פרשת אמור | פרשת השבוע

פרשת אמור // הרב אמיר דומָן

פרשת השבוע הזה היא פרשת אמור: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". ואכן החלק הפרשה עוסקת בהלכות הכהנים: דיני המשפחה המיוחדים להם, ההרחקות הגדולות מטומאה בכלל ומטומאת המת בפרט, וכל ההלכות הנוגעות להיותם ראויים לעבודה בבית המקדש, הרחקת בעלי מום מעבודה בפועל, ועוד. החלק השני המרכזי בפרשה הוא פרשת המועדות: כל גלגל השנה והחגים.

בסוף הפרשה מופיע מאורע חריג ביותר: אדם מישראל שמחרף ומגדף כלפי שמים מכל מיני סיבות לא ענייניות והתקף זעם. דינו נגזר לסקילה, וכך נקבע כי ישנם 'קווים אדומים' שאותם אין לחצות גם בנסיבות החמורות ביותר. כיצד מגיע מצב בו אדם מרשה לעצמו 'לשבור כלים' מול החברה ומול הבורא? בדרך כלל הסיבה היא שמושג ה"גבולות" אינו מפותח אצלו. אולי זו הסיבה שפרשייה זו נסמכה לפרשת הכהנים והמועדות. הכהנים הם הממונים "להבדיל": בין קודש לחול, בין טמא לטהור, בין נגע לנגע, ובכלל בין כל מיני המצבים המשתנים בחיי היחיד או האומה. החגים הם המסגרת הלאומית הקהילתית והמשפחתית שלנו, שמעצבת את זהותנו כבנים לעם ישראל.

ההקשבה לכהנים וטיפוח הקשר עמם, ויחד עם זאת ההשתלבות המתמדת במערכת הזמנים הישראלית וקדושתה, מפתחות בעם כולו תפיסה שלכל ערך יש גבול ומידה, ומקום משלו. כך נשמרים הגבולות והעם ישראל צועד בדרך הישר והטוב לפני ה'.