פרשת השבוע הזה היא פרשת נח: “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ”.
הפרשה מחברת בין שני עולמות: העולם ה”מקורי” שלפני המבול, והעולם ה”חלופי” שנותר לאחריו. מבחינה מסוימת מציאות שני העולמות, שביניהם אמנם קיימת שבירה, אך גם קו ברור של המשכיות ותיקון – מזכירה לנו תרחיש דומה להפליא: שבירת הלוחות הראשונים ונתינת הלוחות השניים תמורתם. מה שאירע לעולם כולו, אירע לעם ישראל באופן פרטי בשלבי התפתחותו הראשוניים, עם יציאת מצרים, ואין כל פלא בכך: ישראל הם תמצית בבואת כל הבריאה.
לכן צלם אלוקים שהופיע באדם ובנח, מופיע מחדש אחרי המבול אצל אברהם אבינו, שממנו ייוולד עם ישראל, שיתחיל להחזיר את העולם למטרתו וייעודו. אין הפרדה וניתוק בין ישראל לשאר העולם, אלא בירור וחידוד המסר האלוקי ורצונו מאיתנו, בזכות המיקוד שישראל מסוגלים לתבוע מעצמם דרך ההיסטוריה שלהם – לטובת כל העולם כולו.
פרשת נח מראה לנו מאין באנו ולאן נלך, יחד עם הסכנות והאתגרים הצפויים בדרך הארוכה, אך האמון האלוקי באדם ובעולם חורזים את המסע האנושי והישראלי ומצמיחים תמיד מחדש את הכוחות הנדרשים למשימות הפרטיות, הלאומיות והתרבותיות.
