פרשת ויקהל – פקודי // הרב אמיר דומָן
פרשיות השבוע הזה הן ויקהל ופקודי, והן שתי הפרשות החותמות את ספר שמות. שתיהן עוסקות בביצוע והוצאה לפועל של תוכניות מלאכת המשכן, החל ממינוי העוסקים במלאכה ועד הקמתו ותחילת העבודה בו על ידי משה רבנו, אהרן הכהן הגדול וארבעת בניו.
יש לכאורה בשתי הפרשיות הללו חזרה ארוכה על שתי הפרשות של הציווי האלוקי למשה רבנו בהר סיני. כל מה שנאמר לו שם נעשה אחת לאחת כאן על ידי בעלי המלאכה, בצלאל, אהליאב וחבריהם. מה פשר החזרה הזו? וכי לא היה מספיק לכתוב: 'ויעשו כן'? בנוסף, התורה חוזרת שוב ושוב בסוף כל פרט שבוצע כהלכה על המילים: "כאשר ציוה ה' את משה".
אנו רואים כמה חשוב היה לתורה לא רק לחזור ולאשר שאכן המשימה הושלמה בהצלחה, אלא להדגיש את חביבות העיסוק בבניית המשכן על הקב"ה, כמו אב שמספר בגאווה על בנו שבנה בעבורו ארמון מופלא כדי לארחו בקביעות – וכל פרט שווה בעיניו התייחסות נפרדת ומיוחדת. כמה חביבים ישראל, וכמה חביב המשכן לפני ה', שיכול הוא כביכול לדור בינינו בקביעות ובשלמות, ולהאיר את אור השכינה בעולם כולו.
