פרשת השבוע הזה היא פרשת שופטים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק."
מינוי השופטים וסדרי מערכת המשפט פותחים את פרשתנו, וממשיכים לכל אורכה, בהיבטים שונים: הלכות עדים, קבלת השופטים וחיוב השמיעה בקולם, והשיא: מינוי מלך על האומה כולה, והמצוות המיוחדות השייכות לו.
לאור זאת תמשיך פרשת שופטים בדיני נביא האמת ונביאי השקר וההבחנה המחויבת ביניהם, ותחזור על עיקר דיני הנפשות החמורים: רוצח במזיד ובשוגג ומשפטם, ועדים זוממים.
כל אלו בעצם הולכים ובונים עם, ציבור שלם, אומה שלמה. אנחנו נכנסים לארץ ומחויבים לראות את עצמנו לא כיחידים או חמולות, אלא כעם שלם, ממלכת כהנים וגוי קדוש, שיש לו סדרים של הנהגה ציבורית פוליטית ויותר מכך – רוחנית, חזקים ועוצמתיים מאוד. אומה כזו מוכרחה לדעת להילחם על נפשה ועל מהותה ושליחותה גם במאבקים קשים מול אויבים אכזריים, ועל כן מסיימת פרשת השבוע בהלכות מלחמה, מלחמת רשות ומלחמת מצווה, משום שגם בתחתיות התרבות ומאבקי הכוח יש לעם ישראל שליחות ותפקיד להאיר בהם את אור התורה ומלכות הבורא יתברך, הטוב לכל: "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם."
