בפעם הקודמת ראינו את המהלך שעשתה רות בהדרכתה של נעמי
כדי לעודד את בועז
לקחת אחריות
עליה
ולא להשאיר אותה רק ללקט צעורים, אלא טיפה הרחבנו בכל מושג הייבום בתנ״ך,
שהוא מושג הרבה יותר רחב מהייבום ההלכתי שהתורה מצווה עליו
ומחייבת אותו.
המושג היבום בעצם כולל לקיחת אחריות של ראש המשפחה
על החלקים
שהחיים לא יאירו להם פנים, התעלמנו או דברים מן הסוג הזה. ראש המשפחה לוקח שם אחריות, מחתנים אותם, לא משאירים אותם
בשולי הדרך. וכאן זו הסיטואציה בעצם.
אלא מה? שכמכשול בדרך, בסיטואציה הזאת, עומדת העובדה
שרותי מואביה, נכון?
ראינו בפעם הקודמת שבעצם למעשה מה שרות ניסתה לעשות בהדרכתה של נעמי זה לפתות את בועז
מעין מה שדיברנו
ראיתי בעצם שיש כאן גלגול של הסיפור של יהודה
יהודה ותמר, נכון? אתם איתי?
יהודה ותמר, ו... אבל כאן בועז
מתקן את הסיפור הזה ועוצר לפני ואומר לה, את צודקת,
אני טעיתי,
לא לקחתי אחריות,
שיבחתי אותך מאוד,
אבל לא מילאתי את התפקיד שלי כראש המשפחה.
חז״ל מוסיפים לזה גם את העובדה שבועז עבר איזה טרגדיה אישית,
לכן הוא לכן אולן בלילה לבד,
אשתו מתה וגם ילדיו מתו, שזה גם כן שוב פעם מאוד מאוד מזכיר את מה שעבר ליהודה.
אבל אם אצל יהודה כתוצאה מהדבר הזה הייתה איזושהי נפילה וקריסה והוא הולך לזונה ומפקיר את זרעו, כן?
משם הוא עולה בתשובה גדולה, אבל אצל בועז הוא עוצר לפני.
כלומר,
בן בן בנו של פרץ
חוזר חזרה לסיטואציה של הסבא ואומר, אני אעצור לפני, אני אתחתן איתך,
עדת משה וישראל, בצורה גלויה, אבל קודם כל חייבים לברר את הסוגיה של
האם אפשר לגייר אותך.
ובזה בעצם עוסק פרק ד', בואו נקרא כמה פסוקים
בפרק ד',
ומנהל נלך טיפה פנימה.
ובועז
עלה השער, בישב שם, והנה הגו... אולי כמה פסוקים...
כן, בסדר.
ראינו שנעמי אומרת
שהוא יעמוד בהבטחה שלו.
ובועז עלה השער,
וישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז, ויאמר, סורה שבה פה פלוני אלמוני ויסר וישב.
וייקח עשרה אנשים מזקני העיר, ויאמר, שבו פה וישבו.
ויאמר לגואל, חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך,
מכרה נעמי השבה משדה מואב.
ואני אמרתי, אגלה אוזנך לאמור,
קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי,
אם תגאל גאל, ואם לא יגאל,
זולתך לגאול ואנוכי אחריך ויאמר אנוכי אגאל.
אני תכף אסביר את הפסוקים.
ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומעט רות המואבייה אשת המת
קנית, יש פה קריא וכתיב, אנחנו אומרים קנית אבל כתוב קניתי,
להקים שם המת על נחלתו.
ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי
פן אשחית את נחלתי, גאה לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול.
וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה,
לקיים כל דבר שעל אף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל.
ויאמר הגואל לבועז, קנה לך וישלוף נעלו.
ויאמר בועז לזקנים ולכל העם, עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכילנו מחלון מיד נעמי, וגם את רות המואבייה,
אשת מחלון,
קניתי לו לאישה להקים שם מת על נחלתו,
ולא ייכרת שם מת מעמכיו ומשער מקומו, עדים אתם היום.
טוב, נעצור כאן.
איך? גאולה. גאולה.
מעל עשר פעמים מופיע כאן השורש הזה.
גאל, גאול, גואל, אני גאול, זו המילה המרכזית.
עכשיו, יכולתם להגיד, זו קצת מילה,
קצת מילה גדולה להשתמש בה על סוגיה שהיא סוגיה, בסך הכול סוגיה פרטית, כאילו יש כאן איזה אישה.
אבל זה עיקרון שהוא חוזר על עצמו בתנ״ך
בהרבה מאוד מקומות,
שלפני שאנחנו נפתחים לאירוע כללי,
אתה נבחן על אותו דבר, אבל בקטן.
בסדר?
זה ברור?
יש כאילו הפרומו.
יש הסיפור הקטן והסיפור הגדול.
לפני שמשה רבנו יגאל את עם ישראל ויוציא אותם ממצרים, מה צריך לקרות?
הוא צריך לגאול את עצמו ולהוציא את עצמו ממצרים.
צריך להכריע הכרעה ולהכות את המצרי ולברוח והוא צריך לצאת להוציא ממצרים.
לפני שדמיד המלך הוא יכול להיות רועה של הצאן של עם ישראל, הוא צריך להיות בעצמו רועה צאן.
אז בוחנים את האדם בסיפור קטן, בלי שהוא ידע גם.
ואם הוא עובר את המבחן של הסיפור הקטן,
הוא ממשיך הלאה
אל הסיפור הגדול.
אל הסיפור הגדול. הוא בעצם לא יודע שכל זה הייתה הכנה ותשתית.
ולכן המילה החוזרת על עצמה כאן זה גאולה.
עכשיו, יש כאן דמות
בפרק הזה שנקראת פלוני אלמוני, כלומר אנחנו לא יודעים איך קוראים לו.
איפה כתוב?
אם יגלך טוב, יגאל. אם יגלך טוב, יגאל. יפה.
זו דרשה כמובן, בסדר?
וכאן קוראים לו פלוני אלמוני.
בואו נחבר את שתי השמות האלו.
פלוני אלמוני, קודם כל זו אמירה של המגילה,
אני מוחק את השם שלו.
יש פה אדם שאומר על עצמו,
אני לא יכול להיות גואל.
מעיד על עצמו.
נכון? לא אוכל לגאול.
למה?
מה הסיבה?
כי הוא טוב.
כלומר,
הוא מתעסק רק בדברים שהם טובים, אבל לא מורכבים.
זה טוב או רע? אם זה טוב, אני הולך. אם זה מורכב,
כלומר, יש בזה ספק,
כלומר, יש בזה אולי איזה זה, אני מעדיף שלא.
אז המגילה כאן אומרת כאן אמירה מאוד משמעותית. אם אתה לא מוכן להתמודד עם סוגיות מורכבות, לא תוכל להיות גואל. הגאולה היא אירוע מורכב.
מי שרוצה שהכול יהיה כמו בסיפורי האפיות הטובות,
או כמו סוגה ספרותית שבה תמיד הטובים מנצחים והרעים, המציאות היא לא כזאת.
המציאות היא מורכבת, המציאות היא מסובכת,
במציאות יש צדדים של אור, צדדים של חושך.
ככה זה מבריאת העולם ועד הגאולה האחרונה. תמיד יש מורכבויות.
אם אתה מוכן להיכנס לתוך המורכבות, תוכל להיות גואל. אם אתה לא מוכן להיכנס לתוך המורכבות, לא תהיה גואל.
ולכן, מוחקים אותו.
פלוני-אלמוני,
זה הדמות הכי מפוספסת בתנ״ך.
אדם שיכול היה להיות הסבא של מלך המשיח,
אנחנו אפילו לא יודעים איך קוראים לו.
לא יודעים מי זה.
כאילו, כמו הסגן של בר-כוכבא כזה, כמו מי שהיה...
מה?
זה מורכב.
כן, בסדר. אצלו זה
יותר פשוט יותר. כן, אז יפה אמרת, אז הוא לא מתאים.
עכשיו, הוא מתנגד.
למה הוא מתנגד?
אז בועז, רק בשביל ההיררכיה, האיש הזה, פלוני-אלמוני, טוב ואלי מלך,
ואבא של בועז הם אחים.
אז הוא בעצם דוד של בועז.
אלימלך מת, כנראה גם אבא של בועז מת, ולכן בועז הוא זה. אז בועז אומר, קודם כל יש
זכות קדימה לדוד שלי. אז הוא בא לו, תקשיב.
אתה מכיר את הסוגיה? אתה זוכר את האח שלך אלימלך? כן. אתה זוכר שהוא הלך לחוץ לארץ? כן.
כשהוא הלך, הוא מכר את הנחלות שלו, את השדה שלו.
עכשיו אשתו חזרה, האלמנה, נעמי,
היא חזרה. אנחנו רוצים לעזור לה להשתקם.
אנחנו רוצים לגאול את השדה.
לכל אדם מישראל יש לו תמיד זכות לגאול את שדות אבותיו. בכסף, הוא קונה את זה, אבל מי שנמצא בשדה לא יכול לסרב לעסקה, הוא חייב למכור לו אותו חזרה.
אז בואו נשקם את המשפחה. הוא אומר, זו בוודאי מטרה ראויה לשקם את המשפחה,
לשקם את נעמי, אני מוכן.
כמה יעלה, אני קונה את השדה,
ואז נקנה את השדה, נעשה שם פועלים, מהרווחים נפרנס את נעמי.
ואז אומר לו בועז, פרט קטן, שכחתי לציין לך,
נעמי לא הגיעה לבד.
היא הגיעה עם הקלה שלה,
עם רות.
וכשאתה לוקח את העסקה הזאת,
אז אתה לוקח גם אחריות על רות.
או אתה תתחתן איתה,
או מישהו מילדיך,
הרווקים, יתחתן איתה.
לא נוכל להשאיר אותה אלמנה.
מה?
לא חייב רווקים.
זה חוץ מהעסקה הזאת.
כן.
קראנו את זה אבל שמעת בפרשה.
ובנוסף לכך גם לקחת בעיה,
זה גם עוד בעיה.
לזה קוראים,
בדיוק לזה קוראים גאולה, אתה הולך להשקיע כסף, בכבוד.
אתה הולך להשקיע כסף כדי לגנות מדינה ולהביא לפה את כל העולים שיהיה להם גם בעיות, וכן, זה גאולה, בדיוק.
זה המרכיב של גאולה.
אז, בסדר?
אז אומרים לו, תקשיב, יש פה עוד עניין, יש פה עוד אירוע, יש פה את רות המואבייה,
אנחנו לוקחים גם עליה אחריות.
מה אומר טוב?
עד פה.
אתם שמים לב שיש פה גם את המרכיב של הייבום וחליצה עם הנעל, נכון? זה הכל סביב הדבר הזה. אני אומרת, שמע, עד פה, עד פה.
כשדיברת איתי על השדה, זה אני מוכן, לתמוך כלכלית בנעמי, אני מוכן.
אבל אתה עכשיו רוצה שאני אכניס לתוך הבית שלי מישהי שהיא מורכבת,
מבחינת הייחוס שלה.
ותכף נבין מה בועז עשה. בועז אומר, שמע, אני התרתי אותה, אני ביררתי את הסוגיה והיא מותרת לבוא בקרא.
זה גלת או לא גלת?
גלת או לא גלת? אתם יודעים מה זה גלת?
בלי זה, מה?
זה לא גלת.
גלת זה לא, אתה עשית כאן זה, זה התרת, אני יודע, היתר, היתר. אני לא רוצה היתרים. בטח לא בדבר כזה, שזה ייחוס.
לא רוצה.
אמירה, עמדה.
אנחנו רואים שהמגילה אומרת,
יש מקום לעמדה כזאת,
אבל מעמדה כזאת לא יכול להיות שאתה משיח,
הגואל.
הגואל יוצא מעמדה שלא מפחדת ממורכבויות ולא מחפש רק גלת.
מי שחיפש רק גלאט כנראה לא יצטרף להקמתה של מדינת ישראל, כי זה לא גלאט.
לא הקימו את מדינת ישראל, אמנם הרצל היה לו זקן מאוד רבני ונכבד,
אבל זה מורכב,
אירוע מורכב, חלק קראו בשם השם, חלק לא קראו בשם השם, חלק התנגדו לשם השם.
אתה אומר, תשמע, הרב מימון שהיה
מחותמי מגילת העצמאות והיה כולו להט של עשייה למען כלל ישראל, הוא ראה, אתה אומר,
אנחנו מוצאים את המכנה המשותף, כולנו רוצים לבנות את עם ישראל בארצו, קדימה, נחבר, ועם הזמן הדברים יסתדרו. אבל היו כאלה שאמרו, כיוון שזה לא על טהרת הקודש, אז אי אפשר.
בועז אומר לו, הטאטאז עתידה, אני לוקח, כמו שאומרים ב...
נכון?
איך?
אני לוקח, כמו בטיסה.
מה?
תשים לב, תשים לב, שאלת את שאלת השאלות.
שים לב לקריא בהכתיב.
פה אומר בועז, ביום קנותך השדה מיד נעמי, ואת רות המואבייה אשת המת, יש פה קריב וכתיב.
אנחנו קוראים קנית, אבל כתוב קניתי.
באמת בועז רוצה בעצמו.
הוא אומר, אני רוצה את רות. אני הבנתי איזה מעלה יש בה, אני חייב, לפי סדר ההלכה, ההיררכיה, להציע לו לפניי.
אבל אני רוצה בעצמי.
הוא לא מציע לו את זה כדי להתחמק, אתם מכירים?
שיש כאלה שמציעים מה שנקרא בכבוד, כדי ש...
אתם מכירים את זה?
יש יישובים שמחפשים רב, יישובים, מושבים, קהילות,
אז מקימים ועדה, אבל יש שתי סוגי ועדות. יש ועדה לחיפוש רב
ויש ועדה למציאת רב. זה שתי ועדות שונות.
ועדות לחיפוש רב קיימות עשרות שנים.
משיכות לחפש...
ועדה למציאת רב,
זה משהו אחר כבר.
אז תלוי איזה ועדה אתה מקים.
אז בועז רוצה, בועז רוצה. טוב,
בואו נחזור חזרה ללג אחד אחור, וננסה רגע לדבר על המורכבות
שבירות המואבי. בשבוע שעבר, אתם זוכרים,
סיימנו במורכבות. מה אמרנו? יש מורכבות. למה? מה כתוב במורכבות?
מה כתוב בתורה? לא יבוא עמוני ומואבי בקהל אדוני,
גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל אדוני עד עולם.
והתורה גם מפרטת, היא מסבירה למה. על דבר שלא קידמו אתכם הם בלחם ובמים.
אז מה עשה בועז? הוא עשה לימוד, הוא דרש. הוא אמר, כשכתוב בתורה מואבי, הכוונה מואבי זכר ולא מואבייה נקבה.
התורה כותבת מואבי, הכוונה בן לאומה המואבייה. מואבי, שם כולל, ובתוכם זכרים ונקבות. כמו שם מצרי, זה שם כולל, וכמו שם עמלקי, וכולם, מה פתאום החלוקה הזאת?
אבל אמרנו, אז זו קושייה אחת על בועז. אבל קושייה שנייה,
שאלנו, מה התורה מתפוצצת על מואב? מה קרה?
הם כאלה רשעים?
לא קידמו אותנו בלחם ובמים, לא היו נחמדים.
לא היו נחמדים.
בשביל זה אתה לא יכול לקבל אותו, צחור את אשר עשה לך, זה, הוא לא יכול לבוא עד עולם. עמלקי יכול, שהרגו אותנו בדרך,
עשו לנו מארב בדרך מצטיימצרים. מצרי יכול,
שזרקו אותנו לאור,
כן?
ורק המואבים, שלא מואבים כוס מים, עליהם התורה מתפוצצת.
זה כמו שתגיד בדור שלנו שבריטי, אנגלי, לא יכול להתגייר אף פעם, כי הם לא נתנו לנו לעלות לארץ,
עשו לנו בעיות וחסמו את שערי העלייה, אבל גרמני יכול.
אין פה פרופורציה.
אה?
לא, אבל לאחר...
בגלל הגילוי הרעיון שהמצאר באומה, אז מער. אז בואו נראה.
בואו נראה. אז בואו נראה. יפה.
אז בואו נראה.
תשאל שאלה שלישית.
נוגע בדבר. ולכן, מכיוון שהוא נוגע בדבר,
הוא ביקש מרות שתצא בלי שיראו אותה כדי לא לזהם את הדיון והוא כונס עשרה אנשים.
הוא דן איתם, אתה רואה?
כונס עשרה אנשים מזקני העיר, שהוא פה, הוא כנס בית דין. הוא מציע את זה בפני בית הדין, ובין הדין מכריעים.
בואו ננסה רגע להבין מה קורה.
אז יפה העיר כבודו, שבעצם הסוגיה הזאת היא סוגיה הרבה הרבה יותר מורכבת. מהי הסוגיה המורכבת?
בספר בראשית,
בפרשת ויירא,
מתארת התורה, אתם מוזמנים לדלג לשם גם,
מתארת התורה את השמדתה
של העיר סדום.
סדום מושמדת, למה?
מה הסיבה שנגזר גזר דין על סדום שהיא תושמד?
אין שם חסד.
מקומות בלי חסד בתנ״ך מאבדים את זכות הקיום שלהם.
פשוט מאבדים.
סדום,
נינווה,
חזרו בתשובה אחר כך.
כל מה שמקיים את העולם זה חסד. ירושלים גם. כן, כן. כל מה שמקיים את העולם זה חסד.
ומכיוון שהמקומות האלה הם נעדרי חסד, הם
מאבדים את זכות הקיום שלהם.
אגב, זו משנה ממסכת אבות.
פרק חמישי, אני קראנו אותה.
מה המשנה אומרת? האומר שלי שלי ושלך שלך.
האומר שלי שלי ושלך שלי, מה זה?
שלי שלי ושלך שלי, מה זה?
לא, לא, לא. האומר שלי שלי ושלך שלי זה רשע.
האומר שלי שלך
ושלך שלך זה צדיק.
האומר שלי שלי ושלך שלך, מה אומרת המשנה?
זו מידה בינונית, ויש אומרים זה מידת סדום.
אז מה זאת אומרת?
תחליט מה זה.
אם זה מידה בינונית זה לגיטימי.
אם זה מידת סדום זה ממש לא לגיטימי.
זה קצת מחלוקת מהקצה אל הקצה.
אז אומרים בעלי המוסר,
האומר שלי, שלי ושלך, שלך זה לגיטימי.
אבל אם יש אומרים, אם כולם אומרים ככה, זה סדום.
אתה לא יכול לקיים מקום שבו כל אחד דואג רק לעצמו.
חייב שבכל מקום יהיו קצת אנשים שדואגים יותר.
כי אם כולם אומרים את זה,
אז זה נהיה סדום.
אי אפשר לקיים בניין
בלי שחלק מהדיירים מוכנים להיות ועד בית, ואז הם נותנים יותר.
אם,
לא צריך שכולם יהיו ועד בית,
אבל אם אף אחד לא מוכן להיות בעד בית, יהיה פה סדום.
כל אחד דואג לעצמו.
בסדר?
אז המקום הזה נרחב. טוב, מהמקום הזה נמלט לוט.
לוט נמלט עם שתי בנותיו.
זה נושא ארוך,
מה היה עם לוט ולמה הוא עבר לסדום.
אולי, אם יהיה לנו זמן בהמשך,
בואו נתמקד באירוע של סדום.
לוט בורח עם שתי בנותיו,
והם רצים ומסתתרים באיזושהי מערה.
ואז
כתוב כך,
פרק יט,
פסוק ל', בספר בראשית.
ויעלות מצוהר וישב בהר ושתי בנותיו עמו, כי ירא לשבת בצוהר
וישב במערה ושתי בנותיו.
ותאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן
ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. זאת אומרת, הן היו בטוחות שמה קרה?
העולם נחרב. הקב' ברוך הוא איפס את העולם. זה מה שהם ראו,
לא היה אז פייסבוק.
הם ראו את כל כיכר הירדן,
כל איזור, בקעת ים המלח שהייתה אז, ים המלח היה ים של מים מתוקים, אז
המקום עשיר בחקלאות ובזה, הכול
עולה באש.
אז הם בטוחים שכל העולם...
אז מה היא אומרת?
לך נשקה את אבינו יין ונשכבה עימו ונחייה מאבינו זרע.
צריך להציל את המצב.
כמו שבבריאת העולם קין עם מי התחתן?
נכון טוב.
זו הייתה הברירה, נכון?
אז עכשיו הייתה לנו ברירה,
נכון שכבר מאז האנושות התקדמה,
וזה נעשה, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לחיות מאבינו זרע.
ותשכנע תביאיין יין בלילה ההוא, ותבוא הבכירה ותשכב את אביה, ולא ידע בשכבה ובקומה. הוא לא ידע,
שיקרו אותו.
ומחרת, ותמר הבכירה הצעירה, הן שכבתי ימש את אבי, נשכנו יין גם הלילה,
ובואי שכבי עמו, ונחיה מאבינו זרע.
ותשכנע גם בלילה ההוא את אביין יין,
ותקום הצעירה, ותשכב עמו,
ולא ידע בשכבה ובקומה.
כן, אותו דבר.
וטהרנה שתי בנות לוט מאביהן.
עכשיו, מי הייתה היוזמת?
מי הייתה הפעילה פה?
מאביה. הבכירה.
מתנהלת הבכירה בין מה תקרא שמו מואב, הוא אבי מואב עד היום.
זאת אומרת, היא גם לא מסתירה את זה, היא לא מתביישת.
והצעירה גם היא ילדה בן, מה תקרא את שמו בן עמי,
הוא אבי בני עמון עד היום.
זה המעשה.
עכשיו,
מה זה המעשה הזה?
האם המעשה הזה הוא מעשה אצילי?
נשגב
של שתי בנות
שבטוחות שכל גורל האנושות
תלוי בהן.
ולמרות המחיר הנפשי הכבד שיש למעשה מן הסוג הזה,
הן מוכנות
לשים נפשן בכפה, משהו כזה,
כדי להמשיך את הקיום האנושי.
ואז, וואו, מעשה מדהים.
או שזה מעשה של גילוי עריות.
מעשים של גילוי עריות מהסוג הזה. הילדים שנולדים עם מעשים מן הסוג הזה, יש להם רק תואר אחד, ממזרים.
מה המעשה הזה?
איך אפשר
לאמוד אותו מבחינה מוסרית?
והתשובה היא,
אי אפשר.
לא יודעים,
מעשה מורכב.
רק אני יכול להגיד לכם שמיד אחר כך כתוב אצל אברהם אבינו שהוא מתרחק מלוט.
וייסע משם אברהם ארצה הנגב,
למה הוא נסע? יצא כל הלוט, זה בעל בנותיו.
לא כדאי להיות בשכנותו.
זה גורם איזשהו ריחוק.
אבל באמת, מהו המעשה? אנחנו לא יודעים.
יש רק, שנייה, יש רק דרך אחת
לבדוק את זה,
וזה התוצאות.
כלומר,
אם המעשה הזה הוא מעשה של חסד עצום,
הילדים האלה שנולדו, הם נולדו כתוצאה מעשה של חסד עצום, חסד הכוונה,
חסד זה השפעה, זה לקיים את ה... אז שתי בנות שהחליטו שגורל האנושות תלוי בהן והן הולכות ומקיימות האנושות,
אנחנו נצפה לראות בילדים נטייה בתכונות לחסד,
כי זה המקור שממנו הם הגיעו.
לעומת זאת, אם המעשה הזה הוא מעשה חצוף
של גילוי עריות,
אנחנו נצפה לראות בילדים נטייה לחוצפה ולעזות ולהפך חסד.
מין
מבחן כזה, רטרואקטיבי.
עכשיו, זה לא באמת נפקא מיניה לאף אחד, כרגע,
האנושות מתגלגלת והדברים קורים.
אה... לא נראה לי שזה קשור. לא קשור.
אמ...
אבל
זה אנשים מתגלגלת, והיו אומרים הרבה מאוד דברים, ועם ישראל יורד למצרים, וכולי וכולי וכולי.
אמ... אבל לקראת הכניסה של עם ישראל לארצו,
לארץ ישראל, הגיע הזמן
לברר את הסוגיה הזאת.
כי אנחנו הולכים להיכנס לארץ ישראל, ויש לנו שכנים,
ואתה רוצה לברר מה מערכות היחסים עם השכנים שלך, אם השכנים שלך הם ראויים,
ו... טוב, אני אולי אגיד על זה משפט אחד,
יש לנו איזו מחויבות, לזרעו של אברהם ישנה מחויבות מסוימת לזרעו של לוט.
למה?
א' במשפחה, לוט הוא אחיין של אברהם. ממי?
מהרן. מה קרה להרן?
לפי חז״ל, הרן מסר את הנפש.
כשזרקו את אברהם לכבשן, אברהם ניצל והרן לא.
אז אברהם לוקח אחריות על לוט,
האחיין שלו, כי אבא שלו נהרג על קידוש השם. יש איזו מחויבות כלשהי.
צריך שייווצר איזה חיבור.
ובאמת, לכאורה התכנון היה שיצחק
יתחתן עם אחת מבנות לוט.
אבל אם לוט היה ממתין בסבלנות,
אז זה מה שהיה קורה, אבל לוט לא הייתה לו סבלנות להמתין, כי לאברהם אין ילדים, אז הוא עזב את אברהם והלך לסדום,
וכאילו ההזדמנות פוספסה.
אבל כל הזדמנות שפוספסה ממתינה לאיזשהו זמן שהיא תסגור מעגל. אז יש לנו איזו מחויבות לבני לוט. צריך לברך את הסוגיה הזאת. מה עושה משה רבנו?
הוא מכין מצב אופטימלי.
מצב
האופטימלי הכי הכי קל בעולם,
שיהיה מאוד מאוד קל להיעתר על הבקשה.
מה הוא אומר לבני מואב? כשאנחנו,
תנסו רגע לדמיין את המפה,
עם ישראל מגיעים לארץ ישראל בשנה ה-40,
הם מגיעים לארץ ישראל מהחלק המזרחי של ים המלח.
בסדר? עכשיו, אם הם ייתנו לך אישור ללכת לאורך שפת ים המלח, אתה מקצר את הדרך בהרבה.
נמצאים שם עמון ומואב, בעיקר מואב.
אם הם יסרבו לעבור, אתה צריך לעשות היקוף, להקיף את כל הדבר הזה,
היא עיקוף ארוך.
שולח משה רבנו שליחים, זה כתוב גם בספר דברים וגם בספר במדבר, שולח משה רבנו שליחים אל מואב ואל עמון, בעיקר אל מואב, אומר להם, חבר'ה,
תנו לי לעבור.
מה ההצעה?
תראו, אני הולך בדרך ישרה.
בדרך, בדרך אלך, לא ניטה ימין ושמאל.
אוכל בכסף תשבירני ואכלתי,
נכון?
ומים תיתן לי ושתתי. כאילו, אני קונה את ה... למרות שיש לי אוכל משל עצמי, מן וכל זה, אני לא משתמש באוכל שלי, אני קונה מכם אוכל.
יש לכם עסקה יותר משתלמת מזאת?
אין לכם עסקה יותר משתלמת. כאילו, מה, אתה נותן לי רק לעבור.
אין לי שאיפות,
אין לי אספירציות של כיבוש,
אין לי זה. אני כל היום אה ממך את ה... זהו.
יש אצל חסידי ברסלב, יש קבוצה
שחפצה שיעלו את העצמות של רבי נחמן לארץ.
יש להם כזה גרפיטי, רואים כזה חסיד ברסלב עומד ככה,
ולמטה כתוב let my rabies go.
זה לא יהיה,
לא יהיה, מעולם לעולם לא יהיה.
למה?
אלה שגרים באומן, שזו עיירה נידחת כזאת, האוקראינים, נפל להם בצד זהב
שלושים אלף יהודים בראש השנה מגיעים לפני, מגיעים אחרי, צימרים, בתי מלון, אוכל, הסעות, כל העולם שם הם מפרנסים חצי זה
תשכח מזה, מה פתאום, אני אוותר?
לא יהיה
ראש ממשלת אוקראינה היום הוא יהודי
הנשיא יהודי, סליחה
שניהם יהודים
בסדר, בדרך כלל יש מקום לצפות לאנטישמיות
בשלב הבא.
אז זה מה שמשה רבנו אומר להם.
תנו לי לעבור. כלומר, הוא מבקש להם טובה, אבל זה טובה הכי לייט בעולם. לא צריך להתאמץ.
מצד אחד. מצד שני, אם אתה מסרב לדבר כזה, מה זה אומר?
מה התגובה שלהם?
לא.
תוסלי מהעיניים.
אל תעבור. פן בחרב יצא לקראתך.
איך זה יכול להיות?
אם המעשה שממנו נולדתם הוא מעשה של חסד,
הייתם אמורים להיעתר לבקשה כל כך פשוטה. לא ביקשו מכאן איזה חסד דרמטי, זה חסד קל.
הסירוב שלהם, הם לא יודעים,
אבל הסירוב של מואב לתת לעם ישראל,
עכשיו, מי זה עם ישראל?
קודם כל זה קרובי משפחה שלכם,
זה הבנים של אברהם.
דבר שני, זה אומה נרדפת, זה עבדים משוחררים,
זה עם עייף, שרידי חרב,
יגעים.
הם ביקשו ממכם את הבקשה הכי מינימלית רק לעבור, וגם ישלמו לכם כסף.
זו הבקשה הכי הומניטרית בעולם, בסדר? אין דבר יותר הומניטרי מן הבקשה הזאת.
הכי הומניטרי בעולם, הכי בסיסי בעולם, הכי
מבקשים פליטי מלחמת העולם השנייה, פליטי השואה, מבקשים מהבריטים מאה אלף
סרטיפיקטים ליהודים ששרדו את השואה ונמצאים במחנות הכורים בגרמניה,
ורוצים רק ללכת לארץ ישראל.
לא, עוד קבלו מאה אלף.
זה היה המספר בשנות 45'. מאה אלף.
הכי הומניטרי בעולם.
מה אומרים אוהב?
לא.
ואז משה רבנו אומר, הבנתי.
הבנתי.
אז יש לי משהו להגיד לכם.
אני עכשיו רוצה לקרוא, בפעם הקודמת עשיתי כאן תרגיל.
זה מופיע, מה שאמרתי לכם, גם בפרשת חוקת, הבקשה, וגם בפרשת דברים.
אבל תראו, בפרשת כי תצא,
כשמשה רבנו
אוסר את
בני מואב, זה פרק כג בספר דברים,
אומר ככה,
הפסוק הראשון,
תראו את ההקבלה המלאה.
לא יבוא ממזר ביקהל אדוני גם דור עשירי לא יבוא לו ביקהל אדוני.
לא יבוא עמוני ומואבי ביקהל אדוני,
גם דור עשירי לא יבוא להם ביקהל אדוני עד עולם. מה אתם למדים? למה?
ממזר, ממזר, ממזר.
למה אתה אומר שהם ממזרים?
תשובה,
על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים,
ואשר שכר עליך את בלעם בן בלעור מפתור ארמנא רעים לקלליך.
כלומר,
זה שהם לא קיבלו אותנו בלחם ובמים זה לא הסיבה, אלא זה הסימן.
זה הסימן.
בגלל שהם שכרו את בלעם לקלל אותנו, זה לא הסיבה,
זה הסימן. מי מקלל? מי מדבר בחציפות?
ממזר.
מי לא מוכן לעשות שום חסד?
מישהו כאילו... אז הוא אומר, המעשים שלהם הוכיחו שהשורש שלהם הוא שורש מעוות ומקולל.
ולכן הם לא יכולים לבוא. לא בגלל שלא קידמו אתכם בלחם ובמן, אלא בגלל שהם ממזרים, וזה הקבלה בפסוקים.
ההקדמה, הכותרת, זה לא יבוא ממזר, ותדע לך שהם ממזרים.
איך קוראים לך?
עכשיו אני ואלון לפני השיעור דיברנו בינינו שכל פעם שאני עושה עם הכוס הוא שואל את השאלה שמעבירה אותנו לשלב הבא של השיעור. זה תיאום בינינו וכל שיעור יש למישהו כזה.
עכשיו כשבועז
רואה את רות
ומה רות עושה?
איזה מעשה רות עושה?
חסד רגיל?
מעבר?
איך שלום יקר לי בחיה אומר?
ניציס גוואלד, כן?
אקסטראורדינרי!
חסד מטורף!
הוא אומר לה את זה גם!
פעמיים, קודם כל שהיא הלכה אחר חמותה, עזבת אביך ואימך וארץ מולדתך, היא הייתה בת מלכים.
הייתה בת מלכים במואב, בכלל הסתדר טוב שם.
עזבה את הכול. זה כמו אדם שהיה, לא יודע איזה דוגמאות יש בתולדות הטבעות, אנשים שהיו גדולים מאוד בחוץ לארץ, ובאו לכאן להיות אנשים פשוטים.
אז בועז מאוד עשה חסד בלתי רגיל.
ואחרי זה שהיא רוצה להתחתן עם בועז,
ולבלתי לכת אחר הבחורים,
עם דל ועם עשיר. בועז כבר אדם מבוגר,
מתחתן איתו עכשיו? מתחתן עם אדם מבוגר? איך לא מתחתן עם איזה מישהו? גם, נגיד שיגיירו אותה. עכשיו בועז מגייר אותה.
הכל פתוח לפניה.
אז כשבועז רואה את המעשה החסד הבלתי רגיל הזה,
אז זה מעורר נקודת תמיה, איך זה יכול להיות?
הרי למדנו עד היום למה משה רבנו אסר את
מואב בגלל שהם, הפך החסד. אז איך מדבר כזה יצאה אישה כזאת?
וחוץ מזה,
אמרנו שמואב שכרו את בלעם לקלל, כלומר
לקלל את עם ישראל, לקלל גם את הקדוש ברוך הוא כביכול.
כלומר, הם לועגים לכל קודש.
הם לועגים ל...
בדרך כלל
מוזר כי הגמרא מספרת
שאהוד בן גירה בתחילת ספר שופטים
יצא לפעולה סודית, סמויה, נגד עגלון מלך מואב,
כשהוא אמר לעגלון, דבר סתר לי אליך המלך, דבר אלוהים לי אליך המלך, מה עשה העגלון? קם.
קם במקומו.
כבוד.
ורות היא בת או נכדה של עגלון.
אז בועז אומר, יש פה איזו דמות שהיא קצת תמוהה, היא שוברת לי את כל מה שהכרתי אל מואב עד היום.
ואז בועז מגיע להבחנה הבאה, זאת הבחנה שכתובה במפורש בגמרא במסכת,
במסכת הוריות,
או במסכת נזיר, אחד משניהם, אני לא זוכר.
הגמרא שואלת שאלה.
הגמרא שואלת
מה פירוש הפסוק
כי ישרים דרכי אדוני,
צדיקים ילכו בם
ופושעים ייכשלו בם.
מה פשאיר הפסוק?
אז הגמרא מביאה כל מיני דוגמאות. הגמרא אומרת, לדוגמה,
נגיד אדם רצה לאכול חזיר,
חלב, חלב אסור לאכול,
הלך למקרר, חיפש את החלב, ראה, חתיכה, לקח,
הוא לא ידע שזה שומן.
שומן מותר לאכול.
אז הוא הלך,
אמנם הוא הלך בדל, אבל הוא...
אז הגמרא אומרת, זו לא דוגמה טובה,
כי בסופו של דבר הוא לא עשה איסור.
עובדתית,
הוא לא עבר איסור. היה לו כוונות הטובות, אבל הוא לא עבר איסור.
אז הגמרא אומרת,
טוב, מדובר על אדם שהוא רצה להיות ביחד עם אשתו, והוא לא שם לב, וזו הייתה אחותו.
כאילו,
אחד התבלבל וזו הייתה אשתו, אחד התבלבל וזו הייתה אחותו.
אז הגמרא אומרת, לא, זו גם לא דוגמא טובה, כי זה במעשים ש... אני מחפשת באותו מעשה,
שבאותו מעשה מישהו אחד זה ייחשב לו מצווה, מישהו אחד ייחשב לו עבירה.
ואז הגמרא מביאה את מה?
את מעשה לוט ובנותיו.
אומרת הגמרא בתוך...
זה נזיר.
נזיר כג אומר לך, אביאל, הבקיא,
סיים את השס פה במכון מאיר לעיני כל ישראל.
אז עכשיו...
למה אתה הורס את הווסאך? למה? למה?
הרמתי פה להנחתה.
נזיר כג.
כן.
אז אומרת הגמרא, זה מעשה לוט ובנותיו.
באותו מעשה יש שתי כוונות.
הן, הבנות,
כיוונו לשם שמיים.
היה להן כוונות טהורות,
כמו שאמרנו, להמשיך את המין, להמשיך את הדורות,
להמשיך את האנושות,
למרות המחיר האישי שהם שילמו, הכבד.
זה לא מבחינה נפשית, להיות עם אבא שלהם זה כמובן
טראומה לכל החיים אולי.
הוא, לעומת זאת,
התפרק לגמרי.
לוט,
שטה יין, אי אפשר לדברים האלה לקרות. היה להוט אחר בשרו, ככה הגמרא אומרת.
באותו מעשה שתי כוונות.
מורכב. זה מורכב כבר שם.
הגיוני הדבר שאנחנו נמצא לאורך השנים פיצול.
שהחלק של הבנים
יימשך מהכוונה של לוט,
ולכן הוא יהיה מאוד
אלים וחוצפן,
והחלק של הבנות
יימשך מבנות לוט,
ויהיה להם נטייה חזקה מאוד לחסד.
עכשיו, כמו בהרבה מאוד דברים, החלק של הבנים, הוא בא לידי ביטוי ראשון, הם יותר מהירים,
יותר חזקים, אז הם לא, פשוט פנים ואופן?
אבל הגמרא אומרת, תדע לכם, הרי מה הדרשה?
עמוני ולא המואבים, עמוני ולא מאמין, עמוני ולא מאמין, נכון?
למה? הדבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ומים. מה אומר בועז?
כן.
איש דרכו לקדם בלחם ובמים. אישה אין דרכה.
כלומר, בעצם בועז אומר, תדע לכם,
אם היו שואלים את הנשים במואב באותו זמן, מה הן היו אומרות?
בטח, מה זאת אומרת? למה לתת להם לעבור?
יש כמה הערות כאלה, לדוגמה, הכלי יקר אומר,
דבר נפלא,
הכלי יקר, תסתכלו, בפרשת שלח,
הוא אומר, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, נכון?
ויאמר השם אל משה, שלח לך אנשים ויתורו.
אומר הכלי יקר,
הקב' אמר למשה, תקשיב, אם אתה שואל את התתי, אני ממליץ לך לשלוח נשים,
כי הן מחבבות את הארץ.
אבל לפי דעתך, כשאתה הולך, תשלח אנשים ונראה מה יקרה.
אבל אם אתה שואל אותי, תשלח נשים, שהן מחבות את הארץ, ולא צלוף חד ועוד.
הכלי יקר, אחד הפרשנים על התורה.
שלח לך, שלח לך הנשים! אם אתה שואל אותי, עדיף שתשלח נשים.
אז המעשה המורכב הזה בעצמו הוא מפוצל, הוא מחולק לשניים.
יש חלק של הזכרים,
שהוא נמשך מלוט.
בכל מקרה, הזכרים,
החשיבה הגברית היא יותר מיליטנטית ויותר לעומתית ויותר...
ויש את החלק שנמשך
מהצד האנשי של ה...
מעשה הזה,
ושם אנחנו אמורים לצפות ולראות, מה? לצפות ולראות נטייה חזקה מאוד על החסד.
ומכיוון שזה היה חלק מהאנשים, אז הבחירה קודמת לשנייה.
ככל שזה...
היא הייתה היוזמת בדבר הזה, היא הייתה...
מה?
האנשים החליפו את זה. כן.
אבל תשים לב,
ישים לב כבודו שזה מדיין ולא מואב. זה אחת ההוכחות החזקות למה שאנחנו אומרים.
צריך טיפה להכיר את הגיאוגרפיה.
את הגיאוגרפיה, להביא בנות ממדיין עד לשיטים, זה לקחת אותם מרחק גדול מאוד.
זה עצה שנותן בלעם למואב, לבלק בן ציפור. לך תביא מדייניות, כי
המואביות שלך לא יעשו את זה, כי יש להם יסוד של חסד.
אז הוא מביא בנות מדיין. איננו היו לבני ישראל. אחרי זה מלחמת הנקם, איפה היא?
במדיין, אז למה לא במואב?
כי יש חרבונות עתידיים.
זה לא פשוטו של מקרא, זה לא פשוטו של מקרא, זה שזה בנות מדיין בטריטוריית מואב.
אז כן, אבל מה זאת אומרת?
ברור, פשוט, ברור.
זה לא שמשה אמר לא.
משה כבר הניח את כל מה שבועז לומד הפסוקים, מונח בתוך הפסוקים. רק צריך לחשוף את זה.
זה יש את התורה שבעל פה.
כך אומר אורחיים הקדוש,
תסתכל על אורחיים הקדוש אומר שמשה רבנו הקדוש ברוך הוא עלה למארום,
וראה את רבי עקיבא דורש תהילי תהילים של אותיות, ולא ידע.
אז הוא אמר לקדוש ברוך הוא, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
אז אור החיים הקדוש אומר, זה יכול להיות שמשה רבנו לא ידע, הוא ידע את הכל.
אז הוא אומר, משה רבנו קיבל את כל התורה,
אבל הוא לא ידע להגיד מאיפה זה יוצא.
מאיזה מילה, מאיזה אות וכו', וזה רבי עקיבא גילה.
כלומר, כל התורה שבעל פה, הכל טמון בתוך התורה שבכתב, ולאורך הדורות מגלים את זה.
אז בועז גילה את החלק הזה. והנה, איך זה תלוי?
איך זה התגלה? זה התגלה מהסמיכות, ממזר
של מואבי ומהלימודות.
אז יוצא שהמעשה המופלא של רות, מעשה החסד המופלא של רות,
שעשתה חסד בלתי רגיל,
גילה רטרואקטיבית למפרע שבאמת
החלק של בנות מואב בסיפור הזה הוא חלק מתוקן.
עכשיו זה אתה לא עושה גמח, כמו שאמרנו בהתחלה, ויש חוב מוסרי לעם ישראל כלפי לוט.
לא,
כבודו
שואל את השאלה של השיעור הבא כבר.
כלומר, אלון שואל את השאלות, ואנחנו נדבר על זה בשיעור הבא. גם שמואל אמר את זה.
הדבר התברר אצל בועז,
ואנחנו נראה מה קרה על זה בהמשך. אבל הראשון שביראה את הסוגיה הזאתי זה בועז, בסדר? אחרי זה גם שמואל אמר, כך מקובלני,
אבנר אמר ככה, מקובלן מבית דינות של שמואל הרמתי וכו' וכו', אבל פה זה יתברר בפעם הראשונה, אצלנו.
אנחנו נראה בשבוע הבא למה זה היה צריך להגיע עד שמואל, מה קרה עם דוד המלך ועוד.
לא בשבוע הבא, אלא בעוד שבועיים, כי בשבוע הבא זה ערב חג.
אז זה מה שהתברר עכשיו.
זה מה שהתברר.
ולכן בורז בא,
לא עשה את זה בעצמו, לבד.
הוא ישיב עשרה אנשים, בירר איתם את הסוגיה.
אמר להם, תדעו לכם, זה לא רק שאני עושה כאן איזה, יש לנו חוב מוסרי ללוט.
לוט הלך עם אברהם, אבא של לוט מסר את הנפש,
היה כאן איזה,
לכאורה יצחק היה אמור להתחתן עם אחת מהבנות שלו, וזה לא קרה.
ועכשיו אני אומר לכם שהמעשה הזה הוא מעשה מורכב,
יש בו צד כזה וצד כזה, ולאור המעשים של רות,
אני רוצה לברר שניתן
לגייר מואביות.
מסכימים או לא מסכימים?
והוא גם אומר, ואני גם שם את זה על השולחן, אני גם מתכוון להתחתן איתה.
בגלל החסד שהיא עשתה, בגלל ה...
וגם בגלל שזה מתאים למדיניות הכללית של בועז, שמאוד מאוד מחפש אנשי חסד כדי לנער ככה את עם ישראל באותה תקופה.
והם מסכימים איתו,
מקבלים את הלימוד שלו.
בית הדין הזה נכנס לעומק הסוגיה בצורה רצינית וקיבל את הלימוד שלו.
זה הסוגיה הנכונה. אנחנו עכשיו אולי טיפה יותר מבינים את הפלוני-אלמוני שאמר, תשמע, כל הכבוד ללימוד, מרהיב, מפליא,
שיעור מדהים העברת, שיהיה גם בערוץ מהיר, מעולה.
אבל להתחתן על סמך ההיתר הזה,
זה היתר. אולי מחר יבוא מישהו ויסתור את ההיתר הזה.
אתה מכניס כאן, אז אני לא רוצה, לא מעוניין. אמרנו באוזן ואתה לא מעוניין, בסדר גמור.
אני מעוניין
להיות גויים.
אני רוצה לסיים את השיעור הזה בסיפור,
כי יש לנו עוד
עלילות רבות לפנינו,
אבל קודם כל בואו נשים לב עוד פעם, על הגאולה, הגאולה, הגאולתי וכו'.
מה?
כן.
זה ודאי מתחדש. אלמוני זה אילם.
אחד שאתה לא רוצה, סתמו לו את הפה, ופלוני זה מלשון נפל.
נופל.
כלומר, הפכת, כשאתה הופך אדם לאנונימי, אתה בעצם, הוא לא יודע להגיד, תגיד מי אתה, מי אבא שלך, מי יגיד לו.
אלמוני, ומאלה הוא פלוני, הוא הרבה פעמים ייפול בין ה...
עכשיו לצערנו באסון במירון היו כאלה שלא ידעו ילדים וזה, כאילו פלוני אלמוני.
לא ידעו מי הם עד ש...
תשמעו סיפור,
ובזה נסיים להיום.
המיוחד בסיפור הזה, שהוא לא מופיע בקובץ
סיפורי חסידים.
כשעל סיפורי חסידים נאמר שכל המאמין לכל מה שכתוב הוא פטי,
וכל מי שלא מאמין למה שכתוב הוא כופר.
כן?
אבל נדמה לי שבשם רב אברהם שפירא נאמר שאם אתה שומע חסיד מספר לך סיפור שהוא ראה, אז אתה יודע שהוא שמע.
אם הוא אומר לך שהוא שמע, אתה יודע לך שסיפרו לו, כאילו בכלי שלישי.
ואם הוא אומר שסיפרו לו, תדע שזה לא היה ולא נברא.
זה ההיררכיה.
אבל זה סיפור שכתוב בספר הלכה.
איפה זה כתוב?
זה סיפור שמספרים, תכף אני אספר לכם מי מספר.
זה כתוב בהקדמה לאגרות משה חלק ח'.
אגרות משה זה רבי משה פיינשטיין.
גדול הפוסקים בארצות הברית.
חלום, כן. גדול הפוסקים בארצות הברית.
גדול, עמוד ההוראה ממש
בארצות הברית, אולי כשהוא חי בעולם היהודי כולו.
משה פיינשטיין, יגרות משה, זה השו״ת,
אחד הכי חשובים שנכתבו.
רם ישיבת תפארת ניו יורק.
למה בהקדמה לחלק ח'? כי בין חלק ז לחלק ח' הוא נפטר.
ואז בחלק ח' בהקדמה, הבנים שלו
כותבים את תולדות חייו.
היה עם מסירות נפש עצומה,
אנחנו מכירים אותו מהשנים בארצות הברית, אבל הוא היה שנים ברוסיה,
בגזרות נוראות,
לא היה להם מקווה, אשתו לא טבלה עשרות שנים כי לא היה מקווה.
בסירות נפש גדולה.
הוא מספר, הבנים מספרים, שבאחת הפעמים, אני לא זוכר אם זה קרה ברוסיה או בארצות הברית,
קרא לו אחד מבני הקהילה אליו דחוף, שיבוא.
אז הוא מגיע,
הוא רואה אותו חולה, בשבת הוא רואה אותו בריא, הוא רואה אותו ביום ראשון חולה.
הוא אומר לו, מה קרה? הוא אומר לו, אני הולך למות.
מה אתה מדבר? הוא אומר לו, אני הולך למות. למה? אז הוא אומר לו את הסיפור הבא. היה שבת פרשת וירא,
ובליל שבת הוא דיבר
דברים נוראים כנגד בנות לוט.
איזה פרוצים, פרוצות, ועוד עשו את המעשה הזה, ועוד קראו לילדים על שם המעשה,
לא הסתירו את זה.
ממש דיבר דברים חריפים.
אז הוא מספר שבלילה הוא חלם חלום,
ובחלום באו אליו שתי נשים צנועות לחלוטין, ככה, עם כסר ראש וכל זה, אמרו לו, אנחנו בנות לוט, באנו לספר לך מה היה.
ואז אמרו לו, תדע לך,
אנחנו היינו בסדום וניצלנו.
ולכן כל מה שהיינו מספרים היו מאמינים לנו.
היו מאמינים לנו. והיינו יכולים לספר שאנחנו בהיריון מ...
כן, כמו שלאורך השנים עשו, נכון?
בהיסטוריה.
וכדי שאף אחד לא יטעה אחרינו שאנחנו עבודה זרה, או ילדים שלנו עבודה זרה, הם היו בסדום וניצלו,
קראנו להם את השמות האלה. מואב.
יש לילד הזה אבא, הוא לא בא משום מקום מהשמיים.
בן עמי, עמי בערבית,
דוד או קרוב משפחה, או האהוב.
הבן עמי, הבן עמי, הבן בשר, הילדים האלה לא צנחו מהשמיים ולא נולדו ברוח הקודש ולא אגדות, יש להם אבא וזה בייש אותנו מאוד אבל עשינו את זה כדי שלא יטעו העולם אחרנו בעבודה זרה ואתה שככה דיברת עלינו צב לביתך כי מת אתה ולא תחייה והוא נפטר, זאת השאלה.
הקדמת אגרות משה חלק חלק לא כתוב בזה, כתוב בספר הלכה אז זה לגבי הצניעות של בנות לוט. כל פנים
זה הסיפור
בועז מתיר את רות לבוא בקהל כתוצאה מה... עכשיו, זה לא שעכשיו התחילו לרוץ אלפי מואביות להתגייר. אתם מבינים שזו לא הסוגיה?
זה אחת פה, שתיים, שם. זה לא נהיה סוגיה כלל ישראלית פתאום.
אבל הסוגיה בוררה.
כיוון שהיא עלתה וצפה,
הסוגיה נתבררה, ומעכשיו מתברר שניתן לגייר
נשים מואביות. עוד פעם, אין פה איזה הצפה,
אבל בועז
מגייר את רות
ונושא אותה לאישה. מה הייתה התגובה של זקני יהודה לאירוע הזה? מה קרה לבועז עצמו?
ואיך כל האירוע שלנו מקבל
תפנית דרמטית?
דור או שני דורות אחר כך, נראה בעזרת השם בשיעור הבא שכבר יהיה אחרי שבוע.
פינטיוק!
תגובה אחת
אבקש שיכתבו גם לעילוי נשמת “אסתר בת חנה”