אני זקוק לפרשת כי תשא, היא כל כך מדויקת לי ובעצם לכל הדור שלנו.
חיפוש אחר תורה עכשווית ומונגשת, בגובה העיניים, סוג של עגל שאפשר לרקוד סביבו ולומר- "אלה אלהיך ישראל" בהעדרו של משה רבינו.
נפילה, כפירה, תשובה והתחדשות של לוחות שניים שבסופו של דבר עוזרות לעם ישראל להגשים את הרצון לחיבור ואהבת תורה אנושית יותר המתקבלת בצנעה ולא בקולות וברקים מלמעלה.
השיר "פסול לך" מדבר על החלום ושברו, אבל גם על התיקון של החלום בעצמו.
מתברר שהעם שנבחר להיות נושא הדגל, הוא בכלל "עם קשה עורף" שלא כדאי להשאיר בעולם, אך משה טוען שדווקא עם קשה עורף כזה, כשהוא יאהב את התורה מתוך חיבור עמוק, הוא ילך אתה עד הסוף גם במצבים של חורבן וגלות קשה.
כמה אני צריך לשמוע את הקול המנחם שאומר "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים", קבל שוב את התורה ממקום אמיתי וכנה יותר, בתוך הכלים שלך, בתוך הלב שלך, בתוך האופי המיוחד שלך.
לוחות ושברי לוחות מונחים בארון