן.
קטע הלחן, המרוקאי הולך לזה גם את הטרפולטאי, הם מאוד מאוד דומים, צריך קצת אוזן כדי להבחין ביניהם. נתחיל מהלחן הידוע, המרוקאי המפורסם.
מרוקאי, אחד שאומר לי, בסדר, אז אני...
מה המנגינה, אגב?
איפה אתם שמים אותה על הרצף?
שמחה, יראה, רוממות, בכי, איפה זה?
יראה, פחד, אפילו בכי, נכון?
יש שם איזה עלייה כזאת.
שימו לב, העלייה היא ממש...
יללה כזאת, נכון? הקטע הזה זה בכי.
הפייטנים כמובן המיומנים, שם מסלסלים יותר.
יש לחן מאוד מאוד קרוב וטריפוליטאי, מאוד קרוב,
ואני אנגן אותו בסוף.
אבל זה ברור שיש כאן בעיה.
מה הבעיה?
הציבור בחר איזה מישהו,
הוא אומר לו, אתה תהיה הנציג שלנו מול המלך.
והמישהו הזה כנראה בהתחלה זה היה נעים לו,
המינוי,
והוא ככה אפילו התאמן בבית וככה קחקח בגרון והיה מבסוט על העניין אבל כשהוא מגיע לביצוע הוא פתאום מבין שמה?
גדול עליו באלף מידות אבל כבר לא נעים מה הוא יעשה
וזה מזכיר משל של רבי ישראל בעל שם טוב
קודש קודשים
אתם מכירים את המשל?
האריה כעס על החיות
כעס על החיות
אמרו החיות מה נעשה?
לא נעים, תתכסך עם האריה
באו לשואה ואמרו לו תקשיב אתה יש לך שלושת אלפים משלים
בוא תהיה הנציג שלנו לאריה ותיתן לו משלים ותספר לו סיפורים, עד שאתה רק יכלול את הלב. אמר השועל, בסדר, אני מוכן, בשביל זה אני שועל.
והתחילו ללכת.
כשככה מגיעים קרוב לאזור של האריה, השועל מסתובב ואומר להם, תקשיבו, חבר'ה, אני אגיד לכם, אני מרוב הפחד, אני קצת שכחתי חלק מהמשלים,
אז אני אין לי שלושת אלפים, יש לי רק אלפיים.
אמרו לו, בסדר, אלפיים, אנחנו איתך.
מתקדמים עוד קצת, הוא מסתובב ואומר להם, תקשיבו,
מתקרבים,
השועל אומר להם,
תשמעו, אני ממש, פה האריה, אני כבר רואה את ה... שומע את הקול שלו, אני נשארתי רק עם 100. אמרו לו, 100 זה מצוין.
כשמגיעים ומדינים לפני האריה, אומר להם השועל, תקשיבו,
שכחתי הכול.
כל אחד, שיסתדר לבד.
כל אחד שיתפלל בעד עצמו.
אז ככה אומר הבעל שם טוב לגבי בעלי תפילה.
הציבור אומר, יאללה, מינינו בעל תפילה, הכל בסדר.
אומר הבעל זה תפילה, חבר'ה, אתם מיניתם אותי, אבל אני אומר לכם, בזמן נתון לא כדאי לכם לסמוך עליי.
אתם יודעים, אני שמעתי משפט
מדוד שלי, וואי,
נפשי יצא בדברו.
ממש,
יש לי דמעות עכשיו.
לפני שבועיים וחצי נפטר דוד שלי,
אח גדול של אבא,
לבדל לחיים טובים וארוכים,
שהוא היה ממש,
רבי יעקב הקוקה קראו לו, עורך לציון כברכה,
היה תמיד חכם, חסיד, עבד חסיד מן הארץ,
ממש, תמיד חכם, צדיק, היה רמבי הרבה, בכמה יישובות בבני ברק, אבל כל הנהגותיו היו בדרך החסידות והמסילת ישרים מהלך כזה.
נפטר בפתאומיות, מיטת משיקה בשבת.
טוב, היינו בשבעה וזה,
ואתם יודעים, המשפחה של אבא שלי זו משפחה ספרדית טיפוסית. יש כאילו חרדים, דתי-לאומי, מסורתיים, ובסוף
סוגרים בחרדי, כאילו, כזה.
אז יש שם באמצע הרבה,
דיין הרע, הרבה אחים, אז
אח אחד כזה, כל יהודי, אבל הוא כזה מסורתי.
אבל אני יושב איתו בשבעה, מדבר איתו, ואומר לי, אתה יודע,
כשאר בי יעקב חי,
אני הייתי לפעמים עושה עבירות וזה, וככה, לא כל כך דואג. כי אמרתי, יש מי שיכפר עליי, יש מי שיתפלל,
הוא צדיק, הוא ידאג לנו.
עכשיו זה בעיה,
עכשיו מה נעשה?
אין מי שידאג.
אתה יודע, עם הכיפה כזה ככה, זה כזה,
אבל זה ממש יפה, כאילו, הוא אמר את זה בתמימות אמיתית, הוא אומר, שמחתי עליו, הוא היה שליח צדיק.
הוא גם, האח הזה ספציפית בחר לשבת שבעה עם הילדים שלו בבני ברק. כל היום אני רק שומע סיפורים, הייתי יודע,
הייתי מגיע אפה כל יום לנשק לו את הרגליים, איזה אח צדיק. אני ידעתי שהוא צדיק, אבל לא עד כדי כך, אז כל יום אני שומע סיפורים.
אז זה נורא יפה.
אז זה הפיוט הזה בעצם.
שהפייטן אומר, תשמעו, אתם בניתם עלי, אבל ברגע שאני נמצא,
יש איזו יראת, אדם בטוח שהוא יכול, אבל כשהוא נמצא מול המשימה,
מול המשימה, מול האתגר, אז הוא אומר, רגע, זה גדול עליי,
אני נורא מפחד, מה יהיה?
צריך לגייס איזה כוח ממקום שלא חשבתי שיש לי אותו.
בסדר?
זה הפיוט.
מי שמדבר זה בעצם בעל התפילה.
עכשיו, כמובן, הפייטנים בקיאים ישר והפוך בכל התנ״ך.
יש פה בפיוט הזה 13 ציטוטים מספרים שונים בתנ״ך.
הכירו את הכול.
לדוגמה, הפסוק הראשון זה פסוק, השורה הראשונה זה פסוק מחבקוק.
השם, שמעתי שימחה יראתי השם.
זה הפזמון או הבית החוזר.
השם,
שמעתי ונרגזתי יומבו תפקדני.
זחלתי וחלתי יומבו תדינני.
הושפלתי ונבהלתי פן בהפכת עמיתני כי גדול יום השם. וגדול יום השם זה מצפניה.
כן, יש פה מילה מאוד מיוחדת.
יש כאן מילה מאוד מיוחדת שנקראת תפקדני.
המילה פקידה היא מילה בדרך כלל שמופיעה בהקשר, מה?
הריון, בכלל בהקשרים חיוביים.
ההקשר הרחב של המילה פקוד זה גאולה.
גאולה. גם כשאישה מתעברת היא בעצם נגאלת מעקרותה או מאז שהיא לא הייתה אימא ועכשיו היא הולכת להיות אימא.
אבל לפקוד זה לגאול.
גם אם אני פוקד מישהו וסופר, אני גואל אותו מהאנונימיות.
רגע, אתה, אני שם אליך לב.
אתה לא אחד מיני רבים, אתה פקוד.
וגם
כשהקדוש ברוך הוא מתייחס לאדם,
הוא פוקד אותו.
כלומר, יש בהתייחסות האלוקית סוג של גאולה.
אנחנו לא לבד בעולם, אנחנו לא איזה אבק פורח.
באים,
יש משמעות לחיים שלנו, אין משמעות לחיים שלנו, מה התכלית, מה...
כאילו, חסר משמעות כזה.
יש נקודת משען, יש מי שברא אותנו,
משגיח עלינו,
נותן לנו כוחות, אבל גם בודק מה עשינו איתם.
זוהי הפקידה.
אתה יודע, כשבאים לבדוק אותך, פתאום אתה אומר, רגע, רגע, באמת, מה עשיתי?
מה עשיתי? מה שנתנו לי.
נתנו לך אוצר, ממון, כסף, מה עשית איתו? באים לבדוק,
מסדר מגד כזה.
מה,
בודקים שיעורי בית, נכון, פעם היו בודקים שיעורי בית, היום,
הכנתי, לא הכנתי.
אז לכן, הפייטן מפחד.
שמעתי ונרגצתי, אבל המילה כאן היא מילה מאוד מיוחדת.
יום בו תפקדני.
המשפט הוא סוג של פקודה. דווקא העובדה שיש לנו משפט דורשת מעצמנו לתת לעצמנו דין וחשבון,
כן, ולדייק את עצמנו ולתקן את עצמנו.
זחלתי ואכלתי יום בו תדינני,
או, עכשיו ככה, הושפלתי ונבהלתי פן באבך תמעיטני.
מה הכוונה?
זה קשור גם לאחת הממרות המפורסמות במסכת ראש השנה.
הגמרא אומרת שבראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון.
מה זה בני מרון?
יש שם כמה פירושים. אחד הפירושים, כמו שסופרים כבש אחד-אחד,
אז גם
מרון זה כבשים, אימרא, אימרא זה כבשים.
אז אפשרות אחת לפרש את הממראה הזאת בצורה חיובית,
שכל יהודי יקר בעיני הקדוש ברוך הוא, לא סופרים יהודים בקבוצות ולא בשלשות.
כל אחד הוא אינסוף, כל אחד הוא יקר, כל אחד הוא חשוב, ולכן הקדוש ברוך הוא פוקד כל אחד מאיתנו
בצורה נפרדת.
אבל אפשרות שנייה היא, וזה מה שהוא מדבר כאן,
הושפלתי ונבהלתי פן באבחתא מאיתני,
יכול להיות שהאדם בינו לבין עצמו הוא מרגיש בסדר.
למה?
כי יחסית לקבוצה, ליישוב, למשפחה, לאיפה שאני נמצא, אני בסדר, אני מרגיש שאני ברמה גבוהה.
אבל כשנגיע ליום הדין,
אז פן באבך תמעיתני, הקב' יסתכל ויגיד, רגע, אבל לפי מה שאתה היית צריך להיות,
עשית מעט מדי.
בסדר, הסביבה שלך, מוחאים לך כפיים,
אבל לפי מה שאתה צריך להיות,
חסר לך, זה אומר הפייטן, אני מפחד רגע, אולי אני לא מספיק ראוי.
גדול לי מה שזה.
הלאה.
השם מי לא יירא מיום דין הנורא, כי לך יאטה גדולה וגבורה,
באתר דזיקוקין דינורא, מי יעמוד בסוד השם.
זיקוקין דינורא זה גם כן פסוק מדניאל.
מה זה דינור?
בארמית די זה של,
בעלמה דיברה כראותה, בעולמות שברר יצא מה זה ש,
אז של אש.
וזיקוקים זה זיק,
זיק ברקים של אש,
בסדר?
אז זה לא רק ביום העצמאות, זה גם פה.
השורה המרכזית כאן בבית זה מי יעמוד בסוד השם.
איזה סוד?
הסוד הוא מידת הדין.
אין לנו שום יכולת לדעת את מידת הדין בעולם הזה,
אומר הפייטן.
כי כמו שאמרנו, מידת הדין היא לא רק חשבון של מצוות ועבירות,
אלא היא גם חשבון של מילוי שליחות כן או לא.
ואחת הגמרות המדהימות שמתארות את עומק הדין
זוהי גמרה על רבן יוחנן בן זכאי.
שהגמרה במסכת סוכה מתארת את רבן יוחנן בן זכאי בתור אדם
השלם ביותר,
שלא הלך ארבע אמות בלי תורה ובלי תפילין,
לא סך שיחה בטלה מימיו,
למד ארבעים שנה ולימד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה,
והיה לו 80 תלמידים, גדול שבכולם,
מיונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם הלל,
והוא היה מדיודע שיחת דקלים ועופות. בקיצור, החכם הכולל והשלם.
וכשרבן יוחנן בן זכאי נפטר, אז הוא בכה.
אז תלמידיהם אמרו לו, למה אתה בוכה?
נר המערבי, פטיש החזק, עמוד הימיני, למה אתה בוכה? מה, כאילו,
יש לך את כל ה...
אז הוא ענה תשובה מדהימה, הוא אומר, אני בוכה כי אני לא יודע לאן לוקחים אותי לגנד עין וגיהינום.
אז אמרו לו, אתה?
כאילו, מה?
לא השארת מקום לאף אחד.
אז מסבירים שם,
זה ברור שמבחינה פרטית או אישית,
רבן חיים בן זכאי היה מושלם שבכל השלמויות,
אבל הוא היה בתקופת זמן היסטורית
של חורבן הבית והוא ניהל משא ומתן עם אספסיאנוס,
שזה היה השליחות שלו,
וכל חייו הוא הסתפק האם הוא באמת מילא את שליחותו כאיות, אולי הוא יכול היה לבקש יותר,
אולי הוא יכול היה להציל יותר.
כן, ואז?
חלילה.
הנה רבי עקיבא בא עליו בביקורת, אמר למה ביקשת שלא יחריבו בבית המקדש?
יכולת להציע את בית המקדש.
רבי עקיבא אמר עליו, משיב חכמים אחור בדעתם יסכם.
אז הוא התלבט כל חייו. ההתלבטות לגבי השליחות.
זה לא מספיק שאדם יקיים את המצוות או יימנע מן עבירות.
בסדר, אבל מה עשיתם החיים שלך?
ועומק הדין זה עומק הבדיקה מה האדם עשה עם חייו,
כמה שליחות הוא.
ולכן הפייטן מפחד, הוא אומר, בסדר, גם אם יש לי מצוות,
אבל מה עם מה שעשיתי בין המצוות?
בסדר?
טוב, הלאה.
מעניין אתכם?
אתם איתי?
אני יכול לנגן כל השיעור, אין לי בעיה. אם אתם רוצים, נעשה הופעה וזהו.
מכיוון שהזכרנו אריה,
בואו נספר משל מרבי מאיר על אריה,
בסדר?
שיהיה לכם קצת ככה סיפור להתעוררות.
יום אחד האריה תפס שועל,
רצה לאכול אותו.
אתם מכירים את זה?
השועל אמר לאריה, תראה, מה יצא לך ממני? תראה, זה רזה אני, אין לי בקושי בשר. מה, תאכל אותי, אחרי דקה תהיה רעב, אני חטיף.
תראה שם יש יהודי שמן, תטרוף אותו.
אז אמר לו האריה, אבל אני מפחד עסקים יהודיים.
אמר לו השועל, תקשיב, אתה לא צריך לפחד.
כי כתוב אצל היהודים, אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקנה. אתה תטרוף אותו, ומי שיסבול זה הבן שלך, לא אתה.
אמר האריה, סבבה,
הסברה טובה, עזב את השועל,
שם זינוק, בדיוק היהודי התפלל מנחה.
איך שהאריה קפץ, היהודי עשה מודיעין, כשאתה כופף, אריה עבר מעליו, נפל לתוך באר.
אז ציטטת עליו השועל, אמרתי לך, איך?
הוא אמר, אתה שלא יקרה לי כלום!
שעבוד תאכלו בעשר ושני בנים תיקנה? אמר לו, כן, אבל אבא שלך עשה גם מעשרה.
עכשיו אתה נהנה.
הוא אומר לו, אבל למה אני אשם? אמר לו, לא, לא, לא, לא, לא חשבת על זה לפני כן.
זה משל של רבי מאיר על אריה ושועל.
אנחנו חושבים שאנחנו נחגוג וזה, ו...
טוב,
הלאה.
השם, מלך יושב על כיסא דין,
סביביו שרפים עומדים על מידין.
קשה לי לא לשיר את זה, נכון? כי חן דבריו המלך לפני כל יוד עדת ודין,
להגיד כי ישר השם. טוב, את הלחן? כאילו ללמד את הלחן? אני אלמד אותו, בסדר.
יש לו כמה חלקים, אבל...
בסדר גמור. אז נשאיר זמן ללחן גם.
אז...
טוב, הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא הדין, סביביו שרפים עומדים על מידין. מה זה עומדים על מידין?
על מקומם, אבל הם עומדים על הדין.
מה המקום של המלאכים, רבי חיים?
המקום שלהם זה הדין. למה?
מלאך הוא אפס...
מה?
אפס אחד.
המלאכים לא מבינים מורכבות. מה זה הדבר הזה?
בראת בני אדם, תראה, עושים חטאים, נגמר הסיפור.
הקדוש ברוך הוא מבקשים למצות איתם את עומק הדין.
תשובה זה המצאה של הקדוש ברוך הוא לבני אדם. מלאכים לא מבינים תשובה.
הם לא מבינים את זה. או כן או לא.
אפס אחד.
אבל אז הפייטן פה, כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין להגיד כי ישר אדוני. הפסוק הזה לקוח מאיפה?
כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין.
מגילה, מי יכול להמשיך את הפסוק הזה?
כן.
כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין והקרוב אליו,
והקרוב אליו, מרס מרסנא ממוכן. זה ההמשך.
כלומר, דבר המלך לפני כל ידי דלת ודין,
שיש הקרוב אליו, בני האדם,
הם קרובים אל הקב'ה יותר מן המלאכים, ולכן הקב'ה לא שומע בכל המלאכים שעומדים על מדין,
ומפעיל את מי?
את מדינת הרחייה. הרי מי המלאך
הכי הכי עומד על הדין? זה השטן.
הוא מגיע ויש לו תביעות, מה זאת אומרת? הם לא עושים סדר. הקב'ה אומר לו, אתה לא מבין, הם יצור מורכב.
תן להם זמן להגיד, כי ישר השם, יש לו ישרות.
אז הבית פה כבר קצת, יש בו איזה מקצת נחמה.
הבית הבא זה ממש זיכרון ילדות שלי.
כשהייתי ילד, אז הרב של בית הכנסת שלנו, עליו השלום, הרב חיים שקל, עזר שר הלכת לברכה,
היה גם אדם בעל ייסורים.
היה לו כליות, היה עושה דיאליזה.
הוא היה אדם גיבור,
תקיף גם.
היה כזה קול רועם.
והוא היה תמיד אומר את הבית הזה.
מלך אדיר משפיל ומרים,
בממר קדישינו וגזירת ירים, וכשהוא היה אומר מפוצץ,
הוא פיצץ.
הייתה כזה זעקה ותקשת מפוצץ, כולנו,
הייתה חוויה של אימה כזאת.
מה אני אגיד לכם, יש לי כל מיני מחשבות,
אני אשתף אתכם במחשבות שלי,
שלא דומה תפילה עם מזגן לתפילה בלי מזגן.
בסדר? זה כאילו המחשבה שלי. אנחנו התפלמנו בלי מזגן בילדות, לא היה מזגן.
לא היה באף אחד את זה.
הכל היה מעברים כאלה,
מסתובבים כאלה על הראש שלך. היה חם, איזנו.
התפילה הייתה, כאילו,
הייתה איזו עבודה כזאת.
היום אדם מגיע, מזגן, סודר, יושב על כיסא, כולו, כאילו בא לזה...
היה משהו במאמץ הזה שיצר משהו, איך אני חושב?
לא שאני מציע לבטל את המזגנים, חלילה, למרות שבמכון מאיר עשו את האפליקציה הזאת בזמן קיץ, נכון? היה פה איזה שבועיים בלי מזגנים, בדקו איך זה.
כן, כן.
אתה יודע, רב שלמה זמן רבך היה אומר שאדם צריך לברך פעם ביום שהכל נהיה בדברו ולכבד על כל ההנאות שהוא נהנה שאין עליהן ברכה.
ולדעתי אחת ההנאות המרכזיות שאדם נהנה ואין עליה ברכה זה מזגן.
אדם נמצא בחוץ, נכנס,
וואו, אורך השם, שהמציא את המזגן.
מי, אגב?
יודעים? מי המציא את המזגן?
מהנדס אמריקאי בשם וויליאם קרייר, משהו כזה, אותיות קור.
הוא נפטר ב-1950,
והוא היה הראשון שהמציא מכונה של ויסות טמפרטורה. בעצם הוא המציא את המזגן.
צריך להגיד לו תודה, לא? חסיד אומות העולם.
אה?
אס נובן. אס נובן. זה לא הספיק הרבה. טוב.
הלאה.
אשר מלך אדיר משפיל ומרים בממר קדישין ובגזירת עירין מפורצן אצל האם ומשבר הרים.
יפה, יפה, ככה. קול מאוד צפי, זה הלחן, בסדר?
מלך אדיר משפיל ומרים, בממר קדישין ובגזרת עירין, זה פסוקים שלקוחים מספר דניאל,
מי שלומד איתנו כאן ספר דניאל ביום ראשון, זה פסוק שאומר אותו נבוכדנצר, אחרי מה שקורה לו,
שהוא ירד ממדרגת מלך העולם בארץ
למדרגת משוגע שאיבד את שפיות דעתו.
ואז הוא כותב בכתב לכולם, הוא אומר, תדעו לכם,
הקדוש ברוך הוא שראה שאני גאוותן וראה שאני מייחס את כל העוצמה אליי, הוריד אותי ממדרגתי והוא מלך אדיר משפיל ומרים.
כמה הדבר הזה חשוב, אדם חושב שהוא על הגל, על הגובה, זה יהיה תמיד. הקדוש ברוך הוא יכול תוך שנייה, אז אומר הפייטן, אולי אתם גם בונים עליי שאני פייטן ואני על הבמה, מלך אדיר, משפיל ומרים.
במימר קדישין וגזירת עירין זה מלאכים.
מפוצץ להם שם כל מוצא פי השם. עכשיו, מה אני אגיד לכם?
אפשר לצייר את ההיסטוריה בתור ציר שבו
בני האדם מנסים להשתחרר מהתלות באלוהים.
את הציר ההיסטורי של ה...
את המודרנית.
אנחנו נסתדר לבד, תודה.
אנחנו נדע להביא גשם, אנחנו נדע להוציא נפט מהאדמה לעשות אנרגיה,
אנחנו נדע, אנחנו נדע הכל. עכשיו, זה בסדר גמור, דווקא הקב' שמח בזה.
הוא חפץ בהצלחת בריאותיו.
אבל התפיסה המודרנית המדעית טוענת שבעצם זה נועד להדיח את הקב' ברוך הוא ולהגיד, לשים על כיסאו במקומו את האדם.
זה ה...
וכאילו בני האדם הולכים ו...
אבל כל מוצא פי השם.
התרגלנו אולי כבר,
אבל אם היינו מספרים לנו לפני שנתיים וחצי
שאי אפשר יהיה לטוס,
שאי אפשר יהיה זה, שנלך עם מסכות,
שכל העולם יעבור כאילו סיבוב כזה טירוף,
שמדינות יהיו בסגר,
כאילו סתם מלחמת העולם השנייה.
יגיד לך, תקשיב אחי, כתבת פה איזה ספר בדיוני, מה עובר אליך אתה, איפה אתה חי, מה זה, היום לטוס זה כמו שאתה תופס טרמפ מתל אביב, יאללה, עולים על מטוס, חוזרים, לוקו סמוגה, הכל זה.
שנתיים כבר,
כל העולם, לא רק ישראל, כל העולם בסיבוב,
שמרגישים כמה אנחנו,
הכל נזיל, הכל גמיש, הכל משתנה מקצה לקצה,
ענווה,
אז צריך לזכור את זה.
האדם, היוצר והפועל, שזה בסדר גמור, והקדוש ברוך הוא שמח בזה, אבל
תמיד להישאר בענווה.
הלאה.
הייתם כל כך טובים בבית הקודם, נמשיך איתכם.
השם לפניך לא קרה בחיל מנבאס עמך יהיה והוא בן חיל יקום בטרם יתעבדו אנשי חיל.
קניתם כרטיסים מההופעה הזאת? ככה נכנסתם? פלחתם חופשי?
טוב,
אז
הקדוש ברוך הוא קורא, לפני חילו קרא בחיל,
מן באה שם חיה והוא בן חיל.
זה ציטוט, מן באה שם חיה, זה ציטוט מגמרא שמספרת על רבי ינאי,
מה?
על הפסוק בתהילים, כן?
מספרת על רבי ינאי, שיום אחד ישב ולמד תורה בבית, והוא שומע למטה סוחר,
שאומר, מי רוצה לקנות אבקת חיים?
מי רוצה לקנות תרופה, שם חיים.
כמו שמוכרים אבקת חשמל, לא יודע, מפתח גנבים, כל מיני דברים.
אז הוא בטוח שיש פה איזה שרלטן.
הוא אומר לו, בוא, בוא, תעלה, תעלה, מה אתה מוכר? שם חיים, מה זה הדבר הזה?
אז האוכל לא רצה לעלות. הוא אומר לו, לא, זה לא בשבילך. הוא אומר, תעלה, תעל.
אז הוא עולה,
אומר לו, מה אתה מוכר לאנשים? עובד עליהם.
אומר לו, לא, הנה, אני מראה להם את הפסוק הזה.
אז הוא מראה להם את הפסוק בתהילים, מי האיש? זה פסוק מדהים.
מי האיש?
זה חפץ חיים,
אוהב ימים לראות טוב. מי רוצה לחיות?
מי חפץ חיים, ומי אוהב את החיים, ומי רוצה שיהיה לו טוב בחיים?
שזה כולם רודפים אחרי הדבר הזה.
מי לא רוצה שיהיה לו טוב בחיים?
כמה כסף אנשים מרוויחים, כי הם מוכרים לאנשים חלומות שיהיה להם טוב בחיים?
והנה הכל כתוב, בחינה.
מה?
נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר נרמה,
סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו. זה המתכון?
נכון.
כי קרוב אליך אנחנו נקרא בשבת, קרוב אליך הדבר מאוד, ולפי רביך לעשותו.
לא לדבר רעה.
לא לרמות,
לסור מרע, לעשה טוב ולבקש שלום ולרדוף אותו.
להיות אדם טוב, מיתי וכו' וכו'.
אז הוא אומר, מן באה שם חיים, מי שרוצה שם חיים.
מתי תעשה את הדבר הזה?
כשהוא בן חיל.
כלומר, לא יחכה אדם שהוא חוזר בתשובה שכבר זהו, הוא כבר לא רואה ולא שומע ולא זה. למרות שהתשובה היא איכות כל כך גדולה,
שגם אם אדם עשה אותה בדקה האחרונה של חייו, גם משמעותי.
אבל אומר כאן הפייטן,
יקום בטרם יתעוותו אנשי חיל,
זה ציטוט של פסוק מספר קוהלת.
בסוף קוהלת הנביא מתאר שם, שלמה מלכה מתאר את זקנתו של האדם,
איך האיברים מתחילים לא לעבוד,
ואנשי החייל,
נדמה לי שם זה על הסתות.
הוא פשוט מתאר את ההתפרקות של האדם,
איך הגב שלו מתכופף,
הוא כבר לא כל כך רואה,
הקול שלו נהיה כזה צרוד וחלש,
הוא מאבד את כוח הגברה, את כוח המין,
הוא רואה פתאום מה קורה על הרצפה, כי הוא הולך כפוף
והשיניים נופלות לו, בטלו התחנות, והתעוותו אנשי החייל,
נדמה לי שם זה על הסתות,
כי השריר הכי חזק בגוף האדם זה הלסת,
זה העוצמה הכי חזקה,
אבל כשאדם מזדכן אז הוא מתחיל להשתחרר, וכאילו להיות כזה,
אין לו כוח ללעוס כבר.
אז הוא אומר, תחכה,
שיהיה לך על הסתות כאלה,
התעוותו אנשי, עכשיו תחזור, כשאתה גבר.
כשאתה צעיר,
כשאתה...
טוב,
מה מצבנו?
הלאה. ה' ליבי מלאב אשר אשפחה בורח נורא בעמרם במר צורח. איך יעלה ויבוא קרח
אל מקום שעלה ותיאשר?
כן?
גם זה מתאר את הפחד,
את האש.
איך יעלה ויבוא קרח זה לקוח מאלישע הנביא. עלה קרח, כאילו חסר מעשים. קרח זה ביטוי לאדם שאין לו השפעה, אין לו מעשים, אין לו אור מקיף.
אל מקום שלב את יאשם. אני רץ טיפה,
כי פה בעצם בבית הזה יש שינוי, מתחיל השינוי.
טוב, הפייטן תיאר לנו כמה זה מסוכן, וכמה זה בעייתי, וכמה הכל מפחיד, וכמה הוא לא רואה, אבל בכל אופן, הוא שם על הבמה, והוא צריך להוביל את התפילה.
אז מכוח מה?
אז הוא אומר, טוב, עליי אין מה לסמוך.
זה כבר הסכמנו.
אבל לכולנו ביחד יש זכות אבות.
ולכן, את הבית הזה יש כאלה שנוהגים לשיר בלשון רבים.
הגרסה,
שם רבים.
ענה עניים העומדים לפניך,
כדלים שואלים מבקשים סליחתיך,
תכין ליבם תקשיב אוזניך, נשא עלינו אור פניך השם. אנחנו עניים, אין לנו כלום, אבל אתה, הקדוש ברוך הוא, חכמך אין סופיים.
אז למרות שאנחנו לא ראויים, תענה לנו,
כדלים.
אז שוב פעם הוא חוזר לעצמו,
אחרי שהוא,
כן, נחלי דמעותיי, מעי הרתיחו, אוחי.
עכשיו, רבנו הארי אומר,
רבנו הארי, מה הוא אומר?
הוא אומר ככה, כתוב בהלכה
שאסור לבכות בראש השנה.
למה?
שזה יום טוב.
יש פסוקים בספר נחמיה, שהעם בחו בראש השנה,
ועזרה ונחמיה אמרו להם,
לכו, אכלו משמנים,
ושתו ממתקים,
ושולחו מנות לאל נכון לו,
ואל תעצבו,
כי חדוות השם היא מעוזכם.
ועוד שנה?
עוד שנה הוא חצי חצי.
חצי דין וחצי...
אבל אסור לבכות.
מצד שני, רבנו הארי אומר שמי שלא בוכה, זה לא טוב.
מי שבוכה זה סימן יפה לו. מי שמתעורר מעצמו לבכי,
סימן יפה.
ואז בזמן הזה גם דנים אותו. ואם דנים אותו הוא בוכה, אז הוא בעצם מתכפר לו בדמעות.
אז אומר כאן הפייטן,
טוב, אני עכשיו בוכה. נחלי דמעותיי מהי הרתיחו,
גחלי חטטתי תוחותיי הקדיחו. מה זה תוחותיי?
תוחות זה כליות, זה פסוק באיוב.
מי שט
בתוחות חכמה ומי נתן לה שכבי בינה.
בסדר?
אז הפייטן אומר, אני בוכה וכולי. למה? דיני עתי וספרין פתיחו, הדין,
יש דין והספרים נפתחים, לפני המלך השם.
אז אני...
זה ממש מקור לרבנו הארי,
שכשהספרים נפתחים האדם בוכה.
הנפש מרגישה שעכשיו כאילו מתעסקים איתה.
אז הוא בוכה כדי לכפר,
לגשר על הפער.
בית האחרון,
ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים.
זאת שאלה מאוד מאוד גדולה, מדוע מדמים את המשפט של האדם לספרים.
יותר רגעני לדמות את זה למאזניים, נכון?
מעשים טובים, מעשים רעים, ואז כאילו ככה שוקלים במאזניים.
למה ספרים?
מה?
שמינו לא נבחק.
ספרים זה בעצם אומר,
מאזניים זה כאילו מעשים מחוצה לי.
ספרים זה, מי זה הספר? אני הספר. האדם הוא הספר.
דיברנו על זה השבוע ברבי אלעזר בן דורדיא,
שכשאדם במעי אמו הוא דומה לפנקס, הוא דומה לספר בעצם.
זה כאילו התנועה שלו, והוא נמצא ככה ויושב.
אז ספרים זה האדם, אתה הספר, אתה כותב את המעשים שלך.
כשפותחים את הספרים קוראים אותנו.
ספרי חיים עומדים פניך פיתוחים.
ובאמת שאולי הדפים אצלנו הם ריקים, דפים.
אבל הספר שלנו לא מתחיל רק אצלנו, יש לו דפים קודמים של אבות.
וחסדי אבות ראשונים.
וזה לא רק אברהם, יצחק ויעקב, זה גם הסבים שלנו והסבתות שלנו שעלו לארץ, או שמסרו את הנפש לאורך כל הדורות כדי לשמור על היהדות.
אנחנו בטוחים.
ואז הוא מסיים, טוב, אז מהמקום הזה של זכות אבות
ושל ענווה,
תיקון תפילתנו כראי הכי אוכלים. ואז, אולי השורה הכי חזקה בפיוט הזה,
אדוני פעולך בקרב שנים חייהו אדוני.
ריבונו של עולם, מה אתה רוצה?
שנשבח אותך ונהלל אותך
לא בעולם הזה.
אנחנו רוצים לפעול פה.
השם, פועלך,
איפה, איפה הפועל? בקרב שנים, בזמן.
חייהו השם. אז תן לנו עוד שנים ועוד זמן,
לטובת מה?
לפעול את הפעולה שלך בעולם.
אומרים, זוכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכותבנו בספר חיים למענך אלוהים חיים, נכון?
אז בחסידות יש קוראים את זה זוכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים,
וכותבנו בספר חיים למענך.
נקודה
אלוהים חיים.
בסדר? כלומר, לא כותבנו בספר חיים נקודה אני רוצה חיים, אבל גם למענך.
כותבנו בספר חיים למענך.
כל החיים למענך. אבל בשביל זה אני צריך להיות בחיים?
אז השם פועלך בקרב שנים חייו.
זה הפיוט.
בואו ננגן אותו. עכשיו שלמדנו אותו, ננגן אותו עוד פעם, נעטוף אותו עוד פעם בצלילים,
שנזכה בעזרת השם.
בשבוע הבא.
איזה יום אנחנו היום?
בשבועות שבועיים?
אין גם.
טוב, נשלים את זה בהזדמנות, בעזרת השם.
שנה טובה ומתוקה לכולם, חזקו ואמצו.
מי שרוצה נספח לשיעור את ההלכה הנתריקולטאית.
איך זה הלך?
עליתי על המרוקאי.
אני אגיד לכם איך זה הולך באיזה...
אמרתי ונירגנתי יום בו תפקד משפלתי ולימנתי בין העם... הוא יותר כזה...
