“בינה יתרה”, או “דעתן קלה”? (המשך)

בפינתנו הקודמת עסקנו ב’יתרונה’ של האשה, הבא לידי ביטוי ב’בינתה’ היתרה, הפעם נעסוק בחציו השני של הנושא, הוא מאמרו של רשב”י לבנו (שבת לד) “נשים דעתן קלה עליהן”… שממנו משמע לכאורה ההפך מבינה יתרה.
כפי שהזכרנו בפעם הקודמת יסוד ההבנה נעוץ בהגדרה של המושגים – חכמה, בינה ודעת. והפעם נעסוק בהגדרת הדעת. בספר נפש החיים (עמ’ יז בהגהה) מובא “כי דעת פירושו התחברות כידוע”, וכדוגמה הוא מזכיר את תוצאת חטאו של אדה”ר באכילתו מ”עץ הדעת טוב ורע” – “ובחטאו נתערבו כוחות הרע בתוכו ממש וכן בהעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע – שנתחברו ונתערבו בתוכו ובעולמו הטוב והרע יחד, זה בתוך זה ממש…”
הסבר – החכמה היא הכרת הדבר בחיצוניותו והבינה היא הכרת טעם הדבר, צדדיו השונים והיכולת להסיק מסקנה כפי שביארנו בפינתנו הקודמת. הדעת, היא השייכות, הנאמנות, ההתחברות המוחלטת לאותו דבר, שאינה ניתנת לשינוי. דהיינו, כשאותו דבר ‘מתערבב’ בי אני מזדהה אתו עד שהוא הופך חלק ממני. המושג דעת אם כן אינו שייך כלל לאינטליגנציה, לחכמה וליכולת למידה אלא לחיבור והזדהות מוחלטים עם דבר, עד כדי ביצועו המעשי בפועל באופן שגרתי רציף וקבוע, כששום השפעות חיצוניות זרות לא יסיטו אותי ממנו. הדעה היא אפוא התוצאה של כוח החכמה והבינה, מעין עמדה שאיני זז ממנה כלל בכל המצבים המתחלפים והמשתנים. זהו גם ההקשר המדויק לביטוי “נשים דעתן קלה” המובא בדברי רשב”י לבנו, שהרי ביטוי זה נאמר בהקשר לחששו של רשב”י שאשתו תגלה לשלטון הרומאי שרדף אחריהם את מקום מחבואם. על כן ברחו למערה לשנים רבות ללא ידיעתה של אשתו וכלשון הגמרא שבת לג “כי תקיף גזירתא, א”ל (רשב”י) לבריה (ר”א) נשים דעתן קלה עליהן (ועל כן) דילמא מצעריה לה (שמא השלטון יצער ויענה את אמא) וגליא להון (ותגלה להם איפה אנו מתחבאים) ועל כן אזלו טשו במערתא (הלכו ונכנסו למערה)”. אם כן בלשוננו היום אפשר לומר שדברי רשב”י לבנו שנשים דעתן קלה עליהן, מובנם – לנשים קשה לעמוד בלחצים מבחוץ. כלומר אע”פ שאמא מבינה היטב בשכלה שאסור לה לגלות לשלטונות מקום מחבואנו, שהרי הדבר נוגע לפיקוח נפש, מכיוון שיש באשה עוד צדדים בנפשה כרגשות, דמיונות וכו’ הריהם משפיעים על ידיעותיה השכליות היבשות יותר מאצל האיש, ויש חשש שלא תעמוד בלחץ העינוי והצער… ‘חסרונה’ זה של האשה נובע דווקא מיתרונה – מהיותה בעלת בינה דהיינו דווקא מפני שביכולתה לכלול צדדים שונים מורכבים ומסובכים, דווקא מפני כך יכולתה להפריד בין חלקים אלו קשה יותר מהאיש.
אם כן אע”פ שהאשה ניחנה בכשרון להבנה ולהזדהות פנימית עמוקה עם רעיון כלשהו, שהרי בינה יתרה באשה, מסוגלותה לגלות זאת באופן מעשי טכני רציף, ללא השפעות חיצוניות זרות – לוקה בחסר. כי ‘דעתה קלה’. ההפך מכבֵדה המבטאת דבר יציב וקבוע.
וכלשון הרב קוק (עין איה שבת א רפו) “באשה כל הכוח המוסרי שלה גנוז ברגש הלב הטבעי ואם תהיה גם כן חכמה ומשכלת, אין כוח הכובד אצלה כוח הדעת, כי אם כוח הרגש, וכוח הרגש הוא ככל כוח גופני עלול להשתנות ממאורעות חזקים. מה שאין כן כוח הדעה המופשטת, שאע”פ שקשה לקנותו שיהיה קבוע בנפש, אבל אם האדם כבר קנהו ונקבע המוסר היוצא מתמצית המדע הטהור בעומק נפשו כבר לא יוכלו להסיחו ממקומו כל כוחות היותר חדים ועזים”. מהו אם כן מקומו של הלימוד השכלי, המקיף והמעמיק, של האישה ביחס לכוחותיה האחרים, בע”ה בפינה הבאה.