ואנחנו לומדים כאן אגדות חז״ל.
זה מטרתנו בחיים, להעמיק חקר
בעגלות חז״ל
שנראות במאבט ראשון כאילו ככה צפויות וזה, ופתאום אתה מגלה בהם
עומקים שלא הכרת. שבוע שעבר על מה דיברנו, אתם זוכרים?
שבוע שעבר למדנו על רבי חנינא בן דוסה ואשתו והעשן מהבית וכולי.
זוכרים?
היום נלמד סיפור, גם כן, עם מסכת תענית.
סיפור מאוד מעניין, יש לי חביבות מיוחדת לסיפור הזה, גם בגלל פרט מסוים שמופיע כאן.
כדרכנו בקודש אני מביא את הסיפור בארמית.
מדוע?
אני חושב שאפשר להביא את זה בעברית, זה מתורגם.
שנדע את המקור, צודק, וגם זה כמו במפרים כאלה. ארמית, אתה קורא את זה טיפה יותר לאט, אז אתה יכול טיפה יותר להעמיק.
בעברית אתה רץ על זה.
לאט לאט.
התחלנו?
יש לי אישור?
או, הגיע ג'רמי, אז אפשר להתחיל.
יש כאן דפים, רבותיי, בכבוד.
ג'רמי הביא אורח גם. יאללה.
מבאר שבע, ברוך הבא.
זה קשר טבעי, באר שבע, מכון מאיר.
רבי ברוקה, לאיפה הלכתי את המים? פה יש מים.
רבי ברוקה...
השיעור בוטל או לא? מה?
לא, השיעור של הצהריים בוטל.
קיבלתי. לא, אל תלך. איך אתה הולך?
לא, חס וחלילה, אני פה, אתה רואה, הנה הגעתי.
וגם השיעור בצהריים לא בוטל, אבל נדחה ליום רביעי.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, חס וחלילה, לא, לא, לא, מיש, מיש מומכן,
זה שיעור, חייב ללמוד אותו.
טוב,
נתחיל רבותיי,
רבי ברוקה חוזה אב השכיח משוקא דבי לפת,
הוא היה שם כנראה היה בפנדרס שלו,
אב השכיח אליהו גבי, אליהו הנביא היה מגיע אליו ככה,
היה מגיע אליו,
מתגלה אליו,
חופשי חופשי, מה שנקרא.
אמר לי,
שאל רבי יוחנן,
רבי ברוקה, סליחה, את אליהו הנביא,
איכא באישוקא בר-עלמא דעתי, יש פה בשוק מישהו שהוא בן עולם הבא?
השוק זה מקום גדול.
אמר לי, לא, אין פה,
אף אחד הוא לא בן העולם הבא. זה מוזר, לא?
שוק של יהודים, אף אחד לא בן העולם הבא,
אולי אנחנו לא מבינים מה זה בן העולם הבא.
אז כנראה.
ננסה להבין את זה בהמשך.
אדי אחי ואחי, מה שנקרא מינון ליאון,
חזה לעוגה עברה דהבא סייאם מסנאי וכמי.
מינון ליאון ראו איזה אדם שהיה לו לבש נעליים אדומות, וכמי זה אדום, כהה,
ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימי, זה היה הולך בלי תכלת.
שזה מזעזע,
יהודי בלי תכלת.
צוחק, כולם צוחקים, זה בדיחה סיפרתי כאילו.
בגמרא הזדעזעו מזה, שאנשים הולכים בלי תכלת.
אמר לי, היי בר אלמא דעתיו, זה בין העולם הבא. למרות שהוא היה נראה בעצם כמו גוי,
היה הולך עם נעליים. וחמי יהודים, לא היו הולכים עם נעליים בצבע אדום. זה בולט מדי.
הוא היה הולך עם נעליים בצבע אדום ובלי טיסית,
אז הוא בעצם נראה כמו גוי.
גם הבנתי, כאילו, השירה של הרצועות,
שאוכרת סגל כותבת את זה,
שכאילו הוא היה קושר את הרצועות כמו שגוי קושר עם רצועות אור כאלה.
הרבנית כוסו חכמינו.
כן.
יפה.
עליה גדלנו.
רהט בטרי, רץ אחריו,
אמר ליה מאיה עובדך, מה אתה עושה? אתה בן העולם הבא.
אמר לו, זילה עידנא ביתה למחר. עכשיו אין לי זמן, תבוא מחר.
למחר, אמר ליה מאיה עובדך, מה המעשים שלך? אמר ליה,
זנדקונה אנא, זנדקונה זה סוהר,
ואסר נא גברי לחוד ונשה לחוד
ורמינא פוראי בן האנא לאנא, אני אוסר נשים לחוד וגברים לחוד, ושם מיטה ביניהם,
כי איכי דלא ליטו לידי איסורא, שלא יבואו לידי איסור.
זה דבר אחד.
כי חזינה בת ישראל די אהבי נוכרים עליה עיניו, כשאני רואה בת ישראל,
שכנראה בכלא, שהנוכרים נותנים עליה את עיניהם,
מסרנה נפשי ומצילנה לה, אני מוסר את הנפש ומציל אותה.
יום אחד אבת נערה מאורסה גבן, יום אחד עצור נערה מאורסה, די אהיבו והנוכרים עיניו,
שקלי דור דיה דחמרה לקחתי שמרי יין ושדי לה בשיפולה, זרקתי לה על השמלה,
ואמרתי לגויים, דיסטנא היא, דיסטנא היא הכוונה יש לה מחזור.
טוב, זה המעשים שהוא עושה.
אמר לי, מה הייתה עמלת לך חוט העברה ממסנאו? איך מילא אם אתה הולך לתכלת ויש לך בגדים של גויים,
נעליים?
אמר לי, איילנה ונפיקנה בין אנוכים, כי איכי דלולד יהודה אנה. אז אני לא רוצה שידעו שאני יהודי.
כי אהבו גזרי גזירתה, כשהיו גוזרים גזירה, מודענה לו לרבנן, אני מודיע לרבנן, ובאו רחמי ומבטלה לגזירתיו.
מבקשים מתפללים, מבטלים את הגזירה.
יכול להתי את המזגן רק, לפני שאני פה נוזל ויש פה מזגן.
נכנס פה על הכפסור, תודה.
אונס, מה גבוה? זהו.
כי אהבו גזרא גזירת עמודנו לרבנן ובאו ירח מבטלה לגזירתא, ומאי טעמה,
סליחה,
ומאי טעמה כי אמיניה לך אנא מאי עבדך אמרתי זיל עידנא ותלם מחר, למה שלחת אותי אמרת לי תחזור מחר?
אמר לי, באי שעתה, באותה זמן, גזרה גזרתה, הייתה גזרה, ועמינא, אמרתי,
ברישא איזיל ואשמע לו לרבנן, דלבאי רחמא אלא דמילתא. קודם כל אני אלך ואודיע לרבנן, ואחר כך
אני אתפנה אליך.
טוב, אז זה
אדם אחד שהוא בן העולם הבא.
הדאכי דאכי,
עוד שמדברים, אה טו אנך טרי, עוד שניים הגיעו.
אמר לו אליהו לרבי ברוקה, אנך נמי ודאם דעת איננו. גם הם בני עולם הבא.
טוב, אחרי שראינו את הראשון, שהוא סוג של סוכן מוסד,
אז מעניין מה יהיה עם אלה.
אז אלה גבאיו, אמר לו, מאי עובדייך, ומה אתם עושים?
אמרו לי, אינשי בדוכי ענן,
אנחנו אנשים בדחנים,
מבדחינן עציבי.
אנחנו רואים אדם עצוב ושמחים אותו, מבדחים אותו, מספרים לו בדיחה, מעודדים אותו.
ינמי
כי חזינן ביתריי, דית לו תיגרא בעדייו,
טרחינן ועבדינן להושלמה.
כי אני רואה שניים שרבים, אנחנו עושים שלום ביניהם.
יש לי דוד שנפטר, דוד ציון, עליו השלום.
הוא נפטר לפני שנה וחצי.
שנה, לא פה. באלול הגיעה שנה.
אז הוא היה כזה, בדחן.
נפחיק את כולם תמיד.
אז הספדתי אותו, אמרתי את הגמרא הזאת,
איזה הוא בין עולם הבא.
על כל פנים, הגמרא כאן
היא מקצה לקצה. כלומר, הראשון הוא נראה סוכן מוסד, השני, מספרים בדיחות,
מקבלים עולם הבא.
וחוץ מזה,
מה הכוונה בין עולם הבא?
מה, בכל השוק אין אנשים שהם בני עולם הבא? כל השוק הזה.
רק הם הדתיים היחידים. כאילו, מה האירוע כאן?
על כורחנו, שלום וברכה,
על כורחנו שיש כאן איזה מכנה משותף
בין הדמות הראשונה לדמות השנייה, שתי הדמויות השניות,
שמגדירות
מה זה בן עולם הבא, ואם נעמוד על זה נוכל להבין
למה גם הוא וגם הוא
הם בני עולם הבא.
בסדר?
אז בואו ננסה להבין את ההגדרה, מה זה בן עולם הבא? מה הכוונה?
תראו,
רוב האנשים בעולם,
כלומר רוב האנשים היהודים,
מקבלים תורה ומצוות.
מה אומרים להם? מקבלים תורה ומצוות. זה תקבל שכר, יהיה לך טוב.
יהיה לך,
אתה לא אומר אני אלמד תורה, אני אקבל מצוות, יהיה לי שכר, יהיה לי שכר בעולם הזה, יהיה לי שכר בעולם הבא.
בסדר?
האדם הזה הוא אדם טוב, הוא יהודי טוב.
חבר הכנסת דלאון, הוא יהודי טוב, הוא מקבל שכר בעולם הבא. אבל האם ההגדרה שלו זה שהוא בין עולם הבא?
בן עולם הבא זה אחד שכאילו הוא הגיע משם. אתה יודע, זה כמו שאומרים על מישהו, תקשיב, הוא בן כפר. למה תראה אותו, מסתובב
בלי נעליים, יחף,
ככה, מבין, הוא בן כפר, הוא בלאדי כזה, הוא לא, הוא משם.
להגיד על מישהו שהוא בן עולם הבא זה להגיד על מישהו שהוא נמצא כאן בעולם הזה,
אבל הוא מתנהג לפי כללים אחרים,
לא של העולם הזה.
הוא מתנהג לפי כללים של עולם אחר, בסדר?
מה הנקודה המבדלת בין העולם הזה לעולם אחר, לעולם הבא?
הנקודה המבדלת היא עניין האם אני עסוק בלקבל או בלתת.
כשאדם שומר תורה ומצוות הוא יכול להיות עסוק בלקבל.
אני מקבל לעצמי, מקבל לעצמי. קודם כל מקבל, אדם מקבל לעצמו.
תראו, אדם שומר שבת,
שבת זה כיף,
שבת זה מדהים, יש לך גם משמעות רוחנית וגם סיפוק רוחני וגם
סליחה, גם מנוחה.
כל הדברים כולם, אדם יש לו מיני עונג ושמחה והנאה.
הוא מקבל שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
מישהו בין העולם הבא כאן בעולם הזה ויתר על עצמו.
הוא ויתר על עצמו לגמרי.
הוא ויתר על כל ממדי ההנאה הרוחנית
שיש
לתורה להציע לנו,
והוא עוסק רק בדבר אחד.
במה?
אני כאן באתי לעבוד את הקדוש ברוך הוא.
מה הוא רוצה ממני?
כלומר,
גם אם התפקיד הזה
לא יהיה לי בו שאירוח רוחני, אני לא ארגיש בו איזה...
אבל אני כאן באתי לעשות את זה. זאת אומרת, אני כאילו, אין לי שום עניין.
אני אתן דוגמה לבן עולם הבא, בסדר? הגמרא אומרת את זה על שמשון הגיבור.
כן, הגמרא אומרת על שמשון הגיבור, שהוא...
המדרש מספר שכשהוא התעוור,
אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, זוכרני נא וחזקני נא אחת הפעם הזה, והיא נקבא נקם אחת משתי עיניים עם פלישתים.
הוא אומר, יש לי שכר על שתי עיניים שעברו אותי, שכר אחד אני רוצה כאן בעולם הזה.
הוא לקח, הוא רצה את העולם הבא שלו כאן בעולם הזה. ומה היה השכר?
תן לי מה?
להפיל את הבית על פלישתים.
עכשיו, כשהוא מפיל את הבית על פלישתים,
מה ברור שיקרה?
הבית ייפול עליו, הוא ימות, אבל לא רק שהוא ימות, אלא באופן פשוט, על פי פשט, גם הוא לא יובא לקבורה.
הוא הולך להיות קבור מתחת לכל ההריסות האלה, מעליו שלושת אלפים פלישתים.
כלומר, הוא ויתר לגמרי על כל עניין שקשור לעולם הזה, על כל עניין.
הגמרא אומרת, שמשון הוא היה כמו...
לא היה לו שום שום שיעור בעולם הזה, הוא ויתר על הכל, לא אכפת לו, לא יהיה לו קבר, לא יהיה לו כלום.
בסוף
עלו אחיו ובית אביו, וכן חיפשו וקברו אותו,
אבל הוא לא ידע את זה.
הוא לקח את העולם הבא, שלא אמר, אני רוצה את השכר פה. מהו השכר בעולם הבא?
הוא אומר, אני רוצה להתנהג כאן בעולם הזה בלי שום חשבון, רק כלפי מעלה.
עכשיו, אני חושב שהמפתח של הסיפור הזה, אתם יודעים, בכל סיפור יש איזה מפתח.
המפתח לסיפור הזה זה פתיל התכלת. למה?
פתיל התכלת זה התמצית
של העונג
שיש לאדם,
הרוחני.
יש דבר כזה עונג רוחני, אתם יודעים, נכון? יש דבר כזה.
אדם הולך עם תכלת, מסתכל עליה.
תכלת למה דומה?
מה?
לים.
ברח, אומרים ים בערבית ברח.
תכלת דומה לים.
בחרא, לא בחרא, בחרא, זהו.
התכלת דומה לים.
אה, איזה יופי, ים זה מקום יפה.
ים?
דומה לרקיע.
רקיע?
כיסא הכבוד.
כיסא הכבוד.
כלומר, אתה מרגיש, כשאתה הולך עם התכלת,
שאתה שייך לאיזה מגמה רוחנית עליונה. אתה נהנה מזה. חבר'ה, אני אגיד לכם את האמת. נגיד, יש דיון, אתם יודעים, יש דיון באגלטל.
הגלטל היה אחד מגדולי האחרונים, הרבה מסוכצ'וב, בהקדמה שלו הוא מתמודד עם טענה שאנשים אומרים שאסור ליהנות מלימוד תורה,
כי אז אתה לא לומד לשמה.
הוא אומר, הגלטל, מה פתאום, שטויות, ברור שאפשר ליהנות מלימוד תורה, מצווה ליהנות מלימוד תורה, אדרבה.
אבל בסופו של דבר אי אפשר להכחיש שמה, כשאדם לומד תורה,
אז הוא נהנה מזה.
לומד גמרא.
תענוגים ללמוד גמרא, לא יודעים, בחברותה, ויש אתגר כזה ואחר, ולפצח את הגמרא. יש לזה הנאה, מי שאוהב...
בין עולם הבא,
בכל השוק יש מלא אנשים שמקיימים מצוות ותורה, אבל זה מורכב, אני מקיימ מצוות גם כי הקדוש ברוך הוא צבעי וגם כי זה נעים לי פה בעולם הזה, זה נעים לתת דגל.
בין עולם הבא זה מי שוויתר,
הראשון לפחות,
ויתר על כל מרכיב
של הנאה רוחנית,
והוא מתעסק במיץ של הזבל.
הרי האדם הזה, מה, הוא סוהר.
הוא סוהר.
אל הכלא שלו מגיעים יהודים, גברים ונשים.
כנראה בתקופת הרומאים פה.
יהודים שהרומאים עצרו אותם,
אתה יכול להבין שהם לא עסקו בסחר ותשמישי קדושה.
בסדר?
כנראה היו מהזיבורית, מה שנקרא. עסקו כנראה בפשיעה, ופה ושם. עצרו אותם.
עצרו גבר, עצרו אישה.
זהו, הם בכלא הרומאי.
יכולת להגיד, זהו, מה, אני צריך להתעסק עם כל הפשטקים האלה?
הוא נמצא בכלא בתור סוהר גוי ודואג שהם לא ייפלו עוד יותר,
שלא הוא שם אותם בנפרד,
שם בנאמיתה, כאילו הוא דואג שלמרות שהם יידרדרו, שלא יידרדרו עוד.
זה נורא נורא קשה.
תראו, אני אולי אתן דוגמה.
אני חושב שהיא הייתה יכולה לאשר את הדוגמה הזאת אולי יותר מכולנו.
הבת שלי לומדת חינוך מיוחד,
ובשירות לאומי,
היא עבדה בבית ספר לאוטיסטים עם מגוון תפקודים.
תשמע, אתה עובד שנה שלמה כדי שילד יצליח להגיד אבא, בסדר? זה כאילו הרמה, זו רמת ההתקדמות. אתה עובד שנה שלמה כדי שבסוף
הוא יצליח להגיד אבא או אמא או אני רוצה או אני לא רוצה.
ההתקדמות נמצאת שם במילימטרים, לא ב...
שמחים, איזה יופי, והוא יתקדם.
כל מורה שמלמד, יש לו גם את טענה שהוא לימד,
התלמידים למדו, ויש סיפוק, ויש הצלחה.
זה סוג של לשם שמיים.
מין צדיקות כזאת של לשם שמיים, שאתה יודע שגם אם תעבוד נורא נורא קשה, ומאוד מאוד תתאמץ, ההתקדמות תהיה התקדמות מסוימת.
כן? אפשר כמובן להביא אותנו למקומות מאוד מאוד יפים, אבל...
האיש הזה שלנו,
הוא ויתר על התכלת בחיים שלו.
הוא חי בקרב גויים,
הוא נמצא בקרב גויים,
הוא נמצא, זאת אומרת,
ומה המטרה שלך בחיים?
שיהודי שהגיע ל-80 אחוז חטא לא יגיע ל-100 אחוז חטא.
אומר אליהו הנביא, הוא בן העולם הבא. הוא ויתר על עולם הזה, הרוחני שלו, כביכול.
ויתר.
עכשיו,
עוד יותר מזה.
יכולנו לחשוב
שהיהודי הזה,
אני אנסח את זה ככה, בסדר?
כשאתה לא יודע משהו, הוא גם לא כואב לך.
בסדר?
אתה מסכים איתי, יונתן?
אם אתה לא מכיר בערך של משהו, הוא גם לא כואב לך.
מי שלדוגמה לא טעם פורים בישיבה,
לא טעם אף פעם איך זה נראה פורים בישיבה.
אז מגיע פורים, אם יש איזה מסיבה נחמדה,
עושים צחוקים, רואים את זה במארחון, סבבה, נו, הכל טוב, מה, איך היה פורים, אחלה.
פעם אחת טעמת פורים בישיבה, נכון, מאיר,
ריקודים, שמחה וכל זה,
זהו, זה כבר נקרא אבוד, אכלת אותה עכשיו לכל החיים.
אתה כבר לא יכול עכשיו, אי אפשר כבר לערבב אותך, אתה כבר יודע איך זה נראה.
טעמת יין הונגרי, כן?
יכולנו לחשוב, אילון,
שהסוער הזה,
בסדר, הוא עושה דברים חשובים,
אבל הוא לא באמת יודע מה הוא מפסיד, אין לו תכלת. בסדר, הוא אומר, אין לו תכלת.
אז הוא, אתה יודע, זה כמו איזה פלח כזה, שאף פעם לא טעם, טעמה של תפילה או משהו כזה. אז הוא,
ממילא, הוא, אין לו כאן ויתור, הוא לא יודע מה משמעות העולם הרוחני, בסדר, הוא עושה דברים חשובים, אבל לא.
מה אומר הסיפור?
כשיש גזירה, הוא הולך להודיע לחכמים.
ומה עשו החכמים?
התפללו.
כלומר, הוא מכיר בערך התפילה.
הוא מבין מהו ערך התפילה, מה הכוח של תפילה,
והוא ממהר גם, כי זו השליחות שלו, הוא ממהר להודיע לחכמים, כי הם צריכים להתפלל. אז אתה יודע מה זה תפילה.
זה אדם שיודע מה זה תפילה ובחיים לא יכול להתפלל.
אתם יודעים מה זה מזכיר לי?
זה מזכיר לי סיפור
מהאלוקי, קודש קודשים, רב לוי יצחקין ברדיצ'ו.
סחוסו יוגן עלייני ועל כה ישראל.
כשאדם נקלע לצרה, צריך להגיד אלאכא דרבלי יצחק בן שרה סשה ענייני ויהיה לו ישועות.
מסכימים או לא?
תזכרו את זה. מדליקים נר, אומרים אלאכא דרבלי יצחק בן שרה סשה ענייני
ורואים ישועות.
אז אתם יודעים, הסיפורים מתחילים, שפעם אחת היה המון המון גזירות, גזירות, גזירות, הגזירות לא התבטלו, הכל נדרי, ורבלי יצחק לא מגיע להתפלל, בסוף הוא מגיע ואומר,
הקוזאקים שלי ביטלו את הגזירה. מה הכוונה? הוא אומר,
תדעו לכם שזה מניין באוקראינה של קוזאקים.
קוזאקים קנטוניסטים.
כלומר, מי היו הקנטוניסטים? אתה יודע, אילון?
קנטוניסטים היו ילדים יהודים שנחטפו בגיל חמש.
לא כמו שאותכם חטפו למכון מאיר בגיל 25. אותם חטפו בגיל חמש.
הצבא, לא? הצבא, כן. חטפו אותם בגיל חמש, ממש חטפו אותם לאיזה בס... היו מגדלים אותם,
נתקים אותם מהזה, מגדלים אותם.
הרב יוסף מנדלביץ' פה במכון מאיר כתב על זה ספר,
על גזירת הקנטוניסטים, ואז הם היו,
בגיל 18 נהיים חיילים של הצער עד גיל 50. בגיל 50 היו פורשים לפנסיה.
הייתה להם פנסיה עד סוף החיים שלהם.
כמובן האנשים האלה לא גדלו, הייתה להם לא אפשרות לחיות חיים יהודים, לא כשרות, לא שבת, לא כלום, לא בטיח.
גדלו, ברגע שיצאו לפנסיה, הם היו מתקבצים בעיירה יהודית, והקימו לעצמם מניין, קלויס זה נקרא.
והיה להם אחד היהודים, היה המפקד שלהם, הגיע הכל נדרי, הם הגיעו לתפילה עם,
אולי זה על ראש השנה, אני לא זוכר,
היה לי הכל נדרי,
הם הגיעו לתפילה עם מדים,
עם האותות והסמלים, מכירים?
נכה.
והמפקד שלהם דרש, נתן דרושה.
אז הוא אמר, אחיי ורעיי, כומרץ,
ריביתה.
על מה נבקש?
משפחה, ילדים, לא התחתנו ואין לנו ילדים, לא יכלנו להתחתן.
שיכפו לנו על כל העבירות.
כל חיינו אכלנו נבלות וטרפות וחיללנו שבתות.
פרנסה, יש לנו משכורת מובטחת מהצער עד היום האחרון שלנו.
בואו נתפלל שיתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולמות.
אין לך כלום! אז אתה מתפלל על הקדוש ברוך הוא.
זה נקרא בין עולם הבא.
כלומר, מה שאכפת לך זה לא מעצמך, זה ממנו.
עכשיו, זה קצת בעייתי, כי באמת, כמו שאני אומר,
התורה מצווה אותנו, וזה אולי האיזון בסיפור, כי אנחנו צריכים פה איזון.
הקצה הראשון מדבר על אדם שאין לו כלום.
שום הנאה אין לו.
כולם אסור. כל היום הוא מתעסק עם עבריינים ועם פושעים ועם זה, והוא מציל אותם מכל מיני גויים. הוא נמצא בתוך הסחי של המיאוס.
והוא דואג שיהיה קצת פחות גרוע.
אין לו תכלת בחיים, אין לו תפילה.
והוא מכיר בערך התפילה, אבל נורא נורא רוצה פעם אחת להיכנס לבית... אבל רגע, אולי בזמן הזה תהיה איזו גזרה או יעצרו איזה מישהו והוא לא יוכל לטפל בו אז הוא עוזב את הכל ורץ.
על המשימה שלו.
זה בין עולם הבא.
פחות אכפת לו מעצמו,
יותר אכפת לו מהקדוש ברוך הוא. זה קצת מזכיר לי את רב שלם מקרליבך.
אולי הרבה מזכיר לי.
רב שלום מקרליבך, קודש קודשים.
היה מגאוני ישיבת
לייקווד
של רב אהרון קוטלר.
ממש מגאוני, דיברו עליו נכבדות מאוד. אבא שלו היה רב בגרמניה,
עוד משפחה של רבנים בכמה וכמה דורות למעלה.
וכשהוא עזב את הישיבה והתחיל להסתובב בכל הקולג'ים
ולעשות עם גיטרה, ולגדל שיער, ולשים שרשרת, את הכיפה המוזרה הזאתי,
הכל כדי להתחבר לאיפלח השמחים של הזה,
כמה לעגו לו,
כמה צחקו עליו,
כמה ביזו אותו,
כאילו הוא איבד את כל המעמד שלו.
כן, מישהו אמר לו, בהתחלה הוא היה רוקד בהופעות,
אחרי זה הוא קצת הפסיק, אז מישהו אמר לו,
קוראים לך הרבי המרקד, וראיתי שאתה לא רוקד, זה קצת שקר.
אז הוא אמר, תראה, להגיד עליי הרבי המרקד
זה פחות שקר ממה שאומרים עליך הרב הגאון.
הוא אמר, כמה ביזיונות הוא חטף, כמה...
ואמרו לו פעם, תגיד,
תגיד, לא היה שווה לך להישאר בפנים?
הוא היה מספר בעצב, ושלמה קרליבך אומר, אנשים שאני החזרתי אותם בתשובה, אני החזרתי אותם בתשובה, אני הרמתי אותם מהרצפה, הם היו על LSD מסוממים.
חוזרים בתשובה, הקימו משפחה מסודרת, הם רואים אותי ברחוב ומובילים לצד השני.
לא אומרים לי אפילו שלום, כי לא נעים להם שהם יהיו בקשר עם שלמה קרליבך המוזר הזה.
שאלו אותו פעם, לא היית מעדיף להישאר בפנים? הוא אומר, אם אני הייתי נשאר בפנים,
הרבה היו נשארים בחוץ.
ואז הוא אמר, אני ראש הישיבה של הרחוב.
אני הרבי של הרחוב.
האדמו״ר של הרחוב.
כאילו,
גם ללמוד לא היה לו זמן. הוא התחתן בגיל מאוד מאוחר, מאוד מאוחר.
היה ב-2005, אחרי זה הוא התגרש.
כי אשתו אמרה, נתחתן, אולי הוא קצת התביית, הוא לא יכול, הוא חייב להגיע לכל יהודי בעולם.
אז המשפחה עברה לקנדה כדי טיפה להתרחק מהחסידים.
הוא התגרש, היה מדובר שהם יחזרו אחרי שהם עברו לקנדה, אבל הוא לא הספיק כי הוא נפטר.
כן?
אתה בודק, ג'רמי, תבדוק.
בן כמה הוא היה?
כן.
יכול להיות. נהילה קוראים לאשתו.
אז אין לו כלום מדלי, שום דבר.
אחרי שהוא נפטר, הוא איזה,
כולם אומרים, אבל בחייו
זה היה
יש הספד של הרב לאו, הרב לאו הספיד אותו בלוויה, הרב לאו התחיל ואמר, אני חושב שלא נצא ידי חובה. אתם יודעים, הרב לאו עם הקול שלו,
לא נצא ידי חובה אם לא נבקש סליחה ומחילה וכפרה
מהרב
שלמה קרליבך,
זכר צדיק לברכה.
לא נהגנו מספיק בכבודו שהוא לא דרש.
ככה הוא, יש את ההספד הזה מצולם.
כן.
אתם מבינים?
זה נקרא בין העולם הבא.
יש הרבה אנשים שקיימים פה תורה ומצוות.
אבל בן העולם הבא,
אחד שלא אכפת לו מעצמו, אכפת לו רק, הוא כאילו מהעולם הבא מסתובב פה. לא אכפת לו, לא סחר, לא אין לו, לא אכפת לו שום איזה הנאה רוחנית.
כמו האיש הזה כאן שלנו,
שמסתובב כאן בכל המדמנות
והוא יודע, הוא יודע מה המשמעות של תכלת, איך זה נראה, הוא יודע מה המשמעות של תפילה.
יש פה איזה דרמטיות,
אסור שיתפסו אותו, אם הגויים ידעו שהוא יהודי אז הם כנראה יפגעו גם בו, אז
אוקיי, אפשר להבין פה את הדרמה.
אבל השניים האחרונים,
הבדחנים,
מה,
שני אנשים שמבדחים, זה הסיפור?
קודם כל, תדעו לכם שזה כיף לראות יהודים כאלה, ממש כיף. יש לנו בשכונה איזה יהודי אחד,
מתוק, חבל לכם על הזמן,
תימני, מבוגר.
הוא מעביר את הילדים בבוקר,
יש תורנו של מתנדלים, כן.
יד אחת הוא מחזיק סיגריה תמיד,
יד אחת עם הדבר הזה, ויש תור.
כולם באים, אתה יודע, גם אם אתה לא צריך לצאת,
יש שתי יציאות מהשכונה, גם אם אתה לא צריך לצאת, אתה יוצא משם.
למה אתה, וגם אם הוא לא מסמל לך לעצור, אתה עוצר,
כי כשאתה מוריד את החלון,
שיהיה לך בוקר טוב.
הוא איתך נוסע, תשמור עליו, זכית בפיס בלי לגנד.
אחה.
איזה אורך, חיוך, כל אחד יש לו איזה ברכה אחרת.
משמח את כולם.
אנשים אומרים שישמח אותה.
טוב, אז זו מידה טובה, אבל להגיד שהוא בן עולם הבא?
מה העניין פה?
קודם כל,
זה נתון, כדאי להכיר אותו. כשאנחנו משמחים אחרים,
מצחיקים אותם. בדיחי הכוונה מספרים בדיחות.
לא רק אומרים תהיה שמח, אלא בדיחי הכוונה מספרים בדיחות. קודם כל, כל יהודי טוב צריך שלאוצר של בדיחות זמין.
אונליין, גם לחדש אותו מדי פעם, לא לחזור לבדיחות.
תחדש את הבדיחות,
ככה אתה שולף את הבדיחה בבית הנכונה.
בסדר?
אז איזה בדיחה טובה שמעתי לאחרונה.
יש הרבה.
אה, שמעתי בדיחה טובה. יהודי אחד,
משפחה אחת, זוג, היה להם עוף כזה, תרנגול, כזה ככה נראה חולה.
שתה אמרה, מה נעשה עם התרנגון? הוא אמר, תשמעי, עוד רגע ימות, בואו נשחט אותו מהר, ניתן אותו
ניתן אותו מתנה פה למשפחה הענייה לידינו. טוב, הלכו לשחט בער שחטו, אמרו לה, יש פה זהוף, אוה, תודה רבה.
הלכו, בישלו אותו לשבת, היו מבסוטים, יום ראשון הבעל מתחיל להרגיש כאבי בטן, ואיזה שהוא אוכב במיטה, מזיע, חום.
אז השיעור אומר לי, שתהיה, אני חולה, בוא נלך לבקר אותו. הלכים, מבקרים אותו וזה,
אחרי כמה ימים, נפטר.
טוב, יש לוויה, הולכים ללוויה,
מספידים, אחרי זה הולכים גם לנחם אבלים.
בדרך חזור מהלוויה,
מהניחום אבלים, הבעל, העשיר אומר לאשתו,
עוף אחד זה כל כך הרבה מצוות, גם צדקה,
גם ביקור חולים,
גם לווית המת, גם ניחום אבלים.
טוב, אבל למה הם בני העולם הבא?
עוד פעם, לדעתי,
מה זה בן העולם הבא? מי שעובד בשביל הקדוש ברוך הוא.
עובד בשביל הקדוש ברוך הוא, לא עובד בשביל עצמו עובד בשביל הקדוש ברוך הוא.
הם קלטו, לדעתי, שני הבתחנים האלו,
שהמגמה של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם,
שבני אדם יהיו שמחים.
שמעתם?
עכשיו אני לא יודע אם...
האמת, גם עכשיו כזה חצי ייבשתם אותי, כי זו בדיחה טובה.
אפשר לצחוק יותר.
אבל, לא יודע אם, קראתם שניסיתם להצחיק מישהו והוא לא צוחק, כאילו, מה שנקרא מייבש.
הקדוש ברוך הוא ברא עולם,
והוא רוצה לשמח אותנו, איך אנחנו יודעים?
הוא רוצה לשמח אותנו?
מאיפה יודעים את זה? קודם כל כתוב בתורה.
ושמחת בחגיך, ושמחת בכל הטוב, ושימח את אשתו אשר לקח,
ושמחת לפני השם.
הוא אומר לך כל הזמן לשמוח, אז הוא אומר, אני משמח אותך, אז למה אתה לא מגיב?
אבל יותר מזה, אלון,
איזה עולם הוא ברא לנו, השתבח שמו?
אחלה עולם.
עולם בעמוקים, מה שנקרא.
עולם מפנק.
פלפלים בכמה צבעים יש לך?
חמש?
אדום? ירוק?
ירקרק,
צהוב, כתום.
מה? זה לא אותו צבע.
יש לך אדום,
יש לך ירוק בהיר,
זה לא אותו צבע.
כתום וצהוב.
פלפלים בחמשת צבעים.
כן?
למה צריך כל כך הרבה צבעים?
פירות, כל פרי, כל מיני טעמים וצורות,
ואתה הולך לעשות שנורקלים או צלילה בים סוף, אתה רואה כל מיני צורות ודגים ועופות.
עולם יפה, עולם יפה הוא ברא. יכול היה לברוא עולם שחור לבן,
כמו הכלבים, הכלבים הרי רואים שחור ולבן.
לא מפריע להם בחיים, נכון?
לא מפריע להם.
תפדרי.
לא צריך לברוק, כזה עולם מגוון, כזה עולם.
רוצה לשמח אותנו, ישתבח שמו.
לפנק אותנו.
ירחות.
היום קודם לא היינו מריחים.
עכשיו בקורונה אנשים איבדו את חוש הרע. בלי ירח, אפשר להסתדר, זה לא איזה חוש שאתה.
בסדר.
יש לך ירחות נעימים, צורות מצורות שונות, טעמים שונים.
אפשר להסתפק, אפס אחד, עולם של תכנות מחשבים. זהו,
נגמר הסיפור. לא, כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם
בבריאה, הוא ברא אותו כמו מי שמתפרע ואוהב את החיים.
הוא רוצה לשמח את הבריות.
אז שני החבר'ה האלה, כשרואים אנשים לא שמחים, הם אומרים, הם נגד המגמה של הבורא יתברך.
הם נגד המגמה, איך יכול להיות שהם לא שמחים?
אם אתם לא שמחים, אתם מצערים את אבא.
אנחנו נשמח אתכם.
נשמח אתכם.
בסדר? זה קצה אחר, נכון?
ההוא הראשון הוא הירואי, הוא מציל אנשים, הוא מסתובב בזה, הוא ויתר על הנאות רוחניות.
הם ממקום אחר, אבל המכנה המשותף, שזה מה שחיפשנו, יונתן, זה עבור מי אתה עובד.
האם אתה עובד עבור עצמך,
אני רוצה לזכות בהנאה רוחנית וכולי, או שאתה אומר,
אני מתחבר למגמה האלוקית, לכן קוראים לו עולם הבא, זה הכי חשוב פה.
עולם הבא זה לא נקרא עולם ההוא, זה עולם הבא.
זה רצף של עולם ערכים שצריך להוריד אותם לכאן,
לעולם הזה.
חלק, כן, בכבוד כבודו, אדרבה.
השמחה מלא, אלה שני השונה אין לו עדיף כדי לכתוב. קודם כל, מהדברים שאתה אומר, אדרבה, מוכח להפך, כלומר, מוכח שעד שבית המקדש היה קיים, אז ודאי זה היה נכון.
נכון? כלומר, מגמאי,
יש מראה בסוף סוטה, מיום שלך בית המקדש, ניטל תמה. כן, זה פה, יפה.
אז עכשיו, אתה יודע, רבי שמעון בר יוחאי, זה סטנדרט מאוד מאוד גבוה.
סטנדרט אחרת. סטנדרט אחרת לגמרי. פה אנחנו מדברים ב...
הם, הבדחנים האלו, מבינים שתכלית העולם שהקדוש ברוך הוא ברא את בריאותיו זה כדי לשמח אותנו, שנהיה שמחים.
אז אם אדם לא שמח, הוא פוגע במגמת הבריאה. איך אתה לא שמח?
זאת אומרת, אתה לא רואה כמה הקדוש ברוך הוא היטיב איתך? תהיה שמח.
אתה מספר לך איזה בדיחה, יצחיק אותך.
כן?
עכשיו אתם מבינים למה אביגון כל היום צוחק.
כל היום הוא צוחק.
הוא שמח פה את כולם.
כי הקדוש ברוך הוא שמח.
אומרים,
אני מדמיין הרבה את המשיח, איך הוא ייראה.
הייתי עם סדרון בירושלים, הייתי מסתכל במראה, ואז לא.
איך הוא יראה משיח, איך הוא יראה איך הוא?
יש מישהו כזה, אדם כזה, הוא חי היום.
שמעתי פעם באות, משיח אותיות שמח.
הוא יהיה שמח וישמח את כולם.
כשנאמר אצל דוד המלך, ירעיך יראוני וישמחו.
כל הירעים, ככה, דקדקנים, מסתכלים על דוד המלך, שמחה, באה להם שמחה.
ירעיך יראוני וישמחו.
אז הבדחנים האלו,
למה הם בני העולם הבא?
כי הם מבינים שהמגמה שהקדוש ברוך הוא בראה את העולם זה כדי שאנשים ישמחו בו,
וישמחו במעשים שלהם, וישמחו במצוות.
הקדוש ברוך הוא רוצה לשמח אותנו.
כן?
יש כזה ברכה של ברסלבים, אלוהים משמח אותך.
מכירים?
אלוהים משמח אותך.
יש גם בערבית, אללה יסמחה, כמו שכזה יהיה.
כן, אלוהים משמח אותך, שמשמח אותך.
כן, הקדוש ברוך הוא רוצה לשמח אותנו.
ולכן הוא מצווה אותנו על השמחה.
ורבנו הארי אומר, עכשיו אנחנו עוד מעט, ה' באב, זו ההילולה של רבנו הארי.
רבנו הארי אומר בפרשת כי תבוא,
ובאו עליך כללות הלויזו תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב ולבב מרוב כל.
אז רבנו הארי שם קורא את הפסוק בצורה אחרת.
הפסוק אומר,
לא עבדת את הקדוש ברוך הוא בשמחה, תעבוד אותו בצער. הוא אומר, לא, לא, לא.
כל הקללות של כל הפרשה הגיעו, למה?
בגלל שלא עבדת את הקדוש ברוך הוא בשמחה. זה עלבון לקדוש ברוך הוא. זה כמו מי שמגיד, אתה יודע, מישהו מתאמץ, ישמח אותך, הכין לך סעודה, הכין לך זה, והכל, הדברים הכי טובים. ואתה אומר, מה קורה, לא סתם, אין לי חשק הארונים, בוא, סבבה. אז שני האנשים הבדחנים הללו
מבינים את הערך
בלשמח אנשים,
לחבר אותם למגמת הבריאה
ולעשות גם שלום בין בני אדם.
כי עוד פעם, אם אתה עובר אצל הקדוש ברוך הוא,
תראו, זה אני אומר לכם בתור אבא,
אבא מנוסה, בסדר?
25 שנה כבר אני אבא.
יש פזם.
אה?
פזם עולה. יפה.
אבל עכשיו אני גם סבא.
אז יש ג'וקרים. ילדים יש להם ג'וקרים על ההורים.
יש דבר שהכי מצער את ההורים ויש דבר שהוא הכי שמח וגם אתה לא יכול לעבוד. הדבר שהכי מצער הורים, הכי מצער,
זה כשילדים רבים ביניהם.
או כשילדים מלשינים.
אבא, אתה יודע מה?
אני לא רוצה לדעת,
התפקיד שלך זה לא להשיג לאח שלך.
אני אגלה לבד, אתה תספר לי דברים טובים עליו, לא דברים רעים.
זה מה שמשמח אותי.
זהו.
כשילדים רבים ביניהם זה הצער הכי גדול להורים, ולפעמים זה קורה לצערנו הרב אחרי שההורים נפטרים,
ואז הילדים נזכרים לריב על הכסף.
זה אמצע הכי הרבה,
את ההורים. והכי משמח את ההורים
זה כשילדים
מגוננים אחד על השני, עוזרים אחד לשני.
עכשיו, הילדים למדו את הטריק.
לפני כמה זמן, כבר לא זוכר מתי זה היה, נסענו לנמל, זה קורה הרבה,
נסענו לנמל תל אביב, אני אוהב את נמל תל אביב מאוד,
מקום עם אנרגיה חזקה,
מקום של אנרגיה, אני אוהב את המקום הזה, במיוחד בלילה.
ובאנו לשם, לקחנו איזה אופניים, שכרנו איזה אופניים, הילדים ככה השתעשעו וזה, ואז, אה, קנינו להם איזה ארטיק הזה, היה שם כזה דוכן של מגנום,
פעם בשנה הם עושים שם כזה, אפשר לבחור את המגנום,
כשר כמובן.
ואז הבת שלי רצתה, היה שם איזה דוכן של כל מיני בלונים עם נצנצים כאלה.
שהוא קונה את זה באיבאי בחצי שקל, מוכר בשלושים.
זה הרעיון, זהו.
היא אומרת לי, אבא, אני רוצה.
אמרתי לה, לא.
כאילו, תשמעי, קנינו את זה, קנינו את זה. זה כאילו, נראה לי לא.
לא, אני רוצה, וזה. אמרתי לה, תקשיבי, לא.
נכנסתי למוד המחנך, כאילו,
טוב, אני הולך לדבר עם אשתי, פתאום אני רואה את הילדים ככה מסתודדים בחשושים שלהם איזה משהו.
אז באה האחותה הגדולה אומרת לי, אבא, תקשיב,
תקנה לזה מהכסף שלי.
אני אסתכל עליה ככה,
הוא אמר, תקנה לזה מהכסף שלי.
טוב, נגד זה אין לי מה להגיד, נכון?
ילד עוזר לאחיו,
אמרתי לזה, כשאחותך, אין בעיה איך הוא תקנו.
מה, עכשיו אני אלך לקח ממנה את הכסף בבית?
הרוויחו עליי.
עכשיו ראיתי שהם כאילו תכננו את זה, זה לא...
אבל אדרבה,
יש לי כיף מזה, שהם מבינים שזה מה שעושה, זה מצוין, זה עושה לנו לא יחד, תמיד שיעשו ככה. שווה 30 שקל, לא?
האהבה הזאת.
זה נקרא להיות בן עולם הבא. יש אחד שמקיים מצוות, שומר מצוות, לומד תורה, הוא חושב גם על עצמו.
מי חושב על הקדוש ברוך הוא?
מה איתו?
מי בא לשמח אותו?
הקדוש ברוך הוא ברחו, הוא רוצה שכל הם ישמחו, אנשים זועפים.
מה אתה זועף? תשמח.
שמח את הקדוש ברוך הוא, תן לו ככה, וטוב לבב.
אז הם, בתכנים האלה, והם עובדים בזה, זו שיטה אצלהם.
כאילו, לא יכול להיות שיהיה מישהו עצוב בעולם הקדוש ברוך הוא. למה אתה עצוב?
רב שלמה זלמן, לא ירבך, זכר צדיק לברכה,
הוא היה,
אה...
קראתי את זה עליו עכשיו?
רב שלמה זלמן, קראתי על מישהו אחר, תכף אני אזכר.
כל פנים, רב שלמה זלמן, הוא היה מגימליו ילדים,
אז הוא היה עושה להם כזה פרצופים עד שיצחקו.
ואז הרב יוסף אליהו, אח של הרב יורם אליהו, כתב ספרים נפלאים נפלאים על רבי שלמה זלמן נוירבך.
תורה עם סמחת זה נקרא.
הוא מספר שם, ויש שם תמונה גם, יש שם תמונה.
שבום אחד בסוכות הגיע אבא עם זה ילד,
ורבי שלמה זלמן היה מחלק כרויות שוקולד ועושה כזה, עושה לו כזה ככה וזה.
והוא עושה לו ככה והילד לא חייך.
טוב, אתה יודע, עכשיו הגיע התלמיד לדבר עם הרב, דברי תורה, בסוכה. ופשוט לא אומר, למה לא נדגר? הוא לא מחייך, הילד לא מחייך.
למה הוא לא מחייך? זה חלק לא יכול להיות שהילד לא מחייך.
הביאו לו שוקולד.
בקיצור, עשרים דקות עשה לו פרצופים וזה, עד שהוא חייך. רק כשהוא חייך הוא נרגע. טוב, עכשיו אפשר לדבר.
ילד לא מחייך? איך זה יכול להיות?
שמח.
רבותי זה נראה לנו דבר בנאלי, נכון? יונתן, תדע לך, אתה תתחתן בעזרת השם בקרוב, לדעתי.
כתוב בכתובה,
חלק מחיובי הכתובה,
כתוב אנא אף לך ועוקר ואזון, הסובר יתיכי כי הלכות גוברין יהודאין דפלחין וסוברין את נשותיהן בקושטא באמת.
מה זה יסובר? מה זה לסובר?
כתוב עוקר, עוקר זה יכבד.
עוקר, מה זה הסובר?
שני פירושים. פירוש אחד, כמו סוברים הרענן.
אבקש רשות.
אבקש רשות.
אני יוצא מהבית, אפשר, זה מתאים,
כמו סוברים הר-ענן.
פירוש שני, אומר ג'רמי,
אהיה בסבר פנים יפות.
חיוך.
נראה פשוט, נראה בנאלי, עולם ומלואו.
אם אתה נכנס הביתה ככה,
אתה נכנס ככה.
אתה מחייך.
אז האנשים הבדחנים האלה הם בני עולם הבא.
כשאנחנו רואים אנשים עצובים,
מה עובדייך הוא אמרו לו? אינשי בדוחי ענן, זה המקצוע שלנו,
מבדחינן עציבי.
אנחנו מבדחים אנשים עצובים,
שמחים אותם, צחיקים אותם, עד שהם צוחקים.
לפעמים הילדים עצובים בבית.
ואם יש להם איזה משהו, אז אני מצחיק אותם.
לפעמים עצובים כי לא דברים שקשורים לחוץ לבית.
הם כאילו,
הם רוצים לעשות איזה משהו ואנחנו לא מסכימים, וכשהם היו קטנים יותר, עכשיו כבר לא.
אז הם מתחילים לבכות, אז מה הייתי עושה? הייתי מחכה אותם.
אה, איזה, אה.
די אבא, די אבא.
נו די, נו די. כאילו, עכשיו אחרי, אז התחלנו להתעצבן עם מה זה הולכים לצחוק.
צוחקים.
לפעמים מדגדגים, לפעמים צוחקים, עושים הצגה, לא משנה.
לשמח.
לעווד בלשמח.
זה נקרא מדליק פנסים. פעם היה מקצוע
מדליק פנסים.
והפנסים היו צריכים להדליק אותם.
היה הולך אחד עם מקל ומדליק.
אז יש אנשים שהם מדליקי פנסים.
אתה פוגש אותם,
פגשת אותו בלי חיוך, יצאת ממנו עם חיוך, הוא הדליק.
כל יום הוא מדליק עוד אחד ועוד אחד. כמו ההוא, הספקתי לכם, התימני הזה במעבר החצייה.
הוא מדליק, כל בוקר הוא מדליק איזה מאה איש, מעלה להם חיוך.
עלה לך כבר חיוך על הפנים, כבר לא ירד.
בן עולם הבא. שני קצוות,
מישהו אחד שמסע את עצמו לגמרי ומתעסק במדמנה כי אכפת לו מהקדוש ברוך הוא שהבנים שלו
לא יידרדרו לגמרי ועוד אפשר להחזיק אותם אז הוא מוכן לוותר בשביל זה על כל הנאה רוחנית וכולי.
מצד אחד, מצד שני אנשים שעסוקים בזה שהעולם יהיה עולם שמח,
ואנשים יהיו שמחים כי הקדוש ברוך הוא ברא עולם שמח ורוצה שנשמח.
חזקו וימצו אחי ורעיי, נעמתם לי מאוד.
לחיים לחיים. אהבתם?
