טוב רבותיי אנחנו לומדים טניה קדישה ואני מזכיר לכם את שיטת הלימוד המתודה היא אנחנו מתעסקים באורגנים האדמור הזקן בספר הטניה יש לו פרקים שהוא מבאר עקרונות ואחרי זה יש לו פרקים שהוא מפרט אותם אנחנו מתעסקים בעקרונות בפירוטים
זה שיעורי בית
בפעם שעברה התחלנו לעסוק בסוגיה מאוד מאוד מעניינת
וואי מה עניינים שמואל איזה כיף לראות אותך
התחלנו לראות את ה...
נעשה חזרה פרק כ״ו, חזרה קצרה. דיברנו על
אחד התנאים של הניצחון במאבק הוא תנועה,
כן? תנועה ואש. יש כאן דף, ידביר. יש לי, יש לי, יש לי, מה? כן.
תנועה ואש. תנועה יוצרת, אם זה מתנהל בכבדות,
אז העץ הערה לוקח, הנפשמית לוקחת. צריך תנועה, נכון?
ברמה כגונדן צריך להודיע כלל גדול,
כי כמו שניצחון לנתח דבר גשמי,
כאילו שני אנשים מתאבקים זה עם זה,
להפיל זה את זה עיניהם אחד וביעצות וכבדות, ינוצח ויקל ויפול, אז ככה גם במאבק הזה צריך להיות בתנועה,
ולכן הוא עובר לדבר כאן
מה מוליד תנועה, שמחה מולידה תנועה, ומה מוליד כבדות? עצבות.
הוא עובר לדבר על סוגיית העצבות.
עצבות ממי לדי עלמא ועצבות ממי לדשמיא.
והגדרנו בשיעור שעבר, שעצבות,
הדף הלמעלה, כן, זה, זה.
הגדרנו למעלה שהעצבות
היא כמו פגיעה במערכת החיסונית.
כשאדם, כשהמערכת החיסונית שלו יורדת,
אז הוא לא מת ממערכת חיסונית ירודה, הוא מת מן הזלת בסוף.
אבל אדם שהוא עצוב,
המערכת החיסונית הרוחנית שלו נחלשת מאוד.
וכשאדם הוא בשמחה, הוא באופטימיות, הוא בתנועה,
הוא בביטחון, אז קשה להפיל אותו.
בסדר? ולכן בחסידות מאוד מאוד נזהרו ממצבים של עצבות,
ולמעשה אפשרו מגוון דרכים כדי להימנע מעצבות עד מילא דשטותא.
שרבי נחמן ידבר,
לעשות שטויות, לעשות כל מיני דברים.
כמובן, אחד הדברים שמאוד מאוד עוזרים, מאוד מאוד עוזרים
להימנע מעצבות זה נוכחות לידם של ילדים קטנים.
מי שיצא לו להיות באירופה
פשוט רואה שאין ילדים.
אתה פשוט רואה שאין ילדים. אין, אתה מחפש ילדים.
סתום שמתי לב לזה.
היינו בשבת בפולין בוורשה לא כשאנחנו היינו בקרקוב עופר אלא מסע אחר שהיינו ב... גם בקרקוב ראו את זה בוורשה והבית הכנסת היה רחוק
הלכנו כמעט 40 דקות לבית הכנסת
והיה שבת
כלומר זה יום רגיל מבחינתם זה לא איזה...
תחפש ילדים
זה היה קיץ לא היה חורף לא היה קר
אין
הוא היה פה ושם כאילו
מקומות ללא ילדים
מעט ילדים. נוכחות של ילדים משמחת.
עכשיו זכינו להחזיר את הילדים לבית הכנסת.
זה ממש כאילו, הכנסת קיבל אור.
מה זה בית כנסת בלי ילדים?
אין מי שיגיד אם לא, אין מי שיגיד במדליקין.
מה זה, חייב ילדים. ילדים גם קצת טיפה מתרוצצים.
לדעתי גם מבוגרים עם תסמונות כאלה ואחרות,
תסמונת מותק, מה שנקרא, תסמונת דאון, אנשים כאלה בלי יצר הרע, כאילו.
היום הם מוסיפים המון המון שמחה.
אז זה העניין, זה העניין, כן? עצבות,
הוא מדבר כאן על ההתמודדות עם העצבות,
עצבות
היא מסוכנת.
דיברנו על זה בעבר, שרבי נחמן מדבר על כך שעצבות
זה לא משהו שקורה לי.
היום אני עצוב, או היום אני שמח,
אני מגיב, אני כאילו פסיבי.
שמחה או עצבות זה החלטה,
זה state of mind.
אדם יכול להחליט להיות שמח ולשמח את עצמו בכל מיני דברים.
וכמו שאמרנו, בחסידות פתחו את הכל, מוזיקה, נגינה, טיול,
אוכל טוב, מילי דשטוטה.
תהיה במצב שאתה שמח.
שמח, תסיח את הדעת,
תעשה כל מיני דברים, ספורט,
הפרשת דופמין דרך הפעילות הגופנית, כל דבר כדי שאדם יהיה במצב שמח, כי מבחינה רוחנית,
מצב של עצבות חושף את האדם לייאוש,
חושף את האדם לחוסר אמון בעצמו,
אם אין לי הוא נהיה תרף קהל והנפש הבאמת מפילה אותו כבר
בכל הדברים הנמוכים.
אז זה מה שראינו בשבוע שעבר.
לאן הגענו?
הגענו, באמצע הפסקה,
באמצע פרק הו יש שורה שמסתיימת במילים והנה,
בערך באמצע,
נו, נגיד, שתיים, ארבע, שש, שמונה, עשר, 12 שורות מלמעלה. והנה עצה היעוצה. אה, בדיוק, שמואל, והנה עצה היעוצה
לתאר ליבו מכל,
גם את זה ראינו שבוע שעבר, אבל בואו נלך מכאן.
והנה עצה יוצא לתאר ליבו מכל עצב ונדנו דאגה ממי לדעלמא, אפילו באנה חיה ומזוני,
שאלה דברים שמדאיגים בני אדם. אם היינו לוקחים ושואלים ממה מורכב סל הדאגות של אדם ממוצע, אז זה מורכב מבאנה, חיה ומזוני, מה יהיה עם הילדים?
מה יהיה עם הבריאות?
חיה זה בריאות, ומזוני, פרנוסה, מה עם הפרנסה?
זה אנשים מוטרדים.
פעם אחת כואב לא כאן, פעם אחת כואב לא שם, נכון? יש כאלה שמנסים להימנע מהטרדה הזאתי
דרך לדאוג, כאילו, נגיד, ברפואה, זה עם פונדרים, כל דברים בודקים, כל דבר הם זה, ואז כמובן יש להם חיים,
זה לא חיים יותר מאושרים, זה חיים יותר מוטרדים.
אז איך מתמודדים עם ההטרדות הללו?
תכף נגיד על זה עוד כמה דברים.
מודעת זאת לכל מאמר הזל,
כשם שמברך על הטובה ופרשו בגמורה לכיבולי בשמחה. כמו שמחת הטובה נגלת ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלת ונראית לעיני בשר ודם.
כי מעלמדית קסיא שלמעלה מעלמדית גליה שהוא וָה משם הוויה ברוך הוא ומעלמדית קסיא הוא יוּד הָה.
זה שכתוב אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא. תראו איזה פירוש יפה הוא מביא כאן לפסוק.
אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא. כלומר כל האיסורים הם בגלל יא.
מה הכוונה?
בגלל שאנחנו פוגשים משהו שאנחנו לא מבינים אותו, הוא כרגע נסתר. יו דה באותיות שם השם זה העולם הנסתר.
וו ה זה העולם הגלוי שנאמר,
הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו. והנגלות זה וו ה,
זה נגלות, זה אפשר לראות.
אז כשאדם קורא לו זה טוב גלוי,
אז הוא מבין.
אבל כשאדם מגיע לו איזה משהו שהוא לא מבין למה זה טוב,
אז זה לא רע, זה טוב סמוי.
או במילים אחרות, זה טוב שיתגלה בהמשך החיים שלך.
עכשיו, זה לא רק איזה, טוב, תגידו, זה מין דבר תורה כזה,
אבל כל אחד שיש לו קצת ניסיון בחיים יודע להסתכל לאחור ולציין
הרבה נקודות
שבהם משהו היה נראה לא טוב, או לא הבנתי למה הוא הגיע, ובמשך הזמן התברר שהוא היה הכי טוב שיכול להיות.
היה לטובה מאוד מאוד.
מקום עבודה שרצית להתקבל אליו ולא התקבלת,
רכוש שרצית לקנות ולא קנית,
כל מיני עיכובים שהיו בדרך.
בסופו של דבר התברר שהקב' אמר לך, תקשיב, זה יגיע בזמן, זה יהיה לטובה.
אז כשיש מודעות כזאתי,
כשיש מודעות כזאתי,
אז היא מאוד מאוד מרככת מפני הדאגות, מכל הדברים הללו, כן?
זה לא שאין דברים בעולם שהם אובייקטיבית מורכבים וקשים. יש,
יש.
ואז יש להם מענה אחר.
אבל הוא מדבר כאן לא על האתגרים הגדולים של כל מיני דברים שהם צרות מובהקות. הוא מדבר על הטרדות היום-יום, שמטרידות.
הרי רוב בני אדם לא מתמודדים כל היום עם מחלות סופניות וכרוניות. לא, לא.
הדאגות שממנות את היום-יום אלה דאגות של בעל נחי היום מזונה. אז שם אדם צריך לדעת שמה שנראה לך היום כדבר לא טוב יכול מאוד להתברר בעוד זמן מה כדבר טוב.
קצת סבלנות.
הכל לטובה.
מה זאת אומרת?
מה שהיום נראה לך טוב, אם הזמן יכול לראות שעשית משהו שלא היית בכיוון ואתה...
בדרך כלל מה שנראה טוב,
יש איזה כלל כזה שאתה צריך לחכות יום אחרי שאתה עושה משהו, ואז אתה יודע באמת אם הוא טוב או לא. בדרך כלל מה שנראה טוב, הוא ממשיך לשם.
הוא ממשיך.
כמובן, ודאי אם זה,
לא אם זה משהו לא מוסרי.
אם אדם עשה איזה גניבה,
בסוף יתפסו אותך.
בסוף, אם אדם מתנהג בצורה.
אבל אם אדם עשה איזה משהו, כן, יש לו ברכה.
מה שאתה אומר זה עוד איזה מנגנון שצריך לשרש אותו.
שדיברנו על זה, אם אתם זוכרים, בשיעור נפש הפרשה על עבודת המולך.
שאלנו למה אנשים מקריבים,
מה זה הקורבן המוזר הזה,
להקריב ילדים למולך? והבאנו את הרשער הירש,
שאומר שיש איזו מין תפיסה חשיבתית כזאת, שהאדם אומר, אסור שיהיה לי טוב מדי.
אם יהיה לי טוב מדי, אז אלוהים כאילו יקנא בי. אז אני אתן לו איזה משהו, אני אדפוק קצת את החיים שלי, אני אתן לו איזה משהו,
שיירגע.
והקב'-הוא כל כך נעלב מהתפיסה הזאת, הוא אומר, אתם, אשר לא ציוויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי,
כל החפץ שלי, שיהיה לכם טוב.
לא מחכה לכם אחורי הסיבוב,
שיהיה לכם טוב, ולכן בדרך כלל המשוואה היא הפוכה.
אם טוב לך, יש כאלה שזה תופס אותם בקשרים.
יצא לי כבר כמה פעמים לפגוש זוגות שהם מפחדים להתחתן.
למה?
אז הם אומרים, טוב לנו מדי.
אז אני אומר, מצוין, ברוך השם, לא יכול להיות שככה טוב בחיים.
אז אנחנו לא רואים איזה משהו.
משהו אנחנו באנו לך שתעזור לנו, איפה כאן הבאג?
כי אנחנו כנראה לא רואים, כי הכל טוב.
מישהו פה מסתיר משהו.
ואני יושב איתם פגישה שלמה לשכנע אותם, שיכול להיות טוב,
שהכל טוב,
כשאנחנו אוהבים אתכם.
ולא רק שעכשיו טוב, יהיה לכם עוד יותר טוב אחרי החתונה.
באמת?
למה זה מגיע לנו, הטוב הזה?
ורוב הפחדים, וזה, שאתה...
יכול להיות טוב,
יכול להיות טוב. כדי לקחת גם את זה בתור אפשרות, יכול להיות טוב. אגב, הרשה, כשכבר עושים פה... כן, נכון.
נכון. יכול להיות גם אנשים שעושים טעוי באמת גדול לזוג שהתחתן אחרי עשר שנים, אם זה לא זה. זה דבר מאוד משמעותי, כבוד היושב-ראש. אני מוכן, כן, קודם כל, נחי נאמר. לא, זה לא... זה משהו דרמטי. זה לא עובד ככה. בנישואין, זה לא שאתה מתחתן היום ובעוד עשר שנים אתה מבין שעשית טעות או לא טעות, זה הכל תוצאה של מה עשית בעשר שנים הללו, בסדר?
דיברנו כאן בעבר על אס לוקח קינג, נכון?
דיברנו על הכלל הזה בקלפים.
תימסו.
אס לוקח קינג, נכון?
מה הכוונה אס לוקח קינג? זה אומר שהבחירה החופשית מנצחת את הסגולה.
הרי כשאיש ואישה מתחתנים, אז אנחנו אומרים, בת קול יצא 40 יום קודם מול עוד הטבלת ואמרה, בת פלוני לפלוני, בין פלוני לפלוני. נו, אז איך הם מתגרשים?
אם יש בת קול, אז איך זוגות מתגרשים?
תשובה, יש בת קול, אבל יש גם בחירה חופשית.
והבחירה החופשית יכולה לנצח. אדם יכול בבחירה החופשית שלו להרוס את העולם, להרוס את עצמו,
להרוס עצמו את החיים גם.
אז עשר שנים לא השקעתם בזוגיות, עשר שנים לא דיברתם אחד עם השני.
עשר שנים כל אחד דאג לעצמו, אז בסוף זה התוצאה.
אז מה תגידו עכשיו, טעיתי לפני עשר שנים? טעית אתמול, טעית עכשיו.
וגם כמו שטועים גם אפשר לתקן.
כן.
שמעתי פעם איזה סיפור על איש טיפול,
חרדי,
חרדי שבאו אליו זוג שהם רוצים להתגרש.
אז הוא אמר להם, בסדר, אין בעיה.
כאילו,
אז למה באתם? הוא אמר, אנחנו רוצים להתגרש בטוב, לא רוצים... בסדר.
אז הוא אמר להם, תראו, אני מציע שנתרגל את זה.
ואז הוא פשוט העביר אותם את התהליך, הוא אמר להם, טוב, דבר ראשון,
שבועיים אתם לא יכולים לבקש עזרה אחד מהשני.
אתם גרושים, אז אסור לכם לבקש, אין פה עזרה. כל אחד, תחלקו את המשימות, כל אחד לבד.
טוב.
אחרי שבועיים, הוא אמר, עכשיו תחלקו את הכסף.
כמה כסף יש לכם?
תחלקו אותו לשתיים, כל אחד,
זה מה שיסתדר.
אחרי עוד שבועיים, הוא אמר להם, לא, עכשיו,
אתם צריכים לזכור שכשתהיו גרושים,
הכסף תכף לא מתחלק לשתיים,
מתחלק לשלוש או לארבע.
במקום להחזיק דירה אחת, צריך לחזיק שתי דירות.
במקום להחזיק חדר ילדים אחד, אז בואו נראה כמה יעלה לכם הדבר הזה,
נוריד את זה מהסכום,
סכום, נראה כמה נשאר לכם, עכשיו ידעתך על כולו שתיים, עם זה תסתדרו.
אה, הכול מתחילות להם חנוק.
ואחרי עוד זה, הוא גם ביקש מהגבר לעזוב את הבית וללכת לגור אצל ההורים איזושהי תקופה.
ואז הוא קרא להם, אחרי חודשיים,
ואמר לאישה ולאיש, תראו,
האם עכשיו, אם הייתי מציע לך את בעלך בתור,
עכשיו את גרושה, כן, אז גרושה זה,
אולי עדיין בכל החברות זה גרוש וגרושה זה סוג של סנקציה,
כאילו, אבל נגיד, ודאי בחברה החרדית.
אז ברור לך שאת לא יכולה עכשיו לקבל זיווג כמו זיווג ראשון. האם את מוכנה להתחתן איתו בתור בעל של זיווג שני, של גרושה?
ואתה אותו דבר. האם אתה מוכן להתחתן איתה בתור גרוש? האם היא כל כך גרועה באמת,
שזיווג ראשון לא, אבל זיווג שני אתה...
אז הם אמרו, וואלה.
וזיווג שני כן.
אז תחזרו.
לפי תשנות את הזווית שלך.
לשנות את הזווית. זה לבחור.
להתחיל לבחור כמו שצריך.
אז לוקח קינג. אז על כל פנים,
זו עצה טובה שנותן לנו כאן עצה. היא רוצה לתאר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי לדעלמא, אפילו ביני חי מהמזוני, מודעת זאת לכל מאמר רזל.
כשם שמברך על הטובה, ופרשו בגמרא לכיבוי לבשמחה.
כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית, כי גם זו לטובה.
רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר.
כי מעלמד אית קסיא שלמעלה ומעלמד אית גליה שווה משם הווה ברוך הוא ומעלמד אית קסיא הוא יווה.
זה שכתוב אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא.
ולכן אמרו חז״ל כי השמחים באיסורים עליהם הכתוב אומר באוהביו כצאת השמש בגבורתו.
אז הפסוק הזה הוא פסוק מאוד מעניין קודם כל מי שמח באיסורים אף אחד לא שמח באיסורים מישהו רוצה כאן איסורים לא רוצים
אלוהים ולא שכרם.
וחוץ מזה, מה זה הפסוק שבחרו?
השמחים בייסורים עליהם הכתוב והוא ואוהביו כי יתת שמש בגבורתו. אפשר להביא פסוקים אחרים.
נכון, יש פסוקים בתהילים.
הודך השם כי ענפת בי, תשוב ידך תנחמנו. דוד המלך אומר לקב' תודה שענפת בי. ענפת בי זה לשון
והיית ענף השם בי וכו'. למה הפסוק הזה?
כמו השמש,
כמו זריחת השמש.
מתי בפעם האחרונה ראיתם זריחת שמש?
מההתחלה עד הסוף, מעלות השחר עד...
בדרך כלל זה קורה במילואים,
באיזו שמירה או משהו נכון,
אתה נמצא באיזה מילואים, בשמירה,
שמו אותך מ-12 עד 6, 6 שעות, אתה תראה את הזריחה, אם לא תירדם בשמירה.
אז יש את עלות השחר,
שזה הכי שחור,
נכון? כי בעלות השחר כבר הירח יורד,
אבל גם הכוכבים כבר לא מאירים, כי השמש כבר זה הכי שחור.
ואז השמיים נהיים
מתחילים להיות כחולים,
ואז קצת ככה חלק כאלה, מתחיל האור, הקרניים ואז השמש,
ככה את הנקודה הזאתי שצצה לה,
עד שהכדור הכתום ככה מתגלה.
אז אלה הייסורים.
אוהביו הם שמחים בייסורים, כי ברור להם שהייסורים האלה הם כמו הזריחה. עוד רגע יתבררו ואני אראה את תכליתם,
באיזה אופן הם היו לטובה, באיזה אופן הם הצמיחו אותי, באיזה אופן הם גידלו אותי,
באיזה אופן אני לא הייתי בעצם יכול להסתדר בילדיהם.
לא הייתי יכול להסתדר בילדיהם, לא הייתי גדל בילדיהם, לא הייתי מתפתח בילדיהם. ואיסורים,
הגמרא מחלקת בין איסורים של אהבה לאיסורים של לא של אהבה, אבל איסורים של אהבה
אלה איסורים שבאים להצמיח בן אדם. מה זה איסורים של אהבה? ילד שעובר,
יש דברים שנקראים קשיים התפתחותיים.
ילד שעובר מגן לכיתה א',
ברור שקשה לו, נכון?
קשה לו.
הוא היה רגיל לגן, משחקים, עכשיו הוא מול כיתה וזה.
זה איסורים. איזה איסורים אלה? איסורים טובים, איסורים התפתחותיים.
אז גם אדם שהוא נכנס למכון מאיר, והוא היה רגיל, לא יודע מה, לעבוד כל היום בחוץ ולהשתולל וכל זה, פתאום הוא נכנס ויושב בגמרה ומול הספר כמה שעות, זה קשה, זה איסורים. אבל איזה איסורים אלה? איסורים התפתחותיים, הוא מתפתח, הוא מתקדם.
אז האוהבים מבינים שהאיסורים באים להצמיח.
להצמיח. וגם להתחתן,
זה סוג מסוים של איסורים.
כלומר, אני לא מדבר חלילה על איזה, אלא עכשיו צריך להסתדר עם עוד מישהו,
ולפתוח את האישיות שלו, ולגדול, ואחרי זה יש לך גם ילדים,
וגם הם, כל אחד מאתגר מהכיוון שלו, וכל הדברים האלה מגדילים אותם.
איך אמר הזמר הזה, אחלה הזמר שבעולם?
נתן גושן,
אתה מכיר?
והמסע הזה גדול,
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי,
אני צריך
לגדול, מי זה, ודי?
שולי רנד ונתן גושן.
אמיר דדון?
אמיר דדון, למה אתה יודע?
אמיר דדון?
אין לו שיר עם נתן גושן?
כן.
להגיד גם שהשמת לא עוצרת.
היא לא עוצרת.
היא ממשיכה להתקדם.
כן.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
כי השמחה היא מאהבתו,
קרבת השם יותר מכל חיי העולם הזה,
כדכתיב כי טוב חסדך מחיים,
וקרבת השם היא ביתר שאת ומעלה אין קץ,
באלמדי אית קאסיא, כי שם חביון הוא זו, יושב בסתר עליון,
ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבוא,
שהיא יצירת חמה מן הרתיקה שמכוסה בו בעולם הזה,
ולעתיד תתגלה מכיסויה.
דהיינו שאז יתגלה אלמדי אית קאסיא ויזרח ויעיר בגילוי רב ועצום
לכל החוספים בו בעולם הזה ומסטופים בצלו צל חוכמה שהוא בחינת צל ולא הוראה וטובה ונראית ודי לחכימה.
טוב, עד כאן זה, דיברנו על עצבות במילא דעלמא. עכשיו הוא אומר לדבר על עצבות במילא דשמיא.
אך עצבות במילא דשמיא צריך להשית עצות בנפשו להיפטר ממנה.
אין צריך לומר בשעת העבודה שצריך לעבוד השם בשמחה ובטוב לבב,
אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים בדרך ארץ,
אם נופל לו עצב ודאגה ממילא דשמיא בשעת עסקיו,
בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאבות חלילה כנודע שאם לא כן מעין באה לו העצבות האמיתי.
מחמת אהבת השם
או יראתו באמצע עסקיו.
והנה,
בין שנפלה לו העצבות בשעת העבודה בתלמוד תורה ובתפילה, בין שנפלה לו בין בית העבודה ישימה ליבו כי אין הזמן גרמה כעת לעצבות אמיתית אפילו לדאגת עוונות חמורים,
רק זאת צריך קביעות איתי בשעת הכושר ביישוב הדעת להתבונן בגדולת השם אשר חטא לו,
כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת במרירות אמיתית. טוב, מה החלוקה בין מרירות אמיתית
לבין עצבות?
עצבות.
מה החלוקה בין לב נשבר לבין עצבות?
החלוקה היא
כזאת.
קודם כל הוא מדבר כאן על עצבות ממילי דשמיא. כלומר, אדם מסתכל ואומר,
אני לא מרוצה מהמצב הרוחני שלי,
לא מרוצה מהעמדה שלי, לא מאיך שהתפילה שלי נראית, ולא מאיך שהלימוד תורה שלי נראה. ויש לפעמים כל מיני חוויות כאלה שמזכירות לך איפה אתה נמצא.
לא יודע אם קרה לכם פעם,
אבל לי זה קרה
שאתה מתפלל מנחה קטנה.
אז כנראה, עשית מלכה קטנה.
מלכה קטנה, הכוונה, מלכה כמו בשבע בערב.
באמצע שאתה מתפלל מלכה, התפילה נראית לך מוכרת.
אתה מרגיש שמשהו מוכר בתפילה הזאת.
ואז אתה נזכר שהתפללת מלכה גדולה.
באותו יום.
אז זה אומר שלא התפללת, לא מלכה גדולה ולא מלכה קטנה. לא היית לא פה ולא שם. זה כאילו מין שיקוף כזה לפונים, בוא תראה איפה אתה נמצא.
התפללת כבר היום, מלכה.
אני לא דבר שאדם שוכח להתפלל, זה דבר אחד, אבל אדם יתפלל,
התפללת כבר, עכשיו אתה מתפלל עוד פעם.
איך זה יכול להיות?
בוא תראה איפה אתה נמצא.
וכן על זה הדרך. האדם כאילו חווה את עצמו, טוב, אז מה?
אז יש שתי אפשרויות, שני נתיבים.
נתיב אחד נקרא לב נשבר, נתיב שני נקרא עצבות.
עצבות זה שאדם אומר לעצמו, טוב, אני כלום, הוא מייאש את עצמו, מדבר על קטנותו, מדבר על כמה אני גרוע, ואז הוא כאילו, טוב,
ויתר כבר, אין לי סיכוי.
ולב נשבר,
צער או לב נשבר,
זאת חוויה אחרת לחלוטין.
זאת חוויה שאני מבין שיש לי עבודה לעשות,
זאת חוויה שאני מבין שיש לי לאן להתקדם,
אבל מה שקורה בפנים זה מוטיבציה להוסיף.
כלומר, הוא רומס לזה כאן.
אדם מתבונן כמה הקדוש ברוך הוא גדול, וכמה הקדוש ברוך הוא השפיע עליו שפיים, וטובות, וישור,
ואולי אני אתן כאן איזה דוגמה, בסדר?
לפעמים אתה מקבל, נגיד, אמון גדול מ... מקבל אמון.
מתמנה לאיזה משהו,
מתמנה לקורס קצינים, נהיה קצין, אז כאילו סומכים עליו,
בסדר?
או מקבל איזשהו תפקיד, לא משנה, יש לך... או אתה מקבל איזה תגובות,
לא יודע מה, לשיעור, העברת שיעור, אז אנשים אומרים לך, תשמע, זה שיעור.
אז
מה קורה בדבר הזה?
בפנים,
אתה יודע,
נגיד מי שהתמנה לתפקיד, לפעמים אתה יודע כמה אתה רחוק מזה, וכמה אתה לא מספיק ראוי, וכמה היה ראוי שאנשים אחרים יעשו דבר כזה.
אבל אנשים נותנים לך איזושהי תגובה, זה גורם לך למה?
ללב נשבר הכוונה להגיד, אוקיי, אז אני צריך נורא נורא להתאמץ כדי לא לאכזב.
אני צריך נורא נורא להתאמץ כדי להיות ראוי למה שמצפים ממני. אני צריך מאוד מאוד להתאמץ כדי להגיע לפחות ככה לאיזה רף מינימלי. כל כך הקדוש ברוך הוא נתן בי אמון,
כל כך הקדוש ברוך הוא נתן בי איזשהו שפע וזה, אני אעשה את המקסימום כדי לא לאכזב.
זה נקרא,
ועצם המחשבה שאולי אני יכול לאכזב היא מעוררת באדם,
מעוררת בו לב נשבר.
כן, כאילו, זה...
מתי הרגשתי לב נשבר הכי חזק?
ככה, לפני שנתיים,
היה לנו עשר שנים לקהילה, עוד מעט שלוש שנים,
עשר שנים לקהילה,
עשו את זה,
אירוע מאוד יפה בקהילה,
השקיעו מאוד,
ממש סעודה חגיגית, ממש ככה, כמו שצריך.
ואז פתאום ככה עולה מישהו לדבר ואומר, טוב, עשר שנים לקהילה, אנחנו רוצינו גם לעשות משהו לרב.
ואני כזה מסתכל, אני לא...
לא שלא חשבתי ש... האמנתי שיהיה, בטח יהיה. טוב, ואז פתאום מאחור היה מדף, זה בדיוק היה אז שביבי עשה את הארכיון האיראני.
זה היה מאחורי כזה מדף עם וילון שחור, ואז הוא אומר, חדרנו,
כמו שביבי חדר למחשב,
אז לא היה ברור אם באמת פרצו פיזית או שנכנסו למחשב.
אז הוא אומר, אנחנו פרצנו למחשב,
ופתאום הוא עשה ככה, ואני רואה מלא ספרים.
אז אני אומר,
קנו לי כל כך הרבה ספרים,
מה אני צריך כל כך הרבה ספרים? איפה יש לי מקום לשים את כל הספרים האלה?
אבל אני גם רואה שכל הספרים האלה הם אותו דבר בכלל,
אני לא צריך להבין מה קורה.
אז אני מבין שהם הוציאו לי ספר.
לקחו את כל הדברי תורה שכתבתי לאורך השנים,
ושלחתי לקהילה, וערכו, בקיצור, עבודה של איזה
כמה חודשים טובים, כמובן פרצו לי למחשב, לקחו את הקבצים,
עשו שם שיתוף בני ביתי, כן, לא, זה לא קרה לבד.
אז כן, ספר, ספר, ברוך השם, שעכשיו יש לו, מוציאים אותו עוד פעם, הדפסה נוספת כבר.
אז מצד אחד זה נורא נורא משמח,
תראי לי, ברגע הזה נשבר לך עליהם ורסיסים, אתה אומר, כאילו,
וואו, אני,
כאילו זה כזה הבעת אמון, שאתה אומר, אני חייב עכשיו להיות...
כאילו, זה חייב כמו להצדיק את זה, הוא לא יודע איך לנסח את המילים,
זה מין שפע כזה שאתה מרגיש שהוא גדול עליך כמו לידה של ילד, שאתה מקבל כאילו מתנה כזאת, או נכד אולי,
יותר קרוב ללידת נכד.
כשנולד ילד אתה מרגיש שהיית חלק מהמאמץ, האיש הסחווה, תשעה חודשים.
נולד נכד, אתה כאילו, מודיעים לך בטלפון, שמע, נולד לך נכד, אתה אומר,
הוא אומר, מרגיש לב נשבר כזה, מה, יש כל השפע הגדול הזה.
אז לב נשבר,
הוא בעת ובעונה אחת אתה מרגיש לא ראוי,
אבל אתה אומר, אוקיי, אבל אני לפחות אעשה את המקסימום כדי שאני אהיה כמה שאפשר ראוי לאמון שנתנו בי, כן?
אז זה ההבדל. אז עצבות, אומר אדמו״ר הזקן,
הוא רומז לזה כאן, אין לנו זמן להיות עצובים, זה מה שהוא אומר.
זה בזבוז זמן.
להתחיל להתעסק, אני גרוע, אני דפוק, ומי אני, ואני...
עזוב, חבל על הזמן,
זה לא מקדם לשום מקום,
תשיג את זה הצידה,
תסתכל על גדלות ה' יתברך,
תראה כמה טוב הוא השפיע לך, ותנסה להיות ראוי לזה.
תנסה להיות ראוי לזה, להיות כלי ראוי לשפע הזה.
בסדר?
זהו.
לכן הוא,
ומי שהרחיב את זה מאוד זה רבי נחמן על ההבדל בין עצבות
לבין לבין נשמע, גם הרב קוק כותב על זה באורות הקודש, העצבות היא טומאה,
בכל עצב יהיה מותר, העצבות היא קללה.
המילה עצב מופיעה פעם ראשונה בספר בראשית,
בקללות, פעמיים.
ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך,
וכל ספדרדר תצמיח לך. לאישה אמר, הרבה הרבה
הרונך ועצבונך,
בעצב תלדי בנים. שלוש פעמים, נכון?
בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, הרונך ועצבונך, בעצב תלדי בנים.
העולם אחרי החטא,
עבר ממצב שמח למצב עצוב.
ממצב שמח שהכל הרמוני וכולי, הוא עובר למצב עצוב. הכל מפורד, הכל תחרותי, הכל...
והמטרה היא להחזיר את העולם ממצב עצוב למצב שמח. אומרים שהמשיח יכול להיות שמח.
שהמשיח ישמח אותנו.
הוא יהיה יהודי הכי שמח.
הפוליטיקאים לא היו עצובים כל היום, וכל נרגנים, הו הו הו, היו שמחים,
שמחו את זה, הראו את התפקיד שלהם לשמח את עם ישראל.
יכול להיות דבר כזה,
יכול להיות, יש אפשרות כזאת.
זה מה ש...
בדיוק, עצמות מחזירה אותך אחורה ומחלישה,
ולב נשבר הפוך.
גורם לך למוטיבציית יתר להגיד, אוקיי, לפחות אני אשיב חזרה, מה אשיב לך והכל שלך.
בסדר?
אז אני נותן 120 אחוז מעצמי בלב נשבר.
בסדר? זה ממש שני הפכים כמעט.
שניהם, בשניהם האדם שם לב למצבו כאילו הרחוק.
אבל בעצבות הוא נסוג לאחור ונמוג ומתפוגג לתוך אדני הייאוש שלו, ואין לי סיכוי,
אני כבר לא יוצא מן שום דבר,
אני זה.
ובלב נשבר הוא אומר, אוקיי, נכון, יש פער גדול מאוד,
אבל לפחות אני אעשה מאמץ, אני אנוע קדימה, אני...
קודם כל ללמוד טניה, זה מה שגורם.
אני חושב שזה, קודם כל מה שגורם זה ההגדרה, לדעת להבדיל.
אם משהו
הוא מסיג אותי לאחור,
יש, אני אגיד את זה, אני אגיד על זה עוד משהו, בסדר?
אנחנו גם עכשיו בתוך סוגיה משפחתית, כי עכשיו אשתי נכנסת לניהול,
אז זה גם כן איזה...
לא משנה, כל אדם שנכנס לאיזשהו תפקיד, יש לו, יש באוזן,
בפנים, בתוכנו, יש קול שנקרא חיביה.
חיביה, זה הקול שלנו.
בסדר?
זה קול שמשדר לך, אתה לא מסוגל,
זה לא יצליח.
לא משנה שבכלל אנשים יקשיבו לך.
כאילו, מה...
מי אתה בכלל?
מה...
קול כזה שנועד להחליש את האדם.
ויש אנשים ששומעים את הקול הזה חזק מדי ונכנעים לו.
זה קול של עצבות.
צריך להשתיק אותו. לא להקשיב לו.
להתעלם ממנו.
הקול של לב נשבר זה להגיד
מי אני? אני באמת לא ראוי בזה. אבל אם הטילו עליי את המשימה, אני אצליח. הקב' יעזור לי ואני אצליח.
עכשיו, זה מאוד מאוד משמעותי, כי לפעמים אנשים,
שנגיד, מתמנים לאיזה תפקיד,
אז הם מתנצלים,
אני באמת לא יודע,
אבל אני אשתדל,
ויהיה בסדר, וביחד, כל מיני...
עזוב, זה כאילו, זה מהקול של הנחש, זה לא טוב.
תגיד דברים בצורה בטוחה, אנחנו הגעתי, אנחנו דורות השם, נלך ביחד, יהיה לנו הצלחה,
אנחנו כאילו, תשדר ביטחון לסביבה שלך. בפנים תהיה לב נשבר.
בפנים. כתוב שהמלכות,
פנימיות המלכות זה שפלוט.
כן, דוד המלך בפנים הוא מרגיש הכי שפל, בפנים הוא מרגיש שדוד המלך צריך לתת פקודה לאיזה מישהו, אז הוא הכי שפל בפנים, אני אתן פקודה למישהו,
אז בפנים הוא שפל, אבל בחוץ, ביטחון גמור.
כולם הולכים אחר ומרגישים ביטחון.
אז איך נדע להבדיל? מחשבות שמביאות אותך לחולשה,
שהן איזה ייאוש, הן פוגעות בתחילת המסוגלות שלך, הן מהמקום של הנחש,
שבא להגיד לך, אתה לא מסוגל, עזוב, חיוויה.
מחשבות שלא אומרות, אני לא ראוי ולא מסוגל, אבל התפקיד הוטל לפניי, אז אם הטילו את התפקיד...
הרבי, אגב, לרבי היה מלא מלא אגרות,
מלא מלא אגרות כאלו,
של אנשים שקיבלו איזשהו תפקיד, והם התקשרו, כתבו לו,
והרבי היה עונה, היה לו מטבע לשון,
שהיה חוזר עליה, של חזל,
זה היה נקרא לפום גם לה שכנא,
לפי הגמל המסע.
כלומר, אם קיבלת, איך אני אדע מה המסוגלות שלי? איך אני אדע מי אני?
תשובה, אם זימנו לך תפקיד מסוים, כזה או אחר,
תדע לך שאלה גם היכולות שלך.
אתה חושב שאתה לא ראוי, אבל בשמיים הם חושבים שאתה כן ראוי.
אז תמשיך לחשוב על עצמך שאתה לא ראוי, אבל תתחיל לעבוד, זה יהיה בסדר.
בסדר? זה כאילו, לפום גם לשכנע.
ויש המון המון איגרות כאלו שהרבי היה אומר, זה בסדר.
ואם אתה מרגיש שאתה לא ראוי, אז תוסיף עוד כמה דברים.
סיפר הרב, הרב סלבצקי סיפר שהשלך לרבי באנטוורפן.
אז הם הגיעו לאנטוורפן,
לא ידעו את השפה.
סיפרתי לכם את זה?
לא סיפרתי, סיפרתי בחבורה עליהם.
מה בחבורה, כן.
לא ידעו את השפה,
לא ידעו את ה... לא ידעו כלום.
ובאמת היה להם מאוד מאוד קשה, הם לא הצליחו.
ואז באותה שנה הרבי העביר שיחות ששליח עושה שליח,
שצריך כאילו להכפיל את השליחים.
אז בא להם רעיון,
הם אמרו, וואלה,
נכתב מכתב לרבי, שישלח לפה עוד שליח, שליח עושה שליח.
ואנחנו נטפל בלוגיסטיקה וכל האדם מגיע עושה כספים, והוא יטפל בכל העניינים החינוכיים, וגם שישלח שליח שיודע לדבר, בשפה, פלמית, מדברים שם נראה לי, בבלגיה.
אז הם שלחו לרבי מכתב.
אז הוא ענה להם, הם בטוחים שיסכים.
הוא מחק את ה... כתבו שם לשלוח עוד שליח, הוא מחק את הדבר הזה,
וכתב למטה, ימצו כל כוחותיהם ויהיה בהצלחה רבה.
בדיוק.
לחץ את הגז עד הסוף.
אתם חושבים שאתם לא ראויים? אתם לא יודעים מה אתם ראויים.
זהו.
וטוב, הם קיבלו כבר את התשובה, אז הם החליטו למצות את כל כוחותיהם,
וזכו להצלחה מופלגת. אבל אז הוא סיפר את הסיפור הבא,
שזה הסיפור הכי מעניין. אחרי כמה שנים נולד להם ילד,
שהיה חולה במחלת לב והתלבטו אם לעשות ניתוח או לא עשו ניתוח, עשו ניתוח והילד נפטר.
נפטר הילד.
זאת אומרת, הילד עלה לשמיים, ככה הוא מספר.
אז הם היו כמובן בצער גדול מאוד ולא ידעו, וגם זה היה כבר אחרי שהרבי נפטר,
אז הם לא ידעו מה לעשות.
ואז הוא סיפר שיש להם מגירה בבית עם כל התשובות שהרבי נתן להם.
אז הם התחילו לדפדף שם
והגיעו למכתב הזה,
של ה...
כתוב כאילו, יימצו כל כוחותיהם.
ואז הוא אמר לאשתו ככה, הוא אמר, תראי,
זה ידוע שכשנולד ילד למשפחה, הרי כשלמשפחה יש ילד אחד, אז הוא ממלא את כל הלב של ההורים והם כל היום סביבו.
נכון? הכל מלא אהבה לילד הזה.
אז מה יקרה אם ייוולד עוד ילד?
איך יהיה לו אהבה?
מה קורה?
הלב גדל, נולד עוד ילד, פתאום הלב שלך גדל, יש לך מקום לאהוב עוד שני ילדים,
ושלושה.
כל ילד שנולד, הלב גדל עוד.
אז הוא אמר לה,
נולד ילד,
קיבלנו עוד אהבה מהשמיים.
עכשיו הילד איננו, אבל אהבה נשארה.
הרבי אמר למצות את כל הכוחות.
מה אנחנו עושים עם האהבה הזאת?
יש לנו עכשיו, קיבלנו עוד אהבה,
ואין לנו לאן להעביר אותה.
ואז הם החליטו, אשתו הייתה מורה, אבל הרבה שנים היא לא לימדה,
כי היא גידלה את הילדים, הם החליטו שהיא תחזור ללמד.
ואז הוא מספר,
שעברו תחתיה מאות תלמידות,
והוא מספר שכל התלמידות כולם אומרים,
מציינים שאשתו מאוד מאוד אוהבת את התלמידות,
מאוד כאילו מציינים אותה על האהבה המיוחדת שלה.
הוא אומר, הם לא יודעים שזה לא אהבה רק לתלמידות, זה אהבה לילד שנפטר.
שכאילו,
עם האהבה הזאת היא הולכת אליהם, בסדר?
אז זו דוגמה ללב נשבר.
אבל מה אתה עושה עם הלב הנשבר הזה?
אתה יכול לשקוע ואתה יכול להגיד, אוקיי, קיבלתי כאן איזה, איך אני לוקח את זה קדימה.
אז זה העניין הזה.
אז הוא מסיים בפרק כ׳, מסיים ואומר, רק לזאת צריך
קביעות עתים בשעת הכושר, ביישוב הדעת,
להתבונן בגדולת השם אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת במרירות אמיתית, כמובן במקום אחר, ושם נדבר גם כן, כי מיד אחרי שנשבר ליבו בעתים קבועים, יסיר העצב מליבו לגמרי,
ויאמין אמונה שלמה,
כי השם העביר חטאתו ורב לסלוח,
וזוהי השמחה האמיתית בהשם הבא אחרי העצב,
כמו הימים שאחרי יום כיפור.
אם אנחנו מאמינים באמת, באמונה שלמה, שיום כיפור כיפר על העוונות,
אז בימים אחר כך אנחנו נקיים מכל חטא.
לכן אני לא מבין מי שמתחתן ביהודה אלף תשרי.
זה בזבוז הקצאה.
יום כיפור, מחלו את כל החתונות, את כל העבירות.
בזמן החתונה מוחלים את כל העבירות. יום אחרי יום,
מתחתן באמצע השנה, שיהיה קצת עוונות למחול.
טוב,
הלאה.
מה לגבי עצבות,
שהיא לא מדאגת עוונות,
אלא מערעורים רעים ותאוות רעות שנופלות למחשבתו. אמרנו שהבינוני, הגדרת הבינוני זה שהוא מצליח להימנע בפועל במעשה, ממעשים רעים, אבל הוא לא יכול להימנע ממחשבות.
מחשבות תוקפות אותו, מחשבות רעות.
מחשבות רעות
יכול להיות מחשבות
של חשדנות בזולת,
של כבוד שהוא מצפה שיגיע אליו, כל מיני דברים שמגנים לאדם, רק הוא יודע אותם,
בינו לבין עצמו.
שמעתי שמפתחים סטארט-אפ כזה, אפליקציה,
שכל אחד יהיה לו טלפון,
והטלפון יהיה מין בועה וירטואלית כזאתי מעל הראש, קומיקס,
ויראו מה אתה חושב.
יראו מה אתה חושב.
לדוגמה, עכשיו אני אשב, אני אראה פה כולכם את המחשבות שלכם.
אחד מעל הראש, מתי כבר נגמר השיעור? אני מת לאכול.
כתוב.
אחד אומר, הוא כבר דיבר על זה שבוע שעבר, למה הוא חוזר על עצמו?
כן?
אחר כך אני אראה את כל הבועות.
זהו, וככה כל אחד ילך עם הבועה מעל הראש שלו, ובעיה, אה? פחד.
אבל צריך רק בשקפי גוגל כדי לראות את זה,
ואז אתה רואה את הכל ככה.
אז מה יראה אם יראו את המחשבות? רבי יהודה הלוי אומר בפיוט שלו,
חטאי לו ירחון בשכניי,
אזי ברחו ורחקו מגבולי.
מכירים את הפיוט הזה? אצל הספרדים.
אם היה חטאים ריח,
אז היה המצב.
כן?
אנחנו יכולים להסתיר, אבל אדם לעצמו לא יכול להסתיר. אדם לעצמו מכיר את המצב שלו, אז הוא מתבאס.
הוא אומר, מה יהיה איתי?
עד מתי אני...
כן?
לפעמים יש כל מיני סיטואציות כאלה בחיים,
שאתה רואה את זה מול הפנים.
איזה מישהו עומד באמצע הדרך,
חוסם.
אתה לא מתאפק,
ואז אתה רואה שזו אשתך, מורידה את הילד.
לא שמת לב? החליפה את האוטו?
קרה לי איזה פעם.
נסעתי,
נסעתי, גרנו בבית שמש ונסעתי לירושלים עם חבר.
פתאום אני רואה איזה אוטו עוקף,
ואני מבין את המשוגע הזה, איך הוא נוסע,
התקרבתי,
ראיתי את זה אשתי.
אז,
אתה יודע מה אתה, ככה, אז אנחנו,
טוב, מה עושים עם המחשבות האלו?
אז הוא אומר ככה, הנה אם נופלות לו שלא בעת העבודה אלא בעת עסקו בהעסקה ודרך ארץ, וכאיגבנה אדרבה,
יש לו לשמח בחלקו, שאף שנופלות לו מחשבותו, הוא מסיח דעתו מהם
לקיים מה שנאמר, ולא תטור אכלו ברוכים ואחרי עיניכם אשר את רמזונים אחרים.
בואו נדבר רגע על השורה הזאת ונעצור כאן, נמשיך בשבוע הבא.
תראו,
כמו שהזכרנו מקודם, לאדם יש לו בחירה חופשית.
הגמרא אומרת במסכת ברכות,
אדם לא יכול למנוע כניסתם של מחשבות זרות לתוך האישיות שלו.
מחשבות זרות, הכוונה, מחשבות לא טובות.
על אחרים, על הזולת, מחשבות של קנאה, של תחרות, הוא לא יכול למנוע.
אז זה נקרא הרהורי תפילה או הרהורי עבירה, אין אדם ניצול מהם בכל יום.
הוא כן יכול להסיח את דעתו, להסית.
יכול. זה כן.
אפשר.
אז אם אדם, מגיעים לו איזה מחשבות טובות,
הוא מצליח להסית אותם,
מה אתה רוצה יותר מזה?
הנה, לקחת את הבחירה החופשית שלך ושתמשת בא לטובה.
מה אתה רוצה לטובה? הכי טוב בעולם.
בסדר?
אתה רוצה ככה, יש לך מחשבות לא טובות עליו, אתה אומר,
השבוע היה לי איזה משהו כזה,
לא זוכר כבר, תכף אני אזכר, חשבתי שזה משהו לא טוב, עשיתי איזה עבודה,
שיקולה הטניה,
והצלחתי להסיח את המחשבה, ואחרי זה גם להביא מחשבה אלטרנטיבית.
אין לך מה להצטער מזה, זה עבודת הבינוני.
זה בדיוק עבודת הבינוני.
בסדר?
וכן,
יש לזה הרבה השלכות,
הרבה אפשרויות של השלכות.
אז לכן, יש לו לשמוח בחלקו,
לא רק להיות עצוב, אלא לשמוח בחלקו,
שאף שנופלות לו במחשבתו, הוא מסיח דעתו מהם לקיים מה שנאמר, ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
לא תטורו אחרי עיניכם, אגב, זה לא רק לראות דברים לא צפויים, לא תטורו אחרי עיניכם זה נגיד עין צרה.
עין צרה, תסתכלי, מה יש לו?
להצליח לתרגם עין צרה לפרגון.
אתם יודעים שפרגון זה...
אתם יודעים שיש דברים שאין מילה בעברית להם?
וזה לא סתם.
אין מילה בעברית.
היום נכנסתי לאתר של האקדמיה,
ללשון העברית,
נכנסתי לישיבה שע',
שע', מיום כב בחשוון תשנ״ג,
רציתי לברר את הסיפור של ראש או ראשה.
איך אומרים?
ראשת הממשלה או ראש?
ראשת העיר או ראש?
העיר.
מה אתם אומרים?
רושת האולפנה או ראש האולפנה, מה?
היום אומרים רושת,
אבל על פניו זה שגיאה נחרצת בעברית.
זה שגיאה.
למה?
אישה שכואב לה הראש, היא אומרת, כואב לי הראשה?
היא לא אומרת, לא, זה לא שמעתי.
כואב לי הראשה, זה לא שמעתי. איזה ראש?
איזה ראש, זה כאילו איבר שהוא זכר, כמו שעין היא נקבה.
יש לך עין טובה, נכון?
עין טובה, עין יפה. גם לגבר יש עין יפה.
או עיניים יפות.
אז גם ראש. טוב,
אז אקדמיה, ראשונה עברית,
כנראה, לדעתי, בגלל, נראה לי,
הבונטון התרבותי, אמרה, ניתן, אפשר.
אפשר. אפשר להגיד גם תת-אלופה
ורבת-סרן.
זה כאילו...
אז אתה רואה שבכל המקומות לא עושים את זה. רב-סרן, אני לא יודע.
כל פנים, למה באתי? למה התחלתי לספר לכם את זה?
זה גם משהו אחר.
הוא ברח לי.
לא, לא יודע. בקיצור,
פרח לי מה רציתי לספר.
אז זה,
אדם מצליח להסיח את דעתו מהמחשבות השליליות,
תהיה מבסוט, תהיה מרוצה,
תהיה שמח, עשית עבודה,
בבחירה החופשית שלך.
אוהבים מעצמו איזשהו משהו. נו? שהמה שהגיע לו, היא לא הגיעה משום מקום. היא הגיעה לו כי זה הוא, כנראה. לא בטוח, לא בטוח. היא הגיעה כי אנחנו פתוחים, כי אנחנו חשופים,
כי אנחנו רואים, כי יש לנו... זה הראש שלך. כי יש לנו עין צרה, והצלחנו ל...
אה, התחלתי, נזכרתי, כי אני רוצה להגיד לכם שיש דברים שאין להם מילים בעברית. לדוגמה, אין מילה בעברית למילה טאקט.
אין.
לדבר הזה שקוראים לו טאקט,
שגם אין אותו כנראה לישראלים,
אז גם אין לזה גם מילה בעברית.
וגם אין מילה בעברית לפרגון.
פרגון זה מילה ביידיש, זה מגיע מפרגיינן.
הדבר הזה, להגיד למישהו,
לפרגיין, אין מילה בעברית, לקחו, הביאו מילה ביידיש.
בסדר?
אז להפוך עין צרה לעין טובה,
לעין מפרגנת זה עבודה, בסדר.
עכשיו למה זה פוגש אותנו? זה פוגש אותנו, בסדר, יש לנו, כן, אנחנו בנפש בהמית, יש לנו, הכל בסדר גמור. הצדיקים, השאר יש להם עין טובה והם לא צריכים להתאמץ אפילו.
אנחנו צריכים להתאמץ, אבל התאמצת והצלחת, מחיאות כפיים, תשמח,
עשית דבר גדול, אז מה יש להיות עצוב?
למה להיות עצוב? כי בסוף המחשבה הזאת הגיעה ממך.
היה סיפור בגמרא שאחד האמוראים ראה איזה איש ואישה הולכים בדרך,
הוא אמר, אני אלך אחריהם ושלא יחטאו. הבעיה היא, כן.
הולך, הולך, הולך, בסוף הוא רואה שאין שום דבר.
הוא תופס את עצמו, הוא מתבאס, כי הוא חשב עליהם דברים כאילו... כן.
אני עצמי, מלון דפוק אצלי כנראה, אם חשבתי עליהם ככה. אין בעיה, ממש דפוק. הממש דפוק הזה קוראים לו נפש הבהמית.
היא דואגת לעצמה. הנפש הבהמית, העיקר שלה זה שהיא דואגת לעצמה. וכשאני יכול לזהות חולשה אצל הזולת,
אז אם הם אלה יעצים אותי, אז אני אלך על זה.
בסדר.
זה הנפש הבהמית היא קיימת.
עכשיו השאלה אם אני יכול לייצר אלטרנטיבה.
אם הצלחתי לייצר אלטרנטיבה, מחיאות כפיים. הנפש האלוקית ניצחה. תהיה מרוצה.
שנזכה, בעזרת השם, רבותיי. שבת שלום.
תגובה אחת
ה’ עמכם
כששמעתי את השיעור, חשבתי למה בתפילה אנו לא מבקשים שמחה?
היה אפשר לומר למשל:
“חננו מאיתך חכמה בינה ודעת”…ושמחה
למה לא מבקשים שמחה בתפילה במפורש?