רבותיי, שלום, צהריים טובים. אנחנו בשיעור נפש הפרשה נדחה
לשבוע הזה על פרשת פנחס,
שנקרא בעזרת השם בשבת.
והפרשה הזאת היא צופנת בחובה דרמה לא קטנה,
אולי בעצם הדרמה הכי גדולה,
וזה החלפת המנהיגות בעם ישראל
בין משה למי שיבוא אחריו.
משה לא יודע מי יבוא אחריו,
הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא, תכף נראה שאולי כנראה היה לו איזה סברה,
האמת שזו לכאורה משימה במובן מסוים שהיא נראית בלתי אפשרית. מי יכול לבוא אחרי משה רבנו?
מי יכול למלא את מקומו של משה רבנו? זה דבר שהוא בלתי אפשרי לכאורה.
נכון,
זה לא כמו כלום בקיצור.
מספרים שבישיבות שהיו רוצים
לעצבן משהו, אמרו לו, אנחנו מאחלים לך שתדבר אחרי הרב לאו.
מי יכול לדבר אחרי הרב לאו?
אז מי יכול להיות מנהיג אחרי משה רבנו?
בכל אופן, יש מנהיגות אחרי משה רבנו, משה קיבל תורה עם סיני, ומסרה ומסרה ומסרה,
ועד אלינו, עד למנהיגי דורנו, עד לרבני דורנו, נקרא לזה כך.
ולכן נקודת הבחירה
של יהושע היא מאוד מאוד מעניינת.
מה הם האיכויות
שהיו אצל יהושע שהביאו לכך
שהקב' בחר דווקא בו?
אני רק אציין ואומר שיש פרשנים שאומרים שהמרגלים,
תודה רבה, בהחלט המרגלים מנויים, תודה,
מנויים לפי, יהושע הוא לא נשיא שבט אפרים.
נשיא שבט אפרים זה או אלישמע בן עמיהוד או כמואל בן שפטן.
הוא לא מנוי בין הנשיאים של שבט אפרים, אז הוא לא האדם הכי חשוב בשבט אפרים.
כן?
כמו שכלב בן יפונה הוא לא נשיא שבט יהודה, נשיא שבט יהודה הוא נחשב בן המנהדה ועוד.
ואומרים שגם בתוך הרשימה של המרגלים,
המרגלים מנועים לפי סדר חשיבות.
כלומר,
אז זה אומר שאי אפשר להגיד שיהושע בן נון היה איזה...
ברוך הדענו.
כל פנים, ודאי היו מועמדים שהיו יותר נראים ממנו. כלב בן יפונה אולי היה יותר נראה ממנו.
מתאים.
נחשון בן עמינדב, למאן דאמר שהוא חי. יש כאלה שאומרים שנחשון בן עמינדב נפטר בשנה השנייה.
זה ודאי מפתיע שיהושע נבחר.
מפתיע.
אז צריך להבין למה הוא נבחר, מה סוד ההפתעה.
קודם כל בואו ננסה להבין ביחד ממה משה רבנו חשש, אולי,
ואחרי זה ננסה להבין מה היה סוד הבחירה של יהושע בן אדון לפי תורות רבותינו בחסילות, כי אנחנו כאן מנסים ללכת עם הזמן,
וללכת עם הזמן זה ללכת עם הזמן של פרשת השבוע, לחיות עם הזמן, ללכת עם הזמן.
הזמן הוא פרשת השבוע, כמו שאמר אדמו״ר הזקן,
והדברים האלה כמובן מאוד מאוד מתאימים גם לימינו.
אז בפרשה אצלנו כתוב ככה, וידבר משה אל אדוני לאמור
יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר
איש על העדה
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם
ולא תהיה עדת אדוני כצון אשר אין להם רועה.
ויאמר אדוני אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו ועצלתי מן הרוח וכו׳ וכו׳.
הביטוי הזה יפקוד השם אלוהי הרוחות לכל בשר הוא ביטוי מיוחד,
משונה,
וגם כמה שהוא מיוחד ומשונה הוא כבר
פגשנו אותו בעבר. איפה?
וקורח אומר לנו שמואל
ייבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, אומר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרון.
ואז
ויפילו על פניהם ויאמרו אלה אלוהי הרוחות לכל בשר,
האיש אחד יחטא ועל כל עדה תקצוף.
אלה אלוהי הרוחות אומר רשי, שם בקורח, יודע מחשבות.
אין מידתך כמידת בשר ודם.
מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא,
לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם.
אבל אתה,
לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא.
כלומר, הביטוי אל אלוהי הרוחות או אלוהי הרוחות לכל בשר,
המשמעות שלו היא יודע להבחין,
יודע לשאת מורכבות, יודע להבדיל בין דבר לדבר.
כן,
בדיוק, אל אל אלוהי הרוחות לכל בשר.
אתה יודע להבדיל שיש רוח ויש בשר,
יש מעשים שאין מצד הבשר,
יש מעשים שאין מצד הרוח,
אתה יודע לעשות מורכבות.
זה שבח שמשה רבנו משבח בו את הקדוש ברוך הוא, וזו גם בקשה שמשה רבנו מבקש שזה יהיה המנהיג.
למה הוא מבקש את זה?
מה פתאום משה רבנו מתעורר אצלנו בפרשה לבקש מנהיג? אז יש כאלה שמפרשים שהסיבה היא
בגלל
תחילת הפרשה.
כשמשה רבנו רואה את המעשה של פנחס,
שהוא מעשה גדול, מעשה קנאות,
שהציל את עם ישראל,
והוא רואה שהקדוש ברוך הוא משבח את פנחס ונותן לו בריתי שלום,
אז הוא חושש
שפנחס,
שהקדוש ברוך הוא גם רוצה למנות את פנחס למנהיג,
וזה כבר עד כאן.
כלומר, זה כבר בעיה.
כי יש הבדל בין אדם שעושה מעשה קנאות והוא מאזן את התמונה כשהיא הולכת לכיוון מסוים, זה דבר אחד,
לבין לתת לאדם כזה להיות מנהיג בעם ישראל, זה כבר
מסובך מאוד.
כן, זה כבר מסוכן אפילו, באיזושהי מידה,
ולכן משה רבנו, בגלל הדבר הזה, הוא חושש.
והוא אומר לקדוש ברוך הוא, רגע, רגע, שנייה, אלה אלוהים הברוכות לכל בשר. אני מחזיר אותך רגע לאירוע של קורח, שהיה טראומה לכולם,
והיה שם קנות גדולה.
זה היה אירוע ממוקד, אבל זה לא יכול להיות
צורת הנהגה, ולכן, כמו שאז ביקשתי ממך לדעת להבדיל בין דעה לדעה, גם עכשיו אני מבקש ממך מנהיג שיודע להבחין,
ולהבדיל בין עמדה לעמדה ובין דעה לדעה.
כלומר, יש כאלה שאומרים שהבקשה של משה רבנו הייתה סוג של ריאקציה או סוג של תגובה למין חשש שפנחס הקנאי ייבחר.
אתם יודעים, יש סיפור,
סיפור שאני לא מזדהה איתו,
אבל אני אספר אותו,
שפעם אחד מגדולי מתנגדי הרב קוק ראה אותו ברחוב.
אולי זה היה הרב זוננפלד, אני לא זוכר את השם המדויק של המתנגד. אולי זה היה הרב זוננפלד.
והוא נגרש לרב קוק, ודיבר איתו, וחיבק אותו, ואמר, ובירך אותו, שיהיה רצון שיבלם את בית המקדש,
וכולנו נזכה לראות את הרב קוק, כהן גדול,
בית המקדש.
טוב,
הרב קוק היה כהן.
כשנגמרה הפגישה, אז המתנגד הזה לרב הלך עם חבריו, חסידיו,
אמרו לו, רבנו, חנופה.
אתה כל הזמן מתנגד לרב קוק, אתה כותב נגדו, פתאום אומר להם, שום חנופה.
אני חושב שבתור רב ראשי, הוא לא צריך להיות רב ראשי,
אבל כהן גדול, אין צדיק כמוהו.
הוא צריך להיות הכהן הגדול. שני תפקידים נפרדים.
כן, אנחנו רואים שהרב קוגר היה צריך להיות רב ראשי והקים את הרבנות, אבל לשיטתו זו הבחנה יפה.
כלומר, זה שמישהו הוא מאוד מאוד מוצלח בתפקיד מסוים,
זה לא הופך אותו להיות מוצלח בתפקיד אחר שדורש
הרבה יותר התקללות והרבה יותר תשומת לב ויכולת לעשות מורכבויות, וכן גם זה הדרך.
לגבי פנחס, יש לנו גם
יש לנו גם אינדיקציה.
חז״ל מספרים לנו,
אצל יפתח, יפה כבודו אומר,
שפנחס היה הכהן הגדול בתקופת יפתח.
עכשיו יפתח נדר נדר עם הבת שלו וכל זה.
מה?
בדיוק, מי יבוא אצל מי? פנחס אמר, אני כהן גדול, הוא יבוא אצלי.
יפתח אמר, אני קצין, הוא יבוא אצלי. בני ובני עבדה הנערה ושניהם נענשו.
יפתח נענה שנקבר בערי גלעד, נשרו איבריו,
ופנחס נענה שנסתלקה מנו אורך הקודש.
הסיפור הזה של או אני או הוא, של כאילו מי יבוא אצל מי, הוא סיפור של קנאות בעצם, סיפור של טוטליות.
יש משהו בסיסי במנהיגות
שטוטליות מסכנת.
מסכנת. מנהיג, לפי מה שמשה רבנו כאן אומר, אנחנו מדברים את התורה, מנהיג צריך שיהיה לו איזושהי יכולת נשיאת מורכבות והפכים אפילו.
כן?
ולכן משה רבנו מבקש את הדבר הזה. ממילא פנחס ירד מהפרק, כן?
יש שעבר את הפלחנה שמשה אומר, הלוואי כל ה...
מה השתלם בין המקרה שמה, שרבן אומר, אבל כולנו היו נביאים, ובין כאן, שהוא כאילו מפחד שפנחס יהיה על זה בדיוק ההבדל. כי אלדד ומידד מתנהגים במחנה, הם חלק מהמורכבות, הם חלק מהשבעים. מצוין, אומר משה רבן אדם, הלוואי, כל העם השם יהיה נביאים, מצוין, אני שמח.
אבל כשפנחס עושה מעשה קנאות, אז המעשה קנאות של פנחס היה מעשה מצוין בתור הוראת שעה, אבל לקחת דבר של הוראת שעה ולהפוך אותו לשיטה, זו הבעיה.
כן.
טוב.
לא, אני לומד את זה בגלל שהסוגיה נמצאת בפרשת פנחס.
מה פתאום זה עכשיו...
למה זה מופיע עכשיו? שזו סיבה מיוחדת?
היינו מצפים למצוא את זה בספר דברים,
בספר זה, מה פתאום זה עושה בפרשת פנחס?
משה רבנו התעורר לדבר הזה,
וגם מה פשר הביטוי אלה לא יערוכות. אז משה רבנו, אני משלים פה את התמונה,
ראה את המעשה של פנחס,
ראה את הקנאות, אמר, הופ, הופ, רגע, רגע, רגע, שנייה,
אני מחזיר רגע את הביטוי מפרשת קורח הקדוש ברוך הוא,
כבר אז ביקשתי ממך מול הטוטליות, רגע,
תבדיל בין דעה לדעה וכו', ונענית לי, אני עכשיו ממשיך לבקש את הדבר הזה, זה גם צריכות אופי המנהיג, תראו מה אומר רשיון במדבר.
אלוהי הרוחות, למה נאמר, אמר לפניו ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, דעתו של כל אחד ואחד מהם אינם דומים זה לזה,
מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
אז תחברו את שני הרש״ים.
המנהיג צריך ללכת בדרכו של הקדוש ברוך הוא. מה הקדוש ברוך הוא?
מה דרכו? הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות.
אנחנו אומרים את זה בשמחת, יודע מחשבות,
הושיע נא.
אז יודע מחשבות זה לא רק שהוא יודע מה אנחנו חושבים,
אלא הוא גם מצליח להתחבר למחשבה של כל אחד ואחד ולדבר עם האדם כפי דעתו.
כן?
הוא משליף את הרש״ים הקודם. בדיוק. אז המנהיג, המנהיג הטוב הוא מצליח להיכנס
לדעתו של כל אחד ואחד ולדבר איתו כפי דעתו וכפי עמדתו.
לדבר איתו...
כן, כל אחד לפי, כל ציבור, לפי האופי שלהם, כל ציבור, לפי העניין שלהם, כל ציבור, לפי השפה שלהם.
היה בראשון לציון,
למה אני מדבר עליו עכשיו?
צריך לראות מתא היורצייט שלו.
היה הרב רבי יוסף עזרן, הרב של ראשון לציון, הרבה שנים, מי שמכיר.
שמעתם עליו פעם?
כבר עשר שנים שהוא נפטר, אני חושב.
זכיתי להכיר אותו, חמי היה מאוד קרוב אליו
היה החכם השלם, הכולל
היה גם פייטן
קודם כל היה תמיד חכם עצום, דיין, אבל היה גם פייטן
היה איש אשכולות, היה לו ידע כללי רחב מאוד
כל העניינים, היה דובר שפות, עברית,
ערבית,
צרפתית ויידיש
והוא היה מדבר עם כל קהל,
זו הייתה אומנות בלתי רגילה, אני ראיתי את זה בעיניים שלי
היה מגיע לבית כנסת ספרדי, היה מדבר, דרשה של רב ספרדי, כולם ככה.
מרוקאי. מרוקאי, ודאי.
איך קוראים לבית כנסת שיש שם 99 עדות המזרח ובית כנסת ואחד מרוקאי?
איך קוראים לבית הכנסת?
מי אמר? בית כנסת מרוקאי.
השתלטות.
נכון, ככה זה.
הוא היה ממרקש.
על המרקשין אומרים מר וקשה.
לכן זה נקרא מרקש.
מר וקשה. אם ככה, יש להם...
אז
הוא היה מדבר. אחרי זה, דקה אחר כך היו מגיעים תלמידי חכמים,
צורבים, היה מרבית שיעור בלמדנות, בחושן משפט, היית נשאר עם הלשון בחוץ.
מקצועות, נתיבות, כאילו, אתה אומר, הוא ראש ישיבה.
אחר כך היה הולך לדבר עם בית כנסת בראשון של שלינקה,
של יהודים ניצולי שואה, מדבר איתם ביידיש.
מספר להם סיפורי חסידים.
היה לו יכולת להיות בכל אחד לדבר כפי, באמת היה מאוד מאוד אהוב, מאוד אהוב בעיר,
ולצערנו נפטר ממחלה.
אז זה נקרא, סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
הוא גם מבין את הלך החשיבה.
זה מנהיגות.
מה להגיד לזה, מה להגיד לזה, מה לאפיין את זה, מה אופ, לא נצריך, מה... כל אחד לפי דעתו. פרצופיהם שונים, דעותיהם שונות וכו'.
טוב,
אבל מכאן זה הולך ומתפתח.
ברצף דרשות נפלאות בתורת החסידות,
זה נראה שכל אחד גם דורש מהמקום שלו, זה מאוד מאוד יפה לראות את זה.
בואו נתחיל מהעמק דבר, זה לא חסידות.
אבל פירוש נפלא.
כולם הולכים על הביטוי אל אלוהי הרוחות לכל בשר, או אלוהי הרוחות לכל בשר, כן, זה אותו ביטוי.
רבנו הנציב אומר, אלה הרוחות לכל בשר נתבהר ל-לטזכב,
ובשר משמעו הנאת הגוף.
וכל אדם, רוחו, שהוא דעתו,
נמשכת לפי הנאתו.
משום מה הכי קשה להנהיג את ישראל באמת,
אלא איש אשר דעתו עזה,
בלי שום הנאת עצמו, כן?
כאילו איש שהרוח אצלו גוברת על הנאת הבשר.
גוברת על הרצון ליהנות. אם אתה רוצה הנאות, אז ההנאה שלך מול הנאה של אחרים.
כאילו, אני אגיד את זה בצורה
הכי הכי
שתהיה מובנת לנו.
כשאנחנו מרגישים שמישהו נהנה מהשלטון,
מה שנקרא מנעמי השלטון, יש לנו התנגדות אליו. מה, הוא נהנה על חשבוננו?
אבל אם אנחנו מרגישים שהאדם הזה,
אין לו שום הנאה,
הוא לא נהנה, הוא בשליחות.
בשליחות. אם הוא היה רוצה ליהנות, הוא היה עושים דברים אחרים.
כן? הוא היה רוצה לעשות כסף, היה לכם מקומות אחרים.
לצורך העניין, אולי לא נדבר על...
אפשר לדבר גם על ראש הממשלה שלנו נפתלי בנט וגם על ניר ברקת,
אנשים שעשו מלא כסף באזרחות, מה שנקרא.
ניר ברקת הוא אולי דוגמה יותר טובה.
ניר ברקת עשה מלא כסף, היה לו, איזה חברה? צ'ק פוינט, מה הוא המציא?
הוא המציא איזה חברה. קיצור,
ככה.
והוא אמר, אוקיי, מה אתה עושה עם החיים שלי?
עזב את כל ההייטק,
בהתחלה עירבו אותו, שמעתי, הוא ספר את זה, בהתחלה עירבו אותו העירייה, כאילו הוא תרם הרבה כסף לעירייה, וכל מיני פרויקטים חינוכיים, ואז עירבו אותו, בסוף הוא אמר, אוקיי, למה רק פה, בואו ננהל את העסק הזה.
ניגש לבחירות, זכה,
וכמו שכבודו אמר, הוא רצה להתנדב, כי אמרו לו, אי אפשר דבר כזה חייב חוק לקבל שכר, אז הוא היה מקבל שקל לשנה,
משכורת.
מזה מורידים מס הכנסה, מזה מורידים,
המדינה מורידה לו 40 אחוז, 40 אגורות למדינה.
בסוף נשאר לו 5 אגורות.
מגניב לראות איך כאילו לוקחים שקל ועושים אותו משכורת עם כל ההורדות של המדינה.
אתה מרוויח מיליונים, נורד לך 5 אחוז שקל.
בסוף הוא מקבל איזה כפר, והיה מטבע כזה פרוטה.
כזה...
אז זה דוגמה.
אז אתה אומר, שמע, הוא לא בעשתה לסיבוב, הוא לא בליהנות. ליהנות היה לו זה.
ולכן, למנהיגות כזאת יש המון המון עוצמה.
המון עוצמה.
אני אומר אותו דבר גם ראש הממשלה שלנו עכשיו, שהוא שם עלי כסף בחוץ.
חלאס, להמשיך לעשות כסף. אני רוצה,
כמובן אפשר להסכים או לא להסכים עם העמדות המדיניות או עם המהלכים הפוליטיים, אבל אי אפשר להתכחש למהלך הערכי שהביא אותו להיכנס למקום, שאתה בעיקר סופג התנגדויות וכל זה וכו', ובוודאי מרוויח משמעותית פחות.
ראיתם פעם את אחת הבדיחות החזקות ביותר במדינה,
זה תלוש המשכורת של ראש הממשלה.
אני לא מצליח להבין את הדבר הזה.
בעיניי, אתה צריך להיות ככה, ראש הממשלה צריך להרוויח הכי הרבה, הכי הרבה.
ערכית. זה הבן אדם שמוטלת עליו הכי הכי הרבה, לא משנה כרגע מאיזה מפלגה. הוא צריך להרוויח הכי הרבה,
מתחתיו נשיא המדינה, מתחתיו שרים ושופטים וכולם. אבל הוא חייב להרוויח הכי הרבה.
מה?
הוא אומר מה אמור להיות. מה אמור להיות?
היום,
שופטים מרוויחים הכי הרבה, לא, במגזר הציבורי שופטים מרוויחים הכי הרבה וראש הממשלה שלו זה סכם 50 אלף שקל ואז אתה רואה הצליח חוצפה בעולם, מגלמים לו את הרכב
הרכב שהוא כאילו צורך אבטחה,
אז הוא כאילו נוסע ברכב שווי 400 אלף שקל, אז זה שווי הטבה ומורידים לו על זה מס, עד שתיקנו את זה, לא תיקנו את זה, הוא אומר, שמע, זה לא בשביעי, אני הייתי נוסע ברכב יותר פשוט, זה צורכי ביטחון,
בקיצור, בסוף נשאר ממש סכום חסוך,
עשרים ומשהו. כן, עשרים ומשהו. מה זה עשרים? זה, כאילו, בסדר.
כל פנים, אנחנו צריכים להרגיש, אנחנו צריכים להרגיש שמנהיג לא בא, אומר הנציב, לא בא ליהנות ממנהמי השלטון,
ואם אין לו הנאה והוא מגיע ממקום של שליחות,
יש לו כוח עצום להשפיע. אתה מבין? תשמע, הוא לא טוב. זה פירוש אחד. למה קודם כל? נכון.
רב לוי יצחק עם ברדיצ'ב, כל כך מתאים לו התורה הזאת, תראו.
קודש קודשים, אלוהי דרבלי ביצחק בן סהר, עשה שענייני.
בינתיים, מאיובל, תבדוק לי ועכשיו מתי נפטר הרב עזרן.
תעשה רגע הרב יוסף עזרן, תראה מתי הוא נפטר, למה הזכרנו אותו.
יפקוד השם אלוהי ארוחות לאכול בשר.
הכלל,
יש ללמוד זכות על ישראל מה שאינם עושים רצון הבורא בתמידות כמלאכים.
למה? קושייה.
למה עם ישראל הם לא מלאכים? שמעתם קושייה?
למה?
מחמת שהם טורדים בפרנסתם.
עסוקים בפרנס, עסוקים ב...
מה?
2010. לא, תאריך עברי.
כ-ו שבא. כ-ו שבא, כן.
וזה שאברהם אבינו היה איש חסד והיה מלמד זכות ולכך נתן להם למלאכים לאכול,
להראות להם מצטרחות בשר ודם כדי שלא ילמדו חובה על ישראל. למה אברהם נתן למלאכים לאכול?
אומר להם, חבר'ה, תרגישו בדיוק, תרגישו מה זה שצריך להביא אוכל כל יום. אתם הולכים, הולכים, בעיה, אברכים בכולל, מקבלים מלגה ולא יודעים מה אוכלים.
לך תצא, תפרנס את המשפחה, לך תבין מה זה, זה קושי.
אל תלמדו קטגוריה על עם ישראל.
וזה שאמר, אתה יודע, אני אעביר לו את זה, בלי להצחק עם רדי שם, שאמרת.
וזה שאמר משה אל אלוהי ארוחות לכל בשר.
שהאדם,
מחמת שהוא בשר ואדם, הצטרחות של אדם בפרנסתו,
ומחמת זה הוא לפעמים אינו עובד השם בתמידות
בזה שאמר יפקוד השם אלוהי הרוחות לכל בשר כלומר שופט הוא מנהיג שילמוד תמיד זכות על ישראל
כמו שאתה לומד זכות על האדם על שאינו עובד אותך בתמידות
כן ביקש משה שיעמוד מנהיג לישראל שילמוד תמיד זכות על ישראל הוא מדבר על עצמו
רבי יצחקין ורדיצ'ב
כמה לימוד זכות היה לו על עם ישראל כמה הוא מלמד זכות כל הזמן מלמד זכות לקדוש ברוך הוא עם ישראל מה אתה רוצה מה אתה זה
נכון, יש לו כל מיני פעמות, הוא היה תובע את הקדוש ברוך הוא לדין תורה.
הוא תחה אביגול את עם ישראל, מה קורה? ממש היה...
אז אם כך, התפקיד השני של מנהיג,
לפי רב לוי צריכים ברדישב, זה גם לימוד זכות,
אבל מעבר ללימוד זכות זה אמפתיה לקושי.
אמפתיה לקושי.
התנסית פעם בפרנסה,
חווית הקושי, חווית העוני,
חווית המצוקה.
אם היית חווה את זה בעצמך, יהיה לך אמפתיה.
אם אתה לא מבין את המכלולה, אתה גדלת מלמעלה כזה.
דוד המלך צמח מלמטה, התייסר בעצמו.
היו מנהיגים בעם ישראל, לאורך הדורות, שבעצמם התייסרו בכל מיני עניינים של צער וקושי, ואז יש לך אמפתיה לקושי.
אתה ממילא גם יכול ללמד זכות.
כי אתם יודעים, בלימוד זכות, זה דבר מאוד מאוד עדין. אם אדם מלמד זכות כי צריך,
אז למדנו את זה לפני שבועיים בתנא, אתם זוכרים?
לא בתנא, סליחה, למדנו את זה במקום אחר.
יש סיפור על תלמידי הבעל שם טוב שפעם ישבו ולימדו, למדתם את זה כאן נראה לי,
פעם ישבו ולימדו זכות על עם ישראל, כי הבעל שם טוב אומר שצריך ללמד זכות על עם ישראל אז הם לימדו זכות.
אז הם לימדו זכות, ההוא אמר ככה, ההוא אמר ככה.
פתאום נכנס הבעל שם טוב וראה את זה ברוח קודשו מהבית והוא קלט שהם מעוררים דינים על עם ישראל.
אז הוא רץ ופתח את הדרך ואמר להם, מה אתם עושים?
מה אתם עושים?
אתם מלמדים זכות כי צריך.
נשואה לבעלה, בעלה התאלמן והיא נשואה והיא התחתן איתה
והיא משבחת בפניו את ילדיו מהאישה הקודמת כדי לנצור חן בעיניו, למרות שהיא שונאת אותם.
כלומר, בעלה אומר, אני רוצה שתהיה תביא את הילדים שלי באמת, אבל אני שונאת אותם, אבל כדי לנצור חן בעינייך אני אשבח אותם, אבל באמת אני שונאת אותם.
ואז הוא אומר, אבל אני ישראל אומר שישראל הם טובים באמת, ישראל הם קדושים באמת, ישראל הם... ולבעל שם טוב היה גם המון המון אמפתיה,
המון אמפתיה לכאב, והמון אמפתיה לצער ולקושי. כשאתה מרגיש אמפתיה למישהו,
ועוד סיפור על הבעל שם טוב,
היה איזה יהודי אחד,
זה הכל קשור לתורה הנפלאה הזאת,
היה יהודי אחד שהגיע לבעל שם טוב והוא התאחר והתעכב,
מתאחר מה שנקרא, והגיע ככה לקשקש.
כניסת שבת גבולי כזה.
הוא נורא נורא הצטער,
הוא ממש היה מלא בושה וכלימה.
איך הוא ככה זה? אז הוא הלך לרב שלו בעיר,
קראו לרב הזה הרב מיכאל,
תיקון. הוא סידר לו כזה תיקון, צומות ותעניות, הוא הרגיש שזה כבד עליו.
ואז הוא בא לבעל שם טוב וסיפר לו את אותו דבר.
הבעל שם טוב אמר לו, הכל בסדר, הכל בסדר.
תיקח ליטרה נרות
ותתרום לבית הכנסת.
התיקון של הבעל שם טוב תמיד זה מה?
להוסיף אור.
הוא היה אוהב אור.
הוא כל כך שמח.
הלך ולקח את הנרות, טרם לבית הכנסת,
שבוע אחד, בא,
שם, הדליק את הנרות, באה הרוח, קיבתה את הנרות.
זה הצטער אל ליבו,
מה, טוב.
שבוע אחר כך לא הייתי אש, תרם עוד פעם את הנרות,
הנרות היו עושים מחלב, חלב זה טעים.
אתה מכיר את הסיפור?
באו הכלבים, אכלו את הנרות.
אז הוא אמר, התשובה שלי לא רצויה.
הוא הלך לבעל שם טוב, אמר לו, תראה הרב,
אמרת לי לתקן ותראה מה קרה.
אמר לו, הבעל שם טוב, זה בגלל שהרב שלך,
שנתן לך את התיקון הקודם,
הוא לא מוצא חן בעיניו התיקון שאני נתתי לך.
התיקון זה נראה לו קל מדי.
אבל לך תגיד לרב שלך איך הוא יכול לתת תיקון לאנשים אם הוא בעצמו בחיים לא חטא
ובחיים לא היה לרב נשבר.
איך הוא יכול לתת תיקון לאנשים?
וחוץ מזה גם תגיד לו שאני רוצה שיבוא אליי.
טוב, אז הוא הלך לרב, אמר, תדע לך הרב, הבעל שלנו אמר לי שבגלל ש...
והוא אמר, איך אתה יכול לתת לי תיקון אם אתה בעצמך או לא היה לך... וחוץ מזה הבעל שלנו ביקש שתגיע אליו.
טוב, אז הוא אומר, הבעל שם כבר יגיע, אני אגיע, ואני מתגיד לו כמה דברים.
יצא לדרכו, מה קרה לו?
מהשמיים עיכבו אותו.
והוא הגיע על הקשקש, עם לב נשבר.
ואז הבעל שלו אמר לו, עכשיו אתה מבין שהלב הנשבר של היהודי, זה כבר היה כל התיקון.
אני רק הייתי צריך טיפה לעודד אותו.
אז אם לאדם יש לו, לפי רבי מצחיק יש לך אמפתיה לכאבים של הזולת, ואז מהמקום הזה אתה מלמד זכות באמת,
לא כי ככה למדת בשיעורי אורות התשובה או זה,
צריך ללמד זכות, אתה כאילו עושה טובה למישהו.
באמת אתה מלמד זכות, כי אתה באמת חווה את הקושי ויש לך אמפתיה,
אתה ראוי להיות מנהיג.
זה נקרא אלוהי ארוחות לאכול בשר.
אלוהי ארוחות, אבל הוא מבין שיש גם בשר,
שבני אדם יש להם גם בשר, ויש להם גם צרכים,
יש להם גם קשיים, והוא מלמד עליהם זכות.
נפלא בעיניי.
וגם נראה לי שהוא גם מדבר על עצמו. מה?
בסדר.
מישהו אמר שהחיים קליל?
זה קשור לסמכות, ליזמה שלפת, וזה שלא יכול להיות, זה היה רשימת עד ירמי ישראל,
שמשה לא מקבל,
כן, לא רוצה כן לקבל,
אבל זה ממש עניין, זה עניין ממש סמוך,
שהם רוצות נחלה בארץ, כן, משה הוא זה שלא מקבל נחלה, ואז הוא מבין את זה. אה, מהמקום הזה, כן, כן, כן, לגמרי.
אתה עושה לנו כאן איזה ישועה, רבי שלום.
עשינו. אולי תכבד, תדליק, אולי...
טוב, מה זה אשר יצא לפני?
אנחנו נזכיר את זה, בסדר? הביטוי הזה מופיע בעוד מקומות.
טוב, עיקר העיקרים זה תורה נפלאה, נפלאה, נפלאה של רבי נחמן
בליקותי מוהרן, מהדורה כמה סימן ח.
קורא לכם שפעמים אתם עושים,
אה... עשית פעם?
בטח. ככה, נכון? נעשה ביחד כולם.
אה... ככה, נענחים.
אז היא כבר אומרת, הנחה שוברת חצי גופו של אדם.
למה האדם נאנח?
ההנחה, אנחנו כאילו לוקחים שחטה של אוויר,
ומוציאים אותה.
נאנחים.
תראו מה הוא אומר.
עיקר, זה מתחיל קצת מהאמצע, אבל
עיקר
חיות כל הדברים
הוא בבחינת רוח.
רבותיי, איפה שיש רוח
זה חי.
איפה שאין רוח
זה מת.
כן?
דוד המלך היה לו כינור,
שהגמרא אומרת שהיה רוח מנגנת בקינור. לנו יש כאלה פעמוני ירושלים במרפסת.
בדרך כלל הם שותקים, כשמגיע הרוח, הרוח מתחילה.
רוח, הכוונה שיש איזושהי דינמיקה,
יש איזו חיות,
יש איזו אנרגיה.
אתה יודע, כאילו,
הכל יכול להיות במקום,
הכל כאילו בסדר, אבל אין רוח.
אין, זה לא מתחבר, אין איזה...
נכון, זה כמו השיעור הזה, לא משנה, הספר שאתה קורא,
יכול להיות עם רוח, אתה מרגיש כאן איזו תנועה, יש כאן איזו תזוזה.
זה יכול להיות ללא רוח.
הכל קורה, אבל אין בזה את החיות.
אתם מבינים מה אני אומר?
כאילו, אתה מרגיש שהכל בסדר, הכל במקום, הכל זה, אבל...
יש הכל,
אבל אין כלום.
עיקר חיות כל הדברים הוא בחינת רוח.
וכשיש חיסרון באיזה דבר,
עיקר החיסרון הוא בבחינת החיות של אותו דבר,
שהוא בבחינת הרוח חיים של אותו הדבר,
לאשר הרוח הוא מקיים דברים. שזה חיסרון, זה כי חסרה בו רוח.
צריך לעשות לו.
להשיב בו רוח.
וההנחה
היא עריכת הנשימה,
והיא בבחינת ערך אפיים, דהיינו מעריך רוחי.
ועל כן שמתענח על החיסרון, מעריך רוחי,
הוא ממשיך רוח החיים לחיסרון. זה פירוש נפלא.
כאילו, האדם פוגש איזה חיסרון, אז עושה,
אההה... מה יהיה בעצם? מה הוא עושה?
הוא מנסה להשיב בזה רוח. הוא לוקח הרבה הרבה רוח ומנסה להשיב אותה חזרה.
זה כאילו ה...
אתה יכול להגיד, הנחה סתם מיותרת.
את מה אתה נאנח?
זה לא מועיל לאף אחד שאתה נאנח. לא, אני נאנח,
אני מנסה להשיב בזה איזה רוח, איזה תנועה.
אז הבנו שצריך רוח.
וההנחה היא עריכת הנשימה, מבחינת ערך אפיים, דהיינו מעריך רוחי. על כן כשמתענח על חיסרון ומעריך רוחי,
הוא ממשיך רוח חיים להחיסרון,
כי עיקר החיסרון הוא הסתלקות רוח חיים כנל,
ועל ידי ההנחה משלים החיסרון. אז קודם כל זה טוב להיענח, אם ככה.
אז רבותיי, זה העיקר.
נמצא שמנהיג,
אני מקדים פה את המאוחר, זה מי שיש לו יכולת להוליך רוח.
כמו שיש מוליכות חשמל,
זהב הוא מוליך טוב, כסף הוא מוליך טוב, נחושת הוא מוליכה טובה, עץ הוא מוליך גרוע,
הוא מבודד למעשה.
נכון? יש דברים שהם חוצצים, מבודדים, יש דברים שהם מוליכים טובים.
כנראה לגבי מוליכות רוח.
יש אנשים שיש להם מוליכות רוח, הם מגיעים למקום מסוים,
מנהל בבית הספר, מורה בכיתה,
מנהל בבית הספר, מפקד במחלקה. אתם מכירים,
אני אספר לכם סיפור. הייתה טייסת אחת מאוד חשובה בחיל האוויר.
קראו לה טייסת האחת.
שמעתם עליה?
מאה ואחת. אני מדבר איתך, יובל, לפני יום כיפור.
יום כיפור הטייסת הזאת היה לה עוד סיפור חמור מאוד.
המפקד לא רצה לתקוף בסוריה, אתה מנכן?
לא, לא. אתה מדבר על טייסת אחרת, אתה מדבר על כתומים.
107, אני מדבר איתך על 101. טייסת 101,
ואחת, המפקד של המפתח זאמר, קראו לו, בכלל לא היה בארץ
בזמן פתיחת המלחמה, מי שהחליף אותו זה רון חולדאי החליף אותו, רון חולדאי הגיבור, הוא הוביל שם את התקיפות,
המפקד חזר,
זאמר רצה לתקיפה, נטש, חטף איזה פציעה בגב, ולא חזר לטוס,
איכא דאמרי ככה, איכא דאמרי, בקיצור, הטסט הזה ספג הרבה מאוד נפגעים,
טסו באומץ, טסו בגבורה, אבל הם הגיעו לא מוכנים, ככה זה נראה, ולא מספיק במקצועיות, והיו שם הרבה מאוד נופלים.
אבל זה קרה בחייאת יום כיפור, על זה אני לא רוצה לדבר, זה ויכוח בתוך חיל האוויר.
אני אדבר איתכם מה שקרה במלחמת ההתשה. זו הייתה הטייסת הראשונה שקלטה את מטוסי הפאנטום.
מפקד הטייסת היה
שמואל חץ.
הוא היה טייס על וכולי וכולי, ודיברו בו נכבדות, וכן על זה הדרך.
והטייסות יצאו למבצע,
שתי טייסות, הן והפטישים,
אבי ובינון ברמת דוד והן,
יצאו למבצע להפצצת הנ״מ המצרי.
נראה לי קראו לזה אתגר, אני חושב, לא בטוח.
כן, עכשיו היה שם איזה אירוע,
האמריקאים הביאו איזה פודים כאלה אלקטרוניים, ששמו אותם על המטוסים, שזה היה אמור לשבש את מערכות המקא״ם,
ולכן הם טסו כמו במצעד צבאי, למעלה, ככה, כמו בארזים.
במקום לטוס נמוך, בדרך כלל תקיפה טסים נמוך, המקא״ם לוקח אותך, טס נמוך, ככה מתחבא ממערכת השיחים, מגיע להם דם, מרים עף, תוקף, בורח,
הם טסו כמו במצעד,
בגלל הפודים האלקטרוניים האלה, הלוחמה האלקטרונית,
וזה לא עבד כמובן, והם פשוט חטפו טילים ונפגעו,
נפלו שם שלושה מטוסים,
וחץ נהרג.
חץ נהרג, הנהבת שלו נטש, איני, וחץ נהרג, לקח הרבה זמן עד שמצאו את הגופה שלו בכלל,
עד שחיפשו, עד שמצאו, והטייסת הוכתה מכה קשה.
בסדר?
זה היה...
עכשיו צריך מפקד חדש.
מפקד חדש.
באותם ימים רן פקר סיים תפקיד
סיים תפקיד של מפקד טייסת,
והיה מוכן על המזוודות עם אשתו,
מה?
מבצע?
היה מוכן על המזוודות ללכת ל...
אני זוכר לברכה,
לשנתיים לימודים בארצות הברית, להירגע, הוא היה זה.
אמרו, שאלו, אתה מוכן לבוא לקבל את הטייסת?
פירק את המזוודות,
פירק את המזוודות,
נכנס לחדר התדריכים,
היא תחילה לתת פקודות, ויצא מיד למבצע על מטוס שהוא לא הכריר.
הוא היה טייס מיראז'ים,
עלה על הפנטום,
ועשה הדרכה תוך כדי שהוא יוצא ומוביל את הטייסת והרים אותה ככה.
זה נקרא איש אשר רוח בו.
כלומר, הוא השיב בהם את הרוח הקרבית, אמר, אנחנו הולכים לנצח במלחמה הזאת,
לא יעזור שום דבר.
מכוח הדבר הזה,
הוא מספר אחר כך בספר שכדאי לכם מאוד לקרוא, נקרא צבעוני 4,
של גיורא רום,
שגם כן אחרי זה היה אלוף בחיל האוויר, מפקד. גיורא רום קיבל פיקוד על טייסת סקאי הוקים
יום לפני מלחמת יום כיפור. המפקד הטייסת נהרג בתאונת מטוס. הוא קיבל את הפיקוד,
נפתחה המלחמה והוא לא עשה אפילו טיסה אחת. הוא הטייס היחיד בעולם שהטיסה הראשונה שלו על מטוס קרב הייתה טיסה מבצעית,
להפציץ.
הוא לא ידע באיזה מהירות מבריעים אפילו.
וכשהוא הגיע מעל היעד הפצצות לא השתחררו לו והוא חזר עוד פעם וגיורא רום היה
שבוי, פדוי שבי, הוא נפל לפני חמש שבי. קיצור.
וכשנפתחה המלחמה, רן פקר היה מפקד הבסיס, הוא ניגש ואמר לו, תקשיב רן, זה לא עסק, אני לא מכיר, בוא, אני יורד,
תיקח פה מישהו מהסקאיו שיהיה מפקד הטייסת, תחזיר אותי למיראז'ים, ובא לציון גואל.
הוא היה אלוף הפלות.
רן פקר אמר לו, תשכח מזה,
אתה המפקד על הטייסת הזאת.
הוא עלה, פיקד על הטייסת, הוא אומר, נכנסתי, ראיתי, והוא אצלך.
הימים. הכול נמצא. מה חסר?
רוח.
הוא מוליך רוח.
רוח. בדיוק.
הוא מוליך רוח.
אבל זה נכון, לא צריך לגעת חיל האוויר. זה נכון מורה בכיתה,
מנהל בבית הספר, מגיע מנהל,
כמו הסרט היפה הזה על חילי טרופר,
שהגיע לתיכון ברנקו וייס,
כן, תיכון ההזדמנות האחרונה. נכון, מראיינים שם איזה תלמיד, אומרים לו, מה החלום שלך?
אז הוא אומר, אני, אין לי חלום.
ואז הוא אומר, החלום שלי, שיהיה לי חלום.
זה החלום שלי.
והוא מגיע לשם, והוא צריך לשכנע את התלמידים שהם ראויים שיהיה להם חלום.
אז התלמיד הזה שאמר, אני, אין לי חלום, הוא לוקח אותו איתו בבוקר לגיבוס תנחנים,
להראות לו כאילו, הנה זה, ואה, כאילו נדלק, הוא גם רוצה וכל זה.
כלומר,
אדם אחד שיש לו רוח והוא יודע להשיב אותה באחרים,
הוא מנהיג, הוא יכול להיות מנהיג.
זה נקרא מוליכות רוח.
זה נקרא, אלה אלוהי הרוחות לכל בשר.
הקדוש ברוך הוא תיתן לי מישהו שיש לו רוח שידע להשיב באחרים.
בואו נמשיך ברבי נחמן.
אך מאין מקבלים הרוח חיים?
דע שעיקר רוח חיים מקבלים מהצדיק והרב שבדור.
כלומר, התפקיד של הצדיק והרב, והצדיק הכוונה,
כל אחד,
נגיד כל ראש משפחה, הוא הצדיק של המשפחה שלו.
כל מורה בכיתה הוא הצדיק של הכיתה שלו.
אתה יכול להיות גם צדיק של שני אנשים, אתה הצדיק שלהם.
נהג אוטובוס הוא הצדיק של האוטובוס שלו.
זה נהג אוטובוס אחד בבית שמש,
אני לא מכיר אותו, רק ראיתי איזה כתבה עליו.
זה נהג אוטובוס.
בואו נסיע אנשים, זה הפרנסה, מתפרנס בכבוד.
איפה תשכחו מזה? הוא יש לו, קודם כל, על הדשבורד,
מגבונים, טישואים, וזה הכול, סוכריות.
יש שם בקבוקי מים, הוא שם.
למעלה שלט, תברך שהכל נהיה בדברו. תגיד יום טוב, שיהיה לך יום מוצלח.
כל אחד שעולה, מפענק אותו, מחזיר אותו, מביא אותו,
רק משמח את האנשים. משיב רוח, זה אוטובוס עם רוח.
משיב רוח באוטובוס.
אדם יכול להיות מוליך רוח בכל מקום.
כמובן, המנהיג הגדול, המנהיג הגדול, המנהיג הגדול, הוא מוליך רוח אצל כולם.
תזכור את הביטוי, שמואל, אתה חייב להזכיר לי את הביטוי, אשר יצא לפני ואשר בכוונה לא שמתי את זה כאן,
כי זה חידון בקיאות.
בסדר?
זהו, אבל לא, לא קראתי. למה הוא בחר בו? מה הסיבה?
איזה יופי, וואי, יואי.
איזה יופי, וואי וואי וואי, לא יאומן, תראו מה זה, הוא גידל אותי, מדהים,
מקסים, מקסים, הוא אמר לי אתה יכול, התלבטתי עם גימור, אתה יכול, אתה תצפייה, מדהים,
אתה יודע גם מי מוציא היום אנשים שנמצאים 25 שנה באותו מקום,
זה צריך להיות שהנהג יתמיד,
זה כבר, טוב,
אך מאין מקבלים הרוח חיים, דע שעיקר רוח החיים מקבלים מהצדיק והרב שבדור, כי עיקר רוח החיים הוא בעד תורה,
כמו שכתוב, ורוח אלוהים מרחפת את הפני הבאים, הכוונה תורה שמשיבה רוח.
והצדיקים מבקים בתורה, וכן עיקר הרוח חיים הוא אצלם.
וכשהוא מקושר לצדיק והרב שבדור, כשהוא מתענח, הוא מעריך רוחי,
ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור. כלומר כשאדם נאנח, הוא בעצם מושך רוח מהצדיק אליו.
אז צריך שהצדיק ישיב רוח, ואני אסכים לשאוב אותה אליי.
כמו שקורה אגב לכל מי שאומר תהילים. מה קורה כשאומר תהילים?
דוד המלך זה מנוע של תשובה ותיקון. הרי מה זה תהילים?
אתם יודעים מה זה תהילים?
רפאל, אתה יודע מה זה תהילים?
אני אסביר לך מה זה תהילים.
דוד המלך היה עושה התבודדות,
ולא לבן עצמו,
אבל הוא לא שם לב שמישהו מאחוריו התגנב והקליט אותו.
לחץ פליי.
אחרי שנגמר ההתבודדות, ההוא שלחץ פליי היה הולך ומשכתב
את התפילות של דוד המלך. זה תהילים, כי הרי כל תהילים זה התבודדות.
שכתוב של התבודדות.
אז דוד המלך כתב את זה, זה חי אצלו.
כשאני אומר תהילים, אני פותח אצלי את הלב לרוח הזאת של תהילים שתהיה בתוכי,
וזה פועל.
לכן אמירת תהילים ידועה שהיא פועלת.
זה לא רק סגולה, זה ממש פועל. אתה כאילו...
מה?
כן, תיקון הכללי, עשרה מזמורים.
עכשיו שלושת השבועות זה הזמן החזק לתיקון הכללי.
של ההוא שבניגון, של ארז יחיאל, כי זה אפשר לשמוע בשלושת השבועות.
או, וכשהוא מתאמר,
וזהו שנקרא הצדיק, איש אשר רוח בו,
שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד,
כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנזכר לאל.
כלומר, הצדיק יודע לגרום לאנשים לידו להיות אנשים עם רוח, להשיב בהם רוח.
מישהו פעם אמר לי משפט מאוד מאוד יפה.
הוא אמר לי, למה גדולי ישראל נקראים גדולי ישראל?
אמרתי לו, למה?
אז הוא אמר לי, כי לידם כל אחד נהיה גדול.
שמעתם?
לא בגלל שהם גדולים. לא גדולים. כן, אלא אם לידם אתה נהיה גדול.
הם מגדלים אותך, שיבים בך רוח.
כמו הרבי, היית מגיע לרבי, ענת לך דולר, אומר לך, קדימה,
לך תהיה שליח, לך תפעל בעצמך. נכנסת לרבי קטן, נצאת ממנו גדול, נכנסת אליו פרטי,
יצאת ממנו כללי, הפך אותך לאדם גדול.
גדולי ישראל, כאילו הם מגדלים את ישראל.
זה פירוש נפלא.
נכון?
חידוש! שמואל!
תלמיד חכמים לפי הרמב״ם. נכון, תלמיד של חכמים.
לפי הרמב״ם, תלמיד של חכמים, במילה אחת של חכמים.
כן?
מאיפה הרמב״ם אומר את זה במילה אחת? משיר השירים, נכון?
שלמה יקר אותיה על אדרך חבריך. שלמה של עמה.
מכאן הרמב״ם למד את זה. יפה.
ממשיך רבי נחמן ואומר,
מי הדוגמה לצדיק הזה?
אז כאן אני מגיע לשמואל. מה אמרנו? מה כתוב בפסוק?
איש אשר אצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. על מי נאמר
הביטוי הזה, יצא לפניהם ויעולים?
וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד מאוד,
כי הוא יוצא ובא לפניהם.
הם אוהבים אותו. הם לא רק יראים ממנו, או מעריכים אותו, או מפחדים ממנו.
הם אוהבים אותו. למה? כי הוא יוצא ובא לפניהם, והיציאה והביאה הזאת עושה רוח.
זה בדיוק הפוך מהביטוי, וואלה, עושה עלינו רוח. מה הוא עושה רוח?
זה הביטוי האמיתי, עושה רוח. הוא עושה רוח ומשיב רוח באחרים.
מרים אותם.
אז הוא אומר,
זה בחינת רוח צפונית המנשבת בכינור של דוד.
כי כינור של דוד היה חמש נימים כנגד חמישה חומשי תורה. כלומר, בעצם מה שרבי נחמן אומר זה שדוד, התורה זרמה בו.
התורה הייתה אצלו כמו כינור מנגן.
הוא לא היה צריך לקרוא.
התורה זרמה כמו חמישה, כן, הרוח נשבת בתוך הנימים.
ורוח צפון שהייתה מנשמת בו בחינת רוח אלוהים מרחבת על פני המים, כי רוח צפון
הוא בחינת הרוח הצפון בליבו של אדם.
כלומר, דוד המלך
ידע לראות איזה רוח צפונה אצל כל אחד ואחד ולהשיב אותה,
לתת לה איזה תנועה כזאת.
זה נקרא רוח צפון, הייתה מנגנת בכינורו של דוד. איזה רוח צפון?
הרוח הצפונה אצל כל אחד ואחד.
זה צריך דבר מסוים, ההוא צריך דבר מסוים, זה אם אני אתן לו משימה כזאתי, תתעורר בו הרוח. הוא ידע לחדור לעומקו של כל אחד ולהשיב בו את הרוח הנכונה.
כי רוח צפון הוא מבחינת הרוח הצפון בלבו של אדם,
שהוא מבחינת הרוח חיים. כי צפון חסר והחיסרון הוא בלב.
כן, הצפון נקרא, הוא חסר כי הוא צפון, כן?
כן, בערבית צפון שמאל, שמאל.
והחיסרון הוא בלב.
כמו שכתוב, ויתן לך משאלות ליבך, ימלא השם כל משאלותיך.
אז כאילו הצפון הוא בלי הלב, זה צפון, אין כאילו לב.
ועיקר הרוח חיים הוא בלב, כמו שכתוב בתיקוני זוהר, כולו שייפין מתנהגין בתרליבה כמלכה. כל האיברים הולכים אחר הלב.
כל האיברים הולכים, במיוחד העיניים. הגמרא אומרת,
שוריינתא דעינה בליבא טליה מילתא. אם אדם פתאום, הראייה שלו לא טובה,
איך יעשה בדיקת לב?
זה קשור ללב.
כמו דעת אמרת, אשר יהיה הרוח שם ללכת, כי הרוח הוא בלב
והחיסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב, על כן נרגש החיסרון בלב
משהו בלב חסר, משהו בהזדהות, משהו ב... ודוד המלך
יודע להשיב את הרוח הזאת
איש אשר רוח בו, רוח צפונית בו, הרוח הצפונה
ועל כן כשנתמלא החיסרון, שהוא בבחינת הרוח הנ״ל, נאמר ויתן לך משאלות ליבך, ימלא השם כל משאלותיך וכו'
ועל כן ישראל כשמקבלים רוח חיים מהתורה נקראים על שם צפון כמו שכתוב על עמך יערימו סוד והתייעצו על צפוניך. עם ישראל נקראים צפוניך.
למה נקראים צפוניך?
כי יש לנו איזה חיסרון, אדם יש לו איזה חיסרון.
אפשר למלא את החיסרון הזה,
מנסים למלא את החיסרון הזה בכל מיני דרכים.
אתם יודעים שאחת הדרכים המרכזיות שמנסים למלא חיסרונות היום זה בקניות.
מטמטמים את המוחות ואת הלבבות של האנשים שלא יהיה להם דקה פנויה בלי קניות.
הרי יש בעיה.
מאחרי החגים
עד חנוכה אין חגים.
כאילו, מאחרי החגים עד חנוכה אין שום איזה זמן של... אז מה עושים?
יום הרווקים הסיני, יום הרווקים הזה, יום ה... black friday, black third day, סאברמנד, הכל הזה, כל שבוע יש לך איזה... שחס וחלילה לא יעבור עליך כד שעות בלי תורה ובלי תפילין, מה שנקרא. בלי שאתה תגהץ את הכרטיס ואיזה זה.
ואומרים לך היום הישראלים יצאו ככה וככה וככה, זה הכל כדי להגיע לחנוכה ולקריסמה שלהם, כדי שיהיה איזה...
מנסים למלא את החיסרון,
אבל מילוי החיסרון האמיתי, יונתן, זה מהתורה, אדם שואב רוח מהתורה.
סתם לשאוב רוח מהתורה זה אולי קצת גדול עלינו, אז שואבים רוח מהצדיק.
הצדיק משיב בך רוח,
זהו המנהיג האמיתי.
אדם שאתה מגיע אליו, אתה מרגיש שאחרי שיצרת ממנו,
כאילו, נענחתי, לקחתי נשימה, וואו, אבל הוא מילא אותי באוויר חי,
כן, באוויר של חיים.
זה מה שמשה רבנו מבקש,
זה מה שהוא מבקש,
וזו הייתה תכונתו של יהושע.
דווקא בגלל שיהושע הוא לבנה,
משול ללבנה, דווקא בגלל שהוא ההפך עם משה רבנו,
אז יש לו יכולת הקשבה.
אתם יודעים, היום,
היום
ממש בודקים את זה.
בעבר כשהיו בודקים אנשים שרוצים להתקבל בכל מיני מקומות עבודה ועושים עיונים, היו בודקים אסרטיביות, היו בודקים יכולת דיבור, יכולת נאום, היום בודקים יכולת שיתוף פעולה,
יכולת שילוביות והקשבה.
כשאתה מקשיב למישהו,
באמת, הקשבה פעילה, לא... קרקע נדבר, אני איתך.
כל מילה, כל מילה, כל מילה.
אתה מקשיב, הקשבה פעילה, אתה באמת מתעניין ושואל שאלות,
אתה גורם למישהו להוציא את הרוח שלו.
להוציא את הרוח שלו,
ואז הוא יוצא מהשיחה, הוא אמר, וואי, הייתה שיחה, מה זה טובה?
הייתה שיחה. אתם מכירים, יש משל יפה,
שמעתי, לא זוכרים אם שמעתי את זה, אולי מהרב סלבצקי,
מספרים שבארצות הברית היה
איזה קהילה רצתה רב, עשו בחירות לרב.
בסוף הגיעו שני מועמדים, אחד היה תלמיד חכם אמיתי,
אבל לא בעל כושר רטורי מפואר,
והשני היה ככה ארטיסט, יודע לדבר וזה, אבל לא כל כך תלמיד חכם.
שניהם הגיעו לגמר, הביאו אותם לשבת אחת, אירחו אותם במפגשת הקהילה,
ואמרו להם, אתם תדרשו בשבת אחד אחר, ואנחנו נעשה בחירות.
טוב, הם היו חדר ליד חדר,
התלמיד החכם הרציני, הוא הכין דרשה,
בארצות הברית יש סדר לדרשה,
אתה צריך להתחיל בסיפור ובפתיחה,
ואחרי זה בזה, וברעיון, אז הוא ככה התאמן על הדרשה,
דבר דבור על אופניו, ההוא מהחדר השני שומע אותו.
הוא אומר, בוא נעשה דרשה יפה יש לו, וככה הוא ככה מקשיב.
הגיעו למחרת לבית הכנסת, הוא אומר ל-President,
הארטיסט הזה, הוא אומר, תקשיב, אני רוצה לדבר ראשון.
אז הוא אומר לו, בסדר.
הוא עולה לדבר ראשון, ומה עושה?
אומר את הדרשה של הרב הזה, מילה ומילה, אבל הוא אומר את זה גם הרבה יותר יפה, כי הוא גם ארטיסט.
הוא יודע ככה לעשות את הכול. ברור, הוא יושב ככה,
ואומר, מה אני אמור לעשות? ככה.
גניבה.
קוראים לזה פלגיאט, נכון? בלועזית? העתקה.
טוב, נגמר, הוא גמר את הדרשה,
אז הרב השני ענה ואמר, רבותיי,
אין לי מילים.
בזה הרגע חזינו בדרשה במיטבה.
אין לי כל יכולת להתחרות בקודמי,
באמת דרשה מופלאה, אבל אתם יודעים, רב
צריך שתי תכונות.
רב צריך לדעת לדבר,
אבל רב גם צריך לדעת להקשיב.
ואומרים אפילו שההקשבה יותר חשובה, כי לאדם יש פה אחד ושתי אוזניים.
אז ברשותכם אני אחזור על הדרשה של קודמי מילה במילה כדי שתראו כמה הקשבתי.
אז אנא הפוכו.
אז כשאתה מקשיב למישהו הקשבה פעילה כמו יהושע שהוא לבנה,
אתה מוליד ממנו את הרוח שלו.
אז משה רבנו מבין אולי שאחרי התקופה של משה רבנו, שזה הכל היה ככה השפעה חזקה מאוד מלמעלה למטה, מבחינת דוכרא הגיע הזמן של בחינת נוקבה של מי שיגלה את הרוח מתוכם, יחשוף. ולזה
אין מתאים מיהושע.
אין מתאים מיהושע שהוא מבחינת לבנה,
שהוא מצד אחד מאוד מאוד נאמן למשה רבנו, והוא נער, לא ימיש מתוך האוהל, אבל מצד שני הוא יודע לסדר את הספסלים.
נכון, אומרים, זו האומנות שלו.
כלומר, הוא יודע כל אחד מה מתאים לו.
זה כמו הגבאי בבית הכנסת,
בסליחות,
שמביא את התה עם נענה.
עוד יש אצלנו בשכונה מגש כזה, קוראים לזה בערבית,
חלבית, סיני,
עם שלושים כוסות תה.
סיני, סיני, כן.
והוא זוכר כל אחד מה שוטה.
ההוא עם קינמון, ההוא עם סוכר, ההוא בלי סוכר, ההוא מגיש לכל אחד ואחד.
כן, אז יהושע שמסדר את הספסלים,
הוא יודע כל אחד איפה צריך לשבת, ההוא צריך לשבת קדימה, ההוא מאחורה, ההוא פה.
הוא כל כולו פנוי כדי לעזור לאנשים לגלות את עצמם,
ובזה הוא משיב בהם רוח.
זה תכונת המנהיגות
של הפרשה הזאתי.
יזכנו הקדוש ברוך הוא להיות מוליכי רוח בעצמנו.
אמן ואמן.
ברוכים תהיו!
תגובה אחת
מקסים, תודה הרב ורד, גרמת לי להתגעגע לחבורה של הרב דב. תודה על הרוח שהכנסת בי