אנחנו בשיעור נפש הפרשה, שיעור הקדוש הזה, העניין שלו זה ללכת בעקבות אדמו״ר הזקן ולחיות עם הזמן.
ככה אדמו״ר הזקן אמר, לחיות עם הזמן.
הזמן הוא פרשת השבוע,
אבל גם המאורעות שקוראים.
והיום ממש כמעט דברים שמדברים בעד עצמם, נקרא לזה ככה.
אנחנו בפרשת חוקת,
ויש כאן איזו תורה נפלאה של הבעל שם טוב שרציתי שנלמד ביחד, אבל כדי להבין אותה צריך לעשות איזושהי הקדמה.
לפעמים הבעל שם טוב לוקח פסוקים בתורה והופך אותם לחלוטין ממשמעותם.
זאת אומרת, בתורה הם מדברים על משהו אחד, אבל הוא קורא אותם בצורה אחרת לגמרי,
צורה שונה,
כמעט קונספירטיבית אפשר להגיד.
ואחד הפסוקים האלו,
אחד המקומות האלה זה הפסוק הזה שמופיע כאן לפנינו. עם ישראל,
תעביר גם דפים לדוד.
בשנה ה-40, אחורה כן, בשנה ה-40,
אנחנו הרי בפרשת חוקת עוברים מהשנה ה-38 לשנה ה-40,
אז בשנה ה-40 עם ישראל יוצא,
מתחיל את המסע לארץ ישראל, ומתחילים עוד פעם משברים. 38 שנים
אנחנו מסתובבים סביב עצמנו,
והתורה לא מתארת דבר מהתקופה הזאת.
ובפרשת חוקת, בפרק כ',
מתחולל המעבר בבת אחת לשנה ה-40, ואז גם מתחילים כל הקשיים.
ברוך אתה, אדוני, של הכול.
מתחילים כל הקשיים, וחלק מהקשיים.
מרים מתה, דיברנו שנה שעברה, מרים מתה במדבר צין, הדיבור המצונן, הציני, הורג את מרים, הורג את הרגש.
ואחר כך יש וידבר העם באלוהים ובמשה, למה אליטונו ממצרים למות במדבר?
כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
ואז כתוב, וישלח אדוני בעם את הנחשים השרפים,
וינשכו את העם, ויעמות עם רב מישראל.
בסדר?
אז זה בפשט.
אבל הבעל שם טוב, הוא עושה כאן דילוג מדהים,
והוא אומר ככה,
וישלח השם בעם,
זה שליחים
שהולכים אל העם לאורך כל הדורות, והם באים בשם השם.
כלומר, מוכיחים.
כל מי שבא להוכיח
את חברו,
בין אם זה חבר אחד או קבוצת אנשים,
והוא מגיע,
הוא לא מגיע רק להוכיח סתם כי
בשר ודם, כאילו, אני מגיע להוכיח כי זה נראה לי נגד רצון השם,
בסדר?
אז וישלח השם בעם את מי?
את אותם אלו שהם נושכים את העם. כלומר, בכל תוכחה יש מרכיב של נשיכה מסוים,
אבל קוראים להם פה נחשים שרפים.
והבעל שבתא הולך לדבר כאן בתורות האלו על תורת התוכחה.
ומכיוון שאנחנו נמצאים עדיין
בתוך אירוע מתמשך של הרבה אנרגיות של תוכחה, והבטחתם ולא קיימתם,
אמרתם ולא עשיתם, וכולי וכולי,
מקבוצות שונות
בעם לקבוצות אחרות, ומכיוונים שונים כמובן זה קורה אצל כולם.
ומן הסתם גם אנחנו, גם עלינו זה עובר, עוברים הדברים,
לא מדלגים מעלינו, יש איזו אנרגיה כזאת להוכיח ולערור וכולי וכולי.
אז אחרי שדיברנו בשבוע שעבר על מערכות יחסים וכו', היום הגיע הזמן לדבר על איך מוכיחים.
מן הסתם יצטרכו תוכחה, מן הסתם.
כלומר, צריך יהיה לבדוק שבאמת המנהיגות החדשה לא פוגעת חלילה בדברים שהם חשובים לעם ישראל ולזהות היהודית.
כנראה שחלק מהדברים יצטרכו לעבור גם דרך תוכחה. איך מוכיחים?
מה הדרך הנכונה לתוכחה?
אז בואו נראה.
עכשיו,
צריך לדעת
עוד הקדמה. אפשר עוד הקדמה? מסכימים? תודה.
צריך לדעת שיש דברים שאם אתה...
אם אתה עושה אותם לא בדיוק כמו שצריך, אז לא נורא. לא נורא, לא קרה כלום. בסדר?
בסדר, על יד.
אם אדם נותן צדקה לעני,
מתכוון לתת לו עשרה שקלים, יצא לו חמש עשרה שקלים,
גם טוב.
מתכוון לתת עשרה שקלים, יצא חמישה שקלים, גם טוב, בסדר. העיקר שתיתן, לעני.
יש מצוות שזה, גם אם לא בדיוק אתה כיוונת, זה בסדר גמור. אבל יש מצוות,
או שאתה מקיים אותה כמו שצריך,
או אם לא זה נהיה עבירה.
הן באמצע, הן על יד.
או שזה לפי התנאים הנאמרים,
ואם לא זה פשוט מתהפך
לעבירה. לדוגמה, מצוות הוכחה,
זה כתוב בפסוק, זה לא איזה דרשה.
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.
אז כבר בפסוק הזה חז״ל דורשים הוכח תוכיח למה זה כתוב בכפילות קודם כל תוכיח את עצמך ואחרי זה את עמיתך כלומר אתה לא יכול להוכיח מישהו
שאתה בעצמך פגום באותו דבר דבר שני את עמיתך הוא חייב להיות עמית שלך חבר שלך תוך כדי שאתה מוכיח אותו
ולא תישא עליו חטא מה הכוונה אז הפשט הוא
אם לא תוכיח אותו אז החטא שלו יהיה עליך
אבל חז״ל אומרים
יכול אפילו פניו משתנות
תלמוד לומר, ולא תישא עליו חטא.
כלומר,
אל תביא את עצמך למצב שאתה חוטא בעצם התוכחה כי אתה פוגע בו,
או מעליב אותה וכן על זה הדרך.
אז מצוות תוכחה
זו אחת המצוות המסוכנות לצורך העניין, שאם עושים אותה כמו שצריך אז היא חשובה מאוד.
אבל אם לא יודעים איך לעשות אותה וטועים בה,
אז היא מתהפכת לעבירה על האדם עצמו.
אז צריך לדעת.
מה זה?
לא עשיתם צודוקיה, לא יוצאו לאוכיח. נכון.
נכון.
כל כך שזה לאוכיח את הקרובים לך. לאוכיח את הקרובים, נכון.
בקיצור, אנחנו רואים, לצערנו הרב, אני חייב להגיד, אנחנו רואים שגם אנשים רגועים בדרך כלל, וגם אנשים אולי יראי שמיים בדרך כלל,
אז משהו כאן הותרה הלשון, ומדברים בכינויים לא יפים,
ובמילים נמוכות שפוגעות ומעליבות.
אז קודם כל צריך לדעת,
גם ברמה הפרקטית, שזה פשוט פחות יעיל, מי שמחפש יעילות,
אז שיידע שכשהוא אומר למישהו אחר כינויים, כינויי גנאי,
זה פחות יועיל, כי בדרך כלל כשאתה שומע כינויי גנאי אז אתה ננעל, זאת אומרת, טוב, האדם הזה מדבר עליי, אני ננעל, אני לא מקשיב.
תוכחה אמיתית שהיא לא מדברת כינויי גנאי, אלא היא אומרת דברים כהבנתם, יש לה סיכוי,
יש לה סיכוי לחדור, יש לה סיכוי לשנות, בסדר?
אז גם חבל על האנרגיה, סתם שיח של חרשים, ההוא מחרף, ההוא מגדף, ההוא אומר לו את האפס, ההוא אומר לו את השחצן,
ההוא אומר לו, אתה רמאי, ההוא אומר לו, אתה שקרן, ההוא אומר לו, אתה נכון. כן, מי ששמע אתמול את ההקלטה של השבעת הממשלה,
אוסף גידופים וחרפות וגידופים שאתה...
כן, אז כמובן זה לא יעיל.
מעבר לזה שזה לא יפה ולא מוסרי, זה גם לא יעיל, לא טוב.
אז אנחנו רוצים כן ללמוד איך, מה הדינמיקה של תוכחה, והבעל שם טוב כאן מגדיר הגדרות כל כך חדות וברורות ועמוקות ויפות,
שכדאי לאמץ אותן,
ואני גם אספר כאן כמה סיפורים, כמה ההגדרות האלו הן עובדות.
הן עובדות.
הן פשוט יעילות.
פשוט יעילות.
זה מדהים לראות כמה זה יעיל.
כל אחד שינסה לגלגל בראש,
תוכחה שהוא זוכר.
אתם יודעים, אני אספר סיפור. אפשר להתחיל בסיפור?
דביר, אם דביר אומר לי כן, אני...
תוכחה שעבדה, תוכחה מכיתה ה'.
יכול להיות שאני זוכר תוכחה מכיתה ה'?
יכול להיות.
כמה שנים זה היה?
אני בן 22 היום.
זה היה, כן, זה היה כבר הרבה שנים, בקיצור. זאת אומרת, אני בן 49, אז תעשו את החשבון.
הייתה לנו מורה בכיתה,
המחנכת שלנו, שכל הכיתה מאוד מאוד אהבה, אני לא אזכיר אותה בשמה, אבל הייתה מורת דגולה. אחרי זה גם התקדמה, מורת דגולה.
בלי ספק. והיא,
לא זוכר למה, כי הייתי בכיתה, אבל משום מה היא הייתה צריכה,
אולי גם לא ידענו.
היא הייתה צריכה להיעדר לאיזה חודש.
זהו.
ו... לא, זה לא, אני מבלבל על איזה סיפורים. טוב, זה גם סיפור, זה הכל קשור אליה, אבל לא,
זה דווקא לא היה, זה היה
משהו שהיה בכיתה ו', גם את זה אני זוכר.
אז אני אגמור את הסיפור, הייתה צריכה להיעדר לזה חודש, ואנחנו עשינו את המוות למורה המחליפה.
וכשהיא חזרה, אז ראינו שזה היה לה מאוד מאוד קשה, כאילו, היא ציפתה שאנחנו נתנהג אחרת, אבל בסדר, זה היה,
אבל בהזדמנות אחרת,
היינו בכיתה ו', אז
עשינו אחרי צור... עשינו בכיתה, זה משהו מאוד מאוד לא יפה, לא זוכר מה זה היה, אבל נורא הפרענו לאיזה מורה מחליפה שבאה ליום. נורא הפרענו, והיא...
ולמחרת סיפרו על זה, והיא באה לכיתה ושאלה.
היא אמרה, הבנתי שהפרדתם לה, למה הפרדתם? ואז מי הפרדת? אתה הפרדת? כאילו, היא עברה גם לתלמידים הטוב, כאילו.
ואז שהיא הבינה שכל הכיתה בעצם פשוט התחילה לבכות.
היא התחילה לבכות, כאילו, וזה... כל הכיתה היינו
בדממה כזאת, והבנתי שזה היה משהו מאוד מאוד לא בסדר. ואז משם כבר באנו ואמרנו, אנחנו רוצים לתקן, מה לעשות.
כי אתם יודעים, ילדים יודעים להיות אכזרים, הייתה שם איזה מורה שהייתה טיפה חלשה, ולא ידעה לשלוט, ואנחנו כאילו עלינו ככה.
אז היא לא אמרה לנו כלום, היא רק בכתה.
וראית שזה מאוד מאוד ציער אותה.
זו הייתה התוכחה הכי חזקה.
התוכחה הכי חזקה.
יש כל מיני דינמיקות לתוכחות.
כן?
כשמישהו מיטיב לך, סיפרתי השבוע בחבורה, כשמישהו מיטיב לך באופן שאתה עשית לו לפני כן דבר שהוא לא טוב, והוא מיטיב לך בחזרה.
אז זו תוכחה חזקה מאוד. האחים אומרים על יוסף,
האחים מכרו את יוסף.
וכשהם מגיעים למצרים, אז בסוף, אחרי שיוסף מתגלה אליהם, אז הוא מפרנס אותם ומכלכל אותם, והם אומרים, אוקיי, מה יהיה?
הם לא מצליחים לעמוד, ואז בסוף הם אומרים, לו יסתמנו יוסף. הלוואי שקצת יחזיר לנו, כי אנחנו לא עומדים,
ויוסף לא, מה פתאום, אני אפרנס אתכם, או אכלכל אתכם ואת אפכם,
הוא גמר אותם לגמרי.
הכל כאילו...
כן.
סיפרתי השבוע בחבורה על תוכחה,
ראינו באיזה מאמר בחסידות, שכתוב שהאדם צריך להתחרט על העבר,
זה לא to regret,
אלא זה לחרוט.
תזכור את האירוע הלא טוב שהיה, ותחרוט אותו בנפש,
תזכור אותו כל הזמן, ואז לא תיכשל באותם. זה נקרא חרטה.
כשאתה חורט את הכישלון היטב,
זהו.
אז סיפרתי בחבורה כישלון שחרוט, ואז כבר נעבור כאן ללימוד שלנו.
כשהילדים היו קטנים,
אז היינו בצפון, עידן טרום ה-Waze.
חשבו שפעם לא היה Waze, כן, היית צריך לנסוע עם הפער וזה ולהכיר.
ואז גם היה כל מיני, איזה חבר היה אומר לך, תקשיב, יש איזה פינה בזה, תלך, אין שם אף אחד.
וגם היית מגיע, וגם באמת לא היה שם אף אחד, כי לא כל העולם ב-Waze עושה זה ומגיע.
אז הוא אמר לי, זה פינה בבניה, אז נסענו, היינו שם לבד.
היינו עם שני ילדים, שלושה, לא זוכר.
והגענו כזה, ישבנו, היינו בבסוטי, בבניאס.
ולא היינו אומרים לאכול שם, היינו אומרים להיות שם איזה זמן קצר,
שעה, שעה וחצי, ואז ללכת לאכול באיזה מקום אחר.
לא עובר איזה עשרים דקות, מגיע סובארו, מתנחלים,
כזה עם מזרון כזה למעלה, הדלתות נפתחות ויוצאים הרבה ילדים, לעין הרע, אבל ככה, בקיצור,
שקט כבר לא יהיה.
שועטים.
ואז אני כזה התבאסתי, אמרתי לי, אשתי, טוב, בסדר.
אז כשהם הגיעו, אמרתי להורים, תקשיבו,
אנחנו כאן,
אולי אתם תקחו כמה מטרים למעלה, שלא נהיה כזה,
נהיה אחד על השני, גם אולי צניעות, כאילו.
בלב, אני אומר, בלב אמרתי, חבל שהגעתם,
אבל אם כבר אתם פה, אז תתפסו כמה שיותר, אבל כמובן אמרתי את זה בצורה מכובדת ולא זה, והם היו פסוקי קרן בעיה, והם באמת לקחו,
קחוי, עלו איזה 100 מטר קדימה, או 50 מטר, או פחות.
טוב, וסבבה.
ואז הם התחילו לעשות על אש.
ככה.
והילדה הגדולה שלי הייתה אז בת, נגיד, ארבע, משהו כזה.
והיא אומרת לי, אבא, אני רעבה, נריחה.
אז היא אומרת לה, חמודה, אנחנו... האוכל לא פה, אנחנו... עוד שתי ימים, היא מתקפלת לי כאן, ואז אנחנו...
כן, אבל אני רעבה עכשיו.
מכירים את הילדים שלהם? והיא גם יש לה כזה קול צפצפה כזה.
אז האימא שמה שמעה.
אז היא באה, היא אומרת, את רעבה? אמרת לה, כן?
אז בואו,
אז למה אתם... אז בואו, קיצור.
אז אני אומר לה, לא, למה לא?
בואו וזה, והילדים רק כשאמרו בואו, הם כבר היו שם,
מה זה, מה את רוצה?
אי פיתה עם נקניקיות, האם זה, פתחו שולחן? עכשיו, אני נהיה לי, הייתי עזרתי, נהיה לי חם מרוב הבושה.
רציתי לקפוץ לברניאס, להתקרר קצת מרוב הפדיחות שאתה אומר, לפני רגע אמרתי להם לכו, והם כאילו הזמינו אותנו בכזאת הכנסת אורחים.
באמת, הם פתחו לנו שולחן וכזה לב טוב, זה היה
מבייש ברמות.
איזה חרוץ. מאז,
מאז יש לי שריטה כזאת, כשנמצאים באיזה מקום בטבע וזה, ופתאום מגיעה איזה משפחה ומחפשת מקום איפה להיות, נכון? כאילו, יש את הרגע המבוכה, רגע,
חבר'ה, פה, פה, לידינו יש מקום קדימה, בכלל זה, כאילו, הנה מיד לפנים ש...
בשביל העלה יש.
זה לא מצחיק,
הרבה פעמים זה קורה.
כן, אז ממש, כאילו,
תוכחה זו אומנות.
יש כמה תורות, גם של רבי נחמן וגם זה, היום אנחנו בתורות של הבעל שם טוב,
סביב הנחשים השרפים, בואו נראה.
הוכיח תוכח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. תלמידי חכמים, ראשים, מוכיחים את העם בשער בת רבים.
צריך להיזהר בתוכת מוסר שיאוהב אותם ומצד האהבה מוכיחם
כמו אהב האוהב את דמו ושחררו מוסר. וכמו שכתוב, כי את אשר יאוהב השם יוכיח
וכיוצא בזה.
אבל אלו שרוצים להתגדל חס ושלום על ידי זה וכיוצא בזה,
כגון להנעת ממון, יש כאלה שמקבלים על זה כסף,
שאינו לשם שמיים מעורר בקול.
כמו ששמעתי פירוש הכתוב, הייתה לי דמעתי לחם. כלומר,
הדמעות שאני מעורר אצל אחרים, מזה אני מתפרנס, זה הלחם שלי.
אז אדם בא לתת תוכחה,
אבל הוא, לא יודע, הוא עושה מזה פרנסה,
או עושה מזה, לא משנה אם זו פרנסה כלכלית,
או שהוא עושה מזה כבוד,
או שהוא כל צד אחר שהוא לא הדבר בעצמו.
ושמעתי ממורי, חס ושלום, שעל ידי זה גורם מדנים בין ישראל לאביהם שבשמיים.
אתה יוצר נתק בין ישראל לאביהם שבשמיים.
וכמו שזכרתי בביאור, הנה הפסוק שלנו,
וידבר העם באלוהים ובמשה,
וישלח השם בעם את הנחשים הסרפים,
שהם שני מיני מוכיחים.
סוגים של אנשים שיודעים להוכיח, כן?
אחד זה וידבר העם באלוהים ובמשה, כי הוא אנשים שמדברים אל העם,
ומדברים איתם על ענייני אלוהים ועל ענייני משה, כלומר על ענייני יראת השם, על ענייני דבקות בחכמים, זה דבר אחד,
שזה בסדר.
והשני, הסוג השני זה הנחשים הסרפים,
שהם נושכים את העם.
ועל פי משל ששמעתי ממורי,
ששלח המלך בנו יחידו מעל פניו,
ושלח את שני עבדיו, כן, המלך שלח את בנו מעל פניו, אולי הוא שלח אותו לאיזשהו ניסיון, או שהוא כעס עליו, על כל פנים הוא שולח איזה שני עבדים לראות מה שלום הבן שלו.
וחזר אחד והלשין הבן על אביו, בא אל אבא שלו, הבן שלך, שלחת אותי לבנוק, או-הו, בוא אני אגיד לך מה הבן שלך עושה, הוא כזה וכזה וכזה, כאילו, הוא ממלא את השליחות.
שוטה שבעולם, אתה לא מבין שמה?
שאומנם אתה מספר את האמת, אבל מה אתה גורם עכשיו?
צער הכי גדול לאבא,
בסדר?
כמו אספות הורים.
מכירים אספות הורים שכאילו,
יש כלל, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. לפעמים נכנס אבא עם הבן,
והמורה נכנס גם באבא וגם בבן.
אז נגיד,
נגיד שהילד הוא באמת לא הולך בדרך הכשורה וכן על זה הדרך. יש כאלה שמתענגים למעוך אותו עד הסוף, ויש כאלה שאתה רואה מהמורים שהם מצטערים,
כואב להם לספר, בעצמם יש להם צער.
אז הוא אומר, השני גם כן אמר את הדברים האלה,
רק שדיבר מצד שהיה לו צר,
צר לו בצער המלך ובנו,
שנשלח מעל פניו זמן רב, עד שנשכח מנימוסי המלכות וכבדיו יזילו. הוא מספר למלך דברים לא טובים על הבן, אבל זה הכל מתוך צער. תראה מה קרה, אדוני המלך, מהריחוק של הבן ממך ומהריחוק שלך ממנו. תראה כמה צער נגרם. רואים עליו את הצער, רואים שזה כואב לו.
הוא לא רק עסוק בלספר ולהלל, סליחה, בלספר ולדווח את הדברים הרעים.
יש לו צער פנימי,
וזה מה עושה? מעורר, ואז נתמלא המלך חכמים.
כך,
יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל חס ושלום,
וגורם על ידי זה קטרוג נחש הקדמוני,
וזהו שאמר,
וישלח השם בעם את הנחשים השרפים ששורפים בארץ שבפיהם וכולי.
יאוין שם, יאוין שם, ואם כן, פי וליבו אינם שווים.
יש סוג של תוכחה, נחשים שרפים,
שאנשים נושכים,
רק כדי להכאיב. בכלל לא מצטערים.
בכלל לא מצטערים.
אני בכוונה אשתמש רגע במצב הכללי, בסדר?
בוודאי שיש חלק מהעם
שהוא עכשיו, הממשלה החדשה,
מדאיגה אותו ומטרידה אותו, וכן על זה הדרך.
בסדר גמור, זה כמובן לגיטימי לגמרי, לחלוטין.
זה מובן. הבעל שם טוב כאן מוסיף עוד מילה.
אז כאילו, אז מה, יש כאן איזו התנגדות,
יש הרבה מאוד ציניות,
יש כאלה שאומרים, הלוואי שייכשלו.
האנרגיה המרכזית לפי הבעל שם טוב זה אנרגיה של צער.
צער.
הקדוש ברוך הוא, אני מצטער, תראה,
אולי, לא יודע, זה לא בטוח שזה יקרה, אבל אולי תקום כאן ממשלה שתעשה דברים נגדך,
יש תיקון כל צער, עליהם, עליך, על השכינה, על כלל ישראל.
אז האנרגיה הזאת של הצער היא זאת שיכולה גם להביא לתיקון,
גם כשתוכיח.
ואם כן, פיו ולבו אינם שווים, שמכוון להנאתו ואומר בפיו שעושה למען כבודו יתברך שמו,
וחס ושלום גורם רעה כאמור.
שנית, שמלבין פני חברו ולא את עצמו,
שנאמר ולא תישא עליו חטא,
שהוציא עצמו מהכלל.
כן, כתוב, הוכיח, תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא.
מה החטא שאתה יכול לעשות עליו אם אתה דוחק אותו ומוציא אותו מהכלל?
ובאמת צריך לכלול את עצמו עמהן, כמו שכתבתי, הוכיח לעצמך כשתוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא.
אלף פית בתוכחה זה שקודם כל האדם לוקח את זה,
הוכיח את עצמו. האם אני,
ובכלל, גם בלשון רבים, לדוגמה.
סוג של תוכחה שיכולה יותר לעיל. כולנו צריכים לדייק יותר במילים, לא ליפול לבורות של הבטחות שלא מקיימים אותן. כולנו צריכים, כאילו, סוג של איזה דיבור שאומר, לוקח אחריות.
לא רק אומר אתה, גם לוקח אחריות, גם אני, גם אנחנו, כל אחד, גם אני לא הייתי בסדר, גם אני לוקח על עצמי לתקן, גם אני לוקח על עצמי לשים לב מכאן ואל... אז התוכחה היא תוכחה אמיתית. ברגע שאדם הוא בפוזיציה של מבקר המדינה,
והוא רק מוכיח אחרים, והכל בבליסטראות.
אז מעבר לעובדה שזה, כמו שאמרנו, זה לא יעיל,
זה גורם פירוד בין ישראל לבין אביהם שבשמיים.
זה גורם פירוד. ותדעו לכם, אנחנו עכשיו לקראת שלושת השבועות, זה בדיוק המבחן
של סוף ימי בית שני.
אתה יכול להיות צודק כל הדרך עד הגיהנום.
כלומר, אתה צודק, צודק, צודק, אבל אתה גורם פירוד, פירוד, פירוד.
זה הבעיה. אם סתם אתה מספר שקרים,
אז הקדוש ברוך הוא לא מקשיב. אבל הבעיה היא שמספרים דברים אמיתיים.
מי אמר שהמשהו האמיתי הזה עכשיו זה מה שצריך להיאמר?
יכול להיות שמה שצריך להיאמר אלה דברים שיגרמו חיבור ולא פירוד. אדם כל הזמן לוחץ על נקודת האמת. כן, והם לא כאלה, והם לא כאלה, והם כזה וכזה. אז לאט לאט נוצר חלילה פירוד בין ישראל לבין אביהם שבשמיים. צריך לדאוג שלא יהיה פירוד.
אז כשנעשה תוכחה, היא צריכה להיעשות מתוך אמפתיה, מתוך אהבה, מתוך אכפתיות.
כלומר, נגיד הדבר הכי הכי מרכזי. לא יודע, נגיד ש...
אולי אני אקח לדוגמה את השבת, בסדר?
אני אקח לדוגמה את השבת.
לא יודע מה מתכננים פה עכשיו לגבי השבת,
איזה שינויים בפרסיה הציבורית.
אז מה הדרך הנכונה ביחס לשבת?
אני חושב, הדבר הכי נכון זה כאב,
זה הכאב הכי עצום. למה?
אני מאמין באמונה שלמה,
בכל ליבי ובכל נפשי,
היא שאין מתנה יותר עצומה לאנושות,
בוודאי לאדם מישראל, מאשר שבת.
אין מתנה יותר גדולה.
וכשאתה רואה אדם שעובר ליד המתנה הגדולה הזאת, והוא לא רואה אותה,
והוא יהודי,
והוא לא רואה את המתנה, הדבר הזה מציף אותי בצער.
מהמקום הזה אני אנסה לשכנע אותו, לחבר אותו, להגיד לו, תקשיב, אתה מפסיד פה את הדבר הכי,
יכול לשנות לך את החיים מהקצה אל הקצה, לטובה, רק לטובה.
זהו.
ברגע שאני נלחם על השבת כי מישהו פגע לי בשבת שלי,
אז מה הסיפור שלך?
אז תבוא לגור בשכונה דתית, וזה מפחד, לא תראה אף אחד שמפריע לך.
ממה אכפת לי? אכפת לי מהשבת, אכפת לי מהקדוש ברוך הוא, אכפת לי מכלל ישראל, או אכפת לי מעצמי,
שאצלי לא יעברו מתחת לזה? אם אני הייתי יכול, אני הייתי...
אני אספר לכם סיפור.
כשגרנו ב...
יש לי שוב עוד סיפור, כן?
יש לי חמש, תקציב חמש, ואני...
בסדר, אבל אם אני אצטרך עוד,
יהיה לי.
כשגרנו בירושלים,
הייתי גר כאן ברחוב בית שערים, מול הרב אלישע, זכר צדיק וברכה.
מכירים את הרחוב הזה?
זה רחוב כזאת עלייה.
מהכניסה לעיר עד לכס של הרב אליהו, זו עלייה, היום עליתי אותה ברגל, ככה.
היינו יושבים בסעודת שבת,
שבת, היינו, אחת ככה, יושבים בסעודה, הדלת הייתה פתוחה, אלוהי המזגן, שהייתה תבעיר,
וכל שבת הייתי רואה יהודי מגיע מרחוב קוטלר,
ירושלמר כזה עם הפסים,
הולך לארץ, עקן, בקושי הולך.
יורד את הרחוב,
אחרי שעה חוזר. וכשהוא חוזר, כל איזה עשרה מטר הוא יושב על הגדר שם.
לנוח, לקח לו המון זמן לעלות את כל הרחוב הזה.
פעם סקרן אותי, כל פעם לראות אותו הולך חוזר, הולך חוזר, מה?
אז אמרתי לאשתי, חכי שנייה, אני אעשה.
חיכיתי שהוא יודע, אמרתי, הוא היה יורד למטה
לכניסה על העיר לצעוק שבס.
פלא.
היה יורד, עומד, עומד בצד, לא צועק, עומד והוא אומר שבץ,
שבץ מה?
והולך חזרה.
זה יהודי שכואב לו.
זה יהודי שכואב לו.
כואב לו על השבת, אתה מבין? אף אחד לא עובר לו ברחוב קוטלר,
אף אחד לא נוסע שם. הוא ירד לשם, לכניסה לעיר, ואומר, יהודים, שבת.
אז אם כואב לך באמת, תעשה מחאה.
אם כואב לך שעוברים לך ליד הבית, זה מפריע לך לזה,
זה מפריע לך לבטן שלך.
זה לא תוכחה אמיתית.
וישלח השם בעם את הנחשים הסרפים וינשכו את העם.
תחליט מה אתה רוצה להיות כשאתה אומר את דברי תוכחה. אתה רוצה להיות נחש, נושך, סתם מכאיב,
ועוד נגרמת לך לפעמים הנאה מהדבר הזה.
או שהתוכחה היא ממקום של אהבה וכאב וצער.
ויש דברים שהם כואבים ויש דברים שהם מצערים, אבל זה אחים,
זה אחים שלנו.
איזה צער וכאב יש
כשאנשים מדברים כנגד השבת או כנגד המשפחה בעם ישראל.
המשפחה בעם ישראל זה הסטארט-אפ הכי גדול בעולם.
איזה דבר יש לך עוד שעובד שלושת אלפים שנה? בדוק, הוא מנוסה, עובד. כבר שלושת אלפים שנה, המשפחה בעם ישראל זה דבר שעובד. אנשים מתחתנים, יולדים ילדים, יש להם נכדים,
ממשיכים את הדורות, ברוך השם, עובד. לא צריך,
עובד.
להתחתן כדת מושבי ישראל ולייקר את המשפחה. אז אתה רוצה ללכת נגד המשפחה? זה כואב.
אבל להגיד כל מיני ביטויים של זולות כזאת, ואתם בכלל לא יודעים, ואתם בכלל לא יהודים, ותוריד את הכיפה, וכל מיני דברים מהסוג הזה,
זה לא מוביל לשום מקום.
זה לא תוכחה בכלל.
אומר הבעל שם טוב,
אז צריך לכלות את עצמו ממהר.
הלאה.
הרוצה לפתוח פיו במוסר,
יש לחוש שידבר שרה על ישראל.
אתה רוצה להגיד איזה כל מיני דברים לא טובים?
תיקח בחשבון שאתה עלול להיכשל ותדבר דברים לא טובים על עם ישראל, וזה,
אתה מסתבך.
כמו בצאת רבי שמעון מן המערה,
בכל מקום שהיה מסתכל,
היה שורף, אז כאילו, אתם מבינים?
את הנחשים השרפים. הוא כאילו אומר, זה רבי שמעון, שיצא מהמערה,
ויצא בת-קול ואמרה, חזרו למערתכם.
אך כשייתן לב ויישא קל וחומר בעצמו, זה כבר שלב הבא.
מה הוא שיושב על הספר מכל מקום בצאתו מהספר וכולי?
כן?
כלומר, צריך גם להפעיל טיפה אינטליגנציה מחשבתית,
אוקיי?
ויאמר האדם לעצמו, המוכיח, טוב,
אני שלמדתי תורה וגדלתי בבית דתי ו... בכל אופן, אני רואה שיש לי כמה דברים לשפר, כנראה, במידעון.
אז מה אתה רוצה ממי שלא למד?
מה אתה רוצה ממי שלא מכיר?
יש פה בכלל אחריות.
דאגנו, בואו נשאל את זה ככה,
דאגנו שהם יכירו?
פעלנו שהם יכירו, יצאנו מגדר הדלת אדמות שלנו, נכון מאיר? כן, ברוך השם בגלל זה, אבל יצאנו מהדלת אדמות שלנו כדי שאנשים אחרים יכירו, אנחנו עדיין בשבוע של ג' תמוז.
אחת האיגרות החזקות ביותר של הרבי מלובביץ',
אחת האיגרות החזקות ביותר.
איגרות, יש כאלה שפותחים איגרות.
ואני מציע ללמוד איגרות של הרבי, פשוט ללמוד אותן. כל איגרת, אפשר שם אוצרות של תובנות, בחינוך, בהנהגה.
אז יש איגרת של הרבי ששולח לו איזה ראש כולל מהארץ,
ביבנה משהו.
אז בואו נראה, אנחנו כאן עשרים אברכים ורוצים ללמוד, ושהרבי יסדר לנו מה ללמוד,
מה תוכנית הלימודים.
אז הרבי עונה לו,
זה היה בשנות ה-60, האיגרת.
הוא אומר לו, עשרים אברכים?
יושבים ביחד ולומדים?
אני לא מכיר היתר לזה.
כשבחוץ
אנשים לא יודעים מה זה שמע ישראל.
הוא אומר, אם אתה שואל אותי, תפרק את הכולל,
תשלח את כולם לרבנות, לחינוך, מה אתם עושים ביחד?
הוא אומר, עשרים אברכים ילמדו לחקירס בדיני ספקות, ספק ספקות, חזקה, קודמת לטענה, אמרה כמה, כשבחוץ אנשים ככה מתעלפים מהעצמה ולא יודעים מה תשמע ישראל, לא תצעיד, תפרק את הכולל, הוא אומר, לא, תשלח את כולם לשדה הרבנות והחינוך.
זה זמן רגיל עכשיו?
הוא אומר לי, אל תגיד לי מזמנים קודמים, זה לא זמן רגיל עכשיו שכולם,
שיש פרצה חילונות בעם ישראל ואנשים לא יודעים?
תשלח אותם, כמו שהוא עשה בעצמו, לחסידים שלו.
העיף את כולם לכל כצוות העולם.
אז עד שאתה מוכיח מישהו,
אנחנו יכולים להגיד בלב שלם כל אחד מאיתנו שעשינו כל מה שאנחנו יכולים ולמעלה מה שאנחנו יכולים,
כדי שאנשים ידעו ויתאמרו.
אם לא עשינו את זה, אז מה יש לדבר?
סחסוך על וחומר בעצמנו.
ייתן לב ויסחק על וחומר בעצמו מה הוא שיושב על הספר מכל מקום, בצאתו מהספר. נו, אז גם אנחנו, יש לנו מה להשתפר, נכון? כשאנחנו ככה...
וזה שאמרו, אין מזווגים לאדם אישה עד לפי מעשיו,
שזה סתם את הטובה, כן.
אם אדם כועס על אשתו, עזרו לו, תקשיב, אתה כועס על... זה הכל אתה עכשיו, מראים לך.
אתה מכיר את החשבון היפה? רואי, יש חשבון מקסים.
מה זה אישה?
כינוי האישה.
בתנ״ך?
לא, זה בדברי חז״ל.
רבי יוסי במסכת שבת, אתה מתכוון,
קט משהו, מעולם לא קראתי לאשתי, אשתי, לאשתי ביתי.
אבל בדברי חז״ל, בתורה,
אישה נקראת זאת.
זאת זה מלכות, בקבלה, שנאמר, זאת הפעם עצם העצמי ובשר מבשרי, לזאת תיקרא אישה, כי מאיש לוקח הזאת.
אז הפסוק של האישה, יש שלוש פעמים את המילה זאת.
זאת הפעם עצם העצמי ובשר מבשרי,
לזאת תיקרא אישה, כי מאיש לוקח הזאת.
אז צריך לחפש איפה מופיע זאת בתנ״ך, ולפי זה נבין את הפסוק,
את המשמעות של האישה.
אז זאת אחד זה,
אם תקום עליי מלחמה, בזאת אני בוטח.
אם אדם יש לו קשיים, יש לו זה, אז הוא בטח בלב בעלה, בזאת, באשתי, אני בוטח.
זה פסוק אחד.
פסוק שני...
זו חוקת התורה, מה שאומרת לך זה...
אומרים בחסידות, פסוק שני,
זאת נחמתי ביוני, כי אמרת חכי איתני.
אדם מתבאס בזה, בא הביתה, אשתו מנחמת אותו. זאת נחמתי ביוני, אשתו מנחמת אותו, מעמידה אותו על רגליו,
מעודדת אותו.
פסוק שלישי, הוא הכי חשוב...
כן, זאת, זאת.
כן, כן.
אני אומר לכם, זו תורה שראיתי פעם.
אצל דוד המלך, הוא אומר למיכל,
אשר בחר בי, וכו', וכו', ונכלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי,
ועם המעות אשר אמרתי, עמם היא כבדה. שחלק מהתפקיד, במערכות היחסים בין איש לאישה,
זה שהאישה גם קצת גורמת לבעלה שפלות.
כלומר, הוא איזה איש חשוב, ביג בוס, כל היום קוראים לו כבוד הרב, או שהוא מפקד בצבא.
מגיע הביתה, אני אומר לו, חמור, אתה יכול להוריד את הפח, בבקשה?
כן, הוא עשה, אתה יכול להחליף לו, בבקשה?
הכלים,
שירה אותך. הוא בבית עד הפודל. אה, שירה אותך. לא, זה לא פודל, זה כאילו...
ולכן כתוב שבעם ישראל מנהיג חייב להיות נשוי.
למה?
כי כל היום כבודו, כבודו, קמים, יש לי בבית,
מישהי אחת רואה אותו בגובה העיניים, מחזירה אותו למציאות, מגיע הביתה, חוזר לגודל טבעי, למחרת,
ככה, אם אין לו אישה, גם בבית הוא מתנפח.
אז הוא מתנפח, מתנפח, מתנפח. עוזב, נהיה מנו זה. אשתו ככה, אשתו מרגיעה אותו.
אז אומרים,
חלק מהדברים שמרגיעים זה שאומרים לך, אין מזווגים לאדם אישה, אלא לפי מעשיו.
זה המעשים שלך, מראים לך מול הפנים את המעשים שלך.
ולכן אין להתרעם על דורו, כי הוא בעצמו הגורם.
וזה שמר הוכיח לעצמך,
ואחר כך תוכיח לחברך,
ובזה לתישא עליו חטא, להשליך עליו החטא,
כל הנחשים השרפים האלו.
הלאה. הכל הוא בונה כאן את הדבר.
מי ראוי להוכיח עוד?
אמרנו בהתחלה צריך
לעשות קל וחומר.
אמרנו סליחה. בהתחלה זה לא להוכיח מתוך איזה פרנסה או משהו כזה, אלא להוכיח מתוך אהבה.
אחר כך הוא דיבר על
להוכיח מתוך קל וחומר, להחזיר את זה גם אל עצמי, לעשות קל וחומר. עכשיו הוא אומר ככה.
אמר הוותיקי שלוקי הרב ישראל בעל שם טוב לצדיק אחד בדורו,
שהעם הוכיח לרבים.
ואמר לו, איך אתה יודע להוכיח כשכל ימיך אינך יודע מהחטא וגם אין אתה מעורב עם הבריות שתדע מהחטאים שלהם?
איך אתה יכול להוכיח אם אתה בכלל לא היית בסיטואציה?
אתה יודע מה זה, אתה התנסית פעם בקושי הזה?
התנשאת פעם בקושי הזה? כן, משהו קודם.
אתה יודע, פגשת פעם את המורכבות, אתה יודע איך זה נראה.
אם אתה יודע, אז אפשר לתת תוכך, אבל אם אתה לא יודע, איך תיתן תוכך?
אתה יודע בכלל מה זה תעבור,
אתה יודע מה זה ניסיונות,
אתה יודע מה מדובר.
אתה לא יודע בכלל.
איך אתה יכול להוכיח?
תשמע, כאילו,
זה יצורת חישובות החושים הכי גדולים.
זה המשיח, זה כן,
זה לעבור פה, זה חושך את פני המשפחות,
ומטה, כדי לדעת... כבר ידוע ומפורסם אצל היודעים והמפורסמים שמשיח יהיה בעל תשובה.
ממילא הוא יכיר את כל ה...
כלומר, הוא יצא ממכון מאיר מאיפשהו.
זה ידוע שמשיח יהיה בעל תשובה,
בגלל דוד המלך שהוא בעל תשובה וכו', כן, המשיח יכיר את כל הקשיים ואת כל המצוקות. עכשיו, יש גם גדולי ישראל, כמו הרב קוק, שהעיד על עצמו שהוא כתב את אורות התשובה, והוא הצליח להיכנס לכל הנבחים של החוטאים בלי לחתור, כי יש כאלה מיומנות כזאת.
אבל כן, יהיה לו את ההיכרות הזאת.
נכון, נכון, נכון.
אז איזה מין צדיק זה? צדיק לעצמו?
כל ההגדרה של צדיק...
כל ההגדרה של צדיק, צריך לדעת, ההגדרה של צדיק זה שהוא בשביל אחרים.
זה מה שהפוך אותו לצדיק.
אם זה בשביל עצמו, צדיק הוא לא.
הוא אדם שבונה לעצמו איזה חשבון בנק רוחני כזה, אבל צדיק הוא לא. צדיק זה מי שמוכן למסור את העולם הזה שלו ואת העולם הבא שלו
בשביל אחרים, כמו משה רבנו לדוגמה.
גם את זה הרבי אומר, שיחה ידועה של הרבי,
בשמחת תורה שהתורה הכי הכי מפארת והכי מציינת את המדרגה הגדולה ביותר של משה רבנו בזה שהוא שבר את הלוחות אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות לעיניהם שבר את הלוחות
מה שמשה רבנו ידע מה זה התורה הוא היחיד שידע מה זה התורה ובכל אופן הוא שבר את הלוחות ואף אחד לא הבטיח לו שגם יהיו לוחות אחרים
והוא עשה את הכל כדי שעם ישראל לא ינזק ההגדרה של צדיק זה שהוא כללי
אז אומר כאן הבעל שם טוב איך אתה בכלל יכול להוכיח
אם אתה בכלל לא פוגש את המורכבויות של פרנסה או של תאוות, אתה בכלל לא מכיר את זה.
אז אתה כאילו מהמקום שלך, אתה מוכיח אחרים.
ועכשיו יש כאן כל מיני הערות, וזה מקור שחיפשתי המון המון זמן,
בסדר?
ואני שמח שמצאתי אותו. טוב, אז עכשיו הבנו שמה צריך לעשות,
להוכיח בצורה ראויה וכו', ובכלל הכי טוב ללמד זכות.
מה צריך להוכיח? אז אני רק ללמד זכות.
גם שם צריך זהירות.
תראו מה הוא אומר. בספר מתים מצוותיך,
מיטיב אמונה שביל ג' עוד כב זה לשונו. כמו שאירע פעם אחת בימי מרן הקדוש-עור ישראל בעל שם טוב זיה,
שתלמידיו אחר חצות לילה ישבו וסידרו שבחים על ישראל.
טוב, הם כבר יודעים עם מי יש להם עסק.
הרב שלהם אוהב את ישראל, הבעל שם טוב, או בישראל בעל שם טוב. הוא אוהב את עם ישראל.
מקור חיים זה הערות על בעל שם טוב על התורה.
זה כתבו הערות, הביאו כל מיני...
הבעל שם טוב לא כתב כלום.
הכל זה דברים בעל פה.
אז ליקטו, ואז על הליקוטים הוסיפו עוד ליקוטים, אבל זה הכל שמועות בעל פה.
אז התלמידים כבר יודעים אם יש להם עסק, הבעל שם טוב, הוא לא בדיוק אוהב שהם מלמדים קטגוריה על עם ישראל,
אז אמרו, יאללה, בואו נלמד זכות על עם ישראל. ישבו וסידרו שבחים על ישראל.
הוא מרן בביתו ראה ברוח הקודש
שזה אינו אלא לעשות נחת רוח ליוצר בראשית, אבל לא מלב.
הם לא עושים את זה באמת.
הם עושים את זה כי צריך.
שמענו שהקדוש ברוך הוא אוהב שמלמדים סנגוריה על בניו.
אז נלמד סנגוריה על בניו, אבל זה לא באמת.
אתם מבינים?
כאילו, זה כדי לצאת ידי חובה ממה שהקדוש ברוך הוא אוהב.
וזה עצמו גורם קטרוג.
וגרמו למעלה קטרוג ודין תחת החסד ונחת רוח.
והלך מרן אצלם בעצמו בחרון אף ואמר להם, אתם משבחים לישראל כמו אישה שמשבחת לפני בעלה את בניו,
שיש לו מאישה אחרת,
שהוא לעשות נחת רוח לבעלה,
אבל היא באמת שונאת אותם שנאת מוות.
בסדר?
כאילו, היא...
לבעלה יש ילדים מאישה קודמת, היא שונאת אותם, היא לא רוצה לראות אותם, אבל היא יודעת שבעלה אוהב אותם, אז היא משבחת אותם בפניה,
אבל היא שונאת אותם.
אתם לא אוהבים את עם ישראל באמת, אבל אתם אומרים,
הראש ברוך הוא אוהב אותם,
אז כדי למצוא חן בעיני הקדוש ברוך הוא,
אנחנו נלמד עליהם זכות.
אבל אני ישראל אומר שישראל עם הקודש הם קודש,
טובים, טובים, טובים.
מלאים חסדים ותורה וכל מידות טובות.
והעריך הקדוש בשבח ישראל עד שגרם באמת נחת רוח ותענוג למעלה והמשיך חסדים טובים והשפעות על כל ישראל,
עד כאן לשונו.
כן?
אז בסדר?
אז זה עוד דבר.
אז הכל, וישלח השם את הנחשים הסרפים, הוא קורא את זה שיש כאלה שמדבר העם באלוהים ובמשה. מדברים עם העם, מדברים איתם בענייני אלוהים, בענייני משה, בנחת רוח.
יש כאלה שנחשים סרפים.
אומר הבעיה שלום טוב, אל תתקרב לשם. זו תוכחה גם לא נכונה,
גם הקדוש ברוך הוא לא אוהב אותה, והיא גם לא יעילה.
וראינו לאט לאט איך הוא בנה את התוכחה האמיתית,
שהיא נאמרת מתוך צער, מתוך אמפתיה, מתוך כאב. היא קודם כל משיבה את הדבר אליי פנימה.
איפה אני צריך לתקן? איפה, כל אחד, איפה אני צריך לתקן?
איפה אני יכול לשפר?
היא, כשהיא משבחת, היא משבחת באמת, היא לא מנסה למצוא חן באיזה מין...
אגב, כל מה שכתוב כאן לגבי כלל ישראל גם נכון בתוך הבית, כלפי הילדים, כלפי...
הלאה.
ובספר ילקוט משה בסופו כתב וזה לשונו
מוסר השם בני אל תמאס, היינו מהו מוסר של השם יתברך בני אל תמאס. פירוש אל תמצא פסול בבניי כי כל הפוסל,
כל הפוסל פסול עד כאן לשונו. שמעתם?
מוסר השם בני אל תמאס. איך הוא קורא את זה?
מה המוסר של השם? איזה מוסר הקדוש ברוך הוא נותן לנו?
בני אל תמאס, אל תמצא לי דברים מעושים בבנים שלי, לא מתאים לי. אני לא אוהב שאתה מספר לי דברים לא טובים על הילדים שלי, אומר הקדוש ברוך הוא. אל תספר לי דברים לא טובים עליהם. אני לא רוצה לשמוע, אני רוצה לשמוע דברים טובים.
באמת, אם אני חוזר חזרה לאותו מורה באספת הורים,
אז היו מורים שהייתה להם אומנות. היית מגיע לממשלה, ידעת שאתה על הפנים,
קודם כל היה אומר דברים טובים.
תשמע, זה, זה, קודם כל.
אז הוא אומר, תקשיב, אני גם צריך להגיד את זה כמה דברים טובים, מה זה לא,
אני לא נהנה מזה, ואני לא זה, וגם באמת זה חלק קטן, וצריך להשתפר, וגם היה תמיד אצלם סלסלת סוכריות כזאת,
מחלקים סוכריה ככה. אני זוכר בתור ילד, כיתה, היה איזה מורה,
קח סוכריה, תצאו עם טעם מתוק בפה תמיד.
אתה יוצא עם חוויה מעצימה, אתה באמת רואה שהוא רוצה לטובתך.
ובשבחי בעל שם טוב עמוד פי בית איתה וזה לשמוע, פעם אחת שבת הבעל שם טוב הקדוש בקהילת קדוש אליק,
אצל הפרנס חודש, דשן, זה היה אדם חשוב,
ובשבת במנחה הלך הפרנס חודש לבית הכנסת לשמוע דרשן מדרשן אחד דורח.
טוב, היה דרשן הגיע.
והמתין עליו הבעל שם טוב בסולה שלישית עד שיבוא מבית הכנסת.
ובתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל.
הדרשן מדבר דברים לא טובים.
סיפור בתוך סיפור, אני יכול? זה הרביעי שלי.
לאדמור הזקן היה חסיד שקראו לו רב שמואל מונקאץ'.
הוא היה חסיד, זה היה קצת ל... היה בדחן כזה.
היה עושה כל מיני טריקים.
פעם אחת הגיע דרשן מהסוג הזה שדיבר,
כינס את כל הקהל ונכנס באבי אביהם, אתם זה ואתם לא זה, וכל העם אין שאתם לא עונים, זה גיהנום, בקיצור, נכנס בהם,
היו כולם שם תמימים, יהודים תמימים, בוכים וכל זה.
ורב שמעון כץ, שהוא תלמיד של האדמו״ר הזקן, שהוא תלמיד של הרב אמהגיץ', שהוא תלמיד של הבעל שבטא, הוא כמובן לא אהב את הדבר הזה,
את הדרשן הזה.
זה סיפור שקשור למה שדיברנו בהתחלה,
היו מקבלים אחרי זה כסף על הדרשות.
אז הוא עשה תרגיל.
בלילה הוא למש בגדים של איכה,
לקח גרזן,
ודפק בדלת איפה הדרשן הזה ישן.
פח, פח, ככה דופק. באלימות. הוא גבעל, פותח.
פותח את הדלת, תופס אותו.
אמר לו, באתי להרוג אותך.
הוא אומר לו, למה אתה לא רואה אותי את זה?
הוא אומר, אתה דיברת היום בבית הכנסת?
הוא אומר, כן, שאנחנו צריכים לשפר את המעשים? כן, שאנחנו רואים... כן!
הוא אומר, אני יודע מה הבעיה שלנו. הוא אומר, כל זה קורה כי אין לנו בעיירה קבר של צדיק.
אז הוא אומר, אז מה אתה רוצה? אני אומר, אתה בטוח צדיק.
אז אני אהרוג אותך.
אז יהיה לנו קבר של צדיק, וככה אנחנו נחזור מתשובה.
הוא התחיל להגיד לו, אני לא כזה צדיק בעצם,
גם אני עושה את זה ואת זה ואת זה ואת זה.
אז הוא אמר לו, אז אם ככה, אז למה אמרת לנו?
אז הוא אומר לו, אני מתפרנס מזה, מה אני אעשה?
זה הפרנסה.
שמר אחר.
קיצור, המתין
ותוך כך שמש הדרשן מעלתו על ישראל, ורגז הבעל שם טוב ואמר למשרת שלו שילך ויקרא את הפרנס חודש לביתו.
והקראת את הדרשן הזה. והמשרת הגיע לכמה אנשים שרגז הבעל שם טוב על הדרשן,
וראה הדרשן שהעולם נשמטים אחד-אחד, הוא פסק מלדרוש. פתאום הוא רואה שאין לו אף אחד בדרשה, אין לו קהל.
וביום המחר בא הדרשן לבעל שם טוב ונתן לו שלום,
ושאל אותו מי הוא?
אמר לו אני הדרשן!
למה רגז מעלתו עליי?
קפץ הבעל שם טוב ממקומו וניתזו דמעות מעיניו, כמו מישהו שהרגישו שהעליבו את הילד שלו, כשאתה מדבר על אחרים מישראל,
ואמר, אתה תדבר רע על ישראל?
תדע שבר ישראל שהולך כל היום על יומא דשוקא, הולך כל היום בשוק, ולעת ערב נתחרט ואומר, אוי לי שאעבור זמן ממך, יואו, לא התפלאתי ממך, והולך בבית אחד עם התפלאתי ממך, ואינו יודע מה אומר,
כל התפילה שלו הוא לא מכוון בכלל,
אף על פי כן מזדעזעים שרפים ואופנים מזה עד כאן לשנו.
אתה תוכיח את ישראל, אתה יודע, מה זה בעלתם של ישראל? אז כשאתה מדבר על ישראל, אתה מדבר בכבוד?
זה בנים של אברהם, יצחק ויעקם.
סר הריב, קרחל ולאה.
להגיד עליהם כינויים?
יש כל מיני גידופים, חרפות.
תוכיח, אפשר להוכיח, כדאי להוכיח, אבל איך מוכיחים?
באהבה, בצער, באמון.
זה לא להיות נחשים זרפים.
שנושכים כדי להכאיב, לשרוף.
בהפוך על הפוך
יש ביטוי
על הפסוק לא תיקום ולא תיטור.
אז כתוב, שמעתי שאומרים בשם הבעל שם טוב, ואנחנו רק תורות של בעל שם טוב. ביום הלדה אמרי דן, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר, כנחש אינו תלמיד חכם.
אז הנה, ממש מקור שתלמיד חכם צריך להיות נחש.
אז הוא מסביר,
ולכאורה קשה, הרי כתיב לא תיקום ולא תיטור.
הוא פירש וזל.
אומרים לנחש, ארי טורף ואוכל, זאב דורס ואוכל. אתה, מה הנאה יש לך?
כל מה שאתה אוכל אתה טועם טעם עפר.
ותירוצו אם יישוך הנחש בלא לחש,
אלא אם כן לוחשים לו מלעילה
שימית לאדם זה ואינו עושה כלל להנאתו אל השליחותא דרחמנא. זו עוד אינדיקציה.
אם אתה צריך לתת למישהו את הוכחה ויש לך גרם הנאה מזה,
זה לא שלך.
תלמיד חכם הוא נוקם ונותר כמו מי?
כמו הנחה, אין לו שום טעם מזה, הוא לא נהנה מזה, זה בבחירתו, אולי הוא רוצה,
הוא צריך לתת למישהו את השליחות שלו, אז הוא אומר את זה.
אבל אין לו שום הנאה ושום גשמה,
אתה יודע, תשמע, נכנסתי בו, חבל לך על הזמן,
מה,
עשית ממנו, הדבקתי אותו לקיר, רואה הפנים שלו לבנים, גמרתי אותו, אה, זה,
יותר לא תראה אותו.
אוי ואבוי.
רבותיי, אנחנו מתחילים תקופה,
זה כנראה תקופה ארוכה במצב הציבורי, אנחנו אחרי תקופה ארוכה של שנתיים,
מערכות בחירות, ועם ציניות, ועם רעל, וכו', ועכשיו יש לנו גם,
כנראה עוד תהיה תקופה ארוכה שחלק גדול מהאנשים בעם ישראל
לא יהיו מרוצים ואלו ידברו על אלו. אנחנו לא יכולים להשפיע על כל העולם, אנחנו יכולים להשפיע על כמי שנמצא כאן, למי שרואה את השיעור הזה.
תוכחה אמיתית נעשית מתוך אהבה,
כאב וצער, וקודם כל הולכת פנימה, ואחרי זה הולכת החוצה. ואז היא גם פועלת.
כל שאר הדברים, זה טוב להוצאת קיטור,
זה טוב להוציא אנרגיה, אולי.
זה לא פועל, וזה רק מצייר את הקדוש ברוך הוא ומצייר את השכינה.
זה הכול.
התרחקו מזה,
תביאו דיבורים אמיתיים, אנחנו יכולים ליצור שינוי.
יכולים ליצור שינוי. ואז גם, יש לזה גם יכולת השפעה, ואז גם באמת נוכל להשפיע.
שמעתי מישהו אומר
שהוא יתפלל שרק יהיה להם כישלון ורק יהיה זה.
אני אומר, לא צריך להתפלל שאף יהודי ייכשל, צריך להתפלל שהכול יהיה בהצלחה בעזרת השם, שיהיו דברים טובים, עשו דברים טובים למען עם ישראל, עשו, יהיו להם מחשבות טובות. ואם יהיו דברים לא טובים, לדעת לעמוד על המשמר ולכתוב ולהפגין נגד.
אבל מראש להתפלל שיהודי ייכשל ושאנשים שיש להם אחריות על הכלל ייכשלו, מאיפה המחשבה הזאתי הגיעה?
היום מישהו אמר לי משהו נחמד. אומר לי
מישהו שרוצה ש... כן, כמובן שהממשלה תיפול. אומר לי,
הוא אומר, תשמע, אני לומד גמרא, לא דף יומי, אני לומד גמרא. וזה, בעזרת השם, עד סיום מסכת סנהדרין,
אני מקווה שהממשלה תיפול. הוא לומד מסכת סנהדרין.
אמרתי לו, טוב, איך תעלנו לי בפגיעות או בעיון?
הוא אומר לי, מה, אני לומד דף בבלי ואז גם את הדף הירושלמי וזה וזה. אמרתי לו, איך שאתה יוצא, איך שאתה מדבר, זה שלוש וחצי שנים במסכת סננטרי. יכול להיות שזה ככה?
בסדר? זה דרך יפה להגיד,
לנסח את הציפייה שלך.
אבל
זה ממש מבחן,
מבחן בגרות לכולנו.
ואני אגיד, ובזה אני אסיים.
אחי ורעי, אנחנו בתהליך גאולה.
גם כולם רואים שבשנתיים האחרונות הקדוש ברוך הוא לחץ על הכפתור של הכל ככה.
כחלק מתהליך הגאולה מחזירים לנו פרקים מקולקלים מההיסטוריה הקודמת שלנו כדי שנחווה אותם שוב פעם ונתקן.
את בית ראשון כבר גמרנו לתקן.
אף אחד לא עובד עבודה זרה, ברוך השם, נכון?
אף אחד לא עובד עבודה זרה.
שפיכות דמים, אין מה להשוות למה שהיה שם, תמיד יש שפיכות, אבל
יש מסודר וכולי. וכמובן, גילוי עריות, בסך הכל עם ישראל.
מאמינים במשפחה.
עכשיו אנחנו מתקנים את בית שני.
מה מתקנים?
אהבת חינם. עכשיו, אתה לא יכול לתקן אהבת חינם שכולם רוקדים הורה. אם אני עכשיו עם דביר, מה יש לי לתקן אהבת חינם? אני אוהב אותו, את אורי, אני רק אוהב.
אהבת חינם זה מביאים אותך לקצה,
מביאים אותך לקצה, אתה אומר, אבל לא.
אבל אני אוהב אותך ואתה אח שלי ולכן מהמקום הזה אני אורח אותך.
רק ככה אנחנו נתקן את,
וזה הכל קורה עכשיו.
הממשלה הזאת מושבעת עכשיו בימי תמוז ואב,
שלושת השבועות בימי בין המצרים.
זה מבחן,
לתקן, אנחנו חייבים להצליח.
הקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוח. בזכות הבעל שם טוב,
תורת החסידות, אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
חזק וברוך לכם, חיים וחיים.
3 תגובות
השעורים שלך מעוררי השראה.
נהנתי לשמוע.
נא צרפו את דף המקורות תודה
וואו , איזה שיעור מרומם , מעניין ומחזק ,אהבתי את השילוב בין פרשת השבוע לימנו וההשקפה הנכונה איך לתקן ואיך להוכיח ,תודה ויישר כח