האם החינוך הדתי נכשל?

ה”נפילות” הקשות והרבות של בני נוער ברשת האינטרנט, מעלות שאלות מביכות על הישגיו של החינוך הדתי. יש שכבר הגיעו למסקנה שהחינוך הדתי נכשל. מאחר שהתופעה פוגעת לא רק בבני נוער אלא גם במבוגרים, יש שמכלילים בכישלון גם את החינוך הישיבתי. ומאחר שהתופעה איננה מבחינה בין החוגים השונים בציבור הדתי, על כן יש שכבר גזרו אומר שהחינוך התורני בכללותו נכשל.
מי שמטיח האשמות אלו מעיד על עצמו שאינו מבין בחינוך. הוא מדמיין לעצמו שהחינוך מסוגל לחסן את בני הנוער בפני כל המחלות הרוחניות, של העבר, ההווה והעתיד. החינוך איננו מסוגל להקיף את הכל. הוא מתמקד בהתמודדות עם הסוגיות הרוחניות העומדות על הפרק, עם נגיפים רוחניים שכבר אובחנו. לעיתים רחוקות מצליחים לחזות את המחלות העתידיות ולהכין מראש חיסון מפניהן. לפני חמש שנים, מי היה מעלה בדעתו שנצטרך להתמודד עם גלישה לאתרי זימה ותועבה. מערכת החינוך התמקדה בבעיות החינוכיות הבוערות שהתעוררו אז. אי אפשר לחנך לכל ולבצר את כל החזיתות בבת אחת, יש סדר עדיפויות. על כן, חוסנו של החינוך איננו נמדד על פי עומק הפגיעה של הנגיף הרוחני בשעה שהוא מתפרץ, אלא על פי יכולתו להגיב להתפרצות וכוחו לעצור את ההתפשטות של הנגיף הרוחני, ובסופו של התהליך למגר אותו.
כך גם במדבר, המפגש עם בנות מדין הביא לנפילה קשה של העם. האם נסיק מכאן שנכשל החינוך של משה רבינו?! חס וחלילה. לא עברה שעה קלה עד שהגיב משה ועצר את ההתדרדרות של עם ישראל והחזיר אותם בתשובה. וכך בכל המשברים שעברו על עם ישראל במדבר. כל פעם, נגיף רוחני חדש הפתיע את עם ישראל וזעזע אותו, אבל השיקום לא איחר לבוא.
כל מי שמעורה בתחום החינוך, יכול לזהות שהתופעה של ה”נפילות” באינטרנט זוכה לתגובה חינוכית הולמת. הן הרבנים והן המחנכים אינם יושבים משותקים, מוכי הלם בפני התופעה, אלא מגיבים. רבנים ומחנכים רבים פרסמו מאמרים בנידון, הצוותים החינוכיים במוסדות החינוך התכנסו לימי עיון בנושא וארגנו הרצאות להורי התלמידים. התלמידים עצמם שמעו שיחות. חלק מרשתות החינוך כבר הכינו חוברות לימוד מקיפות. פיתוח תוכנות סינון על ידי חובשי כיפות מלמד יותר מכל על החוסן של הציבור הדתי.
מהי תגובתנו החינוכית לתופעה?
התגובה החינוכית הראשונה היא מסירת מידע לתלמידים על האינטרנט. יש להסביר להם מהי מהותו ולהרחיב את הדיבור על נזקי האינטרנט, על השפעותיו השליליות הקרובות והרחוקות. לחנך לגלישה נבונה (אתרים, משך זמן הגלישה), ולניצול חיובי של האינטרנט.
התגובה החינוכית השנייה היא ההדרכה להשתמש בתוכנות סינון. זהו רעיון חדש, שיש לו שורשים אידיאולוגיים ונגזרות ערכיות, ומשום כך יש לו מתנגדים. מערכת החינוך תתאמץ להטמיע אותו בתלמידים, כך שאצל בני הדור הבא, השימוש בתוכנות סינון יהיה מובן מאליו ולא נטע זר. אכן זהו חידוש: יש גבול להתמודדות! יש גבול להתמודדות שאדם מעמיס על עצמו. ועוד חידוש: צנזורה ערכית היא לגיטימית, ואפילו ביטוי לקִדמה ולבגרוּת רוחנית. הגרי”י ויינברג, ה”שרידי אש”, כותב ש”העמידה בניסיון היא לא רק שלא יעבור עבירה כשכבר הוא בתוך הניסיון, אלא שימלט האדם וינוס מן הניסיון בכל מה שבידו” (“לפרקים” עמ’ תריב). על דברי אשת פוטיפר אל יוסף פירש רש”י: “לשכב אצלה – אפילו בלא תשמיש, להיות עמה – בעולם הבא”. ביאר הגרי”י ויינברג, “בדרך צחות”, שהיא הציעה לו לשכב אצלה ואמרה לו “כשתשכב אצלי ותתאפק ולא תחטא – תזכה לעולם הבא”! אבל יוסף סירב, הוא “מיאן בעולם הבא שלה, שזה עצמו מעצת היצר המפתה, שיכניס אדם עצמו לנסיון כאמתלא שכביכול יעמוד בו”. זהו מסר רוחני שמערכת החינוך תצטרך לעמול על מנת להטמיע אותו בבנינו ובבנותינו.
התגובה החינוכית השלישית היא הרבה יותר רחבה ומקיפה: לחנך את בנינו ובנותינו למידת האיפוק. “איזהו גיבור? הכובש את יצרו””. זה איננו מסר חדש, אבל נדרשת חשיבה נוספת כיצד להטמיע אותו בבנינו. מסר נוסף חיוני ואף הוא איננו חדש – חינוך לניצול נכון של הזמן!
ולכל המבקרים את מערכת החינוך על “כשלונותיה”, בקשה אחת מכם: אולי תואילו גם להציע הצעות חינוכיות נבונות ויעילות כיצד להתמודד עם התופעה הנוכחית!