טוב, רבותיי, אנחנו,
חבר'ה ודניאל, אנחנו כבר באור המקיף, יש כאן דף,
כבר באור המקיף של ל״ג בעומר, תכף אסור להגיד את המילים האלה, נכון, שלא יהיה ספק בספירה,
אז אנחנו כבר באור המקיף של רבי שמעון,
ובאמת יש מקום להתבונן,
זה קצת חוצפה, רבי שמעון זה דמות, הגמרא, הזוהר אומר שרבי שמעון הוא כמו משה רבנו,
בהרבה מאוד דברים,
אז מה אפשר, רק זה פחד רק לדבר, אבל ננסה ככה, בקצה בקצה
לאחוז משהו ולנסות להבין קצת
מה זה האור הגדול הזה. קודם כל רואים שזה מנהג ישראל להדליק הדלקות לכבוד רבי שלא. לאו דווקא מדורה, האמת, ההדלקה המקורית זה עם שמן ועם בד,
לא עם עצים.
ככה נהגו במירון.
יש סיפור, היה איזה חסיד גור אחד
שהוא היה
מדווח לרבי בכל מיני מכתבים מה קורה בארץ.
בשנות החמישים והשישים, ניצול שואה.
ופעם אחת הוא היה במירון,
אז זה לא היה כמו היום, שיחסית קל להגיע,
היה
קשה להגיע, אבל הייתה שמחה עצומה, והוא התחיל לכתוב לרבי מכתב ממירון.
הוא מתאר לו את השמחה ואת הריקודים ואת החלקה.
בשלב מסוים הוא כל כך התלהב, אז הוא רץ לאחת ההדלקות,
והכניס את היד בתוך שמן כזה קצת מלוכלך, עם פיח,
ולכלך את הדף.
וכתב לרבי, וזה מההדלקה.
אז, בכבוד אביאל, יש כאן דף, אז תיקח דף.
אז אחרי כמה חודשים הוא קיבל מכתב מהמזכיר של הרבי, שאמר לו שהמכתב שלו היה מונח
על השולחן של הרבי כמה חודשים.
הוא פה מסתכל על השמן, על החביבות של המצווה.
הרב ישראל
נמצא ברבי שמעון, ורק מבחינת העובדות
ההילולה במירון בלג בעומר זה ההילולה הגדולה בעולם
וזה האירוע הגדול ביותר במדינת ישראל ביום
פר אנשים, כן?
לא האירוע הדתי הגדול ביותר במדינת ישראל, אלא, בכבוד, יש כאן דפים...
אין אירוע יותר גדול מזה, גם לא, להבדיל כמובן בין קודש למדינת ישראל, גם לא משחק כדורגל, נבחרת, משהו, שום דבר.
אין שום אירוע שמגיע לסדר גודל הזה של חצי מיליון איש ביום,
במקום אחד.
נגיד, בכותל יש מיליון וחצי מגיעים בחול המועד, יש מיליון איש, בחודש אלול אומרים שיש שני מיליון, אנשים אומרים, מהאלול עד יום כיפור מגיעים שני מיליון בן אדם לכותל, זה היה בתקופה,
אבל
איך אומרים לזה בפאנץ' אחד, פולס אחד, איך קוראים לזה?
בבת אחת. בבת אחת, איך?
נגלה אחת. בבת אחת, כן, ברכה לי המילה.
בבת אחת, בפיק, בפיק אחד, זו המילה, התחלתי להגיד בפיק אחד,
אז זה ל״ג בר. אז ברור שיש שם משהו, נכון, זה ברור.
כלל ישראל לא טועה.
אנחנו לא מבינים, אנחנו לא מבינים למה מגיעים לרבי שמעון 600 אלף ושבוע קודם, על הנייל,
יש פה דפים.
וקצת לפני כן רבי מאיר מגיעים, אבל זה לא אותו סדר,
זה, זה, זה, נראה לי, זה אלה, לא אותו סדר, אנחנו רק יכולים לנסות להבין את זה.
אז מה, מה, מה יש שם ברבי שמעון? אני רוצה להוסיף על הדבר הזה עוד קושייה אחת.
עוד קושייה.
בגמרא בגמרא רבי שמעון הוא רבי תקיף
הוא לא רבי נחמד בכלל כלומר יש כאלה בגמרא
רבי עקיבא מעולה וצנוע וזה נכון כאלה שהם
בגמרא רבי שמעון הוא עניש וקתיל כלומר יוצא מהמערה הוא שורף
כשהוא יוצא מהמערה, גם אחרי שהוא יוצא מהמערה והוא חוזר ויוצא לעוד הוא פוגש את יהודה בן גרים זה שהלישין עליו ואמר עדיין ישנו לזה בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות
יש במסכת מעילה הגמרא מספרת
על רבי שמעון שפעם המלכות גזרה גזרה ואז אמרו את מי נשלח? נשלח את רבי שמעון שהוא מלומד בניסים
אז אמרו נשלח, אי אפשר לשלוח אותו לבד, צריך לשלוח אותו למישהו, אז רצו לצרף אליו את נדמה לי רבי אלעזר,
ברבי יוסי.
אז אמר רבי יוסי, הבנתי שאני יכול להגיד כבר קדיש על הילד שלי.
למה? הוא יגיד איזה מילה לו במקום, בדרך, רבי שמעון יעניש אותו.
אז הגמרא מספרת שרבי שמעון הבטיח שהוא לא יעניש אותו.
ובכל אופן העניש אותו. הוא אמר איזה מילה לו במקום, ענה לרבי שמעון איזו תשובה ככה מהירה מדי, אמר לו,
יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך. רבי יוסי ברב לעזר זה היה, כן?
כאילו העניש אותו.
אחרי זה תוספות שם, במסכת מעילת, תוספות אומרים שהוא, בסוף הוא ריפא אותו.
רואים שרבי שמעון הוא,
זו אימה לעמוד לפני, אז איך נהיה מרבי כזה בגמרא נהיה אירוע מאוד מאוד עממי, המוני,
שיש בו באמת את כל הגוונים,
חסידים ומתנגדים ומסורתיים וחילונים, כולם מגיעים לשם, כולם מוצאים את עצמם ברבי שמעון. אין,
אתה לא יכול למפות שם איזה קבוצה מסוימת שמגיעה, מגיעים לשם כולם.
מלמעלה, מלמטה, מהצדדים, כולם מגיעים לשם. זה נראה משהו הכי הכי כללי. איך זה?
כמו זה תרתי דה סתרי.
אז כדי להבין את הדבר הזה,
אנחנו בעצם חותרים להבין מילה אחת
בכל הסיפור של רבי שמעון,
ואנחנו נתחיל מגמרא, מסכת שבת, דף קל ח.
אומרת הגמרא, תנו רבנן,
כשנכנסו רבותינו לכרם דה אבנה,
הכוונה, כרם דה אבנה, זה מיד אחרי החורבן.
חורבן בית שני,
גלתה
ירושלים נחרבה,
והמרכז הדתי עובר לכרם די אבנה.
אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים נאום השם אלוהים וישלחתי רעב לארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם נשמוע דבר השם זה פסוק בעמוס טוב אז זה לכאורה פסוק טוב יהיה צמא
אבל הפסוק ממשיך ואומר וכתיב
ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח
ישוטטו לבקש את דבר השם אלוהו ימצאו דבר השם זו הלכה דבר השם זה הקץ דבר השם זו נבואה.
תבקשו למצוא את דבר ה' לא ימצאו, לא יהיה,
איך לא יהיה, תשתכח תורה מישראל.
לא יהיה לא הלכה, לא יהיה לא גאולה, לא יהיה לא קץ.
ואז הגמרא אומרת, מה יהיו שוטטו לבקש את דבר ה'? אמרו עתידה אישה שתיטול ככר של תרומה,
ותחזור בבתי כנסיות ובתי מדרשות לידיים עם טמאה ועם טהורה היא, ואין מבין עם טהורה היא ועם טמאה".
לא, לא ידעו להגיד לה.
הלכה והלכות תרומה ותערה.
בקיצור, הגמרא צופה עתיד קודם.
כן?
עכשיו, כולם פה מקשיבים, המהר״ל ועוד. מה זאת אומרת תורה שתשתכח מישראל? איך זה יכול להיות?
יש ספרים, כבר אנחנו פה בגמרא. הגמרא זה כבר, יש משנה כתובה.
מה שנשכח, נכתוב.
נכון, אביאל?
אין פה בעיה. מה זאת אומרת עתידת תורה שתשתכח? איך ישכחו את התורה? מה הכוונה?
יש לכם הסבר לזה?
תורה תורה. המהר״ל אומר, יש דברים שגורמים לשכוח את התורה. הגלות, הפרנסה,
הקוצר המסיג ועומק המושג.
בסדר, אנחנו מבינים שזה קשה, אבל
עתידת תורה שתשכח מישראל,
איך זה יכול, איך זה ל...
חשש שנשכח, נכתוב אותו.
בואו נמשיך רגע.
טניה רבי שמעון בן יוחאי אומר, רבי שמעון חולק, הוא אומר, חס ושלום שתשכח תורה מישראל,
שנאמר כי לא תשכח מפי זרוע, יש לנו הבטחה, איפה הפסוק הזה נאמר, כי לא תשכח מפי זרוע דניאל אשכנזי, איפה הוא נאמר, הפסוק הזה?
מה?
לא זוכר.
שירת האזינו,
וענתה בו השירה הזאת לעיד כי לא תשכח מפי זרעו, נכון?
שירת האזינו.
טוב, אז הוא אומר לא יקרה, רבי שמעון אומר לא יקרה. למה? יש פסוק, לא תשכח מפי זרעו.
אלא מה אני מקיים?
ישוטטו לבקש את דבר השם ולא ימצאו,
שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.
אז גם את זה אנחנו לא מבינים. מה זאת אומרת לא ימצאו הלכה ברורה?
הפשט הוא כאילו שיהיה מחלוקת בין החכמים.
אבל זה תמיד היה.
מה?
מיוחד בעקבות על במשיחה וכו', מה בא להגיד רבי שמעון?
אני רוצה לנסות לבאר את הגמרא הזאת, ברשותכם, ביחד איתכם, בדרך פנימיות,
ומיד נראה שבעצם רבי נחמן
אומר את זה בשם רבי נתן.
בואו ננסה רגע להבין,
תפתחו שאני אראה גם את דניאל.
דמינה או שמאלה? מה שאתה רוצה, שמאלה.
כן, ככה אני רואה את כולם.
שימו לב רבותיי, מה זה זיכרון ושכחה?
הרי זיכרון ושכחה זה הדברים הכי סובייקטיביים בעולם,
נכון?
אם אני עושה משהו שמעניין אותי,
אני זוכר אותו
בלי מאמץ,
לא צריך להתאמץ.
אם אני עושה משהו שלא מעניין אותי,
אז אני, גם אם אני אזכור, אחזור על זה אלף פעמים, דקה אחרי שאני אעבור המבחן, או מה שאני אעשה, אני אשכח,
נכון?
זיכרון ושכחה זה תלוי עניין.
אם אתה אוהב משהו, יש כאלה שאוהבים איזה זמר כלשהו,
הם לא מתאמצים,
לומדים כל היום בעל פה את השירים שלו.
שומעים פעם אחת, בום, קלטו את המילים.
אבא שלי לאורך ימים ושנים,
הוא התעסק כל החיים שלו בצמחים,
בפרחים, בגנוי וכל הדברים האלה.
הוא זוכר שמות של אלפי צמחים בעל פה,
שמות מסובכים, לטינים כאלה, אפילו דנדרום,
כל מיני קלעות כאלה שלנו.
הוא רואה צמח, אומרים לו את השם שלו פעם אחת, בום, נכנס.
אני אומר לכם, אלפי צמחים, אני הולך איתו ברחוב,
הוא מצביע לי זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה. כשאנחנו הולכים לחזור, אני שכחתי את הכלום, תגיד משהו שלא זוכר, והוא זוכר את הכל.
כל אחד לפי מה שהוא אוהב, לפי העניין שלו.
בסדר?
אז כשהגמרא מדברת על כך שעתידת תורה שתשתקח מישראל, בעצם מה היא מתכוונת להגיד?
היא מתכוונת להגיד
שתהיה תקופה כלשהי
שבה התורה תיתפס כדבר לא מעניין.
כלומר, כמשהו שהוא לא מובן, אין בו איזה,
יש פה איזה רצף של פרקטיקות.
אתה אומר לי, תעשה ככה, תעשה ככה, אבל אתה לא מסביר לי למה, מה העניין מאחורי הדבר הזה?
מה הטעם מאחורי הדבר הזה, כן?
וגם אם אני אבין את העקרונות של התורה,
אני לא אבין את הפרטים,
אני לא אבין איך הפרטים קשורים לעיקרון.
בסדר?
נגיד שאני מבין שבת,
שיש עיקרון, לנוח פעם בשבוע וכו'. איך זה קשור להלכות בורר?
למה אני לא יכול לקחת פיפל ולשים אותו בצד מאיזה...
מה הפרטים האלה?
והגמרא מדברת על תקופה, תראו, לאורך הרבה מאוד שנים בהיסטוריה,
כל אחד חי במקום שלו, כל יהודי חי במקום שלו, כל...
נכון?
אז החיים שלך היו שגרתיים, מה היה מעניין?
אם היה מגיע איזה, לא יודע מה, איזה רב גדול לעיירה, זה היה מעניין, היה יוצא ספר חדש, היה מעניין.
כן,
וגם התורה הייתה מעניינת, היה הכי מעניין ללמוד תורה.
היום
כל אחד מאיתנו חשוף להמון דברים מעניינים. אני לא מדבר על דברים אסורים, חלילה. אני מדבר על דברים באמת מעניינים.
בכל העולם קורים דברים מעניינים. בעלי חיים, קרקותם, נוחתים בירח, כל מיני דברים.
דברים מעניינים.
אז פתאום אתה אומר, זה מעניין, והתורה, לא יודע, אני קורא כל מיני דברים, זה פחות מעניין אותי, אני לא...
אז לזה מכוונת הגמרא.
עתידה תורה שתשתכח מישראל,
כלומר,
יהיה איזה שלב שהתורה,
הכל יהיה, הספרים יהיו, הכל יהיה, ההלכות, אפשר יהיה לקרוא אותן.
נשים לא יהיו מחוברים כאילו. אבל לא יהיו חיבור, כי זה יתפס לא מעניין.
זה יתפס לא מעניין. זה יהיה,
זה המצב.
ואז בא רבי שמעון ואומר,
תשכחו מזה.
לא יקרה.
לא יקרה. למה? יש פסוק. מה הפסוק?
כי לא תשכח מפי זרו, נכון?
איפה אמרנו הפסוק הזה כתוב?
בשירת האזינו.
אומר רבי שמעון,
התורה תתהפך לשירה.
שירים כולם אוהבים.
התורה תתהפך לשירה, אז אחד המשלים שנותנים בתורת החסידות,
שמה שעשתה החסידות לתורה זה כמו מה שעושה המנגינה למילים.
בסדר?
אבל איך רבי שמעון יודע?
מה זאת אומרת? מניין הוא יודע?
אומר,
אה סליחה, ורבי שמעון אומר, ועיקר ההתמודדות תהיה
לחבר באמת את הפרטים אל הכלל. כלומר העבודה תהיה לא ימצאו הלכה ברורה,
ומשנה ברורה במקום אחד, ולכן יצטרכו ליצור חיבור בין הלכה ברורה לבין משנה ברורה. כלומר,
שכל אחד מאיתנו ידע בפרטי המצוות, בפרטים,
איך זה קשור אל השורש ולכלל, וזה יגרום לו לחיבור.
איך יודע את זה רבי שמעון?
תראו מה אומר רבי נתן.
מה הכוונה של הרבי, לא צריך להבין.
מה הכוונה בין הלכה ברורה ומשנה ברורה, ומה ההבדל בין הלכה ברורה למשנה ברורה? משנה ברורה זה הטעם.
אני מסביר את זה.
נגיד שאתה מבין שבת,
נגיד שאתה מבין את העיקרון.
אתה לא מבין, מה הקשר בין שבת לבין כל הפרטים האלה? בורר וזה? אני עושה קידוש, אני שם כיפה, זהו, מה אתה צריך את כל הפרטים האלה?
לא ימצאו.
בא רבי שמעון ואומר, לא ככה. לעתיד לבוא, אנחנו נצליח לייצר תורה כזאת שתדע לחבר את הפרטים אל הכלל, וזה יהיה הכי מעניין בעולם.
זה יהיה שירה, כמו שיר.
כן.
אפשר גם להגיד שבעצם תורה אחוזית
זה נקרא תורה, זה נקרא דבר השם? כן, כן.
אומר רבי נתן, נאכו חזו מפעלות השם התגלות נפלאה, מסוד גדולת התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו, כמובן בדברי רבותינו זכרם לברכה.
כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל,
ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח, שנאמר כי לא תשתכח מפי זרוע, וכמובן בזוהר,
ועתה בו הוא ראה ואבן נפלאות נסתרות
של תורתנו הקדושה.
כי על כן שמח רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תישכח מפי זרעו.
כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרומז ונסתר סוד הזה שעל ידי זרעו של יוחאי שהוא רבי שמעון בן יוחאי על ידו לא תשכח התורה מישראל כי סופי תיבות
של זה הפסוק
כי לא תישכח מפי זרעו הם אותיות יוחאי.
הבנתם?
כי לא תשכח מפי זרעו סופי תיבות
כאילו ההמשך של יוחאי, הסוף של יוחאי
סופי תיבות זה יוחאי וזה בסוף כי זה ההמשך של יוחאי
אגב זה מה שכתוב בציון של רבי שמעון כשנכנסים
כתוב פסוק אחד עיר וקדיש מן שמאי אנכית שזה ראשי תיבות שמעון
וכי לא תשכח מפי זרעו סופי תיבות יוחאי אז כשרבי שמעון אומר שהתורה לא תשתכח
זה בגלל שהוא אומר, זה בגלל התורה שאני הולך לגלות.
הוא מגל... זה שאני רואה את הפסוק, כי לא תגיד מפי זרעו, מפי זרעו די כהן ומפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרומז ונסתר, וזה הפסוק שהוא התנא יוחאי.
כי על ידי זרעו של יוחאי שמרומז, וזה הפסוק בסופי תיבות,
שהוא רבי שמעון בן יוחאי, על ידו לא תשתכח התורה, כי בזוה ארדה איפקו מן גלות הדע.
ודע שסוד רבי שמעון בעצמו מרומז בפסוק אחר,
כי דע כי אתה נא הקדוש הוא בחינת עיר וקדיש מנשמי אנכית ראשי תיבות שמעון. וזה כתוב בכניסה לציון של רבי שמעון.
אז מה הכוונה בדבר הזה? אני רוצה רגע להסביר מה הכוונה, זה קשור גם לפרשת אמור.
אנחנו אומרים בפרשת אמור,
לפרשת הפרשה,
מדבר השם עם משה לאמור, אמור על הכוהנים
בני אהרון ואמרת עליהם לנפש לא יטמא בעמם.
רש״י,
קשה לו מה זה אמור ואמרת, נכון? יש שם פעמיים, זו מילה מיותרת.
אמור על הכהנים בני אהרון, תגיד, תכתוב, אמור על הכהנים בני אהרון,
לנפש לא יתעמה בעמה. מה זה אמור על הכהנים
ואמרת עליהם לנפש לא יתעמה בעמה.
אז מה רש״י אומר?
אמור לגדולים להזהיר על הקטנים.
כלומר, תגיד לבני אהרון הגדולים שיזהירו את הילדים הקטנים. אמור להם והם יאמרו לאחרים.
אבל בחסידות קוראים את הרש״י הזה ככה.
להזהיר גדולים על הקטנים זה לקחת את הפרטים הקטנים, החלקיקים
הקטנים של התורה,
שאנחנו, הם נראים לנו, מה זה קשור לדבר הגדול הזה?
ולהזהיר אותם, הכוונה להעיר אותם באור של הזוהר.
זה מה שעשה רבי שמעון.
זה מה שעושה תורת הקבלה בגדול,
כן?
תורת הקבלה מראה איך העקרונות
באים בצורה פנימית גם בפרטים,
כן?
כל פרט ופרט נהיה מחובר לאילן הגדול. תכף אנחנו נראה את זה בזוהר בעצמו.
כל פרט נהיה מחובר, ואז, כן.
אז בעצם כל המפעל של רבי שמעון היה שלא תשתקף תורה?
כן.
איך?
על ידי זה שהוא גילה תורה פנימית.
והתורה הפנימית, עכשיו לאורך הרבה מאוד שנים, לאורך הרבה מאוד שנים,
אתה יודע, יהודי נולד דתי, קיים תורה ומצוות, למה? הוא הסתכל אחורה, ראה את אבא שלו, קיים תורה ומצוות, אבא שלו, אז נאמרו.
יש בדיחה, פעם אחת הגיע לרב, אמר לו, הרב, אני רוצה להיות כהן.
אמר לו, מה זה אתה רוצה להיות כהן? אי אפשר.
אמר לו, מה אי אפשר? אני רוצה להיות כהן, חייב להיות כהן. אמרו לו, אין אפשרות.
אמרו לו, כמה זה עולה?
אמרו אני חייב לוחץ, אמרו אי אפשר, ואז הוא אמר לו תגיד מה אתה כל כך רוצה להיות כהן, מה זאת אומרת אבא שלי כהן, סבא שלי כהן, גם אני רוצה להיות כהן,
אז אתה אבא שלי דתי, סבא שלי, גם אני דתי,
אבל מלפני 200 שנה וגם זה כתוב בזוהר,
בזוהר כתוב שבשנת על הפסוק בזוהר פרשת נח כתוב,
כתוב ויהי בשש מאות שנה לחיי נח ויפתחו מעיינות תהום רבה וערובות השמיים נפתחו,
אומר הזוהר החדוש בשנת 600 ל-1000,
החמישי, לאלף השישי, סליחה, זה שנת ה' אלפים תר, 1860. לא שישים, אלא 1840, סליחה.
למניינם ייפתחו מעיינות חוכמה בעולם.
אנשים יבקשו להבין כל דבר, יבקשו משמעות בכל דבר, תתחיל תנועת ההשכלה,
ועם ישראל יתחילו להיות חילונים.
מתי זה היה? שנת 1840, ה' אלפים תר.
כן, כך אומר הזוהר.
וזה שזה כתוב בתורה וככה צריך לעשות כי עשה האבא והסבא הזה הפסיק לעניין את האנשים אם לא תסביר לי למה זה לא מחובר אליי למה זה לא קשור אני לא אעשה את זה וקרה דבר פלא עם ישראל שהיה לאורך אורך רוב ההיסטוריה
היו דתיים שומרי תורה ומצוות מלפני 200 שנה מתחילה
מתחיל חילון בעם ישראל
בגלל ההשכלה מתחילה דעת בעולם
ולזה דיברה הגמרא פתאום רואים את כל כולם עוזבים את התורה ביאליק כתב איזה שיר
את כולם נשא הרוח, את כולם לקח האור,
ומתאר איך כל החבר'ה שלו בבית מדרש של וולוז'ין, זה היה הבית מדרש, כל יום מישהו נעלם, איפה הוא באוניברסיטה?
לומד פילוסופיה, לומד שירה, לומד זה,
כי הוא לא, מה זה כל ההלכות האלה, זה לא מעניין.
ברגע הזה מתגלה שירה של רבי שמעון,
מתחילה התורה הפנימית,
החסידות,
בעל שם טוב,
לפני כן המהר״ל, המהר״ל כתב את זה לפני כן, אבל התחילים ללמוד מהר״ל,
וכמובן הרב קוק,
לכן הרב קוק הוא המשך ישיר של רבי שמעון.
עכשיו,
יש משל, אומרים משל בחסידות,
שהעם התאווה לפגוש את המלך.
שלחו שליח והוא בא, חזר אליהם עם מכתב מהמלך.
מכתב.
קראו את המכתב, עוד יותר התאהבו במלך, עוד יותר נפשם יצאה אל המלך,
אז כעבור כמה זמן הם שלחו עוד שליח והוא הביא להם כבר ציור של המלך.
הם ראו את הציור של המלך, אז עוד יותר הם התלהבו,
אז אנחנו עוד שליח, והוא אמר, אני כבר אביא לכם את המלך בעצמו.
השליח הראשון זה רבי שמעון. הוא הביא לנו מכתב מהמלך. מה זה המכתב?
ספר הזוהר.
ספר הזוהר. גם התורה היא מכתב מהמלך, אבל התורה היא מכתב שאומר לנו מה לעשות.
והזוהר זה מכתב אישי.
המלך כותב לא רק מה תעשה, דבר איתך בצורה,
בזוהר אתה מדבר עם השם המדברה.
הקב' ברוך הוא נגלה, דבר.
יש חלק נכבד בזוהר שנקרא ראיה מהמנה. כל פעם שיש, הנה השבת, פרשת אמור,
חלק גדול מהזוהר זה רעיה מאמנה.
רעיה מאמנה זה, וכל פעם שיש מצוות בתורה,
נשמת משה רבנו מתגלה לרבי שמעון ומגלה לו את הטעם הפנימי של המצוות.
מגלה לו מה הטעם של המצוות, מה הטעם של הפרטים.
אז זה רבי שמעון.
רבנו הארי זה מי שהלך והביא את הציור של המלך כביכול, כן? כל העולמות והפרצופים.
והבעל שלמתו הביא את המלך בעצמו.
בדור שלנו ממשיך את זה הרב קוק, שהרב קוק לקח את כל הדברים הפנימיים האלה, קורא לכל הספרים שלו אורות,
כי זה אור גדול רבי שמעון,
והוא מתרגם את הכל לשפה שבו אנחנו יכולים להתחבר לזה ולהבין את זה יחד עם הגאולה הכללית.
אז כשהגמרא אומרת שעתידה תורה שתשתקח מישראל,
אומר רבי שמעון, אני מבין למה הכוונה, עתיד לבוא דור שיחפש משמעות בכל דבר, ואם לא יסבירו לו מה המשמעות הוא לא יתחבר.
אז בזכות התורה הפנימית שאני הולך לגלות,
אומר רבי שמעון,
אפשר יהיה למצוא, זה תלוי כמובן בעבודה, צריך ללמוד את זה,
צריך ללמוד תורה וחסידות ופנימיות,
אבל נוכל למצוא משמעות פנימית בכל דבר ובכל פרט של מצווה. אולי אני אתן פה כמה דוגמאות
כדי שנבין את זה. אני אתן לכם דוגמא, ממש דוגמא יפה.
אתה יודע, יש אנשים אומרים כזה במילתא דה בדיחות, אומרים, בגלל שכשיצאו ממצרים, אכלו מצות, אנחנו צריכים לסבול כל החיים, לאכול מצות, כל מיני כאלה.
יש כאלה שאומרים את זה גם על סוכות.
מה, בגלל שישבו בסוכות פעם אחת לפני שלושת אלפים שנה, אני חושב שצריך כל שנה לצאת מה... זה...
לצאת מהבית, להיות בסוכה?
כל מיני מחשבות. כאילו, אתה לא מבין מה קש... מה זה? בסדר, הבנתי יציאת מצרים, אבל שזה צריך לצאת מהבית ולשים סוכה.
רבי שמעון,
גם בגמרא, האמת, קצת אומר את זה, וגם בזוהר,
ומי שמביא את זה,
זה...
השפת אמת מביא את זה, והשם ישמואל מביאים את הרעיון הזה
בשם הזוהר,
הוא אומר ככה, אנחנו אחרי יום כיפור בעלי תשובה.
בעלי תשובה,
נכון?
בעל תשובה,
יש לו חלק מהתנאים לתשובה,
זה שבעל תשובה ישנה את המקום שלו.
ככה הרמב״ם פוסק בהלכות תשובה.
חלק מהתשובה זה שאדם יגלה ממקומו, ישנה את המקור, הייתי במקום אחד, אני הולך במקום אחר.
טוב עכשיו, לאן אני אלך?
מה יעשה בן אדם באמצע?
עכשיו אני אעבור דירה מתח תקווה לירושה, מה אני אעשה?
אומר הקב' לאדם, תקשיב, תבנה סוכה.
הסוכה זה מקום שלא היה לפני כן, מקום חדש.
אני בונה סוכה בחנייה של השכנים.
הייתה חנייה?
לא היה. פתאום יש שם סוכה. זה מקום חדש, זה לא היה. זה רשות חדשה.
ותיכנס,
אומר הקב' לבעל התשובה,
זה רשות שלי.
אתה רואה אותי, יש סכך, צריך לראות את השמים.
אני מחבק אותך.
אני מחבק אותך.
אתה תקבל ממני עכשיו חיבוק של אהבה.
כמו מי שחוזר ותשובה וצריך ככה לעודד אותו,
אומר רבי שמעון, דעת רבי שמעון הוא הגמרא במסכת סוכה,
שהסוכה,
המינימום זה שתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח,
נכון?
כן. עכשיו, בעזרת השם כולכם תתחתנו ויהיה לכם תינוקות, בעזרת השם,
ותהיו אבות,
אז אתם תראו שאיך מחזיקים תינוק,
ככה וככה.
שתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח.
ככה הקדוש ברוך הוא מחזיק אותנו בסוכות,
מערסל אותנו.
זה טעם שרבי שמעון מביא.
עכשיו, כשאתה שומע את הדבר הזה, דבר ראשון מה שאתה עושה, מה?
רץ הסוכה.
אני לא יושב שם בגלליו, רק. אני יושב שם גם בגללי.
ככה.
מלא באהבה.
לא רוצה לתת לו סוכה בכלל.
רק להישאר.
כל מיני טעמים.
בזה הזוהר מלא.
אז
אולי זה גם עונה על השאלה הייתה פתחנו.
שאלנו
איך יכול להיות שלג בעומר נהיה כזה חג עממי ויש כל כך הרבה אנשים שמוצאים שם
את עצמם. הרי רבי שמעון בגמרא הוא רבי תקיף.
והתשובה היא שרבי שמעון הוא לא תקיף או לא תקיף.
רבי שמעון מסתכל פנימה.
אין אצלו... אי אפשר לעבוד עליו. אתה לא יכול לשים איזה זקן כזה ארוך. הוא ישר יעלה עליך כשאתה מזהה.
הוא מסתכל עליך פנימה.
כשבא מישהו ומסתכל עליך פנימה, אז אתה... יש לך...
אם אתה זייפן ואתה מזהף, אז תזהר.
אבל מצד שני,
כל הדברים שמבדילים בינינו,
כל הדברים שמבדילים בינינו
היי אבי אני אשמח אם תארגן לי איזה מים ככה לחיות את נפשי בשרנק
שם יש במטבחון, תודה.
כל הדברים שמבדילים בינינו
מה מבדיל בינינו? הוא אמר סוג הכיפה, סוג הלא יודע מה, חסידות, עדות, זה הכל דברים חיצוניים.
רבי שמעון לא רואה את זה, אין, זה לא קיים אצלו.
אז היא לא משנה אם יש לי קעקוע או עגיל או יש לי כיפה גדולה או כיפה קטנה או משהו כזה,
ברבי שמעון זה לא רלוונטי.
ברבי שמעון רלוונטי רק הנשמה.
ואומר אדמו״ר הזקן, עם ישראל זה נשמה אחת
בגופות מחולקים.
אז כולם מוצאים את עצמם אצל רבי שמעון. תודה. ברוך תהיה אללה יחלק אסלאם ועדק ברק מרב העלמים.
ברוך אתה אדוני אלוהים.
בסדר?
הם מוצאים את עצמם.
איפה שיש קצת הסתכלות חיצונית. אני מרגיש לא נעים, תסתכלו עליי, הראו אותי.
ברבי שמעון אין לא נעים.
אין.
תראו מה אומר הזוהר.
והמשכילים יבינו,
כל הזוהר הזה עוסק ביכולת להבין את עמקי יסודות התורה ולהבין איך הפרטים קשורים לכלל, כמו שעכשיו אמרתי לכם לגבי סוכות.
אני אתן לכם עוד דוגמה,
שמקביע גם כן בזוהר. למה התפילין מרובעות?
הבנתי, צריך לזכור את יציאת מצרים,
כמו שצנחן שם על הזה שלו את הסמל של היחידה וזה כדי לזכור, אז גם אנחנו צריכים לשים על עצמנו
איזשהו סמל ליציאת מצרים כדי שנזכור את הדם. אבל למה התפילין מרובעות ולא עגולות?
לא עוסקים בזה בהלכה.
בהלכה, כתוב לך, התפילין צריכים להיות מרובעות.
ואז מיד רצים לראות.
ההלכה מיד עוסקת, אוקיי, מה נקרא מרובע?
כמה זה מרובע? מה צריך להיות דיוק האלכסון וכן איזה הדרך?
רבי שמעון בזוהר שואל, רגע,
למה הם צריכים להיות מרובעות?
מה הסיבה?
בסדר?
הזוהר, אני אגיד לכם
במשפט וחצי,
הזוהר והקבלה עוסקים בכל השאלות שבהלכה אומרים לא לשאול.
לדוגמה, אומרים לא לשאול למה הקדוש בחור בראת העולם.
הוא אומר, אנחנו לא יודעים.
רבי שמעון שואל, למה?
למה הקדוש בחור בראת העולם? הוא מופיע. כל המקובלים עוסקים בזה.
אומרים לא לשאול איך הקדוש בחור בראת העולם. אנחנו לא מבינים.
הקבלה עוסקת גם איך הקדוש בחור בראת העולם.
עוסקים בכל הדברים האלה.
כן?
אז לענייננו, למה? עונים על זה.
מה עונים?
אין מרובע בטבע.
אין מרובע בטבע.
כל הדברים הטבעיים זה הכל צורות עגולות. העצים, העלים, הגלים,
הכל עגול.
אין מרובע בטבע.
אם ראית מרובע, זו צורה שעשה אותו בן אדם.
כשהתורה אומרת לנו להניח תפילין, היא בעצם מצווה אותנו, מה?
מצרים זה הטבע והשתעבדות לטבע.
אתם מה?
מעל לטבע. אתם יודעים שתפילין מרובעות זה הלכה למשה מסיני.
אם התפילין לא מרובעות הן פסולות.
פסולות, למה? זה העיקר בתפילין.
על לבבך ועל נפשך, האדם יכול להתגבר על הטבע שלו,
להתעלות מהטבע שלו. זה טעם שמופיע בפנימיות התורה.
זה לא מופיע בהלכה, לא כתוב בהלכה למה.
ואז פתאום אתה אומר, אה, זה יופי, אז אני עכשיו מבין.
בסדר?
אז אומר הזוהר,
המשכילים יבינו, מסיטרא דה בינה דאיהו אילנה דחי. מה זה בינה?
בינה זה להתבונן במשהו ולהבין אותי.
לקחת משהו קטן, החוכמה זה זרע קטן.
הבינה זה כבר הריון, הוא מתחיל להתפתח.
אז רוצים שתעשה בינה על כל דבר שאתה לומד בתורת,
כל פרט,
תרחיב אותו.
בגינהו יתמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ואומר,
זה אומר הרעיה מהמנה לרבי שמעון, בהאי חיבורא דילח
דיור ספר הזוהר מן זוהרה דאמא עילאה תשובה,
כן, בספר הזה שהוא זוהר האימא העליונה השכינה תשובה, באילין לא צריך ניסיון,
כן, זה הכל הולך בצורה חלקה,
ובגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנה דחייה דעיהו היי ספר הזוהר יפקון בי מנגלותא ברחמים ויתקיים בהון אדוני בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ספר הזוהר זה לאכול מעץ החיים. בגן עדן היה עץ הדע הטוב הרע שזה חוכמת בני אדם
ואתה יכול לדעת גם דברים טובים גם דברים רעים ויש גם עץ החיים. עץ החיים זה להבין את החוכמה האלוקית בכל דבר. איך האור האלוקי נמצא בכל דבר ומחיה אותו.
ספר הזוהר זה אילנה החיים.
אומר הזוהר, בזכות הספר הזה יצאו מהגלות ברחמים.
גלות הדעת.
אדם שלא מקיים במצוות, במצוות הוא נמצא בגלות הדעת. יכול להיות שהוא חופשי בארץ ישראל, אבל הוא בגלות הדעת, הוא לא מבין.
הוא לומד את הדברים האלה. כמובן,
לא בטוח שאנחנו יכולים ללמוד את הזוהר עצמו.
אולי אנחנו לא נבין וכו', אבל יש
גם פירושים וגם
המהר״ל בנוי על הזוהר, והבעל שם טוב בנוי על הזוהר, ועוד. גדולי ישראל שלקחו מימרה בזוהר וביערו אותה ופרשו אותה, ואת זה אנחנו כן יכולים לקרוא וללמוד.
אז
בזכות הדבר הזה יצאו מהגלות ברחמים.
רחמים זה באהבה.
אנחנו נצא באהבה.
יש כאן איזה רבי שמעון,
י״ח באייר, יוצא בהוד שבהוד.
זו הספירה, כן.
במה שדרך המשנה תכנים יזהרו בגוריכם.
כן כן כן, נכון, נכון, נכון, בדיוק, חכמים ייזהרו בדבריכם, בדיוק
אומרים את זה, הבעל שם טוב אומר את זה, מה שעכשיו אמרת זה ממש מורש לבעל שם טוב, חכמים ייזהרו בדבריכם, כלומר, תכניסו זוהר בדברים שלכם
שמא תחוב וחובת גלות ותגלו למקום מים ארעים ונמצא שם, אם תדברו רק נגלה,
רק מה לעשות,
אז אין בזה טעם, ואז התורה חלילה יוצאה עליה של לשון הרע שהיא מים ארעים,
ואתם תתחייבו בדבר הזה,
תכניסו זוהר בדברים שלכם, חכמים ייזהרו, יפה, תודה תמיר,
חכמים ייזהרו בדבריכם.
בסדר?
יש את השיר הקדוש
שחיבר אותו ישראל דושמן
ב-1912.
הנוסח המדוקדק הוא
פה בארץ חמדת אבות, תתגשם נה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר, חיי דרור.
אחרי זה שינו את זה, חיי טוהר, חיי חופש,
הנוסח, אני בדקתי את זה, חיי זוהר.
בארץ ישראל צריך לקראת חיי זוהר, אילנה דחיי.
חיה זוהר חיה, אתה מסכים אביאל?
זהו.
הוד שבהוד זה רבי שמעון.
מה זה הוד שבהוד?
ספירת ההוד היא ספירה של,
כמו שאנחנו שומעים את זה, זה להגיד, להודות. להודות בטעות או להגיד תודה.
אז כאילו הוד שבהוד אני שם לב לפרטים, בספירת ההוד אני שם לב לפרטים ואני מודה עליהם, או מודה אם אני לא יודע,
או אומר תודה. הוד שבהוד זה כאילו עוד יותר, לשים לב
לפרטים הקטנים.
מה הפירוש של הוד?
כן,
הוד יש לזה שלושה פירושים. פירוש אחד,
הוד זה אחד מלשונות היופי בתורה.
יש נוי, שפיר, זוהר, יפה. גם הוד זה אחד מלשונות היופי, יש לו הוד פנים, כן? זה הוד.
הוד שני זה to admit, להודות בטעות, אני מודה שטעיתי.
והוד שלישי זה to thank, להגיד תודה, מודה אני לפניך, בסדר?
עכשיו, אם אני מודה בטעות, אם אני שם מודה בטעות, או מודה על טובה,
אז אני, אם אני עושה את הדברים האלה, אז יש עלי איזה הוד יופי של אדם, של איש אמת.
אם אתה יודע להגיד תודה, אם אתה יודע להודות, יש עליך הוד של איש אמת.
הוד שבאות זה לשים לב לא רק לדברים הגדולים, אלא גם לדברים הקטנים.
אמרנו, זה המהות של תורת רבי שמעון.
לשים לב איך הפרטים,
להזהיר גדולים על הקטנים.
לשים לב איך הדברים הקטנים הם
ענפים של אילן החיים מהדבר הגדול.
אז יש כאן משהו
דברים שמופיעים בחב״ד.
למה עוד שבעוד היום של רשב״י?
יש משהו בממד הפנימי שבתורה שיודע את החשיבות של החלקיק הכי קטן.
זה רק בפנימיות התורה.
בניגלה אתה אומר מה אני צריך.
בפנימיות התורה.
בגמרא מתייחסים ונותנים פירושים לכל מילה ולפעמים דורשים גם את המשמעות של האותיות. בניגלה שבתורה יש משמעות לכל מילה.
בקבלה יש הרבה משמעות לכל אות ולכל חלקיק של אות.
בסדר?
דיברנו על זה השבוע.
אבל לרבי עקיבא יש מדרש שנקרא מדרש אותיות ברבי עקיבא. הוא דורש את האותיות, את הצורה של האותיות.
בגמרא אומרים למה כתוב ככה, למה כתוב אחרת.
בקבלה דורשים את האותיות. למה האות נראית ככה? למה הצדיק
היא ככה? זאת אומרת שהצדיק היא דמות של צדיק שיש לו בסיס ויש לו גב, אבל הגב שלו כפוף והוא סוחב על הגב עוד יהודי, סוחב יוד. זה אותיות אשורית, לא?
האותיות האלה ירדו למשה, זה נקרא אשורית כי קל לך לאשר אותם.
אבל הם ירדו למשה מסיני, בסדר? זה לא קשור לממלכת אשור וכל זה? לא, לא, הם אחרי זה העתיקו את זה מאיתם.
בקבלה יש הרבה משמעויות לכל עוד וכל חלקיק של עוד, כך כותב השל״ה הקדוש, בייחוד של חוכמת הנסתר ביחס לחוכמת הנגלה.
הנסתר סותר ומחלק את רכיבי התורה הקדושה לחלקים קטנים ביותר ודורש כל קוץ וקוץ,
הרבה מעבר ליכולת הנגלה לחלק ולדרוש, כן? תורת הנסתר יורדת לפרטים ומגלה את השורש הפנימי שבהם.
נמצא שהנצח הוא הסופר וההוד הוא הנספר.
נצח באודם הרגליים זה חוש ההילוך,
אחד מבית חושי ספר יצירה, חוש של חודש סיוון, מתן תורה.
כל התורה היא הליכות עולם לו,
כן?
וכולי. וכמה שמחלקים לחלקים יותר קטנים, חלקים אלמנטריים,
זה מה ששומר את האדם בתנועה, כך גם במדע מתקדם כל הזמן ומחפש חלקים יותר קטנים.
אז כמו שבמדע מחפשים חלקים יותר קטנים כדי לגלות איך כולם מתארגנים, ככה גם בתורה.
וזה הסוד של רבי שמעון. עכשיו תדעו לכם, בסוף בסוף כולנו תלמידים של רבי שמעון. כל מי שמחפש
טעם בפנימיות התורה, כל מי שמחפש סברה בגמרא להבין איך הכל מתחבר, כמו בבריסק.
כשאומרים לך, תקשיב, הסוגיה הזאת והזאת והזאת, הכול יש לזה טעם אחד.
כל מי שמחפש טעם עד אקרא, מחפש את פשוטו של מקרא, כל מי שמחפש סטעם פנימי באיזה משהו של לחבר הרבה מאוד פרטים, הוא בעצם תלמיד של רבי שמעון.
אז בעצם כל התורה כולה היום נשענת עליו, וזה הסוד.
אם אנחנו רוצים ליצור תורה אמיתית,
מעניינת גם, שאנשים יתחברו אליה ולא ישכחו אותה,
זה רק על ידי הארת אור פנימיות התורה,
שהוא, כמו שאמרנו, זה לא אפשר לרוץ ללמוד זוהר.
הרבה מהר״ל, והרמח״ל, והרב קוק, ואורות התשובה, ו...
ו... ו... ו... ו... ו... ו... ו... מלא מלא דברים,
שמבארים את פנימיות התורה,
כן? הרב קוק מדבר על זה המון באגרות, לא להפוך את התורה ליבשה.
עבדינן לאורייתא יבשתא, אלא ללמוד את החלק שנקרא נשמתא דאורייתא, נשמת התורה, שזה החלק שעליו.
בעצם אותו גילה וחשף רבי שמעון. זכותו יגנה עלינו,
שנזכה להידבק באור תורתו, אמן ואמן.
