פרשת תצוה וחג הפורים מפגישים אותנו עם בגדים הנראים לכאורה שונים – בגדי כהונה מחד, והתחפושות לפורים מאידך. שורש ב-ג-ד, ולא במקרה, מכיל בתוכו את שלוש האותיות על פי סדרן, המופיעות לאחר האות ‘אלף’ אך בלעדיה. מדוע? מה משמעות הדברים?
מבאר הרב קוק בספרו ‘ריש מילין’ על האות א’ – “האלף מעיר בו את המחשבה על הראשית, ההתחלה הקדומה, אנו צופים על גדולתה והננו משתוממים על יקרת חזיונה…”.
אם כן האות א’ מבטאת את היסוד האמתי של הכל. את המקור האלקי האחדותי של האמת והטוב, הצדק והיושר, שהוא תשתית הכל והוא גם מטרת הכל. בעולם מתוקן הכל מתחיל מהאלף, וממנה משתלשל ההמשך – בית, גימל, דלת. הכל מתחיל מהמהות ומהמשמעות הנמצאת במחשבת ה’ ורצונו שלמען הגשמת הערכים והאידיאלים הללו נברא העולם והאדם עד הגשמתם בפועל. אך כאשר ההמשך לא מופיע ממקורו, כאשר העולם החיצוני לא נובע מהשורש הפנימי, כאשר הלבוש הסביבתי לא מגלה את העצמיות באמת, אז מופיעה הבגידה – בג”ד, ללא הא’. הבגידה מתבטאת בצורות שונות – בהתמכרות האדם לדברים פחות חשובים בחיים, לכניעתו לתכתיב החברתי באופן גלוי או סמוי, ואף ב’לבוש בגדים’, כפשוטו וכדרשו, שאינם מתאימים באמת לו, אלא מבטאים את בגידתו בעצמיותו. כך אנו מוצאים לא פעם את עצמנו מעריכים את עצמנו על פי קריטריונים בוגדניים כמעמד כלכלי, מעמד חברתי, הצלחות כאלו ואחרות, הנמדדות רק במבחן התוצאה החיצונית בחול וגם בקודש, וכל זאת משום שלבשנו ‘בגדים’ לא לנו. ההתעטפות וההתכסות החיצונית, הנוגדת את המחשבה, ההרגשה והכוונה הפנימית האמתית, זוהי בגידה המתאפשרות על ידי הבגדים, וכלשונו של המלבי”ם (הכרמל שורש בג”ד) “פועל ‘בגד’ משותף לבגידה וללבוש, כי כמו שהבגד יתכסה בו האדם, כן יתעטף הבוגד ויתכסה, יתראה כאוהב ותחתיו איבה…”.
בגדי הכהונה שלבשו הכהנים במקום הקודש – במקדש ובזמן עבודתם, מסמנים לנו את המטרה האמתית של הבגדים וממילא את היכולת לגלות זאת בחיינו ככלל וכפרטים. רק מי שניגש לחיים מתוך מקור קדושתם, ולפעולות המעשיות מתוך שורש נשמתם, ככהנים במקדש, רק מי שמתחיל את הכל באמת מן ההתחלה מהאות ‘אלף’, יגיע אל הבֵּית הגימל והדלת בצורה נכונה, ולא רק שלבישת הבגדים לא תגרום לו נסיגה וקלקול, אלא אדרבא, הם יוארו ויתרוממו ממקורם האלקי האמתי, וכל הפעולות והמעשים בעולמנו על כלל מורכבותם וסיבוכיהם, יתעלו ויביאו את העולם לגאולתו. בהקשר הזה כולנו בחינת כהנים הלובשים בגדי כהונה “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש…”.
כבגדי כהונה גם התחפושת בפורים. פעמים רבות במהלך השנה האדם לא מתנהג כפי מה שהוא באמת, לא חושב ומרגיש את שנכון לחשוב ולהרגיש, מסיבות כאלו ואחרות. האדם מתחפש כל השנה למשהו אחר שהוא לא באמת. למען ‘יראו’ ולמען ‘יגידו’, ובוגד בעצמו ובעצמיותו ומלביש את עצמו בתדמיות כאלו ואחרות. אך בחג הפורים, פעם בשנה, מסוגל הוא להתחפש – למה שהוא באמת רוצה להיות ויודע שכך הוא צריך להיות. כל ילדה תגיד לך שהיא מתחפשת למלכה (אסתר) כי בתוך תוכה היא חושבת ורוצה להיות מלכה יפה ומקובלת, כמו שכל ילד יגיד לך הוא מתחפש לשוטר או חייל, כי בתוכו פנימה הוא רוצה להיות בעל עמדה, השפעה חוזק ויציבות, המתבטאת בעיניו בחיילים ובשוטרים.
התחפושת חושפת מה שבאמת אנו מחפשים וצריכים להיות, אך לפעמים אין לנו אומץ לעשות זאת. זה אולי ההסבר מדוע ישנם מבוגרים המחכים לפורים כדי להתחפש… ומבוגרים אחרים שאינם מבינים כלל מדוע עליהם להתחפש…
מתוך שבת תצוה וחג הפורים הבעל”ט, נזכה לגלות כל חיינו את הב-ג-ד מתוך הא’ בכלל ובפרט, ובעז”ה נזכה לגאולה שלמה.

