חכם השבת, פרשת נח: הרב עובדיה יוסף – מאמר מאת הרב יצחק גבאי

צדיק ומשפיע

פרשתנו פותחת בפסוק: “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ”. ונחלקו חז”ל ביניהם, האם היה נח איש צדיק באמת או שמא רק באופן יחסי לבני דורו: אמר רבי יוחנן בדורותיו, ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים…” (סנהדרין קח עא) ואולם ב’זוהר’ הקדוש (פר’ נח סז, ב) הובאה גישה מעניינת לפיה נח אמנם היה צדיק אלא שלא ביקש רחמים על בני דורו, כאברהם שהתפלל על אנשי סדום, וכמשה שהתפלל על ישראל בחטא העגל, ומשום כך נקרא המבול “מי נח” על שמו (ישעיהו נד, ט). משמעות דברי ה’זוהר’ היא, כי ודאי שעל כל יהודי מישראל להיות צדיק לעצמו, ללמוד תורה לעצמו, להתפלל על עצמו ולעשות מעשים טובים לעצמו. אך חשוב ביותר להתפלל גם עבור אחרים ולהשפיע עליהם.

לכאורה נראה, כי אין כל בעיה באימוץ הכלל של היה צדיק לעצמך ובמקביל – גם לאחרים. אלא שבפועל אין הדבר עניין פשוט כלל ועיקר. לפעמים עלולה להתפתח תחושה של עימות פנימי כאשר הצדיק והלמדן מרגיש או חושש, שאם ישקיע מזמנו בהשפעה על אחרים, אולי אף יבזבז מזמנו ומכוחותיו המופנים כעת ללימוד מעמיק בתורה ולעבודה על מידותיו וכך יצא נפסד. וממילא עולה השאלה: מה חשוב יותר? האם על אדם להיות צדיק רק לעצמו או גם להשפיע לאחרים?

הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף, היה איש תורה, למדן גדול, שקדן, בקי וחריף והיה צדיק בתורתו בתפילותיו ובמעשיו. אך במקביל השפיע רבות על עם ישראל בשיעוריו, דרשותיו להמון העם וספריו הרבים. והנה דווקא הרב עובדיה יוסף שמילא באורחות חייו אחר הכלל של צדיק בפני עצמו וצדיק לאחרים התלבט בבעיה זו: האם להמשיך בהשפעה על אחרים כשאולי בכך ימעיט בלימוד התורה שלו. וכך סיפר על עצמו: “אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה, ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותי ברבים כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבורי אשר עימי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנוכי לביתי ואם אין אני לי מי לי?”

השאלה הזו ששאל הרב עובדיה יוסף בחריפות, משקפת קושי אמיתי שהתחולל בנפשו, והוא מוסיף ומספר כי ההתלבטות הזו עלתה לפניו גם בחלומו: “והנה בחלומי בלילה ההוא ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ”ל מבבל, מחבר ספר ‘בן איש חי’, אשר בא לבקרני, ופניו מאירות כזוהר החמה, נכנס לחדר הספריה, והתיישב על השולחן. ראה לפניו אחד מחיבורי, כמדומני שו”ת ‘יביע אומר’ והתחיל לעיין בו, אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים אמר, טוב מאוד. ושאל אותי האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר כאשר הייתה באומנה איתי? עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלו להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה’. ובדרך כלל אני מופיע יחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט”א (שהוא קרובו ושאר בשרו של הגאון רבי יוסף חיים ה’בן איש חי’) אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבורי להוציאם לאור.

הגר”ע יוסף מספר על לבטיו בפני ה’בן איש חי’ ואף מתאונן לפניו על כך ו’הבן איש חי’ השיב לו: ענה דודי ואמר לי: בסבר פנים יפות: טוב אשר תאחז מזה וגם מזה אל תנח ידיך. כי יש נחת רוח מאוד לפני השי”ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא. ואיקץ והנה חלום” (הרב עובדיה יוסף, ספר טהרת הבית, חלק ב’, הקדמה).

בחלומו השיב ה’בן איש חי’ לרב עובדיה יוסף תשובה חד משמעית, לא רק מדברי חכמים אלא כביכול “מפי הגבורה”, ולפיה גם אם יש לאדם תחושה ש”להיות צדיק לאחרים” גורם למיעוט בלימוד התורה הפרטי, הרי שלקב”ה יש נחת רוח גדולה מכך, שעוסקים בהשפעה ובזיכוי הרבים, מפני שכל יהודי שמתקרב לתורה ולמצוות בזכות אותה השפעה – “עולם מלא הוא”.

הידעת

נולד: י”ב תשרי תרפ”א (1921), בגדד-בבל.

משרת בקודש: הרב הראשי לתל אביב, דיין בפתח תקווה, ברבנות קהיר, הראשון לציון והרב הראשי לישראל ועוד.

נקודות חיים:

• עלה בגיל שלוש לארץ ישראל. משפחתו התיישבה בירושלים והוא למד בת”ת בירושלים ובישיבת ‘פורת יוסף’.
• כתב עשרות ספרים בהלכה ובהם חידושים גדולים שנפוצו לכל לומדי התורה בעם ישראל.
• בלווייתו השתתפו כמיליון איש – הלוויה הגדולה בישראל, אולי מאז ומעולם.