פרשת השבוע הזה היא פרשת חיי שרה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"…
הפרשה אמנם נפתחת במות שרה וקבורתה במערכת המכפלה שבחברון, אך אין זו כלל פרשה עצובה – עיקר הפרשה הוא סיפור שידוכו ונישואיו של יצחק אבינו לרבקה אמנו. הפרשה מאריכה מאוד בפרטי פרטיו של מסעו המופלא של אליעזר עבד אברהם לארם נהריים, ומרחיבה בסיפור דמותה הנדירה של רבקה הצעירה, שמגלה אופי חזק ועצמאי של חסד וחמלה ושל מי שברורה לה שליחותה ומקומה בעולם.
פרשת חיי שרה מלמדת אותנו כי אכן שרה אמנו ממשיכה וחיה בלב בניה ובנותיה, שליחותה להקים אומה שלמה שהיא מכירה את בוראה ופועלת בעולם כולו לגילוי מלכותו וטובו – שליחות זו נמשכת ומתעצמת מדור לדור על ידי מנהיגי ישראל ועל ידי העם כולו שזוכר את אבותיו ואימותיו וחש את תכונותיהם בטבעו הפנימי.
כי "מעשי אבות – סימן לבנים".