אנחנו נפגשים כאן מדי יום חמישי
שכבר מאיר אלינו האור של שבת קודש
ללמוד טניה קדישה.
טניה קדישה זה ספר נקרא תורה שבכתב של תורת החסידות
ויש עליו לפי ההקדמה של הגמור הזקן כל התשובות לכל השאלות.
ככה הוא כותב בהקדמה.
כלומר הוא כותב שהיו באים אליו החסידים לשאול אותו שאלות.
השאלה איך מבינים את האמירה הזאת.
הוא כותב בהקדמה שהיו מגיעים אליו החסידים לשאול אותו שאלות והוא לא יכול לקבל את כולם
אז לכן הוא החליט לכתוב ספר שבו יהיה תשובות לכל השאלות.
הפשט הוא תשובות לכל השאלות ששאלו אותו עד היום, הוא מלא את זה על הכתב.
אבל החסידים דרשו את זה ואמרו, לא, לא, יש פה תשובות לכל השאלות.
ואנחנו עסוקים בזמן האחרון,
אנחנו למדים
על מעלתו של הבינוני,
הגיבור הגדול שנאבק,
שלא נכנע,
שמדי פעם חוטף בראש, נסרט, נופל וקם, ממשיך, מסתער.
הוא לא צדיק, אין לו עילה של צדיק,
אין לו כובע, אין לו גרטל, אין לו לא יודע מה,
אין לו כל מיני ניצוצות. הוא ככה, חפש,
זוחל בשוחות,
יורה בבודדת מדי פעם. חירניק,
לא טייס קרב, מגיע, מפציץ, חוזר למועדון שם למזגן.
יש אורל, יש דפים.
גולנצ'יק,
הולך לא קשה תמיד.
זה היה בינוני.
לפעמים יש הצלחות.
ולפעמים יש יותר קשה,
והאדמו״ר הזקן לאט לאט מרים, זוקף את קומתו של הבינוני, נכון?
ואומר לו, קודם כל המאבק שלך הוא מעורר השתאות,
יש ממנו שמחה בשמיים,
הצדיק נשלח לעזור לך, להעיר לך.
ובפעמים הקודמות דיברנו על,
אם זוכרים, אני מקווה שאתם זוכרים, אני אזכיר לכם,
מה היה שבוע שעבר? לא היה שיעור, דיברנו מה קורה, אחת הסכנות לבינוני,
לבינוני, אחת הסכנות שלו, הגדולות,
זה שהוא נופל בעצבות.
זוכרים?
הוא נופל בעצבות. עצבות או בגלל מילא דה-עלמא או בגלל מילא דה-שמיא.
מילא דה-עלמא זה מה שמעסיק בני אדם, בעל חיי, מזון, הבריאות, הרפואה, זו עצבות אחת. עצבות שנייה מהמצב הכללי הרוחני שלו.
גם מזה הוא עלול ליפול.
הדמור הזקן סימן לנו את העצבות
כאויב מסוכן מאוד, כי זה מחליש את מערכת החיסון הרוחנית של האדם.
כשאדם הוא עצוב,
כשאדם הוא בצער או בייאוש,
צער זה, אין בעיה, אבל בייאוש, אז מערכת החיסון הרוחנית שלו נופלת,
ואז הוא מתחיל להגיד, טוב, אז כבר,
אתם יודעים, מספרים בדיחה, מה השלב הכי יקר בבניית בית?
אתם יודעים, יש פה קבלנים בקהל,
מה השלב הכי יקר כשבונים בית?
איך זה נקרא השלב הזה?
אם כבר אז,
אם כבר לקחתי משכנתה מיליון וחצי שקל, יאללה, יהיה עוד חצי מיליון, מה, גם ככה, זה,
עד 25 שנה, 35 שנה, תעשי, יאללה, כבר התייאשת לגמרי.
אז גם פה האדם, יאללה, אם כבר נפלתי ולא התפללתי ואני לא מכוון בתפילה, אני גם לא אוכל כשר.
אם כבר אז, ככה.
מסוכן מאוד.
ולכן הדבר הזה כאן מזהיר אותנו מהמצב של העצבות.
אתם יודעים שבחב״ד אומרים,
והם לוקחים את זה ברצינות לגמרי, זה לא איזה וורט,
ככה עובדים.
הם אומרים ככה,
משנכנס אב,
ממעטים בשמחה.
אז קודם כל צריך לדעת שלפי החשבון,
מחר
זה היום הכי שמח בשנה.
אמר לי, זה חבר קהילה אצלנו,
עושה את החשבון הזה, יש לו ראש כזה של חשבונות.
למה?
מחר זה היום הכי שמח בשנה.
כי כתוב, מי שנכנס אדם מרבים בשמחה.
אז מרבים, מרבים, מרבים, מרבים, מרבים, מרבים, עד מתי מרבים?
עד שנכנס אב, אז מתחילים למעט, זה פרבולה.
אז עכשיו אנחנו, מחר זה השיא, ומחר צריך להתחיל.
נכון, אז מחר זה יום הכי שמח בשנה,
ערב ראש חודש שער.
אבל בחב״ד אומרים, כשנכנס אב ממעטים בשמחה, שואלים כאילו שאלה, מה זה ממעטים בשמחה?
איך שמחה זה לא מסמרים.
תן לי הרבה מסמרים, מה זה מעט שמחה?
איך זה נראה מעט שמחה? או שאתה שמח או שאתה לא שמח.
אז הם מפרשים, ממעטים בשמחה,
ממעטים את העניינים הבלתי רצויים של החודש הזה על ידי השמחה.
מי שנכנס אב ויש דברים לא רצויים, צריך למעט אותם,
איך למעט אותה?
על זה שמחה אמיתית.
אה, אבל איזה שמחה מדובר.
סתם שמחה רגילה, אי אפשר בחודש שעה, לעשות כל מיני דברים. אז מה עושים?
אין שמחה כגומרה של תורה.
עושים סיומי מסכת. בחב״ד אוכלים בשר בתשעת הימים.
כל יום עושים סיום מסכת, אוכלים בשר.
כתוב, אם יש סיום מסכת,
זה מסעודת מצווה, אוכלים בשר.
האמת שיצא השנה,
קודם כל אתם יודעים שהשנה אין שבוע שחל פה.
צגי, אין.
בוטל שבוע שחל פה. בוטל שבוע שחל פה, אגב, יבוטל אולי גם עצום, אי רצון.
אז, וגם השנה יוצא שסיום מסכת יומה נופל בתשעת הימים.
ביום ראשון זה סיום מסכת יומה.
היום?
חכם שלום, בדיוק, דוחים, דוחים את הזה.
חמישית תתחיל לאכול בשר לפני שבת, לא ראיתי.
ולכן, הוא אמר, אם כבר הגענו לפה אז... עוד קצת, בדיוק, אם כבר אז,
אז בדיוק. אז לכן,
אז לכן, למעטים בשמחה.
אז האמירה הפנימית היא, אתה צריך למעט בכל העניינים הבלתי רצויים על ידי שמחה.
ולכן זה חלק מהעבודת הבינוני להיות בשמחה,
לשמח את עצמו.
ודיברנו בעבר איך משמחים בכל מיני אמצעים,
בין אם זה על ידי הסתכלות שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, ובין אם זה על ידי העניינים של, אפילו עניינים של חומר, על המסמך,
בנגינות ובשמחות, לכן זה הדרך.
אז זה דבר אחד.
דיברנו גם על עצבות במילה דה עלמא
אדם מסתכל על המצב הרוחני שלו והוא לא מרוצה, ואמר אדמו הזקן, זה מצוין! למה זה מצוין?
זה מצוין שאדם יהיה לו קצת לב נשבר,
שלא יעוף על עצמו, זה טוב בשביל הגאווה, זה טוב,
זה טוב, נכון.
אבל חשוב מאוד לא להיות בעצבות, מפני שעצבות, כמו שאמרנו,
כניסת אדם למצב רוחני לא טובה.
אזורים של עצבות צריך להתרחק מהם.
לפעמים זה רק עניין של עייפות.
לפעמים אדם הוא עצוב כי הוא עייף, פיזית, עייף,
תלך תשעה.
עייפות זה מביאה לקוץ, אם אדם יש לו עייפות כרונית, הוא ישן,
לילה אחרי לילה הוא לא ישן מספיק, אז הוא נהיה קצר רוח,
הוא נהיה עצבני,
הוא לא מכוון בתפילה,
כלום לא טעים לו, כלום הוא לא רוצה לראות.
הפתרון, אפשר לדבר עד מחר, הפתרון, הולך לישון.
יש סיפור נודע בשערים על רב-אלוף חיים בר-לב.
שמעת עליו, יונתן?
רב-אלוף חיים בר-לב.
אז חיים בר-לב היה רמטכ״ל, סיים,
וכשפרצם לחיות יום כיפור קראו לו שיעזור.
בהתחלה היה בצפון, אחרי זה העבירו אותו לדרום להיות מפקד חזית דרום, כי בדרום היה מריבות בין האלופים, שרון לא קיבל את גורודיש וכל זה.
אז הוא הגיע,
הוא היה מדבר לאט.
הוא הגיע למוצב הפיקוד ונתן, אמר,
אני הולך לישון לשש שעות,
תעירו אותי רק אם אריק חוצה את התעלה.
הוא פחד ששרון ירוד וזה.
הלך לישון שש שעות, כמה אחוז שעות התחיל לחלק פקודות.
זה נתן, כאילו, זה הרגיע את המערכת.
אז זה כאן, בפרק שלפנינו, פרק כח,
אדמו״ר הזקן
מדבר עוד טיפה על מחשבות זרות, מה עושים עם מחשבות זרות?
מחשבות זרות, כולם יודעים מה זה, מחשבות של תאוות, דברים מהסוג הזה.
אבל הוא נותן כאן עצה מאוד מאוד חשובה לכל אחד מאיתנו,
שהיא נשענת על תורה ארוכה מאוד של הבעל שם טוב, בסדר?
אבל בשביל לקיים את העצה הזאת, צריך שהאדם יכיר בערכו שהוא בינוני ולא צדיק.
ומה העצה?
בואו נקרא קצת.
ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה ותפילה,
בכוונה,
או בתפילה בכוונה,
אל ישית לב עליהם,
אלא ישיח דעתו מהן כרגע.
וגם אל יהיה שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה הזרה כנודע,
כי לא נאמרו הדברים ההם אלא לצדיקים.
כן?
הרשבי ליבו בחייל השמאלי, איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה. אף על פי כן,
יש פה איזה משהו כאן, טעות.
יש פה איזה טעות.
כאילו, כנראה קפצו לי השורות. אבל מי שנופל לו משלו הרהורים רעים, מבחינת יפול ליבו בקרבו,
להיות מזה עצב נבזה בשנת העבודה,
צריך להיות בשמחה רבה, אלא אדרבה, יתחזק יותר
ויוסיף אומץ
בכל כוחו בכוונת התפילה, בחדווה, בשמחה יתרה,
ושימו אל ליבו כי נפילת המחשבה הזרה היא והקליפה בחדל השמאלי,
העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלוהית שבו, ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד,
כשאחד מתגבר אזי השני מתעמת להתגבר גם כן בכל מאמצי כוחו. ולכן כשהנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת להתפלל,
אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה, ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה הזרה בכלל שאין נפילתם כלום.
שאילו להתפלל כראוי ונכון, לא היו נופלים ממחשבות זרות, נקודה.
טוב, קודם כל יש פה עצה נפלאה.
מה העצה הנפלאה?
הדחקה, התעלמות,
הסחת דעת.
עכשיו, זה כל כך לא אנחנו גדלנו על להיות גיבור ולהתמודד וקדימה ולתת בראש
אומר אדמו״ר הזקן, לפעמים הדרך היא להתעלם.
להתעלם.
להסיח דעתו.
נפלה מחשבה זרה, נפלה מחשבה לא טובה,
אבל אני מייד אתן כמה דוגמאות לדבר הזה. עזוב את זה.
למה אמרתי לכם שזה נשען על תורות עמוקות? אחת התורות של הבעל שם טוב זה
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
בסדר? אחרי זה שכללו את זה ואמרו לא מגרשים חושך במקלות. אבל התורה היסודית היא מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. בעל האדם מחשבת חושך.
הוא יכול להתחיל להתמודד איתה, הוא יכול להתחיל להילחם איתה, הוא יכול להתחיל לבאר אותה. עזוב!
אם אתה מתעסק עם בוץ, אתה גם, אתה, אתה, ואתה מנסה, יש לך כתם בוץ, אתה מנסה לנקות את עצמך מהבוץ, אתה מורח את זה עוד.
כמו ילדים, שהם אוכלים איזה שוקולד, ואז הם אומרים לו, תנקד את הפה, הוא עושה ככה, ואז כולו, ואז הם אומרים לו, מה אתה עושה את זה? אתה... בקיצור, כולו נוגד.
הדרך הנכונה בדבר הזה היא לעזוב את זה,
וללכת להתעסק באור.
אתם יודעים, בה' באב, תשמע, סגי, אתה תאהב את זה,
בה' באב זה יום ההילולה של מי?
רבנו הארי הקדוש.
רבנו הארי.
כולם מדברים על שמירת העיניים.
בקיץ תמיד צריך לשמור את העיניים, בקיץ צריך לשמור את העיניים וכו'.
רבנו הארי אומר, אתם יודעים מה זה שמירת העיניים?
הוא אומר, שמירת העיניים זה לא מספיק לא לראות דברים לא טובים.
צריך לראות דברים טובים.
ככה הוא אומר.
אצת כאילו נלחם מה לא לראות ועוצם את העיניים, תדאג לראות דברים טובים. ולכן רבנו ארי, מה אומר?
כשמגבילים את הספר תורה, תתאמץ, להתקרב, תראה את האותיות. תחפש גם את האות שלך.
את האות שלך, שין, שלום, סגי, א', א', א', א', יש הרבה, אין בעיה.
כן, יש הרבה.
אבל יש כאלה ש...
איזה אות יש הכי פחות בספר תורה, אתם יודעים?
ט',
ט' יש הכי פחות.
הכי הרבה זה ו'.
בסדר?
תעסוק באור!
מה אתה צריך להתעסק בחושך עכשיו?
הרבי מלובביץ' היה לו באיגרוס קוידש תשובה חוזרת על עצמה, היו שואלים אותו נערים מה לעשות עם ענייני פגם הברית
שזה כידוע, יודעים, זה חטא נעורים וכו' וכו'.
יש כל מיני גישות, יש כאלה שמדברים על זה מאיימים,
יש כאלה שמפחידים, יש כאלה שאומרים על המקווה, כל מיני דברים.
הרבי היה תמיד עונה, להסיח את הדעת,
לא לעסוק בזה, לא לחשוב על זה, לא לדבר על זה, וגם לא להסביר למה לא מדברים על זה. תעסק בדברים טובים.
תגיד תהילים, תלמד תורה,
זה ייפתר לבד.
גישה.
גישה כזאת.
למה אדם עוסק בזה? אז הוא נכנס לזה, אז הוא עוד יותר זהה, אז הוא מנסה, אז הוא נכנס. אז זהו, שים את זה בצד.
תתעסק באור, ריבוי הצדדים החיוביים באישיות שלך,
בסופו של דבר יכריעו את הצד השלילי. וזו עצה חשובה מאוד
של הסחת הדעת.
רבי נחמן במקום אחר אומר, אתם מכירים, ברמב״ם יש הילכות טוען וניתן.
מכירים?
הילכות טוען וניתן זה הילכות משא ומתן.
אז הרמב״ם אומר ככה, רבי נחמן אומר ככה,
האומנות של היצר הרע,
הרי היצר הרע לא בא לאדם ואומר לו בוא תעשה עבירה.
הוא לא בא, הוא מבין שהאדם מנף נפוטו.
הוא מתחיל לדבר איתו,
מתחיל לבוא איתו בטוען וניתן.
מתחיל לדבר איתו בעל המחשבות, עכשיו ברגע שאתה מתחיל להגיב לו
כבר הוא ניצח, הוא מוכיח את זה
מחטא הנחש במעשה בראשית.
הנחש בא אל האישה ואומר לה,
תגידי,
מה אלוהים ציווה אתכם?
מתחיל לדבר איתה, הוא לא אומר לה, תאכלי מהעץ ישר, לא אומר לו, תגידי, מה הוא ציווה אתכם לא לאכול או לגן?
אז הוא אומר לו, לא, תקשיבו,
מה הוא ציווה אותך ואת בעלך?
זאת אומרת לו, לא, הוא ציווה אותנו לא לאכול ולא לגעת. כאילו הוא הוסיף, הוא אמר לה, אה, לגעת? זה לא רציני. הנה, תראה, אני לא גאה לו, קורא לי כלום. דחף אותה, המשרד שלנו דחף אותה.
אז אתה רע, אז הוא לא...
אומר רבי נחמן, הטעות לא הייתה שהיא יכלה.
הטעות הייתה שהיא ענתה לו.
הייתה צריכה להגיד לו,
מה זה עסק שלך, מה הקדוש ברוך הוא ציווה אותי ואת בעלי? כאילו, אתה לא כתובת, שלום, שלום, ואל תבוא לי בחלום.
ברגע שאתה מתחיל להיכנס איתו בטוען וניתן, בפנים.
כשעולה חולשה לאדם, והוא מתחיל להיכנס ואתה בטוען וניתן, רגע, חולשה, אני...
אתה כבר בפנים, אתה בתוך החולשה.
עזוב את זה, בסדר, יש חולשה, תגיד לאדם, אוקיי, יש לי חולשה, תודה רבה, אני במקום לדבר על הדבר הזה, אני רץ לעשות משהו טוב.
כן, אולי אחד הדברים הכי טובים,
שאני מצאתי אותם מאוד מאוד יעילים לי,
לפעמים יש לך איזה יום שאומרים לך מחשבות,
תכירי,
איך אומרים בערבית? יום אסל, יום באסל, נכון?
יום דבש, יום בצל.
קמת על איזה יום כזה חצי על הצד הזה, אתה...
המחשבות לא טובות על עצמך,
המחשבות לא טובות, אני לא מספיק, אני לא רוצה... כל מיני מחשבות, אתם מכירים, אתה יודע.
מחשבות של חיוויה קוראים לזה.
הנחש, הקדמוני לוחש לך באוזן.
אז מה אפשר לעשות?
אפשר להתחיל להילחם איתם,
ואז אתה עוד פעם את המלחם הזאת, אז הוא מגביר את הכל, מגביר את הווליום. זה כמו מריבה בין שתי קבוצות של ארסים,
ההוא שם ווליום, ההוא מביא עוד ווליום, עוד ווליום, עוד ווליום. בסוף
אני מוצא את האפשרות הכי טובה, יש לי מחשבות כאלה לא טובות, אני אומר, אוקיי, בסדר, לא נלחם איתכם,
אבל חבל לי לבז� זמן עליכם,
אני אלך להגיד תהילים בינתיים.
זהו, תהילים זה דבר טוב לעשות, להגיד,
תהילים זה מועיל,
תהילים נגד תהילים.
נתחיל להגיד פרק תהילים. אומר את התהילים היומי, אומר את התהילים. פתאום אחרי כל פרק שאני אומר, אני מרגיש שיורד לי איזה אבן מהלב, מתנקה לי,
וזה, אני מרגיש, אי, דוד המלך, איך הוא ידע לקלוט אותי. הוא אומר לך, לפעמים אתה נעצר בשעה הקורונה, היה טיפה יותר זמן,
הייתי אומר תהילים, יש הוצאה נפלאה של קורן,
של תהילים עם ביאורים של הרב שטיינזלץ, עם ציורים של ברוך נחשון.
אחד הדברים הכי יפים, וגם מוכרים את זה באיזה 25 שקל, שזה
מחיר גושים בירית צהר, יש לנו בבית הרבה.
קנינו כל פעם איזה 4-5, ככה שיהיה, גם לחלק, מתנות.
אתה אומר תהילים, קורא איזה ביאור חסידות,
משהו, מסתכל על הציורים של ברוך נחשון,
יש לו ציורים כל כך יפים, אתם מכירים את הציורים שלו?
ציורים מלאי צבעים, מלאי חיים, מלאי שמחה, מלאי... אתה קורא אותם, אתה רואה אותם, יש לך חשק ל...
גמרת את הפרק תהילים שלך, לקח לך עשרים דקות, לא יודע כמה.
פנים חדשות באו לכאן.
זה כמו שאתה הדלקת אלומת אור, אופס, החושך נעלם.
נכון? לא צריכים לכם בחושך במה כלום.
זה מה שהוא אומר.
זה נקרא הסחת דעת.
הסחת דעת צריך שאדם יהיה לו סט של דברים טובים שהוא אוהב לעשות,
שכשבא לך איזה משהו לא טוב, תכף תעשה את זה.
יכול להיות גם לערוץ אלפיים.
יש לך כל מיני מחשבות של זה? בוא נלך לערוץ.
מה אני צריך עכשיו? רצים.
חוזר מהריצה חדש.
ספורט זה דבר חזק,
כן?
רכיבת אופניים.
מהרה, אני אחזור לרכב.
עכשיו חם קצת, וזה
זמנים של דינים גם, אנחנו פחות רוכבים בזמנים האלה.
אבל לערוך, אתה מתגבר על קשיים, אתה זה, יאללה, אתה רוצה...
סט של דברים שאתה קורא, או לעשות איזה מעשה טוב, לעבוד בגינה, לא משנה משהו, כל אחד,
מה שהוא אוהב לעשות.
לעבוד בגינה, להשקות את העצים, לגזום, לאכול איזה משהו,
ולצייר ציור, לכתוב מכתב לילד, להרים טלפון להורים, כן.
חשבתי להתפונן.
ממש במלחמה. אז תראה, זה החכם עיניו בראשו.
יש דברים שלא דורשים ממך מאמץ, והם נעימים ושמחים, והם יכולים להיות הסחת הדעת.
כן.
לשמוע מוזיקה טובה.
תתעייר.
קורא לזה ספר טוב. תכין לך בבית ספרים שאתה אוהב.
לראות איזה דבר בעל משמעות. הסחת הדעת. קח, תראה, לא יודע מה, איזה פרק בעמוד האש.
בסדר, מה זה, כל אחד עם הדברים שהוא אוהב.
משהו שלא דורש ממך אפילו מאמץ.
אבל אדמור הזקן כבר אומר, אל תנסה להיאבק עם המחשבות השליליות האלו, כי זה רק כי עוד יותר יטביע אותך בפנים.
ראיתם פעם בן אדם שטובע בתוך בריכה של טיט?
כל תנועה שהוא עושה,
זה משקיע אותו עוד, התנועות בזה. אז זהו, אתה צריך לעמוד יציב ולבקש שמישהו יוציא אותך עד ויוציא אותך משם. אז הסחט הדעת, ואחרי שאדם מסיח את דעתו,
קבל כוח.
ככה גם?
כן. באותו מידה. נכון.
נכון. יפה.
עכשיו הוא גם אומר עוד דבר.
בסדר?
וגם זה סוג של הסחת דעת.
הוא בא להתמודד כאן עם הטענה שאדם אומר לעצמו, הלאה, עד מתי, עד מתי. אני בא, איך שאני בא להתפלל,
מתחילות כל המחשבות הזרות,
מחשיבות כל ה... זה...
אז נופלת בלב הבינוני איזו מחשבה, אז כנראה התפילה שלי לא רצויה,
כנראה דוחים את התפילה שלי, עובדה שאיך שאני מתפלל יש לי מחשבות זרות וכל זה. הוא אומר,
אדמו״ר הזקן הפוך,
הפוך סיסו.
אם אדם בא להתפלל והוא ניגש אל הקדוש ברוך הוא, והוא בעצם רוצה להגביר את הנפש האלוקית, אז ברור שהסית רעך עכשיו ינסה להתעמת מול. אז כשבאות לך מחשבות זרות תוך כדי התפילה, מה?
זה האבק שעולה כתוצאה מן ההיאבקות.
אז מה הדרך?
תראו, כשהיו אנשים שואלים את הרבי איך להתפלל, יש לי מחשבות זרות, הוא היה עונה להם תשובה אחת כל הזמן, מה?
הוא היה עונה להם,
תתפלל מהסידור.
תתפלל מהסידור.
כשאדם מתפלל מהסידור זה עוזר להסיח את הדעת, כי אתה קודם כל רואה את האותיות,
אתה קורא את האותיות,
אדם מוצא מעיניים, מתחיל למחשבות, תתפלל מהסידור. צריך אבל ענווה כדי להתפלל מהסידור. מה, אני ילד בכיתה א',
תתפלל מהסידור?
כן, תהיה.
עכשיו כשאתה בקטע של הסחת הדעת, תתפלל מהסידור.
בשביל להתפלל מהסידור, אגלה לכם סוד, יונתן,
צריך שיהיה לאדם סידור.
וכאן אני רוצה להגיד פה איזה מספר מילים, רבותיי. תראו, כל יהודי צריך שיהיה לו ציוד היקפי, מה שנקרא, שבלעדיו הוא לא יהודי.
ציוד היקפי של יהודי מינימלי. מה זה ציוד של היקפי? תפילין, יש לך? יש. תפילין?
אתה לא תיקח כולם תפילין מהחבר, נכון?
באמת צריך לקנות תפילין.
הוא קם בשמונה, אני קם בשבע, הוא קם בתשע, נעשה... לא, לא, תפילין, צריך לקנות לך תפילין.
ציצית יש, תכלת כמובן, טלית.
בסדר.
אדם גם מתחתן, לאט לאט הוא קונה גם חנוכיה יפה מכסף כנראה
אחרי זה הוא מגיע לגיל 40, אשתו קונה לו מתנה מגילת אסתר או גיל 30, כאילו לאט לאט אתה צובר כל מיני חפצי קדושה שאתה,
חפץ קדושה בסיסי ביותר, סגי,
זה סידור.
עכשיו, אני לא מדבר איתכם,
לא מדבר איתכם בכלל על העניין של טלפונים, תכף אני אגיע לזה.
גם כשיש סידורים בבית כנסת, אז מה?
מה, אתה יתום?
אין לך סידור, אתה צריך לקחת את הסידור ואת הקטן?
סידור, אדם צריך שיהיה לו סידור!
שהוא בדק אותו,
והסידור הזה בא לו טוב בעין,
והוא בגודל שמתאים לו, והוא אוהב את הסידור,
ואוהב את צורת האות,
והוא נישא אותו, ואישי, כתוב את השם שלך,
ואולי גם איזו דמעה שנפלה לך על זה פעם-פעם במהלך התפילה,
ואיזה ככה, קצת איזה כתם, לפעמים כותבים איזה משהו שמה,
ו... סידור, סידור!
הולכים איתו לכל מקום גם.
אני אגיד לכם גם יותר מזה, לא סידור אחד צריך שיהיה לך, כמה סידורים צריך שיהיה לך.
למה? ראית סידור אחד יפה.
יופי, פתאום הוא רואה עוד סידור יפה. יאללה, קונים גם אותו.
בדיוק עכשיו אשתי אומרת לי,
אשתי מאוד אוהבת את הסידורים בהוצאת קורן.
מכירים את הסידורים?
עכשיו יש לנו את הכול.
קנינו את הכול.
כל מה שיש להם קנינו.
אני מתקשר איתו, אני נורא אוהב את הסידורים, אני רוצה לקנות, אבל יש לנו הכול. היא אומרת לי, כן, זה הבעיה.
קנינו את הספרדי הקטן, הספרדי הגדול, האשכנזי, ההוא, הכל כבר.
אתה קונה סידור.
אז אתה רואה אנשים,
אין להם סידור.
אין להם.
מגיע לבית הכנסת, מסתכל, לוקח מה... מה זה?
טוב, למה יש סידור? הגיע כאן אורח, אדם מזדמן, במקרה למכון מאיר, לא... אז הוא נכנס, לוקח סידור.
אבל כשאתה הולך להתפלל לבית הכנסת הקבוע, מה אתה צריך לקחת סידור מהארון?
תביא איתך סידור.
ועכשיו באנו בא ומה נדבר, יש לנו עידן חדש,
אנשים מתפללים בטלפונים.
לא תגיד מתפללים בטלפונים בחוץ.
בתוך בית כנסת הוא עם טלפון.
יש לו סידורים פה.
מה הקשר בין טלפון לתפילה? אני לא הצלחתי להבין.
מה?
טלפון לא מתפללים ממנו. טלפון זה בשביל לקבל הודעות, בשביל שיחות, בשביל זה. זה לא בשביל להתפלל.
טלפון לא נועד לתפילה בכלל.
לא.
מסתכל ככה.
מישהו אמר לי בלשון... לפחות החלטתי את הבדיחה הזאת. בטלפון אתה יכול לשים גלילה אוטומטית.
הוא שם אותו על הסטרנדר, לחץ גלילה, ואומר,
זה רץ, זה עובד, אני הולך לעסקים שלי,
שיהיה לך סידור.
האדם יש לו סידור, הוא גם רואה את האותיות,
אותיות מחכימות, והאותיות זה,
ומסיח את הדעת מהמחשבות הזרות.
אני חוזר חזרה לפרק. המחשבות הזרות שיש לאדם בזמן התפילה הן עדות שהעסק עובד.
העסק עובד!
אם אתה נכנס למקום והכול נקי, מה זה אומר?
שלא עובדים פה!
לא עובדים! אבל אם יש נסורת, אם יש אבק,
זאת אומרת שיש כאן עבודה.
אז אם לאדם יש מחשבות זרות, זה אומר שאנפי אלוקים יש לו מנסה לזוז, ולכן מנסים להתנגד אליה. סבבה, טוב מאוד.
ולכן הוא אומר, ולכן,
שנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת להתפלל.
אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה.
ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה הזרה,
מכלל שאין תפילתם כלום.
שאילו יתפלל כראוי וכנכון, לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת, אם האמת הייתה כדבריהם,
אם הייתה נפש אחת לבדה, היא המתפללת, והיא המחשבת ומערערת את המחשבות הזרות. אם עדיין הייתה לו רק נפש אחת, אז הם צודקים.
אבל באמת להמיתו הם שתי נפשות הנלחמות. אז מה נראה לנו, חבר'ה?
שכשאנחנו באים להתפלל, הנפש הבאמית תשב כאילו זה ותמחא לנו כפיים? שכח מזה, איך אדם מגיע להתפלל, הנפש הבאמית מתחילה לקחת,
כמו אוהדים של הקבוצה המפסידה,
לוקחים רימוני הלם, זורקים למגרש, זורקים בנדורות, זורקים זה, זורקים את הכול להפריע.
בסדר, זה ככה זה, חבוב, מה עם מה לעשות?
אז צריך להילחם.
איך נלחמים?
ניגונים, שירים, אותיות מחכימות של הסידור,
מדי פעם להפתיע תיירים, אל תבוא כל פעם מאותו כיוון, מדי פעם תשכיב איזה מארב במקום לא צפוי.
בסדר, תתפלל כאילו לפני הזמן, תתפלל איזה מניין אחר. פעם נכנסתי,
הייתי באלעדה, לקחתי את הילדים שלי לאיזה, את הבת שלי לאיזה חברה,
הייתי צריך להתפלל מנחה.
לא צריך, הייתי, רציתי להתפלל מנחה.
רוצה זה בידי וצריך זה לזם, בערבית.
גם צריך אבל גם רציתי.
טוב,
אז אני רואה שם מתחם בתי כנסת כזה באלעד.
אמרתי, יאללה, אני מתפלל פה בטח להתפלל מנחה. נכנס למתחם, זה כזה קרוונים, אז אני רואה כנסת אשכנזית,
כנסת ספרדית וכנסת תימני.
אמרתי, אני בחיים לא התפללתי מנחה, נראה לי של יום חול בבית כנסת התימני. אני אלך לשם,
היה אצל הערבי, אתה מחפש אותי אצל האשכנזים ואצל הספרדים, אני אצל התימנים, הוא לא נמצא אותי שם.
נכנסתי, איך נהניתי? חבל לכם על הזמן.
איזה תפילה יפה.
אצל התימנים, תענוג.
יש להם, אומרים הרבה דברים ביחד.
את הקדיש אומרים ביחד.
התפללתי מנחה ערבית, כאילו, כבר היה צמוד.
והכל כזה בקול, וקריאת שמע, אומרים הכל ביחד.
מי?
כל הקהל אומר ביחד בקצב...
- אה, דה, דה, דה, דה, דה, מלו, רע, רע, רע, רע, רע, רע, רע, רע, נכון, ככה. מי זה?
סבלנות, יש להם איפה. אצל אשכנזים כבר הם מעבדים את הסבלנות מזמן.
אומרים את הכל.
נתתי מבסוט חבל על הזמן. עבדתי על העץ הער. כשאני ביציאה, אני רואה אותה יוצא מהאשכנזי.
את העץ הערה, אז איוב, אוכלת אותה, עבדתי עליך.
טיפסת אותי במקום הלא נכון.
תפתיעו קצת, תהיו יוזמים, תהיו יצירתיים. צריך להילחם בעץ הערה, הוא הוזר, הוא הוזר. אז גם אנחנו צריכים לזוז יחד איתו.
כן, נכון. נכון.
נכון. אני, אבל היסוד מלכות, זה סובייקטיבי לגמרי. אותי זה ממש מקשה עליי להתפלל.
כי הפר... אמרתי ללמוד לא להתפלל. אה, לפני.
לפני, כי בתפילה עצמה זה מקשה עליי נורא, גם תהילים, זה כאילו מוציא אותי מריכוז, אני אומר, רגע, מי המשהו שפירש נכון? רגע, אני הייתי מפרש את זה אחרת, כאילו, זה התחיל...
אינכי נמי, יפה מאוד, נכון.
אבל גם הציורים של ברוך נח,
יש לך כל מיני ציורים, אתה רואה דברים, אתה... ניגונים מאוד מאוד עוזרים.
אני אספר לכם, אני אגלה לכם, סגור ליבי. אפשר לגלות? אורן, אתה מסכים לי?
תראו, מבין כל התפילות,
שאנחנו מתפללים והכול,
בסך הכל יש לנו אחת מהתורה,
ואולי שתיים, מחלוקת, אבל אחת היא בלי מחלוקת. מה?
ברכת המזון זה מהתורה.
במחלוקת זה ברכת התורה. יש שם אומרים שגם ברכת התורה דאורייתא, אבל לכולנו ברכת המזון דאורייתא.
זו הברכה הכי חשובה, היחידה שנשארה לנו דאורייתא.
ומה יש בברכת המזון, סגי?
יש לך שם פרנסה,
יש לך שם רפואה,
יש לך שם חינוך הבנים לתורה,
יש לך שם גאולה,
גאולה ושמה ירושלים.
כל הדברים שאדם צריך בפרט ובכלל יש בברכה הזאת.
נכון?
אז זאת אומרת העולם כולו, בטובו, חן, חסד, רחמים, נכון?
הרחמן זה כבר, אתה יודע,
זה ככה ארטילריה סופית לכסות את היעדים.
לצאת את הכל. אבל עזוב, בלי זה, רק מחל דאורייתא.
אז זן ונודה לך,
אז זן תיקן משה רבנו, נודה לך תיקן יהושע.
אתה מסודר בחיים.
בגלל שזו ברכה כל כך חשובה, אנשים הולכים לצדיקים לקבל ברכה. כתוב במפורש, הבן איש חי אומר את זה, כתוב במפורש, ברכת המזון זה מקור הברכה.
אם אדם מברך על מזונו בנחת, הוא פתוח לכל השפע שבעולם. זה ידוע ומפורסם.
לא צריך ללכת, תמיד אתה הולך לצדיקים, ואז אדם הולך לצדיקים, וכל זה, ברכת המזון, מול העיניים. ובשביל זה היצר הרע, מה הוא לא עושה כדי שאדם לא יברך ברכת המזון?
מה הוא לא עושה?
א', דבר ראשון, מה הוא מציע לנו?
מה, צריך לאכול לחם?
למה לאכול לחם?
אתה יכול לראות כאן בארוחת צהריים, אדם יושב דגים וסלטים ועור, הר על הצלחת, אוכל דשן,
שבע, וגומר את זה בבורא נפשות.
עוקץ את המערכת, כאילו.
זה יצת היצר הרע, הדבר הזה. אתה אוכל, תעשה המוציא, תברך ברכת המזון.
כבר אדם נטל ידיים ואכל המוציא,
הוא כבר בא לברך ברכת המזון,
הוא מתחיל להניע את המנועים,
ואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו וכככה וככה וכככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וכה וככה וכה ו
בעיקר בשבת, בשבת, בשבת שאוכלים שלוש סעודות בברכת אמזון.
אז הילדים היו קטנים, זה היה לנו ברוך אתה,
כאילו, מגיעה של הגן ילדים, אבל
הייתי מנסה לקרוא מהכתוב, מבירקון,
כל פעם אתה קורא, גם כשאתה קורא זה מהר.
ולפני כמה שנים באמת עליתי על הדבר הזה,
פשוט,
ואפילו עשיתי כמה ניסיונות על הדבר הזה, אני ממש שר את ברכת אמזון.
שר אותה בטריפוליטאית כזאת,
כאילו, כמו פיוט.
הכי בנחת שאפשר. בדקתי כמה זמן זה לוקח לי. הכי בנחת?
ממש בנחת.
שלוש וחצי דקות.
זה הכל. זה הרבה?
זה לא הרבה.
זה...
וזה עובד.
זה עובד. עכשיו, קרה דבר מופלא מאוד.
תמיד יש ויכוח,
אבל תמיד הילדים תברכו ברכת המזון, תברכו... כן, בירכנו, בירכנו. מברכים. אתה רואה אותם עם הבירכון.
מאז שהתחלתי לברך ככה בנגינה,
הבנות אומרות לי, אבא, אנחנו...
אנחנו מקשיבות, אתה תציג אותנו על ידי חובה.
אז אמרתי להם, מה, מה, כאילו, אין לכם,
מה, אין לכם כוח לברכות? לא, לא, זה יותר נעים לנו ככה.
שכאילו, אנחנו, אנחנו מברכות יחד איתך.
זה שנייה כזה, תענוג.
אז צריך להילחם.
אתה בא לברך ברכת המזון, זה ברכת דאורייתא.
כל הברכות שבעולם תלויות בזה מצפות. מה הנפש הבאמי תשבת עם חלקך הכפיים? נראה לך?
תיתן לך לברך חופשית? שכח מזה, תתחיל לזועק עליך חזיזים.
מסיטה את הכוונות, מריצה את המילים, אתה בולע את המילים, בולע את האותיות.
בתחבולת אתה עושה לך מלחמה.
באמת לאמיתו הם שתי נפשות,
הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם, כל אחת חפצה וצונה למשול בו,
ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמיים,
מנפש האלוהית,
כן, אדם בעל לו תשובה, יראת שמיים,
מחשבות טובות, זה מהנפש האלוהית,
וחולמי לדה עלמא מנפש הבאמית,
רק כשהאלוהית מלובשת בה.
והוא כמשל האדם המתפלל בכוונה ועומד לגדו עובד גילולים, רשע, ומסיח ומדבר עמו כדי לבלבלו.
כן, אדם עומד,
כן,
אדם עומד, מתפלל, ולידו
עומד איזה מישהו,
מנסה לבלבל אותו, מנסה לעשות לו כל מיני תנועות וכל זה. אז מה עכשיו הפתרון?
להתחיל לדבר איתו ולהגיב לו?
לא! מה הפתרון?
פעם, לפני הרבה שנים, כשלא היה כל כך אוזניות וטלפונים, לא היה מצוי,
הייתי עולה לאוטובוס, והנהג היה שם רדיו חזק,
והיה לבוקר לשמוע את כל החדשות,
הייתי הולך אחורה,
הייתי מעדיף לשמוע את הרעש של המנוע המונוטוני מאשר את החדשות.
היום אתה צריך להילחם עם אף אחד לא יודע שעושים מה שהוא רוצה,
בא, מכניס אוזניות, שם מה שאתה רוצה, שיעור תורה, שיעור זה, לא צריך להילחם באף אחד, אני נכנס לעולם הפנימי שלי.
ודאי זו עצתו לא להשיב לו מיתו והדרה, לעשות עצמו כחירש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב על טנק סילקי יבלתו,
ושום טענה ומענה נגד המחשבה הזרה, כי המתאבק עם מנוול מתנבל בעצמו.
גם אתה מתלכלך אם אתה נאבק איתו.
רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע אירועים שנפלו לו ויסירה מדעתו.
והדרך הכי טובה להסיר מדעתו זה לייצר אלטרנטיבה.
אלטרנטיבה זה הכל.
וצריך לעבוד על זה, שאדם יהיה לו אלטרנטיבות.
אני אתן לכם דוגמה, יש לדוגמה ספרים של הרב חיים סבטו שאני מאוד אוהב.
אמת מארץ תצמח.
כפכפי שחר.
אני לא מגזים, אני קראת את הספרים האלה עשרות פעמים.
כל פעם שאני מרגיש ככה שיש לי איזו נפילה בחולשה בעירת שמאי או משהו, אני הולך קורא את הספרים האלה.
או קורא על עזר סימן טוב, או קורא זה, קורא, אבסורד.
מקבל איזה ליטוף לאישיות, עכבר.
חוזר אחד. כל מיני דברים שמוכנים לי לעת מצוקה. אני יודע שכשאני, זה, זה טוב לי. התחנתי, לאורך השנים אתה פוגש כל מיני דברים שעוזרים לך להסיח את הדעת, מדברים הטובים, מוכנים כבר.
חירום, פקל חירום.
יסירה מדעתו, ואז אתה נמצא במקום אחר, אתה נמצא עם עזרא סימנטוב, אתה נמצא עם חכם פינטו, עם חכם ספורטה, כל אחד עם ה...
יסירה מדעתו ויוסיף אומץ בכוח כוונתו, ואם יקשה לו להסירה מדעתו, פשוט תורידים דעתו מאוד בחוזקה, מה שאתה שאלת מקודם, כבודו,
אזי ישפיל נפשו להשם,
ויתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו,
ברחמיו המרובים,
כי רחם אב על בנים, חודש אב, רחם אב על בנים,
כן, הנמשכים ממורכות צריך להיות כאן.
וככה ירחם השם על נפשו הנמשכת מתו יתברך להצילה
ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק השם ממש יבוא.
נשארנו להתפלל עם אדם ואומר, הקב' זה מתגבר עליי, אני לא יכול.
התפלל, תושיעני, תציל אותי. והקב' שומע תפילה, יגיד, תהילים, יתפלל.
אבל העצה המרכזית היא כאן לדעת להסיח את הדעת. לא להילחם בכל שקוראים מקלות,
לא להיאבק וכל זה. פשוט לייצר כל הזמן אלטרנטיבות.
כל אלטרנטיבות לייצר, לייצר אלטרנטיבות חיוביות בקודש, בחול,
ולהסיח את הדעת. וזה אבן יסוד בחסידות.
עד שאתה מבזבז את הזמן ואת האנרגיה להילחם בחושך,
לך תעשה אור.
לך תתעסק באור. זה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר חשוב.
אתם מכירים את הזוהר הקדוש, אני כל כך אוהב את הזוהר הזה שאומר,
בתזריע מצורע, הזוהר אומר,
עד שאדם כאילו,
שהאדם עתיד ייתן את הדין לא רק על הלשון הרע שהוא דיבר, על הדברים הלא טובים שהוא דיבר. אתה יודע מה? צריך לתת את הדין על הדברים הטובים שהיה צריך להגיד ולא אמר אותם.
אז אתה יכול להגיד דברים טובים במקום להימנע מדברים. תגיד דברים טובים, בכלל תעסוק בחיוב, כל החסידות. יש כאלה רואים שזה ההבדל בין תורת החסידות לתנועת המוסר.
שתנועת המוסר עוסקת בחולשות של האדם ומדגישה אותם.
תיזהר, אתה פה, אתה שם. החסידות עוסקת בחוזקות של האדם ומדגישה אותם.
אתה יכול לנקות את הבית כי אתה אוהב ניקיון, אתה יכול לאהוב את הבית כי אתה שונא ליכלוך.
זה אותה מלאכה, אבל זו תנועה אחרת לגמרי בנפש.
להסיח את הדעת מהשלילה
ולעסוק בחיוב זה סוד הפרק הזה.
רבותיי, אנחנו נסיים השבת את ספר במדבר ונגיד חזק, חזק ונתחזק.
הקב' יחזק אותנו, שרינו בשורות טובות.
באב, בעזרת השם יש בשורה של גאולה,
ובעזרת השם ישועה ונחמה לעם ישראל. אצל האשכנזים קוראים לאב
מנחם אב.
אצל הספרדים שקוראים לו אב הרחמן.
יהיה מלא רחמים בעזרת השם.
אמן ואמן, יזכו וימצו.
נתבקש פה קדיש כמעט הייתי אומר, רבי חנניה, אבל טוב, אל תגיד.
רבת שלום.
תגובה אחת
יפה מאוד