שלום לכולם אנחנו נמצאים בשיעור קצר נוסף מתורתו של מורנו דוקטור דניאל שליט
יהדות ופוסט-מודרניזם ככה אנחנו מכנים את הסדרה הזו
ובגלל שהסדרה הזו כמו שראיתם כבר היא דינמית מאוד
והיא מתחדשת בכל שבוע ושבוע בגלל שאני זוכה לעמוד בקשר עם דוקטור שליט
ואנחנו מדברים על הסדרה
אז בעקבות העיסוק שלנו בשבוע שעבר בעץ החיים,
אז דוקטור שליט כתב לי סוג של איגרת קצרה,
מרתקת ממש.
אנחנו לא נספיק לפי הזמן לראות אותה, אנחנו נתחיל לראות אותה,
אבל הנושא שאני רוצה שנעסוק בו,
זה נושא שכבר הזכרנו אותו לפני פורים השנה.
השווינו בין הקניון לבין בית המקדש,
אם אתם זוכרים.
דניאל שליט בעצם מכנה את כל הזמן שאנחנו נמצאים בתוכו,
כלומר, הזמן המודרני, הפוסט-מודרני,
המודרני והפוסט-מודרני,
כזמן שמכונה קניון. למה קניון?
בגלל שהכל יציר האדם,
והאדם בעצם חוסם את עצמו מלהיפתח למה שמעבר,
לאלוהי שנמצא מעבר.
ואת הדבר הזה כינינו בשבוע שעבר בלימוד שלנו,
עץ הדעת טוב ורע מול עץ החיים.
כלומר, עץ הדעת טוב ורע זה הדעת האנושית המנותקת
מהדעת האלוהית והחיבור לעץ החיים זה החיבור לדעת האלוהית.
לכן עץ הדעת טוב הרע מכונה בזוהר אילנה דמוטה,
עץ המוות.
בשורות הקצרות הבאות אני רוצה להתחיל לעיין בהסבר המאוד מיוחד של דוקטור שליט
לסיבה שהדעת המנותקת מהדעת האלוהית מובילה למוות.
תראו
דבר מאוד מעניין.
לעניין הקניון וחטא עץ הדעת,
וסליחה, כל ההערה הזאת הייתה כדי להסביר שבעצם מהו המבנה היהודי שעומד מול הקניון?
זה בית המקדש.
אנחנו נמצאים בשלושת השבועות ומתאבלים על חורבן בית המקדש.
על מה אנחנו מתאבלים בעצם?
על כך שהמרחב שלנו חסר את הנוכחות האלוהית החיה.
ואז מה מחליף בעצם את הנוכחות האלוהית החיה?
נוכחות
כמו אלוהית.
במילים אחרות, דעת הוברה במקום עץ החיים.
בואו נראה את זה.
לעניין הקניון וחטא עץ הדעת,
הייתי מבקש לדייק את עניין הדעת כי יש כמה רמות של דעת או של הכרה.
ואז תראו, רק את החלק הזה אנחנו נראה.
ראשית,
הדעת מן הסוג הרציונלי והיא פרדוקסלית. זאת אומרת, יש משהו בדעת הרציונלית של האדם הרציונלי, ההגיוני,
שהוא פרדוקסלי. מצד אחד, היא פוריה ופירותיה כל המדע המערבי.
תראו איזה באמת עולם מופלא מדעי.
המון המון המון חידושים, המון גילויים, מרשימים מאוד.
מצד שני, היא עקרה וממיתה.
אותה הכרה רציונלית היא עקרה וממיתה.
וסוד הדבר הוא שהיא דעת מכלילה.
כל X הוא Y. אבל זהו כלל מת וממית,
כיוון שהוא מוחק את ההבדלים בין כל חברי הקבוצה.
זאת אומרת, יש משהו בתפיסה השכלית שהיא עושה הכללה.
והכללה,
כמו שאמר פעם רבי יצחק הוטנר, הפחד יצחק,
האדם ככל שאתה מחללו בכף, אתה מחללו בחטא.
כי האדם הוא מיוחד,
ואם אתה מתייחס אליו כמו דבר כללי,
אז אתה מאבד את הייחוד שלו.
בגלל שהזמן שלנו עומד להיגמר, אני רק אגע בנקודה אחת ובזה נעמוד.
הנקודה שננסה לחשוף בלימודים הבאים שלנו, במפגשים הבאים,
שעץ החיים הוא בעצם הכבוד העמוק האלוקי שקיים בבריאה.
מה שהמקדש מנכיח במציאות זה כבוד, והכבוד הזה לא מגיע מהאדם,
הוא מגיע מנקודה שנמצאת מעבר לו.
ולכן ברגע שאתה תופס את הנקודה הזאת,
שיש משהו שהוא מעבר לך ואתה בטל אליו,
אז כל הדעת שלך היא בעצם דעת שמקבלת את העומק
ואת הכובד שלה, את המשקל שלה מהדבר שמגיע מלמעלה.
בסדר? אני, מה שנקרא, דיברתי פה קצת-קצת טיפה בקודים,
אבל בעזרת השם אנחנו נלך ונגלה את הנקודה הזו בפעמים הבאות. כלומר,
עץ החיים זו ההבנה שמעבר לכל מה שאנחנו תופסים,
יש נקודה בלתי נתפסת,
והיא בעצם נקודת הכבוד,
נקודת הערך של המציאות.
אני אתן לכם רמז לדבר,
מושג שכבר חזרנו עליו, השבת.
למה יום השבת הוא יום שאנחנו לא עושים פעולות?
בגלל שהפעולות שלנו הן פעולות שמגלות את הכישרון האנושי,
אבל הן עלולות לחלל את הכבוד שנמצא בעומק הקיום.
על ידי זה שאנחנו שובתים ממלאכה,
אנחנו מגלים שבתוך האדם,
מעבר לפעולות שלו, יש נקודת כובד שלא קשורה בכלל לפעולות שלו.
ולכן אנחנו שובתים.
לכן זה נקרא כבוד השבת,
הכובד של השבת,
הערך הפנימי שקיים בתוך המציאות,
וזאת הנשמה.
על זאת ועוד, בפעם הבאה.
להתראות.
