שמחת תורה

שמחת תורה  //  הרב אמיר דומָן

חג "שמחת תורה" מכונה גם "שמיני עצרת", הוא יום החג הסוגר את חג הסוכות, אך אינו חלק ממנו, והוא עומד כחג בפני עצמו, וחל בכ"ב בתשרי. ביום זה, אין מצווה מיוחדת מלבד השמחה עם התורה, אותה מסיימים לקרוא בפרשת "וזאת הברכה", ומיד גם מתחילים מחדש בפרשת "בראשית" – "ולהתחיל מבראשית"…

את חגיגות הסיום וההתחלה מחדש עורכים בריקודים ושמחה פורצת ב"הקפות", שבע במספר, שבהן רוקדים עם כל ספרי התורה שבבתי הכנסת, וכל הקהל עולים לתורה בזה אחר זה (ילדים צעירים ותינוקות כולם יחד ב'עלייה' מיוחדת: 'כל הנערים'). המסיים והפותח מחדש, מכובדים בתארים 'חתן תורה' ו'חתן בראשית', ונהוג שהם מזמינים את הקהל לסעודת מצווה חגיגית.

שמחת תורה הוא היום בו מסתיימים חגי תשרי אחרי המסע שהתחיל כבר בחודש אלול של ימי התשובה, הסליחות והרחמים, המלכת הקב"ה בראש השנה והכפרה המוחלטת של יום הכיפורים, שלאחריהם ימי חג הסוכות בו יצאנו מהשיעבוד לקביעות החומרית. אז מתגלה הלוז הפנימי של כל עומק החיים של עם ישראל, והוא התורה. התורה שייכת לכל ישראל, לא למגזר או אליטה כלשהי. היא הפותחת וסוגרת את השנה, היא שנותנת מסגרת לכל החיים האישיים והציבוריים שלנו, כמאמר הנביא: "עַם – תורתי בלבם".