פרשת בא | פרשת השבוע

פרשת בא / הרב אמיר דומן

פרשת השבוע הזה היא פרשת בא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ." הפרשה מתארת את שלוש המכות האחרונות, את "אקורד הסיום" של מכת בכורות ששברה את שארית ההתנגדות המצרית, את מצוות קרבן הפסח וקידוש הבכורות.

בניגוד לרעיון המובן מאליו כביכול, שהמכות באו על מצרים כדי לאלץ את פרעה הרשע לשלח את ישראל, מבהיר כאן הקב"ה שוב, כי המציאות היא הפוכה: ה' הכביד את לב פרעה למרות שמצד עצמו כבר היה נכנע מזמן – וזאת כדי להמשיך ולהכותו. מה פשר הדבר?

התשובה מובאת מיד בהמשך הדברים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ… וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'." כלומר, המכות היו בשבילנו, כדי נלמד להכיר את אבינו שבשמים באופן לאומי, באופן שחודר בהיסטוריה מדור לדור, מאב לבנים ולבני בנים. דהיינו ה' בחר להתגלות לנו בנקודת המפנה בה אנו יוצאים לחירות עולם, בתור אלוקי ההיסטוריה, ולא באופן אבסטרקטי ואינטלקטואלי גרידא.

מדוע? משום שיצאנו ממצרים כדי לומר משהו גדול לעולם, יש לנו שליחות לאומית היסטורית, והיא שמוליכה אותנו בכל הזמנים לנצח נצחים.