פרשת השבוע שלנו היא פרשת ויחי: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". אנו מסיימים את ספר בראשית בפרשה מיוחדת שחותמת את פרקי האבות שלנו – עם ישראל שבדרך. בשלב זה אנו מתחילים להשתקע עמוק במצרים, ויידרשו שלוש פרשות ומאתיים שנה כדי שנוכל לצאת משם בתור עם ישראל הנצחי.
בשלב המעבר הזה שבין משפחה גדולה לבין עם שמחולק לשבטים מיוחדים, יעקב אבינו מייחד את הפרק האחרון בחייו מלאי התלאות לעוד משימה מופלאה ומיוחדת במינה, שדורשת ממנו את גיוס כל כוחותיו הגופניים והרוחניים: "וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה…" – הברכות. יעקב מברך את בני יוסף, מנשה ואפרים, ולאחר מכן את כל בניו בברכות נבואיות שלאורן עתיד כל בן להדריך את שבטו ולסמן את דרך חינוכו ושליחותו המיוחדת בתוך עם ישראל, האחד והמאוחד.
אנו ממשיכים לספר שמות, מתברכים בברכות אבותינו ומנסים לדבוק באותה התמסרות להבנה שלכל אחד מאיתנו יש תוכן ומשימה, ובוודאי שלכל דור יש את שליחותו ואחריותו בחזון האלוקי של אבותינו הגדולים, לממש את רצון הבורא בעולמו, לטוב ולברכה למציאות כולה. חזק ונתחזק!
