אנחנו לומדים בעל שם טוב,
והיום יש פה תורה נפלאה של הבעל שם טוב על פרשת פינחס,
לכבוד הפרשה.
תראו, הפרשה שלנו היא בעצם,
יש בה דדים מורכבים, יש פה מעשה קנאות של פינחס.
ולא רק שיש כאן מעשה קנאות, אלא גם התורה נותנת לו, הקדוש ברוך הוא נותן לו גושפנקה,
כלומר
השיב את חמתים על בני ישראל וקנות קנתי ונותן לו בריתי. בריתי שלום הכוונה שפינחס
מתמנה להיות כהן. לפני כן הוא לא היה כהן, שזה גם כן דבר מוזר.
למה הוא לא היה כהן לפני כן?
מין מינוי כזה מוזר שחוצה את המשפחה לשתיים.
כן, מכיוון שכאילו
אבא של פנחס כהן והוא לא כהן.
איך זה יכול להיות?
כן, כאילו מי שהתקהן התקהן, אהרון התקהן וארבעת בניו התקהנו, וזהו.
ועכשיו אלה שהם ילדו,
כיוון שפנחס הוא בן אלעזר והוא כבר נולד, אז הוא צריך לקבל
מינוי מחודש.
ויש פה איזושהי, צריך להגיד את האמת, יש פה איזושהי סכנה
שמידת הקנאות תהיה,
יעשו לה חיקוי,
לא לפי האמת.
ואז זה בעייתי.
על זה אומר הרב קוק, נועם,
לעולם אהיה אדם וביתן כהלל והל אהיה קפדן כשמי, דפים פה,
לעולם אהיה אדם וביתן כהלל והל אהיה קפדן כשמי. למה?
כי אומר הרב קוק,
כאילו זה כהילל וכשמיים.
אז נגיד שאדם הוא ענוותן כהילל, הוא לא הילל באמת, אבל הוא מחכה את הילל.
בסדר, אז מה חיכית? חיכית ענווה,
סבלנות, ענווה, טוב מאוד.
גם אם זה לא אותנטי, גם אם זה לא אתה באמת,
זה בדרך הנכונה. אבל לעומת זאת,
אי אפשר להיות קפדן כשמיים.
או שאתה שמאי ואתה קפדן אמיתי, אם אתה מחכה קפדנות זה קטסטרופה.
אז כנראה לגבי קנאות.
אם אדם מחכה סבלנות, מחכה סבלנות,
מחכה כל מיני דברים. בסדר, אז גם אם זה לא הוא באמת, אבל הוא עושה את זה על יד, זה גם טוב.
אבל קנאות היא צריכה להיות אותנטית ומדויקת.
אי אפשר לחכות אותה ולהגיד אני אהיה כמוהו,
כי רק מי שראוי יכול לקנא, לא מי שלא ראוי.
אז לכן צריך להבין היטב מה מידת הקנאות של פנחס,
ומכאן הבעל שטוב גם מחלץ עיקרון עצום לדעתי
לכל עבודת הנפש
ולכל ההתבוננות.
אז בואו נראה את זה.
במדרש אמר רבי שמעון מלקיש, פנחס זה אליהו.
יש כאן חיבור בין שתי דמויות.
פנחס
הוא או בא בגלגול, או שבעצם אליהו הוא המשך שלו,
אבל זו בעצם אותה דוגמה, נכון?
סליחה, קנאות,
קנאות, חוסר התפשרות,
כולל גם להרוג כל מיני אנשים.
אמר הקדוש ברוך הוא לפנחס,
אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה
אף לעתיד עתיד ייתן שלום ביני ובין בני ישראל. שנאמר
הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים וכו'.
רבי אליעזר אומר הסב הקדוש ברוך הוא שמו של פנחס
בשמו של אליהו זל מתושבי גלעד
שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד
שאמר הנני נותן לו את בריתי שלום בריתי הייתה איתו
החיים והשלום
זה נאמר על אליהו נכון במלאכים ב' פרק ה'
נתן לו הקדוש ברוך הוא, אז יש כאן ברית ברית, נכון?
נתן לו הקדוש ברוך הוא, חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא,
ונתן לו שכר טוב והייתה לו לזהרו אחריו ברית,
כהונת עולם. עד כאן לשון המדרש.
אז קודם כל, במדרש עצמו אנחנו מבינים שפינחס
עשה מעשה קנאות
כדי לגרום שלום.
זה קצת דבר והיפוכו. לכאורה אתה עושה מעשה קנאות ואתה אומר, יאללה, יישרף העולם הפרטי. לא.
המוטיבציה שפירחס הייתה, המוטיבציה הבסיסית שלו הייתה לגרום לשלום
בין ישראל לבין אביהם שבשמיים.
עכשיו מתחיל הבעל שם טוב לבאר, וזה ביאור מדהים בעיניי.
אמר הרב רבי ישראל בעל שם טוב,
פירוש הגמרא יידבק במידותיו,
ולא אמרו למידותיו, אלא יידבק במידותיו.
מה ההבדל?
מה ההבדל בין במידותיו לבין למידותיו?
יידבק למידותיו זה as is, מה שאתה רואה, תעשה.
זה אותו דבר.
להידבק במידותיו זה להבין בית הבתוך תמיד, כן?
בית היא תמיד.
להידבק לתכונה של המידה,
לא למידה עצמה,
אלא למה שעומד מאחוריה, לתכונה הפנימית שלה,
בסדר?
זה העניין, זה החשבון.
אז יכול, לכל דבר יש לו צד חיצוני וצד פנימי.
אם אדם מדבק על הצד החיצוני, אז זה חיקוי, כן, זה...
אבל אם אדם אומר, מה עומד מאחורי הצד החיצוני הזה,
מאחורי הפעולה החיצונית, אז הוא נדבק במידות.
אז יכול מאוד להיות, אני אגיד את זה בהמשך,
פעולה שנראית
פעולה אכזרית,
אבל היא מלאה ברחמים.
היא מלאה ברחמים.
היא מלאה בטוב.
דוגמה?
רופא, שבדיוק, רופא שמציל איזה חולה,
וצריך לקטוע לו איזה איבר.
אמרת, אולי פעולה אכזרית.
זאת אומרת, אני מסתכל על הפעולה. מה אתה עושה?
הוא אומר, תשמע, אדוני, אני חייב להציל אותו. אם אני לא להציל אותו, אז כל הרעל, כל הנמק יתפשט בגוף.
אז זה במידותיו.
אז זה ממש יכול להיות דבר בהיפוכו.
אלה דברים, כמובן, נתתי דוגמאות שהן דוגמאות בולטות.
בחיים זה הרבה יותר עדין.
אני רק הולך רגע לסיפור של פנחס רגע. כשפנחס קם מתוך העדה ולוקח רומח בידו ומכה את זמרי ואת כוסביב הצור,
מה המוטיבציה שלו?
מאיזה מקום הוא מגיע?
מה המוטיבציה שלו?
שנאה?
כעס?
וכל זה, או שהמוטיבציה שלו היא מה?
היא אהבה.
כל כך פנחס אוהב את עם ישראל,
כל כך פנחס אוהב,
כל אחד ואחד מבני ישראל, כל כך פנחס אוהב את הקדוש ברוך הוא,
שהוא רואה משהו שהולך לאיים ולסכל את האהבה, שהאהבה מניעה אותו.
זה ברור שאם פנחס היה עושה את המעשים שלו מתוך מוטיבציה של כעס,
או מתוך מוטיבציה של קוצר רוח וכולי,
אולי היה יכול לקבל שכר להיות כהן ולברך את עמו ישראל באהבה.
זאת אומרת, זה לא מסתדר אחד עם השני. זה ברור שאם הוא קיבל שכר לברך את עמו ישראל באהבה, להיות כהן, אז הוא אומר שהוא בעצם גילה בתוכו איזה שהם כוחות מאוד מאוד עמוקים
של אהבה. אז דבר מאוד מעניין, זה מעשה קנאות
שנעשה מאהבה. יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות דבר כזה.
מעשה קנאות,
המעשה החיצוני, אם תסתכל רק על המעשה החיצוני, זה כמו שאתה יכול,
כן,
זה כמו שאתה יכול לראות סרט בלי הווליום, בלי זה. אז פתאום אתה מוסיף את הקול, את הסקול, פתאום אתה מוסיף את התרגום,
פתאום אתה מוסיף את ההקשר.
אז לאט לאט זה פתאום מקבל את זה.
המעשה החיצוני עצמו, הוא יכול להתפרש לכל מיני כיוונים.
אז כאן,
אנחנו מבינים מהשכר שפנחס קיבל שהמוטיבציה הבסיסית שלו לעשות את המעשים הללו הייתה המוטיבציה של מה?
של אהבה.
איך אמר לי פעם מישהו? אתה יכול לנקות כי אתה אוהב ניקיון,
אתה יכול לנקות כי אתה שונא לכלוך.
זו אותה פעולה, אבל זה עולם הוא לא.
כשאתה עושה משהו, כשאתה אוהב אותו, אז זה כיף לך, ואתה שמח, ואתה נהנה,
ואתה, הכול חיובי. כשאתה עושה משהו כשאתה שונא אותו, אז הכול כזה,
לכאורה אותה פעולה.
אז גם פה, פנחס עושה כאן פעולת קנאות, אבל המוטיבציה הבסיסית של הפעולה הזאת היא מוטיבציה של אהבה.
כלומר, מה שמניע אותו זה לא שנאה,
ולא כעס, ולא קוצר רוח, ולא זה, אלא מה שמניע אותו זה המון המון אהבה, אהבה כל כך גדולה,
שאני כל כך אוהב, אני לא יכול לראות איך שמישהו פוגע כל כך בקדושת ישראל.
אבל זה מהמקום הזה.
אתם יודעים, הייתי פעם,
בתור אברך,
גרנו כאן בירושלים, זה הרבה שנים,
ברחוב בית שערים, אתם מכירים את הרחוב הזה?
זה רחוב שיורד לכניסה לילה.
מהפקד של הרב אליהו, יש כזה רחוב שיורד.
ירידה כזאת היא יחסית תלולה.
אני גם עולה אותה
בבקרים מדי פעם, זו ירידה ככה.
אז היינו גרים על הרחוב, מול הרב אלישע, זכר צדיק לברכה.
הבית שלנו מול הבית שלנו.
אז היינו עושים סבודת שבת,
הייתי רואה כל שבת היה יהודי
צ'למר כזה,
תולדוס אהרון כנראה,
יורד למטה לכביש
לצעוק שעבס.
עכשיו, הוא היה יורד,
היה לקח לו זמן הירידה,
אדם מאוד זקן.
לקח לו זמן הירידה, הוא היה יורד,
עומד, שואג שם שעבס, עשר רבע שעה, אני יודע כמה,
והולך חזרה, העלייה הייתה לוקחת לו המון זמן. הוא היה עולה, הולך כמה צעדים,
יושב על הגדר לנוח.
עולה כמה צעדים, יושב על הגדר לנוח.
בסדר? אתה יכול לצעוק שעבס,
כי אתה שונא את מחלל השבת.
אתה יכול לצעוק שבס
כי אתה אוהב את השבת. אתה לא מסוגל.
אתה לא מסוגל שיהודים
בירושלים, בארץ ישראל, או בכלל,
דורסים את השבת.
ואני חושב שאם זה נעשה מתוך שנאה,
אז אדם בגיל שלו, אני לא שאלתי אותו אף פעם ככה, רק ראיתי מה הוא עושה.
אבל אם זה נעשה מתוך שנאה, אז אדם בגיל שלו בשלב מסוים כבר אין כוח לשנוא. אבל אם זה נעשה מתוך אהבה,
אז גם בגיל מבוגר וגם בגיל זקן
הוא ממשיך לאהוב את השבת.
והוא הולך, הוא אומר, אני צריך ליצור עכשיו איזה, שידעו שאסור לנסוע בשבת.
זה היה מראה מאוד מיוחד לראות את זה. ואני כל הזמן, כשאני רואה שלטים כאלה,
אין כניסה בשבת לכל מיני מקומות אצלנו בשכונה, השלטים האלה מרגיזים אותי.
מה זה מרגיזים?
כאילו, העיקר שלידי לא ייסעו בשבת.
שאני לא אראה.
זהו.
אצלי יש שיר כזה של בועז שראבי, אתם מכירים בועז שראבי או שזה כבר לא מגדיש לכם?
אצלי הכל בסדר.
העיקר שאצלי הכל בסדר.
הפוך!
שייסעו לך מתחת לבית.
אופנועים ועושים ווילים כדי שתראה ש...
מחללים את השבת.
מול העיניים תראה את זה, ואז אתה עושה עם זה אולי משהו. אולי תעצור, אולי תזמין אותו להיכנס לבית הכנסת, תזמין אותו לעודת שבת.
יש אצלך נושאים, מה זה חוכמה? אז הוא נוסע מדרך אחרת.
כן.
הבית שלנו זה מול כביש 471. האופנועים האלה זה באמת קורה. בליל שבת יש רייסים של אופנועים.
הכל.
כי חייב לנו.
אז אומר רבי ישראל בעל שם טוב אמר הרבי ישראל בעל שם טוב פירוש הגמרא ידבק במידותיו ולא אמרו למידותיו
כי עיקר העבדות, או כמובן עיקר עבודת השם, הוא שידבק האדם בהפנימיות
והוא החיות של המידות
ולא ידבק בחיצוניות המידות.
כי אם הוא מדבק עצמו דרך למשל למידת החסד בחיצוניות
הוא רק חסד.
אם כן, אינו מדובק בגבורה
כי בחיצוניות הם נפרדים.
כאילו, בחיצוניות נראה שחסד הוא הפוך מגבורה.
שאם הוא חסד אינו גבורה,
אבל בפנימיות כתיב
אני השם לא שניתי ונכלל הכל.
בפנימיות, בתוך החסד יש גבורה.
כלומר, אם אדם נדבק
בפנימיות מילת החסד,
אתם יודעים שלכל מידה יש לה פנימיות.
פנימיות החוכמה זה ביטול, פנימיות הגבורה זה יראה, פנימיות ה...
מה אמרתי? פנימיות החוכמה זה ביטול,
פנימיות הבינה זה סמכה, סליחה,
ופנימיות הדעת זה ייחוד. פנימיות החסד זה אהבה, פנימיות הגבורה זה יראה, פנימיות התפארת זה רחמים.
פנימיות הנצח זה ביטחון,
פנימיות ההוד זה תמימות,
פנימיות היסוד זה אמת,
ופנימיות המלכות זה שפלות.
כך כתוב בספרים הקדושים.
אז יש מידה פנימית לכל דבר.
אז כשאדם נדבק בפנימיות מידת החסד, הוא אומר, אוקיי,
חסד זה אהבה, פנימיות החסד זה אהבה.
זה התוכן, לאהוב, לאהוב.
אני לא רק עושה מעשים שהם מוחאים להם כפיים וזה, אני
דבק באהבה.
אז אם אדם אוהב,
אז לפעמים בגלל האהבה, אם אני רוצה לעשות למישהו חסד,
מה אני צריך לעשות?
לבלום, לצמצם.
אם זה אהבה, אהבה יכולה להיות גם דרך גבורה.
אם אני מציף מישהו,
מציף אותו ביחס, אני לפעמים גורם לו נזק.
נכון? אם אני... הורים מאוד אוהבים את הילד שלהם,
אז הם כל הזמן רוצים אחריו,
שלא ייפול, בגיל ארבע, בגיל חמש, אל תיפול חמודי, אל תלך, אל זה, אל זה, לא, אל תטפס, לא, זה מסוכן.
הם אוהבים אותו, זה טוב?
לא, אז הוא לא יתפתח,
הוא לא יגדל, הוא לא יודע לטפס, הוא יישאר מנוון.
אם אתה אוהב, לפעמים עומק האהבה יביא אותך לגבורה, ואז אתה,
התקללות. אם אדם רק נתפס למעשה החיצוני,
אז הוא אומר, טוב, מה זה חסד?
חסד זה כל הזמן לתת, חסד זה כל הזמן לגונן.
זה כאילו חיצוניות המידות. אבל אם אתה אומר, פנימיות החסד זאת אהבה,
אז אני אוהב אותך,
ולכן אני לא מוותר לך.
אתם מכירים את המשפט שאומרים בחינוך מיוחד?
אני אוהב אותך,
ולכן אני בוחר
לא לוותר לך כדי לא לוותר עליך.
אני לא מוותר לך, כי אני לא רוצה לוותר עליך. אני יכול להגיד למה אני מוותר עליך, אלא אתה לא מסוגל. לא, אני לא מוותר לך.
ואז אני כאילו קשוח איתך.
מאיפה נובעת הקשיחות?
מאהבה.
כלומר,
כלומר, אם אני הולך לפנימיות המידות, אני אוכל ליצור התקללות
שבתוך החסד
תהיה גם גבורה.
חוסך שבטו שונא בנו, כן.
בחסידות מפרשים את הפירוש הזה, חוסך שבטו, הכוונה שבט, שבט זה כמו
ראובן, שמעון לוי.
חוסך שבטו, אם אתה לא מחנך את הילד שלך לפי השבט שלו,
לפי התכונה שלו, אז הוא עלול להתפספס.
כן.
כן, פנימיות החוכמה זה ביטול,
פנימיות הבינה זה שמחה, כתוב אימו בנים שמחה,
פנימיות הדעת
זה התקשרות,
פנימיות החסד זה אהבה,
פנימיות הגבורה זה יראה,
פנימיות
התפארת זה רחמים,
פנימיות
נצח זה ביטחון,
פנימיות ההוד תמימות,
ופנימיות היסוד זה ייחוד או אמת.
זה פנימיית המלכות, זה שפלות, זה המידות.
אומר רבינו ישראל, בעל שם טוב, אור שבעת הימים, אה, אגב, היום זה העולה של אור החיים הקדוש,
ורבי חיים אור החיים הקדוש והבעל שם טוב זה נשמות תאומות. אתם מכירים את הסיפור?
אתם מכירים?
סעודה של אישית במרוקו, פתאום אור החיים הקדוש אומר, כוונר ה... סליחה, סעודה של אישית במז'יבוש.
הבעל שם טוב אומר, כוונר המערבי.
אמרו לו, מה? הוא אומר, יש חכם ספרדי,
בזה,
ועכשיו הוא נפטר. איך אתה יודע? יש סוד שמגלים לאחד בדור,
ועכשיו גילוי אותו, זה היה לפני כן אצלו, אז הוא נפטר.
ומספרים שהיה איזה מישהו,
אולי אפילו רבנו החידה, יכול להיות. רבנו החידה למד אצל האורח חיים הקדוש,
והוא ראה את הבעל שם טוב.
אני מקווה שאני צודק, אני לא טועה. אם אני טועה, תתקנו אותי או יתקנו אותי.
אחד התלמידים ראה את הבעל שם טוב, והוא בא לאורח חיים וסיפר לו
שיש איזה רב באירופה והוא מאוד צדיק, אז הוא אומר לו, איך קוראים לו? הוא אומר לו, לא רוצה להגיד, הוא קוראים לו בעל שם. אז רוחם הקודש אמר, אני לא מכיר אותו.
הוא לחץ עליו, איך קוראים לו? הוא אומר לו, לא, לא בעל שם, הוא קוראים לו בעל שם טוב. אה, בעל שם טוב, אני נפגש איתו כל לילה.
עליית נשמה.
בסדר?
אז יש, טוב, קיצור, נסביר פעם מה זה בעל שם טוב גם.
בעל שם טוב, כאילו,
אחד משמות השם, אחד מצירופי שמות השם,
זה גימטרי הטוב.
נכון?
שם א' ה' ו' ה'
זה גימטרי הטוב,
נכון?
א' ה'
ה' ה' זה 10 וו' וא' זה...
אז צירוף שם א' ה' ו' ה'
כלומר זה הוא גימטרי הטוב והבעל שם טוב הוא בעל שם טוב, זה השם שלו.
וא' ה' ו' ה' זה ראשי תיבות את השמיים ואת הארץ.
את השמיים ואת הארץ זה בעצם התכלית של הבעל שם טוב, להוריד את השמיים אל הארץ.
אז הוא, להוריד, תחליט שיהיה טוב בארץ. כשהשמיים יורדים לארץ ופוגשים את הארץ, אז נהיה טוב בארץ.
אז והבעל השם טוב ורבנו אור החיים הקדוש היו קשורים קשר נשמות.
שניהם התאמצו מאוד מאוד להביא את מי?
את המשיח.
הבעל השם טוב עשה עליית נשמה להיכלו של משיח ושאל אותו,
מה הוא שאל אותו?
מתי קאתי מר? מתי אתה מגיע? אמרנו לו המשיח?
לא, זה גמרא.
אומר דביר, כשאפוצו ממנתך החוצה, זה כולם זוכרים. יש שם עוד משהו בתשובה.
כשאפוצו ממנתך החוצה,
כלומר, תתפשט פנימיות התורה ברבים, מה שאנחנו עושים עכשיו,
ויוכלו כולם לעשות ייחודים כמוך.
ולעשות ייחודים הכוונה לברר איך כל דבר קשור לעבודת השם.
במקום בורר,
הרבי היה אומר שהסתיימה עבודת הבירורים והתחילה עבודת הייחודים.
במקום ללכת בורר, שזה אוכל וזה פסולת,
אין בורר בתקופת הגאולה, אלא הכל
הכל אור אלוקי.
האור האלוקי מאיר בכל הדברים. מאיר בפרנסה, מאיר במדע, מאיר במתמטיקה, בפיזיקה, מאיר ודאי בתורה,
מאיר בספרות, מאיר בשירה, כן, מאיר בכל דבר.
אתה הולך לתרבות, מה התרבות עושה?
מספרת את כבוד השם.
דרך ציור, דרך שירה, דרך ניגון, דרך זה, כמו שהיה בבית המקדש.
אתה הולך למדע, מה המדע עושה? מה זאת אומרת מה עושה? שולח לך טלסקופ ולחלל כדי להגיד, היה מפץ גדול,
היה רגע שממנו העולם התחיל, יש בורא לעולם, העולם הוא נברא, השתבח שמואל.
באמת, מי שרוצה ספר, אחד הספרים הטובים שקראתי בחיים, אני חושב,
זה באמת ספר מומלץ מאוד, והוא פשוט
לוקח את המילים, בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ,
מה?
ופשוט פורס אותם על פני ספר שלם.
זה ספר שנקרא מפץ הגדול, של סיימון סינג,
ויש משפט כזה, בראשית היה המדע מוטל בחושך.
ויאמר אלוהים, יהי ניוטון ויהי אור.
כן? בא ניוטון וגילה את כל החוקים ואת כל הזה, הוא היה אדם מאמין ניוטון,
ואז פתאום יש אור.
אז הכל, הכל, הכל יגלה את כבוד השם יתברך בביולוגיה.
אנחנו נחקור את הגוף, נראה. אתם מכירים את הדבר המופלא שגילו?
יש דברים, אפשר, רק חיים שלילים להוציא על זה.
גילו שבכל תא בגוף,
בכל תא בגוף שלנו יש רצף DNA עם 25,
כאילו, מורכב מ-25 סלילים.
שזה 25 זה גימטריה, כן, שם הוויה, 26, סליחה, 26. אז כאילו אומרים, זה כמו האומן שעושה ציור וחותם את השם שלו.
כתוב, אין צייר כאלוהינו, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא כמו צייר.
אז הוא פשוט חתם את השם שלו בכל תא בגוף, חתום שם השם.
מדהים.
אתה לא מפסיק לגלות כל מיני דברים.
זה נקרא עבודת הייחודים. בעבר, אתה רוצה לדעת דבר השם?
בתורה, בתורה, בנביאים, בתפילה.
בזמן הגאולה הכל מספר שם שמיים, ייחודים.
וזה הבעל שם טוב, ורבנו אורח חיים הקדוש.
אין מקום בפירוש אורח חיים הקדוש על התורה שיש איזה רמז או סימן לגאולה שהוא לא מפרש את זה על דרך הגאולה.
כל דבר, מיד, רומז לגאולה, ירמוז, הוא גם עושה חשבונות בחלק מהמקומות.
ממש נשמות תאומות בציפיית הבאת הגאולה והמשיח.
למרות שחיו בתקופה מאוד קשה לעם ישראל.
בעל שם טוב באוקראינה,
והאורח חיים הקדוש כהנא,
ארץ ישראל הייתה ממש בשפל המדרגה,
ציפיית גאולה עצומה.
אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, עוד פעם, מעולת אור החיים הקדוש היום,
יש ספרים שהלימוד בהם זה סגולה גמורה לטהרת הנפש וניקיות המחשבות. ממש כאילו, אי אפשר להסביר, זה לא דברים רציונליים שאתה יכול להבין אותם.
נגיד, כמו שאומרים, לגרוס זוהר.
מבין, לא מבין, תגרוס זוהר, זה...
אז באור החיים הקדוש, המעלה היתרה באור החיים הקדוש זה גם דברים מובנים.
אבל כל מי שלומד אור החיים הקדוש ממש מרגיש איך הדברים הם כמו שאתה נכנס למקווה, אותו דבר.
הקדושה שלו היא כל כך חזקה,
וכשהוא מתאר את השכינה, וכשהוא מתאר את הקדושה, זה תיאור כל כך אמיתי וחי, וזה, שאתה פשוט נכנס לתוך מקווה. רק ללמוד אור החיים הקדוש, באמת, בשביל זה כל גדולי החסידות כולם דבוקים באור החיים הקדוש.
עבודת הייחוד זה לגלות איך דבר ה' נמצא בכל דבר,
בכל.
בכל.
כשאני מגלה שהמבנה של החומר,
מאורגן סביב מולקולות של 26,
אז אני אומר שהקב' נמצא גם שם.
כשאני מגלה בהיסטוריה את יד השם, הקב' הוא שם. כשאני מגלה את יד השם בכלכלה, הקב' הוא שם.
בכל דבר אתה מגלה את יד השם מטבח.
הכל. בטבע, ב-היסטוריה, בביולוגיה, בהכל.
זה עבודת הייחודים.
בעבר הייתה עבודת בורא. זה לא, זה לא, זה לא, זה כן.
בסדר?
צריך שהעולם יעבור איזה תהליך של תיקון כדי להיות ראוי לזה.
טוב, זה בגלל שנזכרנו ב...
הייתי עכשיו מעוניין לעשות איזה עבודת ייחוד על כוס מים. איש יכול להביא לי איזה כוס מים?
יש שם איזה מטבחון כזה קטן.
בדיוק. תודה.
ופירש הרב,
הבעל שם טוב, כיצד היא הכלליות?
והוא,
כי מידת החסד, הנה הוא נותן כאן דוגמה,
הוא התפשטות,
ודרכו להיטיב להכל,
והוא סוד האהבה,
כמו שכתוב, ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד.
אם כן,
כן, מי שמדבק עצמו בחיצוניות החסד,
רק בפעולה החיצונית של לתת ולהעניק, אבל הוא לא עושה חשבון של...
ברוך תהיה.
איי, הצלת את חיי ממש. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכול נגדור.
אה, סליחה, שלא אמרתי לכם.
הבעל שם טוב,
אור שבעת הימים, לא כתב מילה אחת כל חייו.
זה הכל
תורות שבעל פה,
שתלמידים שלו זכרו וכתבו.
בסדר?
אז זה הכל בעל פה, כי הבעל שם טוב הוא כמו אברהם אבינו, הולך,
לא היה לו זמן לכתוב, עסוק בלגעת בנשמות.
אחרי מותו התלמידים שלו התאספו, בעיקר באה תולדות יעקב יוסף,
הוא הראשון שכתב את התורות של הבעל שם טוב,
הוא גם כתב את הספר כתר שם טוב, זה מתוך
כן כתר שם טוב, והתחילו לקבץ את זה וסידרו את זה, אבל הוא לא כתב כלום.
מי זה מזכיר לכם?
מי עוד לא כתב כלום? מי?
רבי נחמן לא כתב כלום ו?
רבנו הארי. רבנו הארי לא כתב מילה.
הוא רק היה עסוק בללמד את רבי חיים ויטל,
ורבי חיים ויטל כתב את כל התורות משמו.
זה אנשים שאין להם זמן לכתוב, הם צריכים לגעת בתלמידים.
הוא פירש הרב כיצד היא הכלליות, והוא כי מידת חסד או התפשטות ודרכו להיטיב לכל, והוא סוד אהבה, כמו שכתוב,
ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד.
אם כן, מי שמדבק עצמו בחיצוניות החסד,
יש ואפשר שלא יבחין בין חסד לחסד.
ויהיה אוהב לכל, בין טוב ובין רע, חס ושלום,
כן? הוא לא יבין, הוא רק עסוק בלתת.
דרך משל חסד הוא השפעה.
יש השפעה בעניין זיווגים, יש השפעה בעניין ממון.
ואם חס ושלום אינו מבחין, הכל ההשפעה שווה,
לטוב ולרע.
ויכול להיות רשע גמור חס ושלום,
אף שהוא במידת טובות גם כן, הוא משפיע.
הוא משפיע.
הוא אוהב לתת, אז הוא משפיע אבל על אישה שהיא לא אשתו,
והוא משפיע כסף במקומות שלא צריך,
ואתם יודעים שגם ללכת להמר זה סוג של חסד.
כאילו אתה כולך משפיע וכולך נותן לאחרים וכאלה, זה גם.
אז אם אדם נדבק בחיצוניות המידה של החסד,
זה פגום.
צריך לדבר בקנאות המידה.
תכלית החסד זה,
מה תכלית החסד? להשפיע טובה.
כדי להשפיע טובה, לפעמים צריך להשפיע מעט.
לכן זה הדרך.
הכל כאן זה סביב הקנאה של פנחס.
צריך להתבונן מה עומד ביסוד הקנאה של פנחס.
מה עם הגיסרי קינאה? האם הוא עומד שמה?
כעס,
קוצר רוח,
עצבנות?
אומר לך, לא, פנחס זה אליהו.
פנחס זה,
תכף אני אעשה כאן את החשבון של האותיות גם,
אליהו שולח את אליהו הנביא להשיב לבבות על בנים.
אפשר להשיב לבבות על בנים בקוצר רוח?
אפשר להשיב לבבות על בנים בכעס?
לא.
אז יכול להיות אדם שההתנהגות שלו תהיה מאוד מאוד תקיפה,
והכול יהיה נובע מתוך אהבה. הוא יהיה מלא באהבה.
ואחר כך הוא יברך את עמו ישראל באהבה גם כן, ויקבלו את זה ממנו.
יכול להיות דבר כזה. זה פנחס.
תסתכל פנימה.
האמת שפנחס,
כשמסתכלים על האותיות שלו,
של השם שלו, אתם יודעים שבלשון הקודש
אז יש לנו שורש ושער ואותיות.
אות אחת, שתיים זה שורש, סליחה, אות אחת זה אות אחת,
שתיים זה שער ושלוש זה כבר שורש.
אז פנחס,
צריך לחלק אותו לשני שערים.
פנון וחס.
מה זה שער פנון?
שער פנון רומז למשהו שהוא פנימי.
פנימי, פנון, זה כאילו ה...
אז לכן יהיה פנים,
ולכן יהיה לפנים,
ולכן יהיה פנינה, כי היא נמצאת בתוך איזו קונכייה,
ולכן יהיה פנכה,
פנכה זה כאילו גם כן איזה משהו כזה. כל דבר שהוא צריך איזה מאמץ כדי להגיע פנימה, יהיה בו את האותיות פנון.
בסדר?
אז כדי להביא מזה פנחס, תסתכל פנימה. ואז תסתכל פנימה, מה תגלה?
שהוא חס, הוא מלא רחמים.
חס.
חס זה שער של רחמים.
ולכן לחוס,
ולכן חסוי,
ולכן, מה?
כשמשהו חסוי, אתה מרחם עליו, אתה לא רוצה שישלוט בו עין הרע.
ולכן,
כאילו, חמס זה הפוך, אתה לוקח ממישהו משהו, אתה לא מרחם עליו,
אבל זה ההפך, אבל זה הכל אותו עניין.
אז פינחס.
אגב, יש עוד דמות שמאוד מאוד מוזכירה את פינחס ואת אליהו,
דמות שכלפי חוץ היא מאוד מאוד תקיפה ומיירט,
אבל יש עליו המון המון דברים שהם פנימיים, שהם מלאי אהבה. מי זה?
מי?
מי הוא נתפס כדין ויראה, אבל כתוב עליו פעמיים שהוא אוהב?
יצחק.
כתוב על יצחק שהוא אוהב את רבקה ויהווה, יצחק
האוהל עשרה אשתו ויהווה,
ואז כתוב, ויאהב יצחק את עשיו, פעמיים אוהב,
מלא אהבה יצחק.
יצחק בגימטרייה פנחס,
מ-208.
כן, זה ממש דמויות שהן קרובות.
אז
מי שמסתכל על יצחקים בחוץ, יגידו, זה מפחיד, איזה זה, יצחק, הוא בפנים.
למה הקדוש ברוך הוא קיבלו, כי הוא יכול לדיח את אליהו מ...
אבל לפעמים אומרים, תקשיב,
לא עומדים באהבה שלך.
אבל אתה רואה שהוא הדיח אותו,
אבל לא הדיח אותו לגמרי, הוא אמר לו, אני... אתה תחזור.
לא תחזור.
באמת, אני חושב שאליהו הנביא, באמת, מכל הדמויות בתנ״ך,
זו דמות שעברה כזה היפוך.
כזה, כשאתה אומר לילד, מה אליהו הנביא, אליהו הנביא זה נתפס כסבא חביב כזה שבא להציל אותך ממצהרות.
ממש לא אחד עם תביעות.
אני זוכר שלמדתי את אליהו הנביא בתנ״ך,
הדמות שלו נורא הפתיעה אותי. זה אליהו הנביא? לא, אליהו הנביא מגיע בזה לסדר לחלק מתנות.
כן, כאילו, זה...
אז אתה רואה שיש באליהו איזה צד...
יש באליהו את הצד של אלישע.
אלישע הוא לא סתם תלמיד של אליהו.
אלישע הוא מלא ישועות.
הנה, בזה שאנחנו רואים שיש אנשים בעלי צדקה והם הולכים אחרי עיניהם,
והוא,
לפי שהם בעלי חיצוניות החסד,
אבל העיקר לדבק בפנימיות החסד.
בסדר?
השם ירחם. כן, לפעמים אתה רואה אדם שהוא,
תראו, אני אתן לכם דוגמה נוקבת עד עמקי תהום. בסדר?
אתם מסכימים?
דוגמה נוקבת ביותר.
נגיד אדם הלך להיות רב.
רב, רם, רב, לא משנה מה.
כאילו, במקצוע הזה.
למה הוא עשה את זה?
למה הוא עשה את זה?
תשובה.
תלוי.
יש לזה צדדים חיצוניים וצדדים פנימיים.
הצדדים הפנימיים הנכונים הם,
אה, אני רוצה ללמוד תורת השם וללמד תורת השם.
ואני רוצה לעזור לאנשים, לסייע להם,
ולתת להם מצוות טובות,
כאילו כל הדברים הטובים, זה הפנימיות.
אבל יש לזה גם חיצוניות.
אם אדם אומר, אני אוהב כוח,
אני אוהב השפעה,
אני אוהב שיכבדו אותי,
אני אוהב שיקומו כשאני נכנס,
גם ללבוש איזה לבוש כזה, יהיה מיוחד וכל זה, אז גם רב לתפקיד מתאים.
אתם מבינים?
זה יכול להיות, זה יכול להיות דבר כזה.
שאדם ילך
להתמעל למקצוע הזה בגלל הסיבות הלא-נכונות, בגלל חיצוניות העניין, ולא בגלל פנימיותו.
צריך לדייק את זה.
מסוכן.
אני חושב שרב ופסיכולוג זה האנשים היחידים שמגדלים להם סודות.
למה הולכים לפסיכולוג?
פסיכולוג זה חיסיון מקצועי.
הוא גדל לו את כל הסודות שלו, את כל הקשיים.
מי עוד?
לאיזה עוד אדם זר ילך מישהו ויגדל לו את הסודות שלו?
תשמע, אני נופל באינטרנט, אני מורים, אני צריך חזרה. למי?
לרב.
זה המון המון עוצמה. כשאתה מרגיש שיש מישהו שמוגד לך את הסודות שלו, זה... אז אם אני מחפש עוצמה,
אולי אני הולך טבעי בגלל זה.
אתם מבינים איך אפשר בדבר טוב?
להיות רב זה דבר טוב, אני חושב. עדיין לא נפסק שזה דבר רע. כן, אפשר.
אבל אני לא אומר שחלילה הרב הוא מושחת.
חלילה.
יש גם אנשים מושחתים.
אנשים מושחתים לא מפחידים אותי, כי בכל מקום יש אנשים מושחתים.
זה לא משנה. מי שמושחת ומושחת, בסופו של דבר תופסים אותו.
אבל פה לא מדובר על אדם שהוא מושחת חלילה, הוא עושה את פלחתו נאמנה, הוא באמת מסור לציבור, והוא באמת שומע את כולם ומציע עזרה, אבל המוטיבציה הבסיסית שמניעה אותו
היא לא עשיית הטוב לשם טוב, אלא היא כל האקססוריסט שנלווים לזה,
שהם מגלים לו, כאילו, הישות שלו, הגאווה, שמגלים לו סודות, ושהוא, מכבדים אותו, ושהוא, זה, וקוראים לו רע, וחזל דיברו על זה, זה מה, זה ממש אותו,
לעבודה מאוד מיוחדת. זה נכון, אולי גם לגבי רופא, וגם לגבי כל מיני אדם שיש לו איזשהו מעמד,
וגם למורה ולעוד ועוד.
אז, אה?
למה שערבנו. אפילו למה שערבנו, נכון.
אז הנה, הוא אומר את זה כאן.
זה שאנחנו רואים שיש אנשים בעלי צדקה.
נותנים המון כסף לצדקה והולכים אחר עיניהם. עושים אחרי זה מה שבא להם. למה?
כי מה שמדליק אותם זה שהם נותנים צדקה, ואז מאוד מכבדים אותה, ואז זה, אז כאילו זה מה שהוא.
אז הם נתפסו לחיצוניות הצדקה.
אבל העיקר לדבק בפנימיות החסד.
אם כן,
נכלל הגבורה בהחסד, והוא כקו ימין של הגבורה הוא מצמצם את השמאל של החסד,
והוא החסד הרע.
שלא להתפשט יותר.
אם כן, הוא עובד בחסד הטוב, וזהו התכללות הגבורה והחסד.
וכן, התכללות החסד בגבורה הוא גם כן כעניין זה.
כי אם הוא רוצה לעשות גבורה,
דהיינו למשל,
כשהיו הבית דין דנים מיטה לרוצח או לשאר חייבי מיטות,
היה פעולה להמתיק את הגבורות
שהיו מתעוררין על ידי בעל העבירה, שנתן תוקף לחיצוניים להשפיע עליהם מהגבורות, מיד אני אסביר את זה.
והבית הדין המתיקו הגבורות ההם בגבורה שעשו, שחייבו אותו,
וממילא היו נכפים הגבורות של בעל העבירה ונמתקו בא לחיי העולם הבא. וזה החסד שניחל בגבורה. רבותיי, זו דוגמה נפלאה שאומר הבעל שם פה. הרי מה התכלית כשמוציאים אדם להורג בבית הדין?
מה התכלית?
מה?
שיעשה תשובה.
שיתוודה, אומרים לו, כל המומתים מתוודים, תעשה תשובה, מתכפר לך. כלומר, כל המוטיבציה של בית הדין
זה לתקן את האדם, שיחזור בתשובה. עשית, עשה מעשה חמור, אז נגזר עליו גזר דין מוות, אבל
כאילו אנחנו,
אלוהי, גזר דין מוות, רשע, קדימה, כולם, להביא אמנים, זרקו עליהם, רשע, רשע. לא, זה בכלל לא הסיפור.
היה לך סיפור, אז אני חושב שהדוגמה הכי טובה זה בספר יהושע.
אתה יכול לבוא את התנ״ך הזה?
תנ״ך קורא, זה, זה, כן, בדיוק, תודה. סליחה שמטריח אותך.
היה אחד, קראו לו אכאן, שמעתם עליו?
אה?
אכאן מעל בחרם.
היה חרם על יריחו,
לא לקחת מן השלל,
ואכאן הוא לא התאפק ולקח אדרת שינהר ו-200 שקלים כסף ולשון זהב.
בגלל שהוא מעל בחרם, עם ישראל הפסידו במלחמה.
יצאו למלחמה בעי והפסידו בה.
בסדר?
אני רק אומר במאמר מוסגר בסוגריים.
ההפסד במלחמה בעי היה דרמטי לכל המהלך של ספר יהושע.
זה לא היה רק הפסד מקומי במלחמה אחת, אלא מכיוון שעם ישראל הפסידו במלחמה,
אז לאומות העולם שבארץ ישראל נכנס להם בראש שהצבא הישראלי יכול להפסיד,
ולכן הם התארגנו לשתי מלחמות ענק, מלחמות הדרום ומלחמות הצפון,
והכריחו את יהושע להילחם במלחמות גדולות
ולא במלחמות קטנות.
התכנון היה להילחם במלחמות קטנות. ביס, לכבוש,
לאבטח, ליישב, להמשיך הלאה.
במקום זה יהושע היה צריך אתחם בשתי מלחמות ענק, הוא כבש שטחים עצומים,
אבל הוא לא יכול היה להמשיך להחזיק בהם, ליישב אותם.
אז ההפסד בעי היה התפתחות דרמטית לכל ספר יהושע.
אז מי עשה את זה?
יהושע,
כשהוא שומע את הדבר הזה, הוא נופל,
ויקרא יהושע שמלותיו, ויפול על פניו ארצה, לפני אהרון ה' עד הערב, הוא וזקני ישראל,
ויעלו עפר וכו' וכו'.
ואז עושים גורל, ויוצא החן.
עכשיו תראו איך יהושע מדבר אל החאן.
ויאמר יהושע אל החאן, בני,
שים נא כבוד לאדוני אלוהי ישראל,
ותן לו תודה,
והגדנא לי מה עשית, אל תכחד ממני.
כמו אימא שאומרת לבן שלה, תספר לי, אל תפחד.
איזה רכות,
איזה נעימות. הוא הולך להרוג אותו.
הוא הולך להרוג אותו. הוא לא אומר לו,
המטרה היא לתקן.
המטרה היא... אז תראו איך אומר לו הוא מדבר אליו.
בני,
שים נא כבוד לאדוני אלוהי ישראל ותן... בתוך המציאות של הגבורה הוא ממתק את הדינים.
כי הוא אומר, מה תכלית הגבורה? לנקום? להרוג? זה לא, התכלית זה לתקן.
אז אני יכול לכלול בגבורה חסד.
זה פנימיות המידות.
ואז החאן עונה, במקום שהחאן יכחיש.
המתיקות של יהושע מניסה אצלו את ההתנגדות.
ויען, החאן את יהושע ויאמר,
אומנן, הכי חטאתי לאדוני אלוהי ישראל,
וכזאת וכזאת עשיתי,
וכולי וכולי וכולי.
זהו.
ואז יהושע אומר לו,
מה אחרתנו יעקורך אדוני ביום הזה.
היום הזה אתה עכור,
ואין אתה עכור לעולם הבא.
אתה מזומן לך לעולם הבא. עשית תשובה.
נפלא, לא?
הדוגמה נפלאה.
פסוק, משהו, בני.
אז זה מה שהוא אומר כאן, הדוגמה.
וכן התקללות החסד בגבורה הוא גם כן בעניין זה, כי אם הוא רוצה לעשות גבורה,
דהיינו למשל שהיו בית דין דנים מיטה לרוצח או לשערי חייבי מיטות.
היה פעולה להמתיק את הגבורות.
שהיו מתעוררים על ידי הבעל עבירה שנתן תוקף לחיצונים להשפיע עליהם מהגבורות. והבית דין המתיקו את הגבורות ההם בגבורה שעשו,
שחייבו אותו.
וממילא היו נכפים הגבורות של בעל העבירה ונמתקו,
ובאה לחיי העולם הבא.
וזהו החסד שנכלל בגבורה. אם כן, בכל מקום צריך לקרב הימין ולדחות את השמאל, אין בחסד, אין בגבורה.
וכשאדם מסתכל בפנימיות הדברים, הוא יכול לעשות את הדבר והיפוכו הזה.
וזה שאמרו, יצר תינוק ואישה,
תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
לא אמרו דוחה בשמאל, אלא אמרו בלשון הזה שידחה את השמאל בכל העניינים ויקרב את הימין. כלומר, יעשה את שני הדברים בשתי הידיים.
כאן אני נכנס לסיפור של האותיות, ויש עוד דבר שלא הבאתי,
אבל זה העיקרון. אני חוזר חזרה לפינחס.
הסיבה שפינחס נבחר
להיות כהן, הרי אתם יודעים שלהיות כהן אני לא כהן.
יש לנו קשר לכהונה,
אימא של אשתי היא בת כהן.
כלומר, סבא של אשתי הוא כהן,
מהצד של האימא.
כהן, ממש סבך לכהן.
אז יש לנו איזה,
אומרים בת כהן, היא גם נכדת כהן.
יש לה תקיפות.
בסדר.
אז לכהן יש תפקיד קשה מאוד.
מה התפקיד של הכהן?
לברך את עמו ישראל, באהבה.
באהבה.
באהבה.
עכשיו זה לאיכובה.
אם יש לך מישהו בקהל שאתה מקפיד עליו,
אתה לא יכול לברך.
זה ברכה למטלה.
אמר לי איזה כהן לא מזמן, משפט יש מישהו בקהל שהוא חייב לי כסף, הוא לא מחזיר לי.
אני לא, מה אני עושה? אני מברך, אני אומר, איך תמר ישראל באהבה חוץ ממנו?
בעיה.
אז לברך באהבה זה, לברך באהבה זה אהבה גמורה, אהבה נקייה, אהבה שאתה אוהב את כל אחד ואחד כנפשך,
בשם ומלכות.
כשהרב דיגון מברך כאן
לברך את עמרי ישראל באהבה.
באהבה של הרב דיגון, אני מאמין לכל מילה. כלומר, ברור שזה באהבה שכוללת את כל עם ישראל וגם את כל העולם.
אבל האם כל אחד הוא כזה?
אז פנחס,
כאילו, היה הגיוני להגיד שאם הוא הרג את זינירים בן סלוי, ימנו אותו למפקד הצבא.
ימנו אותו ללא יודע מה.
אבל מה הקשר לכהונה?
אומר הקב'- ברוך הוא, פנחס נדבק בפנימיות המידה.
הוא היה מלא באהבה.
ולפעמים כשאתה מלא באהבה אז אתה לא יכול לראות כל דבר שמטמא את האהבה זה יהיה כל כך מלא באהבה לעמו.
אני חושב שמי שאוהב את עם ישראל,
מי שבאמת אוהב את עם ישראל והוא רואה התבוללות,
הוא לא יכול לעמוד מהצד.
הוא לא יכול להגיד, טוב,
רצונם, זה קורע לו את הלב.
קורע לו את הלב. זאת אומרת, עכשיו בת ישראל הלכה והתחתנה עם איזה גוי או הפוך.
אז כאילו, מה זה הדבר הזה? זה ממש קורע את הלב. אתה לא יכול להישאר רגיש
כלפי הדבר הזה,
אם אתה אוהב את עמך.
מי שאוהב את ארץ ישראל, אוהב את ארץ ישראל.
כל ההסכמים וכל העניינים וכל זה, זה קורע לו את הלב,
בסדר?
אז הרבה פעמים ההידחפות לעשות מעשים תקיפים
היא מתוך אהבה. מי מעיד פה? הקדוש ברוך הוא מעיד.
אבל אם אדם חלילה עושה מעשים תקיפים בגלל שנאה ואיזה משהו,
יש,
כן,
משפטים, נגיד, יש כזה סטיקר, ראיתי, אוהבים להיות יהודים.
או בחיי אחי חיים אח.
אוהבים יהודים, לא שונאים גויים.
אוהבים יהודים.
זה הבדל גדול מאוד.
ופנחס היה מלא באהבה.
הוא ראה את ה...
אני גם חושב שמה שהוא ראה אצל פנחס זה לא את החטא.
אנשים חוטאים,
אנשים נופלים.
זו דרכו של עולם שאנשים נופלים, ואחרי זה הם מתקנים.
שמה לא היה חטא. שמה מה היה?
היה חוצפה.
זינרי בן סלום מביא את כוזבי לפתח אוהל מועד. אומר לו משה רבנו, מה אתה אומר?
היא מותרת או אסורה? אם תאמר היא אסורה,
בת תתרום היא תיראה לך. עכשיו כמובן זו פרובוקציה,
הרי משה רבינו התחתן עם סיפורה לפני מתן תורה,
אז זו הייתה בעיה. אחרי מתן תורה יש בעיה.
אבל כשהכול מותר והכול חוצפה, אז הכל זה.
אז בכזאת התרסה, אז כשפנחס רואה שככה לועגים לכל קודש,
ככה לבזים, ככה זה, אז ברוב האהבה שלו הוא מתפוצץ.
טוב מאוד אומר הקדוש ברוך הוא, אם האהבה הזאת היא עכשיו,
תברך.
זכות הבעל שם טוב וזכות אור החיים הקדוש, אומרים לאהבה, לעם ישראל, תעמוד לנו וזאת השם שנזכה להיות קנאים באהבה.
קנאים באהבה. אומרים על רב חיים בריסק,
שזה היה מחמיר גדול
באהבת ישראל ומחמיר גדול בפיקוח נפש.
כל מה שהיה ספק, צומות, אל תצום.
מה אתה מקל? אני לא מקל בצומות, אני מחמיר בפיקוח נפש.
שנזכה רבותיי, ברוכים תהיו.
שבת שלום.
