עבודת הנפש לגבות הפרשה ואנחנו בפרשת שלח,
בעזרת השם נקרא בשבת.
פרשת שלח, יש לה
איזה, בגלל שההתחלה שלה היא כל כך דרמטית,
חטא המרגלים,
אז ברגע שנגמר חטא המרגלים וחטא המעפילים וכל זה, אז אנחנו כבר, יש איזו ירידת מתח
ולא שמים לב,
כאילו זה נראה בסוף שככה יש כל מיני נספחים להסכם.
אז אני רוצה היום דווקא לדבר על הפרשיות שחותמות את פרשת שלח ולנסות להבין
איך הן מהוות תיקון לחטא המרגלים.
בעיקר אנחנו נתמקד וניתן דגש
על פרשת ציצית שהיא בעצם פרשת התכלת בציצית.
זה בעצם הפרשה.
החידוש הגדול במצווה זה התכלת.
הוא איתם אותו.
אותו זה את פטיר התכלת.
הלבן מהווה בעצם סוג של רקע לתכלת שעליו.
ללא הלבן היה קשה לראות את התכלת. אבל בואו ננסה להבין את ה...
בסדר?
וכמובן הכל בדרך החסידות והכל בדרך הטוב.
אז יש לנו בעצם שלוש פרשיות הלכתיות
שחותמות את פרשת שלח.
פרשה אחת זוהי פרשת
נסכים, נסכים, כן, כן, כן, נכון.
רגע, רגע, רגע, רגע, חבר'ה, הכל בסדר, אני עליכם, שנייה, כן, הפרשה הראשונה זוהי פרשת נסחי יין,
כלומר, כשמקריבים קורבן צריך
לצרף עליו גם
כמות מסוימת של יין, כל קורבן לפי העניין שלו.
הפרשה אחר כך זו פרשת חלה,
וידבר אדוני אל משה לאמור, דבר אדוני ישראל, ואמרת עליהם בבואכם אל הארץ,
אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באכולכם מלחם הארץ,
תרימו תרומה לאדוני, ראשית הריסותיכם וכולי.
אחר כך יש,
יש פה בעצם ארבע פרשיות, יש פה פרשת פרא עליהם דבר של ציבור,
כן? אם מעיני העדה
תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דיבר אדוני,
אם העדה טועה אז הם מביאים פרא עליהם דבר,
ואחר כך יש את פרשת ציצית, באמצע יש את מקושש, לא נתייחס לזה כרגע,
פרשת ציצית, ופרשת ציצית, כמו שאמרתי לכם, זה לא פרשת ציצית,
זוהי פרשת התכלת בציצית.
התכלת.
דבר את בני... אנחנו קוראים את זה ולא מבינים מה אנחנו קוראים. כל יום אומרים את זה פעמיים, שמואל, ולא מבינים מה אומרים.
אז אני עכשיו אסביר מה אומרים.
דבר את בני ישראל, אמרת להם, עשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. ציצית הכוונה?
ציצית, חוטי צמר, כן? כאלה איזה.
פרק ט״ו, פסוק ל״ח.
ונתנו על ציצית הכנף,
על ציצית הכנף, שזה הלבן הזה, פתיל תכלת.
ומה עכשיו?
והיה לכם כל הדבר הזה לציצית, וראיתם אותו. מי זה אותו?
תפתיל תכלת.
אם זה הציצית זה התכלת וראיתם אותם, כי יש ארבע כאלה, ארבע כנפות,
יש שמונה חוטים, וראיתם אותו זה תפתיל התכלת.
כלומר, כל המצווה זה לראות אותו,
ותכלת דומה לים וכו'. אנחנו ננסה להבין
מה מהות התכלת, אבל גם למה זה מופיע כאן דווקא. למה פרשת הציצית מופיעה כאן דווקא בחתימת
פרשת המרגלים? זה בעצם מה שיעניין אותם,
אבל אנחנו בעצם נתייחס לכל הפרשת כולן.
אז בואו נתחיל.
אני אתחיל דווקא מהפרשה השנייה, בסדר? מפרשת חלה,
אחרי זה נלך ליין, ואז נסיים בתכלת.
פרשת חלה,
אפשר היה לראות אותה כסוג של לעג לרש.
הרי דקה לפני,
הקב' אמר להם, אתם לא תיכנסו לארץ ישראל.
לא תיכנסו.
ואז מה אומר להם? חבר'ה, כשנכנסים לארץ,
עושים הפרשת חלה, מביאים זה.
אז מה זה? לשים מלך על הפצעים, נכון?
אתה יודע, מישהו שהוא לא יכול,
ואז אתה מתחיל לספר לו איזה יופי ומה יהיה.
לא כך.
הקב'-הוא מדבר איתם.
דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה.
עכשיו, יפה, אז אתה... אבל הם הרי לא יבואו.
אומר הקב'-הוא, רגע, שנייה.
ואם הבנים שלכם יגיעו,
אז מה?
זה לא טוב.
אם הבן שלך מגיע לאיזה מקום,
זה לא כאילו אתה הגעת לשם?
בחלק מהמובנים, כשהבן שלך עושה משהו,
אתה שמח אפילו יותר אם אתה היית עושה את זה. יש איזו משהו, תחושה של המשכיות,
של נצח, של משמעות, דווקא כשזה קורה אצל הבן.
אז אומר הקב' הוא, תראו, אני יודע שהבנים שלכם ייכנסו,
אבל תדעו לכם שאני מדבר אליכם כאילו אתם נכנסתם.
למה הוא אומר להם את זה כאן, יונתן?
כי עם ישראל עומד כאן לפני ניסיון גדול מאוד.
הם בעצם,
תדמיינו את זה יחד איתי,
הם הרי יודעים שהם לא ייכנסו לארץ ישראל. כלומר, הם יודעים שארבעים שנה קדימה מעכשיו נגזרו עליהם חיים בעצם ללא משמעות.
פעם בשנה, בתשעה באב, הם יחפרו קברים וייכנסו לתוך הקברים,
וכל פעם חמש עשרה אלף לא יקומו.
מה יכול לגרום לחברה
שהיא נמצאת בכזה מצב לא להתפרק מבפנים ולא להתפורר?
הרי הם אמורים להתפורר, כאילו, ארבעים שנה אנחנו לא הולכים לשום מקום,
אז מה צריך להחמיץ את כל הכאב ראש הזה?
יאללה, באמת תחזור למצרים.
מה שיכול לגרום להם זה תקווה.
אני לא אכנס, אבל הבן שלי ייכנס.
ובשביל שהבן שלי ייכנס, אני מוכן
ללכת 40 שנה,
ללא תכלית, כביכול, עבורו.
כדי לעודד אותם בכיוון הזה, הקב' אומר להם, תדע לך,
כשהבן שלך ייכנס,
כאילו אתה נכנסת.
בן
הוא הברק ראדה אבוה, הבן הוא הרגליים של האבא,
הבן הוא ההמשך של האבא.
אז יוצא שהקדוש ברוך הוא נותן כאן כוח לבני ישראל לשאת את הארבעים שנים הקשות הללו
דרך הבנים.
דרך הבנים.
זה ממש תובנה נפשית עמוקה ליכולת התמודדות עם משבר.
אדם אומר, אני לא, אבל הוא כן.
ובשבילו אני מוכן.
נגיד, אפשר לראות את זה אפילו בדור שלנו, הרבה,
אולי אפילו אצל ההורים שלי, כן, הרבה הורים בדור הקודם שעלו לארץ
ולא הייתה להם את הפריבילגיה ללכת ללמוד.
כי הם היו צריכים לפרנס את עצמם ואת ההורים שלהם ואת המשפחה שהם הקימו.
אבל הדבר שהיה להם הכי חשוב זה שהילד ילמד.
אני לא למדתי, אתה תלמד. וכשהילד, אפשר לראות לפעמים הורים נמצאים כאלה,
נמצאים בסיום תואר ראשון של הבן שלהם, הם זורחים מאושר, כאילו.
ואם הוא הולך עם תמונה, אתה רואה את הבן הזה, הוא עורך דין, הוא רופא, הוא...
יש בדיחה. אתה רואה בדיחות, בועז? בועז, נכון?
אז מספרים שבעוד עשרים שנה נבחר, היום יש לנו בחירות, אולי תהיה פה נסיעה בארץ,
אבל אומרים שבעוד עשרים שנה נבחרה נסיעה בארצות הברית, נסיעה יהודית, גם שם עדיין לא הייתה נסיעה, אולי אנחנו נשיג אותה,
נסיעה יהודית.
טוב, היא נרמת טלפון לאימא שלה ואומרת לה, אימא, נבחרתי לנשיאות ארצות הברית,
והטקס ביום חמישים, את יכולה לבוא, אמרת לה, יום חמישים, מה פתאום, אני מבשלת לשבת וזה, לא, נו אימא, בכל אופן, נסיעה, טוב, טוב, אני אגיע,
שלא תגידי שאני מזניחה אותה.
אז היא מגיעה,
אימא יהודייה,
והבת שלה עולה ל...
איך קוראים לזה באנגלית?
ההשבעה של הנשיא, יש לזה מילה באנגלית, שכחתי אותה.
קונגריישן, משהו כזה, מה?
ערך?
כן.
כן.
ואז האימא למטה אומרת למאבטח,
אתה רואה שם את הבחורה למעלה? אומר לה כן, אח שלה רופא.
זה כל השטויות, נוסעים.
יהודי צריך להיות רופא.
אז כל פנים, בהקשר שלנו, זה נותן להם כוח.
הבנים יגיעו.
והקדוש ברוך הוא מדבר איתם בגוף ראשון.
זה דרך התמודדות.
גם אם אתה לא, אבל הבן שלך כן,
יש לך סוג של גאווה אמיתית.
עכשיו תראו, כשמשהו הוא אמיתי, כשעיקרון הוא אמיתי,
הוא חייב להופיע לא רק ברמת הרעיון הרוחני,
שזה ממש מונח פה, הרעיון,
הוא חייב להופיע גם בהלכה.
רעיון אמיתי ירד עד ההלכה.
העיקרון הזה מופיע בהלכה
בצורה מדהימה.
שימו לב.
איך התבצעה חלוקת הקרקעות
בארץ ישראל?
חלוקת הנחלות,
לכאורה, מה זאת אומרת איך?
מי שנכנס
קיבל כאילו לפי גודל המשפחה וכו'.
לא.
הגמרא במסכת באהבתרא בשניו הגמרא בפרק שמיני בבאהבתרא, פרק יש נוכלין,
מבארת
שחלוקת הארץ
התבצעה לפי יוצאי מצרים ולא לפי הנכנסים אל הארץ. אני אסביר.
נגיד ראובן ושמעון יצאו ממצרים. נגיד שכל מי שנכנס לארץ ישראל מקבל עשרה דונם. זה ההקצבה לאדם, נגיד, בסדר? עשרה דונם, הכוונה שווה ערך.
עשרה דונם בעמק יזרעאל זה שווה ערך ל-30 דונם בנגב, אבל זה כאילו המפתח.
אז נגיד שראובן ושמעון יצאו ממצרים וכל אחד יצטרך לקבל עשרה דונם, בסדר?
יפה. עכשיו, ראובן ושמעון היו בחטא המרגלים,
אז נגזר עליהם מיטה,
בסדר?
לראובן יש שני ילדים ולשמעון יש עשרה ילדים.
הילדים של ראובן ושמעון נכנסים לארץ ישראל.
מה אמרנו המפתח לכל אחד?
עשרה דונם.
אז הם צריכים, אז הילדים של ראובן ושמעון,
הילדים של ראובן צריכים לקבל כל אחד עשרה דונם, זה עשרים דונם, זה שני אחים,
עשרה דונם זה 100. אז יש כאן בסך הכל 120 דונם בפול.
אומר להם משה רבנו, קחו את כל ה-120 דונם האלו,
תעלו את זה דור אחד למעלה לראובן ושמעון,
ראובן ושמעון קיבלו 120 דונם, הם מחלקים את זה ל-2,
60 ו-60.
זה ברור?
זה ברור מה שאמרתי רק?
לא הבנתי. מה אמרת ברור. ההיגיון לא ברור.
יפה. אז הוא בכלל לא הבין גם מה אמרתי, אז אני אחזור על זה עוד פעם.
חוזרים ל... בסדר.
דור הנכנסים לארץ ישראל הוא המפתח לקביעת הזה. אמרנו, כל אחד מקבל עשרה דונם.
אז לראובן יש שני ילדים, אז כל אחד מהם עשרה דונם זה עשרים דונם.
לשמעון יש עשרה ילדים, כל אחד מקבל עשרה דונם זה,
יש להם מאה דונם.
ואז בא משה רבנו ואומר, לא, לא, לא, חבר'ה.
מה שקיבלתם זה הכמות המשפחתית.
החלוקה צריך מה?
לחזור חזרה לדור יוצאי מצרים ולחלק את הארץ לפיהם.
אז יוצא ש-120 דונם קיבלו ראובן ושמעון, מה תהיה החלוקה?
ראובן ושמעון, מה?
חצי חצי, 60-60. אז יוצא שיוצאי מצרים ירשו את הארץ, למה? מה הסיבה?
אתם יודעים מה הסיבה?
הנביא ירמיהו אומר מה הסיבה.
כה אמר ה' זכרתי לך, חסד נעורייך, אהבת כללותייך,
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. הוא מדבר על השנים הללו, והם קיבלו על זה שכר.
חלוקת הארץ הייתה לפיהם.
זה ממש כלי משמעותי בנפש,
איך אתה מתגבר על משבר טוטאלי.
תחשוב קדימה,
תחשוב על הילדים שלך.
גם אם לך לא יהיה ולבן שלך יגיע,
זה נחשב גם כאילו אתה הגעת.
בן מזכה אבא.
בן מזכה אבא.
בתורה שלו, בלימוד שלו, בארץ ישראל שלו, בכל הדברים. בן מזכה אבא. הוא ממשיך אותך.
הבן או הנכד או הנין.
בסדר?
זה פרשת חלה. מתקן את חטא המרגלים.
בסדר?
אתם לא,
ובניכם, ככה הקב'ה אומר,
אתם לא תגיע,
ובניכם, איפה זה היה, ובניכם יורוים במדבר ארבעים שנה, ונשאו את זנותיכם, וכו', והם ייכנסו.
כן, מה אתה רוצה לשאול?
אה, אתה אומר,
הבנתי, אני אענה, אני אענה.
כן, כן.
נכון, אז אני אענה, אני אענה. עכשיו אנחנו באים לנסחים, בסדר?
אני אענה.
אבל כמו שאמרנו, העיקר שלנו כאן זה התכלת.
מה המשמעות,
מה שאני כרגע אומר זה תורה של מי השילוח,
בהרחבות, בתוספת נופך, אבל מי שרוצה לעיין, להסתכל במאה שילוח, זו תורה מקסימה של מאה שילוח.
מה המשמעות שהקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו להוסיף בקורבן יין?
למה הדבר הזה נצרך?
מה?
אפשרות אחת לנתק את השכל.
זו אפשרות כמובן.
מאה השילוח מציע הצעה אחרת.
כשאדם מגיע להתקרב לקדוש ברוך הוא, קורבן זה התקרבות, כן?
מה האנרגיה? מה התחושה?
בחטא המרגלים עלתה טענה
שחוזרת כל הזמן.
עם ישראל מתלונן על הקדוש ברוך הוא. טענה שהיא הולכת ומתפתחת, והטענה היא
למה הוא הוציא אותנו ממצרים?
להעמית אותנו במדבר.
ואחרי זה בצורה מפורשת, בשנאת ה' אלוהינו הוציאנו לעמיתנו במדבר.
ואחרי זה בפרשת קורח
אף לא...
לא, התכוונתי לפסוק אחר. המעט כי אליתנו מארץ זבת חלב ודבש, לעמיתנו במדבר. כלומר, הוצאת אותנו. הפוך.
הקדוש ברוך הוא אומר, אני אביא אתכם לארץ זבת חלב ודבש, הוא לא. הוצאת אותנו מארץ זבת חלב ודבש, לעמיתנו במדבר. תחשבו על הטענה הזאת טיפה לעומק, תחשבו עליה.
בעצם מה הם טוענים? שכל יציאת מצרים והניסים וקריעת ים סוף,
הכל היה כדי להעמית אותם במדבר.
כאילו אתה מרים אותו מישהו,
אתה מרים אותו גבוה כדי להפיל אותו משם.
אתה אומר מישהו, שמע, בוא נקבע פגישה בעזריאלי,
במצפה שם, וזה, נשב...
מרים אותו לעזריאלי כדי לדחוף אותו מהגג.
זו טענה שהיא,
בבסיס של העומד, חוסר אמון עמוק.
חוסר אמון עמוק בין
עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. הטענה אומרת שכאילו אלוהים מחפש אותך. זה הטענה שם. מערכות היחסים בין האדם לבין אלוהים הן מערכות יחסים של כיפופי ידיים וכוח.
ולכן הוא מחפש
לדפוק אותנו. כמו,
יש ישות שנקראת סגן מנהל.
היום כבר לא, היום הכל בית חינוך כמשפחה. כשאני הייתי תלמיד, הייתה ישות
שנקראת סגן מנהל, שהתפקיד שלו בעולם היה מה?
לחפש.
מי איחר, מי הגיע. זה היה ישות כזאת. היו בוחרים לתפקיד הזה אנשים יצוקים מחומר מיוחד.
הם גם תמיד היו סגני, אף אחד לא היו מפחדים להיות מנהל. זה מין תפקיד כזה לכל החיים.
היה לו גם חדר כזה במקום אסטרטגי, שהוא רואה לפה ורואה לשם,
כל הדברים המרוכזים.
סגן המנהל, כאילו זה היה היחס לקדוש ברוך הוא. אומר הקדוש ברוך הוא,
כשאתם באים להתקרב אליי,
הרי לכאורה הקושייה שהקשית, האם יש מזוות מסכים? מה זה עושה כאן? אמרנו לו בספר ויקרא, זה תוספת.
כשאתה שם יין, יין מקרב דעת. אומר הקדוש ברוך הוא, אני כל כך
רוצה שנתקרב.
התכלית היא התקרבות, התכלית היא אהבה, אני אוהב אתכם.
ולכן,
כך אומר מי השילוח,
הוא אומר, בואו נרים כוס לחיים,
כדרכם של אוהבים.
כלומר, התלונות שעלו בחטא המרגלים על ארץ ישראל,
רגע לפני הכניסה, הרי אתם יודעים שאחת הסיבות, לא אחת הסיבות,
הסיבה המרכזית שבכלל הקדוש ברוך הוא התיר למשה רבנו לשלוח מרגלים,
הרי מה צריך לשלוח מרגלים בכלל?
מה אתם, הקדוש ברוך הוא ייתן את הארץ, מה הבעיה?
רק רואה הקדוש ברוך הוא, אני רוצה שיתעמו קצת מטוב הארץ
לפני כן.
עיקר השליחות של המרגלים זה להביא פירות,
לא להביא מידע מודיעיני.
משה רבנו אומר, ולקחתם מפרי הארץ,
וגם זה מה שהם אומרים,
וישובו מתור את הארץ, ויביאו מפרי הארץ, ויאמרו, באנו אל הארץ, וזה פרייה.
והם מביאים פירות מתוקים, תמרים,
ענבים, זה פירות עם סוכר גבוה, עם ישראל לא טעם פירות כבר 300 שנה, 210 שנים.
אז זה כמו שלפני שמתחתנים,
שולחים מתנות מהחתן לכלה, מהכלה לחתן. אז אומר הקדוש ברוך הוא, יאללה, לפני שאתם נכנסים לארץ, בואו תראו איזה מתיקות אני הולך להביא לכם. תראו איזה מתוקה הארץ.
איזה טעים זה.
כל מי שאכל פה פירות מחוץ לארץ יודע שזה פירות בלי טעם, הרבה פעמים.
פה בארץ אתה נותן ביס.
ביס.
כל פרי זה פרי.
ואתם מתהפכים עליי?
אין דבר יותר מעליב, אומר הקדוש ברוך הוא, מאשר מישהו שאוהב אותך ואתה אומר שהוא שונא אותך.
הכל לטובתכם.
כדי לשקם את מערכות היחסים, אומר הקדוש ברוך הוא, תוסיפו גם יין לקורבן.
יין
שותים האוהבים.
זה דרכם של האוהבים.
מהשאלה אנחנו נוסיף שם עוד משהו,
שאומר הקדוש ברוך הוא אומר להם, וגם בואו נרים לחיים על זה שאתם מנוצחים על ידי.
תסכימו להיות מנוצחים.
תסכימו כאילו ללכת, והם מסכימים.
אומרים, אנחנו מרימים לחיים.
טעינו, אנחנו מסכימים להיות מנוצחים על ידך.
אבל כל המהות של תוספת יין
זה להגדיר את מערכות היחסים, דווקא על קורבן. אתה בא להתקרב לקדוש ברוך הוא, מה הכוונה? אני צריך להקים בו קורבן כדי שלא, כמו איוב.
איוב אומר, וואי וואי, תראים, בפתיחת ספר איוב, כתוב שאיוב אחרי כל חג היה מקריב קורבן, למה?
הוא היה אומר,
איוב היה ירא אלוקים.
מה?
אולי הילדים אמרו איזה משהו, לא זה, ואז אלוהים יעניש אותם, אז אני אתן לו איזה קורבן שיעזוב אותי.
זו יראת שמיים קטנה.
קטנה.
זה יראת שמיים שאתה כאילו מפחד שאלוהים מחפש כל הזמן איך לדפוק אותי, אז אני אתן לו איזה קורבן, אני ארגיע אותו.
אבל בסיס מערכות היחסים
בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא זה מערכות יחסים של אהבה.
אברהם מואבי.
אתם יודעים, אדמו״ר הזקן אומר בספר התניא,
הסבר אני לא ראיתי כמוהו.
זה הסבר הכי,
בעיניי הכי מדהים ששמעתי על מצוות אהבת השם. יש לנו מצווה ואהבת את השם אלוהיך.
בועז.
זה ביבי.
אה... רק שנייה אחת.
טוב.
יש לנו מצוות
ואהבת את השם אלוהיך.
כתוב, ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.
אז כולם שואלים איך אפשר לצוות על אהבה.
אפשר לצוות על כבוד, על ירעה,
על... אבל איך אפשר לצוות על אהבה?
נו,
אני מנסה להשתיק ולא מצליח.
סליחה. לא, הדלתי את הפנס, עכשיו השתקתי את זה.
איך אפשר לצוות על אהבה?
אז אומרים, אפשר.
זה עדיין קושייה.
אפשר לצוות על היראה, על הכבוד, אבל על האהבה, איך אפשר לצוות על האהבה?
וחוץ מזה,
שיש פה איזה משהו קצת קשה.
נגיד,
נגיד אם הורים אומרים לילדים שלהם, תאהבו,
אני מצווה עליך לאהוב אותי.
אז היית אומר, ההורה הזה צריך לשלוח אותו לאיזה ייעוץ.
כאילו, מה?
אהבה זה דבר שקורה, נכון? לא מצווים על האהבה. אם מישהו מצווה, אני אומר לך שתאהב אותי,
בדרך כלל זה לא קורה.
אז האדמור הזקן אומר בספר התניא, אומר זה דרך ישר לכל איש להגיע למצווה, הוא אומר מצוות אהבת השם, אגב בגלל זה גם אין מצווה לאהוב את ההורים
כי זה דבר טבעי, זה קורה מאליו
כשניסה לכבד, משהו אחר,
אבל לאהוב.
אומר האדמור הזקן, מצוות אהבת השם
זה מצווה לשים לב כמה הקב' אוהב אותנו,
זה המצווה.
ואז ממילא אתה תאהב אותו.
כלומר שם את הלב כמה הקב' אוהב אותך,
כמה הוא דואג לך,
כמה הוא נתן לך חיים ופרנסה ונתן לך זה, ונתן לך ושגיח עליך ולימד אותך והציל אותך מעצמך אלף פעמים.
אם אדם ישים לב כמה הקדוש בחור אהב אותו,
הוא,
מפני שיש לנו קל, כמה הם הפנים לפנים.
למה ילדים אוהבים את ההורים שלהם, באופן טבעי?
כי ההורים בגיל צעיר השקיעו בילדים והרימו אותם וטיפלו בהם וזה, אז קורה, אהבה נמצאת.
אז אם אדם ישים לב כמה הקדוש בחור אוהב אותו,
האהבה,
האהבה תחזור, תחזור ממנה.
אז זה בעצם העניין של נזקי היין.
אז יש כאן סדר.
קודם כל, לפני כל הציווי וההבטחות, קודם כל בואו נחזיר את האהבה. אם אין אהבה ואין אמון, אז גם אם אני אגיד לכם פחות אתם לא תאמינו,
תגידו, זה כמו בפוליטיקה היום. כל אחד שמבטיח אבטחה,
אז אתה אומר, למה הוא מבטיח לי?
הוא רוצה שאני אגיד לו כן, אז הוא ידפוק אותי.
שמת לב למנגנון שקורה, אף אחד לא מאמין לאף אחד, לפחות בכיוון מסוים.
הוא מבטיח, אם אני אגיד לו כן, הוא יעשה לי ...
קודם כל בואו נחזיר את האמון, בואו נרים כוס לחיים
נכניס לקורבן יין
יין זה משקיעי אוהבים
חוזר האמון, חוזרת האופטימיות
תקשיבו, אתם לא תיכנסו אבל הבנים שלכם ייכנסו
ודרך הבנים שלכם
גם אתם תיכנסו דרכם, נפלא, נכון? בנו אימא משיכ דרכו, תמיד אומרים
מה בדיעבד?
כן, קיבלתם עונש, רק לצריך איזושהי נחמה, שלא איזשהו...
תמיד זה ככה.
תמיד זה ככה.
ואז יוצא לפעמים שהחטא הוא מעמיק את הקשר.
אתה יודע,
כשהכל בסדר, אז הכל בסדר. אבל עכשיו יש איזה משבר,
אז כמו שיש משבר מכאן, אז צריך להעמיק את האהבה משם.
וגם הם מגיבים באהבת יתר. תראה,
ללכת 40 שנה,
כשאתה יודע שאין לך שום תכלית ממשית מהדבר הזה,
אתה יודע למה זה דומה?
איש ואישה נשואים.
אז בסדר, הם מסורים אחד לשני, אבל קשר נישואין יש בו גם הרבה מאוד רווחים.
אתה גם מרוויח, כי נעים להיות ביחד, ונעים להיות נשואים,
וכל אחד מביא את החלק שלו, והבית.
פתאום, לא עלינו, לא על אף אחד מעם ישראל,
מישהו מבני הזוג נהיה חולה.
הוא מפסיק לתפקד.
עכשיו צריך לטפל בו.
לא שנה, לא שנה, 40 שנה.
אתה רק מטפל, ולא יהיה לך מזה כלום חזרה.
אז זה ודאי טרגדיה מצד אחד.
מצד שני, ברור לך
שרמת המסירות, הקשר והאהבה היא אחרת לחלוטין. מתגלה פה איזה עומק באהבה שלא היה יכול להתגלות בחיים רגילים.
זה מה שקורה כאן.
ואז הגענו לפרשת
ציצית ותכלת.
אני אגיד על זה כמה משפטים, אנחנו הארכנו היום בחבורה לכל מצוות התכלת, אני אגיד על זה משפט וחצי רק לחבר,
אבל אז אני ארצה לנסות להבין כאן במסגרת השיעור שלנו מדוע פרשת תכלת בציצית היא מגיבה לחטא המרגלים,
בסדר?
אנחנו זוכים לחיות בדור שבו מצוות התכלת חודשה,
התגלתה,
פתיל התכלת התגלה, התגלה הצבע.
צריך לדעת שתכלת זה חומר ולא צבע,
בסדר?
מה שהופך את זה למאוד מאוד מורכב. אם זה צבע,
אז מה הבעיה לעשות תכלת? תלך לטמבור,
תקנה תכלת ותצבע כמה שאתה רוצה,
אבל תכלת זה חומר,
כמו שכתוב בתורה,
בפרשת תרומה,
נכון?
וזאת התרומה שתיקחו מאיתם, זהב, הכסף ונחושת, הוא תכלת וארגמן. זהב זה חומר.
כסף זה חומר, נחושת זה חומר, גם תכלת זה חומר. מה זה חומר? איזה חומר זה?
דם של חילזון מסוים שממנו מפיקים
צבע שקוראים לו על שם החומר.
בסדר? יפה. לכן זה הופך את זה למאוד מאוד...
כן.
זה סיפור ארוך, איך גילו את התכלת? אנחנו לא נספר אותו כרגע כאן.
אבל בואו נשאל רגע את השאלה הבסיסית,
למה התורה מצווה אותנו על התכלת? מה הסיבה?
אז יש לזה שלוש סיבות.
שלוש סיבות.
הסיבה הראשונה,
התכלת
בעת העתיקה
היה מצרך יותר יקר מזהב.
יותר יקר מזהב.
מדוע,
יונתן,
בעת העתיקה שלו, תחשבו על עת שבה אין הפקת צבעים בצורה סינתטית.
אין את זה. אז מפיקים צבעים רק מהטבע.
אז איזה צבעים יש לך שאתה יכול להפיק מהטבע?
מהצומח בעיקר. איזה צבעים יהיו אצלך?
יהיה לך אדום, אם תיקח אדמה, או דם,
ירוק, מעלים, שחור, מפחם, אלה הצבעים.
זה מנעד הצבעים.
פתאום נכנס מישהו בדלת של הבית,
בבית מדרש, והוא לבוש גלימה תכלת.
לא ראית בחיים צבע כזה בבגד. ראית אותו בשמיים,
ראית אותו בים, לא ראית את זה על בן אדם.
אתה אומר לו, וואו,
מאיפה יש לך את זה?
סוד.
אתה חייב לגנות לי.
ששש. סודי. אני מוכן לשלם לך.
דבר איתי.
עד היום.
אומרים במוצאי שבת, המבדיל בין קודש לחול,
חטאתנו הוא ימחול,
זרנו וכספנו ירבה, כחול, זה היה כחולים, 200.
לא, לא 100, לא 50, הרבה כחולים שיהיה.
בסדר?
אז זה, מאיפה יש לך? תשלם לי. אה, אני חייב כזה בגד.
אתה יודע, גם מי שהולך עם בגד כזה, יש לו מראה אלוהי,
מראה מלאכי כזה, הוא בא מהשמיים.
מחיר התכלת בעת העתיקה היה יקר ממחיר הזהב,
כי הוא היה סודי
היה קשה להפיק אותו מאוד, הוא היה נדיר.
כי התכלת זה הצבע היחיד שמופק מהחי,
מהחילזון.
בעולם שבו אין בלוני צלילה ואין משקפות ואין כלום,
זה קשה מאוד לצות את החילזונות הללו, צריך לחכות שיהיה גאות ושפל ולהגיע לקרקעית ולזהות אותם ולהוציא אותם, זה נדיר.
אז זה משהו נדיר.
לכן עם התכלת הלכו בעיקר ממלכים.
זה היה בד ששמור,
בעם ישראל זה היה אצל הכהן הגדול,
ובאומות העולם זה היה אצל המלכים,
אני אומר כאן בסוגריים, אחת הסיבות לאלמותה של התכלת, מהמרחב, יש שתי סיבות מרכזיות. הסיבה האחת היא שהרומאים, כשהם נהיו אימפריה, הם הוציאו צו
שגזר גזר דין מוות על כל אדם שילך עם תכלת או ייצר תכלת
והוא לא חלק מהשלטון הרומאי. תוגות,
תכלת וארגמן, הלכו רק הסנטורים וכל אלה, ומי שייצר, כיוון שהתכלת הייתה דבר מאוד מאוד יקר,
אז גם עשו על ייצור פרטי של תכלת.
ברגע שגם הגיעה האפשרות לייצר צבעים סינתטיים, אז
אתה לא תייצר צבע מאוד מאוד יקר, אם אתה יכול לקחת אותו בזול.
אז בעצם הפסיקו לייצר את זה, וככה נשכחה המסורת גם.
אז קודם כל זה בגד מאוד מאוד יקר.
מאוד יקר.
מה המשמעות של כל יהודי שהולך עם בגד כזה יקר?
מה הוא אומר לעצמו?
מה אני?
בן של מלך.
אני לא סתם את זה, אני בן של מלך.
אני הולך עם תכלת, יש לי תכלת.
התורה צוותה.
הקב' אומר לו, אתה בן של מלך.
אתה תיקח את החוט היקר הזה, תשים אותו עליך, אתה לא יודע מי אתה.
אני אספר לך מי אתה, אתה בן של מלך.
טוב,
זה חשוב מאוד.
זה טעם אחד.
טעם שני,
חוט התכלת
מזכיר מעמד
קריטי בעם ישראל, והוא מעמד הר סיני.
בסדר?
למה הוא מזכיר את מעמד הר סיני?
מן הטעם הפשוט.
מה?
אומר דני,
כשכתוב במעמד הר סיני בפרשת משפטים,
שעם ישראל היו למטה והסתכלו למעלה, ומה הם ראו? הם ראו, ותחת רגליו
ראו את כיסא הכבוד. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לתואר.
עצם השמיים לתואר, זה אגב הרמב״ם, בכך שהוא מתאר את התכלת, הוא משתמש בפסוקים הללו.
התכלת היא כעין השמיים לתואר.
אז הם רואים את כיסא הכבוד,
כיסא הכבוד זה הנהגת הבורא יתברך בעולם,
והם רואים שזה מורכב מתכלת מובהקת או כלבנת הספיר,
ספיר זה כחול ולבנת זה לבן, וכשאתה לוקח כחול ולבן, יצא לך תכלת בעצם.
מערבב אותם.
אני אקח את הפסוק בצורה הכי מדויקת, נועם.
אתה מקבל ממני שירות אישי, נועם, שירות קונסייר.
עד הבית, מה שנקרא.
ויחזו,
איפה זה?
תודה.
ויאמר על משה באהרון ונדב אביו וישבים מסגלי ישראל, ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר.
בסדר?
אז אתה מסתכל על התכלת, אתה נזכר.
מתי פעם האחרונה ראיתי תכלת ולבן? מתי זה היה?
מעמד הר סיני.
עכשיו, יותר מזה.
כשמשה רבנו ירד עם הלוחות מהר סיני,
הלוחות, כתוב שהן היו עשויים מסנפרנון.
סנפירנון זה יהלום שקוף.
אז הלוחות הן בצבע יהלום שקוף,
האותיות הן חקוקות בלוחות.
אז באיזה צבע האותיות?
הן היו באוויר. אז מה אתה רואה מאחוריהם?
תכלת.
יוצא שהלוחות זה לבן עם אותיות בצבע תכלת.
ככה זה יוצא.
אבן, אבל האבן הייתה לבנה.
לא, מסנפירוב זה אבן יהלום.
אז הלוחות הם...
אתה רואה את האותיות בצבע תכלת.
חשבו על זה, בעצם הדגל של מדינת ישראל, כחול ולבן, הוא בעצם הלוחות. צבע הלוחות, הברית.
כחול ולבן, או תכלת ולבן, זה הצבעים של...
לבן זה הצבע של זבולון, וכחול תכלת זה הצבע של יששכר.
זה מדבר על החיבור המופלא בין קודש לחול.
על השותפות הזאת, בין קודש לחול.
בשבטים, בשוהם.
האבן של זבולון זה יהלום, והאבן של יששכר זה ספיר.
יש ארבעה טורי אבן.
נופך, ספיר ויהלום, תרשי שוהם וישפה,
לשם שבו ואחלמה,
אודם פידדהו ברקת.
לא יודע אם אמרתי את זה לפי הסדר.
אז האבן של זבולון זה יהלום, לבנה, האבן של יששכר זה ספיר כחולה.
יוסף זה שוהם, שחור.
אז זה טעם שני כבר.
אבל הטעם השלישי, לדעתי, הוא הטעם המרכזי, והוא זה שגם מגיב לחטא המרגלים.
מהו חטא המרגלים בעומק?
אז יש לנו
את מה שכתוב בפרשת שלח,
יש את מה שכתוב בפרשת דברים,
אבל יש
גם,
יש פה מקראות גדולות מאחוריך?
מה?
יש גם פסוק אחד זה גם תורה או רק תנ״ך?
תורה כן ואולי כלי יקר יש פה כלי יקר
בוא נראה לי יש פה כלי יקר
אני צריך כלי יקר
יש פירוש כלי יקר מדהים על תחילת ספר דברים
שהוא מסביר
את חטא המרגלים
אני אגיד אותו בעל פה
זה כלי יקר על הפסוק
בתחילת ספר דברים
אדוני אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמור,
רב לכם שבט בהר הזה.
תנו ושאו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו.
אז הכלי יקר מסביר את חטא המרגלים ואומר ככה.
בתוך המרכיב של תורה יש
רצועה שנקראת לימוד תורה.
היא רצועה חשובה מאוד.
בלי לימוד אתה לא יודע כלום, מה לעשות.
אבל חזק כבר אמרו גדול תלמוד שנביא לידי מעשה.
המטרה בלימוד תורה בסוף זה מה?
זה לממש את הרצון האלוקי בארץ.
לדעת בארץ דרכך.
אומר הכלי יקר,
אולי אני כן אצליח לפתוח את זה כאן, בואו נראה.
זה כזה כלי יקר, חשוב לקרוא אותו.
בואו נראה אם הוא ייתן לי,
בואו נראה אם הוא ייתן לי.
אולי, ניתן לו להסתובב.
אומר הכלי יקר,
הפסוק הזה הוא תוכחה של משה רבנו לעם ישראל.
הוא אומר, אתם רציתם להישאר למרגלות הר סיני,
מקום לימוד תורה בלבד, כי
בהר סיני זה היה הכולל הכי טוב בעולם, כולל מאות סיני.
הרב זה הרב המובחר מכולם, זה משה רבנו.
המלגה המובטחת כל יום זה מן שיורד לך על הפתח של האוהל,
ורק לומדים תורה.
אבל אומר הקדוש ברוך הוא, התכלית הייתה
אדוני אלוהינו דיבר אלינו בחרב לאמור,
רב לכם שבט בהר הזה.
מספיק!
פנו, וסעו, ובאו לכם לאן? הר האמורי ולכל שכניו אל הארץ. הוא אומר מקום קיום המצוות,
ולא רק לימוד תורה,
מקום המימוש הוא קורא מקום,
בדיוק, ושאו, תודה רבה הזכרת לי, שאו אל עצמות מקור חומר שלכם,
ככה הוא אומר, תודה, הזכרת לי את זה, היה צריך לקרוא את זה מן הראוי,
אבל לא הכנתי את זה, כן תראו את הכלי יקר,
איזה חומה, איזה חומה, תצילו,
לא שם אין כלי יקר, אבל יש פה תורת חיים מאחורה אולי,
טוב, מי שיצליח על האינטרנט לא עולה כאן, לא רצו,
בדיוק!
חטא המרגלים היה, חלק מחטא היה שאנחנו רוצים רק ללמוד תורה, מה רעים ללמוד תורה?
אומר הקב' ברוך הוא, לא, לא, לא, לא הבנתם, לא הבנתם את כל הסיפור של, לא הבנתם.
אני,
אני,
כן,
ופה יש כלי יקר, וואי,
אם אתה עכשיו הצלת אותנו, אתה,
כבודו מכיר את הכלי יקר הזה בעל פה, ואני חושב שאתה צודק,
שצריך להכיר את הכלי יקר הזה בעל פה. רבותיי,
אני אקרא לכם עכשיו את לשון הכלי יקר, זה כלי יקר מדהים.
אומר הכלי יקר
רב לכם שבט בהר הזה פנו ושאו לכם זאת הוכחה ראשונה
על שהאנשים שנאו את הארץ הכלי יקר אומר בפרשה אצלנו נשלח לך אנשים
שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבויוני אם אתה שואל את דעתי כדאי לך לשלוח נשים
כי הן אוהבות את הארץ
חבבות בנות צלופחד אבל לפי דעתך שאתה חושב תשלח אנשים ונראה מה יקרה
אז הוא אומר אנשים
כשהאנשים שנאו את הארץ ונתיישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ
מקום מיוחד לקיום המצוות.
ורב לכם ומלשון רב לכם בני לוי.
תוכחה.
כלומר, המעט הוא המרד והמעל הזה,
מעילה ומרד,
כי רב הוא באמת לכם עניין שבט ישיבה של קבע בהר הזה. מספיק! לשבת בהר ורק ללמוד תורה.
פנו!
הסבו פניכם אל הארץ וסעו אל עצמות מקור שלכם,
כי משם נוצר חומר של אדם הראשון,
כדרך שאמר לאברהם, לך לך.
לכו אל מקום החומר, ושם תממשו את התורה.
מה זה שלח לבה?
שנייה.
אז מה יוצא שמה זה התורה?
התורה זה מפגש בין החיים לבין רצון השם.
אם אתה רק לומד תורה ואין חיים, אז גם אין תורה.
בסדר?
זה ברור? התורה היא, וככל שיש יותר חיים,
יהיה יותר תורה.
אז כדי לבטא את העיקרון הזה, את העיקרון ה...
את התכלית הזאתי, זה התכלית. מה התכלית?
מה, לשבת ללמוד תורה רק כל היום? לא, התכלית היא לממש המציאות,
תזעק רצון השם, בכלכלה, בצבא, במדינה, בביטחון. כל דבר יהיה לפי רצון השם מתברך. לפי הכלים שנתנו לנו,
סנהדרין, מלוכה, נבואה, כהונה, חסד, משפט, בפרט, בכלל.
אי אפשר לעשות את זה בלי ארץ, אי אפשר לעשות את זה בלי מדינה.
כדי להזכיר לנו אבי אל כל הזמן את התכלית,
אומר הקדוש ברוך הוא, בואו נייצר משוואה.
ניקח משהו שמבטא את שיא עוצמות החיים,
שיא העוצמות של החיים,
נחבר אותו אל האור של התורה. אור זה תמיד משמעות. מה נברא ביום האחד?
לא ביום הראשון, ביום האחד נברא האור.
חז'ל אומרים, נברא הסוד, נבראה המשמעות,
ונייצר מזה איזה כלי מסוים שזה יזכיר לנו.
שימו לב כרגע לדבר הבא.
לדעתי זה הפלא של התכלת.
חז'ל אומרים,
שחז״ל אומרים,
הקב' בראה את העולם, הוא ברא את העולם בעוצמות אדירות. בני אדם חיים 900 שנה, 700 שנה, חשבו על זה, עכשיו אמרו לך תחיה 900 שנה, אתה אומר, מתי אני אצא לפנסיה?
מתי אני אבוא ללמוד תורה במכון מאיר בגיל 800?
חיו 900 שנה והיה להם כוחות חיים ל-900 שנה, זה לא שהם הוגררו רגליים מגיל 100.
כל זה קורה עד המבול.
במבול הקב' ברוך הוא מוריד את כל העוצמות של העולם. כמו שאנחנו רואים בצורה מפורשת על בני אדם שהגילאים מתחילים לרדת,
מ-900 ל-700 ל-600, עד שאני מגיע לאברהם, וכבר נהיה 170, 180,
ומשה ראינו כבר 120. לא רק בני האדם יורדים, כל עוצמות החיים יורדות.
בעלי החיים הענקי, הכול יורד.
החיים על פני כדור הארץ,
העוצמה שלהם מאוד מאוד הוחלשה,
כי העוצמות הראשוניות התפרעו יותר מדי.
אבל חז'ל אומרים
שהמבול לא היה בים.
כלומר, אם אתה רוצה לטעום, איך הייתה נראית הבריאה המקורית,
מה תעשה בועז?
כן, מה היו העוצמות של הבריאה המקורית? אתה רוצה לראות איך זה היה נראה.
מה צריך לעשות?
אוטובוס,
תחנה מרכזית ירושלים, לאילת,
יורד
בריף הדולפינים,
מדבר עם, איך קראו לו? המדריך שלי?
שבתאי נראה לי?
סוחר,
בלון חמצן, שנונקל וכל זה, סנפירים, קורס צלילה, יורד,
מוריד את הראש לים סוף,
מה קרה?
מה זה הצבעים?
מה זה הצורות?
מה קורה כאן? מה נסגר? מישהו פה התפרע?
אצל הצוללנים יש בדיחה, כאילו, דיבור של צוללנים, אתם מכירים?
אז כשאלוהים ברא את העולם הוא השתמש בצבעים והוא צבע את הכל
ואז בסוף כל מה שנשאר לו הוא שפך לים סוף.
אבל זה החוויה.
אתה מוריד את הראש,
אתה לא מאמין, מישהו כאן התפרע, צבעים שאתה לא רואה אותם.
סגול שאי אפשר לתאר אותו עם ירוק, דגים, גם בצורות שונות, והמשחק של האור והשמש.
בים יש יותר כמות בעלי חיים מביבשה,
בים יש גם את בעל החיים הגדול ביותר שאין כמותו ביבשה, זה הלווייתן. איזה לווייתן?
כחול אסת נפיר, 30 מטר אורך, ענק.
בים, הטופוגרפיה של הים עמוקה יותר ודרמת יותר מאשר הטופוגרפיה על היבשה.
הים הוא עמוק יותר מאשר המקום הכי גבוה על פני כדור הארץ.
האוקיינוס מגיע לעשרת אלפים מטר עומק וכן על זה הדרך.
חוויית החיים בים היא עוצמתית בצורה בלתי רגילה.
אומר הקב' הוא הולך לים.
שנאמר, איך אמר איש האיריבו? לים, כן?
לך לים.
נכון, נוער.
אז...
לך לים!
תיקח משם בעל חיים.
בעל חיים, עכשיו, כשאתה רוצה לדבר על אנרגיית חיים,
בגוף האדם אפילו, או בבעלי חיים, אז תמיד ידברו על מה? על דם.
כי הדם הוא הנפש.
הדם זה תמצית החיים. אז תלך אל העוצמות החיים, זה הים.
קח משם בעל חיים ותמצה ממנו את הדם. וזוכרים שהגדרנו שהתכלת היא חומר ולא צבע.
כלומר, זה צריך להיות דווקא הדם של החילזון,
אז זה חיים בריבוע.
זה דם שהוא תמצית החיים מתוך מקום שהוא עוצמות החיים,
וכאן מגיע הפלא הגדול.
פתחו סוגריים,
בתוך תהליכי החיפוש אחר התכלת,
בשלושים שנים האחרונות, ארבעים שנים האחרונות,
בעקבות הדוקטורט של הרב הרצוג שזיהה את החילזון שממנו מפיקים את התכלת,
בתור ארגמון כקוצים, נעשו ניסיונות להפיק את הצבע מהארגמון.
ולא הצליחו, הרב הרצוג לא הצליח.
יצא לו צהוב.
אז הוא אמר, אין מה לעשות, תכלת זה תכלת, אז זה כנראה לא הארגמון.
אחריו קם הרב אליהו טבגר,
והוא אמר, הרב הרצוג כל כך צודק בדוקטורט שלו,
פשוט כנראה אנחנו לא יודעים איך לצבוע.
משהו בתהליך אנחנו לא יודעים.
והוא הולך בצד חלזונות ומנסה לצבוע, אגב, זה מסריח חבל הזמן,
אז הוא הביא את זה הביתה, ואשתו כמעט...
בקיצור, בסוף מה שהוא עשה, הוא הלך,
הוא הבין שצריך כאן מישהו מקצועי, הוא הלך למכללת שנקר בחולון,
שם יש מחלקה לחקר צבעים,
נתן שם איזה דוקטור אוטו אלסנר, קוראים לו,
הביא לו, אמר לו, תקשיב, מזה פעם היו צובעים תכלת.
תגלה לי איך עושים את זה,
תחקור את זה.
הוא עשה כל מיני, בסוף הוא הגיע אליו.
אז זה אותו אלסנר הזה שהוא מדען, נעשה פה, נעשה שם, כי זה ברור שלא מהדם, אלא צריך לייבש את הדם, הפוך אותו לאבקה וכל מיני תמיסות כאלה ואחרות, וגם צריך בסוף שהתכלת תהיה מהחומר של הדם ולא מאיזה דברים שהוספת.
והוא גם לא מצליח.
הוא כל פעם צובע, יוצא לו צהוב, צהוב, צהוב, צהוב.
פעם אחת הוא צובע גזע הצמר בתוך התמיסה,
והוא היה צריך לצאת מהמשרד שלו, הוא השאיר את זה על השולחן,
יצא, כשהוא חזר, הוא נדהם.
הוא רואה שגזת הצמר צבועה חלק ממנה בארגמן מרהיב יפה, סגול, עמוק כזה,
וחלק בתכלת מרהיב.
התגלה סוד התכלת.
כדי שהתכלת תהפוך לתכלת,
צריך לקחת את הגיזה שטבלת אותה בחומר ולחשוף אותה לאור השמש.
ואז מתחולל שם תהליך שנקרא בכימיה חימצון חיזור,
חלק מהמולקולות,
אני לא כזה מבין בכימיה, אבל הברום מתנדף,
מתנדף ואז פשוט נוצר שם מצב שאם אתה חושף את זה לאור השמש
זמן קצר זה נהיה ארגמן אם אתה נותן עוד טיפה זמן זה נהיה תכלת
התגלס עוד התכלת ומאז התחילו לייצר את התכלת בצורה
בצורה מסחרית.
אז תבינו אני חוזר למשוואה קח משהו מהים שזה עוצמות החיים
דם מהים שזה חיים בריבוע תחשוף את זה לאור מה זה אור
ביטוי של מה זה אורייתא התורה המשמעות
וזה ייתן לך את התכלית.
התכלית היא לא לשבת למרגלות הר סיני וללמוד תורה.
התכלית היא לפגוש את החיים בכל העוצמות שלהם, הכלכליות, הצבאיות,
ואת החיים האלה לחשוף לאור שניתן לנו מהר סיני,
כי אנחנו גם זוכים דרך התכלת את מה?
את הר סיני, ולדעת שאנחנו בני מלאכים שמסוגלים להוריד את מלכותא דה עראה למלכותא דה רקיע למלכותא דה ערא, כל שלושת המשמעויות.
וזה מגיב לאחת המרגלים,
כי המרגלים רצו להישאר רק בלימוד תורה,
לא רצו לממש את זה,
לפי הכלי היקר.
אז החוט הקטן הזה שעליו המצווה, אמרנו, ראיתם אותו וזכרתם, הלבן הוא הרקע לתכלת בעצם.
ולא סתם, הגמרא אומרת במסכת שבת, במסכת ברכות,
שכשאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ולהיות עובד השם,
אחד הסימנים, בבוקר, אז אחד הסימנים, מה הם?
מי שיבחין בין
תכלת ללבן או בין תכלת לקרטיב, החלוקת שם במשנה.
זה הסימן. אתה יודע לראות את התכלת,
אתה יודע לזהות את התכלית שלך,
התכלית היא לחבר את החיים אל התורה.
והחיבור הזה, זה רצון השם יתברך.
ראה נתתי לפניכם את החיים ואת המוות.
התורה נקראת חיים, תורת חיים.
תורת חיים אם אין חיים.
חז״ל אומרים, מיום שחבב בית המקדש אין על הקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ד' אמות זה ביטוי לרשות היחיד או לקבר.
התורה היא צמצמה רק לרשות היחיד, כשרות, שבת, אבל התורה היא הרבה יותר מרשות היחיד.
התורה היא סדר כל העולמות.
ככל שהחיים שלך גדלים, התורה גדלה.
התכלת מזכירה לנו את זה באופן ההפקה שלה.
כך חיים,
אל תיקח לי איזה חיים ככה דרדלה פה מהיבשה.
לך לים, שם החיים נשארו בעוצמתם המקורית,
תמצה מהם את הדם, ואת זה תחשוף לאור.
האור שנברא ביום האחד הוא בעצם המשמעות,
וייצא לך צבע שיזכיר לך את התכלית.
גם יזכיר לך את מתן תורה, את מעמד הר סיני, גם את הצבעים של יששכר וזבולון,
גם את העבודה שאתה בן מלך, וכאן צריך להיות מלכותא דארא, כן, מלכותא דרקיע,
להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל המעשים,
ועם זה תלך.
לכן פרשת ציצית, פרשת תכלת,
נאמרת לדעתי כתגובה
ברורה לחטא המרגלים, ואני רק רוצה להגיד שבאמת,
באמת,
אני חושב שלשים תכלת היום, לדעתי זה, אני חושב שזו מצווה מהתורה ולא יודע איך אפשר להתעלם מהדבר הזה.
כל פנים לפחות ללמוד את הסוגיה ומי שלא שם שיבין למה הוא לא שם.
אבל אני חייב לספר לכם את החוויה, גם אחרי זה ראיתי שהרב חנן פורת
כתב על זה בספר שלו.
הוא תיאר את החוויה במעט מן האור של הפרשה הזאת.
הוא תיאר את החוויה, מה קרה לו כשהוא התחיל לשים תכלת.
כאילו שהוא הרגיש, אני כל כך הזדהיתי עם הדברים שהוא כותב שם.
ברגע שאתה שם תכלת בציצית,
אתה מרגיש ש...
לא יודע, זה משהו...
משהו התמלא. כאילו, המצווה פתאום קיבלה את המילוי שלה.
כאילו היית בלבן, היית בעמדת המתנה, ועכשיו זה...
עכשיו זה זה זה, זה הדבר, זה התכלית.
שנזכה לזה. מי רוצה לשאול שאלה? כן.
יש עדיין בעיה עם זה שהפשרה עם המציאות.
העתיד לבוא המתוקן,
לא נהרוג כדי לקבל משהו. כן, א', אני מסכים איתך. ב', מה שאתה אומר...
מה שאתה אומר, זה דווקא דבר מאוד בעניין, כי הגמרא אומרת
שהחילזון צריך ליטול ממנו את הבלוטה כשהוא חי.
ככה הגמרא אומרת. כלומר, כאילו זה סוג של התחברות למה שאתה אומר, אל תהרוג אותו ואז תיקח, הוא צריך להיות חי.
עכשיו, זה ידוע,
אם אני מתחבר רגע לדברים שלך,
זה שאנחנו אוכלים בשר זה גרוע מאוד,
ללא ספק,
וזה ברור שלעתיד לבוא זה כנראה יתבטל,
למי שמודאג מה יהיה עם הסטייקים שאני אוהב,
במעבדות המתקדמות ביותר, עובדים על זה.
שיהיה בשר סינתטי מתאי גזע, מזה.
אתה תקבל סטייק, מה שאתה רוצה, סינטה וזה, הכל סבבה. יש כאלה שגומרים שזה גם פרווה.
אז בכלל, זה קפה אחרי זה, שותה כוס קפה.
אבל תשים לב שבפרשת בראשית,
לפני שהותרה אכילת בשר, לנוח,
לאדם הראשון הותרה אכילת דגים.
נכון? אני צודק או שאני טעיתי?
וגם כל דגי הים בידכם ניתנו.
ראו, ראו.
מה, מה?
לא סליחה צודק, לא לא כן
פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשו ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה ועומסת על הארץ.
מה?
ירק עשב נתתי לכם לאוכלה.
לגבי דגים אני חושב שזה מחלוקת.
לגבי ירדו בדגת הים ובעוף השמיים.
הפסוק הזה נאמר גם את כל דגי הים, זה נאמר באמת אצל נח.
כל פנים יש
משמעות
שדגים בגלל שרמת החיים שלהם,
רמת הנפש שלהם היא פחותה מבעלי חיים,
כי אנחנו יודעים שהם לא צריכים שחיטה וכו',
זה גם מה שמשה רבנו אומר בפרשה הקודמת.
הצאן ובקר יישחט להם, גם את כל דגי הים יאסף
ונתתי להם. אז כאילו יש איזה,
יש איזה, בוא נאמר ככה, בלקיחת חיים מבעלי חיים בים יש פחות
דרמה או פחות צער, כי רמת החיות שלהם היא פחותה.
יכול להיות שלעתיד לבוא,
יהיה לנו תכלת אולי מהצומח או אינדיגו,
אבל זה ודאי למטרה נעלה.
כן, כן, כן.
שנזכה בעזרת השם לזכור את התכלית, חזקו ואמצו.
תגובה אחת
היכן דף המקורות?